ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.16 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 2 1547 3077377 3046070 2026-08-19T13:13:45Z Nahum 68 /* דפים במעקב: */ 3077377 wikitext text/x-wiki שמי נחום ונגרוב, ואני בנם של [[w:אלחנן צ'ארלס ונגרוב|ר' אלחנן צבי (צ'רלס) ונגרוב]] וזוגתו רוזה שושנה (לבית ונגר) עליהם השלום, מתלמידיו של מו"ר דודי הרב אפרים הלוי ארץ עליו השלום, ואחד מצעירי תלמידיו של מרן [[w:שלמה זלמן אויערבאך|הגרש"ז אויערבאך]] זכרו לברכה בישיבת "קול תורה". אני מעמד, מגיה ומתרגם במקצועי, מתמחה בניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, ועובד בהוצאה לאור קטנה של ספרי קודש. משמש כבעל קורא מחליף לעיתים בשבתות וחגים במניין התפילה שבבית החולים הדסה הר הצופים. לפרטים נוספים אודותיי ראו [[w:משתמש:נחום|כאן]], [[w:משתמש:Nahum|כאן]] ו[http://stage.co.il/a/1104 בבמה חדשה]. <div align=left>{{קטן|ניתן לעקוב אחריי בפדיוורס: https://tooot.im/@NWengrov {{ש}}וכן ניתן לעקוב אחריי שם מחשבון בבלוסקיי באמצעות גשר.}}</div> {{תיבות משתמש|תיבות= {{#babel:he|en-5|yi-1|tmr-3}} }} {{משתמש תרומות|82,000}} <div dir=ltr> {{רווח קשיח|2}}Volunteering at he.wikisource since June 2005.<br /> [http://meta.wikimedia.org/wiki/User:Nahum Link to my User Page on Meta] </div> <br /> {{תוכן עניינים ללא מיספור}} {{סוף}} ==דפים במעקב:== לשימוש בהצבעת מחיקה: {{תב|הצבעת מחיקה}} [[שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא]] בדיקת הגהות של [[משתמש:יוסף חפץ]] 16:13, 19 באוגוסט 2026 (IDT) ==פרוייקטים שסיימתי בסייעתא דשמיא:== *רשימת מיזמים ישנים הועברה ל[[משתמש:Nahum/ארכיון|ארכיון]] *מיזמים חדשים: # [[משנה]] מהדורת ניקוד (ועיצוב): סדרי זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים. מהד' ניקוד ללא עיצוב: סדרי זרעים, מועד #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות|שמות]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא|ויקרא]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר|במדבר]] ו[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים|דברים]], בשיתוף Dovi ואחרים #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר רות|רות]], [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר איכה|איכה]] ו[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת|קהלת]], בשיתוף Dovi ובאדיבות מהד' מצודת אברהם ואתר ספאריה #[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע]], באדיבות מהד' אתר ספאריה #[[קבא דקשייתא]] #טקסטים מולחנים בליליפונד: ## [[ויקיטקסט:טקסטים מולחנים]] # [[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים]] # '''[[איכה רבה פתיחתא]]''' # [[מנחת חינוך]] מצוות א-ב ==פרוייקטים בהשהייה, כשיתפנה לי זמן להתחיל לעבוד עליהם:== # {{קטן|[[מפתח:הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רשי, רשבם, רדק וחזקוני.pdf]]}} ## {{קטן|[[הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רש"י, רשב"ם, רד"ק וחזקוני]]}} ==תרגומים שלי מאנגלית== #[[קובלא חאן]] #{{ללא גלישה|[[סינדרלה, או נעל הזכוכית הקטנה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}} #{{ללא גלישה|[[היפה והחיה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}} #[[יסודות השחמט (קפבלנקה)]] -- בעבודה. #[[זו]] (שיש לציית לה): [[עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/74]] - בעבודה ==ספרי הספרייה הלאומית== #{{ללא גלישה|[[מפתח:בממלכת כוזר היהודית.pdf]] - [[בממלכת כוזר היהודית]]}} #[[מפתח:משא בערב.pdf]] - [[משא בערב]] ==פרוייקט החודש== ===ארכיון פרוייקטי החודש:=== '''ימי האהבה:''' [[ראשית חכמה/שער האהבה]] *חודשי אלול-תשרי (עד יוהכ"פ): [[ראשית חכמה/שער התשובה]] *חודשי אלול-תשרי (עד סוף סוכות): [[מטה אפרים]] סימן תרי"ט *חודש כסלו: '''[[בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד]]''' *חודש אדר: '''[[יוסף תהלות]]''' על תהלים למרן '''[[מחבר:חיד"א|החיד"א]]''' עמ' 101 *חודש אדר: '''[[בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ה]]''' *חודש ניסן: '''[[בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ב]]''' *חודש סיון: '''[[בני יששכר מאמרי חודש סיון/מאמר ב]]''' ===לתשעה באב:=== :'''[[לבוש אורח חיים תקנט]],''' הל' ת"ב, עמ' 193 :'''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ג/פרק ט]]''' הגהת הטקסט של פ. בן־יהודה מתחילת הפרק (בעיקר הגהת כתיב מלא) :'''דקס [[ביאור:בבלי גיטין דף נז]],''' ע"ב קט5 ==הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע== # '''משנה מנוקדת:''' [[משנה נגעים י ניקוד]]; [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]] # '''רש"י מנוקד על נ"ך''' (באדיבות אתר ספאריה)''':''' [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|יהושע]] [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|שופטים]] # [[תרגום אונקלוס (דפוס)]] (להעתיק מ[[תרגום אונקלוס]] ולהגיה) בראשית פרק [[תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית/טז|טז]] בס"ד # דק"ס {{ק|[שינו"ס מבוססים על פרוייקט "הכי גרסינן" של מכון פרידברג (וקצת מאתר "מאגרים" של האקדמיה), ובמס' ברכות מתמקדים בעיקר בכתי"י '''מ'''ינכן, '''פ'''ריז, '''א'''וקספורד {{ק|(ספ.בודל. 366)}}, '''פיר'''נצה, ושאר כתי"י ודפו"י]}}: ## [[ביאור:בבלי ברכות דף יז]] {{ק|(סיימתי דקס על פרק ב והמשכתי עד סוף הדף, ואז עברתי ל-)}}גיטין. הגעתי בינתיים עד [[ביאור:בבלי גיטין דף יח|דף יח]] {{ק|ד' '''פארה''', כת"י '''אר'''אס, '''מ'''ינכן, '''פיר'''קוביץ, '''ו'''תיקן 1, 2, ו-3, ו'''א'''וקספורד)}} # [[מנורת המאור (אלנקאווה)/מנוקד]] # [[הלכות הרי"ף כפשוטן]], מאת [[משתמש:Orvetov|יצחק הראל]] #[[משתמש:Uziel302/מילים חשודות]], הגהה ע"פ הרשימה #[[זהר חדש]] סידור העמודים הבודדים. עד סוף חומש בראשית #[[טעם לשד]] ==פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם:== ===מקרא ופרשנות:=== #[[ויבינו במקרא]] #[[נחמיאש על משלי]] פרק ז, עמ' 58 (על משלי ז,א); #[[משתמש:Inkbug/שד"ל]]; [[שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) על בראשית]] ##[[מפתח:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf]]; ##[[מפתח:Luzzato-Ohev-Ger-HB23918.pdf]]; #[[התורה על פי סדרי הקריאה הארץ ישראלית]] ===הלכה:=== #[[ארבעה טורים]] עם מפרשים, בעיקר הגהת או.סי.אר, פתיחת ר"ת, עיצוב ופיסוק לב"י וד"מ: [[טור אורח חיים קא]] #[[שולחן ערוך]], ולאו"ח עם נושאי כלים: באר הגולה, [[משנה ברורה]], [[ביאור הלכה]], מגן אברהם, [[ט"ז]], [[ביאור הגר"א]], [[כף החיים]], [[באר היטב]] ו[[שערי תשובה (מרגליות)|שערי תשובה]]; ##[[מפתח:פרי מגדים אורח חיים .pdf]], [[פרי מגדים]]; נשלם סי' א; תכט-תל; רמב; רמח-רנב ##{{ללא גלישה|כרגע: טז ל[[ט"ז על אורח חיים לב|סימן לב]] בס"ד; [[כף החיים/אורח חיים/נג]], עמ' 171 בקובץ}}; גר"א ע"פ ברכ"א סי' ג סעי' יא, עמ' 20 #[[לבוש אורח חיים]] עמ' 53 עא; [[לבוש האורה]] עמ' 82; #[[שולחן ערוך הרב]]; #[[תרומת הדשן]], הגהה ופיסוק עד סימן מ"ג, עמ' 22 בקובץ; #'''רי"ף''' עם מפרשים, [[רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יט עמוד ב]]; #[[מסכת סופרים (היגר)]] #[[עולת שבת]] סי' רמו עמ' 3 ===מוסר, חסידות, קבלה ופילוסופיה:=== #[[ראשית חכמה]], שעה"א פ"ד; שעהי"ר, פי"ג; #[[בני יששכר]]; #[[תורה אור (חב"ד)]], פ' שמות, עמ' 102; #[[האמונות והדעות]] לרס"ג; #[[יסוד ושורש העבודה/ב]]; #[[מדרש האיתמרי]] עמ' 30; ===מדרש:=== # [[ילקוט שמעוני תורה קנז]]; #[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א]] עמ' 442; #[[ספרי על דברים]] לפי סדר החלוקה המקורי; ===תפילה:=== #'''הסליחות לכל השנה''' - [[מפתח:The Seliḥot for the Entire Year.pdf|מפתח]] - [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער|הספר המסודר]], מאת זליגמן בר #[[סידור בית יעקב (עמדין)]] #[[סידור תורה אור]]; ##[[מפתח:Siddur Torah Ohr (Schulzinger Bros. 1940).pdf]] ===שונות:=== #[[תפארת ישראל על המשנה/יבקש דעת]]; #[[ספר המצוות רמב"ן שרשים]] עריכת שורש ב, תחילת עמ' 22 בקובץ; #[[תפארת האדם]] - מאת הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש ז"ל, עמ' 32 בקובץ ===ספרות חול:=== #[[מקור ברוך (אוטוביוגרפיה)]], עד סוף עמ' 5 בקובץ 1130; #[[זכרונות לבית דוד]] (עבודה אופליין), "הענק" #[[חנוך ב]], פי"א ===ספרי רש"ר הירש:=== #[[אגרות צפון]], ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Igrot tsafon.he.pdf]]; #[[חורב]], ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot Vehatorot. 1892.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מאמר למען דעת]]. ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת העדות]] ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Hatorot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת התורות]] ##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. 1895.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק ב]] #[[עונג שבת]] ==מחברים שיצירתם תהיה חופשית== * [[מנורת המאור (אלנקאווה)]], מהדורת [[:en:w:Hyman G. Enelow]], נפטר 1934, יצירה חופשית *[[מחבר:אלישבע ביחובסקי]], יצירה חופשית *[[w:מיכאל היגר|ד"ר מיכאל היגגער]] - [[מסכת סופרים (היגר)]], יצירה חופשית *דילן תומאס, [[ואין שלטון ביום המוות]], יצירה חופשית *[[טובות זכרונות]], אברהם שטרנהרץ, - גרסאות מחוקות שוחזרו * ספר חנוך א' - כהנא ויעקב פייטלוביץ' - יצירה חופשית *[[מחבר:אפרים פורת]], 1 בינואר 2030 - [[אגרות צפון]] בתרגומו *[[w:חיים הלר|חיים הלר - סהמ"צ להרמב"ם]], 1 בינואר 2031 *[[w:en:Grigorii Grebnev|גריגורי גרבנב]] - 1 בינואר 2031 *[[מלכי רבנן]], שיחזור ע"פ דף השיחה, 1 בינואר 2032 *[[ודע מה שתשיב המבואר]] - 1 בינואר 2033 *[[תפלת מנשה]], ושאר יצירות שנכתבו או נערכו בידי א. ש. הרטום - 1 בינואר 2036 *[[אנא בחסדך]]; [[חביבי]]; [[נגילה הללויה]] - [[w:אשר מזרחי|אשר מזרחי]] - 1 בינואר 2038 *[[פרנהיים]] , עגנון - 1 בינואר 2041 *[[חיש חיש אלופי]] - ר' [[w:דוד בוזגלו|דוד בוזגלו]] - 1 בינואר 2046 *הרב [[w:צבי יהודה קוק|צבי יהודה קוק]] - [[עולת ראי"ה]] - 1 בינואר 2053 *[[w:זלדה|זלדה]] – 1 בינואר 2055 *[[מחבר:רב יהודה לייב הלוי אשלג|הרב יהודה אשלג]], [[ספר שמעתי]], 1 בינואר 2062 *[[חזון אי"ש]], <s>יצירה חופשית</s> [1 בינואר 2062] * [[נאום השפנים והחזירים (הרב שך)]] – 1 בינואר 2072 == הרהורים תועים == אם יש ספר שראוי לניקוד וטעמים בשיטת המסורה, מלבד כ"ד כתבי הקודש, הרי אלו ששה סדרי משנה; ואחריהם, מכל הספרים החיצונים, ספר יוסיפון. '''עדכון:''' יצא לי להיתקל לאחרונה בצילום כת"י ובו תרגום אונקלוס בניקוד וטעמים. הרעיון קורץ. (מקור: 'Duke of Sussex's German Pentateuch'. 1300-1324) '''עדכון 2:''' [[משתמש:הירש אייזנשטיין/אונקלוס בטעמים]] עוד הרהור תועה (שקשור בעיקר לוויקיפדיה ולא כ"כ לוויקיטקסט): "חסידות חב"ד" כמונח לא אמור להתייחס לקבוצת החסידים, כי אם לשיטת (לימוד) החסידות, שהיא בשיטה שייסד אדה"ז (ר' שניאור זלמן מליאדי). הלומדים והולכים בשיטה זו הם "חסידי חב"ד" ללא תלות באדמו"ר או קבוצה חסידית אליהם הם משתייכים. החסידות עצמה, במובנה הכללי, אמורה להיקרא "חסידות ליובאוויטש", והיא אמורה לסמן את כל הנאמנים לאדמו"רי בית ליובאוויטש לדורותיהם. הבחנה היסטורית זו ניטשטשה מאוד בשמונים ומשהו השנים האחרונות (מאז היגר אדמו"ר הריי"צ ועימו מרכז החסידות לארה"ב) וכיום איננה קיימת, אך אולי הגיע הזמן (בעקבות השינויים והפיצולים בחסידות לאחר פטירת האדמו"ר האחרון) לחדשה. ==קישורים נוספים== *{{תב|הסבר בוט חוקים|חוק חופש המידע}} -- להסבר למי שתיקן במרחב הראשי את [[חוק חופש המידע]] *{{תב|שחזור בוט חוקים}} -- למי שתיקן והבוט כבר שיחזר לו *[[/טיוטה/]] לתווים *[[משתמש:Zofthej/אור שמח/הלכות יסודי התורה]] * שבוע נוכחי: {{שבוע נוכחי מראשון}} *לעזרה בהוראות תנאי: [[w:עזרה:הוראות תנאי]] *לעזרה בטבלאות: [[w:עזרה:טבלאות]] *לעזרה בחיפוש והחלפת ביטויים רגולריים: [[עזרה:ביטוי רגולרי]] *לעזרה בהערות שוליים: [[w:עזרה:הערת שוליים]] *[[שיחת תבנית:פרשת השבוע הנוכחית]]--לעזרה בתיקון העמוד הראשי בתחילת השנה האזרחית *[[שיחת משתמש:BinyominZeev]] -- לאתר מפתח לתורה לפרשת שבוע *[https://nakdan.dicta.org.il/ הנקדן המהיר של דיקטא] (לא המקצועי) *[https://removenikud.dicta.org.il/ מסיר ניקוד] *[[/ארגז חול/]] *[https://www.sefaria.org.il/Beur_HaGra_on_Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.31.1.1?lang=he&with=all&lang2=he גר"א] *[https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh?lang=he מנ"ח בספריא] [https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh.2.3.18?lang=he&with=all&lang2=he כאן] *'''לשלב בדפי הרי"ף:''' [[השגות הראב"ד על רי"ף/ברכות/מד א‏]] [[משתמש:Nahum/דוגמאות וקישורים נחוצים|דוגמאות וקישורים נחוצים]] [[תבנית:חופשת ויקי]] [[:yi:טייטש יהואש בראשית פרק י]] [[מדיה ויקי:Sitenotice]] [[תבנית:המרת או.סי.אר 2]] [[תבנית:ממ רמב"ם/קיצור שם]] [[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]] [[:קטגוריה:בבל: משתמשים לפי שפה]] [[ויבינו במקרא/הפטרות#יהושע|רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים]] / [[ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים|לפי הסדר של פרשת השבוע]] <div align=ltr dir=ltr> <nowiki>After the software is deployed, but before it is enabled on your wiki, you can manually invoke the feature on individual pages by using this wikitext code: <references responsive /> instead of the plain <references /> tag or a local template.</nowiki> For grouping reference notes: <nowiki>blah blah<ref group="group name">note 1</ref></nowiki> <nowiki>blah blah2<ref group="group name">note 2</ref></nowiki> ... <nowiki><references group="group name" \></nowiki> Quick fix to a bug, causing progress in main namespace to show as 0 length: Add to Common.css: .pr_quality { width: 100px; } </div> ---- מעודכן לתאריך: 2.08.2024 - נחום 4jwtisnougbc58oruxrdfyn1scg452s 0 5395 3077545 3000607 2026-08-20T11:52:15Z Yack67 27395 3077545 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|פיוט סליחות שחיבר רבי יוסף בר יצחק מאורליאנס, הוא רבי [[w:יוסף בכור שור|יוסף בכור שור]], לדעת רוב החוקרים, ולדעה אחרת, רבי יוסף אבן אביתור. נאמר למנהג אשכנז המזרחי בסליחות לערב ראש השנה עד {{צ|הבט משמים וראה}}, ולמנהג ליטא ממשיכים מ{{צ|מרובים צרכי עמך}} בסליחה הבאה. למנהג אשכנז המערבי אומרים את הפיוט בשלמותו בסליחות לערב ראש השנה ולערב יום כיפור (ובקצת קהילות בנעילה). למנהג אשכנז המזרחי אומרים בנעילה מ{{צ|מרובים צרכי עמך}} עד {{צ|ואתה ה' מגן בעדי}}.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''יוסף בר יצחק'''}}<includeonly>{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{ש}} (אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ)}}</includeonly> {{#בחר: {{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}<קטע התחלה=אדון/>{{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אָ}}דוֹן {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מערבי=כְּתִקַּח מוֹעֵד|מזרחי=מוֹעֵד כְּתִקַּח}} מֵישָׁרִים לִשְׁפּוֹט בְּתַעֲצוּמֶיךָ | {{סי|אֶ}}תְיַצְּבָה בְּפֶלֶץ לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ לְרוֹמְמֶךָ}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|בְּ}}מַעֲשַׂי לֹא נִשְׁעַנְתִּי כִּי אִם בְּרַחֲמֶיךָ | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גָּ}}זוּ אֱמוּנִים גִּבּוֹרֵי כֹחַ בְּמֶרֶץ | {{סי|גַּ}}ם גּוֹדְרֵי גָדֵר וְעוֹמְדֵי בַּפֶּרֶץ}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי חֶפְצָם בְּכֹחַ מִשּׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ.{{ממס|מיכה ז ב}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הֵ}}ן קַלּוֹתִי וּמָה אָשִׁיב בְּמוֹ פִי | {{סי|הִ}}נְנִי צָעִיר וּכְאַיִן מִפְעָלוֹת כַּפִּי}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|וְ}}אֵיךְ אֲקַוֶּה וַאֲנִי רַב דֹּפִי | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}הֱיוֹת לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זָ}}חַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוּוֹת דֵּעִי | {{סי|זְ}}דוֹנִי יָגוֹרְתִּי וּמֶרֶד פִּשְׁעִי}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|חַ}}נּוּן רַחֲמֵנִי בְּהִתְוַדּוֹתִי וְעָזְבִי רִשְׁעִי | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי אֵלֶיךָ בְּשַׁוְּעִי.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|טָ}}עִיתִי וְהִנְנִי שָׁב וּמִתְוַדֶּה עֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ | {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם חָשְׁבֵנִי כְּשָׁלֵם לְפָנֶיךָ}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|יָ}}הּ הִכָּנֵס לִי לִפְנִים מִשּׁוּרַת דִּינֶךָ | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ.{{ממס|שמות לג יג}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כּ}}חֲךָ יִגְדַּל נָא וּבִתְפִלָּתִי הִתְנָאֶה | {{סי|כִּ}}תְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל וּפִרְקוֹ נָאֶה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|לְ}}בָבִי הַנִּשְׁבָּר הַנִּדְכֶּה וְהַנִּכְאֶה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה.{{ממס|ישעיהו סג טו}}}}<קטע סוף=אדון/> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} <קטע התחלה=מרובים/><קטע התחלה=נעילה1/>{{עוגן בשורה|מרובים}}{{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מְ}}רֻבִּים צָרְכֵי עַמְּךָ וְדַעְתָּם קָצְרָה | {{סי|מַ}}חְסוֹרָם וּמִשְׁאֲלוֹתָם בַּל יוּכְלוּ לְסַפְּרָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|נָ}}א בִּינָה הֲגִיגֵנוּ טֶרֶם נִקְרָא | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא.{{ממס|דברים י יז}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סָ}}פוּ וְגַם כָּלוּ יוֹדְעֵי פְגִיעָה | {{סי|סֵ}}דֶר תְּפִלּוֹת בְּמַעֲנֵה לְשׁוֹנָם לְהַבִּיעָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|עֲ}}רֻמִּים נוֹתַרְנוּ וְרָבְתָה בָנוּ הָרָעָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}עַל כֵּן לֹא הִשִּׂיגַתְנוּ יְשׁוּעָה.}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פָּ}}נִים אֵין לָנוּ פָּנֶיךָ לְחַלּוֹת | {{סי|פָּ}}שַׁעְנוּ וּמָרַדְנוּ וְהֶעֱוִינוּ מְסִלּוֹת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|צְ}}דָקָה לְךָ לְבַד נְבַקֵּשׁ בְּמַעַרְכֵי תְהִלּוֹת | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת.{{ממס|תהלים קלד א}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|קָ}}דוֹשׁ רְאֵה כִּי פַס מֵלִיץ כַּשּׁוּרָה | {{סי|קַ}}בֵּל נִיבִי כְּמַרְבִּית תְּשׁוּרָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|רִ}}נָּתִי הַיּוֹם תְּהֵא בְּכִתְרְךָ קְשׁוּרָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}אֵל נֶאְזָר בִּגְבוּרָה.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סה ז}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|שַׁ}}וְעָתִי שְׁעֵה וּתְפִלָּתִי תְהֵא נְעִימָה | {{סי|שְׁ}}מַע פְּגִיעָתִי כִּפְגִיעָה תַמָּה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|תְּ}}חוֹקְקֵנוּ לְחַיִּים וְתֵטִיב הַחֲתִימָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה.{{ממס|איוב כו ז}}}}<קטע סוף=נעילה1/> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} <קטע התחלה=נעילה2/>{{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|יָ}}דְךָ פְּשׁוֹט {{סי|וְ}}קַבֵּל תְּשׁוּבָתִי בְּמַעֲמָדִי | {{סי|סְ}}לַח נָא וּמְחַל רֹעַ מַעְבָּדִי}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פְּ}}נֵה וַעֲסוֹק בְּטוֹבַת מְשַׁחֲרֶיךָ דּוֹדִי וּמְעוֹדְדִי | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי.{{ממס|תהלים ג ד}}}}<קטע סוף=נעילה2/> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|בָּ}}זֹה אַל תִּבְזֶה הוֹד מִלּוּלִי | {{סי|ר}}וֹמַמְתִּי הוֹדְךָ לְפִי עֲנִיּוּת שִׂכְלִי}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|מַלֵּא לְטוֹבָה תַּאֲוָתִי וּמִשְׁאָלִי | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}} אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן={{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|חזן בקול:}}}}}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחִי וְתֵעָתֵר בִּתְפִלָּה | {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|קו"ח:}}}}}} {{סי|צְ}}רוֹף לְחֶשְׁבּוֹן כָּל מִלָּה וּמִלָּה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|חֲ}}שׁוֹב {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַעֲמָדִי כְּמִנְחָה בְלוּלָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|&emsp;&emsp;}}הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים פד ט}}}}{{#בחר: {{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<קטע סוף=מרובים/><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:יוסף בכור שור]] [[קטגוריה:יוסף אבן אביתור]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] </noinclude> 56b1v1zca85ucplx71nhq6v3irelxuj 0 9299 3077387 3007225 2026-08-19T14:50:10Z Yack67 27395 3077387 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט זה, הנקרא גם "שירת המלאכים", נכלל בפיוטי חזרת הש״ץ בשחרית של יום כיפור, וכן בסדר ה"הקפות" לשמחת תורה שסידר ה"מגיד" מקוז׳ניץ, הנדפס במחזורים. יש גם הנוהגים לאמרו לפני "ברוך שאמר" בשחרית של שבת ויו״ט.}}</noinclude><קטע התחלה=אשכנז/> {| |- |<קטע סוף=אשכנז/><center>(וּבְכֵן נְאַדֶּרְךָ חַי עוֹלָמִים)</center> |- |<קטע התחלה=אשכנז/>{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}} כפול}} |- |הָ{{סי|אַ}}דֶּֽרֶת וְהָ{{סי|אֱ}}מוּנָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|בִּ}}ינָה וְהַ{{סי|בְּ}}רָכָה|| {{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|גַּ}}אֲוָה וְהַ{{סי|גְּ}}דֻלָּה|| {{ש-רווח}}|| {{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|דֵּ}}עָה וְהַ{{סי|דִּ}}בּוּר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|ה}}וֹד וְהֶ{{סי|הָ}}דָר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|וַּֽ}}עַד וְהַ{{סי|וָּ}}תִיקוּת||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|זֹּ}}ךְ<קטע סוף=אשכנז/><קטע התחלה=הזיו/> {{נוא|הַ{{סי|זִּ}}יו}}<קטע סוף=הזיו/><קטע התחלה=אשכנז/> וְהַ{{סי|זֹּֽ}}הַר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|חַֽ}}יִל וְהַ{{סי|חֹֽ}}סֶן||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|טֶּֽ}}כֶס וְהַ{{סי|טֹּֽ}}הַר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|יִּ}}חוּד וְהַ{{סי|יִּ}}רְאָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|כֶּֽ}}תֶר וְהַ{{סי|כָּ}}בוֹד||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|לֶּֽ}}קַח וְהַ{{סי|לִּ}}בּוּב||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|מְּ}}לוּכָה וְהַ{{סי|מֶּ}}מְשָׁלָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|נּ}}וֹי וְהַ{{סי|נֵּֽ}}צַח||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|שִּׂ}}גוּי וְהַ{{סי|שֶּֽׂ}}גֶב||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הָ{{סי|עֹ}}ז וְהָ{{סי|עֲ}}נָוָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|פְּ}}דוּת וְהַ{{סי|פְּ}}אֵר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|צְּ}}בִי וְהַ{{סי|צֶּֽ}}דֶק||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|קְּ}}רִיאָה וְהַ{{סי|קְּ}}דֻשָּׁה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הָ{{סי|ר}}וֹן וְהָ{{סי|ר}}וֹמְמוּת||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|שִּׁ}}יר וְהַ{{סי|שֶּֽׁ}}בַח||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|תְּ}}הִלָה וְהַ{{סי|תִּ}}פְאֶֽרֶת||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |}<קטע סוף=אשכנז/><noinclude> ==קישורים חיצוניים== {{ויקיפדיה|האדרת והאמונה}} ==ראה גם== * [http://www.piyut.org.il/textual/173.html הפיוט עם הסברים] באתר "הזמנה לפיוט" [[קטגוריה:פיוטים]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פזמונים]] [[קטגוריה:שמחת תורה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:הפיוט הקדום]] </noinclude> sd2by1u4pcnu6kpq07nuydh1tuu7t5e 3077388 3077387 2026-08-19T14:50:50Z Yack67 27395 3077388 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט זה, הנקרא גם "שירת המלאכים", נכלל בפיוטי חזרת הש״ץ בשחרית של יום כיפור, וכן בסדר ה"הקפות" לשמחת תורה שסידר ה"מגיד" מקוז׳ניץ, הנדפס במחזורים. יש גם הנוהגים לאמרו לפני "ברוך שאמר" בשחרית של שבת ויו״ט.}}</noinclude><קטע התחלה=אשכנז/> {| |- |<קטע סוף=אשכנז/><center>(וּבְכֵן נְאַדֶּרְךָ חַי עוֹלָמִים)</center> |- |<קטע התחלה=אשכנז/>{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}} כפול}} |- |הָ{{סי|אַ}}דֶּֽרֶת וְהָ{{סי|אֱ}}מוּנָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|בִּ}}ינָה וְהַ{{סי|בְּ}}רָכָה|| {{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|גַּ}}אֲוָה וְהַ{{סי|גְּ}}דֻלָּה|| {{ש-רווח}}|| {{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|דֵּ}}עָה וְהַ{{סי|דִּ}}בּוּר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|ה}}וֹד וְהֶ{{סי|הָ}}דָר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|וַּֽ}}עַד וְהַ{{סי|וָּ}}תִיקוּת||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|זֹּ}}ךְ<קטע סוף=אשכנז/><קטע התחלה=הזיו/> {{נוא|הַ{{סי|זִּ}}יו}}<קטע סוף=הזיו/><קטע התחלה=אשכנז/> וְהַ{{סי|זֹּֽ}}הַר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|חַֽ}}יִל וְהַ{{סי|חֹֽ}}סֶן||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|טֶּֽ}}כֶס וְהַ{{סי|טֹּֽ}}הַר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|יִּ}}חוּד וְהַ{{סי|יִּ}}רְאָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|כֶּֽ}}תֶר וְהַ{{סי|כָּ}}בוֹד||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|לֶּֽ}}קַח וְהַ{{סי|לִּ}}בּוּב||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|מְּ}}לוּכָה וְהַ{{סי|מֶּ}}מְשָׁלָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|נּ}}וֹי וְהַ{{סי|נֵּֽ}}צַח||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|שִּׂ}}גוּי וְהַ{{סי|שֶּֽׂ}}גֶב||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הָ{{סי|עֹ}}ז וְהָ{{סי|עֲ}}נָוָה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|פְּ}}דוּת וְהַ{{סי|פְּ}}אֵר||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|צְּ}}בִי וְהַ{{סי|צֶּֽ}}דֶק||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|קְּ}}רִיאָה וְהַ{{סי|קְּ}}דֻשָּׁה||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הָ{{סי|ר}}וֹן וְהָ{{סי|ר}}וֹמְמוּת||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|שִּׁ}}יר וְהַ{{סי|שֶּֽׁ}}בַח||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |- |הַ{{סי|תְּ}}הִלָה וְהַ{{סי|תִּ}}פְאֶֽרֶת||{{ש-רווח}}||{{ע|לְחַי עוֹלָמִים}} |}<קטע סוף=אשכנז/><noinclude> {{סוף}} ==קישורים חיצוניים== {{ויקיפדיה|האדרת והאמונה}} ==ראה גם== * [http://www.piyut.org.il/textual/173.html הפיוט עם הסברים] באתר "הזמנה לפיוט" [[קטגוריה:פיוטים]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פזמונים]] [[קטגוריה:שמחת תורה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:הפיוט הקדום]] </noinclude> aefv72k7l3la4x4ux2ym1dnizhb6dkt 0 167441 3077393 1312110 2026-08-19T16:07:53Z ~2026-45292-43 46271 הגהה 3077393 wikitext text/x-wiki {{כותרת לעמוד בגמרא|חגיגה|ג|ב|ג א|ד א}} <קטע התחלה=ג/>{{קטן|({{הפניה לפסוק|דברי הימים א יז|כא}})}} ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואף הוא פתח ודרש {{קטן|({{הפניה לפסוק|קהלת יב|יא}})}} דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמות כ|א}})}} וידבר אלהים את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין בלשון הזה אמר להם אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אליעזר ואמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים כה|יד}})}} סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו {{שוליים|א}}הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם {{שוליים|ב}}הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה {{שוליים|ג}}ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית תנא לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו ת"ר {{שוליים|ד}}איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן בבת אחת ר' יוחנן אמר {{שוליים|ה}}אפי' באחת מהן היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא לעולם דקא עביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו<קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''ואף הוא''' - רבי אלעזר בן עזריה: '''לתלמיה''' - שורות המענה: '''פוסלין ומכשירין''' - שייך לומר לענין פסול עדות ופסול כהונה: '''כולן אל אחד אמרן''' - אין לך מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר אלא מתורת אלהינו: '''פרנס אחד אמרן''' - אין לך מביא ראייה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו: '''עשה אזניך כאפרכסת''' - מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו אפרכסת טירמויי"א שעל הריחים: '''מה מסמר זה''' - כשנועצין אותו בכותל הוא מחסרו יכול אף זה כן תלמוד לומר נטועים כנטיעה שדרכה לפרות ולרבות: '''ולימרו ליה בהדיא''' - מיד למה הוזקקו לומר תלמידיך אנו: '''נמנו וגמרו''' - והתקינו שיהו ישראל הדרין בעבר הירדן במה שכבשו מסיחון ועוג ארץ עמון ומואב: '''מעשרין''' - עכשיו מעשר עני בשביעית שהן היו זורעין בשביעית כדאמרינן לקמן שלא קידשוה עולי גולה כקדושת הארץ: '''פשוט ידיך וקבל עיניך''' - הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש והלא מימות אנשי כנסת הגדולה היתה תקנה זו: '''אל תחושו למניינכם''' - אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם שהרי הסכמתם להלכה: '''כך מקובלני''' - שקדושה ראשונה שקידשה יהושע לשעתה לא קידשה לעתיד לבא אבל קדושה שניה נתקדשה לעולם כדתניא ביבמות {{הפניה-גמ|יבמות|פב|ב}} קדושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן לפיכך בשאר ארץ ישראל אין זריעה בשביעית אבל עמון ומואב הניחו מלקדשן כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית בלקט שכחה ופאה ובמעשר עני לכך תקנו להן שיהו מעשרין מעשר עני וברשות החכמים היה להטיל עליהן איזה מעשר שירצו לפי שאינן חייבין מן התורה: '''איזהו שוטה''' - האמור בכל מקום שפטור מן המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר: '''והלן בבית הקברות''' - בלילה: '''לעולם דקא עביד להו דרך שטות''' - ואפילו הכי לא מחזקינן ליה בחדא דהיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה ולי נראה שנתחמם גופו ויוצא למקום האויר: '''שתשרה עליו רוח טומאה''' - רוח שדים שיסייעוהו להיות מכשף:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> '''ומי''' כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אמרינן במדרש שלשה מעידין זה על זה ישראל ושבת והקדוש ב"ה ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה ישראל ושבת על הקדוש ב"ה שהוא אחד הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת אע"פ שאינו מדבר מעניינא דיומא דשבת כמו תפלת ערבית ושחרית: ''' עמון''' ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. לפי סדר השנים היה להם להפריש מעשר שני שהוא שנה ראשונה ומעשר עני נוהג בששית ולא מצינו מעשר עני שתי שנים רצופים אלא תקנה תקנו בה כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ובדין הוא דאפי' תרומה גדולה לא ניתקן אלא יהא הכל מעשר עני אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים פרש"י דהיינו ארץ סיחון ועוג כדאמרינן בחולין {{הפניה-גמ|חולין|ס|ב}} עמון ומואב טהרו בסיחון כלומר על ידי כבוש סיחון ועוג הותר לישראל ליכבש והקשה ר"ת דאמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נב: ושם) שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ועבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג וכ"ת דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא אם כן תיפשוט מיניה דלרבי אליעזר לא קידשה אלמה מיבעי' לן בפ"ק דמגילה (דף י. ושם) ובשבועות (דף טז. ושם) מאי סבירא ליה אי קידשה אי לא קידשה ותירץ ר"ת דיש לחלק דהכא בעמון ומואב דלא כבשו סיחון ועוג ולא נתקדשו כלל בקדושת הארץ ועוד מתרץ דלא קידשה עבר הירדן רק לארץ סיחון ממש אבל מה שכבש מעמון לא נתקדשה: ''' דרך''' שטות אפילו בחד נמי. וכי תימא דלא היה מועד לשטות רק לאותו דבר ובעינן תלתא כדי להחזיקו כשוטה לכל מילי כמו נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל דהכא לא דמי דהכא כיון שהוא שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר בירושלמי בפ"ק דתרומות אומר סימני שוטה היוצא בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו והוא מאבד מה שנותנים לו א"ר הונא והוא שיהו כולן בו דלא כן אומר אני היוצא בלילה יחידי אימור גנדריפס אחדיה והלן בבית הקברות לשדים והמקרע כסותו אימר בעל מחשבות מאבד מה שנותנים לו קוביקוס רבי יוחנן אמר אפילו אחת מהן אמר ר' אבין מסתברא כר' יוחנן בלבד ממאבד מה שנותנין לו דאפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנין לו קוביקוס אין בו אחת מכל אלו: ''' כיון''' דעבדינהו לכולהו נעשה כמי שנגח כו'. ומחד בשלשה זימנא לא איתחזק דתלינן בהך דקאמר הש"ס אימא בעל מחשבות או אינך:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/חגיגה/פרק א|ג ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת חגיגה]] [[קטגוריה:בבלי סדר מועד]] {{מפרשים לדף גמרא|חגיגה|א|ג|ב}} 0jy6jdmmbqwllx29ucmi9spxg2v2i35 0 167592 3077394 1179497 2026-08-19T16:25:46Z יוסף חפץ 44598 3077394 wikitext text/x-wiki {{כותרת לעמוד בגמרא|יבמות|נג|ב|נג א|נד א}} <קטע התחלה=ג/>חלץ ועשה מאמר ונתן וכו': בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך סד"א נגזור מאמר דבתר חליצה אטו מאמר דקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן אלא חלץ ונתן גט למה לי ולטעמיך אימא סיפא בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט בשלמא בעל ונתן גט איצטריך סד"א נגזור גט דבתר בעילה אטו גט דקמי בעילה קמ"ל דלא גזרינן אבל בעל ועשה מאמר למה לי אלא איידי דתנא חלץ ועשה מאמר תנא נמי בעל ועשה מאמר ואיידי דבעי למיתני בעל ונתן גט תנא נמי חלץ ונתן גט: בזמן שהיא וכו': מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום רבי מאיר אחת בעילה ואחת חליצה בתחלה אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא סבר ביאה דאיכא למיגזר גזרינן חליצה דליכא למיגזר לא גזרינן ור' נחמיה סבר ביאה נמי ליכא למיגזר ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה כיון דחליצה דאורייתא מידע ידעי ודקאמרת ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה כיון דביאה דאורייתא הא מידע ידיעי ואבא יוסי בן חנן סבר לה כרבנן דגזרי בביאה וגזר חליצה משום ביאה: <center>'''פרק שישי - הבא על יבמתו'''</center> '''מתני'''' {{שוליים|א}}הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפי' הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חילק בין ביאה לביאה {{שוליים|ב}}וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסלה ולא חילק בין ביאה לביאה: '''גמ' ''' מאי אפי' לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה אפילו הכי קנה תני ר' חייא אפי' שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים אנוס דמתניתין היכי דמי אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה והאמר רבא {{שוליים|ג}}אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת אלא בישן והאמר רב יהודה<קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''חלץ ועשה מאמר''' - איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה: '''בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך''' - למיתני דאינו כלום: '''סד"א''' - אפי' לר' עקיבא: '''ליגזור מאמר דבתר חליצה''' - דליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן: '''אלא חלץ ונתן גט''' - ביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו: '''ולטעמיך בעל ועשה מאמר''' - ביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה: '''סד"א לגזור גט דבתר ביאה''' - דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה: '''אלא בעל ועשה מאמר''' - למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא: '''אלא''' - איידי דתנא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו': '''ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא''' - דמתניתין דאמר חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום: '''ורבי נחמיה''' - דאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום: '''ואבא יוסי בר חנן''' - דאמר אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף. כדפרישנא ליה במתניתין ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש פירקין (לעיל נ:) אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר כו' חליצה ליכא למיגזר כדאמר בריש פירקין (שם): <center>'''פרק שישי - הבא על יבמתו'''</center> '''מתני' הבא על יבמתו שוגג''' - כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת: '''מזיד''' - לשם זנות ולא לשום מצוה: '''אפי'''' - מפרש בגמרא: '''המערה''' - שלא גמר ביאתו: '''קנה''' - וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה: '''בין ביאה לביאה''' - [בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה]: '''וכן הבא על אחת מכל העריות''' - באחת מכל הביאות הללו: '''או פסולות''' - לכהונה כגון אלמנה כו': '''פסלה לכהונה''' - משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה] ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין: '''ממזרת ונתינה''' - לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה: '''גמ' אלא אפילו הוא שוגג''' - כסבור אשה אחרת היא: '''והיא מזידה''' - לביאת זנות מכוונת: '''דתרוייהו לא מיכווני למצוה''' - אפילו הכי קני: '''אלא בישן''' - שנתקשה כשהוא ישן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> '''הבא''' על יבמתו בין בשוגג בין במזיד. איכא למימר דמזיד ורצון תרי גווני נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה אע"ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ"ב דב"ק (דף כו: ושם) גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי"מ דה"ק בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון: ''' הוא''' אנוס והיא לא אנוסה. תימה דהוה ליה למינקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי"ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכא הוא אנוס והיא לא אנוסה א"נ לא קאמר והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מיכווני לשם מצוה: ''' ולא''' חילק בין ביאה לביאה. פי' בקונטרס בין העראה לגמר ביאה ובבבא שניה פירש ולא חילק בין ביאה לביאה בין כדרכה לשלא כדרכה ואין נראה לר"י דכיון דתנא סבר אחד המערה ואחד הגומר למה ליה תו למיתני ולא חילק בין העראה לגמר ביאה ועוד דבגמ' (לקמן דף נו:) מפרש מאי וכן אשלא כדרכה בחייבי לאוין מכלל דלא חילק דרישא איירי בשלא כדרכה ונראה לר"י שהסופרים טעו וכתבו איפכא ומיהו ההיא דבבא שניה אפשר לפרשו כמו הראשון בין כדרכה לשלא כדרכה ולפרושי וכן קאתי: <center>'''פרק שישי - הבא על יבמתו'''</center> '''שאנסוהו''' עובדי כוכבים ובא עליה. אין לפרש שאנסוהו היינו שאיימו עליו להרגו אם לא יבא עליה דא"כ מאי פריך מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת פירוש דאין זה אונס שקישוי עושה מדעת ואין דוחקין אותו לבעול בקישוי ולוקמא כגון שמאיימין עליו לבעול בקישוי ועוד דמילתא דרבא אי אפשר לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא שיבעול הערוה מעצמו כמו שאפרש אלא כל דבר שעושה מעצמו אפילו ע"י אונס פחד מיתה לדעת חשיב והאי שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה דקאמר היינו שהביאוהו עליה והדביקוהו ביבמתו ולא שבא עליה מעצמו כמו תקפתו יבמתו ובא עליה דבסמוך והשתא פריך שפיר דאין אונס דקישוי לא הוי אלא לדעת ואר"י דיש לקדק מכאן דאין יבמה נקנית אלא בבא עליה בקישוי מדלא מוקמי שהדביקוהו בלא קישוי ואיכא למימר דאתי הך סוגיא כמ"ד. משמש מת בעריות פטור וילפינן קיחה מעריות דאינה נקנית אלא בקישוי ועוד אר"י דאתיא שפיר אפילו למאן דאמר משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם: ''' אין''' אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת. אין לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על הערוה דאם כן אפילו יש קישוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור כדאמר בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) אלא איירי כשעובדי כוכבים מדביקים אותו על הערוה וא"א לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שאי אפשר לו אם לא יתקשה דאין קישוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר מקושה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה שום מעשה והוי כקרקע עולם כדאמר בבן סורר (ג"ז שם) גבי אסתר דקרקע עולם היתה וטעמא משום דנערה המאורסה ילפינן התם<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו|נג ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת יבמות]] [[קטגוריה:בבלי סדר נשים]] {{מפרשים לדף גמרא|יבמות|ה|נג|ב|שני פרקים=כן}} m7q865prvvgy0we8d9kcog15leq84ey 0 259267 3077390 3077009 2026-08-19T14:59:19Z 1אברהם1 4446 3077390 wikitext text/x-wiki {{ניווט ספר|שם הספר=קל&#34;ח פתחי חכמה/פתח|סו}} פתח סו <פרטיות ענין דו"ן - זיווג עיבור ולידה>: '''תיקון כל דבר על ידי דו"ן הוא בסוד זיווג, עיבור ולידה. בזיווג נמשכים החלקים דמ"ה וב"ן, עד שניתן הכל בנוק'. ושם נמצא בכלל אחד כל מה שצריך לימצא באור ההוא, שלא יהיה צריך להוסיף או לגרוע. אחר כך צריך לפרט זה הכלל לחלקיו, ואינו מתגלה בפני עצמו, עד שיעמיד כל חלקיו בגילוי שלם. ועל כן עד הזמן ההוא נעלם באור שהוא נתלה בו, לקבל ממנו שלמותו, וזה מצד השתלם האורות אלה על ידי אלה. כשהגיע למדרגה שנראו כל פרטיו, אך שלא יהיה בכל אחד מהם אלא שיעור הארה היותר קטנה שאפשר להיות, אז הוא מתגלה בפני עצמו, כיון שכבר אין יש פרטיות אור ליפרט עוד, אלא להוסיף כח והארה. והתגלותו מן המאור העליון לחוץ - זהו שיקרא לידה:''' אחר שביארנו ענין התיקון בדו"ן, עתה נבאר פרטיות ענין זה: חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, תיקון כל דבר, והוא הקדמה כללית בענין זה, מה שנתקן בדו"ן. ח"ב, בזיווג נמשכים וכו', והוא פרטיות ההקדמה הזאת: חלק א: '''תיקון כל דבר על ידי דו"ן הוא בסוד זיווג, עיבור ולידה''', כי כבר ידענו איך כל זה הוא סוד דמות אדם, וכשבאנו לענין זה של דו"ן, הרי כל עניניו יתנהגו על פי מה שיש בענין זה למטה, והיינו זיווג, עיבור ולידה: חלק ב: א. '''בזיווג נמשכים החלקים דמ"ה וב"ן''', זה כבר מבואר בסוד ההשתלשלות, שאורות יוצאים מאורות, וההמשכה תלויה בזיווג, בהתעוררות היסודות שיש להם סגולה לזה, וכמו שנבאר עוד במקומו בס"ד: ב. '''עד שניתן הכל בנוק'''': ג. '''ושם נמצא בכלל אחד כל מה שצריך לימצא באור ההוא, שלא יהיה צריך להוסיף או לגרוע'''. זה מבואר כי הנה סיבת המצא האור המשתלשל הוא רק הזיווג. והנה אי אפשר לימצא שום דבר בנושא שלא יהיה סיבה מסבבת אותו. כשנשלם הזיווג - הסיבה הראשונה השלימה כבר לתת מה שיש לה לתת לו, ואין עוד סיבה אחרת פועלת בו. אם כן אי אפשר לימצא בו עוד שום דבר מה שלא נמצא בו כבר. אמנם שלא יהיה סיבה אחרת פועלת בתולדת הזיווג - פשוט הוא, כי תולדת הזיווג הוא מה שאי אפשר לצאת ולהמצא אלא על ידי זיווג, שעל כן הושם הדרך הזה להיותו הפרטי של ההשתלשלות. אם כן ודאי הוא שכיון שנשלם הזיווג כבר יש בסיבה שלו כל מה שצריך להמצא בתולדה שתבנה משם: ד. '''אחר כך צריך לפרט זה הכלל לחלקיו''', זה מבואר, שההדרגה כך הולכת תמיד, שבתחלה יש כלל, אחר כך יתפרט הכלל לחלקיו: ה. '''ואינו מתגלה בפני עצמו, עד שיעמוד כל חלקיו בגילוי שלם''', כיון שבדרך הדרגה אנו הולכים, הנה שום אור אינו יכול לפעול פעולותיו עד שיהיו מגולים בו כל חלקיו, כי כולם צריכים כדי להוציא ממנו הפעולה ההיא. ועל כן עד שאינו כך, לא נוכל למנות אותו בין כחות המנהיגים: ו. '''ועל כן עד הזמן ההוא נעלם באור שהוא נתלה בו''', כבר שמעת איך רצה הרצון העליון לגלות הכחות בדרך ההשתלשלות, איך זה יוצא מזה. והנה לא נגלה ענין שיצא שני מן הראשון, עד שהוציאו הראשון באמת בכל כחותיו. ועד שלא נשלם כך, הנה אינו אלא מתעלם בכח המוציא אותו, עד שיעצור כח - הכח ההוא לגלות כל חלקיו. ואז יראה לחוץ כח הנהגה אחת שלמה, שמשתלשלת ממנו. ואז ילך ויתלבש בו, כדרך כל העליונים שמתלבשים בתחתונים המנהיגים אותו. אבל בתחלה אינו אלא נעלם בו, ולא נתגלה לחוץ כלל: ז. '''לקבל ממנו שלמותו''', היינו שיוכל לצאת בהשתלשלות בגילוי כל חלקיו: ח. '''וזה מצד השתלם האורות אלה על ידי אלה''', והוא סוד ההשתלשלות שזכרתי: ט. '''כשהגיע למדרגה שנראו כל פרטיו''', היינו כי שני דברים צריך להבין בכל מדרגה, כמות הפרטים שבה, וכמות הכח שלהם. כמות הפרטים צריך שיתגלו כולם, כי כל פרט הוא שורש לפעולה אחת, או לתנאי פעולה אחת. אך כמות הכח - אין לו אלא לעשות הפעולה עצמה ביותר כח או בפחות. על כן גילוי כל הפרטים צריך שיהיה קודם שיגלה האור המשתלשל, כדי שיהיה שלם בכחותיו, כי אחר כך לא יהיה נוסף שום גילוי ושום כח, אלא תוספת אומץ בכחות עצמם - זה יכול להיות. אדרבא, לפי סדר ההדרגה נבדלים הזמנים, יש זמן גילוי הפרטים, ובכלות הזמן ההוא אי אפשר לגלות עוד פרטים אחרים, אלא יבוא אחריו זמן תוספת הכח בפרטים הגלויים כבר: י. '''אך שלא יהיה בכל אחד מהם אלא שיעור הארה היותר קטנה שאפשר להיות, אז הוא מתגלה בפני עצמו''', הוא מה שביארנו. והנה יש בכמות הכח עצמו - הדרגה. אך מיד שמגיע אפילו להדרגה הראשונה, כשיש כל הפרטים, הוא מתגלה בפני עצמו, שכבר הוא הנהגה אחרת שלמה, מלבד ההנהגה הראשונה שהוציאתו. יא. '''כיון שכבר אין יש פרטיות אור להיפרט עוד, אלא להוסיף כח''', שאם היה פרטיות, לא היה יכול להיות נוסף. אבל כח והארה יכול להיות נוסף. וזה, כי שינוי הכחות מהדרגה להדרגה תלוי בענין ריבוי האורות שבפנים, שהם מרחיבים או מקצרים לפי מדת הכלים. אך כמות הכחות תלוי בחלקי הכלים עצמם. ומה שנתחבר לקבוע בו הנהגה - נתחבר בתחלה קודם שיצא משם לחוץ, כי כשיוצא - כבר נודע הנהגתו בצאתו, ויורד תחת ענפיו, וזה אי אפשר להשתנות ולהתרבות. אך אותה ההנהגה עצמה יכולה לעלות או לרדת לפי האורות שבאים ומחדשים הפרצוף עצמו. יב. '''והארה''', כי הוא לפי עצמו הארה לפי צפית המרכבה. יג. '''והתגלותו מן המאור העליון לחוץ - זהו שיקרא לידה''', זה פשוט לפי ענין דמות האדם: jwc0aobyeyzi0ezjyh5d6bo7r5e9050 0 266500 3077382 2746974 2026-08-19T14:07:48Z Nahum 68 /* גמ' */ 3077382 wikitext text/x-wiki {{מפרשים למסכת שבת|רי"ף|א|}} __NOTOC__ {{דף רי"ף|א|א}} <קטע התחלה=א א/> ===מתני'=== יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. כיצד? העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא, העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל חבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס, בעל הבית חייב והעני פטור. פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא, שניהן פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס, שניהן פטורין: ===גמ'=== בעא מניה רב מרבי, הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ מהו, עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי או לא? אמר ליה חייב ואינו דומה לידו, מאי טעמא? ידו לא נח, גופו נח: '''פיסקא: פשט העני את ידו''' וגו': והא בעינן עקירה והנחה על גבי מקום ארבעה וליכא? אמר רבא: ידו של אדם <קטע סוף=א א/>{{דף רי"ף|א|ב}} <קטע התחלה=א ב/>חשובה לו כארבעה על ארבעה, וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן: ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. תניא: היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ אסור להחזירה, ותניא אידך מותר להחזירה, הא והא בשוגג ולא קשיא, כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת, וכדבעא מיניה רבא מרב נחמן: היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ מהו שיחזירנה לאותה חצר? אמר לו מותר, לחצר אחרת מאי? אמר לו אסור, ומאי שנא? אמר ליה לכי תיכול עלה כורא דמילחא, התם לא אתעבידא מחשבתו, הכא אתעבידא מחשבתו. אמר רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה. הא מילתא מקשו בה רבנן: מכדי רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה, כדגרסינן בפרק כל כתבי הקדש, תנא דבי שמואל: כל מלאכת עבודה לא תעשו, יצאת רדיית הפת ותקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה, ואלא מאי טעמא לא שריוה הכא? משום שלא יבא לידי איסור סקילה, הא לאו הכי אסירא, ואמאי? והא לאו מלאכה קא עביד, ופריקו בה כמה פירוקי דלא דייקי גבן ומשום הכי לא כתבינן להו, אבל אנן הכי מסתברא לן בפירוקא דהאי קושיא, אע"ג דרדיית פת בתנור חכמה היא ואינה מלאכה, לא שרו לה רבנן אלא היכא דשכח פת בתנור וקדש עליו היום, דמציל ממנה מזון שלש סעודות לשבת ומשום כבוד השבת, ואפילו הכי בעי לשנויי כדקתני לקמן: ולא ירדה במרדה אלא בסכין, אבל רדייה שלא לסעודת שבת לא שריוה ליה רבנן, ורדייה דהכא לאו לסעודת שבת היא, דהא לא חזיא לאכילה, ומשום הכי לא שרו ליה רבנן אלא משום שלא יבא לידי <קטע סוף=א ב/>{{דף רי"ף|ב|א}} <קטע התחלה=ב א/>איסור סקילה. ת"ר: המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב, ובן עזאי פוטר, דקסבר מהלך כעומד דמי. אמר ר' יוחנן: מודה בן עזאי בזורק. תניא נמי הכי: המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו, אחד המוציא ואחד המכניס ואחד המושיט ואחד הזורק חייב, ובן עזאי אומר: המכניס והמוציא פטור, והזורק והמושיט חייב. ת"ר: ארבע רשויות לשבת, רשות היחיד ורשות הרבים, כרמלית ומקום פטור. איזהו רשות היחיד? חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה, זו היא רשות היחיד גמורה. ואי זו היא רשות הרבים? סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין, זו היא רשות הרבים גמורה. ואין מוציאין מרשות היחיד זו לרשות הרבים זו, ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו, ואם הוציא והכניס, בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת, בעדים והתראה נסקל. אבל ים ובקעה ואצטונית וכרמלית אינן לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, ואין נושאין ונותנין בתוכן, ואם נשא ונתן פטור, ואין מוציאין מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן, ואין מכניסין מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן, ואם הוציא והכניס פטור. חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין, עירבו מותרין, לא עירבו אסורין. אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו, ומן העני ונותן לו, ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני, ומעני ויתן לבעל הבית, ואם נטל ונתן שלשתן פטורין. אבל ים ובקעה ואצטונית וכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים. אטו הני כולהו לאו כרמלית נינהו? כי אתא<קטע סוף=ב א/> {{דף רי"ף|ב|ב}} <קטע התחלה=ב ב/>רב דימי אמר ר' יוחנן: לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, אע"ג דזימנין דדחקי בה רבים ועיילי להתם, כיון דלא ניחא תשמישתיה ככרמלית דמיא. כי אתא רב דימי אמר: אין כרמלית פחותה מארבעה על ארבעה, אמר רב ששת: ותופסת עד עשרה, דעד עשרה הויא כרמלית, למעלה מעשרה הויא מקום פטור, ואקילו בה רבנן מקולי רשות היהיד ומקולי רשות הרבים, מקולי רשות היחיד, דאי איכא מקום ארבעה על ארבעה הוא דהויא כרמלית ואי לא לא הויא כרמלית, ומקולי רשות הרבים, דעד עשרה הוא דהויא כרמלית, למעלה מעשרה לא הויא כרמלית אלא מקום פטור. אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: בית שאין בו עשרה טפחים וקרויו משלימו לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. אמר אביי: ואם חקק בה ארבעה על ארבעה והשלימו לעשרה מותר לטלטל בכולו, מאי טעמא? הוי חורי רשות היחיד, וחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו, דאיתמר: חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו. חורי רשות הרבים, אביי אמר כרשות הרבים דמו, ורבא אמר לא כרשות הרבים דמו, והלכה כרבא, וכיון דלאו כרשות הרבים דמו, אי אית בהו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וגביהי עשרה הוו להו כרשות היחיד, ואי אית בהו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ולא גביהי עשרה הוו להו כרמלית, ואי לית בהו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ואע"ג דגביהי עשרה, מקום פטור הן. אמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע. אמר אביי: זרק כוורת לרשות הרבים, גבוהה י' ורחבה ו' על ו' פטור, אינה רחבה ו' על ו' <קטע סוף=ב ב/>{{דף רי"ף|ג|א}} <קטע התחלה=ג א/>חייב. פירוש, כל מקום שגבוה י' ורחב ד' על ד', חולק רשות לעצמו ורשות היחיד הוא, ולפיכך הזורק כוורת לרשות הרבים פטור, שכיון שגבוהה י' טפחים ורחבה ד' על ד' חולקת רשות לעצמה, והוה ליה כזורק מרשות היחיד לרשות היחיד שהוא פטור. ולא אמרו שהיא צריכה רוחב ו' אלא מפני שהיא עגולה, שאי איפשר שיהא חללה ד' על ד' אלא בשיש בה ברוחב ו' על ו', כדאמרינן: כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, והדבר ידוע שרוחב העיגול הוא אלכסונו של מרובע החקוק בתוכו, וזהו צורתו כפי שיתברר במראית העין, ולפיכך הוצרכנו להוסיף ברוחב העיגול שהוא אלכסונו של מרובע שני חומשין של ד' טפחים שהן ח' חומשי, לכל טפח וטפח שני חומשין, כדי שיהא אורך הצלע של מרובע החקוק בתוכו ד' טפחים, ועוד הוספנו ב' חומשים לעובי ב' המחיצות של כוורת, חומש מכאן וחומש מכאן, הרי י' וי' חומשים שהן ב' טפחים, נמצא כללן ו' טפחים לא פחות ולא יותר. רבא אמר: אפילו אינה רחבה ו' על ו' פטור, מאי טעמא? אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מי' שהוא מקום פטור. כפאה על פיה גבוה ז' ומשהו חייב, ז' ומחצה פטור. רב אשי אמר: אפילו גבוה ז' ומחצה נמי חייב, מאי טעמא? מחיצות לתוכן עשויות, ואין ממנה למעלה מי' כלום ולפיכך חייב. אמר עולא: עמוד גבוה ט' ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו חייב, מאי טעמא? כל פחות מג' מדרס דרסי ליה רבים, מג' ועד ט' לא מדרס דרסי ליה רבים ולא כתופי קא מכתפי עילויה, ט' ודאי קא מכתפי עילויה. אמר ליה אביי לרב יוסף: גומא מאי? אמר ליה: וכן בגומא. רבא אמר: גומא לא, מאי טעמא? קסבר הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש. אמר רב יהודה: האי זירזא דקני, רמה וזקפה רמה וזקפה לא מיחייב עד דעקר להו. פירוש זירזא דקני, חבילה של קנים, כגון שהיתה מוטלת על הארץ, והגביה הקצה האחד, והקצה האחר מונח על הארץ, והעמידה והשליכה לפניו, וחזר והגביה הקצה האחר יהיה מונח על הארץ והעמידה והשליכה לפניו וחזר והגביה, אפילו כל היום כולו לא מיחייב, שהרי לא עקר אותה מעל הארץ. אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו, מן העני ונותן לו. האי אסקופה מאי היא? ואסיקנא: אסקופה מקום פטור, כגון דלית ביה ארבעה על ארבעה, וכי הא דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן: מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. אחרים אומרים: אסקופה משמשת לשתי רשויות, בזמן שהפתח פתוח כלפנים, <קטע סוף=ג א/>{{דף רי"ף|ג|ב}} <קטע התחלה=ג ב/>פתח נעול כלחוץ. אמר רב יהודה אמר רב, הכא באסקופת מבוי עסקינן, וחציו מקורה וחציו אינו מקורה, וקירויו כלפי פנים. פתח פתוח כלפנים, פתח נעול כלחוץ: ==מתני'== לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדון, ואם התחילו אין מפסיקין, ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה:<קטע סוף=ג ב/> {{דף רי"ף|ד|א}} <קטע התחלה=ד א/> ===גמ'=== הא סמוך למנחה, אסיקנא דסמוך למנחה גדולה הוא, ואפילו בתספורת דידן, ולכתחילה אמאי לא? גזירה שמא ישבר הזוג. ולא למרחץ אפילו להזיע בעלמא, ולכתחילה אמאי לא? גזירה שמא יתעלפה. ולא לבורסקי ואפילו לעיוני בעלמא, ולכתחילה אמאי לא? גזירה שמא יראה הפסד בזביניה ויטרד. ולא לאכול אפילו בסעודה קטנה, ולכתחילה אמאי לא? דילמא ממשכא ליה סעודתא. ולא לדין אפילו בגמר דין, ולכתחילה אמאי לא? דילמא חזי טענתא וסתר דינא. מאימתי התחלת תספורת? אמר ר' אבין: משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו. ומאימתי התחלת מרחץ? אמר ר' אבין: משיעביר מעפרתו ממנו. ומאימתי התחלת בורסקי? אמר ר' אבין: משיקשור בין כתפיו. ומאימתי התחלת אכילה? רב אמר: משיטול ידיו, ורבי יוחנן אמר: משיתיר חגורו, ולא פליגי, הא לן והא להו. אמר זעירי: הני חברין בבלאי, למאן דאמר תפילת ערבית רשות, כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה, ולמאן דאמר חובה, מטרחינן ליה. והא תפילת המנחה דלכולי עלמא חובה היא ותנן: אם התחילו אין מפסיקין, ואמר ר' חנינא: משהתיר חגורו? התם לא שכיח שכרות, הכא שכיח שכרות. אי נמי מנחה, כיון דקביע לה זימנא מירתת ולא אתי למיפשע; ערבית, כיון דכולי ליליא זמן תפילה היא, לא אתי למירתת ואתי למיפשע. והאידנא נהוג עלמא בתפילת ערבית מנהג חובה, ואף על גב דשרא המייניה מטרחינן ליה. רבה בר רב הונא רמי פזמקיה ומצלי, אמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל". רבא כי איכא ריתחא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מאריה, כי ליכא ריתחא, מציין נפשיה. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא ריתחא בעלמא פכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מריה. כי ליכא ריתחא, מציין נפשיה ומצלי, אמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל". רבא אשכחיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותא, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? והוא סבר, זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא וקא גריס, מטא זמן תפילה<קטע סוף=ד א/>{{דף רי"ף|ד|ב}} <קטע התחלה=ד ב/>וקא מסרהב. קרי עליה ר' זירא: מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ודווקא מי שתורתו אומנותו, כדבעינן למימר קמן. מאימתי התחלת הדין? ר' יונה ור' ירמיה: חד אמר, משיתעטפו הדיינין, וחד אמר משיתחילו בעלי דינין, ולא פליגי, הא דעסיקי ואתו בדינא, והא דלא עסיקי ואתו בדינא. ר' אמי ור' אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי, וכל שעתא ושעתא טפחי אעיבורא דדשא ואמרי: מאן דאית ליה דינא ניעול וניתי. רב חסדא ורבה בר רב כהנא הוו יתבי כולי יומא בדינא, והוה קא חלש לבייהו. תני להו חייא בר רב מדפתי: "ויעמד העם על משה מן הבקר ועד הערב", וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו? ותורה אימת היתה נעשית? אלא לומר לך: כל דיין ודיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית; כתיב הכא "מן הבקר ועד הערב", וכתיב התם במעשה בראשית: "ויהי ערב ויהי בקר". עד מתי יושבין בדין? אמר רב ששת: עד זמן סעודה, והיא שעה ששית שהוא זמן מאכל תלמידי חכמים. אמר רב אדא בר אהבה: מתפלל אדם תפילתו בבית המרחץ. ודוקא במרחץ חדש שעדיין לא רחצו בו בני אדם, אבל במרחץ ישן שרחצו בו בני אדם אסור להתפלל בו. ותניא: הנכנס למרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם קריאת שמע ותפילה ואין צריך לומר שאלת שלום, ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ. נכנס למקום שבני אדם מקצתן עומדין ערומים ומקצתן עומדים לבושין, יש שם שאלת שלום ואין שם קריאת שמע ותפילה, ואינו חולץ תפיליו ואינו מניח לכתחילה. מקום שבני אדם עומדין ערומים, אין שם שאלת שלום ואין צריך לומר קריאת שמע ותפילה, וחולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח. אמר רב המנונא משמיה דעולא: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, שנאמר: "ויקרא לו ד' שלום". אמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: שרי ליה לאניש למימר "הימנותא" בבית המרחץ, ואף על גב דכתיב "האל הנאמן", ההוא נאמן כמה דאת אמר: אלהא מהימנא, אבל שם גופיה לא איקרי נאמן. והנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו. והני מילי במתנה דעבידא לאיגלויי, דכתיב: "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו"; אבל במתנה דלא עבידא לאיגלויי צריך לאודועיה, דכתיב: "לדעת כי אני ד' מקדשכם", אמר לו הקב"ה למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני רוצה ליתנה לישראל, לך והודיעם; מכאן אמר רשב"ג: כל הנותן פת לתינוק צריך להודיעו לאמו. במאי מודיע לה? אמר רב פפא: דשייף ליה מההוא מינא. ואף על גב דשבת מילתא דעבידא לאיגלויי היא, מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי. ואמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חריבה, שנאמר: "לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו"; פירוש: כשם שהמרומם בית אלהינו מעמיד את חרבותיו, כך מי שאינו מרומם בית אלהינו מחריב את העומד. ולא אמרן אלא בבתי, אבל בקושקשי ואברורי לית לן בה. ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ואמר רב חסדא: ובו ביום, ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת. רב אושעיא בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי, עבדו ליה עיגלא תליתאה, אמרו ליה: ניטעום מר מידי, אמר להו: בתעניתא יתיבנא. אמרו ליה: נזפיה מר וליפרעיה, מי לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: לווה אדם תעניתו ופורע? אמר להו: אנא בתענית חלום יתיבנא, דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש בנעורת, ואמר רב חסדא: ובו ביום, ואמר רב יוסף: אפילו בשבת. ודוקא תענית חלום הוא דשרי בשבתא, אבל תעניתא אחרינא לא, וכי הא דגרסינן בפרק אין עומדין להתפלל, אמר ר' אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. אמר רב נחמן: וחוזרין ונפרעין <קטע סוף=ד ב/>{{דף רי"ף|ה|א}} <קטע התחלה=ה א/>ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? ליתיב תעניתא על תעניתא. ומפרשי לה רבנן בתענית חלום בלבד, אבל בתענית אחר אסור להתענות בשבת. בתעניות ירושלמי, ר' אחא ור' אבהו משום ר' יוסי בר חנינא אמרי: אסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר ר' יוסי בר אבין, מתניתין היא: קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו, קודם חצות לא ישלימו, עד כדון צפרא הוא, לאחר חצות ישלימו, כבר עבר רובו של יום בקדושה: '''פיסקא: ואם התחילו אין מפסיקין''' וכו'. אוקימנא בדברי תורה, ומפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה. אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא כגון ר' שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין בין לתפילה בין לקריאת שמע: ==מתני'== לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, שמא ישכח ויצא, ולא הלבלר בקולמוסו, ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. באמת אמרו: החזן רואה מהיכן התינוקות קורין, אבל הוא לא יקרא. כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה, מפני הרגל עבירה: ===גמ'=== תנא דבי שמואל: יוצא אדם בתפיליו ערב שבת עם חשיכה, מאי טעמא? כיון דאמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה ושעה, קל וחומר מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה: "והיה על מצהו תמיד", שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם כמה אזכרות, על אחת כמה וכמה, הילכך מדכר דכיר להו. תניא, חנניה אומר: חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה. אמר רב יוסף: הלכתא רבתי לשבת: '''פיסקא: ולא יפלה את כליו.''' פירוש, לא יפלה אדם את כליו לאור הנר, שמא יטה. אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו להבחין בין בגדו לבגד אשתו לאור הנר לא. אמר רבא: לא אמרן אלא לבני מחוזא דלבשי לבנים, אבל חקלייתא מידע ידיעי. תנו רבנן: אין פולין ברשות הרבים מפני הכבוד, כיוצא בו אמר ר' יהודה ואמרי לה אמר ר' נחמיה: אין עושין אפיקטוזין ברשות הרבים מפני הכבוד. תנו רבנן: המפלה את כליו, מולל וזורק ואינו חושש, ובלבד שלא יהרוג. אבא שאול אומר: נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול. אמר רב הונא: הלכתא מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול.<קטע סוף=ה א/> {{דף רי"ף|ה|ב}} <קטע התחלה=ה ב/>תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין. וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר משום רשב"ג: אין פוסקין צדקה על הצבור אפילו ליתום ויתומה, ואין משדכין על התינוקת ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, ואין מנחמים אבלים ואין מבקרין חולים בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין. תנו רבנן, הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. ר' מאיר אומר: יכולה היא שבת שבזכותה תרחם. ר' יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל כל חולי ישראל. ר' יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל. שבנא איש ירושלים אומר: בכניסתו שלום, וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו לשלום. כמאן אזלא הא דתניא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל? כמאן? כר' יוסי. אמר ר' יוחנן: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת, פירוש: שמא יבא לזעוק בשבת. אמר רבה בר רב חנא, כי הוה אזלינן בתר ר' אלעזר לשיולי בתפיחה, זימנין הוה אמר ליה: המקום יפקדך לשלום, וזמנין הוה אמר ליה: רחמנא ידכרינך לשלמא, ואף על גב דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר ר' יוחנן: השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, שאני חולה דשכינה עמו, דאמר אביי: מנין שהקב"ה סועד את החולה? שנאמר: "ד' יסעדנו על ערש דוי". תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא על גבי מקום גבוה, ולא למעלה ממראשותיו של חולה, אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה, שנאמר: "וישתחו ישראל על ראש המטה", וכתיב: "ד' יסעדנו על ערש דוי": '''פיסקא: ולא יקרא לאור הנר.''' אמר רבא: אפילו גבוה ב' קומות ואפילו גבוה ב' מרדעות ואפילו י' בתים זו על גב זו. חד הוא דלא ליקרי אבל ב' קורין, והני מילי בעניין אחד, אבל בשני ענינים אפילו ב' אין קורין. אמר רב הונא: ובמדורה אפילו י' בני אדם כאחד אסור לקרות. אמר רבא: ואדם חשוב שאין דרכו להטות את הנר, מותר. תני חדא: שמש בודק קערות וכוסות לאור הנר, ותניא אידך: לא יבדוק? לא קשיא, כאן בשמש קבוע, כאן בשמש שאינו קבוע. ואיבעית אימא הא והא בשמש שאינו קבוע, ולא קשיא, כאן בדמשחא כאן בדנפטא. איבעיא להו: שמש קבוע בדמשחא מאי? אמר רב הונא: הלכה ואין מורין כן, ורב ירמיה בר אבא אמר: הלכה ומורין כן, אביי אמר: הלכה ומורין כן. שמעינן השתא דבין שמש קבוע ובין שמש שאינו קבוע בודק קערות וכוסות לאור הנר, ודוקא בדנפטיא דמאיס ונפיש נהוריה ולא בעי לאצלויי, אבל בדמשחא שמש שאינו קבוע ודאי אסיר ליה, שמש קבוע פליגי, והלכה בודק ואין מורין כן: '''פיסקא: באמת אמרו החזן רואה''' וכו'. אמר רבה בר שמואל: אבל מסדר הוא ראשי פרשיות, אבל פרשה כולה לא, ותינוקות של בית רבן אפילו פרשה כולה קורין ומסדרין, מפני שאימת רבן עליהן ולא אתו לאצלויי שלא ברשות רבן: '''פיסקא: כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה''' וכו'. איבעיא להו: מהו שתישן נדה אצל בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה? תא שמע: "ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב", מקיש אשתו נדה לאשת רעהו: מה אשת רעהו, הוא בבגדו והיא בבגדה אסור, אף אשתו נדה, הוא בבגדו והיא <קטע סוף=ה ב/>{{דף רי"ף|ו|א}} <קטע התחלה=ו א/>בבגדה אסור. תאנא דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו, והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרת להן: כתוב בתורה, "כי היא חייך ואורך ימיך", בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם משיבה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה, אמרתי לה: בתי, בימי נדותיך מהו אצליך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. בימי לבוניך מהו אצליך? אמרה לי: אכל עמי ושתה עמי וישן עמי הוא בבגדו ואני בבגדי, אבל לא בקירוב בשר, אבל חס ושלום לא עלה על דעתו לדבר אחר. אמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב". כי אתא רב דימי אמר: מטה חדא הואי. במערבא אמרי, אמר רב יצחק בר יוסף: סינר מפסיק בינו לבינה: ==מתני'== ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו, נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל, י"ח דבר גזרו בו ביום. בית שמאי אומרים: אין שורין דיו סממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין, ובית הלל מתירין: ===גמ'=== תנו רבנן: פותחין ({{ק|נ"א:}} פותקין}} מים לגנה ערב שבת עם חשיכה, והיא הולכת ומתמלאה כל היום כולו, ומניחין מוגמר תחת הכלים, והם הולכין ומתגמרין כל היום כולו, ומניחין גפרית חחת הכלים, והן הולכין ומתגפרין כל השבת כולה, ומניחין קילור על גב העין ואספלנית על גבי מכה, והם הולכין ומתרפאין כל השבת כולה. ואין נותנין חטים לתוך הריחים של מים <קטע סוף=ו א/>{{דף רי"ף|ו|ב}} <קטע התחלה=ו ב/>אלא כדי שיטחנו מבעוד יום. ואוקימנא אליבא דבית שמאי, דאית להו שביתת כלים, אבל לבית הלל לית להו שביתת כלים ושרי. ואיכא מאן דאמר, אסור ואפילו לבית הלל, מפני שמשמעת את הקול. תנו רבנן: לא תמלא אשה קדרה עססיות ותרמוסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. אם עשת כן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. כיוצא בו, לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה, ואם עשה כן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. מאי טעמא? גזירה שמא יחתה בגחלים. ואיבעית אימא מוגמר וגפרית מאי טעמא לא גזרינן שמא יחתה בגחלים? התם לא מחתה להו, דאי מחתה להו פסדי דקא סליק בהו קוטרא. ואונין של פשתן נמי לא גזרינן, דכיון דקשי להו זיקא לא מגלי להו. צמר ליורה נמי לא גזרינן, ביורה עקורה וטוחה, דליכא למיחש לא לאחתויי ולא למיגס בה. והשתא דאמר מר: גזירה שמא יחתה בגחלים, האי קדרה חיתה שפיר דמי, בשיל ולא בשיל אסיר, ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי, מאי טעמא? דאסח לדעתיה מניה, דאמר: השתא ודאי לא בשיל, ולא אתי לאחתויי. והשתא דאמר מר: כל מידי דקשי ליה זיקא לא מגלי ליה, האי בשרא דגדיא ושריק שפיר דמי, דברחא ולא שריק אסיר. דגדיא ולא שריק, דברחא ושריק, רב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר. איכא דאמרי: דגדיא, בין שריק בין לא שריק שפיר דמי, דברחא ושריק נמי שפיר דמי, כי פליגי דברחא ולא שריק, רב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר. וקא פסקי רבואתה כי האי לישנא בתרא וכרב אשי, ואיכא מאן דפסק כרב ירמיה מדפתי דאסר. ואנן נמי כרב ירמיה מדפתי סבירא לן, דחזינן סוגיא דשמעתא כותיה, דאמרינן, אמר רבינא: האי קרא חייא, כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי ושרי, מכלל דאי כברחא אסיר, ושמע מינה דברחא אסיר: ==מתני'== בית שמאי אומרים: אין פורשין מצודות חיה ועוף ודגים, אלא כדי שיצודו מבעוד יום; ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ולא מגביהין <קטע סוף=ו ב/>{{דף רי"ף|ז|א}} <קטע התחלה=ז א/>עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שיעשו מבעוד יום; ובכולן בית הלל מתירין עם השמש: ===גמ'=== תנו רבנן, בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חפצו לגוי, ולא ילונו ולא ישאילנו ולא ימשכננו ולא יתננו לו במתנה, אלא כדי שיגיע למקום קרוב; ובית הלל אומרים, עד שיגיע לבית הסמוך לחומה. ר' עקיבא אומר: כדי שיצא מפתח ביתו. ר' יוסי בר' חנינא אומר: הן הן דברי ר' עקיבא הן הן דברי בית הלל, ולא בא ר' עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל. תניא, בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חמצו לגוי אלא אם כן יודע שיכלה קודם הפסח, ובית הלל אומרים: כל שעה שמותר לאכול מותר למכור. תנו רבנן: נותנין מזונות לכלב בחצר; אם נטלן ויצא, אין נזקקין לו. כיוצא בו נותנין מזונות לפני הגוי בחצר; ואם נטלן ויצא, אין נזקקין לו. תנו רבנן: אין משלחין אגרות ביד גוי ערב שבת עם חשיכה, אלא אם כן קצץ לו דמים. בית שמאי אומרים: כדי שיגיע לביתו, ובית הלל אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה. והלא קצץ? אמר רב אשי, הכי קאמר: אם לא קצץ, בית שמאי אומרים: כדי שיגיע לביתו, ובית הלל אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה. והא אמרת רישא: אין משלחין כלל? לא קשיא, הא דקביע דואר במתא, הא דלא קביע דואר במתא. שמעינן השתא, היכא דקיצץ לו דמים, משלחין אותן בין מגיע בין לא מגיע, והיכא דלא קצץ לו דמים, אי קביע דואר במתא אין משלחין אלא עד שיגיע לבית הסמוך לחומה, ואי לא קביע דואר במתא, אין משלחין כלל אלא אם כן קצץ. פירוש דואר, איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא משכיר ומשלח כל אגרת למי שנשתלחה אליו. תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת. <קטע סוף=ז א/>{{דף רי"ף|ז|ב}} <קטע התחלה=ז ב/>במה דברים אמורים? לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מפליגין, ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת, דברי רבי. רשב"ג אומר: אינו צריך. ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מפליגין. יש מי שאומר: הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים, ומשום גזירת תחומין גזרו בה, אבל למעלה מעשרה טפחים לא גזרו; ומשום הכי נהגו העם להפליג בים הגדול. והאי טעמא פריכא הוא, דאי מהאי טעמא היא דאין מפליגין, הוה ליה למתנא: אין מפליגין בספינה קטנה, אמאי תני ספינה סתם, דמשמע בין קטנה בין גדולה? ועוד, מאי איריא ג' ימים? אפילו טפי נמי. ועוד, לדבר מצוה אמאי שרי? והא העמידו דבריהם במקום עשה, כדתנן: אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים, ואמרינן עלה: גבי פסח לא העמידו דבריהם במקים כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה. אלא היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, משום ביטול מצות עונג שבת, דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה, כדכתיב בהו: "יחוגו וינועו כשכור" וגו', ולא יכלי למעבד עונג שבת, ולאחר ג' ימים הויא להו נייחא ובעו מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת, והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג, דאמר מר: העוסק במצוה פטור מן המצוה, ותנן נמי: שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, ולהכי נמי אמרינן: אסור להלך בערבי שבתות יתר על ג' פרסאות, דאינון י"ב מיל, משום דמבטיל ליה למצות עונג שבת, כדמפרשא בהדיא. והוא הדין שאין צרין על עיירות של גוים פחות מג' ימים קודם לשבת, משום דלא מיתהני להו מיכלא ומשתיא תוך ג' ימים, משום טרדא ופחדא דליבא, ולבתר תלתא יומי פרח פחדיהו ומקיימי ליה לעונג שבת. גרסינן בפרק לולב וערבה, אמר איבו משום ר' אלעזר בר' צדוק: אל ילך אדם בערב שבת יותר משלש פרסאות. אמר רב כהנא: לא אמרן אלא לביתיה, אבל לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך. איכא דאמרי, אמר רב כהנא: לא נצרכה אלא אפילו לביתיה, ואמר רב כהנא: בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחית. תנו רבנן: אין צרין על עיירות של גוים פחות מג' ימים קודם השבת, ואם התחילו אין מפסיקין אפילו בשבת, וכן היה שמאי דורש: "עד רדתה", ואפילו בשבת. גרסינן בעירובין, אמר יהודה אמר רב: גוים שצרו על עיירות של ישראל, אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. תניא נמי הכי: עיירות של ישראל שצרו עליהן גוים, אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים? בשבאו על עסקי ממון; אבל באו על עסקי נפשות, יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת: ==מתני'== אמר רשב"ג: נוהגין היו של בית אבא שהיו נותנין כלי לבן שלהן לכובס גוי שלשה ימים קודם השבת. ושוין אלו ואלו שטעונין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת: ===גמ'=== מאן תנא דכל מילי דאתא ממילא שפיר דמי? ר' יוסי בר' <קטע סוף=ז ב/>{{דף רי"ף|ח|א}} <קטע התחלה=ח א/>חנינא אמר: ר' ישמעאל היא, דתנן: השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום, ר' ישמעאל אומר: יגמר משתחשך, ר' עקיבא אומר: לא יגמר, ואיתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: בצריך דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי במחוסרין שחיקה. הורה ר' יוסי בר חנינא כר' ישמעאל. שמן של בדדין ומחצלת של בדדין, רב אסר ושמואל שרי. פירוש שמן של בדדין, שמן היוצא תחת הקורה של בית הבד בשבת. ומחצלות של בדדין, הן המחצלאות המוקצות בבתי הבד. הני כרכי דזוגי, רב אסר ושמואל שרי. פירוש, מחצלות כרוכות ומונחות לסחורה ונקשרות שתים שתים, ונקראות זוגי. והלכתא כשמואל דשרי, דקאי כר' שמעון דלית ליה מוקצה. אמר רב נחמן: עז להלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותמרי דעסקא ותורי דרדיא, פלוגתא דר' שמעון ור' יהודה, דר' יהודה אית ליה מוקצה ור' שמעון לית ליה מוקצה, וקיימא לן כר' שמעון לעניין שבת, דהא איפסיקא הלכתא כוותיה בהדיא בסוף פרק מי שהחשיך, והכא נמי אמרינן: ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כר' שמעון, ושמתיה רב הונא. והא כר' שמעון סבירא ליה? באתריה דרב הוה, ובאתריה דרב לא הוה ליה למעבד הכי. ושמעינן מינה דהלכתא כר' שמעון: ==מתני'== אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום, ואין נותנין פת לתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. ר' אליעזר אומר: כדי שיקרום התחתון שלה: ===גמ'=== וכמה כדי שיצולו? אמר ר' זריקא אמר ר' אלעא אמר רב: כמאכל בן דרוסאי. איתמר נמי: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי, אין בו משום בישולי נכרים: ==מתני'== משלשלין אח הפסח לתנור ערב שבת עם חשיכה, ומאחזין את האור במדורת בית המוקד, ובגבולים כדי שתאחז האור ברובן. ר' יהודה אומר, בפחמין כל שהוא: ===גמ'=== משלשלין מאי טעמא? דבני חבורה זריזין הן, ולא אתי לאחתויי בגחלים: '''פיסקא: ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד.''' מאי טעמא? דכהנים זריזין הם: '''פיסקא: ובגבולין כדי שיוצת''' <קטע סוף=ח א/>{{דף רי"ף|ח|ב}} <קטע התחלה=ח ב/>'''האור ברובן.''' מאי ברובן? אמר רב: ברוב כל אחד ואחד. ושמואל אמר: כדי שלא יאמרו, הבא עצים ונניח תחתיהם. תני ר' חייא לסיועי לשמואל: "להעלות נר תמיד", כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר. עץ יחידי, רב אמר: ברוב עביו, ושמואל אמר: ברוב היקפו. אמר רב פפא: הילכך בעינן רוב עביו ורוב היקפו. אמר רב יהודה: קנים צריכין רוב, אגדן אין צריכין רוב. גרעינין צריכין רוב, נתנן בחותלות אין צריכין רוב. מתקיף לה רב פפא: אדרבה אפכא מסתברא. איתמר נמי, אמר רב כהנא אמר רב: קנים שאגדן צריכין רוב. תני רב יוסף: ארבע מדורות אין צריכין רוב, של זפת ושל גפרית ושל רבב ושל קירה. במתניתא תנא, אף של גבבה ושל קש: {{מרכז|'''סליקו להו יציאות השבת'''}}<קטע סוף=ח ב/> [[קטגוריה:רי"ף שבת| פרק א]] 5hcujw1kps7zwursue2xqww1onl1uye 0 268137 3077499 2879436 2026-08-20T09:38:17Z Nahum 68 3077499 wikitext text/x-wiki {{פרשן על שו"ע|כף החיים|אורח חיים|תקפ|תקפא|תקפב}} ===[[שולחן ערוך אורח חיים תקפא א|סעיף א]]=== <קטע התחלה=א/>{{משע|כהח|א|סעיף א: נוהגין לקום באשמורת}} וכו' — מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות, ובסוף הלילה שט בעולם הזה והוא עת רצון. <small>הגהות מיימוני. מגן אברהם ס"ק א. ועיין לעיל [[כף החיים על אורח חיים א|סימן א סוף אות י]] ו[[כף החיים על אורח חיים רלח|סימן רלח אות ג]] ודו"ק</small>. {{משע|כהח|ב|שם: נוהגין לקום באשמורת}} וכו' — מקומות שנוהגין לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון, וקרוב הדבר האומרים בערבית לקיצוץ ח"ו. <small>תשובת הרמ"ז סימן ל', ברכי יוסף אות א', שערי תשובה על סעיף א', וכן כתבנו לעיל [[כף החיים על אורח חיים קלא|סימן קלא אות כו]] יעויין שם. ועוד עיין לעיל [[כף החיים על אורח חיים רלז|סימן רלז אות ח]]</small>. {{משע|כהח|ג|}} '''היושב''' בבית הכנסת שנוהגין לומר סליחות בערבית ישב וידום וליכא משום "לא תתגודדו". ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא. אך הוידוי יוכל לאומרו, מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה, שעדיין יש קדושת שבת, דכך קיבלנו משם האר"י זצ"ל. <small>הרמ"ז בתשובה הנזכרת, ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה שם, וכן כתבנו לעיל [[כף החיים על אורח חיים קלא|סימן קלא אות יד]] יעויין שם</small>. ומיהו מה שכתב: ואי בעי לימא מזמורים, עיין לעיל [[כף החיים על אורח חיים רלז|סימן רלז אות ט]] שכתבנו בשם האר"י ז"ל שאין ראוי לקרוא מקרא בלילה, יעויין שם, ועל כן יש ללמוד תורה שבעל פה. {{משע|כהח|ד|}} '''מי''' שקם באשמורת וכבר הציבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י זצ"ל והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. <small>הרמ"ז בתשובה כתב יד, ברכי יוסף אות ג, שערי תשובה שם. ועתה נדפס באגרות הרמ"ז סימן ט"ז. מחזיק ברכה אות א. וכבר כתבנו זה לעיל גם כן [[כף החיים על אורח חיים א|בסימן א אות טז]] בשם כמה אחרונים, יעויין שם</small>. {{משע|כהח|ה|}} '''סליחות''' ותחנונים וכו' צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכוונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה. <small>מהר"ש שער אריה בחידושים כתב יד, ברכי יוסף אות ד, שערי תשובה שם</small>. {{משע|כהח|ו|}} '''מה''' שנהגו קצת לומר "עננו אבינו" וכו' "עשה למען שמך" וכו' במהירות גדול, יש לבטל מנהגם. <small>הרמ"ז ומהר"ר ישראל שלמה לינגו בתשובה כתב יד, ברכי יוסף אות ה'</small>. {{משע|כהח|ז|}} יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד. {{ק|הרב [[טור ברקת/תקפא|טור ברקת]]}}. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות ובחיבורים, ובחודש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים. {{ק|ברכי יוסף אות ו', שערי תשובה שם}}. ויש נוהגין ללמוד התיקונים של הזוהר בימים אלו, דהיינו להתחיל בראש חודש אלול ולסיים ביום הכיפורים. {{משע|כהח|ח|}} הנוהגים ליפול על פניהם באשמורת יש להם על מה שיסמוכו. {{ק|הרב הלבוש סימן קל"א, והרב מעבר יבק פרק א' ממאמר ד', והרמ"ז בתשובה כתב־יד. ברכי יוסף אות ז'}}. {{משע|כהח|ט|}} יש נוהגים להתענות ביום ראשון של סליחות. ויותר טוב להרבות המעשים טובים ובתשובה, ולא להחמיר על הציבור. {{ק|מהר"ש שער אריה בחי' כתב־יד ומהר"י לינגו בכתב־יד. ברכי יוסף אות ח'}}. {{משע|כהח|י|}} יש נוהגין למכור מי יהיה ש"ץ בסליחות, ולאו שפיר עבדי, דצריך ש"ץ הגון מאד. {{ק|ברכי יוסף אות ט'. שלמי ציבור בשלמי חגיגה דף ש"ג ע"ד}}. {{משע|כהח|יא|}} יש מקומות נוהגין מראש חודש אלול, שאחר מנחה מכריז השמש: "שובו בנים שובבים"; ומנהג יפה הוא. {{ק|ברכי יוסף אות יו"ד. שערי תשובה שם. מטה אפרים אות ז}}. {{משע|כהח|יב|}} ומה שנוהגין לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה וארבעים יום קודם יום הכיפורים, הוא על פי מה שכתוב [[זהר חלק ב רמט ב|בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ט ע"ב]], דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום ואינה נשמעת תפילתו, יעו"ש. ועל כן נוהגין לעשות התרה וליזהר מכאן ואילך בכל ענייניו שלא יתחייב חס ושלום נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה, ואין נשמעת תפילתו בראש השנה וביום הכיפורים. והגם דבכל זמן צריך ליזהר, מכל מקום בימים אלו הוא יותר קשה. וחסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו נוהגין לעשות התרה בכל ערב שבת בכל השנה, ומנהג יפה הוא. {{ק|ועיין לקמן #כהח יט|אות י"ט]]}}. {{משע|כהח|יג|שם: מראש חודש אלול ואילך}} וכו', '''הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן''' וכו' — דאיתא בפרקי ר' אליעזר סימן מו: בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עלה אלי ההרה"; והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר, שלא יטעו עוד בעבודה זרה; והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר: "עלה אלהים בתרועה" וכו'. ולכן התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה, כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה, שנאמר: "אם יתקע שופר" וכו', וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל, עכ"ל פרקי ר' אליעזר שהביא הרא"ש בסוף מסכת ראש השנה והטור, אלא שיש תוספת ממה דאיתא הגירסא שלפנינו. וכתב שם הרא"ש: וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חודש אלול בוקר וערב אחר התפילה. וכן כתב הטור, אלא שכתב הטור דיש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך. וזהו שכתב השולחן ערוך: '''נוהגין לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול''' וכו'. ומה שכתב הרב בהגהה: '''ומנהג בני אשכנז אינו כן''' וכו', הוא על פי מה שכתבו הרא"ש והטור. ומיהו הנוהגים כדברי השולחן ערוך, יש נוהגין לתקוע גם כן בסליחות באמרם י"ג מידות וגם קודם תתקבל, כדי לקיים דברי הכל. {{משע|כהח|יד|שם: מראש חודש אלול ואילך}} וכו' — לפי שאותם הימים היו ארבעים יום אחרונים שעלה משה למרום להביא לוחות שניות, והיו ימי רצון, ונמצאו כלים ביום הכפורים, ובו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה: סלחתי כדברך. ולכך הוקבע אותו היום למחילה ולסליחה, כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת עקב על פסוק "ואתנפל לפני ה' כראשונה", יעו"ש. ועוד יש לומר הטעם לארבעים יום, כדי לתקן ארבעים יום דמרגלים ויום ארבעים שעשו את העגל וארבעים יום דיצירת הוולד וארבע יודי"ן דשם ע"ב וארבע עולמות {{קיצור|אבי"ע|אצילות, בריאה, יצירה, עשייה}}, שכל אחד כלול מעשר: {{משע|כהח|טו|שם: מראש חודש אלול ואילך}} וכו' — אבל בראש חודש אין אומרים סליחות ותחנונים. {{ק|הרמ"ע מפאנו סימן ע"ט. כנסת הגדולה בהגהות הטור. מגן אברהם ס"ק ב. עטרת זקנים. אליה רבה אות ו. מטה אפרים אות י"א}}. וכתב הרב נזירות שמשון, דיש לקרות ביום שני דראש חודש אלול סימן א דנבואת חגי עד סימן ב'. {{ק|רוח חיים אות ה}}. והטעם, לפי שאותה נבואה נאמרה באותו יום, ויש מצוה לקרותה באותו היום כמו שכתבנו לעיל [[כף החיים/אורח חיים/תכט#כהח ו|סימן תכט אות ו]], יעו"ש: {{משע|כהח|טז|שם הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן}} וכו' — ומנהג האר"י ז"ל לומר סליחות כבני ספרד מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, והיה אומר מלה במלה עם הציבור, {{ק|כמו שכתב בשער הכוונות דף פ"ט ע"ד ופרי עץ חיים שער כ"ד פרק א' ונגיד ומצוה}}: {{משע|כהח|טוב|שם בהגה: אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע}} וכו' — כתב החכמת שלמה ולבוש ומשאת בנימין ושל"ה, דיש להתחיל לתקוע מיום ראשון דראש חודש אלול, דאז הוי ארבעים יום שלפני יום הכיפורים כמו שעלה משה בהר, כדאיתא בטור. {{ק|וכן כתב מטה משה בשם מהרי"ל}}. וכתב, דהנוהגין להתחיל ביום שני טעמייהו לתקוע שלשים יום עם שני ימים של ראש השנה. ולי נראה דהטעם כמו שכתבו התוספות בבבא קמא [[בבא קמא פב א#תוספות|דף פ"ב]] בשם התנחומא, דמשה עלה ביום שני דראש חודש אלול, רק שעברוהו לאלול דהאי שתא, ואם כן אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני. {{ק|מגן אברהם ס"ק ב}}. ורוצה לומר, אף הנוהגין להתחיל לתקוע ביום שני אין לזוז ממנהגם, כי יש להם סמך. וכן כתב אשל אברהם {{ק|אות ב}}, דכל מקום לפי מנהגו. {{ק|וכן כתב חיי אדם כלל קל"ח אות א}} דיש מתחילין מיום ראשון דראש חודש ויש מיום שני. {{ק|וכן כתב מטה אפרים אות ז, משנה ברורה אות ג}}: {{משע|כהח|חי|}} משנכנס אלול, כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה תכתב ותחתם. {{ק|דרשות מהרי"ל הלכות ימים נוראים, אליה רבה אות א, מטה אפרים אות ט}}: {{משע|כהח|יט|}} יש נוהגין לעשות התרת נדרים באלול. והרמז, ל'''א''' יח'''ל''' דבר'''ו''' ככל סופי תיבות '''אלול.''' {{ק|הרב שפתי כהן על התורה סוף פרשת מטות, ברכי יוסף אות כ"א, שערי תשובה שם}}. ולכן נוהגין לעשות התרה בערב ראש השנה. וכבר כתבנו לעיל [[#כהח יב|אות י"ב]] דיש נוהגין גם כן לעשות ארבעים יום קודם ראש השנה, יעו"ש. {{ק|ועיין לקמן [[#כהח צט|אות צ"ט]]}}: {{משע|כהח|ך|}} ומה שיש כתוב בנוסח ההתרה: "בצרוף וברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה" וכו', חסידי בית אל יכב"ץ אין נוהגין לומר נוסח זה, לפי שאינו מן הכבוד; אלא אומרים רק "ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה" וכו'. ולכתחילה משתדלין להיות עשרה המתירין, דחיישינן שמא יש אחד שנדר בחלום או שנידוהו בחלום דצריך עשרה, כמו שכתוב [[שולחן ערוך יורה דעה רי ב|ביורה דעה סימן ר"י סעיף ב']] [[שולחן ערוך יורה דעה שלד לה|וסימן של"ד סעיף ל"ה]], יעו"ש. ואם לא אפשר, אז עושין בשלשה. ונוסח ההתרה עיין להרב חיד"א בספרו מורה באצבע בקונטרס צפורן שמיר סימן י"ב, וגם כתוב עתה בסידורים: {{משע|כהח|כא|}} בכ"ה אלול נברא העולם. וטוב ללמוד פרשת בראשית עד "יום אחד", וכן בכל יום, עד שביום ראש השנה ילמוד פרשת יום הששי, שבו נברא האדם. {{ק|מהר"ר ישראל לינגו בכתב יד משם ספר מספרים תהלות ה', ברכי יוסף אות י"ט, אלף למטה אות ב}}. והמנהג דביום כ"ד באלול קורין בפרשת וישלח "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וכו' עד "בת מי זהב", {{ק|דבהם נרמזו בחינת שבעה מלכים שהיו קודם ששה ימי בראשית כמבואר בעץ חיים, והם בסוד מה שאמרו ז"ל שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן, והתחלתן היה בי"ז באלול וגמרם ביום כ"ד, וביום כ"ה התחילו ששה ימי בראשית, כמו שכתב בפתח עינים ריש כוונות ראש השנה יעו"ש}}. ועל כן המנהג דביום כ"ד קורים "ואלה המלכים" וכו', וביום כ"ה מתחילין לקרות בששת ימי בראשית, בכל יום פרשה אחת עד יום ראש השנה, שבו קורין פרשת ביום הששי ופרשת ויכולו: {{משע|כהח|כב|}} נוהגים בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך אחר התפילה, אומרים בציבור עשרה מזמורים תהילים, ומתכוונים לגמור כל התהילים שתי פעמים קודם ראש השנה, והוא עולה כמנין {{גמט|כפר}}. וביהי רצון שלפני אמירת תהילים לא יאמר "עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה" (כי אולי שהקדוש ברוך הוא יגזור לו יותר. {{ק|אלף למטה שם}}). וביהי רצון שאחר התהילים, כיון שאין אומרים ספר שלם, יש לומר "בזכות מזמורי תהילים שקרינו לפניך ובזכות פסוקיהם" וכו'. ואחר היהי רצון אומרים קדיש. ואם אין עשרה באמירת תהילים, יש לשייר מזמור אחד ויאמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמרו קדיש. ובימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכפורים אומרים יותר מעשרה מזמורים בכל יום, כדי לגמור כל התהילים פעם שלישית קודם יום הכיפורים. {{ק|מטה אפרים אות ח, משנה ברורה אות ג}}: {{משע|כהח|כג|}} בערב ראש חדש אלול נהגו רבים להתענות ולעשות סדר כיפור קטן, אף במקום שאין נוהגין לעשות כסדר הזה בשאר חדשים, כדי שיכינו לבם לתשובה. ואם חל ראש חדש בשבת, יש מקדימים לעשות ביום חמישי שלפניו, וקצת אנשי מעשה אין נוהגין כן. {{ק|מטה אפרים אות ג'}}: {{משע|כהח|כד|}} חודש אלול זמן תשובה לכל הוא, ויזהר לפשפש במעשיו. וטוב וישר שבכל לילה קודם שיישן, טרם אמירת וידוי, יפשפש ויחפש דרכיו ובמעשיו באותו יום ויתוודה וישוב. וכן יעשה מראש חדש אלול עד יום הכיפורים. והיה צריך לעשות כן כל ימיו בכל לילה כמעשה צדיקים קראו בשמותם מארי דחושבנא, ולפחות כה יעשה בארבעים יום הנוראים הללו. {{ק|מורה באצבע אות רמ"ג. ועיין לעיל [[כף החיים/אורח יים/רלט#כהח ב|סימן רל"ט אות ב]]}}: {{משע|כהח|כה|שם בהגה: ועומדים באשמורת לומר סליחות}} וכו' — ואם היחיד יוכל לומר סליחות, עיין לעיל [[שולחן ערוך אורח חיים תקסה ה|סימן תקס"ה סעיף ה]] ובדברינו לשם בס"ד: ובעניין פיוט '''שבט יהודה בדוחק ובצער''' וכו' — עיין בספר מועד לכל חי סימן י"א אות נ"ז, שכתב להגיה במקום "היד ה' תקצר" – "כי יד ה' לא תקצר", ובמקום "עורה למה תישן" – "הנה לא ינום ולא יישן", יעו"ש. ומיהו יש מפקפקים על זה, משום דהמסדר זה הפיוט הניח בסוף כל חרוז לשון פסוק, ו"יד ה' לא תקצר" אינו לשון פסוק. ועל כן נראה ד"היד ה' תקצר" אין צריך להגיה כיון שהוא לשון פסוק, והכל יודעים שהוא לשון בתמיהא ורוצה לומר כי כל יכול. אבל במקום "עורה למה תישן", הרוצה להגיה "הנה לא ינום ולא יישן" שפיר דמי, כיון שגם זה הוא לשון פסוק: ובעניין '''י"ג מידות''' — מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושלים ת"ו שלא לומר, רק ארבע פעמים, אחד קודם "רחמנא אדכר לן קיימיה" וכו', ואחד אחר "רחמנא", ואחד אחר "אנשי אמונה אבדו" וכו', ואחד אחר "תמהנו מרעות". {{ק|וכן הוא בסידור הכוונות להרש"ש ז"ל כתיבת ירושלים}}: ובעניין אמירת '''רחמנא,''' ובתחינת '''עשה למען''' וכו' — יקדים משה ואהרן ליוסף, למעלתם, ומקדימין אליהם לאברהם יצחק ויעקב, שאין להקדים הבן לאב. {{ק|יפה ללב חלק ג אות ב. וכן הוא לפי סודם של דברים, שהאבות הם בחינת חג"ת ומשה אהרן ויוסף הם בחינת נה"י ודוד הוא בחינת מלכות, כנודע. וכן הוא בסידור הכוונות של הרש"ש ז"ל, דיוסף הוא אחר משה ואהרן}}. וגם כתוב שם בסידור הרש"ש ז"ל דפנחס אחר דוד, ואחרי פנחס שלמה. וכתב שם היפה ללב דגם בתחינה שאומרים: "עשה למען אברהם יצחק" וכו', יש לומר שם "עשה למען יוסף דוד ושלמה", באופן שיהיה זכרון יוסף גם כן כשאר התחינות, יעו"ש. ובסידור הרש"ש שם כתוב לאמר: "עשה למען יוסף דוד פינחס ושלמה", יעו"ש. והטעם נראה לי שאומרים דוד אחר יוסף, לפי שיוסף בחינת יסוד ודוד בחינת מלכות כנזכר, ועל כן אומרים דוד אחר יוסף כדי לחברם יחד יסוד ומלכות, וכנודע הסוד שלהם: כשמתחילין סליחה אומרים '''אלהינו ואלהי אבותינו,''' חוץ מסליחה המתחלת בשם. {{ק|הגה במנהגים מהרא"ק. מגן אברהם סוף הסימן ויד אפרים}}. וזהו למנהג אשכנזים: ובאמירת '''אלהינו שבשמים''' — יש לומר: "תן שלום בארץ, תן שלום במלכות, תן שבע בעולם". כי כן הוא סדר הנכון גם על פי הסוד: {{משע|כהח|כו|}} כתב בספר תניא סימן ע"ב, דאם אין מניין אין לומר הבקשות בסליחות בלשון ארמית, כמו "במטותא מינך", שאין המלאכים מכירים בלשון ארמית אם לא אותם המסורים לציבור, עכ"ד. {{ק|והביא דבריו אליה רבה אות ט}}. ומיהו לא ידענא, מה הוי אם לא יבינו המלאכים? וכי מי שלשונו לשון ארמי ושואל צרכיו מאתו יתברך אין נשמעין דבריו? והא כתיב: "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו", ובזה נשתבחו ישראל, ששואלים צרכיהם מאתו יתברך בלי שום אמצעי. וכן משמע מסתמיות דברי הפוסקים שכתבנו לעיל [[שולחן ערוך אורח חיים תקסה ה|סימן תקס"ה סעיף ה]], דכל הסליחות יחיד יכול לאומרם, חוץ מי"ג מדות דצריך לאומרם בנגינתם ובטעמם כקורא בתורה: {{להשלים}} 9gzjcv1nvxw9x9d3jcy4oz780zb8vcj 0 276338 3077371 3077336 2026-08-19T12:00:19Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3077371 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|רש"י מנוקד על יהושע]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> duj7vv5f48kzfvled1gyynfeolk7pt7 3077409 3077371 2026-08-19T18:00:25Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3077409 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|רש"י מנוקד על יהושע]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> 6n3rycvl52jf7y1wswlilbmblr4xd3g 4 290855 3077372 3077337 2026-08-19T12:00:19Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3077372 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|תקנות התקשורת {{מוקטן|(בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)}}]] * [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|תקנות התקשורת {{מוקטן|(בזק ושידורים) (אגרות)}}]] * [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישיונות)}}]] * [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישום במרשם היצוא הביטחוני)}}]] * [[חוק התכנון והבניה]] * [[פקודת העיריות]] * [[פקודת בתי הסוהר]] * [[חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה)|חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה {{מוקטן|(עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה)}}]] * [[חוק שחרור על-תנאי ממאסר]] * [[חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)/נוער|חוק סדר הדין הפלילי {{מוקטן|(סמכויות אכיפה – מעצרים)}}/נוער]] * [[חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|חוק סדר הדין הפלילי {{מוקטן|(סמכויות אכיפה – מעצרים)}}]] * [[תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון)|תקנות שעת חירום {{מוקטן|(חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון)}}]] * [[תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון)|תקנות שעת חירום {{מוקטן|(חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון)}}]] * [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)|צו היבוא והיצוא {{מוקטן|(איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)}}]] * [[קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל]] </div> ju5lddak884mvbb9myxxzazvybaogs2 3077410 3077372 2026-08-19T18:00:25Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3077410 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|תקנות התקשורת {{מוקטן|(בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)}}]] * [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|תקנות התקשורת {{מוקטן|(בזק ושידורים) (אגרות)}}]] * [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישיונות)}}]] * [[תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישום במרשם היצוא הביטחוני)|תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני {{מוקטן|(רישום במרשם היצוא הביטחוני)}}]] * [[חוק התכנון והבניה]] * [[פקודת העיריות]] * [[פקודת בתי הסוהר]] * [[חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה)|חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה {{מוקטן|(עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה)}}]] * [[חוק שחרור על-תנאי ממאסר]] * [[חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)/נוער|חוק סדר הדין הפלילי {{מוקטן|(סמכויות אכיפה – מעצרים)}}/נוער]] * [[חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|חוק סדר הדין הפלילי {{מוקטן|(סמכויות אכיפה – מעצרים)}}]] * [[תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון)|תקנות שעת חירום {{מוקטן|(חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון)}}]] * [[תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון)|תקנות שעת חירום {{מוקטן|(חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון)}}]] * [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)|צו היבוא והיצוא {{מוקטן|(איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)}}]] </div> n27qworhbyg9o9i4zdhj0v52tfzl7sr 2 293285 3077370 3077342 2026-08-19T12:00:13Z OpenLawBot 8112 תודה 3077370 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] qzenyu6j62buzwbub6zx8gs9i5vsgsf 3077392 3077370 2026-08-19T15:00:13Z Fuzzy 29 3077392 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] op7j7x8l8qshpt4gsu2cpynund7dbrx 3077408 3077392 2026-08-19T18:00:19Z OpenLawBot 8112 תודה 3077408 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] k3k56m13ctk59gqc1w9i0c7f0qqqt4n 0 313779 3077525 3077155 2026-08-20T10:52:52Z Yack67 27395 3077525 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''<includeonly> (ויש המייחסים אותו לר' שלמה הבבלי)</includeonly>}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|בשורה=כן|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אַ}}ךְ בְּךָ לַדַּל מָעֹז | {{סי|בַּ}}צַּר לוֹ מְצֹא סֵתֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גּ}}וֹנֵז חֵטְא גּוֹעֵל רֶשַׁע | {{סי|דָּ}}ן לִזְכוּת מְחַפֵּשׂ צֶדֶק}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הַ}}כֹּל לְךָ מְפֹרָשׁ שֵׂכֶל | {{סי|וּ}}בַל תַּחְפֹּץ הִתְבּוֹנֵן אָוֶן}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זֹ}}את דַּעְתֵנוּ כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ | {{סי|חֲ}}סוֹת בְּצִלְּךָ הִנֵּה בָאנוּ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ט}}וֹב חִנָּם תּוֹשִׁיט לָנוּ | {{סי|יְ}}מִין סַעַד פְּרוּסַת פֶּתַח}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כְּ}}הַקִּישׁ רָשׁ שׁוֹאֵל חֶסֶד | {{סי|ל}}וֹ קַח טוֹב תַּעַן}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}דָּתְךָ כִּי כֵן {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=הַשֶּׁבַח|מערבי=שֶׁבַח}} | {{סי|נָ}}עוּר וָרֵיק מַחֲזִיר מָלֵא}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סְ}}מוֹך נוֹפֵל לֹא תִּבְזֶה | {{סי|עֱ}}נוּת עָנִי קְרֵבוּת תִּרֶץ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פִּ}}נְקַס חוֹב יְמָרֵק חֶסֶד | {{סי|צַ}}ו סוֹפֵר כְּתוֹב שׁוֹבֵר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ק}}וֹל הַקַּל יַחֲלִיף קָשֶׁה | {{סי|רְ}}צוֹן יוֹצֵר תָּכֹף יֵצֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|חזן בקול:}}}}}}{{סי|שָׁ}}וֶה לְכַף שִׁית הַקֶּרֶב | {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|קו"ח:}}}}}} {{סי|שְׁ}}לוֹךְ שֶׁרֶץ טְבִילָה תַּעַל}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|תְּ}}בָעֵר רַע תַּעֲבִיר טָמֵא | {{סי|תֵּ}}ת טָהוֹר לֶכֶת חֻקֶּיךָ.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]] </noinclude> f4klwcpf5jig8800rolrikflrqf1m7l 3077532 3077525 2026-08-20T11:01:17Z Yack67 27395 3077532 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''<includeonly> (ויש המייחסים אותו לר' שלמה הבבלי)</includeonly>}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אַ}}ךְ בְּךָ לַדַּל מָעֹז | {{סי|בַּ}}צַּר לוֹ מְצֹא סֵתֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גּ}}וֹנֵז חֵטְא גּוֹעֵל רֶשַׁע | {{סי|דָּ}}ן לִזְכוּת מְחַפֵּשׂ צֶדֶק}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הַ}}כֹּל לְךָ מְפֹרָשׁ שֵׂכֶל | {{סי|וּ}}בַל תַּחְפֹּץ הִתְבּוֹנֵן אָוֶן}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זֹ}}את דַּעְתֵנוּ כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ | {{סי|חֲ}}סוֹת בְּצִלְּךָ הִנֵּה בָאנוּ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ט}}וֹב חִנָּם תּוֹשִׁיט לָנוּ | {{סי|יְ}}מִין סַעַד פְּרוּסַת פֶּתַח}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כְּ}}הַקִּישׁ רָשׁ שׁוֹאֵל חֶסֶד | {{סי|ל}}וֹ קַח טוֹב תַּעַן}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}דָּתְךָ כִּי כֵן {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=הַשֶּׁבַח|מערבי=שֶׁבַח}} | {{סי|נָ}}עוּר וָרֵיק מַחֲזִיר מָלֵא}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סְ}}מוֹך נוֹפֵל לֹא תִּבְזֶה | {{סי|עֱ}}נוּת עָנִי קְרֵבוּת תִּרֶץ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פִּ}}נְקַס חוֹב יְמָרֵק חֶסֶד | {{סי|צַ}}ו סוֹפֵר כְּתוֹב שׁוֹבֵר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ק}}וֹל הַקַּל יַחֲלִיף קָשֶׁה | {{סי|רְ}}צוֹן יוֹצֵר תָּכֹף יֵצֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|חזן בקול:}}}}}}{{סי|שָׁ}}וֶה לְכַף שִׁית הַקֶּרֶב | {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|קו"ח:}}}}}} {{סי|שְׁ}}לוֹךְ שֶׁרֶץ טְבִילָה תַּעַל}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|תְּ}}בָעֵר רַע תַּעֲבִיר טָמֵא | {{סי|תֵּ}}ת טָהוֹר לֶכֶת חֻקֶּיךָ.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]] </noinclude> 4d6y6colo2ofpekb9l5bqs9p13u1n0j 3077538 3077532 2026-08-20T11:08:29Z Yack67 27395 3077538 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''<includeonly> (ויש המייחסים אותו לר' שלמה הבבלי)</includeonly>}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אַ}}ךְ בְּךָ לַדַּל מָעֹז | {{סי|בַּ}}צַּר לוֹ מְצֹא סֵתֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גּ}}וֹנֵז חֵטְא גּוֹעֵל רֶשַׁע | {{סי|דָּ}}ן לִזְכוּת מְחַפֵּשׂ צֶדֶק}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הַ}}כֹּל לְךָ מְפֹרָשׁ שֵׂכֶל | {{סי|וּ}}בַל תַּחְפֹּץ הִתְבּוֹנֵן אָוֶן}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זֹ}}את דַּעְתֵנוּ כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ | {{סי|חֲ}}סוֹת בְּצִלְּךָ הִנֵּה בָאנוּ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ט}}וֹב חִנָּם תּוֹשִׁיט לָנוּ | {{סי|יְ}}מִין סַעַד פְּרוּסַת פֶּתַח}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כְּ}}הַקִּישׁ רָשׁ שׁוֹאֵל חֶסֶד | {{סי|ל}}וֹ קַח טוֹב תַּעַן}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}דָּתְךָ כִּי כֵן {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=הַשֶּׁבַח|מערבי=שֶׁבַח}} | {{סי|נָ}}עוּר וָרֵיק מַחֲזִיר מָלֵא}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סְ}}מוֹך נוֹפֵל לֹא תִּבְזֶה | {{סי|עֱ}}נוּת עָנִי קְרֵבוּת תִּרֶץ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פִּ}}נְקַס חוֹב יְמָרֵק חֶסֶד | {{סי|צַ}}ו סוֹפֵר כְּתוֹב שׁוֹבֵר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ק}}וֹל הַקַּל יַחֲלִיף קָשֶׁה | {{סי|רְ}}צוֹן יוֹצֵר תָּכֹף יֵצֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|חזן בקול:}}}}}} {{סי|שָׁ}}וֶה לְכַף שִׁית הַקֶּרֶב | {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|קו"ח:}}}}}} {{סי|שְׁ}}לוֹךְ שֶׁרֶץ טְבִילָה תַּעַל}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|תְּ}}בָעֵר רַע תַּעֲבִיר טָמֵא | {{סי|תֵּ}}ת טָהוֹר לֶכֶת חֻקֶּיךָ.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:רבי שלמה הבבלי]] </noinclude> nm6o3yikvmy0i1j0hiuk9x9bexwl3o8 0 313905 3077544 3073097 2026-08-20T11:33:10Z Yack67 27395 3077544 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''יצחק הכהן החבר חזק ואמץ'''}}<includeonly>{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{ש}} (אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ)}}</includeonly> {{#בחר: {{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אָ}}דוֹן בְּפָקְדָךְ אֱנוֹשׁ לַבְּקָרִים | {{סי|בְּ}}מִצּוּי הַדִּין אַל תִּמְתַּח}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גּ}}וּף וּנְשָׁמָה אִם תְּרִיבֵם | {{סי|דֹּ}}חוּ וְלֹא יוּכְלוּ קוּם}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הֲ}}יוּכַל גֶּבֶר לִזְכּוֹת בַּמִּשְׁפָּט | {{סי|וְ}}אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מַעַשֹ לְהִצְטַדֵּק}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זֵ}}רוּי יְחוּמוֹ מִלֵּחָה סְרוּחָה | {{סי|חָ}}בוּי אָרְבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מֵעֵת הִוָּלְדוֹ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|טָ}}מוּן בְּחֻבּוֹ כְּרֶשֶׁת לְרַגְלָיו | {{סי|יְ}}סִיתֵהוּ בְּכָל יוֹם לַשַּׁחַת לְהַפִּילוֹ}} {{טת|בשורה=כן|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כֹּ}}חַ וּגְבוּרָה בַּגּוּף אָיִן | {{סי|לְ}}פָנָיו לַעֲמֹד וּלְהִתְיַצֵּב}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}יּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ | {{סי|נַ}}פְשׁוֹ יָשִֹים בְּכַפּוֹ לְהָבִיא לַחְמוֹ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|שָֹ}}בֵעַ כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת | {{סי|עַ}}ד שׁוּבוֹ לַעֲפָרוֹ לֹא יִשְׁקֹט}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פְּ}}נֵה אָדוֹן בְּעִצְבוֹן רוּחַ | {{סי|צְ}}פֵה בְּשִׁבְרוֹן לֵב}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|קָ}}רוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים | {{סי|ר}}וֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|שַׁ}}דַּי הִמָּצֵא לְדוֹרְשֶׁיךָ | {{סי|תֹּ}}אמַר הִנֵּנִי לִמְבַקְשֶׁיךָ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|יְ}}בֻשָֹרוּ סָלַחְתִּי קוֹרְאֵי בִשְׁמֶךָ | {{סי|צַ}}דֵּק בַּמִשְׁפָּט עַם מְיַחֲדֶיךָ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|חֲ}}סֹם מְנֻוָּל מִלְּהַרְשִׁיעַ | {{סי|קְ}}צֹף בְּמַסְטִין מִלְּהַסְטִין}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הָ}}קֵם לָנוּ מֵלִיץ יֹשֶׁר | {{סי|כֹּ}}פֶר מָצָאתִי תַּשְׁמִיעַ לַשּׁוֹבָבִים}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הִ}}שְׁלַכְנוּ עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ | {{סי|נָ}}א אַתָּה תְכַלְכְּלֵנוּ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הֵ}}עָתֵר לָנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ | {{סי|חֶ}}פְצֵנוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ מַלֵּא בְרַחֲמִים}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר: {{{יום|}}}|יום כפור={{הור|חזן בקול:}}}}}} {{סי|בְּ}}ךָ תָּלִינוּ בִּטְחוֹנֵנוּ | {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר: {{{יום|}}}|יום כפור={{הור|קו"ח:}}}}}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ מְהֵרָה יְקַדְּמוּנוּ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|חָזָק וְאַמִּץ|0}} שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ | אָנָּא לָנֶצַח אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> 0ire5j1ys9j074bglua08ud81ww23o8 0 366275 3077470 3077230 2026-08-20T03:34:05Z Nahum 68 3077470 wikitext text/x-wiki {{פרשן על שו"ע|ט"ז|אורח חיים|לא|לב|לג}} {{תוכן עניינים שטוח}} ===סעיף א=== <קטע התחלה=א/>{{משע|טז|א|יכתוב של יד קודם}} — הטעם מדכתיב "והיו", שיהיו נכתבין כסדרן, ראוי הוא דלכתחילה יכתוב של יד קודם לשל ראש:<קטע סוף=א/> ===סעיף ב=== <קטע התחלה=ב/>{{משע|טז|ב|כולם בקלף אחד}} — מדכתיב "והיו לאות על ידיך"{{הערה|צ"ל והיה לאות על ידך.}}, דמשמע אות אחת, כלומר בית אחד:<קטע סוף=ב/> ===סעיף ד=== <קטע התחלה=ד/>{{משע|טז|ג|כתיבה תמה}} — פירוש, שיהיה כל אות מוקף גויל, כן כתב הטור. וכתב {{קיצור|מו"ח|מורי חמי}} ז"ל: ולעניין הלכה נראה דבתפילין פסול בנגיעת אות לאות אפילו בשאר תיבות, בין מלמעלה בין מלמטה, ואין לו תיקון, אבל בספר תורה יש לו תיקון לגוררו כו'. ופשוט שאיזה תלמיד טועה כתבו, כי בהדיא איתא לקמן סימן זה [[שולחן ערוך אורח חיים לב כה|סעיף כ"ה]] דעל ידי זה לא מקרי שלא כסדרן ומותר לגרור בדבוק, וכן כתב הוא עצמו לקמן, על כן אין להשגיח בזה דבוודאי לא יצא מפיו:<קטע סוף=ד/> ===סעיף ח=== <קטע התחלה=ח/>{{משע|טז|ד|או לשם ס"ת}} — כי קדושת ס"ת חמורה מתפילין, כדמצינו לענין תשמיש המטה שבס"ת צריך שיוציאנו מאותו חדר דווקא, {{קיצור|כמש"ל|כמו שכתוב לקמן}} [[שולחן ערוך אורח חיים רמ ז|סימן ר"מ סעיף ז]], אבל מזוזה אינה חמורה כתפילין; ואם כן, כי עיבדו לשם מזוזה לא עיבדו לשם תפילין:<קטע סוף=ח/> ===סעיף ט=== <קטע התחלה=ט/>{{משע|טז|ה|וסייעו קצת בעיבודה}} כו' — [[שולחן ערוך יורה דעה רעא|ביורה דעה סימן רע"א]] הוכחנו דאפילו במסייע בסוף העיבוד מהני. אבל זה פשוט דלא מהני מה שישראל מסייע להשחיר העורות לתפילין, שזה אינו ממלאכת העיבוד:<קטע סוף=ט/> ===סעיף יא=== <קטע התחלה=יא/>{{משע|טז|ו|יתבאר בטור יורה דעה}} כו' — בשולחן ערוך שם לא נזכר מזה כלום, אבל בטור נזכר בשם רב נטרונאי, וסיים שם בלשון זה: אבל אם יש להם יכולת להחזיר הדק לידי מיתוח ולהעביר עליהם סיד לשמה הרי יצאתם ידי עיבוד לשמה, עכ"ל; מזה נשמע דיכולין לחזור ולתקנו:<קטע סוף=יא/> ===סעיף יג=== <קטע התחלה=יג/>{{משע|טז|ז|חלוקה לשתים}} — לכאורה משמע דאם יש נקב בתוך גג האות או ירך שלו, אע"פ שנראה חלל הנקב, מכל מקום כשר, כיון דהנקב באמצע ודיו מקיפו, דאז אינו חלוק לשתים. אבל באמת אינו כן, שהרי כתב ב"י בשם הריא"ס פירוש נקב קטן כחודה של מחט, עד שאם מעביר עליו הקולמס בדיו נסתם, שאין האות נחלק לשתים, אינו נקרא נקב וכותבין על גביו וכו' עכ"ל. הרי שקורא נחלק האות לשתים עד שלא נכתב עדיין. ותו דבעי דווקא נסתם. אלא על כרחך דאף שהדיו מקיפו, מכל מקום מקרי חלוק לשתים שם אותו מקום הנקב, אלא בעי שיהיה שם נקב קטן כל כך שהדיו סותמו ואינו נראה כלל נגד השמש, והיינו בשעת כתיבה. אבל אם אחר שנכתב ניקב בתוך האות – כשר, כמו שכתב הטור ושולחן ערוך בסמוך לעניין ניקב תוכו:<קטע סוף=יג/> ===סעיף טו=== <קטע התחלה=טו/>{{משע|טז|ח|אפי' ניקב כל תוכו}} כו' — בפרק הקומץ: ניקב תוכו של ה"א – כשר, יריכו – פסול. פירש רש"י: תוכו – רגל פנימי, יריכו – רגל ימיני. לישנא אחרינא: תוכו – גויל החלק שבתוכו, עד כאן. והרי לכל אחד מהלשונות קולא וחומרא, דללשון ראשון יש קולא ברגל פנימי של ה"א, שאפילו נשתייר כל שהוא, כשר; ויש חומרא, דלא מיירי מן הגויל שבתוכו כלל, ממילא סמכינן אירושלמי שמביא הטור שגם מבפנים צריך להיות מוקף גויל. וללשון השני יש חומרא ברגל הפנימי, דהיינו שהוא שוה לרגל ימיני ופסול אם לא נשתייר כמלא אות קטנה; ויש קולא, דתלמוד שלנו סותר הירושלמי וסבירא ליה מבפנים אין צריך להיות מוקף גויל. והרא"ש הסכים לפירוש קמא כמו שכתוב כאן בשולחן ערוך, ושאר פוסקים שמביא רמ"א סבירא להו כפירוש בתרא. ממילא לפסק רמ"א לא משגחינן בירושלמי דמצריך היקף גויל מבפנים. ואפשר דדעת רמ"א לפסוק כחומרא של שני הפירושים שזכרנו, וכן נכון, אלא דהטור מסיים: הלכך אם ניקב כל תוכו פסול, משמע דווקא כל תוכו ולא קצת ממנו. והטעם, נראה דכל הגויל שבתוך האות הוי כחלק אחד, ועל כן אע"פ שנפסק הגויל בתוך האות מצד אחד, מגין עליו מה שנשאר מצד השני. ודומה אם נפסק חלק מצד אחד בחוץ והנשאר קיים באותה צד גופה, דלא מצינו בזה פסול:<קטע סוף=טו/> ===סעיף טז=== <קטע התחלה=טז/>{{משע|טז|ט|או שנפסק רגל {{קיצור|הא'|הט"ז הבין קיצור זה כמתייחס לאות אל"ף. וראו בשאר נושאי הכלים.}}}} – דבר זה אי אפשר להולמו, ואציע לפניך שיטת התלמוד והפוסקים וזה לשונם: אגרא איפסק ליה כרעא דה"א דהעם בנוקבא [פירוש, שבא נקב בה"א של "העם" {{ממ|שמות|יג|ג}} בתפילין שלו]. אמר ר' אבא: אם נשתייר כמלא אות קטנה כשר, ואם לאו פסול. רמי איפסק ליה כרעא דוי"ו ד"ויהרג" {{ממ|שמות|יג|טו}}. אמר ר' זירא: זיל אייתי תינוק דלא חכים ולא טפש; אי קרי ליה "ויהרג" כשר, ואם לאו פסול. ופירש המרדכי, דבנפסק כרעא דוי"ו ד"ויהרג" אין מועיל מה שנשאר כמלא אות קטנה, דאדרבה אי הוי נשאר כשיעור יו"ד הוה פסול בוודאי, דהא בוודאי וי"ו בעינן, וכן בכל אותיות הפשוטות כגון זייני"ן נוני"ן פשוטין. אבל בההיא דאיפסקא רגל הה"א, דכשר אי נשתייר כשיעור יו"ד. וכתב מהרי"ק שורש ס"ט בדין אלפי"ן שאין היו"ד שלהן נוגעת על עצמה, וכן נקודת הפי"א שאין נוגעת לגגה, שהוא פסול, וזה לשונו: ופשיטא שאין להכשירו על ידי קריאת התינוק, שלא נאמרו דברים הללו אלא היכא שנפסק האות ובציר לה משיעורא, כגון וי"ו קטיעא שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד. ולכך תועיל קריאת התינוק, דגילוי מלתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד. אבל היכא דפשיטא שאין האות נשאר בצורתה, מה תועיל בראיית התינוק ועינינו רואות שאין האות בצורתה? עכ"ל. וכך כתב ריב"ש סימן ק"ך, דלא מהני קריאת התינוק אלא היכא שהפסול היא משום שזה האות נדמה לאות אחר, אבל היכי שהפסול משום שנפסק צורתו לא מהני, וזה לשונו: וכן אין להכשיר האל"ף שאין רגל השמאלי נוגע לקו האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אל"ף, שהרי מפני הפירוד לא יטעה לומר שהיא אות אחרת דהיינו עי"ן הפוכה כו', עכ"ל. ואם כן צריך עיון במה שכתב רמ"א דכשרגל {{קיצור|הא'|האל"ף}} נפסק מהני קריאת התינוק נגד הפוסקים. ואין לדחוק ולומר דלעניין שנכתב כבר בהכשר ואחר כך נפסק מהני קריאת תינוק בכל מילי, זה אינו מצד הטעם שזכרתי בשם הפוסקים, ועוד דהא מהרי"ק איירי שנכתב מעיקרא בפיסול ואפילו הכי לא מחלק בין דין שלו לנפסק כרעא דוי"ו שבתלמוד דמיירי בנפסק אחר כך, אלא ודאי דאין חילוק בזה. וכן משמע גם כן מסעיף כ"ה לקמן, שכתב השולחן ערוך: באם אין רגל הא' נוגעת יכול לתקן ואין בזה משום שלא כסדרן, משמע הא בלא תיקון ודאי פסול, וסברא זו כתב מהרי"ק שם. גם בלבוש לא זכר הך "או שנפסק רגל הא׳" שזכר רמ"א. גם אין להגיה "ה״א" בדברי רמ"א במקום "הא׳", דעל אות ה"א אמר אם נפסק רגל שלה דגם באות ה"א אין מועיל תינוק כדכתב בהדיא המרדכי הביאו בית יוסף, דשם הוי השיעור כשיעור אות קטנה דווקא, על כן נראה דט"ס יש כאן, והך "או שנפסק רגל הא׳" שזכר רמ"א מקומו הוא אחר כך, וכן צריך להיות: "מיהו אם אנו רואין שלא נשאר צורת האות כתיקונו או נפסק רגל הא' פסול" כו', כן נראה לי בלי ספק ורוח אחרת: {{משע|טז|י|אם תינוק}} כו' — נראה לי דהך "נפסק" מיירי שנפסק קצת מאורך האות ולמטה לגמרי ולא נשאר ממנו רק החלק שקודם ההפסק, אז תלוי בקריאת התינוק אם ספק לנו אם נשאר כשיעור של האות ההוא, אבל אם נשתייר גם למטה מן ההפסק דהיינו שנעשה הפסק ברחבו של רגל האות ואחר ההפסק נשאר עוד למטה חלק מן הרגל – בזה לא מועיל תינוק, דהתינוק יצרף גם מה שלמטה ממנו לחלק העליון, ובאמת אין לו צירוף, וזה דומה לנפסק רגל האל"ף שזכרתי בשם ריב"ש שאין מועיל תינוק. ובזה נראה לי שצריך לכסות את חלק הנשאר אחר ההפסק, ולא יהיה בפני התינוק בר מהך מה שלמעלה ממנו. ואין זה דומה למה שכתב השולחן ערוך כאן דאין צריך לכסות שאר האותיות, דבזה ודאי מודה דצריך לכסות, כן נראה לי נכון וברור: '''וראיתי''' למו"ח ז"ל שכתב: לא מכשרינן על ידי תינוק אלא אם כן שנכתב מתחילה כהלכתו האות ואחר כך נפסל, אבל אם נכתב מתחילה כך לא מהני תינוק אף על גב דליכא נקב, עכ"ל. תמוהים דבריו, דוודאי אין חילוק בזה, דאם אירע שכתב הסופר איזה אות פשוט ונסתפק לו אם הוא ארוך כשיעור שראוי להיות ואי אפשר לו להגיה, דהוי שלא כסדרן, ודאי מראה האות לתינוק. וראיה מדברי מהרי"ק וריב"ש שהבאתי לעיל בנפסק היו"ד מן האל"ף, ומיירי בעשה הסופר כן מתחילה כמבואר בדבריהם שם, ואפילו הכי פלפלו שם אם שייך בו מראה לתינוק מטעמים אחרים, אלא ודאי שאין בזה חילוק. ומה שכתבו הפוסקים בזה: "אם נפסק", נמשכו אחר לשון התלמוד, ושם מעשה שהיה כך היה: {{משע|טז|יא|ולא חכים}} — בגמרא נקט האי תיקון על מה שנפסק ו"ו ד"ויהרג ה׳", ופירש רש"י דאי חכים – מבין דמגדף הוא לומר "ייהרג" כלפי מעלה אומר "ויהרוג", עכ"ל. משמע הא דבעינן שלא יהא חכים היינו חכים כל כך שמבין העניין ומתוך זה הוא אומר האות הנפסק ויהיה מתפרש שפיר, אבל לא חכים בהכרת אותיות היטב ואינו מבין מה שכתב לפניו, דזה ודאי כשר: {{משע|טז|יב|ולא טיפש}} — שאינו יודע לקרות: {{משע|טז|יג|ואין צריך לכסות}} כו' — פירוש, דאף על פי שאינו מבין העניין, מכל מקום הוה אמינא מתוך שהוא מורגל בקריאת התיבות הוא יאמר מסברא מה שיהיה נראה לו ששייך לאותו תיבה, קמ"ל דלא חיישינן להכי. ועיין מה שכתבנו לעיל בסמוך שפעמים צריך דווקא לכסות: {{משע|טז|יד|הא דמכשרינן}} כו' — בבית יוסף הוכיח זה, דהוקשה לו אמה דמכשרינן בנפסק שום אות על ידי נקב, והא אמרינן בהקומץ: כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסול? ותירץ, דלא אמרינן כן אלא היכא שנדבקה האות בחבירתה, אבל היכא דאיפסק בנקב – לא, והכי דייק לשון רש"י כו'. ועוד יש לומר, הא דמכשרינן בנפסק על ידי נקב, היינו דווקא בנפסק אחר שנכתבה, וכמו שכתב כאן בשולחן ערוך. והנה מדברי הטור משמע דלא סבירא ליה כהתירוץ השני, דהא כתב: "ובירושלמי משמע שצריך גם מבפנים מוקף גויל, הילכך אם ניקב כל תוכו – פסול", ולתירוץ השני אמאי פסול בנקב? הא אפילו ניקב מבחוץ כשר כיון שנכתב תחילה בכשרות; אלא על כרחך דסבירא ליה כתירוץ הראשון. אלא דצריך עיון, הא דברי השולחן ערוך סתרי אהדדי, דבסעיף ט"ו כתב דלירושלמי פסול ניקב כל תוכו כדברי הטור, ולפי דבריו כאן כשר בזה אפילו בחוץ, וצריך עיון מה דעתו של השולחן ערוך בזה. ותימה על רמ"א שלא כתב בזה כלום:<קטע סוף=טז/> ===סעיף יז=== <קטע התחלה=יז/>{{משע|טז|טו|חק תוכות}} — פירוש, שחוקק התוך של המחק וממילא נשאר מה שאינו מוחק בצורת אות. ודבר פשוט שאפילו אם הטיפת דיו לח עדיין פסול, כיון שעל כל פנים נפסל צורת האות קודם התיקון: {{משע|טז|טז|דלי"ת במקום רי"ש כו', אין תקנה למחוק}} כו' — פירוש, על ידי המחק של התג אין תקנה, אבל אם רוצה להוסיף עליו דיו ולעשותו עגול ודאי שפיר דמי. וכן בעשה רי"ש במקום דל"ת יש תקנה להוסיף דיו ולעשותו מרובעת, דדווקא חקיקה פוסלת; וכל שיש תקנה, היינו קודם שכתב אות שאחריו, אבל לא אחר כך, דאז הוי שלא כסדרן ופוסל בתפילין:<קטע סוף=יז/> ===סעיף יח=== <קטע התחלה=יח/>{{משע|טז|יז|כצורת נו"ן כפופה}} — פירוש, כי כתיבת המ"ם פתוחה היא בב' כתיבות, דהיינו, מתחילה כותבין כמו נו"ן כפופה, ואח"כ תולין מצידה כמו וי"ו. ואם כן, כל שנעשה הפסול בו, דהיינו הוי"ו, צריך לגוררו כולו, אבל הנו"ן שנכתבה בהכשר אין צריך לגוררה. ולאפוקי ברי"ש שעשאה כמין דלי"ת דבפעם אחת נכתב הכל בפסול, צריך לגרור כולו. ולפי זה, הוא הדין בכל אות שנכתב בב' כתיבות, כמו גימ"ל וכיוצא בו, ונעשה פסול בכתיבה {{ב|הא'|כנראה פירושו "האחרת", והיינו החלק השני בכתיבת האות}}, אין צריך לגרור, {{ב|רק|אלא רק}} אותה: {{משע|טז|יח|בין אחר שנגמרה}} וכו' — מכל מקום אם נמצא כן בספר תורה אין להוציא אחרת, דכתב בית יוסף בשם הרשב"א: אפילו אינו גוררה, כל שהוא יכול לגרור – כשר, וכדר' זירא דאמר: כל הראוי לבילה כו'. וכתב {{קיצור|מו"ח|מורי חמי}} ז"ל: אפילו אם נמצא כן בשבת שאי אפשר לגוררו, מכל מקום אין צריך להוציא אחרת, כיון שמעיקר דין ספר תורה יש תקנה, רק דאיסור שבת רביע עליה:<קטע סוף=יח/> ===סעיף כ=== <קטע התחלה=כ/>{{משע|טז|יט|צריך לדקדק בחסירות}} כו' — בלבוש האריך כאן במה שלא יפה עושים הסופרים שמניחים לנערים לכתוב תפילין כדי שירגילו בכתב, והפליג מאד בעונשן. גם הלעיג על אותן שאומרים לסופר: כתוב תפילין לשמי, שהוא טעות גדול:<קטע סוף=כ/> ===סעיף כג=== <קטע התחלה=כג/>{{משע|טז|כ|היו כתובין שלא כסדרן}} — דכל אלו שהפסול צריך תיקון בגרירה, לא מועיל תיקון, דהוי חק תוכות, דהא צריך לגרור כל הרגל שנכתב בפסול; ועל כן אף על פי שמתקנה אחר כך, הוי שלא כסדרן. אבל ביודי"ן שאין נוגעין בגוף האותיות מצי לתקן להדביקם, ולא הוי משום שלא כסדרן. ולגבי ח' שכתב ב' זייני"ן דאין שם צורת ח' לגמרי, על כן לא מהני אחר כך תיקון. ולפי זה, אם כתב גם החטוטרא שעל שני הזייני"ן, רק שלא נדבק יחד, שפיר ודאי מועיל גם כן התיקון אחר כך. ומה שכתב המחבר אחר כך בשם יש מי שאומר אין כאן מחלוקת, רק חידוש דין. ועיין מה שנכתוב עוד מדין יודי"ן שאין נוגעין [[ט"ז על אורח חיים לו|בסימן ל"ו]]: {{משע|טז|כא|נראה כשתי תיבות}} כו' — כתב בית יוסף בשם הר"י אסכנדרוני, דלפעמים תיקון מהני ליתיר אות, כגון לאבותיך מלא בוי"ו, שאחר שיגרור הוי"ו ימשך הב' שלפניו באופן שיהיה ממולא החלק של מקום הגרר. ובצ' נסתפק, כגון הוציאך שכתבו ביו"ד, ואם ימחק היו"ד יוכל אחר כך להמשיך חלק התחתון ולא העליון, אי מהני או לא, עד כאן. וספק זה איתא בנו"ן כפופה שנמשך חלק התחתון הרבה יותר מן שיעור הראוי למלאות השיטה, אי כשר אי לא:<קטע סוף=כג/> ===סעיף כח=== <קטע התחלה=כח/>{{משע|טז|כב|יש ליזהר שלא יכנס}} — בבית יוסף בשם רמב"ן כתב לשון 'פסולה', משמע אפילו בדיעבד, ואיני יודע למה כתב כאן לשון לכתחילה:<קטע סוף=כח/> ===סעיף לב=== <קטע התחלה=לב/>{{משע|טז|כג|כדי גגה של למ"ד}} — זהו שיעור 'מלא אטבא דספרי' שאמרו בפרק הקומץ, והיינו כחצי צפורן כמו שכתב בית יוסף, ולא כדעת הטור שסבירא ליה שיש חילוק בין הרא"ש לסמ"ק בזה. ובבית יוסף הביא עוד בשם ארחות חיים בשם הרר"י שצריך להיות שיעור חצי צפורן למעלה מראשה של למ"ד, וכן למטה מן הצד"י. ואיני יודע למה לא חש לה הבית יוסף לכל הפחות לכתחילה, והיה לו להביאם בשולחן ערוך: {{משע|טז|כד|כמלא אות}} — [[שולחן ערוך יורה דעה רעד ד|ביורה דעה סימן רע"ד סעיף ד]] הוכחתי בסיעתא דשמיא דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד אינו פסול אלא אם נראית כאחד על פי תינוק דלא חכים כו', עיין שם:<קטע סוף=לב/> ===סעיף לו=== <קטע התחלה=לו/>{{משע|טז|כה|חוץ מפרשה אחרונה}} וכו' — פירוש, שבתורה היא סתומה, על כן יש לסתום אותה גם בתפילין, אף על פי שמה שהיא סתומה בתורה הוא מטעם שיש לה שייכות עם מה שכתוב לפניה מה שאין כן בתפילין, מכל מקום יכתוב כמו שהוא בתורה וכבית יוסף בשם רמב"ם, שאם עשה הסתומה פתוחה או להיפך פסולין, וג' פרשיות הראשונות שבתפילין כולן פתוחות ופרשה אחרונה סתומה. והקשה על זה, דהא אמרינן בהקומץ דף ל"ב בפרשה דמזוזות עבדינן סתומות ואי עבדינהו פתוחות כשר, מטעם דהא בתורה אינם סמוכות, ואם כן הכא בתפילין, בשלמא פרשיות קדש והיה כי יביאך שהם נכתבים כסדר שכתובות בתורה, על כרחך צריכין כאן להיות גם כן פתוחות, אלא שמע והיה אם שמוע דאינם סמוכות בתורה, מאי טעמא יופסל אם עשאה לפרשת והיה אם שמוע פתוחה? ותירץ ב"י, כיון דבקצת פרשיות של תפילין אם שינה פסול לא מפלגינין בינייהו. והוא דחוק, דמנליה לרמב"ם זה. <b>ורש"ל </b> בתשובה סימן ל"ז פירש דפסול דקאמר רמב"ם, רוצה לומר פסלן מעיקר הכשירן לכתחילה. ולי נראה ליישב דעת הרמב"ם דהוכיח כן מתלמוד ערוך, דעל כרחך יש חילוק בין תפילין למזוזות בפרשת והיה אם שמוע, שבתפילין בעינן סתומה אפילו דיעבד, מדאמר בהקומץ: רב נחמן בר יצחק אמר, מצוה במזוזה בסתומות ואי עבדינהו בפתוחות שפיר דמי. לימא מסייע ליה, כיוצא בו ספר תורה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה, הא מורידין עושין, אמאי? הכא סתומות וכאן במזוזה פתוחות, אלא על כרחך אף במזוזה בסתומות. ודייק הרמב"ם דעל כרחך האי דיוק דאין מורידין קאי גם על התפילין, דאי אספר תורה לחוד לישני ליה דאין הכי נמי דמספר תורה אין עושין מזוזה משום דבספר תורה הוי סתומות ובמזוזה בעינן פתוחות, והא דאמר טעמא משום דאין מורידין קאי על תפילין דלא יעשה מהן מזוזה ואף על גב דהוה כשר גם כן בפתוחות, ומשום הכי אמר חד טעמא אתרווייהו דהיינו אין מורידין. אלא על כרחך דגם בתפילין בעינן סתומות כמו בספר תורה ובמזוזה. ואי לימא בפתוחות כשר בדיעבד למה לא אמר לימא מסייע מתפילין, טעמא דאין מורידין הא מורידין עושין, ואמאי, הא תפילין בסתומות ומזוזה בפתוחות, והוה ליה לסייע דבדיעבד כשר בפתוחה. מדלא משני הכי אלא משני שם שינויא דחיקא, שמע מינה דבתפילין פסול בפתוחות אפילו דיעבד, כן נראה לי לדעת רמב"ם נכון: {{משע|טז|כו|ויש מכשירין}} וכו' — אבאר לפניך מקור המחלוקת למען יתברר הלכה למעשה בס"ד. כבר זכרנו שצריך לעשות ג' הפרשיות פתוחות, דהיינו קדש והיה כי יביאך שמע, והפרשה הד' שהיא והיה אם שמוע סתומה. רק שיש מחלוקת בצורת פתוחה וסתומה, דלהרא"ש מבואר ביורה דעה סימן ער"ה דכל שיש חלק בשיטה ומתחיל לכתוב באמצע השיטה, וכן בכותב ומניח בסוף השיטה חלק ומתחיל הפרשה שאחריה בראש שיטה השניה זהו פתוחה, ושיעור החלק כדי שיוכל לכתוב ט' אותיות. וסתומה הוי כל שמניח חלק באמצע שיטה כשיעור הנ"ל ויתחיל לכתוב בסוף השיטה ההיא עצמה, והוא הדין אם סיים הפרשה בסוף השיטה יניח שיטה אחת חלק ויתחיל בשיטה השניה. והרמב"ם כתב וזה לשונו: פרשה פתוחה יש לה ב' צורות, אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי כשיעור הנ"ל ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחילת השיטה השניה [זהו כמו להרא"ש], ואם לא נשאר כשיעור פנוי או גמר בסוף השיטה – מניח שיטה שאחריה פנוי ומתחיל הפתוחה מתחילת שיטה הג' [וזהו להרא"ש סתומה]. פרשה סתומה יש לה ג' צורות, אם גמר באמצע מניח ריוח כשיעור ומתחיל בסוף השיטה תיבה א' [וזהו כמו להרא"ש], ואם לא נשאר כשיעור ט' אותיות ולכתוב תיבה א' בסוף – יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה השניה ויתחיל לכתוב פרשה הסתומה מאמצע שיטה הב' (ואפשר שגם להרא"ש כן), ואם גמר בסוף השיטה מניח בתחילת שיטה שניה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב מאמצע השיטה פרשה סתומה [וזהו להרא"ש פתוחה], נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחילתה בתחילת שיטה לעולם וסתומה תחילתה מאמצע השיטה לעולם, עכ"ל. וכתב ב"י דאם נעשה התפילין כמו שכתב הטור, דהיינו שישאיר בסוף השיטה חלק כדי ג' תיבות של ג' אותיות או בתחילתן, חוץ מפרשה אחרונה שתהיה סתומה, בזה יצאנו ידי חובת שיטת הרא"ש דסבירא ליה מתחיל באמצע שיטה מקרי פתוחה, אך לא ידי הרמב"ם דסבירא ליה מתחיל באמצע שיטה מיקרי סתומה, אם כן הויין כולן סתומות אם ישאיר מתחילתן חלק, והיאך כתב רבינו הטור: או מתחילתן? ועל כרחך אין הכשר, רק אם ישייר חלק בסוף כל פרשה, אם כן הוי אף האחרונה פתוחה, דהא כל שיש חלק בסוף הפרשה – עושה את הפרשה שאחריו פתוחה. ועל כן נוהגים בכל ארץ ישמעאל שנוהגים בכל דרכיהם כהרמב"ם שעושין בדרך זה: ב' פרשיות ראשונות מתחילות מראש הדף ומסיימין בסוף הדף באמצע שיטה, ופרשה ג' שהיא שמע מתחלת בראש הדף ומסיימת בסופה, ופרשה ד' מתחלת באמצע השיטה, נמצא שג' פרשיות הראשונות לדעת הרמב"ם פתוחות, כי הראשונה אף על פי שאין חלק לפניה מקרי פתוחה כמו בראשית דהוי פשוט פתוחה לדעת הרמב"ם, כמו שלמדו הפוסקים מדבריו. וב' פרשיות שאחרי הראשונה נעשו פתוחות מכח שיעור החלק שלפניהם, דהיינו החלק שבפרשה שלפניה בסופה עושה פרשה שלאחריה פתוחה, והיא מתחלת מראש השיטה, וזהו בין להרמב"ם בין להרא"ש. רק מה שמתחילין פרשה הד' באמצע שיטה מקרי פתוחה לדעת הרא"ש, ואנן בעינן שתהיה סתומה. אבל לרמב"ם ניחא, דכהאי גוונא מקרי סתומה. ובמדינות אלו נוהגים שכל ג' פרשיות מתחילות בראש העמוד ומסיימות באמצע הדף, ופרשה הד' מתחלת גם כן בראש הדף ומסיימת בסוף שיטה האחרונה. וקשה על זה, דהיא דלא כמאן, דלהרמב"ם לא הוה פרשה ד' סתומה, כיון שמתחלת מראש הדף. ואפילו להרא"ש דמצינו סתומה מראש הדף, דהיינו שיניח שיטה ראשונה פנויה ויתחיל משיטה השניה, מכל מקום בכהאי גוונא שמתחיל מראש הדף וכבר הניח חלק בסוף פרשה הג' ודאי הוי אף פרשה הד' פתוחה. ואין לומר דהחלק שבסוף פרשה הג' אינו מועיל אלא לעניין שהפרשה עצמה הוי פתוחה על ידי זה, אבל לעניין פרשה שאחריה אינו מועיל כלום, וסברא זו כתב מהר"מ פדואה בתשובה סימן ע"ז בשם א"ח אך לא הסכים עליה כי אם להכשיר התפילין שנכתבו כבר ונתפשטו, כי דברי הרמב"ם אינם מוכיחין כן. גם רש"ל בתשובה סימן ל"ז הרבה להקשות על זו הסברא, ושם תיקן על כל פנים תמונה שלנו מטעם שבעל העיטור סבירא ליה שכל הד' פרשיות בעינן פתוחות בתפילין, ובזה יצאנו ידי הרא"ש גם כן דהא בדיעבד על כל פנים מודה דמכשיר בפתוחה אף פרשה הד'. ואף הרמב"ם שכתב פסול בעשה הד' פתוחה, לכתחילה פסל אותה. אבל לפי מה שהוכחנו לעיל מדברי התלמוד דאף דיעבד פסל בפתוחה פרשה ד' וכדעת הרמב"ם, אינו מן הראוי שנעשה כן לכתחילה ולברך בכל יום עליהם. גם רש"ל הקשה עוד על זה, דדברי בעל העיטור לא נהירא כלל למה שאמר שאף הפרשה הד' תהיה פתוחה, דהוא נגד התלמוד והמנהג דנהגינן במזוזה ובטלה דעת זה נגד כל הפוסקים קמאי ובתראי: <b>והנה</b> יש לפנינו דרך אחרת שנעשה לצאת ידי הרמב"ם והרא"ש. ונקדים תחילה בהא דכתב הרמב"ם בצורה ב' דסתומה, דאם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה א' יניח הכל פנוי כו', הוא הדין אם נעשה כן בסוף הדף, שמניח חלק שאינו כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה, דהיינו ט' אותיות וכדי כתיבת תיבה א', ומתחיל בראש הדף, דהיינו ששם נותן מקום חלק פחות מכשיעור הנ"ל, דזה מקרי גם כן סתומה, דלהרמב"ם הוי טעם סתומה בהכי כיון שאין חלק כשיעור במקום א' בסוף השיטה, הוא הדין אם תצרף לו עוד הריוח שקודם פרשה הב' בזה אמרינן כאלו נכתב תחילת פרשה השניה בסוף השיטה שיש בה חלק בסוף פרשה הראשונה, ואם כן הוי סתומה גמורה. מה שאין כן אם יש בסוף ריוח כשיעור אז הוי הפרשה אחריה עניין בפני עצמו והוי פתוחה כל שמתחלת בראש השיטה, והוא הדין נמי בסוף הדף כן עם חלק שבראש הדף שאחריו, דחד טעמא הוא. ואם כן, הרוצה לעשות על צד היותר נכון יעשה בדרך זה, דפרשה ראשון ושני יתחיל בראש הדף ויסיים בסוף מקום חלק כדי ט' אותיות. רק שפרשה הג' יתחיל גם כן בראש הדף ויסיים פחות מכשיעור, דהיינו פחות מט' אותיות, והפרשה הד' יעשה גם כן תחילת הדף ריוח קצת על כל פנים פחות מכשיעור. נמצא שהפרשה הד' היא סתומה לדברי הכל, הן להרמב"ם, דגם זה מקרי מתחיל באמצע, וגם להרא"ש אין כאן פתוחה, כיון שאין כאן במקום אחד חלק כשיעור, לא הוי פתוחה. אבל אין לומר דיניח חלק בסוף פרשה ג' כשיעור, ואפילו הכי לא מקרי כשיעור לעניין סתומה הפרשה שלאחריה כיון שלא הניח עוד ריוח כשיעור כתיבת התיבה של ראש הפרשה שאחריה, וכמו שכתב הרמב"ם בהדיא בסתומה שצריך שיהא ריוח בסוף הפרשה כדי לכתוב ט' אותיות וגם כדי לכתוב תיבה אחת. דאם היינו עושים כן לא יצאנו ידי הרא"ש, שסבירא ליה כל שמניח כשיעור ט' אותיות לחוד מקרי פתוחה פרשה שאחריה אף על פי שמתחלת בראש הדף ממש, ואם כן הוי הפרשה ד' פתוחה. וגם אין לומר שלא יניח בסוף פרשה ג' כלל, ובתחילת פרשה ד' יניח ריוח פחות מכשיעור בראש שיטה; דעל כל פנים בעינן ריוח בין פרשה לפרשה כשיעור ט' אותיות בין בסתומה בין בפתוחה. אלא דכאן אי אפשר לעשותה במקום אחד, דאז היתה פתוחה, על כן חילקנו השיעור לשני חלקים וכפי שזכרנו ויוצא בדרך זה להרמב"ם ולהרא"ש. כל הנ"ל כתבתי לעניות דעתי נכון. הגם שאין להרהר על שום מנהג חס ושלום, מכל מקום בזה כבר כתב רש"ל שאין ראוי לנהוג כן מהיום והלאה. וכתב הוא תמונה א' מה שנראה בעיניו לצאת גם ידי מסכת סופרים וסידור קדמונים שמביא בית יוסף ביורה דעה סימן ער"ה. ונראה לעניות דעתי שאין לחוש, רק לצאת ידי רמב"ם והרא"ש, שהם ראו כל הברייתות ופירשו לפי דעתם ודי לנו בזה לצאת ידי הכל. והוא ממש כמנהג שלנו, רק שהוצרכנו להרחיק בראש הפרשה הד' קצת, מה שאין כן בתמונה שכתב רש"ל היא בעניין אחר לגמרי. ותמונה שזכרתי היא נזכרת גם כן בתשובת ר"ם פדוואה שם וקילסה. וכתב: אף שמנהג שלנו האשכנזים שזכרתי לעיל יש ליישבו, מכל מקום להבא לא יוסיפו לעשות כן. והנה בלבוש כתב: אי איישר חילי אבטליניה ואנהיג לכתוב כמנהג ארץ ישמעאל. ואני אומר: כיון שמצוה כאן לשנות, למה נעשה כדרך ארץ ישמעאל, שבזה לא יצאנו ידי הרא"ש? על כן ישנה שינוי מעט וכמו שכתבתי, ויוצא ידי הכל, כן נראה לי:<קטע סוף=לו/> ===סעיף לז=== <קטע התחלה=לז/>{{משע|טז|כז|עור הבתים}} וכו' — דהלכה למשה מסיני הוא שלא יהא כשר לתפילין אלא עור בהמה טהורה בלבד. ובכלל זה אפילו רצועות, דלעור הבתים הוא פשוט מקרא "בפיך – מן המותר בפיך", וכיון דאות שי"ן נקמט בעור הבתים פשיטא שצריך להיות מן המותר בפיך: {{משע|טז|כח|אפילו מנבילה}} — דזה מקרי ממין המותר בפיך: {{משע|טז|כט|מקלף}} — שגם הוא נקרא עור: {{משע|טז|ל|או מעור שליל}} — ולא אמרינן כיון דחשוב כבשר לענין טומאה לא חשיב עור. ומביא ב"י בשם יש אומרים דיותר טוב עור של שליל, שלא נעבדה בו עבירה, שלא היה בו תשמיש זכר או נקבה: {{משע|טז|לא|היכא דאפשר}} — כי הרמב"ם סבירא ליה דלא בעי כלל עיבוד עור הבתים, דאדרבה יותר חזק הוא בשלא נתעבד, משום הכי אין בו פסול בעיבוד שלא לשמה. אלא דשאר פוסקים חלקו על הרמב"ם, ופסק השולחן ערוך כרמב"ם בשעת הדחק:<קטע סוף=לז/> ===סעיף לח=== <קטע התחלה=לח/>{{משע|טז|לב|יעשה ד' בתים}} — דילפינן מ"לטוטפות", דטט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים. פירוש, דבמקום הנקרא כתפי ואפריקי, כשרוצים לומר שנים הם אומרים טט או פת. ומדכתיב "לזכרון בין עיניך", זכרון אחד אמרתי לך, הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד. ובשל יד כתיב: "והיה לך לאות", כשם שאות אחד מבחוץ כך אות אחד מבפנים:<קטע סוף=לח/> ===סעיף לט=== <קטע התחלה=לט/>{{משע|טז|לג|כדי שיהא להם אותו אלכסון}} כו' — פירוש, בריבוע גמור שארכו כרחבו ממש שיערו חכמים כל השיעור שיש לו, יש לו באלכסון ב' חומשין נוסף על אותו השיעור. וגם כאן צריך שיהיה מרובה ממש, אבל אם לא יהיה מרובע ממש לא יהיה באלכסון שלו כשיעור ב' חומשים תוספת, אלא שיעור אחר: {{משע|טז|לד|נתקלקל ריבוען}} — אף על גב דגבי ציצית אמרינן [[שולחן ערוך אורח חיים יא א|בסימן י"א סעיף י]] שאם נתקלקלו חוטי הערב אחר שנעשו בהכשר אין צריך לתקן אותו אחר כך, שאני ציצית דכתיב "ועשו להם ציצית", קפיד קרא על שעת עשיה. אבל תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, וכל שעה בעינן שיהיו מרובעים:<קטע סוף=לט/> ===סעיף מב=== {{המרת או.סי.אר2}} <קטע התחלה=מב/> {{משע|טז|לה|של ארבע ראשים.}} זה רמז לכתב הלוחות שהיתה כתובה משוקע' שנאמר חרות על הלוחות הרי שכל האותיות היו מן האויר נמצא שיש לשי"ן ד' דפנות לג' אוירות והוא של ד' קמטים שנעשו שם ג' אוירות ועוד יש לנו כ' ס"ת שהי' בולטות וכנגדם עושין שי"ן של ג' ראשים והטעם שעושין רמז זה דוקא באות שי"ן כדי לרמז בהם הימים שאדם מניחן בשנה שהם שי"ן וי"א דשם הוי"ה בא"ת ב"ש עולה מ"צפ"ץ והיינו שי"ן וע"כ נא' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא ר"ת שי"ן שאין נראה מבחוץ אלא השיני"ן. ומצאתי שטוב יותר לעשות שיני"ן אלו בקמטי"ן ולא ע"י דפוס דזה הוי כמו חקיקה ואין לעשות חקיקה כמו בכתב התפילין: <קטע סוף=מב/> ===סעיף מז=== <קטע התחלה=מז/> {{משע|טז|לו|אפי' אין ריוח ביניהם.}} דבר זה נתקשו בו רבים כמבואר בב"י בגמ' איתא בפ' הקומץ כתבן בעור א' והניחן בד' בתים יצא וצריך ליתן ריוח ביניהם דברי רבי וחכ"א א"צ ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחד ואחד ופירש"י וצריך שיהא ריוח בין הפרשה כשיכתבם שלאחר שכתבן בעור א' חותך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות [בב"י העתיק כמין ד' פרשיות] והניחם בד' בתים והיה מדובק למטה עור א' כדי שתהא פ' אחת בבית א' וביניהם בתוך הד' בתים של עור הא' נותן חוט או משיחה בין כל בית עכ"ל וכ' רי"ו ואם כתבן בעור אחד כשרים אפי' אין ריוח ביניהם אם נתנם בד' בתים ולפ"ז צ"ל הא דא"ר צריך שיתן ריוח ביניהם לא אכתיבה קאי דהא לחכמים נמי צריך ליתן ריוח בין פרשה לפרשה כדי שיוכל להכניסם בד' בתים אלא לומר שצריך ליתן ריוח גדול בין בית לבית וחכ"א א"צ כ"כ אלא סגי בחוט או משיחה בין כל א' וכב"י ז"ל וכ"פ בנ"י אבל מה שפירש"י שצריך שיהי' ריוח בין הפרשיות כשיכתבם קשה דמשמע דהיינו לר' אבל לחכמים א"צ וא"כ א"א להכניסן בד' בתים כו' עכ"ל ודחק עצמו מאוד בביאור דברי רש"י ע"ש: <b>אח"ז </b> הביא בשם מהרי"א ומהר"י חביב שהקשו אם הן על קלף אחד א"א שיהיו זקופות בבתים שלהם כי היאך יוכל להוציא הפ' מן הבית האח' ושתעבור אל בית הסמוך לו אם היא זקופה אבל אם אינם זקופות אלא פשוטות יכול להניח יפה פ' הא' בבית הא' ובסוף הפ' יהיה כפל מעט ומשם יוציאה לבית הג' וכן בג' וד' כו' ומסיקו בזה דבאמת א"צ זקיפה לפ"ז והאי תנא פליג על מאן דבעי זקופות וא"כ נשארו דברי הטור בקושי' שפסק כתרווייהו תוך כדי דבור והנלע"ד דרך אחר בזה דרש"י לא נתכוין שיחתוך בין הפרשיות עצמן בין כל פרשה לחברתה שיכניס דרך שם הבתים דזה ודאי כמו כתב כל אחד על קלף מיוחד דמהי תיתי שיהיה פסול במה שהם מדובקים למטה מן הכתב ביחד אלא כוונת רש"י שלוקח עור גדול דהיינו שלמעלה מן הכתב יש חלק גדול ובאותו חלק הוא חותך וכל חתך הוא מכוון נגד הפסק שבין פ' לחברתה ונותן אותו החלק שלמעלה מן הכתב לתוך בית דהיינו שיעור המפסיק בין בית לבית הוא מכוון להפסיק בין כל פ' ובאמת אין הפרשה עצמה תוך חלל הבית אלא מכוון נגדו ממש וההפסק הוא מחזיק עצמו בין החתך של עור דהיינו למעלה מן הכתב נמצא שכל הפרשיות הם תוך ד' בתים כיון שבין פ' לפ' יש הפסק בעור ה מפסיק בין בית לבית וההפסק מגיע עד הכתב של הפרשיות ובהא פליגי רבי וחכמים דרבי ס"ל כיון שהפרשיות כולם מחוברים צריך שיהיה ריוח ביניהם וחכ"א א"צ אלא חוט או משיחה סגי לעשות הפרש ביניהם ודרך זה מבואר בלשון רש"י שכ' חתך למעלה העור והיינו למעלה מן הכתב ולא כתב חתך בין הפרשיות גם שאר לשונו מכוון בזה וא"ל הא לא יהיה אפשר לקפל הפ' מסיפן לראשן כיון שהם בקלף א' אין בזה קפידא לדינא וע"כ לומר כן בכל הדרכים בזה וכן א"ל הא אין ההפסק מגיע עד למטה דקי"ל כרב דימי דכיון דמינכר החריץ שבין בית לבית תו לא צריך ולא כאביי דאמר צריך שיגיע החריץ למקום התפר כנ"ל בזה: {{משע|טז|לז|והוא שיטלה עור וכו'.}} בטור כתוב והניחן בבית א' יצא וכתב ב"י דהטור לא דק ולעד"נ דהוא לא דק בזה דהכי איתא בגמ' ת"ר אם כתבן בד' עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבק דר"י רי"א אין צריך אר"י ומודה לי ר"י שאם אין לו תש"י ויש לו ב' תש"ר שטולה עור א' מלמעלה ומניחה פי' מכסה עור א' על כל הבתים ונראה כבית א' ופריך היינו פלוגתייהו ומשני רבא דבאמת חזר בו ר"י והודה לר"י והוקשה לב"י למה לא כתב הטור הדין דטולה עליו עור והוי רבותא אע"פ שהם מונחים בפנים בד' בתים ותימה עליו אם הי' שום מעל' לדין דטולה עליו עור על מ"ש בברייתא ומניחן בבית א' למה לא אמר ר"י תחילה רבותא מקום שאמר א"צ הי' לו לומר אפי' טולה כו' אלא ע"כ פשיטא דשוין הן א"כ לא הוצרך הטור לכתוב אלא הדין דברייתא דמניחן בבית א' ודין דטולה עליו הוא ממילא ועיקר הרבותא שא"צ לדבק כו': <קטע סוף=מז/> ===סעיף נא=== <קטע התחלה=נא/> {{משע|טז|לח|ויעביר חוט התפירה.}} קשה למה הוצרך לכתוב זה בסעיף מ"ז כיון דבכל התפילין אמרינן כן ובאמת יש פלוגתא בזה בין הפוסקים במ"ש בתלמוד שצריך שיהיה חוט או משיחה ביניהם אי קאי דוק' אכתבן בקלף א' או אפילו בד' קלפים ונראה דהטור והש"ע ס"ל דלפי האמת קאי תלמודא אקלף א' ואז פסול בלא חוט ביניהם דל' תלמוד משמע שם אדיעבד ומ"מ חשו להחמיר גם בד' קלפים לכתחלה מ"ה כתבו לעיל ובלבד כו' דמורה שאפי' דיעבד מעכב וכאן אמרו לישנא דלכתחלה אלא דקשה על רמ"א שכתב אחר זה מיהו אם לא עשה רק י' תפירות כו' דכשר בדיעבד היה לו לומר גם על חוט התפירה בין הבתים כן: {{משע|טז|לט|יהיו בחוט א'.}} בב"י בשם הרי"א מסיים ע"ז ולא יפסק החוט ואם נפסקו פסולים עכ"ל מבואר כוונתו דלא בא למעט אם חזר וקשר במקום הפסיקה אלא שיהיו בדיבוק יחד ולא נפסק ביניהם: <קטע סוף=נא/> khclpyew47ncbdf2ozt4gct7o1ovbal 0 368530 3077469 2903265 2026-08-20T03:09:39Z Nahum 68 3077469 wikitext text/x-wiki {{מפרשים למסכת חגיגה|תוספות רי"ד|א}} {{המרת או.סי.אר}} {{תוכן עניינים שטוח}} ==מהדורא קמא== ===[[חגיגה ב ב|דף ב עמוד ב]]=== <קטע התחלה=ב ב/> <b>אמר רבינא ואיתימא רבא חסורי מחסרא וה"ק כו'</b> אי קשאי כיון דהאי חוץ מחש"ו ממוקמינן לה אמתה היכי קתני בתרה וטימטום ואנדרוגניס ונשים ועבדים משוחררין דלא פטורי אלא מראיי' אבל בשמחה חייבים וא"כ צירך דו לחסר מתני' ולמיתני' בהני מן הראיי' כיון דאפסיק ותני שמחה בינייהו חשובה אין צריך כאן חסרון אחר דבודאי כשהיינו רוצים להוסיף שמחה במתני' מאי דלא תני אלא בראיי' הוצרכנו לומר חסורי מיחסרא אבל כיון שהוספנו במתני' שמחה ותרתי קתני בראיי' ובשמחה תו לק"מ דמילי מילי קתני במתני' הראוי למנות בראיי' בלבד עונה והראוי לענות בראיי' ובשמחה מונה ורישא דתני חוץ מחרש כל דהו מונה בראיי' ומצעיתא דקתני שוטה וקטן וה"ה לחרש שאינו לא שומע ולא מדבר מונה בשמחה וסיפא דתני וטומטום ואנדרוגניס כו' מונה בראיי': <קטע סוף=ב ב/> ===[[חגיגה ג ב|דף ג עמוד ב]]=== <קטע התחלה=ג ב/> <b>מה טעם הרבה כרכים כיבשום עולי מצרים ולא כיבשום עולי בבל כו'</b> עיין ב"ה י"ב דספר הלקט ששיבשתי גירסא זו: <קטע סוף=ג ב/> ===[[חגיגה ד א|דף ד עמוד א]]=== <קטע התחלה=ד א/> אלא טומטום ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא פירש המורה למה לי קרא מהיכא תיתי לן לחיובא עיין מה שהקשיתי עלי' בבכורות בפ' על אילו מומין: <b>דגמר לה לה מאשה </b>פי' ואע"ג דקרא בשפחה שהיא אשה מיירי לשפחה לא איצטריך קרא דאפילו בת חורין נמי פטורה. ולא איצטריך ג"ש אל אלעבדים זכרים ואע"ג קרא בחציי' שפחה וחציי' משוחררת קא מייר וא"כ אפילו חציו עבד וחציו בן חורין מצינן למלילף מהכא איצטריך למילף מהאדון ד' דחופה לא נתן לה לא קאי אלא אצד עבדות שבה ודוקא צד עבדות איתקוש לאשה ואל צד חירות וה"א ליחייב להכי איצטריך האדון ד' למיפטרי': <b>דייקא נמי דקתני נשים ועבדים שאינן משוחרין כו'</b> ורישא דתני הכל ומרבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין לאחר משנה הראשונה ומשהה הראשונה לא זזה ממקומה והיא ספיא דמתני': <קטע סוף=ד א/> ===[[חגיגה ד ב|דף ד עמוד ב]]=== <קטע התחלה=ד ב/> הואיל ואייתיתה תיהוי למנינא ראיתי לאחד שפירש במקום אותה שאמרתי ואינה נ"ל דאטו אותה תחי' כיון שהבורא ציוה לו להמיתה היאך אפר שלא ימיתנה ונ"ל לפרש תהא במנין המתים כלומר אע"פ שבלא זימנה הבאתי אותה כיון שלקחתי נשמתה אי אפשר להחיותה אלא תהא במנין המתים: <קטע סוף=ד ב/> ===[[חגיגה ה א|דף ה עמוד א]]=== <קטע התחלה=ה א/> <b>רעות שנעשות צרות זו לו כגון זיבורא ועקרבא </b>פי' כדאמרי' בע"ז בפ' אין מעמידין חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחליפי סכנתא הילכך אי אפשר לרפאותה: <b>ושמואל אמר זה הממציאין לו מעות לצרתו </b>פי' המורה אלעיל קאי אאם טוב ואם רעה ואינו נ"ל דהא איפסקא כר' יוחנן כי מטי להאי קרא בני כו' ונ"ל דהכא קאי ארעות רבות וצרות ופירש שמואל זה הממציאין לן מעות לצרתו שיש לו רעה שהוצריך ללות ועוד ועוד צרה גדולה שאינו מוציא ללוות קודם שידחק הרבה אלא בשעת דוחקו שהוא צריך להרבה מעות שאם היו מלוין לו בעת הקציר הי' מסתפק בדבר מועט ומכשיו שמלוין לו לקנות פת מן השוק יצטרך למעות הרבה ויבא למכור נכסיו בזול ולפרוע: <קטע סוף=ה א/> ===[[חגיגה ו א|דף ו עמוד א]]=== <קטע התחלה=ו א/> <b>שחגיגה ישנה לפני הדיבור </b>פי' המורה קודם מתן תורה הקריבו שלמים בסיני דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וגומר ואע"פ דהאי קרא כתיב באלה המשפטים אחר עשרת הדברות קודם עשרת הדברות הוה ואין מוקדם ומאוחר בתורה ולקמן בעולת ראיי' הוא פירש על ם ויחזו את אלהים ואניו נ"ל מפני שדבריו סותרין זא"ז דאימתי הוה ויחזו את האלהים כ"א ביום מתן תורה הרי לא באה שכינה אלא ביום מתן תורה ומפרש אחר פירש ישנה לפני הדיבור שהיתה קודם וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר וזה נ"ל: <קטע סוף=ו א/> ===[[חגיגה ז א|דף ז עמוד א]]=== <קטע התחלה=ז א/> <b>עד שבא רבי אושעיא בדבר ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה </b>פי' ומש"ה לא קא חשוב תרומה בהדייהו שהרי התרומה אין לה שיעור דחטה אחת היא פוטרת את כל הכרי אלא אע"פ שאין לה שיעור למטה יש לה שיעור למעלה שאה אמר כל גרני תרומה לא אמר כלום דרחמנא קריי' ראשית דבעי' שיהא לה שיריים והכי תנן בפ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת אבל כל הני אין לה שיעור לא למטה ולא למעלה שאם רוצה יתן כל שדהו פאה חייל עליו שם פאה ופטור מן המעשר וכן אם רוצה לעשות כל שדהו ביכורים עושה כדתנן בפ"ב דביכורים עושה אדם כל שדהו ביכורים ובפ"ק דנדרים בה' האומר לחבירו מודרני ממך מיתינן ברייתא דתנאי מנין שאם רצה לעשות שדהו כולה פאה עושה ת"ל שדך פאה ואי אמרת אפילו אי לא חייל שם פיאה על כל השדה מה בכך לא יהא אלא הפקר הרי ההפקר פטור מן המעשר כדתנן בפ"ק דפאה נותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שיפרח תשובה ההפקר לא יקרא היפטר מן המעשרות אלא אם הפקיר בין לעניים בין לעשירים אבל אם הפקיר לעניים בלבד ואל עשירים אינו נפטר מן המעשר כדתנן בפ"ו דפאה בש"א הפקר לעניים הפקר ובה"א אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים בשמיטה אבל אם הוא קורא עליו שם פאה אע"פ שאין הפאה אלא לעניים חייל עליו שם פאה ופטור מן המעשר: <b>מאי הראיון ר' יוחנן אמר ראייה פנים בעזרה כו'</b> עיין מה שפירשתי בפ"ק דפאה: <קטע סוף=ז א/> ===[[חגיגה ח ב|דף ח עמוד ב]]=== <קטע התחלה=ח ב/> <b>וכי תימא אמוראי הוא דפליגי דמתניייתא לא פליגי </b>פירוש דאמורא פירשו דבריהם דחזקי' אמר טופלין בהמה לבהמה ואין כופלין מעות למעות ור' וחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה אבל הברייתות יש לומר דהך דתני מערב דמשמע מעות היה ראיה לי' נמי בהמה לבהמה והך דתני אכיהל ראשונה דמשמע בהמה ה"ה דאית לי' מעות למעות והא קתני אכיהל ראשונה מן החולין ומדסיפא דוקא בהמה רישא נמי דוקא מעות אלמא מתנייתא נמי פליגן כך נ"ל פתרונו ופתרון המורה לא נ"ל: <קטע סוף=ח ב/> ===[[חגיגה ט ב|דף ט עמוד ב]]=== <קטע התחלה=ט ב/> <b>לשונה פרקן מאה ואחד שמעתי הטעם דכתיב והחכמה מאין תמצא מאין בגימטריא מאה ואחד.</b> <קטע סוף=ט ב/> ===[[חגיגה י א|דף י עמוד א]]=== <קטע התחלה=י א/> <b>ר' יוחנן אמר אפילו מתלמוד לתלמוד </b>פירוש המורה מתלמוד ירושלמי תלמוד בבלי שהיא עמוק כדאמרי' בסנהדרין במחשכים הושיבניהם תלמוד בבלי ונ"ל דאיפכא מסתברא דאדרבה תלמוד בבלי מבאר יותר וזה האדם כדי להקל מעליו הניח תלמוד בבלי ומתעסק בתתלמוד ירושלמי: אחת הפלאה לאיסור פ'י זהו מופלא סמוך לאיש דמריבנן לי' הכי יפליא שיודע לפרש לשם מי נדר וזו היא הפלאה לאיסור: <קטע סוף=י א/> ===[[חגיגה יא א|דף יא עמוד א]]=== <קטע התחלה=יא א/> <b>שכן חומט החלת בריאתו בכעדשה </b>פירוש המורה חומני אומר אני שהוא שקן שקורין לימצא הגדל בקליפה ההולכת ומתעגלת תמדי כל מה שהוא גדל ותחלתי ניכר בקליפה שכעדשה היתה ובפרק דמ"ק בה' צדין את האישות אמרינן מאי קראה דכתיב כמו שבלול חמש יהלוך ופי' שם שבלול לימצין תמס יהלוך כלומר שיוצא חוץ מנרתיקו ורירות נופלות ממנו עד שהוא נימה ומה התם נתמס מש ולפי פירושו זהו מה שאנו קורין בלעז קוצבובלוי והאיך יתכן שזהו חומש האמור בשמנה שרצים דבפ' העור והרוטב תנן שמנה שרצים יש להן מורות ובשבת תנן ב"ש שמנה שרצים שמנה שרצים האמורין בתורה הצדן והחולב בהן חייב ואם זה הוא החומש מאי צידה שייכא בי' שהוא ניצוד ועומד ואינו יכול לזוז כ"א מעט בהתר ומה חבלה שייכא בי' מה עור יש לו לפיכך נ"ל שחומט אחר הוא ואין זה שבלול עיין בפ' העור והרוטב במהדורא תליתאה: <קטע סוף=יא א/> ===[[חגיגה יא ב|דף יא עמוד ב]]=== <קטע התחלה=יא ב/> אלא הנהו מיבעי' לי' לרבית את הגוים שמוזהרין על ברכת השם ועל ע"ז כישראל האי נמי מבעיא לי לרבות את הגוים שמוזהרין על עריות כישראל ב"פ נגמר הדין מקשה תלמודא והא השם לאמר זו גילוי עריות ומתרן בברכת השם לא נצרכה אל אלרבות את הכינוין ואליבא דר"מ כו' וגבי עריות מתרץ לא נצרכה אל אלנערה מאורסה דלדידהו לית להו אלא בעולת בעל ואל נערה מאורסה ואם בא על נערה מאורסה דידן נידון כישראל: <b>אין דורשין בסתרי עריות </b>פי' המורה עריות שאינם מפורשין כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו אם חמותו דנפקי בסנה' מדרשא ואינו נ"ל דרוב התורה מדרשא קאתיא ותוי לי' ברכה שהוא מודיע טעמי האיסור לרבים ונ"ל דסתרי עריות הן כגון הקולות שי שבעריות כמו בקידושין שיש כמה טצדקי שאינן קידושין וכיוצא בהן קורא אותן סתרי עריות שאין אדם ראוי לגלות סתרים הללו לעמי הארץ משום דסרכי ומדמו מילתא למיתא וגם לתלמידיו אל ידרוש בהם לשלשה דדילמא לא צייתי לי' כולהו ולר' קיימי שפיר אטעמא דמילתא ואתו למיטעי ולמישרי מאי דלא שרא רבי' וה"ה סתרי תורה קולות שהרב יודע בהרבה מצות שאין ראוי לגלותם לעמי הארץ כ"א לת"ח: <קטע סוף=יא ב/> ===[[חגיגה יב א|דף יב עמוד א]]=== <קטע התחלה=יב א/> <b>אידי ואידי חד שיעורא הוא </b>קשיא לי דמקצה השמים ועד קצה השמים הוא נפלים כמו הארץ עד השמים שהארץ מכוונת באמצע השמים כנקודה בתוך העיגול וכך הוא מן הארץ ועד השמים (לצד מזרח) כמו מן הארץ ועד השמים לצד מזרח וכמו כן לצד מערב וכמו כן לצד דרום וכמו כן לצד צפון וכמו כן למטה עד השמים: <קטע סוף=יב א/> ===[[חגיגה יג א|דף יג עמוד א]]=== <קטע התחלה=יג א/> <b>אמרו לי' תנינן עד ויאמר אלי בן אדם אמר להו הן הן מעשה מרכבה </b>פירוש המורה אם עד כאן שניתם הכל שניתם ששני מקראות הללו שהן וארא כעין החשמל וגומר כמראה הקשת הם הם שהקפידו חכמים מלדורשם שהם המדברים השכינה וקשיא לי אם עד שם שנו מה היו שואלים לרב יוסף הלא משם ואילך אין עוד מעשה עמרכבה ונ"ל לפרש דהאי תנינן הוא שהיו שונים כל הברייתא עד ויאמר אלי בן אדם ואל היו יודעים פירושה והיו שואלים מרב יוסף שיפרשה להם ואמר להן הן הן עיקר מעשה מרכבה שאסרו חכמים לדורשם ומשום דאמר להן הן הן מעשה מרכבה מקשה דאינן אלא עד וארא כעין החשמל: <קטע סוף=יג א/> ===[[חגיגה טז א|דף טז עמוד א]]=== <קטע התחלה=טז א/> <b>כל המסתכל בארבעה דברים מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור </b>פירוש מפני שהוא מהרהר על השכינה שהוא למעלה ולמטה ושהי' לפני בריאת העולם ושיהי' לאחר שיבלה העולם ואסור להרהר בענין השכינה ולחקור מה הוא הבורא שמא יחשוב בלבו דברים שאינן כדאי כלפי למעלה מפני שאיחן בנו דעת להשיג אחד מכמה אלפים וריבורא רבבות מענין האלהות והילכך אסור לחקור במה שלא יוכל להשיג שמא יחשוב הלב מחשבות שאינן הגונות כלפי למעלה והמורה פירש מה לפנים חוץ למחיצת הרקי עלמזרח ומה לאחור למערב ואינו נ"ל א"כ מאי האי דמתמה בגמרא בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור לחיי אל אמה פנים מאי דהוה הוה מה יש בין חוץ למזרח לחוץ למערב א"ו לפנים הוא קודם שנברא העולם ולאחור הוא לאחר שיבלה ויחזור לתהו ובוהו והרי תנאי בתוספתא בפירוש מה למעהל ומה למטה מה ה'י ומה עתיד להיות ואע"פ שזהו משמעו קודם שנברא העולם קשיא לי אמאי מתמה תלמודא מה דהוה הוה כוה והלא יבא לחשוב בענין אלהות ואמאי ניחא לי' להרהר עליו וי"ל לפי הדחק שלעולם אין אדם חוקר לדעת אל אבמה שהאו מתה או במה שעתיד להיות והילכך אם יסתכל בהם יבא לחקור ולחשוב מחשבות שאינן אבל במה שעבר כבר אין אדם חוקר כל כך דמה דהוה הוה והילכך אם יסתכל אדם בלבו ויאמר כי הבורא קדם לכל הברואים מה איסור יש בדבר לעולם לא יבא לחקור בדבר הזה היאך הי' ואנה הי' מקומו דמה דהוה הוה ופירשו ר' יוחנן ור' אלעזר שלא על האלהות מדבר אלא על הענין העולם שמזכיר שהי' אין ואפס ומאין עשה יש וקשיא לי טובא דיותר הוא איסור לומר על האלהות מה הי' קודם שברא העולם כלומר כי הי' העולם אין והבורא עשה יש מאין שזהו שבחו וגדלותו ולמה הוציאו המשנה ממשמעותה והעמידו אותה בבריאת העולם: <b>דכתיב כמראה הקשת וגומר </b>פירוש לא לענין זהרורותו נאמר שאין זה כבוד כלפי למעלה אלא כמו שאין אדם יכול לכוין מראה הקשת מהו שבמקום שנראה לו אדום נראה לו ירוק וכל מיני מראות ואינך יכול לכוין בו מראה ברור כך מראה השכינה אינם יכולים לכוין בבירור מה הוא: בכהנים בזמן שביהמ"ק קיים בשעה שעולי' לדוכן ומברכים את העם בשם המפורש והאי דתנן במגילה יהודא אומר אף מי שהיו ידיו צבועות אסטס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכליו בו ור' יהודא לאחר חורבן הוה מפרש בירושלמי אמר ר' חגאי כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני היסח הדעת: <קטע סוף=טז א/> ===[[חגיגה טז ב|דף טז עמוד ב]]=== <קטע התחלה=טז ב/> אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם כינוי הוא שכך הי' צריך לומר לא אראה בנחמה אה לא הרגתי עד זומם ונ"לשאל הי' אלא אחר כשהעיד והיינו דקאמר להוציא מלבן של צדיקים דבעד אחד אין הורגין ומיהו גם להוציא מלבן של פרושים קא אתי דאמרי עד שיגמר הדין ובעד אחד אין הדין נגמר ויהודא בן באי סבר מדמפיק לי' בלשון יחיד והנה עד שקר העד ש"מ דאפילו יחיד בר קטלא וא ולית לי' כ"מ שנאמ' עד הרי כאן שנים שאם כדברי המורה שפירש עד זומם שלא הוזם אלא הוא לבדו מאי להוציא מלבן של צדיקים איכא אטו אינו יכול להיות שנהרג על פהם ואחרי כן לא הוזם אלא האחד לפיכך נ"ל לפרש שמתחילתו הי' אחד: <קטע סוף=טז ב/> ===[[חגיגה יז א|דף יז עמוד א]]=== <קטע התחלה=יז א/> מה חה"מ טעון לינה אף חה"ס ט"ל פירש המורה טעון לינה מוצאי יו"ט ופנית בבוקר בי"ו שהוא חולו של מועד דאילו ביו"ט תחומין אסורין ואינו נ"ל מדתנן בזבחים בפ' דם חטאת ר' טרפון אומר אם בישל בו מתחלת הרגל יבשל בו את כל הרגל ואמרינן בגמרא מ"ט דר"ט אמר ר' יצחק דאמר קרא ופנית בבוקר הלכת לאהליך הכתוב עשאן כולן בוקר אחד אלמא מוכח מהתם דהאי ופנית בבוקר למוצאי כל החג קאמר שכל ימי החג קיא (ביראה) כל זכורך ולמוצאי החג הוא רשאי ללכת ואל ילך בלילה אלא בבוקר שהוא טעון לינה ליל מוצאי יו"ט וכל שבעת ימי החג. הוא קורא אותן יום אחד: <קטע סוף=יז א/> ===[[חגיגה יח א|דף יח עמוד א]]=== <קטע התחלה=יח א/> מכלל דתרוויהו ס"ל דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנה"מ דת"ר את חג המצות תשמור כו' פירוש אנן קי"ל דחולו של מועד לא מיתסר אלא מדרבנן כדאמרינן בריש מסכת משקין משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא ודע משום טירחא הוא וכל מקום פסידא שרי רבנן אלא שביעית מדאורייתא היא ומוקמה בשביעית בזה"זה דרבנן אלמא חולו של מועד מדרבנן הוא ובפ' שני דמשקין נמי אמרינן בעיא מיני' ר' ירמי' מר' זירא כיון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בנו אחריו את"ל צרם אוזן הבכור ומה קנסו בנו אחריו משום דאיסורא דאורייתא היא כו' מכלל דחולו של מועד מדרבנן הוא ומשום דקי"ל דהוא מדרבנן מש"ה קאמר מכלל דתרוויהו ס"ל דאסור מדאורייתא ונמי מנא הני מילי ואנן דסברינן דהוא מדרבנן בני קראי אסמכתא בעלמא נינהו: <b>לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות אחר השתב </b>קשיא לי דא"כ ר' טרפון כבית שמאי דאי ב"ה הא אמרו דאין לה יום טבוח דמקרבי ביו"ט וי"ל ה"ק ב"ה א"ל יום טבוח דאי בעי כולהו מקרבי ביו"ט אבל ימיהו סתמא דמילתא אין כל ישראל יכולין להספיק ולהקריב שלמי חגיגה ועולת ראיי' ביום ראשון והרבה מקריבין יום שני והילכך יום שני של עצרת הוא אסור בהספד מפני שהוא יום מבות ואע"פ שכל שבעה יש להם תשלומין לא נוכל לעשות מכון יו"ט אלא יום אחד ועוד שעיקר הקרבתן ביום שני היתה שהיו טרודין לחזור לבתיהם ודוקא עצרת יש לה יום טבוח למוציא יו"ט אבל לא שאר ימים טובים שפסח וסוכות יש להן תשלומין כל שבע' ימי החג ולא יותר ושבעת ימי החג אסורין ועומדין הן בהספד דכתיב ושמחת בחגך ומכין מוכיח שאסור להספיד במוצאי יו"ט של עצרת אפילו בזמן הזה דהא מעשה דר"מ אחר חורבן הוה ואפ"ה אסר להם להספיד ואע"ג אית לן השתא הרי יומי מ"מ יום שני ספק ראשון הוא ולמחר הוא יום טבוח ואסור להסספיד ואע"ג דבקיאינן בקבוע דירחא כל מה שהיו עושין אבותינו אנו עושים: <קטע סוף=יח א/> ===[[חגיגה יח ב|דף יח עמוד ב]]=== <קטע התחלה=יח ב/> התרומה והביכורים חייבם עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים פירש המורה חייבן עליהם מיתה זר האוכלן במזיד דכתיב ומות בו כי יחללוהו וסמיך לי' וכל זר לא יאכל קודש וכל אותו הענין מדבר בתרומה וחומש האוכלן שוגג דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ואסורין לזרים בבלאו אי נמי שלא לצורך נקט לי' הכא דהא במיתה נמי קאי אלא משום דבעי למימר משא"כ במעשר נקט לה וה"ק התרומה והבכורים חייבן עליהם מיתה משא"כ במעשר דאין חייבן מיתה אם אכלן זר או כהן טמא והשהתא ליסוק אדעתין במיתה הוא דלא קאי זר האוכל את העמשר אבל איסורא מיהא איכא ולהכי קאמר אין נאכלין לזרים משא"כ במשער דנאכל האו לזרים ואין נאכלין נכסי' ומאן דגריס ואסורין לא משתבש ואינו נראה לי פתרונו וכל זה הדחוק שנדחק דהאי דתני חייבן עליהן מיתה לאו אאיסור זרות קאמר דבזרות ליכא אלא לאו דוכל זר לא יאכל קודש ומות בו לא נאמר אל אעל האוכל תרומה בטומאת הגוף ומעשר שני אע"ג דאסור לטמאין כדכתיב ואל בערתי ממנו בטמא אין בו מיתה ותרומה וביכרוים אסורין לזרים שהן בלאו ומעשר שני מותר לזרים ומש"ה לא כללינהו למיתני ואסורין לטמאים ולזרים משא"כ במעשר משום דמעשר נמי אסור לטמאים כדכתיב לא בערתי ממנו בטמא אבל מיתה אין בו וכמו שפירש כאן המורה פי' בפ' הזהב אבל בפ' הערל פי' חייבין עליהן מיתה כהן שאכלן בטומאת הגוף ובפ' אלו הן הנשרפים אמרי' ת"ר ואלו שבמיתה האוכל את הטבל וכהן טמא אכל תרומה טהורה וזר שאכל את התרומה כו' ואמרינן אמר רב זר שאכל את התרומה לוקה אמרו לי' רב כהנא ורב אסי לרב ולימא מר בממיתה דכתיב וכל זר לא יאכל קודש אני ד' מקדשה הפסיק הענין מיתבי אלו הן שבמיתה וזר שאכל את התרומה מתניתא ארב קארמית רב תנא הוא ופליג ופתרון המורה הולך כדברי הברייתא ושלי הולך כדברי רב: <b>והן נכסי כהן</b> עמ"ש על המורה בפ' הזהב במהדורא תנינא: <b>כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כו'</b> פירש המורה והידים בכלל כל הטעון ביאת המים ואינו נ"ל שיה הטעון נטילת ידים אסורא לאכול מעשר דהא אמרי' לקמן בפ' חומר בקודש כגון שתחב לו חבי לתוך פי' או שתחב האו לעצמו בכוס או בכרכר דאלמא מי שידיו מסואבות יכול לאכול ע"י גוש וכרכר או שיאכלינו אחר ולא יגע אפילו קדשים וכך פירש המורה גם בפ' השוחט בחולין ועיין מ"ש עליו שם במה"ק ומהדור' תנינ': <b>לא קשיא כאן באכילה כאן בנגיעה </b>פירוש מתני' דהכא מיירי באכילה ומתני' דביכורים דתני משא"כ במעשר מייר בנגיעה ואינך צריך עכשיו לומר הא ר"מ והא רבנן דתרווייהו אתי אליבא דכ"ע דנגיעה דמעשר וכ"ש חולין לא בעי נט"י בל אכיהל דידהו בעי נט"י ואתקייף לה רב שימי על מאי דאוקקמה מתני' דהכא באכילה דע"כ ל"פ רבנן עלי' דר"מ ואסרי אלא באכילה דמעשר כדקתני וכחמים אוסרין במעשר אבל באכילה דחולין ל"פ דא"כ הו"ל למימר וחכמים אוסרין סתם והוה משמע בין במעשר בין בחולין אלא מדקאמרי במעשר דוקא באכילה דמעשר פליגי ואסרי אלב לא באכילה דחולין שאע"פ שגופו טמא וטעון בילה מותר לאכול חולין וכ"ש מי שידיו מסואבות שהוא מותר לאכול חולין ולא היא דאין לומר כ"ש מי שהיו ידיו מסואובות דאדרבה מי שידיו מסואבות יטלם אבל מי שגופו טמא מה יועיל ליטול ידיו שכל גופו טמא ולא הוזהרו טמאים לטבול לחולין אלא הכי מקשה דהא חכמים מתירין במעשר ואין מצריכים אותו נטילת ידים ונט"י ניתקנה בין לטהורים בין לטמאים שאין הטעם מפני שהוא טמא שהרי אפילו אוכל מחמת מאכיל החמירו עליו חכמים שיטול ידיו שגזרת חכים האי על כל אדם שלא יאכל בלא נט"י בין טמא בין טהור ולעולם מתני' דהכא דמצורכת נט"י לחולין כמאן ומהדר ל"ק הא באכילה דנהמא שהיא תקנת חכמים משום סרך תרומה שאפי' אוכל מחמת מאכיל אמרי' בפ' כל הבשר דבעי נטילת ידים ואע"פ שאינו נוגע והא דשרי רבנן באכילה דפרי שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ואפי' בפרי דמעשר ומה שחלקו על ר"מ מעשר באכילה דוקא בטעון ביאת מים שגופו טמא אבל בידים מסואבות שאין כאן אלא נגיעה לבד לא חלקו ואתיא מתני' דהכא אליבא דכ"ע באילה דנהמא ומתני' דביכורים נמי דתנן משא"כ במער אליבא דכ"ע בנגיעם ובאילכה דמעשר פליגי שהגוף טמא מד"ס שטעון טבילה ול"נ אידי ואידי באכיהל שאם מתני' דביכורים היתה באכילה דמשר אמאי ל"פ רבנן עלי' כדפליגי על ר"מ בכל הטעון ביאת מים אלא ודאי ההיא לא מיירי אלא בנגיה וזהו וטעונין רחיצת ידים שהגוף היה טהור ודיו בלבד היו מסואבות ובנגיעה אפי' רבנן מודו ול"פ על ר"מ אלא בטעון ביאת מים שהגוף טמא: ומאי דכתיב בספרים עד כאן ל"פ רבנן עלי' דר' מאיר אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה דמעשר ואכילה דחולין לא פליגי אע"פ שכך היא העקר דל"פ בנגיעה דמעשר כ,א באכילה מדקתני כל הטעון ביאת מים שגופו טעון טבילה מ"מ אינו צריך כאן אלא אכילה דחולין וזו הגרסא נגיעה דמעשר היא צריכה בפ' השוחט שהוא תופס שם נגיעה ומפני ששם צריך לגורסה וכתבם גם כאן. אבל כאן אינו מקשה לו אלא מאכילה דחולין ועיי מה שכתבתי שם: <קטע סוף=יח ב/> ===[[חגיגה יט א|דף יט עמוד א]]=== <קטע התחלה=יט א/> מהו דתימא ניגזור דילמא אתי לאטבולי בחרדלי' של גשמים א"נ ליגזור ראשים אטו כימים קמ"ל עמ"ש על המורה בחרדלית של גשמים בפ' השוחט במהדורא קמא ובכיפים במהדורא תנינא: <b>פירות שנפלו לתוך אמת המים</b> עמ"ש בפ' השוחט במה"ק: שלש גממיות בנחל התחתונה והעליונה של עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה דוקא אם היתה האמצעית של מ' סאה שיש בה שיעור מקום שהתם מהניא חרדלית או לתחתונה או לעליונה אבל אם הי' כולן של כ' כ' סאין אין החרדלית מסברתן ולא אמרי' בהו גוד אחית ולא גוד אסיק מפני שהחרדלית האי קטפריש ותנן בשלהי פ' ח' דמס' טהרות הניצוק והקטפרס ומשקה טופח יאנן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ומייתינן לה בפ' שני דגיטין ובפ' בתרא דע"ז. אבל השתא דאיכא התם מקוה שלם מהניא חרדלית אף לחסרה ע"י גוד אחית או גוד אסיק וזה שטבל נמי במקוה מצומצם כיון שהי' בו שיעור מקוה אנו שואלים אי אמרינן גוד אסיק לסבר מי המקוה למים שבראשו כי היכי דאמרינן גוד אחית ואע"פ שהראש הוא מדרון והיינו קטפריס: <b>מכלל דהוא סבר אף בעליונה </b>פי' מדקאמר ר' יהודא אומר דמאיר הי' אומר התחתונה ואל בעליונה מכלל דאיהו סבר אף בעליונה אלמא אית לי' גוד אסיק ומקשה על האי דוקא והתניא ר' יהודא [אומר] מאיר הי' אומר בין בעליונה ובין בתחתונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה אלמא גוד אחית אית לי' אבל גוד אסיק לית לי' והיכי דייקית מכלל דהוא סבר אף בעליונה דבפירוש שמעי' לי' דאמר בתחתונה ולא בעליונה א"כ אי אמרת משמי' דר' מאיר בתחתונה ולא בעליונה גם הוא נמי ס"ל כוותי' ולא תידוק דפליג עליו א"ל אי תניא תניא ותרתי מתנייתא פליגי במלתי' דר' מאיר דקמייתא תנא דאמר ר' יהודא בשם ר"מ בתחתונה ואל בעליונה ובתרייתא תני דאמר ר' יהודא משם ר"מ בין בעליונה ובין בתחתונה כך יש לפרש כפי מה שכתוב בספרים. ואין צורך לשבשם כמו שמשבשם המורה: <קטע סוף=יט א/> ===[[חגיגה יט ב|דף יט עמוד ב]]=== <קטע התחלה=יט ב/> <b>בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ראיתי מפרשים משום גזירה שמא תשב עליהן אשתו נדה.</b> ואינו נ"ל שכיון שהן כזבים וצינורא שלהן מטמאה כדאמרי' לקמן מה אנו צריכין לתלות הטעם באשתו. ובפ' השוחט דקא יהיב הא טעמא לא יהיב לי' אלא על בגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קודש שגופן הוא טהור. שהרי אוכלין תרומה ובבגדיהן החמירו שמא ישבה עליהן אשתו נדה אבל בעמי הארץ אין צריך זה הטעם שהן כזבים לכל דבריהן ועושין מדרס כזב עיין ב"ה כ"ד דספר הלקט: <קטע סוף=יט ב/> ===[[חגיגה כ א|דף כ עמוד א]]=== <קטע התחלה=כ א/> <b>אמר ר' ירמי' באומר שמרתי' מדבר שמטמא ולא מדבר הפוסלה </b>קשיא לי מה דבר הוא זה. שפוסלה ואינו מטמא אם מבחוץ נגע ולא בפנים קי"ל אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כל שכן שהחבית הוא כלי חרש ואין מטמא מגבו. ואם היתה כלי שטף וניטמאת במשקין המשקין הן לעולם ראשון והחבית שניי' ואין שני עושה שלישי בחולין אך אם היתה מלאה תרומה אבל סתם חבית כלי חרש היא בכל מקום ואין לפרש אלא כגן שנגעה הטומאה במשקין עצמן ומדבר המטמאה הוא אפי' ולד שני שמטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום שהוא פוסל את התרומה ואינו מטמאה וכגון שהיתה מלאה יין ושמן דתרומה: וליטמא מגריפה למה שבסל אמר ר' אבינא באומר שמרתי' מדבר הטומאה ולא שמרתי' מדבר הפוסלה פי' לא תמצא דבר הפוסלה ואינו מטמאה אלא בטומאת משקין וכגון שהיו אלו התאנים חולין והי' אוכל חולין בטהרה שאין שני עושה שלישי בחולין והמגריפאה טמאה שלא תיגע בתרומה וקדשים עד שיטבילנה אבל הסל שהי' מלא חולין טהור כדפרישית בזבחים בפ' טבול יום: <b>כל חדא וחדא סבירא אשת עם הארץ היא ואסחה לדעתה.</b> פי' אחד שלבשו הבגדים כשראתה כל אחת שבבגדי חבירתה עלי' אינה שמרתן כי הוא סבירא שחברתה אשת עם הארץ היא והסיחה דעתם לשומרם ואז ניטמאו אבל כל זמן שהי' הבגדים מונחים והיתה סבורה שהם בגדי' ושומרת אותן בחזקת טהרה אע"פ שנמצאו שהי' שלה שמירה מעליא היא: <b>כיון דכלים דשבת עבוד להו שימור טפי מכלים של חול מסחה דעתה מנייהו </b>פי' כיון שדרך האדם לשמור כליו של שבת טפי מכלים דחול ועכשיו כשסבר ללבוש כלי חול ולבש כלים של שבת בחזקת שהן של חול כשרואה שהן של חול הוא עצב מפני שלא עשה להן שמור של כלי שבת ומתוך כך אפי' שימור דכלי חול אינו עושה בהן כיון שלא שמר כמשפט והסיח דעתו מהן: <b>לא והתניא הרי שהיו חמריו ופועליו כו'</b> פי' עמי הארץ היו ואפ"ה טהרותיו טהרות אלמא אדם משמר מה שביד חבירו: <קטע סוף=כ א/> ===[[חגיגה כ ב|דף כ עמוד ב]]=== <קטע התחלה=כ ב/> <b>ה"ג אי הכי מ"ש רישא ומ"ש סיפא </b>פירוש אי בעמי הארץ עסקינן מ"ש רישא מסיפא הרי גם ברישא תני אפילו הפליגו ממנו יותר ממיעל וכיון דלא קחזי לה אמאי טהרותיו טהרות: <b>ה"ג אלא אמר ר' יצחק רישא במטהר חמייריו ופועליו לכך </b>פירוש ומש"ה טהורות שאין להקפיד על מגען מפני שטהורין הן ולא תיפשוט מהכא אדם משמר מה שביד חבירו אי הכי סיפא נמי אע"פ שהודיען שהאו מפליג יהיו טהורות כיון דטהור הוא ומהדר אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו ומש"ה חיישנ' והם טמאות ורישא אע"ג דהפליגו ממנו מורתתי ואל מנחי' ליגע מפני שבא להן דרך עקלתון אבל סיפא כיון דאמר להו לכו ואני אבא אחריכם סמכא דעתייהו: <b>אחורים ותוך ובית הצבעה כו'</b> פירש המורה במשנה כלי הראוי להשתמש בתוכו באחוריו בבית צביעתו כל תשמיש ותשמיש שבו חשוב כלי בפ"ע לענין תרומה שאם נטמא זה לא יטמא זה ואינו נ"ל שאחורי הכוס המוזכרין בברכות בפ' אלו דברים וגם היא משנה בפ' כ"ה דכלים לאיזה שימוש חזו ואפ"ה הן חלוקין לטומאה: הכלי מצרף מה שבתוכה לקודש אבל להא לתרומה פ'י אע"פ שהאוכלין הן פרודין הכלי מצרפן להיות כאלו הן אוכל אחד משא"כ בתרומה דדוקא אם היו האוכלין דתרומה נוגעים זה בזה אז הן מצטרפין אפילו בלא כלי אלא ע"ג קרקע אבל אם אין נוגעין אינן מצטרפין אפילו בכלי וכשהן נוגעין נמי שהן מצטרפין דוקא להשלים הביצה אבל לא שיהו כאוכל אחד שאם נגע הטמא במקצת טימא את כולו כדפרישית בפ' העור והרוטב במהדורא קמא ומהדורא תנינא אבל הכלי מצרף מה שבתוכו בקודש לעשותן אפי' הן פרודין כאוכל אחד שאם נגע הטמא מקצתן טימא את כולן ובפ' הקומץ בתרא בעו בני ר' חייא האי דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש היכא דנגעי בהדדי אבל היכא דלא נגעי בהדדי לא או דילמא לא שנא ופטיש להו רב כהנא מי תנן כלי מחבר כלי מצרף תנן כל דהוא: <קטע סוף=כ ב/> ===[[חגיגה כב א|דף כב עמוד א]]=== <קטע התחלה=כב א/> <b>סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא </b>פי' הסל והגרגותני כך הן רחבים בפיהם כמו שהן רחבים בשוליהן והילכך ליכא למיגזר בהן אבל שאר כלים שפיהן צר יותר משוליהן אע"פ שיש בפיהן יותר משפופרת הנוד אנו גוזרים משום הנהו דלינכא בפיהן כשפופרת הנוד: <b>ומקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה </b>אי קשיא והתנן בפ' ששי דמקוואות השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפופרת הנוד כו' עד הי' השק או קופה מטבילין בהם כמה שהן מפני שהמים שבתוך השק והקופה מעורבין למי המקוה ולאו כשאובין לעצמן חשבינן להו אלא בין הנצרים של קופה ובין חוטי השק המים נכנסין ומתחברין והה"נ טמא הבא במקוה שחלקי בסל וגרגותני שהמים מתערבין ומתחברין דרך הנצרי' לא תיהוי חציצה תשובה התם השק והקופה היו עומדים בתוך המקוה ולא היו חוצצין מן הקצה אל הקצה וכיון שהמקוה הי' מחובר מכין ומיכן גם המים שבתוכן מחוברין חשבינן להו למקוה כיון שהמים מעורבין אבל הכא שחלקו מן הקצה אל הקצה ופיהן חוץ למקוה שנראה עכשיו כשני מקוואות אע"פ שהמים שבתוכן הן מעורבין חציצה הויא: דהא ארע' כול' חלחולי מחלחלא ובעינ' (עד דליכא) [דאיכא] ארבעי' סאה במקום אחד פירש המורה חלחולי מחלחלא והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול ואל חשבינן לי' חיבור דבעינן מ' סאה במקום אחד וקשיא לי והא במים נובעין לא בעי' מ' סאה דקיי"ל המעין מטהר בכל שהוא ונ"ל דלא מיירי במים נובעים אלא שתי גומות שהן מליאות מי גשמים ואין בזו מ' סאה ואל בזו מ' סאה אע"פ שהקרקע שביניהן חלחולי מחלחל שדרך הקרקע לשאוב המשקין ולהקיאן ואי אפשר להיות שלא יעבר' המים מגומא לגומא ואפ"ה אינן מתערבין עד שיהו מליאות שתיהן והמשקה צף על פיהן אותו המשקה מחברן שהוא אשבורן והאשבורן הוא חיבור לטומאה ולטהרה וכגון שאותו המשקה הוא טופח ע"מ להטפיח אבל משקה טופח בלבד אינו חיבור כדכתיבנא בפירקין דלעיל אבל אם לא היו מליאות ומשקה מחברן מלמעהל אינן מתערבות שהקרקע שביניהן הוי חציצה ואע"ג דמחלחל והה"נ סל וגרגותני אף על גב דמחלחלי חייצי: <b>והני מילי בכלי טהור אבל בכלי טמא כו'</b> וה"נ תנאי בפ"ד דתוספתא דמקוה קומקום מלא כלים והשיקו למקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הניהו על צדי על שיהא בו כשפופרת הנוד פי' רישא מיירי בקומקום טמא ואעפ"י שאין בפיו כשפופרת הנוד כלים שבתוכו טהורין דמיגו דסלקא טבילה לגופי' סלקא נמי לכלים דבגוי' וטעמא דמילתא כיון שהכלי טמא ואנו צריכין שיכנס המים לתוכו לטהרו לא חשבינן להו כשאובן ואע"פ שאין בפיו כשפופרת הנוד עלתה להן טבילה אבל אם הכלי טהורה המים שבתוכו נחשבין כשאובן וצריך שפופרת הנוד לחברן עם המקוה ונשחטה בפיו כשפופרת הנוד דהא לא סלקא לי' טבילה שאין המים מכסין אותו ואע"פ שהכלי טמא הוא צריך שיהא בפיו כשפופרת הנדו דמה לי טמא מה לי טהור כיון דעלתה לו טבילה ומכל זו השיטה מוכיח המים השאובין הן נישוקין בכלי ונטהרין כשפופרת הנוד ולא חייצי אל אהן מתחברין עם מי המקוה וה"נ תנן בפ' בתרא דמקוואות כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאלו לא טבל מלא מי רגלים רואין אותן כאלו הן מים ומייתינן לה בזבחים בפ' התערובת אלמא אם מלא מים אין המים חוצצין מפני שהן נישוקין במי מקוה והכי תנן נמי בפ"ב דביצה ושוין שמשקין את המים בכלי אבן לטהרם אבל לא מטבילין אלמא אם הי' הכלי טמא ומלא מים שאובין והשיקן למקוה נטהרו המים וגם עלתה טבילה לכלי הנה הדבר ברור כשמש שהמים נישוקין ובטלים למקוה. אף על פי שהן בכלי. וכל מה שכתבתי בתשובות שאין המים נישוקין בכלי הכל הבל. והראי' שהבאתי שם ממה דתנן בפ' בתרא דמקוואות כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל אינה כלום שאין פתרונם כדפירש רבי יצחק ב"ר מלכי צדק זצוק"ל מפני שהמים נשאבין בתוכו שאפילו אם הטבילו דרך פיו שכפה פיו למטה ושיקעו במקוה כאלו לא טבל שלעולם אין הכלי יכול להתמלאות מן המים אם לא יהיו פיו למעליה אבל אם תשקע הכלי ופיו למטה לעולם אין כל אויר הכלי מתמלא ממי המקוה ומש"ה כאלו לא טבל ולא מפני טעם שאובין: <קטע סוף=כב א/> ===[[חגיגה כב ב|דף כב עמוד ב]]=== <קטע התחלה=כב ב/> <b>מקום שצובטו ו</b>פירוש זהו החקק שהכוס יושב עליו שאוחזין אותו וכן הוא אומר ויצבוע לה קלי ומפרש ויצבוט כמו ויושט ורב אסי אמר ר' יוחנן מקום שנק"י הדעת צובעין ה"נ וה"ג גם המורה ופירושו אותו החקק אלא שזה קורא אותו בית הצביטה על שם שמטבלין שם הירק או בשר ודגים ומפרש ויצבוט לה קלי לשון טיבול בחומץ וזהו נקיי הדעת שיש בני אדם שמטבלין בחומץ בתוך הכוס וכשרוצה לשתות רוחצו ושותה בו אבל נקיי הדעת לעולם אינו מטבל במקום ששותה אלא בחקק שבאחוריו והופכו ומטבל בו ובין למר ובין למר אין פירוש בית הצביטה אלא בית אחוזתו ובפתרון המלה פליגי והכי תנן בפ' כ"ה דכלים כל הכלים יש להן אחורים ותוך ויש להן בית הצביטה ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ ר"ע אומר לכוסות ובעריבה מה יש כ"א שני ראשי' שהן פשוטין ואוחזין אותה בהם הילכך אין לפרש בית הצביעה אלא בית האחיזה ופתרון המורה מוכיח שהוא חקק בשולי הקערה מתוכה ואחרים ראיתי שפירשו כלי קטן בתוך כלי גדול ואינו נ"ל אלא כמו חקק הכוס שלאחריו שהוא יושב עליו אבל כלי קטן בתוך כלי גדול דין אחר יש לו כדתנן בפ"ב דכלים ואין לומר שם ניטמא תוכו כולו טמא שכל תוך ותוך חשוב למצמו: <קטע סוף=כב ב/> ===[[חגיגה כג א|דף כג עמוד א]]=== <קטע התחלה=כג א/> ונפסקה רצועה של סנדל ונטלה והניחה על פי החבית ונפלה לאויר החבית וניטמאת לפי זהו הגירסא משמע שהרצועה הפסוקה שם על פי החבית ואינו כי שאע"פ שהסנדל טמא מדרס הרצועה שנפסקה לית לה טומאה דלאו כלי הוא ונ"ל לפרש שנפסקה הרצועה של סנדלו ומתוך כלי סילק סנדלו מרגלו והניחו על החבית שהיתה על כתפ' וראש הרצועה המחוברת נכנסה לתוך אויר החבית וכך מצאתי כתוב במקצת ספרים ונפסקה רצועה של סנדלו ונטלו והניחו על פי חבית וזו היא גירסא יפה: <b>טבילה אין הערב שמש לא </b>פירוש והכי תנן נמי בפ' י"א דפרה גבי טומאת הגוף דכל הטעון ביאת מים מד"ת טעון הערב שמש וכל הטעון ביאת מים מד"ס אין טעון הערב שמש אפילו בקדשים: <b>שפופרת שחתכה לחטאות </b>פירוש לקדש לתוכה מי חטאת עם האפשר כדי להזות על הטמאין ר' יהושע אומר יטמא ויטבול כיון שהי' רוצה להזות ממנה לכתחלה היא מטמאה ומטבילה וקודם שיערוב שמשה הי' מקדיש בה מי חטאת עם האפר כדי להוציא מלבן של צדוקים: <קטע סוף=כג א/> ===[[חגיגה כג ב|דף כג עמוד ב]]=== <קטע התחלה=כג ב/> <b>והא דרבנן נינהו ממאי מדקתני ריש אכו'</b> פ'י דמדתני הלבונ' והגחלי' לי כל למילף דאע,זג דלאו אוכלא נינהו מקבלי טומאה אלמא מדרבנן היא דהא דרשי להו מוהבשר לרבות עצים ולבונה ולהכי מייתי ראי' מאפש חטאת דאל אשכחן בי' קרא דקרא לא מיירי אלא בקדשי מזבח ומעהל דרבנן היא גבי חטאת שהצירוף מועיל בה: <קטע סוף=כג ב/> ===[[חגיגה כד א|דף כד עמוד א]]=== <קטע התחלה=כד א/> <b>ופליגא דר' חייא בר אבא כו'</b> פירוש והאי דאמרן לעיל חמש בתרייתא ולית להו דררא דאורייתא והצירוף הוא אחד מהם כר' חיייא בר אבא אתי דאי לר' חנן דאורייתא היא. ובפ' הקומץ בתרא בעי לה נהי כהנא אם הצירוף הוא מדאורייתא או מדרבנן ופשטו לי' דהוא מדאורייתא ועיין בקונטרסי התם: <b>ולמדנו שלישי לקודש מן החזרה ורביעי מק"ו </b>פירוש והאי דאמרן לעיל חמש בתרייתא ליה להו דררא דאורייתא ס"ל כרבנן דדרשי דיו אפילו היכא דמיפרק ק"ו הילכך מתני' מעלה דרבנן היא: עיין בפ' השוחט במה"ק שהבאתי ברייתא בפירוש שאין ולד רביעי אלא בקודש ואל בחולין שנעשו על טהרת הקודש: '''ובתרומה אם ניטמאת אחת מידיו חברתה טהורה, ובקודש מטביל את שתיהן, שהיד מטמאה את חברתה בקודש אבל לא בתרומה''' פירוש בא ליתן טעם למה בקודש מטביל את שתיהן אם ניטמאת הימנית למה השמאלית טמאה? וקא יהיב טעמא שהיד מטמאת את חברתה בקודש ומש"ה גזרו עליו להטביל את שתיהן. שאם אתה אומר לא יטביל אלא הימנית שניטמאת - שמא ישתמש בקדשים בידו השמאלית ויתעצל להטביל הימנית ויגע עם הימנית בשמאלית. מש"ה גזרו עליו שלא יגע בקדשים עד שיטביל שתיהן. ומיהו אם נגע בידו השמאלית לקודש קודם שהטביל את הימנית לא פסלתו, שהרי טהורה, היא דדוקא לכתחלה אסרו עליו שלא יגע עד שיטביל את שתיהן אבל אם עבר ונגע לא פסלתו דעל כרחך לא פליגי תנאי דלקמן אלא כשנגעה הטמאה בטהורה אבל היכא דלא נגעה כולי עלמא לא פליגי שאם נגעה טהורה בקדשים לא פסלן: <b>אמר רב שיזבו בחיבורין שנו אבל שלא בחיבורין לא </b>פירוש דוקא כשהטהורה מחוברת בקדשים אז הטמאה מטמאתה אבל אם אינה מחוברת בקדשים אפילו אם נגעה טמאה בטהורה אינה מטמאתה ומתני' מכח גזרת חיבורין היא: <קטע סוף=כד א/> ===[[חגיגה כד ב|דף כד עמוד ב]]=== <קטע התחלה=כד ב/> <b>הא תו למה לי היא תנא לי' רישא </b>פירוש אי לא הוי תני בסיפא שהיד מטמא את חברתה בקודש ממילא הוה ידענא טעמא דרישא דמשום הכי הוא של מה צריך להטביל יהד הטהורה אילולי משום גזירה שמא תיגע בחברתה והאי דקתני סיפא לאתויי יד חבירו: <b>מאי לאו שני הוא דלא עביד הא שלישי עביד </b>פירוש מכלל דר' יהושע דאמר ודי מטמא את חברתה להיות שני כיוצא בה קאמר ובקדשים פליגי אלב לתרומה מודה ר' יהושע שאין היד מטמא את חברתה ומתנ'י דהכא אליבא דכ"ע היא ופליגי ר' יהושע וחכמים בטומאת היד השניי' שקיבלה טומאה מן הטמאה או לפסול או לטמא ודחי למא לא שני ולא שלישי עבדו פירוש ול"פ בקדשים אלא בתרומה דר' יהושע אית לי' שהיד מטמא את חבירתה בתרומה ומתנ'י דלא כר' יהושע אלא כרבנן אבל לעולם בקדשים ל"פ דתרווייהו אית להו לטמא: <b>האונן והמחוסר יכיפורים צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה </b>פירוש אונן ומחוסר כיפורים אסורין בקודש ולא מבעיא בעודן אוננים ומחוסרי כיפורים אלא אע"ג דעבר אנינותן והביאו כפרתן עדיין הצן צריכין טביהל אבל לא בתרומה קאי אנולה מילתא שאין אונן ומחוסר כיפורים אסורין בתרומה שביהודא נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה פירש למורה אם הקדישיהו למזבח בשעת הגתות והבדים נאמנין על שמירתו כל ימות השנה ואין נ"ל שאין לחלק בדבר אלא אע"ג דהקדישו בשאר ימות השנה נאמן דמאן מוכח ומאן ידע מתי הקדיישו אל אכיון דמקדיש לי' אמרי' בודאי קים ל'י דמשומר הוי בטהרה: <קטע סוף=כד ב/> ===[[חגיגה כה א|דף כה עמוד א]]=== <קטע התחלה=כה א/> <b>הא מני רבי הוא דאמר אהל זרוק לא שמ" אהל </b>פי' המורה אהל המטלטל ונזרק לאו שמי' אהל להיות מפסיק בפני אוירה של ארץ העמים והם גזרו על אוירה ועל גושה עיין מה שכתבתי בפ"ק דשבת במהדורא קמא דכי יהיב האי טעמא דאהל זרוק בעינן למימר דלא גזרי על אוירה והמוכה מפרש אויר ואוהל דבר אחד ואינו כן ככדכתבית התם והאי דקאמר הא מני ר' היא דמטמא ויש לומר מפני שאהל לזוק לאו שמי' אהל והוא טמא משום אהל המת ויש לומר דאע"ג דשמי' אהל הוא טמא משום אויר ארץ העמים: ולייתוה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל אמר ר' אליעא שונין אין הקודש ניצוול בצמיד פתיל פי' לא תימא קודש דוקא שהוקדש אלא אע"פ שלא הוקדש אלא הובא בצמדי פתיל קודם שהוקדש ואחרי כן רוצה להקדישו פסול הוא לנסכים כיון שבא בצמיד פתיל שאם אתה אומר דוקא כשהוקדש א"כ יביאו מגליל יין ושמן לנסכים ובירושלים יקדישוהו אלא לאו ש"מ אע"פ שהעבירו אותו בצמיד פתיל בעודן חולין נטמאו ושוב אינן מועילים לנסכים והכי מוכח לקמן ומתני' נמי הכי משמע דקתני שביהודא נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ולא תנא על הקדש אלא על טהרת יין ושמן דמשמע יינן ושמנן בחזקת טהרה הן לנסכים דמדפרשי מנייהו נסכים ש"מ קים להו דטהורין הן: והאמר עולא חברייא מדנן בגלילא פ'י בע,כ אין לפרש שבימי הבית היו מטהרים יינן לנסכים שא"כ מה זה שמתרץ מניחין לכישבוא אליהו ויטהרנה וכי בימו הבית יבא אליהו עדיין לא גלו והיאך יבוא א"נ אחר חורבן מיירו וה"ק הוו מדכן יין ושמן ושומרין אותן בחזקת טהרה שאם יבנה ביהמ"ק יהא להם מזומן להקריב וכיון שבימי החורבן מדבר כולם רשאין להקדיש והתנאי אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין שמן הזה פי' שמא ובא בהם לידי תקלה. אלא לאו מטהרין היו ולא היו מקדישין אותן לא היו שומרים אותם בחזקת טהרה שאם יבנה ביהמ"ק יהא להן יין ושמן מזומנים להקדיש ולהקריב ומדקאמר מאי לאו דמייתי להו בשדה תיבה ומגדל א"נ בכלי חרס המוקף צמדי פתיל ודחי מניחין לכשיבא אליהו ש"מ שאע"פ שלא הוקדשו ועברו ע"י צמיד פתיל ניטמאו ושוב אינן מועילין לנסכים וקשיא לי כיון דלאחר החורבן מיירי ומי יטהרה מטומאת מת אם נגעו במתים או באדם שנגע במת או בכלים שנגעו במת היאך יטהרו לעולם בלא אפר פרה שזו (שלישי) שלישי ושביעי ואחר חרבן הבית מיהוה אפר הפרה. וא"ת שנשאר אפר הפרה בארץ ישראל והי' מזין ממנו והביאו מארץ יהודא לגליל והרי רצועה של כותים מפסקת ואין חטאות כיצצת בצמיד פתיל. וי"ל שהי' להם אפר פרה מקודם לכן בגליל ואח"כ נשיישבו הכותים באותה הרצועה והיו נטהרים מטומאת מת בגליל וממ"ש בתשובות: ורמינהו הגומר זתיו ישייר קופה אחת ויתננה לעיני כהן פ'י המורה ע,ה כשבא לגמור את זתיו ישייר קופה אחת לצרוך תרומה ויתננה לעיני כהן ויראנה שלא הוכשרה והכהן יעשנה בטהרה וקשיא לי מה צורך להראות לו שלא הוכשרה כגון שמוסקה לפניו מן האילן שאין הכשר במחובר אע"פ שאל הראה ל והאו נאמן לומר הוכשרו כדאמרי' לעיל בפירקין נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו ותו אמאי נקט קופה אחת הי' לו לומר ישייר כשיעור התרומה ובפ"ט דמסכת טהרות תנן זתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן אבל לא זיעת הקופה פירוש כשיזיעו במעטן חשיב ההאו שמן דנפיק מנייהו משקה משום דניחא לי' ומכשיר אבל אם לא הזיעו בקופה לא ניחא ל'י בההוא משקה דנפיק מנייהו ואל הוכשרו והילכך אע"פ שנגעו בהן טמאין טהורין הן כו' עד ר"ג אומר משתיגמור מלאכתן וחכ"א כדבריו גמר מלמסוק אבל עתיד ליקח גמר מליקח אבל עתיד לממסוק ארעי אבל או משתה או אונס אפילו זבים וזבות מהלכין עליהן טהורין פירוש כל זמן שלא גמר למסוק כל זתיו. אין הזתים שבמעטן מוכשרין לקבל טומאה דלא ניחא לי' בההוא משקה דנפיק מנייהו שכך הי' דרפס היו מוסקין ומלקטין כל הזתים מן היאילנות ואח"כ היו מתחילין לטחון אותם בבית הבד וכל זמן שאינו רוצה לטחון אותם אינו חפץ בשמן היוצא מהן הילכך עד שאל גמר מלאכת המסיק כל הזתים שבמעטן בחזקת טהרה הן ואפילו אם גמר מלמסוק ועתיד עדיין לקנות עוד זצים הן השוק אינן מקבלין טומאה שאינו מתחיל לטחון אלא אחר שקיבץ כל הזתים שיש לו לקבץ בין מאילנותיו בין מה שקונה מן השוק ועלה שנינו הגומר את זתיו מלמסוק ישייר קופה אחת באילן וימסקנה לעיני כהן ויתננם במעטן ואז ידע הכהן שכל המעטן הן בחזקת טהרה ומיכן ואילך יטחון הכהן בפועלים טהורים כשיעור תרומתו וילך לו והאי ויתננה לאו לכהן הוא שכל המעטן הוא בחזקת טהרה בעבור הקופה שהי' לו למסוק אלא ויתננה במעטן לעיני כהן ואז יתברר להכהן שכל המעטן הוא בחזקת טהרה שלא הוכשר וילפ' מינה דוקא אם ראה הכהן שלא הוכשר המעטן אז מקבל תרומה ממנו אבל אם לא יראה לא יקבל ממנו והיכי תנן שכל שעת הגתות והבדים הן נאמנין עמי הארץ: <b>בעי מני' מרב ששת עבר וקבלה מהו </b>פירוש בוודאי אם עם הארץ מניחה לגת הבאה אע"פ שיודע החבר שמאשתקד היא מקבלה ממנו בשעת הגתות אבל זה שואל אם החבר יכול להשהותה עד שעת הגתות מי חיישי' דילמא אתי בה לידי הקלה ושנתה בשאר ימות השנה אי לא ופשט להו מדקתני אותו חבר שורף את הלח ואמאי יניחנה לגת הבאה או מניחה לרגל אלא לאו ש"מ אע"פ שעם הארץ מניחה לגת הבאה וגם לרגל הבא כדלקמן החבר אסור לעשות כן דילמא אתי בה לידי תקלה שישתה ממנו קודם הגתות והרגל: <קטע סוף=כה א/> ===[[חגיגה כה ב|דף כה עמוד ב]]=== <קטע התחלה=כה ב/> <b>מאי בודקין אמר רב יהודא אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך כו'</b> עיין מה שהקשתי על המורה ומה שפירשתי בה בפ' מי שמתו מוטל לפניו במהדורא תנינא ובתשובות י"ו: <b>מאי לאו מדומעות דתרומה פירש המורה וקתני נאמן על הבדים ו</b>קשיא לי אי משם דקתני כדי יין וכדי שמן קא דייק אמאי לא דייק מרישא דקתני עברו הגתות והבדים הביאו לו חבית של תרומה לא יקבל ממנו אבל מניחה לגת הבאה אלמא לגת הבאה מקבל ממנו החבית ותיפשוט מהכא דמיגו דמיהמן אתרומה מהימן האחבית והיינו קאמרת דאמלאים דתרומה לא מהימי אלא ש"מ חבית משמע מה שבתוכה ולא גוף החבית וה"נ כדי יין משמע מה שבתוכן ולא גוף הכדין ונ"ל דה"פ מאי לאו מדומעות דתרומה שהיתה תרומה מעורבת בחולין וקתני דנאמן על כל הכדין בשעת הגתות והבדים אלמא כמו שנאמן על התרומה נאמן על החולין המעורבין בה ואל אמרי' התרומה לבד תהי' בחזקת טהרה והחולין יהיו בחזקת טומאה אלא הכל טהרו וה"ה נמי לקנקנים דמה לי קנקנים מה לי חולין דכמו שמצלת על החולין כך מצלת על הקנקנים ודחי לא אמרי בני ר' חייא מדומעות דקודש פירוש לעולם התרומה אינה מצלת לא על הקנקנים ואל על החולין אלא מדומעות דקודש הן שכמו שהקודש מציל אקנקנים דיד' כך מציל על החולין ואילולי שיש לו קושיא שעוקרת זה הפתרון לגמרי' הי' מקשה לו אי הכי אמאי קתני נאמנין עליהם בשעת הגתות והבדים כל ימות השנה נמי יהא נאמן עליהן אלא שעקר תירוצו לגמרי והקשה לו ומי איכא דימוע לקודש תרומה המעורבת בחולין יקרא דימוע ע"ש התרומה שנקראת דמע דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר אבל תערובת דקודש אמאי יקרא דימוע אלא אמר ר' אלעי במטהר את טבלו ליטול ממנו נסכים פירוש אם תרצת לדחות שלא תפשוט מיכן שהתרומה מצלת על החולין תפשר מתני' במטהר את טבלו ליטול ממנו נסכים. פירוש ומש"ה קרי לי' מדומעות שעדיין לא הפריש מהן תרומה ומפני שהוא שמרו ליטול ממנו נסכים נאמן על כל הבדים להציל גם על החולין ודוקא מפני שישמרו ליטול ממנו נסכים מציל על החולין שבהם אבל התרומה אינה מצלת על החולין ודוקא בשעת הגתות והבדים נאמנין עליהן ולא כל ימות השנה שאם הי' קודש גמור בודאי הי' מציל על החולין כל ימות השנה כמו שמציל על הקנקנים אבל זה לא היה קודש אלא היה שומרו להפריש מהם נסכים מציל על החולין שבהם אבל התרומה אינה מצלת על החולין ודוקא בשעת הגתות והבדים נאמנין עליהן ולא כל ימות השנה שאם הי' קודש גמור בודאי הי' מציל על החולין כל ימות השנה כמו שמציל על הקנקנים אבל זה לא היה קודש אלא היה שומרו להפריש מהם נסכים ואילו היה מטהרו נמי כולו לנסכים היה נאמן עליו כל ימות השנה כדפירישית לעיל בנאמן על טהרות יין כל ימות השנה אלא כיון שלא היה שומרו אלא ליטול ממנו קצת לנסכים אין לו כח להציל על כל החולין אלא בשעת הגתות והבדים בלבד כך ר"ל לפ"ש לפי הדחק: <b>מן המודיעות ולפנים נאמנין על כלי חרש </b>פירוש וכן במדתה לכל רוח: <b>הוא הקדר והן הקדרות והן הלוקחין נאמן יצא אניו נאמן </b>פי' אע"פ שהיא הקדר והן הקדרות והן הלוקחחין נאמן הוא מן המודיעות ולפנים אבל אם יצא לחוץ אינו נאמן ואע"פ שהם הם הקדרות והן הלוקחיו שהמקום גורם מן המודיעות ולפנים הן בחזקת טהרה ומן המודיעות ולחוץ הן בחזקת טומאה: <קטע סוף=כה ב/> ===[[חגיגה כו א|דף כו עמוד א]]=== <קטע התחלה=כו א/> <b>וכן הגנבים שהחזירו את הכלים נאמנין לומר לא נגענו </b>פירוש המורה וכן הגנבים שגנבו כלי חרש והחזירום נאמנין לומר לא נגענו לתוכן וקשיא לי טובא דהא עמי הארץ בחזקת זבין הן כדאמרן לעיל דצינורא דידהו מטמאה וא"כ אע"פ שלא נגע באוירו היא מטמא במשא ואע"פ שהיה מוקף צמיד פתיל כדין זב והכי תנן בפירוש בפ"ג דמסכת טהרות שעם הארץ מטמא משכבות ומושבות וכלי חרש המוקפין צמיד פתיל ונ"ל לפרש דהאי דקתני נאמנין לומר לא נגענו לאו אכלים שהחזירו קתני שהרי הם נגעום ונשאוום אלא אשאר כלי הבית קתני שהם נאמנין לומר לא נגענו בשאר כלים כ"א באלה שנגבו והאי דקתני שהחזירהו לומר שנודע הגנב והעיד כי לא נגעתי שאם לא הודע הגנב מי יעיד לומר לא נגענו ומקהש ממאי דתנן הגנבין שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום דריסת רגלי הגנבים אלמא מקום דריסת רגליהם בחזקת טומאה הוא שנגעו בכלים וכיון דהוא בחזקת טומאה היאך אנו מאמינין אותן לומר לא נגענו וכי נאמן עם הארץ במה שהוא חשוב ומשני רב פפאב בשעשה תשובה ודייקא נמי דקתני שהחזירהו פירוש דאי משום הכי קתני שהחזירו לומר שנודע הגנב הו"ל למיתני הגנבים שנמצאו נאמנין לומר לא נגענו א"ו מדקתני שהחזירו ש"מ שעשו תשובה והחזירו מאליהן וכיון שעשו תשובה נאמנין הן בתוך תשובתן לומר לא נגענו בשאר הכלים ואע"פ שאין עם הארץ נאמן אל אשעשו תשובה נאמנין: <b>ובירושלים נאמנין על הקודש פירש המורה במשנה בגמרא מפרש לה ומשמע מ</b>פירושו דמאי דאמרינן בגמרא תנאי נאמנין על כלי חרס הגנסין לקודש בירושלים פירוש אדמתני' הוא וכך ראיתי שפירשו שאר מפרשים דהאי תנאי אתא לפרושי מתנ'י וכך פירש נמי רבי' יצחק בו"ר מלכי צדק זצוק"ל וקשיא לי דאי מתני' אכלי חרס קיימא אמאי אפסיק ותנא הגבאין והגנבין והדר תני ובירושלים נאמנין על הקדש ברישא דתנא מן המודיעים ולפנים נאמנין על כ"ח ותנ' דנאמנים על כ"ח הדקין אבל לא על הגסין התם הול"ל למיתני ובירושלים נאנמין על הקודש אפילו על ככ"ח הגסין ומשום הכי נראה לי לפרש דהאי דתנא ובירושלים נאמנין על הקגש אכל עמי הארץ קאי וה"ק הגבאין עמי הארץ וכן הגנבים נאמנים לומר לא נגענו כדפרישנא להו ובירושלים נאמני' עמי הארץ על הקדש שאם נגעו בקדש טהור הוא ודוקא על הקודש אבל לא על התרומה שאם נגעו בתרומה פסולה ובשעת הרגל נאמנין אף על התרומה מפני שהן חברים ברגל ואי קשיא הרי גם ביהודא נאמנין על הקודש ואמאי תני בירושלים בלחוד תשובה מאי דנאמנין ביהודה על הקודש דוקא על קודש דידהו אבל אם נגעו בקודש דחבר פסולוהו דהשתא בגדיהן מדרס לפרושין כ"ש לקודש אבל בירושלים אע"פ שנגעו בקודש דאחרים הן נאמנין לומר טהורין אנחנו וטבלנון שהרי כמה נהנין עמי הארץ עולין במשמרתן ועושין עבודה ונוגעי בקדשים הלכך כל עמי הארץ בחזקת טהרה הן לגבי קדש והאי דאמרי' תנא נאמנין על כ"ח הגסין לקודש בירושלים מילתא באנפי נפשה האי ומשום דתנן שמגע ע"ה בקדש בירושלים אפילו לקודש דמן המודיעות ולפנים אינן נאמנין אלא על כלי חרס הדקין ובירושלים הן נאמנין אף על הגסין: <b>לרבנן דאמרי לא יגמור מהו שיניחנא לרגל אחר </b>פי' דודאי ע"ה אע"פ שכל פירותיו הן בחזקת טומאה כל ימות השנה ברגל כטהורים שוויידנו רבנן ואם הניח ע"ה פירות שנשארו לו אחר הרגל לרגל אחר טהורין הן אלא בחבר קמבעיא לן שי שלהחמיר על הדבר שלא יוציא מתחת ידו דבר טמא ואמר לי' יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת יניחנה לרגל אחר פי' פשיטא ודאי שאסור להניחה לרגל אחר שהרי יד הכל ממשמשו בה ויטמאוה ואסור לחבר למכור דבר טמא אמר לו אידך אטו עד האידנא לאו יד הכל ממשמשין בה פי' והאיך התרתה לו למכור בתוך הרגל ומה לי למכור בתוך הרגל מה לי לרגל אחר א"ל הכי השתא כו' פירוש בתוך הרגל טומאת ע"ה כטהרה שוינהו רבנן אלא אחר הרגל איגלאי מילתא למפרע דטמאה הות ושוב אסור לחבר למוכר אפ'י ברגל הבא: <b>משעבר הרגל מעבירין על טהרת העזרה </b>פי' המורה מעבירין את הכלים ממקומן להטבילן ולטהר את העזרה ואינו י"ל דמה העברה שיייך בכלים הרי המזבחות לא היו מקבלין טומאה ובשוליחן לא יהיו נוגעים וי"א גם במנורה וכלי עזרה שמשתמשין בהן מה מקום קבוע יש להן עד שאתה אומר מעבירין אותו ממקומו ונ"ל מעבירין הוא לשון הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה שהיו מכריזין שכל הכהנים יהיו זהירים לטהר כלי העזרה: <b>תם ונשלם שבח לאל בורא עולם</b> <קטע סוף=כו א/> qju1x3j7mtom1oeb2dl4i2lrnfdlqc6 106 384673 3077474 2929127 2026-08-20T08:51:26Z Meirveshulibot 42771 קישורים לדפי ההדפסה המצולמת (בוט) 3077474 wikitext text/x-wiki <div class="yerum-spread-links noprint">{{מרכז|🖼️ '''הדפסה מצולמת''' — כל עמוד מול תצלום הדף מדפוס וילנא: [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק ראשון)|ראשון]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק שני)|שני]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק שלישי)|שלישי]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק רביעי)|רביעי]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק חמישי)|חמישי]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק שישי)|שישי]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק שביעי)|שביעי]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק שמיני)|שמיני]] · [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה מצולמת (פרק תשיעי)|תשיעי]]}}</div> __NOTOC__ {| style="width:100%;" |- | style="vertical-align:top; width:33%;" | == ניווט לפי פרקים == {{תיבה נגללת|גובה=1000px}} <ul> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון|פרק ראשון]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני|פרק שני]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי|פרק שלישי]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי|פרק רביעי]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי|פרק חמישי]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי|פרק שישי]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי|פרק שביעי]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני|פרק שמיני]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי|פרק תשיעי]]</li> </ul> {{סוף}} | style="vertical-align:top; width:33%;" | == לפי דפים == {{תיבה נגללת}} <ul> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_א_א|א דף א, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_א_ב|א דף א, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ב_א|א דף ב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ב_ב|א דף ב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ג_א|א דף ג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ג_ב|א דף ג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ד_א|א דף ד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ד_ב|א דף ד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ה_א|א דף ה, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ה_ב|א דף ה, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ו_א|א דף ו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ו_ב|א דף ו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ז_א|א דף ז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ז_ב|א דף ז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ח_א|א דף ח, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ח_ב|א דף ח, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ט_א|א דף ט, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_ט_ב|א דף ט, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_י_א|א דף י, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_י_ב|א דף י, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_יא_א|א דף יא, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_יא_ב|א דף יא, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דף_יב_א|א דף יב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יב_ב|ב דף יב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יג_א|ב דף יג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יג_ב|ב דף יג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יד_א|ב דף יד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יד_ב|ב דף יד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_טו_א|ב דף טו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_טו_ב|ב דף טו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_טז_א|ב דף טז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_טז_ב|ב דף טז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יז_א|ב דף יז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יז_ב|ב דף יז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יח_א|ב דף יח, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יח_ב|ב דף יח, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יט_א|ב דף יט, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_יט_ב|ב דף יט, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_כ_א|ב דף כ, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_כ_ב|ב דף כ, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דף_כא_א|ב דף כא, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כא_ב|ג דף כא, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כב_א|ג דף כב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כב_ב|ג דף כב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כג_א|ג דף כג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כג_ב|ג דף כג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כד_א|ג דף כד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כד_ב|ג דף כד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כה_א|ג דף כה, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כה_ב|ג דף כה, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כו_א|ג דף כו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כו_ב|ג דף כו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כז_א|ג דף כז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כז_ב|ג דף כז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כח_א|ג דף כח, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כח_ב|ג דף כח, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דף_כט_א|ג דף כט, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_כט_ב|ד דף כט, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_ל_א|ד דף ל, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_ל_ב|ד דף ל, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לא_א|ד דף לא, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לא_ב|ד דף לא, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לב_א|ד דף לב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לב_ב|ד דף לב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לג_א|ד דף לג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לג_ב|ד דף לג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לד_א|ד דף לד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לד_ב|ד דף לד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לה_א|ד דף לה, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דף_לה_ב|ד דף לה, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לו_א|ה דף לו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לו_ב|ה דף לו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לז_א|ה דף לז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לז_ב|ה דף לז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לח_א|ה דף לח, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לח_ב|ה דף לח, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לט_א|ה דף לט, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_לט_ב|ה דף לט, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_מ_א|ה דף מ, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_מ_ב|ה דף מ, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_מא_א|ה דף מא, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דף_מא_ב|ה דף מא, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מב_א|ו דף מב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מב_ב|ו דף מב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מג_א|ו דף מג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מג_ב|ו דף מג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מד_א|ו דף מד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מד_ב|ו דף מד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מה_א|ו דף מה, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מה_ב|ו דף מה, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מו_א|ו דף מו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מו_ב|ו דף מו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מז_א|ו דף מז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מז_ב|ו דף מז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מח_א|ו דף מח, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מח_ב|ו דף מח, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מט_א|ו דף מט, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_מט_ב|ו דף מט, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דף_נ_א|ו דף נ, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נ_ב|ז דף נ, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נא_א|ז דף נא, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נא_ב|ז דף נא, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נב_א|ז דף נב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נב_ב|ז דף נב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נג_א|ז דף נג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נג_ב|ז דף נג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נד_א|ז דף נד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נד_ב|ז דף נד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נה_א|ז דף נה, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דף_נה_ב|ז דף נה, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נו_א|ח דף נו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נו_ב|ח דף נו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נז_א|ח דף נז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נז_ב|ח דף נז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נח_א|ח דף נח, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נח_ב|ח דף נח, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נט_א|ח דף נט, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_נט_ב|ח דף נט, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_ס_א|ח דף ס, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_ס_ב|ח דף ס, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_סא_א|ח דף סא, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דף_סא_ב|ח דף סא, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סב_א|ט דף סב, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סב_ב|ט דף סב, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סג_א|ט דף סג, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סג_ב|ט דף סג, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סד_א|ט דף סד, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סד_ב|ט דף סד, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סה_א|ט דף סה, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סה_ב|ט דף סה, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סו_א|ט דף סו, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סו_ב|ט דף סו, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סז_א|ט דף סז, א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סז_ב|ט דף סז, ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף_סח_א|ט דף סח, א]]</li> </ul> {{סוף}} [[File:ירושלמי מאיר ברכות.png|ימין|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] | style="vertical-align:top; width:33%;" | == לפי הלכות == {{תיבה נגללת}} <ul> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|פרק א, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|פרק א, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג|פרק א, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|פרק א, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה|פרק א, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו|פרק א, הלכה ו]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|פרק ב, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|פרק ב, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|פרק ב, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|פרק ב, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|פרק ב, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|פרק ב, הלכה ו]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|פרק ב, הלכה ז]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|פרק ב, הלכה ח]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|פרק ב, הלכה ט]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|פרק ג, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב|פרק ג, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|פרק ג, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד|פרק ג, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|פרק ג, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|פרק ג, הלכה ו]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|פרק ד, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|פרק ד, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|פרק ד, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|פרק ד, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|פרק ד, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|פרק ד, הלכה ו]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|פרק ה, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|פרק ה, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|פרק ה, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|פרק ה, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|פרק ה, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|פרק ו, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|פרק ו, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|פרק ו, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|פרק ו, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|פרק ו, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|פרק ו, הלכה ו]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|פרק ו, הלכה ז]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|פרק ו, הלכה ח]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|פרק ז, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|פרק ז, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|פרק ז, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|פרק ז, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|פרק ז, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|פרק ח, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|פרק ח, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|פרק ח, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|פרק ח, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|פרק ח, הלכה ה]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|פרק ח, הלכה ו]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|פרק ח, הלכה ז]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|פרק ח, הלכה ח]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|פרק ט, הלכה א]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|פרק ט, הלכה ב]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|פרק ט, הלכה ג]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|פרק ט, הלכה ד]]</li> <li>[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|פרק ט, הלכה ה]]</li> </ul> {{סוף}} |} 0cbao1fwphd7ktqd24l55do1vmsjk8f 116 389607 3077373 3022239 2026-08-19T12:20:08Z Shahar9261 22508 3077373 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התש"ע-2010 (תיקון: תשע"ה) <שם קודם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת), התש"ע-2010 <מקור> ((ק"ת תש"ע, 646|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת)|6860)); ((תשע"ה, 298|תיקון|7446)), ((832|תיקון|7488)); ((תשע"ט, 1441|תיקון|8116)); ((תש"ף, 1054|הוראת שעה|8468)), ((1768|תיקון|8646)); ((תשפ"א, 108|תיקון|8810)), ((1762|תיקון מס' 2|9128)); ((תשפ"ו, 2306|תיקון|12449)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשע"ה) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 4(א2)(2), (ג) ו-(ד2)]] [[+|ו-59]] [[=החוק|לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]] (להלן - החוק), אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשע"ה, תשע"ה-2, תשע"ט) : בתקנות אלה - :- "בעל הרישיון" - מי שקיבל רישיון אחוד לפי תקנות אלה; :- "בעל עניין" - מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מסוג מסוים של אמצעי שליטה; :- "בעל רישיון תקשורת" - מי שקיבל רישיון כללי, או רישיון מיוחד, או היתר כללי לביצוע פעולות בזק ולמתן שירותי בזק; :- "בקשה" - בקשה לקבלת רישיון אחוד לפי תקנות אלה; :- "הון עצמי" - הון, קרנות ועודפים, לפי העקרונות החשבונאיים המקובלים וכללי הדיווח המקובלים; :- "המנהל" - המנהל הכללי של משרד התקשורת או מי שהוא הסמיך לעניין תקנות אלה, דרך כלל או לעניין מסוים; :- "הרשת" - מערכת של מיתקני בזק המותקנת בישראל, המשמשת או המיועדת לשמש את בעל הרישיון למתן שירותי בעל הרישיון, למעט ציוד קצה; :- "השפעה ניכרת", "חברה", "חברה אם" - כהגדרתן [[בסעיף 6יב1 לחוק]]; :- "השר" - שר התקשורת, או מי שהוא אצל לו מסמכויותיו, כולן או מקצתן לעניין מתן רישיון אחוד לפי תקנות אלה; :- "חברה בעלת זיקה" - חברה שבעל הרישיון הוא בעל עניין בה, חברה שהיא בעלת עניין בבעל הרישיון, או חברה שבעל עניין בה הוא בעל עניין בבעל הרישיון; :- "מבקש" - מי שהגיש למנהל בקשה לפי תקנות אלה; :- "מחשב" - מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לביצוע עיבוד אריתמטי או לוגי של נתונים, ובכלל זה ציודו ההיקפי, לרבות מערכת מחשבים; :- "מידע" - נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, למעט תוכנה, המובעים בשפה קריאת מחשב, והמאוחסנים במחשב או באמצעי אחסון אחר; :- "מנוי" - מי שקשור בהסכם התקשרות עם בעל הרישיון לשם קבלת שירותיו כמשתמש קצה; :- "מערכת בזק בין-לאומית" - מערכת של מיתקני בזק המותקנת בישראל, לרבות מתג בין-לאומי, נס"ר בין-לאומי ומישק לתשתית תמסורת בין-לאומית, המשמשת או המיועדת לשמש להעברת מסרי בזק שמקורם בישראל ויעדם במדינה אחרת או להיפך, או להעברת מסרי בזק בין יעדים המצויים במדינות שונות, ולמעט ציוד קצה; :- "מפעיל רט"ן" - בעל רישיון כללי למתן שירותי רט"ן; :- "מתג" - מיתקן בזק שנמצאים ומופעלים בו אמצעי מיתוג, ניתוב ותמסורת, המאפשרים יצירת קשר בין יחידות ציוד קצה שונות המחוברות או הקשורות אליו, והעברת מסרי בזק ביניהן, לרבות מיתקני בקרה וניטור ומיתקנים אחרים המאפשרים מתן שירותי בזק שונים למנויים של בעל הרישיון או למנויים של בעל רישיון תקשורת אחר; :- "נושא משרה" - מי שמכהן כדירקטור, כמנהל כללי, כמנהל עסקים ראשי, כמשנה למנהל הכללי, כסגן המנהל הכללי, או כממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי של חברה, וכן כל בעל תפקיד מקביל בתאגיד אחר; :- "נס"ר בין-לאומי" - מישק שאליו מחוברת מצד אחד מערכת בין-לאומית ומצד שני רשת בזק ציבורית אחרת; :- "רישיון אחוד" - רישיון כללי שהוא אחד מאלה או רישיון המאחד כמה מהם: :: (1) רישיון כללי ייחודי, ובכלל זה רישיון כללי ייחודי (תשתית); :: (2) רישיון כללי רדיו טלפון נייד ברשת אחרת; :: (3) רישיון כללי למתן שירותי בזק בין-לאומיים; :- "רישיון אחוד משולב" - רישיון אחוד המשלב בתוכו רישיון לפי [[#פרק ג סימן א|סעיף 5 לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב-1972]]; :- "רישיון מפ"א כללי" - רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים, למעט מי שקיבל רישיון לפי תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי ייחודי), התשס"ד-2004; :- "רישיון כללי ייחודי (תשתית)" - רישיון כללי ייחודי למתן שירותים הניתנים לבעל רישיון תקשורת ולבעל רישיון לשידורים בלבד; :- "רישיון רט"ן" - רישיון כללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד בשיטה התאית (רט"ן), למעט רישיון אחוד או רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת, כהגדרתו [[בחוק]]; :- "שירות בזק בין-לאומי" - שירות טלפון בין-לאומי, שירות תקשורת נתונים בין-לאומי ושירות תמסורת בין-לאומי; :- "שירות טלפון בסיסי" - העברה ממותגת או מנותבת דו-מגמתית (Full Duplex), לרבות באמצעות מודם, של דיבור או של מסרי בזק דמויי דיבור, דוגמת אותות פקסימילה; :- "שירות טלפוניה" - שירות טלפון בסיסי ושירותים נלווים לשירות זה; :- "שירות רט"ן (רדיו טלפון נייד)" - שירות בזק הניתן לציבור באמצעות מערכת רט"ן של בעל הרישיון נותן השירותים או של בעל רישיון תקשורת אחר; :- "שירות תמסורת" - ביצוע תמסורת למען הזולת; :- "שירות תמסורת בין-לאומי" - ביצוע תמסורת למען הזולת בין מיתקן בזק המצוי בישראל לבין מיתקני בזק המצויים במדינות שונות; :- "שירות תקשורת נתונים" - ביצוע תקשורת נתונים למען הזולת; :- "שירות תקשורת נתונים בין-לאומי" - ביצוע תקשורת נתונים למען הזולת באמצעות מערכת בזק בין-לאומית; :- "תמסורת" - העברת אותות אלקטרומגנטיים, לרבות אותות אופטיים, או רצף סיביות בין מיתקני בזק של בעלי רישיון תקשורת, לרבות בעל רישיון לשידורים, למעט ציוד קצה; :- "תמסורת בין-לאומית" - העברת אותות אלקטרומגנטיים או רצף סיביות בין מיתקני בזק של בעל רישיון תקשורת למיתקן בזק של ספק זר של שירותי תקשורת, למעט ציוד קצה; :- "תקשורת נתונים" - העברת מידע ותוכנה, למעט דיבור, בין יחידות ציוד קצה, לרבות מחשבים; :- "תוכנה" - קבוצת הוראות המובעות בשפה קריאת מחשב, המסוגלת לגרום לתפקוד של מחשב או לביצוע פעולה בידי מחשב; :- "תשתית תמסורת בין-לאומית" - מערכת של מיתקני בזק, הכוללת עורקי תמסורת אלחוטיים או כבליים, תת-ימיים, יבשתיים או באמצעות לווין, המשמשת או המיועדת לשמש לביצוע תמסורת בין-לאומית. == פרק ב': הגשת בקשה והטיפול בה == === סימן א': מתכונת הבקשה === @ 2. הגשת הבקשה ומסמכיה (תיקון: תשע"ה) : (א) בקשה תוגש לשר באמצעות המנהל, כשהיא ערוכה לפי סדר העניינים והסעיפים הנכללים בהוראות המפורטות לעניין הבקשה [[שבתוספת הראשונה]] (להלן - הנוהל). : (ב) מבקש יפרט בבקשתו, באופן מלא ומדויק, את המידע הנדרש [[תוספת 1|בנוהל]], ויצרף לבקשתו את המסמכים המפורטים [[תוספת 1|בנוהל]]. : (ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), רשאי השר לפטור מבקש ממסירת מידע הנדרש [[תוספת 1|בנוהל]], כולו או חלקו, אם ראה כי למבקש הועברה כלל פעילותו של בעל הרישיון, לרבות נכסי הרישיון, וכי בכוונת המבקש לפעול להעברת עיקר עובדי בעל הרישיון אל המבקש, ובלבד שהמבקש יפרט בבקשתו את המידע הנדרש לפי [[תוספת 1 פרט 1|סעיפים 1(1) ו-(3)]] [[תוספת 1 פרט 2|ו-2]] [[תוספת 1 פרק א|בפרק א' בנוהל]], [[תוספת 1 פרט 3|וסעיפים 3 עד 9]] [[תוספת 1 פרק ב|בפרק ב' בנוהל]], ויצרף לבקשתו את המסמכים הנדרשים לפי [[תוספת 1 פרט 1|הסעיפים האמורים]]; לעניין זה, "נכסי הרישיון" - הנכסים הדרושים להבטחת המשך אספקתם של השירותים לפי הרישיון האחוד, בהיקף ובמתכונת שבהם ניתנו השירותים ערב הגשת הבקשה. @ 3. הצהרה על עובדות ואימות מסמכים : (א) בקשה תיחתם ביד מי שהמבקש הסמיכו לחתום עליה בשמו, ויצורף לה אישור של עורך דין בדבר סמכות החותם לחתום בשם המבקש. : (ב) הבקשה תיתמך בתצהיר, לאימות העובדות הכלולות בה או במסמכים המצורפים אליה; על עובדות שהן בתחום ידיעתו האישית של המצהיר, יצהיר שהן נכונות, ועל עובדות אחרות יצהיר שהן נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו. : (ג) כל מסמך שיצורף לבקשה ושאינו מקור יאומת ביד עורך דין כמתאים למקור. === סימן ב': הטיפול בבקשה === @ 4. בחינה ראשונית של הבקשה (תיקון: תשע"ה) : (א) המנהל יבחן את מסמכי הבקשה ויודיע למבקש, בכתב, בתוך 90 ימים ממועד הגשתה, על אחת מאלה: :: (1) הבקשה הוגשה כנדרש לפי תקנות אלה, נמסרו המידע והמסמכים הנחוצים לבחינת הבקשה ועל כן היא תקינה (להלן - בקשה תקינה); :: (2) יש לערוך בבקשה שינויים או להמציא מידע ומסמכים נוספים, שיפורטו בהודעת המנהל. : (ב) המנהל רשאי להאריך למבקש מסוים את המועד כאמור בתקנת משנה (א), מטעמים שיירשמו, לתקופה נוספת של 60 ימים. @ 5. תיקון או השלמת בקשה : (א) מבקש ימלא אחר דרישות ההודעה כאמור [[בתקנה 4(א)(2)]] ויגיש למנהל בקשה מתוקנת או מידע משלים, לפי העניין. : (ב) [[תקנה 4(א)]] תחול גם על בקשה שתוקנה או הושלמה לפי תקנת משנה (א). : (ג) מבקש ידווח למנהל לאלתר על כל שינוי בנתוני בקשתו, לרבות שינוי בהחזקות בעלי עניין בו. @ 6. פסילת בקשה : (א) לא נענה מבקש לנדרש בהודעת המנהל לפי [[תקנה 4(א)(2)]] בתוך 60 ימים מיום שהומצאה לו, רשאי המנהל לפסול את הבקשה; המנהל יודיע למבקש כי הבקשה לא תישקל בשל פסילתה. : (ב) על פסילת הבקשה רשאי המבקש לערור לפני השר, בתוך 20 ימים מיום שהומצאה למבקש הודעת המנהל כאמור בתקנת משנה (א). : (ג) השר יחליט בערר בתוך 30 ימים מיום הגשתו, ואולם רשאי הוא, מטעמים שיירשמו, להאריך את מועד מתן החלטתו כאמור ב-30 ימים נוספים. @ 7. הגשת מידע ומסמכים ובחינת הבקשה (תיקון: תשע"ה) : (א) מבקש יגיש למנהל, בכל עת שיידרש לכך, כל מידע או מסמך, לרבות בדבר בעל עניין או נושא משרה במבקש, או בדבר נושא משרה בבעל עניין במבקש, הדרושים, לדעת המנהל, לשם בחינת בקשתו. : (ב) הבקשה תיבחן בידי המנהל לעניין עמידתה בתנאים למתן רישיון לפי [[פרק ג']]; המנהל יביא לפני השר את ממצאיו. @ 8. החלטת השר בדבר הענקת רישיון : (א) ראה השר כי המבקש עומד בתנאים המפורטים [[בפרק ג']], רשאי הוא להעניק למבקש רישיון לשירותים המבוקשים, כולם או חלקם, ולקבוע בו תנאים, לרבות בכל הנוגע לעניינים האמורים [[בפרק ג']], וכן רשאי השר, תוך מתן נימוקים, לדחות את הבקשה. : (ב) החלטת השר כאמור בתקנת משנה (א) תינתן למבקש בתוך 90 ימים מיום הודעת המנהל על הגשת בקשה תקינה; השר רשאי, מטעמים שיירשמו, להאריך את מועד מתן החלטתו כאמור לתקופה נוספת של 90 ימים. @ 8א. רישיון אחוד משולב (תיקון: תשע"ה) : רישיון אחוד משולב יכול שיוענק בדרך של מכרז. == פרק ג': תנאים למתן רישיון == === סימן א': כשירות, תנאים והגבלות === @ 9. החזקה בעקיפין (תיקון: תשע"ה) : שיעור החזקה בעקיפין יחושב לפי המפורט להלן: : (1) לבעל שליטה בחברה תיוחס החזקת אמצעי השליטה בחברה במלואה, אף אם אינו מחזיק במלוא אמצעי השליטה בחברה; : (2) לבעל עניין שאינו בעל שליטה בחברה, תיוחס החזקת אמצעי השליטה באופן יחסי לשיעור אחזקותיו של בעל העניין בחברה ותחושב כמכפלת שיעור החזקת בעל העניין באמצעי השליטה בכל אחת מהחברות שבאמצעותן מחזיק בעל העניין בחברה. @ 10. תנאים מוקדמים (תיקון: תשע"ה, תש"ף-2) : (א) רשאי להגיש בקשה מי שהתקיימו בו כל אלה: :: (1) הוא חברה שהתאגדה כדין בישראל ומרכז עסקיה בישראל; :: (2) התקיים בו אחד מאלה: ::: (א) עשרים אחוזים לפחות מכל אחד מאמצעי השליטה במבקש מוחזקים במישרין בידי אזרח ישראל ותושב בה, או בידי חברה שמי ששולט בה הוא אזרח ישראל ותושב בה; ואולם רשאי השר להתיר למבקש שבעל רישיון כללי שולט בו, להגיש בקשה אף אם לא מתקיים בו האמור בפסקה זו; ::: (ב) ניתנה לו הוראה לפי [[סעיף 13 לחוק]] לבקשת שירות הביטחון הכללי, ושירות הביטחון הכללי אישר שהיא כוללת דרישות חלופיות לדרישה האמורה בפסקת משנה (א); :: (3) המנהל הכללי ורוב הדירקטורים במבקש הם אזרחי ישראל ותושבים בה. : (ב) לא יהיה בעל השפעה ניכרת במבקש ולא ישמש כנושא משרה בו מי שהורשע בעבירה שלפי מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת המנהל, לשמש נושא משרה בו. : (ג) לא יהיה בעל השפעה ניכרת במבקש ולא ישמש כנושא משרה בו, אלא אם כן נתן את הסכמתו בכתב ולפיה יהא מנהל רשאי, בכל עת ולפי דרישתו, לקבל פרטים מן המרשם הפלילי על אודותיו, לפי [[=חוק המרשם הפלילי|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981]]. : (ד) בתקנה זו - ::- "אזרח ישראל" - כמשמעותו [[בחוק האזרחות, התשי"ב-1952]]; ::- "תושב" - כמשמעותו [[בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]]. @ 11. סייגים ותנאים למתן רישיון (תיקון: תשע"ה, תשע"ט, תשפ"א-2, תשפ"ו) : (א) בתקנה זו, "מגזר פעילות" - תחום של שירותים ובהם שירות תמסורת, שירות תקשורת נתונים, שירות טלפוניה, שירות רט"ן, שירות בזק בין-לאומי, שירות גישה לאינטרנט, שירות שידורים רב-ערוציים למנויים וכיוצא באלה, הניתנים בכל הארץ או בחלק ממנה, לרבות חלק מובחן מתחום של שירותים. : (א1) לא יינתן רישיון אחוד למבקש אשר שניים או יותר מבעלי השפעה ניכרת בו הם בעלי רישיון תקשורת באותו מגזר פעילות או בעלי רישיון לשידורים, או שמי מהם הוא חברת אם של בעל רישיון תקשורת כאמור; ולעניין רישיון כללי ייחודי (תשתית) - אלא אם כן שוכנע השר, על פי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון לא יפגע בתחרות בתחום הבזק או במגזר פעילות או בטובת הציבור. : (ב) לא יינתן רישיון אחוד למבקש שהוא בעל רישיון אחוד, למבקש שבעל רישיון אחוד הוא בעל עניין בו, למבקש שהוא בעל עניין בבעל רישיון אחוד, או למבקש שבעל עניין בו הוא בעל עניין בבעל רישיון אחוד, אלא אם כן שוכנע השר, על פי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון יקדם את התחרות בתחום הבזק או במגזר פעילות או שהוא לטובת הציבור; ולעניין רישיון כללי ייחודי (תשתית) - אלא אם כן שוכנע השר, על פי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון לא יפגע בתחרות בתחום הבזק או במגזר פעילות או בטובת הציבור. : (ב1) תקנת משנה (ב) לא תחול על חברה בעלת זיקה לבעל רישיון אחוד שהיתה בעלת רישיון כדין לפי תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי ייחודי), התשס"ד-2004, או תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי למתן שירותי בזק בין-לאומיים), התשס"ד-2004, או תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התשע"א-2010 (([צ"ל: התש"ע-2010])), כנוסחן ערב תחילתן של תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת) (תיקון), התשע"ה-2014, ורישיונה תוקן לרישיון אחוד, עד למועד שיורה השר; השר רשאי לפטור חברה כאמור מתקנת משנה (ב) אם שוכנע, על סמך בקשה בכתב, כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ג), לא יינתן רישיון כללי ייחודי (תשתית) למבקש שמתקיים בו אחד מאלה, אלא אם כן שוכנע השר, לפי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון לא יפגע בתחרות בתחום הבזק או במגזר הפעילות או בטובת הציבור: :: (1) בעל עניין במבקש הוא בעל רישיון מפ"א כללי או חברה בעלת זיקה לבעל רישיון מפ"א כללי; :: (2) נושא משרה במבקש הוא נושא משרה בבעל רישיון מפ"א כללי, או בחברה בעלת זיקה לבעל רישיון מפ"א כללי. @ 12. (תיקון: תשע"ה) : (((בוטלה).)) @ 13. הגבלות ותנאים (תיקון: תשע"ה) : בלי לגרוע מהאמור [[בתקנה 11]], רשאי השר לקבוע ברישיון אחוד הגבלות ותנאים בדבר היחס שבין בעל הרישיון לבין חברות בעלות זיקה, לרבות בדבר איוש תפקידים ומינוי נושאי משרה, העברת מידע, קיומן של חברות נפרדות או קיומה של מערכת חשבונאית נפרדת בין פעילויות, וכן בדבר הגבלות טכנולוגיות, גאוגרפיות או מסחריות בפריסת תשתית, במתן שירותים, בביצוע קישור-גומלין ובמתן אפשרות שימוש במיתקן בזק של בעל רישיון תקשורת ושל בעל רישיון אחר כמשמעותו [[בסעיף 5 לחוק]]. === סימן ב': יכולת, ידע וניסיון (תיקון: תשע"ה) === @ 14. (תיקון: תשע"ה) : (((בוטלה).)) @ 15. שיקולי השר : בבואו לבחון את התאמתו של המבקש ליתן את השירותים המפורטים בבקשה, ישקול השר, בין השאר, את אלה: : (1) הידע והניסיון העומדים לרשות המבקש בתחומי הטכנולוגיה, השירות, הארגון, השיווק וההפצה; : (2) יכולתו הכלכלית של המבקש. @ 16. ידע וניסיון (תיקון: תשע"ה) : (א) מבקש יתחייב כי יהיו בידו, לרבות בידי מחזיקים בו או נושאי משרה בו, ידע וניסיון מספקים בתחומים המפורטים להלן: :: (1) הקמה והפעלה של רשת בהיקף דומה לזה המפורט בתכנית ההנדסית המצורפת לבקשה לפי [[תקנה 17ב(ב)]]; :: (2) הפעלת מערך שירות, שיווק או והפצה בתחום הבזק או בהיקף נרחב בתחום אחר; :: (3) (((נמחקה).)) : (ב) ידע וניסיון כאמור בתקנת משנה (א), יכול שיוכחו באמצעות התחייבות של בעל עניין במבקש להעמיד לרשות המבקש ידע וניסיון, או באמצעות הסכם לאספקת ידע ושירותים עם גוף בעל יכולת מוכחת בתחומים האמורים. @ 17. יכולת כלכלית (תיקון: תשע"ט) : (א) ההון העצמי של המבקש, או ההון העצמי המצטבר של בעלי ההשפעה הניכרת בו, יהיה חמישה עשר מיליון שקלים חדשים לפחות, ולעניין בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) - מאה מיליון שקלים חדשים לפחות; הון עצמי כאמור, יחושב לפי הדוחות הכספיים של השנה שהסתיימה לפני מועד הגשת הבקשה; אם שותפות מחזיקה במבקש, יחושב חלקה בהון העצמי המצטבר לפי היקף ההון העצמי שלה או לפי שיעור ערבותם של השותפים בשותפות. : (ב) היקף ההון העצמי של בעל השפעה ניכרת שהוא יחיד, יאושר בידי רואה חשבון. @ 17א. תכנית עסקית (תיקון: תשע"ה) : המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להגיש תכנית עסקית, במתכונת שיורה. @ 17ב. תשתית (תיקון: תשע"ה, תשע"ט) : (א) בעל הרישיון יפעיל מתג שבאמצעותו ייתן את שירותיו. : (ב) המבקש יגיש תכנית הנדסית, הכוללת את תכנית המבקש לרשת שבכוונתו להפעיל ואת חיבורו לרשת של בעל רישיון תקשורת אחר. : (ג) בלי לגרוע מהוראות תקנות משנה (א) ו-(ב), על בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) יחולו גם הוראות אלה: :: (1) רשת הבזק שמציע בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) בתכנית ההנדסית תאפשר מתן שירותי בזק בפרישה למשקי הבית בישראל בהיקף משמעותי שייקבע ברישיון, בהתאם לאבני הדרך לעניין הפרישה והפיתוח של הרשת כמפורט ברישיון; :: (2) פרישת הרשת תתבצע כך שבתום שנה, לכל היותר, מיום קבלת רישיון כללי ייחודי (תשתית) - ::: (א) תתאפשר התקנה או העתקה של שירות למשתמש קצה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת הבקשה לכך; ::: (ב) שמונים אחוזים מן הבקשות להתקנה או העתקה של שירות למשתמש קצה יבוצעו בתוך 30 ימים מיום קבלתן, והכול בכפוף לאמור בתקנה זו; :: (3) בתקנת משנה זו, "משק בית" - על פי הקבוע בשנתון הסטטיסטי לישראל שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מזמן לזמן, המופקד לעיון הציבור בלשכה האמורה. @ 17ג. תחילת מתן שירות (תיקון: תשע"ה) : בעל הרישיון יחל במתן שירותיו במועד הנקוב ברישיונו. @ 17ד. תשתית עצמאית לבעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) (תיקון: תשע"ט) : (א) בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) יהיה הבעלים והמפעיל של רשת הבזק שבאמצעותה ייתן שירותים ללקוחותיו. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי השר להתיר לבעל הרישיון לעשות שימוש בעורקי תמסורת פיזיים או אלחוטיים או ברשת גישה של אחר, לרבות בדרך של שכירות או רכישת שירותים, בתנאים שיקבע השר ברישיון, ובלבד שהוא הבעלים והמפעיל של מרכזת שבאמצעותה ייתן שירותים למנוייו. === סימן ג': ערובה (תיקון: תשפ"א) === @ 18. ערובה (תיקון: תשע"ה, תשע"ט, תש"ף, תשפ"א) : (א) בעל הרישיון ימציא למנהל ערובה בלתי מותנית לטובת מדינת ישראל, לאחר שקיבל הודעה בדבר החלטת השר לתת לו רישיון, כתנאי לקבלת הרישיון; כמו כן, מבקש יצרף לבקשתו כתב התחייבות לעניין הערובה (להלן - כתב התחייבות). : (א1) בערובה כאמור בתקנת משנה (א) יתקיימו התנאים שלהלן: :: (1) הנערב הוא בעל הרישיון, והמוטב - מדינת ישראל, משרד התקשורת; :: (2) הערובה היא ערבות עצמאית (אוטונומית) הניתנת למימוש לפי דרישת המוטב בלי לטעון כל טענת הגנה שיכולה לעמוד לנערב בקשר לחיוב, בלא צורך בנימוק הדרישה או בנקיטת אמצעים כלפי הנערב; :: (3) הערובה תשולם למוטב עם דרישתו הראשונה; :: (4) הערובה אינה ניתנת להסבה או להעברה; :: (5) תוקף הערובה יהיה לשבע שנים. : (א2) כתב הערובה יהיה לפי נוסח להנחת דעתו של המנהל, ובלבד שיכלול את התנאים האמורים בתקנת משנה (א1). : (א3) כתב התחייבות יהיה לפי נוסח להנחת דעתו של המנהל, ובו תיקבע התחייבות להמצאת ערובה חלופית בסמוך לפקיעת תוקף הערובה; ההתחייבות להמצאת ערובה חלופית תהיה למועדים נוספים שלא יעלו על שבע שנים כל אחד. : (ב) סכום הערובה ייקבע לפי מספר המנויים של בעל הרישיון ויהיה - :: (1) עד וכולל מאה אלף מנויים - מיליון שקלים חדשים; :: (2) למעלה ממאה אלף מנויים - שני מיליון שקלים חדשים. : (ג) בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ב), גדל מספר המנויים של בעל הרישיון מעל מאה אלף מנויים, יוגדל סכום הערובה לסכום של שני מיליון שקלים חדשים ולא יפחת, אף אם לאחר אותו מועד פחת מספר המנויים ממאה אלף. : (ג1) על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג) סכום הערובה שימציא בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) יעמוד על חמישה מיליון שקלים חדשים. : (ד) לעניין סעיף זה - ::- "בעל רישיון" - לרבות מבקש; ::- "ערובה" - ערבות מתאגיד בנקאי בעל רישיון לפי [[+|סעיפים 4(א)(1)]] [[או 4(א)(2) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981]], או ממבטח בעל רישיון לפי [[סעיף 15(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981]], ובלבד שהם מורשים לתת ערבות. == פרק ד': שונות == @ 19. שמירת סודיות : המנהל וכל הפועל מטעמו לא יגלו ידיעה או מסמך שנמסרו להם לפי תקנות אלה, אלא לצורך ביצוע תפקידם לפי [[החוק]]. @ 20. קיום תנאים (תיקון: תשע"ה) : הכשירות והתנאים המפורטים [[בפרק ג']] יתקיימו בבעל הרישיון בכל תקופת הרישיון, בשינויים המחויבים, ויראו אותם כתנאים מהותיים ברישיון ובכלל זה לעניין [[סעיף 6 לחוק]]. == תוספת ראשונה __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 2(א)]]))) ==== === הוראות מפורטות לעניין הבקשה - הנוהל === === מבוא: הוראות הגשה (תיקון: תשע"ה) === @ (א) : מבקש ימלא אחר ההוראות המפורטות להלן וישיב על כל השאלות לפי סדרן, באופן מפורט ומדויק. @ (ב) : נשאלה שאלה המבוססת על הנחה עובדתית שאינה נכונה לגבי המבקש, יצוין הדבר בתשובה תוך מתן הסבר תמציתי. @ (ג) (תיקון: תשע"ה) : מבקש ישיב על [[תוספת זו|הנוהל]] בעברית; במילוי [[תוספת זו|הנוהל]] ישתמש המבקש במונחים ובביטויים כהגדרתם [[תקנות אלו|בתקנה 1 לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התש"ע-2010]] (להלן - התקנות); מונחים לועזיים שייעשה בהם שימוש יובא לצדם תרגומם העברי; מסמכי התאגדות של חברה זרה ומפרטי יצרן הנדרשים לעניין התכנית ההנדסית, ניתן להגיש בשפה האנגלית. @ (ד) : סכום כסף או ערכו של נכס שהמבקש מציין בבקשתו יהיה נקוב בשקלים חדשים נכון ליום הגשת הבקשה ויירשם בספרות ובמילים; עדכון בדרך של הצמדה למדד המחירים לצרכן ייעשה לפי המדד האחרון הידוע ביום הגשת הבקשה. @ (ה) (תיקון: תשע"ה, תשע"ט) : בקשה תוגש בעותק מקור; על כריכת המקור, יירשם "מקור", ועל גבי האריזה יצוין כלהלן: :: <div style="text-align: center;"><div style="padding: 5px 30px; border: 1px solid black; display: inline-block;">בקשה לקבלת רישיון אחוד {{ש}} שם המבקש: ...................................................... {{ש}} ......................................................................</div></div> @ (ו) (תיקון: תשע"ה) : בקשה תיערך לפי סדר הפרקים [[תוספת זו|בנוהל]], כשכל פרק עומד בפני עצמו ומאוגד בתיק נפרד, עליו יצוין כדלקמן: :: <div style="text-align: center;"><div style="padding: 5px 30px; border: 1px solid black; display: inline-block;">בקשה לקבלת רישיון אחוד {{ש}} שם המבקש: ................................ {{ש}} שם הפרק: .................................. {{ש}} עותק מקור/העתק מס': .................</div></div> @ (ז) (תיקון: תשע"ה) : מסמכים שנדרש המבקש לצרף על פי [[תוספת זו|הנוהל]] יוגשו בתיק נפרד (להלן - נספח מסמכים); כל מסמך שיצורף לבקשה ושאינו מקור יאומת כאמור [[בתקנה 3(ג) לתקנות]]; המסמכים יובאו על פי סדר [[תוספת זו|הנוהל]] ויסומנו כלהלן: פרק __, סעיף מס' __ (ציון הסעיף [[תוספת זו|בנוהל]]); צירף המבקש נספחים אחדים המתייחסים לאותו סעיף [[תוספת זו|בנוהל]], יסומנו הנספחים לפי מספרי משנה (1.1, 1.2 וכו'); מבקש רשאי לצרף לבקשה נספח מסמכים נוסף הנוגע לעניין, אף אם לא נדרש לכך על פי הוראות [[תוספת זו|הנוהל]]; על נספח המסמכים יצוין כדלקמן: :: <div style="text-align: center;"><div style="padding: 5px 30px; border: 1px solid black; display: inline-block;">בקשה לקבלת רישיון אחוד {{ש}} שם המבקש: ..................................... {{ש}} נספח מסמכים {{ש}} עותק מקור/העתק מס': ......................</div></div> @ (ח) (תיקון: תשע"ה) : לבקשה יצורף תוכן עניינים כללי, ונוסף על כך יצורף לכל פרק בבקשה תוכן עניינים המפרט את כל העניינים הכלולים בפרק ואת רשימת הנספחים לאותו פרק. @ (ט) : בשוליים השמאליים העליונים בכל עמוד מעמודי הבקשה יצוין שמו הרשמי של המבקש. @ (י) : בתחתית כל עמוד מעמודי עותק המקור של הבקשה ונספחיו יחתום מי שהורשה לחתום בשם המבקש. @ (יא) (תיקון: תשע"ה, תשע"ט) : נוסף על המקור, יוגשו שני העתקים של הבקשה ונספחיה על מדיה מגנטית או אופטית במתכונת שאישר המנהל, המותאמת למערכת הפעלה, חומרה ותוכנה מוכרת הנמצאת בשימוש המנהל; שמו של המבקש ותוכן קובצי המדיה יירשמו באופן ברור. === פרק א': תמצית הבקשה === @ 1. (תיקון: תשע"ה) : תמצית הבקשה תהיה בהיקף שלא יעלה על עשרים וחמישה עמודים מודפסים, ותכלול את עיקרי הבקשה, כמפורט להלן: : (1) תיאור המבקש, ומבנה ההחזקות בו, לרבות תיאור גרפי מלא של מבנה ההחזקות האמור; : (2) הסבר ממצה בדבר השירותים אשר בכוונת המבקש לספק ובדבר התשתית אשר בכוונתו להקים לצורך כך; : (3) עמידתו של המבקש בתנאים למתן הרישיון המנויים [[בסימן א' לפרק ג' לתקנות]]. @ 2. (תיקון: תשע"ה) : המבקש יצרף לתמצית הבקשה את המסמכים האלה: : (1) אישור כאמור [[בתקנה 3(א) לתקנות]]; : (2) הודעת המבקש כי כל ההוצאות הכרוכות בהגשת הבקשה הן על חשבונו בלבד, וכי לא תהיה לו כל דרישה או תביעה מהמדינה להחזר הוצאותיו או להשתתפות בהן; : (3) התחייבות המבקש ולפיה לא ימונה אדם לנושא משרה בו, אלא אם כן אותו אדם נתן את הסכמתו לקבל פרטים מן המרשם הפלילי כאמור [[בתקנה 10(ג) לתקנות]]; : (4) תצהיר כנדרש [[בתקנה 3(ב) לתקנות]], הכולל פרטים אלה: :: (א) המידע שנמסר בבקשה הוא נכון ומדויק; :: (ב) לא קיים הסכם, מסמך או הבנה, או כל הסדר, בכתב או בעל פה, הנוגע להקניית זכויות או שליטה במבקש, שלא צורפו לבקשה, כמפורט [[תוספת זו|בנוהל]]; : (5) כתב התחייבות להאריך את הערבות הבנקאית לפי [[תקנה 18 לתקנות]]. === פרק ב': מידע על אודות המבקש === @ 3. : פרטי המבקש: : הבקשה תכלול מידע על אודות המבקש, לפי אלה: : (1) שם החברה: {{טקסט תחתי|...................................................|(עברית)}} {{טקסט תחתי|.....................................................|(לועזית)}} : (2) מספר החברה: ........................................................ : (3) תאריך הרישום: ...................................................... : (4) מען למשלוח דואר: ................................................. :: מיקוד: ........................... :: כתובת דואר אלקטרוני: ........................... :: מספר טלפון: ........................... מספר פקסימילה: ........................... : (5) מען המשרד הרשום: ........................... :: מיקוד: ........................... :: כתובת דואר אלקטרוני: ........................... :: מספר טלפון: ........................... מספר פקסימילה: ........................... : (6) מען מרכז העסקים: .............................. :: מיקוד: ........................... :: כתובת דואר אלקטרוני: ........................... :: מספר טלפון: ........................... מספר פקסימילה: ........................... : (7) שם איש קשר, לצורך בירור כל נושא הקשור לבקשה: ............................. :: מען: .................................................................. :: מיקוד: ........................... :: כתובת דואר אלקטרוני: ........................... :: מספר טלפון: ........................... מספר פקסימילה: ........................... @ 4. (תיקון: תשע"ה) : מסמכי ההתאגדות של המבקש: : מבקש יצרף לנספח המסמכים האמור [[פרט ז|בסעיף קטן (ז)]] במבוא את אלה: : (1) תעודת ההתאגדות המעודכנים של המבקש; : (2) מסמכי ההתאגדות של המבקש; : (3) כל החלטה על פתיחה בהליך של חדלות פירעון, מכל סוג שהוא, של התאגיד. @ 5. : הון המבקש: : (א) מבקש יפרט את הונו העצמי, לפי [[תקנה 17 לתקנות]], ויצרף דוחות כספיים מבוקרים, בצירוף חוות דעת רואה חשבון, לשנה שנסתיימה עובר להגשת הבקשה, וכן דוח ביניים רבעוני האחרון לפני הגשת הבקשה. : (ב) מבקש יפרט אם הנפיק אופציות, אגרות חוב הניתנות להמרה או תעודות אחרות הניתנות להמרה. : (ג) מבקש אשר התחייב להקצות מניות, יפרט את שמותיהם ומספרי זהותם של האמורים לקבלן, וכן את סוגי המניות, ערכן, כמותן ומועדי ההקצאה. @ 6. (תיקון: תשע"ה) : זכויות באמצעי שליטה במבקש: : מבקש יפרט אם קיימים מסמכים, תעודות, חוזים או הבנות, בכתב או בעל פה, הנוגעים להחזקות קיימות או עתידיות באמצעי שליטה במבקש, אשר יש בהן כדי להשפיע על כשירות המבקש לקבל רישיון לפי הוראות [[פרק ג' לתקנות]], לרבות מניות בלא זכויות הצבעה, בעלות במניות המוחזקות בנאמנות, זכויות סירוב ראשון או אגרות חוב; מבקש יצרף לנספח המסמכים פירוט של כל המסמכים, התעודות, החוזים או ההבנות כאמור. @ 7. (תיקון: תשע"ה) : זהות המבקש: : (א) מבקש יצרף תיאור גרפי מלא שלו (להלן - אילן היוחסין), לפי פרטים אלה: :: (1) המבקש; :: (2) בעלי עניין במבקש; :: (3) חברות בעלות זיקה למבקש הפעילות בתחומי המדיה והתקשורת, לרבות טלקומוניקציה, שידורי טלוויזיה ורדיו, גישה לאינטרנט, יישומים באינטרנט, ציוד תקשורת, עיתונות כתובה וכתבי עת, תוכן והפקה, וכן חברות כאמור שיש בהן כדי להשפיע על כשירות המבקש לקבל רישיון. : (ב) לעניין סעיף קטן (א)(3), רשאי המנהל להורות למבקש לציין ולפרט באילן היוחסין חברות נוספות בעלות זיקה למבקש, שאינן פעילות בתחומים האמורים בסעיף ((הקטן)) האמור. : (ג) באשר לחברה המצוינת באילן היוחסין, למעט המבקש, יפרט המבקש את אלה: :: (1) השם העברי והלועזי של החברה: ........................... :: (2) מספר הרישום: ................................................ :: (3) תאריך הרישום: ................................................ :: (4) מען המשרד הרשום: .......................................... :: (5) מען מרכז העסקים: ............................................ :: (6) מען להתכתבות: .............................................. :: (7) אופי העסקים של החברה: ................................. :: (8) (((נמחקה);)) :: (9) רשימת נושאי משרה לגבי חברות המצוינות באילן היוחסין, שהן בעלות רישיון או רישיון לשידורים; :: (10) האם החברה מקיימת שליטה או השפעה ניכרת במבקש, לרבות מקור הזכות ואופן מימושה; :: (11) מראה מקום למידע, אם הוא כלול בחלקים אחרים לבקשה. : (ד) באשר לשותפות המצוינת באילן היוחסין, יפרט המבקש גם את אלה: :: (1) התאריך שבו החלה השותפות את פעילותה העסקית: ........................ :: (2) זהות השותפים, תוך הבחנה בין שותף כללי לשותף מוגבל: .................. :: (3) מבקש יצרף לנספח המסמכים פירוט, מאושר בידי רואה חשבון או עורך דין, בדבר השותפים המוסמכים לנהל את ענייני השותפות. : (ה) מבקש יציין קיומו של פרט כלשהו הדרוש [[בפרק זה]] ואינו ניתן באופן סביר להשגה, תוך מתן נימוק לכך. : (ו) מבקש יציין האם חברה הכלולה בתרשים אילן היוחסין מצויה, במועד הגשת הבקשה, במהלכם של תהליכי שינוי בבעלות בה או במבנה ההחזקות בה, וכן יציין את אופן עמידתו בתנאי הרישיון, עם סיומם של תהליכים אלה. @ 8. (תיקון: תשע"ה) : מידע משלים: : (א) מבקש יצרף רשימת נושאי משרה בו, וכן יציין האם נושא משרה בו או בעל השפעה ניכרת בו הורשע בעבירה פלילית, למעט עבירת תעבורה כהגדרתה [[בפקודת התעבורה]] (להלן - הפקודה) אך לרבות עבירה לפי [[-|סעיף 64]] [[-|או 64א לפקודה]], אשר לא חלפה לגביה תקופת ההתיישנות כמשמעותה [[בסעיף 16 לחוק המרשם הפלילי]], ואם כן יפרט את אלה: :: (1) שמו של עובר העבירה: ................................... :: (2) משרתו בחברה או שיעור אמצעי שליטה שהוא מחזיק בחברה: .............. :: (3) פרטי העבירה: ....................................... :: (4) פרטי תיק בית משפט: .............................. ::: מקום השיפוט: .......................................... ::: מספר תיק: .............................................. ::: תאריך הכרעת הדין: .................................. ::: תאריך גזר דין: ......................................... :: (5) פירוט גזר הדין: .................................... : (ב) מבקש ימציא הסכמה בכתב של כל נושא משרה בו ושל בעל השפעה ניכרת בו כי המנהל, בכל עת ולפי דרישתו, יהיה רשאי לקבל לגביו מידע מן המרשם הפלילי כמשמעותו [[בחוק המרשם הפלילי]]. @ 9. (תיקון: תשע"ה) : זכאות לקבלת רישיון: : (א) מבקש יצרף חוות דעת של עורך דין, המפרטת את אופן עמידתו של המבקש בדרישות [[סימן א' בפרק ג' לתקנות]]. : (ב) מבקש יפרט את היכולת, הידע והניסיון שלו כאמור [[בתקנה 16]], לרבות כמפורט להלן: ניסיון מוקדם של המבקש בהקמה ובהפעלה של ארגון בהיקף דומה להיקף המוצע על ידו, לרבות במרחב הפריסה, במערך התפעול, במערך השיווק וההפצה, ביכולת הטכנולוגית בתחום התקשורת והמחשב, בתחום הכספים והגבייה, בתחום משאבי אנוש, גיוס והכשרה; מקורות הידע והניסיון של המבקש בתחום ההקמה, ההפעלה והתחזוקה של מיתקני בזק ומתן שירותי בזק. : (ג) מבקש יצרף לבקשה מסמכים המבססים את עמידתו בדרישות [[תקנה 16]] כאמור, לרבות - :: (1) התחייבות המבקש בתצהיר חתום לעמידתו בדרישות [[תקנה 16]]; :: (2) התקשרויות חוזיות של המבקש עם גוף בעל יכולת מוכחת, לאספקת ידע ושירותים; :: (3) התחייבויות בעלי העניין במבקש להעמיד לרשותו ידע וניסיון; :: (4) פירוט ידע וניסיון אישי של נושאי משרה ובעלי תפקידים בכירים במבקש. === פרק ג': מידע על אודות הרשת והשירותים (תיקון: תשע"ה) === @ 10. (תיקון: תשע"ה) : כללי: : (א) (((נמחק).)) : (ב) מרכיבי [[פרק זה]] יצורפו, בשינויים ובהתאמות שיקבע המנהל, כנספחים לרישיון אשר יוענק למבקש. @ 11. (תיקון: תשע"ה) : שירותים: : (א) מבקש יפרט את כל השירותים אשר בכוונתו לספק, במתכונת הערוכה לפי הטבלה המפורטת להלן: :: {| ! מספר סידורי !! שם השירות !! תיאור השירות !! תאריך תחילת מתן השירות !! הערות |- | || || || || |- | || || || || |} : (ב) מבקש יפרט את המדדים לטיב השירות בהתייחס לכל אחד מהשירותים שפורטו בטבלה שבסעיף קטן (א). @ 12. (תיקון: תשע"ה) : תכנית הנדסית : (א) מבקש יצרף לבקשתו תכנית הנדסית כנדרש [[בתקנה 17ב(ב) לתקנות]] שיפורטו בה לפחות אלה: :: (1) תיאור הרשת, שיכלול תרשים גרפי, תכנית פריסה, ונתונים כמותיים, לפי תת-המערכות האלה: ::: (א) מתגי הרשת; ::: (ב) תמסורת קווית ואלחוטית, לרבות תמסורת בין-לאומית; ::: (ג) רשת גישה קווית ואלחוטית; ::: (ד) תקשורת נתונים; ::: (ה) שליטה ובקרה, לרבות מוקדי שליטה ובקרה, בקרת תת-מערכות ובקרת טיב שירות; ::: (ו) המידע, לרבות מערכת חיוב לקוחות, מערכת גבייה ומערכת שירות לקוחות; ::: (ז) מערכת לטיפול בהונאות בזמן אמיתי או בזמן אמיתי בקירוב; ::: (ח) גיבוי, שרידות ותחזוקה; ::: (ט) קישור גומלין או שימוש, כהגדרתם [[בסעיף 5 לחוק]]; ::: (י) ניידות מספרים; ::: בתיאור הרשת כאמור, יציין מבקש אלו ממרכיבי התשתית יקים ואלו ממרכיבי התשתית ישכור או ירכוש מבעלי רישיון תקשורת אחרים; :: (2) פירוט קיומם, תקינותם, תפעולם והתאמתם הטכנולוגית של תשתית, ציוד ואמצעים אחרים לשם מימוש היכולת לביצוע סמכויותיהם של כוחות הביטחון לפי הוראות [[סעיף 13 לחוק]] והוראות הרישיון או הוראות מנהל, כפי שיינתנו מזמן לזמן; :: (3) תכנית מפורטת לשימוש בתדרים לצורך המרכיבים האלחוטיים של הרשת; :: (4) הצגת היבטי הבטיחות של הרשת המוצעת, עם דגש על בטיחות מיתקני הרשת, בטיחות ציוד הקצה של המנויים, בטיחות העובדים ובטיחות הציבור. : (ב) מבקש יאשר בתצהיר חתום ביד נושא המשרה האחראי לתכנית ההנדסית כי התכנית תואמת תקנים בין-לאומיים ומקומיים, אם אלה קיימים, להקמה, תפעול ותחזוקה של הרשת, לרבות היבטי הבטיחות של הרשת, וכן תואמת את הצרכים שעליהם הרשת אמורה לתת מענה לפי התכנית העסקית שצורפה לבקשה, אם נדרש לצרפה. == תוספת שניה (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א) == == תוספת שלישית (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א) == <פרסום> ג' בשבט התש"ע (18 בינואר 2010) <חתימה> משה כחלון שר התקשורת sjz6d2n9gqoiuqpiwteylemlbsrm1wy 0 404437 3077374 3022240 2026-08-19T12:30:11Z OpenLawBot 8112 [3077373] 3077374 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התש״ע–2010}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תש״ע, 646|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6860.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 298|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7446.pdf}}, {{ח:תיבה|832|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7488.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1441|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8116.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 1054|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8468.pdf}}, {{ח:תיבה|1768|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8646.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 108|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8810.pdf}}, {{ח:תיבה|1762|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9128.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2306|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12449.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 4|סעיפים 4(א2)(2), (ג) ו־(ד2)}} {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 59|ו־59}} {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}} (להלן – החוק), אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: הגדרות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הגשת בקשה והטיפול בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳: מתכונת הבקשה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: הטיפול בבקשה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: תנאים למתן רישיון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן א|סימן א׳: כשירות, תנאים והגבלות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן ב|סימן ב׳: יכולת, ידע וניסיון}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן ג|סימן ג׳: ערובה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שניה {{ח:הערה|(בוטלה)}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית {{ח:הערה|(בוטלה)}}}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: הגדרות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשע״ה, תשע״ה־2, תשע״ט}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל הרישיון“ – מי שקיבל רישיון אחוד לפי תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל עניין“ – מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מסוג מסוים של אמצעי שליטה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון תקשורת“ – מי שקיבל רישיון כללי, או רישיון מיוחד, או היתר כללי לביצוע פעולות בזק ולמתן שירותי בזק; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“ – בקשה לקבלת רישיון אחוד לפי תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הון עצמי“ – הון, קרנות ועודפים, לפי העקרונות החשבונאיים המקובלים וכללי הדיווח המקובלים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – המנהל הכללי של משרד התקשורת או מי שהוא הסמיך לעניין תקנות אלה, דרך כלל או לעניין מסוים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הרשת“ – מערכת של מיתקני בזק המותקנת בישראל, המשמשת או המיועדת לשמש את בעל הרישיון למתן שירותי בעל הרישיון, למעט ציוד קצה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השפעה ניכרת“, ”חברה“, ”חברה אם“ – כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 6יב1|בסעיף 6יב1 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר התקשורת, או מי שהוא אצל לו מסמכויותיו, כולן או מקצתן לעניין מתן רישיון אחוד לפי תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה בעלת זיקה“ – חברה שבעל הרישיון הוא בעל עניין בה, חברה שהיא בעלת עניין בבעל הרישיון, או חברה שבעל עניין בה הוא בעל עניין בבעל הרישיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מבקש“ – מי שהגיש למנהל בקשה לפי תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחשב“ – מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לביצוע עיבוד אריתמטי או לוגי של נתונים, ובכלל זה ציודו ההיקפי, לרבות מערכת מחשבים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, למעט תוכנה, המובעים בשפה קריאת מחשב, והמאוחסנים במחשב או באמצעי אחסון אחר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנוי“ – מי שקשור בהסכם התקשרות עם בעל הרישיון לשם קבלת שירותיו כמשתמש קצה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת בזק בין־לאומית“ – מערכת של מיתקני בזק המותקנת בישראל, לרבות מתג בין־לאומי, נס״ר בין־לאומי ומישק לתשתית תמסורת בין־לאומית, המשמשת או המיועדת לשמש להעברת מסרי בזק שמקורם בישראל ויעדם במדינה אחרת או להיפך, או להעברת מסרי בזק בין יעדים המצויים במדינות שונות, ולמעט ציוד קצה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל רט״ן“ – בעל רישיון כללי למתן שירותי רט״ן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מתג“ – מיתקן בזק שנמצאים ומופעלים בו אמצעי מיתוג, ניתוב ותמסורת, המאפשרים יצירת קשר בין יחידות ציוד קצה שונות המחוברות או הקשורות אליו, והעברת מסרי בזק ביניהן, לרבות מיתקני בקרה וניטור ומיתקנים אחרים המאפשרים מתן שירותי בזק שונים למנויים של בעל הרישיון או למנויים של בעל רישיון תקשורת אחר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נושא משרה“ – מי שמכהן כדירקטור, כמנהל כללי, כמנהל עסקים ראשי, כמשנה למנהל הכללי, כסגן המנהל הכללי, או כממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי של חברה, וכן כל בעל תפקיד מקביל בתאגיד אחר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נס״ר בין־לאומי“ – מישק שאליו מחוברת מצד אחד מערכת בין־לאומית ומצד שני רשת בזק ציבורית אחרת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון אחוד“ – רישיון כללי שהוא אחד מאלה או רישיון המאחד כמה מהם: {{ח:תתת|(1)}} רישיון כללי ייחודי, ובכלל זה רישיון כללי ייחודי (תשתית); {{ח:תתת|(2)}} רישיון כללי רדיו טלפון נייד ברשת אחרת; {{ח:תתת|(3)}} רישיון כללי למתן שירותי בזק בין־לאומיים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון אחוד משולב“ – רישיון אחוד המשלב בתוכו רישיון לפי {{ח:חיצוני|פקודת הטלגרף האלחוטי#פרק ג סימן א|סעיף 5 לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל״ב–1972}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון מפ״א כללי“ – רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים, למעט מי שקיבל רישיון לפי תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי ייחודי), התשס״ד–2004; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון כללי ייחודי (תשתית)“ – רישיון כללי ייחודי למתן שירותים הניתנים לבעל רישיון תקשורת ולבעל רישיון לשידורים בלבד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון רט״ן“ – רישיון כללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד בשיטה התאית (רט״ן), למעט רישיון אחוד או רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|בחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות בזק בין־לאומי“ – שירות טלפון בין־לאומי, שירות תקשורת נתונים בין־לאומי ושירות תמסורת בין־לאומי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות טלפון בסיסי“ – העברה ממותגת או מנותבת דו־מגמתית (Full Duplex), לרבות באמצעות מודם, של דיבור או של מסרי בזק דמויי דיבור, דוגמת אותות פקסימילה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות טלפוניה“ – שירות טלפון בסיסי ושירותים נלווים לשירות זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות רט״ן (רדיו טלפון נייד)“ – שירות בזק הניתן לציבור באמצעות מערכת רט״ן של בעל הרישיון נותן השירותים או של בעל רישיון תקשורת אחר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות תמסורת“ – ביצוע תמסורת למען הזולת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות תמסורת בין־לאומי“ – ביצוע תמסורת למען הזולת בין מיתקן בזק המצוי בישראל לבין מיתקני בזק המצויים במדינות שונות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות תקשורת נתונים“ – ביצוע תקשורת נתונים למען הזולת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות תקשורת נתונים בין־לאומי“ – ביצוע תקשורת נתונים למען הזולת באמצעות מערכת בזק בין־לאומית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תמסורת“ – העברת אותות אלקטרומגנטיים, לרבות אותות אופטיים, או רצף סיביות בין מיתקני בזק של בעלי רישיון תקשורת, לרבות בעל רישיון לשידורים, למעט ציוד קצה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תמסורת בין־לאומית“ – העברת אותות אלקטרומגנטיים או רצף סיביות בין מיתקני בזק של בעל רישיון תקשורת למיתקן בזק של ספק זר של שירותי תקשורת, למעט ציוד קצה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקשורת נתונים“ – העברת מידע ותוכנה, למעט דיבור, בין יחידות ציוד קצה, לרבות מחשבים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תוכנה“ – קבוצת הוראות המובעות בשפה קריאת מחשב, המסוגלת לגרום לתפקוד של מחשב או לביצוע פעולה בידי מחשב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תשתית תמסורת בין־לאומית“ – מערכת של מיתקני בזק, הכוללת עורקי תמסורת אלחוטיים או כבליים, תת־ימיים, יבשתיים או באמצעות לווין, המשמשת או המיועדת לשמש לביצוע תמסורת בין־לאומית. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הגשת בקשה והטיפול בה}} {{ח:קטע3|פרק ב סימן א|סימן א׳: מתכונת הבקשה}} {{ח:סעיף|2|הגשת הבקשה ומסמכיה|תיקון: תשע״ה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה תוגש לשר באמצעות המנהל, כשהיא ערוכה לפי סדר העניינים והסעיפים הנכללים בהוראות המפורטות לעניין הבקשה {{ח:פנימי|תוספת 1|שבתוספת הראשונה}} (להלן – הנוהל). {{ח:תת|(ב)}} מבקש יפרט בבקשתו, באופן מלא ומדויק, את המידע הנדרש {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}, ויצרף לבקשתו את המסמכים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי השר לפטור מבקש ממסירת מידע הנדרש {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}, כולו או חלקו, אם ראה כי למבקש הועברה כלל פעילותו של בעל הרישיון, לרבות נכסי הרישיון, וכי בכוונת המבקש לפעול להעברת עיקר עובדי בעל הרישיון אל המבקש, ובלבד שהמבקש יפרט בבקשתו את המידע הנדרש לפי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 1|סעיפים 1(1) ו־(3)}} {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 2|ו־2}} {{ח:פנימי|תוספת 1 פרק א|בפרק א׳ בנוהל}}, {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 3|וסעיפים 3 עד 9}} {{ח:פנימי|תוספת 1 פרק ב|בפרק ב׳ בנוהל}}, ויצרף לבקשתו את המסמכים הנדרשים לפי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 1|הסעיפים האמורים}}; לעניין זה, ”נכסי הרישיון“ – הנכסים הדרושים להבטחת המשך אספקתם של השירותים לפי הרישיון האחוד, בהיקף ובמתכונת שבהם ניתנו השירותים ערב הגשת הבקשה. {{ח:סעיף|3|הצהרה על עובדות ואימות מסמכים}} {{ח:תת|(א)}} בקשה תיחתם ביד מי שהמבקש הסמיכו לחתום עליה בשמו, ויצורף לה אישור של עורך דין בדבר סמכות החותם לחתום בשם המבקש. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה תיתמך בתצהיר, לאימות העובדות הכלולות בה או במסמכים המצורפים אליה; על עובדות שהן בתחום ידיעתו האישית של המצהיר, יצהיר שהן נכונות, ועל עובדות אחרות יצהיר שהן נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו. {{ח:תת|(ג)}} כל מסמך שיצורף לבקשה ושאינו מקור יאומת ביד עורך דין כמתאים למקור. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: הטיפול בבקשה}} {{ח:סעיף|4|בחינה ראשונית של הבקשה|תיקון: תשע״ה}} {{ח:תת|(א)}} המנהל יבחן את מסמכי הבקשה ויודיע למבקש, בכתב, בתוך 90 ימים ממועד הגשתה, על אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הבקשה הוגשה כנדרש לפי תקנות אלה, נמסרו המידע והמסמכים הנחוצים לבחינת הבקשה ועל כן היא תקינה (להלן – בקשה תקינה); {{ח:תתת|(2)}} יש לערוך בבקשה שינויים או להמציא מידע ומסמכים נוספים, שיפורטו בהודעת המנהל. {{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי להאריך למבקש מסוים את המועד כאמור בתקנת משנה (א), מטעמים שיירשמו, לתקופה נוספת של 60 ימים. {{ח:סעיף|5|תיקון או השלמת בקשה}} {{ח:תת|(א)}} מבקש ימלא אחר דרישות ההודעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4(א)(2)}} ויגיש למנהל בקשה מתוקנת או מידע משלים, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 4|תקנה 4(א)}} תחול גם על בקשה שתוקנה או הושלמה לפי תקנת משנה (א). {{ח:תת|(ג)}} מבקש ידווח למנהל לאלתר על כל שינוי בנתוני בקשתו, לרבות שינוי בהחזקות בעלי עניין בו. {{ח:סעיף|6|פסילת בקשה}} {{ח:תת|(א)}} לא נענה מבקש לנדרש בהודעת המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|תקנה 4(א)(2)}} בתוך 60 ימים מיום שהומצאה לו, רשאי המנהל לפסול את הבקשה; המנהל יודיע למבקש כי הבקשה לא תישקל בשל פסילתה. {{ח:תת|(ב)}} על פסילת הבקשה רשאי המבקש לערור לפני השר, בתוך 20 ימים מיום שהומצאה למבקש הודעת המנהל כאמור בתקנת משנה (א). {{ח:תת|(ג)}} השר יחליט בערר בתוך 30 ימים מיום הגשתו, ואולם רשאי הוא, מטעמים שיירשמו, להאריך את מועד מתן החלטתו כאמור ב־30 ימים נוספים. {{ח:סעיף|7|הגשת מידע ומסמכים ובחינת הבקשה|תיקון: תשע״ה}} {{ח:תת|(א)}} מבקש יגיש למנהל, בכל עת שיידרש לכך, כל מידע או מסמך, לרבות בדבר בעל עניין או נושא משרה במבקש, או בדבר נושא משרה בבעל עניין במבקש, הדרושים, לדעת המנהל, לשם בחינת בקשתו. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה תיבחן בידי המנהל לעניין עמידתה בתנאים למתן רישיון לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}; המנהל יביא לפני השר את ממצאיו. {{ח:סעיף|8|החלטת השר בדבר הענקת רישיון}} {{ח:תת|(א)}} ראה השר כי המבקש עומד בתנאים המפורטים {{ח:פנימי|פרק ג|בפרק ג׳}}, רשאי הוא להעניק למבקש רישיון לשירותים המבוקשים, כולם או חלקם, ולקבוע בו תנאים, לרבות בכל הנוגע לעניינים האמורים {{ח:פנימי|פרק ג|בפרק ג׳}}, וכן רשאי השר, תוך מתן נימוקים, לדחות את הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} החלטת השר כאמור בתקנת משנה (א) תינתן למבקש בתוך 90 ימים מיום הודעת המנהל על הגשת בקשה תקינה; השר רשאי, מטעמים שיירשמו, להאריך את מועד מתן החלטתו כאמור לתקופה נוספת של 90 ימים. {{ח:סעיף|8א|רישיון אחוד משולב|תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} רישיון אחוד משולב יכול שיוענק בדרך של מכרז. {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: תנאים למתן רישיון}} {{ח:קטע3|פרק ג סימן א|סימן א׳: כשירות, תנאים והגבלות}} {{ח:סעיף|9|החזקה בעקיפין|תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} שיעור החזקה בעקיפין יחושב לפי המפורט להלן: {{ח:תת|(1)}} לבעל שליטה בחברה תיוחס החזקת אמצעי השליטה בחברה במלואה, אף אם אינו מחזיק במלוא אמצעי השליטה בחברה; {{ח:תת|(2)}} לבעל עניין שאינו בעל שליטה בחברה, תיוחס החזקת אמצעי השליטה באופן יחסי לשיעור אחזקותיו של בעל העניין בחברה ותחושב כמכפלת שיעור החזקת בעל העניין באמצעי השליטה בכל אחת מהחברות שבאמצעותן מחזיק בעל העניין בחברה. {{ח:סעיף|10|תנאים מוקדמים|תיקון: תשע״ה, תש״ף־2}} {{ח:תת|(א)}} רשאי להגיש בקשה מי שהתקיימו בו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא חברה שהתאגדה כדין בישראל ומרכז עסקיה בישראל; {{ח:תתת|(2)}} התקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} עשרים אחוזים לפחות מכל אחד מאמצעי השליטה במבקש מוחזקים במישרין בידי אזרח ישראל ותושב בה, או בידי חברה שמי ששולט בה הוא אזרח ישראל ותושב בה; ואולם רשאי השר להתיר למבקש שבעל רישיון כללי שולט בו, להגיש בקשה אף אם לא מתקיים בו האמור בפסקה זו; {{ח:תתתת|(ב)}} ניתנה לו הוראה לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 13|סעיף 13 לחוק}} לבקשת שירות הביטחון הכללי, ושירות הביטחון הכללי אישר שהיא כוללת דרישות חלופיות לדרישה האמורה בפסקת משנה (א); {{ח:תתת|(3)}} המנהל הכללי ורוב הדירקטורים במבקש הם אזרחי ישראל ותושבים בה. {{ח:תת|(ב)}} לא יהיה בעל השפעה ניכרת במבקש ולא ישמש כנושא משרה בו מי שהורשע בעבירה שלפי מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת המנהל, לשמש נושא משרה בו. {{ח:תת|(ג)}} לא יהיה בעל השפעה ניכרת במבקש ולא ישמש כנושא משרה בו, אלא אם כן נתן את הסכמתו בכתב ולפיה יהא מנהל רשאי, בכל עת ולפי דרישתו, לקבל פרטים מן המרשם הפלילי על אודותיו, לפי {{ח:חיצוני|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ״א–1981}}. {{ח:תת|(ד)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אזרח ישראל“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק האזרחות|בחוק האזרחות, התשי״ב–1952}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תושב“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין|בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965}}. {{ח:סעיף|11|סייגים ותנאים למתן רישיון|תיקון: תשע״ה, תשע״ט, תשפ״א־2, תשפ״ו}} {{ח:תת|(א)}} בתקנה זו, ”מגזר פעילות“ – תחום של שירותים ובהם שירות תמסורת, שירות תקשורת נתונים, שירות טלפוניה, שירות רט״ן, שירות בזק בין־לאומי, שירות גישה לאינטרנט, שירות שידורים רב־ערוציים למנויים וכיוצא באלה, הניתנים בכל הארץ או בחלק ממנה, לרבות חלק מובחן מתחום של שירותים. {{ח:תת|(א1)}} לא יינתן רישיון אחוד למבקש אשר שניים או יותר מבעלי השפעה ניכרת בו הם בעלי רישיון תקשורת באותו מגזר פעילות או בעלי רישיון לשידורים, או שמי מהם הוא חברת אם של בעל רישיון תקשורת כאמור; ולעניין רישיון כללי ייחודי (תשתית) – אלא אם כן שוכנע השר, על פי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון לא יפגע בתחרות בתחום הבזק או במגזר פעילות או בטובת הציבור. {{ח:תת|(ב)}} לא יינתן רישיון אחוד למבקש שהוא בעל רישיון אחוד, למבקש שבעל רישיון אחוד הוא בעל עניין בו, למבקש שהוא בעל עניין בבעל רישיון אחוד, או למבקש שבעל עניין בו הוא בעל עניין בבעל רישיון אחוד, אלא אם כן שוכנע השר, על פי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון יקדם את התחרות בתחום הבזק או במגזר פעילות או שהוא לטובת הציבור; ולעניין רישיון כללי ייחודי (תשתית) – אלא אם כן שוכנע השר, על פי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון לא יפגע בתחרות בתחום הבזק או במגזר פעילות או בטובת הציבור. {{ח:תת|(ב1)}} תקנת משנה (ב) לא תחול על חברה בעלת זיקה לבעל רישיון אחוד שהיתה בעלת רישיון כדין לפי תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי ייחודי), התשס״ד–2004, או תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי למתן שירותי בזק בין־לאומיים), התשס״ד–2004, או תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התשע״א–2010 {{ח:הערה|[צ״ל: התש״ע–2010]}}, כנוסחן ערב תחילתן של תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת) (תיקון), התשע״ה–2014, ורישיונה תוקן לרישיון אחוד, עד למועד שיורה השר; השר רשאי לפטור חברה כאמור מתקנת משנה (ב) אם שוכנע, על סמך בקשה בכתב, כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ד)}} בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ג), לא יינתן רישיון כללי ייחודי (תשתית) למבקש שמתקיים בו אחד מאלה, אלא אם כן שוכנע השר, לפי בקשה בכתב שצורפה לבקשה, כי מתן הרישיון לא יפגע בתחרות בתחום הבזק או במגזר הפעילות או בטובת הציבור: {{ח:תתת|(1)}} בעל עניין במבקש הוא בעל רישיון מפ״א כללי או חברה בעלת זיקה לבעל רישיון מפ״א כללי; {{ח:תתת|(2)}} נושא משרה במבקש הוא נושא משרה בבעל רישיון מפ״א כללי, או בחברה בעלת זיקה לבעל רישיון מפ״א כללי. {{ח:סעיף|12||תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|13|הגבלות ותנאים|תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בתקנה 11}}, רשאי השר לקבוע ברישיון אחוד הגבלות ותנאים בדבר היחס שבין בעל הרישיון לבין חברות בעלות זיקה, לרבות בדבר איוש תפקידים ומינוי נושאי משרה, העברת מידע, קיומן של חברות נפרדות או קיומה של מערכת חשבונאית נפרדת בין פעילויות, וכן בדבר הגבלות טכנולוגיות, גאוגרפיות או מסחריות בפריסת תשתית, במתן שירותים, בביצוע קישור־גומלין ובמתן אפשרות שימוש במיתקן בזק של בעל רישיון תקשורת ושל בעל רישיון אחר כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 5|בסעיף 5 לחוק}}. {{ח:קטע3|פרק ג סימן ב|סימן ב׳: יכולת, ידע וניסיון|תיקון: תשע״ה}} {{ח:סעיף|14||תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|15|שיקולי השר}} {{ח:ת}} בבואו לבחון את התאמתו של המבקש ליתן את השירותים המפורטים בבקשה, ישקול השר, בין השאר, את אלה: {{ח:תת|(1)}} הידע והניסיון העומדים לרשות המבקש בתחומי הטכנולוגיה, השירות, הארגון, השיווק וההפצה; {{ח:תת|(2)}} יכולתו הכלכלית של המבקש. {{ח:סעיף|16|ידע וניסיון|תיקון: תשע״ה}} {{ח:תת|(א)}} מבקש יתחייב כי יהיו בידו, לרבות בידי מחזיקים בו או נושאי משרה בו, ידע וניסיון מספקים בתחומים המפורטים להלן: {{ח:תתת|(1)}} הקמה והפעלה של רשת בהיקף דומה לזה המפורט בתכנית ההנדסית המצורפת לבקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 17ב|תקנה 17ב(ב)}}; {{ח:תתת|(2)}} הפעלת מערך שירות, שיווק או והפצה בתחום הבזק או בהיקף נרחב בתחום אחר; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} ידע וניסיון כאמור בתקנת משנה (א), יכול שיוכחו באמצעות התחייבות של בעל עניין במבקש להעמיד לרשות המבקש ידע וניסיון, או באמצעות הסכם לאספקת ידע ושירותים עם גוף בעל יכולת מוכחת בתחומים האמורים. {{ח:סעיף|17|יכולת כלכלית|תיקון: תשע״ט}} {{ח:תת|(א)}} ההון העצמי של המבקש, או ההון העצמי המצטבר של בעלי ההשפעה הניכרת בו, יהיה חמישה עשר מיליון שקלים חדשים לפחות, ולעניין בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) – מאה מיליון שקלים חדשים לפחות; הון עצמי כאמור, יחושב לפי הדוחות הכספיים של השנה שהסתיימה לפני מועד הגשת הבקשה; אם שותפות מחזיקה במבקש, יחושב חלקה בהון העצמי המצטבר לפי היקף ההון העצמי שלה או לפי שיעור ערבותם של השותפים בשותפות. {{ח:תת|(ב)}} היקף ההון העצמי של בעל השפעה ניכרת שהוא יחיד, יאושר בידי רואה חשבון. {{ח:סעיף|17א|תכנית עסקית|תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להגיש תכנית עסקית, במתכונת שיורה. {{ח:סעיף|17ב|תשתית|תיקון: תשע״ה, תשע״ט}} {{ח:תת|(א)}} בעל הרישיון יפעיל מתג שבאמצעותו ייתן את שירותיו. {{ח:תת|(ב)}} המבקש יגיש תכנית הנדסית, הכוללת את תכנית המבקש לרשת שבכוונתו להפעיל ואת חיבורו לרשת של בעל רישיון תקשורת אחר. {{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהוראות תקנות משנה (א) ו־(ב), על בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) יחולו גם הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} רשת הבזק שמציע בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) בתכנית ההנדסית תאפשר מתן שירותי בזק בפרישה למשקי הבית בישראל בהיקף משמעותי שייקבע ברישיון, בהתאם לאבני הדרך לעניין הפרישה והפיתוח של הרשת כמפורט ברישיון; {{ח:תתת|(2)}} פרישת הרשת תתבצע כך שבתום שנה, לכל היותר, מיום קבלת רישיון כללי ייחודי (תשתית) – {{ח:תתתת|(א)}} תתאפשר התקנה או העתקה של שירות למשתמש קצה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת הבקשה לכך; {{ח:תתתת|(ב)}} שמונים אחוזים מן הבקשות להתקנה או העתקה של שירות למשתמש קצה יבוצעו בתוך 30 ימים מיום קבלתן, והכול בכפוף לאמור בתקנה זו; {{ח:תתת|(3)}} בתקנת משנה זו, ”משק בית“ – על פי הקבוע בשנתון הסטטיסטי לישראל שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מזמן לזמן, המופקד לעיון הציבור בלשכה האמורה. {{ח:סעיף|17ג|תחילת מתן שירות|תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} בעל הרישיון יחל במתן שירותיו במועד הנקוב ברישיונו. {{ח:סעיף|17ד|תשתית עצמאית לבעל רישיון כללי ייחודי (תשתית)|תיקון: תשע״ט}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) יהיה הבעלים והמפעיל של רשת הבזק שבאמצעותה ייתן שירותים ללקוחותיו. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי השר להתיר לבעל הרישיון לעשות שימוש בעורקי תמסורת פיזיים או אלחוטיים או ברשת גישה של אחר, לרבות בדרך של שכירות או רכישת שירותים, בתנאים שיקבע השר ברישיון, ובלבד שהוא הבעלים והמפעיל של מרכזת שבאמצעותה ייתן שירותים למנוייו. {{ח:קטע3|פרק ג סימן ג|סימן ג׳: ערובה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:סעיף|18|ערובה|תיקון: תשע״ה, תשע״ט, תש״ף, תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} בעל הרישיון ימציא למנהל ערובה בלתי מותנית לטובת מדינת ישראל, לאחר שקיבל הודעה בדבר החלטת השר לתת לו רישיון, כתנאי לקבלת הרישיון; כמו כן, מבקש יצרף לבקשתו כתב התחייבות לעניין הערובה (להלן – כתב התחייבות). {{ח:תת|(א1)}} בערובה כאמור בתקנת משנה (א) יתקיימו התנאים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} הנערב הוא בעל הרישיון, והמוטב – מדינת ישראל, משרד התקשורת; {{ח:תתת|(2)}} הערובה היא ערבות עצמאית (אוטונומית) הניתנת למימוש לפי דרישת המוטב בלי לטעון כל טענת הגנה שיכולה לעמוד לנערב בקשר לחיוב, בלא צורך בנימוק הדרישה או בנקיטת אמצעים כלפי הנערב; {{ח:תתת|(3)}} הערובה תשולם למוטב עם דרישתו הראשונה; {{ח:תתת|(4)}} הערובה אינה ניתנת להסבה או להעברה; {{ח:תתת|(5)}} תוקף הערובה יהיה לשבע שנים. {{ח:תת|(א2)}} כתב הערובה יהיה לפי נוסח להנחת דעתו של המנהל, ובלבד שיכלול את התנאים האמורים בתקנת משנה (א1). {{ח:תת|(א3)}} כתב התחייבות יהיה לפי נוסח להנחת דעתו של המנהל, ובו תיקבע התחייבות להמצאת ערובה חלופית בסמוך לפקיעת תוקף הערובה; ההתחייבות להמצאת ערובה חלופית תהיה למועדים נוספים שלא יעלו על שבע שנים כל אחד. {{ח:תת|(ב)}} סכום הערובה ייקבע לפי מספר המנויים של בעל הרישיון ויהיה – {{ח:תתת|(1)}} עד וכולל מאה אלף מנויים – מיליון שקלים חדשים; {{ח:תתת|(2)}} למעלה ממאה אלף מנויים – שני מיליון שקלים חדשים. {{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ב), גדל מספר המנויים של בעל הרישיון מעל מאה אלף מנויים, יוגדל סכום הערובה לסכום של שני מיליון שקלים חדשים ולא יפחת, אף אם לאחר אותו מועד פחת מספר המנויים ממאה אלף. {{ח:תת|(ג1)}} על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו־(ג) סכום הערובה שימציא בעל רישיון כללי ייחודי (תשתית) יעמוד על חמישה מיליון שקלים חדשים. {{ח:תת|(ד)}} לעניין סעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון“ – לרבות מבקש; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ערובה“ – ערבות מתאגיד בנקאי בעל רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)#סעיף 4|סעיפים 4(א)(1)}} {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)#סעיף 4|או 4(א)(2) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981}}, או ממבטח בעל רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)#סעיף 15|סעיף 15(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}}, ובלבד שהם מורשים לתת ערבות. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: שונות}} {{ח:סעיף|19|שמירת סודיות}} {{ח:ת}} המנהל וכל הפועל מטעמו לא יגלו ידיעה או מסמך שנמסרו להם לפי תקנות אלה, אלא לצורך ביצוע תפקידם לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|החוק}}. {{ח:סעיף|20|קיום תנאים|תיקון: תשע״ה}} {{ח:ת}} הכשירות והתנאים המפורטים {{ח:פנימי|פרק ג|בפרק ג׳}} יתקיימו בבעל הרישיון בכל תקופת הרישיון, בשינויים המחויבים, ויראו אותם כתנאים מהותיים ברישיון ובכלל זה לעניין {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 6|סעיף 6 לחוק}}. {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(א)}})}}}} {{ח:קטע3||הוראות מפורטות לעניין הבקשה – הנוהל}} {{ח:קטע3||מבוא: הוראות הגשה|תיקון: תשע״ה}} {{ח:סעיף*|(א)||עוגן=תוספת 1 פרט א}} {{ח:ת}} מבקש ימלא אחר ההוראות המפורטות להלן וישיב על כל השאלות לפי סדרן, באופן מפורט ומדויק. {{ח:סעיף*|(ב)||עוגן=תוספת 1 פרט ב}} {{ח:ת}} נשאלה שאלה המבוססת על הנחה עובדתית שאינה נכונה לגבי המבקש, יצוין הדבר בתשובה תוך מתן הסבר תמציתי. {{ח:סעיף*|(ג)||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט ג}} {{ח:ת}} מבקש ישיב על {{ח:פנימי|תוספת 1|הנוהל}} בעברית; במילוי {{ח:פנימי|תוספת 1|הנוהל}} ישתמש המבקש במונחים ובביטויים כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 1|בתקנה 1 לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התש״ע–2010}} (להלן – התקנות); מונחים לועזיים שייעשה בהם שימוש יובא לצדם תרגומם העברי; מסמכי התאגדות של חברה זרה ומפרטי יצרן הנדרשים לעניין התכנית ההנדסית, ניתן להגיש בשפה האנגלית. {{ח:סעיף*|(ד)||עוגן=תוספת 1 פרט ד}} {{ח:ת}} סכום כסף או ערכו של נכס שהמבקש מציין בבקשתו יהיה נקוב בשקלים חדשים נכון ליום הגשת הבקשה ויירשם בספרות ובמילים; עדכון בדרך של הצמדה למדד המחירים לצרכן ייעשה לפי המדד האחרון הידוע ביום הגשת הבקשה. {{ח:סעיף*|(ה)||תיקון: תשע״ה, תשע״ט|עוגן=תוספת 1 פרט ה}} {{ח:ת}} בקשה תוגש בעותק מקור; על כריכת המקור, יירשם ”מקור“, ועל גבי האריזה יצוין כלהלן: {{ח:תת}} <div style="text-align: center;"><div style="padding: 5px 30px; border: 1px solid black; display: inline-block;">בקשה לקבלת רישיון אחוד {{ש}} שם המבקש: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ש}} . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . .</div></div> {{ח:סעיף*|(ו)||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט ו}} {{ח:ת}} בקשה תיערך לפי סדר הפרקים {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}, כשכל פרק עומד בפני עצמו ומאוגד בתיק נפרד, עליו יצוין כדלקמן: {{ח:תת}} <div style="text-align: center;"><div style="padding: 5px 30px; border: 1px solid black; display: inline-block;">בקשה לקבלת רישיון אחוד {{ש}} שם המבקש: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . <wbr>. . . . . . . . . . {{ש}} שם הפרק: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ש}} עותק מקור/העתק מס׳: . . . . . . . . . . . . . . . . .</div></div> {{ח:סעיף*|(ז)||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט ז}} {{ח:ת}} מסמכים שנדרש המבקש לצרף על פי {{ח:פנימי|תוספת 1|הנוהל}} יוגשו בתיק נפרד (להלן – נספח מסמכים); כל מסמך שיצורף לבקשה ושאינו מקור יאומת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3(ג) לתקנות}}; המסמכים יובאו על פי סדר {{ח:פנימי|תוספת 1|הנוהל}} ויסומנו כלהלן: פרק __, סעיף מס׳ __ (ציון הסעיף {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}); צירף המבקש נספחים אחדים המתייחסים לאותו סעיף {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}, יסומנו הנספחים לפי מספרי משנה (1.1, 1.2 וכו׳); מבקש רשאי לצרף לבקשה נספח מסמכים נוסף הנוגע לעניין, אף אם לא נדרש לכך על פי הוראות {{ח:פנימי|תוספת 1|הנוהל}}; על נספח המסמכים יצוין כדלקמן: {{ח:תת}} <div style="text-align: center;"><div style="padding: 5px 30px; border: 1px solid black; display: inline-block;">בקשה לקבלת רישיון אחוד {{ש}} שם המבקש: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ש}} נספח מסמכים {{ש}} עותק מקור/העתק מס׳: . . . . . . . . . . <wbr>. . <wbr>. . . . . . . . . .</div></div> {{ח:סעיף*|(ח)||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט ח}} {{ח:ת}} לבקשה יצורף תוכן עניינים כללי, ונוסף על כך יצורף לכל פרק בבקשה תוכן עניינים המפרט את כל העניינים הכלולים בפרק ואת רשימת הנספחים לאותו פרק. {{ח:סעיף*|(ט)||עוגן=תוספת 1 פרט ט}} {{ח:ת}} בשוליים השמאליים העליונים בכל עמוד מעמודי הבקשה יצוין שמו הרשמי של המבקש. {{ח:סעיף*|(י)||עוגן=תוספת 1 פרט י}} {{ח:ת}} בתחתית כל עמוד מעמודי עותק המקור של הבקשה ונספחיו יחתום מי שהורשה לחתום בשם המבקש. {{ח:סעיף*|(יא)||תיקון: תשע״ה, תשע״ט|עוגן=תוספת 1 פרט יא}} {{ח:ת}} נוסף על המקור, יוגשו שני העתקים של הבקשה ונספחיה על מדיה מגנטית או אופטית במתכונת שאישר המנהל, המותאמת למערכת הפעלה, חומרה ותוכנה מוכרת הנמצאת בשימוש המנהל; שמו של המבקש ותוכן קובצי המדיה יירשמו באופן ברור. {{ח:קטע3|תוספת 1 פרק א|פרק א׳: תמצית הבקשה}} {{ח:סעיף*|1||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} תמצית הבקשה תהיה בהיקף שלא יעלה על עשרים וחמישה עמודים מודפסים, ותכלול את עיקרי הבקשה, כמפורט להלן: {{ח:תת|(1)}} תיאור המבקש, ומבנה ההחזקות בו, לרבות תיאור גרפי מלא של מבנה ההחזקות האמור; {{ח:תת|(2)}} הסבר ממצה בדבר השירותים אשר בכוונת המבקש לספק ובדבר התשתית אשר בכוונתו להקים לצורך כך; {{ח:תת|(3)}} עמידתו של המבקש בתנאים למתן הרישיון המנויים {{ח:פנימי|פרק ג סימן א|בסימן א׳ לפרק ג׳ לתקנות}}. {{ח:סעיף*|2||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} המבקש יצרף לתמצית הבקשה את המסמכים האלה: {{ח:תת|(1)}} אישור כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3(א) לתקנות}}; {{ח:תת|(2)}} הודעת המבקש כי כל ההוצאות הכרוכות בהגשת הבקשה הן על חשבונו בלבד, וכי לא תהיה לו כל דרישה או תביעה מהמדינה להחזר הוצאותיו או להשתתפות בהן; {{ח:תת|(3)}} התחייבות המבקש ולפיה לא ימונה אדם לנושא משרה בו, אלא אם כן אותו אדם נתן את הסכמתו לקבל פרטים מן המרשם הפלילי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנה 10(ג) לתקנות}}; {{ח:תת|(4)}} תצהיר כנדרש {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3(ב) לתקנות}}, הכולל פרטים אלה: {{ח:תתת|(א)}} המידע שנמסר בבקשה הוא נכון ומדויק; {{ח:תתת|(ב)}} לא קיים הסכם, מסמך או הבנה, או כל הסדר, בכתב או בעל פה, הנוגע להקניית זכויות או שליטה במבקש, שלא צורפו לבקשה, כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 1|בנוהל}}; {{ח:תת|(5)}} כתב התחייבות להאריך את הערבות הבנקאית לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|תקנה 18 לתקנות}}. {{ח:קטע3|תוספת 1 פרק ב|פרק ב׳: מידע על אודות המבקש}} {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} פרטי המבקש: {{ח:ת}} הבקשה תכלול מידע על אודות המבקש, לפי אלה: {{ח:תת|(1)}} שם החברה: {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. <wbr>. . . . . . . . . .|(עברית)}} {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . <wbr>. . . . . . . . . .|(לועזית)}} {{ח:תת|(2)}} מספר החברה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|(3)}} תאריך הרישום: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|(4)}} מען למשלוח דואר: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מיקוד: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} כתובת דואר אלקטרוני: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מספר טלפון: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . מספר פקסימילה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|(5)}} מען המשרד הרשום: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מיקוד: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} כתובת דואר אלקטרוני: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מספר טלפון: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . מספר פקסימילה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|(6)}} מען מרכז העסקים: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מיקוד: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} כתובת דואר אלקטרוני: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מספר טלפון: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . מספר פקסימילה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|(7)}} שם איש קשר, לצורך בירור כל נושא הקשור לבקשה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מען: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מיקוד: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} כתובת דואר אלקטרוני: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מספר טלפון: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . מספר פקסימילה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:סעיף*|4||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:ת}} מסמכי ההתאגדות של המבקש: {{ח:ת}} מבקש יצרף לנספח המסמכים האמור {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט ז|בסעיף קטן (ז)}} במבוא את אלה: {{ח:תת|(1)}} תעודת ההתאגדות המעודכנים של המבקש; {{ח:תת|(2)}} מסמכי ההתאגדות של המבקש; {{ח:תת|(3)}} כל החלטה על פתיחה בהליך של חדלות פירעון, מכל סוג שהוא, של התאגיד. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 1 פרט 5}} {{ח:ת}} הון המבקש: {{ח:תת|(א)}} מבקש יפרט את הונו העצמי, לפי {{ח:פנימי|סעיף 17|תקנה 17 לתקנות}}, ויצרף דוחות כספיים מבוקרים, בצירוף חוות דעת רואה חשבון, לשנה שנסתיימה עובר להגשת הבקשה, וכן דוח ביניים רבעוני האחרון לפני הגשת הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} מבקש יפרט אם הנפיק אופציות, אגרות חוב הניתנות להמרה או תעודות אחרות הניתנות להמרה. {{ח:תת|(ג)}} מבקש אשר התחייב להקצות מניות, יפרט את שמותיהם ומספרי זהותם של האמורים לקבלן, וכן את סוגי המניות, ערכן, כמותן ומועדי ההקצאה. {{ח:סעיף*|6||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 6}} {{ח:ת}} זכויות באמצעי שליטה במבקש: {{ח:ת}} מבקש יפרט אם קיימים מסמכים, תעודות, חוזים או הבנות, בכתב או בעל פה, הנוגעים להחזקות קיימות או עתידיות באמצעי שליטה במבקש, אשר יש בהן כדי להשפיע על כשירות המבקש לקבל רישיון לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳ לתקנות}}, לרבות מניות בלא זכויות הצבעה, בעלות במניות המוחזקות בנאמנות, זכויות סירוב ראשון או אגרות חוב; מבקש יצרף לנספח המסמכים פירוט של כל המסמכים, התעודות, החוזים או ההבנות כאמור. {{ח:סעיף*|7||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 7}} {{ח:ת}} זהות המבקש: {{ח:תת|(א)}} מבקש יצרף תיאור גרפי מלא שלו (להלן – אילן היוחסין), לפי פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} המבקש; {{ח:תתת|(2)}} בעלי עניין במבקש; {{ח:תתת|(3)}} חברות בעלות זיקה למבקש הפעילות בתחומי המדיה והתקשורת, לרבות טלקומוניקציה, שידורי טלוויזיה ורדיו, גישה לאינטרנט, יישומים באינטרנט, ציוד תקשורת, עיתונות כתובה וכתבי עת, תוכן והפקה, וכן חברות כאמור שיש בהן כדי להשפיע על כשירות המבקש לקבל רישיון. {{ח:תת|(ב)}} לעניין סעיף קטן (א)(3), רשאי המנהל להורות למבקש לציין ולפרט באילן היוחסין חברות נוספות בעלות זיקה למבקש, שאינן פעילות בתחומים האמורים בסעיף {{ח:הערה|הקטן}} האמור. {{ח:תת|(ג)}} באשר לחברה המצוינת באילן היוחסין, למעט המבקש, יפרט המבקש את אלה: {{ח:תתת|(1)}} השם העברי והלועזי של החברה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(2)}} מספר הרישום: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(3)}} תאריך הרישום: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(4)}} מען המשרד הרשום: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(5)}} מען מרכז העסקים: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(6)}} מען להתכתבות: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(7)}} אופי העסקים של החברה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(8)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(9)}} רשימת נושאי משרה לגבי חברות המצוינות באילן היוחסין, שהן בעלות רישיון או רישיון לשידורים; {{ח:תתת|(10)}} האם החברה מקיימת שליטה או השפעה ניכרת במבקש, לרבות מקור הזכות ואופן מימושה; {{ח:תתת|(11)}} מראה מקום למידע, אם הוא כלול בחלקים אחרים לבקשה. {{ח:תת|(ד)}} באשר לשותפות המצוינת באילן היוחסין, יפרט המבקש גם את אלה: {{ח:תתת|(1)}} התאריך שבו החלה השותפות את פעילותה העסקית: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(2)}} זהות השותפים, תוך הבחנה בין שותף כללי לשותף מוגבל: . . . . . . . . . . . . . . . . . . {{ח:תתת|(3)}} מבקש יצרף לנספח המסמכים פירוט, מאושר בידי רואה חשבון או עורך דין, בדבר השותפים המוסמכים לנהל את ענייני השותפות. {{ח:תת|(ה)}} מבקש יציין קיומו של פרט כלשהו הדרוש {{ח:פנימי|תוספת 1 פרק ב|בפרק זה}} ואינו ניתן באופן סביר להשגה, תוך מתן נימוק לכך. {{ח:תת|(ו)}} מבקש יציין האם חברה הכלולה בתרשים אילן היוחסין מצויה, במועד הגשת הבקשה, במהלכם של תהליכי שינוי בבעלות בה או במבנה ההחזקות בה, וכן יציין את אופן עמידתו בתנאי הרישיון, עם סיומם של תהליכים אלה. {{ח:סעיף*|8||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 8}} {{ח:ת}} מידע משלים: {{ח:תת|(א)}} מבקש יצרף רשימת נושאי משרה בו, וכן יציין האם נושא משרה בו או בעל השפעה ניכרת בו הורשע בעבירה פלילית, למעט עבירת תעבורה כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}} (להלן – הפקודה) אך לרבות עבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 64|סעיף 64}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 64א|או 64א לפקודה}}, אשר לא חלפה לגביה תקופת ההתיישנות כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים#סעיף 16|בסעיף 16 לחוק המרשם הפלילי}}, ואם כן יפרט את אלה: {{ח:תתת|(1)}} שמו של עובר העבירה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(2)}} משרתו בחברה או שיעור אמצעי שליטה שהוא מחזיק בחברה: . . . . . . . . . . . . . . {{ח:תתת|(3)}} פרטי העבירה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(4)}} פרטי תיק בית משפט: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת}} מקום השיפוט: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת}} מספר תיק: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת}} תאריך הכרעת הדין: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת}} תאריך גזר דין: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תתת|(5)}} פירוט גזר הדין: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|(ב)}} מבקש ימציא הסכמה בכתב של כל נושא משרה בו ושל בעל השפעה ניכרת בו כי המנהל, בכל עת ולפי דרישתו, יהיה רשאי לקבל לגביו מידע מן המרשם הפלילי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים|בחוק המרשם הפלילי}}. {{ח:סעיף*|9||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 9}} {{ח:ת}} זכאות לקבלת רישיון: {{ח:תת|(א)}} מבקש יצרף חוות דעת של עורך דין, המפרטת את אופן עמידתו של המבקש בדרישות {{ח:פנימי|פרק ג סימן א|סימן א׳ בפרק ג׳ לתקנות}}. {{ח:תת|(ב)}} מבקש יפרט את היכולת, הידע והניסיון שלו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בתקנה 16}}, לרבות כמפורט להלן: ניסיון מוקדם של המבקש בהקמה ובהפעלה של ארגון בהיקף דומה להיקף המוצע על ידו, לרבות במרחב הפריסה, במערך התפעול, במערך השיווק וההפצה, ביכולת הטכנולוגית בתחום התקשורת והמחשב, בתחום הכספים והגבייה, בתחום משאבי אנוש, גיוס והכשרה; מקורות הידע והניסיון של המבקש בתחום ההקמה, ההפעלה והתחזוקה של מיתקני בזק ומתן שירותי בזק. {{ח:תת|(ג)}} מבקש יצרף לבקשה מסמכים המבססים את עמידתו בדרישות {{ח:פנימי|סעיף 16|תקנה 16}} כאמור, לרבות – {{ח:תתת|(1)}} התחייבות המבקש בתצהיר חתום לעמידתו בדרישות {{ח:פנימי|סעיף 16|תקנה 16}}; {{ח:תתת|(2)}} התקשרויות חוזיות של המבקש עם גוף בעל יכולת מוכחת, לאספקת ידע ושירותים; {{ח:תתת|(3)}} התחייבויות בעלי העניין במבקש להעמיד לרשותו ידע וניסיון; {{ח:תתת|(4)}} פירוט ידע וניסיון אישי של נושאי משרה ובעלי תפקידים בכירים במבקש. {{ח:קטע3|תוספת 1 פרק ג|פרק ג׳: מידע על אודות הרשת והשירותים|תיקון: תשע״ה}} {{ח:סעיף*|10||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 10}} {{ח:ת}} כללי: {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(נמחק).}} {{ח:תת|(ב)}} מרכיבי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרק ג|פרק זה}} יצורפו, בשינויים ובהתאמות שיקבע המנהל, כנספחים לרישיון אשר יוענק למבקש. {{ח:סעיף*|11||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 11}} {{ח:ת}} שירותים: {{ח:תת|(א)}} מבקש יפרט את כל השירותים אשר בכוונתו לספק, במתכונת הערוכה לפי הטבלה המפורטת להלן: {{ח:תת}} <table> <tr><th>מספר סידורי</th><th>שם השירות</th><th>תיאור השירות</th><th>תאריך תחילת מתן השירות</th><th>הערות</th></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> </table> {{ח:תת|(ב)}} מבקש יפרט את המדדים לטיב השירות בהתייחס לכל אחד מהשירותים שפורטו בטבלה שבסעיף קטן (א). {{ח:סעיף*|12||תיקון: תשע״ה|עוגן=תוספת 1 פרט 12}} {{ח:ת}} תכנית הנדסית {{ח:תת|(א)}} מבקש יצרף לבקשתו תכנית הנדסית כנדרש {{ח:פנימי|סעיף 17ב|בתקנה 17ב(ב) לתקנות}} שיפורטו בה לפחות אלה: {{ח:תתת|(1)}} תיאור הרשת, שיכלול תרשים גרפי, תכנית פריסה, ונתונים כמותיים, לפי תת־המערכות האלה: {{ח:תתתת|(א)}} מתגי הרשת; {{ח:תתתת|(ב)}} תמסורת קווית ואלחוטית, לרבות תמסורת בין־לאומית; {{ח:תתתת|(ג)}} רשת גישה קווית ואלחוטית; {{ח:תתתת|(ד)}} תקשורת נתונים; {{ח:תתתת|(ה)}} שליטה ובקרה, לרבות מוקדי שליטה ובקרה, בקרת תת־מערכות ובקרת טיב שירות; {{ח:תתתת|(ו)}} המידע, לרבות מערכת חיוב לקוחות, מערכת גבייה ומערכת שירות לקוחות; {{ח:תתתת|(ז)}} מערכת לטיפול בהונאות בזמן אמיתי או בזמן אמיתי בקירוב; {{ח:תתתת|(ח)}} גיבוי, שרידות ותחזוקה; {{ח:תתתת|(ט)}} קישור גומלין או שימוש, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 5|בסעיף 5 לחוק}}; {{ח:תתתת|(י)}} ניידות מספרים; {{ח:תתת}} בתיאור הרשת כאמור, יציין מבקש אלו ממרכיבי התשתית יקים ואלו ממרכיבי התשתית ישכור או ירכוש מבעלי רישיון תקשורת אחרים; {{ח:תתת|(2)}} פירוט קיומם, תקינותם, תפעולם והתאמתם הטכנולוגית של תשתית, ציוד ואמצעים אחרים לשם מימוש היכולת לביצוע סמכויותיהם של כוחות הביטחון לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 13|סעיף 13 לחוק}} והוראות הרישיון או הוראות מנהל, כפי שיינתנו מזמן לזמן; {{ח:תתת|(3)}} תכנית מפורטת לשימוש בתדרים לצורך המרכיבים האלחוטיים של הרשת; {{ח:תתת|(4)}} הצגת היבטי הבטיחות של הרשת המוצעת, עם דגש על בטיחות מיתקני הרשת, בטיחות ציוד הקצה של המנויים, בטיחות העובדים ובטיחות הציבור. {{ח:תת|(ב)}} מבקש יאשר בתצהיר חתום ביד נושא המשרה האחראי לתכנית ההנדסית כי התכנית תואמת תקנים בין־לאומיים ומקומיים, אם אלה קיימים, להקמה, תפעול ותחזוקה של הרשת, לרבות היבטי הבטיחות של הרשת, וכן תואמת את הצרכים שעליהם הרשת אמורה לתת מענה לפי התכנית העסקית שצורפה לבקשה, אם נדרש לצרפה. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה {{ח:הערה|(בוטלה)}}|תיקון: תשפ״א}} {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית {{ח:הערה|(בוטלה)}}|תיקון: תשפ״א}} {{ח:חתימות|ג׳ בשבט התש״ע (18 בינואר 2010)}} * '''משה כחלון'''<br>שר התקשורת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 8rdfyp8tbbpdy9crwq430g27jf2d2y4 0 406951 3077379 1108650 2026-08-19T13:55:18Z ~2026-45417-67 46269 /* ראו גם */ 3077379 wikitext text/x-wiki {{דף שער|תלמוד עשר הספירות|מאת הרב יהודה לייב הלוי אשלג{{ש}} על כתבי האריז"ל}} {{ספר מוגן|1954}} ==ראו גם== * {{היברובוקס|תלמוד עשר הספירות|דפוס ברוקלין, תש"ג (1943), 91 דפים|35926|}} d46ixp8ykrry5nq2rh9ji7baqno017q 3077383 3077379 2026-08-19T14:11:34Z Nahum 68 כבר חלפו 71 שנים מפטירת הרב המחבר, הספר בנחלת הכלל 3077383 wikitext text/x-wiki {{דף שער|תלמוד עשר הספירות|מאת הרב יהודה לייב הלוי אשלג{{ש}} על כתבי האריז"ל}} ==ראו גם== * {{היברובוקס|תלמוד עשר הספירות|דפוס ברוקלין, תש"ג (1943), 91 דפים|35926|}} jyjo327m3ag3loc801erszkzqs0ri4x 0 455829 3077452 2981603 2026-08-19T20:21:09Z MShotz 21964 /* סליחות */ 3077452 wikitext text/x-wiki {{ניווט לסידור מהדורת מרדכי שליח ציבור}} ----- {{כותרת לסידור מהדורת מרדכי שליח ציבור|תוכן=סֵדֶר רֹאשׁ הַשָּׁנָה}} __TOC__ ==סליחות== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|'''קַמְתִּי''' בְּאַשְׁמֽוֹרֶת לְבַקֵּשׁ עַל־עֲוֹנִי. וְנַפְשִׁי שְׁחַרְחֽוֹרֶת מִפְּנֵי רוֹב זְדוֹנִי. רַחֵם עַל־עֲדָתֶֽךָ. צֹאן מַרְעִיתֶֽךָ. אַ֭שְׁרֵי יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה:}} '''אַ֭שְׁרֵי''' יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה: אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהָֽיו: '''תְּהִלָּ֗ה''' לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרְכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ בְּכָל־י֥וֹם אֲבָֽרְכֶ֑ךָּ וַאֲהַֽלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ גָּ֘ד֤וֹל יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר׃ דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ׃ הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃ וֶעֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדלותיך) [וּגְדֻלָּתְךָ֥] אֲסַפְּרֶֽנָּה׃ זֵ֣כֶר רַב־טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃ חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדׇל־חָֽסֶד׃ טוֹב־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ יוֹד֣וּךָ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כׇּל־מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרְכֽוּכָה׃ כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ׃ לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ׃ מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כׇּל־עֹלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכׇל־דּ֥וֹר וָדֹֽר׃ סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכׇל־הַכְּפוּפִֽים׃ עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ {{ק|{{ק|(ר״ת '''פא״י''' שהוא מספר '''יאהדונהי''' ומספר '''סא״ל''' וס״ת '''חת״ך''')}}}} וּמַשְׂבִּ֖יעַ {{ק|{{ק|(כמספר '''חת״ך''')}}}} לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃ צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּכׇל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכׇל־מַעֲשָֽׂיו׃ קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְכׇל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶֽאֱמֶֽת׃ רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם׃ שׁוֹמֵ֣ר יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־כׇּל־אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד׃ תְּהִלַּ֥ת יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כׇּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קׇדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וַאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן חצי קדיש}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}}}} '''בֶּן''' אָדָם, מַה־לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. שְׁפֹךְ שִׂיחָה, דְּרֹשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים. רְחַץ וּטְהַר, וְאַל־תְּאַחַר, בְּטֶֽרֶם יָמִים פּוֹנִים. וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים. וּמִפֶּֽשַׁע, וְגַם רֶֽשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים. אָֽנָּֽא שְׁעֵה, שִׁמְךָ יֽוֹדְעֵֽי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים: עֲמֹד כְּגֶֽבֶר, וְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים. יָהּ אֵל דְּרֹשׁ, בְּכֹבֶד רֹאשׁ, לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים. כִּי לְעוֹלָם, לֹא נֶעְלָם, מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים. וְכָל־מַאֲמָר, אֲשֶׁר יֵאָמַר, לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים. הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵֽינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים: לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים: '''לְךָ''' אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים: מַה נִּתְאוֹנֵן וּמַה־נֹּאמַר. מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק: נַחְפְּשָׂה דְרָכֵֽינוּ וְנַחְקֹֽרָה. וְנָשֽׁוּבָה אֵלֶֽיךָ: כִּי יְמִֽינְךָֽ פְּשׁוּטָה. לְקַבֵּל שָׁבִים: שָׁבִים אֵלֶֽיךָ בְּכָל־לֵב. שַׁוְעָתָם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ: בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים בָּֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַֽקְנוּ דְלָתֶֽיךָ: דְּלָתֶֽיךָ דָּפַֽקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן. אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ: מִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה: שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה. עָדֶֽיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹֽאוּ: שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּה. אֵלֶֽיךָ כָּל־הָרוּחוֹת יָבֹֽאוּ: יָבֹֽאוּ אֵלֶֽיךָ הָרוּחוֹת. וְכָל־הַנְּשָׁמָה: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חֽוּסָה עַל־עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. צוּר אֲשֶׁר אֵין דּֽוֹמֶה לָךְ. חֽוּסָה עַל־עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ: אָתָֽאנוּ עַל שִׁמְךָ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ: בַּעֲבוּר שִׁמְךָ. כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶֽךָ: שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵֽינוּ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ: שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּֽנוּ. אַל־תַּנִּיחֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ: אֱלֹהֵֽינוּ בּֽוֹשְׁנוּ בְמַעֲשֵֽׂינוּ. וְנִכְלַֽמְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ: אֵין לָֽנוּ פֶּה לְהָשִׁיב. וְלֹא מֵֽצַח לְהָרִים רֹאשׁ: כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבוֹתֵֽינוּ. לְךָ חָטָֽאנוּ: חָטָֽאנוּ עִם־אֲבוֹתֵֽינוּ. הֶעֱוִֽינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ: מַה־נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ. מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק: מַה־נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם. וּמַה־נְּסַפֵּר לְפָנֶֽיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים: הֲלֹא הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת. אַתָּה יוֹדֵֽעַ: אַתָּה יוֹדֵֽעַ רָזֵי עוֹלָם. וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָל־חָי: אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן. רוֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב: אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ: אִם עֲוֹנֵֽינוּ עָֽנוּ בָֽנוּ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ. אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. לְמַֽעַן תִּוָּרֵא: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים. בְּאֽוֹרְךָֽ נִרְאֶה־אוֹר: כִּי לֹא עַל־צִדְקוֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ. כִּי עַל־רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים: {{ק|{{ק|בעשרת ימי תשובה מוסיפים}} '''לְמַעַנְךָ''' אֱלֹהַי. רְצֵה עַם לְךָ שִׁחַר. לְחַלּוֹת פָּנֶֽיךָ. בְּמַעֲמַד הַשַּֽׁחַר. אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר: לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי. דְּלֵה מִמְּצֻלוֹת יָם. שְׂבֵעֵי רוֹשׁ וְלַֽעַן. בְּבֵית נוֹדָם וְשִׁבְיָם. וְשׁוּר לַחְצָם וְעָנְיָם. וְאַל תֵּֽפֶן לְמֶרְיָם. וְהַט אֹֽזֶן לְשַׁוְעָם. בִּתְפִלַּת הַשַּֽׁחַר: אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר: לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי. וַעֲשֵׂה לְטוֹבָה אוֹת. וְחוֹן נְפָשׁוֹת עֲצוּבוֹת. לְמֵי יֶֽשַׁע צְמֵאוֹת. וְקַבֵּץ נִדָּחִים. פְּזוּרִים בְּכָל־פֵּאוֹת. אֲשֶׁר מֵרֹב תְּלָאוֹת. עוֹרָם מְאֹד שָׁחַר: אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר: לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי. יֶהֱמוּ רַחֲמֶֽיךָ. וּמִמְּעוֹן שָׁמֶֽיךָ. שְׁמַע קוֹל עַמֶּֽךָ. סֽוֹבְלֵֽי אַפְּךָ. קִצְפְּךָ וְזַעֲמֶֽךָ. וּמִנְּשׂוֹא אֵימֶֽיךָ. לִבָּם מְאֹד סְחַרְחַר: אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר: לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי. דַּלֶּֽיךָ תְּרַחֵם. וְשַׂמְּחֵם מִיגוֹנָם. וּבַעֲצָֽתְךָֽ תַנְחֵם. וְהַפְלֵא חֲסָדֶֽיךָ. וְחֽוּסָה נָּא וְרַחֵם. עֲמוּסִים מִבֶּֽטֶן וּמֵרֶֽחֶם מִשְׁחָר. אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר:}} '''אֲדֹנָ֤י''' ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ (ונשוב) [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃ {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר}} '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, בָּטִיתָ לְעַמְּךָֽ שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים. גְּשׁוּ נָא אֵלַי בִּדְבָרִים עֲרֵבִים, דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ יָמִים רַבִּים. הֲלֹא דְבָרֶֽיךָ לְעוֹלָם נִצָּבִים, וּבָם אֲנַחְנוּ נִשְׁעָנִים וְנִקְרָבִים. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים, חָנֵּנוּ בַּחֲסָדֶֽיךָ הָרַבִּים. טוֹב אַתָּה לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, יְמִינְךָֽ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמִיתַת חַיָּבִים, לָכֵן אֲנַחְנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים. מֶלֶךְ מְהֻלָּל בְּמַחֲנוֹת כְּרוּבִים, נַקֵּנוּ מֵחֵטְא וּמִכָּל־חִיּוּבִים. סְלַח לָֽנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ מְרֻבִּים, עֲנֵנוּ לְמַֽעַן צוּרִים הַחֲצוּבִים. פִּתְחֵי תְשׁוּבָה בַּל יִהְיוּ מְשֻׁלָּבִים, צַעֲקוֹתֵינוּ לְפָנֶֽיךָ יִהְיוּ נִקְרָבִים. קָֽרְבֵנוּ אֵלֶֽיךָ חוֹצֵב לְהָבִים, רְצֵנוּ כְּעוֹלוֹת פָּרִים וּכְשָׂבִים. שַׁבְנוּ אֵלֶֽיךָ נְעָרִים וְשָׂבִים, תְּמוּכִים בְּטוּחִים עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים. רַחֵם תְּרַחֵם עָלֵינוּ צוּר שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:}} '''שֵׁבֶט''' יְהוּדָה בְּדֹֽחַק וּבְצַֽעַר. הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַיַּֽעַר: מְקַוִּים יְשׁוּעָֽתְךָֽ אָבוֹת וּבָנִים. הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים: עֲמֹד בַּפֶּֽרֶץ בַּל נִהְיֶה לִשְׂחֹק. לָמָה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק: יוֹנָֽתְךָֽ עַד שַׁעֲרֵי מָֽוֶת הִגִּֽיעָה. יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִֽיעָה: הָֽבָה לָּֽנוּ עֶזְרַת מִצָּר. הֲיַד יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} תִּקְצָר: חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ בְגָלוּת יָשָׁן. עֽוּרָה לָמָּה תִישָׁן: זְכֹר בָּנֶֽיךָ בְּאֶֽרֶץ לֹא לָהֶם. וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיהֶם: קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה. יִשְׂמַח הַר־צִיּוֹן תָּגֵֽלְנָה בְנוֹת יְהוּדָה: שַׁוְעָתֵֽנוּ תַּעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים. אֶל מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים: '''אֵל''' מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּֽוֹשְׁעִֽים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרֽוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָֽנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: '''וַיַּעֲבֹ֨ר''' יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃ וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: '''רַחֲמָנָא''' אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּיִצְחָק עֲקֵידָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּיַעֲקֹב שְׁלֵימָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן זְכוּתֵהּ דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּפִֽינְחָֽס קַנָּאָה, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן צְלוֹתֵהּ דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא אָרֵים יְמִינָךְ וְאַצְמַח פֻּרְקָנָךְ, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא בְּכִסּוּפֵי אַפִּין אָתֵֽינָא לְמִקְרֵי קַמָּךְ רַחֵם עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא גַּלֵּי גְבֻרְתָּךְ וּפְרֹק לָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא דִּינָן אַפֵּיק לִנְהוֹרָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא דִּינָא דְחַיֵּי טָבֵי גְּזֹר עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא הַדְרָךְ שַׁוִּי עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא וְלָא תִתְפְּרַע כְּעוֹבָדָֽנָא בִּישִׁין מִנָּן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא זִיוָךְ אַשְרֵי עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא זַכְוָן חַפֵּשׂ לָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא חֲשׁוֹב עֲלָן טַבְוָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא טַבְוָן סַגִּיאָן אַיְתִי עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא יִתְגַּלְגְּלוּן רַחֲמָךְ עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: {{ק|{{ק|בעשרת ימי תשובה מוסיפים}} רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְחַיֵּי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְרַחֲמֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דִישָׁרֵי וּתְמִימֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְפַרְנָסָתָא טַבְתָּא וּמְזוֹנֵי טָבֵי, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר:}} רַחֲמָנָא כְּבֹשׁ חֶמְתָּא וְרֻגְזָא מִנָּן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא לָא תַעְבֵּיד גְּמִירָא לָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא מְחֹל וּשְׁבֹק לְחוֹבִין וְלַעֲוָיָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא נְהוֹר טוּבָךְ אַנְהַר עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא סְעִיד וּסְמִיךְ הֱוֵי לָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא עֲבֵיד עִמָּֽנָא אָתָא לְטַב, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא פְּתַח שְׁמַיָּא לִצְלוֹתִין, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא צְלוֹתָנָא קַבֵּל בְּרַעֲוָא, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא קַבֵּל צְלוֹתִין וּבָעוּתִין בְּעִדָּן עַקְתִּין, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא רַחֵם עַל נִשְׁמָתִין, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא שַׁתָּא טַבְתָּא אַיְיתֵי עֲלָן, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא תּוּב מֵרֻגְזָךְ, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: רַחֲמָנָא וְלָא נֶהְדָּר רֵיקָם מִן קַמָּךְ, בְּדִיל וַיַּעֲבֹר: '''וַיַּעֲבֹ֨ר''' יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃ וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר}} '''אָנָּא''' כְּעָב, זְדוֹנִי תִּמְחֵהוּ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: אֵיךְ יִמָּחֶה וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי, כִּי אֵין בְּלִבּוֹ מַחְשָׁב כְּמַחֲשָׁבִי. לִמְחוֹת מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיוֹם רִיבִי. כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: נָא אִם תַּחְקֹר וְתִדְרֹשׁ צוּר עֲלוּמָיו. אָוֶן בְּלֵילוֹ יַחֲרֹשׁ וּבְיָמָיו. וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרֹשׁ וְלַאֲשָׁמָיו. מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אָשָׁם הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעְיוֹנַי. יוֹם בִּי חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנַי. אָכֵן סְעִפַי יְבִינוּן כִּי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}. נֹשֵׂא עָוֹן וְחַנּוּן וְרַחוּם הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: מֶה לִידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר. וְאֶשְׁפֹּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי וְאֵין עוֹתֵר. וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלוֹם חֶשְׁכִּי וְאֵין פּוֹתֵר. וָאוֹמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית עַם הוּעַם. וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר בִּבְרִית לְהוֹדִיעָם. אֶת־אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם. וְנוּחַם, וְאִם לֹא עַם בִּינוֹת הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: הוֹסֵף יַד וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ. וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ. יִגְבַּר וְכָל־אֲשֵׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ אֱלֹהִים הוּא. וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:}} '''אַנְשֵׁי''' אֱמוּנָה אָבָֽדוּ. בָּאִים בְּכֹֽחַ מַעֲשֵׂיהֶם: גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בַּפֶּֽרֶץ. דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת: הָיוּ לָֽנוּ לְחוֹמָה. וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זַֽעַם: זוֹעֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָֽצְרֽוּ בְּשַׁוְּעָם: טֶֽרֶם קְרָאֽוּךָ עֲנִיתָם. יֽוֹדְעִֽים לַעֲתֹר וּלְרַצּוֹת: כְּאָב רִחַֽמְתָּ לְמַעֲנָם. לֹא הֱשִׁיבֽוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם: מֵרֹב עֲוֹנֵֽינוּ אֲבַדְנוּם. נֶאֶֽסְפוּ מֶֽנּוּ בַּחֲטָאֵֽינוּ: סָֽעוּ הֵֽמָּה לִמְנוּחוֹת. עָֽזְבֽוּ אוֹתָֽנוּ לַאֲנָחוֹת: פַּֽסּוּ גּֽוֹדְרֵֽי גָדֵר. צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה: קָמִים בַּפֶּֽרֶץ אַֽיִן. רְאוּיִם לְרַצּֽוֹתְךָֽ אָפֵֽסוּ: שׁוֹטַֽטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת. תְּרוּפָה לֹא מָצָֽאנוּ: שַֽׁבְנוּ אֵלֶֽיךָ בְּבֹֽשֶׁת פָּנֵֽינוּ. לְשַׁחֲרָךְ אֵל בְּעֵת סְלִיחָתֵֽנוּ: '''אֵל''' מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּֽוֹשְׁעִֽים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרֽוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָֽנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: '''וַיַּעֲבֹ֨ר''' יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃ וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: '''תָּמַהְנוּ''' מֵרָעוֹת. תָּשַׁשׁ כֹּחֵֽנוּ מִצָּרוֹת: שַֽׁחְנוּ עַד לִמְאֹד. שָׁפַֽלְנוּ עַד עָפָר: רַחוּם כָּךְ הִיא מִדָּתֵֽנוּ. קְשֵׁי עֹֽרֶף וּמַמְרִים אֲנָֽחְנוּ: צָעַֽקְנוּ בְּפִֽינוּ חָטָֽאנוּ. פְּתַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּֽנוּ: עֶלְיוֹן רַחֲמֶֽיךָ מֵעוֹלָם. סְלִיחָה עִמְּךָ הִיא: נִחָם עַל הָרָעָה. מַטֵּה כְלַפֵּי חֶֽסֶד: לֹא תִתְעַלָּם בְּעִתּוֹת כָּאֵל. כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ: יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכֹּל. טֽוּבְךָֽ וְחַסְדְּךָ עִמָּֽנוּ: חֲתֹם פֶּה־שָׂטָן וְאַל־יַשְׂטִין עָלֵֽינוּ. זְעֹם בּוֹ וְיִדּוֹם: וְיַעֲמֹד מֵלִיץ טוֹב לְצַדְּקֵֽנוּ. הוּא יַגִּיד יָשְׁרֵֽנוּ: דְּרָכֶֽיךָ רַחוּם וְחַנּוּן. גִּלִּֽיתָ לְנֶאֱמַן בַּֽיִת: בְּבַקְשׁוֹ אָז מִלְּפָנֶֽיךָ. אֱמוּנָֽתְךָֽ הוֹדַֽעְתָּ לּוֹ: '''אֵל''' מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּֽוֹשְׁעִֽים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרֽוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָֽנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: '''וַיַּעֲבֹ֨ר''' יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃ וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. אַל־תַּֽעַשׂ עִמָּֽנוּ כָּלָה. תֹּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט: בְּבֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּֽךָ. שְׁמֵֽנוּ מִסִּפְרְךָ אַל־תֶּֽמַח: גִּשְׁתְּךָ לַחֲקֹר מוּסָר. רַחֲמֶֽיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶֽךָ: דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶֽךָ. קָרֵב צֶֽדֶק מֵאֵלֶֽיךָ: הוֹרֵֽנוּ בְּזַעֲקֵֽנוּ לָךְ. צַו יְשׁוּעָתֵֽנוּ בְּמַפְגִּֽיעַ: וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵֽמוּ: זְכֹר נָאַֽמְתָּ. עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: חוֹתָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סֽוֹדְךָֽ שִׂים בְּלִמּוּדֶֽךָ: טַבּוּר אַגַּן הַסַּֽהַר. נָא אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג: יָהּ דַּע אֶת־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעֽוּךָ. מַגֵּר אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעֽוּךָ: כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה: '''רִבּוֹנוֹ''' שֶׁל עוֹלָם. אֶתְוַדֶּה עַל־עֲבֵרוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת. בַּלַּֽיְלָה לְסוֹף אַשְׁמוּרוֹת: יִצְרִי עֲלִילוֹת בְּרֶֽשַׁע לְהִתְעוֹלֵל. שׁוֹמֵר מַה־מִּלַּֽיְלָה שׁוֹמֵר מַה־מִּלֵּיל: לִבִּי וְעֵינַי לַחֲטֹא יֵאֽוֹתוּ. וְיוֹם וָלַֽיְלָה לֹא יִשְׁבֹּֽתוּ: וּשְׁאַר אֵבָרַי לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֶֽיךָ יִתְלַחֲשׁוּ. כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלַּֽיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ: וְיַֽעַן אֲשֶׁר עָבַֽרְתִּי עַל־מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא־תַעֲשֶׂה. מִי יִתֵּן וְאַשְׂחֶה בְּכָל־לַֽיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה: אוּלַי יִשְׁמַע קוֹל בִּכְיִי נוֹרָא עֲלִֽילָה. יוֹם צָעַֽקְתִּי בַּלַּֽיְלָה: אֶקְרָא יוֹמָם וְאָרִים קוֹלִי עַל פִּשְׁעִי וּמַעֲלִי. וְלַֽיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי: אֶת־מִקְצַת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר לִפְנֵי צוֹפֶה עֲתִידוֹת. לַֽיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת: וְאוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי וּזְדוֹנַי. הַלַּֽיְלָה הַזֶּה לַיהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: '''אָֽנָּֽא''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ. וְאַל־תִּתְעַלַּם מַלְכֵּֽנוּ מִתְּחִנָּתֵֽנוּ. שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ. אֲבָל חָטָֽאנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵֽנוּ: '''חַטָּאתִ֨י''' אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃ וְנֶֽאֱמַר מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃ '''אָשַֽׁמְנוּ.''' אָכַֽלְנוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. בָּגַֽדְנוּ. בִּטַּֽלְנוּ תוֹרָתֶֽךָ. גָּזַֽלְנוּ. גָּנַֽבְנוּ. גָּאִֽינוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי וְלָשׁוֹן הָרָע. דִּבַּֽרְנוּ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. הֶעֱוִֽינוּ. הִרְהַֽרְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים בַּיּוֹם וּבָאנוּ לִידֵי טֻמְאַת קֶרִי בַּלַּֽיְלָה. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. וִיעַֽדְנוּ עַצְמֵֽנוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. זַֽדְנוּ. זָנִֽינוּ אַחַר לִבֵּֽנוּ וְעֵינֵֽינוּ. חָמַֽסְנוּ. חָמַֽדְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה. יָעַֽצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת עַד אֵין חֵקֶר. כִּזַּֽבְנוּ. כָּעַֽסְנוּ. לַֽצְנוּ. לוֹצַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. מָרִֽינוּ דְבָרֶֽיךָ. מָרַֽדְנוּ בְמַלְכוּת שָׁמַֽיִם. מָרַֽדְנוּ בְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. מָאַֽסְנוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁלָשְׁתָּם אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים. נִאַֽצְנוּ. נִאַֽפְנוּ. נִשְׁבַּֽעְנוּ לַשָּׁוְא וְלַשֶּֽׁקֶר. נָדַֽרְנוּ וְלֹא שִׁלַּֽמְנוּ. סָרַֽרְנוּ. סוֹרְרִים וּמוֹרִים הָיִֽינוּ. עָוִֽינוּ. עָבַֽרְנוּ עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא־תַעֲשֶׂה. עָבַֽרְנוּ עַל כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. עָבַֽרְנוּ עַל חִלּוּל הַשֵּׁם. פָּשַֽׁעְנוּ. פָּגַֽמְנוּ בְּאוֹת בְּרִית קֹֽדֶשׁ. צָרַֽרְנוּ. צִעַֽרְנוּ אָב וָאֵם. קִשִּֽׁינוּ עֹרֶף. קִלְקַֽלְנוּ צִנּוֹרוֹת הַשֶּׁפַע. רָשַֽׁעְנוּ. רָעִים לַשָּׁמַֽיִם וְלַבְּרִיּוֹת הָיִֽינוּ. שִׁחַֽתְנוּ. שִׁקַּֽרְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ זֶֽרַע קֹֽדֶשׁ לְבַטָּלָה וּבָרָֽאנוּ מַשְׁחִית לְחַבֵּל. גַּם בִּכְנָפֵֽינוּ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים וְהִנֵּה דִמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. לִבִּי לִבִּי עַל־חַלְלֵיהֶם. מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם. אוֹי לְרָשָׁע רָע, כִּי־גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ וְתִעֲתַֽעְנוּ. וְסַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל־כָּל־הַבָּא עָלֵֽינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ. וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ: '''אָשַֽׁמְנוּ''' מִכָּל־עָם. בּֽוֹשְׁנוּ מִכָּל־גּוֹי. גָּלָה מִמֶּֽנּוּ מָשׂוֹשׂ. דָּוֶה לִבֵּֽנוּ בַּחֲטָאֵֽינוּ. הָחְבַּל אֶוְיֵֽנוּ. וְנִפְרַע פְּאֵרֵֽנוּ. זְבוּל מִקְדָּשֵֽׁנוּ. חָרֵב בַּעֲוֹנֵֽינוּ. טִירָתֵֽנוּ הָֽיְתָֽה לְשַׁמָּה. יְפִי אַדְמָתֵֽנוּ לְזָרִים. כֹּחֵֽנוּ לְנָכְרִים: לְעֵינֵֽינוּ עָֽשְׁקֽוּ עֲמָלֵֽנוּ. מְמֻשָּׁךְ וּמֹרָט מִמֶּֽנּוּ. נָֽתְנֽוּ עֻלָּם עָלֵֽינוּ. סָבַֽלְנוּ עַל שִׁכְמֵֽנוּ. עֲבָדִים מָֽשְׁלוּ בָֽנוּ. פּוֹרֵק אֵין מִיָּדָם. צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבֽוּנוּ. קְרָאנֽוּךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ. רִחַֽקְתָּ מִמֶּֽנּוּ בַּעֲוֹנֵֽינוּ. שַֽׁבְנוּ מֵאַחֲרֶֽיךָ. תָּעִֽינוּ כַּצֹּאן וְאָבַֽדְנוּ. וַעֲדַיִן לֹא שַֽׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵֽנוּ. וְהֵיאַךְ נָעִיז פָּנֵֽינוּ וְנָקְשָׁה עָרְפֵּֽנוּ לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ: '''לַאדֹנָי''' אֱלֹהֵֽינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, כִּי חָטָֽאנוּ לוֹ: לַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַחֲמִ֖ים וְהַסְּלִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ׃ אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ: חָטָֽאנוּ צוּרֵֽנוּ. סְלַח לָֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ: '''שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ אֶחָֽד׃''' '''יְהֹוָה֙''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים: {{ק|{{ק|שתי פעמים}}}} '''אֶרְאֶלֵי''' מַעְלָה. אֽוֹמְרִֽים יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדוֹנֵֽנוּ. בְּחִירֵי סְגֻלָּה. עוֹנִים וְאֽוֹמְרִֽים. יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים: '''גַּלְגַּלֵּי''' מַעְלָה. אֽוֹמְרִֽים יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדוֹנֵֽנוּ. דְּגוּלֵי סְגֻלָּה. עוֹנִים וְאֽוֹמְרִֽים. יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים: '''הֲמוֹנֵי''' מַעְלָה. אֽוֹמְרִֽים יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדוֹנֵֽנוּ. יִשְׂרָאֵל בְּצָרָתָם וּבְגָלוּתָם עוֹנִים וְאֽוֹמְרִֽים. יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים: '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶֽלֶךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָלָֽךְ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: {{ק|{{ק|שתי פעמים}}}} '''בְּטֶֽרֶם''' שְׁחָקִים וַאֲרָקִים נִמְתָּֽחוּ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶֽלֶךְ. וְעַד לֹא מְאוֹרוֹת זָרָֽחוּ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָלָֽךְ. וְהָאָֽרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. וְשָׁמַֽיִם כְּעָשָׁן נִמְלָֽחוּ. יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: {{ק|יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}  מֶֽלֶךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָלָֽךְ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:}} '''וְעַד''' לֹא עָשָׂה אֶֽרֶץ וְחוּצוֹת. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶֽלֶךְ. וּבַהֲכִינוֹ יְצוּרִים עֲלֵי אֲרָצוֹת. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָלָךְ. וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת. יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: {{ק|יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}  מֶֽלֶךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָלָֽךְ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:}} '''מְיוּחָד''' בְּאֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. הוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה וְהוּא יִהְיֶה. הוּא מֵמִית וּמְחַיֶּה. לְפָנָיו לֹא נוֹצַר אֵל. וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה: {{ק|{{ק|יפסיק מעט}}}} '''אֶחָד''' אֱלֹהֵֽינוּ. גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽנוּ. קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ: כִּי־גָד֣וֹל מֵעַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ כִּֽי־גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ׃ שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֗ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֢ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ '''לִקְדֻשַּׁת''' שִׁמְךָ עֲשֵׂה וְלֹא לָֽנוּ: לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לֹ֫א־לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃ לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֗֝א אֱלֹהֵיהֶֽם׃ וֵאלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם. אֶחָד אֱלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם. עֵדוּתֵֽנוּ בְּכָל־יוֹם פַּעֲמַֽיִם. חַי וְקַיָּם הוּא. מָלֵא רַחֲמִים הוּא. מָלֵא זַכִּיּוּת הוּא. כָּל אֲשֶׁר־חָפֵץ עָשָׂה בַשָּׁמַֽיִם וּבָאָרֶץ. אֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה. וְאֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה־תִּפְעָל. כִּי הַכֹּל מַעֲשֵׂה יָדָיו: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ וְקַבֵּל תְּפִלָּתֵֽנוּ בְּרָצוֹן: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''אַ'''ל־תְּאַבְּדֵֽנוּ בְּאֹֽרֶךְ גָּלוּתֵֽנוּ: אַבֵּד כָּל־הַקָּמִים עָלֵֽינוּ לְרָעָה: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''בְּ'''רִֽיתְךָֽ זְכֹר וְאַל־תִּשְׁכָּחֵֽנוּ: בָּרֵךְ אֶת־לַחְמֵֽנוּ וְאֶת־מֵימֵֽינוּ: בַּשְֹּרֵֽנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת: בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''גְּ'''זֹר עָלֵֽינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת: גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכֽוּתְךָֽ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''דְּ'''רַשְׁנֽוּךָ הִמָּֽצֵא לָֽנוּ: דְּרֹשׁ דָּמֵֽינוּ מִיַּד קָמֵּֽינוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''הֵ'''עָתֵר לָֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם בִּתְפִלָּתֵֽנוּ: הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''וְ'''אַל־תְּבִישֵֽׁנוּ מִשִֹּבְרֵֽנוּ: וְנִקְרָא וְאַתָּה תַעֲנֵֽנוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''זָ'''כְרֵֽנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶֽיךָ: זַכֵּֽנוּ בְּדִינֵֽנוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''חֲ'''מֹל עָלֵֽינוּ וְעַל טַפֵּֽינוּ וְעַל עוֹלָלֵֽינוּ: חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''טַ'''הֲרֵֽנוּ מֵעֲוֹנֵֽינוּ: טַהֲרֵֽנוּ מִטֻּמְאוֹתֵֽינוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''יֶ'''הֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ: {{ק|{{ק|בעשרת ימי תשובה מוסיפים:}} אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''כָּ'''תְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים: כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים: כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים: כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר זָכִיּוֹת: כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה טוֹבָה: כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה: כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:}} אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''כְּ'''בֹשׁ אֶת־כּוֹבְשֵֽׁנוּ: כָּלָה אַל תַּעַשׂ עִמָּֽנוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''לְ'''מַעֲנָךְ עֲשֵׂה אִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ: לְחַץ אֶת־לוֹחֲצֵֽינוּ: לְחַם אֶת־לוֹחֲמֵֽינוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''מַ'''לֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶֽךָ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''נְ'''קֹם אֶת־נִקְמָתֵֽנוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''סְ'''מֹךְ אֶת־נְפִילָתֵֽנוּ: סְמֹךְ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶֽלֶת: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''עֲ'''נֵה אֶת־עֲתִירָתֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם קָרְאֵֽנוּ: עַנֵּה מְעַנֵּֽנוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''פְּ'''דֵֽנוּ מִידֵי כָל־אוֹיְבֵֽינוּ: פְּדֵֽנוּ מִידֵי יִצְרֵֽנוּ הָרַע: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''צַ'''וֵּה אִתָּֽנוּ בִּרְכוֹתֶֽיךָ: צַוֵּה אִתָּֽנוּ יְשׁוּעוֹתֶֽיךָ: צַדְּקֵֽנוּ בְּמִשְׁפָּטֶֽיךָ: (צַדְּקֵֽנוּ בְּדִנֵֽינוּ:) אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''קָֽ'''רֵב לָֽנוּ קֵץ הַגְּאֻלָּה: קָֽרֵב לָֽנוּ יוֹם הַיְשׁוּעָה: קָרְבֵֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''רִ'''יבָה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ: רְאֵה בָּעֳנִי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל: רְפָא כָּל־חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל: רְאֵה בְּדֹֽחַק הַשָּׁעָה: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''שְׁ'''עֵה אֶת־שַׁוְעָתֵֽנוּ: שִׁית שָׁלוֹם בֵּינֵֽינוּ: שִׁית שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתֵֽינוּ: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם '''תֵּ'''ן שָׁלוֹם בָּאָֽרֶץ: תֵּן שָׂבָע בָּעוֹלָם: תֵּן שָׁלוֹם בַּמַּלְכוּת: תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה בְּעִתּוֹ בָּאָֽרֶץ: תֵּן זֶרַע לַזּוֹרֵעַ וְלֶֽחֶם לָאוֹכֵל: תֵּן לֶֽחֶם לְפִי הַטָּף לָשֹֽׂבַע: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵֽנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶֽיךָ: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ אוֹת לְטוֹבָה. עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ אוֹת לִישׁוּעָה. עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ אוֹת לְרַחֲמִים. יִרְאוּ שֽׂוֹנְאֵֽינוּ וְיֵבֽוֹשׁוּ. יֶחֱזוּ אוֹיְבֵֽינוּ וְיִכָּלְמוּ. כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲזַרְתָּֽנוּ וְנִחַמְתָּֽנוּ: '''בְּרֹֽגֶז''' רַחֵם תִּזְכֹּר. בְּרֹֽגֶז אַהֲבָה תִּזְכֹּר. בְּרֹֽגֶז עֲקֵדָה תִּזְכֹּר. בְּרֹֽגֶז תְּמִימוּת תִּזְכֹּר. הַבֵּט לַבְּרִית וְאַל תָּפֵר בְּרִֽיתְךָֽ אִתָּֽנוּ. עֲנֵֽנוּ בָעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת: {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר}} '''אֱלֹהִים''', אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי. מִמְּךָֽ לֹא נִכְחֲדוּ כָּל־זְדוֹנוֹתַי. בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי גֹּדֶל מְשׁוּבוֹתַי. (כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּֽרְדוּ כָּל־עַצְמוֹתָי.) הַקְשִׁיבָה בְקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי: רַחֵם בְּרֹגֶז תִּזְכֹּר, לְדוֹפֵק שַׁעֲרֵי חֶמְלָתֶֽךָ. הָעוֹמֵד כְּדַל שׁוֹאֵל מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתֶֽךָ. קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרוֹת לְסַפֵּר גְּדֻלָּתֶֽךָ. אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל־יָבוֹא גְּבוּרָתֶֽךָ: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה מִתּוֹרָֽתְךָֽ נִפְלָאוֹת. יְזַמְּרוּ לְשִׁמְךָ מְיַחֲלֵי קֵץ פְּלָאוֹת. תְּשׁוֹבֵב לִנְוֵיהֶם פְּזוּרִים בְּכָל־פֵּאוֹת. כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִים צְבָאוֹת: אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ. נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ. הַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ וּרְאֵה מָגִנֵּנוּ. וְיִשְׂמְחוּ כָל־חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ. עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ:}} {{ק|{{ק| יזהר מאד כשאומר ״עֲנֵֽנוּ״ שלא להדגיש הנו״ן ולאמר ״עֲנֵּֽנוּ״, שהיא מלשון עינוי}}}} '''עֲנֵֽנוּ''' אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ גּוֹאֲלֵֽנוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ דּֽוֹרְשֵֽׁנוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ הוֹד וְהָדָר עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ וָתִיק בְּנֶחָמוֹת עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ זַךְ וְיָשָׁר עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ חַי וְקַיָּם עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ טְהוֹר עֵינַֽיִם עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ יוֹשֵׁב שָׁמַֽיִם עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ כַּבִּיר כֹּחַ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ לֹא אֵל חָפֵץ בְּרֶֽשַׁע עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ סוֹמֵךְ נֽוֹפְלִֽים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ עוֹזֵר דַּלִּים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ פּוֹדֶה וּמַצִּיל עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ צַדִּיק וּמַצְדִּיק עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ קָרוֹב לְכָל־קֽוֹרְאָֽיו בֶּאֱמֶת עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ רָם וְנִשָֹּא עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ תּוֹמֵךְ תְּמִימִים עֲנֵֽנוּ: '''עֲנֵֽנוּ''' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ וּפַֽחַד יִצְחָק עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ אֲבִיר יַעֲקֹב עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ מָגֵן דָּוִד עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רַחֲמִים עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ אֱלֹהֵי הַמֶּרְכָּבָה עֲנֵֽנוּ: {{ק|עֲנֵֽנוּ אֱלָהָא דְמֵאִיר עֲנֵֽנוּ:}} עֲנֵֽנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵֽנוּ: '''רַחוּם''' וְחַנּוּן חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ: '''אֲדוֹן''' הַסְּלִיחוֹת. '''בּ'''וֹחֵן לְבָבוֹת. '''גּ'''וֹלֶה עֲמוּקוֹת. '''דּ'''וֹבֵר צְדָקוֹת. {{ק|חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ:}} '''הָ'''דוּר בְּנִפְלָאוֹת. '''וָ'''תִיק בְּנֶחָמוֹת. '''ז'''וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת. '''ח'''וֹקֵר כְּלָיוֹת: {{ק|חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ:}} '''ט'''וֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת. '''י'''וֹדֵֽעַ כָּל־נִסְתָּרוֹת. '''כּ'''וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת. '''ל'''וֹבֵשׁ צְדָקוֹת: {{ק|חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ:}} '''מָ'''לֵא זַכִּיּוּת. '''נ'''וֹרָא תְהִלּוֹת. '''ס'''וֹלֵֽחַ עֲוֹנוֹת. '''ע'''וֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת: {{ק|חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ:}} '''פּ'''וֹעֵל יְשׁוּעוֹת. '''צ'''וֹפֶה עֲתִידוֹת. '''ק'''וֹרֵא הַדּוֹרוֹת. '''ר'''וֹכֵב עֲרָבוֹת. '''שׁ'''וֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת. '''תְּ'''מִים דֵּעוֹת: {{ק|חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ:}} '''אֵל''' רַחוּם שִׁמְךָ. אֵל חַנּוּן שִׁמְךָ. אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם שִׁמְךָ. מָלֵא רַחֲמִים שִׁמְךָ. בָּֽנוּ נִקְרָא שִׁמְךָ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶֽךָ: {{ק|{{ק|בעשרת ימי תשובה יש מוסיפים:}} '''אֵל''' רַחוּם שְׁמָךְ. אֵל חַנּוּן שְׁמָךְ. רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ: אֵל אַדִּיר שְׁמָךְ. אֵל בָּרוּךְ שְׁמָךְ. אֵל גָּדוֹל שְׁמָךְ. אֵל דָּגוּל שְׁמָךְ: {{ק|רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:}} אֵל הָדוּר שְׁמָךְ. אֵל וָתִיק שְׁמָךְ. אֵל זַכָּאי שְׁמָךְ. אֵל חוֹנֵן שְׁמָךְ: {{ק|רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:}} אֵל טָהוֹר שְׁמָךְ. אֵל יָחִיד שְׁמָךְ. אֵל כַּבִּיר שְׁמָךְ. אֵל לָעַד שְׁמָךְ: {{ק|רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:}} אֵל מֶֽלֶךְ שְׁמָךְ. אֵל נוֹרָא שְׁמָךְ. אֵל סוֹמֵךְ שְׁמָךְ. אֵל עוֹזֵר שְׁמָךְ: {{ק|רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:}} אֵל פּוֹדֶה שְׁמָךְ. אֵל צַדִּיק שְׁמָךְ. אֵל קָדוֹשׁ שְׁמָךְ. אֵל רַחְמָן שְׁמָךְ: {{ק|רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:}} אֵל שַׁדַּי שְׁמָךְ. אֵל שׁוֹמֵר שְׁמָךְ. אֵל תּוֹמֵךְ שְׁמָךְ. אֵל תָּמִים שְׁמָךְ: {{ק|רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ:}} {{ק|בעשרת ימי תשובה אומרים:}} '''יֶהֶוֶה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חָנֵּֽנוּ וַהֲקִימֵֽנוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: יְהְוְה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּיוֹם יְשׁוּעָתָה בַּשְׂרֵֽנוּ וְרַחֲמֵֽנוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: יֹהֹוֹה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} גַּלְגֵּל הֲמוֹן רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: יִהִוִה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: יֻהֻוֻה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כַּחוֹתָם עַל לֵב הַיּוֹם שִׂימֵֽנוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: יוּהוּווּהוּ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רִיבָה רִיבֵֽנוּ וּלְחַם לוֹחֲמֵֽינוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בָּרֵךְ אֶת־לַחְמֵֽנוּ וְאֶת מֵימֵֽינוּ, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זָכְרֵֽנוּ וְכָתְבֵֽנוּ: }} '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן אַבְרָהָם אֶזְרָח תְּמִימֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן יִצְחָק נֶעֱקַד בְּאוּלָמֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן יַעֲקֹב נֶעֱנָה בְסֻלָּם מִמְּרוֹמֶֽיךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן מֹשֶׁה נֶאֱמָן בְּכָל־בֵּיתֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן אַהֲרֹן כִּהֵן בְּאוּרֶֽיךָ וְתֻמֶּֽיךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן זְכוּת יוֹסֵף אָסִיר צַדִּיקֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן דָּוִד נְעִים זְמִירוֹתֶֽיךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן פִּֽינְחָֽס זַךְ קִנֵּא לִשְׁמֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן מֶֽלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה בַּיִת לִשְׁמֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים וּשְׂרוּפִים עַל יִחוּד קְדֻשַּׁת שְׁמֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, {{ק|וְחֽוּסָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:}} '''עֲשֵׂה''' לְמַֽעַן שְׁמָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן אֲמִתָּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן בְּרִיתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן גָּדְלָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן דָּתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲדָרָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן וִיעוּדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן זִכְרָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן חַסְדָּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן טוּבָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יָשְׁרָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן כְּבוֹדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן לִמּוּדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן מַלְכוּתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן נִצְחָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן סוֹדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן עֻזָּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן פְּאֵרָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן צִדְקָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן רַחֲמָנוּתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁכִינָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתָךְ: '''עֲשֵׂה''' לְמַֽעַן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. עֲשֵׂה לְמַֽעַן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יוֹסֵף דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן חָרְבַּן בֵּיתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמֲמוּת הֵיכָלָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יִשְׂרָאֵל הָעֲנִיִּים. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יִשְׂרָאֵל הַדַּלִּים. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יִשְׂרָאֵל הַשְּׁרוּיִים בְּצָרוֹת. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יוֹנְקֵי שָׁדַֽיִם. עֲשֵׂה לְמַֽעַן גְּמוּלֵי חָלָב. עֲשֵׂה לְמַֽעַן תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלֹּא חָֽטְאֽוּ: {{ק|{{ק|יש נוהגים להוסיף בעשרת ימי תשובה}} '''עֲשֵׂה''' לְמַֽעַן מַלְאָכֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַמְשָֽׁרְתִֽים פָּנֶֽיךָ. הַמְבַקְּשִׁים רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: כַּת יֵשׁ לְמַעְלָה נִקְרָאִים מְבַטְּלֵי גְזֵרָה. מְפִירֵי שְׁבוּעָה. מַעֲבִירֵי קִנְאָה. מְשִׁיבֵי חֵמָה. מַזְכִּירֵי אַהֲבָה. אַהֲבָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִֽינוּ לִפְנֵי בּֽוֹרְאָֽם: כְּשֶׁהֵם רוֹאִים שֶׁהוּא בְּכַֽעַס עַל בָּנָיו. מִשְׁתַּטְּחִים לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדוֹ. וּמִתְחַנְּנִים וְאֽוֹמְרִֽים: הַתֵּר הַתֵּר יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: מְחֹל מְחֹל אֲבִיר יַעֲקֹב. סְלַח סְלַח קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. כִּי אַדִּיר מְלָכִים אַתָּה. מֶֽלֶךְ אַדִּיר. מֶֽלֶךְ בָּרוּךְ. מֶֽלֶךְ גָּדוֹל. מֶֽלֶךְ דָּגוּל. מֶֽלֶךְ הָדוּר. מֶֽלֶךְ וָתִיק. מֶֽלֶךְ זָךְ. מֶֽלֶךְ חַנּוּן. מֶֽלֶךְ טָהוֹר. מֶֽלֶךְ יָשָׁר. מֶֽלֶךְ כַּבִּיר. מֶֽלֶךְ לָעַד. מֶֽלֶךְ מְרַחֵם. מֶֽלֶךְ נוֹרָא. מֶֽלֶךְ סוֹמֵךְ. מֶֽלֶךְ עוֹזֵר. מֶֽלֶךְ פּוֹדֶה. מֶֽלֶךְ צַדִּיק. מֶֽלֶךְ צַח. מֶֽלֶךְ קָרוֹב. מֶֽלֶךְ רָם. מֶֽלֶךְ שׁוֹמֵר. מֶֽלֶךְ תָּם: לָֽמָּה לָךְ אֵיבָה עִם זֶֽרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבֶֽךָ. לָֽמָּה לָךְ קִנְאָה עִם זֶֽרַע יִצְחָק עֲקֵדֶֽךָ. לָֽמָּה לָךְ תַּחְרוּת עִם זֶֽרַע יַעֲקֹב תְּמִימֶֽךָ. כִּי קִנְיַן שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ קָרָֽאתָ אוֹתָם. מִיַּד יֽוֹצְאֽוֹת קַרְנוֹת הוֹד מִתַּֽחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּמַכְרִיזוֹת וְאֽוֹמְרֽוֹת: אַשְׁרֵיכֶם מְלַמְּדֵי זְכוּת עַל בָּנַי. שֶׁבַח לָכֶם מְשַׁלְשְׁלֵי זְכוּת אָבוֹת. כִּי כָל־צְבָא הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה יִתְּנוּ לָכֶם:}} '''עֲשֵׂה''' לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ. עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. הוֹשִׁיעֵֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם בִּתְפִלָּתֵֽנוּ כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה: '''דְּעָנֵי''' לַעֲנִיֵּי. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לַעֲשִׁיקֵי. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לִתְבִירֵי לִבָּא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְשִׁפְלֵי דַעְתָּא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְמַכִּיכֵי רוּחָא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְאַבְרָהָם אָבִֽינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְיִצְחָק עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְיוֹסֵף בְּבֵית אֲסִירֵי. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְמֹשֶׁה וַאֲבוֹתֵֽינוּ עַל יַם סוּף. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְאַהֲרֹן בַּמַּחְתָּא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְפִֽינְחָֽס בַּשִּׁטִּים. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לִיהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְעֵלִי בָּרָמָה. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לִשְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְדָוִד וְלִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַֽיִם. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לֶאֱלִישָׁע בִּירִיחוֹ. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְחִזְקִיָּֽהוּ בַּחֲלוֹתוֹ. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְיוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה בְּגוֹ אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְדָנִיֵּאל בְּגֻבָּא דְאַרְיָוָתָא. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְעֶזְרָא בַּגּוֹלָה. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְחוֹנִי בַּמַּעְגָּל. עֲנֵינָן: דְּעָנֵי לְצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי וּתְמִימֵי דִּי בְּכָל־דָּר וְדָר. עֲנֵינָן: רַחֲמָנָא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא שְׁזִיב. רַחֲמָנָא פְּרֹק. רַחֲמָנָא דְּיִתְמְלֵי רַחֲמִין רַחֵם עָלָֽנָא וְעַל־כָּל־אַנְשֵׁי בֵיתָֽנָא. וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָחָֽנָא. וּמֵחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא אַפְּקִנָּן בְּדִיל שְׁמָךְ רַבָּא: {{ק|{{ק|בעשרת ימי תשובה יש אומרים:}} '''יָהּ''' שְׁמַע אֶבְיוֹנֶֽיךָ. הַמְחַלִּים פָּנֶֽיךָ. אָבִֽינוּ לְבָנֶֽיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶֽיךָ: יָהּ עַם מִמַּעֲמַקִּים. יִקְרְאוּ מֵרֹב מְצוּקִים. אַל נָא תְשִׁיבֵם רֵקִים. הַיּוֹם מִלְּפָנֶֽיךָ: {{ק|יָהּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶֽיךָ. הַמְחַלִּים פָּנֶֽיךָ. אָבִֽינוּ לְבָנֶֽיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶֽיךָ:}} הַוּוֹתָם וַעֲוֹנָם. מְחֵה וְרֻבֵּי זְדוֹנָם. וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה לְמַעֲנָם. עֲשֵׂה צוּרִי לְמַעֲנֶֽךָ: {{ק|יָהּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶֽיךָ. הַמְחַלִּים פָּנֶֽיךָ. אָבִֽינוּ לְבָנֶֽיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶֽיךָ:}} וּמְחֵה הַיּוֹם חוֹבָם. וּרְצֵה כְּמוֹ שַׁי נִיבָם. וּלְךָ תָּכִין לִבָּם. וְגַם תַּקְשִׁיב אָזְנֶֽךָ: {{ק|יָהּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶֽיךָ. הַמְחַלִּים פָּנֶֽיךָ. אָבִֽינוּ לְבָנֶֽיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶֽיךָ:}} דִּמְעַת פְּנֵיהֶם תִּשְׁעֶה. וְתֶאֱסֹף עֵדֶר תּוֹעֶה. וְתָקִים לְךָ רוֹעֶה. וּפְקֹד בְּטוֹב צֹאנֶֽךָ: {{ק|יָהּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶֽיךָ. הַמְחַלִּים פָּנֶֽיךָ. אָבִֽינוּ לְבָנֶֽיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶֽיךָ:}} הוֹלְכֵי בְּדֶֽרֶךְ נְכוֹחָה. תְּבַשְֹּרֵם הַיּוֹם סְלִיחָה. וּבִתְפִלַּת הַשַּֽׁחַר. הַמְצִיאֵם חִנֶּֽךָ: {{ק|יָהּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶֽיךָ. הַמְחַלִּים פָּנֶֽיךָ. אָבִֽינוּ לְבָנֶֽיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶֽיךָ:}}}} '''אִם''' אָפֵס רֹֽבַע הַקֵּן. אֹֽהֶל שִׁכֵּן אִם רִקֵּן. אַל נָא נֹֽאבְדָֽה כִּי עַל־כֵּן. יֵשׁ לָֽנוּ אָב זָקֵן: פָּנִים לוֹ תַכִּיר. וְצִדְקוֹ לְפָנֶֽיךָ נַזְכִּיר. קַח נָא בֵּן יַקִּיר. וְנִמְצָה דָמוֹ עַל־קִיר: רָץ אֶל־הַנַּֽעַר לְהַקְדִּישׁוֹ. וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. עִטְּרוֹ בָּעֵצִים וְאִשּׁוֹ. נֵֽזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: יָחִיד הוּקַל כַּצְּבִי. עָנָה וְאָמַר אָבִי. הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים נָבִיא. וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא: מִלִּים הֱשִׁיבוֹ מִלְּהַבְהִילוֹ. וַיַּֽעַן וַיֹּֽאמֶר לוֹ. בְּנִי, אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ. וְיוֹדַע יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־אֲשֶׁר לוֹ: בְּמִצְוָֽתְךָֽ שְׁנֵיהֶם נִזְהָרִים. וְאַחֲרֶֽיךָ לֹא מְהַרְהְרִים. חָֽשׁוּ וְהָֽלְכֽוּ נִמְהָרִים. עַל אַחַד הֶהָרִים: רָאוּ אֵד תְּלוּלָה. מִהֲרוּ עֲצֵי עוֹלָה. יַחַד בְּאַהֲבָה כְּלוּלָה. יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה: רָאָה יָחִיד כִּי הוּא הַשֶֹּה. נָאַם לְהוֹרוֹ הַמְּנֻסֶּה. אָבִי אוֹתִי כַּכֶּֽבֶשׂ תַּעֲשֶׂה. לֹא־תַחְמֹל וְלֹא־תְכַסֶּה: בִּי חָֽפֵץ וְנִכְסֹף. לְבָבִי לוֹ לַחֲשֹׂף. אִם תִּמְנָעֵנִי סוֹף. רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף: יָדָיו וְרַגְלָיו עָקַד. וְחַרְבּוֹ עָלָיו פָּקַד. לְשׂוּמוֹ עַל־הָעֵצִים שָׁקַד. וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד: צַוָּאר פָּשַׁט מֵאֵלָיו. וְאָבִיו נִגַּשׁ אֵלָיו. לְשֹׁחֲטוֹ לְשֵׁם בְּעָלָיו. וְהִנֵּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נִצָּב עָלָיו: חֲקֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה. הָאָב עַל בְּנוֹ לֹא חָסָה. וְלִבּוֹ אֶל־כַּֽפַּיִם נָשָׂא. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה: קָרָא מֵרֶֽחֶם מִשְׁחָר. תְּמוּר בִּנְךָ הַנִּבְחָר. וְהִנֵּה אַיִל אַחַר. וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר: חֲלִיפֵי אַזְכָּרָתוֹ. תִּכּוֹן כְּהַקְטָרָתוֹ. וְתַעֲלֶה לְךָ תִּימְרָתוֹ. וְהָֽיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ: '''זִכָּרוֹן''' לְפָנֶיךָ בַּשַּֽׁחַק. לָעַד בַּסֵּֽפֶר יוּחַק. בְּרִית עוֹלָם בַּל יֻמְחַק. אֶת־אַבְרָהָם וְאֶת־יִצְחָק: קוֹרְאֶֽיךָ בָּאִים לָקוֹד. בְּצָרָה עֲקֵדָה תִּשְׁקֹד. וְצֹֽאנְךָֽ בְּרַחֲמִים תִּפְקֹד. פְּנֵי הַצֹּאן אֶל־עָקוֹד: עוֹרְרָה גְבוּרָֽתְךָֽ לְהָקִיץ נִרְדָּמִים. לְמַעַנְךָ תִּפְדֶּה חֲרֵדִים נִדְהָמִים. לְהַמְשִׁיךְ רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ מִשְּׁמֵי מְרוֹמִים. אֵל מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים: '''אֶל''' מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּֽוֹשְׁעִֽים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרֽוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָֽנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: וְשָׁם נֶאֱמַר: '''וַיַּעֲבֹ֨ר''' יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}  ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}  ׀ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙: וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: {{ק|{{ק|יש אומרים:}} '''לְמִתְוַדֶּה''' חַטֹּאתָיו, וּמוֹדֶה עַל רֹב אֲשָׁמָיו. אֲשֶׁר בַּהֶֽבֶל שְׁנוֹתָיו, כָּלוּ בְיָגוֹן יָמָיו. צוֹעֵק מִצָּרוֹתָיו, וּמִבֵּין תִּגְרַת קָמָיו. נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: '''מִ'''הְיוֹתִי מָשַֽׁכְתִּי, בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא עֲוֹנִי. לָכֵן שַֽׁבְתִּי וְנִחַֽמְתִּי, כִּי לֹא אֵדַע יוֹם דִּינִי. וּשְׁאֵרִי הִקְרַֽבְתִּי, וְנָסַֽכְתִּי מֵי עֵינִי. אוּלַי יְרַחֵם קוֹנִי, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו: נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: '''שְׁ'''דֵי גִילִי צָמָֽקוּ, וָאִינַק רֹאשׁ פְּתָנִים. וּמֵי עֵינַי שָׁחֲקוּ, מֵעוֹז כְּאֵבִי אֲבָנִים. וְרַחֲמֵי אָב רָחָֽקוּ, וְלא חָמַל עַל בָּנִים. וְאֵלַי יִתְאַפָּֽקוּ, הֲמוֹן מֵעָיו וְרַחֲמָיו: נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: '''הֱ'''בִיאָֽנִי בְּבוֹר לְבָאִים, וְהִנְחִילָֽנִי קִצְפּוֹ. וְנִשְׁכַּֽחְתִּי בְּבֵית כְּלָאִים, וְטָבַֽעְתִּי בְּיַם זַעְפּוֹ. בְּכָל־יוֹם יָרַֽדְתִּי פְּלָאִים, אַחֲרֵי הֶאֱרִיךְ לִי אַפּוֹ. הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו: נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: '''בְּזָכְרִי''' עַל מִשְׁכָּבִי זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו, אָֽקוּמָה וְאָבֽוֹאָה אֶל בֵּית אֱלֹהַי וַהֲדוֹמָיו, וָאֹמַר בְּנָשְׂאִי עַֽיִן בְּתַחֲנוּנַי אֱלֵי שָׁמָיו, נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: לְךָ אֵלִי צוּר חֵילִי מְנוּסָתִי בְצָרָתִי, בְּךָ שִׂבְרִי וְתִקְוָתִי אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי, לְךָ כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי וְנֶגְדְּךָ כָּל־תַאֲוָתִי, פְּדֵה עֶֽבֶד לְךָ צוֹעֵק מִיַּד רוֹדָיו וְקָמָיו. נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: עֲנֵֽנִי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲנֵֽנִי בְּקָרְאִי מִן הַמֵצַר, וְיִוָדַע בָּעַמִּים כִּי יָֽדְךָֽ לֹא תִקְצַר, וְאַל־תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי צוֹעֵק מִתִגְרַת צַר, אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו לְךָ מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה עַל עֲלוּמָיו. נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: מַה־יִתְאוֹנֵן וְיֹאמַר מַה־יְדַבֵּר וְיִצְטַדָּק, יְצִיר חֽוֹמֶר אֲשֶׁר תָשׁוּב גְּוִיָּתוֹ כְּאָבָק דַּק, מַה יִתֵּן לְךָ הָאָדָם כִּי יִרְשַׁע וְכִי יִצְדַּק, הַלֹא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו כְּתוּבִים בְּסֵֽפֶר יָמָיו, נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: חֲצוֹת (בְּעוֹד) לַיְלָה לְךָ קָֽמוּ עֲבָדֶֽיךָ בְּמַהֲלָלָם, זְכוּת אָבוֹת לָהֶם תִזְכּוֹר וְאַל תֵּֽפֶן לְמַעֲלָלָם, קְנֵה עֲדָֽתְךָֽ כִּימֵי קֶֽדֶם קְדוֹשׁ יַעֲקֹב גֹּאֲלָם, וְהִנָּשֵׂא הָאֵל עוֹשֶׂה הַשָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו: וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃}} '''רַחוּם''' וְחַנּוּן חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ רַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ: '''לְדָוִ֡ד''' אֵלֶ֥יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל־אֵב֑וֹשָׁה אַל־יַעַלְצ֖וּ אוֹיְבַ֣י לִֽי׃ גַּ֣ם כָּל־קֹ֭וֶיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם׃ דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ הַדְרִ֘יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ ׀ וְֽלַמְּדֵ֗נִי כִּֽי־אַ֭תָּה אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י אוֹתְךָ֥ קִ֝וִּ֗יתִי כׇּל־הַיּֽוֹם׃ זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃ חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י ׀ וּפְשָׁעַ֗י אַל־תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכׇר־לִי־אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ טוֹב־וְיָשָׁ֥ר יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַל־כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ׃ יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ׃ כׇּל־אׇרְח֣וֹת יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת לְנֹצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו׃ לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃ מִי־זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר׃ נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ׃ ס֣וֹד יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃ עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ פְּנֵה־אֵלַ֥י וְחׇנֵּ֑נִי כִּֽי־יָחִ֖יד וְעָנִ֣י אָֽנִי׃ צָר֣וֹת לְבָבִ֣י הִרְחִ֑יבוּ מִ֝מְּצוּקוֹתַ֗י הוֹצִיאֵֽנִי׃ רְאֵ֣ה עׇ֭נְיִי וַעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכׇל־חַטֹּאותָֽי׃ רְאֵֽה־אֹיְבַ֥י כִּי־רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי׃ שָׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ תֹּם־וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ׃ פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָרוֹתָֽיו׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ {{ק|תחינה ליום ראשון {{ק|(סימן שמואל חזק)}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} שַׁוְעַת עַמְּךָ הַקְשִׁיבָה. וַעֲשֵׂה עִמָּֽנוּ אוֹת לְטוֹבָה. וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד: מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת תְּחַלְּצֵם. וּמֵאַרְבַּע רוּחוֹת תְּקַבְּצֵם. וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד: וְאֶת־אֲבֵלֵי צִיּוֹן תְּנַחֵם. וְאֶת־אָהֳלִיבָה הַנְּדוּדָה תְּרַחֵם. לְחַבֵּר אֶת־הָאֹֽהֶל לִהְיוֹת אֶחָד: אֱדוֹם וּמוֹאָב צָֽמְתֽוּ בַבּוֹר חַיַּי. בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחַיַי. מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד: לְרַגְלַי טָֽמְנֽוּ פַּח וָפַֽחַת. וַיִּתְלַחֲשׁוּ עָלַי יַֽחַד. אֵין עוֹשֶׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: חַזֵּק עַמְּךָ שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶֽרֶץ. וְאֽוֹיְבֶֽיךָ יִהְיוּ לְכָלָה וָחֶֽרֶץ. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ {{ק|תחינה ליום שני {{ק|(סימן יהודה חזק):}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יָחִיד לִבּוֹת כָּל־בְּנֵי אָדָם חוֹקֵר. עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת עַד אֵין חֵֽקֶר. וַיְהִי עֶֽרֶב וַיְהִי בֹֽקֶר יוֹם שֵׁנִי: הַקְשֵׁב שִׂיחַת עַבְדְּךָ וְנִאֻמוֹ. סוֹבֵל גָּלוּת עַל שִׁכְמוֹ. וְיוֹם נָפְלוֹ לַהֲקִימוֹ. יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי: וּזְכֹר בְּרִית יְדִידֶֽיךָ. לְעַם צוֹעֲקִים נֶגְדֶּֽךָ. בְּנֵי יַעֲקֹב עֲבָדֶֽיךָ. וַיְצַו גַּם אֶת־הַשֵּׁנִי: דּוֹדִי הַקְשֵׁב תְּחִנּוֹת. וַחֲשֹׁב תְּפִלּוֹתָם כְּמָנוֹת. בִּזְכוּת מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת. נְתַנְאֵל בֶּן־צוּעָר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי: הַט אָזְנְךָ לִתְפִלַּת עַמֶּֽךָ. וּשְׁלַח לָֽנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֶֽךָ. וְנַקְרִיב קָרְבָּנוֹת לְפָנֶֽיךָ. אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶֽחָד בַּבֹּֽקֶר וְאֶת־הַכֶּֽבֶשׂ הַשֵּׁנִי: חַזֵּק לִבִּי מַלְכִּי. וּמַהֵר לְהָאִיר חֶשְׁכִּי. אִם נִסְתְּרָה דַּרְכִּי. הַצְלִיחָה נָא לְעַבְדְּךָ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי: {{ק|תחינה ליום שלישי {{ק|(סימן דויד בר אלעזר):}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דַּֽלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם. בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי. מֵרֹב כַּעְסִי וְשִׂיחִי. וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת־נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יָהּ הַקְשֵׁב נִאֻמִי. וַעֲשֵׂה אוֹת לְטוֹבָה עִמִּי. רַבּוֹת עָשִֽׂיתָ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִֽׁיעַ. אֵל צַדִּיק וּמוֹשִֽׁיעַ. לִישׁוּעָֽתְךָֽ קִוִּֽיתִי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: בְּקוּם עָלַי אֽוֹיְבִֽי. לֹא יִירָא לִבִּי. וַאֲנִי עָלֶֽיךָ בָּטַחְתִּי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: רָֽמָה בְּךָ יָדִי מִשְׂגַּבִּי. וְלֹא בְחַרְבִּי. כִּי לֹא בְחֶֽרֶב וּבַחֲנִית יוֹשִֽׁיעַ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: אֽוֹיְבַֽי גָּבָֽרוּ. וְעָלַי הִתְאַמָּֽרוּ. הַעַל אֵֽלֶּה תִתְאַפַּק יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: לָֽמָּה פָנֶֽיךָ תַסְתִּיר. וְאוֹיֵב עָלַי יַכְתִּיר. אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי אָשִֽׂימָה. וְעִם לְבָבִי אָהִֽימָה. הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: זֵדִים יְרִיבֽוּנִי. סְעִיפַי יְשִׁיבֽוּנִי. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: רַחֲמֶֽיךָ שִׂבַּֽרְתִּי. כִּי לְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹחַלְתִּי. אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי: {{ק|תחינה ליום רביעי {{ק|(סימן אני דויד קטן):}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אִם גָּדַל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. וְהִסְכַּֽלְתִּי עֲשֹׂה. אַל־תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּֽךָ: נִגְעֵי לְבָבִי הָבֵר. וְחַטֹּאת נְעוּרַי הַעֲבֵר. גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּֽךָ: יְגוֹנוֹתַי גָּֽבְרֽוּ. וְאַנְחוֹתַי לִבִּי שָֽׁבְרֽוּ. שַׂמֵּֽחַ נֶֽפֶשׁ עַבְדֶּֽךָ: דּֽוֹרְשֵֽׁי רָעָתִי עָלַי הִגְדִּֽילוּ. לְהַוָּתִי יָגִֽילוּ. אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מֵעַבְדֶּֽךָ: וְעַד אָן אֲשַׁוֵּעַ וְאֵין מִשְׁפָּט. מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרוֹדְפַי מִשְׁפָּט. כַּֽמָּה יְמֵי עַבְדֶּֽךָ: יָשׁוּב אַפְּךָ לְרַחֲמֵֽנִי. יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵֽנִי. כְּאִמְרָֽתְךָֽ לְעַבְדֶּֽךָ: דְּרָכַי סִפַּֽרְתִּי. וְעָלֶֽיךָ מִבֶּֽטֶן נִסְמַֽכְתִּי. הָאִֽירָה פָנֶֽיךָ עַל עַבְדֶּֽךָ: קָטֹֽנְתִּי מִכָּל־הַחֲסָדִים. צוּר מוֹשִׁיב יְחִידִים. אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ אֶת־עַבְדֶּֽךָ: טַהֲרֵֽנִי מֵחַטָּֽאתִי. אַל־תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי. אָֽנָּֽא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּי אֲנִי עַבְדֶּֽךָ: נִפְלָאוֹת הַרְאֵֽנִי. אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי. אַל־תַּט בְּאַף עַבְדֶּֽךָ: {{ק|תחינה ליום חמישי {{ק|(סימן שמואל):}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} שְׁעֵה נוֹדֵד מִקִּנּוֹ. וְעוֹרֵר שְׁנַת עֵינוֹ. וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלָּֽיְלָה: מִפְּנֵי בֹּֽשֶׁת אַשְׁמָתוֹ. הָֽיְתָה לּוֹ דִמְעָתוֹ. לֶֽחֶם יוֹמָם וָלָֽיְלָה: וַיְהִי בְּשִׁבְיוֹ נֶהְדָּף. וּמֵהַר לְגִבְעָה נִרְדָּף. לְחֹֽרֶב בַּיּוֹם וּלְקֶֽרַח בַּלָּֽיְלָה: אֽוֹיְבִֽים אוֹתִי יִלְחָֽצוּ. וְעָלַי יִתְיָעֲצוּ. וַיִּתְחָֽרְשֽׁוּ כָּל־הַלָּֽיְלָה: לְפָנֶֽיךָ תָּבֹא תְפִלָּתִי. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי. יוֹם צָעַֽקְתִּי בַּלָּֽיְלָה: {{ק|תחינה ליום ששי {{ק|(סימן אברהם):}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים. שְׁעֵה לְעֽוֹמְדִֽים. בְּבֵית יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בַּלֵּילוֹת: בְּךָ בָטַֽחְתִּי. וְשִׁמְךָ זָכַֽרְתִּי. עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת: רַחֵם עַל הוֹלֵךְ וּבָכֹה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ. מִפַּֽחַד בַּלֵּילוֹת: הִנְנִי הוֹלֵךְ שְׁחֽוֹחַ. לֹא מָצָאתִי מָנֽוֹחַ. יָמִים גַּם לֵילוֹת: מַלֵּט צוֹעֵק נֶגְדֶּֽךָ. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּֽךָ. וֶאֱמוּנָֽתְךָֽ בַּלֵּילוֹת: '''שׁ֚וּב''' מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ: אַל־תִּקְצף יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַד־מְאד אַל־תִּקְצֹף יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַד־מְאֹד וְאַל־לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן. הֵן הַבֶּט־נָא עַמְּךָ כֻלָּֽנוּ: אַל־תִּנְאַץ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. אַל־תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. זְכֹר אַל־תָּפֵר בְּרִֽיתְךָֽ אִתָּֽנוּ: אִם עֲוֹנֵֽינוּ עָֽנוּ בָֽנוּ. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. כִּי־רַבּֽוּ מְשׁוּבוֹתֵֽינוּ לְךָ חָטָֽאנוּ. אָדוֹן סְלַח לָֽנוּ: '''אִם''' אֲשָׁמֵֽנוּ כַּתּוֹלַע הֶאֱדִים. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת הֲמוֹן רַחֲמֶֽיךָ תַּקְדִּים. לְמַֽעַן אָב מֻצָּל מִכַּשְׂדִּים. גִּבַּרְתּוֹ בְּעֵֽמֶק הַשִּׁדִּים. אַהֲבָתוֹ זְכֹר הַיּוֹם לָֽנוּ. כִּי־רַבּֽוּ מְשׁוּבוֹתֵֽינוּ לְךָ חָטָֽאנוּ. אָדוֹן סְלַח לָֽנוּ: '''אִם''' חָטָֽאנוּ וְהִרְבִּינוּ לָצוֹן. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} גַּלֵּה לָֽנוּ עֵת רָצוֹן. לְמַֽעַן דָּגוּל הַנֶּעֱקַד כַּצֹּאן. וְאַיִל הוּשַׁת כָּפְרוֹ לְרָצוֹן. עֲקֵדָתוֹ זְכֹר הַיּוֹם לָֽנוּ. כִּי־רַבּֽוּ מְשׁוּבוֹתֵֽינוּ לְךָ חָטָֽאנוּ. אָדוֹן סְלַח לָֽנוּ: '''אִם''' הִרְבִּֽינוּ פֶּֽשַׁע וַעֲבֵרָה. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הִתְרַצֵּה בַּעֲתִירָה. לְמַֽעַן תָּם חָזָה סֻלָּם וַיִּירָא. וְלָן בַּמָּקוֹם מַה־נּוֹרָא. תֻּמָּתוֹ זְכֹר הַיּוֹם לָֽנוּ. כִּי־רַבּֽוּ מְשׁוּבוֹתֵֽינוּ לְךָ חָטָֽאנוּ. אָדוֹן סְלַח לָֽנוּ: '''אָתָֽאנוּ''' לְחַלּוֹת פָּנֶֽיךָ. כִּי חֶֽסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶֽיךָ. נָא אַל־תְּבִישֵֽׁנוּ. נָא אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ. סְלַח לָֽנוּ. וּשְׁלַח לָֽנוּ. יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶֽךָ: '''אָתָֽאנוּ''' לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כַּפָּרָה. אָיֹם וְנוֹרָא. מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. תְּחַיֵּֽינוּ. תְּחָנֵּֽנוּ. וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. סְלַח לָֽנוּ. וּשְׁלַח לָֽנוּ. יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶֽךָ: '''מָרָנָא''' דְבִשְׁמַיָּא. לָךְ מִתְחַנְּנָן כְּעַבְדָּא דְּמִתְחַנֵּן לְמָארֵהּ. הַב לָן לִבָּא לְתִיּוּבְתָּא. וְלָא נֶהְדַּר רֵיקָם מִן קַמָּךְ: מָרָנָא דְבִשְׁמַיָּא. לָךְ מִתְחַנְּנָן כְּבַר שִׁבְיָא דְמִתְחַנֵּן לְמָארֵהּ. כֻּלְּהוֹן בְּנֵי שִׁבְיָא בְּכַסְפָּא מִתְפָּרְקִין. וְעַמָּךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתִין וּבְתַחֲנוּנִין. אָרֵם יְמִינָךְ וְאַצְמַח פֻּרְקָנָךְ. סִבְרָא דְחַיָּיָא וּמֵתַיָּא: מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים. וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים. הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס. לְעַם עָנִי וּמְדֻלְדָּל. פְּרוֹקָנָא דְמֵעָלְמָא מְשֵׁזְבָנָא דְּמִלְּקַדְמִין. פְּרֹק יַעֲקֹב מֵאַרְעָא רְחִיקָא. וְאַסִּיק זַרְעֵהּ מֵאַרְעָא דְשִׁבְיָא: '''מַחֵי''' וּמַסֵּי. מֵמִית וּמֵחֵי. מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עָלְמָא: בְּרָא כַּד חָטֵי. אָבוּהִי לַקְיֵהּ. אָבוּהִי דְחַיִּיס. אַסֵּי לְכֵאבֵהּ: עַבְדָּא דְמָרִיד. וְנָפִיק בְּקוֹלָר. לְמָארֵהּ תָּאִיב. יִתְבַּר קוֹלָרֵהּ. בְּרָךְ בֻּכְרָךְ אֲנָן. וְחַטֵּינָן קַמָּךְ. הָא רַוְיָא נַפְשִׁין. בְּגִדִּין וּמְרָדִין: הָא עַבְדָּךְ אֲנָן. וּמְרַדְּנָן קַמָּךְ. הָא בְּבִזְתָּא וְשִׁבְיָא. וְהָא בְּמַלְקִיּוּתָא: בְּבָעוּ מִנָּךְ. בְּמָטוּ מִנָּךְ. בְּרַחֲמָךְ דִּנְפִישִׁין. אַסֵּי לְכֵאבִין. דְּאִתְּקָֽפוּ עֲלָן. עַד דְּלָא נֶהֱוֵי. גְּמִירָא בְּשִׁבְיָא: מַחֵי וּמַסֵּי. מֵמִית וּמֵחֵי. מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עָלְמָא: '''רַחֲמִים''' פְּשׁוּטִים בִּקַּֽשְׁנוּ מִמָּךְ. כִּי רַבִּים רַחֲמִים עִמָּךְ. צְדָקָה וָחֶֽסֶד עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. אָֽנָּֽא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ הָסֵר מִמֶּֽנּוּ וּמִבָּתֵּֽינוּ. וּמִבָּתֵּי כָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם. דֶּֽבֶר. וְחֶֽרֶב. וְרָעָה. וְרָעָב. וּשְׁבִי. וּבִזָּה. וּמַשְׁחִית. וּמַגֵּפָה. וְשָׂטָן. וְיֵֽצֶר הָרָע. וְחוֹלָאִים רָעִים. וְצַר. מֵעַמָּךְ: '''חַיִּים''' טוֹבִים שָׁאַֽלְנוּ מִמָּךְ. כִּי מְקוֹר חַיִּים עִמָּךְ. צְדָקָה וָחֶֽסֶד עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. אָֽנָּֽא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ הָסֵר מִמֶּֽנּוּ וּמִבָּתֵּֽינוּ. וּמִבָּתֵּי כָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם. דֶּֽבֶר. וְחֶֽרֶב. וְרָעָה. וְרָעָב. וּשְׁבִי. וּבִזָּה. וּמַשְׁחִית. וּמַגֵּפָה. וְשָׂטָן. וְיֵֽצֶר הָרָע. וְחוֹלָאִים רָעִים. וְצַר. מֵעַמָּךְ: '''אֵלֶֽיךָ''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נָשָֽׂאתִי עֵינַי. שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. כְּגֹֽדֶל חַסְדֶּֽךָ: בְּשִׁמְךָ בָּטַֽחְתִּי. וְכַפַּי שִׁטַּֽחְתִּי. דְּבָרִים לָקַֽחְתִּי. וּבָֽאתִי עָדֶֽיךָ: גָּֽבְרֽוּ יְגוֹנוֹתַי. וַיִּרְבּוּ אַנְחוֹתַי. כִּי כָל־עֲוֹנוֹתַי. שַֽׁתָּה לְנֶגְדֶּֽךָ: דָּֽלְפָֽה מִתּוּגָה. נַפְשִׁי הָעֲנוּגָה. וְחַלֵּץ מִדְּאָגָה. נֶפֶֽשׁ עַבְדֶּֽךָ: הַעֲבֵר חַטָּאתִי. אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי. וְגַם אֶת דִּמְעָתִי. שִֽׂימָה בְּנֹאדֶֽךָ: וּבְרֹגֶז רַחֵם. זָכְרָה וְהִנָּחֵם. וְשַׂמֵּחַ וְנַחֵם. נֶֽפֶשׁ עַבְדֶּֽךָ: זְכֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי. לַעֲנָה מֵעוֹדִי. עַד מָתַי לְנֶגְדִּי. תְּחַדֵּשׁ עֵדֶֽיךָ: חֵרְפֽוּנִי צוֹרְרַי. אֽוֹיְבַֽי וְשׁוֹרְרַי. הַקְשֵׁב נָא אֲמָרַי. בְּבֹאִי בְּפַחְדֶּֽךָ: טָֽמְנוּ לִי זֵדִים. פַּחִים וּמְצוּדִים. וּבָהֶם נִלְכָּדִים. פַּעֲמֵי יְדִידֶֽיךָ: יְשִׂימוּן לִי מְצוּדִים. וְשֶֽׁקֶר בִּי מְעִידִים. בְּעָלֽוּנִי זֵדִים. צוּר, בִּלְעָדֶֽיךָ: כְּבֽוֹדְךָֽ גַּלֵּה צוּר. לְעַם עָזוּב וְעָצוּר. וְטֽוּבְךָֽ הַנָּצוּר. תְּנָה לִשְׂרִידֶֽיךָ: לְחוּצִים בְּרֹב דֹּחַק. מֵהֶם אַל־תִּרְחַק. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק. וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ: מָרוֹם מִמְּרוֹמִים. רַחֵם עַל־עֲגוּמִים. וְעַל זֶֽרַע רְחוּמִים. יְלִידֵי יְדִידֶֽיךָ: נוֹאֲקִים בְּבוֹר גָּלוּת. בְּךָ שָֽׂמוּ אֱיָלוּת. וְהָרֵם מִשִּׁפְלוּת. גֶּֽזַע חֲסִידֶֽיךָ: סֽוֹבְלֵֽי עֹל תְּצַהֵל. וְאֽוֹיְבֵיהֶֽם תְּבַהֵל. וּכְקֶֽדֶם תְּנַהֵל. דִּגְלֵי גְדוּדֶֽיךָ: עֲנֵה אֶת־עֲתִירָתָם. סְמֹךְ אֶת־נְפִילָתָם. וְהָשֵׁב אֶת־שְׁבוּתָם. מֵאַפְסֵי חֶלְדֶּֽךָ: פְּדֵה עַם לְךָ הוֹמֶה. וּכְאִלֵּם דּוֹמֶה. בְּגָלוּת זֶה כַמֶּה. שָֽׂבְעֽוּ נְדוּדֶֽיךָ: צַדִּיק בְּמִפְעָלוֹת. לְךָ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת. דְּלֵֽנוּ מִמְּצוּלוֹת. לְמַֽעַן חֲסָדֶֽיךָ: קַבֵּץ מְפֻזָּרִים. בְּכַבְלֵי צַר סְגוּרִים. בְּלָעוּם אַכְזָרִים. שָֽׂרְפֽוּ מוֹעֲדֶֽיךָ: רַחוּם הֱיֵה לְמִשְׁעָן. לְעַם רָוֶה לַֽעַן. וַעֲשֵׂה נָא לְמַֽעַן. שְׁלֹֽשֶׁת עֲבָדֶֽיךָ: שַׁדַּי נִשְׂגַּֽבְתָּ. בְּכָל־אֲשֶׁר פָּעַֽלְתָּ. כִּי צַדִּיק אַתָּה. וְצֶֽדֶק מַדֶּֽיךָ: תְּכַפֵּר עֲוֹנִי. כִּי שִׂבְרִי בְּךָ מַלְכִּי. וְכוֹנֵן אֶת־דַּרְכִּי. אֱלֹהַי לְעָבְדֶּֽךָ: תִּשְׁעֶה לִתְפִלָּתִי. וּלְשִֽׂיחַ רִנָּתִי. כִּי אַתָּה תִקְוָתִי. וּמִי לֹא יְעִידֶֽךָ: אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נָשָׂאתִי עֵינַי. שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. כְּגֹדֶל חַסְדֶּֽךָ: '''אָבִֽינוּ''' אָב הָרַחֲמָן, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ: בַּצָּר לָֽנוּ קְרָאנֽוּךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: גַּלְגֵּל עָלֵֽינוּ הֲמוֹן רַחֲמֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: דְּרַשְׁנֽוּךָ הִמָּצֵא לָֽנוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: הֵעָתֵר לָֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם בִּתְפִלָּתֵֽנוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: וְאַל תְּבִישֵֽׁנוּ מִשִֹּבְרֵֽנוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: זָכְרֵֽנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: טַהֲרֵֽנוּ מִטֻּמְאוֹת עֲוֹנֵיֽנוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: '''חֲמֹל''' עַל עַמָּךְ. וְרַחֵם עַל נַחֲלָתָךְ. חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ. חָנֵּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ: '''אָבִֽינוּ''' מַלְכֵּֽנוּ אָבִֽינוּ אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: אִם הֵטַֽבְנוּ פֹֽעַל. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. וְאִם הֵרַֽעְנוּ מַֽעַל. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: אִם גָּבַר פִּשְׁעֵֽנוּ. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. אָֽתָּה צוּר יִשְׁעֵֽנוּ. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: אִם הִרְבִּֽינוּ אֹֽמֶר. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. זְכֹר כִּי אֲנַֽחְנוּ חֹֽמֶר. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: אִם לְךָ חָטָֽאנוּ. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. אָדוֹן סְלַח לָֽנוּ. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: לְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} קִוִּֽינוּ. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. כִּי אָֽתָּה אָבִֽינוּ. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: לְךָ פֵּרַֽשְׂנוּ שַֽׁעַל. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. הַמְצִיא לָֽנוּ תַּֽעַל. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: חֽוּשָׁה שְׁלַח מָשִֽׁיחַ. אָבִֽינוּ אָֽתָּה. וְצִיץ יֶֽשַׁע תַּפְרִֽיחַ. אֵין לָֽנוּ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אָבִֽינוּ אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: '''אָבִֽינוּ''' מַלְכֵּֽנוּ, אָבִֽינוּ אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ רַחֵם עָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ: וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃ זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה: יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃ אַֽל־תִּזְכׇּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֢ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃ עֶ֭זְרֵֽנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חׇנֵּ֑נוּ כִּי־רַ֗֝ב שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז׃ בְּרֹֽגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. בְּרֹֽגֶז אַהֲבָה תִּזְכּוֹר. בְּרֹֽגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר. בְּרֹֽגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר: יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃ '''שׁוֹמֵר''' יִשְׂרָאֵל. שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. וְאַל־יֹאבַד יִשְׂרָאֵל. הָאֽוֹמְרִֽים בְּכָל־יוֹם. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: '''שׁוֹמֵר''' גּוֹי אֶחָד. שְׁמֹר שְׁאֵרִית גּוֹי אֶחָד. וְאַל־יֹאבַד גּוֹי אֶחָד. הָאֽוֹמְרִֽים בְּכָל־יוֹם. שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ אֶחָֽד׃ '''שׁוֹמֵר''' גּוֹי קָדוֹשׁ. שְׁמֹר שְׁאֵרִית גּוֹי קָדוֹשׁ. וְאַל־יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ. הָאֽוֹמְרִֽים בְּכָל־יוֹם. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ: '''שׁוֹמֵר''' גּוֹי רַבָּא. שְׁמֹר שְׁאֵרִית גּוֹי רַבָּא. וְאַל־יֹאבַד גּוֹי רַבָּא. הָאֽוֹמְרִֽים בְּכָל־יוֹם. אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא: {{ק|{{ק|ואומר החזן קדיש}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תֵּעָֽנוּ''' וְתֵעָֽתְרֽוּ בְּרַחֲמִים מִן הַשָּׁמַֽיִם, תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם, תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצוֹן, וְיֵעָנֶה קוֹל עֲתִירַתְכֶם, וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: יְהֹוָ֞ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ {{ק|{{ק|בעשרת ימי תשובה}} וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים}} וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: {{ק|{{ק|אמן}}}}: '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהֽוֹן וּבָעֽוּתְהֽוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבֽוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}}}} '''שִׁ֥יר''' הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ {{ק|{{ק|ואומרים קדיש יהא שלמא:}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}}}} <noinclude>}}</noinclude> ==סדר התרת קללות== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|בעיר הקודש ירושלים ת״ו יש נוהגים לומר התרת קללות בנוסח זה, יעמדו השואלים לפני עשרה או שלושה יראי ה', ויתחרטו על כל מעשיהם הרעים ויאמרו:}}}} '''שִׁמְעוּ''' נָא רַבּוֹתֵינוּ, הֲרֵי אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים וּמְבַקְשִׁים הַתָּרָה, מִן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִן תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּמִבֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה וּמִבֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, וּמִמַּעֲלַתְכֶם, שֶׁתַּתִּירוּ לָֽנוּ וּלְנַפְשֵׁנוּ לְנָשֵׁינוּ וּלְבָנֵינוּ וּלְכָל־אַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ וּלְכָל־הַנִּלְוִים אֵלֵינוּ, כָּל־מִינֵי נְדָרִים שֶׁנָּדַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים בְּכָל־מִין לְשׁוֹן נדֶר, וְכָל־מִינֵי נְזִירוּת וְאִסּוּרִים שֶׁאָסַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים בְּכָל לשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה. וְכָל־הַהַסְכָּמוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ שֶׁהִסְכַּמְנוּ אֲפִלּוּ בְמַחֲשָׁבָה, לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה בְּכָל־צַד־וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, וּמִנְהָגִים שֶׁהִנְהַגְנוּ אֶת־עַצְמֵנוּ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה, אוֹ פְרִישׁוּת, אוֹ סְיָגִים וּגְדָרִים, אוֹ חֻמְרוֹת וְנִדְרֵי זֵרוּזִין, בְּכָל־צַד־וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, וְנָהַגְנוּ הַדָּבָר הַהוּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹ יוֹתֵר, וְלֹא פֵּרַשְׁנוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּלִי נֶדֶר. וְכָל־מִינֵי שְׁבוּעוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ בְּכָל־לָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים בְּכָל־צַד וְאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה. וְגַם הֲרֵינוּ מְבַקְּשִׁים ממַּעֲלַתְכֶם לְהַתִּיר לָֽנוּ וּלְכָל־בְּנֵי־בֵיתֵנוּ כָּל־מִינֵי אָלוֹת שַׁמַּתּוֹת חֲרָמִים אִרוּרִים נִדּוּיִים וּנְזִיפוֹת וְכִנּוּיִים, וְכָל־מִינֵי קְלָלוֹת שֶׁקִּלַּלְנוּ אֶת־עַצְמֵנוּ אוֹ אֶת־אֲחֵרִים, אוֹ אֲחֵרִים שֶׁקִּלְּלוּ אוֹתָנוּ בֵּין בְּהָקִיץ בֵּין בַּחֲלוֹם. וּבִפְרָט אִם עָבַרְנוּ עַל אוֹתָם אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים שֶׁבֵּית־דִּין מְנַדִּין עֲלֵיהֶם, עַל כֻּלָּם אוֹ עַל מִקְצָתָן, אוֹ אֲפִלּוּ עַל אֶחָד מֵהֶם. אוֹ שֶׁעָבַרְנוּ עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו שׁוּם קְלָלָה, אוֹ שׁוּם גְּזֵרָה רָעָה. וְכָל־מִינֵי חֲלוֹמוֹת רָעִים שֶׁחָלַמְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים, אוֹ אֲחֵרִים שֶׁחָלְמוּ עָלֵינוּ רָעָה. וְכָל־מִינֵי פִּתְרוֹנִים רָעִים עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁפָּתַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ אוֹ לַאֲחֵרִים, אוֹ אֲחֵרִים שֶׁפָּתְרוּ רָעָה לָֽנוּ. וְכָל־מִינֵי מְסִירַת דִּין שֶׁמָּסַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים, אוֹ אֲחֵרִים שֶׁמָּסְרוּ עָלֵינוּ. וְכָל־מִינֵי פִּתְחוֹן פֶּה לְרָעָה שֶׁפָּתַחְנוּ פִּינוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים, אוֹ אֲחֵרִים שֶׁפָּתְחוּ פִּיהֶם לְרָעָה עָלֵינוּ. וְכָל־מִינֵי גְזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְכָל־מִינֵי עַיִן הָרָע, וְכָל־מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְכָל־מִינֵי גַאֲוָה וְכַעַס וְקַפְדָּנוּת וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת, וְכָל־מִינֵי הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְבַטָּלָה, וְכָל־מִינֵי דְבָרִים אֲסוּרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּינוּ. עַל הַכֹּל הֲרֵי אֲנַחְנוּ מִתְחָֽרְטִים עֲלֵיהֶם חֲרָטָה גְּמוּרָה, וּמְבַטְּלִים אוֹתָם בִּטּוּל גָּמוּר. וְאֵין אֲנַחְנוּ תּוֹהִים וּמִתְחָֽרְטִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשִׂינוּ וְשֶׁקִּיַּמְנוּ, אוֹ שֶׁקִּבַּלְנוּ אוֹ שֶׁהִנְהַגְנוּ, אֶלָּא הֲרֵי אֲנַחְנוּ מִתְחָֽרְטִים עַל שֶׁקִּבַּלְנוּ הָעִנְיָנִים הָהֵם בְּחִיּוּב נֶדֶר אוֹ שְׁבוּעָה, וַאֲנַחְנוּ יְרֵאִים לְנַפְשֵׁנוּ שֶׁלֹּא נִכָּשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲוֹן נדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, וּמְקַבְּלִים עָלֵינוּ לָשׁוּב בּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וּמֵעַתָּה אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים ממַּעֲלַתְכֶם לְהַתִּיר לָֽנוּ עֲלֵיהֶם הַתָּרָה גְּמוּרָה: {{ק|{{ק|ויענו המתירים:}}}} {{ק|(בְּצֵרוּף וּ)}}'''בִּרְשׁוּת''' קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וּבִרְשׁוּת בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה, וּבִרְשׁוּת בֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, וּבִרְשׁוּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבִרְשׁוּת סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה, וּבִרְשׁוּת סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה, מֻתָּרִים יִהְיוּ כָּל־קְלָלוֹת אָלוֹת וְשַׁמַּתּוֹת וַחֲרָמִים וְאִרוּרִים וְנִדּוּיִים וּנְזִיפוֹת וּבִטּוּיִים וְכִנּוּיִים וְכָל־דְּבָרִים רָעִים וְכָל־חֲלוֹמוֹת רָעִים וּפִתְרוֹנִים רָעִים וּמְסִירַת דִּין וּפִתְחוֹן פֶּה לְרָעָה וְכָל־מִינֵי דְבָרִים אֲסוּרִים וְכָל־מִינֵי גְזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְכָל־מִינֵי עַיִן רָעָה, וְכָל־מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְכָל־מִינֵי גַאֲוָה וְכַעַס וְקַפְדָּנוּת וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת, וְכָל־מִינֵי נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת וּנְזִירוּת וְאִסּוּרִין וְקַבָּלוֹת וּמִנְהָגִים שֶׁהוּשָׂמוּ עֲלֵיכֶם אוֹ עַל שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי בָתֵּיכֶם, וְכֵן קְלָלוֹת שֶׁקִּלְּלוּ אֶתְכֶם אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁקִּלַּלְתֶּם אֶת־עַצְמֵכֶם, אוֹ שֶׁקִּלַּלְתֶּם אֶת־אֲחֵרִים, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּכַעַס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, בֵּין בַּחֲלוֹם בֵּין בְּהָקִיץ, בְּכָל־אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, אוֹ שֶׁנִּתְחַיַּבְתֶּם שׁוּם קְלָלָה אוֹ אִרוּר אוֹ חֵרֶם אוֹ נִדּוּי אוֹ נְזִיפָה אוֹ שׁוּם גְּזֵרָה רָעָה בְּאֵיזֶה צַד וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, עַל הַכֹּל מֵעַתָּה וּמֵעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מַתִּירִין וּמְבַטְּלִין מֵעֲלֵיכֶם אֶת־הַכֹּל בְּצֵרוּף קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וּבֵית דִּין פַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּפַמַּלְיָא שֶׁל מַטָּה: '''מֻתָּרִים''' לָכֶם, מֻתָּרִים לָכֶם, מֻתָּרִים לָכֶם. שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים לָכֶם. מְחוּלִים לָכֶם, מְחוּלִים לָכֶם, מְחוּלִים לָכֶם. אֵין כָּאן קְלָלוֹת, אֵין כָּאן אָלוֹת, אֵין כָּאן שַׁמַּתּוֹת, אֵין כָּאן אִרוּרִים, אֵין כָּאן חֲרָמִים, אֵין כָּאן נדּוּיִים, אֵין כָּאן נזִיפוֹת, אֵין כָּאן בִּטּוּיִים, אֵין כָּאן דְּבָרִים רָעִים, אֵין כָּאן חֲלוֹמוֹת רָעִים, אֵין כָּאן פִּתְרוֹנִים רָעִים, אֵין כָּאן מְסִירַת דִּין, אֵין כָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לְרָעָה, אֵין כָּאן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, אֵין כָּאן גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, אֵין כָּאן עַיִן הָרָע דְּנָשִׁים, אֵין כָּאן עַיִן הָרָע שֶׁל אֲנָשִׁים, אֵין כָּאן עַיִן הָרָע דְּשׂוֹנְאִים וּדְאוֹהֲבִים, אֵין כָּאן דְּבָרִים אֲסוּרִים, אֵין כָּאן קַבָּלוֹת, אֵין כָּאן מִנְהָגִים. כֻּלָּם יִהְיוּ בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, וַחֲשׁוּבִים כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין, וְכָל־מִינֵי עַיִן הָרָע יוּסָרוּ מֵעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וּמֵעֲלֵיכֶם וּמִבָּתֵּיכֶם, וְיֻשְׁלְכוּ בִּמְצוּלוֹת יָם, כַּכָּתוּב: וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ '''אָנָּא''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים, וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת־כַּעֲסֶֽךָ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ, וְיִתְמַתְּקוּ הַדִּינִין מֵעַל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל וּמֵעָלֵינוּ, וּזְכֹר לָֽנוּ עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּאִלּוּ אֶפְרוֹ צָבוּר וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהַבֵּט בְּאֶפְרוֹ לְהַצִּילֵנוּ לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל מִכָּל־רָע. וּכְשֵׁם שֶׁמַּסְכִּימִים וּמַתִּירִים לָכֶם הַבֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, כַּךְ יַסְכִּימוּ וְיַתִּירוּ לָכֶם הַבֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה. וְכָל־הַקְּלָלוֹת וְכָל־הַחֲלוֹמוֹת רָעִים, וְכָל־פִּתְרוֹנִים רָעִים, וְכָל־מְסִירַת דִּין, וְכָל־פִּתְחוֹן פֶּה לְרָעָה, וְכָל־מִינֵי גְזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְכָל־מִינֵי דְבָרִים אֲסוּרִים, וְכָל־מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, כֻּלָּם יִתְהַפְּכוּ לָכֶם לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, כַּכָּתוּב: וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶֽיךָ׃ וּכְתִיב: וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ '''עֲשֵׂה''' לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ יְֽהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|ואחר כך ימסרו השואלים מודעה זו ויאמרו:}}}} '''הֲרֵי''' אֲנַחְנוּ מוֹסְרִים מוֹדָעָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְלִפְנֵי בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה וְלִפְנֵי בֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, וְלִפְנֵיכֶם, וּמְבַטְּלִים מעַתָּה וְעַד עוֹלָם כָּל־מִין קַבָּלָה אִם נְקַבֵּל עָלֵינוּ מִנְּדָרִים וּשְׁבוּעוֹת וּנְזִירוּת וְאִסּוּרִין וְקוּנָמוֹת וַחֲרָמוֹת וְהַסְכָּמוֹת וְקַבָּלָה בַּלֵּב בּכָל־לָשׁוֹן בְּכָל־צַד וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, בֵּין בְּהָקִיץ בֵּין בַּחֲלוֹם, חוּץ מִנִּדְרֵי קַבָּלַת תּעֲנִית אֲשֶׁר נְקַבֵּל. וּתְנַאי מוֹדָעָה זוֹ יִהְיֶה קַיָּם עַד עוֹלָם, וְלֹא יִתְבַּטֵּל בְּשׁוּם צַד וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה. וְאִם נִשְׁכַּח לִתְנַאי מוֹדָעָה זוֹ וְנִדּוֹר עוֹד, אוֹ נִשָּׁבַע עוֹד וְלֹא נִזְכֹּר לִתְנַאי מוֹדָעָה זוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְנֶדֶר אוֹ לִשְׁבוּעָה, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכְרִים לִתְנַאי מוֹדָעָה זוֹ וְנַחֲזֹר לִנְדֹּר אוֹ לִשָּׁבַע מֵחֲמַת אֵיזוֹ סִבָּה שֶׁתִּהְיֶה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, בְּכָל לשׁוֹן, בֵּין בִּלְשׁוֹן נדָרִים וּשְׁבוּעוֹת אוֹ נְזִירוּת אוֹ אִסָּרִים אוֹ קוֹנָמוֹת אוֹ חֲרָמוֹת אוֹ הַסְכָּמוֹת אוֹ קַבָּלָה בַּלֵּב, בְּכָל־צַד וָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, הֲרֵי אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים אוֹתָם בִּטּוּל גָּמוּר וּמַתְנִים עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין, וְלָא יִהְיוּ חָלִין כְּלָל. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מֵעַתָּה מְגַלִּים דַּעְתֵּנוּ שֶׁאֵין לָֽנוּ חֵפֶץ בָּהֶם וְלֹא בְּקִיּוּמָם, כִּי אִם בְּקִיּוּם תְּנַאי מוֹדָעָה זוֹ שֶׁלֹּא תִתְבַּטֵּל לעוֹלָם: '''וְעוֹד''' אֲנַחְנוּ מוֹסְרִים מוֹדָעָה לִפְנֵיכֶם בְּכָל־לִבֵּנוּ וּבְכָל־נַפְשֵׁנוּ, וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים מעַתָּה וְעַד עוֹלָם כָּל־מִין מַעֲשֶׂה שֶׁל אִסּוּר אִם נַעֲשֶׂה חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן כָּל־מִין דִּבּוּר שֶׁל אִסּוּר אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּינוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַמַּעֲשִׂים וּמֵהַדִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים מדְּאוֹרַיְתָא אוֹ מִדְּרַבָּנָן אוֹ מִדִּבְרֵי קַבָּלָה אוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְגַם כָּל־מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וְגַם כָּל־מִינֵי גַאֲוָה וְכַעַס וְקַפְדָּנוּת וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת וְחֶמְדָּה וְתַאֲוָה וּנְקִימָה וּנְטִירָה, וְכָל־מִינֵי רְאִיָּה וּשְׁמִיעָה וְרֵיחַ וְקוֹל וּרְמִיזָה הָאֲסוּרִים, אִם נַעֲשֶׂה אוֹ נְדַבֵּר אוֹ נַחֲשׁוֹב אוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּכַעַס, בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, בֵּין בַּחֲלוֹם בֵּין בְּהָקִיץ. מֵעַתָּה הֲרֵי אֲנַחְנוּ מִתְחָֽרְטִים עֲלֵיהֶם וּמַתְנִים עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים מעִקָּרָן וְלָא יִהְיוּ חָלִין כְּלָל וְעִקָּר, וּבְכֻלְּהוֹן אִתְחַרָֽטְנָא בְהוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: '''וְעוֹד''' אֲנַחְנוּ מוֹסְרִים מוֹדָעָא לִפְנֵיכֶם רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל־מַחֲשָׁבָה רָעָה וְהִרְהוּר רע וּרְעוּתָא דְלִבָּא, אִם יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ וּמֹחֵנוּ וּבִפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְתַלְמוּד תּוֹרָה, בְּאֵיזֶה צַד וְאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ לִכְבוֹד וּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מֵעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים אוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וּרְעוּתָא דְלִבָּא שֶׁהֵם נֶגֶד רְצוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּטּוּל גָּמוּר כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. וּמִכָּל־שֶׁכֵּן אִם נְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר רע וְאָסוּר, מֵעַכְשָׁו יִהְיוּ הַכֹּל בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים. וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְבָאֲרִים וּמְפָֽרְשִׁים בָּאֵר הֵיטֵב, וַאֲנַחְנוּ מְגַלִּים דַּעְתֵּנוּ וּרְצוֹנֵנוּ בְּכָל־לִבֵּנוּ כִּי רְצוֹנֵנוּ וּמַאֲוָיֵנוּ וְכַוָּנָתֵנוּ לַעֲבֹד אֶת־בּוֹרְאֵנוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, עֲבוֹדָה תַמָּה, בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת. וְכָל־מַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵם נֶגֶד רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵעַכְשָׁו בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים כִּי הֵם מצַּד יֵצֶר הָרָע וְהַכֹּל הָבֶל, בְּאֹפֶן שֶׁכָּל־עֲבוֹדָתֵנוּ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה הַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו דַּוְקָא בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה כְּלָל וְעִקָּר. וְהַכֹּל הוּא לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״י בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, לְדַעַת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וּלְדַעַת רַבֵּנוּ יִצְחָק לוּרְיָא אַשְׁכְּנָזִי. הַמָּקוֹם בְּרַחֲמָיו יַעְזְרֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ {{ק|{{ק|ואחר כך יאמרו המתירים קבלת מסירת המודעה, וזה נוסחה:}}}} {{ק|(בְּצֵרוּף וּ)}}'''בִּרְשׁוּת''' קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, קִבַּלְנוּ מְסִירַת הַמּוֹדָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר מְסַרְתֶּם גּוּפְכֶם נַפְשְׁכֶם רוּחֲכֶם וְנִשְׁמַתְכֶם לְעִלַּת כָּל־הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל־הַסִּבּוֹת. וְכָל־מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ מֵהַיּוֹם נֶגֶד מְסִירַת הַמּוֹדָעָה הַזֹּאת, הֵן בְּמַעֲשֶׂה הֵן בְּדִבּוּר וְהֵן בְּמַחֲשָׁבָה, אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה אוֹ הַדִּבּוּר אוֹ הַמַּחֲשָׁבָה {{ק|(בְּצֵרוּף וּ)}}בִּרְשׁוּת קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וְלֹא יַעֲשׂוּ בָּכֶם שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל: <noinclude>}}</noinclude> ==סדר התרת נדרים== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|יש נוהגים לעשות התרה ביום י״ט אב שהוא ארבעים יום לפני ראש השנה, ובערב ראש חודש אלול שהוא ארבעים יום לפני כיפור, ובערב ראש־השנה ובערב כיפור. יעמדו לפני עשרה יראי ה' שיושבים, או לפני שלשה אם אין עשרה, ויאמרו:}}}} '''שִׁמְעוּ''' נָא רַבּוֹתֵינוּ, כָּל־נֶדֶר, אוֹ שְׁבוּעָה, אוֹ אִסּוּר, אוֹ קוּנָם, אוֹ חֵרֶם, שֶׁנָּדַרְנוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ בְּהָקִיץ אוֹ בַּחֲלוֹם, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ בְּשֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֵינָם נִמְחָקִים, וּבְשֵׁם הֲוַיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, וְכָל־מִינֵי נְזִירוּת שֶׁקִּבַּלְנוּ עָלֵינוּ וַאֲפִלּוּ נְזִירוּת שִׁמְשׁוֹן, וְכָל־שׁוּם אִסּוּר, וַאֲפִלּוּ אִסּוּר הֲנָאָה, שֶׁאָסַרְנוּ עָלֵינוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים, בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל אִסּוּר, בֵּין בִּלְשׁוֹן אִסּוּר, אוֹ חֵרֶם אוֹ קוּנָם וְכָל־שׁוּם קַבָּלָה, אֲפִלּוּ שֶׁל מִצְוָה שֶׁקִּבַּלְנוּ עָלֵינוּ, בֵּין בִּלְשׁוֹן שְׁבוּעָה, בֵּין בִּלְשׁוֹן נְזִירוּת, בֵּין בְּכָל־לָשׁוֹן, וְגַם הַנַּעֲשָׂה בִּתְקִיעַת כַּף, בֵּין כָּל־נֶדֶר, וּבֵין כָּל־נְדָבָה, וּבֵין שׁוּם מִנְהָג שֶׁל מִצְוָה שֶׁהִנְהַגְנוּ אֶת־עַצְמֵנוּ וְכָל־מוֹצָא שְׂפָתֵינוּ שֶׁיָּצָא מִפִּינוּ, אוֹ שֶׁנָּדַרְנוּ וְגָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה מֵהַמִּצְוֹת, אוֹ אֵיזוֹ הַנְהָגָה טוֹבָה, אוֹ אֵיזֶה דָבָר טוֹב שֶׁנָּהַגְנוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא הִתְנֵינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה בְּלִי נֶדֶר, הֵן דָּבָר שֶׁעָשִׂינוּ, הֵן עַל עַצְמֵנוּ הֵן עַל אֲחֵרִים, הֵן אוֹתָם הַיְדוּעִים לנוּ, הֵן אוֹתָם שֶׁכְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִמֶּנּוּ, בְּכֻלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְּהוֹן מֵעִקָּרָא. וְשׁוֹאֲלִים וּמְבַקְּשִׁים אֲנַחְנוּ מִמַּעֲלַתְכֶם הַתָּרָה עֲלֵיהֶם, כִּי יָרֵאנוּ פֶּן נִכָּשֵׁל וְנִלָּכֵד, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲוֹן נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, וּנְזִירוּת, וַחֲרָמוֹת, וְאִסּוּרִין, וְקוּנָמוֹת, וְהַסְכָּמוֹת. וְאֵין אֲנַחְנוּ תּוֹהִים, חַס וְשָׁלוֹם, עַל קִיּוּם הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים הָהֵם שֶׁעָשִׂינוּ, רַק אֲנַחְנוּ מִתְחרְטִים עַל קַבָּלַת הָעִנְיָנִים בִּלְשׁוֹן נֶדֶר, אוֹ שְׁבוּעָה, אוֹ נְזִירוּת, אוֹ אִסּוּר, אוֹ חֶרֶם, אוֹ קוּנָם, אוֹ הַסְכָּמָה, אוֹ קַבָּלָה בַּלֵּב. וּמִתְחרְטִים אֲנַחְנוּ עַל זֶה שֶׁלֹּא אָמַרְנוּ הִנְנוּ עוֹשִׂים דָּבָר זֶה בְּלִי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה וּנְזִירוּת וְחֶרֶם וְאִסּוּר וְקוּנָם וְקַבָּלָה בַּלֵּב. וְלָכֵן אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים הַתָּרָה בְּכֻלְּהוֹן, וַאֲנַחְנוּ מִתְחרְטִים עַל כָּל־הַנִּזְכָּר, בֵּין אִם הָיוּ הַמַּעֲשִׂים מִדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים בַּמָּמוֹן, בֵּין מִדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים בַּגּוּף, בֵּין מִדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים אֶל הַנְּשָׁמָה. בְּכֻלְּהוֹן אֲנַחְנוּ מִתְחרְטִים עַל לְשׁוֹן נֶדֶר וּשְׁבוּעָה וּנְזִירוּת וְאִסּוּר וְחֶרֶם וְקוּנָם וְקַבָּלָה בַּלֵּב, וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין הַמִּתְחָרֵט וְהַמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה צָרִיךְ לִפְרֹט הַנֶּדֶר. אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתֵינוּ כִּי אֵי אֶפְשָׁר לנוּ לְפָרְטָם כִּי רַבִּים הֵם, וְאֵין אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים הַתָּרָה עַל אוֹתָם הַנְּדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם, עַל כֵּן יִהְיוּ נָא בְּעֵינֵיכֶם כְּאִלּוּ הָיִינוּ פּוֹרְטִים אוֹתָם: {{ק|{{ק|והמתירים משיבים להם בלשון זה, וחוזרים שלוש פעמים:}}}} '''כֻּלָּם''' מֻתָּרִים לָכֶם, מֻתָּרִים לָכֶם, מֻתָּרִים לָכֶם. מְחוּלִים לָכֶם, מְחוּלִים לָכֶם, מְחוּלִים לָכֶם. שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים לָכֶם. אֵין כָּאן לֹא נְדָרִים, וְלֹא שְׁבוּעוֹת, וְלֹא קַבָּלוֹת, וְלֹא הַסְכָּמוֹת, וְלֹא מִנְהָגִים, וְלֹא נְזִירוּת, וְלֹא חֲרָמִים, וְלֹא אִסּוּרִים, וְלֹא קוּנָמוֹת. אֲבָל יֵשׁ כָּאן מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה. {{ק|{{ק|(הֻתְּרוּ מֵעִקָּרָן)}}}} כְּשֵׁם שֶׁהִסְכִּימוּ וְהִתִּירוּ לָכֶם בֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, כָּךְ יַסְכִּימוּ וְיַתִּירוּ לָכֶם בֵּית דִּין שֶׁל מָעְלָה, וְסָר עֲוֹנְכֶם וְחַטָּאתְכֶם תְּכֻפָּר: {{ק|{{ק|ואחר כך יאמרו השואלים מודעה זו:}}}} '''הֲרֵי''' אֲנַחְנוּ מוֹסְרִים מוֹדָעָא לִפְנֵיכֶם רַבּוֹתֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים מִכָּאן וּלְהַבָּא מַה שֶּׁנְּקַבֵּל עָלֵינוּ, כָּל־הַנְּדָרִים וְכָל־שְׁבוּעוֹת וּנְזִירוּת וְאִסּוּרִין וְקוּנָמוֹת וַחֲרָמוֹת וְהַסְכָּמוֹת וְקַבָּלָה בַּלֵּב, הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם, חוּץ מִנִּדְרֵי תַעֲנִית בִּשְׁעַת מִנְחָה. וּבְאִם שֶׁנִּשְׁכַּח לִתְנַאי מוֹדָעָא הַזֹּאת, וְנִדּוֹר מֵהַיּוֹם עוֹד, מֵעַתָּה אֲנַחְנוּ מִתְחָרְטִים עֲלֵיהֶם מֵעִקָּרָא, וּמַתְנִים עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין, וְלָא יִהְיוּ חָלִין כְּלָל וְעִקָּר, בְּכֻלְּהֹן אִתְחָרַטְנָא בְּהוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: {{ק|{{ק|והמתירים אומרים:}}}} '''קִבַּלְנוּ''' מְסִירַת הַמּוֹדָעָה: {{ק|{{ק|יש הנוהגים למסור גם מודעה זו, שתיקן הגאון מרן החיד״א:}}}} '''וְעוֹד''' אֲנַחְנוּ מוֹסְרִים מוֹדָעָא לִפְנֵיכֶם רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל־מַחֲשָׁבָה רָעָה וְהִרְהוּר רַע וּרְעוּתָא דְלִבָּא, אִם יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ וּמֹחֵנוּ וּבִפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְתַלְמוּד תּוֹרָה, בְּאֵיזֶה צַד וְאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ לִכְבוֹד וּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מֵעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים אוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וּרְעוּתָא דְלִבָּא שֶׁהֵם נֶגֶד רְצוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּטּוּל גָּמוּר כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. וּמִכָּל־שֶׁכֵּן אִם נְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר רַע וְאָסוּר, מֵעַכְשָׁו יִהְיוּ הַכֹּל בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים. וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְבָאֲרִים וּמְפרְשִׁים בָּאֵר הֵיטֵב, וַאֲנַחְנוּ מְגַלִּים דַּעְתֵּנוּ וּרְצוֹנֵנוּ בְּכָל־לִבֵּנוּ כִּי רְצוֹנֵנוּ וּמַאֲוָיֵנוּ וְכַוָּנָתֵנוּ לַעֲבֹד אֶת־בּוֹרְאֵנוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, עֲבוֹדָה תַמָּה, בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה כְּדָת מָה לַעֲשׂוֹת. וְכָל־מַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵם נֶגֶד רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵעַכְשָׁו בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים כִּי הֵם מִצַּד יֵצֶר הָרָע וְהַכֹּל הָבֶל, בְּאֹפֶן שֶׁכָּל־עֲבוֹדָתֵנוּ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַכֹּל הוּא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו דַּוְקָא בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה כְּלָל וְעִקָּר. וְהַכֹּל הוּא לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״י בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, לְדַעַת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וּלְדַעַת רַבֵּנוּ יִצְחָק לוּרְיָא אַשְׁכְּנָזִי. הַמָּקוֹם בְּרַחֲמָיו יַעְזְרֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ {{ק|{{ק|והמתירים אומרים:}}}} '''קִבַּלְנוּ''' מְסִירַת הַמּוֹדָעָה: {{ק|{{ק|ואחר כך יאמרו השואלים:}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל־הַקְּלָלוֹת וְהָאִרוּרִים וְהַחֲרָמוֹת וְהַשַּׁמַּתּוֹת שֶׁקִּלַּלְנוּ, אוֹ שֶׁאֵרַרְנוּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ, אוֹ שֶׁנִּדִּינוּ, אוֹ שֶׁהֶחֱרַמְנוּ, אוֹ שֶׁשִּׁמַּתְנוּ, אֶת־עַצְמֵנוּ אוֹ אֶת־אֲחֵרִים אֲשֶׁר מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. אוֹ אֲחֵרִים שֶׁקִּלְּלוּ, אוֹ שֶׁאֵרְרוּ, אוֹ שֶׁהֶחֱרִימוּ, אוֹ שֶׁשִּׁמְּתוּ אוֹתָנוּ, אוֹ אֶת־נָשֵׁינוּ, אוֹ אֶת־זַרְעֵנוּ, אוֹ אֶת־בְּנֵי בֵיתֵנוּ, וּבִפְרָט אִם עָבַרְנוּ עַל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דְּבָרִים שֶׁבֵּית־דִּין מְנַדִּים עֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, וּפָתַחְנוּ פִינוּ לְרָעָה: '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁאַל יִשְׁלְטוּ בָנוּ וְאַל יַעֲשׂוּ בָנוּ שׁוּם רֹשֶׁם. וְכָל־הַקְּלָלוֹת יִתְהַפְּכוּ עֲלֵיכֶם וְעָלֵינוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. כְּדִכְתִיב: וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶֽיךָ׃ {{ק|{{ק|ואחר כך יאמרו התרת קללות זו מהגאון חיד״א ז״ל (בצפורן שמיר)}}}} '''הֲרֵי''' אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים ממַּעֲלַתְכֶם לְהַתִּיר לָֽנוּ כָּל־קְלָלוֹת וּנְזִיפוֹת וּדְבָרִים אֲסוּרִים, וּלְבַטֵּל עַיִן הָרָע הֵן וְכַיּוֹצֵא בָהֶן: {{ק|{{ק|והמתירים אומרים:}}}} '''מֻתָּרִים''' יִהְיוּ כָּל־קְלָלוֹת אָלוֹת וְשַׁמַּתּוֹת וַחֲרָמִים וְנִדּוּיִם וְאִרוּרִים וּנְזִיפוֹת וּבִטּוּיִים וּכְשָׁפִים וְכָל־דְּבָרִים רָעִים, וְכָל־חֲלוֹמוֹת רָעִים וּפִתְרוֹנוֹת רָעִים וּמְסִירַת דִּין וּפִתְחוֹן פֶּה לְרָעָה. וְכָל־מִינֵי דְבָרִים אֲסוּרִים, וְכָל־מִינֵי גְזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְכָל־מִינֵי עַיִן הָרָע, שֶׁהוּשָׂמוּ עֲלֵיכֶם אוֹ עַל שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתְכֶם. וְכֵן קְלָלוֹת שֶׁקִּלְּלוּ אֶתְכֶם אֲחֵרִים אוֹ שֶׁקִּלַּלְתֶּם אֶת־עַצְמְכֶם בְּכָל־אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה. אוֹ שֶׁנִּתְחַיַּבְתֶּם שׁוּם קְלָלָה, אוֹ אִרוּר, אוֹ חֶרֶם, אוֹ נִדּוּי, אוֹ נְזִיפָה, אוֹ שׁוּם גְּזֵרָה רָעָה בְּאֵיזֶה צַד וְאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה. עַל הַכֹּל מֵעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מַתִּירִין וּמְבַטְּלִים הַכֹּל. וְכָךְ אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים: {{ק|(בְּצֵרוּף וּ)}}'''בִּרְשׁוּת''' קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֶּהּ, בִּרְשׁוּת בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה וּבִרְשׁוּת בֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, וּבִרְשׁוּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבִרְשׁוּת סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה וּבִרְשׁוּת סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה, מֻתָּרִים לָכֶם, מֻתָּרִים לָכֶם, מֻתָּרִים לָכֶם. שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים לָכֶם. מְחוּלִים לָכֶם, מְחוּלִים לָכֶם, מְחוּלִים לָכֶם. אֵין כָּאן קְלָלוֹת, אֵין כָּאן אָלוֹת, אֵין כָּאן שַׁמַּתּוֹת, אֵין כָּאן אִרוּרִים, אֵין כָּאן חֲרָמִים, אֵין כָּאן נִדּוּיִים, אֵין כָּאן נְזִיפוֹת, אֵין כָּאן בִּטּוּיִים, אֵין כָּאן כִּשּׁוּפִים, אֵין כָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לְרָעָה, אֵין כָּאן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, אֵין כָּאן עַיִן הָרַע דַּאֲנָשִׁים, אֵין כָּאן עַיִן הָרַע דְּנָשִׁים, אֵין כָּאן עַיִן הָרַע דְּשׂוֹנְאִים וּדְאוֹהֲבִים. כֻּלָּם יִהְיוּ בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים וַחֲשׁוּבִים כִּכְלִי חֶרֶס הַנִּשְׁבָּר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. וְכָל־מִינֵי עַיִן הָרַע יוּסְרוּ מֵעֲלֵיכֶם וּמִבָּתֵּיכֶם וְיֻשְׁלְכוּ לִמְצוּלוֹת יָם, כַּכָּתוּב: וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ '''אָנָּא''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הִתְמַלֵּא רַחֲמִים, וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת־כַּעֲסֶֽךָ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ וְיִתְמַתְּקוּ הַדִּינִים, וּזְכֹר לָֽנוּ עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּאִלּוּ אֶפְרוֹ צָבוּר וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהַבֵּט בְּאֶפְרוֹ לְהַצִּילֵנוּ לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל מִכָּל־רָע. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת בְּשֵׁם {{ק|{{ק|(קר״ע שט״ן) }}}}. וּכְשֵׁם שֶׁמַּסְכִּימִים וּמַתִּירִים לָכֶם בֵּית־דִּין שֶׁל מַטָּה, כַּךְ יַסְכִּימוּ וְיַתִּירוּ לָכֶם בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה. וְכָל־הַקְּלָלוֹת וַחֲלוֹמוֹת רָעִים וּפִתְרוֹנוֹת רָעִים, וּפִתְחוֹן פֶּה לְרָעָה וְכָל־גְּזֵרוֹת רָעוֹת, כֻּלָּם יִתְהַפְּכוּ עֲלֵיכֶם וְעָלֵינוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, כַּכָּתוּב: וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶֽיךָ׃ וּכְתִיב: וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. יְֽהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ <noinclude>}}</noinclude> ==תפילת ערבית של ראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|בליל ראשון אומרים}}}} '''אָחוֹת''' קְטַנָּה, תְּפִלּוֹתֶיהָ. עוֹרְכָה וְעוֹנָה, תְּהִלּוֹתֶיהָ. אֵל נָא רְפָא נָא, לְמַחֲלוֹתֶיהָ. תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ: '''בְּ'''נֹעַם מִלִּים, לְךָ תִקְרָאֶה. וְשִׁיר וְהִלּוּלִים, כִּי לְךָ נָאֶה. עַד מָה תַעְלִים, עֵינְךָֽ וְתִרְאֶה. זָרִים אוֹכְלִים, נַחֲלוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} '''רְ'''עֵה אֶת־צֹאנְךָֽ, אֲרָיוֹת זָֽרוּ. וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָֽ, בְּאוֹמְרִים עָֽרוּ. וְכַנַּת יְמִינְךָֽ, פָּרְצוּ וְאָרוּ. לֹא הִשְׁאִירוּ, עוֹלְלוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} ('''הָ'''קֵם מִשִּׁפְלוּת, לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת. כִּי בְּבוֹר גָּלוּת, נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת. וּכְרוּם זֻלּוּת, לִבָּה שׁוֹפֶכֶת. בְּדַלֵּי דַלּוּת, מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} '''מָ'''תַי תַעֲלֶה, בִּתְּךָֽ מִבּוֹר. וּמִבֵּית כֶּלֶא, עֻלָּהּ תִשְׁבֹּר. וְתַפְלִיא פֶלֶא, בְּצֵאתְךָֽ כְּגִבּוֹר. לְהָתֵם וְכַלֵּה, מְכַלּוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} '''חֵ'''ילָהּ קָבְעֽוּ, הַגּוֹי כֻּלּוֹ. וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ, וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ. וְלִבָּהּ קָרְעוּ, וּבְכָל־זֹאת, לֹא מִמְּךָֽ נָעוּ, מַעְגְּלוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} '''זְ'''מִירָהּ שָׁבַת, וְחִשְׁקָהּ תַגְבִּיר. לַחְפֹּץ קִרְבַת, דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר. מִלֵּב דַּאֲבַת, נַפְשָׁהּ וְתָסִיר. לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת, כְּלוּלוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} '''נְ'''חֵהָ בְנַחַת, לִנְוֵה רִבְצָהּ. רַב נִזְנַחַת, מִדּוֹד חֶפְצָהּ. וְהִיא כְפֹרַחַת, עָֽלְתָה נִצָּה. לֹא הִבְשִׁילוּ, אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|תִּכְלֶה שָׁנָה, וְקִלְלוֹתֶיהָ:}}}} '''חִזְקוּ '''וְגִֽילוּ, כִּי שׁוֹד גָּמַר. לְצוּר הוֹחִֽילוּ, בְּרִיתוֹ שָׁמַר. לָכֶם וְתַעֲלוּ, לְצִיּוֹן וְאָמַר. סֹלּוּ סֹלּוּ, מְסִלּוֹתֶיהָ. תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ: תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ: {{ק|{{ק|בליל שני יש נוהגים לומר}} '''חוֹן''' תָּחֹן עַל בָּנֶֽיךָ, לָךְ שָׁבִים. וּבְפַחַד לְפָנֶֽיךָ, נִצָּבִים. יְרֵאִים עֵת יִקָּֽרְאוּ, לַדִּין. כִּי עַל כֵּן בָּאוּ, נִכְאָבִים: '''זָ'''כֹר תִּזְכֹּר רחֲמִים, יוֹם הַדִּין. הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים, עֵת תּדִין. לִירֵאֶֽיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶֽךָ, הֵמָּה יֽוֹשְׁבֵי, עַל מִדִּין: '''קָ'''רֵב־לִי שְׁנַת גֹּאֵל, וּפְדֵנִי. עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל, תַּנְחֵנִי. וּזְכֹר־לִי זְכוּת אִישׁ תָּם. עַל לבְּךָֽ כַּחוֹתָם, שִׂימֵנִי:}} '''לַמְנַצֵּ֬חַ''' ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ עֵ֤דוּת ׀ בִּיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחׇנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ לֹא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ אָֽנֹכִ֨י ׀ יְ֘הֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ וָ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃ ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יְכַחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃ {{ק|'''לְשֵׁם''' יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים {{ק|{{ק|(יהוה)}}}}, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל {{ק|{{ק|[בשבת יוסיף:}} שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְ]}} יוֹם הַזִּכָּרוֹן, שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב אָבִֽינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עִם כָּל הַמִּצְוֹת הַכְּלוּלוֹת בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃}} '''יִמְלֹ֤ךְ''' יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ יוֹמָ֤ם ׀ יְצַוֶּ֬ה יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כׇּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן חצי קדיש}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|ואומר החזן:}}}} '''בָּרְכוּ''' אֶת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ: {{ק|{{ק|ועונים הקהל:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: {{ק|{{ק|וחוזר החזן:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: <noinclude>}}</noinclude> ===קריאת שמע וברכותיה לערבית=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה, פּוֹתֵֽחַ שְׁעָרִים בִּתְבוּנָה, מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ, בּוֹרֵא יוֹמָם וָלַיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר, הַמַּעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לַיְלָה, וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָאוֹת שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים: '''אַהֲבַת''' עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָֽנוּ לִמַּדְתָּ. עַל כֵּן יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, בְּשֹׁכְבֵֽנוּ וּבְקוּמֵֽנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ, וְנִשְׂמַח וְנַעֲלֹז בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ, וּמִצְוֹתֶֽיךָ וְחֻקּוֹתֶֽיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵֽינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים, בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: {{ק|{{ק|קודם שיקרא קריאת שמע יכוין לקיים מצוות עשה שנצטוינו לקרא קריאת שמע שתי פעמים ביום, וגם יכוין לקיים מצות עשה ליחד את השם, ויסגור עיניו ביד ימינו בפסוק ראשון עד שישלים ברוך שם, וכן הוא כאן אומר שמע ישראל כלומר קבל דברים אלו והבינם ותדעם שתאמין בם והוא כי ה׳ הוא אלהינו, ועוד הנה הוא ה׳ אחד, ונמצא בזה יש קבלה והודאה בשתי דברים האחד הוא קבלת מלכות שמים באומרו ה׳ אלהינו דמודה שקבלנו אלהותו להיות לנו לאלוה ואנחנו עבדים לו, והשני הוא ענין יחוד השם באומרו ה׳ אחד שהוא בלי שיתוף אחר (בא״ח וארא ו׳-ז׳)}}}} '''שְׁמַ֖{{ג|ע}} יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ אֶחָֽ{{ג|ד}}:''' {{ק|{{ק|בלחש:}} בָּרוּךְ שֵּׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:}} '''וְאָ֣הַבְתָּ֔''' אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ '''וְהָיָ֗ה''' אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃ וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃ וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃ '''וַיֹּ֥אמֶר''' יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽהֵיכֶֽם׃ אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶֽם׃ אֱמֶת. {{ק|{{ק|וחוזר החזן:}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת: '''וֶאֱמוּנָה''' כָּל זֹאת וְקַיָּם עָלֵֽינוּ, כִּי הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ, וַאֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, הַפּוֹדֵֽנוּ מִיַּד מְלָכִים, הַגֹּאֲלֵֽנוּ מַלְכֵּנוּ מִכַּף כָּל עָרִיצִים, הָאֵל הַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ, הַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵֽנוּ, הַמַּדְרִיכֵֽנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵֽינוּ, וַיָּרֶם קַרְנֵֽנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵֽינוּ, הָאֵל הָעֹשֶׂה לָֽנוּ נְקָמָה בְּפַרְעֹה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתו כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָֽיִם, וַיּוֹצִיא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם, הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף, וְאֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂונְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. רָאוּ בָנִים אֶת גְּבוּרָתוֹ, שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְךָ עָֽנוּ שִׁירָה בְשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ מַלְכוּתְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ רָאוּ בָנֶֽיךָ עַל הַיָּם, יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר: כִּֽי־פָדָ֥ה יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, גָּאַל יִשְׂרָאֵל: '''הַשְׁכִּיבֵֽנוּ''' אָבִֽינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵֽנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וּפְרֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ מַלְכֵּנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמְךָ, וְהָגֵן בַּעֲדֵֽנוּ, וּפְרֹשׂ עָלֵֽינוּ וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ סֻכַּת [רַחֲמִים וְ]שָׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְרוּשָׁלַֽיִם. אָמֵן: {{ק|{{ק|אם חל בשבת מוסיפים:}} '''וְשָׁמְר֥וּ''' בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃}} '''וּבְי֨וֹם''' שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒‏ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן חצי קדיש}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} <noinclude>}}</noinclude> ===עמידה לערבית של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''אֲ֭דֹנָי''' שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַֽהֲבָה: '''זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים.''' מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מָגֵן אַבְרָהָם: '''אַתָּה''' גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ. מוֹרִיד הַטָּל. מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נֽוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמֽוּנָתוֹ לִֽישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה. '''מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.''' וְנֶֽאֱמָן אַתָּה לְהַֽחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מְחַיֵּה הַמֵּתִים: '''אַתָּה''' קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. וּבְכֵן, יִתְקַדָּשׁ שִׁמְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבְכֵן, תֵּן פַּחְדְּךָֽ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, וְאֵימָֽתְךָֽ עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ, עֹז בְּיָֽדְךָֽ וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ: וּבְכֵן, תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּֽךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִֽיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ: וּבְכֵן, צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ, וְעוֹלָֽתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ: וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶֽׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ: קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶֽךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶֽיךָ. כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּ֛הּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: '''אַתָּה''' בְחַרְתָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל־הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָֽאתָ: {{ק|{{ק|כשחל במוצאי שבת מוסיפים:}} '''וַתּוֹדִיעֵנוּ''' מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וַתִּתֶּן־לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים, וַתַּנְחִילֵנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן וּמוֹעֲדֵי קֹדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה, וַתּוֹרִישֵׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּֽלְתָּ, וְאֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הִקְדַּֽשְׁתָּ, וְהִבְדַּֽלְתָּ וְהִקְדַּֽשְׁתָּ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ.}} '''וַתִּתֶּן''' לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת־יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְאֶת־יוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, אֶת־יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} זִכְרוֹן)}} תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וּבְיוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם־טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: '''אֱלֹהֵינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ, וְהִנָּשֵׂא עַל־כָּל־הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ, עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ, וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלָךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה: {{ק|{{ק|בשבת יש אומרים:}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ}} '''קַדְּשֵׁנוּ''' בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, תֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָֽ בֶאֱמֶת. כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָֽרְךָֽ מַלְכֵּנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{ק|{{ק|(בשבת יוסיף:}} הַשַּׁבָּת וְ)}} יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: '''רְצֵה''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָֽעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם, מְהֵרָה בְּאַֽהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּֽנוּ וְתִרְצֵֽנוּ, וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמַּֽחֲזִיר שְׁכִֽינָתוֹ לְצִיּוֹן: {{ק|{{ק|בברכת ״מודים״ יכרע ב״מודים״ ויזקוף בשם (בא״ח בשלח כ״א)}}}} '''מוֹדִים''' אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵֽנוּ צוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא, לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטֽוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָֽהֳרָֽיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ: וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא, תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה: '''וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.''' וִֽיהַֽלְלוּ וִֽיבָֽרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּֽאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה, הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: '''שִׂים''' שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָֽרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם: '''וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.''' בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''אֱלֹהַי''', נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּֽעָפָר לַכֹּל תִּֽהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל־הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. {{ק|יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דּוֹחֶֽה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא.}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. {{ק|{{ק|סגולה לומר פסוק המתחיל וגומר באות שמתחיל וגומר שמו}}}} לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''עֹשֶׂה''' '''הַשָּׁלוֹם''' בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: {{ק|'''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:}} <noinclude>}}</noinclude> ===גמר ערבית של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|בשבת עומדים ואומרים}} '''וַיְכֻלּ֛וּ''' הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכׇל־צְבָאָֽם וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכׇּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן ברכת מעין שבע לבדו}}}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה בְרַחֲמָיו שָׁמַֽיִם וָאָרֶץ, מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ, מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ, '''הַמֶּלֶךְ''' הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, הַמֵּנִיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ, כִּי בָם רָצָה לְהָנִיחַ לָהֶם. לְפָנָיו נַעֲבֹד בְּיִרְאָה וָפַחַד, וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת, לַאֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּמְבָרֵךְ הַשְּׁבִיעִי, וּמֵנִיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: '''אֱלֹהֵֽינוּ ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, רְצֵה נָא בִּמְנוּחָתֵֽנוּ, קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, שִׂים חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדּךָ בֶאֱמֶת. וְהַנְחִילֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ, וְיָֽנוּחוּ בָהּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדּשֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: {{ק|בחול אומרים}}}} '''יְהִ֤י''' שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ רָ֖ם עַל־כׇּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן קדיש תתקבל}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהֽוֹן וּבָעֽוּתְהֽוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבֽוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|יפסע שלש פסיעות לאחור}}}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} {{ק|{{ק|בשבת אומרים:}} '''מִזְמ֥וֹר''' לְדָוִ֑ד יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃ בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃ נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃ גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֥נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃}} '''הַ֥לְלוּיָ֨הּ''' ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ '''לְדָוִ֗ד''' מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ כִּי־ה֭וּא עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ׃ מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קׇדְשֽׁוֹ׃ נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ זֶ֭ה דּ֣וֹר דֹּרְשָׁ֑ו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃ מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃ מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה׃ '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן קְדֻשַּׁת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וְהַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַנִּזְכָּרִים בּוֹ, וּלְמַעַן קְדֻשַּׁת פְּסוּקָיו וְתֵבוֹתָיו וְאוֹתִיּוֹתָיו וּטְעָמָיו וּרְמָזָיו וְסוֹדוֹתָיו הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וּלְמַעַן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ {{ק|{{ק|(יכוין בשם}} דִּיקַרְנוֹסָא}} הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק ״וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי״, וּמִפָּסוּק ״נְֽסָה־עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}״. שֶׁתִּכְתְּבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, שָֽׁנָה זוֹ וְכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, לָֽנוּ וּלְכָל־בְּנֵי בֵיתֵנוּ, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, וְלֹא בְאִסּוּר וְלֹא בְעָמָל וָטֹרַח, בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה וּבְהַשְׁקֵט וָבֶטַח, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּלִי שׁוּם טִרְדָּה, פַּרְנָסָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהּ שׁוּם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם, כִּי אִם מִיָּֽדְךָֽ הַפְּתוּחָה וְהַקְּדוֹשָׁה. וְהַצְלִיחֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ בְכָל־לִמּוּדֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְעִסְקֵנוּ. וְיִהְיֶה בֵיתֵנוּ מָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וְנִשְׂבַּע לֶחֶם וְנִהְיֶה טוֹבִים. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: {{ק|{{ק|ואומרים קדיש ״יהא שלמא״}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָֽעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהוֹן וּבָעֽוּתְהוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|ואומר החזן:}}}} '''בָּרְכוּ''' אֶת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ: {{ק|{{ק|ועונים הקהל:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: {{ק|{{ק|וחוזר החזן:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: '''עָלֵֽינוּ''' לְשַׁבֵּֽחַ לַֽאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ. וַֽאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַֽמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ וְאֶֽפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶֽךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃ '''עַל''' כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעֽוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵֽי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר אחר התפילה:}} '''יִגְדַּל''' אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח. נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ: אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ. נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ: אֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף. לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ: קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא. רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ: הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר. יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ: שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל. אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ: לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד. נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ: תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל. עַל־יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ: לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר. דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ: צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵֽינוּ. מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמוּתוֹ: גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ. נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ: יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִין מְשִׁיחֵֽנוּ. לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ: מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ: אֵלֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְעִקָּרִים. הֵן הֵם יְסוֹד דַּת אֵל וְתוֹרָתוֹ: תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ:}} <noinclude>}}</noinclude> ==קידוש לילי ראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|קודם הקידוש ישב במושבו ויאמר}}}} '''פָּתַח''' אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב וְאָמַר: רִבּוֹן עָֽלְמִֽין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל־כָּל־עִלָּאִין סְתִימָא עַל־כָּל־סְתִימִין. לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל: אַנְתְּ הוּא דְאַפַּקְתְּ עֶֽשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לוֹן עֶֽשֶׂר סְפִירָן. לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָֽלְמִֽין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָֽלְמִֽין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהוֹן אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְּקָשִׁיר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן: וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו. כָּל־מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶֽשֶׂר אִתְחַשִּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּֽךְ: וְאִלֵּין עֶֽשֶׂר סְפִירָן אִנּוּן אָֽזְלִֽין כְּסִדְרָן. חַד אָרִיךְ וְחַד קָצֵר וְחַד בֵּינוֹנִי: וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לוֹן. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ. לָא לְעֵֽלָּא וְלָא לְתַֽתָּא וְלָא מִכָּל־סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לוֹן דְּמִנַּֽיְהוּ פָֽרְחִֽין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא: וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לוֹן דְּאִתְקְרִֽיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהוֹן: וְאִתְקְרִֽיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶֽסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶֽרֶת גּוּפָא. נֶֽצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין. יְסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֽוֹדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה קָרֵֽינָן לָהּ. חָכְמָה מוֹחָא אִֽיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֑ינוּ. כֶּֽתֶר עֶלְיוֹן אִֽיהוּ כֶּֽתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִֽיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי: מִלְּגָאו אִֽיהוּ אוֹת יוֹ״ד וְאוֹת הֵ״א וְאוֹת וָא״ו וְאוֹת הֵ״א דְּאִֽיהוּ אֹֽרַח אֲצִילוּת. אִֽיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי. כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ: רִבּוֹן עָֽלְמִֽין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת הַסִּבּוֹת דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִֽיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִֽיהִי חַיִּים לְגוּפָא: וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיּוּקְנָא (דְּגוּפָא) מִכָּל־מַה־דִּלְגַאו וּלְבַר. וּבָרָֽאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵֽדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמֽוֹדְעָֽא בְהוֹן עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמֽוֹדְעָֽן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל־כֹּֽלָּא: וְכָל־סְפִירָן כָּל־חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִֽיעַ. וּבְהוֹן אִתְקְרִֽיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִֽיעַ. דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל־שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִֽימוּ דְּכֻלְּהוּ: וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהוֹן. אִשְׁתְּאָֽרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא: אַנְתְּ הוּא חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמֽוֹדְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנְהִיג עָֽלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי דְּאִנּוּן צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא: דִּין אִֽיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶֽדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא. מֹֽאזְנֵֽי צֶֽדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט. הִין צֶֽדֶק אוֹת בְּרִית. כֹּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָֽלְמָא: אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶֽדֶק יְדִיעָא דְּאִֽיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִֽיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל־אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל: '''וְנֹ֕חַ''' מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ {{ק|{{ק|י״ב פעמים}}}} וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ {{ק|{{ק|י״ב פעמים}}}} כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ {{ק|{{ק|עשר פעמים}}}} א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ {{ק|{{ק|י״ז פעמים}}}} וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|עשר פעמים}}}} '''תָּחֵל''' שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶֽיהָ: '''אָֽנָּֽא''' יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, בִּזְכוּת הַצַּדִּיק הַסּוֹפֵר עֶזְרָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי אַהֲבָה, בִּזְכוּת אַבַּיֵּֽי וְרָבָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי בְרָכָה, בִּזְכוּת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי בִינָה, בִּזְכוּת רִבִּי נְחוּנְיָא בֶּן־הַקָּנָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי גְדֻלָּה, בִּזְכוּת הָאֲמוֹרָא עוּלָֽא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי דַּֽעַת הַבָּהִיר, בִּזְכוּת מָרְדְּכַי בֶּן־יָאִיר. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ בֶּן־קָרְחָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי וַֽעַד טוֹב, בִּזְכוּת מֹשֶׁה הַנִּקְרָא טוֹב. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי זִמְרָה, בִּזְכוּת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־בְּתֵירָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי חֲנִינָה, בִּזְכוּת הַנְּבִיאָה חַנָּה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי חָכְמָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוּדָה בֶּן־תֵּימָֽא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי טָהֳרָה, בִּזְכוּת הַנְּבִיאָה דְבוֹרָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי טוֹבָה, בִּזְכוּת רִבִּי עֲקִיבָֽא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי יֶֽשַׁע, בִּזְכוּת הַנָּבִיא אֱלִישָׁע. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי יֹֽשֶׁר, בִּזְכוּת הַצַּדִיק אָשֵׁר. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה, בִּזְכוּת מִיכָֽיְהוּ בֶּן־יִמְלָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי לְוָיָה, בִּזְכוּת נְחֶמְיָה בֶּן־חֲכַלְיָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי מַדָּע, בִּזְכוּת בְּנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי נְדָבָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוּדָה בֶּן־בָּבָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי סְמִיכָה, בִּזְכוּת הַנָּבִיא מִיכָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי עֲלִיָּה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוֹשֻֽׁע בֶּן־פְּרַחְיָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוּדָה בֶּן־בְּתֵירָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה, בִּזְכוּת רִבִּי חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי פְדִיָּה, בִּזְכוּת רִבִּי יְהוֹשֻֽׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי פִרְיָה וְרִבְיָה, בִּזְכוּת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי צְדָקָה, בִּזְכוּת שָֹרָה וְרִבְקָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי צַדִּיק חַי, בִּזְכוּת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַֽאי. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי קֵץ הַיָּמִין, בִּזְכוּת הַצַּדִּיק בִּנְיָמִין. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי קַבָּלַת תַּחֲנוּן, בִּזְכוּת יְהוֹשֻֽׁעַ בִּן־נוּן. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי רוֹמְמוֹת אֵל, בִּזְכוּת דָּוִד מֶֽלֶךְ יִשְֹרָאֵל. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי שֹֽוֹבַע, בִּזְכוּת הַצַּדֶּֽקֶת אֱלִישֶֽׁבַע. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי תְעוּדָה, בִּזְכוּת חִזְקִיָּֽהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָה. תִּפְתַּח לָֽנוּ שַׁעֲרֵי תְבוּנָה, בִּזְכוּת הַנָּבִיא יוֹנָה. '''תּֽוֹדִיעֵנִי֮''' אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַצְלִ֘יחָ֥ה נָֽא׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ '''אָֽנָּֽא''' יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת אוֹרָה, וְנִהְיֶה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים בַּתּוֹרָה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת בְּרָכָה, וְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּלוּכָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת גִּילָה, סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת דִּיצָה, יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת הַצְלָחָה, וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת וַֽעַד טוֹב, כִּי יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת זִמְרָה, וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת חֲנִינָה, וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת טוֹבָה, אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת יֹֽשֶׁר, מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת כַּלְכָּלה, אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת לְוָיָה, דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת מַעֲלָה. תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת נְדָבָה, וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת סְמִיכָה, צִוָּ֣ה יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־הַבְּרָכָ֑ה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת עֶזְרָה, שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת פַּרְנָסָה טוֹבָה, וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת צָהֳלָה, חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, רֶֽוַח וְהַצָּלָה. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת קִרוּן פָּנִים, עֲטֶֽרֶת זְקֵנִים וְתִפְאֶֽרֶת בָּנִים. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת רַחֲמִים, יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לֹ֥א יִמְנַע־ט֝֗וֹב לַֽהֹלְכִ֥ים בְּתָמִֽים. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת רָצוֹן, וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת שָׁלוֹם, יְהֹוָ֓ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם. שָֽׁנָה זוֹ תִּהְיֶה שְׁנַת תְּשׁוּעָה, וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה. '''וּמִטּוּב''' בֵּית יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נִשְׂבְּעָה, וְכַכָּתוּב וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ לְפֻרְקָנָךְ סַבָּרִית יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}. אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַצְלִ֘יחָ֥ה נָֽא׃ אָֽנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַצְלִ֘יחָ֥ה נָֽא׃ {{ק|{{ק|בשבת אומר כל סדר הקידוש עד סוף ״יום הששי״ חוץ מ״אזמר בשבחין״ ואחר כך אומר}}}} '''וּבְי֨וֹם''' שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {{ק|{{ק|ואומר המקדש}} סַבְרִי מָרָנָן, {{ק|ועונים}} לְחַיִּים.}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּֽפֶן: '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּֽנוּ מִכָּל־עָם וְרוֹמְמָֽנוּ מִכָּל־לָשׁוֹן וְקִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה, אֶת יוֹם {{ק|(הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה, יוֹם תְּרוּעָה {{ק|{{ק|בשבת}}(זִכְרוֹן תְּרוּעָה בְּאַהֲבָה)}} מִקְרָא קֹֽדֶשׁ זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם. וּדְבָרְךָ מַלְכֵּנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ {{ק|(הַשַּׁבָּת וְ)}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: {{ק|{{ק|במוצאי שבת מוסיפים}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ: '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל, וּבֵין אוֹר לְחֹֽשֶׁךְ, וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּֽלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הִקְדַּֽשְׁתָּ וְהִבְדַּֽלְתָּ, וְהִקְדַּֽשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹֽדֶשׁ לְקֹֽדֶשׁ:}} {{ק|{{ק|גם בליל שני מברכים שהחינו וטוב שיביא פרי חדש על השולחן ויכוין עליו בשעת הברכה}}}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה: <noinclude>}}</noinclude> ===סדר ליל ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|מברכים המוציא ואחר כך מברכים}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ: '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה: {{ק|{{ק|תמרים - יכוין בזה על האויבים התחתונים}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּתַּֽמּוּ אוֹיְבֵֽינוּ וְשׂוֹנְאֵֽינוּ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵֽנוּ: {{ק|{{ק|רוביה}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּרְבּוּ זָכִיּוֹתֵֽינוּ וּתְלַבְּבֵֽנוּ: {{ק|{{ק|כרתי - יכוין בזה על כחות הרעות שנבראו מעוונות של אדם ומניצוצי קרי}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּכָּֽרְתֽוּ אוֹיְבֵֽינוּ וְשׂוֹנְאֵֽינוּ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵֽנוּ: {{ק|{{ק|סלקא - יכוין בזה על המקטרגים וכחות הדין המשטינים למעלה}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵֽינוּ וְשׂוֹנְאֵֽינוּ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵֽנוּ: {{ק|{{ק|קרא - כשיאמר ״שתקרע רוע גזר דיננו״ יכוין בשם קר״ע}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּקְרַע רֽוֹעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ, וְיִקָּֽרְאֽוּ לְפָנֶֽיךָ זָכִיּוֹתֵֽינוּ: {{ק|{{ק|רמון מתוק}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן: {{ק|{{ק|תפוח מבושל בסוכר}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה (כַּדְּבָשׁ): {{ק|{{ק|ראש כבש}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְתִזְכֹּר לָֽנוּ (עֲקֵדָתוֹ וְ)אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִֽינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בֶּן אַבְרָהָם אָבִֽינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: {{ק|{{ק|{{ק|בליל שני נוהגים לעשות כסדר הזה:}}}} {{ק|{{ק|תפוח בדבש}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה מֵרֵאשִׁית הַשָּֽׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּֽׁנָה: {{ק|{{ק|כרתי}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּכָּרְתוּ אוֹיְבֶֽיךָ וְשׂוֹנְאֶֽיךָ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵֽנוּ: {{ק|{{ק|ואחר כך אומר}}}} תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכׇל־אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ׃ {{ק|{{ק|סלקא}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֶֽיךָ וְשׂוֹנְאֶֽיךָ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵֽנוּ: {{ק|{{ק|ואחר כך אומר}}}} ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כׇּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ {{ק|{{ק|תמרי}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּתַּמּוּ אוֹיְבֶֽיךָ וְשׂוֹנְאֶֽיךָ וְכָל־מְבַקְשֵׁי רָעָתֵֽנוּ: {{ק|{{ק|ואחר כך אומר}}}} יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַֽלְלוּיָֽהּ׃ {{ק|{{ק|קרא}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּקְרַע רֽוֹעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ, וְיִקָּֽרְאֽוּ לְפָנֶֽיךָ זָכִיּוֹתֵֽינוּ: {{ק|{{ק|דגים}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּרְבּוּ זָכִיּוֹתֵֽינוּ: {{ק|{{ק|ראש}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב {{ק|({{ק|ואם ראש כבש יוסיף}} וְתִזְכֹּר לָֽנוּ אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִֽינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם)}}:}} <noinclude>}}</noinclude> ===משנה לסעודת ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> לפני ברכת המזון טוב ללמוד משנה מסכת ראש השנה <noinclude>}}</noinclude> ===זוהר לסעודת ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|טוב לקרוא מאמר זה מהזוהר הקדוש אמור צח:ב}}}} ״'''בַּחֹ֨דֶשׁ''' הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ״. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח: ״תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃״ זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ מִן כָּל־אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְאִתְרְעֵי בְהוּ וּמֵאָתָר רְחִיקָא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, הָדָא הוּא דִכְתִיב: ״וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָה֮ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם״, לְאַחְזָאָה דְהָא מֵאָתָר רְחִיקָא אִתְרְעֵי בְהוּ וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, וּכְתִיב: ״וָ֠אֶקַּ֠ח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר״ וְגוֹ'. הָנֵי קְרָאֵי אִית לְאַסְתַּכְּלָא בְהוּ, וְכִי כָל־יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ יַדְעֵי דָא, וְכָל־שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ? אֶלָּא אוֹרַיְתָא כֻלָּהּ סָתִים וְגַלְיָא, כְּמָה דִשְׁמָא קַדִּישָׁא סָתִים וְגַלְיָא בְגִין דְּאוֹרַיְתָא כֻלָּהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא הִיא וְעַל דָּא אִיהִי סָתִים וְגַלְיָא. אִי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשֻׁעַ הֲווֹ יַדְעֵי אֲמָאי כְתִיב: ״כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָה֮ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}״? אֶלָּא וַדַּאי סְתִימָא דְמִלָּה, טִיבוּ סַגִּי עָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְרְעֵי בְהוּ בַאֲבָהָתָא וְעָבִיד לוֹן רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה לִיקָרֵיהּ וְאַפִּיק לוֹן מִגּוֹ נַהֲרָא עִלָּאָה יַקִּירָא קַדִּישָׁא בּוּצִינָא דְכָל־בּוּצִינִין בְּגִין דְּיִתְעַטַּר בְּהוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב: ״כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָה֮ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם״. ״הַנָּהָר״, הַהוּא נָהָר דְּאִשְׁתְּמוֹדָע וְאִתְיְדַע. ״מֵעוֹלָם״ מַאי קָא בָעִי הָכָא, אֶלָּא לְאַחְזָאָה חָכְמְתָא מֵעֵבֶר הַנָּהָר מֵעוֹלָם, אֶלָּא הַהוּא נָהָר עוֹלָם אִקְּרֵי, וְעַל דָּא: ״בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם״, לְאַחְזָאָה טִיבוּ וּקְשׁוֹט דְּעָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. ״וָ֠אֶקַּ֠ח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר״ מַאי קָא מַיְרִי? אֶלָּא אַבְרָהָם לָא אִתְדְּבַּק בְּהַהוּא נָהָר כְּמוֹ יִצְחָק דְּאִתְדְּבַק בֵּיהּ בְּסִטְרֵיהּ לְאִתְתַּקְּפָא. תָּא חֲזֵי, הָאי נָהָר אַף־עַל־גַּב דְּלָאו אִיהוּ דִּינָא, דִּינִין נַפְקֵי מִסִּטְרֵיהּ וְאִתְתְּקָפוּ בֵּיהּ. וְכַד יִצְחָק אִתְתְּקַף (בְּדִינוֹי) בִּבְנוֹי כְדֵין עִלָּאִין וְתַתָּאִין מִתְכַּנְפֵי לְדִינָא וְכֻרְסְיָא דְדִינָא אִתְתְּקַן וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא יְתִיב עַל כֻּרְסְיָא דְדִינָא וְדָאִין עַלְמָא. כְּדֵין ״תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃״ זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּיַדְעִין לְסַלְּקָא כֻרְסְיָא דְדִינָא וּלְתַקְּנָא כֻרְסְיָא דְרַחֲמֵי, וּבְמַה? בַּשּׁוֹפָר. '''רִבִּי''' אַבָּא הֲוָה יָתִיב קָמֵּיהּ דְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ: הָא זִמְנִין סַגִּיאִין שָׁאִילְנָא עַל הָאי שׁוֹפָר מַאי קָא מַיְירֵי, וְעַד כָּאן לָא אִתְיְשַׁבְנָא בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: וַדַּאי הָאי הוּא בְּרִירָא דְמִלָּה דְיִשְׂרָאֵל בַּעְיָין בְּיוֹמָא דְדִינָא {{ק|{{ק|(נ״א}} דָּא)}} שׁוֹפָר וְלָא קֶרֶן בְּגִין דְּקֶרֶן הָא אִתְיְדַע בְּאָן אָתָר אִיהוּ וּלְאִתְדַּבְּקָא דִינָא לָא בָּעֵינָא. אֲבָל הָא תְּנֵינָן, בְּמִלִּין וּבְעוֹבָדָא בָעֵינָן לְאַחְזָאָה וּלְאַתְעָרָא מִלִּין סְתִימִין. תָּא חֲזֵי, כַּד הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה דִּנְהִירוּ דְכֹלָּא בֵיהּ אִסְתְּלַק וְלָא נָהִיר לִבְנִין, כְּדֵין דִּינָא אַתְעַר וְכֻרְסְוָון אִתְתְּקָנוּ לְבֵי דִינָא, וְדָא שׁוֹפָר אֵילוֹ דְיִצְחָק אִקְרֵי תּוֹקְפֵיהּ דְיִצְחָק תֻּשְׁבַּחְתֵּיהּ דַּאֲבָהָן, כַּד אִסְתְּלַק הַהוּא שׁוֹפָר גָּדוֹל דְּלָא יַנְקָא לִבְנִין כְּדֵין יִצְחָק אִתְתְּקַף וְאִתְתְּקַן לְדִינָא בְעַלְמָא. וְכַד אַתְעַר הַאי שׁוֹפָר, וְכַד בְּנֵי נָשָׁא תַּיְיבִין מֵחֲטָאֵיהוֹן בַּעְיָין לְנַגְדָּא קוֹל שׁוֹפָר מִתַּתָּא, וְהַהוּא קָלָא סָלִיק לְעֵילָּא, כְּדֵין אַתְעַר שׁוֹפָרָא אַחֲרָא עִלָּאָה וְאַתְעַר רַחֲמֵי וְאִסְתְּלַק דִּינָא וּבָעֵינָן לְאַחְזָאָה עוֹבָדָא בְשׁוֹפָר לְאַתְעָרָא שׁוֹפָרָא אַחֲרָא וּלְאַפָּקָא בְהָאי שׁוֹפָר לְתַתָּא אִנּוּן קַלֵי לְאַחְזָאָה דְכָל־אִנּוּן קַלִּין דִּלְעֵילָּא דִכְלִילָן כֻּלְּהוּ בְהַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה יִתְעָרוּן לְנַפְקָא וּבְהָנֵי קַלִּין דִּלְתַּתָּא יָהֲבִין יִשְׂרָאֵל חֵילָא (לְרַחֲמֵי מִתַּתָּא וְאַתְעַר שׁוֹפָר גָּדוֹל) לְעֵילָּא. וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְזַמְּנָא שׁוֹפָר בְּיוֹמָא דָא וּלְסַדְּרָא קַלִין לְכַוְּנָא בֵּיהּ בְּגִין לְאַתְעָרָא שׁוֹפָר אַחֲרָא דְּבֵיהּ כְּלִילָן קַלֵי לְעֵילָּא (וּלְסַדְּרָא קַלִין בַּשּׁוֹפָר). '''סִדְרָא''' קַדְמָאָה, קָלָא נָפִיק וּמִתְעַטֵּר לְעֵילָּא סָלִיק רְקִיעִין וְאִתְבְּקַע בֵּין טוּרֵי רָמָאֵי וּמָטֵי לְגַבֵּיהּ דְאַבְרָהָם וְשַׁרְיָא בְרֵישֵׁיהּ וְאִתְעַטָּר וְאַתְעַר הוּא וְאַתְקִין לְכֻרְסְיָא. וּבְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא תְנֵינָן, בְּשַׁעֲתָּא דְהַהוּא קָלָא קַדְמָאָה סָלִיק אַתְעַר וְאִתְעַטָּר אַבְרָהָם וְאַתְקִין לְכֻרְסְיָא פַּקְדִּין עָלֵיהּ אַבָּא וְאִימָא. אַדְּהָכִי סַלְקָא תִנְיָינָא תַקִּיפָא לְתַבְרָא תּוּקְפֵי רְגִיזִין וְדָא סִדְרָא תִנְיָינָא הַהוּא קָלָא תְבִירָא בְתוֹקְפוֹי וּכְדֵין סַלְקָא וְכָל־דִּינִין דְּיִתְעָרוּן קָמֵּיהּ אִתְבָּרוּ עַד דְּסָלִיק לְאַתְרֵיהּ דְיִצְחָק. כֵּיוָן דְּיִצְחָק אַתְעָר וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מְתַקֵּן לְכֻרְסְיָא לְקַיְּמָא קָמֵּיהּ כְּדֵין אִתְכַּפְיָא וְתָבַר תּוּקְפָא קַשְׁיָא וּבְהָאי בָעֵי מָאן דְּתָקַע לְכַוְּנָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּגִין לְתַבְרָא חֵילָא וְתוּקְפָא דְדִינָא קַשְׁיָא. הָדָא הוּא דִכְתִיב: ״אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה״, ״יוֹדְעֵי תְרוּעָה״ וַדָּאי. סִדְרָא תְלִיתָאָה קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וּבָקַע כָּל־אִנּוּן רְקִיעִין וְרַחֲמֵי מִתְעָרָן, וּמָטֵי הַהוּא קָלָא לְרֵישֵׁיהּ דְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב אִתְעָר וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מִתְתַּקֵּן בְּגִיסָא אַחֲרָא כְּדֵין אֲחִידָן תַּרְוַיְהוּ בֵיהּ בְיִצְחָק דָּא מֵהָאי סִטְרָא וְדָא מֵהָאי סִטְרָא וְלָא יָֽכְלִין תּוּקְפוֹי לְנַפְקָא לְבַר. וְהָנֵי תְלָתָא סִדְרִין כֻּלְּהוּ סִדְרָא חָד. '''סִדְרָא''' אַחֲרָא קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וְנָטִיל לְאַבְרָהָם מֵאַתְרֵיהּ וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לְאָתָר דְּתֻקְפֵיהוֹן דְּיִצְחָק שַׁרְיָן וְקַיְימָן לֵיהּ לְאַבְרָהָם בְּגַוַּיְהוּ. סִדְרָא תִנְיָנָא, נָפִיק קָלָא תְבִירָא לָא תַּקִּיפָא כְּקַדְמָאָה, לָא דְחָלִישׁ הַהוּא קָלָא דְתָקַע, אֶלָּא דְהַהוּא קָלָא לָאו אִיהוּ לְגַבֵּיהּ יִצְחָק בְּקַדְמִיתָא, דְתַמָּן תֻּקְפָּא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא, אֶלָּא לְגַבֵּי אִנּוּן בֵּי דִינָא דִלְתַּתָּא דְאִנּוּן רְפוּיִין יַתִּיר וְכֻלְּהוּ חָמָאן לְאַבְרָהָם לְגַבַּיְיהוּ וְאִתְכַּפְיָין קָמֵּיהּ. אַדְּהָכִי סִדְרָא תְלִיתָאָה קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וְאִתְעַטָּר בְּרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לְהַהוּא אָתָר דְּאִנּוּן גְּבוּרָאן שַׁרְיָין וְקָאִים לְקָבְלַיְיהוּ. אַבְרָהָם מֵהָאי סִטְרָא וְיַעֲקֹב מֵהָאי סִטְרָא, וְאִנּוּן בְּאֶמְצָעִיתָא, כְּדֵין אִתְכַּפְיָין כֻּלְּהוּ וּמִשְׁתַּכְּחִין {{ק|{{ק|(ס״א}} וּמִשְׁתַּכְּכֵי)}} בְּאַתְרַיְהוּ וְהָנֵי כֻלְּהוּ סִדְרָא אַחֲרָא תִנְיָינָא. '''סִדְרָא''' בַתְרָאָה דְבַעְיָא לְסַלְּקָא לוֹן לְאַתְרַיְיהוּ וּלְיַישְׁבָא בֵינַיְהוּ לְיִצְחָק כְּמִלְּקַדְמִין, בְּגִין דְּהָאי בָּעֵי לְיַישָּׁרָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ וְלָא יִפּוֹק בְּתֻקְפּוֹי לְבַר, כְּדֵין דִּינִין כֻּלְּהוּ אִתְכַּפְיָין וְרַחֲמִין אַתְעָרוּ. עַל דָּא בָּעֵי לְכַוָּנָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְהָנֵי קַלֵי, וּלְמֶהְדַּר בְּתִיּוּבְתָא קָמֵּי מָארֵיהוֹן. כְּדֵין כַּד יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי וּמְסַדְּרֵי קַלִין בִּרְעוּתָא דְלִבָּא כִדְקָא יֵאוֹת בְּשׁוֹפָרָא דָא, אַהְדָּר הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, וְכַד אַהְדָּר מְעַטְּרָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב וְאִתְתַּקַן כֹּלָּא, וְכֻרְסְיָא אַחֲרָא רְמִיו, וּכְדֵין חֵידוּ אִשְׁתְּכַח בְּכֹלָּא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עַל עַלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּיַדְעִין לְנַגְּדָּא וּלְאַמְשָׁכָא לְמָארֵיהוֹן מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, וּלְתַקְּנָא כֻּלְּהוּ עַלְמִין עַל יְדַיְהוּ. תָּא חֲזֵי, לָקֳבֵיל דָּא תְּלָתָא סִפְרִין פְּתִיחִין בְּיוֹמָא דָא, וּכְמָה דְרַחֲמִין מִתְעָרִין וְדִינִין קַשְׁיָין אִתְכַּפְיָין וְעָאלִין לְדוּכְתַּיְיהוּ, כָּךְ הוּא לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִלְעֵילָּא, דִינִין קַשְׁיָן אִתְכַּפְיָן וְאִתְעֲבָרוּ מֵעַלְמָא, וּמָאן אִנּוּן? אִלֵּין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, דְּאִנּוּן דִּינִין קַשְׁיָין דְּאִתְכַּפְיָין וְאִתְעֲבָרוּ מֵעַלְמָא, וְעַל דָּא נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים וְכוּ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא: וַדָּאי דָא הוּא בְּרֵירָא דְמִלָּה. בְּרִיךְ רַחְמָנָא דְּשָׁאִילְנָא וְרָוַחְנָא בְּהָנֵי מִלֵּי: '''אָמַר''' רִבִּי יְהוּדָה: כְּתִיב: ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״, זִכָּרוֹן עַבְדֵינָן לְכַוְּנָא לִבָּא וּרְעוּתָא, יִשְׂרָאֵל עַבְדִין זִכָּרוֹן לְתַתָּא, בְּמַה? בְּעוֹבָדָא, בְּגִין דְּיִתְעַר מִלָּה כְּהַהוּא גַוְנָא לְעֵילָּא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּתִיב: ״בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ״ דְּאִתְכַּסְיָא בֵיהּ סִיהֲרָא, וְהֵיךְ אִתְכַּסְיָא? אֶלָּא כַּד קַיְמָא עִיבָא, וְשִׁמְשָׁא לָא נָהִיר, כְּדֵין סִיהֲרָא אִתְכַּסְיָא וְלָא נָהִיר. וְעַל דָּא מִקָּמֵּי עִיבָא שִׁמְשָׁא לָא נָהִיר, כָּל־שֶׁכֵּן סִיהֲרָא דְאִתְכַּסְיָא וְלָא נְהִירָא, וְעַל דָּא: ״בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ״ בְּהֵ״א דְּאִתְכַּסְיָא סִיהֲרָא. וּבְמָה נָהִיר כֹּלָּא, בְתִיּוּבְתָּא וּבְקָל שׁוֹפָרָא דִּכְתִיב: ״אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה״, כְּדֵין ״יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן״. '''תָּא''' חֲזֵי, בְּהָאי יוֹמָא אִתְכַּסְיָא סִיהֲרָא וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָא שְׁלִימְתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ, וְהָאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְכֹלָּא, וְעַל דָּא כְּתִיב: ״י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא״, יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי יוֹם הַכִּפּוּרִים? אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהֲרָן בְּחָד. בּוּצִינָא עִלָּאָה נָהִיר לְבוּצִינָא תַתָּאָה, וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר וְלָא מִנְּהוֹרָא דְשִׁמְשָׁא, וּבְגִין כָּךְ: ״בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ״ כְּתִיב. רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר: אֵימָתַי זִוּוּגָא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא? שָׁלַח לֵיהּ: ״וְגַם־אׇמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃״ אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר: בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַי וַי, וַי לְעַלְמָא כַּד תִּפּוֹק מִנֵּיהּ, וַי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעַלְמָא כַּד תִּסְתַּלַק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִינָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא: הַאי דְשָׁלַח לְקָבְלָךְ מָאי קָאָמַר? אָמַר: וַדָּאי לָאו זִוּוּגָא דְמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא אֶלָּא בְּזִמְנָא דְנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הָאי, וּכְדֵין מִזְדַּוְּגֵי כַחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא 'קֹדֶשׁ' אִקְרֵי דִכְתִיב: ״קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה״, דְּנָטִיל מֵאָתָר דְאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין ״אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י״, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָא וְלָא מִבֵּי אִימָא, וְעַל דָּא: ״וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה״, לְאִזְדַּוְּגָא כַחֲדָא בְזִמְנָא דָא וְלָא בְזִמְנָא אַחֲרָא, בְזִמְנָא דְנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא וְלָא בְזִמְנָא דְנַטְלָא מִבֵּי אִמָּא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח דְּהָא מִבֵּי אִימָא נַטְלָא וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא: וַדָּאי זַכָּאָה דָּרָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארִי בְּגַוֵּיהּ, זַכָּאִין אִנּוּן דְּקַיְּמִין קָמֵּיהּ כָּל־יוֹמָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם וְקָאִים בְּדִינָא קָמֵּי מָארֵיהּ וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא וְקַבִּיל לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר לֵיהּ: אָדָם אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיךְ לְדָרֵי דָרִין, בְּהָאי יוֹמָא קַיְמִין בְּדִינָא, וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן וְאִיקוּם מִכֻּרְסְיָא דְדִינָא, וְאֶתְקַיֵּם עַל כֻּרְסְיָא דְרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְהוּ. וְדָוִד אָמַר: ״אָ֭הַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַ֥ע ׀ יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֶת־ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי׃״ וְעַל דָּא כְּתִיב: ״כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃״ וּכְתִיב: ״כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃״ {{ק|{{ק|טוב לומר נוסח זה מלוקט מהזוהר הקדוש, הובא בלשון חכמים א:}}}} '''שְׁלָם''' טַב לְרֵישָׁא דְשַׁתָּא. שְׁלָם טַב לְיוֹמָא דִיבָבָא. שְׁלָם טַב לְיוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ, הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְקְרוּן קֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין, מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעֻדָּתָא יַקִּירָא, מְסַדְּרִין פָּתוֹרֵי, מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר, מְצַלִּין וּמְשַׁבְּחִין וּמַמְלִיכִין עֲלַיְהוּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: '''שְׁלָמָא''' רַבָּא לְרֵישָׁא דְשַׁתָּא. שְׁלָמָא טָבָא לְרֵישָׁא דְשַׁתָּא. חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי לְרֵישָׁא דְשַׁתָּא. תִּתְבָּרַךְ וְתִתְנְהִיר מִנְּהִירוּ דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. רֵישָׁא דְשַׁתָּא, רַחֲמָנָא לִשְׁוְיָךְ לְטַב. טָבָא וְטָבָא תֶּהֱוֵי. רַחֲמָנָא יַנְהִיר לָךְ נְהוֹרִין בְּבִרְכָאן וְקִדּוּשִׁין. רַחֲמָנָא יְבָֽרְכִינָךְ בְּבִרְכָאן סַגִּיאִין. מְבֹרָךְ תֶּהֱוֵי עֲלָנָא וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל לְחַיִּין טָבִין וְלִשְׁלָמָא רַבָּא. רֵישָׁא דְשַׁתָּא, בָּךְ מִתְעָרֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּשׁוֹפָר, וְהַהוּא קָלָא דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר בָּטַשׁ בַּאֲוִירָא וּבָקַע רְקִיעִין, עַד דְּסָלִיק לְגַבֵּי הַהוּא טִנָּרָא תַּקִּיפָא דְחָפִי לְסִיהֲרָא. וְהַשְׁתָּא אַשְׁגַּח וְאַשְׁכַּח אִתְעָרוּתָא דְרַחֲמֵי, וּכְדֵין הַהוּא מְקַטְרְגָא לְעֵילָּא אִתְעַרְבָּב, כְּדֵין הַהוּא קָלָא קַיְּמָא וְאַעֲבָר הַהוּא דִּינָא, וְכֵיוָן דִּלְתַתָּא אִתְעָרוּ רַחֲמֵי, הָכֵי נָמֵי לְעֵילָּא אִתְעָר שׁוֹפָרָא אַחֲרָא עִלָּאָה, וְאַפִּיק קָלָא דְאִהוּ רַחֲמֵי וְאִתְעָרוּ קָלָא בְּקָלָא, רַחֲמֵי בְּרַחֲמֵי. וּבְאִתְעָרוּתָא דִלְתַּתָּא אִתְעַר הָכֵי נָמִי לְעֵילָּא. וְכֵיוָן דְּמָטָא הַאי קוֹל מִתַּתָּא, קוֹל דְּיַעֲקֹב אִתְתַּקַּן לְעֵילָּא, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְעַר רַחֲמֵי. דְּהָא כְּגַוְנָא דְיִשְׂרָאֵל מִתְעָרֵי לְתַתָּא קוֹל חַד, דְּאִיהוּ כְּלִיל בְּאֶשָׁא וְרוּחָא וּמַיָּא דְנָֽפְקֵי כַּחֲדָא מִגּוֹ שׁוֹפָר, הָכִי נָמִי אִתְעַר לְעֵילָּא שׁוֹפָר. וְהַהוּא קוֹל דִּכְלִיל בְּאֶשָׁא וּמַיָּא וְרוּחָא אִתְתַּקַּן וְנָפִיק דָּא מִתַּתָּא וְדָא מֵעֵילָּא וְאִתְתַקַן עָֽלְמָא. דְּהָא כְּדֵין הַהִיא אֶבֶן טָבָא דְּאִיהִי עָֽלְמָא תַּתָּאָה, אִצְטַבַּע בְּאִנּוּן גְּוָנִין דְּהַאי קָלָא, וּכְדֵין כְּמַה דְּאִתְחֲזִיאָת הָכִי מָשִׁיךְ מִלְּעֵילָּא, וְכֵיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת בְּהַאי קָלָא, רַחֲמֵי נַפְקֵי מִלְּעֵילָּא וְשַׁרְיָן עֲלָהּ, וְאִתְכְּלִילַת בְּרַחֲמֵי מִלְּתַתָּא וּמִלְּעֵילָּא, וּכְדֵין אִתְעַרְבָּב סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְחַלָּשׁ תֻּקְפֵיהּ וְלָא יָכִיל לְקַטְרְגָא: '''יַרְחָא''' שְׁבִיעָאָה, כַּמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר, הָא כָּל־רָזִין וְכָל־קִדּוּשִׁין יַקִּירִין תַּלְיָן בִּשְׁבִיעָאָה. וְהַהוּא שְׁבִיעָאָה עִלָּאָה, דְאִקְרֵי עַלְמָא דְאָתֵי, מִנֵּיהּ נַהֲרִין כָּל־בּוֹצִינִין וְכָל־קְדֻשָּׁן וְכָל־בִּרְכָאן. יַרְחָא שְׁבִיעָאָה, אַנְתְּ הוּא חוּלָקֵיהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אַנְתְּ הוּא יַרְחָא מֵעַלְמָא עִלָּאָה, וּבְגִין דָּא אַנְתְּ בַּכֶּסֶה וְלָא בְּאִתְגַּלְיָא, בְּגִין דְּעַלְמָא עִלָּאָה בַּכֶּסֶה אִיהוּ וְכָל־מִלּוֹי בְּאִתְכַּסְיָא, וְכֵיוָן דְּמָטָא יוֹמָא דַּחֲמֵיסָר כְּדֵין גִּלּוּיָא אִיהוּ בְּחַדְתוּתָא דְסִיהֲרָא, וְסִיהֲרָא אִשְׁתְּלִימַת וְאִתְנְהִירַת מֵאִימָא עִלָּאָה וְקַיְמַת לְאַנְהָרָא לְתַתָּא מִגּוֹ נְהוֹרָא דִלְעֵילָּא. יַרְחָא שְׁבִיעָאָה, בָּךְ יִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין מֵחֲטָאֵיהוֹן, וּמְסַלְּקִין כֻּרְסְיָא דְדִינָא, וּמְתַקְּנִין כֻּרְסְיָא דְרַחֲמֵי בְּקָלָא דְשׁוֹפָר, דְּהָא נָגִיד קוֹל שׁוֹפָר מִתַּתָּא, וְהַהוּא קָלָא סָלִיק לְעֵילָּא, וּכְדֵין אִתְעַר שׁוֹפָרָא אַחֲרָא עִלָּאָה, וְאַתְעַר רַחֲמֵי וְאִסְתַּלָּק דִּינָא, דְּכַד מַפְּקִין בְּהַאי שׁוֹפָר דִּלְתַתָּא אִנּוּן קָלֵי, כְּדֵין אִנּוּן קָלִין דִּלְעֵילָּא דִכְלִילָן כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, יִתְעָרוּן לְנַפְקָא. וּכְדֵין יַהֲבִין יִשְׂרָאֵל חֵילָא לְעֵילָּא, וְחֵידוּ אִשְׁתְּכַּח בְּכֹלָּא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עַל עַלְמָא. וּכְדֵין סִיהֲרָא אִתְנְהִירַת, וְעַל דָּא כְּתִיב: ״אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן:״ '''יַרְחָא''' שְׁבִיעָאָה, בָּךְ אִתְעַר יַעֲקֹב בְּאִנּוּן מַטְעֲמִּים דִּילֵיהּ, מִתְלַבַּשׁ בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין. וְהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב בְּהַהוּא שׁוֹפָר דְּקָא סָלִיק, וְאִתְעַר יַעֲקֹב לְגַבֵּי יִצְחָק וְאִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ. ״וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל״, וְאָחִיד בֵּיהּ וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְכֵיוָן דְּאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ, ״וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן״, דָּא יַיִן דְּמִנְטְרָא, יַיִן דְּהוּא חֵידוּ דְלִבָּא, רָזָא דְעַלְמָא דְאָתֵי, וּכְדֵין ״וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו״ צְלוֹתִין וּבָעוּתִין דְּסַלְקִין ״וַֽיְבָרְכֵ֑הוּ״, נָח רֻגְזָא וְחָדִי לִבָּא וְכֹלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי. וְכֵיוָן דְּיִצְחָק אִתְכְּלִיל בְּיַעֲקֹב, כָּל־אִנּוּן חֵילִין וְתֻקְפִין וְרֻגְזִין דַּהֲווּ זְמִינִין, אִתְבַּדָּרוּ וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקִין מִן דִּינָא בְּחֶדְוָה וּבְבִרְכָאן: <noinclude>}}</noinclude> ==תפילת שחרית של ראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|מתפללים כמו תפילת שחרית של שבת. אחרי מזמור יושב בסתר אומרים}}}} '''לַמְנַצֵּ֬חַ''' ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ הַ֭רְנִֽינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ עֵ֤דוּת ׀ בִּיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחׇנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ לֹא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ אָֽנֹכִ֨י ׀ יְהֹ֘וָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ וָ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃ ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יְכַחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃ {{ק|{{ק|ממשיחים התפילה כמו של שבת עד העמידה}}}} <noinclude>}}</noinclude> ===פיוטים לשחרית של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|יש אומרים הפיוטים אחרי קדיש תתקבל}}}} <noinclude>}}</noinclude> ====פיוטים ליום ראשון==== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''אֱ'''לֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי, וְאַל תָּמֹד אֱלֵי חֵקִי כְּפָעֳלִי: '''בְּ'''חֶמְלָֽתְךָֽ גְּמֹל עָלַי וְאֶחְיֶה, וְאַל נָא אֵל תְּשַׁלֵּם לִי גְּמוּלִי: '''גְּ'''אוֹן לִבִּי לְךָ אַשְׁפִּיל וְאֶקְרַע, בְּמַכְאוֹבִי לְבָבִי לֹא מְעִילִי: '''דְּ'''וֵה לֵבָב אֲנִי נִצָּב וְנֶעְצָב, עֲלֵי פִשְׁעִי וְרֹב רִשְׁעִי וְסִכְלִי: '''הֲ'''לוּם יָגוֹן בְּלִי יַיִן כְּאַיִן, אֲשׁוּרִי מִנְּתִיבָךְ מָט וְרַגְלִי: '''וּ'''מָה אֶעֱנֶה וְאָן אֶפְנֶה לְעֶזְרָה, בְּיוֹם משְׁפָּט לְמִי אָנוּס וּמִי לִי: '''זְ'''דוֹנוֹתַי לְמוּל פָּנַי וְעֵינַי,כְּלִמָּתִי לְעֻמָּתִי וְאֶצְלִי: '''חֲ'''טָאַי לוּ יְרִיחוּן בָּם שְׁכֵנַי, אֲזַי בָּֽרְחוּ וְרָחֲקוּ מִגְּבוּלִי: '''טְ'''מֵא לֵבָב אֲשֶׁר סוֹבָב וְשׁוֹבָב, לְבָבִי בִי עֲלֵי כָל־חֵטְא פְּלִילִי: '''יְ'''דַעְתִּים בַּעֲלוֹתָם עַל לבָבִי, רְאִיתִים עַל יְמִינִי גַּם שְׂמֹאלִי: '''כְּ'''קַשׁ נִדָּף אֲנִי נִרְדָּף וְנֶהְדָּף, וְלֹא נִכְנַע וְלֹא נִמְנַע עמָלִי: '''לְ'''ךָ עֵינַי בְּתַחֲנוּנַי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, בְּהֵאָנְחִי שְׁמַע שִׂיחִי וְקוֹלִי: '''מְ'''נַת חֶלְקִי וְצוּר חֶזְקִי וְחֶשְׁקִי, וּמִבְטָחִי וְגַם כֹּחִי וְחֵילִי: '''נְ'''חֵנִי נָא בְּאֹֽרַח הַנְּכוֹנָה,לְפָנֶֽיךָ וְהָכֵן אֶת־שְׁבִילִי: '''סְ'''לַח חוֹבִי וְיַשֵּׁר אֶת־לְבָבִי, אֲשֶׁר תּוֹעֶה כְּמוֹ רוֹעֶה אֱוִילִי: '''עֲ'''נֵה נַאֲקִי דְּלָתֶֽיךָ בְּדָפְקִי, רְאֵה צוּרִי רְפָא צִירִי וְחִילִי: '''פְּ'''דֵנִי מֵעֲוֹנִי צוּר גְּאוֹנִי, אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי וְחֶשְׁלִי: '''צֳ'''רִי עָצְבִּי מְשׂוֹשׂ לִבִּי בְּקִרְבִּי, וְשִׂמְחָתִי בְּאַנְחָתִי וְאֶבְלִי: '''קְ'''דוֹרַנִּית לְךָ אֵלֵךְ שְׁחוֹחַ, בְּלִי כֹחַ סְלִיחָתָךְ בְּשַׁאֲלִי: '''רְ'''אֵה כִּי זִכְרְךָֽ יָהּ תּוֹךְ לְבָבִי, וּבִזְמָמִי בְּמוֹ יוֹמִי וְלֵילִי: '''שְׁ'''עֵנִי־נָא רְצֵנִי אֵל אֱמוּנָה, וְתִיטַב לָךְ תְּשׁוּרַת מַהֲלָלִי: '''תְּ'''נַהֲלֵנִי יְמֵי מִדַּת צְבָאִי, וְתִרְעֵנִי יְמֵי חֶלְדִּי וְחֶדְלִי: חֲמֹל עֲלַי וְכַפֵּר מַעֲלָלַי, וְשׁוּר שִׁירִי כְּשִׁיר מוּשִׁי וּמַחְלִי: וְעֵת תּבִיא יְצוּרֶֽיךָ בְּמִשְׁפָּט, אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי: '''רְעֵה''' בְּשִׁבְטְךָֽ, עַם מקַוִּים פִּדְיוֹם, כִּי לְמִשְׁפָּטְךָ עָֽמְדוּ הַיּוֹם: '''מַ'''חְשְׁבוֹת אוֹנִי, עַל לבָבִי שַׂמְתִּי. וּמִפְּנֵי זְדוֹנִי, בּוֹשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי. וְעַל רֹב עֲוֹנִי, הִנְנִי נִחַמְתִּי. וְאֶת־חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: {{ק|כִּי לְמִשְׁפָּטְךָ עָֽמְדוּ הַיּוֹם:}} '''שִׁ'''קְרֵי סְתָרָיו, אֲשֶׁר נוֹאַל. הִפְחִידוּ יְצוּרָיו, סְלִיחָה לִשְׁאַל. וְאֵיךְ יֶרֶב אֲמָרָיו, אֱנוֹשׁ בְּחֶטְאוֹ מְגֹאָל. וְיִצְרוֹ מִנְּעוּרָיו, רַק רַע כָּל־הַיּוֹם: {{ק|כִּי לְמִשְׁפָּטְךָ עָֽמְדוּ הַיּוֹם:}} '''ה'''וֹצֵא שְׁבוּיִים, מִידֵי מְצִיקִים. מֵחֵטְא נְקִיִּים, וְרָצוֹן מְפִיקִים. שִׁמְעוּ פְּדוּיִים, אַתֶּם הַדְּבֵקִים. בַּיהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: {{ק|כִּי לְמִשְׁפָּטְךָ עָֽמְדוּ הַיּוֹם:}} '''שׁ'''וֹאֵף כְּמוֹ עֶבֶד, יִשְׁאַף לְיַד רַבּוֹ. חַסְדָּךְ פְּרֹשׂ עָלָיו, וּקְרַע שְׁטַר חוֹבוֹ: '''ל'''וּלֵי אֲמִירָֽתְךָֽ, שֽׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה. הָיָה כְּרַב חוֹבֵל, נִכְנַע בְּמַצָּבוֹ: '''מִ'''שְׁעוֹל תְּשׁוּבָֽתְךָֽ, תִּפְתַּח לְעֶבֶד קָם. טֶרֶם לְהִתְפַּלֵּל, לָךְ יַעֲרֹךְ נִיבוֹ: '''הָ'''הּ לִי בְּעֵת רוֹאִי, שֵׂיבָה זְרוּקָה בִי. לִבִּי בְּיַם חֶטְאוֹ, יִשְׂחֶה בְּמֵי עָצְבּוֹ: '''נִשְׁמַת''' מְיַחֲלֶֽיךָ, תָּעִיד עֲלֵי לִבּוֹ. לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל, מֵאַחֲרֵי שׁוּבוֹ: '''שׁ'''וֹפֵט כָּל־הָאָרֶץ, וְאוֹתָהּ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד. נָא חַיִּים וָחֶסֶד, עַל עַם עָנִי תַצְמִיד. וְאֶת תּפִלַּת הַשַּׁחַר, בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד. עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד: '''ל'''וֹבֵשׁ צְדָקָה וּמַעֲטֶה, לְךָ לְבַד הַיִּתְרוֹן. אִם אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, זָכְרָה יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן. וְהֵם יַעֲלוּ לְזִכָּרוֹן, לִפְנֵי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} תָּמִיד: {{ק|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד:}} '''מַ'''טֵּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, לְהַטּוֹת אִישׁ לִתְחִיָּה. עַמְּךָֽ הַטֵּה לְחֶסֶד, גְּמָל־נָא עָלָיו וחָיָה. כְּתוֹב תָּו חַיִּים וְהָיָה, עַל מִצְחוֹ תָּמִיד: {{ק|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד:}} '''הֵ'''יטִיבָה בִרְצֽוֹנְךָֽ, אֶת־צִיּוֹן עִיר קֳדָשַׁי. וְנָתַתָּ יָד וָשֵׁם, בְּבֵיתְךָֽ לִמְקֻדָּשַׁי. עֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי, לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד: {{ק|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד:}} '''חִזְקוּ''' וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, עַמִּי בְּאֵל וּמָעֻזּוֹ. עֵדֹתָיו כִּי תִנְצְרוּ, גַּם אֶת־זוֹ לְעֻמַּת זוֹ הוּא יָגֵן עֲלֵיכֶם, וְיִזְכֹּר רחֵם בְּרָגְזוֹ. דִּרְשׁוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד. {{ק|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד:}} '''בְּנֵי''' עֲבָדֶֽיךָ הַיּוֹם, לְמִקְדָּֽשְׁךָֽ יֶאֱתָיוּ. וְצוֹעֲקִים עַל־חַטָּאתָם וְלַעֲוֹנָם יִבְכָּיוּ. זוֹכְרִים צִדְקוֹת אֲבוֹתָם, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲלֵיהֶם יִחְיוּ. אוֹתָם תִּזְכֹּר וְהָיוּ, נֶגֶד יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} תָּמִיד. {{ק|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד:}} '''יְ'''דֵי רָשִׁים, נֶחֱלָשִׁים, מֵהַשִּׂיג יְדֵי כָפְרָם. אֲבָל בְּרוּחָם, וּמַר שִׂיחָם, יְקַדְּמוּ אֶת־פְּנֵי יוֹצְרָם. עַם נִבְדַּל, הוֹלֵךְ וָדַל, וְשִׂיחוֹ הוֹלֵךְ וָרָם. בְּהִוָּעֲדָם, בְּבֵית מוֹעֲדָם, וּבִגְרֹנָם רוֹמְמוֹת אֵל. לְהַקְדִּישׁ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: '''הֲ'''לֹא אִם סַף, דְּבִיר וָסַף, וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. וּפָרֹכֶת, וּמַעֲרֶכֶת, וּתְמִידִים וּמוּסָפִים. וְאֵין קְטֹרֶת, וְכַפֹּרֶת, לְכַפֵּר עַל נִגָּפִים. קְדֻשַּׁת אֵל, בְּיִשְׂרָאֵל, לְהִדַּמּוֹת לִשְׂרָפִים. וּמֵעָנְיָם, בְּבֵית שִׁבְיָם, לְהוֹדוֹת אֵל נֶאֱסָפִים. וּמֵחַיִל, אֶל חַיִל, יֵלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל: {{ק|לְהַקְדִּישׁ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:}} '''וְ'''אֵל נוֹשֵׂא, וְצוּר מַחְסֶה, אָז הָיִיתָ לָהֶם. עַל כְּרוּבִים, וְכוֹכָבִים, הֱקִימוֹתָ דִּגְלֵיהֶם. וּבְשִׁמְךָ, מִמְּרוֹמֶיךָ, גּוֹנַנְתָּ יָהּ עֲלֵיהֶם. וּמַלְאָכִים, נֶעֱרָכִים, שַׂמְתָּ נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם. רְאֵה עַתָּה, כִּי חַתָּה, יַד מַלְכָּם וְחֵילֵיהֶם. וְזָר יְרָשָׁם, וְהוֹרִישָׁם, הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל: {{ק|לְהַקְדִּישׁ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:}} '''דְּ'''רֹשׁ יְקוּשָׁה, דְּרוֹר דּוֹרְשָׁה, מִזְּדוֹנִים וּמֵאֲדוֹנִים. אֱיָלוּתָהּ, מְשֵׁה אוֹתָהּ, מִמַּיִם זְדוֹנִים. וְאַל יֵקַל, בְּעֵת מִשְׁקָל, זְכוּת אָבוֹת רִאשׁוֹנִים. וְיִפָּקֵד, דַּל שׁוֹקֵד, לְדַבֵּר לְךָ תַּחֲנוּנִים. דּוֹר אֲבוֹתָיו, וְכָל־מֵתָיו, חַיֵּה בְּקֶרֶב שָׁנִים. לְהַשְׁקוֹתָם, וּלְהַחֲיוֹתָם, הֱיֵה כַטָּל ליִשְׂרָאֵל: {{ק|לְהַקְדִּישׁ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:}} '''הַ'''מְּבֹרָךְ, בְּכָל־מַעֲרָךְ, בֵּין בְּמַטָּה בֵּין בְּמַעְלָה. אֵשׁ וּמַיִם, וְשָׁמַיִם, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּלָה. יְעִידוּן עַל, אֲשֶׁר פָּעַל, כִּי מָה רָם וּמַה נִּפְלָא. וַעֲבָדָיו, וְצֹאן יָדָיו, לְדִינוֹ עוֹמְדִים סֶלָה. בְּיוֹם פָּקְדוֹ, בְּנֵי חֶלְדּוֹ, תִּקְפֹּץ פִּֽיהָ עַוְלָה. וּבוֹ יִצְדְּקוּ, וְיִתְהַלְּלוּ, כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל: {{ק|לְהַקְדִּישׁ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:}} <noinclude>}}</noinclude> ====פיוטים ליום שני==== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''שְׁ'''פַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה. אֲקַדֶּמְךָ בְּרָב־פַּחַד וְאֵימָה: '''לְ'''פָנֶֽיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בּעֵינַי. כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה: '''מְ'''לֹא עוֹלָם אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ. הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ וּבַמָּה: '''הֲ'''דָרְךָ לֹא יְכִילוּן מַלְאֲכֵי רוּם. וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמֶּה וְכַמָּה: '''הֱ'''טִיבֽוֹתָ וְהִגְדַּֽלְתָּ חֲסָדִים. לְךָ תַגְדִּיל להוֹדוֹת כָּל־נְשָׁמָה: {{ק|{{ק|בקשה לרבי יהודה הלוי ז״ל יו״ד}}}} '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יוֹם לְךָ אֶעְרֹךְ תְּחִנָּה,שְׁעֵה קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יָדְךָ הַרְאֵה וְגַלֵּה,גְּבוּרָֽתְךָֽ וְחָנֵּנִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יֶהֱמֶה לִבִּי בְּקִרְבִּי,וְאֶתְעַטֵּף בְּצָרָתִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יַעֲלֶה זִכְרִי לְטוֹבָה,וְזָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יִשְׁעֲךָ תָמִיד אֲיַחֵל,יְהִי חַסְדָּךְ לְנַחֲמֵנִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יוֹצְרִי אַתָּה וְצוּרִי,וּמִי זֶה בִּלְתְּךָֽ עֶזְרִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יֶהֱמוּ לִי רַחֲמֶֽיךָ,וְאַל תֵּפֶן לְחַטֹּאתַי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יִיחֲדוּךָ רַעְיוֹנַי,וְנַפְשִׁי אָמְרָה חֶלְקִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יַעֲטֹף לִבִּי בְּחִילִי,וְאֶשְׁפֹּךְ נֶגְדְּךָֽ נַפְשִׁי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יָהּ שְׁמַע בִּגְלַל שְׁמֶֽךָ,וְקַח הַיּוֹם תְּפִלָּתִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: {{ק|{{ק|ה״א}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הֵן בְּיָדָךְ מַחְשְׁבוֹתַי,וְסוֹד לִבִּי לְךָ נִגְלֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַעֲלֵה מַרְפֵּא לְצִירַי,וְעֵינֶֽיךָ פְּקַח וּרְאֵה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַעֲמֵד רַגְלִי בְּמִישׁוֹר,בְּמַקְהֵלִים שְׁמָךְ אוֹדֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הִנְנִי אוֹחִיל לְיִשְׁעָךְ,עֲדֵי תַבִּיט וְגַם תִּפְנֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַט לְשַׁוְעִי אָזְנֶֽךָ,חֲמֹל עָלַי וְהַקְשִׁיבָה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: {{ק|{{ק|וא״ו}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וֶאֱלֹהַי לָךְ אֲקַוֶּה,וְלִבִּי יִשְׁעֲךָ יִתְאָו, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וַעֲרֹב עַבְדָּךְ לְטוֹבָה,וְאַל תֵּפֶן לְחַטֹּאתָיו, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וַעֲדֵי מָתַי אֲסִירָךְ,יְהִי נֶאְסָר בְּבוֹר פִּשְׁעוֹ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וַעֲדוּ לִבִּי סְעִיפָיו,לְיַחֵד לָךְ בְּצָרוֹתָיו, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וַאֲנִי בָּךְ אֶעֱלוֹזָה,פְּדֵה דַל מִמְּגוּרוֹתָיו, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וַאֲדוֹן עוֹלָם אֲקַו לָךְ,לְמַֽעַן טוֹב לְכָל־קֹוָיו, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: {{ק|{{ק|ה״א}}}} יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַאֲרֵךְ אַפָּךְ לְטוֹבָה,אֲשֶׁר אֶל חַסְדְּךָֽ פוֹנֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הִנְנִי מַפִּיל תְּחִנָּה,וְטֶרֶם אֶקְרְאָה תַּעֲנֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַחֲלִימֵנִי בְּחַסְדָּךְ,וּמַרְפֵּא צַו לְלֵב דָּוֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הָחֳלֵיתִי מִיְּגוֹנַי,וְנַפְשִׁי יוֹם וָלֵיל תֶּהֱמֶה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַעֲלֵנִי מִתְּהוֹמוֹת,וְשִׁיבַת עַבְדְּךָֽ שׁוּבָה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: '''יָ'''הּ שִׁמְךָ, אֲרוֹמִמְךָ, וְצִדְקָֽתְךָֽ לֹא אֲכַסֶּה. הֶאֱזַנְתִּי, וְהֶאֱמַנְתִּי, לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה. וְאֵיךְ יֹֽאמֶר, יְצִיר חֹֽמֶר, אֱלֵי יוֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה. קְרָאתִֽיהוּ, (דְּרַשְׁתִּֽיהוּ, פְּגַשְׁתִּֽיהוּ), לְמִגְדַּל עֹז וְצוּר מַחְסֶה. הַבָּהִיר, וְאוֹר מַזְהִיר, בְּאֵין מָסָךְ וְאֵין מִכְסֶה. יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא: '''הֲ'''דַר כְּבוֹדְךָֽ, וְעֹז יָדְךָ, מְסַפְּרִים הַשָּׁמַיִם. בְּעֵת עֲלוֹתָם, וְעֵת פְּנוֹתָם, וְעֵת שְׁחוֹתָם אַפַּיִם. וּמַלְאָכִים, נֶהֱלָכִים, בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ וּמַיִם. יְעִידוּךָ, וְיוֹדוּךָ, בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם. כִּי תִסְבֹּל, וְלֹא תִבֹּל, בְּלִי זְרוֹעַ וְיָדַיִם. תַּחְתִּיּוֹת, וְעִלִּיּוֹת, וְהַחַיּוֹת וְהַכִּסֵּא: {{ק|יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא:}} '''וּ'''מִי יְמַלֵּל, כְּבוֹד מְחוֹלֵל, שְׁחָקִים בֶּאֱמוּנָתוֹ. חַי עוֹלָם, אֲשֶׁר נֶעְלָם, בְּגָבְהֵי רוּם מעוֹנָתוֹ. וּבִרְצוֹתוֹ, בְּבֶן בֵּיתוֹ, בְּאָהֳלוֹ שָׂם שְׁכִינָתוֹ. וְשָׂם מרְאוֹת, לִנְבוּאוֹת, לְהַבִּיט אֶל תְּמוּנָתוֹ. בְּאֵין תַּבְנִית, וְאֵין תָּכְנִית, וְאֵין קֵץ לִתְבוּנָתוֹ. רַק מַרְאָיו, בְּעֵין נבִיאָיו, כְּמֶלֶךְ רָם וּמִתְנַשֵּׂא: {{ק|יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא:}} '''דְּ'''בַר גְּבוּרוֹת, בְּלִי סְפוּרוֹת, וּמִי יְסַפֵּר תְּהִלּוֹתָיו. אַשְׁרֵי אִישׁ, אֲשֶׁר יָחִישׁ, לְהַזְכִּיר עֹז גְּבוּרוֹתָיו. וְיִסָּמֵךְ, בְּאֵל תּוֹמֵךְ, עוֹלָם עַל גְּבוּלוֹתָיו. וְיַעֲרִיצוֹ, שׁוֹב וְרָצוֹא, וְיַצְדִּיק דִּין פְּעֻלּוֹתָיו. וְיוֹדֶה עַל, אֲשֶׁר פָּעַל, כִּי לְמַעֲנוֹ עֲלִילוֹתָיו. וְכִי יֵשׁ יוֹם, לְאֵל אָיֹם, וְדִין עַל־כָּל־הַמַּעֲשֶׂה: {{ק|יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא:}} '''הִ'''שְׁתּוֹנֵן, וְהִכּוֹנֵן, וְהִתְבּוֹנֵן בְּסוֹדֶֽךָ. וְהִבַּטְתָּ, מָה אַתָּה, וּמֵאַיִן יְסוֹדֶֽךָ. וּמִי הֱכִינְךָֽ, וּמִי הֱבִינְךָֽ, וְכֹחַ מִי יְנִידֶֽךָ. וְהַבֵּט אֶל, גְּבוּרוֹת אֵל, וְהָעִירָה כְבוֹדֶֽךָ. (חֲקוֹר פְּעָלָיו, רַק אֵלָיו, אַל תִּשְׁלַח יָדֶֽיךָ. כִּי תִדְרֹשׁ) חֲקוֹר פָּעֳלוֹ, אַךְ גָּדְלוֹ, תָּשִֽׂימָה נֶגְדֶּֽךָ. אַל תִּדְרֹשׁ, בְּסוֹף וּבְרֹאשׁ, בַּמֻּפְלֶא וּבַמְּכֻסֶּה: {{ק|יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא:}} <noinclude>}}</noinclude> ===עמידה לשחרית של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''אֲ֭דֹנָי''' שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַֽהֲבָה: '''זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים.''' מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מָגֵן אַבְרָהָם: '''אַתָּה''' גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ. מוֹרִיד הַטָּל. מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נֽוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמֽוּנָתוֹ לִֽישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה. '''מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.''' וְנֶֽאֱמָן אַתָּה לְהַֽחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מְחַיֵּה הַמֵּתִים: '''קדושה''' {{ק|{{ק|בחזרת הש״ץ אומרים}} '''נַקְדִּישָׁךְ''' וְנַעֲרִיצָךְ, כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל־יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר '''קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃''' לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: '''בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִמְּקוֹמֽוֹ׃''' וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: '''יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ:'''}} '''אַתָּה''' קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. וּבְכֵן, יִתְקַדָּשׁ שִׁמְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבְכֵן, תֵּן פַּחְדְּךָֽ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, וְאֵימָֽתְךָֽ עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ, עֹז בְּיָֽדְךָֽ וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ: וּבְכֵן, תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּֽךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִֽיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ: וּבְכֵן, צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ, וְעוֹלָֽתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ: וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶֽׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ: קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶֽךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶֽיךָ. כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּ֛הּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: '''אַתָּה''' בְחַרְתָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל־הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָֽאתָ: '''וַתִּתֶּן''' לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת־יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְאֶת־יוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, אֶת־יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} זִכְרוֹן)}} תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וּבְיוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם־טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: '''אֱלֹהֵינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ, וְהִנָּשֵׂא עַל־כָּל־הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ, עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ, וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלָךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה: {{ק|{{ק|בשבת יש אומרים:}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ}} '''קַדְּשֵׁנוּ''' בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, תֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָֽ בֶאֱמֶת. כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָֽרְךָֽ מַלְכֵּנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{ק|{{ק|(בשבת יוסיף:}} הַשַּׁבָּת וְ)}} יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: '''רְצֵה''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָֽעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם, מְהֵרָה בְּאַֽהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּֽנוּ וְתִרְצֵֽנוּ, וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמַּֽחֲזִיר שְׁכִֽינָתוֹ לְצִיּוֹן: {{ק|{{ק|בברכת ״מודים״ יכרע ב״מודים״ ויזקוף בשם (בא״ח בשלח כ״א)}}}} '''מוֹדִים''' אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵֽנוּ צוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא, לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטֽוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָֽהֳרָֽיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ: '''מודים דרבנן''' {{ק|{{ק|בחזרת הש״ץ כשהחזן אומר מודים, הקהל אומרים:}} '''מוֹדִים''' אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.}} '''וְעַל''' כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא, תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה: '''וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.''' וִֽיהַֽלְלוּ וִֽיבָֽרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּֽאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה, הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: '''ברכת כהנים''' {{ק|{{ק|כשעוקר הכהן רגליו לישא כפיו יאמר (בא״ח תצוה י״ב)}} '''לְשֵׁם ''' יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ. וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים {{ק|{{ק|(יהוה)}}}}, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת כֹּהַנִים בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה לְכָל־הָעוֹלָמוֹת וּלְתַקֵּן הַדְּבָרִים בְּשָׁרְשָׁן בִּמְקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: {{ק|וכשעומדים הכהנים על הדוכן לאחר שענו ״מודים דרבנן״, אומרים}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּּוִיתָֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְלֹא יִהְיֶה בָהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: {{ק|בחזרת הש״ץ אומרים ברכת כהנים, אם יש יותר מכהן אחד קורא להם החזן:}} כֹּהֲנִים: {{ק|והכהנים מברכים:}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָֽעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל־אַֽהֲרֹן, וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַֽהֲבָה: {{ק|{{ק|הקהל עונים}} אָמֵן:}} {{ק|ואומר החזן והכהנים אחריו מילה במילה:}} '''יְבָרֶכְךָ֥''' יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} אָמֵן:}} יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} אָמֵן:}} יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|ועונים}} אָמֵן:}} {{ק|וכשמתחיל שליח ציבור ״שים שלום״ אז מחזירין פניהם כלפי ההיכל, ולא יחזירו פניהם קודם, ואז הכהנים אומרים}} '''רִבּוֹן''' הָעוֹלָמִים עָשִֽׂינוּ מַה־שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ, עַשֵׂה אַתָּה מַה־שֶּׁהִבְטָחְתָּֽנוּ. הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קׇדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל: {{ק|אם אין כהנים אומר החזן:}} '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּרְכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁיךָ כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} כֵּן יְהִי רָצוֹן:}} יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} כֵּן יְהִי רָצוֹן:}} יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|ועונים}} כֵּן יְהִי רָצוֹן:}} וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם:}} '''שִׂים''' שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָֽרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם: {{ק|{{ק|בחזרה אומר החזן תפלה זו:}} '''וְאַתֶּם֙''' הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ. הַיּוֹם תְּבָֽרְכֵנוּ. הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ. הַיּוֹם תְּדַגְּלֵנוּ. הַיּוֹם תְּהַדְּרֵנוּ. הַיּוֹם תְּוַעֲדֵנוּ וַעַד טוֹב. הַיּוֹם תְּזַכֵּנוּ. הַיּוֹם תְּחַיֵּינוּ. הַיּוֹם תְּחָנֵּנוּ. הַיּוֹם תְּטַהֲרֵנוּ. הַיּוֹם תְּיַשֵּׁר אָרְחוֹתֵינוּ. הַיּוֹם תַּכְתִּרֵנוּ בְּכֶתֶר שֵׁם טוֹב. הַיּוֹם תְּלַבְּבֵנוּ. הַיּוֹם תְּמַלְּטֵנוּ. הַיּוֹם תְּנַשְּׂאֵנוּ. הַיּוֹם תְּסַעֲדֵנוּ. הַיּוֹם תְּעַטְּרֵנוּ. הַיּוֹם תִּפְקְדֵנוּ בְרַחֲמֶֽיךָ לְחַיִּים טוֹבִים. הַיּוֹם תְּצַדְּקֵנוּ. הַיּוֹם תְּקָֽרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. הַיּוֹם תְּרַחֲמֵנוּ. הַיּוֹם תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. הַיּוֹם תִּתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וְתִכְתְּבֵנוּ בְרַחֲמֶֽיךָ לְחַיִּים טוֹבִים:}} '''וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.''' בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''אֱלֹהַי''', נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּֽעָפָר לַכֹּל תִּֽהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל־הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. {{ק|יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דּוֹחֶֽה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא.}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. {{ק|{{ק|סגולה לומר פסוק המתחיל וגומר באות שמתחיל וגומר שמו}}}} לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''עֹשֶׂה''' '''הַשָּׁלוֹם''' בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: {{ק|'''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:}} {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר לפני החזרה}} '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} שָׁמַעְתִּי וְנִרְגַּזְתִּי, יוֹם בּוֹ תִּפְקְדֵנִי. זָחַלְתִּי וְחַלְתִּי, יוֹם בּוֹ תְּדִינֵנִי. הָשְׁפַּלְתִּי וְנִבְהַלְתִּי, פֶּן בְּאַפְּךָֽ תַּמְעִיטֵנִי, כִּי־גָדוֹל יוֹם־יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִי לֹא יִירָא, מִיּוֹם דִּין הַנּוֹרָא. כִּי לְךָ יָאֲתָה גְדֻלָּה וּגְבוּרָה. בַּאֲתַר דִּי זְקוּקִין דְּנוּרָא, מִי יַעֲמֹד בְּסוֹד יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין. סְבִיבָיו שְׂרָפִים עוֹמְדִים עַל מִדִּין. כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל־יֽוֹדְעֵי דָת וָדִין, לְהַגִּיד כִּי־יָשָׁר יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶלֶךְ אַדִּיר מַשְׁפִּיל וּמֵרִים. בְּמֵימַר קַדִּישִׁין וּבִגְזֵרַת עִירִין. מְפוֹצֵץ סְלָעִים וּמְשַׁבֵּר הָרִים, כָּל־מוֹצָא פִי־יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לִפְנֵי חֵילוֹ קָרֵי בְחַיִל. מָאן בָּעֵי סַם חַיֵּי, וְהוּא בֶּן־חָיִל. יָקוּם בְּטֶרֶם יִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, וְיָשֹׁב אֶל־יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לִבִּי מִלַּהֲבֵי אֵשׁ רִשְׁפְּךָֽ בּוֹרֵחַ. נוֹרָא בְּעַם רָם בְּמַר צוֹרֵחַ. אֵיךְ יַעֲלֶה וְיָבֹא קֵרֵחַ, אֶל מְקוֹם שַׁלְהֶבֶת יָהּ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲנֵה עָנִי הָעוֹמֵד לְפָנֶֽיךָ. כְּדַל שׁוֹאֵל מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתֶֽךָ. תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶֽךָ, נְסָה־עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶֽיךָ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נַחֲלֵי דִמְעוֹתַי מֵעַי הִרְתִּיחוּ. גַּחֲלֵי חַטֹּאתַי טוּחוֹתַי הִקְדִּיחוּ. דִּינָא יְתִיב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} סִפְרֵי חַיִּים וּמֵתִים לְפָנֶֽיךָ נִפְתָּחִים. בְּחַסְדֵי אָבוֹת רִאשׁוֹנִים אֲנַחְנוּ בְטוּחִים. תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ כְּרֵיחַ נִיחוֹחִים. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יאהדונהי, פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: '''אָתָאנוּ''' לְחַלּוֹת פָּנֶֽיךָ, כִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶֽיךָ. נָא אַל תְּבִישֵׁנוּ. נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מלְּפָנֶֽיךָ. סְלַח לָֽנוּ, וּשְׁלַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים ממְּעוֹנֶֽךָ: אָתָאנוּ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָֽ כַּפָּרָה. אָיֹם וְנוֹרָא, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. תְּחַיֵּינוּ, תְּחָנֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. סְלַח לָֽנוּ, וּשְׁלַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים ממְּעוֹנֶֽךָ: {{ק|אחרי החזרה אומרים}}}} '''אָבִֽינוּ''' מַלְכֵּנוּ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָתָּה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שֹׂנְאֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל־צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָה וְרָעָב וּשְׁבִי וּבִזָּה וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה וְיֵצֶר הָרָע וְחוֹלָאִים רָעִים מִבְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־חוֹלֵי עַמֶּךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ: {{ק|{{ק|(יכוין בשם קר״ע שט״ן)}}}} אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה טוֹבָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵֽנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶֽיךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ וְהָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ: '''יְהִ֤י''' שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ רָ֖ם עַל־כׇּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן קדיש תתקבל}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תֵּעָנוּ''' וְתֵעָֽתְרוּ בְּרַחֲמִים מן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצוֹן. וְיֵעָנֶה קוֹל עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם: {{ק|{{ק|(יכוין שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה)}}}} שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵית מִקְדָּשׁוֹ. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּוֹת. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי כָבוֹד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוֹב. שַׁעֲרֵי מָזוֹן. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סוֹדוֹת תּוֹרָתוֹ. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּוֹת. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצוֹן. שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. וְיָסִיר מִתּוֹכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מקְרָא שֶׁכָּתוּב: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ וְיִכְתָּבְכֶם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהֽוֹן וּבָעֽוּתְהֽוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבֽוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|יפסע שלש פסיעות לאחור}}}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} <noinclude>}}</noinclude> ==סדר קריאת התורה== ===פתיחת ההיכל=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|אם חל בשבת מוסיפים}} '''אַתָּה֙''' הׇרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְּבַדּֽוֹ׃ אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃}} '''יְהִ֨י''' יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ עִמָּ֔נוּ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אֲבֹתֵ֑ינוּ אַל־יַעַזְבֵ֖נוּ וְאַֽל־יִטְּשֵֽׁנוּ׃ הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם׃ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃ קוּמָ֣ה יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לִמְנוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ׃ כֹּהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ׃ בַּֽ֭עֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃ {{ק|{{ק|תפלה שתיקן הרש״ש ז״ל לפתיחת ההיכל בימים נוראים}}}} '''לְעוֹלָ֥ם''' יְהָוְ֑הָ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃ {{ק|{{ק|י״ב פעמים}}}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהָוְהָ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ וּלְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַנִּכְתָּב וְאֵינוֹ נִקְרָא שֶׁכִּוַנְנוּ בוֹ. שֶׁתַּצִּילֵנוּ לָֽנוּ וְלִנְשׁוֹתֵינוּ וּלְבָנֵינוּ וְלִבְנוֹתֵינוּ וּלְכָל־הַנִּלְוִים אֵלֵינוּ. מִכָּל־רַע וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה. וּמִכָּל־צָרָה וְצוּקָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה וּמִכָּל־חֳלִי וּמַחֲלָה. וּלְמַעַן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמְּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה {{ק|{{ק|(אָלָדָ)}}}} וּכְשֶׁהוּא כָּלוּל עִם מקוֹרוֹ {{ק|{{ק|(אֶהְיֶה אֶאָהְלָיֶדָה)}}}}. שֶׁתְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הַמְרֻבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַפְּשׁוּטִים מעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל־בְּנֵי בֵיתֵינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וְיִסָּֽכְרוּ פִּיּוֹת כָּל־הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים עָלֵינוּ: '''אָנָּא''' בְּכֹחַ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמְּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה {{ק|{{ק|(קָרַעְ)}}}}. וּכְשֶׁהוּא כָּלוּל בִּמְקוֹרוֹ {{ק|{{ק|(יִהָוֹה יְקָהָרַוֹעְה)}}}}. שֶׁתְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַפְּשׁוּטִים מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל־בְּנֵי בֵיתֵינוּ כָּל־הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים. וְכָל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וְשִׂנְאַת חִנָּם. וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת. וּתְפַרְנְסֵנוּ בְּשֶׁפַע גָּדוֹל וּבְהֶתֵּר. וְלֹא יִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן הָרָע. וְתַצְלִיחֵנוּ בְלִמּוּדֵינוּ וּבְכָל־מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד: '''רִבּוֹנוֹ''' שֶׁל עוֹלָם, מַלֵּא כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹננוּ וְתֵן שְׁאֵלָתֵֽנוּ, לָֽנוּ וְלִבְנֵי בֵיתֵֽנוּ, חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, בְּכָבוֹד וּבִמְנוּחָה, בְּיִרְאָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ, בְּשָׁלוֹם וּבְהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה, וּפְדֵנוּ מִכָּל־צָרָה וְיָגוֹן וּמִמָּוֶת, וּמִכָּל־שָׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וְיוֹצְאוֹת לָעוֹלָם. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: {{ק|{{ק|אומרים בריך שמיה שכתוב בזוהר פרשת ויקהל דף ר״ו}}}} '''בְּרִיךְ''' שְׁמֵהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ, עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפוּרְקַן יְמִינָךְ אַחְזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדָּשָׁךְ, לְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמֵי. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא עַבְדָּךְ פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי, וְיַת כָּל־דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָא, אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְסָגִידְנָא קַמֵּהּ מִקַמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכָל־עִידָּן וְעִידָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סְמִיכְנָא, אֶלָּא בֵאלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא דִקְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט, בֵּהּ אֲנָא רְחִיץ וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבִּי בְּאוֹרַיְתָךְ, (וְתִיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִּין רְעוּתָךְ) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל־עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם אָמֵן: {{ק|{{ק|מוציאים ספר תורה ואומרים}}}} '''בָּרוּךְ''' הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא: אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהָֽיו׃ {{ק|{{ק|מוליכים ספר תורה לתיבה ואומרים}}}} '''גַּדְּל֣וּ''' לַיהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אִתִּ֑י וּנְרוֹמְמָ֖ה שְׁמ֣וֹ יַחְדָּֽו׃ רוֹמְמ֡וּ יְהֹ֘וָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃ רוֹמְמ֡וּ יְהֹ֘וָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא׃ אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּאלֹהֵֽינוּ׃ כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּמִ֥י צ֝֗וּר זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃ דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכׇל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃ שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל׃ יְֽהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ׃ הַכֹּל תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה: {{ק|{{ק|מגביה ספר תורה ומראה לקהל ומשתחוים ואומרים}}}} '''וְזֹ֖את ''' הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ <noinclude>}}</noinclude> ===קריאת התורה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|לפני קריאת התורה אומר העולה:}} הַשֵּׁם עִמָּכֶם: {{ק|{{ק|ועונים הקהל:}}}} יְבָרֶכְךָ הַשֵּׁם:}} {{ק|{{ק|ואומר העולה:}}}} '''בָּרְכוּ''' אֶת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ: {{ק|{{ק|ועונים הקהל:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד: {{ק|{{ק|וחוזר העולה:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד: {{ק|{{ק|ומברך העולה}}}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים וְנָתַן לָֽנוּ אֶת־תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, נוֹתֵן הַתּוֹרָה: {{ק|{{ק|ואחר קריאת התורה מברך העולה}}}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָֽנוּ אֶת־תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, נוֹתֵן הַתּוֹרָה: {{ג|קריאה ליום ראשון}} '''וַֽיהֹוָ֛ה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ וַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶֽת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק׃ וַיָּ֤מׇל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ {{ק|{{ק|לוי}}}} וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ׃ וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כׇּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי׃ וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו׃ וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק׃ {{ק|{{ק|בשבת שלישי}}}} וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃ וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃ {{ק|{{ק|שלישי ובשבת רביעי}}}} וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃ וַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃ וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃ {{ק|{{ק|(בשבת חמישי}}}} ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ׃ וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר׃ וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת׃ וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּֽח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ {{ק|{{ק|רביעי ובשבת שישי}}}} וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ׃ וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃ וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃ {{ק|{{ק|חמישי ובשבת שביעי}}}} וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשֹׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן׃ וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה׃ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃ עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קׇם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃ וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֵ֥ל עוֹלָֽם׃ וַיָּ֧גׇר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ {{ק|{{ק|המשלים אומר חצי קדיש}}}} {{ג|קריאה ליום שני}} '''וַיְהִ֗י''' אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃ {{ק|{{ק|לוי}}}} בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃ וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃ וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ {{ק|{{ק|שלישי}}}} וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃ וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃ וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יֵרָאֶֽה׃ {{ק|{{ק|רביעי}}}} וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃ כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃ וְהִתְבָּרְכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃ וַיָּ֤שׇׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ {{ק|{{ק|חמישי}}}} וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּ֠ה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃ אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם׃ וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל׃ וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם׃ וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה׃ {{ק|{{ק|המשלים אומר חצי קדיש}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} {{ק|{{ק|המפטיר קורא בשני הימים בקרבנות היום בפרשת פינחס}}}} '''וּבַחֹ֨דֶשׁ''' הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ וַעֲשִׂיתֶ֨ם עֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃ וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵ֥י עֶשְׂרֹנִ֖ים לָאָֽיִל׃ וְעִשָּׂר֣וֹן אֶחָ֔ד לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃ וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃ מִלְּבַד֩ עֹלַ֨ת הַחֹ֜דֶשׁ וּמִנְחָתָ֗הּ וְעֹלַ֤ת הַתָּמִיד֙ וּמִנְחָתָ֔הּ וְנִסְכֵּיהֶ֖ם כְּמִשְׁפָּטָ֑ם לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} <noinclude>}}</noinclude> ===סדר הפטרה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק: {{ג|הפטרה ליום ראשון}} '''וַיְהִי֩''' אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָ֠ה בֶּן־יְרֹחָ֧ם בֶּן־אֱלִיה֛וּא בֶּן־תֹּ֥חוּ בֶן־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי׃ וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃ וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חׇפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכׇל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃ וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃ וְכִעֲסַ֤תָּה צָרָתָהּ֙ גַּם־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי־סָגַ֥ר יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃ וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים׃ וַתָּ֣קׇם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אׇכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל־הַכִּסֵּ֔א עַל־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה׃ וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה ׀ בׇּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת־פִּֽיהָ׃ וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת־יֵינֵ֖ךְ מֵֽעָלָֽיִךְ׃ וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ אַל־תִּתֵּן֙ אֶת־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד־הֵֽנָּה׃ וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃ וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָֽאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָֽיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃ וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּזְכְּרֶ֖הָ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וַֽיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} שְׁאִלְתִּֽיו׃ וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכׇל־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַיהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת־נִדְרֽוֹ׃ וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃ וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד־גׇּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת־בְּנָ֔הּ עַד־גׇּמְלָ֖הּ אֹתֽוֹ׃ וַתַּֽעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית־יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃ וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥אוּ אֶת־הַנַּ֖עַר אֶל־עֵלִֽי׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ אֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵֽעִמּֽוֹ׃ וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כׇּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַיהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַֽיהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וַתִּתְפַּלֵּ֤ל חַנָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר עָלַ֤ץ לִבִּי֙ בַּֽיהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽיהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רָ֤חַב פִּי֙ עַל־א֣וֹיְבַ֔י כִּ֥י שָׂמַ֖חְתִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃ אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּאלֹהֵֽינוּ׃ אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} (ולא) [וְל֥וֹ] נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃ קֶ֥שֶׁת גִּבֹּרִ֖ים חַתִּ֑ים וְנִכְשָׁלִ֖ים אָ֥זְרוּ חָֽיִל׃ שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃ יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃ יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃ מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃ רַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃ יְהֹוָ֞ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יֵחַ֣תּוּ מְרִיבָ֗ו עָלָו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃ {{ג|הפטרה ליום שני}} '''כֹּ֚ה''' אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ מֵרָח֕וֹק יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃ ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃ ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃ כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ׃ כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי־אָ֒רֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃ בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃ שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃ כִּֽי־פָדָ֥ה יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃ וּבָ֘אוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃ אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃ וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ 　　　כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהָֽי׃ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃ הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ {{ק|{{ק|אחר קריאת ההפטרה יאמר}}}} '''גֹּאֲלֵ֕נוּ''' יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ {{ק|{{ק|ואחר כך יברך}}}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כָּל־הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל־הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאֹמֵר וְעֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל־דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. נֶאֱמָן, אַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶֽיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶֽיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל־דְּבָרָיו: '''רַחֵם''' עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ: '''שַׂמְּחֵֽנוּ''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, בְּאֵלִיָהוּ הַנָּבִיא עַבְדָּךְ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֶׁב זָר, וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לּוֹ, שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מָגֵן דָּוִד: '''עַל''' הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַנְּבִיאִים, {{ק|(וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה)}} וְעַל־יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ {{ק|(לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה)}} לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. עַל הַכֹּל יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל־חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְקַדֵּשׁ {{ק|(הַשַּׁבָּת וְ)}}יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן, אָמֵן. <noinclude>}}</noinclude> ===מי שברך לקהל=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''מִי''' שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, וְכָל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת־כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם, וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם. מַלְכָּא דְעָלְמָא הוּא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן, וִיזַכֶּה יַתְכוֹן, וְיִשְׁמַע בְּקָל צְלוֹתְכוֹן, תִּתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל צָרָה וְעַקְתָּא, וִיהֵא מֵימְרָא דַּיהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּסַעְדְכֶם, וְיָגֵן בַּעַדְכֶם, וְיִפְרוֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ עֲלֵיכֶם, וְיִטַּע בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וִיסַלֵּק שִׂנְאַת חִנָּם מִבֵּינֵיכֶם, וְיִשְׁבּוֹר עֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵיכֶם, וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב יְהֹוָ֞ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ וְיִכְתָּבְכֶם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: <noinclude>}}</noinclude> ==סדר תקיעת שופר== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|אומרים פיוט זה עד סוף מזמור מ״ז אפילו בשבת סימן עבאש יהודה שמואל}}}} '''עֵ'''ת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ. יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לָאֵל שׁוֹטֵחַ. אָנָּא זְכָר־נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ. עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ: '''בְּ'''אַחֲרִית נֻסָּֽה בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה. הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה. אִם נַפְשְׁךָֽ בּוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָֽה. קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָֽה. עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''אָ'''מַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק. גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק. אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק. אָֽמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחָק. עָנָה יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''שִׁ'''חֵר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר. וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר. יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָֽגְעוּ אֶל חֵקֶר. וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר. עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''יָֽ'''דְעֽוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר. אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמּוֹר. וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר. עָנָה שְׁבוּ פֹּה עַם משׁוּלִים לַחֲמוֹר. וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''הָֽ'''לְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה. וַיַּעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה. אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה. אַיֵּה אֲדוֹנִי, שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה. הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּֽתְךָֽ שׁוֹכֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''וַ'''יַּעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה. כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה. דַּע כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה. נִבְנֶה בְּנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא. אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''דָּֽ'''פְקוּ בְּשַׁעֲרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ. הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ. קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ. וְקוֹיֵי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יַחֲלִיפוּ כֹחַ. דָּֽרְשׁוּ בְּנַחֲלַת אֵל להִסְתַּפֵּחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''הֵ'''כִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל. וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל. וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל. וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל. עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''שִׂ'''יחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה. הַבֵּן אֲשֶׁר יָֽלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה. הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה. אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה. צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''מִ'''מַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי. נָא חַדְּדָה אָבִי, וְאֵת מַאֲסָרִי. חַזֵּק, וְעֵת יִיקַד יְקֹד בִּבְשָׂרִי. קַח עִמְּךָֽ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי. וֶאֱמוֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''וַ'''יֶּהֱמוּ כָּל־מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה. אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה. מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא. אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹֽפֶר הָֽבָה. אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''אָ'''מַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם. אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם. שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מלְאֲכֵי מַחֲנַיִם. יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם. בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פוֹתֵחַ: {{ק|עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:}} '''לִ'''בְרִיתְךָֽ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבוּעָה, זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה. וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה {{ק|{{ק|(בשבת}} וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה)}}. וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה. יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ: {{ק|יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ:}} {{ק|{{ק|ביום שני יש נוהגים לומר פיוט זה במקום עת שערי}} '''אִם''' אָפֵס רֹֽבַע הַקֵּן. אֹֽהֶל שִׁכֵּן אִם רִקֵּן. אַל נָא נֹֽאבְדָֽה כִּי עַל־כֵּן. יֵשׁ לָֽנוּ אָב זָקֵן: פָּנִים לוֹ תַכִּיר. וְצִדְקוֹ לְפָנֶֽיךָ נַזְכִּיר. קַח נָא בֵּן יַקִּיר. וְנִמְצָה דָמוֹ עַל־קִיר:רָץ אֶל־הַנַּֽעַר לְהַקְדִּישׁוֹ. וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. עִטְּרוֹ בָּעֵצִים וְאִשּׁוֹ. נֵֽזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: יָחִיד הוּקַל כַּצְּבִי. עָנָה וְאָמַר אָבִי. הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים נָבִיא. וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא: מִלִּים הֱשִׁיבוֹ מִלְּהַבְהִילוֹ. וַיַּֽעַן וַיֹּֽאמֶר לוֹ. בְּנִי, אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ. וְיוֹדַע יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־אֲשֶׁר לוֹ: בְּמִצְוָֽתְךָֽ שְׁנֵיהֶם נִזְהָרִים. וְאַחֲרֶֽיךָ לֹא מְהַרְהְרִים. חָֽשׁוּ וְהָֽלְכֽוּ נִמְהָרִים. עַל אַחַד הֶהָרִים: רָאוּ אֵד תְּלוּלָה. מִהֲרוּ עֲצֵי עוֹלָה. יַחַד בְּאַהֲבָה כְּלוּלָה. יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה: רָאָה יָחִיד כִּי הוּא הַשֶֹּה. נָאַם לְהוֹרוֹ הַמְּנֻסֶּה. אָבִי אוֹתִי כַּכֶּֽבֶשׂ תַּעֲשֶׂה. לֹא־תַחְמֹל וְלֹא־תְכַסֶּה: בִּי חָֽפֵץ וְנִכְסֹף. לְבָבִי לוֹ לַחֲשֹׂף. אִם תִּמְנָעֵנִי סוֹף. רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף: יָדָיו וְרַגְלָיו עָקַד. וְחַרְבּוֹ עָלָיו פָּקַד. לְשׂוּמוֹ עַל־הָעֵצִים שָׁקַד. וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד: צַוָּאר פָּשַׁט מֵאֵלָיו. וְאָבִיו נִגַּשׁ אֵלָיו. לְשֹׁחֲטוֹ לְשֵׁם בְּעָלָיו. וְהִנֵּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} נִצָּב עָלָיו: חֲקֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה. הָאָב עַל בְּנוֹ לֹא חָסָה. וְלִבּוֹ אֶל־כַּֽפַּיִם נָשָׂא. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה: קָרָא מֵרֶֽחֶם מִשְׁחָר. תְּמוּר בִּנְךָ הַנִּבְחָר. וְהִנֵּה אַיִל אַחַר. וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר: חֲלִיפֵי אַזְכָּרָתוֹ. תִּכּוֹן כְּהַקְטָרָתוֹ. וְתַעֲלֶה לְךָ תִּימְרָתוֹ. וְהָֽיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ: זִכָּרוֹן לְפָנֶיךָ בַּשַּֽׁחַק. לָעַד בַּסֵּֽפֶר יוּחַק. בְּרִית עוֹלָם בַּל יֻמְחַק. אֶת־אַבְרָהָם וְאֶת־יִצְחָק: קוֹרְאֶֽיךָ בָּאִים לָקוֹד. בְּצָרָה עֲקֵדָה תִּשְׁקֹד. וְצֹֽאנְךָֽ בְּרַחֲמִים תִּפְקֹד. פְּנֵי הַצֹּאן אֶל־עָקוֹד: עוֹרְרָה גְבוּרָֽתְךָֽ לְהָקִיץ נִרְדָּמִים. לְמַעַנְךָ תִּפְדֶּה חֲרֵדִים נִדְהָמִים. לְהַמְשִׁיךְ רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ מִשְּׁמֵי מְרוֹמִים. אֵל מֶֽלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים: {{ק|יש נוהגים לומר גם פיוט זה:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, רוּם וְתַחַת קוֹנֶה. הַגְדִּילוּ אֱמוּנַי, בְּנֹעַם שִׁיר וּמַעֲנֶה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי: הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, שַׁוְעָתִי הַקְשִׁיבָה. וְכִימֵי קֶדֶם בֵּיתְךָֽ הָשִׁיבָה. וְהֵיכַל קָדְשֶֽׁךָ מְהֵרָה יִבָּנֶה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, פּוֹתֵחַ סְפָרִים. לַצַּדִּיקִים וּבֵינוֹנִים. וּרְשָׁעִים גְּמוּרִים. וְעִם יְשָׁרִים וּבָרִים. עַם זוּ יִמָּנֶה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, רְעֵה עַם לֹא אַלְמָן. וְקַיֵּם לָהֶם דְּבָֽרְךָֽ הַנֶּאֱמָן. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, יוֹשֵׁב בּמָּרוֹם הַבִּיטָה וּרְאֵה. עַם נִשְׁאַר עָרֹם וְנִכְאֶה. וּבָזוּז וְשָׁסוּי תַּחַת יַד מְעַנֶּה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, חִישׁ נָא מִלַּחֲדֹל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. לְקַבֵּץ עַמְּךָֽ מִכָּל־עִיר וּמִגְדּוֹל. וְעוֹד תַּעֲבוֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, דְּרַשְׁנוּךָ בְּיוֹם צָרָה. בִּמְרִירוּת לִבֵּנוּ כְּאִשָּׁה מְצֵרָה. יָֽדְךָֽ מֵהוֹשִׁיעַ הֵן לֹא קָצְרָה. מַהֵר לְגָאֳלֵנוּ וּבְקִרְבֵּנוּ תַחֲנֶה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ. סְלַח לְחַטַּאת עַמְּךָֽ וּפָעֳלוֹ. וְהָקֵל מֵעָלָיו אֶת־כֹּבֶד עֻלּוֹ. אֲשֶׁר הִכְבִּיד אוֹיֵב וְשׂוֹנֵא: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַסְכֵּת שַׁוְעַת עַמֶּֽךָ. דּוֹפְקִים הַיּוֹם דְּלָתֶֽיךָ. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}} הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים. כְּדַת הַצַּדִּיקִים. הַכְּתוּבִים לְחַיִּים. וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַייָ. וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה: {{ק|בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִיעוּ לִפְנֵי:}}}} {{ק|{{ק|אומרים מזמור מ״ז ויש נוהגים לאמרו שבע פעמים}}}} '''לַמְנַצֵּ֬חַ''' ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ כׇּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה׃ כִּֽי־יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ׃ יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃ זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ׃ כִּ֤י מֶ֖לֶךְ כׇּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל׃ מָלַ֣ךְ אֱ֭לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֝לֹהִ֗ים יָשַׁ֤ב ׀ עַל־כִּסֵּ֬א קׇדְשֽׁוֹ׃ נְדִ֘יבֵ֤י עַמִּ֨ים ׀ נֶאֱסָ֗פוּ עַם֮ אֱלֹהֵ֢י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֣י לֵ֭אלֹהִים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַֽעֲלָֽה׃ '''יְהֹוָה''' {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר, יַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה. לְקַבֵּץ שֶׂה פְזוּרָה בְּבוֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה. עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר, קוֹל מִשָּׁמַיִם. עַל הַר הַקֹּדֶשׁ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם. וְאָז כַּנַּת יְמִינְךָֽ, תְּהִי כְּמֵרֹאשׁ נְטוּעָה. עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר, יְגַלֶּה קֵץ וּזְמַן. עֵת יִתְקַע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תּימָן. וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה אֲזַי תִּהְיֶה פְרוּעָה. עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר, בְּהַר הַקֹּדֶשׁ תִּתְקַע. נְוֵה צִיּוֹן תִּרְקַע, וְהַר שֵׂעִיר יִבָּקַע. וְתִנָּתֵק וְתָמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה. עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּקוֹל שׁוֹפָר: '''עָלָ֣ה''' אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃ בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ כׇּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה׃ מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ שִֽׁירוּ־ל֭וֹ שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ הֵיטִ֥יבוּ נַ֝גֵּ֗ן בִּתְרוּעָֽה׃ הָרִ֣יעוּ לַ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כׇּל־הָאָ֑רֶץ פִּצְח֖וּ וְרַנְּנ֣וּ וְזַמֵּֽרוּ׃ וַֽיהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃ וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַֽיהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר הפסוקים שראשי תיבות שלהם יקהרוע״ה ישהטונ״ה, דהיינו קרע שטן שהוא משולב כל אחד בשם הוי״ה ברוך הוא, כדי למתקם}} '''יָ'''ק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו׃ '''ק֘'''וּמָ֤ה יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃ '''ה֘'''וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר ׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֢וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי׃ '''רְ'''צֵ֣ה יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃ '''וַ'''אֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֱלֹהִ֢ים ח֫וּשָׁה־לִּ֥י עֶזְרִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אַל־תְּאַחַֽר׃ '''עֵ'''ינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ '''הַ'''שְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר ׀ חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי־בְךָ֢ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ־ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּי־אֵ֝לֶ֗יךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי׃ '''יְ֘'''הֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ '''שׇׁ֭'''מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת־עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי׃ '''הַ'''פְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ׃ '''טְ'''ה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ׃ ט֣וֹב יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמָע֖וֹז בְּי֣וֹם צָרָ֑ה וְיֹדֵ֖עַ חֹ֥סֵי בֽוֹ׃ '''וּֽ'''בְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֢ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כׇּל־צֹרְרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֗֝י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ׃ '''נַ֭'''פְשֵׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽיהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֶזְרֵ֖נוּ וּמָגִנֵּ֣נוּ הֽוּא׃ נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֗֝רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃ '''הֲֽ'''לֹא־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, שֶׁתִּקְרַע כָּל־הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינְךָֽ וּבֵין עַמְּךָֽ בֵּית יִשְׂרָאֵל. לְמַֽעַן שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, הַיּוֹצְאִים מִן הַשּׁוֹפָר וּמִן הַתְּקִיעָה וּמִן הַשְּׁבָרִים וּמִן הַתְּרוּעָה וּמִן הַתְּקִיעָה, וּמִתַּשְׁרַ״ת וּמִתַּשַׁ״ת וּמִתַּרַ״ת. וְתִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵל. וְתִכָּנֵס לָֽנוּ וְלָהֶם לִפְנַי וְלִפְנִים משּׁוּרַת הַדִּין. וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וְעִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים. וְיַעֲלוּ הַמַּלְאָכִים הַמְּמֻנִּים עַל הַתְּקִיעוֹת לְהַעֲלוֹתָם לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. וְיַמְלִיצוּ טוֹב בּעֲדֵנוּ. וּזְכוֹר לָֽנוּ עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ. חֲתוֹם פֶּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. {{ק|({{ק|יכוין בשם}} קר״ע שט״ן)}} וְהַצִּילֵנוּ לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ. מִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִגְּזֵרָה רָעָה וּמִשְּׁבִי וּמִבִּזָּה וּמֵחֶרֶב וּמִכָּל־מִינֵי רָעָב וּמַכַּת בַּצֹּרֶת וְיֹקֶר הַשְּׁעָרִים. וּבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל־עַמְּךָֽ בֵּית יִשְׂרָאֵל כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וּגְזוֹר עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמְּךָֽ בֵּית יִשְׂרָאֵל גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת בְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, וַעֲמוֹד מִכִּסֵּא הַדִּין וְשֵׁב עַל כִּסֵּא הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים. לְמַֽעַן בְּרִית אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֵינוּ. וּלְמַעַן רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ כִּי רַחוּם אָתָּה. כְּדִכְתִיב: כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת־בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָהֶֽם׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''ק'''וֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אׇזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃ '''רֹ'''אשׁ־דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כׇּל־מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ׃ '''עֲ'''רֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל־יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים׃ '''שָׂ֣'''שׂ אָ֭נֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃ '''ט֤'''וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֺתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃ '''נִ'''דְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה־נָ֣א יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ {{ק|{{ק|ואומר התוקע}} '''רִבּוֹנוֹ''' שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶֽיךָ בְנֵי רְחוּמֶֽיךָ שָׂמוּ עֵינֵיהֶם לְנֶגְדֶּֽךָ. וּבָטְחוּ עַל רֹב חֲסָדֶֽיךָ. וְשָׂמוּנִי שָׁלִיחַ לִתְקֹעַ שׁוֹפָר לְפָנֶֽיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר לָהֶם זְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּתְפִלָּתוֹ בְּהַר הַמֹּרִיָּה. וּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּתְמִימוּתוֹ אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ לְפָנֶֽיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם. וּזְכוּת יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וַעֲקֵדָתוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְתַעֲמֹד מִכִּסֵּא דִין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃ וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כְּדַאי לְבַקֵּשׁ עַל עַצְמִי. וְכָל־שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים. וְכָל־שֶׁכֵּן כִּי אֵין בָּנוּ לֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לְכַוֵּן כַּוָּנַת הַתְּקִיעוֹת וְצֵרוּף שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל־הַיִּחוּדִים וְזִוּוּגֵי מִדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמִתּוּק הַדִּינִין קָשִׁין וְרָפִין הָֽרְאוּיִים לָבוֹא עַל יְדֵיהֶם. אֲבָל בָּטַחְתִּי בְּרַחֲמֶֽיךָ הַמְרֻבִּים, וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא תְבִישֵׁנִי, כִּי לְתַקֵּן שְׁלָחוּנִי וְלֹא לְקַלְקֵל. וְאַתָּה בְּטֽוּבְךָֽ תְּעוֹרֵר רַחֲמֶֽיךָ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ וּתְצָרֵף מַחֲשַׁבְתֵּנוּ הַטּוֹבָה דֶּרֶךְ כְּלָל לְמַעֲשֶׂה. כְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן בְּכָל־צֵרוּפֵי שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָעוֹלִים מִתּוֹכָם. וּבְכָל־הַיִּחוּדִים וְזִוּוּגֵי מִדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. וּמִתּוּק הַדִּינִין הָֽרְאוּיִים לָבֹא עַל יְדֵיהֶן. וְיַעֲלוּ תְּקִיעוֹת אֵלּוּ לְעוֹרֵר רַחֲמֶֽיךָ. עִם שְׁאָר תְּקִיעוֹת בְּנֵי עֲלִיָּה הַיּוֹדְעִים וְהַמְכַוְּנִים כָּל־כַּוָּנַת שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְזִוּוּגֵי מִדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמִתּוּק הַדִּינִין הָֽרְאוּיִים לְכָל־תְּקִיעָה וּתְקִיעָה הַמַּעֲלִים יִחוּד וְזִוּוּג מִדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמְעוֹרְרִים אֶת־הָרַחֲמִים: וּבְכֵן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת־כַּעֲסֶֽךָ. וְיִגֹּלוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ. וּתְרַחֵם עַל בָּנֶֽיךָ וַהֲפוֹךְ לָהֶם עַל־יְדֵי תְּקִיעוֹת אֵלֶּה מִדַּת הַדִּין הֶחָזָק וְהָרָפֶה, לְמִדַּת הַחֶסֶד וּלְמִדַּת הָרַחֲמִים. וּזְכוֹר לָֽנוּ זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ. וְיִהְיוּ הַיּוֹם חֲקוּקִים בְּכִסְאֲךָ. אַבְרָהָם בָּרֹאשׁ יַעֲקֹב כְּנֶגֶד יִצְחָק בִּנְתַּיִם. וְתִכָּנֵס לָֽנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּסְתוֹם וַחֲתוֹם פֶּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. וּבְבוֹא תּוֹכֵחָה נֶגְדֶּֽךָ, שְׁמֵנוּ מִסִּפְרֶֽךָ אַל תֶּמַח. וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל־בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, שֶׁבִּזְכוּת אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵרָאשֵׁי תֵבוֹת אֵל נָא קָרֵב תְּשׁוּעַת מְצַפֶּֽיךָ {{ק|(אנקת״ם)}}. פַּחְדְּךָֽ סָר. תּוֹצִיא מִמַּאֲסָר {{ק|(פסת״ם)}}. פְּדֵה סוֹעִים. פְּתַח סוּמִים. יִשְׁעֲךָ מְצַפִּים {{ק|(פספסי״ם)}}. דְּלֵה יוֹקְשִׁים וְקַבֵּץ נְפוֹצִים. סְמוֹךְ יָהּ מֻפְלָגִים {{ק|(דיונסי״ם)}}. שֶׁתִּקְרַע כָּל־הַמְּסָכִים וְהַמְקַטְרְגִים אֲשֶׁר הֵם מַבְדִּילִים בֵּינְךָֽ וּבֵין עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵל. אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. שׁוֹמֵעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: '''לְשֵׁם''' יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד הֵ״י בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו הֵ״י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי בָא בְּעֶזְרָֽתְךָֽ לְקַיֵּם מִצְוָֽתְךָֽ שֶׁצִּוִּיתָנוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה. כְּדִכְתִיב: י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם. וַהֲרֵינִי מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֶת־כָּל־הַקָּהָל יְדֵי חוֹבָתָם בְּמִצְוָה זוֹ, אֲשֶׁר גַּם הֵם מְכַוְּנִים דַּעְתָּם לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר. וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר וְהַסֵּדֶר שֶׁאֶעֱשֶׂה בְּמֵאָה קוֹלוֹת הַיּֽוֹצְאִים מִן הַשּׁוֹפָר בַּעֲדִי וּבְעַד כָּל־הַקָּהָל הַמְכַוְּנִים עָלַי. וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּכָל־קוֹל וְקוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַשּׁוֹפָר. וַהֲרֵי אָנוּ מְכַוְּנִים בְּכָל־הַמִּצְוֹת שֶׁנַּעֲשֶׂה וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁנִּתְפַּלֵּל לְדַעַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי‎ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְרִבִּי יִצְחָק לוּרְיָא עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃}} {{ק|{{ק|ואומר התוקע:}} בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי. {{ק|ועונים הקהל:}} שָׁמַיִם.}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר: {{ק|{{ק|ביום השני של ראש השנה אינו מברך שהחיינו, אלא אם כן חל היום הראשון בשבת}}}} בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה: תשר״ת תשר״ת תשר״ת תש״ת תש״ת תש״ת תר״ת תר״ת תר״ת {{ק|{{ק|בעת התקיעות אסור לדבר אפילו בלחש, כדי שישמע כל התקיעות מתחילה ועד סוף. ובין תשר״ת לתש״ת, ובין תש״ת לתר״ת יש נוהגין להתוודות בלחש. וזה נוסח הוידוי הכתוב בספר לשון חכמים בין תשר״ת לתש״ת}} '''עָבַדְנוּ''' עֲבוֹדָה זָרָה בְּשׁוֹגֵג. כָּעַסְנוּ בְּחֹל וּבְשַׁבָּת וְטָֽרְפָה נַפְשֵׁנוּ בְּאַפֵּנוּ עַד בּוֹא חֲלִיפָתֵנוּ בְּאֵל זָר. דִּבַּרְנוּ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. הִשְׁתַּחֲוִינוּ וְהָיוּ נֶגְדֵּנוּ אֵיזֶה צְלָמִים. הֶעֱלַמְנוּ עַיִן וְקָפַצְנוּ יָד מִן הַצְּדָקָה. נֶהֱנֵינוּ מִן הָעוֹלָם־הַזֶּה בְּלֹא בְרָכָה, וְגַם בְּעֵת שֶׁבֵּרַכְנוּ בֵּרַכְנוּ בְּרָכָה חֲטוּפָה בְּלִי הַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת, וּבְחֶסְרוֹן תֵּבוֹת וְאוֹתִיּוֹת וּבְלִי כַוָּנָה. גָּאִינוּ בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּכָל־מִינֵי גַאֲוָה וְזָדוֹן, וְנִשְׁתָּרַשְׁנוּ בְּכָךְ הַרְבֵּה. הֶחֱלַפְנוּ דִּבּוּרֵנוּ. תַּרְנוּ אַחַר עֵינֵינוּ וְהִסְתַּכַּלְנוּ בָעֲרָיוֹת, וּבְצַלְמֵי עֲבוֹדָה־זָרָה, וּפִנִּינוּ אֵל מִדַּעְתֵּנוּ. הִתְפַּלַּלְנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ שִׁכּוֹרִים וּבִהְיוֹתֵנוּ נִצְרָכִים לִנְקָבֵינוּ. הִסְתַּכַּלְנוּ בִּפְנֵי הַכּוֹעֵס וּבִפְנֵי אָדָם רָשָׁע. הֶעֱמַדְנוּ דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. עָבַרְנוּ עַל חִלּוּל הַשֵּׁם וּפָגַמְנוּ בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת וּבְחָכְמוֹת, וּבִכְלָלוּת וּפְרָטוּת דְּפַרְצוּפֵי אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה. וְעוֹד פָּגַמְנוּ וְעָשִׂינוּ יְרִידָה בָּעוֹלָמוֹת, וְגָרַמְנוּ פֵּרוּד בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ״ה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל בָּרוּךְ הוּא: {{ק|בין תש״ת לתר״ת}} '''עָבַרְנוּ''' עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה דְּאוֹרַיְתָא וְעַנְפֵיהֶם, וּמִצְוֹת דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי סוֹפְרִים וְעַנְפֵיהֶם, בְּהִרְהוּר בְּמַחֲשָׁבָה, בִּרְאִיָּה וּבִשְׁמִיעָה, בְּקָלָא וּבְרֵיחָא, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, בְּגִלְגּוּלִים אֵלּוּ וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים. חָמַדְנוּ נְשֵׁי חֲבֵרֵנוּ וּבָתֵּיהֶם וּמָמוֹנָם. נִאַפְנוּ בְּכָל־מִינֵי נִאוּף וְשִׁחַתְנוּ זֶרַע קֹדֶשׁ. וְאֶת־זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה שָׁכַבְנוּ וְנִשְׁכַּבְנוּ. הִרְהַרְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים בַּיּוֹם וּבָאנוּ לִידֵי טֻמְאַת קֶרִי בַּלַּיְלָה. הִקְשִׁינוּ עַצְמֵנוּ לָדַעַת. דִּבַּרְנוּ לָשׁוֹן הָרָע וַאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, וְשֶׁקֶר וְלֵצָנוּת וַחֲנֻפָּה וּדְבָרִים בְּטֵלִים. דִּבַּרְנוּ כָּל־דָּבָר הָאָסוּר לְדַבֵּר. פָּגַמְנוּ בְּכ״ב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת מנצפ״ך. בִּטַּלְנוּ וְלֹא קִיַּמְנוּ מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא וְעַנְפֵיהֶם. וּמִצְוֹת עֲשֵׂה דְדִבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי סוֹפְרִים: {{ק|אחר התקיעות אומרים}}}} '''אַשְׁרֵ֣י''' הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃ בְּ֭שִׁמְךָ יְגִיל֣וּן כׇּל־הַיּ֑וֹם וּבְצִדְקָתְךָ֥ יָרֽוּמוּ׃ כִּי־תִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצוֹנְךָ֗ (תרים) [תָּר֥וּם] קַרְנֵֽינוּ׃ כִּ֣י לַ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּ׃ {{ק|{{ק|אומרים שני פסוקים אלו שלוש פעמים}}}} '''כׇּל'''־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ יְהֹוָ֞ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יֵחַ֣תּוּ מְרִיבָ֗ו עָלָו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃ {{ק|{{ק|כשחל ראש השנה בשבת יש נוהגים לומר בקשה זו אחרי שאמרו מזמור מ״ז שבע פעמים כדלעיל}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר קָרִינוּ. וּבִזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וּבִזְכוּת אוֹתִיּוֹתָיו וּנְקֻדּוֹתָיו וּטְעָמָיו. וְכָל־שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנוּ. שֶׁיַּעֲלֶה הֶבֶל קְרִיאָתֵנוּ לְבַעֵר וּלְבַטֵּל וּלְהַכְרִית כָּל־הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים. וְלִקְרֹעַ כָּל־הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינְךָֽ. לְהַמְתִּיק כָּל־הַדִּינִים הַקָּשִׁים וְהָרָפִים. וּכְמוֹ כֵן יִמָּֽתְקוּ כָּל־הַדִּינִים שֶׁהִגְבַּרְנוּ בְּמַעֲלָלֵינוּ, אֲבָל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ לְהַמְרוֹתְךָֽ וְלַעֲשׂוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָֽ, אֶפֶס כִּי עַז יִצְרֵנוּ הָרַע. דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים. וְעַתָּה הִנֵּה שַׁבְנוּ אֵלֶֽיךָ בְּבֹשֶׁת פָּנִים וְנִתְחָרַטְנוּ חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל כָּל־מַה שֶּׁהֵרַעְנוּ וְעָשִׂינוּ אָוֶן וּמִרְמָה. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ עַתָּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה עַד מָקוֹם שֶׁיָּדֵנוּ מַגַּעַת: '''וּבְכֵן''' יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַמֶּלֶךְ הֶחָפֵץ בִּתְשׁוּבַת הַשָּׁבִים. מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ לַבָּאִים לִטָּהֵר. פְּתַח אֶת־יָדֶֽיךָ וְקַבֵּל תְּשׁוּבָתֵנוּ זֹאת לְעוֹרֵר רַחֲמֶֽיךָ. וְתַעֲמֹד מִכִּסֵּא דִין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים. וְיִתְיַחֲדוּ וְיִזְדַּוְּגוּ אַבָּא וְאִימָא וְיַמְשִׁיכוּ מֹחִין פְּנִימִיִּים מְתוּקִים. וְיַחְזְרוּ לְהִתְפַּשֵּׁט הַמֹּחִין דִּזְעֵיר אַנְפִּין חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. וּכְמוֹ כֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶֽיךָ מַחְשַׁבְתֵּנוּ זֹאת כְּאִלּוּ תָּקַעְנוּ כָּל־הַמֵּאָה קוֹלוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְיוֹם זֶה. וּכְאִלּוּ כִּוַּנְנוּ כָּל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת אֲלֵיהֶם. וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כָּל־הַמֻּטָּל עָלֵינוּ. וּבְכֵן יִגֹּלוּ רַחֲמֶֽיךָ הָעֶלְיוֹנִים עַל מִדּוֹתֶֽיךָ וְיִשְׁתַּלְשְׁלוּ בְּסִלְסוּלִים עַד יַגִּיעוּ וְיַגִּיהוּ בְּנֹגַהּ רַב הַסַּהַר. וְתַעֲלֶה לְמַעְלָה רֹאשׁ עֲטֶרֶת זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי בְרִיתְךָֽ לְהַקְנוֹת לָהֶם כֹּחַ יָפֶה בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן לְהִתְפַּלֵּל וּלְחַלּוֹת פְּנֵי חִנֶּֽךָ. וְיִהְיוּ חֲקוּקִים בְּכִסְאֲךָ. אַבְרָהָם בָּרֹאשׁ. יַעֲקֹב כְּנֶגֶד. יִצְחָק בֵּנְתַיִם. לִכְבֹּשׁ עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ וְשִׁפְחָה תַּחַת גְּבִרְתָּהּ. וְיִתְבַּסְּמוּ וְיִתְמַתְּקוּ כָּל־הַדִּינִים. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת־כַּעֲסֶֽךָ, וְיִגֹּלוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים. וְתִכָּנֵס לָֽנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּבְטוּבְךָֽ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְקַיֵּם לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ אֶת־הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָֽ כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃}} {{ק|'''יְהִי'''־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃}} '''אַ֭שְׁרֵי''' יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה: אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהָֽיו: '''תְּהִלָּ֗ה''' {{ק|{{ק|(תהילים קמ״ה)}}}} לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרְכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ בְּכָל־י֥וֹם אֲבָֽרְכֶ֑ךָּ וַאֲהַֽלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ גָּ֘ד֤וֹל יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר׃ דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ׃ הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃ וֶעֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדלותיך) [וּגְדֻלָּתְךָ֥] אֲסַפְּרֶֽנָּה׃ זֵ֣כֶר רַב־טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃ חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדׇל־חָֽסֶד׃ טוֹב־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ יוֹד֣וּךָ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כׇּל־מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרְכֽוּכָה׃ כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ׃ לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ׃ מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כׇּל־עֹלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכׇל־דּ֥וֹר וָדֹֽר׃ סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכׇל־הַכְּפוּפִֽים׃ עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ {{ק|{{ק|(ר״ת '''פא״י''' שהוא מספר '''יאהדונהי''' ומספר '''סא״ל''' וס״ת '''חת״ך''')}}}} וּמַשְׂבִּ֖יעַ {{ק|{{ק|(כמספר '''חת״ך''')}}}} לְכׇל־חַ֣י רָצֽוֹן׃ צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּכׇל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכׇל־מַעֲשָֽׂיו׃ קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְכׇל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶֽאֱמֶֽת׃ רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם׃ שׁוֹמֵ֣ר יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־כׇּל־אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד׃ תְּהִלַּ֥ת יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כׇּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קׇדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וַאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ׃ {{ק|{{ק|בשבת אומרים}} '''בָּר֣וּךְ''' יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ׃}} '''יְהִ֨י''' יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ עִמָּ֔נוּ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אֲבֹתֵ֑ינוּ אַל־יַעַזְבֵ֖נוּ וְאַֽל־יִטְּשֵֽׁנוּ׃ לְהַטּ֥וֹת לְבָבֵ֖נוּ אֵלָ֑יו לָלֶ֣כֶת בְּכׇל־דְּרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֤יו וְחֻקָּיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֔יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־אֲבֹתֵֽינוּ׃ וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} קְרֹבִ֛ים אֶל־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃ לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃ הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃ '''יִמְלֹ֤ךְ''' יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ {{ק|{{ק|ב׳ פעמים מחזירים את ספר התורה למקומו ואומרים מזמור הבו לה׳}}}} '''מִזְמ֗וֹר ''' {{ק|{{ק|(תהילים כ״ט)}}}} לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ הָב֣וּ לַ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ ק֥וֹל יְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ קוֹל־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בֶּהָדָֽר׃ ק֣וֹל יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ קוֹל־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ ק֣וֹל יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ ק֤וֹל יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ <noinclude>}}</noinclude> ===תפלת רבי אמנון=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|יש נוהגים לומר תפלה זו לפני מוסף}} '''וּבְכֵן''' וּלְךָ תַּעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ: '''וּנְתַנֶּה''' תֹקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶֽךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל־הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת־סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל־אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע, וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶֽיךָ בַּדִּין. וְכָל־בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶֽיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן: {{ק|חזן:}} כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל־חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל־בְּרִיָּה. וְתִכְתֹּב אֶת־גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְּקִצּוֹ. וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ. מִי בַּמַּיִם. וּמִי בָּאֵשׁ. מִי בַּחֶרֶב. וּמִי בַּחַיָּה. מִי בָּרָעָב. וּמִי בַּצָּמָא. מִי בָּרַעַשׁ. וּמִי בַּמַּגֵּפָה. מִי בַּחֲנִיקָה. וּמִי בַּסְּקִילָה: מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנוּעַ. מִי יִשָּׁקֵט. וּמִי יִטָּרֵף. מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר. מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר. מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם: צום ממון קול '''וּתְשׁוּבָה וּצְדָקָה וּתְפִלָּה''' מַעֲבִירִין אֶת־רֹעַ הַגְּזֵרָה. '''כִּי''' כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶֽךָ, קָשֶׁה לִכְעֹס וְנֹחַ לִרְצוֹת: כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ, אִם יָשׁוּב מִיָּד תְּקַבְּלוֹ: {{ק|חזן}} אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם, וְיוֹדֵעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם: אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, כְּחָצִיר יָבֵשׁ, וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלֶה, וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת, וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ, וְכַחֲלוֹם יָעוּף: וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: '''אֵין''' קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶֽיךָ, וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶֽיךָ. וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶֽךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵילוֹם שְׁמֶֽךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶֽךָ. וּשְׁמֵנוּ קָרָֽאתָ בִּשְׁמֶֽךָ: '''עֲשֵׂה''' לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת־שִׁמְךָ, עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ, בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. בְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ. דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה, (קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ):}} <noinclude>}}</noinclude> ==תפילת מוסף של ראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|ביום ראשון של ראש השנה יש נוהגים לומר פסוקים אלו לפני מוסף}} '''לְעוֹלָ֥ם''' יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃ לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּֽ אֶ֗֝רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד׃ לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ׃ מֶ֗לֶךְ יוֹשֵׁ֥ב מְזָרֶ֖ה בְעֵינָ֣יו כׇּל־רָֽע׃ חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כׇרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כׇּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃ נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף (אלפים) [אַלְפִין֙] יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ (רבון) [רִבְבָ֖ן] קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ׃ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַֽיהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ צַהֲלִ֥י וָרֹ֖נִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּי־גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ {{ק|ביום שני של ראש השנה יש נוהגים לומר חון תחון במקום הפסוקים לעולם וכו׳}} '''חוֹן''' תָּחוֹן עַל בָּנֶֽיךָ, לָךְ שָׁבִים. וּבְפַחַד לְפָנֶֽיךָ, נִצָּבִים. יְרֵאִים עֵת יִקָּֽרְאוּ, לַדִּין. כִּי עַל כֵּן בָּאוּ, נִכְאָבִים. זָכֹר תִּזְכֹּר רחֲמִים, יוֹם הַדִּין. הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים, עֵת תּדִין. לִירֵאֶֽיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶֽךָ, הֵמָּה יֽוֹשְׁבֵי, עַל מִדִּין. קָרֵב לִי שְׁנַת גֹּאֵל, וּפְדֵנִי. עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל, תַּנְחֵנִי. וּזְכֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם. עַל לבְּךָֽ כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי.}} '''שׁוּבָה''' לִמְעוֹנָךְ וּשְׁכוֹן בְּבֵית מַאֲוָיָךְ, כִּי כָל־פֶּה וְכָל־לָשׁוֹן יִתְּנוּ הוֹד וְהָדָר לְמַלְכוּתָךְ: וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ (ונשוב) [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם: <noinclude>}}</noinclude> ===עמידה למוסף של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|'''לְשֵׁם''' יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים {{ק|{{ק|(יהוה)}}}}, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל {{ק|(שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְ)}}יוֹם הַזִּכָּרוֹן, שֶׁתִּקְּנוּ רַבּוֹתֵֽינוּ זַ״ל, עִם כָּל־הַמִּצְוֹת הַכְּלוּלוֹת בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: {{ק|ואומר החזן חצי קדיש}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''אֲ֭דֹנָי''' שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַֽהֲבָה: '''זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים.''' מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מָגֵן אַבְרָהָם: '''אַתָּה''' גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ. מוֹרִיד הַטָּל. מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נֽוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמֽוּנָתוֹ לִֽישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה. '''מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.''' וְנֶֽאֱמָן אַתָּה לְהַֽחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מְחַיֵּה הַמֵּתִים: '''קדושה''' {{ק|{{ק|בחזרת הש״ץ אומרים:}} '''כֶּתֶר''' יִתְּנוּ לְךָ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה, עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ, כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל־יַד נְבִיאָךְ וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר '''קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃''' כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם, וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים '''אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ:''' לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים '''בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִמְּקוֹמֽוֹ׃''' מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶרֶב וָבֹקֶר, בְּכָל יוֹם תָּמִיד אוֹמְרִים פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה '''שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ אֶחָֽד׃''' {{ק|{{ק|בתיבת '''אחד''' יכוון שהוּא מוכן למסור נפשו על קידוש השם}}}} הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, הוּא אָבִֽינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ, הוּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ וְיִגְאָלֵֽנוּ שֵׁנִית, וְיַשְׁמִיעֵֽנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר, הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶם: וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר '''יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ:'''}} '''אַתָּה''' קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. וּבְכֵן, יִתְקַדָּשׁ שִׁמְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבְכֵן, תֵּן פַּחְדְּךָֽ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, וְאֵימָֽתְךָֽ עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ, עֹז בְּיָֽדְךָֽ וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ: וּבְכֵן, תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּֽךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִֽיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ: וּבְכֵן, צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ, וְעוֹלָֽתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ: וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶֽׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ: קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶֽךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶֽיךָ. כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּ֛הּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: '''אַתָּה''' בְחַרְתָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל־הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָֽאתָ: '''וַתִּתֶּן''' לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת־יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְאֶת־יוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, אֶת־יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} זִכְרוֹן)}} תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מִפְּנֵי חֲטָאֵֽינוּ גָּלִֽינוּ מֵאַרְצֵֽנוּ, וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵֽנוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ לְפָנֶֽיךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ רַחֲמָן, שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ. אָבִֽינוּ, מַלְכֵּנוּ, אֱלֹהֵֽינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵֽינוּ לְעֵינֵי כָל־חַי, וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, אָנָּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. אֶת־מוּסְפֵי {{ק|{{ק|(יכוין לכלול גם מוסף ראש חודש)}}}} יוֹם {{ק|({{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנָךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ, עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ: '''עָלֵֽינוּ''' לְשַׁבֵּֽחַ לַֽאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ. וַֽאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַֽמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ וְאֶֽפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד: '''עַל''' כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעֽוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵֽי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ '''וְנֶאֱמַר''': לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃ וְנֶאֱמַר: וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ '''וּבְדִבְרֵי''' קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: כִּ֣י לַ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃ וְנֶאֱמַר: יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מָלָךְ֮ גֵּא֢וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃ וְנֶאֱמַר: שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃ מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃ מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה׃ '''וְעַל''' יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ וְנֶאֱמַר: וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּלוּכָֽה׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ וּבְתוֹרָתְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ כָּתוּב לֵּאמֹר. שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ '''אֱלֹהֵינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ, וְהִנָּשֵׂא עַל־כָּל־הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ, עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ, וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלָךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה: {{ק|{{ק|בשבת יש אומרים:}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ}} '''קַדְּשֵׁנוּ''' בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, תֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָֽ בֶאֱמֶת. כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָֽרְךָֽ מַלְכֵּנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{ק|{{ק|(בשבת יוסיף:}} הַשַּׁבָּת וְ)}} יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: {{ק|{{ק|ותוקע '''תשר״ת תש״ת תר״ת''' פעם אחת. ויש נוהגים לתקוע תשר״ת ג' פעמים. גם מי שלא סיים עדיין את הברכה, יפסיק תפלתו וישמע את התקיעות}}}} '''הַיּוֹם''' הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בְּמִשְׁפָּט כָּל־יְצוּרֵי עוֹלָם, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. אִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת, עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, קָדוֹשׁ: '''אַתָּה''' זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם, וּפוֹקֵד כָּל־יְצֽוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶֽיךָ נִגְלוּ כָּל־תַּעֲלוּמוֹת, וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית, כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶֽיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת־כָּל־הַמִּפְעָל, וְגַם כָּל־הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק וְזִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל־רוּחַ וָנֶפֶשׁ, לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים, וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת לְאֵין תַּכְלִית. מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת הוֹדַעְתָּ, וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ, זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶֽׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ '''וְעַל''' הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵי זוֹ לְחֶרֶב, אֵי זוֹ לְשָׁלוֹם, אֵי זוֹ לְרָעָב, אֵי זוֹ לְשָׂבָע. וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵֽדוּ, לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת. מִי לֹא נִפְקַד כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כִּי זֵכֶר כָּל־הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶֽיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ, וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָֽבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶֽךָ, וּבֶן־אָדָם יִתְאַמֵּץ־בָּךְ, כִּי דוֹרְשֶֽׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵׁלוּ, וְלֹא תַכְלִים לָנֶצַח כָּל־הַחוֹסִים בָּךְ. כִּי זֵכֶר כָּל־הַיְצוּר לְפָנֶֽיךָ בָּא, וְאַתָּה דוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם. וְגַם אֶת־נֹחַ בְּאַהֲבָה זָכַרְתָּ, וַתִּפְקְדֵהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. עַל כֵּן זִכְרוֹנוֹ בָּא לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ, לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם, כַּכָּתוּב בּתוֹרָתָךְ: וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כׇּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כׇּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃ וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ וְנֶאֱמַר: וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃ '''וּבְדִבְרֵי''' קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וְנֶאֱמַר: טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃ וְנֶאֱמַר: וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָדָֽו׃ '''וְעַל''' יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ בְאׇזְנֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃ וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִימוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ וְנֶאֱמַר: הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם {{ק|({{ק|בשבת)}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וּבְיוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: '''אֱלֹהֵינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶֽיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם. וּזְכָר־לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ, אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד וְאֶת־הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְאֶת־הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָבַשׁ רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצֽוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת־כַּעֲסֶֽךָ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ, וּבְטֽוּבְךָֽ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ. מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְקַיֵּם־לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ אֶת־הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתָךְ, עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ, כָּאָמוּר: וְוְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ כִּי זוֹכֵר כָּל־הַנִּשְׁכָּחוֹת אָֽתָּה, וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ, וַעֲקֵדַת יִצְחָק הַיּוֹם לְזַרְעוֹ תִּזְכֹּר. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, זוֹכֵר הַבְּרִית: {{ק|{{ק|ותוקע תשר״ת תש״ת תר״ת פעם אחת. ויש נוהגים לתקוע תש״ת ג' פעמים. גם מי שלא סיים עדיין את הברכה, יפסיק תפלתו וישמע את התקיעות}}}} '''הַיּוֹם''' הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בְּמִשְׁפָּט כָּל־יְצוּרֵי עוֹלָם, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. אִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת, עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, קָדוֹשׁ: '''אַתָּה''' נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶֽךָ, עַל עַם קָדְשְׁךָֽ לְדַבֵּר עִמָּהֶם, מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶֽךָ, וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפִּלֵּי טֹהַר. וְגַם כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִלְּפָנֶֽיךָ. וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָֽרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלֽוֹתְךָֽ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי, לְלַמֵּד לְעַמְּךָֽ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת־הוֹד קוֹלֶֽךָ, וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָֽ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ וְנֶאֱמַר: וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ וְנֶאֱמַר: וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ '''וּבְדִבְרֵי''' קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃ וְנֶאֱמַר: בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ וְנֶאֱמַר: תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ '''הַ֥לְלוּיָ֨הּ''' ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ '''וְעַל''' יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַֽיהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וְנֶאֱמַר: כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ וְנֶאֱמַר: וַֽיהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיכֶם. יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָאוֹת יָגֵן עָלֵינוּ: '''אֱלֹהֵינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַיֵּם־לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ אֶת־הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתָךְ, עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ, מִפִּי כְבוֹדָךְ כָּאָמוּר: וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒‏ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶֽם׃ כִּי שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר אָֽתָּה, וּמַאֲזִין תְּרוּעָה, וְאֵין דּוֹמֶה־לָּךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, שׁוֹמֵעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל {{ק|{{ק|(בשבת לא יאמר היום)}}}} הַיּוֹם בְּרַחֲמִים: {{ק|{{ק|ותוקע תשר״ת תש״ת תר״ת פעם אחת. ויש נוהגים לתקוע תר״ת ג' פעמים. גם מי שלא סיים עדיין את הברכה, יפסיק תפלתו וישמע את התקיעות}}}} '''הַיּוֹם''' הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בְּמִשְׁפָּט כָּל־יְצוּרֵי עוֹלָם, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. אִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת, עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, קָדוֹשׁ: '''רְצֵה''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָֽעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם, מְהֵרָה בְּאַֽהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּֽנוּ וְתִרְצֵֽנוּ, וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמַּֽחֲזִיר שְׁכִֽינָתוֹ לְצִיּוֹן: {{ק|{{ק|בברכת ״מודים״ יכרע ב״מודים״ ויזקוף בשם (בא״ח בשלח כ״א)}}}} '''מוֹדִים''' אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵֽנוּ צוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא, לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטֽוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָֽהֳרָֽיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ: '''מודים דרבנן''' {{ק|{{ק|בחזרת הש״ץ כשהחזן אומר מודים, הקהל אומרים:}} '''מוֹדִים''' אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.}} '''וְעַל''' כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא, תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה: '''וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.''' וִֽיהַֽלְלוּ וִֽיבָֽרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּֽאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה, הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: '''ברכת כהנים''' {{ק|{{ק|כשעוקר הכהן רגליו לישא כפיו יאמר (בא״ח תצוה י״ב)}} '''לְשֵׁם ''' יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ. וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ. לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים {{ק|{{ק|(יהוה)}}}}, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת כֹּהַנִים בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה לְכָל־הָעוֹלָמוֹת וּלְתַקֵּן הַדְּבָרִים בְּשָׁרְשָׁן בִּמְקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: {{ק|וכשעומדים הכהנים על הדוכן לאחר שענו ״מודים דרבנן״, אומרים}} '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּּוִיתָֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְלֹא יִהְיֶה בָהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: {{ק|בחזרת הש״ץ אומרים ברכת כהנים, אם יש יותר מכהן אחד קורא להם החזן:}} כֹּהֲנִים: {{ק|והכהנים מברכים:}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָֽעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל־אַֽהֲרֹן, וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַֽהֲבָה: {{ק|{{ק|הקהל עונים}} אָמֵן:}} {{ק|ואומר החזן והכהנים אחריו מילה במילה:}} '''יְבָרֶכְךָ֥''' יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} אָמֵן:}} יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} אָמֵן:}} יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|ועונים}} אָמֵן:}} {{ק|וכשמתחיל שליח ציבור ״שים שלום״ אז מחזירין פניהם כלפי ההיכל, ולא יחזירו פניהם קודם, ואז הכהנים אומרים}} '''רִבּוֹן''' הָעוֹלָמִים עָשִֽׂינוּ מַה־שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ, עַשֵׂה אַתָּה מַה־שֶּׁהִבְטָחְתָּֽנוּ. הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קׇדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל: {{ק|אם אין כהנים אומר החזן:}} '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּרְכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו הַכֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁיךָ כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} כֵּן יְהִי רָצוֹן:}} יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ {{ק|{{ק|ועונים}} כֵּן יְהִי רָצוֹן:}} יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|ועונים}} כֵּן יְהִי רָצוֹן:}} וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם:}} '''שִׂים''' שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָֽרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם: {{ק|{{ק|בחזרה אומר החזן תפלה זו:}} '''וְאַתֶּם֙''' הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ. הַיּוֹם תְּבָֽרְכֵנוּ. הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ. הַיּוֹם תְּדַגְּלֵנוּ. הַיּוֹם תְּהַדְּרֵנוּ. הַיּוֹם תְּוַעֲדֵנוּ וַעַד טוֹב. הַיּוֹם תְּזַכֵּנוּ. הַיּוֹם תְּחַיֵּינוּ. הַיּוֹם תְּחָנֵּנוּ. הַיּוֹם תְּטַהֲרֵנוּ. הַיּוֹם תְּיַשֵּׁר אָרְחוֹתֵינוּ. הַיּוֹם תַּכְתִּרֵנוּ בְּכֶתֶר שֵׁם טוֹב. הַיּוֹם תְּלַבְּבֵנוּ. הַיּוֹם תְּמַלְּטֵנוּ. הַיּוֹם תְּנַשְּׂאֵנוּ. הַיּוֹם תְּסַעֲדֵנוּ. הַיּוֹם תְּעַטְּרֵנוּ. הַיּוֹם תִּפְקְדֵנוּ בְרַחֲמֶֽיךָ לְחַיִּים טוֹבִים. הַיּוֹם תְּצַדְּקֵנוּ. הַיּוֹם תְּקָֽרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. הַיּוֹם תְּרַחֲמֵנוּ. הַיּוֹם תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. הַיּוֹם תִּתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וְתִכְתְּבֵנוּ בְרַחֲמֶֽיךָ לְחַיִּים טוֹבִים:}} '''וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.''' בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''אֱלֹהַי''', נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּֽעָפָר לַכֹּל תִּֽהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל־הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. {{ק|יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דּוֹחֶֽה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא.}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. {{ק|{{ק|סגולה לומר פסוק המתחיל וגומר באות שמתחיל וגומר שמו}}}} לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''עֹשֶׂה''' '''הַשָּׁלוֹם''' בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: {{ק|'''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם: {{ק|לפני החזרה יש נוהגים לומר את הפיוט ה' שמעתי המובא בשחרית, והמדקדקים מקפידים לא להפסיק בין תפלת לחש לחזרה, ורק אומרים: אוחילה לאל}}}} '''אוֹחִילָה''' לָאֵל אֲחַלֶּה פָנָיו, אֶשְׁאֲלָה מִמֶּנּוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן, אֲשֶׁר בִּקְהַל עָם אָשִׁיר עֻזּוֹ, אַבִּיעָה רְנָנוֹת בְּעַד מִפְעָלָיו. לְאָדָ֥ם מַעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃ <noinclude>}}</noinclude> ===גמר מוסף של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|אחרי חזרת הש״צ אומרים}}}} '''יְהִ֤י''' שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ רָ֖ם עַל־כׇּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן קדיש תתקבל}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|תוקע '''תשר״ת תש״ת תר״ת''', ואחר כך אומר החזן}}}} '''תֵּעָנוּ''' וְתֵעָֽתְרוּ בְּרַחֲמִים מן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצוֹן. וְיֵעָנֶה קוֹל עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם: {{ק|{{ק|(יכוין שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה)}}}} שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵית מִקְדָּשׁוֹ. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּוֹת. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי כָבוֹד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוֹב. שַׁעֲרֵי מָזוֹן. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סוֹדוֹת תּוֹרָתוֹ. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּוֹת. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצוֹן. שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. וְיָסִיר מִתּוֹכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מקְרָא שֶׁכָּתוּב: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ וְיִכְתָּבְכֶם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהֽוֹן וּבָעֽוּתְהֽוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבֽוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|יפסע שלש פסיעות לאחור}}}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''כָּל''' יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר (מטעו) [מַטָּעַ֛י] מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃ '''אָמַר''' רִבִּי יְהוּדָה אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְעֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, גָּדֵל בְּשֵׁם טוֹב, וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם, וְעָלָיו אָמַר שׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא: '''רִבִּי''' חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃ '''אֵין''' כֵּאלֹהֵֽינוּ, אֵין כַּאדוֹנֵֽנוּ, אֵין כְּמַלְכֵּנוּ, אֵין כְּמוֹשִׁיעֵֽנוּ: מִי כֵּאלֹהֵֽינוּ, מִי כַּאדוֹנֵֽנוּ, מִי כְּמַלְכֵּנוּ, מִי כְּמוֹשִׁיעֵֽנוּ: נוֹדֶה לֵאלֹהֵֽינוּ, נוֹדֶה לַאדוֹנֵֽנוּ, נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ, נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵֽנוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵֽינוּ, בָּרוּךְ אֲדוֹנֵֽנוּ, בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ, בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵֽנוּ: אַתָּה הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵֽנוּ, אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ, אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ. אַתָּה תוֹשִׁיעֵֽנוּ. אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי־עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד: '''אַתָּה''' הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, שֶׁהִקְטִֽירוּ אֲבוֹתֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ אֶת קְטֹֽרֶת הַסַּמִּים, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּֽיתָ אוֹתָם עַל־יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ, כַּכָּתוּב בְּתֽוֹרָתָךְ: '''וַיֹּ֩אמֶר֩''' יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃ וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃ וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּ֘נָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ וְנֶֽאֱמַר וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה: וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְדֹרֹתֵיכֶֽם: '''תָּנוּ''' רַבָּנָן: פִּטּוּם הַקְּטֹֽרֶת כֵּיצַד? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַֽחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכָל־יוֹם, מַֽחֲצִיתוֹ בַּבֹּֽקֶר וּמַֽחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַֽחֲזִירָן לְמַכְתֶּֽשֶׁת בְּעֶֽרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד־עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵֽלּוּ הֵן: {{ק|א}} הַצֳּרִי {{ק|ב}} וְהַצִּפֹּֽרֶן {{ק|ג}} וְהַחֶלְבְּנָה {{ק|ד}} וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. {{ק|ה}} מוֹר, {{ק|ו}} וּקְצִיעָה {{ק|ז}} וְשִׁבֹּֽלֶת נֵרְדְּ {{ק|ח}} וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. {{ק|ט}} קֹשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, {{ק|י}} קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה, {{ק|יא}} קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה, בּוֹרִית־כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶֽלַח סְדוֹמִית, רֽוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן, כָּל־שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל־שֶׁהִיא, אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶֽיהָ, חַיָּיב מִיתָה: '''רַבָּן''' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף, הַנּוֹטֵף מֵֽעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה, לְמָה הִיא בָֽאָה, כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת־הַצִּפֹּֽרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין, לְמָה הוּא בָא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת־הַצִּפֹּֽרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַֽיִם יָפִין לָהּ? אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַֽיִם בַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד: '''תַּנְיָא''' רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק, אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַֽחֲצָאִין, כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִֽיעַ, לֹא שָׁמַֽעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ, כְּשֵׁרָה לַֽחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל־סַמְמָנֶֽיהָ, חַיָּיב מִיתָה: '''תָּנֵי''' בַר־קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה, הָֽיְתָה בָֽאָה שֶׁל שִׁירַֽיִם לַֽחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר־קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַֽעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָֽמָּה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָֽמְרָה: כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}: יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑‍ִם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת: '''תָּנָא ''' דְּבֵי־אֵלִיָּהוּ: כָּל־הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל־יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן־הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָ֖ם לֽוֹ, אַל־תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת, אֶלָּא הֲלָכוֹת: אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכׇל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ, אַל־תִּקְרֵי בָנָיִךְ אֶלָּא בוֹנָיִךְ: יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃ לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃ לְ֭מַעַן בֵּית־יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃ וּרְאֵֽה־בָנִ֥ים לְבָנֶ֑יךָ שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל: שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל: יְֽהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהֹוָ֓ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם: '''לְדָוִ֗ד''' מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭יהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ כִּי־ה֭וּא עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ׃ מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קׇדְשֽׁוֹ׃ נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ׃ זֶ֭ה דּ֣וֹר דֹּרְשָׁ֑ו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃ מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה׃ שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃ מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה׃ '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן קְדֻשַּׁת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וְהַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַנִּזְכָּרִים בּוֹ, וּלְמַעַן קְדֻשַּׁת פְּסוּקָיו וְתֵבוֹתָיו וְאוֹתִיּוֹתָיו וּטְעָמָיו וּרְמָזָיו וְסוֹדוֹתָיו הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וּלְמַעַן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ {{ק|{{ק|(יכוין בשם}} דִּיקַרְנוֹסָא}} הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק ״וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי״, וּמִפָּסוּק ״נְֽסָה־עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}״. שֶׁתִּכְתְּבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, שָֽׁנָה זוֹ וְכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, לָֽנוּ וּלְכָל־בְּנֵי בֵיתֵנוּ, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, וְלֹא בְאִסּוּר וְלֹא בְעָמָל וָטֹרַח, בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה וּבְהַשְׁקֵט וָבֶטַח, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּלִי שׁוּם טִרְדָּה, פַּרְנָסָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהּ שׁוּם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם, כִּי אִם מִיָּֽדְךָֽ הַפְּתוּחָה וְהַקְּדוֹשָׁה. וְהַצְלִיחֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ בְכָל־לִמּוּדֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְעִסְקֵנוּ. וְיִהְיֶה בֵיתֵנוּ מָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, וְנִשְׂבַּע לֶחֶם וְנִהְיֶה טוֹבִים. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: {{ק|{{ק|ואומרים קדיש על ישראל}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עַל''' יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל־אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָֽנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|ואומר החזן:}} (רַבָּנָן)}} '''בָּרְכוּ''' אֶת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ: {{ק|{{ק|ועונים הקהל:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: {{ק|{{ק|ואומר החזן:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרךְ לְעוֹלָם וָעֵד: '''עָלֵֽינוּ''' לְשַׁבֵּֽחַ לַֽאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ. וַֽאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַֽמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ וְאֶֽפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶֽךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד: '''עַל''' כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעֽוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵֽי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ {{ק|{{ק|תוקע '''תרועה גדולה''', להשלים למאה ואחד קולות. אחרי כל המאה ואחד קולות יאמרו בקשה זו, שהובאה בספר לשון חכמים}}}} '''רִבּוֹנוֹ''' שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁצִּוִּיתָנוּ בְּמִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר הַיּוֹם הַזֶּה, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיוּ חֲשׁוּבִים וּמְרֻצִּים לְפָנֶֽיךָ הַמֵּאָה קוֹלוֹת שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְשַׁדֵּד כֹּחוֹת הַדִּין דְּשֵׁם אֱלֹהִים, בְּכֹחַ שֵׁם שַׁדַּי מָלֵא {{ק|(שי״ן דל״ת יו״ד)}}. הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ, כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה, וִימִֽינְךָֽ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ <noinclude>}}</noinclude> ==קידוש היום לראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|אם חל בשבת}} '''מִזְמ֥וֹר''' לְדָוִ֑ד יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃ בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃ נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃ גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֥נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃ '''אִם־תָּשִׁ֤יב''' מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖ךָ בְּי֣וֹם קׇדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃ אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בׇּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דִּבֵּֽר׃ '''וְשָׁמְר֥וּ''' בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃}} '''וּבְי֨וֹם''' שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒‏ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {{ק|{{ק|בשבת}} '''עַל־כֵּ֗ן''' בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:}} {{ק|{{ק|ואומר המקדש}}}} סַבְרִי מָרָנָן, {{ק|{{ק|ועונים}}}} לְחַיִּים. '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּֽפֶן: {{ק|{{ק|יש עושין סדר במאכלים הנזכרים לעיל גם ביום ראש השנה בשחרית בא״ח נצבים ד}}}} <noinclude>}}</noinclude> ==תפילת מנחה של ראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|מתפללים כנו מיחה של שבת, אם חל בשבת גם מוציאים ספר תורה וקורין בפרשת האזינו}}}} <noinclude>}}</noinclude> ===עמידה למנחה של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> '''אֲ֭דֹנָי''' שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵֽאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַֽהֲבָה: '''זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים, מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים.''' מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מָגֵן אַבְרָהָם: '''אַתָּה''' גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ. מוֹרִיד הַטָּל. מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נֽוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמֽוּנָתוֹ לִֽישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דֽוֹמֶה לָךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה. '''מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.''' וְנֶֽאֱמָן אַתָּה לְהַֽחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מְחַיֵּה הַמֵּתִים: '''קדושה''' {{ק|{{ק|בחזרת הש״ץ אומרים}} '''נַקְדִּישָׁךְ''' וְנַעֲרִיצָךְ, כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל־יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר '''קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃''' לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: '''בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מִמְּקוֹמֽוֹ׃''' וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר: '''יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ:'''}} '''אַתָּה''' קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכוּ לָאֵל, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. וּבְכֵן, יִתְקַדָּשׁ שִׁמְךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבְכֵן, תֵּן פַּחְדְּךָֽ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, וְאֵימָֽתְךָֽ עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ, עֹז בְּיָֽדְךָֽ וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ, וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָֽאתָ: וּבְכֵן, תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּֽךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ, שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִֽיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ: וּבְכֵן, צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ, וְעוֹלָֽתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ: וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶֽׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ: קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶֽךָ, וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶֽיךָ. כַּכָּתוּב: וַיִּגְבַּ֛הּ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: '''אַתָּה''' בְחַרְתָּנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל־הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָֽאתָ: '''וַתִּתֶּן''' לָֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת־יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְאֶת־יוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, אֶת־יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, יוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} זִכְרוֹן)}} תְּרוּעָה, בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם {{ק|{{ק|(בשבת:}} הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וּבְיוֹם)}} הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם־טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: '''אֱלֹהֵינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלֹךְ עַל־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ, וְהִנָּשֵׂא עַל־כָּל־הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ, עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ, וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלָךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה: {{ק|{{ק|בשבת יש אומרים:}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ}} '''קַדְּשֵׁנוּ''' בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, תֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ, שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָֽ בֶאֱמֶת. כִּי אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהִים אֱמֶת, וּדְבָֽרְךָֽ מַלְכֵּנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, מֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ {{ק|{{ק|(בשבת יוסיף:}} הַשַּׁבָּת וְ)}} יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: '''רְצֵה''' יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָֽעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם, מְהֵרָה בְּאַֽהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְאַתָּה בְּרַֽחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּֽנוּ וְתִרְצֵֽנוּ, וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמַּֽחֲזִיר שְׁכִֽינָתוֹ לְצִיּוֹן: {{ק|{{ק|בברכת ״מודים״ יכרע ב״מודים״ ויזקוף בשם (בא״ח בשלח כ״א)}}}} '''מוֹדִים''' אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵֽנוּ צוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא, לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטֽוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָֽהֳרָֽיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ: '''מודים דרבנן''' {{ק|{{ק|בחזרת הש״ץ כשהחזן אומר מודים, הקהל אומרים:}} '''מוֹדִים''' אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.}} '''וְעַל''' כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא, תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה: '''וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.''' וִֽיהַֽלְלוּ וִֽיבָֽרְכוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּֽאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה, הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: '''שִׂים''' שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָֽרְכֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם: {{ק|{{ק|בחזרה אומר החזן תפלה זו:}} '''וְאַתֶּם֙''' הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ. הַיּוֹם תְּבָֽרְכֵנוּ. הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ. הַיּוֹם תְּדַגְּלֵנוּ. הַיּוֹם תְּהַדְּרֵנוּ. הַיּוֹם תְּוַעֲדֵנוּ וַעַד טוֹב. הַיּוֹם תְּזַכֵּנוּ. הַיּוֹם תְּחַיֵּינוּ. הַיּוֹם תְּחָנֵּנוּ. הַיּוֹם תְּטַהֲרֵנוּ. הַיּוֹם תְּיַשֵּׁר אָרְחוֹתֵינוּ. הַיּוֹם תַּכְתִּרֵנוּ בְּכֶתֶר שֵׁם טוֹב. הַיּוֹם תְּלַבְּבֵנוּ. הַיּוֹם תְּמַלְּטֵנוּ. הַיּוֹם תְּנַשְּׂאֵנוּ. הַיּוֹם תְּסַעֲדֵנוּ. הַיּוֹם תְּעַטְּרֵנוּ. הַיּוֹם תִּפְקְדֵנוּ בְרַחֲמֶֽיךָ לְחַיִּים טוֹבִים. הַיּוֹם תְּצַדְּקֵנוּ. הַיּוֹם תְּקָֽרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. הַיּוֹם תְּרַחֲמֵנוּ. הַיּוֹם תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. הַיּוֹם תִּתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וְתִכְתְּבֵנוּ בְרַחֲמֶֽיךָ לְחַיִּים טוֹבִים:}} '''וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.''' בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''אֱלֹהַי''', נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּֽעָפָר לַכֹּל תִּֽהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל־הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. {{ק|יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} דּוֹחֶֽה. קַבֵּל רִנַּת עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא.}} עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. {{ק|{{ק|סגולה לומר פסוק המתחיל וגומר באות שמתחיל וגומר שמו}}}} לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי: '''יִֽהְי֥וּ''' לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ '''עֹשֶׂה''' '''הַשָּׁלוֹם''' בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: {{ק|'''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:}} <noinclude>}}</noinclude> ===גמר מנחה של ראש השנה=== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|אחרי החזרה אומרים}}}} '''אָבִֽינוּ''' מַלְכֵּנוּ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָתָּה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שֹׂנְאֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל־צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָה וְרָעָב וּשְׁבִי וּבִזָּה וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה וְיֵצֶר הָרָע וְחוֹלָאִים רָעִים מִבְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־חוֹלֵי עַמֶּךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ: {{ק|{{ק|(יכוין בשם קר״ע שט״ן)}}}} אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה טוֹבָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵֽנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶֽיךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ וְהָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחֶֽךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּנוּ אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ: '''יְהִ֤י''' שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ רָ֖ם עַל־כׇּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃ יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֲדֹנֵ֑ינוּ מָה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {{ק|{{ק|ואומר החזן קדיש תתקבל}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תֵּעָנוּ''' וְתֵעָֽתְרוּ בְּרַחֲמִים מן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצוֹן. וְיֵעָנֶה קוֹל עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵינוּ לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם: {{ק|{{ק|(יכוין שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה)}}}} שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵית מִקְדָּשׁוֹ. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּוֹת. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי כָבוֹד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוֹב. שַׁעֲרֵי מָזוֹן. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סוֹדוֹת תּוֹרָתוֹ. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּוֹת. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצוֹן. שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. וְיָסִיר מִתּוֹכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מקְרָא שֶׁכָּתוּב: יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ וְיִכְתָּבְכֶם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהֽוֹן וּבָעֽוּתְהֽוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבֽוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|יפסע שלש פסיעות לאחור}}}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} {{ק|{{ק|בליל שני יש נוהגים לומר}} '''לַמְנַצֵּ֬חַ''' ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ עֵ֤דוּת ׀ בִּיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחׇנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ לֹא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ אָֽנֹכִ֨י ׀ יְ֘הֹוָ֤ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ וָ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃ ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יְכַחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃}} '''הַ֥לְלוּיָ֨הּ''' ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ {{ק|{{ק|ואומרים קדיש ״יהא שלמא״}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''תִּתְקַבַּל''' צְלוֹתָֽנָא וּבָֽעוּתָֽנָא, עִם צְלֽוֹתְהוֹן וּבָעֽוּתְהוֹן דְּכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן] {{ק|ואומר החזן:}}}} '''בָּרְכוּ''' אֶת יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ: {{ק|{{ק|ועונים הקהל:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: {{ק|{{ק|וחוזר החזן:}}}} בָּרוּךְ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד: '''עָלֵֽינוּ''' לְשַׁבֵּֽחַ לַֽאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ. וַֽאֲנַֽחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַֽמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ וְאֶֽפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶֽךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃ '''עַל''' כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעֽוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵֽי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ <noinclude>}}</noinclude> ==סדר תשליך== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|אומרים תשליך אחר תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה ביום ראשון של ראש השנה (אפילו בשבת). אם לא אמרו ביום ראשון, אומרים ביום שני אחרי תפילת מוסף. אם לא אמרו בראש השנה, אומרים בכל עשרת ימי תשובה}}}} '''פָּתַח''' רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַי מָאן דְּאוֹשִׁיט יְדוֹי בְּדִקְנָא יַקִּירָא עִלָּאָה, דְּסָבָא קַדִּישָׁא, טְמִירָא סְתִימָא דְכֹלָּא דִּקְנָא דְּהַהִיא תֻּשְׁבַּחְתָּא. דִּקְנָא דְּסָתִים וְיַקִּיר מִכָּל־תִּקּוּנוֹי. דִּקְנָא דְּלָא יָדְעִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. דִּקְנָא דְּהִיא תֻּשְׁבַּחְתָּא דְּכָל־תֻּשְׁבָּחִין. דִּקְנָא דְּלָא הֲוָה בַּר נָשׁ נְבִיאָה וְקַדִּישָׁא דְּיִקְרַב לְמֶחְמֵי לֵיהּ. דִּקְנָא דְּהִיא תַלְיָא בְשַׂעְרוֹי עַד טִבּוּרָא דְלִבָּא. חִוָּרָא כְתַלְגָּא יַקִּירָא דְיַקִּירִין. טְמִירָא דִטְמִירִין. מְהֵימְנוּתָא דִמְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא: '''תָּאנָא''', בִּצְנִיעוּתָא דְסִפְרָא, דְּהַאי דִּקְנָא מְהֵימְנוּתָא דְכֹלָּא, נָפִיק מֵאֻדְנוֹי, וְנָחִית סוֹחְרָנֵיהּ דְּפֻמָא קַדִּישָׁא, וְנָחִית וְסָלִיק וְחָפֵי בְתִקְרֻבְתָּא {{ק|(סגי) }}דְבֻסְמָא טָבָא, חִוָּרָא דְיַקִּירָא. וְנָחִית בְּשִׁקּוּלָא, וְחָפֵי עַד טִבּוּרָא. הוּא דִקְנָא יַקִּירָא, מְהֵימָנָא שְׁלֵימָא, דְּנָגְדִּין בֵּיהּ תְּלַת עֲשַׂר נְבִיעִין, מַבּוּעִין דִּמְשַׁח רְבוּת טָבָא, בִּתְלַת עֲשַׂר תִּקּוּנִין מִתְתַּקְּנָא: '''תִּקּוּנָא''' קַדְמָאָה (מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ {{ק|במידה א׳}} אֵ֥ל). מִתְתַּקַּן שַׂעְרָא מִלְּעֵילָּא, וְשָׁארֵי מֵהַהוּא תִּקּוּנָא דִּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ, דְּסָלִיק בְּתִקּוּנוֹי לְעֵילָּא מֵאֻדְנוֹי, וְנָחִית מִקַּמֵּי פִתְחָא דְאֻדְנִין, בְּחַד חוּטָא בְּשִׁקּוּלָא טָבָא, עַד רֵישָׁא דְּפֻמָּא: '''תִּקּוּנָא''' תִנְיָנָא (נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ {{ק|במידה ב׳ }}רַח֖וּם). מִתְתַּקַּן שַׂעְרָא מֵרֵישָׁא דְּפֻמָּא, וְסָלִיק עַד רֵישָׁא אַחֲרָא דְפֻמָּא, בְּתִקּוּנָא שָׁקִיל: '''תִּקּוּנָא''' תְּלִיתָאָה (וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע {{ק|במידה ג׳ }}וְחַנּ֑וּן). מֵאֶמְצָעִיתָא דִתְחוֹת {{ק|(דהאי)}} חוֹטָמָא, מִתְּחוֹת תְּרֵין נוּקְבִין, נָפִיק חַד אָרְחָא, וְשַׂעְרָא אִתְפְּסַק בְּהַהוּא אָרְחָא, וּמָלֵי מֵהַאי גִּיסָא, וּמֵהַאי גִּיסָא שַׂעְרָא, בְּתִקּוּנָא שְׁלִים סוֹחְרָנֵיהּ דְּהַהוּא אָרְחָא: '''תִּקּוּנָא''' רְבִיעָאָה (לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ {{ק|במידה ד׳ }}אֶ֥רֶךְ). מִתְתַּקַּן שַׂעְרָא {{ק|(ונחית) }}תְּחוֹת פֻּמָּא, מֵרֵישָׁא חֲדָא לְרֵישָׁא חֲדָא, בְּתִקּוּנָא שְׁלִים: '''תִּקּוּנָא''' חֲמִישָׁאָה (לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ {{ק|במידה ה׳ }}אַפַּ֖יִם). תְּחוֹת פֻּמָא נָפִיק אָרְחָא אַחֲרָא, בְּשִׁקּוּלָא דְאָרְחָא דִלְעֵילָּא, וְאִלֵּין תְּרֵין אָרְחִין רְשִׁימִין עַל פֻּמָּא, מִכָּאן מִכָּאן: '''תִּקּוּנָא''' שְׁתִיתָאָה (כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא {{ק|במידה ו׳ }}וְרַב־חֶ֥סֶד). מִתְתַּקַּן שַׂעְרָא, וְסָלִיק וְנָפִיק מִלְּרַע לְעֵיל לְרֵישָׁא דְּפֻמָּא. וְחָפֵי תַּקְרֻבְתָּא דְבֻסְמָא טָבָא, עַד רֵישָׁא דְפֻמָּא דִלְעֵילָּא. וְנָחִית שַׂעְרָא לְרֵישָׁא דְפִתְחָא דְאָרְחָא תַּתָּאָה דְּפֻמָּא: '''תִּקּוּנָא''' שְׁבִיעָאָה (יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ {{ק|במידה ז׳ }}וֶאֱמֶֽת). פָּסִיק שַׂעְרָא, וְאִתְחֲזוּן תְּרֵין תַּפּוּחִין, בְּתַקְרֻבְתָּא דְבֻסְמָא טָבָא, שַׁפִּירָן וְיָאָן לְמֵחְזֵי. בְּגִינֵיהוֹן אִתְקַיָּם עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים: '''תִּקּוּנָא''' תְמִינָאָה (יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ {{ק|במידה ח׳ }}נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙). נָפִיק חַד חוּטָא דְשַׂעְרֵי סוֹחְרָנֵי דְּדִקְנָא, וְתַלְיָן בְּשִׁקּוּלָא עַד טִבּוּרָא: '''תִּקּוּנָא''' תְשִׁיעָאָה (וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם {{ק|במידה ט׳ }}לָאֲלָפִ֔ים). מִתְעָרֵי וּמִתְעָרְבִין שַׂעְרֵי דִקְנָא, עִם אִנּוּן שַׂעְרֵי דְּתַלְיָן בְּשִׁקּוּלָא, {{ק|(דתלין) }}וְלָא נָפְקֵי דָּא מִן דָּא: '''תִּקּוּנָא''' עֲשִׁירָאָה‏ (תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב {{ק|במידה י׳ }}נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן). {{ק|(מתערבין ו)}}נַחְתִּין שַׂעְרֵי תְּחוֹת דִּקְנָא. וְחַפְיָן בִּגְרוֹנָא תְּחוֹת דִּקְנָא: '''תִּקּוּנָא''' חַד סָר (חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם במידה י״א וָפֶ֖שַׁע). דְּלָא נָפְקִין נִימָא מִן נִימָא, וּמִתְשַׁעְרָן בְּשִׁיעוּרָא שְׁלִים: '''תִּקּוּנָא''' תְּרֵיסָר (אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ {{ק|במידה י״ב }}וְחַטָּאָ֑ה). דְּלָא תַלְיָן שַׂעְרֵי עַל פֻּמָּא, וּפֻמָּא אִתְפְּנֵי מִכָּל־סִטְרוֹי. וְיָאָן שַׂעְרֵי סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ: '''תִּקּוּנָא''' תְּלֵיסַר (מִ֥ימֵי קֶֽדֶם {{ק|במידה י״ג }}וְנַקֵּה֙). דְּתַלְיָן שַׂעְרֵי בִּתְחוֹת דִּקְנָא, מִכָּאן וּמִכָּאן, בִּיקָרָא יָאָה, בִּיקָרָא שַׁפִּירָא. מְחַפְיָן עַד טִבּוּרָא. לָא אִתְחֲזֵי מִכָּל־אַנְפֵּי תִּקְרֻבְתָּא דְבֻסְמָא, בַּר אִנּוּן תַּפּוּחִין שַׁפִּירִין חִוָּרִין, דְּמַפּקִין חַיִּין לְעָלְמָא, וּמְחַזְיָן חֵדוּ לִזְעֵיר אַפְנִּין: '''בִּתְלֵיסַר''' תִּקּוּנִין אִלֵּין, נַגְדִּין וְנָפְקִין תְּלֵיסַר מַבּוּעִין דִּמְשַׁח רְבוּת, וְנַגְדִּין לְכָל־אִנּוּן דִּלְתַּתָּא. וְנַהֲרִין בְּהַהוּא מִשְׁחָא. וּמְשִׁיחִין מֵהַהוּא מִשְׁחָא, דְּבִתְלֵיסַר תִּקּוּנִין אִלֵּין. בִּתְלֵיסַר תִּקּוּנִין אִלֵּין אִתְרְשִׁים דִּקְנָא יַקִּירָא, סְתִימָאָה דְכֹלָּא, דְּעַתִּיק דְּעַתִּיקִין: {{ק|{{ק|כשיאמר ״ותשליך במצלות ים״ ינער שולי בגדיו לכיוון המים}}}} '''מִי־אֵ֣ל''' כָּמ֗וֹךָ {{ק|אל }}נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ {{ק|רחום }}וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע {{ק|וחנון }}לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ {{ק|ארך }}לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ {{ק|אפים }}כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא{{ק| ורב חסד}}: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ {{ק|ואמת}} יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ {{ק|נצר‏ חסד }}וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם{{ק| לאלפים}}: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב {{ק|נשא עון }}חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם {{ק|ופשע }}אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ {{ק|וחטאה }}מִ֥ימֵי קֶֽדֶם{{ק| ונקה}}: {{ק|{{ק|ג״פ}}}} '''רִבּוֹנוֹ''' שֶׁל עוֹלָם, בְּהַעֲלוֹתֵֽנוּ עַל לְבָבֵֽנוּ רֹב קִצּוּרֵֽנוּ בַּעֲבוֹדָתֶךָ וּבְעֵסֶק תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְקִיּוּם מִצְוֹתֶיךָ, כָּל־עַצְמוֹתֵֽינוּ יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד וְנָמֵס לִבֵּנוּ וְהָיָה לְמָֽיִם. מַה־נַּעֲנֶה וּמַה־נֹּאמַר, כִּי הַצָּר הַצּוֹרֵר בְּחֶבְרַת הַחֹמֶר הֶעָכוּר הָיוּ בְּעָכְרֵֽנוּ, גַּם אָסוּ׳ר נִלְוָה עִמָּם אֲסוּרִים וּלְטוּשִׁים בְּגָלֻיּוֹת קָשִׁים, גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף. הַאֻמְנָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתֶיךָ, כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְנוּ, וִירֵאִים וַחֲרֵדִים אֲנַחְנוּ מֵאֵימַת דִּינֶךָ הַקָּדוֹשׁ. עַל כֵּן בָּאנוּ אֵלֶיךָ בִּכְפִיפַת רֹאשׁ וּנְמִיכַת קוֹמָה וַחֲלִישׁוּת חַיִל לְהַזְכִּיר וּלְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ: '''וִיהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֵל עֶלְיוֹן מֻכְתָּר בִּתְלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ עֵת רָצוֹן לְפָנֶיךָ וְתִהְיֶה עוֹלָה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁבִּפְסוּקֵי מִי אֵל כָּמוֹךָ, הַמְכֻוָּנִים אֶל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וְגוֹ׳, אֲשֶׁר קָרִֽינוּ לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל־הַסּוֹדוֹת וְצֵרוּפֵי שֵׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם וְזִוּוּגֵי מִדּוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ לְהַמְתִּיק הַדִּינִים תַּקִּיפִים, וּבְכֵן תְּרַחֲמֵֽנוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאתֵֽינוּ. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ וְנִהְיֶה נְקִיִּים מִכָּל־טֻמְאָה וְחֶלְאָה וְזוֹהֲמָא, וְיַעֲלוּ כָּל־נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ, וְיִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ בְּמִדַּת טוּבְךָ, אַתָּה אֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ נֹצֵר חֶסֶד־לָאֲלָפִים. וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ תִּתֶּן לָֽנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם חַיִּים שֶׁל טוֹבָה חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה חַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד לַעֲבוֹדָתֶךָ, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה, זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים, וּקְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ, וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זָכִיּוֹתֵֽינוּ: '''אֵל''' מָלֵא רַחֲמִים, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ לְקַבֵּל בְּרָצוֹן הַכְנָעָתֵֽנוּ וְהִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה הַמִּתְנוֹצְצִים בָּנוּ, בְּשַׁגָּם לִבֵּנוּ אָטוּם סָתוּם וְחָתוּם, וְלֹא אִתָּנוּ יוֹדֵעַ זוֹ הִיא בִיאָה זוֹ הִיא שִׁיבָה, מָה־אָֽנוּ וּמַה־בָּאנוּ לְתַקֵּן. רַב לְהוֹשִׁיעַ הָאֵר עֵינֵֽינוּ כַּאֲשֶׁר בְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ הִבְטַחְתָּנוּ פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וּרְאֵה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְאֵין חוֹנֵן וְאֵין מְרַחֵם זוּלָתֶךָ, כִּי חֲנוּנֶיךָ הֵם חֲנוּנִים וּמְרֻחָמֶיךָ הֵם מְרֻחָמִים, כְּדִכְתִיב וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם: '''וּבְכֵן''' לֵב טָהוֹר בְּרָא־לָֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבֵּנוּ, וְרִשְׁפֵּי הִתְעוֹרְרוּת לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ יַתְמִידוּ וְיִתְרַבּוּ בְּלִי הֶפְסֵק. עָזְרֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ. וּתְזַכֵּנוּ שֶׁיְּהֵא לִבֵּנוּ נָכוֹן וּמָסוּר בְּיָדֵֽינוּ, וְלֹא נִכְעֹס וְלֹא נַכְעִיסֶךָ, וְתַסְפִּיק בְּיָדֵֽינוּ לְהִתְרַחֵק מִכָּל־הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְהָאֲסוּרוֹת, וּבִפְרָט זַכֵּנוּ לְהִתְרַחֵק מֵהַגַּאֲוָה וְהַכַּעַס וְהַהַקְפָּדָה וְכָל־גֹּבַהּ לֵב, וְנִהְיֶה מְיֻשָּׁבִים בְּדַעְתֵּנוּ וְנַכִּיר מִעוּט עֶרְכֵּנוּ וְנַפְשֵׁנוּ כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, וְלֹא נִתְכָּעֵס וְלֹא נַקְפִּיד, וְנִהְיֶה אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וּמַרְבִּים שָׁלוֹם וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְרַחֵק מִלֵּצָנוּת וְשֶׁקֶר וַחֲנֻפָּה וְלָשׁוֹן הָרָע וְדִבּוּר חֹל בַּשַּׁבָּת וְכָל־דִּבּוּר אָסוּר, וִיהִי רֹב דִּבּוּרֵֽנוּ בַּתּוֹרָה וּבְסֵדֶר וְאֹפֶן עֲבוֹדָתְךָ עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וּתְאַזְּרֵֽנוּ חַיִל לִשְׁמֹר לְפִֽינוּ מַחְסוֹם מֵחֲטֹא בִלְשׁוֹנֵֽנוּ: '''אָב''' הָרַחֲמָן תֵּן בָּנוּ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וְזַכֵּנוּ לְהִתְרַחֵק מִתַּאֲוַת תַּעֲנוּגֵי וְהֶבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְנֹאכַל לְשֹׂבַע נַפְשֵׁנוּ, וְכֵן בְּכָל־צְרָכֵֽינוּ יִהְיוּ כָּל־מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָֽיִם. וּתְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּעֵסֶק תּוֹרָתְךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ וְלִהְיוֹת בִּטְחוֹנֵֽנוּ בְּךָ תָּדִיר וְיִהְיֶה לָֽנוּ לֵב שָׂמֵחַ לַעֲבוֹדָתֶךָ: '''אָנָּא''' מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ חוּסָה עַל עֲמָלָךְ. וּבְכֵן יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ עָלֵֽינוּ וּתְזַכֵּנוּ לְהַשְׁלִים תִּקּוּן נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ בְּגִלְגּוּל זֶה וְלֹא נֹאבַד חַס וְשָׁלוֹם, וְתַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע קָדוֹשׁ עַל נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ לְהַתְמִיד בַּעֲבוֹדָתֶךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֵֽנוּ כִּרְצוֹנֶךָ כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ, אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵֽנוּ וְזֶרַע זַרְעֵֽנוּ, וּתְזַכֵּנוּ לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ וּלְכַוֵּן לַאֲמִתָּה שֶׁל תּוֹרָה, וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־טָעוּת בַּהֲלָכָה וּבְהוֹרָאָה, וְאַל תַּצֵל מִפִּינוּ דְּבַר אֱמֶת לְעוֹלָם. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵֽינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵֽינוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ וּמְקַיְּמֵי מִצְוֹתֶיךָ, וְלֹא יִמָּצֵא בָֽנוּ וְלֹא בְזַרְעֵֽנוּ וְלֹא בְזֶרַע זַרְעֵֽנוּ שׁוּם פְּגָם וְשׁוּם פִּסוּל, וְלֹא יִתְחַלֵּל שִׁמְךָ עַל יָדֵֽינוּ חַס וְשָׁלוֹם: '''וּרְאֵה''' כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה, זֶרַע אֲהוּבֶיךָ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ בָּנֶֽיךָ בְּנֵי בְחוּנֶיךָ. וּבְגָלוּתָם וְדַלּוּתָם וְשִׁפְלוּתָם וְלַחְצָם וְדָחְקָם זֶה כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים קוֹרְאִים בִּשְׁמֶךָ, וּמַאֲמִינִים בְּךָ וּבְתוֹרָתֶךָ, וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מָסְרוּ עַצְמָן לַהֲרִיגָה וְלִשְׂרֵפָה עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ. נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. וְתִתְמַּלֵא רַחֲמִים עַל כָּל־אַחֵֽינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּפוּצִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וּבִפְרָט עַל יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וַעֲלֵיהֶם, וְתַצִּילֵֽנוּ וְתַצִּילֵם מֵרָעָה וּמֵרָעָב וּמִמּצוֹר וּמִשְּׁבִי וּמִבִּזָּה וּמִכָּל־חֵטְא, וְתִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־חוֹלֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֵל נָא רְפָא נָא לָהֶם, וּתְקַיֵּם בְּכָל־אֶחָד מֵהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: יְֽהֹוָ֗ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כׇּל־מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחׇלְיֽוֹ׃ וְהַבְּרִיאִים מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל תַּתְמִיד בְּרִיאוּתָם שֶׁלֹּא יֶחֱלוּ חַס וְשָׁלוֹם. וְתַצִּילֵֽנוּ וְתַצִּיל לְכָל־יִשְׂרָאֵל מִכָּל־נֶזֶק וּמִכָּל־צַר וּמַשְׂטִין וּמְקַטְרֵג וּמֵרוּחַ רָעָה וּמִדִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת וּמִכָּל־מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא בָּעוֹלָם. וְתִפְקֹד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא זֶרַע קֹדֶשׁ לְכָל־חֲשׂוּכֵי בָנִים, וְהַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר תּוֹצִיא אוֹתָן מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וְיֵצֵא הַוָּלָד בְּשָׁעָה טוֹבָה, וְלֹא יֶאֱרַע שׁוּם צַעַר וְשׁוּם נֶזֶק לֹא לַיּוֹלְדוֹת וְלֹא לְיַלְדֵיהֶן, וְאַל־יִמְשׂל אַסְכָּרָה וְשֵׁדִין וְרוּחִין וְלִילִין לְכָל־יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּתְגַדְּלֵם לְתוֹרָתְךָ וּלְמִצְוֹתֶיךָ בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם וְאִמָּם: '''וּבְנֵי''' יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ יוֹרְדֵי הַיָּם, פְּצֵם וְהַצִּילֵם מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר, הַצִּילֵם מִטִּיט וְאַל יִטְבָּעוּ, יִנָּצְלוּ מִשּׂוֹנְאִים וּמִמַּעֲמַקֵּי יָם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים בַּיַּבָּשָׁה, הַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב, וְתַצִּילֵם מִכַּף כָּל־אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ. וְכָל־הָאֲסוּרִים בַּכֶּלֶא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, הַתֵּר מַאֲסָרֵיהֶם וְתוֹצִיאֵם לִרְוָחָה, וְתָשִׁיב לְיִרְאָתְךָ כָּל־הָאֲנוּסִים בְּיַד גֵּאִים, וְתָחֹן זְכוּת אָבוֹת לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵֽנוּ, כָּתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים לְמַעֲנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי: '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵֽינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָֽנוּ, שׁוּבָה עָלֵֽינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ. בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ הַרְאֵֽנוּ בְּבִנְיָנוֹ שַׂמְּחֵֽנוּ בְּתִקּוּנוֹ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: '''כׇּל־כְּלִ֞י''' יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י {{ק|{{ק|(ר״ת מצוה אהבה תורה יראה)}}}} נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ '''שִׁ֥יר''' {{ק|(תהילים ק״ל)}} הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}}׃ אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ '''רִבִּי''' חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָ֥ה {{ק|{{ק|יאהדונהי}}}} חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃ {{ק|{{ק|ואומרים קדיש על ישראל}}}} '''יִתְגַּדַּל''' וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. {{ק|[אָמֵן]}} בְּעָֽלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵיהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ. {{ק|[אָמֵן]}} בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. {{ק|[אָמֵן]}} לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עַל''' יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל־אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָֽנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''יְהֵא''' שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} '''עוֹשֶׂה''' שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. {{ק|[אָמֵן]}} <noinclude>}}</noinclude> ==סעודה שלישית== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> כשחל ראש השנה בשבת, אוכלים סעודה שלישית כבכל שבת. ויש להקדים תפילת מנחה ולאכול הסעודה לפני שעה עשירית. <noinclude>}}</noinclude> ==מוצאי ראש השנה== <noinclude>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|</noinclude> {{ק|{{ק|כשחל בחול יתפלל ערבית של חול אם אתה חוננתנו וכל השינוים של עשרת ימי תשובה. אומרים הבדלה על הכוס בלי בשמים ונר. במוצאי ראש השנה אחר ערבית כשיבא לביתו יאמר סדר זה לסימנא טבא. כי זה היום של ג׳ תשרי הוא התחלת ימי המעשה של כל השנה כולה}}}} '''וַיִּזְרַ֤ע''' יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ {{ק|{{ק|י״ב פעמים}}}} '''כִּֽי'''־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ {{ק|{{ק|י׳ פעמים}}}} '''וְיִֽתֶּן'''־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃ יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃ וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃ וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃ מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃ בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקׇדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃ בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃ וְהֵסִ֧יר יְהֹוָ֛ה מִמְּךָ֖ כׇּל־חֹ֑לִי וְכׇל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכׇל־שֹׂנְאֶֽיךָ׃ בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה׃ בָּר֧וּךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ׃ בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ׃ בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ׃ יִתֵּ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת־אֹיְבֶ֙יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ יֵצְא֣וּ אֵלֶ֔יךָ וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים יָנ֥וּסוּ לְפָנֶֽיךָ׃ יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת־הַבְּרָכָ֔ה בַּאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ וּבֵ֣רַכְךָ֔ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ יִפְתַּ֣ח יְהֹוָ֣ה ׀ לְ֠ךָ֠ אֶת־אוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת־הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר־אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כׇּל־מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֙יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה׃ אַשְׁרֶ֨יךָ‏ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּיהֹוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃ '''יִשְׂרָאֵל֙''' נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה תְּשׁוּעַ֖ת עוֹלָמִ֑ים לֹֽא־תֵבֹ֥שׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד׃ וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹֽא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃ וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף׃ הִנֵּ֨ה אֵ֧ל יְשׁוּעָתִ֛י אֶבְטַ֖ח וְלֹ֣א אֶפְחָ֑ד כִּֽי־עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֣הּ יְהֹוָ֔ה וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָֽה׃ וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃ וַאֲמַרְתֶּ֞ם בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא הוֹד֤וּ לַֽיהֹוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָ֑יו הַזְכִּ֕ירוּ כִּ֥י נִשְׂגָּ֖ב שְׁמֽוֹ׃ זַמְּר֣וּ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה מידעת [מוּדַ֥עַת] זֹ֖את בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ צַהֲלִ֥י וָרֹ֖נִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּי־גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהֹוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃ בּוֹרֵ֖א נוב [נִ֣יב] שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה וּרְפָאתִֽיו׃ וְר֣וּחַ לָֽבְשָׁ֗ה אֶת־עֲמָשַׂי֮ רֹ֣אשׁ השלושים [הַשָּׁלִישִׁים֒] לְךָ֤ דָוִיד֙ וְעִמְּךָ֣ בֶן־יִשַׁ֔י שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לְךָ֗ וְשָׁלוֹם֙ לְעֹ֣זְרֶ֔ךָ כִּ֥י עֲזָֽרְךָ֖ אֱלֹהֶ֑יךָ וַיְקַבְּלֵ֣ם דָּוִ֔יד וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּרָאשֵׁ֥י הַגְּדֽוּד׃ '''וַאֲמַרְתֶּ֥ם''' כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {{ק|{{ק|י׳ פעמים אחר כך יאמר}}}} '''אֱלֹהֵֽינוּ''' וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵֽינוּ אֶת־יְמֵי הַשָּׁנָה הַזֹּאת הַבָּאִים לִקְרָאתֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כֻּלָּם בְּרוּכִים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים וּמְנֻקִּים מִכָּל־חֵטְא וְעָוֹן וּפֶשַׁע וְנִהְיֶה מְדֻבָּקִים בְּלִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְתַשְׁמִיעֵֽנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵֽנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּֽנוּ. מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ, שִׂים בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדֵֽינוּ. וְכָל־הַיּוֹעֵץ עָלֵֽינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה, וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ, בָּֽרְכֽוֹ, גַּדְּלוֹ, קַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכָל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ וְנֶאֱמַר וְֽתִגְזַר־א֭וֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַֽהּ אֽוֹר: וְכָל־הַיּוֹעֵץ עָלֵֽינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, {{ק|(אַבְּדוֹ, בַּטְּלוֹ, גַּדְּעוֹ, הָפֵרוֹ,)}} הָפֵר עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר יְֽהֹוָ֗ה הֵפִ֥יר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים: וְנֶאֱמַר עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל: '''וְיִפְתַּח''' יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לָֽנוּ בָּזֶה הַחֹדֶשׁ וּבְכָל־חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ. וּבְכָל־שָׁבוּעַ וּבְכָל־יוֹם וּבְכָל־שָׁעָה וּבְכָל־הַשָּׁנָה הַזֹּאת כֻּלָּהּ. שַׁעֲרֵי '''א'''וֹרָה, שַׁעֲרֵי '''בְ'''רָכָה, שַׁעֲרֵי '''גִ'''ילָה, שַׁעֲרֵי '''דִ'''יצָה, שַׁעֲרֵי '''דֵ'''עָה, שַׁעֲרֵי '''ה'''וֹד וְהָדָר, שַׁעֲרֵי '''וַ'''עַד טוֹב, שַׁעֲרֵי '''זִ'''מְרָה, שַׁעֲרֵי '''חֶ'''דְוָה, שַׁעֲרֵי '''חֶ'''מְלָה, שַׁעֲרֵי '''חֵ'''ן וָחֶֽסֶד, שַׁעֲרֵי '''חַ'''יִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי '''ט'''וֹבָה, שַׁעֲרֵי '''יְ'''שׁוּעָה, שַׁעֲרֵי '''כַ'''פָּרָה, שַׁעֲרֵי '''כַ'''לְכָּלָה, שַׁעֲרֵי '''לִ'''מּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שַׁעֲרֵי '''מָ'''זוֹן, שַׁעֲרֵי '''מְ'''חִילָה, שַׁעֲרֵי '''נֶ'''חָמָה, שַׁעֲרֵי '''סְ'''לִיחָה, שַׁעֲרֵי '''עֶ'''זְרָה, שַׁעֲרֵי '''פְ'''דוּת, שַׁעֲרֵי '''פַ'''רְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי '''צְ'''דָקָה, שַׁעֲרֵי '''צָ'''הֳלָה, שַׁעֲרֵי '''ק'''וֹמְמִיּוּת, שַׁעֲרֵי '''רְ'''פוּאָה שְׁלֵימָה, שַׁעֲרֵי '''שָׁ'''לוֹם, שַׁעֲרֵי '''שַׁ'''לְוָה, שַׁעֲרֵי '''ת'''וֹרָה, שַׁעֲרֵי '''תְ'''פִלָּה, שַׁעֲרֵי '''תְ'''שׁוּבָה, שַׁעֲרֵי '''תְ'''שׁוּעָה: וְנֶֽאֱמַר וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה קְרֹבִ֛ים אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃ <noinclude>}}</noinclude> nzn8cl5omivbip52issq9luc8syfqo9 106 611022 3077471 3019808 2026-08-20T05:11:11Z Michaelkimmel2 44530 3077471 wikitext text/x-wiki ==פרק ה== ===פסוק ב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|היולדת אסורה לבוא למקדש ולאכול קדשים, אבל לטבולי יום מותר להכנס לחיל שבמקדש, ומותר להם גם לאכול מעשר שני, ומכאן מסיק הדרשן שמותר גם ליולדת לאכול מעשר שני; וראו גם [[ביאור:ספרא/יולדת#פרק א|ספרא יולדת פרק א ח.]]}}לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" {{ממ|ויקרא|יב|ד}}, יָכוֹל אַף בְּמַעֲשֵׂר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא", קֹדֶשׁ שֶׁהוּא כַּמִּקְדָּשׁ. אֵין בָּאִין אֶלָּא אַחַר בִּיאַת שֶׁמֶשׁ – אַף קֹדֶשׁ אֵין בָּאִים לוֹ אֶלָּא אַחַר בִּיאַת שֶׁמֶשׁ. אַף אֲנִי אֲרַבֶּה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים! תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע", שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מַה מִּקְדָּשׁ, אֵין בָּאִין לוֹ אֶלָּא לְאַחַר בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ – אַף הַקֹּדֶשׁ, אֵין בָּאִין לוֹ אֶלָּא לְאַחַר בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹ: מַה מִּקְדָּשׁ, אֵין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בָּאִין לוֹ – אַף הַקֹּדֶשׁ, אֵין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בָּאִין לוֹ? אֵלּוּ קָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ; אַף אֲנִי אָבִיא קָדְשֵׁי הַגְּבוּלִין, שֶׁאֵין בָּאִין אֶלָּא לְאַחַר בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְלָמָּה מִעַטְתָּ הַמַּעֲשֵׂר? מִפְּנֵי שֶׁהוּא נֶאֱכָל בִּטְבוּל יוֹם. {{הע-שמאל|מרחיב את האיסורים המוטלים על היולדת גם לטמאים אחרים המטמאים במגע, שנאמר "וידבר ה' אל משה... דבר אל בני ישראל וישלחו מן המחנה..." [[במדבר ה א]]-ב.}} אֵין בְּמַשְׁמַע "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע", אֶלָּא הַיּוֹלֶדֶת. כְּשֶׁאָמַר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" – רִבָּה. אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי: מַה הַיּוֹלֶדֶת, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – אַף אֲנִי מְרַבֶּה כָּל הַמִּטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כָּמוֹהָ. כְּשֶׁאָמַר "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – לְרַבּוֹת אֶת הַטְּמֵאִין בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְּמַשָּׂא. {{הע-שמאל|החובה ליציאה מהמחנה חלה הן כאיסור על מי שנטמאו מחוץ למחנה להכנס לתוכו, הן כחובה על מי שנטמאו בתוכו – לצאת ממנו. אם עברו על כך בשוגג חייבים חטאת.}}אֵין בְּמַשְׁמַע אֶלָּא בְּמִי שֶׁנִּטְמָא בַּחוּץ אַל יִכָּנֵס לִפְנִים; אֲבָל הַמִּיטַּמֵּא בִּפְנִים אַל יֵצֵא לַחוּץ? אָמַרְתָּ '''"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה"'''. '''"וִישַׁלְּחוּ"''' – הֲרֵי בַּעֲשֵׂה; וּמִנַּיִן בְּלֹא תַעֲשֶׂה? אָמַרְתָּ "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם". וּמִנַּיִן אִם יִהְיוּ שׁוֹגְגִין יְהוּ בְּהֲבָאַת חַטָּאת? אָמַרְתָּ "אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא וגו' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' עַל חַטָּאתוֹ וגו'" {{ממ|ויקרא|ה|ו}} {{הע-שמאל|הנטמא בטומאה קלה אמנם חייב לצאת מן המחנה, אבל אם לא נכנס למקדש הוא פטור מקרבן. אם נכנס למקדש בשגגה הוא חייב חטאת, ואם עשה כך במזיד הוא חייב כרת, שנאמר "ונכרתה הנפש ההיא" ([[במדבר יט כ]]). החומרה בכניסה למקדש בטומאה חלה גם על מחוסרי כפרה ועל טבולי יום; אמנם מותר למחוסר כיפורים להכנס לעזרת הנשים, ולטבול יום גם לחיל (ראו לעיל) – אבל לא מעבר לכך; וראו [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ח|כלים א ח.]]}}יָכוֹל אַף הַמִּטַּמֵּא טֻמְאָה קַלָּה בְּתוֹךְ הַשּׁוּק יְהֵא בְּהֲבָאַת חַטָּאת? וְכִי הֵיכָן הִיא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל הֲבָאַת חַטָּאת? עַל מִי שֶׁנִּטְמָא '''וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ''' שׁוֹגֵג! וּמִנַּיִן אִם הָיוּ מְזִידִין בְּהִכָּרֵת? אָמַרְתָּ "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וגו'" {{ממ|במדבר|יט|כ}}! אֵין בְּמַשְׁמַע אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא הֻזָּה כָּל עִקָּר. "טָמֵא" – {{ב|לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה|ביום השלישי}} וְלֹא {{ב|שָׁנָה|ביום השביעי}}. "יִהְיֶה" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְשָׁנָה וְלֹא טָבַל. "עוֹד" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְלֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. "בּוֹ" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וְלֹא הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ. לְכֻלָּם בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, בְּהֲבָאַת חַטָּאת וּבְהִכָּרֵת. {{הע-שמאל|הצרוע והזב משולחים מן המחנה, אבל אינם משולחים לאותו המקום: השילוח תלוי בסוג הטומאה; וראו גם את הדרשה על המחיצות [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה א|בספרי א.]]}}'''"וִישַׁלְּחוּ... טָמֵא"''' – יִשְׁתַּלַּח טְמֵא מֵת מִמְּקוֹם טְבוּל יוֹם וּמִמְּקוֹם מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. '''"וִישַׁלְּחוּ... זָב"''' – יִשְׁתַּלַּח זָב מִמְּקוֹם טְמֵא מֵת. '''"וִישַׁלְּחוּ... צָרוּעַ"''' – יִשְׁתַּלַּח מְצֹרָע מִמְּקוֹם הַזָּב. יָכוֹל כֻּלָּם יִשְׁתַּלְּחוּ חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת? אָמַרְתָּ '''"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה"''', רִבָּה כָּאן מַחֲנֶה אַחַת. "אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם", רִבָּה כָּאן שְׁתֵּי מַחֲנוֹת; "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם", רִבָּה כָּאן שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת! יָכוֹל כֻּלָּן יִשְׁתַּלְּחוּ חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת? אֶפְשָׁר שֶׁהֵן נֶחֱלָקִין: זֶה לְמָקוֹם זֶה, וְזֶה לְמָקוֹם זֶה, וְזֶה לְמָקוֹם זֶה. הֵא, מָה הַדָּבָר הֶחָמוּר שֶׁבְּכֻלָּן חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת? זֶה מְצֹרָע. וְהַזָּב חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, וּטְמֵא מֵת חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת. {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ו|כלים א ו-ט:]] שם הניסוח שונה: דרגת הקדושה השניה - א"י המערבית – חסרה שם, ואילו כאן מונים את ההיכל יחד עם "בין האולם ולמזבח"; וראו את ההערה של ר' יוסי בסוף משנה ט שם, המופיעה גם כאן. הייחוס של מיעוט הכניסה למקום כלשהו לדרגת קדושתו מביא לטענה אבסורדית, שהמקום המקודש ביותר הוא הגג של ההיכל.}} מִכָּאן נָתְנוּ חֲכָמִים מְחִצּוֹת וְאָמְרוּ: עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ? שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְהַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִין כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת. אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן כְּשֵׁרָה {{ב|לְבֵית הַשְּׁכִינָה,|להקים בה את בית המקדש}} אֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כָּשֵׁר לְבֵית הַשְּׁכִינָה. עָרֵי חוֹמָה מְקֻדֶּשֶׁת מִן הָאָרֶץ, שֶׁמְּצֹרָעִין הוֹלְכִין בְּכָל הָאָרֶץ וְאֵינָם הוֹלְכִין בְּעָרֵי חוֹמָה. יְרוּשָׁלַם מְקֻדֶּשֶׁת מֵעָרֵי חוֹמָה, שֶׁקָּדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָלִין בִּירוּשָׁלַם וְאֵין נֶאֱכָלִין בְּעָרֵי חוֹמָה. הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִירוּשָׁלַם, שֶׁזָּבִים וְזָבוֹת נִכְנָסִים בִּירוּשָׁלַם וְאֵין נִכְנָסִים בְּהַר הַבַּיִת. הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מֵהַר הַבַּיִת, {{ב|שֶׁאֲרָמִיִּים|כינוי לגויים – רומאים}} וּטְמֵאֵי מֵת נִכְנָסִין בְּהַר הַבַּיִת וְאֵין נִכְנָסִין לַחֵיל. עֶזְרַת הַנָּשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַחֵיל, שֶׁטְּבוּל יוֹם נִכְנָס לַחֵיל וְאֵינוֹ נִכְנָס לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים, שֶׁמְּחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים נִכְנָסִין לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְאֵין נִכְנָסִין לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל מְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ נִכְנָסִים לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה וְעַל אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, אֲבָל לֹא הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, וְהַלְוִיִּם הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִים לִפְנִים מִכָּאן. וּבַעֲלֵי מוּמִין כֹּהֲנִים, פְּרוּעֵי רֹאשׁ וּשְׁתוּיֵי יַיִן, הָיוּ נִכְנָסִים לִפְנִים מִכָּאן, אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא לָאוּלָם וְלֹא לַהֵיכָל וְלֹא לִסְבִיבוֹת הַמִּזְבֵּחַ אַרְבַּע אַמּוֹת. וּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לָאוּלָם וְלַהֵיכָל וְלִסְבִיבוֹת הַמִּזְבֵּחַ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִין לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְכֹהֵן גָּדוֹל הָיָה נִכְנָס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל: שֶׁאֵין פְּרוּעַ רֹאשׁ וּשְׁתוּי יַיִן וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִין לְשָׁם. וּכְדֶרֶךְ שֶׁהֵן פּוֹרְשִׁין מִן הַהֵיכָל בִּשְׁעַת הַקְטָרָה, כָּךְ הָיוּ פּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הָעֲלִיָּה הָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת מִכֻּלָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹלִים לְשָׁם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ! רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַגָּג הָיָה מְקֻדָּשׁ מִן הָעֲלִיָּה, שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹלִים לְשָׁם אֶלָּא פַּעַם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, לְתַקֵּן כּוֹלֶה עוֹרֵב. {{הע-שמאל|השילוח תקף לא רק לטמאים הוודאיים אלא גם לאלו הנמצאים בתהליך שיתכן שיביא אותם לטומאה וודאית, כגון מצורע מוסגר, שאם יתפתח הנגע שלו הוא יהיה מוחלט (ראו למשל [[ויקרא יג ד]]-ח); וכן זב שראה זוב פעם אחת, ואם יראה אותו שוב פעמיים במשך 2-3 ימים הוא יחשב כזב גמור (ראו [[ביאור:משנה זבים פרק א#משנה ג|זבים א ג.]]) הדרשן קורא "כל טמא לנפש" כמורה על חפצים טמאים מנגיעה במת או בשרץ, שגם אותם יש להוציא מן המקדש עד שיטוהרו במי חטאת.}}"צָרוּעַ" – זֶה מֻחְלָט; "'''כָּל''' צָרוּעַ" – זֶה מֻסְגָּר. "זָב" – זֶה זָב גָּמוּר; "'''כָּל''' זָב" – לְרַבּוֹת זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת; "'''וְ'''כָל זָב" – לְרַבּוֹת זָב שֶׁרָאָה רְאִיָּה אַחַת. '''"כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ"''', יָכוֹל שֶׁאֵין לִי שֶׁהוּא מִשְׁתַּלֵּחַ אֶלָּא אָדָם, שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ? כְּשֶׁאָמַר "טָמֵא" – לְרַבּוֹת כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת. "'''כָּל''' טָמֵא" – לְרַבּוֹת כֵּלִים הַנּוֹגְעִין בְּשֶׁרֶץ. "'''וְ'''כֹל טָמֵא" – לְרַבּוֹת שְׁאָר כָּל הַמִּטַּמְּאִין שֶׁיֵּרָאוּ קֹדֶם לָרֶגֶל. {{הע-שמאל|שורת דרשות אלטרנטיביות, מהצד השני: יש להוציא את המצורע לא רק מירושלים אלא מכל ערי החומה (ראו [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ז|כלים א ז]]) – אפילו אם הפסח נעשה בטומאה, אין הזבים וכו' אוכלים ממנו לכתחילה (ראו [[ביאור:תוספתא/פסחים/ח#ט|תוספתא פסחים ח ט,]] כר' יהושע.)}}'''"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''', לְרַבּוֹת עָרֵי חוֹמָה. {{ב|וּבַצַּד הַשֵּׁנִי|דבר אחר}}: '''"וִישַׁלְּחוּ... זָב"''', שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין הַפֶּסַח בְּטֻמְאָה, זָבִין וְזָבוֹת יוֹלְדוֹת לֹא הָיוּ אוֹכְלִין מִמֶּנּוּ. וְאִם אָכְלוּ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין. {{הע-שמאל|מחוסרי כפרה הם בדרך כלל נשים שעדיין לא הביאו את קרבן היולדת; ממילא דורשים "נקבה" עליהן, ומכאן שבן הזוג – הזכר – הוא טבול היום. הם משולחים מרוב המקדש – ראו לעיל "אין במשמע..."; לעניין שילוח המצורעים - יש להוציאם משלושת המחנות, ראו לעיל "אל מחוץ למחנה..."}}'''"מִזָּכָר"''', זֶה טְבוּל יוֹם; '''"וְעַד נְקֵבָה"''', לְרַבּוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. '''"אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם"''' {{ב|חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת|יש לשלח את המצורעים.}}. }} ===פסוק ד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ישראל, כולל הטמאים עצמם – לא התנגדו להוצאת הטמאים ועשו כפי שהצטוו; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה|ספרי סוף א.]]}}'''"וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם"''', רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּירַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין בַּמַּשְׁמָע אֶלָּא הַמְשַׁלְּחִים לֹא הֻצְרְכוּ; וּמִנַּיִן אַף הַמִּשְׁתַּלְּחִים לֹא הֻצְרְכוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – הֵן מֵעַצְמָן עָשׂוּ, לֹא הֻצְרְכוּ שֶׁיַּעֲשִׂיאוּם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן! }} ===פסוק ה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:ספרא/חובה#פרשה י|ספרא חובה פרשה י א,]] שם לומדים את חובת הוידוי והסמיכה מעבודת יום הכיפורים.}} '''"וַיְדַבֵּר... דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה"''', לְפִה שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ" {{ממ|ויקרא|ה|ה}} יִתְוַדֶּה עַל חֵטְא אֲשֶׁר חָטָא. "עָלֶיהָ" – עַל הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא קַיֶּמֶת, לֹא מִשֶּׁנִּשְׁחֲטָה. {{הע-שמאל|בתורה שבכתב אין, לפי פשוטה, תפילת חובה חוץ מוידוי מעשרות ומקרא ביכורים, הנעשים פעם אחת בשנה, והוידוי על קרבן עולה ויורד, המובא ע"י המטמא את המקדש. הדרשה מתאמצת לבסס את חובת הוידוי של היחיד והציבור בזמן הזה, לאחר החורבן. ההקשר של הפסוק מויקרא הוא של טומאת המקדש, בדומה להקשר של פס' ב לעיל. הדרשה מרחיבה את חובת הוידוי לכל עבירות היחיד והציבור, ומנתקת אותו מהמקדש – עד שהיא מחייבת וידוי אפילו לציבור שבגלות. בסופה מצוטטת תפילת דניאל הכוללת וידוי ציבורי, שנאמרה בחו"ל.}}אֵין בַּמַּשְׁמָע שֶׁיִּתְוַדֶּה הַיָּחִיד אֶלָּא עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וּמִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת? אָמַרְתָּ "דַּבֵּר... וְהִתְוַדּוּ". וּמִנַּיִן אַף מִיתוֹת וּכְרִיתוֹת? אָמַרְתָּ 'חַטָּאת' "חַטָּאתָם". "כָּל חַטֹּאת" – לְרַבּוֹת מִצְוָה בְּלֹא תַעֲשֶׂה; "כִּי יַעֲשׂוּ" – לְרַבּוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה. אֵין בַּמַּשְׁמָע וִדּוּי אֶלָּא לַיָּחִיד. מִנַּיִן אַף לַצִּבּוּר וִדּוּי? אָמַרְתָּ "דַּבֵּר... וְהִתְוַדּוּ". יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁהֵן מְבִיאִין מִתְוַדִּין? וּמִנַּיִן אַף בִּזְמַן שֶׁאֵין מְבִיאִין? אָמַרְתָּ "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְהִתְוַדּוּ". וּמִנַּיִן אַף מִיתוֹת וּכְרִיתוֹת? אָמַרְתָּ 'חַטָּאת' "חַטָּאתָם". "כָּל חַטֹּאת" – לְרַבּוֹת מִצְוָה בְּלֹא תַעֲשֶׂה; "כִּי יַעֲשׂוּ" – לְרַבּוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה. אֵין בַּמַּשְׁמָע וִדּוּי אֶלָּא בָּאָרֶץ, וּמִנַּיִן אַף בַּגָּלוּת וִדּוּי? אָמַרְתָּ "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם וְאֶת עֲוֺן אֲבֹתָם" {{ממ|ויקרא|כו|מ}} וְכֵן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר "לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים" {{ממ|דניאל|ט|ז}}, מִפְּנֵי מָה? "כִּי חָטָאנוּ לָךְ". {{הע-שמאל|הוידוי נעשה בנוכחות ציבור מישראל (כולל גרים) ולא מהגויים.}}'''"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''', עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל מִתְוַדִּים, וְאֵין מִתְוַדִּים לֹא עַל יְדֵי גּוֹיִם וְלֹא עַל יְדֵי תּוֹשָׁבִים. אוֹ "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" פְּרָט לַגֵּרִים? אָמַרְתָּ "אִישׁ" – לְרַבּוֹת הַגֵּרִים. {{הע-שמאל|דורש "כי יעשו", ומרחיב את חובת הוידוי גם למחשבות על חטאים, למרות שאין עליהן עונש. הוידוי הוא לא רק על חטאים שבין אדם לחברו אלא גם על חטאים המחייבים קרבן אשם, כגון מעילות, וכן על חטאים שאינם מחייבים אפילו בקרבן, כגון הנשבע לשקר; ואף אם חשב לעשות חטא ולא עשה אותו.}} '''"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ"''', שֶׁחָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ. '''"מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם"''', מִמַּה שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ: עַל הַגְּנֵבוֹת וְעַל הַגְּזֵלוֹת וְעַל לָשׁוֹן הָרָע. '''"לִמְעֹל"''', אַף עַל אֲשָׁמוֹת מִתְוַדִּים. יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁהֵן מְבִיאִין מִתְוַדִּין? מִנַּיִן בִּזְמַן שֶׁאֵין מְבִיאִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לִמְעֹל". יָכוֹל אָשָׁם שֶׁהוֹדַע שֶׁלּוֹ טָעוּן חַטָּאת? וּמִנַּיִן אַף אָשָׁם שֶׁאֵין הוֹדַע שֶׁלּוֹ טָעוּן חַטָּאת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לִמְעֹל מַעַל", לְרַבּוֹת הַנִּשְׁבָּע בַּשֵּׁם לַשֶּׁקֶר וְהַמְקַלֵּל. {{הע-שמאל|חייבי מיתות בית דין חייבים להתוודות בשעת הוצאתם להורג, ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ב|סנהדרין ו ב;]] והשוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ב|ספרי סוף ב.]]}}'''"וְאָשַׁם... וְאָשְׁמָה"''' – לְרַבּוֹת כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁיִּתְוַדּוּ. יָכוֹל אַף הַנֶּהֱרָגִין עַל פִּי זוֹמְמִין? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא". }} ===פסוק ו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לכאורה הגזלן חוטא חטא גדול מהגנב, הן משום שהשתמש בכח, הן משום שנשבע לשקר שלא גזל; למרות זאת הגנב המשלם כפל או ארבעה וחמישה - פטור מהחומש ומהאשם ואילו הגזלן, שעיקר תשלומו הוא הקרן הנגזלת עצמה - חייב בהם, שנאמר "בראשו".}}'''"וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ"''', כְּשֶׁהוּא בְּרֹאשׁוֹ – מְבִיאִין עָלָיו חֹמֶשׁ וְאָשָׁם, אֵין מְבִיאִין עַל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְעַל תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה חֹמֶשׁ וְאָשָׁם! מְמַעֵט אֲנִי בַּגַּנָּב, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם לְאַחַר שְׁבוּעָה; לֹא אֲמַעֵט בַּגַּזְלָן, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אַחַר שְׁבוּעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ"''': כְּשֶׁהוּא בְּרֹאשׁוֹ – מְבִיאִין עָלָיו חֹמֶשׁ וְאָשָׁם, אֵין מְבִיאִין עַל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְעַל תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה חֹמֶשׁ וְאָשָׁם. {{הע-שמאל|החומש הוא מחוץ לקרן, כלומר 25% מהגזילה. הוא מועבר לנגזל כקנס לגזלן.}}'''"וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו"''' – עַל הַחֹמֶשׁ לְבַד מִמֶּנּוּ. '''"וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ"''' – לְמִי שֶׁנִּגְזַל מִמֶּנּוּ. }} ===פסוק ח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ד|ספרי ד;]] אין להשיב את הגזילה לקטן, אלא לאפוטרופסים שלו או ליורשיו, אבל ניתן להחזיר אותה לאשת הנגזל. הדרשה מזהה את האיש שאין לו גואל עם הגר שמת ואין לו יורשים; וראו גם ספרי שם [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ט#משנה יא|וב"ק ט יא.]] הכהנים זוכים בתשלום הקרן והחומש של הגר שמת בלי יורשים. הכספים הללו אסורים לזרים אבל הם רכוש הכהנים, ואינם כספי הקדש; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ד|ספרי ד.]] '''לאחר''' התשלום, על הגזלן שנשבע לשקר להביא גם קרבן איל לאשם, והאימורים שלו ניתנים למשמרת הכהנים שזכו בכסף; וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ט#משנה יא|ב"ק ט יא-יב,]] הטוענת – בניגוד לדרשתנו – שאם הביא כסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. אם הגזלן מת לפני שהביא את איל האשם – אין מקריבים את האיל, כדין אשם שמתו בעליו. אם האיל מת – על הגזלן להביא איל אחר.}}'''"וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל"''', לָאִישׁ מַחֲזִירִין, וְאֵין מַחֲזִירִין לְקָטָן. אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; מִנַּיִן אַתְּ מְרַבֶּה אִשָּׁה וְיוֹרְשֵׁי קָטָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל"'''. וְאֵיזֶה הוּא הָאִישׁ שֶׁאֵין לוֹ גֹּאֵל? זֶה הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין! לְמִי הוּא גְּזֵלוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: לַכֹּהֵן. {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ערכין פרק ז#משנה ג|ערכין ז ג;]] גם בדיני חרמות אין מניחים לכהן המחזיק בשדה לזכות בו בעצמו, אלא כל הכהנים שותפים בו. דורש "לה'", וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ד|ספרי ד.]]}}'''"לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו"''', מִכָּאן אָמְרוּ: הֲרֵי כֹּהֵן שֶׁגָּזַל אֶת הַגֵּר, וּמֵת הַגֵּר, מִנַּיִן שֶׁמּוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וְנוֹתְנִין לְכֹהֵן אַחֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן"'''! '''"הָאָשָׁם"''' – זֶה הַקֶּרֶן; '''"הַמּוּשָׁב"''' – זֶה הַחֹמֶשׁ; '''"לַה'"''' – לְאָסְרוֹ לְזָרִים. אוֹ יָכוֹל יְהֵא מְקֻדָּשׁ לַשֵּׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לַכֹּהֵן"'''. '''"מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו"''', מִכָּאן אָמְרוּ: מִשְׁמָרָה שֶׁזָּכַת בַּכֶּסֶף – תִּזְכֶּה בָּאַיִל. '''"אֲשֶׁר יְכַפֶּר"''' – פְּרָט שֶׁיַּקְדִים אַיִל לַכֶּסֶף; '''"בּוֹ"''' – פְּרָט לְאַיִל {{ב|שֶׁמֵּת|הגזלן}}; '''"עָלָיו"''' – לְרַבּוֹת הָאַיִל {{ב|שֶׁמֵּת|האיל}}. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר: '''"עָלָיו"''' – מְכַפֵּר הוּא אֲשָׁמוֹ עָלָיו! }} ===פסוק ט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|מפרש "וכל תרומה" במובן רחב – החל על כל מתנות הכהונה.}}'''"וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – רִיבָּה קֳדָשִׁים אֲחֵרִים סְתוּמִין, שֶׁאֵין מְפֹרָשִׁין בָּעִנְיָן הַזֶּה. וְאֶת מָה אֲנִי מְרַבֶּה? הַחַלָּה, וְהַחֲרָמִים, וְהָעוֹרוֹת, וְהַבְּכוֹרוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר. {{הע-שמאל|בניגוד [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ד|לספרי ד,]] שכספי גזל הגר מתחלקים בין כל כהני המשמרת, כאן טוענים שרשאי אדם לבחור לאיזה כהן לתת את הכספים, בדומה לשאר הקדשים - ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ו|ספרי ו.]] כאן מובאת דעת רבן גמליאל ור' נתן ושם דעת ר' עקיבא. רבן גמליאל מנסה להשוות את מעמדו של הכהן שלו נמסרה המתנה לדין החתן, הזכאי להפר את נדרי אשתו. ר' עקיבא טוען ששאר כהני המשמרת כבר זכו בחלקם לפני שהמתנה נמסרה לכהן אחד מביניהם, ולכן על כולם להתחלק בה. רבן גמליאל דורש בסופו של הדיון את הפסוק "איש... לכהן לו יהיה".}}וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: רַשַּׁאי הוּא אָדָם לִיתֵּן אֶת קָדָשָׁיו לְכֹהֵן אֶחָד? אָמַרְתָּ: '''"אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"'''. קַל וָחֹמֶר אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה אִם דָּבָר שֶׁאֵין לִי בּוֹ חֵלֶק, אִם תִּתְּנֵהוּ לִי הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי; דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לִי בּוֹ חֵלֶק, אִם תִּתְּנֵהוּ לִי – לֹא יִהְיֶה שֶׁלִּי? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּדָבָר שֶׁאֵין לְךָ בּוֹ חֵלֶק, אִם אֶתְּנֵהוּ לְךָ יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁכֵּן אֵין לְאַחֵר עִמְּךָ בּוֹ חֵלֶק; תֹּאמַר בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בּוֹ חֵלֶק, אִם אֶתְּנֵהוּ לְךָ יִהְיֶה שֶׁלְּךָ? שֶׁכֵּן יֵשׁ לְאַחֵר עִמְּךָ בּוֹ חֵלֶק! אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וּמָה אִם אִשָּׁה, שֶׁאֵין לִי בָּהּ חֵלֶק, אִם אֲקַדְּשֶׁנָּה לִי הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי, זַכַּיי בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ וְאֵין אַחֵר אוֹסֵר עַל יָדִי! אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּאִשָּׁה, שֶׁאֵין לְךָ בָּהּ חֵלֶק, אִם אֲקַדְּשֶׁנָּה לְךָ תְּהֵא שֶׁלְּךָ, זַכַּיי בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ וְאֵין אַחֵר אוֹסֵר עַל יָדֶיךָ, שֶׁכֵּן אֵין לְאַחֵר עִמְּךָ חֵלֶק בָּהּ; תֹּאמַר בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לְךָ בּוֹ חֵלֶק, אִם אֶתְּנֶנּוּ לְךָ יִהְיֶה שֶׁלְּךָ? שֶׁכֵּן לְאַחֵר עִמְּךָ בָּהּ חֵלֶק! אֲמַרְתָּ: '''"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"'''! }} ===פסוק י=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|יש קדשים הנאכלים ע"י הבעלים, ויש כאלו הניתנים לכהן. על שני המקרים נאמר "ואיש את קדשיו לו יהיו."}}'''"וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ"''', קָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל: מַעֲשֵׂר כַּסְפּוֹ וּמַעֲשֵׂר בְּהֶמְתּוֹ וּשְׁלָמָיו. קָדְשֵׁי כֹהֵן לַכֹּהֵן: חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ, מַעֲשְׂרוֹ וּבְכוֹרוֹ. {{הע-שמאל|לפני שהלך לזפרין טען ר' עקיבא שיש לוודא שהמשמרת שזכתה בכספי הגזילה היא שמקריבה את איל האשם, כאמור לעיל פס' ח. אבל אחרי ששב משם, שינה ר' עקיבא את דעתו וטען שאין להקפיד על כך, אלא המשמרת המשרתת בזמן הבאת האשם היא שזוכה בו, וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ד|ספרי ד.]] כשם שאין מוציאים את הכסף מהכהנים אם מת הגזלן – כך אין מוציאים אותו אם הגזלן הביא את האשם באיחור.}}'''"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"''', לְפִה שֶׁאָמַרְתָּ: מִשְׁמָרָה שֶׁזָּכַת בַּכֶּסֶף – תִּזְכֶּה בָּאַיִל; הֲרֵי מִי שֶׁנָּתַן כֶּסֶף לַכֹּהֵן, לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא אֶת הָאַיִל עַד שֶׁמֵּת הָאִישׁ – יָכוֹל יִטּוֹל הַכֶּסֶף מִכֹּהֵן וְיַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁי הָאִישׁ? אָמַרְתָּ: '''"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"!''' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּירַבִּי שִׁמְעוֹן: זוֹ הָיְתָה מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא עַד שֶׁלֹּא בָּא מִזַּפְרִין. מִשֶּׁבָּא מִזַּפְרִין אָמַר לִי: בֵּין יְהוֹיָרִיב נוֹטֵל אֶת הַכֶּסֶף, בֵּין יְדַעְיָה נוֹטֵל אֶת הַכֶּסֶף; הֲרֵי מִי שֶׁנָּתַן כֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב, לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא אֶת הָאַיִל עַד שֶׁנִּכְנְסָה יְדַעְיָה – יָכוֹל יִטּוֹל הַכֶּסֶף מִיהוֹיָרִיב וְיַחֲזִיר לִידַעְיָה? אָמַרְתָּ: '''"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"!''' '''"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן"''' – מַתְּנַת אִישׁ מַתָּנָה, אֵין מַתְּנַת קָטָן מַתָּנָה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה תרומות פרק א|תרומות א א.]] והשוו לעיל פסוק ח – הצד השני: שם עסקו בגביית החזר הגזלה וכאן בתשלום להקדש.}}אֵין לִי אֶלָּא מַתְּנַת אִישׁ, וּמִנַּיִן אַתְּ מְרַבֶּה מַתְּנַת אִשָּׁה וְיוֹרְשֵׁי קָטָן? אָמַרְתָּ '''"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"!''' }} ===פסוק יב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הלכות קינאוי. הדרישה לעדי קינוי היא חידוש של התושב"ע ביחס לתושב"כ, והיא הופכת את הסתירה לעניין משפטי החורג מהזוגיות של הבעל ואשתו. העדות על הקינוי היא של שני עדים יהודים או גרים – ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א|סוטה א א.]] הגרים יכולים לקנא, שנאמר "איש איש", ומכאן שהם יכולים גם להעיד על קינוי.}}'''"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל מְקַנִּין, אֵין מְקַנִּין לֹא עַל יְדֵי גּוֹיִם וְלֹא עַל יְדֵי תּוֹשָׁבִים. אוֹ '''"בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' פְּרָט לְגֵרִים? אָמַרְתָּ '''"אִישׁ אִישׁ"''', לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. {{הע-שמאל|גם בשומרת יבם החשודה בכך יש לקנות, ואם היא נסתרה אחר כך אין ליבם אותה וראו שם משנה ב. הקינוי נעשה גם לאנשים נוספים שאינם יכולים לקנא, כגון שהתחרש וכו' – וראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ד#משנה ח|סוטה ד ח;]] ואפילו השכן יכול לקנא לאשת שכינו; אמנם להשקות את מי שנסתרה יכול רק הבעל עצמו. כנראה שהקטע באותיות קטנות מקורו ברמב"ם ואינו ספרי זוטא מקורי (ליברמן).}}וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁסָּטְתָה מֵאָחִיו לְאַחַר מִיתַת אָחִיו, שֶׁיְּקַנֵּא לָהֶם – בַּעֲשֵׂה; וּמִנַּיִן בְּלֹא תַעֲשֶׂה? אָמַרְתָּ: '''"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה {{ב|לֵאמֹר"|דורש לאמור – לאו אמור}}''' וַעֲדַיִן אֵין בַּמַּשְׁמָע אֶלָּא אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה לוֹ לְקִנּוּי; וּמִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה אֲרוּסָתוֹ וִיבִמְתּוֹ וְכֹל שֶׁהִיא לוֹ מִשּׁוּם אִישׁוּת? אָמַרְתָּ: '''"לֵאמֹר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם"'''. לְפִה שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן"''' – הָאִישׁ מַשְׁקֶה וְאֵין בֵּית דִּין מַשְׁקִין, אוֹ הָאִישׁ מְקַנֵּא וְאֵין בֵּית דִּין מְקַנִּין? אָמַרְתָּ: '''"יִשְׂרָאֵל... וְקִנֵּא"''', לְרַבּוֹת בֵּית דִּין שֶׁיְּקַנּוּ. <small>מכאן אמרו: אלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין. לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה. '''"האיש... וקינא"''' לרבות שכנו שיקנא לו.</small> {{הע-שמאל|אם הבעל בגד באשתו עם אחת מקרובותיה, ואפילו עם אימה או עם אחותה – אין אשתו אסורה לו, אבל אם קינא לאשתו והיא נסתרה עם מושא הקינוי - היא אסורה עליו; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ז|ספרי ז.]]}}'''"אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ"''', אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, אֵין קְרוֹבוֹתֶיהָ אוֹסְרוֹת אוֹתָהּ; וַהֲלֹא תֹּאמַר: וְכִי דִּין הוּא? הוֹאִיל וְהוּא אוֹסֵר עָלֶיהָ וְהִיא אוֹסֶרֶת עָלָיו! מַה לִּמֵּד בְּאִסּוּר שֶׁהוּא אוֹסֵר עָלֶיהָ: אִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכָּל הָאֲסוּרִים לָהּ – נֶאֶסְרָה עָלָיו מִיָּד, יָכוֹל אַף בְּאִסּוּר שֶׁהִיא אוֹסֶרֶת עָלָיו: אִם בָּא עַל אַחַת מִכָּל הָאֲסוּרוֹת לוֹ – תֵּאָסֵר אִשְׁתּוֹ וְלֹא תְּהֵא מֻתֶּרֶת לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִשְׁתּוֹ"''' – אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה עָלָיו, אֵין קְרוֹבוֹתֶיהָ אוֹסְרוֹת אוֹתָהּ. מְמַעֵט אֲנִי בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְלֹא אֲמַעֵט בְּאִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִשְׁתּוֹ"''' – אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה עָלָיו, אֵין קְרוֹבוֹתֶיהָ אוֹסְרוֹת אוֹתָהּ! {{הע-שמאל|האשה המועלת בבעלה (בלשון חכמים: משַנָּה) מועלת בכך בחברה כולה וגורמת למתירנות כבחברה המודרנית, ובכך פוגעת ביסודות החברה בכלל.}}'''"וּמָעֲלָה בוֹ"''', שִׁנַּת בּוֹ. אֵין לִי אֶלָּא בּוֹ, מִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה שְׁאָר כָּל בְּנֵי אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל"'''. }} ===פסוק יג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אין קינוי לבהמה, ואם הזהיר אותה שלא תיסתר עם בהמה מסוימת – אין בכך כלום. זמן הסתירה המחייב את הבעל להשקות את אשתו קצר מאד, וראו בביאור [[ביאור:תוספתא/סוטה/א|לתוספתא סוטה א א,]] שלהגדרות השונות כאן יש גם משמעויות סימבוליות למין. הקטע באותיות קטנות חשוד כעיבוד לירושלמי ולבבלי של בעל מדרש הגדול (כהנא), אבל הורוביץ החליט להכניסו בכל זאת למהדורה.}}'''"וְשָׁכַב אִישׁ"''' – עַל יְדֵי אִישׁ הוּא מְקַנֵּא אוֹתָהּ, אֵינוֹ מְקַנֵּא אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּהֵמָה; "אֹתָהּ" – זוֹ שֶׁהִתְרוּ בָּהּ: '''"וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ"''' – אֵין לִי אֶלָּא מֵאִישָׁהּ, מִנַּיִן אֲנִי מְרַבֶּה כָּל בְּנֵי אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי". <small>'''"וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה"''' – אֵינִי יוֹדֵעַ {{ב|כַּמָּה|זמן לפחות נמשכת הסתירה}}? אָמַרְתָּ "שִׁכְבַת זָרַע" – כְּדֵי שִׁכְבַת זָרַע. הֱוֵי אוֹמֵר: כַּמָּה הִיא סְתִירָה? כְּדֵי טֻמְאָה; כַּמָּה הִיא טֻמְאָה? כְּדֵי בִּיאָה; כַּמָּה הִיא בִּיאָה? כְּדֵי הַעֲרָיָה; כַּמָּה הִיא הַעֲרָיָה? כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֵי לְגָמְעָהּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כְּדֵי לִגְמוֹת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים מְגֻלְגָּלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּקְשֹׁר גַּרְדִּי אֶת הַנִּימָה. פְּלוֹמוֹ אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ וְתִטֹּל כִּכָּר מִן הַסַּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם" {{ממ|משלי|ו|כו}}.</small> {{הע-שמאל|בניגוד לעדי הקינוי, שהם עדים כשרים בבית הדין, עדי הטומאה אינם חייבים להיות עדים כשרים, ואפילו עבד יחיד שראה את האשה נטמאת עם מושא הקינוי פוסל אותה מלשתות וכן פוסל אותה מלקבל כתובה. כנראה שהקטע באותיות קטנות מקורו בשילוב המשנה והרמב"ם ואינו ספרי זוטא מקורי (ליברמן).}}'''"וְעֵד"''' – שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְהוֹעִיד; וּמִנַּיִן אַף עֵד שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהוֹעִיד? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'עֵד' "'''וָ'''עֵד". <small>מיכן אמרו: אמר עד אחד: "אני ראיתיה שנטמאת" – לא הייתה שותה. ולא עוד, אלא אפילו עבד אפילו שפחה – הרי אלו נאמנין לפוסלה מכתובתה, ואינה שותה, ותיאסר על בעלה לעולם!</small> {{הע-שמאל|אשה שהעיד בה עד שנטמאה (לא רק שנסתרה) אסורה לבעלה, לבועלה ואם בעלה כהן – אינה אוכלת את התרומה; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ז|ספרי ז.]] אבל [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ב|בסוטה א ב]] וכן [[ביאור:משנה סוטה פרק ה|בסוטה ה א]] דורשים רק פעמיים "נטמאה... נטמאה". הקטע חשוד כעיבוד לבבלי או לספרי של בעל מדרש הגדול (כהנא), אבל הורוביץ החליט להכניסו בכל זאת למהדורה.}}<small>'''"וְהִיא נִטְמָאָה"''' – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "נִטְמָאָה" שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים? אֶלָּא טְמֵאָה לַבַּעַל, טְמֵאָה לַבּוֹעֵל וּטְמֵאָה לַתְּרוּמָה!</small> }} ===פסוק טו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|למרות שבית דין מוסמכים לקנות אם הבעל לא עשה זאת – אין הם יכולים להשקות את האשה שנסתרה. וראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ד#משנה ה|סוטה ד ה.]]}}'''"וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן"''', זֶה הוּא שֶׁאָמַרְנוּ הָאִישׁ מַשְׁקֶה וְאֵין בֵּית דִּין מַשְׁקִין. {{הע-שמאל|דורש "קרבנה" – קרבן המביא לטהרת האשה, שהרי היא נכנסת למקדש, ואינה יכולה להכנס אם היא מחוסרת כיפורים על נגעה או על זיבתה; אבל קרבנות אחרים שהתחייבה בהם, כגון חטאת על חילול שבת בשגגה או נדרים ונדבות שנדרה – אינו חייב להביא עבור אשתו כשמשקה אותה; וראו דעת חכמים [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ח|בספרי ח.]]}}'''"וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ"''', יָכוֹל אַף בִּזְמַן שֶׁחִלְּלָה שַׁבָּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קָרְבָּנָהּ"'''. כְּשֶׁאָמַר '''"אֶת קָרְבָּנָהּ"''' - לְרַבּוֹת קָרְבַּן נִגְעָהּ וְזִיבָתָהּ. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְמַעֵט אֶת אֵלּוּ? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת שֶׁהֵן בָּאִין לְטָהֳרָה, וּמְמַעֵט אֲנִי אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּאִין אֶלָּא לְכַפָּרָה! {{הע-שמאל|מותר לכהן להוסיף שמן לשיירי המנחה כשהוא אוכל אותם, אבל בזמן הטקס והקרבת הקומץ המנחה צריכה להיות יבשה. האיסורים לתת על מנחת הסוטה שמן ולבונה חלים על כל אדם, ולא רק על הבעל ועל הכהן המקריב את המנחה. אבל אם בטעות הוסיף שמן או לבונה ופסל את המנחה, והכין מנחה אחרת – אין בכך כלום. דווקא על מנחת "זכרון", כלומר זו המוקרבת בטקס השקיית הסוטה – נאסר לצקת שמן ולתת לבונה, ולא על מנחה פסולה.}}'''"לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן"''' - צֹק הוּא עַל שְׁיָרָיו. '''"וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה"''' - מַגִּיד שֶׁהוּא בִּשְׁתֵּי אַזְהָרוֹת: מִשּׁוּם 'בַּל יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן' וּמִשּׁוּם 'בַּל יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה'. '''"כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא"''', לְשֵׁם שֶׁהוּא מִנְחַת קְנָאוֹת - כָּל הָעָם עוֹבְרִין בּוֹ. יָכוֹל יְהוּא עוֹבְרִין בְּפִסּוּלוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"זִכָּרוֹן"'''. {{הע-שמאל|אם הסוטה עברה בשלום את המבחן, וניקתה ממנו – יש בטקס כדי להזכיר אותה לטובה; אבל אם חטאה – הטקס מזכיר את עוונה והקב"ה פוגע בה, וכן כל אדם הרואה אותה מזכיר את חטאה; וראו לעניין ההזכרה לטובה [[ביאור:תוספתא/סוטה/ב#ד|תוספתא סוטה ב ד,]] ולעניין "מזכרת עוון" [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה יח|ספרי יח.]]}} נֶאֱמַר כָּאן "זִכָּרוֹן" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "זִכָּרוֹן" {{ממ|ויקרא|ו|ח}}; מַה "זִכָּרוֹן" אָמוּר לְמַטָּן, הוֹשָׁעָה וַהֲטָבָה - אַף "זִכָּרוֹן" הָאָמוּר כָּאן, הוֹשָׁעָה וַהֲטָבָה. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָטְאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַזְכֶּרֶת עָוֹן". דָּבָר אַחֵר: '''"מַזְכֶּרֶת עָוֹן"''', שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מַזְכִּיר עֲוֹנָהּ וַעֲוֹן אֲבוֹתֶיהָ שֶׁגִּדְּלוּ אוֹתָהּ. }} ===פסוק טז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|בניגוד לזקן ממרה, שמשהים את המתתו לרגל כדי לפרסם את מותו (ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק יא#משנה ד|סנהדרין יא ד]]), את השקיית הסוטה אין דוחים לרגל דווקא, אלא כשהיא מועלית למקדש מבצעים את הטקס מיד. יש לפנות את העזרה בזמן הטקס, כדי שייראה משער ניקנור (ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ה|סוטה א ה]]) פתח ההיכל ועליו הטבלה שעשתה הילני המלכה, ראו [[ביאור:תוספתא/יומא/ב#ג|תוספתא יומא ב ג.]]}} '''"וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן"''' – אֵינָהּ בָּאָה בְּתוֹךְ הָרֶגֶל. '''"וְהֶעֱמִידָהּ לִפְנֵי ה'"''' – יְפַנֶּה עָלֶיהָ הָעֲזָרָה. }} ===פסוק יז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ב#משנה ב|סוטה ב ב.]] אם אין עפר מתחת הטבלה – הכהן מביא עפר ממקום אחר, מניח אותו שם ואז לוקח כמות שניכרת לעין לערבוב במי הכיור, שנאמר "יקח הכהן"; והשוו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה י|ספרי י,]] שם דורשים את הדין שמביא עפר ממקום אחר מלשון העתיד "יהיה", וכאן – מ"הכהן".}}'''"וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדוֹשִׁים"''' – מְקֻדָּשִׁין מִן הַכִּיּוֹר, וְשִׁעוּרָן חֲצִי לוֹג. אִי '''"חֶרֶס"''', יָכוֹל בְּשֶׁבֶר שֶׁל חֶרֶס? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בִּכְלִי חֶרֶס"''' – הָא מָה הַדָּבָר? בִּקְעָרָה שֶׁל חֶרֶס. '''"וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן"''' – יְהֵא לוֹ מָקוֹם מְתֻקָּן שָׁם. כֵּיצַד? נִכְנָס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָה שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ, כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ – נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ. מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: אִם אֵין שָׁם עָפָר, מְתַקֵּן שָׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יִקַּח הַכֹּהֵן"'''. דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"יִקַּח הַכֹּהֵן"''' – וְלֹא זָר. '''"וְנָתַן עַל הַמַּיִם"''' – כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ב#משנה ב|סוטה ב ב,]] [[ביאור:משנה יבמות פרק יב#משנה ו|יבמות יב ו,]] וכלשון הדרשה [[ביאור:תוספתא/סוטה/א#ו|תוספתא סוטה א ו.]]}}עֲפַר שׂוֹטָה – כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה; אֵפֶר פָּרָה – כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה; רֹק יְבָמָה – כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה; דַּם צִפּוֹר מְצֹרָע – כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה! }} ===פסוק יח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ו|סוטה א ו.]] החבל שומר שלא יחשפו שדי הסוטה מבעד לבגדים הקרועים.}}יַחְגְּרֶנָּה בְּחֶבֶל שֶׁל מְגָג; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שְׁנֵי חֲגוֹרִים הָיָה חוֹגְרָהּ – אֶחָד לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ וְאֶחָד לְמַטָּה מִדַּדֶּיהָ. {{הע-שמאל|אם האשה קיטעת (גידמת) או חיגרת אינה שותה.}} מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "'''וְהֶעֱמִיד... וְנָתַן'''"? – וְלֹא קִטַּעַת וְחִגֶּרֶת. {{הע-שמאל|ראו לעיל בדרשה לפס' טו.}}"'''וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן'''" – נֶאֱמַר כָּאן "זִכָּרוֹן", וְנֶאֱמַר לְמַעָּלָן "זִכָּרוֹן" {{ממ|ויקרא|ו|ח}}; מַה "זִכָּרוֹן" הָאָמוּר לְמַעָּלָן – הוֹשָׁעָה וַהֲטָבָה, אַף "זִכָּרוֹן" הָאָמוּר כָּאן – הוֹשָׁעָה וַהֲטָבָה! {{הע-שמאל|כל הכנת המנחה צריכה לכתחילה להיות לשם הסוטה המסוימת שלפנינו, אבל בדיעבד היא כשרה גם אם לא כיוון לשמה.}}"'''מִנְחַת קְנָאֹת הִוא'''" – שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם קִנְאָה. יָכוֹל אִם לֹא הָיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם קִנְאָה לֹא תְּהֵא כְּשֵׁרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הִיא". "'''וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים'''" – יַרְאֶה אוֹתָהּ אֶת הַמַּיִם. }} ===פסוק יט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו את ההלכות הללו [[ביאור:תוספתא/סוטה/א#ד|בתוספתא סוטה א ד,]] [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ט|וספרי ט,]] [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ד|פרה ד ד,]] [[ביאור:תוספתא/נגעים/א#ח|תוספתא נגעים א ח,]] [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ח|סנהדרין ו ח,]] [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|ונגעים ג א.]]}} '''"וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן"''' – אֵין מַשְׁבִּיעִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת, וְלֹא שׂוֹרְפִין שְׁתֵּי פָרוֹת כְּאַחַת, וְלֹא עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֲגָלוֹת כְּאַחַת, וְלֹא הוֹרְגִין שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּאַחַת, וְלֹא מַסְגִּירִין שְׁנַיִם כְּאַחַת, וְלֹא מַחְלִיטִין שְׁנַיִם כְּאַחַת. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ז|סוטה ז א.]] החשודים כגנב וכגזלן נשבעים שבועת הפיקדון, ראו שם. חשוב שהסוטה תבין את תוכן הטקס. ההשבעה כוללת גם סטיות נוספות, שיכול אדם לקנא להן, למרות שאין משקים אותה עליהן - ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ב#משנה ה|סוטה ב ה,]] והשוו לעיל בדרשה לפס' יב. הביטוי "דרך איברים" מופיע רק בבבלי, ולכן כהנא משער שאולי השורה אינה מקורית בספרי זוטא. בכל מקרה נראה שהמשמעות זהה עם "המערה אותה מכל צד".}}'''"וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה"''', בִּלְשׁוֹנָהּ; אֶל הַגַּנָּב וְאֶל הַגַּזְלָן – בִּלְשׁוֹנָם. '''"אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ"''' – לְרַבּוֹת הַמְּעָרֶה אוֹתָהּ מִכָּל צַד. '''"וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ"''' – לְרַבּוֹת אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁסָּטְתָה מֵאָחִיו לְאַחַר מִיתַת אָחִיו. יָכוֹל כָּל אֵלּוּ שׁוֹתוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"תַּחַת אִישֵׁךְ"'''; אֶת שֶׁהוּא תַּחַת אִישָׁהּ – שׁוֹתָה, אֵין כָּל אֵלּוּ שׁוֹתוֹת! <small>'''"טֻמְאָה"''' – {{ב|לְהוֹצִיא דֶּרֶךְ אֵיבָרִים|חיכוך האיברים בלבד}}.</small> }} ===פסוק כ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הטקס כולל האשמה בוטה כלפי הסוטה, המובנת רק לפי פרשנות חז"ל, שהוסיפו את איסור הסתירה של האשה. לעניין גלגול השבועה והרחבתה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ב#משנה ה|סוטה ב ה.]] וראו בדרשה לפס' יט.}}'''"וְאַתְּ"''' – מְזִידָה הָיִית! '''"כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת"''', לְרַבּוֹת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁיְּקַנּוּ לָהּ וְיַשְׁקוּ אוֹתָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. דָּבָר אַחֵר: '''"וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ"''', לֹא עַל זוֹ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתָךְ בִּלְבַד, אֶלָּא עַל כָּל מַה שֶּׁשָּׂטִית מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ! }} ===פסוק כא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|"שבועת האלה" היא שבועה שיש בה קללה. השימוש בה הוא רק בהשבעת הסוטה; הכהן אינו חייב להשביע דווקא בלשון הקללה; אם השביע בלעדיה יצא, אבל אם השתמש רק בקללה ולא בלשון שבועה – לא יצא; והשוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה יד|ספרי יד,]] לימוד הפוך: "כל השבועות שבתורה אינה אלא באלה ובשבועה".}} '''"וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה"''', יָכוֹל אַף שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין בְּאָלָה? אָמַרְתָּ "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן" וְגוֹ'; שְׁבוּעַת הָאִשָּׁה בְּאָלָה, אֵין שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין בְּאָלָה. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה"? אִם הִשְׁבִּיעָהּ בִּשְׁבוּעָה – יָצָא; אִם הִשְׁבִּיעָהּ בְּאָלָה – לֹא יָצָא. {{הע-שמאל|החרשת, כמו הגידמת והחיגרת – אינה שותה. כאן מפרטים את הקללה: מדובר בהוקעה חברתית של הסוטה בפי הציבור, וראו גם לעיל בסוף הדרשה לפס' טו.}}'''"וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה"''' – פְּרָט לְחֵרֶשֶׁת. '''"לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה"''', יָכוֹל עַצְמָהּ שֶׁל אִשָּׁה לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה? אָמַרְתָּ "בְּתוֹךְ עַמֵּךְ", שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנָּשִׁים נִשְׁבָּעוֹת בָּךְ, וְ{{ב|לָטוֹת|מקללות}} זוֹ אֶת זוֹ וְאוֹמְרוֹת: אִם עָשִׂית חֵפֶץ זֶה – יְהֵא סוֹפֵךְ כְּסוֹפָהּ שֶׁל פְּלוֹנִית! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ז|סוטה א ז.]] הדוגמאות של דור המבול, אנשי סדום והמצריים מובאות [[ביאור:תוספתא/סוטה/ג#ב|בתוספתא ג ב-ג]] כדוגמאות לכלל אחר: "בטובה שהטלתי לכם, בה אתם מתגאים לפני? – בה אני נפרע מכם!". [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פרשה ז|במכילתא דפסחא ז]] מסתיים ב"ומה אם מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה לוקה תחילה - קל וחומר למדה טובה". המובא באותיות קטנות כנראה מקורו במשנת ר' אליעזר ואינו ספרי זוטא מקורי (כהנא).}}'''"בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה"''' – מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִילָה הָעֲבֵרָה, מִשָּׁם הִתְחִיל הַפֻּרְעָנוּת. <small>הַיָּרֵךְ הִתְחִילָה בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן; לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן – וּשְׁאָר הַגּוּף לֹא פָּלַט. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם... מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה" {{ממ|בראשית|ז|כג}}; מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה – מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת! וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת", וּכְתִיב "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים";{{הפניה לפסוקים|בראשית|יט|ד|יא}} מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה – מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת! וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וּמֵת כָּל בְּכוֹר אֶרֶץ מִצְרַיִם" {{ממ|שמות|יא|ה}}; מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה – מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ח|סוטה א ח.]] הדוגמא של שמשון עדיין נכנסת תחת הכלל "מקום שהתחיל בעבירה - ממנו התחילה הפורענות"}}שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, וּלְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו.</small> }} ===פסוק כב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ז|סוטה א סוף ז:]] "ושאר הגוף לא פלט".}}'''"וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ"''', אֵין לִי אֶלָּא בְּמֵעַיִךְ; וּמִנַּיִן אַף בְּכָל אֵבָר וְאֵבָר וּבְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּבָאוּ"''' – וּבָאוּ אַף בְּכָל אֵבָר וְאֵבָר וּבְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה! {{הע-שמאל|הכפילויות "בטן... ירך", ו"אמן אמן" נדרשות שהעונש אינו מוגבל רק לאשה הנואפת אלא משיג גם את הגבר שעמו נאפה, למרות שהוא אינו נוכח בטקס בעצמו; וראו גם [[ביאור:משנה סוטה פרק ה|סוטה ה א,]] שם דורש ר' עקיבא כפילות אחרת "ובאו... ובאו". כמו כן נדרשות הכפילויות על גלגול השבועה שמוטלת על האשה – ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ב#משנה ה|סוטה ב ה;]] וראו לעיל בדרשות לפס' יט-כ.}}'''"לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ"''', רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: וּמִנַּיִן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת הָאִשָּׁה כָּךְ הֵן בּוֹדְקִין אֶת הָאִישׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ"'''. '''"אָמֵן אָמֵן"''', אָמֵן עַל הָאָלָה – אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה; אָמֵן מֵאִישׁ זֶה – אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר; אָמֵן לְשֶׁעָבַר – אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא; אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי מִן הָאֵרוּסִין – אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי מִן הַנִּשּׂוּאִין! }} ===פסוק כג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה טז|ספרי טז.]] בניגוד לגט, כאן אין הבעל יכול לכתוב את המגילה.}}'''"וְכָתַב אֶת הָאָלוֹת"''', יָכוֹל כָּל הָאָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא כּוֹתֵב? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"הָאֵלֶּה"'''. '''"הַכֹּהֵן"''' – שֶׁאִם כְּתָבָהּ יִשְׂרָאֵל אוֹ כֹּהֵן קָטָן – פְּסוּלָה. }} ===פסוק כד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ר' עקיבא מסכים בסופו של דבר עם ר' אליעזר, אבל מסייג את דבריו לזמן שבו המגילה כבר נכתבה, ומאפשר לה להודות לפני כן; וראו גם [[ביאור:משנה סוטה פרק ג#משנה ג|סוטה ג ג,]] [[ביאור:תוספתא/סוטה/ב#ג|ותוספתא סוטה ב ג]] בכל מקרה הלחץ הנפשי על הסוטה גדול מאד ויש חשש שהיא תגיע להודאת שוא כדי שלא לשתות.}}'''"וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה"''' – עַל כָּרְחָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַכִּין אוֹתָהּ בְּרָחְבּוֹ שֶׁל סַיִף, וּמְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ, וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל כָּרְחָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא נֵדַע אִם טְהוֹרָה הִיא, אִם אָמְרָה 'טְמֵאָה אֲנִי' וְאִם אָמְרָה 'טְהוֹרָה אֲנִי'. אֵימָתַי מַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל כָּרְחָהּ? מִשֶּׁהַשֵּׁם נִמְחַק! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ג#משנה ד|סוטה ג ד.]] הדרשה והמשנה מתארות את הפורענות הבאה על האשה. כאן יש גם חריזה.}}'''"וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים"''', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אֶלָּא יְהוּ עוֹשִׂין בָּהּ מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת; הָיְתָה {{ב|מְלֻבֶּנֶת|בעלת עור בהיר}} – עוֹשִׂין אוֹתָהּ שְׁחוֹרָה; מְאֻדֶּמֶת – עוֹשִׂין אוֹתָהּ {{ב|יְרוֹקָה;|צהובה}} יִתְרַע פִּיהָ, יִתְפַּח צַוָּארָהּ, יְהֵא בְּשָׂרָהּ נִצָּל, תְּהֵא זָבָה מִבֵּית הַשְּׁלָחִים; תְּהֵא מְפַהֶקֶת, תְּהֵא מִתְעַטֶּשֶׁת, תְּהֵא מִתְפָּרֶקֶת אֵיבָרִים אֵיבָרִים! }} ===פסוק כה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|טקס הסוטה מלמד שגם בהבאת הביכורים יש מצוות תנופה; וראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תבוא#פיסקה ש|ספרי דברים ש,]] שמייחסים את הדרשה לר' אליעזר בן יעקב. גם אם האשה נסתרה פעמיים, או עם שני גברים שונים - היא מביאה מנחה אחת. המנחה צריכה להיות בכלי אחד, ואין לחלק אותה לשני כלים.}}'''"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה"''' – נֶאֱמַר כָּאן "מִיָּד", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" {{ממ|דברים|כו|ד}}; מַה "מִיָּד" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן – תְּנוּפָה, אַף "מִיָּד" שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן – תְּנוּפָה! '''"אֶת מִנְחַת הַקְּנָאֹת"''' – מַגִּיד שֶׁמְּבִיאָה מִנְחָה אַחַת לְשֵׁם שְׁתֵּי קְנָאוֹת! '''"וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ"''' – מְלַמֵּד שֶׁהִיא טְעוּנָה תְּנוּפָה וְהַגָּשָׁה! '''"וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה"''' – מִן הַמִּנְחָה הַמְּחֻבֶּרֶת, שֶׁלֹּא תְּהֵא מֻנַּחַת בְּתוֹךְ שְׁנֵי כֵּלִים וְקוֹמֵץ! }} ===פסוק כו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה יז|ספרי יז:]] שם נאמר שהקטרת המנחה מעכבת, כלומר אין להשקות את האשה לפניה. כאן חולק על כך ר' שמעון.}}'''"וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה"''' – מַקְטִיר הַקֹּמֶץ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. '''"וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם"''' – אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ. וּמִנַּיִן אַף לְמַעֲשֶׂה יְחִידִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאַחַר". רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נֶאֱמַר הַשְׁקָאָה קֹדֶם לַמִּנְחָה וְנֶאֱמַר הַשְׁקָאָה לְאַחַר הַמִּנְחָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאַחַר"? אֶלָּא: אִם קָדְמָה מִנְחָה – כְּשֵׁרָה, וְאִם קָדְמָה הַשְׁקָאָה – כְּשֵׁרָה. }} ===פסוק כז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו לעיל פס' כד. אם האשה נאפה בשוגג, כגון שלא ידעה עם מי היא שוכבת – אינה נענשת כששותה את המים. חז"ל ממשיכים את המגמה של פרשנות טקס הסוטה כעונש על חטא ולא כאורדיליה; והשוו לעיל בדרשה על פס' כ.}}'''"וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמָּיִם"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: מִשֶּׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה – מַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל כָּרְחָהּ. '''"וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ"''' – פְּרָט לְשׁוֹגֶגֶת. }} ===פסוק כח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|גלגול השבועה כלל, כפי שראינו לעיל בדרשה על פס' כב, גם תנאי לעתיד, כלומר התנאי "וטהורה היא" אינו מתקיים כל זמן שהאשה בחיים. 'יש אומרים' ורבן גמליאל חולקים בשאלה אם הסוטה עשויה להיות מעוברת. ר' אלעזר עונה לר' ישמעאל [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה יט|בספרי יט,]] "אם כן ילכו כל העקרות ויקלקלו", וטוען שהפקידה היא פיצוי הולם לסבל ולבזיון שבטקס ההשקאה. נראה שזו גם דעתו של ר' עקיבא בספרי שם. לדברי ר' יהודה ראו דברי ר' יהודה בן בתירא [[ביאור:תוספתא/סוטה/ב#ד|בתוספתא סוטה ב ד.]] לדברי ר' שמעון ראו ספרי שם: אם לא נטמאה - טהורה היא ומותרת לבעלה.}}'''"וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה"''' – לְשֶׁעָבַר, '''"וּטְהֹרָה הִיא"''' – לֶעָתִיד לָבֹא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: '''"וּטְהֹרָה הִיא"''' – טָהוֹר הוּא הַוָּלָד; רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: '''"וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע"''' – פְּרָט לִזְרוּעָה, לוֹמַר: אֵין עֻבָּרָה שׁוֹתָה! '''"וְנִזְרְעָה זָרַע"''', רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּדַאי הוּא הַצַּעַר שֶׁיִּנָּתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ בָּנִים, שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה – נִפְקֶדֶת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיְתָה יוֹלֶדֶת כְּעוּרִים – תֵּלֵד נָאִים, שְׁחוֹרִים – תֵּלֵד לְבָנִים, קְצָרִים – תֵּלֵד אֲרֻכִּים, נְקֵבוֹת – תֵּלֵד זְכָרִים; הָיְתָה יוֹלֶדֶת לִשְׁתֵּי שָׁנִים – יוֹלֶדֶת בְּכָל שָׁנָה, יוֹלֶדֶת אֶחָד – תֵּלֵד שְׁנַיִם שְׁנַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין נוֹתְנִין לָעֲבֵרָה שָׂכָר! אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה לַזֶּרַע לְשֶׁעָבַר, יָכוֹל תְּהֵא כֵּן לֶעָתִיד? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְנִזְרְעָה זָרַע"''' – מֻתֶּרֶת הִיא לַזֶּרַע מֵעַתָּה. }} ===פסוק כט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה כ|ספרי במדבר כ,]] דעת ר' יאשיה: השקאת הסוטה נוהגת גם בעתיד, במקדש, ולא רק במשכן; אבל לא בבמה. מחלוקת האם משקים גם נשים פסולות, כמפורט בפנים. וראו [[ביאור:משנה עדיות פרק ה משנה ו|עדיות ה ו,]] שעקביא בן מהללאל התנגד להשקיית שפחה.}}"'''זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת'''" – הַמְקַנֵּא יְקַנֵּא בְּשִׁילֹה וּבְבֵית הָעוֹלָמִים. יָכוֹל אַף בַּבָּמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "'''זֹאת'''"! "'''אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ'''", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִשָּׁה", "אִשָּׁה" בְּכָל הַפָּרָשָׁה? לְרַבּוֹת אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, וּלְעַמּוֹנִי וּלְמוֹאָבִי, מִצְרִי וַאֲדוֹמִי, פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, לְכוּתִי וּלְחָלָל – לְרַבּוֹת כָּל הַפְּסוּלוֹת, שֶׁיִּשְׁתּוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מַשְׁקִין אֶת הַפְּסוּלוֹת! }} ===פסוק ל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אשת כהן שותה, ואם אינה טמאה היא נטהרת, למרות שהיתה אסורה עליו בדרך למקדש ולמרות שהכהנים החמירו וגירשו את נשיהם שנשבו. אשת סריס שותה, למרות שאינו יכול לעבר אותה, וראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ד#משנה ד|סוטה ד ד.]] כנראה הובא דינה כאן בעקבות המשנה. כשמדובר באשת כהן שיירי המנחה אינם נאכלים; ראו [[ביאור:תוספתא/סוטה/ב#ז|תוספתא סוטה ב ז,]] אבל שאר דיני ההשקאה זהים לאלו של ישראל.}}"'''אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו'''", 'אִישׁ' "'''אוֹ''' אִישׁ", לְרַבּוֹת כֹּהֵן וְהַסָּרִיס, שֶׁיְּקַנּוּ. וְהָיָה בַּדִּין שֶׁלֹּא יְקַנֵּא כֹּהֵן; וַהֲלֹא אוֹמֵר, וְכִי דִּין הוּא: וּמָה אִם שְׁבוּיָה, שֶׁאֵינָהּ אֲסוּרָה אִסּוּר שָׁעָה לְיִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה אִסּוּר עוֹלָם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט; שׂוֹטָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה אִסּוּר שָׁעָה לְיִשְׂרָאֵל – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה אִסּוּר עוֹלָם לְכֹהֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אִישׁ' "'''אוֹ''' אִישׁ" – לְרַבּוֹת כֹּהֵן וְהַסָּרִיס! "'''וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה''''", לְרַבּוֹת אֵשֶׁת כֹּהֵן וְאֵשֶׁת סָרִיס, שֶׁהֵן שׁוֹתוֹת! "'''וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן'''", יָכוֹל כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן? וּמִנַּיִן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה לָהּ, אֶלָּא הִשְׁבִּיעָהּ וְהִשְׁקָהּ וְהִקְטִיר קֹמֶץ מִנְחָתָהּ, דַּיּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "'''וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת'''". }} ===פסוק לא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם הבעל קינא לאשתו הוא חייב להשלים את התהליך ולהשקות אותה את המים. לעניין זה ולעניין יסורי המצפון של הבעל השוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה כא|ספרי במדבר כא.]] ר' חלפתא ור' שמעון חולקים בשאלה אם אשה טמאה מתה מיד או שזכויותיה מעכבות את מותה; וראו דברי ר' עקיבא שם. ר' שמעון טוען שהשהיה בעונשה של הסוטה עלולה לחלל את השם ולפגוע בהרתעה של המים המרים; וראו גם [[ביאור:משנה סוטה פרק ג#משנה ד|סוטה ג ד-ה.]]}}'''"וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן"''' – מַגִּיד שֶׁהוּא בִּנְשִׂיאוּת עָוֹן עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה הָאִשָּׁה. וּמִנַּיִן אַף הָאִשָּׁה תְּהֵא בִּנְשִׂיאוּת עָוֹן? אָמַרְתָּ: '''"וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ"'''. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁשָּׁתַת וְנִמְצֵאת טְמֵאָה, אֵין בַּעְלָהּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִסְתְּרָה פַּעַם אַחֶרֶת וְנִטְמְאָה וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בָּהּ; שֶׁנֶּאֱמַר: '''"וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן"'''. רַבִּי חֲלַפְתָּא אוֹמֵר: הֲרֵי אִשָּׁה שֶׁשָּׁתַת מַיִם וְהָיוּ בְּיָדֶיהָ זְכֻיּוֹת – יִתְלוּ לָהּ לְשָׁעָה. וּמִנַּיִן שֶׁסּוֹפָן לְבָדְקָהּ אַחַר זְמַן? אָמַרְתָּ: '''"וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ"'''. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חִלּוּל הַשֵּׁם הָיָה בַּדָּבָר, שֶׁאִלּוּ לֹא הָיוּ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ עַל אֲתַר, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת מִן הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה אוֹמֶרֶת לַחֲבֵרוֹתֶיהָ: 'אַל תִּמָּנְעוּ מִלַּחֲטֹא! כְּבָר שָׁתִיתִי וְלֹא פָּגְעוּ בִּי הַמַּיִם, דּוֹמֶה שֶׁאֵין בָּהֶן {{ב|צֹרֶךְ|ממשות, תועלת}} כְּלָל!' לְכָךְ נֶאֱמַר '''"וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ"''' – מִיָּד! }} jyft1xtqisjdmwtnc9mus9o1yvts8jf 106 1344645 3077472 3019819 2026-08-20T05:11:49Z Michaelkimmel2 44530 3077472 wikitext text/x-wiki ==פרק ז== ===פסוק א=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|משיחת המשכן התקיימה רק לאחר שהושלמה כל בנייתו.}}'''"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה... וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן"''', אֵינִי יוֹדֵעַ אִם בַּיּוֹם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ אוֹ בַּיּוֹם שֶׁגְּמָרוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיְהִי בְּיוֹם '''כַּלּוֹת''' מֹשֶׁה" אֵינוֹ בַּיּוֹם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁגְּמָרוֹ! {{הע-שמאל|הדרשה מונה את כל הקדושות שהיו במדבר; של אנשים – משה, אהרון והכהנים, הלוויים וכל ישראל – ושל המשכן. הקידוש נעשה בדרך כלל ע"י פעולות ומצוות, חוץ ממשה שהתקדש ישירות בענן כבוד ה'. קידושם של אהרון, בניו והמשכן מפורטים בתיאור מלא, ולא רק במקורות מהפסוקים. כל המובא באותיות קטנות מקוריותו מסופקת. הוא מופיע רק במדרש רבה ומה"ג. הורוביץ כתב ש"אין לו ראייה שהוא מס"ז", ואפשטיין כתב שהוא "מדרש מאוחר".}}<small>"וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ", מֹשֶׁה נִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כָּל שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי שֵׁשֶׁת יָמִים, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן" {{ממ|שמות|כד|טז}}. אַהֲרֹן וּבָנָיו נִתְקַדְּשׁוּ בְּשֶׁמֶן וּבְדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּז עַל אַהֲרֹן" וְגוֹ' {{ממ|ויקרא|ח|ל}}. מְשִׁיחַת אַהֲרֹן כֵּיצַד? כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מוֹשֵׁחַ אֶת אַהֲרֹן. הָיָה מַפְשִׁיטוֹ וּמַרְחִיצוֹ, וְסָךְ בֵּין עֵינָיו {{ב|כְּמִין כִּי|בצורת X}} וְחוֹזֵר וּמַלְבִּישׁוֹ, וּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/מנחות/ו#ו|תוספתא מנחות ו ו.]]}}מְשִׁיחַת בָּנָיו כֵּיצַד? כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מוֹשֵׁחַ אֶת בָּנָיו. הָיָה מַפְשִׁיטָן וּמַרְחִיצָן, וְסָךְ בֵּין עֵינֵיהֶם כְּמִין כִּי וְחוֹזֵר וּמַלְבִּישָׁן, וּבְנֵי אַהֲרֹן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. {{הע-שמאל|יתכן שגם כאן מדובר על בגדי הכהנים ההדיוטות; ראו [[ביאור:תוספתא/מנחות/ו#ו|מנחות שם.]]}}הַלְוִיִּם נִתְקַדְּשׁוּ בְּהַזָּיָה וּבְתִגְלַחַת, בְּקָרְבָּן וּבִתְנוּפָה. בְּהַזָּיָה מִנַּיִן? "הַזֵּה עֲלֵיהֶן מֵי חַטָּאת" {{ממ|במדבר|ח|ז}}. בְּתִגְלַחַת מִנַּיִן? "וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם" (שם). בְּקָרְבָּן מִנַּיִן? "וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר..." {{ממ|במדבר|ח|ח}}. בִּתְנוּפָה מִנַּיִן? "וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'" {{ממ|במדבר|ח|יא}}. יִשְׂרָאֵל נִתְקַדְּשׁוּ בְּפָרַת חַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" {{ממ|במדבר|יט|ב}}. הַמִּשְׁכָּן נִתְקַדֵּשׁ בַּעֲמִידָה וּבְפֵרוּק וּבְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. בַּעֲמִידָה מִנַּיִן? "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן... הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" {{ממ|שמות|מ|יז}}, בְּפֵרוּק מִנַּיִן? "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ" {{ממ|במדבר|ד|כ}}. בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן? "וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה... וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן" {{ממ|ויקרא|ח|י}}.</small> {{הע-שמאל|משה היה מעמיד את המשכן, מושח אותו מבחוץ פנימה ומפרקו מבפנים החוצה שבעה ימים, וביום השמיני העמיד אותו ומשח אותו ולא פירקו. וראו מקבילה [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ז#פיסקה מד|בספרי מד.]]}}מְשִׁיחַת הַמִּשְׁכָּן כֵּיצַד? כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מוֹשֵׁחַ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הָיָה מוֹשְׁחוֹ וּמַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ, וּבַשְּׁמִינִי הָיָה מוֹשְׁחוֹ וּמַעֲמִידוֹ וְלֹא מְפָרְקוֹ! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף בַּשְּׁמִינִי הָיָה מוֹשְׁחוֹ וּמַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה מוֹשֵׁחַ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הָיָה מוֹשְׁחוֹ מִבַּחוּץ – וְנִכְנָס, כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְפָרְקוֹ, הָיָה מְפָרְקוֹ מִבִּפְנִים – וְיוֹצֵא! }} ===פסוק ב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הנשיאים היו כאלה כבר במצרים, ולא מונו ע"י משה, וראו [[במדבר ב]]; והם שפקדו את השבטים במדבר והובילו אותם במסעם; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ז#פיסקה מה|ספרי מה.]]}}'''"וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל... הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטּוֹת"''' – בְּמִצְרָיִם, '''"הֵן הָעוֹמְדִין עַל הַפְּקוּדִים"''' – הֵם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַמִּנְיָן וְעַל הַדְּגָלִים. }} ===פסוק ג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|התרגום בישעיה מט של "בחוצן" הוא "בציבייה". ר' ישמעאל דורש צב – צבע.}} '''"שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב"''', אֵין צָב אֶלָּא קְמוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּצַּבִּים וּבַפְּרָדִים" {{ממ|ישעיה|סו|כ}}. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין צָב אֶלָּא צְמוּדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן" {{ממ|ישעיה|מט|כב}}. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין צָב אֶלָּא מְצֻיָּרוֹת. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּצִבְעוֹ שֶׁל רָקִיעַ. '''"עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד"''', מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵי נְשִׂיאִים הֵבִיאוּ עֲגָלָה אַחַת, וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט הֵבִיא פָּר. וְהָיָה מֹשֶׁה מִתְיָרֵא: שֶׁמָּא יָמוּת שׁוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן? שֶׁמָּא תִּשָּׁבֵר עֲגָלָה שֶׁל אֶחָד מֵהֶן? וְנִמְצָא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט – אֵין לוֹ חֵלֶק בַּמִּשְׁכָּן. מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁבִּשְּׂרוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין אֶחָד מִן הַשְּׁוָרִים מֵת, וְלֹא אַחַת מִן הָעֲגָלוֹת נִשְׁבֶּרֶת? אָמַרְתָּ: "וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד". }} ===פסוק ה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|משה חשש מהמנהיגות של הנשיאים ורצה לפגוע בה ע"י סירוב לקבל את תרומתם, אבל הקב"ה הבטיח לו שהוא הנביא החשוב בעם, ואילו היה דורש מהנשיאים להביא את תרומותיהם בפירוט היה עושה זאת ע"י משה, ודרש ממנו לקחת את התרומה. מסתבר שמדובר ביוזמה של הנשיאים ולא בדרישה אלוהית בנבואה. ביאור אחר: משה חשש שאם יקבל את קרבנות הנשיאים יהיה בכך חילול הקודש ועירוב שלו עם יוזמה אנושית כמו במעשה נדב ואביהו. הקב"ה מלמד אותו שיוזמה אנושית מקובלת ומבורכת בתנאי שהיא יוזמה של ציבור ולא של יחידים.}}'''"קַח מֵאִתָּם"''', הָיָה מֹשֶׁה מִתְיָרֵא וְאוֹמֵר: דּוֹמֶה שֶׁמָּא עָבְרָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְשָׁרְתָה עַל הַנְּשִׂיאִים! אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אִלּוּ אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶן לְהַקְרִיב, לֹא לְךָ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁתֹּאמַר לָהֶן? אֶלָּא הֵן הִתְנַדְּבוּ בְּעַצְמָן! וְהָיָה מֹשֶׁה מְסָרֵב לָקַחַת מִיָּדָם; אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: '''"קַח מֵאִתָּם!"''' }} ===פסוק ז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|קושר את המשימות של הלוויים לעגלות שקבלו.}}'''"אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת"''' וְגוֹ', מָה הָיְתָה עֲבוֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד? אָמַרְתָּ: "וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן..." {{ממ|במדבר|ד|כה}} '''"וְאֵת אַרְבַּעַת הָעֲגָלוֹת"''' וְגוֹ', וּמָה הָיְתָה עֲבוֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד? אָמַרְתָּ: "וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן" וְגוֹ' {{ממ|במדבר|ג|לו}} }} ===פסוק יא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הקטע באותיות קטנות מקורו במשנת ר' אליעזר ואינו ספרי זוטא מקורי (כהנא).}}<small>'''"ויאמר ה' אל משה"''', חמישה עשר פעם נדבר עם משה ביום אחד, ואיזה? זה יום הוקם המשכן. ואלו הן: "אדם כי יקריב מכם קורבן" {{ממ|ויקרא|א|ב}}, "צו את אהרן" {{ממ|ויקרא|ו|ב}}, "קח לך עגל" {{ממ|ויקרא|ט|ב}}, "יין ושיכר אל תשת" {{ממ|ויקרא|י|ט}}, "איש איש מבית ישראל אשר ישחט" {{ממ|ויקרא|יז|ג}}, "כמעשה ארץ מצרים" {{ממ|ויקרא|יח|ג}}, "קדשים תהיו" {{ממ|ויקרא|יט|ב}}, "אמור אל הכוהנים" {{ממ|ויקרא|כא|א}}, "וישלחו מן המחנה" {{ממ|במדבר|ה|ב}}, "כה תברכו" {{ממ|במדבר|ו|כג}}, "קח מאיתם" {{ממ|במדבר|ז|ה}}, "נשיא אחד ליום" {{ממ|במדבר|ז|יא}}, "בהעלתך" {{ממ|במדבר|ח|ב}}, "קח את הלוים" {{ממ|במדבר|ח|ו}}, "ויקחו אליך פרה אדומה" {{ממ|במדבר|יט|ב}}.</small> {{הע-שמאל|לפי הדרשה הסכימו כל הנשיאים בעצמם שנחשון יקריב ראשון; והשוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ז#פיסקה מז|ספרי מז,]] שם משה קבע בנבואה שיקריבו לפי סדר המסעות.}}'''"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם"''', אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לְכֻלְּכֶם נֶאֱמַר לִי שֶׁתַּקְרִיבוּ, אֲבָל לֹא נֶאֱמַר לִי מִי מִכֶּם יַקְרִיב רִאשׁוֹן? נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּנַחְשׁוֹן; אָמְרוּ: זֶה קִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, וְהוּא רָאוּי לְהוֹרִיד הַשְּׁכִינָה – וְהוּא מִכֶּם יַקְרִיב רִאשׁוֹן! לְכָךְ נֶאֱמַר "הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן... נַחְשׁוֹן". בְּכֻלָּם כְּתִיב "קָרְבָּנוֹ", וּבוֹ כְּתִיב "וְקָרְבָּנוֹ"; בְּכֻלָּם כְּתִיב "עַתֻּדִים" חָסֵר, וּבוֹ כְּתִיב "עַתּוּדִים". }} ===פסוק יג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הקערה והמזרק הם כלי קודש ולכן אם הוכנס לתוכם דבר מה, אפילו בטעות – המוכנס אליהם קדוש, וראו [[ביאור:תוספתא/זבחים/א#ח|תוספתא זבחים א ח,]] "שקדשו בכלי". אם נטמאו הכלים הם פסולים, וכן אם השתמש בהם כהן מחוסר כפרה הם פסולים.}}'''"קַעֲרַת כֶּסֶף"''', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אַחַת"'''? '''"מִזְרַק כֶּסֶף"''', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֶחָד"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֵן מְקַדְּשִׁין אֶת הַנּוֹפֵל לְתוֹכָן, וְנִפְסָלִין בְּטֻמְאָה וּבְלִינָה וּבִמְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: '''"קְעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן"''' {{ממ|שמות|כה|כט}}, וְכִי בָּהֵן הָיוּ מְנַסְּכִין? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר '''"וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ"''' {{ממ|במדבר|ד|ז}}! וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן"'''? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֵן מְקַדְּשִׁין אֶת הַנּוֹפֵל לְתוֹכָן, וְנִפְסָלִין בְּטֻמְאָה וּבְלִינָה וּבִמְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. }} ===פסוק יז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|בדרך נס קרבנות הנשיאים היו זהים, למרות שלא תיאמו ביניהם מראש. לכן קרבן של כל נשיא נקרא על שמו, שהרי הרכבו הוא יוזמה של הנשיא.}}"'''זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן'''", מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכֻּלָּן נִתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן, וְהָיָה קָרְבַּן כֻּלָּן שָׁוֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "'''זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן'''", "זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל", "זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב", "זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר"! {{הע-שמאל|משה היה מלך, אהרון אחיו כהן גדול, נדב ואביהו סגני כהונה. והשוו לסיפור על קמחית, [[ביאור:תוספתא/יומא/ג#כ|בתוספתא יומא ג כ.]] נראה שלמרות שהיה אבל אחד בלבד – הוא גבר על השמחות.}}בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם רָאֲתָה אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אַרְבַּע שְׂמָחוֹת וְאֵבֶל אֶחָד: רָאֲתָה יְבָמָהּ – מֶלֶךְ, אָחִיהָ – נָשִׂיא, בַּעְלָהּ – כֹּהֵן גָּדוֹל, שְׁנֵי בָּנֶיהָ – סְגָנֵי כְּהֻנָּה; וְאֵבֶל אֶחָד – עַל שְׁנֵי בָּנֶיהָ. עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא אוֹמֵר: "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו..." {{ממ|שיר השירים|ד|טז}}, "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה" {{ממ|שיר השירים|ה|א}}. }} ===פסוק יח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לפי הדרשה היוזמה לתת עגלות היתה של שבט יששכר, ולכן הוא הקריב ביום השני. הדרשה אינה מזכירה את סדר המסעות כעיקרון לסדר ההקרבה.}}'''"בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר"''', לָמָּה כְּתִיב בְּיִשָּׂשכָר "הִקְרִיב"? לְפִי שֶׁהִקְרִיב שֵׁנִי לַמֶּלֶךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה, וְהוּא שֶׁנָּתַן עֵצָה לַשְּׁבָטִים שֶׁיָּבִיאוּ עֲגָלוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "יָשִׁיב וְשִׁמְרוֹן" {{ממ|דברי הימים א|ז|א}}, וַהֲלֹא שְׁמוֹ "יוֹב וְשִׁמְרוֹן" {{ממ|בראשית|מו|יג}}! וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יָשִׁיב? שֶׁ'''הֵשִׁיב''' עֵצָה לַשְּׁבָטִים לַעֲשׂוֹת עֲגָלוֹת! לְפִי כָּךְ נֶאֱמַר בּוֹ "הִקְרִיב", כְּאִילּוּ הוּא לְבַדּוֹ שֶׁהִקְרִיב, וְאֵינוֹ טְפֵלָה לַאֲחֵרִים! }} ===פסוק פד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו לעיל פס' א, וכן [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ז#פיסקה נג|ספרי נג.]] המזבח נמשח במשך שמונה ימים, ולכן מדייקת הדרשה שמדובר ביום שבו סיים משה למשוח אותו, כלומר ביום השמיני.}}'''"זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ"''', אֵין יָדוּעַ אִם בְּיוֹם שֶׁגְּמָרוֹ אוֹ בְּיוֹם שֶׁהֵחֵל לְהַעֲמִידוֹ! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר '''"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן"''' – הָא כְּבָר כִּלּוּי אָמוּר; וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר '''"אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ"''', עֲדַיִן הַדָּבָר חָלוּק! – הָא יָדַעְתָּ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן; '''"זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ"''', לֹא בְּיוֹם שֶׁגְּמָרוֹ – אֶלָּא בְּיוֹם שֶׁהֵחֵל לְהַעֲמִידוֹ! {{הע-שמאל|הקדשת המזבח ומשיחתו, וכן משיחת הכהנים היו חד פעמיות, ולעולם לא יחזרו וימשחו, לא בימות המשיח ולא בעולם הבא! שתי דרשות עם אותו המסר, אחת על במדבר והשניה על ויקרא.}}'''"בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ"''', יָכוֹל שֶׁהוּא נִמְשָׁח מֵעַתָּה? אָמַרְתָּ "זֹאת", עוֹד אֵינוֹ נִמְשָׁח מֵעַתָּה! אֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: לֹא יִמָּשַׁח לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל יִמָּשַׁח לֶעָתִיד לָבֹא! אָמַרְתָּ '''"זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי"''' וְגוֹ', עוֹד אֵינוֹ נִמְשָׁח לֶעָתִיד לָבֹא! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: '''"זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו"''' {{ממ|ויקרא|ז|לה}}, יָכוֹל שֶׁהֵן נִמְשָׁחִין מֵעַתָּה? אָמַרְתָּ "זֹאת", אֵינָן נִמְשָׁחִין מֵעַתָּה. עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: לֹא יִמָּשְׁחוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל יִמָּשְׁחוּ לֶעָתִיד לָבֹא? אָמַרְתָּ "זֹאת", אֵינָן נִמְשָׁחִין לֶעָתִיד לָבֹא! {{הע-שמאל|ראו [[אבות דרבי נתן לד#ד|אדר"נ לד ד.]] למרות שהם מכונים "בני היצהר", כהן הצדק ומלך המשיח לא ימשחו בעצמם אלא אבותיהם נמשחו.}}וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִין עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ"''' {{ממ|זכריה|ד|יד}}? זֶה אַהֲרֹן וְדָוִד: זֶה מְבַקֵּשׁ כְּהֻנָּתוֹ, וְזֶה מְבַקֵּשׁ מַלְכוּתוֹ! {{הע-שמאל|ראו לעיל בדרשה לפס' יז, שבדרך נס היו כל הקרבנות זהים. הנשיאים חלקו כבוד זה לזה (ראו לעיל בדרשה לפס' יא) והשיוויון בקרבנות מאפשר לראות אותם כקרבנות ציבור הדוחים את השבת, שבודאי חלה לפחות פעם אחת במהלך ההקרבה.}}'''"מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל"''', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן, וְהָיָה קָרְבַּן כֻּלָּן שָׁוֶה, כְּאָרְכָּן כֵּן רָחְבָּן כֵּן מִשְׁקָלָן! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל"? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן, וְהָיָה קָרְבַּן כֻּלָּן שָׁוֶה, וְלֹא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶן יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ; שֶׁאִלּוּ הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶן יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ – לֹא הָיָה קָרְבַּן אֶחָד מֵהֶן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת! אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: אַתֶּם חֲלַקְתֶּם כָּבוֹד אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, וַאֲנִי {{ב|חוֹלֵק לָכֶם כָּבוֹד|ומאפשר לכם להקריב גם בשבת}}, שֶׁנֶּאֱמַר: '''"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם"'''! }} ===פסוק פה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לעניין משקל הכלים השוה ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ז#פיסקה נד| ספרי נד-נה.]] כאן מוסיפים שגם הבהמות היו זהות זו לזו בגדלן ואפילו בצבעיהן.}}'''"שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף, כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת"'''. וְכִי אֵין יָדוּעַ שֶׁ'''"אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"'''? יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁהוּא שׁוֹקְלָן כֻּלָּן כְּאַחַת הָיוּ יְתֵרִים, וּבִזְמַן שֶׁהוּא שׁוֹקְלָן אַחַת אַחַת הָיוּ חֲסֵרִים? אָמַרְתָּ: '''"כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"''': בֵּין שׁוֹקְלָן כֻּלָּן כְּאַחַת, בֵּין שׁוֹקְלָן אֶחָד אֶחָד! '''"כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא מִדַּת הַכֵּלִים, שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין; מִדַּת בְּהֵמָה גַּסָּה מִנַּיִן, אִם שְׁחוֹרוֹת – שְׁחוֹרוֹת, אִם לְבָנוֹת – לְבָנוֹת? אָמַרְתָּ: '''"כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים"'''. אֵין לִי אֶלָּא מִדַּת בְּהֵמָה גַּסָּה, מִדַּת בְּהֵמָה דַּקָּה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אֵילִם שִׁשִּׁים, עַתּוּדִים שִׁשִּׁים, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים"''': }} ===פסוק פח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו לעיל בדרשה לפס' פד.}}'''"זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ"''' – זֶה הוּא שֶׁאָמַרְנוּ '''"בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ"''' לְמַעְלָה. }} ===פסוק פט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|האופי של השראת השכינה כאן ובספר שמות הוא שונה: כאן השכינה במגמה של עליה מהארץ למעלה, ולכן היא נחשפת לפני משה פה אל פה, ואילו בספר שמות היא יורדת מן השמים והיא מסכנת את הנכנסים למשכן. יתכן שההבדל בכיוונים נובע מקרבנות הנשיאים, שבאו מהארץ למשכן, ואם כך הרי הקרבנות הללו הם שאיפשרו למשה להכנס למשכן ולשוחח בו עם הקב"ה!}} '''"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד"''', כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר '''"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד"''', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" {{ממ|שמות|מ|לה}}, כֵּיצַד נִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁשְּׁכִינָה מַגַּעַת לָאָרֶץ, מַהוּא אוֹמֵר? "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה", מִפְּנֵי שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים לְחַבֵּל; וּבִזְמַן שֶׁשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָאָרֶץ, מַהוּא אוֹמֵר? '''"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ"'''! כֵּיוָן שֶׁהָיָה נִכְנָס - הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ. {{הע-שמאל|שלושה יתרונות בנבואת משה על נבואת בלעם, ושלושה יתרונות בנבואת בלעם על זו של משה. ברקע לדרשה עומדת הדרשה [[ביאור:ספרי דברים/וזאת הברכה#פיסקה שנז|מספרי דברים שנז,]] על הפסוק "ולא קם עוד בישראל כמשה" ([[דברים לד י]]), שבאומות העולם קם נביא כמשה, הוא בלעם; היתרונות היחסיים מציגים את נבואת בלעם כעדיפה על נבואת משה מבחינה טכנית; ואת נבואת משה כעדיפה על זו של בלעם בכבוד ובמידות מוסריות. בלעם היה כטבח, המחליט מי יתברך ומי יתקלל, ומשה כשר הנפגש עם המלך רק בהזמנה מראש; והשוו לדברי ריב"ז על ההבדל בינו לבין ר' חנינא בן דוסא, ב[[ברכות לד ב]]. אחד היתרונות של נבואת בלעם הוא שבלעם יכול היה תמיד לזכות לנבואה כרצונו, שנאמר "נופל וגלוי עיניים", התכונה הזאת לא היתה למשה, ולעיתים היתה הנבואה נמנעת ממנו – בניגוד לפשט כאן, המציג את משה כנכנס למשכן - וזוכה מיד בהתגלות; ואכן ר' שמעון טוען שאין בידי בלעם יתרון על משה בעניין זה.}}שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הָיָה בּוֹ בְּיַד מֹשֶׁה, מַה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיַד בִּלְעָם: מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" {{ממ|דברים|ה|כח}}; וְעִם בִּלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" {{ממ|במדבר|כד|ד}}. מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" {{ממ|במדבר|יב|ח}}; וּבְבִלְעָם כְּתִיב "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל" {{ממ|במדבר|כד|ד}}, שֶׁלֹּא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה. מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים" {{ממ|שמות|לג|יא}}; וְעִם בִּלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר כִּי בִּמְשָׁלִים, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר" וגו' {{ממ|במדבר|כד|טו}}. שְׁלֹשׁ מִדּוֹת הָיוּ בְּיַד בִּלְעָם מַה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיַד מֹשֶׁה: מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, בִּלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" {{ממ|במדבר|כד|ד}}. מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ; וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" {{ממ|במדבר|כד|טז}}. מָשְׁלוּ מָשָׁל: לְטַבָּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַה הַמֶּלֶךְ מַקְרִיב עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְיוֹדֵעַ כַּמָּה הוֹצָאוֹת יוֹצְאוֹת לַמֶּלֶךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ; כָּךְ הָיָה בִּלְעָם יוֹדֵעַ מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְדַבֵּר עִמּוֹ. בִּלְעָם הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" {{ממ|במדבר|כד|ד}}, הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ עַל פָּנָיו - וּמִיָּד הָיָה גְּלוּי עֵינַיִם עַל מַה שֶׁשּׁוֹאֵל; וּמֹשֶׁה לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר '''"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד"'''; כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹצֶה - הָיָה נִכְנָס וְהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ. {{הע-שמאל|השוו דברי ר' יוסי [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ד|במכילתא בחדש ד:]] "השמים שמים לה'; לא עלה אליהו למעלה ולא ירד הכבוד למטה". ר' יוסי ובנו ר' אליעזר מדגישים את ההפרדה בין מלכות השמים לבין העולם הזה, שהוא בידי האדם. לדעתם אין הקב"ה יורד לארץ ממש, אלא הוא משמיע את קולו מהשמים לבני האדם הנביאים שבארץ, ומשה לא דיבר עם הקב"ה ישירות אלא עם הסילון – שליחו של הקב"ה, שירד לארץ כמו קולו.}} רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שׁוֹמְעַנִי כְּאִלּוּ לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לָאָרֶץ מֵעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ" {{ממ|דברים|ד|לו}}, "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" {{ממ|שמות|כ|יט}}; וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד"'''? אֶלָּא כְּמִין סִילוֹן שֶׁל אֵשׁ הָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים - וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". }} k4dprcuf5d9skbosajwnhnfvmce2bz8 0 1700702 3077378 2929965 2026-08-19T13:48:26Z Nahum 68 פיסקא לא יאכל 3077378 wikitext text/x-wiki *'''ביאור על [[רי"ף על הש"ס/שבת/פרק א]]''' __TOC__ == משנת יציאות השבת == מלאכת הוצאה מרשות לרשות נעשית על ידי פעולה הכוללת שלשה מרכיבים: (א) עקירת החפץ מֵהָרְשׁוּת בה הוא נמצא. (ב) העברתו לִרְשׁוּת אחרת. (ג) הנחתו בָּרְשׁוּת האחרת. ואם אדם עשה רק שניים משלשת המרכיבים האלה, וכמובן אם עשה רק מרכיב אחד מהם, אין בידו איסור תורה. בפירושנו למשנה הנוכחית מופיעה המילה 'הַעֲבָרָה', והיא מְכֻוֶּנֶת אך ורק למרכיב ב' בפעולת ההוצאה מרשות לרשות. '''יציאות השבת.''' יציאות [חפץ מֵהָרְשׁוּת בה הוא נמצא לָרְשׁוּת האחרת, ביום] השבת. המונח 'יציאות' בהקשרו הנוכחי במשנה בא בהוראת 'הַעֲבָרוֹת'. לאמר, 'יציאות השבת' הן 'העברות השבת'. '''שתיים שהן ארבע.''' המשנה עתידה לתאר ארבע הַעֲבָרוֹת של חפץ מרשות לרשות, והמשנה מחלקת אותן ארבע העברות לשני זוגות של הַעֲבָרוֹת. ולהלן יובהר כי זוג אחד של הַעֲבָרוֹת אסור מהתורה, והזוג האחר אינו אסור מהתורה. וכפי שיפורט להלן במשנה, ההבדל בין שני הזוגות הוא בכך שבזוג האחד האדם שהעביר עשה עקירה, העברה והנחה, ובזוג השני הוא עשה עקירה והעברה ללא הנחה, או העברה והנחה ללא עקירה. '''בפנים.''' לעומד בפנים, בתוך הבית. אדם העומד בבית יכול לעשות אותן שני זוגות של הַעֲבָרוֹת. '''ושתים שהן ארבע בחוץ.''' לעומד בחוץ, שהוא יכול לעשות אותן שני זוגות של הַעֲבָרוֹת. כעת יבואו ארבעה משפטים. במשפט א' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לעני בהן הוא חייב, ובמשפט ג' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לעני בהן הוא פטור. הרי לנו 'שתים שהן ארבע [לעומד] בחוץ'. במשפט ב' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לבעל הבית בהן הוא חייב, ובמשפט ד' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לבעל הבית בהן הוא פטור. הרי לנו 'שתים שהן ארבע [לעומד] בפנים'. משפט א: '''פשט העני... או שנטל.''' העני. '''מתוכה.''' מתוך ידו של בעל הבית. '''העני חייב.''' שהרי הוא עשה לא רק העברה, אלא אף עקירה והנחה, וזוהי מלאכת הוצאה בשלמותה, ולכן חייב. '''ובעל הבית פטור.''' שהרי לא עשה כלום. משפט ב: מתפרש באופן סימטרי ומדויק כמשפט א'. משפט ג: '''פשט העני... ונטל בעל הבית מתוכה.''' מתוך ידו של העני המושטת לתוך הבית, ונמצא שאמנם עשה העני עקירה והעברה, אבל הוא לא עשה הנחה, ואין מצדו מלאכת הוצאה שלמה, ולכן פטור. '''או שנתן.''' בעל הבית. '''לתוכה.''' לתוך ידו של העני המושטת לתוך הבית, ונמצא החפץ בידו של העני בלי שעשה העני עקירה. '''והוציא.''' העני. ונמצא שאמנם עשה העני העברה והנחה, אבל הוא לא עשה עקירה, ואין מצדו מלאכה הוצאה שלמה, ולכן פטור. משפט ד: מתפרש באופן סימטרי ומדויק כמשפט ג'. '''פשט העני... ונטל בעל הבית.''' במשנה הראשונה במסכת שבת משתקף פער מעמדות חברתי, והוא הפער שבין העני ובין בעל הבית. ואף במצוות השבת שבתורה משתקף פער מעמדות חברתי, והוא הפער שבין האדון ובין העבד: 'לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ' {{ממ|דברים|ה|יד}}. התורה מכירה בקיומו של פער המעמדות החברתי, אך מדריכה את האדון שלא לְמַצּוֹת את אַדְנוּתוֹ עד תום, אלא להניח בשבת מקום פנוי, מעין 'חלל ריק', שֶׁבּוֹ יבוא לידי ביטוי היבט של שִׁוְיוֹן בינו ובין העבד. ואף משנתנו מכירה בפער המעמדות החברתי, שהרי בעל הבית נמצא בתוך הבית והעני מחוץ לבית, אך המשנה מחדשת כי באותו 'חלל פנוי' מתממשת נתינה אף מצד העני ביחס לבעל הבית. וזאת כיצד? הַוִּתּוּר של האדון על אדנותו ביום השבת מחולל באדון תנועה נפשית של נסיגה מהתודעה האגוצנטרית, ובתוך ה'חלל הפנוי' שנפער בנפשו של האדון ניתן מקום לידיעת ה'. והפנמת מלכות ה' ונוכחותו בעולם היא המתנה היקרה של העני לבעל הבית. וכיון שבאו דברינו לנתינה מצד העני לבעל הבית, נוכל להוסיף שתופעה דומה קיימת אף ביחס בין ה' ובין האדם. התורה שבכתב מלמדת כי ה' גילה את אדנותו בבריאת העולם בששה ימים, ולאחר מכן, החל מהיום השביעי, הניח מקום פנוי, מעין 'חלל ריק', שבו ניתנה לאדם הבחירה החופשית. והתורה שבעל פה מלמדת כי באותו 'חלל פנוי' מתממשת נתינה אף מצד האדם ביחס להופעה האלהית בעולם, שכן האדם העושה את הישר והטוב, שהוא רצון ה', נותן בכך עוז לאלהים, וגומל חסד עם בוראו {{ק|(ר' למשל פסיקתא דרב כהנא, סליחות, מהד' מנדלבוים, עמ' 380: '...כל זמן שישראל עושין רצונו של הק' הם מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אומר באלהים נעשה חיל...')}}. '''הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ.''' ראובן ושמעון היו בתוך הבית, ראובן הטעין משא על שמעון, ושמעון יצא לרשות הרבים. לכאורה נראה ששמעון לא נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד, בדיוק כמו העני שהושיט ידו לפנים ונתן בעל הבית לתוך ידו, שהעני לא נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד. '''עקירת גופו.''' רב שואל האם אפשר שעקירת הגוף של שמעון מהבית תיחשב לעקירה, למרות שעקירת ידו של העני מהבית אינה נחשבת לעקירה. '''ואינו דומה לידו.''' של העני הפשוטה לרשות היחיד. '''ידו לא נח גופו נח.''' ידו של העני התלויה באויר רשות היחיד אינה נחשבת כמי שנחה ברשות היחיד, ולכן החפץ שביד העני אינו נחשב כמי שנח ברשות היחיד. וכאשר העני מחזיר את ידו החוצה הוא אינו נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד, כי אי אפשר לעקור מרשות היחיד חפץ שלא נח בה. זאת לעומת האדם העומד עם שתי רגליו ברשות היחיד והטעינו חברו בחפץ, שכאשר אותו אדם מתחיל ללכת הוא נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד. '''והא בעינא.''' השאלה מוסבת על משפטים א,ב, במשנה, שכל אחד מהם מתאר שתי העברות שבהן האדם חייב. בהעברה האחת האדם עשה הכנסה שלמה, אבל ההנחה לא היתה על גבי מקום ארבעה, ובהעברה השניה האדם עשה הוצאה שלמה, אבל העקירה לא היתה ממקום ארבעה. '''מקום ארבעה.''' ארבעה טפחים. ההלכה 'והא בעינא...מקום ארבעה' אינה בעלת משמעות ברשות הרבים, מכיון שביחס למקום בגובה שלשה ויותר הפטור נובע מכך שאותו מקום אינו נחשב לרשות הרבים, ואפילו אם יש בו ארבעה {{ק|(כך משתמע בבירור מהנאמר להלן ג, א, 'כל פחות משלשה... משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה רבים')}}. וכמובן, מקום בגובה פחות משלשה נחשב לרשות הרבים אפילו אם אין בו ארבעה. === ידו מליאה פירות === '''תניא היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ.''' והוא עומד בחצר, שהיא רשות היחיד. בפשטות נראה שהבריתות מדברות על אדם המוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה שהם יישארו שם, אך להלן נראה כי השמועה פירשה שהבריתות מדברות על אדם המוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה להעבירם לחצר אחרת. '''אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה.''' מחלוקת בין שתי בָּרָיְתוֹת בשאלה מהי ההלכה ביחס לאדם העומד ברשות היחיד, והוציא בידו חפץ לרשות הרבים. ובפשטות נראה שהמחלוקת היא בשאלה האם מותר לאדם להחזיר את ידו לאותה רשות היחיד בה הוא עומד. '''הא והא בשוגג.''' כל אחת משתי הַבָּרָיְתוֹת הנראות כסותרות עוסקת באדם שהוציא ידו עם הפירות בשוגג, וכגון ששכח ששבת היום. ולאחר שהיתה ידו מושטת לרשות הרבים נזכר ששבת היום, וכעת נשאלת השאלה האם ולהיכן יוכל להחזיר את ידו. ונזכיר שהחזרת היד לחצר אינה אסורה מהתורה שהרי ההחזרה אינה כרוכה בעקירה, וכפי שמודגם במשנה במשפטים ג,ד. בשמועה מיד להלן מבואר שהתירו החכמים איסור דרבנן כדי למנוע מהאדם איסור תורה. אשר על כן, סביר להניח שֶׁהַבָּרָיְתָא השונה 'אסור להחזירה' אינה עוסקת באדם שהושיט ידו במזיד, מכיון שהאדם הזה קרוב לעבור על איסור תורה. על כרחך יש להעמיד לפחות את הַבָּרָיְתָא השונה 'אסור להחזירה' באדם שהושיט ידו בשוגג. ואם הקלנו על המזיד והתרנו לו להחזיר את ידו, סביר שנקל גם על השוגג. כך ניתן להגיע למסקנה כי שתי הבריתות עוסקות באדם שהושיט ידו בשוגג. '''ולא קשיא.''' הבריתות אינן חולקות זו על זו. '''כאן לאותה חצר.''' הבריתא האומרת שמותר להחזירה מתכוונת לְהַחְזָרָה לחצר ממנה הוּצָא החפץ. '''כאן לחצר אחרת.''' הבריתא האומרת שאסור להחזירה אוסרת את החזרת היד רק לחצר אחרת, ועקרונית הבריתא תסכים שמותר להחזיר את היד לרשות היחיד בה האדם עומד. ואמנם, בפשטות נראה שהפועל 'להחזירה' מוֹרֶה על הַחְזָרָה לַמָּקוֹם המקורי, היינו, לחצר ממנה יצא החפץ, כך שלפי הבריתא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' האדם אמור להישאר עם ידו המושטת לרשות הרבים כל השבת. אך השמועה התקשתה לקבל את ההבנה שאדם העומד ברשות היחיד והושיט בשוגג את ידו עם חפץ לרשות הרבים אמור להישאר עם ידו המושטת כל השבת, שכן ההישארות במצב הזה ממעטת מהאדם את עונג השבת. לכן הציעה השמועה לַבָּרָיְתָא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' פירוש אחר, והוא הפירוש שאיסור הַהַחְזָרָה מתיחס לחצר אחרת בלבד, הגם שהפירוש הזה אינו הולם את המשמעות הפשוטה של הפועל 'להחזירה'. ונראה שהאיסור להחזיר את היד לחצר אחרת תקף גם כאשר יש דרך מותרת להעביר את הפירות מחצר לחצר, וגם כאשר האדם שהושיט את ידו לרשות הרבים לא הִתְכַּוֵּן להעביר את הפירות לחצר אחרת, שהרי השמועה לא התנתה את האיסור בשום תנאי. '''כדבעא מיניה רבא מרב נחמן.''' השמועה מְדַמָּה את שתי הבריתות לשתי שאלות ששאל רבא את רב נחמן. ברם, ההשוואה אינה מלאה, מכיון שרבא שאל על אדם שהושיט את ידו לרשות הרבים מתוך כוונה להעביר את הפירות לחצר אחרת, בעוד שהבריתות דיברו על אדם שהושיט את ידו לרשות הרבים גם ללא כוונה להעביר את הפירות לחצר אחרת, וכפי שהצענו לעיל בסד"ה 'כאן לחצר אחרת'. לכן, לפי הצעתנו, כ"ף הדמיון במילה 'כדבעא' אינה מוֹרָה על זהות, אלא על דמיון בלבד. '''היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ.''' והוא עומד בחצר, שהיא רשות היחיד, ולאחר שהוציא את הפירות נזכר ששבת היום. ומתשובת רב נחמן {{ק|(ר' להלן 'הכא איתעביד מחשבתו')}} נדע כי שְׁאֵלַת רבא מתיחסת לאדם המוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה להעבירם לחצר אחרת. '''לחצר אחרת מאי.''' רבא לא בחר בניסוח 'מהו שיחזירה לחצר אחרת', כי הפועל 'חזר' עשוי להתאים רק להעברת הפירות למקומם המקורי, ורבא לא שאל על הַחְזָרָה לַמָּקוֹם המקורי אלא על העברה לחצר אחרת. בשונה מרבא, הבריתא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' השתמשה בפועל 'חזר', ומכאן התוקף לאמירתנו לעיל כי הבריתא הזו, לפי פשוטה, מדברת על החזרת החפץ למקומו המקורי. אך כאמור לעיל, השמועה התקשתה לקבל את הפירוש הזה לברייתא, ולכן העדיפה לפרש את הברייתא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' שלא לפי פשוטה, כמובהר בפירושנו לעיל. '''ומאי שנא.''' לדעת רבא, הואיל ומדובר בשוגג אין טעם לאסור את ההעברה לחצר אחרת. '''לכי תיכול עלה כורא דמילחא.''' גם אם תאכל כור של מלח לא תוכל לתמוך בִּסְבָרָה את אמירתך 'מאי שנא', שכן יש הבדל בין החזרת החפץ לאותה חצר ובין העברתו לחצר אחרת. המלח עשוי לתת טעם לאוכל תפל. רב נחמן אומר שסברה עיונית שאינה נכונה או שאינה רלוונטית דומה למאכל תפל, והוא אומר לרבא שכל מלח שבעולם לא יצליח להעמיד סברה עיונית נכונה ורלוונטית שתמחק את ההבדל בין הַחְזָרָה לאותה חצר ובין העברה לחצר אחרת. '''התם.''' במחזיר ידו לאותה חצר. '''הכא איתעביד מחשבתו.''' במעביר ידו לחצר אחרת התממשה כוונתו המקורית. ומכאן למדנו כי שאלות רבא נשאלו על אדם שהוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה להעבירם לחצר אחרת. === הדביק פת בתנור === '''הדביק פת בתנור.''' ויש בו אש, ואם הפת תישאר בתנור היא תיאפה, ונמצא שהאדם עבר על מלאכת אופה. '''התירו לו לרדותה.''' להוציאה מהתנור. '''קודם שיבוא לידי איסור סקילה.''' לפני שהפת תיאפה, שאז יתחייב האדם מדין תורה בעונש האמור בתורה. ואם האדם יוציא את הפת לפני שתיאפה הוא לא יתחייב בעונש האמור בתורה. '''פירוש.''' בכל מקום ברי"ף שכתוב 'פירוש', מדובר בתוספת של הרי"ף על האמור בתלמוד. '''הא מילתא מקשו בה רבנן.''' חכמים המאוחרים לתלמוד הקשו קושיא על ההלכה 'הדביק פת בתנור...'. וכעת יביא הרי"ף את הקושיא. '''מכדי רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה.''' בעלי הקושיא מניחים שתי הנחות: (א) רדיית הפת אינה מלאכה. (ב) אם הרדיה אינה מלאכה אזי היא אמורה להיות מותרת לגמרי. כעת, לפני שנמשיך לבאר את הקושיא המיוסדת על שתי ההנחות האלה נדון מעט, במעין 'מאמר מוסגר', בהנחה א', ונברר מדוע רדיית הפת אינה נחשבת למלאכה. ובכן, כל מלאכות שבת פועלות על חפץ, שהוא מושא הפעולה, וכל המלאכות, למעט מלאכת ההוצאה, מחוללות שינוי של תיקון באותו חפץ. הרדייה אינה מחוללת שום שינוי בפת (אלא רק מונעת שינוי לרעה עקב המשך שהיית הפת בתנור), ולכן אין היא נחשבת למלאכה. ולדברינו אלה נוסיף שתי הערות: (א) במשנת 'אבות מלאכות' נבאר את השיקול לקביעת ההוצאה כמלאכה האסורה בשבת חרף העובדה שאין היא מחוללת שינוי של תיקון בחפץ. (ב) בדברינו לעיל נמנענו מהאמירה שמלאכות שבת מחוללות שינוי 'בגוף החפץ', ותחת זאת אמרנו שהן מחוללות שינוי 'בחפץ', וזאת מכיון שישנן מלאכות שאינן מחוללות שינוי בגוף החפץ אבל מחוללות שינוי של תיקון בחפץ, וכגון מלאכות צד ומעמר. '''כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יצאת רדיית הפת ותקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה.''' גם תקיעת שופר, כמו רדיית הפת, אינה מחוללת שינוי של תיקון בשופר עצמו, ולכן אין היא נחשבת כמלאכה. וכיצד מלמד הכתוב הנדרש, שתקיעת שופר אינה מלאכה? התורה אוסרת עשיית 'מְלֶאכֶת עֲבֹדָה' בימים טובים, כולל באחד לחודש השביעי, אבל מחייבת בתקיעת שופר. וְהַבָּרָיְתָא מניחה שאם התקיעה היתה נחשבת למלאכת עבודה התורה לא היתה מחייבת לתקוע בשופר {{ק|(אך נעיר כי ההנחה הזו אינה הכרחית, ולכן נראה שהדרשה אמורה להיחשב כאסמכתא בלבד)}}. ולכאורה היה עולה על הדעת לפרש שהבריתא לומדת את ההיתר לתקוע בשופר מכך שהתורה אוסרת ביום טוב רק 'מלאכת עבודה', היינו, סוג מסוים של מלאכה, שיש בה עבודה {{ק|(ולענייננו כעת לא חשוב מהו אותו 'סוג מסוים' של מלאכה)}}, ותקיעת שופר היא מלאכה שאין בה עבודה, ולכן היא מותרת. ברם, הפירוש הזה אינו מתאים לדברי הברייתא, מכיון שהברייתא אינה אומרת 'יצאת רדיית הפת ותקיעת שופר שהיא מלאכה שאין בה עבודה'. לכן יש לפרש, כפי שאכן פירשנו, שלדעת הבריתא תקיעת שופר אינה מלאכה כלל, שאילו היתה נחשבת למלאכה לא היתה התורה מצווה לתקוע בשופר {{ק|(וכאמור לעיל, נראה שהדרשה אמורה להיחשב כאסמכתא בלבד)}}. ועל כל פנים, לאחר שלמדה הברייתא שתקיעת שופר אינה מלאכה, השליכה את ההלכה הזו אף על רדיית הפת, שאף הרדיה, כמו התקיעה בשופר, אינה מחוללת בחפץ שינוי של תיקון. '''מאי טעמא שריוה רבנן הכא.''' מדוע התירה הבריתא את הרדיה במקרה הנדון בַּבָּרָיְתָא? {{ק|(בכל עדי הנוסח הקרובים לזמנו ומקומו של הרי"ף הנוסח הוא 'מאי טעמא לא שריוה רבנן הכא'. אבל, הנוסח הזה משובש)}}. '''אלא משום שלא יבא לידי איסור סקילה.''' בברייתא מפורש שהיתר לרדות נובע מכך שהרדיה תציל את האדם מחיוב סקילה. '''הא לאו הכי אסירא.''' מֵהַבָּרָיְתָא משמע שלולא השיקול של הצלת האדם מאיסור סקילה אסור היה לרדות. '''והא לאו מלאכה היא.''' לדעת בעלי השאלה הרדיה מותרת לגמרי, אף מדרבנן, ולכן אין שום צורך בשיקול של הצלת האדם מאיסור סקילה כדי להתיר את הרדיה. '''גבן.''' הרי"ף מדבר על עצמו בלשון רבים, בשונה מרש"י. '''לא שרו לה רבנן אלא.''' לדעת הרי"ף הרדיה אסורה מדרבנן. ולהלן מג, ב, מפורש שהתירוה רק לצורך אכילת שלש סעודות. '''דהא לא חזייא לאכילה.''' רב ביבי בר אביי אומר 'קודם שיבוא לידי איסור סקילה' ומכאן שהוא מדבר על אדם שאפה בשבת במזיד. מהנאמר להלן דף יז, א, משתמע בבירור שלכולי עלמא אסור ליהנות בשבת ממלאכת שבת שנעשתה במזיד, ולכן אסור לאכול את הפת עליה מדובר בברייתא, ושוב אי אפשר להתיר את רדייתה מהשיקול של אכילת שלש סעודות. '''אלא כדי שלא יבא לידי איסור סקילה.''' הברייתא מתירה לאדם לעבור על איסור דרבנן כדי להימנע מאיסור תורה. נמצא שהשוכח פת בשוגג וקדש עליו היום מותר לו לרדות משיקול אחד, והוא לצורך סעודות שבת, והאופה פת במזיד מותר לו לרדות משיקול אחר, והוא ההצלה מחיוב סקילה. ==דף ב מדפי הרי"ף== '''מחנות.''' שהיא רשות היחיד. '''לפלטיה.''' שהיא רשות הרבים. המונח 'פלטיה' נתפרש להלן דף ב, א, ד"ה 'ופלטיה'. '''סטיו.''' מילה יוונית שהוראתה 'בנין עמודים מְקוֹרֶה'. הפירוש הזה למילה נודע מהירושלמי בתענית על משנת חוני המעגל. במשנה נאמר 'עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים', ועל המשפט הזה מובא בירושלמי 'הדא אמרה הר הבית מְקוֹרֶה היה. ותני כן, אסטיו לפנים מסטיו היה'. וּמֵהַבָּרָיְתָא הנוכחית, המדברת על 'המוציא מחנות לפלטיה דרך סטיו', משתמע שהסטיו הוא מקום בצידי רשות הרבים. '''מהלך כעומד דאמי.''' ונחשב הדבר שהחפץ נח בסטיו. ומשתמע בבירור שאם עמד בסטיו פטור לכולי עלמא, מכיון שהסטיו אינו רשות הרבים ואינו רשות היחיד. '''דסבר.''' בן עזאי סבר. '''מודה בן עזאי בזורק.''' מרשות היחיד לרשות הרבים דרך סטיו, שהוא חייב, כי החפץ לא נח בסטיו. תניא נמי הכי. בבריתא מפורש כדברי רבי יוחנן. ובבבלי שבת ז, א, הובאה מחלוקת אמוראים בשאלה אם 'בין העמודים' נדון כרשות הרבים. והרי"ף לא הביא את המחלוקת הזו מכיון ש'בין העמודים' הוא הסטיו שבצידי רשות הרבים, וּבַבָּרָיְתָא הנוכחית כבר נקבע שאין דינו כרשות הרבים. ===גדרי הרשויות השונות=== לאחר שמנתה הבריתא ארבע רשויות, יבוארו כעת גדרי שתי הרשויות הראשונות. '''גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה.''' הגדר עצמה היא רשות היחיד. '''סרטיא.''' מילה יוונית, והוראתה, דרך המוליכה מעיר לעיר. הַבָּרָיְתָא אינה מגדירה רוחב מסוים לסרטיא. ובבבלי [[שבת צט א|שבת צט, א]], מובאת שמועה המניחה שקיים רוחב מינימלי לרשות הרבים. והרי"ף לא הביא אותה שמועה שכן הַבָּרָיְתָא הנוכחית חולקת עליה, שהרי הבריתא לא הזכירה רוחב מינימלי לא לסרטיא ולא למבואות המפולשים. '''ופלטיה.''' מילה יוונית, והוראתה, רְחָבָה המצויה בעיר ומשמשת למסחר. '''גדולה.''' התאור 'גדולה' מוסב רק על פלטיה, ואינו מוסב על הסרטיא, ר' לעיל ד"ה 'סרטיא'. '''ומבואות המפולשין.''' הבריתא מתייחסת לצורת בנייה עירונית שיש בה מתחמים מוקפים בגדר כאשר בכל מיתחם יש בתים הפתוחים לחצר, ומכל חצר יש פתח או ישירות לרשות הרבים, או למבוי דרכו אפשר להגיע לרשות הרבים. ומאליו ברור שבצידי המבוי היו מחיצות, שהן למעשה אותם גדרות של החצרות. מבוי שאינו מפולש הוא זה שיש לו מחיצות משלשה כיוונים, ורק מכיוון אחד שלו אפשר להגיע לרשות הרבים. מבוי מפולש הוא זה שיש לו מחיצות רק משני כיוונים, ומכל אחד משני הכיוונים שבהם אין מחיצות אפשר להגיע לרשות הרבים. הבריתא אינה מזכירה תנאי של רוחב מינימלי בהגדרת מבוי המפולש, ור' לעיל ד"ה 'סרטיא'. כעת תבואר הרשות השלישית, הכרמלית. '''הים והבקעה.''' הבריתא מתייחסת לים ובקעה, אבל לא להרים. הים הוא מקום שהרבים אינם מצויים בו כלל, ואף על פי כן הוא אינו נחשב לרשות היחיד. הבקעה היא מקום מישורי יחסית להרים, התעבורה בה נוחה יותר מאשר בהר, ולכן הרבים עשויים להיות מצויים בה יותר מאשר בהר, ואף על פי כן היא אינה נחשבת לרשות הרבים. ומאליו ברור שההרים אינם נחשבים כרשות היחיד, קל וחומר מהים, ואינם נחשבים כרשות הרבים, קל וחומר מבקעה. ואף הַמִּדְבָּר אינו נזכר בבריתא. והוא דומה לים, שהרבים אינם מצויים בו. '''והאצטונית.''' אסטונית, סטיו. מקום מְקוֹרֶה בצידי רשות הרבים. '''והכרמלית.''' המילה 'כרמלית' מורכבת מהמילה 'כרמל' המופיעה במקרא, בתוספת הסיומת '-ית'. המילה 'כרמל' מורכבת אולי מהמלים 'כרם אל'. נציין שהשמות במשקל 'כֶּרֶם' נֶהֱגִים בערבית ספרותית במשקל 'כַּרְמְ', והרי לנו 'כַּרְמְ אֵל'. 'כַּרְמֶל'. נראה אפוא שהכרמלית היא מטע עצי פרי. והמטע הזה דומה אולי לבקעה, שאנשים מצויים בו תקופה מסוימת במהלך השנה, בגלל הפירות. ונראה שלעניין רשויות שבת אף מטע עצי סרק ייחשב למקום שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים, ואנשים מצויים בו כדי ללקט עצים לצרכים שונים. '''ואין נושאין ונותנין בתוכם.''' אין מעבירים בהם חפץ למרחק של ארבע אמות או יותר. לאחר שנתבארו שלש הרשויות הראשונות, יבואר כעת מעמדם של שני מקומות שיש להם מעמד ביניים, בין רשות היחיד ובין כרמלית. '''חצרות של רבים.''' חצר שפתוחים אליה מספר בתים. '''עירבו מותרין.''' כדי לערב את בני החצר יש להניח באחד הבתים פת שלמה השייכת לכל הדיירים שביתם פתוח לחצר, ולומר: 'בעירוב זה יהיה מותר לכל בני החצר להוציא ולהכניס מבית לבית בשבת'. וכדי לערב את בני המבוי יש להניח באחד הבתים מאכל השייך לכל הדיירים שחצרם פתוחה למבוי, ולומר: 'בזה השיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצרות למבוי בשבת'. ומשתמע מהברייתא בבירור שאין העירוב מועיל למבוי המפולש, שהוא רשות הרבים. כעת תבואר הרשות הרביעית, מקום פטור. '''אסקופה.''' מפתן הבית. המקום שהוא מחוץ לדלת, מתחת למשקוף ובין שני עוביי קירות הבית. ולהלן {{ק|(דף ג, א)}} נתפרש שֶׁבַּבָּרָיְתָא מדובר באסקופה שאין בה ארבעה טפחים. ואם היה באסקופה הזו ארבעה על ארבעה טפחים היא היתה נדונה כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, שהיא כרמלית {{ק|(להלן ב, ב)}}. '''נוטל מבעל הבית ונותן לו, מעני ונותן לו.''' זוהי ההלכה המאפיינת את הרשות הרביעית, שהיא מקום פטור, ומותר להעביר ממנה הן לרשות היחיד, שם נמצא בעל הבית, והן לרשות הרבים, שם נמצא העני. '''ובלבד שלא יטול.''' אם נניח שבעל הבית והעני מייצגים את רשות היחיד ורשות הרבים, אזי אין בברייתא התייחסות לשאלה האם מותר לעומד באסקופה 'לתווך' בין רשות היחיד, ובין כרמלית או חצר שאינה מעורבת {{ק|(ור' להלן ג, א, ד"ה 'ובלבד שלא יחליפו')}}. '''אטו כולהו לאו כרמלית נינהו.''' השאלה הזו מניחה שהמונח 'כרמלית' בא בהוראה מופשטת. ברם, בתשובה המובאת כעת מייחסת השמועה למונח 'כרמלית' התכוונות למקום מסוים. ומהו אותו מקום? '''לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים.''' מקום שיש לו שלש מחיצות משלשה כיוונים, והכיוון ללא מחיצה פונה ישירות לרשות הרבים. '''ככרמלית דמיא.''' נעיר שאותה קרן זוית נחשבת לכרמלית רק אם יש בה ארבעה טפחים, כדברי רב דימי עצמו, להלן דף ב, ב. ואם אין בה ארבעה היא נחשבת למקום פטור, כחורי רשות הרבים {{ק|(ר' להלן דף ב, ב, ד"ה 'אף על גב דגביהי עשרה')}}, וכאסקופה {{ק|(להלן ג, א, 'כגון דלית ביה ארבעה')}}. '''אין כרמלית פחותה מארבעה.''' מקום שאין בו ריבוע של ארבעה על ארבעה טפחים אינו יכול להיות כרמלית. '''ותופסת עד עשרה.''' אם יש מקום הנחשב לכרמלית, אזי כל ההלכות שנאמרו בברייתא לעיל ביחס לכרמלית {{ק|('אין נושאין ונותנין בתוכם... ואין מוציאין מתוכן לרשות הרבים...')}} תְּקֵפוֹת אך ורק בתוך אותם עשרה טפחים הקרובים לקרקע, ואין להלכות האלה תוקף מעל אותם עשרה טפחים. '''מקולי רשות היחיד.''' שהאיצטונית למשל, שאין בה שיעור ארבעה על ארבעה, אינה נחשבת לכרמלית, כשם שגדר גבוהה עשרה שאין בה שיעור ארבעה על ארבעה אינה נחשבת לרשות היחיד. וזו נחשבת לקולא של רשות היחיד בלבד, מכיון שרשות הרבים אינה חייבת להיות בשיעור מסוים {{ק|(לעיל א, ב, ד"ה 'סרטיא')}}. '''ומקולי רשות הרבים.''' שבקעה למשל 'תופסת' רק עד עשרה טפחים, כשם שרשות הרבים 'תופסת' רק עד עשרה טפחים. וזו נחשבת לקולא של רשות הרבים בלבד, מכיון שרשות היחיד 'תופסת' עד הרקיע. ואמנם, בדברי הרי"ף עד כה לא נשנתה ההלכה שרשות הרבים 'תופסת' רק עד עשרה טפחים. ההלכה הזו ידועה מהמשנה בפרק י, ג: 'הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באוויר', והובאה המשנה הזו ברי"ף להלן לו, ב. ברם, ההלכה שרשות הרבים 'תופסת' רק עד עשרה תקפה לעניין הזורק בלבד, והמעביר חפץ ברשות הרבים שלא בזריקה, וכגון בהושטה או בהליכה, חייב {{ק|(כך דברי רבי אלעזר המובאים להלן ברי"ף לה, ב)}}. ולא מצאתי התייחסות ברי"ף לשאלה האם אסור להעביר חפץ בכרמלית למעלה מעשרה בהושטה או בהליכה. === פרטי דינים ברשויות === '''בית.''' סתם בית יש בו ארבעה על ארבעה. '''שאין בו.''' בגובהו הפנימי. '''וקירויו משלימו לעשרה.''' בגובהו החיצוני יש עשרה. '''על גגו מותר.''' שהרי נתקיימו בגג הַגְדָּרוֹת רשות היחיד. '''בתוכו אין מטלטלין.''' שהרי מחיצותיו אינן גבוהות עשרה. הבית הזה עשוי להימצא או ברשות הרבים או בכרמלית, ולכן בכל מקרה אסור לטלטל בו. '''חקק בו.''' בקרקע הבית. '''והשלימו.''' את גובהו הפנימי של הבית, במקום שמעל החקק. '''הוי חורי רשות היחיד.''' נניח שקרקעית הבית {{ק|(שגובהו תשעה)}} היא ריבוע שאורך צלעו עשרה, וחקק בדיוק באמצע הבית ריבוע בעומק טפח שאורך צלעו ארבעה. נמצא שמקום החקק הוא רשות היחיד, שהרי רוחבו ארבעה וגובהו עשרה, ובכל צידי אותה רשות היחיד יש 'מעטפת' של חור בגובה תשעה ובעומק שלשה. '''חורי רשות הרבים.''' חור בכותל של רשות היחיד, כאשר החור פתוח רק לרשות הרבים. '''וגביהי עשרה.''' קרקעית החור גבוהה לפחות עשרה טפחים מעל קרקעית רשות הרבים. '''הוו להו כרשות היחיד.''' שהרי הכותל הוא בדיוק אותה 'גדר שהיא גבוהה עשרה', וכפי שלמדנו בברייתא 'ארבע רשויות לשבת'. '''ולא גביהי עשרה.''' קרקעית החור היא מתחת לגובה עשרה, ואפילו אם קרקעית החור אינה גבוהה כלל מקרקעית רשות הרבים. הוו להו כרמלית. החור אינו רשות היחיד מכיון שאינו בגובה עשרה, הוא אינו רשות הרבים מכיון שהקו החיצוני של הכותל הוא הגבול של רשות הרבים, והוא אינו מקום פטור מכיון שיש בו ארבעה על ארבעה. '''אף על גב דגביהי עשרה.''' למרות שמתקיים אחד משני התנאים המגדירים רשות היחיד. ומסתבר שגם אם החור אינו גבוה עשרה, ואפילו אינו גבוה שלשה, הוא ייחשב למקום פטור. נמצא אפוא שהאסקופה הפתוחה לרשות הרבים, שהיא מצויה בין שני עוביי קירות הבית ומתחת למשקוף, הינה 'מקרה פרטי' של 'חורי רשות הרבים'. == נעץ קנה (דף ב עמוד ב)== '''קנה.''' סתם קנה אין בו רוחב ארבעה. '''חייב.''' לעיל בדף א, א, למדנו שקיימת הדרישה להנחה במקום ארבעה. וכעת אנו מבינים שהדרישה הזו קיימת רק בפעולת הנחה שעושה האדם לאחר העברה, ולא בתנוחת החפץ לאחר שנזרק {{ק|(ור' להלן בדף ג, א, בשמועת 'עמוד גבוה תשעה...')}}. === כוורת (דף ב עמוד ב - ג עמוד א) === '''כוורת.''' כלי קיבול בעל צורה הנדסית של גליל. אחד מבסיסיה הוא תחתית הכלי, והבסיס האחר הוא פתח הכלי. '''גבוהה.''' גובה הכוורת הוא המרחק בין הבסיסים. '''ורחבה.''' רוחב הכוורת הוא קוטר הבסיס שלה. '''פטור.''' כוורת כזו היא רשות היחיד, שכן היא חוסמת בתוכה צורה הנדסית של תיבה המקיימת את הגדרות רשות היחיד: גובהה עשרה, ובסיסה ריבוע שאורך צלעו ארבעה. הכוורת הזו נושאת עימה את הגדרתה כרשות היחיד לכל מקום בו היא נמצאת, ולכן פטור. '''חייב.''' כוורת כזו אינה רשות היחיד, שכן היא חוסמת בתוכה תיבה בעלת בסיס שאורך צלעו קטן מארבעה, והרי היא חפץ רגיל. רשות הרבים תופסת רק עד גובה עשרה. ואם גובהה של הכוורת אינו גדול מעשרה, הרי שכולה נמצאת בתוך רשות הרבים, ולכן חייב. '''שאי אפשר שיהא חללה ארבעה על ארבעה.''' המילה 'חללה' רומזת לכוורת, וכוונת המשפט היא זו: 'שאי אפשר לחסום בחלל הכוורת ריבוע שאורך צלעו ארבעה'. '''אלא בשיש בה רוחב ששה.''' המילה 'בה' רומזת לכוורת. במשפט הזה נאמר שכדי לחסום בכוורת הזו תיבה בעלת בסיס שאורך צלעו ארבעה, צריך שבסיס הכוורת יהיה בקוטר ששה. ובדבריו עתה יסביר הרי"ף את הקביעה האריתמטית הזו. תחילה מניח הרי"ף את היסוד האריתמטי, והוא '''כל אמתא בריבועא, אמתא ותרין חומשי באלכסונא.''' אורך האלכסון של ריבוע שצלעו אמה, הוא אמה ושתי חמישיות {{ק|(ור' להלן סד"ה 'ועוד הוספנו')}}. לכן, בריבוע שאורך צלעו ארבעה, אורך האלכסון הוא ד' טפחים ועוד שתי חמישיות של ד' טפחים, שהם ה' טפחים ושלש חמישיות של טפח. אלכסון באורך הזה הוא קוטר עיגול החוסם את הריבוע הזה. נמצא אפוא שהמשפט 'אי אפשר שיהא חללה ארבעה על ארבעה אלא בשיש בה רוחב ששה' אינו מדויק, והמשפט המדויק הוא 'אי אפשר שיהא חללה ארבעה על ארבעה אלא בשיש בה רוחב חמישה ושלש חמישיות'. הרי"ף יתיחס לאי הדיוק הזה מיד להלן. '''להוסיף ברוחב העיגול.''' להוסיף לרוחב העיגול. '''ועוד הוספנו שני חומשין לעובי שתי המחיצות של כוורת.''' כעת מתייחס הרי"ף לכך שאביי דיבר על כוורת שקוטרה גדול בשתי חמישיות הטפח מקוטר כוורת שניתן לחסום בה ריבוע שאורך צלעו ארבעה. הרי"ף מבאר שאביי התייחס לכוורת שעובי דופנה הוא חמישית הטפח, ולכן דיבר אביי על כוורת שקוטר בסיסה ששה טפחים. כעת נעיר שהכלל האריתמטי המובא ברי"ף אינו מדוייק. השורש הריבועי של 2 אינו 1.4 אלא קצת יותר. הרי"ף עצמו אינו מתייחס לאי הדיוק הזה. אנו נוכל להציע שעובי הדפנות אינו חמישית הטפח כדברי הרי"ף, אלא קצת פחות מחמישית הטפח, וכך נוכל 'לקזז' את אי הדיוק האריתמטי. '''אפילו אינה רחבה ששה.''' ויש בגובהה עשרה. '''לקרומיות של קנה.''' חלקים של החומר ממנו עשויה הכוורת, והם בולטים מעט כלפי מעלה, ונמצא שלא כל הכוורת מונחת ברשות הרבים, ולכן פטור. '''כפאה.''' משפט זה הוא המשך ישיר של דברי אביי. תחילה דיבר אביי על כוורת שהאדם זרק אותה כאשר בסיסה פונה כלפי מטה ופיה פונה כלפי מעלה, וכעת מדבר אביי על כוורת שהאדם זרק אותה כאשר בסיסה פונה כלפי מעלה ופיה פונה כלפי מטה. ומשתיקת הרי"ף נראה שבמשפט 'כפאה על פיה' מתייחס אביי הן לכוורת שרחבה ששה והן לכוורת שרחבה קטן מששה. '''על פיה.''' אם אדם זורק לרשות הרבים כוורת שפיה פונה כלפי מטה, אזי לאחר שמחיצות הכוורת כבר נכנסו בשיעור 'משהו' לתוך גובה שלשה מעל קרקע רשות הרבים ניתן לראותן כמתארכות לכיוון הקרקע, ובכך נמצא כי הכוורת כבר נחה על גבי הקרקע. '''שבעה ומה שהוא חייב.''' כאשר נכנסה הכוורת בשיעור 'משהו' לתוך גובה שלשה מעל הקרקע נמצא שכולה בתוך עשרה טפחים של רשות הרבים, ולכן חייב. ואמנם, לאחר שנכנסה הכוורת בשיעור 'משהו' לתוך עשרה טפחים ניתן לראות את מחיצותיה כמתארכות לכיוון הקרקע, אבל להארכת המחיצות אין משמעות הלכתית שכן בעת ה'הארכה' כבר נכנסה הכוורת כולה לרשות הרבים, ואפילו אם יש ברוחב הכוורת ששה יהיה הזורק חייב, שהרי היא הופכת לרשות היחיד רק לאחר השלב בו נכנסה כולה לרשות הרבים, ובשלב בו נכנסה כולה לרשות הרבים האדם כבר התחייב בזריקתה. '''שבעה ומחצה פטור.''' בשעה שנכנס 'משהו' של הכוורת לגובה שלשה וניתן לראות את מחיצותיה כמתארכות אכן נחשב הדבר שהכוורת נחה על גבי הקרקע, אך בשלב הזה עדיין לא כל הכוורת ברשות הרבים, ולכן פטור. ואמנם, לכאורה צריכה היתה ההלכה לִשְׁנוֹת 'שבעה ושני משהו פטור', שכן עבור כוורת שגובהה שבעה ושני משהו, אחרי שנכנס משהו שלה לתוך שלשה עדיין יש 'משהו' שלה למעלה מעשרה. אך הרי"ף, בשונה מרש"י, לא פירש שהפטור תקף גם בשיעור 'שבעה ושני משהו'. ואפשר שהרי"ף נמנע מלפרש כך מכיון שעבור כל יחידת אורך קטנה ניתן למצוא יחידת אורך קטנה ממנה, ולכן השיעור של 'שני משהו' אינו ניתן למימוש מבחינה הלכתית. על כרחך נאלצו החכמים לקבוע את הפטור לשיעור של שבעה ועוד יחידה מספרית מוגדרת. ומכיון שההלכה של 'הארכת מחיצות' היא פרי עיונם של החכמים, קבעו הם את היחידה המספרית המוגדרת לשיעור של מחצית הטפח. והחכמים לא קבעו שהמעבר מֵהַחִיּוּב לַפְּטוֹר בהילכת הכוורת יהיה בשיעור של שבעה ורבע, או שבעה וחמישית, שאין לדבר סוף. '''מחיצות לתוכן עשויות.''' ההלכה של 'הארכת מחיצות' תקפה רק במצב בו אילו היו המחיצות בפועל יותר ארוכות אזי השימושיות שלהן היתה טובה יותר. מחיצה העשויה כלפי חוץ מיועדת להגן על הַפְּנִים מפני כניסה של דבר מה מבחוץ. ככל שמחיצה כזו היא ארוכה יותר כך יש לה כח הגנה טוב יותר, ולכן יש ביחס אליה תוקף להלכה של הארכת מחיצות. לעומת זאת, מחיצה העשויה כלפי פנים מיועדת בדרך כלל לְעַצֵּב כלי לשימוש מסוים. ישנם כלים שהשימושיות שלהם מחייבת דווקא מחיצות פחות גבוהות, ולפחות ביחס אליהם אין תוקף להלכה של הארכת המחיצות. ורב אשי טוען שמחיצות הכוורת עשויות לתוכן, ולא כדי להגן על פנים הכוורת מפני כניסת חפץ מהחוץ. ===עמוד גבוה תשעה (דף ג עמוד א)=== '''עמוד גבוה תשעה.''' בדברי עולא לא נזכר תנאי על מידות רחבו של העמוד, ונראה שדבריו תקפים אף ביחס לעמוד שאין בו רוחב ארבעה. '''וזרק.''' עולא אינו אומר '...וכתף על גביו', אלא '...וזרק ונח על גביו', ומכאן שדבריו תקפים רק בזריקה, ולא בהושטה. בפעולת הזריקה אין מרכיב של הנחה, וממילא לא קיימת הדרישה להנחה על גבי מקום ארבעה. ור' לעיל ב, ב, בהילכת רב חסדא ביחס לקנה. '''כל פחות משלשה מדרס דרסי ליה רבים.''' משתיקת הרי"ף משתמע שלכלל הזה אין יוצא מהכלל, וזאת כשיטת רב אשי בשמועת 'לבנה זקופה' (בבלי [[שבת ז א|שבת ז, א]], עיין שם). '''משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה.''' משתמעת בבירור ההלכה שמקום גבוה שלשה שהרבים אינם דורסים בו אינו נחשב כרשות הרבים, וזאת כשיטת אביי ורבא בשמועת 'לבנה זקופה' (בבלי שבת ז, א, עיין שם). '''גומא מאי.''' האם גומא בעומק של יותר משלשה ופחות מעשרה נחשבת לרשות הרבים? השאלה מוסבת הן על גומא שרוחבה ארבעה או יותר והן על גומא שרוחבה קטן מארבעה, ובלבד שרוחבה מאפשר שימוש סביר, ולו גם בדוחק. השאלה אינה מוסבת על גומא בעומק של עשרה או יותר, כי עבור גומא בעומק הזה, אם יש בה רוחב ארבעה הרי היא רשות היחיד, ואם אין בה רוחב ארבעה הרי היא מקום פטור. והשמועה אינה מדמה את דין הגומא לדין חורי רשות הרבים, מכיון שחורי רשות הרבים מצויים מחוץ ל'גבול' רשות הרבים, בעוד שהגומא מצויה כולה בתוך רשות הרבים, ולכן האומר שחורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים עשוי להסכים שהגומא נחשבת כרשות הרבים. ואם יתברר שגומא בעומק של יותר משלשה ופחות מעשרה אינה רשות הרבים, אזי אם יש בה ארבעה היא נחשבת לכרמלית, ואם אין בה ארבעה היא מקום פטור. '''הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך.''' המשפט הזה אינו קשור כלל לענייננו, והוא הובא רק אגב המשפט השני 'תשמיש על ידי הדחק...' (ר' בבלי [[שבת ק ב|שבת ק, ב]]), שהוא המשפט המנמק את ההלכה של רבא. '''תשמיש על ידי הדחק.''' שימוש בגומא שעומקה משלשה ומעלה נחשב לתשמיש על ידי הדחק, אבל שימוש בעמוד שגובהו תשעה אינו נחשב לתשמיש על ידי הדחק. ===זירזא דקני=== '''לא מחייב.''' לא יכול להגיע לכלל חיוב. '''עד דעקר להו.''' עד שיעקור את כל חבילת הקנים ממקומה, ולא רק את חלקה. ואם הוא מעמיד את החבילה ומפיל אותה אין שום נקודת זמן שבה כל החבילה נעקרה ממקומה. '''והשליכה לפניו.''' ואפילו אם לפני שהשליכה היה רגע בו החבילה היתה בתנוחה מוחלטת. ==אדם עומד על האסקופה== '''אדם עומד על האסקופה.''' זוהי ההלכה האחרונה בברייתא של ארבע רשויות שבת שהובאה לעיל דף ב, א. '''ואסקנא מקום פטור.''' אפילו אם הבית פתוח ישירות לרשות הרבים, שכן האסקופה נדונה כחורי רשות הרבים {{ק|(ר' לעיל דף ב, ב, 'אף על גב דגביהי עשרה')}}. '''כגון דלית ביה ארבעה על ארבעה.''' ואם היה בה ארבעה היתה נחשבת לכרמלית אפילו אם היא סמוכה לרשות הרבים, שהרי מתקיימים באסקופה הזו התנאים של קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים {{ק|(לעיל דף ב, ב)}}. '''מקום שאין בו ארבעה על ארבעה.''' והמקום גבוה יותר משלשה ופחות מעשרה. '''מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו.''' וזו בדיוק ההלכה בברייתא של ארבע רשויות ביחס לאסקופה. '''ובלבד שלא יחליפו.''' ואין בדברי רבי יוחנן התייחסות לשימוש במקום פטור כמקום 'מתווך' בין רשות היחיד, ובין כרמלית או חצר שאינה מעורבת {{ק|(ור' לעיל ב, א, 'ובלבד שלא יטול')}}. '''אחרים אומרים.''' בבבלי [[שבת ו א|שבת ו, א]], מובאת הברייתא 'ארבע רשויות לשבת', ודברי 'אחרים' מובאים בסופה. לפי פשוטה של הברייתא המובאת בבבלי דיברו גם 'אחרים' באסקופת בית, ושיטתם חולקת על הדעה 'אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו... ואם נטל ונתן שלשתם פטורים'. ברם, בשמועה [[שבת ט א|בדף ט, א]], מובאת מחלוקת בשאלה האם 'אחרים' מדברים גם הם באסקופת בית, כמו עיקר הברייתא, או שהם מדברים על אסקופת מבוי. הרי"ף בחר בדעה הגורסת ש'אחרים' דיברו באסקופת מבוי, ולכן ניתק את דברי 'אחרים' מעיקר הברייתא. את הברייתא הביא הרי"ף לעיל בדף ב, א, ואת דברי 'אחרים' הביא הרי"ף רק כעת. '''וחציו.''' בלשון זכר, מוסב על מפתן המבוי, המכונה גם 'אסקופה', ולמעשה הכוונה לפתח המבוי. ונראה שרוחב הפתח היה צר מרוחב המבוי (אולי בגלל הקושי לבנות ולתחזק דלתות רחבות), כעת, אם יש קורה מעל פתח המבוי אבל היא אינה מגיעה עד קצהו החיצוני של הפתח, אזי נוכל לומר על אותו פתח כי '''חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים.''' המונח 'חצי' מופיע בלשון מקרא ובלשון חכמים אף בהוראת 'חלק' {{ק|(ר' [[ישעיהו מד]], טז יז, ו[[משנה פאה ב ז|משנת פאה ב, ז]])}}. '''פתח פתוח כלפנים.''' פתח פתוח פירושו דלתות פתוחות. לדעת רב עצמו, החלק שמתחת לקורה נחשב לחלק מהמבוי {{ק|(ר' בבלי [[עירובין ח ב|עירובין ח, ב]])}}, והחידוש בדבריו כאן הוא שכאשר הפתח פתוח, אזי אף החלק החיצוני של הפתח, זה המצוי מחוץ לקורה, שייך למבוי. וכך הם דברי בעל המאור על אתר: 'יש כח בקורה המתרת למשוך אף מה שבחוץ, לפנים'. שִׁיּוּךְ החלק החיצוני של הפתח למבוי (להלן, בקיצור, 'שִׁיּוּךְ') תורם למניעת סכנה של נפילת הקורה. ומדוע? לולא הַשִּׁיּוּךְ היו האנשים 'מרחיקים' את הקורה כלפי חוץ ככל האפשר כדי להגדיל את שטח המבוי, אך בכך גְּדֵלָה הסכנה שהקורה תיפול. הַשִּׁיּוּךְ מנטרל את המוטיבציה 'להרחיק' את הקורה כלפי חוץ, מאפשר את משיכת קורת המבוי מעט פנימה, ובכך קָטֵן הסיכון שהקורה תיפול. {{ק|[דף ג' ע"ב]}} '''פתח נעול כלחוץ.''' הַשִּׁיּוּךְ הוא חידוש הלכתי, והוא נקבע משום שכאשר הפתח פתוח אזי קיימת רציפות בין המבוי ובין החלק החיצוני של הפתח, זה המצוי מחוץ לקורה, והרציפות מקלה על האפשרות המעשית להשתמש בחלק החיצוני של הפתח לשימושים הנעשים במבוי עצמו. כאשר הפתח נעול מתבטלת הרציפות הזו, וקשה יותר להשתמש בחלק החיצוני של הפתח לשימושים הנעשים במבוי עצמו, ולכן מתבטל החידוש שנשען למעשה על אותה רציפות. ודבר ברור הוא שגם כאשר הפתח נעול נחשב המקום שתחת הקורה לחלק מהמבוי, שכן הוא נחשב כחלק מהמבוי לא מצד שניתן להשתמש בו לשימושים הנעשים במבוי, אלא מצד היותו מתחת לקורה. == משנת לא ישב אדם לפני הספר (דף ג עמוד ב) == '''סמוך למנחה.''' היום נחלק לשתים עשרה שעות, וזמן מנחה הוא בשעה שש ומחצה. 'סמוך למנחה' פירושו מעט זמן לפני שש ומחצה, אך המשנה נמנעה מלהגדיר את השעה המדויקת ממנה והלאה 'לא ישב אדם לפני הַסַּפָּר'. ולפי דרכנו למדנו שחלק מהשיעורים בהלכה נקבעים באופן כללי בלבד, ומימושם המדויק בפועל מסור לאדם הַמְּכַוֵּן את ליבו לשמיים, מזדהה בפנימיותו עם ההלכה, ורוצה לקיים את הוראותיה. וכך הם דברי רבי יוסי במשנת [[משנה כלים יז ו|כלים יז, ו]], במדידת 'ביצה בינונית': 'הכל לפי דעתו של רואה'. ור' שם דעה שונה של רבי יהודה. '''בורסקי.''' עיבוד עורות בעלי חיים. '''ואם התחילו.''' סמוך למנחה, או מתי שהוא לאורך זמן מנחה. ולפי פשוטה של המשנה אפשר שהכוונה אפילו לקראת סוף זמן מנחה. '''אין מפסיקין.''' ניתן היה לפרש שהמשנה מתירה לעוסק בעיסוקים האלה לבטל את תפילת המנחה, וזאת מכיון שאין דעתו פנויה לתפילה. ור' דברי רב המובאים בבבלי [[עירובין סה א|עירובין סה, א]]: 'כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל', וכן דברי רבי אלעזר שם: 'הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים'. אך להלן ד, א, בשמועת זעירי 'הני חברין בבלאי', מובאות שתי תשובות של השמועה לשאלה מסוימת, ובפשטות נראה כי אותן תשובות מיוסדות על ההבנה שהמשנה התירה רק לדחות את תפילה המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. '''ומפסיקין לקרית שמע.''' שהכוונה הנדרשת בה מועטת. '''ואין מפסיקין לתפילה.''' שהכוונה הנדרשת בה מרובה. === הפסקה לתפילה (דף ד עמוד א - עמוד ב) === '''אסיקנא סמוך למנחה גדולה.''' האיסור להתחיל את העיסוקים האלה סמוך למנחה גדולה מעודד תפילת מנחה בתחילת זמן מנחה גדולה. נראה כי המשנה מבקשת לכונן עבור האדם סדר יום הכולל באמצעו הפסקה משטף העיסוקים ועמידה לפני ה' בתפילה, ובכך לסייע לאדם לעמוד במלוא שיעור קומתו הרוחנית מול המכבש של שטף חיי המעשה. ואף השבת קובעת הפסקה משטף חיי המעשה, ובכך נמצא קשר פנימי בין משנתנו ובין מסכת שבת. '''תספורת דידן.''' תספורת שלנו, והיא התספורת הרגילה, שאינה אורכת זמן רב. '''הזוג.''' המספריים. '''יתעלפה.''' יתעלף. '''מעפורת.''' עטיפה שאינה מכסה ראשו ורובו של אדם {{ק|(תוספתא כפשוטה למגילה ג, ל)}}. '''משיקשור בין כתיפיו.''' כנראה מדובר על לבישת בגדי עבודה. '''הא לן.''' כדברי רב, שירד לבבל ונשאר שם. '''והא להו.''' כדברי רבי חנינה, שהיה רק בארץ ישראל. '''אמר זעירי הני חברין בבלאי.''' זעירי עצמו היה בבלי שלמד בארץ ישראל. נראה שהוא אמר את ההלכה הזו בהיותו בארץ ישראל, וההלכה נאמרה לתלמידים בבליים נוספים שהיו עימו בארץ. '''למאן דאמר תפילת ערבית רשות.''' נראה שבני ארץ ישראל סברו שתפילת ערבית חובה, אך בקרב בני בבל נחלקו הדעות: היו מי שסברו שהיא חובה, והיו מי שסברו שהיא רשות. לכן אמר זעירי את דבריו רק לתלמידים מבבל, ולא לתלמידים מארץ ישראל. '''כיון דשרא ליה המייניה.''' לפי דברי השמועה בהמשך עולה שזעירי דיבר על התרת חגורה לפני אכילה. בהבנה הזו יש קושי, שהרי זעירי היה בבלי, ועבור בני בבל תחילת האכילה נקבעת לא בהתרת החגורה אלא בנטילת ידיים. ברם, אפשר ליישב את הקושי הזה בידיעה שלפי גירסת הרי"ף היה זעירי תלמיד של רבי חנינא {{ק|(רי"ף לשבת דף סז, ב, 'כתיב בפינקסיה דזעירי, אמרית קדם ר', ומנו? רבי חנינא')}}, ואפשר שבתקופת שהותו בארץ ישראל הוא קיבל על עצמו, אולי יחד עם חבריו הבבליים, את ההנהגה שלימד רבו, שהיא ההנהגה של בני ארץ ישראל, ולפיה נקבעת תחילת האכילה בהתרת החגורה. '''מטרחינן.''' נראה שבני בבל הלומדים בארץ ישראל נהגו בפועל להתפלל ערבית, ככל הנראה בהשראת המנהג של בני ארץ ישראל שראו את תפילת ערבית כחובה. '''לא מטרחינן ליה.''' לפי דברי השמועה בהמשך עולה שזעירי התיר רק לדחות את התפילה, אך לא לְבַטְּלָהּ. '''והא תפילת המנחה.''' השמועה שואלת מדוע יסד זעירי את ההיתר להמשיך בסעודה על השיקול שתפילת ערבית רשות, שהרי המשנה התירה לאדם להמשיך את סעודתו אף בזמן תפילת המנחה, שהיא חובה. '''התם לא שכיחה שכרות.''' בזמן מנחה לא שכיח שהאדם ישתכר, שאין האדם רוצה להתבטל ממלאכת יומו, ולכן קטן החשש שדחיית התפילה לאחר תום הסעודה תגרום לביטול התפילה. '''הכא שכיחא שכרות.''' בזמן ערבית שכיח שהאדם ישתכר, וההיתר לדחות את תפילת ערבית עלול לגרום לביטול התפילה. לכן ביסס זעירי את ההיתר לדחיית תפילת ערבית אף על השיקול שתפילת ערבית רשות. התשובה 'הכא שכיחא שכרות' רלוונטית אם נניח שהמשנה התירה רק לדחות את תפילת המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. אם היינו מפרשים שהמשנה התירה אף לבטל את התפילה, אזי החשש לשכרות לא היה שיקול שמכוחו היה מקום לחייב את האדם להפסיק לתפילה, שכן אם ההיתר שלא להפסיק תקף אף במחיר ביטול התפילה, אזי מה איכפת לנו אם האדם ישתכר ויבטל את התפילה? '''דקביע ליה זימנא.''' המילה 'קביע' באה בהוראת 'קצוב', ולפי ההקשר ברור שהכוונה היא 'קצוב וקצר'. ואכן, זמן תפילת ערבית, שהוא כל הלילה, כפול מזמן מנחה, שהוא מחצית היום. '''מירתת ולא אתי למפשע.''' חרד שמא יעבור זמן המנחה, וכאשר יסיים את אכילתו יעמוד מיד לתפילת מנחה ולא ידחה אותה. ושוב, התשובה 'מירתת ולא אתי למפשע' מיוסדת על ההנחה שהמשנה התירה למי שהתחיל באותם עיסוקים רק לדחות את תפילת המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. '''והשתא נהוג כולי עלמא.''' אפשר שהניסוח המקורי היה: או 'והשתא [ד]נהוג...', או '[ו]אע"ג'. '''רמי פוזמקיה.''' לבש גרביים. '''שרי גלימיה.''' התיר קשרי גלימתו. '''ופכר ידיה.''' חבק ידיו באצבעותיו. '''כי איכא רתחא.''' כאשר היה מצב קשה בעולם. '''מציין נפשיה.''' מקשט עצמו בבגדיו היפים. '''ועוסקין בחיי שעה.''' רבא סבר שהעיקר בתפילה הוא בקשת הצרכים, ולכן התפילה נחשבת לחיי שעה. '''זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד.''' השמועה לא אמרה במפורש שלדעת רב המנונא התפילה היא חיי עולם. '''מטא עידן צלויי.''' רבי ירמיה ביקש להתפלל מיד בהגיע זמן התפילה. נראה שהכוונה לתפילת מנחה, שאם היה מדובר בתפילת שחרית או ערבית היה מדובר גם על קריאת שמע, ולא רק על תפילה. ולרש"י הגירסה היא 'נגה לצלויי', ופירושו שזמן תפילה עמד להסתיים. לפי גירסת רש"י ברור שלדעת רבי זירא מי שתורתו אומנותו מבטל תפילה לגמרי. וכך היא דעת הרמב"ם בהל' תפילה ו, ח. {{ק|[דף ד ע"ב]}} '''מסרהב.''' רבי ירמיה מיהר לסיים את הלימוד כדי להתפלל מיד בהגיע זמן תפילת המנחה. '''קרי עליה רבי זירא.''' לפי נוסח הרי"ף, שהארוע התרחש בתחילת זמן התפילה, לא נוכל לדעת האם לפי רבי זירא עצמו רשאי העוסק בתורה רק לדחות את תפילת מנחה בהגיע זמנה, או אף לְבַטְּלָהּ. עמדת הרי"ף עצמו בשאלה הזו תידון להלן ד"ה 'כדבעינן למימר קמאן'. '''ודווקא מי שתורתו אומנותו.''' הרי"ף מגביל את דברי רבי זירא, ולפי ההגבלה הזו, סתם אדם חייב להפסיק מלימודו כדי להתפלל מנחה מיד בהגיע זמנה. ור' לעיל ד, א, ד"ה 'אסיקנה סמוך למנחה גדולה'. '''כדבעינן למימר קמן.''' להלן בדף ה, א, מובאים דברי רבי יוחנן המפרש שהמשפט במשנה 'ואין מפסיקין לתפילה' מְכֻוָּן לא ביחס למי שהתחיל באחד מהעיסוקים המנויים במשנה, אלא ביחס למי שתורתו אומנותו והוא עוסק בתורה סמוך למנחה. במשפט 'כדבעינן למימר קמן' טוען הרי"ף לקיומה של זהות בין דברי רבי זירא ובין דברי רבי יוחנן. ולהלן נראה שלדעת רבי יוחנן מי שתורתו אומנותו רשאי רק לדחות את תפילת המנחה בהגיע זמנה, אך לא לְבַטְּלָהּ, ומכאן שגם רבי זירא ציפה שרבי ירמיה רק ידחה את התפילה, אך לא יבטל אותה. === מאימתי התחלת דין (דף ד עמוד ב) === '''משיתעטפו הדיינין.''' בטליתותיהם. '''משיתחילו בעלי דינין.''' לטעון את טענותיהם. '''הא דעסיקי ואתו בדינא.''' אם הדיינים סיימו זה עתה דין קודם, אז התחלת הדין החדש היא משיתחילו בעלי דינים, שהרי הדיינים כבר עטופים. '''אעיבורא דדשא.''' המילה 'עיבורא' פירושה 'בריח' והמילה 'דשא' פירושה 'דלת'. ר' אמי ור' אסי ישבו בחדר שדלתו היתה סגורה, וכאשר הם השמיעו קול על ידי בריח הדלת נשמע הקול גם מחוץ לחדר. בריח הדלת שימש, מצד עצם קיומו, כגורם מפריד בין החכמים ובין העם, ולאחר מכן, בעת הטפיחה בו, הוא שימש ליצירת חיבור בין החכמים ובין העם. השימוש הכפול הזה עשוי ללמד שההתכנסות של החכמים בעולמם שלהם נובעת מאותו מקום בנפש ממנו נובע החיבור שלהם לעם. נמצא אפוא כי אף התכנסות החכמים בתוך עצמם נחשבת בעיניהם כעבודה בפועל למען העם. '''מאן דאית ליה דינא ליעול ולייתי.''' מי שיש לו דין, היינו, שאלה הלכתית, יכנס ויבוא. '''חלש לבייהו.''' נראה כי בהקשר הנוכחי יש לביטוי 'חלש ליבם' לא משמעות פיסית, כמו [[ברכות כח ב|בברכות כח, ב]], אלא משמעות נפשית, כמו [[תענית כד ב|בתענית כד, ב]], והיא תחושת תיסכול מכך שנתבטלו במשך כל היום מעיסוק בתורה. '''תני להו חייא בר רב.''' חייא בר רב מבטא בדרשתו הן הזדהות עם תיסכולם של שני החכמים תוך הסכמה עם המניע לתיסכולם, והן נחמה בדיעבד. לפי פשוטו של מקרא אכן ישב משה בדין כל היום כולו, שרק כך יובנו דברי יתרו אליו 'נבל תבול'. אך חייא בר רב מלמד שמשה ישב בדין שעה אחת בלבד. בכך עולה בידנו שיש משמעות וערך הן להנהגה של דיין היושב בדין כל היום, שהרי כך נהג משה על פי פשוטו של מקרא, והן להנהגה של חכם היושב בדין שעה אחת בלבד, שכך נהג משה על פי הדרשה. המשמעות המעשית עבור רב חסדא ורבה בר רב הונא עשויה להיות זו: בדיעבד אל להם להיעצב, שהרי יש ערך לישיבה בדין כל היום, אבל להבא יש להם להימנע מכך, שהרי יש ערך לישיבה בדין גם אם היא לשעה אחת בלבד. '''כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.''' בפרק א' של ספר בראשית נאמר כי האדם אמור לשלוט בבריאה. השלטון הוא הנהגת הבריאה לטוב, שהרי האדם, שנברא בצלם אלהים, אמור לעשות את מעשיו כהמשך לעשיה האלהית, וכל מעשי ה' בבריאה היו לטוב, כמפורש שם [[בראשית א לא|בפרק א, לא]]: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'. והדיין שדן דין אמת לאמיתו מממש אופן מסוים של עשיית הטוב. '''והיא שעה ששית.''' קרוב למחצית היום, כנראה בתחילת השעה הששית, כך שהספיקו לסיים בהגיע זמן המנחה, שהוא באמצע השעה השביעית. רב ששת מציע פשרה בין האפשרות לדון שעה אחת בלבד, ובין האפשרות לדון כל היום כולו. === דיני מרחץ === '''אבל במרחץ שכבר רחצו בו בני אדם אסור להתפלל בו.''' מהמשפט 'שכבר רחצו' ברור כי האיסור להתפלל תקף גם אם אין אף אדם כעת בבית המרחץ. ואף כל שאר ההלכות בהמשך הַבָּרָיְתָא תקפות גם אם אין אף אדם כעת בבית המרחץ. '''שרי ליה לאיניש למימר הימנותא.''' מכאן שהיה מנהג לברך אדם את רעהו במילה 'אמונה', כשם שקיים היום המנהג לברך אדם את רעהו במילה 'שלום'. '''האל הנאמן.''' ה"א היידוע בתחילת המילה 'הנאמן' מלמדת כי המילה 'נאמן' היא תאור, ולא שם עצם. וזאת בשונה מהביטוי 'יי שלום', שם אין ה"א היידוע לפני המילה 'שלום'. '''שם גופיה.''' העצמות האלהית. היינו, ה' עצמו לא נקרא בכינוי 'נאמן', אבל נקרא בכינוי 'שלום'. ===מימרות רבה בר מחסיא (דף ד עמוד ב - דף ה עמוד א)=== '''מתנה דעבידא לאיגלויי.''' מתנה שהמקבל עתיד לדעת שקיבל אותה. '''צריך להודיעו.''' כי נתינת מתנה מרבה אהבה בין בני אדם. ומכאן הדרכה כללית לאדם שלא יסתפק בהימנעות מפירוד, ניכור ושנאה, אלא יפעל להרבות שלום, חיבור ואהבה. ואמנם, בשאלה האם ראוי שהאדם יודיע לחברו על מעשה טוב שעשה עבורו, קיימת התנגשות בין ערך הצניעות האישית, שביטויו הוא הימנעות של האדם מהודעה לזולת על מעשה טוב שעשה, ובין ערך השלום, שביטויו הוא הודעה של האדם לחברו על מעשה טוב שעשה עבורו. ולכן, אם המקבל עתיד לדעת על המתנה ממילא, אין צריך להודיעו, מטעם הצניעות.''' 'לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם'. '''הכתוב במלואו כך הוא: 'וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם'. השבת נודעה לעם עוד בעשר הדיברות, אך שם לא נאמר שהשבת מקדשת את העם. וכעת, בתום הדיבור האלהי למשה בנושא מלאכת המשכן, נודע למשה מאת ה' שהשבת מקדשת את העם. ההתקדשות הזו היא אותה '''מתנה טובה''' המצויה בבית גנזיו של ה', וביחס לאותה מתנה נאמר לו '''לך והודיעם.''' כאן מתבקשות שתי שאלות: '''(א)''' מהי המשמעות הפנימית של האמירה שהשבת מקדשת את העם? '''(ב)''' מדוע נודעה המשמעות הזו רק בהקשר לפרשיות מלאכת המשכן, ולא בעשר הדיברות? נתייחס תחילה לשאלה א'. המונח 'קדושה' פירושו נוכחות אלהית, היינו, הופעה אלהית. המשפט 'אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם', פירושו 'אני יי אהיה נוכח בכם'. לאמר, השבת תורמת למימוש נוכחות אלהית בְּתוֹכֵנוּ. וכיצד מתממשת אותה נוכחות? יש לאדם הכוחות והיכולות לשלוט בעולם, וזאת על ידי ט"ל המלאכות {{ק|(יושם לב שבהעדר ט"ל מלאכות, האדם מאבד את השליטה בעולם הפיסי)}}. ובנוסף, אדם יכול לשלוט גם על אדם אחר, היינו, להיות אדון לעבד. שליטה ואדנות עלולים להעצים באדם תודעה עצמית של נִפְרדוּת, אגוצנטריות וגאוה. בהימנעות מעשיית ט"ל מלאכות בשבת מוותר האדם על מימוש שלטונו בעולם, ובהימנעות מהעסקת העבד בט"ל מלאכות מוותר האדם על מימוש אדנותו. נמצא כי בשבת מַסִּיג האדם את עצמו לאחור, ממעט בתוכו תודעה עצמית של נִפְרדוּת וגאוה, ובכך יוצר בתוכו מעין 'חלל פנוי'. אותו 'חלל' עשוי להתמלא בידיעת ה', שהיא התקדשות האדם, היא הנוכחות האלהית באדם, והיא למעשה מפגש בין האדם ובין ה'. בכך תיארנו את התקדשות האדם מישראל כִּשְׂכָרָהּ של השבת. נתייחס כעת לשאלה ב'. הימנעות התורה מלהודיע את התקדשות האדם בשבת שנאמרה בעשר הדיברות, ודחיית ההודעה הזו לפרשיית השבת שנאמרה בהקשר למלאכת המשכן, מבטאת מעין שני שלבים בהפנמת האדם את משמעות מצוות השבת. האדם המציית לציווי האלהי האמור בפרשיית השבת שבעשר הדיברות, נמנע מט"ל המלאכות ומשחרר את אדנותו ביחס לעבד, עדיין אפשר שיחווה את ה' כגורם מְצַוֶּה המצוי מחוצה לו, ועדיין לא בהכרח יתקיים מיפגש פנימי בינו ובין ה'. אך בשלב שני אפשר שהאדם יפנים את המשמעות הנפשית של הציווי האלהי להימנע ממלאכות. האדם יסיג את עצמו לאחור, ויצור בתוכו אותו 'חלל פנוי' העשוי להתמלא בידיעת ה', שהיא שכינת ה' בתוך האדם, והיא התקדשות האדם. ההפרדה בין פרשיית השבת בעשר הדיברות בהן נדרש האדם לציית לציווי האלהי, ובין פרשיית השבת במסגרת מלאכת המשכן. בה נודעה התקדשות האדם בשבת, מבטאת את התהליך הנפשי שהאדם עשוי לעבור, מֵהָעֶמְדָּה הנפשית בה הוא חווה את ה' כגורם חיצוני המצווה אותו, אל עמדה נפשית בה הוא פוגש את ה' בפנימיותו. והתורה בחרה ליידע את התקדשות האדם דווקא במסגרת פרשיות מלאכת המשכן, שכן המשכן מבטא מיפגש בין האדם ובין ה', ואף השבת מבטאת מיפגש פנימי בין האדם ובין ה', וכפי הצעתנו לעיל. '''דשייף ליה.''' מורח על גופו במקום גלוי, כך שאימו תראה. '''דשבת מילתא דעבידא לאיגלויי היא.''' שהרי מצוות השבת נודעו לעם מעמד הר סיני. '''מתן שכרה לא עביד לאיגלויי.''' שכרה של השבת הוא התודעה האישית והחויה הפנימית של מיפגש עם ה'. ברם, המיפגש עם ה' לא תמיד ולא בהכרח גלוי לאדם, ואפשר שיהיה האדם קרוב אל ה' אך לא יֵדַע על כך. אדם בעל מידות טובות, עניו, מוסרי וצדיק, קרוב הוא אל ה', אבל לא בהכרח יודע את נוכחות ה' בחייו. לכן נחשב שכרה של השבת כדבר שלא בהכרח ידוע לאדם. נוכל לסכם ולומר כי בעיוננו בדרשה הזו עלו בידנו שלש תודעות עצמיות של האדם: (א) התודעה המוסרית שאינה יודעת את ה'. התודעה הזו נרמזה באמירה 'מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי'. (ב) התודעה האמונית היודעת את ה', אך רואה אותו כגורם מצווה המצוי מחוץ לאדם. התודעה הזו עשויה להצטייר מתוך פרשיית השבת שבעשר הדיברות. (ג) החוויה האישית של מיפגש עם ה'. התודעה הזו עולה מפרשיית השבת שבפרשיות מלאכת המשכן. '''זין.''' כנראה מטבע בעל ערך מסוים. '''מילת.''' צמר רך ונקי. '''אלא בבתי.''' בתים פרטיים. '''קושקי ואברוארי.''' מבני ציבור, כגון חומה ומגדלים. ריבוי פאר והדר נשלל ביחס ליחיד המרבה בכך לעצמו, שכן הריבוי הזה אינו כולל בתוכו מרכיב של נתינה. ריבוי פאר והדר אינו נשלל ביחס למבני ציבור, שההשקעה בהם מצד כל אחד מהיחידים כוללת בתוכה מרכיב של נתינה. '''כאש בנעורת.''' נראה שהכוונה לחלום רע, שהתענית מכלה את השפעתו הנפשית השלילית על האדם כשם שהאש מכלה את הנעורת. '''עגלא תלתא.''' עגל שלישי ללידה, והכוונה לעגל משובח. '''לוה אדם תעניתו ופורע.''' מותר לאדם להפסיק תענית באמצע היום ולהתענות תחת זאת ביום אחר. '''ואמר רב יוסף ואפילו בשבת.''' מותר לכתחילה להתענות על חלום. '''וכן הא דגרסינן.''' רב דיבר במפורש על תענית חלום, שכך הם דבריו: 'יפה תענית לחלום'. בשונה מכך, רבי יוסי בן זימרא דיבר על תענית סתם, שכך הם דבריו: 'כל היושב בתענית בשבת'. ו'רבנן' שהרי"ף מביא את דבריהם מפרשים כי אף רבי יוסי בן זמרא דיבר על תענית חלום. '''אסור להתענות עד שש שעות בשבת.''' לפי הרי"ף יש לפרש כי השמועה בירושלמי מדברת על כל תענית מלבד תענית חלום. '''מתניתין היא.''' [[משנה תענית ג ט|במשנת תענית ג, ט]], מובאת מחלוקת בין ת"ק ובין רבי אליעזר ביחס למצב שבו נקבע יום מסוים לתענית בגלל אי ירידת גשמים, ובמהלך אותו יום ירדו גשמים. לדעת רבי אליעזר, אם ירדו הגשמים קודם חצות לא ישלימו את התענית, ואם ירדו הגשמים לאחר חצות ישלימו את התענית. '''עד כדון.''' עדיין. והכוונה, עדיין לא עבר רובו של היום בתענית, ולכן לא נקבע היום כיום תענית. '''בקדושה.''' במצוה, והיא המצוה להתענות עקב אי ירידת גשמים. לדעת רבי אליעזר, תענית עד חצות היום קובעת את היום כיום תענית. ומכיון שאסור לקבוע את השבת כיום תענית, מתקבלת המסקנה שלדעת רבי אליעזר אסור להתענות עד שש שעות בשבת. === הפסקה לתפילה (דף ה עמוד א) === '''אמר רבי יוחנן לא שנו.''' המשפט 'ואין מפסיקין לתפילה' מובא אף ברישא של המשנה, ושם הוא מתייחס לכל אדם העוסק בעיסוקים הנזכרים במשנה. לדעת רבי יוחנן, המשפט 'אין מפסיקין לתפילה' המובא בסיפא אינו מתייחס לכל אדם העוסק בעיסוקים הנזכרים ברישא, אלא רק למי שתורתו אומנותו העוסק בתורה. סביר לפרש שההוראה המעשית במשפט 'אין מפסיקין' בסיפא זהה להוראה המעשית במשפט 'אין מפסיקין' ברישא, וכבר ביררנו שהמשפט 'אין מפסיקין' ברישא מורה רק על דחיית התפילה ולא על ביטולה {{ק|(ר' לעיל ג, ב, סד"ה 'אין מפסיקין')}}. נמצא אפוא כי אף מי שתורתו אומנותו רשאי רק לדחות את התפילה, אך לא לְבַטְּלָהּ. ==משנת לא יצא החייט במחטו== '''ולא יפלה את כליו.''' לא יוציא כינים מבגדיו. בלשון חכמים המונח כלים מוֹרֶה אף על בגדים. '''עם חשיכה.''' סמוך לחשיכה. '''ק"ו מציץ.''' תוכן הק"ו נתפרש בתלמוד: 'ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה 'והיה על מצחו תמיד' שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם כמה אזכרות על אחת כמה וכמה'. והרי"ף הביא את הקל וחומר הזה בהלכות תפילין שכתב במסכת מנחות. ===פליית בגדים=== '''למשמש בבגדו.''' לוודא שאין הוא נושא חפץ בבגדו, שלא יכשל בהעברה מרשות לרשות. '''בני מחוזא דלבשי לבנים.''' גם האנשים וגם הנשים לבשו בגדים בצבע לבן, ומכאן הקושי להבחין בין בגדי האיש ובין בגדי האשה. '''בני חקליאתא.''' בגדי האנשים והנשים לא היו באותו צבע. '''מידע ידיעי.''' שינוי הצבעים מאפשר להבחין בין בגדי האיש ובין בגדי האשה גם ללא עיון רב. '''אין פולין.''' כינים. ואפילו בימות החול, שאין זה מכובד. '''אפיקטוזין.''' מילה יוונית, ופירושה סם הקאה. '''המפלה את כליו.''' בשבת. '''מולל.''' מועך את הכינה אבל לא הורג אותה. '''ובלבד שלא יהרוג.''' כמסורת המובאת מיד להלן בשם בית שמאי. ולהלן לח, ב, כתב הרי"ף שההורג פרעוש חייב, ושם פירשנו הטעם לפי ששקץ מת ראוי להאכלת בעלי חיים ביתיים, כגון תרנגולים. ונראה כי אף האיסור להרוג כינה הוא מדין תורה, שכל שקץ שהאדם עשוי לזהותו ולהרגו, עשוי אף התרנגול לזהותו ולאכלו. '''אמר רב הונא הלכה.''' ונראה שכך פוסק הרי"ף, ונמצא כי למעשה הוא פוסק כבית שמאי נגד בית הלל. '''ואפילו בחול.''' ראוי שלא להרוג את הכינה, שאין להרוג בעל חיים אלא למניעת נזק לאדם או לתועלת עבור האדם, והכינה שנזרקה שוב אינה פוגעת באדם. ===(דף ה עמ' ב)=== '''אין הורגין את המאכולת בשבת.''' ככל הנראה מטעם מלאכת שוחט, וכבר כתבנו לעיל {{ק|(ד"ה 'ובלבד שלא יהרוג')}} שהחיוב הוא מצד שהשקצים המתים ראויים לאכילה על ידי חלק מבעלי החיים הביתיים. '''ובית הלל מתירין.''' להרוג את הכינה. ומשתיקת הברייתא נראה שבית הלל אינם דורשים מהאדם להסתפק במלילתה. מכלל דברי הרי"ף לא נתבאר מהו הנימוק של בית הלל להיתר הריגת כינה. [[שבת קז ב|בבבלי קז, ב]], נשמעת מדברי רב יוסף ההבנה שקיים הבדל ביולוגי בין פרעוש ובין כינה, ורב יוסף עצמו סבור שניתן לבסס על ההבדל הזה את ההיתר להרוג כינה, אך הרי"ף לא הביא את דברי רב יוסף. ועל כל פנים נראה שהרי"ף פסק הלכה למעשה שאסור להרוג כינה בשבת, כבית שמאי וכרב הונא. ולעיל כבר פסק הרי"ף כרב הונא שאסור להרוג כינה אף ביום חול. '''אין משדכין על התינוקת.''' בשבת. ומשמע שבחול מותר. ובתקופת התנאים עדיין לא נאסר על האדם לקדש את בתו כשהיא ילדה {{ק|(ר' דברי רב בבבלי קידושין מא, א, 'אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה...')}}. והביטוי 'משדכים על' פירושו 'מדברים על', והכוונה לדיבור של ניהול משא ומתן. '''ללמדו ספר וללמדו אומנות.''' לימוד ספר ואומנות נזכרו בברייתא הזו רק בהקשר לתינוק, ולא בהקשר לתינוקת. '''שבת היא מלצעוק.''' משמע שאסור לצעוק בשבת, היינו, להתפלל ולבקש צרכים. '''אומר בכניסתו שלום.''' ולא 'שבת שלום'. בחיפוש במאגר מידע תורני נמצא כי המקור הראשון בו מופיע המנהג לברכת 'שבת שלום' הוא בספר השל"ה: 'וקבלתי, אדם המבקר לחבירו בשבת שחרית לא יאמר לו כדרך שאומר בחול 'צפרא טבא', רק יאמר לו 'שבת שלום' או 'שבת טוב', לקיים 'זכור את יום השבת לקדשו''. '''כמאן אזלא.''' נראה שהתערבבו כאן שני נוסחים: '''נוסח א.''' כמאן אזלא הא דתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל? (כמאן) כר' יוסי. '''נוסח ב.''' <s>(כמאן אזלא)</s> הא דתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל, כמאן? כר' יוסי. '''צריך שיערבנו.''' הברייתא השונה 'צריך שיערבנו' חולקת מכנה משותף מסוים {{ק|(אמנם, חלקי בלבד)}} עם דברי הגר"א ב'שנות אליהו' לברכות ה, א, על משנת 'כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמיים', ונעתיק כאן את דבריו: :שאסור לְכַוֵּן בתפילה לצורך עצמו, אך להתפלל שיהיו כל ישראל בתכלית השלמות, ויהיה נשלם כנסת ישראל למעלה. אבל לא לצורך עצמו. אלא יתפלל באלהי נצור על עצמו, שתפילת אלהי נצור היא על עצמו. וזה שאמר כאן {{ק|(משנת ברכות ה, א)}} 'כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמיים'... הגר"א מפרש שהמשפט 'כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים' מוֹרֶה על העתקת תוכן התפילה מהתחום הפרטי לתחום הכללי. לפי פירושו, המלים 'אבינו שבשמיים', הַמּוֹרוֹת על האלהות, מְכֻוּוָנוֹת לכלליות. ואף הברייתא מלמדת שאין ראוי לאדם לצמצם את תוכן התפילה לתחום הפרטי בלבד. '''בקושי התירו.''' בית הלל. '''תפיחא.''' מחלה. '''אין מלאכי השרת נזקקין לו.''' אפשר שהנימוק האמיתי של רבי יוחנן היה דחיקת הארמית לטובת העברית, והוא אמר ברבים את הנימוק 'אין מלאכי השרת נזקקין לו' כדי לשכנע את העם. '''שאני חולה דשכינה עמו.''' והתפילה בשפה הארמית נודעת ישירות לה', ואין צורך להשמיעה בלשון הידועה למלאכי השרת. התירוץ 'שאני חולה' נאמר על ידי השמועה, והתירוץ הזה אינו מסכים עם מה שהצעתי לעיל כנימוק האמיתי של רבי יוחנן. וביחס לעצם האמירה כי השכינה עם החולה, ניתן להציע שהגעת ה' אל החולה היא משל להגעת האדם אל ה' דרך המחלה, שכן המחלה מעצימה בתודעת האדם את ההכרה כי חייו אינם תלויים בו עצמו, ובמקום בו האדם מַסִּיג את עצמו לאחור מתפנה בתוכו מקום לידיעת ה'. '''הנכנס לבקר את החולה.''' הברייתא מניחה שהחולה שוכב במקום נמוך, והיא מדריכה את הנכנס אל החולה לָשֶׁבֶת אף הוא במקום נמוך. הקירבה לתופעת המחלה עשויה להפגיש את האדם עם חולשתו, ובכך לסייע לו למוסס בתוכו היבטים של תודעת הגאוה ולהפנים תודעה של ענוה. והישיבה במקום נמוך היא ביטוי של תודעת הענוה. ===פיסקא ולא יקרא לאור הנר=== '''מרדעות.''' ההוראה הרגילה של המונח 'מרדעת' היא שטיח שֶׁשָּׂמִים מתחת למשא המונח על בעל חיים, אך למרדעת הזו אין מימד משמעותי של גובה, ובוודאי שאינה גבוהה מקומת בית. ובאוצר הגאונים לשבת, חלק התשובות עמ' 7, מובאת תשובת רב נטרונאי: 'מרדע, כלי שהשור חורש בו, וארוך הוא יתר מִקּוֹמָה'. ובהיות המרדע ארוך יותר מִקּוֹמַת בית מובן מדוע נשנה המרדע אחרי קומה אחת ולפני עשר קומות. '''אבל שנים קורין.''' שהם יזכירו האחד לשני שלא להטות את הנר. '''אבל בשני עניינים אפילו שנים אין קורין.''' שכל אחד מרוכז בעצמו, ולא יזכיר לחברו שלא להטות. '''ובמדורה... אסור.''' לנר יש להבה קבועה לאורך זמן. לעומת זאת, קשה לערוך את העצים במדורה באופן שתהיה בה להבה קבועה לאורך זמן, ולכן רגיל הדבר שהאש במדורה תדעך בליל שבת. נמצא כי במדורה גדול החשש שמא תיעשה פעולה להעצמת הלהבה. '''כאן בשמש קבוע.''' שמותר לו לבדוק, מכיון שהוא מיומן במלאכה. '''הא בדמשחא.''' שאסור לו לבדוק, כי איכות השמן כחומר בעירה נמוכה מאיכות הנפט. '''שמש קבוע בדמשחא מאי.''' מצד שהוא שמש קבוע אמור להיות מותר, אך מצד שבנר יש שמן אמור להיות אסור. '''הלכה ואין מורין כן.''' מותר, כפי השמועה המבחינה בין שמש קבוע ובין שמש שאינו קבוע, אבל אין מורין כן, שכן השמועה השניה אוסרת באור השמן. '''ור' ירמיה בר אבא אמר הלכה ומורין כן.''' כפי השמועה הראשונה, ובלי להתחשב כלל בשמועה השניה. '''שמש קבוע פליגי והלכה ואין מורין כן.''' הרי"ף מחמיר למרות שמדובר באיסור דרבנן. ואף להלן בדף נ, א, ביחס לשאלה האם כאשר התירו פינוי קופות מפני האורחים התירו לאדם אחד לפנות את כל הקופות עבור שאר האורחים או שהתירו לכל אחד מהאורחים לפנות עבור עצמו, החמיר הרי"ף באיסור דרבנן. לעומת זאת, ביחס לשאלה האם עירוב תחומין שהונח בין השמשות מתיר יציאה מחוץ לתחום אלפיים אמה פסק הרי"ף שספק מדרבנן להקל {{ק|(להלן יד, ב, ד"ה 'וספיקא דרבנן לקולא')}}. ונראה שלדעת הרי"ף השאלה כיצד לפסוק בספק איסור דרבנן אינה מוכתבת לפי כלל קבוע, וזאת כדרך דברי המגיד משנה בהלכות שבת ו, ט: 'ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים'. '''חזן מסדר ראשי פרשיות.''' נראה שלפני החזן היו כתובים המלים הראשונות מכל פרשה. כך למשל, ביחס לפרשת בראשית היה כתוב כך: 'בראשית ברא, ויאמר אלהים יהי רקיע, ויאמר אלהים יקוו, ויאמר אלהים יהי מאורות...' וכו'. ובחלק מעדי הנוסח כתוב 'אבל מסדר הוא ראשי פרשיות'. ===פיסקא כיוצא בו לא יאכל=== '''אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור.''' אסור לאיש לשכב במיטה אחת עם אשת רעהו, אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה וללא נגיעה הדדית. והאיסור בכך פשוט, שמכוער הדבר. '''בתי בימי נידותיך מה הוא אצליך.''' בסיפור עצמו קשה למצוא נתון העשוי לבאר מה ראה התנא דבי אליהו למקד את שאלתו בהרחקות בימי הנדה. בהיעדר נתון כזה, נחפש נתון כל שהוא בסיפור העשוי לשמש כנקודת מוצא, שתסייע להבנת המיקוד שלו בשאלה הזו. ובכן, בשאלת האשה לבאי בתי המדרש מובא הכתוב: 'כי הוא חייך ואורך ימיך'. הכתוב הזה הוא אחד מתוך מספר כתובים בתורה, בהם מובטחת אריכות הימים כשכר טוב. ויש הבדל בין הכתוב הזה ובין שאר הכתובים בשאלה מהו המעשה הטוב המזכה באריכות ימים. בכל שאר המופעים האחרים, המעשה הטוב ממוקד בשמירת מצוות התורה, ורק בכתוב הזה המעשה הטוב ממוקד בדבקות בה', שכך נאמר ב[[דברים ל יט|דברים ל, יט]] כ: 'הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ...'. ואמנם, הכתוב הזה נשמע בסיפור מפי האשה, אך התנא דבי אליהו ייחס משמעות לעובדה שהאשה בחרה בכתוב הזה, והבין שהיה פגם מסוים בדבקות של אותו תלמיד בה'. אך גם אם כנים דברינו אלה, עדיין לא ברור מה ראה התנא דבי אליהו לחשוב שאותו פגם בדבקות בא לידי ביטוי דווקא בשאלת ההרחקות בימי נדה. בלית ברירה נפנה מהסיפור עצמו לנתון המצוי מחוץ לסיפור, והוא בַּבָּרָיְתָא המובאת להלן [[רי"ף על הש"ס/שבת/דף כט עמוד א|ברי"ף כט, א]]: "'והדוה בנדתה', זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה. אלא מה תלמוד לומר 'והדוה בנדתה'? בנדתה תהא עד שתבא במים". הברייתא הזו מלמדת שבימיו של רבי עקיבא נתחדשו היתרים בהלכות ההרחקה מהנדה, ובעיוננו להלן נניח שהסיפור התרחש לאחר שרבי עקיבא חידש אותם היתרים. כעת נשוב לסיפור ונציע שהתנא דבי אליהו שיער כי הפגם שנמצא בדבקותו של אותו תלמיד בה' בא לידי ביטוי בכך שהוא 'מינף' את ההיתרים שלימד רבי עקיבא כדי לחדש היתר נוסף, כל שהוא, בתחום ההרחקות מאשה נדה, ולכן הוא שאל את האשה על ההרחקות שנהג בעלה ביחס אליה בימי נדתה ובימי ליבונה. '''וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו לדבר.''' על האשה הזבה נאמר בתורה 'כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה' (ויקרא טו, כה). התורה מלמדת שההלכות הידועות ביחס לנדה תְּקֵפוֹת אף ביחס לזבה. אחת ההלכות הידועה ביחס לנדה היא איסור הקירבה, שכך נאמר בתורה: 'וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ' (ויקרא יח, יט), וממילא ברור שהאיסור הזה תקף אף ביחס לזבה. כעת נציע שהרקע לטעותו של אותו תלמיד נעוץ בנאמר בפסוק כח: 'וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר'. בכתוב הזה נזכרת הטהרה פעמיים. פעם אחת בהוראת הפסקת הדימום, ופעם שניה בתום שבעה נקיים. אפשר שאותו תלמיד סמך את ההיתר שלו על שילוב הנאמר בפסוק כה ובפסוק כח. מפסוק כח ('וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ') הוא למד שיש טהרה מסוימת לזבה מיד עם תום הדימום, ומפסוק כה ('כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה') הוא למד שההרחקות מהאשה הנדה תקפות ביחס לזבה רק בימי הדימום עצמם, ולא בשבעה נקיים. '''שלא נשא פנים לתורה.''' שהיה עולה על הדעת שתיזכר לאותו תלמיד זכות לימוד התורה ולא ייענש. '''ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.''' והשמיט התנא דבי אליהו את המשך הכתוב 'לגלות ערותה', ובכך ביקש ללמד שהאיסור 'לא תקרב' עומד לעצמו, ומלמד על איסורי קירבה שאינם גילוי ערוה (וכפי הנאמר לעיל, האמור ביחס לנדה תקף אף ביחס לזבה). ויש בדרשה הזו של תנא דבי אליהו התיחסות סמויה לדרשה שדרש אותו תלמיד על הכתוב ב[[ויקרא טו, כה|ויקרא טו, כה]]. אותו תלמיד מצא בכתוב הזה שני מופעים של מילה מהשורש 'טהר', והעניק למופע הראשון משמעות העומדת לעצמה. ואף בכתוב 'וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ' מוצא תנא דבי אליהו שני פעלים אליהם מתיחסת המילה 'לא': הפועל 'תקרב' ופועל מהשורש 'גלה', והוא מעניק לפועל הראשון משמעות העומדת לעצמה. '''מטה חדא.''' מיטה רחבה. '''וסינר.''' גם מיטה רחבה וגם סינר. וכל אחת משתי האמירות האלה אינה מתאימה היטב לאמירה של האשה 'וישן עמי בקירוב בשר'. ומדוע הוצעו שתי האמירות האלה? נציע שתי אפשרויות. '''(א)''' בעלי האמירות האלה חשבו שעדות האשה על הקירבה בינה ובין בעלה בימי ליבונה אינה עולה בקנה אחד עם התאור של אותו תלמיד כמי 'שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה', והם דחו את דברי האשה מפני התיאור של אותו תלמיד. '''(ב)''' בעלי האמירות האלה ביקשו ללמד את העם את האיסור לישון עם האשה הנדה במיטה אחת אפילו ללא מגע גופני, ומגמתם זו הביאה אותם להציע פירוש שאינו תואם את פשט דברי האשה. ובדומה לכך, פעמים רבות מציעים בעלי ההלכה לְמָקוֹר קדום פירוש שאינו הולם היטב את הנאמר באותו מקור, וזאת כדי לבסס הלכה הנראית להם ראויה ונכונה. oyzea2p5mgtdl56blmf11h1817glr2e 3077380 3077378 2026-08-19T14:00:36Z Nahum 68 /* פיסקא כיוצא בו לא יאכל */ 3077380 wikitext text/x-wiki *'''ביאור על [[רי"ף על הש"ס/שבת/פרק א]]''' __TOC__ == משנת יציאות השבת == מלאכת הוצאה מרשות לרשות נעשית על ידי פעולה הכוללת שלשה מרכיבים: (א) עקירת החפץ מֵהָרְשׁוּת בה הוא נמצא. (ב) העברתו לִרְשׁוּת אחרת. (ג) הנחתו בָּרְשׁוּת האחרת. ואם אדם עשה רק שניים משלשת המרכיבים האלה, וכמובן אם עשה רק מרכיב אחד מהם, אין בידו איסור תורה. בפירושנו למשנה הנוכחית מופיעה המילה 'הַעֲבָרָה', והיא מְכֻוֶּנֶת אך ורק למרכיב ב' בפעולת ההוצאה מרשות לרשות. '''יציאות השבת.''' יציאות [חפץ מֵהָרְשׁוּת בה הוא נמצא לָרְשׁוּת האחרת, ביום] השבת. המונח 'יציאות' בהקשרו הנוכחי במשנה בא בהוראת 'הַעֲבָרוֹת'. לאמר, 'יציאות השבת' הן 'העברות השבת'. '''שתיים שהן ארבע.''' המשנה עתידה לתאר ארבע הַעֲבָרוֹת של חפץ מרשות לרשות, והמשנה מחלקת אותן ארבע העברות לשני זוגות של הַעֲבָרוֹת. ולהלן יובהר כי זוג אחד של הַעֲבָרוֹת אסור מהתורה, והזוג האחר אינו אסור מהתורה. וכפי שיפורט להלן במשנה, ההבדל בין שני הזוגות הוא בכך שבזוג האחד האדם שהעביר עשה עקירה, העברה והנחה, ובזוג השני הוא עשה עקירה והעברה ללא הנחה, או העברה והנחה ללא עקירה. '''בפנים.''' לעומד בפנים, בתוך הבית. אדם העומד בבית יכול לעשות אותן שני זוגות של הַעֲבָרוֹת. '''ושתים שהן ארבע בחוץ.''' לעומד בחוץ, שהוא יכול לעשות אותן שני זוגות של הַעֲבָרוֹת. כעת יבואו ארבעה משפטים. במשפט א' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לעני בהן הוא חייב, ובמשפט ג' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לעני בהן הוא פטור. הרי לנו 'שתים שהן ארבע [לעומד] בחוץ'. במשפט ב' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לבעל הבית בהן הוא חייב, ובמשפט ד' יתוארו שתי הַעֲבָרוֹת לבעל הבית בהן הוא פטור. הרי לנו 'שתים שהן ארבע [לעומד] בפנים'. משפט א: '''פשט העני... או שנטל.''' העני. '''מתוכה.''' מתוך ידו של בעל הבית. '''העני חייב.''' שהרי הוא עשה לא רק העברה, אלא אף עקירה והנחה, וזוהי מלאכת הוצאה בשלמותה, ולכן חייב. '''ובעל הבית פטור.''' שהרי לא עשה כלום. משפט ב: מתפרש באופן סימטרי ומדויק כמשפט א'. משפט ג: '''פשט העני... ונטל בעל הבית מתוכה.''' מתוך ידו של העני המושטת לתוך הבית, ונמצא שאמנם עשה העני עקירה והעברה, אבל הוא לא עשה הנחה, ואין מצדו מלאכת הוצאה שלמה, ולכן פטור. '''או שנתן.''' בעל הבית. '''לתוכה.''' לתוך ידו של העני המושטת לתוך הבית, ונמצא החפץ בידו של העני בלי שעשה העני עקירה. '''והוציא.''' העני. ונמצא שאמנם עשה העני העברה והנחה, אבל הוא לא עשה עקירה, ואין מצדו מלאכה הוצאה שלמה, ולכן פטור. משפט ד: מתפרש באופן סימטרי ומדויק כמשפט ג'. '''פשט העני... ונטל בעל הבית.''' במשנה הראשונה במסכת שבת משתקף פער מעמדות חברתי, והוא הפער שבין העני ובין בעל הבית. ואף במצוות השבת שבתורה משתקף פער מעמדות חברתי, והוא הפער שבין האדון ובין העבד: 'לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ' {{ממ|דברים|ה|יד}}. התורה מכירה בקיומו של פער המעמדות החברתי, אך מדריכה את האדון שלא לְמַצּוֹת את אַדְנוּתוֹ עד תום, אלא להניח בשבת מקום פנוי, מעין 'חלל ריק', שֶׁבּוֹ יבוא לידי ביטוי היבט של שִׁוְיוֹן בינו ובין העבד. ואף משנתנו מכירה בפער המעמדות החברתי, שהרי בעל הבית נמצא בתוך הבית והעני מחוץ לבית, אך המשנה מחדשת כי באותו 'חלל פנוי' מתממשת נתינה אף מצד העני ביחס לבעל הבית. וזאת כיצד? הַוִּתּוּר של האדון על אדנותו ביום השבת מחולל באדון תנועה נפשית של נסיגה מהתודעה האגוצנטרית, ובתוך ה'חלל הפנוי' שנפער בנפשו של האדון ניתן מקום לידיעת ה'. והפנמת מלכות ה' ונוכחותו בעולם היא המתנה היקרה של העני לבעל הבית. וכיון שבאו דברינו לנתינה מצד העני לבעל הבית, נוכל להוסיף שתופעה דומה קיימת אף ביחס בין ה' ובין האדם. התורה שבכתב מלמדת כי ה' גילה את אדנותו בבריאת העולם בששה ימים, ולאחר מכן, החל מהיום השביעי, הניח מקום פנוי, מעין 'חלל ריק', שבו ניתנה לאדם הבחירה החופשית. והתורה שבעל פה מלמדת כי באותו 'חלל פנוי' מתממשת נתינה אף מצד האדם ביחס להופעה האלהית בעולם, שכן האדם העושה את הישר והטוב, שהוא רצון ה', נותן בכך עוז לאלהים, וגומל חסד עם בוראו {{ק|(ר' למשל פסיקתא דרב כהנא, סליחות, מהד' מנדלבוים, עמ' 380: '...כל זמן שישראל עושין רצונו של הק' הם מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אומר באלהים נעשה חיל...')}}. '''הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ.''' ראובן ושמעון היו בתוך הבית, ראובן הטעין משא על שמעון, ושמעון יצא לרשות הרבים. לכאורה נראה ששמעון לא נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד, בדיוק כמו העני שהושיט ידו לפנים ונתן בעל הבית לתוך ידו, שהעני לא נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד. '''עקירת גופו.''' רב שואל האם אפשר שעקירת הגוף של שמעון מהבית תיחשב לעקירה, למרות שעקירת ידו של העני מהבית אינה נחשבת לעקירה. '''ואינו דומה לידו.''' של העני הפשוטה לרשות היחיד. '''ידו לא נח גופו נח.''' ידו של העני התלויה באויר רשות היחיד אינה נחשבת כמי שנחה ברשות היחיד, ולכן החפץ שביד העני אינו נחשב כמי שנח ברשות היחיד. וכאשר העני מחזיר את ידו החוצה הוא אינו נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד, כי אי אפשר לעקור מרשות היחיד חפץ שלא נח בה. זאת לעומת האדם העומד עם שתי רגליו ברשות היחיד והטעינו חברו בחפץ, שכאשר אותו אדם מתחיל ללכת הוא נחשב כמי שעקר את החפץ מרשות היחיד. '''והא בעינא.''' השאלה מוסבת על משפטים א,ב, במשנה, שכל אחד מהם מתאר שתי העברות שבהן האדם חייב. בהעברה האחת האדם עשה הכנסה שלמה, אבל ההנחה לא היתה על גבי מקום ארבעה, ובהעברה השניה האדם עשה הוצאה שלמה, אבל העקירה לא היתה ממקום ארבעה. '''מקום ארבעה.''' ארבעה טפחים. ההלכה 'והא בעינא...מקום ארבעה' אינה בעלת משמעות ברשות הרבים, מכיון שביחס למקום בגובה שלשה ויותר הפטור נובע מכך שאותו מקום אינו נחשב לרשות הרבים, ואפילו אם יש בו ארבעה {{ק|(כך משתמע בבירור מהנאמר להלן ג, א, 'כל פחות משלשה... משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה רבים')}}. וכמובן, מקום בגובה פחות משלשה נחשב לרשות הרבים אפילו אם אין בו ארבעה. === ידו מליאה פירות === '''תניא היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ.''' והוא עומד בחצר, שהיא רשות היחיד. בפשטות נראה שהבריתות מדברות על אדם המוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה שהם יישארו שם, אך להלן נראה כי השמועה פירשה שהבריתות מדברות על אדם המוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה להעבירם לחצר אחרת. '''אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה.''' מחלוקת בין שתי בָּרָיְתוֹת בשאלה מהי ההלכה ביחס לאדם העומד ברשות היחיד, והוציא בידו חפץ לרשות הרבים. ובפשטות נראה שהמחלוקת היא בשאלה האם מותר לאדם להחזיר את ידו לאותה רשות היחיד בה הוא עומד. '''הא והא בשוגג.''' כל אחת משתי הַבָּרָיְתוֹת הנראות כסותרות עוסקת באדם שהוציא ידו עם הפירות בשוגג, וכגון ששכח ששבת היום. ולאחר שהיתה ידו מושטת לרשות הרבים נזכר ששבת היום, וכעת נשאלת השאלה האם ולהיכן יוכל להחזיר את ידו. ונזכיר שהחזרת היד לחצר אינה אסורה מהתורה שהרי ההחזרה אינה כרוכה בעקירה, וכפי שמודגם במשנה במשפטים ג,ד. בשמועה מיד להלן מבואר שהתירו החכמים איסור דרבנן כדי למנוע מהאדם איסור תורה. אשר על כן, סביר להניח שֶׁהַבָּרָיְתָא השונה 'אסור להחזירה' אינה עוסקת באדם שהושיט ידו במזיד, מכיון שהאדם הזה קרוב לעבור על איסור תורה. על כרחך יש להעמיד לפחות את הַבָּרָיְתָא השונה 'אסור להחזירה' באדם שהושיט ידו בשוגג. ואם הקלנו על המזיד והתרנו לו להחזיר את ידו, סביר שנקל גם על השוגג. כך ניתן להגיע למסקנה כי שתי הבריתות עוסקות באדם שהושיט ידו בשוגג. '''ולא קשיא.''' הבריתות אינן חולקות זו על זו. '''כאן לאותה חצר.''' הבריתא האומרת שמותר להחזירה מתכוונת לְהַחְזָרָה לחצר ממנה הוּצָא החפץ. '''כאן לחצר אחרת.''' הבריתא האומרת שאסור להחזירה אוסרת את החזרת היד רק לחצר אחרת, ועקרונית הבריתא תסכים שמותר להחזיר את היד לרשות היחיד בה האדם עומד. ואמנם, בפשטות נראה שהפועל 'להחזירה' מוֹרֶה על הַחְזָרָה לַמָּקוֹם המקורי, היינו, לחצר ממנה יצא החפץ, כך שלפי הבריתא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' האדם אמור להישאר עם ידו המושטת לרשות הרבים כל השבת. אך השמועה התקשתה לקבל את ההבנה שאדם העומד ברשות היחיד והושיט בשוגג את ידו עם חפץ לרשות הרבים אמור להישאר עם ידו המושטת כל השבת, שכן ההישארות במצב הזה ממעטת מהאדם את עונג השבת. לכן הציעה השמועה לַבָּרָיְתָא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' פירוש אחר, והוא הפירוש שאיסור הַהַחְזָרָה מתיחס לחצר אחרת בלבד, הגם שהפירוש הזה אינו הולם את המשמעות הפשוטה של הפועל 'להחזירה'. ונראה שהאיסור להחזיר את היד לחצר אחרת תקף גם כאשר יש דרך מותרת להעביר את הפירות מחצר לחצר, וגם כאשר האדם שהושיט את ידו לרשות הרבים לא הִתְכַּוֵּן להעביר את הפירות לחצר אחרת, שהרי השמועה לא התנתה את האיסור בשום תנאי. '''כדבעא מיניה רבא מרב נחמן.''' השמועה מְדַמָּה את שתי הבריתות לשתי שאלות ששאל רבא את רב נחמן. ברם, ההשוואה אינה מלאה, מכיון שרבא שאל על אדם שהושיט את ידו לרשות הרבים מתוך כוונה להעביר את הפירות לחצר אחרת, בעוד שהבריתות דיברו על אדם שהושיט את ידו לרשות הרבים גם ללא כוונה להעביר את הפירות לחצר אחרת, וכפי שהצענו לעיל בסד"ה 'כאן לחצר אחרת'. לכן, לפי הצעתנו, כ"ף הדמיון במילה 'כדבעא' אינה מוֹרָה על זהות, אלא על דמיון בלבד. '''היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ.''' והוא עומד בחצר, שהיא רשות היחיד, ולאחר שהוציא את הפירות נזכר ששבת היום. ומתשובת רב נחמן {{ק|(ר' להלן 'הכא איתעביד מחשבתו')}} נדע כי שְׁאֵלַת רבא מתיחסת לאדם המוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה להעבירם לחצר אחרת. '''לחצר אחרת מאי.''' רבא לא בחר בניסוח 'מהו שיחזירה לחצר אחרת', כי הפועל 'חזר' עשוי להתאים רק להעברת הפירות למקומם המקורי, ורבא לא שאל על הַחְזָרָה לַמָּקוֹם המקורי אלא על העברה לחצר אחרת. בשונה מרבא, הבריתא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' השתמשה בפועל 'חזר', ומכאן התוקף לאמירתנו לעיל כי הבריתא הזו, לפי פשוטה, מדברת על החזרת החפץ למקומו המקורי. אך כאמור לעיל, השמועה התקשתה לקבל את הפירוש הזה לברייתא, ולכן העדיפה לפרש את הברייתא הַשּׁוֹנָה 'אסור להחזירה' שלא לפי פשוטה, כמובהר בפירושנו לעיל. '''ומאי שנא.''' לדעת רבא, הואיל ומדובר בשוגג אין טעם לאסור את ההעברה לחצר אחרת. '''לכי תיכול עלה כורא דמילחא.''' גם אם תאכל כור של מלח לא תוכל לתמוך בִּסְבָרָה את אמירתך 'מאי שנא', שכן יש הבדל בין החזרת החפץ לאותה חצר ובין העברתו לחצר אחרת. המלח עשוי לתת טעם לאוכל תפל. רב נחמן אומר שסברה עיונית שאינה נכונה או שאינה רלוונטית דומה למאכל תפל, והוא אומר לרבא שכל מלח שבעולם לא יצליח להעמיד סברה עיונית נכונה ורלוונטית שתמחק את ההבדל בין הַחְזָרָה לאותה חצר ובין העברה לחצר אחרת. '''התם.''' במחזיר ידו לאותה חצר. '''הכא איתעביד מחשבתו.''' במעביר ידו לחצר אחרת התממשה כוונתו המקורית. ומכאן למדנו כי שאלות רבא נשאלו על אדם שהוציא פירות לרשות הרבים מתוך כוונה להעבירם לחצר אחרת. === הדביק פת בתנור === '''הדביק פת בתנור.''' ויש בו אש, ואם הפת תישאר בתנור היא תיאפה, ונמצא שהאדם עבר על מלאכת אופה. '''התירו לו לרדותה.''' להוציאה מהתנור. '''קודם שיבוא לידי איסור סקילה.''' לפני שהפת תיאפה, שאז יתחייב האדם מדין תורה בעונש האמור בתורה. ואם האדם יוציא את הפת לפני שתיאפה הוא לא יתחייב בעונש האמור בתורה. '''פירוש.''' בכל מקום ברי"ף שכתוב 'פירוש', מדובר בתוספת של הרי"ף על האמור בתלמוד. '''הא מילתא מקשו בה רבנן.''' חכמים המאוחרים לתלמוד הקשו קושיא על ההלכה 'הדביק פת בתנור...'. וכעת יביא הרי"ף את הקושיא. '''מכדי רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה.''' בעלי הקושיא מניחים שתי הנחות: (א) רדיית הפת אינה מלאכה. (ב) אם הרדיה אינה מלאכה אזי היא אמורה להיות מותרת לגמרי. כעת, לפני שנמשיך לבאר את הקושיא המיוסדת על שתי ההנחות האלה נדון מעט, במעין 'מאמר מוסגר', בהנחה א', ונברר מדוע רדיית הפת אינה נחשבת למלאכה. ובכן, כל מלאכות שבת פועלות על חפץ, שהוא מושא הפעולה, וכל המלאכות, למעט מלאכת ההוצאה, מחוללות שינוי של תיקון באותו חפץ. הרדייה אינה מחוללת שום שינוי בפת (אלא רק מונעת שינוי לרעה עקב המשך שהיית הפת בתנור), ולכן אין היא נחשבת למלאכה. ולדברינו אלה נוסיף שתי הערות: (א) במשנת 'אבות מלאכות' נבאר את השיקול לקביעת ההוצאה כמלאכה האסורה בשבת חרף העובדה שאין היא מחוללת שינוי של תיקון בחפץ. (ב) בדברינו לעיל נמנענו מהאמירה שמלאכות שבת מחוללות שינוי 'בגוף החפץ', ותחת זאת אמרנו שהן מחוללות שינוי 'בחפץ', וזאת מכיון שישנן מלאכות שאינן מחוללות שינוי בגוף החפץ אבל מחוללות שינוי של תיקון בחפץ, וכגון מלאכות צד ומעמר. '''כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יצאת רדיית הפת ותקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה.''' גם תקיעת שופר, כמו רדיית הפת, אינה מחוללת שינוי של תיקון בשופר עצמו, ולכן אין היא נחשבת כמלאכה. וכיצד מלמד הכתוב הנדרש, שתקיעת שופר אינה מלאכה? התורה אוסרת עשיית 'מְלֶאכֶת עֲבֹדָה' בימים טובים, כולל באחד לחודש השביעי, אבל מחייבת בתקיעת שופר. וְהַבָּרָיְתָא מניחה שאם התקיעה היתה נחשבת למלאכת עבודה התורה לא היתה מחייבת לתקוע בשופר {{ק|(אך נעיר כי ההנחה הזו אינה הכרחית, ולכן נראה שהדרשה אמורה להיחשב כאסמכתא בלבד)}}. ולכאורה היה עולה על הדעת לפרש שהבריתא לומדת את ההיתר לתקוע בשופר מכך שהתורה אוסרת ביום טוב רק 'מלאכת עבודה', היינו, סוג מסוים של מלאכה, שיש בה עבודה {{ק|(ולענייננו כעת לא חשוב מהו אותו 'סוג מסוים' של מלאכה)}}, ותקיעת שופר היא מלאכה שאין בה עבודה, ולכן היא מותרת. ברם, הפירוש הזה אינו מתאים לדברי הברייתא, מכיון שהברייתא אינה אומרת 'יצאת רדיית הפת ותקיעת שופר שהיא מלאכה שאין בה עבודה'. לכן יש לפרש, כפי שאכן פירשנו, שלדעת הבריתא תקיעת שופר אינה מלאכה כלל, שאילו היתה נחשבת למלאכה לא היתה התורה מצווה לתקוע בשופר {{ק|(וכאמור לעיל, נראה שהדרשה אמורה להיחשב כאסמכתא בלבד)}}. ועל כל פנים, לאחר שלמדה הברייתא שתקיעת שופר אינה מלאכה, השליכה את ההלכה הזו אף על רדיית הפת, שאף הרדיה, כמו התקיעה בשופר, אינה מחוללת בחפץ שינוי של תיקון. '''מאי טעמא שריוה רבנן הכא.''' מדוע התירה הבריתא את הרדיה במקרה הנדון בַּבָּרָיְתָא? {{ק|(בכל עדי הנוסח הקרובים לזמנו ומקומו של הרי"ף הנוסח הוא 'מאי טעמא לא שריוה רבנן הכא'. אבל, הנוסח הזה משובש)}}. '''אלא משום שלא יבא לידי איסור סקילה.''' בברייתא מפורש שהיתר לרדות נובע מכך שהרדיה תציל את האדם מחיוב סקילה. '''הא לאו הכי אסירא.''' מֵהַבָּרָיְתָא משמע שלולא השיקול של הצלת האדם מאיסור סקילה אסור היה לרדות. '''והא לאו מלאכה היא.''' לדעת בעלי השאלה הרדיה מותרת לגמרי, אף מדרבנן, ולכן אין שום צורך בשיקול של הצלת האדם מאיסור סקילה כדי להתיר את הרדיה. '''גבן.''' הרי"ף מדבר על עצמו בלשון רבים, בשונה מרש"י. '''לא שרו לה רבנן אלא.''' לדעת הרי"ף הרדיה אסורה מדרבנן. ולהלן מג, ב, מפורש שהתירוה רק לצורך אכילת שלש סעודות. '''דהא לא חזייא לאכילה.''' רב ביבי בר אביי אומר 'קודם שיבוא לידי איסור סקילה' ומכאן שהוא מדבר על אדם שאפה בשבת במזיד. מהנאמר להלן דף יז, א, משתמע בבירור שלכולי עלמא אסור ליהנות בשבת ממלאכת שבת שנעשתה במזיד, ולכן אסור לאכול את הפת עליה מדובר בברייתא, ושוב אי אפשר להתיר את רדייתה מהשיקול של אכילת שלש סעודות. '''אלא כדי שלא יבא לידי איסור סקילה.''' הברייתא מתירה לאדם לעבור על איסור דרבנן כדי להימנע מאיסור תורה. נמצא שהשוכח פת בשוגג וקדש עליו היום מותר לו לרדות משיקול אחד, והוא לצורך סעודות שבת, והאופה פת במזיד מותר לו לרדות משיקול אחר, והוא ההצלה מחיוב סקילה. ==דף ב מדפי הרי"ף== '''מחנות.''' שהיא רשות היחיד. '''לפלטיה.''' שהיא רשות הרבים. המונח 'פלטיה' נתפרש להלן דף ב, א, ד"ה 'ופלטיה'. '''סטיו.''' מילה יוונית שהוראתה 'בנין עמודים מְקוֹרֶה'. הפירוש הזה למילה נודע מהירושלמי בתענית על משנת חוני המעגל. במשנה נאמר 'עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים', ועל המשפט הזה מובא בירושלמי 'הדא אמרה הר הבית מְקוֹרֶה היה. ותני כן, אסטיו לפנים מסטיו היה'. וּמֵהַבָּרָיְתָא הנוכחית, המדברת על 'המוציא מחנות לפלטיה דרך סטיו', משתמע שהסטיו הוא מקום בצידי רשות הרבים. '''מהלך כעומד דאמי.''' ונחשב הדבר שהחפץ נח בסטיו. ומשתמע בבירור שאם עמד בסטיו פטור לכולי עלמא, מכיון שהסטיו אינו רשות הרבים ואינו רשות היחיד. '''דסבר.''' בן עזאי סבר. '''מודה בן עזאי בזורק.''' מרשות היחיד לרשות הרבים דרך סטיו, שהוא חייב, כי החפץ לא נח בסטיו. תניא נמי הכי. בבריתא מפורש כדברי רבי יוחנן. ובבבלי שבת ז, א, הובאה מחלוקת אמוראים בשאלה אם 'בין העמודים' נדון כרשות הרבים. והרי"ף לא הביא את המחלוקת הזו מכיון ש'בין העמודים' הוא הסטיו שבצידי רשות הרבים, וּבַבָּרָיְתָא הנוכחית כבר נקבע שאין דינו כרשות הרבים. ===גדרי הרשויות השונות=== לאחר שמנתה הבריתא ארבע רשויות, יבוארו כעת גדרי שתי הרשויות הראשונות. '''גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה.''' הגדר עצמה היא רשות היחיד. '''סרטיא.''' מילה יוונית, והוראתה, דרך המוליכה מעיר לעיר. הַבָּרָיְתָא אינה מגדירה רוחב מסוים לסרטיא. ובבבלי [[שבת צט א|שבת צט, א]], מובאת שמועה המניחה שקיים רוחב מינימלי לרשות הרבים. והרי"ף לא הביא אותה שמועה שכן הַבָּרָיְתָא הנוכחית חולקת עליה, שהרי הבריתא לא הזכירה רוחב מינימלי לא לסרטיא ולא למבואות המפולשים. '''ופלטיה.''' מילה יוונית, והוראתה, רְחָבָה המצויה בעיר ומשמשת למסחר. '''גדולה.''' התאור 'גדולה' מוסב רק על פלטיה, ואינו מוסב על הסרטיא, ר' לעיל ד"ה 'סרטיא'. '''ומבואות המפולשין.''' הבריתא מתייחסת לצורת בנייה עירונית שיש בה מתחמים מוקפים בגדר כאשר בכל מיתחם יש בתים הפתוחים לחצר, ומכל חצר יש פתח או ישירות לרשות הרבים, או למבוי דרכו אפשר להגיע לרשות הרבים. ומאליו ברור שבצידי המבוי היו מחיצות, שהן למעשה אותם גדרות של החצרות. מבוי שאינו מפולש הוא זה שיש לו מחיצות משלשה כיוונים, ורק מכיוון אחד שלו אפשר להגיע לרשות הרבים. מבוי מפולש הוא זה שיש לו מחיצות רק משני כיוונים, ומכל אחד משני הכיוונים שבהם אין מחיצות אפשר להגיע לרשות הרבים. הבריתא אינה מזכירה תנאי של רוחב מינימלי בהגדרת מבוי המפולש, ור' לעיל ד"ה 'סרטיא'. כעת תבואר הרשות השלישית, הכרמלית. '''הים והבקעה.''' הבריתא מתייחסת לים ובקעה, אבל לא להרים. הים הוא מקום שהרבים אינם מצויים בו כלל, ואף על פי כן הוא אינו נחשב לרשות היחיד. הבקעה היא מקום מישורי יחסית להרים, התעבורה בה נוחה יותר מאשר בהר, ולכן הרבים עשויים להיות מצויים בה יותר מאשר בהר, ואף על פי כן היא אינה נחשבת לרשות הרבים. ומאליו ברור שההרים אינם נחשבים כרשות היחיד, קל וחומר מהים, ואינם נחשבים כרשות הרבים, קל וחומר מבקעה. ואף הַמִּדְבָּר אינו נזכר בבריתא. והוא דומה לים, שהרבים אינם מצויים בו. '''והאצטונית.''' אסטונית, סטיו. מקום מְקוֹרֶה בצידי רשות הרבים. '''והכרמלית.''' המילה 'כרמלית' מורכבת מהמילה 'כרמל' המופיעה במקרא, בתוספת הסיומת '-ית'. המילה 'כרמל' מורכבת אולי מהמלים 'כרם אל'. נציין שהשמות במשקל 'כֶּרֶם' נֶהֱגִים בערבית ספרותית במשקל 'כַּרְמְ', והרי לנו 'כַּרְמְ אֵל'. 'כַּרְמֶל'. נראה אפוא שהכרמלית היא מטע עצי פרי. והמטע הזה דומה אולי לבקעה, שאנשים מצויים בו תקופה מסוימת במהלך השנה, בגלל הפירות. ונראה שלעניין רשויות שבת אף מטע עצי סרק ייחשב למקום שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים, ואנשים מצויים בו כדי ללקט עצים לצרכים שונים. '''ואין נושאין ונותנין בתוכם.''' אין מעבירים בהם חפץ למרחק של ארבע אמות או יותר. לאחר שנתבארו שלש הרשויות הראשונות, יבואר כעת מעמדם של שני מקומות שיש להם מעמד ביניים, בין רשות היחיד ובין כרמלית. '''חצרות של רבים.''' חצר שפתוחים אליה מספר בתים. '''עירבו מותרין.''' כדי לערב את בני החצר יש להניח באחד הבתים פת שלמה השייכת לכל הדיירים שביתם פתוח לחצר, ולומר: 'בעירוב זה יהיה מותר לכל בני החצר להוציא ולהכניס מבית לבית בשבת'. וכדי לערב את בני המבוי יש להניח באחד הבתים מאכל השייך לכל הדיירים שחצרם פתוחה למבוי, ולומר: 'בזה השיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצרות למבוי בשבת'. ומשתמע מהברייתא בבירור שאין העירוב מועיל למבוי המפולש, שהוא רשות הרבים. כעת תבואר הרשות הרביעית, מקום פטור. '''אסקופה.''' מפתן הבית. המקום שהוא מחוץ לדלת, מתחת למשקוף ובין שני עוביי קירות הבית. ולהלן {{ק|(דף ג, א)}} נתפרש שֶׁבַּבָּרָיְתָא מדובר באסקופה שאין בה ארבעה טפחים. ואם היה באסקופה הזו ארבעה על ארבעה טפחים היא היתה נדונה כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, שהיא כרמלית {{ק|(להלן ב, ב)}}. '''נוטל מבעל הבית ונותן לו, מעני ונותן לו.''' זוהי ההלכה המאפיינת את הרשות הרביעית, שהיא מקום פטור, ומותר להעביר ממנה הן לרשות היחיד, שם נמצא בעל הבית, והן לרשות הרבים, שם נמצא העני. '''ובלבד שלא יטול.''' אם נניח שבעל הבית והעני מייצגים את רשות היחיד ורשות הרבים, אזי אין בברייתא התייחסות לשאלה האם מותר לעומד באסקופה 'לתווך' בין רשות היחיד, ובין כרמלית או חצר שאינה מעורבת {{ק|(ור' להלן ג, א, ד"ה 'ובלבד שלא יחליפו')}}. '''אטו כולהו לאו כרמלית נינהו.''' השאלה הזו מניחה שהמונח 'כרמלית' בא בהוראה מופשטת. ברם, בתשובה המובאת כעת מייחסת השמועה למונח 'כרמלית' התכוונות למקום מסוים. ומהו אותו מקום? '''לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים.''' מקום שיש לו שלש מחיצות משלשה כיוונים, והכיוון ללא מחיצה פונה ישירות לרשות הרבים. '''ככרמלית דמיא.''' נעיר שאותה קרן זוית נחשבת לכרמלית רק אם יש בה ארבעה טפחים, כדברי רב דימי עצמו, להלן דף ב, ב. ואם אין בה ארבעה היא נחשבת למקום פטור, כחורי רשות הרבים {{ק|(ר' להלן דף ב, ב, ד"ה 'אף על גב דגביהי עשרה')}}, וכאסקופה {{ק|(להלן ג, א, 'כגון דלית ביה ארבעה')}}. '''אין כרמלית פחותה מארבעה.''' מקום שאין בו ריבוע של ארבעה על ארבעה טפחים אינו יכול להיות כרמלית. '''ותופסת עד עשרה.''' אם יש מקום הנחשב לכרמלית, אזי כל ההלכות שנאמרו בברייתא לעיל ביחס לכרמלית {{ק|('אין נושאין ונותנין בתוכם... ואין מוציאין מתוכן לרשות הרבים...')}} תְּקֵפוֹת אך ורק בתוך אותם עשרה טפחים הקרובים לקרקע, ואין להלכות האלה תוקף מעל אותם עשרה טפחים. '''מקולי רשות היחיד.''' שהאיצטונית למשל, שאין בה שיעור ארבעה על ארבעה, אינה נחשבת לכרמלית, כשם שגדר גבוהה עשרה שאין בה שיעור ארבעה על ארבעה אינה נחשבת לרשות היחיד. וזו נחשבת לקולא של רשות היחיד בלבד, מכיון שרשות הרבים אינה חייבת להיות בשיעור מסוים {{ק|(לעיל א, ב, ד"ה 'סרטיא')}}. '''ומקולי רשות הרבים.''' שבקעה למשל 'תופסת' רק עד עשרה טפחים, כשם שרשות הרבים 'תופסת' רק עד עשרה טפחים. וזו נחשבת לקולא של רשות הרבים בלבד, מכיון שרשות היחיד 'תופסת' עד הרקיע. ואמנם, בדברי הרי"ף עד כה לא נשנתה ההלכה שרשות הרבים 'תופסת' רק עד עשרה טפחים. ההלכה הזו ידועה מהמשנה בפרק י, ג: 'הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באוויר', והובאה המשנה הזו ברי"ף להלן לו, ב. ברם, ההלכה שרשות הרבים 'תופסת' רק עד עשרה תקפה לעניין הזורק בלבד, והמעביר חפץ ברשות הרבים שלא בזריקה, וכגון בהושטה או בהליכה, חייב {{ק|(כך דברי רבי אלעזר המובאים להלן ברי"ף לה, ב)}}. ולא מצאתי התייחסות ברי"ף לשאלה האם אסור להעביר חפץ בכרמלית למעלה מעשרה בהושטה או בהליכה. === פרטי דינים ברשויות === '''בית.''' סתם בית יש בו ארבעה על ארבעה. '''שאין בו.''' בגובהו הפנימי. '''וקירויו משלימו לעשרה.''' בגובהו החיצוני יש עשרה. '''על גגו מותר.''' שהרי נתקיימו בגג הַגְדָּרוֹת רשות היחיד. '''בתוכו אין מטלטלין.''' שהרי מחיצותיו אינן גבוהות עשרה. הבית הזה עשוי להימצא או ברשות הרבים או בכרמלית, ולכן בכל מקרה אסור לטלטל בו. '''חקק בו.''' בקרקע הבית. '''והשלימו.''' את גובהו הפנימי של הבית, במקום שמעל החקק. '''הוי חורי רשות היחיד.''' נניח שקרקעית הבית {{ק|(שגובהו תשעה)}} היא ריבוע שאורך צלעו עשרה, וחקק בדיוק באמצע הבית ריבוע בעומק טפח שאורך צלעו ארבעה. נמצא שמקום החקק הוא רשות היחיד, שהרי רוחבו ארבעה וגובהו עשרה, ובכל צידי אותה רשות היחיד יש 'מעטפת' של חור בגובה תשעה ובעומק שלשה. '''חורי רשות הרבים.''' חור בכותל של רשות היחיד, כאשר החור פתוח רק לרשות הרבים. '''וגביהי עשרה.''' קרקעית החור גבוהה לפחות עשרה טפחים מעל קרקעית רשות הרבים. '''הוו להו כרשות היחיד.''' שהרי הכותל הוא בדיוק אותה 'גדר שהיא גבוהה עשרה', וכפי שלמדנו בברייתא 'ארבע רשויות לשבת'. '''ולא גביהי עשרה.''' קרקעית החור היא מתחת לגובה עשרה, ואפילו אם קרקעית החור אינה גבוהה כלל מקרקעית רשות הרבים. הוו להו כרמלית. החור אינו רשות היחיד מכיון שאינו בגובה עשרה, הוא אינו רשות הרבים מכיון שהקו החיצוני של הכותל הוא הגבול של רשות הרבים, והוא אינו מקום פטור מכיון שיש בו ארבעה על ארבעה. '''אף על גב דגביהי עשרה.''' למרות שמתקיים אחד משני התנאים המגדירים רשות היחיד. ומסתבר שגם אם החור אינו גבוה עשרה, ואפילו אינו גבוה שלשה, הוא ייחשב למקום פטור. נמצא אפוא שהאסקופה הפתוחה לרשות הרבים, שהיא מצויה בין שני עוביי קירות הבית ומתחת למשקוף, הינה 'מקרה פרטי' של 'חורי רשות הרבים'. == נעץ קנה (דף ב עמוד ב)== '''קנה.''' סתם קנה אין בו רוחב ארבעה. '''חייב.''' לעיל בדף א, א, למדנו שקיימת הדרישה להנחה במקום ארבעה. וכעת אנו מבינים שהדרישה הזו קיימת רק בפעולת הנחה שעושה האדם לאחר העברה, ולא בתנוחת החפץ לאחר שנזרק {{ק|(ור' להלן בדף ג, א, בשמועת 'עמוד גבוה תשעה...')}}. === כוורת (דף ב עמוד ב - ג עמוד א) === '''כוורת.''' כלי קיבול בעל צורה הנדסית של גליל. אחד מבסיסיה הוא תחתית הכלי, והבסיס האחר הוא פתח הכלי. '''גבוהה.''' גובה הכוורת הוא המרחק בין הבסיסים. '''ורחבה.''' רוחב הכוורת הוא קוטר הבסיס שלה. '''פטור.''' כוורת כזו היא רשות היחיד, שכן היא חוסמת בתוכה צורה הנדסית של תיבה המקיימת את הגדרות רשות היחיד: גובהה עשרה, ובסיסה ריבוע שאורך צלעו ארבעה. הכוורת הזו נושאת עימה את הגדרתה כרשות היחיד לכל מקום בו היא נמצאת, ולכן פטור. '''חייב.''' כוורת כזו אינה רשות היחיד, שכן היא חוסמת בתוכה תיבה בעלת בסיס שאורך צלעו קטן מארבעה, והרי היא חפץ רגיל. רשות הרבים תופסת רק עד גובה עשרה. ואם גובהה של הכוורת אינו גדול מעשרה, הרי שכולה נמצאת בתוך רשות הרבים, ולכן חייב. '''שאי אפשר שיהא חללה ארבעה על ארבעה.''' המילה 'חללה' רומזת לכוורת, וכוונת המשפט היא זו: 'שאי אפשר לחסום בחלל הכוורת ריבוע שאורך צלעו ארבעה'. '''אלא בשיש בה רוחב ששה.''' המילה 'בה' רומזת לכוורת. במשפט הזה נאמר שכדי לחסום בכוורת הזו תיבה בעלת בסיס שאורך צלעו ארבעה, צריך שבסיס הכוורת יהיה בקוטר ששה. ובדבריו עתה יסביר הרי"ף את הקביעה האריתמטית הזו. תחילה מניח הרי"ף את היסוד האריתמטי, והוא '''כל אמתא בריבועא, אמתא ותרין חומשי באלכסונא.''' אורך האלכסון של ריבוע שצלעו אמה, הוא אמה ושתי חמישיות {{ק|(ור' להלן סד"ה 'ועוד הוספנו')}}. לכן, בריבוע שאורך צלעו ארבעה, אורך האלכסון הוא ד' טפחים ועוד שתי חמישיות של ד' טפחים, שהם ה' טפחים ושלש חמישיות של טפח. אלכסון באורך הזה הוא קוטר עיגול החוסם את הריבוע הזה. נמצא אפוא שהמשפט 'אי אפשר שיהא חללה ארבעה על ארבעה אלא בשיש בה רוחב ששה' אינו מדויק, והמשפט המדויק הוא 'אי אפשר שיהא חללה ארבעה על ארבעה אלא בשיש בה רוחב חמישה ושלש חמישיות'. הרי"ף יתיחס לאי הדיוק הזה מיד להלן. '''להוסיף ברוחב העיגול.''' להוסיף לרוחב העיגול. '''ועוד הוספנו שני חומשין לעובי שתי המחיצות של כוורת.''' כעת מתייחס הרי"ף לכך שאביי דיבר על כוורת שקוטרה גדול בשתי חמישיות הטפח מקוטר כוורת שניתן לחסום בה ריבוע שאורך צלעו ארבעה. הרי"ף מבאר שאביי התייחס לכוורת שעובי דופנה הוא חמישית הטפח, ולכן דיבר אביי על כוורת שקוטר בסיסה ששה טפחים. כעת נעיר שהכלל האריתמטי המובא ברי"ף אינו מדוייק. השורש הריבועי של 2 אינו 1.4 אלא קצת יותר. הרי"ף עצמו אינו מתייחס לאי הדיוק הזה. אנו נוכל להציע שעובי הדפנות אינו חמישית הטפח כדברי הרי"ף, אלא קצת פחות מחמישית הטפח, וכך נוכל 'לקזז' את אי הדיוק האריתמטי. '''אפילו אינה רחבה ששה.''' ויש בגובהה עשרה. '''לקרומיות של קנה.''' חלקים של החומר ממנו עשויה הכוורת, והם בולטים מעט כלפי מעלה, ונמצא שלא כל הכוורת מונחת ברשות הרבים, ולכן פטור. '''כפאה.''' משפט זה הוא המשך ישיר של דברי אביי. תחילה דיבר אביי על כוורת שהאדם זרק אותה כאשר בסיסה פונה כלפי מטה ופיה פונה כלפי מעלה, וכעת מדבר אביי על כוורת שהאדם זרק אותה כאשר בסיסה פונה כלפי מעלה ופיה פונה כלפי מטה. ומשתיקת הרי"ף נראה שבמשפט 'כפאה על פיה' מתייחס אביי הן לכוורת שרחבה ששה והן לכוורת שרחבה קטן מששה. '''על פיה.''' אם אדם זורק לרשות הרבים כוורת שפיה פונה כלפי מטה, אזי לאחר שמחיצות הכוורת כבר נכנסו בשיעור 'משהו' לתוך גובה שלשה מעל קרקע רשות הרבים ניתן לראותן כמתארכות לכיוון הקרקע, ובכך נמצא כי הכוורת כבר נחה על גבי הקרקע. '''שבעה ומה שהוא חייב.''' כאשר נכנסה הכוורת בשיעור 'משהו' לתוך גובה שלשה מעל הקרקע נמצא שכולה בתוך עשרה טפחים של רשות הרבים, ולכן חייב. ואמנם, לאחר שנכנסה הכוורת בשיעור 'משהו' לתוך עשרה טפחים ניתן לראות את מחיצותיה כמתארכות לכיוון הקרקע, אבל להארכת המחיצות אין משמעות הלכתית שכן בעת ה'הארכה' כבר נכנסה הכוורת כולה לרשות הרבים, ואפילו אם יש ברוחב הכוורת ששה יהיה הזורק חייב, שהרי היא הופכת לרשות היחיד רק לאחר השלב בו נכנסה כולה לרשות הרבים, ובשלב בו נכנסה כולה לרשות הרבים האדם כבר התחייב בזריקתה. '''שבעה ומחצה פטור.''' בשעה שנכנס 'משהו' של הכוורת לגובה שלשה וניתן לראות את מחיצותיה כמתארכות אכן נחשב הדבר שהכוורת נחה על גבי הקרקע, אך בשלב הזה עדיין לא כל הכוורת ברשות הרבים, ולכן פטור. ואמנם, לכאורה צריכה היתה ההלכה לִשְׁנוֹת 'שבעה ושני משהו פטור', שכן עבור כוורת שגובהה שבעה ושני משהו, אחרי שנכנס משהו שלה לתוך שלשה עדיין יש 'משהו' שלה למעלה מעשרה. אך הרי"ף, בשונה מרש"י, לא פירש שהפטור תקף גם בשיעור 'שבעה ושני משהו'. ואפשר שהרי"ף נמנע מלפרש כך מכיון שעבור כל יחידת אורך קטנה ניתן למצוא יחידת אורך קטנה ממנה, ולכן השיעור של 'שני משהו' אינו ניתן למימוש מבחינה הלכתית. על כרחך נאלצו החכמים לקבוע את הפטור לשיעור של שבעה ועוד יחידה מספרית מוגדרת. ומכיון שההלכה של 'הארכת מחיצות' היא פרי עיונם של החכמים, קבעו הם את היחידה המספרית המוגדרת לשיעור של מחצית הטפח. והחכמים לא קבעו שהמעבר מֵהַחִיּוּב לַפְּטוֹר בהילכת הכוורת יהיה בשיעור של שבעה ורבע, או שבעה וחמישית, שאין לדבר סוף. '''מחיצות לתוכן עשויות.''' ההלכה של 'הארכת מחיצות' תקפה רק במצב בו אילו היו המחיצות בפועל יותר ארוכות אזי השימושיות שלהן היתה טובה יותר. מחיצה העשויה כלפי חוץ מיועדת להגן על הַפְּנִים מפני כניסה של דבר מה מבחוץ. ככל שמחיצה כזו היא ארוכה יותר כך יש לה כח הגנה טוב יותר, ולכן יש ביחס אליה תוקף להלכה של הארכת מחיצות. לעומת זאת, מחיצה העשויה כלפי פנים מיועדת בדרך כלל לְעַצֵּב כלי לשימוש מסוים. ישנם כלים שהשימושיות שלהם מחייבת דווקא מחיצות פחות גבוהות, ולפחות ביחס אליהם אין תוקף להלכה של הארכת המחיצות. ורב אשי טוען שמחיצות הכוורת עשויות לתוכן, ולא כדי להגן על פנים הכוורת מפני כניסת חפץ מהחוץ. ===עמוד גבוה תשעה (דף ג עמוד א)=== '''עמוד גבוה תשעה.''' בדברי עולא לא נזכר תנאי על מידות רחבו של העמוד, ונראה שדבריו תקפים אף ביחס לעמוד שאין בו רוחב ארבעה. '''וזרק.''' עולא אינו אומר '...וכתף על גביו', אלא '...וזרק ונח על גביו', ומכאן שדבריו תקפים רק בזריקה, ולא בהושטה. בפעולת הזריקה אין מרכיב של הנחה, וממילא לא קיימת הדרישה להנחה על גבי מקום ארבעה. ור' לעיל ב, ב, בהילכת רב חסדא ביחס לקנה. '''כל פחות משלשה מדרס דרסי ליה רבים.''' משתיקת הרי"ף משתמע שלכלל הזה אין יוצא מהכלל, וזאת כשיטת רב אשי בשמועת 'לבנה זקופה' (בבלי [[שבת ז א|שבת ז, א]], עיין שם). '''משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה.''' משתמעת בבירור ההלכה שמקום גבוה שלשה שהרבים אינם דורסים בו אינו נחשב כרשות הרבים, וזאת כשיטת אביי ורבא בשמועת 'לבנה זקופה' (בבלי שבת ז, א, עיין שם). '''גומא מאי.''' האם גומא בעומק של יותר משלשה ופחות מעשרה נחשבת לרשות הרבים? השאלה מוסבת הן על גומא שרוחבה ארבעה או יותר והן על גומא שרוחבה קטן מארבעה, ובלבד שרוחבה מאפשר שימוש סביר, ולו גם בדוחק. השאלה אינה מוסבת על גומא בעומק של עשרה או יותר, כי עבור גומא בעומק הזה, אם יש בה רוחב ארבעה הרי היא רשות היחיד, ואם אין בה רוחב ארבעה הרי היא מקום פטור. והשמועה אינה מדמה את דין הגומא לדין חורי רשות הרבים, מכיון שחורי רשות הרבים מצויים מחוץ ל'גבול' רשות הרבים, בעוד שהגומא מצויה כולה בתוך רשות הרבים, ולכן האומר שחורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים עשוי להסכים שהגומא נחשבת כרשות הרבים. ואם יתברר שגומא בעומק של יותר משלשה ופחות מעשרה אינה רשות הרבים, אזי אם יש בה ארבעה היא נחשבת לכרמלית, ואם אין בה ארבעה היא מקום פטור. '''הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך.''' המשפט הזה אינו קשור כלל לענייננו, והוא הובא רק אגב המשפט השני 'תשמיש על ידי הדחק...' (ר' בבלי [[שבת ק ב|שבת ק, ב]]), שהוא המשפט המנמק את ההלכה של רבא. '''תשמיש על ידי הדחק.''' שימוש בגומא שעומקה משלשה ומעלה נחשב לתשמיש על ידי הדחק, אבל שימוש בעמוד שגובהו תשעה אינו נחשב לתשמיש על ידי הדחק. ===זירזא דקני=== '''לא מחייב.''' לא יכול להגיע לכלל חיוב. '''עד דעקר להו.''' עד שיעקור את כל חבילת הקנים ממקומה, ולא רק את חלקה. ואם הוא מעמיד את החבילה ומפיל אותה אין שום נקודת זמן שבה כל החבילה נעקרה ממקומה. '''והשליכה לפניו.''' ואפילו אם לפני שהשליכה היה רגע בו החבילה היתה בתנוחה מוחלטת. ==אדם עומד על האסקופה== '''אדם עומד על האסקופה.''' זוהי ההלכה האחרונה בברייתא של ארבע רשויות שבת שהובאה לעיל דף ב, א. '''ואסקנא מקום פטור.''' אפילו אם הבית פתוח ישירות לרשות הרבים, שכן האסקופה נדונה כחורי רשות הרבים {{ק|(ר' לעיל דף ב, ב, 'אף על גב דגביהי עשרה')}}. '''כגון דלית ביה ארבעה על ארבעה.''' ואם היה בה ארבעה היתה נחשבת לכרמלית אפילו אם היא סמוכה לרשות הרבים, שהרי מתקיימים באסקופה הזו התנאים של קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים {{ק|(לעיל דף ב, ב)}}. '''מקום שאין בו ארבעה על ארבעה.''' והמקום גבוה יותר משלשה ופחות מעשרה. '''מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו.''' וזו בדיוק ההלכה בברייתא של ארבע רשויות ביחס לאסקופה. '''ובלבד שלא יחליפו.''' ואין בדברי רבי יוחנן התייחסות לשימוש במקום פטור כמקום 'מתווך' בין רשות היחיד, ובין כרמלית או חצר שאינה מעורבת {{ק|(ור' לעיל ב, א, 'ובלבד שלא יטול')}}. '''אחרים אומרים.''' בבבלי [[שבת ו א|שבת ו, א]], מובאת הברייתא 'ארבע רשויות לשבת', ודברי 'אחרים' מובאים בסופה. לפי פשוטה של הברייתא המובאת בבבלי דיברו גם 'אחרים' באסקופת בית, ושיטתם חולקת על הדעה 'אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו... ואם נטל ונתן שלשתם פטורים'. ברם, בשמועה [[שבת ט א|בדף ט, א]], מובאת מחלוקת בשאלה האם 'אחרים' מדברים גם הם באסקופת בית, כמו עיקר הברייתא, או שהם מדברים על אסקופת מבוי. הרי"ף בחר בדעה הגורסת ש'אחרים' דיברו באסקופת מבוי, ולכן ניתק את דברי 'אחרים' מעיקר הברייתא. את הברייתא הביא הרי"ף לעיל בדף ב, א, ואת דברי 'אחרים' הביא הרי"ף רק כעת. '''וחציו.''' בלשון זכר, מוסב על מפתן המבוי, המכונה גם 'אסקופה', ולמעשה הכוונה לפתח המבוי. ונראה שרוחב הפתח היה צר מרוחב המבוי (אולי בגלל הקושי לבנות ולתחזק דלתות רחבות), כעת, אם יש קורה מעל פתח המבוי אבל היא אינה מגיעה עד קצהו החיצוני של הפתח, אזי נוכל לומר על אותו פתח כי '''חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים.''' המונח 'חצי' מופיע בלשון מקרא ובלשון חכמים אף בהוראת 'חלק' {{ק|(ר' [[ישעיהו מד]], טז יז, ו[[משנה פאה ב ז|משנת פאה ב, ז]])}}. '''פתח פתוח כלפנים.''' פתח פתוח פירושו דלתות פתוחות. לדעת רב עצמו, החלק שמתחת לקורה נחשב לחלק מהמבוי {{ק|(ר' בבלי [[עירובין ח ב|עירובין ח, ב]])}}, והחידוש בדבריו כאן הוא שכאשר הפתח פתוח, אזי אף החלק החיצוני של הפתח, זה המצוי מחוץ לקורה, שייך למבוי. וכך הם דברי בעל המאור על אתר: 'יש כח בקורה המתרת למשוך אף מה שבחוץ, לפנים'. שִׁיּוּךְ החלק החיצוני של הפתח למבוי (להלן, בקיצור, 'שִׁיּוּךְ') תורם למניעת סכנה של נפילת הקורה. ומדוע? לולא הַשִּׁיּוּךְ היו האנשים 'מרחיקים' את הקורה כלפי חוץ ככל האפשר כדי להגדיל את שטח המבוי, אך בכך גְּדֵלָה הסכנה שהקורה תיפול. הַשִּׁיּוּךְ מנטרל את המוטיבציה 'להרחיק' את הקורה כלפי חוץ, מאפשר את משיכת קורת המבוי מעט פנימה, ובכך קָטֵן הסיכון שהקורה תיפול. {{ק|[דף ג' ע"ב]}} '''פתח נעול כלחוץ.''' הַשִּׁיּוּךְ הוא חידוש הלכתי, והוא נקבע משום שכאשר הפתח פתוח אזי קיימת רציפות בין המבוי ובין החלק החיצוני של הפתח, זה המצוי מחוץ לקורה, והרציפות מקלה על האפשרות המעשית להשתמש בחלק החיצוני של הפתח לשימושים הנעשים במבוי עצמו. כאשר הפתח נעול מתבטלת הרציפות הזו, וקשה יותר להשתמש בחלק החיצוני של הפתח לשימושים הנעשים במבוי עצמו, ולכן מתבטל החידוש שנשען למעשה על אותה רציפות. ודבר ברור הוא שגם כאשר הפתח נעול נחשב המקום שתחת הקורה לחלק מהמבוי, שכן הוא נחשב כחלק מהמבוי לא מצד שניתן להשתמש בו לשימושים הנעשים במבוי, אלא מצד היותו מתחת לקורה. == משנת לא ישב אדם לפני הספר (דף ג עמוד ב) == '''סמוך למנחה.''' היום נחלק לשתים עשרה שעות, וזמן מנחה הוא בשעה שש ומחצה. 'סמוך למנחה' פירושו מעט זמן לפני שש ומחצה, אך המשנה נמנעה מלהגדיר את השעה המדויקת ממנה והלאה 'לא ישב אדם לפני הַסַּפָּר'. ולפי דרכנו למדנו שחלק מהשיעורים בהלכה נקבעים באופן כללי בלבד, ומימושם המדויק בפועל מסור לאדם הַמְּכַוֵּן את ליבו לשמיים, מזדהה בפנימיותו עם ההלכה, ורוצה לקיים את הוראותיה. וכך הם דברי רבי יוסי במשנת [[משנה כלים יז ו|כלים יז, ו]], במדידת 'ביצה בינונית': 'הכל לפי דעתו של רואה'. ור' שם דעה שונה של רבי יהודה. '''בורסקי.''' עיבוד עורות בעלי חיים. '''ואם התחילו.''' סמוך למנחה, או מתי שהוא לאורך זמן מנחה. ולפי פשוטה של המשנה אפשר שהכוונה אפילו לקראת סוף זמן מנחה. '''אין מפסיקין.''' ניתן היה לפרש שהמשנה מתירה לעוסק בעיסוקים האלה לבטל את תפילת המנחה, וזאת מכיון שאין דעתו פנויה לתפילה. ור' דברי רב המובאים בבבלי [[עירובין סה א|עירובין סה, א]]: 'כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל', וכן דברי רבי אלעזר שם: 'הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים'. אך להלן ד, א, בשמועת זעירי 'הני חברין בבלאי', מובאות שתי תשובות של השמועה לשאלה מסוימת, ובפשטות נראה כי אותן תשובות מיוסדות על ההבנה שהמשנה התירה רק לדחות את תפילה המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. '''ומפסיקין לקרית שמע.''' שהכוונה הנדרשת בה מועטת. '''ואין מפסיקין לתפילה.''' שהכוונה הנדרשת בה מרובה. === הפסקה לתפילה (דף ד עמוד א - עמוד ב) === '''אסיקנא סמוך למנחה גדולה.''' האיסור להתחיל את העיסוקים האלה סמוך למנחה גדולה מעודד תפילת מנחה בתחילת זמן מנחה גדולה. נראה כי המשנה מבקשת לכונן עבור האדם סדר יום הכולל באמצעו הפסקה משטף העיסוקים ועמידה לפני ה' בתפילה, ובכך לסייע לאדם לעמוד במלוא שיעור קומתו הרוחנית מול המכבש של שטף חיי המעשה. ואף השבת קובעת הפסקה משטף חיי המעשה, ובכך נמצא קשר פנימי בין משנתנו ובין מסכת שבת. '''תספורת דידן.''' תספורת שלנו, והיא התספורת הרגילה, שאינה אורכת זמן רב. '''הזוג.''' המספריים. '''יתעלפה.''' יתעלף. '''מעפורת.''' עטיפה שאינה מכסה ראשו ורובו של אדם {{ק|(תוספתא כפשוטה למגילה ג, ל)}}. '''משיקשור בין כתיפיו.''' כנראה מדובר על לבישת בגדי עבודה. '''הא לן.''' כדברי רב, שירד לבבל ונשאר שם. '''והא להו.''' כדברי רבי חנינה, שהיה רק בארץ ישראל. '''אמר זעירי הני חברין בבלאי.''' זעירי עצמו היה בבלי שלמד בארץ ישראל. נראה שהוא אמר את ההלכה הזו בהיותו בארץ ישראל, וההלכה נאמרה לתלמידים בבליים נוספים שהיו עימו בארץ. '''למאן דאמר תפילת ערבית רשות.''' נראה שבני ארץ ישראל סברו שתפילת ערבית חובה, אך בקרב בני בבל נחלקו הדעות: היו מי שסברו שהיא חובה, והיו מי שסברו שהיא רשות. לכן אמר זעירי את דבריו רק לתלמידים מבבל, ולא לתלמידים מארץ ישראל. '''כיון דשרא ליה המייניה.''' לפי דברי השמועה בהמשך עולה שזעירי דיבר על התרת חגורה לפני אכילה. בהבנה הזו יש קושי, שהרי זעירי היה בבלי, ועבור בני בבל תחילת האכילה נקבעת לא בהתרת החגורה אלא בנטילת ידיים. ברם, אפשר ליישב את הקושי הזה בידיעה שלפי גירסת הרי"ף היה זעירי תלמיד של רבי חנינא {{ק|(רי"ף לשבת דף סז, ב, 'כתיב בפינקסיה דזעירי, אמרית קדם ר', ומנו? רבי חנינא')}}, ואפשר שבתקופת שהותו בארץ ישראל הוא קיבל על עצמו, אולי יחד עם חבריו הבבליים, את ההנהגה שלימד רבו, שהיא ההנהגה של בני ארץ ישראל, ולפיה נקבעת תחילת האכילה בהתרת החגורה. '''מטרחינן.''' נראה שבני בבל הלומדים בארץ ישראל נהגו בפועל להתפלל ערבית, ככל הנראה בהשראת המנהג של בני ארץ ישראל שראו את תפילת ערבית כחובה. '''לא מטרחינן ליה.''' לפי דברי השמועה בהמשך עולה שזעירי התיר רק לדחות את התפילה, אך לא לְבַטְּלָהּ. '''והא תפילת המנחה.''' השמועה שואלת מדוע יסד זעירי את ההיתר להמשיך בסעודה על השיקול שתפילת ערבית רשות, שהרי המשנה התירה לאדם להמשיך את סעודתו אף בזמן תפילת המנחה, שהיא חובה. '''התם לא שכיחה שכרות.''' בזמן מנחה לא שכיח שהאדם ישתכר, שאין האדם רוצה להתבטל ממלאכת יומו, ולכן קטן החשש שדחיית התפילה לאחר תום הסעודה תגרום לביטול התפילה. '''הכא שכיחא שכרות.''' בזמן ערבית שכיח שהאדם ישתכר, וההיתר לדחות את תפילת ערבית עלול לגרום לביטול התפילה. לכן ביסס זעירי את ההיתר לדחיית תפילת ערבית אף על השיקול שתפילת ערבית רשות. התשובה 'הכא שכיחא שכרות' רלוונטית אם נניח שהמשנה התירה רק לדחות את תפילת המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. אם היינו מפרשים שהמשנה התירה אף לבטל את התפילה, אזי החשש לשכרות לא היה שיקול שמכוחו היה מקום לחייב את האדם להפסיק לתפילה, שכן אם ההיתר שלא להפסיק תקף אף במחיר ביטול התפילה, אזי מה איכפת לנו אם האדם ישתכר ויבטל את התפילה? '''דקביע ליה זימנא.''' המילה 'קביע' באה בהוראת 'קצוב', ולפי ההקשר ברור שהכוונה היא 'קצוב וקצר'. ואכן, זמן תפילת ערבית, שהוא כל הלילה, כפול מזמן מנחה, שהוא מחצית היום. '''מירתת ולא אתי למפשע.''' חרד שמא יעבור זמן המנחה, וכאשר יסיים את אכילתו יעמוד מיד לתפילת מנחה ולא ידחה אותה. ושוב, התשובה 'מירתת ולא אתי למפשע' מיוסדת על ההנחה שהמשנה התירה למי שהתחיל באותם עיסוקים רק לדחות את תפילת המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. '''והשתא נהוג כולי עלמא.''' אפשר שהניסוח המקורי היה: או 'והשתא [ד]נהוג...', או '[ו]אע"ג'. '''רמי פוזמקיה.''' לבש גרביים. '''שרי גלימיה.''' התיר קשרי גלימתו. '''ופכר ידיה.''' חבק ידיו באצבעותיו. '''כי איכא רתחא.''' כאשר היה מצב קשה בעולם. '''מציין נפשיה.''' מקשט עצמו בבגדיו היפים. '''ועוסקין בחיי שעה.''' רבא סבר שהעיקר בתפילה הוא בקשת הצרכים, ולכן התפילה נחשבת לחיי שעה. '''זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד.''' השמועה לא אמרה במפורש שלדעת רב המנונא התפילה היא חיי עולם. '''מטא עידן צלויי.''' רבי ירמיה ביקש להתפלל מיד בהגיע זמן התפילה. נראה שהכוונה לתפילת מנחה, שאם היה מדובר בתפילת שחרית או ערבית היה מדובר גם על קריאת שמע, ולא רק על תפילה. ולרש"י הגירסה היא 'נגה לצלויי', ופירושו שזמן תפילה עמד להסתיים. לפי גירסת רש"י ברור שלדעת רבי זירא מי שתורתו אומנותו מבטל תפילה לגמרי. וכך היא דעת הרמב"ם בהל' תפילה ו, ח. {{ק|[דף ד ע"ב]}} '''מסרהב.''' רבי ירמיה מיהר לסיים את הלימוד כדי להתפלל מיד בהגיע זמן תפילת המנחה. '''קרי עליה רבי זירא.''' לפי נוסח הרי"ף, שהארוע התרחש בתחילת זמן התפילה, לא נוכל לדעת האם לפי רבי זירא עצמו רשאי העוסק בתורה רק לדחות את תפילת מנחה בהגיע זמנה, או אף לְבַטְּלָהּ. עמדת הרי"ף עצמו בשאלה הזו תידון להלן ד"ה 'כדבעינן למימר קמאן'. '''ודווקא מי שתורתו אומנותו.''' הרי"ף מגביל את דברי רבי זירא, ולפי ההגבלה הזו, סתם אדם חייב להפסיק מלימודו כדי להתפלל מנחה מיד בהגיע זמנה. ור' לעיל ד, א, ד"ה 'אסיקנה סמוך למנחה גדולה'. '''כדבעינן למימר קמן.''' להלן בדף ה, א, מובאים דברי רבי יוחנן המפרש שהמשפט במשנה 'ואין מפסיקין לתפילה' מְכֻוָּן לא ביחס למי שהתחיל באחד מהעיסוקים המנויים במשנה, אלא ביחס למי שתורתו אומנותו והוא עוסק בתורה סמוך למנחה. במשפט 'כדבעינן למימר קמן' טוען הרי"ף לקיומה של זהות בין דברי רבי זירא ובין דברי רבי יוחנן. ולהלן נראה שלדעת רבי יוחנן מי שתורתו אומנותו רשאי רק לדחות את תפילת המנחה בהגיע זמנה, אך לא לְבַטְּלָהּ, ומכאן שגם רבי זירא ציפה שרבי ירמיה רק ידחה את התפילה, אך לא יבטל אותה. === מאימתי התחלת דין (דף ד עמוד ב) === '''משיתעטפו הדיינין.''' בטליתותיהם. '''משיתחילו בעלי דינין.''' לטעון את טענותיהם. '''הא דעסיקי ואתו בדינא.''' אם הדיינים סיימו זה עתה דין קודם, אז התחלת הדין החדש היא משיתחילו בעלי דינים, שהרי הדיינים כבר עטופים. '''אעיבורא דדשא.''' המילה 'עיבורא' פירושה 'בריח' והמילה 'דשא' פירושה 'דלת'. ר' אמי ור' אסי ישבו בחדר שדלתו היתה סגורה, וכאשר הם השמיעו קול על ידי בריח הדלת נשמע הקול גם מחוץ לחדר. בריח הדלת שימש, מצד עצם קיומו, כגורם מפריד בין החכמים ובין העם, ולאחר מכן, בעת הטפיחה בו, הוא שימש ליצירת חיבור בין החכמים ובין העם. השימוש הכפול הזה עשוי ללמד שההתכנסות של החכמים בעולמם שלהם נובעת מאותו מקום בנפש ממנו נובע החיבור שלהם לעם. נמצא אפוא כי אף התכנסות החכמים בתוך עצמם נחשבת בעיניהם כעבודה בפועל למען העם. '''מאן דאית ליה דינא ליעול ולייתי.''' מי שיש לו דין, היינו, שאלה הלכתית, יכנס ויבוא. '''חלש לבייהו.''' נראה כי בהקשר הנוכחי יש לביטוי 'חלש ליבם' לא משמעות פיסית, כמו [[ברכות כח ב|בברכות כח, ב]], אלא משמעות נפשית, כמו [[תענית כד ב|בתענית כד, ב]], והיא תחושת תיסכול מכך שנתבטלו במשך כל היום מעיסוק בתורה. '''תני להו חייא בר רב.''' חייא בר רב מבטא בדרשתו הן הזדהות עם תיסכולם של שני החכמים תוך הסכמה עם המניע לתיסכולם, והן נחמה בדיעבד. לפי פשוטו של מקרא אכן ישב משה בדין כל היום כולו, שרק כך יובנו דברי יתרו אליו 'נבל תבול'. אך חייא בר רב מלמד שמשה ישב בדין שעה אחת בלבד. בכך עולה בידנו שיש משמעות וערך הן להנהגה של דיין היושב בדין כל היום, שהרי כך נהג משה על פי פשוטו של מקרא, והן להנהגה של חכם היושב בדין שעה אחת בלבד, שכך נהג משה על פי הדרשה. המשמעות המעשית עבור רב חסדא ורבה בר רב הונא עשויה להיות זו: בדיעבד אל להם להיעצב, שהרי יש ערך לישיבה בדין כל היום, אבל להבא יש להם להימנע מכך, שהרי יש ערך לישיבה בדין גם אם היא לשעה אחת בלבד. '''כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.''' בפרק א' של ספר בראשית נאמר כי האדם אמור לשלוט בבריאה. השלטון הוא הנהגת הבריאה לטוב, שהרי האדם, שנברא בצלם אלהים, אמור לעשות את מעשיו כהמשך לעשיה האלהית, וכל מעשי ה' בבריאה היו לטוב, כמפורש שם [[בראשית א לא|בפרק א, לא]]: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'. והדיין שדן דין אמת לאמיתו מממש אופן מסוים של עשיית הטוב. '''והיא שעה ששית.''' קרוב למחצית היום, כנראה בתחילת השעה הששית, כך שהספיקו לסיים בהגיע זמן המנחה, שהוא באמצע השעה השביעית. רב ששת מציע פשרה בין האפשרות לדון שעה אחת בלבד, ובין האפשרות לדון כל היום כולו. === דיני מרחץ === '''אבל במרחץ שכבר רחצו בו בני אדם אסור להתפלל בו.''' מהמשפט 'שכבר רחצו' ברור כי האיסור להתפלל תקף גם אם אין אף אדם כעת בבית המרחץ. ואף כל שאר ההלכות בהמשך הַבָּרָיְתָא תקפות גם אם אין אף אדם כעת בבית המרחץ. '''שרי ליה לאיניש למימר הימנותא.''' מכאן שהיה מנהג לברך אדם את רעהו במילה 'אמונה', כשם שקיים היום המנהג לברך אדם את רעהו במילה 'שלום'. '''האל הנאמן.''' ה"א היידוע בתחילת המילה 'הנאמן' מלמדת כי המילה 'נאמן' היא תאור, ולא שם עצם. וזאת בשונה מהביטוי 'יי שלום', שם אין ה"א היידוע לפני המילה 'שלום'. '''שם גופיה.''' העצמות האלהית. היינו, ה' עצמו לא נקרא בכינוי 'נאמן', אבל נקרא בכינוי 'שלום'. ===מימרות רבה בר מחסיא (דף ד עמוד ב - דף ה עמוד א)=== '''מתנה דעבידא לאיגלויי.''' מתנה שהמקבל עתיד לדעת שקיבל אותה. '''צריך להודיעו.''' כי נתינת מתנה מרבה אהבה בין בני אדם. ומכאן הדרכה כללית לאדם שלא יסתפק בהימנעות מפירוד, ניכור ושנאה, אלא יפעל להרבות שלום, חיבור ואהבה. ואמנם, בשאלה האם ראוי שהאדם יודיע לחברו על מעשה טוב שעשה עבורו, קיימת התנגשות בין ערך הצניעות האישית, שביטויו הוא הימנעות של האדם מהודעה לזולת על מעשה טוב שעשה, ובין ערך השלום, שביטויו הוא הודעה של האדם לחברו על מעשה טוב שעשה עבורו. ולכן, אם המקבל עתיד לדעת על המתנה ממילא, אין צריך להודיעו, מטעם הצניעות.''' 'לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם'. '''הכתוב במלואו כך הוא: 'וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם'. השבת נודעה לעם עוד בעשר הדיברות, אך שם לא נאמר שהשבת מקדשת את העם. וכעת, בתום הדיבור האלהי למשה בנושא מלאכת המשכן, נודע למשה מאת ה' שהשבת מקדשת את העם. ההתקדשות הזו היא אותה '''מתנה טובה''' המצויה בבית גנזיו של ה', וביחס לאותה מתנה נאמר לו '''לך והודיעם.''' כאן מתבקשות שתי שאלות: '''(א)''' מהי המשמעות הפנימית של האמירה שהשבת מקדשת את העם? '''(ב)''' מדוע נודעה המשמעות הזו רק בהקשר לפרשיות מלאכת המשכן, ולא בעשר הדיברות? נתייחס תחילה לשאלה א'. המונח 'קדושה' פירושו נוכחות אלהית, היינו, הופעה אלהית. המשפט 'אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם', פירושו 'אני יי אהיה נוכח בכם'. לאמר, השבת תורמת למימוש נוכחות אלהית בְּתוֹכֵנוּ. וכיצד מתממשת אותה נוכחות? יש לאדם הכוחות והיכולות לשלוט בעולם, וזאת על ידי ט"ל המלאכות {{ק|(יושם לב שבהעדר ט"ל מלאכות, האדם מאבד את השליטה בעולם הפיסי)}}. ובנוסף, אדם יכול לשלוט גם על אדם אחר, היינו, להיות אדון לעבד. שליטה ואדנות עלולים להעצים באדם תודעה עצמית של נִפְרדוּת, אגוצנטריות וגאוה. בהימנעות מעשיית ט"ל מלאכות בשבת מוותר האדם על מימוש שלטונו בעולם, ובהימנעות מהעסקת העבד בט"ל מלאכות מוותר האדם על מימוש אדנותו. נמצא כי בשבת מַסִּיג האדם את עצמו לאחור, ממעט בתוכו תודעה עצמית של נִפְרדוּת וגאוה, ובכך יוצר בתוכו מעין 'חלל פנוי'. אותו 'חלל' עשוי להתמלא בידיעת ה', שהיא התקדשות האדם, היא הנוכחות האלהית באדם, והיא למעשה מפגש בין האדם ובין ה'. בכך תיארנו את התקדשות האדם מישראל כִּשְׂכָרָהּ של השבת. נתייחס כעת לשאלה ב'. הימנעות התורה מלהודיע את התקדשות האדם בשבת שנאמרה בעשר הדיברות, ודחיית ההודעה הזו לפרשיית השבת שנאמרה בהקשר למלאכת המשכן, מבטאת מעין שני שלבים בהפנמת האדם את משמעות מצוות השבת. האדם המציית לציווי האלהי האמור בפרשיית השבת שבעשר הדיברות, נמנע מט"ל המלאכות ומשחרר את אדנותו ביחס לעבד, עדיין אפשר שיחווה את ה' כגורם מְצַוֶּה המצוי מחוצה לו, ועדיין לא בהכרח יתקיים מיפגש פנימי בינו ובין ה'. אך בשלב שני אפשר שהאדם יפנים את המשמעות הנפשית של הציווי האלהי להימנע ממלאכות. האדם יסיג את עצמו לאחור, ויצור בתוכו אותו 'חלל פנוי' העשוי להתמלא בידיעת ה', שהיא שכינת ה' בתוך האדם, והיא התקדשות האדם. ההפרדה בין פרשיית השבת בעשר הדיברות בהן נדרש האדם לציית לציווי האלהי, ובין פרשיית השבת במסגרת מלאכת המשכן. בה נודעה התקדשות האדם בשבת, מבטאת את התהליך הנפשי שהאדם עשוי לעבור, מֵהָעֶמְדָּה הנפשית בה הוא חווה את ה' כגורם חיצוני המצווה אותו, אל עמדה נפשית בה הוא פוגש את ה' בפנימיותו. והתורה בחרה ליידע את התקדשות האדם דווקא במסגרת פרשיות מלאכת המשכן, שכן המשכן מבטא מיפגש בין האדם ובין ה', ואף השבת מבטאת מיפגש פנימי בין האדם ובין ה', וכפי הצעתנו לעיל. '''דשייף ליה.''' מורח על גופו במקום גלוי, כך שאימו תראה. '''דשבת מילתא דעבידא לאיגלויי היא.''' שהרי מצוות השבת נודעו לעם מעמד הר סיני. '''מתן שכרה לא עביד לאיגלויי.''' שכרה של השבת הוא התודעה האישית והחויה הפנימית של מיפגש עם ה'. ברם, המיפגש עם ה' לא תמיד ולא בהכרח גלוי לאדם, ואפשר שיהיה האדם קרוב אל ה' אך לא יֵדַע על כך. אדם בעל מידות טובות, עניו, מוסרי וצדיק, קרוב הוא אל ה', אבל לא בהכרח יודע את נוכחות ה' בחייו. לכן נחשב שכרה של השבת כדבר שלא בהכרח ידוע לאדם. נוכל לסכם ולומר כי בעיוננו בדרשה הזו עלו בידנו שלש תודעות עצמיות של האדם: (א) התודעה המוסרית שאינה יודעת את ה'. התודעה הזו נרמזה באמירה 'מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי'. (ב) התודעה האמונית היודעת את ה', אך רואה אותו כגורם מצווה המצוי מחוץ לאדם. התודעה הזו עשויה להצטייר מתוך פרשיית השבת שבעשר הדיברות. (ג) החוויה האישית של מיפגש עם ה'. התודעה הזו עולה מפרשיית השבת שבפרשיות מלאכת המשכן. '''זין.''' כנראה מטבע בעל ערך מסוים. '''מילת.''' צמר רך ונקי. '''אלא בבתי.''' בתים פרטיים. '''קושקי ואברוארי.''' מבני ציבור, כגון חומה ומגדלים. ריבוי פאר והדר נשלל ביחס ליחיד המרבה בכך לעצמו, שכן הריבוי הזה אינו כולל בתוכו מרכיב של נתינה. ריבוי פאר והדר אינו נשלל ביחס למבני ציבור, שההשקעה בהם מצד כל אחד מהיחידים כוללת בתוכה מרכיב של נתינה. '''כאש בנעורת.''' נראה שהכוונה לחלום רע, שהתענית מכלה את השפעתו הנפשית השלילית על האדם כשם שהאש מכלה את הנעורת. '''עגלא תלתא.''' עגל שלישי ללידה, והכוונה לעגל משובח. '''לוה אדם תעניתו ופורע.''' מותר לאדם להפסיק תענית באמצע היום ולהתענות תחת זאת ביום אחר. '''ואמר רב יוסף ואפילו בשבת.''' מותר לכתחילה להתענות על חלום. '''וכן הא דגרסינן.''' רב דיבר במפורש על תענית חלום, שכך הם דבריו: 'יפה תענית לחלום'. בשונה מכך, רבי יוסי בן זימרא דיבר על תענית סתם, שכך הם דבריו: 'כל היושב בתענית בשבת'. ו'רבנן' שהרי"ף מביא את דבריהם מפרשים כי אף רבי יוסי בן זמרא דיבר על תענית חלום. '''אסור להתענות עד שש שעות בשבת.''' לפי הרי"ף יש לפרש כי השמועה בירושלמי מדברת על כל תענית מלבד תענית חלום. '''מתניתין היא.''' [[משנה תענית ג ט|במשנת תענית ג, ט]], מובאת מחלוקת בין ת"ק ובין רבי אליעזר ביחס למצב שבו נקבע יום מסוים לתענית בגלל אי ירידת גשמים, ובמהלך אותו יום ירדו גשמים. לדעת רבי אליעזר, אם ירדו הגשמים קודם חצות לא ישלימו את התענית, ואם ירדו הגשמים לאחר חצות ישלימו את התענית. '''עד כדון.''' עדיין. והכוונה, עדיין לא עבר רובו של היום בתענית, ולכן לא נקבע היום כיום תענית. '''בקדושה.''' במצוה, והיא המצוה להתענות עקב אי ירידת גשמים. לדעת רבי אליעזר, תענית עד חצות היום קובעת את היום כיום תענית. ומכיון שאסור לקבוע את השבת כיום תענית, מתקבלת המסקנה שלדעת רבי אליעזר אסור להתענות עד שש שעות בשבת. === הפסקה לתפילה (דף ה עמוד א) === '''אמר רבי יוחנן לא שנו.''' המשפט 'ואין מפסיקין לתפילה' מובא אף ברישא של המשנה, ושם הוא מתייחס לכל אדם העוסק בעיסוקים הנזכרים במשנה. לדעת רבי יוחנן, המשפט 'אין מפסיקין לתפילה' המובא בסיפא אינו מתייחס לכל אדם העוסק בעיסוקים הנזכרים ברישא, אלא רק למי שתורתו אומנותו העוסק בתורה. סביר לפרש שההוראה המעשית במשפט 'אין מפסיקין' בסיפא זהה להוראה המעשית במשפט 'אין מפסיקין' ברישא, וכבר ביררנו שהמשפט 'אין מפסיקין' ברישא מורה רק על דחיית התפילה ולא על ביטולה {{ק|(ר' לעיל ג, ב, סד"ה 'אין מפסיקין')}}. נמצא אפוא כי אף מי שתורתו אומנותו רשאי רק לדחות את התפילה, אך לא לְבַטְּלָהּ. ==משנת לא יצא החייט במחטו== '''ולא יפלה את כליו.''' לא יוציא כינים מבגדיו. בלשון חכמים המונח כלים מוֹרֶה אף על בגדים. '''עם חשיכה.''' סמוך לחשיכה. '''ק"ו מציץ.''' תוכן הק"ו נתפרש בתלמוד: 'ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה 'והיה על מצחו תמיד' שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם כמה אזכרות על אחת כמה וכמה'. והרי"ף הביא את הקל וחומר הזה בהלכות תפילין שכתב במסכת מנחות. ===פליית בגדים=== '''למשמש בבגדו.''' לוודא שאין הוא נושא חפץ בבגדו, שלא יכשל בהעברה מרשות לרשות. '''בני מחוזא דלבשי לבנים.''' גם האנשים וגם הנשים לבשו בגדים בצבע לבן, ומכאן הקושי להבחין בין בגדי האיש ובין בגדי האשה. '''בני חקליאתא.''' בגדי האנשים והנשים לא היו באותו צבע. '''מידע ידיעי.''' שינוי הצבעים מאפשר להבחין בין בגדי האיש ובין בגדי האשה גם ללא עיון רב. '''אין פולין.''' כינים. ואפילו בימות החול, שאין זה מכובד. '''אפיקטוזין.''' מילה יוונית, ופירושה סם הקאה. '''המפלה את כליו.''' בשבת. '''מולל.''' מועך את הכינה אבל לא הורג אותה. '''ובלבד שלא יהרוג.''' כמסורת המובאת מיד להלן בשם בית שמאי. ולהלן לח, ב, כתב הרי"ף שההורג פרעוש חייב, ושם פירשנו הטעם לפי ששקץ מת ראוי להאכלת בעלי חיים ביתיים, כגון תרנגולים. ונראה כי אף האיסור להרוג כינה הוא מדין תורה, שכל שקץ שהאדם עשוי לזהותו ולהרגו, עשוי אף התרנגול לזהותו ולאכלו. '''אמר רב הונא הלכה.''' ונראה שכך פוסק הרי"ף, ונמצא כי למעשה הוא פוסק כבית שמאי נגד בית הלל. '''ואפילו בחול.''' ראוי שלא להרוג את הכינה, שאין להרוג בעל חיים אלא למניעת נזק לאדם או לתועלת עבור האדם, והכינה שנזרקה שוב אינה פוגעת באדם. ===(דף ה עמ' ב)=== '''אין הורגין את המאכולת בשבת.''' ככל הנראה מטעם מלאכת שוחט, וכבר כתבנו לעיל {{ק|(ד"ה 'ובלבד שלא יהרוג')}} שהחיוב הוא מצד שהשקצים המתים ראויים לאכילה על ידי חלק מבעלי החיים הביתיים. '''ובית הלל מתירין.''' להרוג את הכינה. ומשתיקת הברייתא נראה שבית הלל אינם דורשים מהאדם להסתפק במלילתה. מכלל דברי הרי"ף לא נתבאר מהו הנימוק של בית הלל להיתר הריגת כינה. [[שבת קז ב|בבבלי קז, ב]], נשמעת מדברי רב יוסף ההבנה שקיים הבדל ביולוגי בין פרעוש ובין כינה, ורב יוסף עצמו סבור שניתן לבסס על ההבדל הזה את ההיתר להרוג כינה, אך הרי"ף לא הביא את דברי רב יוסף. ועל כל פנים נראה שהרי"ף פסק הלכה למעשה שאסור להרוג כינה בשבת, כבית שמאי וכרב הונא. ולעיל כבר פסק הרי"ף כרב הונא שאסור להרוג כינה אף ביום חול. '''אין משדכין על התינוקת.''' בשבת. ומשמע שבחול מותר. ובתקופת התנאים עדיין לא נאסר על האדם לקדש את בתו כשהיא ילדה {{ק|(ר' דברי רב בבבלי קידושין מא, א, 'אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה...')}}. והביטוי 'משדכים על' פירושו 'מדברים על', והכוונה לדיבור של ניהול משא ומתן. '''ללמדו ספר וללמדו אומנות.''' לימוד ספר ואומנות נזכרו בברייתא הזו רק בהקשר לתינוק, ולא בהקשר לתינוקת. '''שבת היא מלצעוק.''' משמע שאסור לצעוק בשבת, היינו, להתפלל ולבקש צרכים. '''אומר בכניסתו שלום.''' ולא 'שבת שלום'. בחיפוש במאגר מידע תורני נמצא כי המקור הראשון בו מופיע המנהג לברכת 'שבת שלום' הוא בספר השל"ה: 'וקבלתי, אדם המבקר לחבירו בשבת שחרית לא יאמר לו כדרך שאומר בחול 'צפרא טבא', רק יאמר לו 'שבת שלום' או 'שבת טוב', לקיים 'זכור את יום השבת לקדשו''. '''כמאן אזלא.''' נראה שהתערבבו כאן שני נוסחים: '''נוסח א.''' כמאן אזלא הא דתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל? (כמאן) כר' יוסי. '''נוסח ב.''' <s>(כמאן אזלא)</s> הא דתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל, כמאן? כר' יוסי. '''צריך שיערבנו.''' הברייתא השונה 'צריך שיערבנו' חולקת מכנה משותף מסוים {{ק|(אמנם, חלקי בלבד)}} עם דברי הגר"א ב'שנות אליהו' לברכות ה, א, על משנת 'כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמיים', ונעתיק כאן את דבריו: :שאסור לְכַוֵּן בתפילה לצורך עצמו, אך להתפלל שיהיו כל ישראל בתכלית השלמות, ויהיה נשלם כנסת ישראל למעלה. אבל לא לצורך עצמו. אלא יתפלל באלהי נצור על עצמו, שתפילת אלהי נצור היא על עצמו. וזה שאמר כאן {{ק|(משנת ברכות ה, א)}} 'כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמיים'... הגר"א מפרש שהמשפט 'כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים' מוֹרֶה על העתקת תוכן התפילה מהתחום הפרטי לתחום הכללי. לפי פירושו, המלים 'אבינו שבשמיים', הַמּוֹרוֹת על האלהות, מְכֻוּוָנוֹת לכלליות. ואף הברייתא מלמדת שאין ראוי לאדם לצמצם את תוכן התפילה לתחום הפרטי בלבד. '''בקושי התירו.''' בית הלל. '''תפיחא.''' מחלה. '''אין מלאכי השרת נזקקין לו.''' אפשר שהנימוק האמיתי של רבי יוחנן היה דחיקת הארמית לטובת העברית, והוא אמר ברבים את הנימוק 'אין מלאכי השרת נזקקין לו' כדי לשכנע את העם. '''שאני חולה דשכינה עמו.''' והתפילה בשפה הארמית נודעת ישירות לה', ואין צורך להשמיעה בלשון הידועה למלאכי השרת. התירוץ 'שאני חולה' נאמר על ידי השמועה, והתירוץ הזה אינו מסכים עם מה שהצעתי לעיל כנימוק האמיתי של רבי יוחנן. וביחס לעצם האמירה כי השכינה עם החולה, ניתן להציע שהגעת ה' אל החולה היא משל להגעת האדם אל ה' דרך המחלה, שכן המחלה מעצימה בתודעת האדם את ההכרה כי חייו אינם תלויים בו עצמו, ובמקום בו האדם מַסִּיג את עצמו לאחור מתפנה בתוכו מקום לידיעת ה'. '''הנכנס לבקר את החולה.''' הברייתא מניחה שהחולה שוכב במקום נמוך, והיא מדריכה את הנכנס אל החולה לָשֶׁבֶת אף הוא במקום נמוך. הקירבה לתופעת המחלה עשויה להפגיש את האדם עם חולשתו, ובכך לסייע לו למוסס בתוכו היבטים של תודעת הגאוה ולהפנים תודעה של ענוה. והישיבה במקום נמוך היא ביטוי של תודעת הענוה. ===פיסקא ולא יקרא לאור הנר=== '''מרדעות.''' ההוראה הרגילה של המונח 'מרדעת' היא שטיח שֶׁשָּׂמִים מתחת למשא המונח על בעל חיים, אך למרדעת הזו אין מימד משמעותי של גובה, ובוודאי שאינה גבוהה מקומת בית. ובאוצר הגאונים לשבת, חלק התשובות עמ' 7, מובאת תשובת רב נטרונאי: 'מרדע, כלי שהשור חורש בו, וארוך הוא יתר מִקּוֹמָה'. ובהיות המרדע ארוך יותר מִקּוֹמַת בית מובן מדוע נשנה המרדע אחרי קומה אחת ולפני עשר קומות. '''אבל שנים קורין.''' שהם יזכירו האחד לשני שלא להטות את הנר. '''אבל בשני עניינים אפילו שנים אין קורין.''' שכל אחד מרוכז בעצמו, ולא יזכיר לחברו שלא להטות. '''ובמדורה... אסור.''' לנר יש להבה קבועה לאורך זמן. לעומת זאת, קשה לערוך את העצים במדורה באופן שתהיה בה להבה קבועה לאורך זמן, ולכן רגיל הדבר שהאש במדורה תדעך בליל שבת. נמצא כי במדורה גדול החשש שמא תיעשה פעולה להעצמת הלהבה. '''כאן בשמש קבוע.''' שמותר לו לבדוק, מכיון שהוא מיומן במלאכה. '''הא בדמשחא.''' שאסור לו לבדוק, כי איכות השמן כחומר בעירה נמוכה מאיכות הנפט. '''שמש קבוע בדמשחא מאי.''' מצד שהוא שמש קבוע אמור להיות מותר, אך מצד שבנר יש שמן אמור להיות אסור. '''הלכה ואין מורין כן.''' מותר, כפי השמועה המבחינה בין שמש קבוע ובין שמש שאינו קבוע, אבל אין מורין כן, שכן השמועה השניה אוסרת באור השמן. '''ור' ירמיה בר אבא אמר הלכה ומורין כן.''' כפי השמועה הראשונה, ובלי להתחשב כלל בשמועה השניה. '''שמש קבוע פליגי והלכה ואין מורין כן.''' הרי"ף מחמיר למרות שמדובר באיסור דרבנן. ואף להלן בדף נ, א, ביחס לשאלה האם כאשר התירו פינוי קופות מפני האורחים התירו לאדם אחד לפנות את כל הקופות עבור שאר האורחים או שהתירו לכל אחד מהאורחים לפנות עבור עצמו, החמיר הרי"ף באיסור דרבנן. לעומת זאת, ביחס לשאלה האם עירוב תחומין שהונח בין השמשות מתיר יציאה מחוץ לתחום אלפיים אמה פסק הרי"ף שספק מדרבנן להקל {{ק|(להלן יד, ב, ד"ה 'וספיקא דרבנן לקולא')}}. ונראה שלדעת הרי"ף השאלה כיצד לפסוק בספק איסור דרבנן אינה מוכתבת לפי כלל קבוע, וזאת כדרך דברי המגיד משנה בהלכות שבת ו, ט: 'ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים'. '''חזן מסדר ראשי פרשיות.''' נראה שלפני החזן היו כתובים המלים הראשונות מכל פרשה. כך למשל, ביחס לפרשת בראשית היה כתוב כך: 'בראשית ברא, ויאמר אלהים יהי רקיע, ויאמר אלהים יקוו, ויאמר אלהים יהי מאורות...' וכו'. ובחלק מעדי הנוסח כתוב 'אבל מסדר הוא ראשי פרשיות'. ===פיסקא כיוצא בו לא יאכל=== '''אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור.''' אסור לאיש לשכב במיטה אחת עם אשת רעהו, אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה וללא נגיעה הדדית. והאיסור בכך פשוט, שמכוער הדבר. ([[רי"ף על הש"ס/שבת/דף ו עמוד א|דף ו עמוד א]]) '''בתי בימי נידותיך מה הוא אצליך.''' בסיפור עצמו קשה למצוא נתון העשוי לבאר מה ראה התנא דבי אליהו למקד את שאלתו בהרחקות בימי הנדה. בהיעדר נתון כזה, נחפש נתון כל שהוא בסיפור העשוי לשמש כנקודת מוצא, שתסייע להבנת המיקוד שלו בשאלה הזו. ובכן, בשאלת האשה לבאי בתי המדרש מובא הכתוב: 'כי הוא חייך ואורך ימיך'. הכתוב הזה הוא אחד מתוך מספר כתובים בתורה, בהם מובטחת אריכות הימים כשכר טוב. ויש הבדל בין הכתוב הזה ובין שאר הכתובים בשאלה מהו המעשה הטוב המזכה באריכות ימים. בכל שאר המופעים האחרים, המעשה הטוב ממוקד בשמירת מצוות התורה, ורק בכתוב הזה המעשה הטוב ממוקד בדבקות בה', שכך נאמר ב[[דברים ל יט|דברים ל, יט]] כ: 'הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ...'. ואמנם, הכתוב הזה נשמע בסיפור מפי האשה, אך התנא דבי אליהו ייחס משמעות לעובדה שהאשה בחרה בכתוב הזה, והבין שהיה פגם מסוים בדבקות של אותו תלמיד בה'. אך גם אם כנים דברינו אלה, עדיין לא ברור מה ראה התנא דבי אליהו לחשוב שאותו פגם בדבקות בא לידי ביטוי דווקא בשאלת ההרחקות בימי נדה. בלית ברירה נפנה מהסיפור עצמו לנתון המצוי מחוץ לסיפור, והוא בַּבָּרָיְתָא המובאת להלן [[רי"ף על הש"ס/שבת/דף כט עמוד א|ברי"ף כט, א]]: "'והדוה בנדתה', זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה. אלא מה תלמוד לומר 'והדוה בנדתה'? בנדתה תהא עד שתבא במים". הברייתא הזו מלמדת שבימיו של רבי עקיבא נתחדשו היתרים בהלכות ההרחקה מהנדה, ובעיוננו להלן נניח שהסיפור התרחש לאחר שרבי עקיבא חידש אותם היתרים. כעת נשוב לסיפור ונציע שהתנא דבי אליהו שיער כי הפגם שנמצא בדבקותו של אותו תלמיד בה' בא לידי ביטוי בכך שהוא 'מינף' את ההיתרים שלימד רבי עקיבא כדי לחדש היתר נוסף, כל שהוא, בתחום ההרחקות מאשה נדה, ולכן הוא שאל את האשה על ההרחקות שנהג בעלה ביחס אליה בימי נדתה ובימי ליבונה. '''וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו לדבר.''' על האשה הזבה נאמר בתורה 'כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה' (ויקרא טו, כה). התורה מלמדת שההלכות הידועות ביחס לנדה תְּקֵפוֹת אף ביחס לזבה. אחת ההלכות הידועה ביחס לנדה היא איסור הקירבה, שכך נאמר בתורה: 'וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ' (ויקרא יח, יט), וממילא ברור שהאיסור הזה תקף אף ביחס לזבה. כעת נציע שהרקע לטעותו של אותו תלמיד נעוץ בנאמר בפסוק כח: 'וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר'. בכתוב הזה נזכרת הטהרה פעמיים. פעם אחת בהוראת הפסקת הדימום, ופעם שניה בתום שבעה נקיים. אפשר שאותו תלמיד סמך את ההיתר שלו על שילוב הנאמר בפסוק כה ובפסוק כח. מפסוק כח ('וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ') הוא למד שיש טהרה מסוימת לזבה מיד עם תום הדימום, ומפסוק כה ('כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה') הוא למד שההרחקות מהאשה הנדה תקפות ביחס לזבה רק בימי הדימום עצמם, ולא בשבעה נקיים. '''שלא נשא פנים לתורה.''' שהיה עולה על הדעת שתיזכר לאותו תלמיד זכות לימוד התורה ולא ייענש. '''ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.''' והשמיט התנא דבי אליהו את המשך הכתוב 'לגלות ערותה', ובכך ביקש ללמד שהאיסור 'לא תקרב' עומד לעצמו, ומלמד על איסורי קירבה שאינם גילוי ערוה (וכפי הנאמר לעיל, האמור ביחס לנדה תקף אף ביחס לזבה). ויש בדרשה הזו של תנא דבי אליהו התיחסות סמויה לדרשה שדרש אותו תלמיד על הכתוב ב[[ויקרא טו, כה|ויקרא טו, כה]]. אותו תלמיד מצא בכתוב הזה שני מופעים של מילה מהשורש 'טהר', והעניק למופע הראשון משמעות העומדת לעצמה. ואף בכתוב 'וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ' מוצא תנא דבי אליהו שני פעלים אליהם מתיחסת המילה 'לא': הפועל 'תקרב' ופועל מהשורש 'גלה', והוא מעניק לפועל הראשון משמעות העומדת לעצמה. '''מטה חדא.''' מיטה רחבה. '''וסינר.''' גם מיטה רחבה וגם סינר. וכל אחת משתי האמירות האלה אינה מתאימה היטב לאמירה של האשה 'וישן עמי בקירוב בשר'. ומדוע הוצעו שתי האמירות האלה? נציע שתי אפשרויות. '''(א)''' בעלי האמירות האלה חשבו שעדות האשה על הקירבה בינה ובין בעלה בימי ליבונה אינה עולה בקנה אחד עם התאור של אותו תלמיד כמי 'שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה', והם דחו את דברי האשה מפני התיאור של אותו תלמיד. '''(ב)''' בעלי האמירות האלה ביקשו ללמד את העם את האיסור לישון עם האשה הנדה במיטה אחת אפילו ללא מגע גופני, ומגמתם זו הביאה אותם להציע פירוש שאינו תואם את פשט דברי האשה. ובדומה לכך, פעמים רבות מציעים בעלי ההלכה לְמָקוֹר קדום פירוש שאינו הולם היטב את הנאמר באותו מקור, וזאת כדי לבסס הלכה הנראית להם ראויה ונכונה. jveqav96nrjai451vsz0ccjfvlknsiu 0 1712390 3077453 2971021 2026-08-19T20:25:40Z ~2026-45401-66 46273 3077453 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הנוטריונים (שכר שירותים), תשל״ט–1978}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשל״ט, 196|תקנות הנוטריונים (שכר שירותים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3914.pdf}}, {{ח:תיבה|434|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3927.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 194|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4183.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 653|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4569.pdf}}, {{ח:תיבה|948|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4594.pdf}}, {{ח:תיבה|1950|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4665.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 746|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4929.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 74|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4977.pdf}}, {{ח:תיבה|478|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5007.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 198|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5067.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 194|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5560.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 1429|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5680.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 170|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6626.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 1042|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7005.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 680|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7775.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשל״ט, 1911|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4027.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 1237|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4105.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 245|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4185.pdf}}, {{ח:תיבה|388|הודעה (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4197.pdf}}, {{ח:תיבה|762|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4216.pdf}}, {{ח:תיבה|1452|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4266.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 801|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4332.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ג, 13|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4410.pdf}}, {{ח:תיבה|1026|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4474.pdf}}, {{ח:תיבה|1176|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4486.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 54|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4531.pdf}}, {{ח:תיבה|1308|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4618.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 26|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4711.pdf}}, {{ח:תיבה|1001|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4786.pdf}}, {{ח:תיבה|1527|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4823.pdf}}, {{ח:תיבה|1789|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4844.pdf}}, {{ח:תיבה|1894|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4854.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 1114|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4948.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 474|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5006.pdf}}, {{ח:תיבה|973|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5034.pdf}}, {{ח:תיבה|1231|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5050.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 726|הודעה (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5101.pdf}}, {{ח:תיבה|987|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5121.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 477|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5164.pdf}}, {{ח:תיבה|674|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5177.pdf}}, {{ח:תיבה|1053|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5197.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ן, 19|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5223.pdf}}, {{ח:תיבה|238|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5238.pdf}}, {{ח:תיבה|545|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5260.pdf}}, {{ח:תיבה|773|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5277.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 50|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5299.pdf}}, {{ח:תיבה|382|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5318.pdf}}, {{ח:תיבה|1020|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5367.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 380|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5394.pdf}}, {{ח:תיבה|663|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5414.pdf}}, {{ח:תיבה|909|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5430.pdf}}, {{ח:תיבה|1262|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5455.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 297|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5493.pdf}}, {{ח:תיבה|734|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5514.pdf}}, {{ח:תיבה|1003|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5536.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 146|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5558.pdf}}, {{ח:תיבה|1216|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5615.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 472|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5648.pdf}}, {{ח:תיבה|1684|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5693.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 412|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5729.pdf}}, {{ח:תיבה|1354|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5768.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 310|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5804.pdf}}, {{ח:תיבה|897|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5838.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 264|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5871.pdf}}, {{ח:תיבה|1015|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5910.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 253|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5945.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 195|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6012.pdf}}, {{ח:תיבה|678|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6042.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 964|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6117.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 289|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6144.pdf}}, {{ח:תיבה|1162|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6186.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 350|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6216.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 393|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6456.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 185|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6529.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 411|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6642.pdf}}, {{ח:תיבה|1089|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6686.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 318|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6739.pdf}}, {{ח:תיבה|1245|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6805.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 353|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6843.pdf}}, {{ח:תיבה|1285|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6901.pdf}}, {{ח:תיבה|1456|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6915.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 589|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6969.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 396|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7063.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 633|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7212.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 468|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7326.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 482|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7594.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 564|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7763.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 840|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7930.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1815|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8148.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 293|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8312.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1226|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9034.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1372|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9841.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 685|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10461.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 790|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10974.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 512|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11611.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 508|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12158.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים#סעיף 46|סעיף 46}} {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים|לחוק הנוטריונים, תשל״ו–1976}}, ושאר הסמכויות שהוענקו לי כדין, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק יסוד: משק המדינה#סעיף 1|סעיף 1(ב) לחוק יסוד: משק המדינה}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|שכר שירותים|תיקון: תשמ״ד, תשמ״ד־3, תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ח, תשנ״ד, תשנ״ה, תשס״ח, [הודעות]}} {{ח:ת}} בעד שירות מהשירותים המפורטים להלן בטור א׳ יגבה נוטריון שכר בשיעור הנקוב בטור ב׳ לצד אותו שירות, בצירוף סכום השווה למס הערך המוסף שהנוטריון חייב בו בעד מתן השירות: {{ח:הערה|(כל הסכומים מעודכנים לשנת 2026)}} {{ח:תת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | {{ממורכז|{{מוקטן|טור א׳ {{ש}} <u>השירות</u>}}}} | {{ממורכז|{{מוקטן|טור ב׳ {{ש}} שיעור השכר {{ש}} <u>בשקלים חדשים</u>}}}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.1}} {{ח:תת|1.}} אימות חתימה – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אימות חתימת יחיד כחותם ראשון | 197 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | כל חתימה של חותם נוסף על אותו מסמך | 77 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אישור שהחותם על מסמך בשם הזולת היה מוסמך לכך, לכל חתימה בנוסף לשכר לפי פסקאות (א) או (ב) | 77 }} {{ח:תתת|(ד)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן באותו מעמד אימות חתימה על מסמך וגם על העתק של אותו מסמך, בנוסף לאישור כאמור בפסקה (ג) או בלעדיו, לכל העתק כאמור | 77 }} {{ח:תתת|(ה)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה השירות כאמור בפסקאות (א) עד (ד) כרוך בתרגום המסמך בידי הנוטריון – תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבאותו המסמך}} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.2}} {{ח:תת|2.|(א)}} אישור העתק צילומי של מסמך – {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לעמוד הראשון | 77 }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל עמוד נוסף | 13 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אושרו במעמד אחד יותר מהעתק צילומי אחד, לכל אישור נוסף לאישור הראשון – | }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לעמוד הראשון | 27 }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לעמוד השני {{ח:הערה|[צ״ל: לכל עמוד נוסף]}} | 13 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.3}} {{ח:תת|3.|(א)}} [https://herslaw.co.il/תרגום-נוטריוני/ אישור נכונות של תרגום] – {{ח:תתתת|(1)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | עד מאה המלים הראשונות בתרגום | 251 }} {{ח:תתתת|(2)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מאה מלים נוספות או חלק מהן, עד אלף מלים | 197 }} {{ח:תתתת|(3)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מאה מלים נוספות או חלק מהן, מעל אלף המלים הראשונות | 99 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן במעמד אחד יותר מאישור אחד לאותו תרגום, לכל אישור נוסף לאישור הראשון | 77 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.4}} {{ח:תת|4.}} אישור צוואה הנערכת לפי {{ח:חיצוני|חוק הירושה#סעיף 22|סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ״ה–1965}} – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לחותם ראשון | 293 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל חותם נוסף | 147 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן באותו מעמד יותר מאישור אחד לאותה צוואה, לכל אישור | 88 }} {{ח:תתת|(ד)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה אישור הצוואה כרוך בתרגומה בידי הנוטריון, תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבצוואה}} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.5}} {{ח:תת|5.}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אישור שפלוני נמצא בחיים | 197 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.6}} {{ח:תת|6.}} קבלה ואישור של תצהיר שניתן בשבועה או בדרך אחרת – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | למצהיר הראשון | 200 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מצהיר נוסף | 80 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן במעמד אחד יותר מאישור אחד לאותו תצהיר, לכל אישור נוסף | 77 }} {{ח:תתת|(ד)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה אישור התצהיר כרוך בתרגומו בידי הנוטריון, תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבתצהיר }} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.7}} {{ח:תת|7.}} העדה של מסמך סחיר, לרבות תרגום במידת הצורך – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אם הסכום שעליו נדרש לערוך את ההעדה אינו עולה על 92,800 שקלים חדשים | 1,275 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | עלה הסכום האמור על 92,800 שקלים חדשים | 2,733 }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | הכל בנוסף להוצאות הנסיעה ממשרדו של הנוטריון למקום ההעדה וחזרה. | }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.7א}} {{ח:תת|7א.}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | רישום הערה בדבר ביטול ייפוי כוח או מסמך אחר לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנוטריונים#סעיף 5|תקנה 5 לתקנות הנוטריונים, התשל״ז–1977}} (להלן – תקנות הנוטריונים) – | }} {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | קבלת הודעת הביטול ורישומה כהערה בעותק של ייפוי הכוח או המסמך השמור בידי הנוטריון לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנוטריונים#סעיף 5|תקנה 5(ג) לתקנות הנוטריונים}} | 209 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | הוצאת העתק מאושר של ייפוי הכוח או מסמך אחר הנושא את ההערה בדבר הביטול לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנוטריונים#סעיף 5|תקנה 5(ג) לתקנות הנוטריונים}} | 74 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל העתק נוסף | 74 }} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.8}} {{ח:תת|8.}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | כל פעולה אחרת שנוטריון מוסמך לעשות לפי כל דין, ושלא נקבע לה שכר בתקנות אלה | הסכום שנקבע לפעולה {{ח:חיצוני|כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ)#סעיף של|בתעריף המינימלי {{ח:הערה|[צ״ל: המומלץ]}} של לשכת עורכי הדין}}, ובאין קביעה כאמור – הסכום שנקבע בו לפעולה הדומה לה ביותר, ובאין קביעה – 323 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.9}} {{ח:תת|9.|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | עשיית פעולות שנוטריון מוסמך לעשותן לפי כל דין, שלא במשרדו של הנוטריון ועל פי בקשתו המפורשת של מקבל השירות לתתו במקום אחר – למעט פעולה שלפי טיבה אין לבצעה במשרדו – בנוסף לשכר הנקוב {{ח:פנימי|סעיף 1.1|בפרטים 1 עד 8}} {{ח:פנימי|סעיף 1.11|ו־11}}, {{ח:הערה|<s>לפי העניין,</s>}} לפי הענין, ובנוסף להוצאות הנסיעה ממשרד הנוטריון למקום מתן השירות וחזרה – יהא מספר הפעולות באותו מעמד אשר יהא: | }} {{ח:תתתת|(1)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לשעה הראשונה או לחלק ממנה מיציאת הנוטריון ממשרדו ועד שובו | 645 }} {{ח:תתתת|(2)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מחצית שעה נוספת או לחלק ממנה | 197 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | נתבקש נוטריון לעשות פעולות באותו מקום, בעת ובעונה אחת, בידי מספר בני אדם, יהא חלקו של כל מבקש שירות באותו מעמד בהוצאות הנסיעה כאמור בפסקה (א) כחלקו בסך כל מבקשי שירות באותו מעמד. | }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | יצא הנוטריון את משרדו לפי הזמנת מקבל השירות, לשם עשיית פעולה, והפעולה אותה נתבקש לבצע לא בוצעה מסיבות שאינן תלויות בו, יהא הנוטריון זכאי לשכר כמפורט בפסקה (א)(1) ו־(2) וכן להוצאות הנסיעה ממשרדו של הנוטריון למקום שהיה מיועד למתן השירות וחזרה. | }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.10}} {{ח:תת|10.}} ניתן השירות בין השעות 19.00 עד 08.00 למחרת או בימי מנוחה, למעט פעולה שבגדר {{ח:פנימי|סעיף 1.9|פרט 9}} – יווסף לשכר שיעור של 50% מן השכר הקבוע בכל אחד {{ח:פנימי|סעיף 1.1|מהפרטים 1 עד 8}} {{ח:פנימי|סעיף 1.11|ו־11}}, לפי העניין. {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ה, תשס״ח|עוגן=סעיף 1.11}} {{ח:תת|11.|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אימות הסכם ממון הנעשה לפי {{ח:חיצוני|חוק יחסי ממון בין בני זוג#סעיף 2|סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג–1973}} | 446 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן באותו מעמד אימות לעותקים נוספים של אותו הסכם ממון, לכל אימות נוסף | 74 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה אימות הסכם הממון כרוך בתרגומו בידי הנוטריון, תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבהסכם הממון}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.12}} {{ח:תת|12.}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ערך הנוטריון את האישור הנוטריוני לפי {{ח:פנימי|סעיף 1.1|פרטים 1 עד 8}} {{ח:פנימי|סעיף 1.11|ו־11}}, לפי העניין, בשפה לועזית, שאינה ערבית או אנגלית, ייווסף לשכר הקבוע לאותו אישור סכום של | 104 }} {{ח:סעיף|1א|פטור מלא או חלקי מגביית שכר|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בתקנה 1}}, נוטריון רשאי שלא לגבות שכר, כולו או חלקו, בעד שירות שנתן לפי {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים|החוק}} בהתקיים אחד מהתנאים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הנוטריון שוכנע כי מבקש השירות הוא חסר אמצעים בין השאר לפי מסמך המעיד על כך שהומצא לו בידי המבקש; {{ח:תתת|(2)}} השירות ניתן לעולה חדש או תושב חוזר, אשר המציא לנוטריון אישור על כך ממשרד העלייה והקליטה; לעניין פסקה זו, {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”עולה חדש“ – מי שטרם חלפו שבע שנים מיום שהתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתתתת|(א)}} ניתנה לו תעודת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש״י–1950}}; {{ח:תתתתת|(ב)}} ניתנה לו תעודה של אזרח עולה או תעודה של קטין חוזר ממשרד העלייה והקליטה; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תושב חוזר“ – מי שקיבל מעמד תושב חוזר ממשרד העלייה והקליטה לאחר ששהה בחוץ לארץ חמש שנים לפחות, וטרם חלפו 24 חודשים מתאריך קבלת מעמד תושב חוזר כאמור; {{ח:תתת|(3)}} השירות התבקש עקב טעות של הנוטריון בעריכת אישור או בעריכת מסמך שלגביו ניתן אישור. {{ח:תת|(ב)}} הנוטריון יצרף לעותק האישור הנוטריוני שישמור בידיו את העתק המסמך שהומצא לו כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2). {{ח:סעיף|2|עריכת עותק במילוי חובה שבדין}} {{ח:ת}} נעשה עותק נוסף של אישור שלא כשירות ללקוח אלא במילוי חובה שבדין בדבר שמירת העותק בידי נוטריון או בדבר המצאת העותק לרשות ציבורית – לא ייגבה שכר נוסף בשל העותק האמור. {{ח:סעיף|3|תחולה}} {{ח:ת}} תקנות אלה לא יחולו על שירות שניתן על ידי נוטריון לצרכי ביצוע אמנה 48 בדבר שמירת זכויות קיצבה של מהגרים, 1935. {{ח:סעיף|4|הצמדה|תיקון: תשמ״א, תשמ״ד, תשמ״ד־2, תשמ״ד־3, תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ז־2, תשנ״ד, תשע״א}} {{ח:תת|(א)}} כל סכום שנקבע בתקנות אלה, בין כשכר ובין כיסוד לחישוב השכר, ישתנה ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור העליה של המדד החדש לעומת המדד היסודי. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – לגבי השינוי שב־15 בינואר 1987 – המדד שפורסם ב־15 באוקטובר 1986, ולגבי כל יום שינוי שלאחריו – המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי הקודם. {{ח:תת|(ג)|(1)}} היה הסכום החדש שכר, יעוגל הסכום לשקל החדש הקרוב וסכום של חמישים אגורות יעוגל כלפי מעלה; {{ח:תתת|(2)}} היה הסכום החדש יסוד לחישוב שכר, יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 100 שקלים חדשים, וסכום של 50 שקלים חדשים יעוגל כלפי מעלה. {{ח:תת|(ד)}} המנהל הכללי של משרד המשפטים יפרסם ברשומות הודעה ובה נוסח {{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1}} כפי שהיא מתוקנת עקב האמור בתקנות משנה (א) עד (ג). {{ח:סעיף|4א|ביטול|תיקון: תשל״ט}} {{ח:ת}} תקנות הנוטריונים (שכר שירותים), תשל״ז–1977 – בטלות. {{ח:סעיף|5|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה באחד לחודש לאחר פרסומן. {{ח:חתימות|כ״ב בחשון תשל״ט (22 בנובמבר 1978)}} * '''שמואל תמיר'''<br>שר המשפטים {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 08b17wwunsuuks1wzfwxzw35yjjlc2y 3077468 3077453 2026-08-20T03:03:59Z Nahum 68 נדחה שינוי הטקסט האחרון (מאת [[מיוחד:תרומות/~2026-45401-66|~2026-45401-66]]) ושוחזרה גרסה 2971021 מאת OpenLawBot 3077468 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הנוטריונים (שכר שירותים), תשל״ט–1978}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשל״ט, 196|תקנות הנוטריונים (שכר שירותים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3914.pdf}}, {{ח:תיבה|434|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3927.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 194|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4183.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 653|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4569.pdf}}, {{ח:תיבה|948|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4594.pdf}}, {{ח:תיבה|1950|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4665.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 746|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4929.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 74|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4977.pdf}}, {{ח:תיבה|478|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5007.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 198|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5067.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 194|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5560.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 1429|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5680.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 170|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6626.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 1042|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7005.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 680|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7775.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשל״ט, 1911|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4027.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 1237|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4105.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 245|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4185.pdf}}, {{ח:תיבה|388|הודעה (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4197.pdf}}, {{ח:תיבה|762|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4216.pdf}}, {{ח:תיבה|1452|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4266.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 801|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4332.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ג, 13|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4410.pdf}}, {{ח:תיבה|1026|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4474.pdf}}, {{ח:תיבה|1176|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4486.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 54|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4531.pdf}}, {{ח:תיבה|1308|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4618.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 26|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4711.pdf}}, {{ח:תיבה|1001|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4786.pdf}}, {{ח:תיבה|1527|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4823.pdf}}, {{ח:תיבה|1789|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4844.pdf}}, {{ח:תיבה|1894|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4854.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 1114|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4948.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 474|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5006.pdf}}, {{ח:תיבה|973|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5034.pdf}}, {{ח:תיבה|1231|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5050.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 726|הודעה (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5101.pdf}}, {{ח:תיבה|987|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5121.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 477|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5164.pdf}}, {{ח:תיבה|674|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5177.pdf}}, {{ח:תיבה|1053|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5197.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ן, 19|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5223.pdf}}, {{ח:תיבה|238|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5238.pdf}}, {{ח:תיבה|545|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5260.pdf}}, {{ח:תיבה|773|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5277.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 50|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5299.pdf}}, {{ח:תיבה|382|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5318.pdf}}, {{ח:תיבה|1020|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5367.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 380|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5394.pdf}}, {{ח:תיבה|663|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5414.pdf}}, {{ח:תיבה|909|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5430.pdf}}, {{ח:תיבה|1262|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5455.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 297|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5493.pdf}}, {{ח:תיבה|734|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5514.pdf}}, {{ח:תיבה|1003|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5536.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 146|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5558.pdf}}, {{ח:תיבה|1216|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5615.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 472|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5648.pdf}}, {{ח:תיבה|1684|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5693.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 412|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5729.pdf}}, {{ח:תיבה|1354|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5768.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 310|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5804.pdf}}, {{ח:תיבה|897|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5838.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 264|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5871.pdf}}, {{ח:תיבה|1015|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5910.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 253|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5945.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 195|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6012.pdf}}, {{ח:תיבה|678|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6042.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 964|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6117.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 289|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6144.pdf}}, {{ח:תיבה|1162|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6186.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 350|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6216.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 393|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6456.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 185|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6529.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 411|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6642.pdf}}, {{ח:תיבה|1089|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6686.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 318|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6739.pdf}}, {{ח:תיבה|1245|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6805.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 353|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6843.pdf}}, {{ח:תיבה|1285|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6901.pdf}}, {{ח:תיבה|1456|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6915.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 589|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6969.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 396|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7063.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 633|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7212.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 468|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7326.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 482|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7594.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 564|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7763.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 840|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7930.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1815|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8148.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 293|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8312.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1226|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9034.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1372|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9841.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 685|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10461.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 790|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10974.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 512|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11611.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 508|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12158.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים#סעיף 46|סעיף 46}} {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים|לחוק הנוטריונים, תשל״ו–1976}}, ושאר הסמכויות שהוענקו לי כדין, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק יסוד: משק המדינה#סעיף 1|סעיף 1(ב) לחוק יסוד: משק המדינה}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|שכר שירותים|תיקון: תשמ״ד, תשמ״ד־3, תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ח, תשנ״ד, תשנ״ה, תשס״ח, [הודעות]}} {{ח:ת}} בעד שירות מהשירותים המפורטים להלן בטור א׳ יגבה נוטריון שכר בשיעור הנקוב בטור ב׳ לצד אותו שירות, בצירוף סכום השווה למס הערך המוסף שהנוטריון חייב בו בעד מתן השירות: {{ח:הערה|(כל הסכומים מעודכנים לשנת 2026)}} {{ח:תת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | {{ממורכז|{{מוקטן|טור א׳ {{ש}} <u>השירות</u>}}}} | {{ממורכז|{{מוקטן|טור ב׳ {{ש}} שיעור השכר {{ש}} <u>בשקלים חדשים</u>}}}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.1}} {{ח:תת|1.}} אימות חתימה – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אימות חתימת יחיד כחותם ראשון | 197 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | כל חתימה של חותם נוסף על אותו מסמך | 77 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אישור שהחותם על מסמך בשם הזולת היה מוסמך לכך, לכל חתימה בנוסף לשכר לפי פסקאות (א) או (ב) | 77 }} {{ח:תתת|(ד)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן באותו מעמד אימות חתימה על מסמך וגם על העתק של אותו מסמך, בנוסף לאישור כאמור בפסקה (ג) או בלעדיו, לכל העתק כאמור | 77 }} {{ח:תתת|(ה)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה השירות כאמור בפסקאות (א) עד (ד) כרוך בתרגום המסמך בידי הנוטריון – תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבאותו המסמך}} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.2}} {{ח:תת|2.|(א)}} אישור העתק צילומי של מסמך – {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לעמוד הראשון | 77 }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל עמוד נוסף | 13 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אושרו במעמד אחד יותר מהעתק צילומי אחד, לכל אישור נוסף לאישור הראשון – | }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לעמוד הראשון | 27 }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לעמוד השני {{ח:הערה|[צ״ל: לכל עמוד נוסף]}} | 13 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.3}} {{ח:תת|3.|(א)}} אישור נכונות של תרגום – {{ח:תתתת|(1)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | עד מאה המלים הראשונות בתרגום | 251 }} {{ח:תתתת|(2)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מאה מלים נוספות או חלק מהן, עד אלף מלים | 197 }} {{ח:תתתת|(3)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מאה מלים נוספות או חלק מהן, מעל אלף המלים הראשונות | 99 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן במעמד אחד יותר מאישור אחד לאותו תרגום, לכל אישור נוסף לאישור הראשון | 77 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.4}} {{ח:תת|4.}} אישור צוואה הנערכת לפי {{ח:חיצוני|חוק הירושה#סעיף 22|סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ״ה–1965}} – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לחותם ראשון | 293 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל חותם נוסף | 147 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן באותו מעמד יותר מאישור אחד לאותה צוואה, לכל אישור | 88 }} {{ח:תתת|(ד)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה אישור הצוואה כרוך בתרגומה בידי הנוטריון, תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבצוואה}} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.5}} {{ח:תת|5.}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אישור שפלוני נמצא בחיים | 197 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.6}} {{ח:תת|6.}} קבלה ואישור של תצהיר שניתן בשבועה או בדרך אחרת – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | למצהיר הראשון | 200 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מצהיר נוסף | 80 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן במעמד אחד יותר מאישור אחד לאותו תצהיר, לכל אישור נוסף | 77 }} {{ח:תתת|(ד)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה אישור התצהיר כרוך בתרגומו בידי הנוטריון, תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבתצהיר }} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.7}} {{ח:תת|7.}} העדה של מסמך סחיר, לרבות תרגום במידת הצורך – {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אם הסכום שעליו נדרש לערוך את ההעדה אינו עולה על 92,800 שקלים חדשים | 1,275 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | עלה הסכום האמור על 92,800 שקלים חדשים | 2,733 }} {{ח:תתת}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | הכל בנוסף להוצאות הנסיעה ממשרדו של הנוטריון למקום ההעדה וחזרה. | }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.7א}} {{ח:תת|7א.}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | רישום הערה בדבר ביטול ייפוי כוח או מסמך אחר לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנוטריונים#סעיף 5|תקנה 5 לתקנות הנוטריונים, התשל״ז–1977}} (להלן – תקנות הנוטריונים) – | }} {{ח:תתת|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | קבלת הודעת הביטול ורישומה כהערה בעותק של ייפוי הכוח או המסמך השמור בידי הנוטריון לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנוטריונים#סעיף 5|תקנה 5(ג) לתקנות הנוטריונים}} | 209 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | הוצאת העתק מאושר של ייפוי הכוח או מסמך אחר הנושא את ההערה בדבר הביטול לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנוטריונים#סעיף 5|תקנה 5(ג) לתקנות הנוטריונים}} | 74 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל העתק נוסף | 74 }} {{ח:סעיף*|עוגן=סעיף 1.8}} {{ח:תת|8.}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | כל פעולה אחרת שנוטריון מוסמך לעשות לפי כל דין, ושלא נקבע לה שכר בתקנות אלה | הסכום שנקבע לפעולה {{ח:חיצוני|כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ)#סעיף של|בתעריף המינימלי {{ח:הערה|[צ״ל: המומלץ]}} של לשכת עורכי הדין}}, ובאין קביעה כאמור – הסכום שנקבע בו לפעולה הדומה לה ביותר, ובאין קביעה – 323 }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.9}} {{ח:תת|9.|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | עשיית פעולות שנוטריון מוסמך לעשותן לפי כל דין, שלא במשרדו של הנוטריון ועל פי בקשתו המפורשת של מקבל השירות לתתו במקום אחר – למעט פעולה שלפי טיבה אין לבצעה במשרדו – בנוסף לשכר הנקוב {{ח:פנימי|סעיף 1.1|בפרטים 1 עד 8}} {{ח:פנימי|סעיף 1.11|ו־11}}, {{ח:הערה|<s>לפי העניין,</s>}} לפי הענין, ובנוסף להוצאות הנסיעה ממשרד הנוטריון למקום מתן השירות וחזרה – יהא מספר הפעולות באותו מעמד אשר יהא: | }} {{ח:תתתת|(1)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לשעה הראשונה או לחלק ממנה מיציאת הנוטריון ממשרדו ועד שובו | 645 }} {{ח:תתתת|(2)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | לכל מחצית שעה נוספת או לחלק ממנה | 197 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | נתבקש נוטריון לעשות פעולות באותו מקום, בעת ובעונה אחת, בידי מספר בני אדם, יהא חלקו של כל מבקש שירות באותו מעמד בהוצאות הנסיעה כאמור בפסקה (א) כחלקו בסך כל מבקשי שירות באותו מעמד. | }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | יצא הנוטריון את משרדו לפי הזמנת מקבל השירות, לשם עשיית פעולה, והפעולה אותה נתבקש לבצע לא בוצעה מסיבות שאינן תלויות בו, יהא הנוטריון זכאי לשכר כמפורט בפסקה (א)(1) ו־(2) וכן להוצאות הנסיעה ממשרדו של הנוטריון למקום שהיה מיועד למתן השירות וחזרה. | }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.10}} {{ח:תת|10.}} ניתן השירות בין השעות 19.00 עד 08.00 למחרת או בימי מנוחה, למעט פעולה שבגדר {{ח:פנימי|סעיף 1.9|פרט 9}} – יווסף לשכר שיעור של 50% מן השכר הקבוע בכל אחד {{ח:פנימי|סעיף 1.1|מהפרטים 1 עד 8}} {{ח:פנימי|סעיף 1.11|ו־11}}, לפי העניין. {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ה, תשס״ח|עוגן=סעיף 1.11}} {{ח:תת|11.|(א)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | אימות הסכם ממון הנעשה לפי {{ח:חיצוני|חוק יחסי ממון בין בני זוג#סעיף 2|סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג–1973}} | 446 }} {{ח:תתת|(ב)}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ניתן באותו מעמד אימות לעותקים נוספים של אותו הסכם ממון, לכל אימות נוסף | 74 }} {{ח:תתת|(ג)}} {{טור לשמאל | רוחב=20em | היה אימות הסכם הממון כרוך בתרגומו בידי הנוטריון, תיווסף | מחצית מן השכר הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 1.3|בפרט 3(א)}}, בהתאם למספר המילים שבהסכם הממון}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ח|עוגן=סעיף 1.12}} {{ח:תת|12.}} {{טור לשמאל | רוחב=10em | ערך הנוטריון את האישור הנוטריוני לפי {{ח:פנימי|סעיף 1.1|פרטים 1 עד 8}} {{ח:פנימי|סעיף 1.11|ו־11}}, לפי העניין, בשפה לועזית, שאינה ערבית או אנגלית, ייווסף לשכר הקבוע לאותו אישור סכום של | 104 }} {{ח:סעיף|1א|פטור מלא או חלקי מגביית שכר|תיקון: תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בתקנה 1}}, נוטריון רשאי שלא לגבות שכר, כולו או חלקו, בעד שירות שנתן לפי {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים|החוק}} בהתקיים אחד מהתנאים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הנוטריון שוכנע כי מבקש השירות הוא חסר אמצעים בין השאר לפי מסמך המעיד על כך שהומצא לו בידי המבקש; {{ח:תתת|(2)}} השירות ניתן לעולה חדש או תושב חוזר, אשר המציא לנוטריון אישור על כך ממשרד העלייה והקליטה; לעניין פסקה זו, {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”עולה חדש“ – מי שטרם חלפו שבע שנים מיום שהתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתתתת|(א)}} ניתנה לו תעודת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש״י–1950}}; {{ח:תתתתת|(ב)}} ניתנה לו תעודה של אזרח עולה או תעודה של קטין חוזר ממשרד העלייה והקליטה; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תושב חוזר“ – מי שקיבל מעמד תושב חוזר ממשרד העלייה והקליטה לאחר ששהה בחוץ לארץ חמש שנים לפחות, וטרם חלפו 24 חודשים מתאריך קבלת מעמד תושב חוזר כאמור; {{ח:תתת|(3)}} השירות התבקש עקב טעות של הנוטריון בעריכת אישור או בעריכת מסמך שלגביו ניתן אישור. {{ח:תת|(ב)}} הנוטריון יצרף לעותק האישור הנוטריוני שישמור בידיו את העתק המסמך שהומצא לו כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2). {{ח:סעיף|2|עריכת עותק במילוי חובה שבדין}} {{ח:ת}} נעשה עותק נוסף של אישור שלא כשירות ללקוח אלא במילוי חובה שבדין בדבר שמירת העותק בידי נוטריון או בדבר המצאת העותק לרשות ציבורית – לא ייגבה שכר נוסף בשל העותק האמור. {{ח:סעיף|3|תחולה}} {{ח:ת}} תקנות אלה לא יחולו על שירות שניתן על ידי נוטריון לצרכי ביצוע אמנה 48 בדבר שמירת זכויות קיצבה של מהגרים, 1935. {{ח:סעיף|4|הצמדה|תיקון: תשמ״א, תשמ״ד, תשמ״ד־2, תשמ״ד־3, תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ז־2, תשנ״ד, תשע״א}} {{ח:תת|(א)}} כל סכום שנקבע בתקנות אלה, בין כשכר ובין כיסוד לחישוב השכר, ישתנה ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור העליה של המדד החדש לעומת המדד היסודי. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – לגבי השינוי שב־15 בינואר 1987 – המדד שפורסם ב־15 באוקטובר 1986, ולגבי כל יום שינוי שלאחריו – המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי הקודם. {{ח:תת|(ג)|(1)}} היה הסכום החדש שכר, יעוגל הסכום לשקל החדש הקרוב וסכום של חמישים אגורות יעוגל כלפי מעלה; {{ח:תתת|(2)}} היה הסכום החדש יסוד לחישוב שכר, יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 100 שקלים חדשים, וסכום של 50 שקלים חדשים יעוגל כלפי מעלה. {{ח:תת|(ד)}} המנהל הכללי של משרד המשפטים יפרסם ברשומות הודעה ובה נוסח {{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1}} כפי שהיא מתוקנת עקב האמור בתקנות משנה (א) עד (ג). {{ח:סעיף|4א|ביטול|תיקון: תשל״ט}} {{ח:ת}} תקנות הנוטריונים (שכר שירותים), תשל״ז–1977 – בטלות. {{ח:סעיף|5|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה באחד לחודש לאחר פרסומן. {{ח:חתימות|כ״ב בחשון תשל״ט (22 בנובמבר 1978)}} * '''שמואל תמיר'''<br>שר המשפטים {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] epw4ro30i9x5z1wqjvm6x2y9yroj9po 0 1715321 3077413 2957143 2026-08-19T18:26:51Z Yack67 27395 3077413 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|יש נוהגים שהקהל אומר פסוקים בעת אמירת הקדיש, כדלהלן: *{{צ|יִתְגַּדַּל…}} – וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃ ([[במדבר יד יז]]){{ש}}זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ ([[תהלים כה ו]]) *{{צ|תִּתְקַבַּל…}} – קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. *{{צ|יְהֵא שְׁלָמָא…}} – יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ ([[תהלים קיב ב]]) *{{צ|עֹשֶׂה שָׁלוֹם…}} – עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ ([[תהלים קכא ב]]) ויש שאומרים רק את ה-3 האחרונים. בין אלו שאומרים גם את הראשונים, יש שאומרים אותם גם בכל קדיש שבמקום שמותר להפסיק (שאר הפסוקים הם רק לקדיש שלם).}} <קטע התחלה=יתגדל/>יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|('''אָמֵן''')}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא<noinclude>{{הערה|נוסח ישן: "דִּבְרָא"}}</noinclude> כִרְעוּתֵהּ<noinclude>{{הערה|יש נוהגים, ע"פ הגר"א, לומר: "בְּעָלְמָא דִי בְרָא. כִּרְעוּתֵהּ.}}</noinclude>, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. {{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.<noinclude>{{הערה|יש מוסיפים כאן "יִתְבָּרַךְ". ויש נוהגים לאמרו דוקא עם הש"ץ.}}</noinclude>}} יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא,<noinclude>{{הערה|למנהג אשכנז, אין עונים "אָמֵן" אחר "בְּרִיךְ הוּא". מיהו נהגו לענות "בְּרִיךְ הוּא" אחר "דְּקֻדְשָׁא". יש נוהגים לאמר מילים אלה עם הש"ץ, ויש שנוהגים לאמרם אחריו כדי לשמוע את כל הקדיש מהש"ץ.}}</noinclude> לְעֵלָּא <קטע סוף=יתגדל/><קטע התחלה=ולעלא/>{{הור1|בעשי"ת|{{ק|וּ}}לְעֵלָּא<noinclude>{{הערה|המנהג הישן שכופלים ממש: "לְעֵלָּא לְעֵלָּא", כמנהג איטליה. והמנהג הרווח כיום שמוסיפים "ו".}}{{הערה|המנהג הישן היה שרק הש"ץ כופל "לְעֵלָּא" בכל ימים טובים (כי אז משתמשים בנוסח ישן שמקורו באיטליה). ועד היום יש למנהג אשכנז המערבי חילופי מנהג מתי כופלים, ולמנהג אשכנז המזרחי עושים כן בכל הקדישים של עשרת ימי תשובה.}}</noinclude> מִכָּל}} <קטע סוף=ולעלא/><קטע התחלה=מן/>מִן כָּל<noinclude>{{הערה|נוסח ישן גם בשאר ימות השנה: "מִכָּל"}}</noinclude> <קטע סוף=מן/><קטע התחלה=ברכתא/>בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''.<קטע סוף=ברכתא/><noinclude>{{מר|{{הור|עד כאן חצי קדיש.}}}}</noinclude> {{הור|בקדיש שלם:}} <קטע התחלה=תתקבל/>תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <קטע סוף=תתקבל/>{{הור|בקדיש דרבנן:}} <קטע התחלה=על ישראל/>עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא {{הור1|בא"י|קַדִּישָׁא}} הָדֵן וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=על ישראל/><קטע התחלה=יהא/>יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. עֹשֶׂה <קטע סוף=יהא/><קטע התחלה=שלום/>שָׁלוֹם <קטע סוף=שלום/><קטע התחלה=השלום/>{{הור1|בעשי"ת|הַשָּׁלוֹם<noinclude>{{הערה|בעיקרון אין אומרים כאן "הַשָּׁלוֹם" אלא במקומות שאין נוהגים בעשי"ת לשנות חתימת ברכת השלום בעמידה.}}</noinclude>}} <קטע סוף=השלום/><קטע התחלה=במרומיו/>בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=במרומיו/> {{סוף}} ==הערות== m9nmf104uscuf2ackz065y5c98jf092 3077416 3077413 2026-08-19T18:34:18Z Yack67 27395 3077416 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|יש נוהגים שהקהל אומר פסוקים בעת אמירת הקדיש, כדלהלן: *{{צ|יִתְגַּדַּל…}} – וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃ ([[במדבר יד יז]]){{ש}}זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ ([[תהלים כה ו]]) *{{צ|תִּתְקַבַּל…}} – קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. *{{צ|יְהֵא שְׁלָמָא…}} – יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ ([[תהלים קיב ב]]) *{{צ|עֹשֶׂה שָׁלוֹם…}} – עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ ([[תהלים קכא ב]]) ויש שאומרים רק את ה-3 האחרונים. בין אלו שאומרים גם את הראשונים, יש שאומרים אותם גם בכל קדיש שבמקום שמותר להפסיק (שאר הפסוקים הם רק לקדיש שלם).}} <קטע התחלה=יתגדל/>יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|('''אָמֵן''')}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא<noinclude>{{הערה|נוסח ישן: "דִּבְרָא"}}</noinclude> כִרְעוּתֵהּ<noinclude>{{הערה|יש נוהגים, ע"פ הגר"א, לומר: "בְּעָלְמָא דִי בְרָא. כִּרְעוּתֵהּ.}}</noinclude>, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. {{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.<noinclude>{{הערה|יש מוסיפים כאן "יִתְבָּרַךְ". ויש נוהגים לאמרו דוקא עם הש"ץ.}}</noinclude>}} יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא,<noinclude>{{הערה|למנהג אשכנז, אין עונים "אָמֵן" אחר "בְּרִיךְ הוּא". מיהו נהגו לענות "בְּרִיךְ הוּא" אחר "דְּקֻדְשָׁא". יש נוהגים לאמר מילים אלה עם הש"ץ, ויש שנוהגים לאמרם אחריו כדי לשמוע את כל הקדיש מהש"ץ.}}</noinclude> לְעֵלָּא <קטע סוף=יתגדל/><קטע התחלה=ולעלא/>{{הור1|בעשי"ת|{{ק|וּ}}לְעֵלָּא<noinclude>{{הערה|המנהג הישן שכופלים ממש: "לְעֵלָּא לְעֵלָּא", כמנהג איטליה. והמנהג הרווח כיום שמוסיפים "ו".}}{{הערה|המנהג הישן היה שרק הש"ץ כופל "לְעֵלָּא" בכל ימים טובים (כי אז משתמשים בנוסח ישן שמקורו באיטליה). ועד היום יש למנהג אשכנז המערבי חילופי מנהג מתי כופלים, ולמנהג אשכנז המזרחי עושים כן בכל הקדישים של עשרת ימי תשובה.}}</noinclude> מִכָּל}} <קטע סוף=ולעלא/><קטע התחלה=מן/>מִן כָּל<noinclude>{{הערה|נוסח ישן גם בשאר ימות השנה: "מִכָּל"}}</noinclude> <קטע סוף=מן/><קטע התחלה=ברכתא/>בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''.<קטע סוף=ברכתא/><noinclude>{{מר|{{הור|עד כאן חצי קדיש.}}}}</noinclude> {{הור|בקדיש שלם:}} <קטע התחלה=תתקבל/>תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=תתקבל/>{{הור|בקדיש דרבנן:}} <קטע התחלה=על ישראל/>עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא {{הור1|בא"י|קַדִּישָׁא}} הָדֵן וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=על ישראל/><קטע התחלה=יהא/>יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. עֹשֶׂה <קטע סוף=יהא/><קטע התחלה=שלום/>שָׁלוֹם <קטע סוף=שלום/><קטע התחלה=השלום/>{{הור1|בעשי"ת|הַשָּׁלוֹם<noinclude>{{הערה|בעיקרון אין אומרים כאן "הַשָּׁלוֹם" אלא במקומות שאין נוהגים בעשי"ת לשנות חתימת ברכת השלום בעמידה.}}</noinclude>}} <קטע סוף=השלום/><קטע התחלה=במרומיו/>בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=במרומיו/> {{סוף}} ==הערות== aeplfaqr052jnpxw96ghojn791vpu1y 3077434 3077416 2026-08-19T19:27:24Z Yack67 27395 3077434 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|יש נוהגים שהקהל אומר פסוקים בעת אמירת הקדיש, כדלהלן: *{{צ|יִתְגַּדַּל…}} – וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃ ([[במדבר יד יז]]){{ש}}זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ ([[תהלים כה ו]]) *{{צ|תִּתְקַבַּל…}} – קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. *{{צ|יְהֵא שְׁלָמָא…}} – יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ ([[תהלים קיב ב]]) *{{צ|עֹשֶׂה שָׁלוֹם…}} – עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ ([[תהלים קכא ב]]) ויש שאומרים רק את ה-3 האחרונים. בין אלו שאומרים גם את הראשונים, יש שאומרים אותם גם בכל קדיש שבמקום שמותר להפסיק (שאר הפסוקים הם רק לקדיש שלם).}} <קטע התחלה=יתגדל/>יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|('''אָמֵן''')}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא<noinclude>{{הערה|נוסח ישן: "דִּבְרָא"}}</noinclude> כִרְעוּתֵהּ<noinclude>{{הערה|יש נוהגים, ע"פ הגר"א, לומר: "בְּעָלְמָא דִי בְרָא. כִּרְעוּתֵהּ.}}</noinclude>, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. {{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.<noinclude>{{הערה|יש מוסיפים כאן "יִתְבָּרַךְ". ויש נוהגים לאמרו דוקא עם הש"ץ.}}</noinclude>}} יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא,<noinclude>{{הערה|למנהג אשכנז, אין עונים "אָמֵן" אחר "בְּרִיךְ הוּא". מיהו נהגו לענות "בְּרִיךְ הוּא" אחר "דְּקֻדְשָׁא". יש נוהגים לאמר מילים אלה עם הש"ץ, ויש שנוהגים לאמרם אחריו כדי לשמוע את כל הקדיש מהש"ץ.}}</noinclude> לְעֵלָּא <קטע סוף=יתגדל/><קטע התחלה=ולעלא/>{{הור1|בעשי"ת|{{ק|וּ}}לְעֵלָּא<noinclude>{{הערה|המנהג הישן שכופלים ממש: "לְעֵלָּא לְעֵלָּא", כמנהג איטליה. והמנהג הרווח כיום שמוסיפים "ו".}}{{הערה|המנהג הישן היה שרק הש"ץ כופל "לְעֵלָּא" בכל ימים טובים (כי אז משתמשים בנוסח ישן שמקורו באיטליה). ועד היום יש למנהג אשכנז המערבי חילופי מנהג מתי כופלים, ולמנהג אשכנז המזרחי עושים כן בכל הקדישים של עשרת ימי תשובה.}}</noinclude> מִכָּל}} <קטע סוף=ולעלא/><קטע התחלה=מן/>מִן כָּל<noinclude>{{הערה|נוסח ישן גם בשאר ימות השנה: "מִכָּל"}}</noinclude> <קטע סוף=מן/><קטע התחלה=ברכתא/>בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''.<קטע סוף=ברכתא/><noinclude>{{מר|{{הור|עד כאן חצי קדיש.}}}}</noinclude> {{הור|בקדיש שלם:}} <קטע התחלה=תתקבל/>תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=תתקבל/>{{הור|בקדיש דרבנן:}} <קטע התחלה=על ישראל/>עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא {{הור1|בא"י|קַדִּישָׁא}} הָדֵן וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=על ישראל/><קטע התחלה=יהא/>יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=יהא/><קטע התחלה=עושה/>עֹשֶׂה <קטע סוף=עושה/><קטע התחלה=שלום/>שָׁלוֹם <קטע סוף=שלום/><קטע התחלה=השלום/>{{הור1|בעשי"ת|הַשָּׁלוֹם<noinclude>{{הערה|בעיקרון אין אומרים כאן "הַשָּׁלוֹם" אלא במקומות שאין נוהגים בעשי"ת לשנות חתימת ברכת השלום בעמידה.}}</noinclude>}} <קטע סוף=השלום/><קטע התחלה=במרומיו/>בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=במרומיו/> {{סוף}} ==הערות== 0462k0acfpmjs4ymutfu2a645j347q9 3077440 3077434 2026-08-19T19:43:04Z Yack67 27395 3077440 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|יש נוהגים שהקהל אומר פסוקים בעת אמירת הקדיש, כדלהלן: *{{צ|יִתְגַּדַּל…}} – וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃ ([[במדבר יד יז]]){{ש}}זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ ([[תהלים כה ו]]) *{{צ|תִּתְקַבַּל…}} – קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. *{{צ|יְהֵא שְׁלָמָא…}} – יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ ([[תהלים קיב ב]]) *{{צ|עֹשֶׂה שָׁלוֹם…}} – עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ ([[תהלים קכא ב]]) ויש שאומרים רק את ה-3 האחרונים. בין אלו שאומרים גם את הראשונים, יש שאומרים אותם גם בכל קדיש שבמקום שמותר להפסיק (שאר הפסוקים הם רק לקדיש שלם).}} <קטע התחלה=יתגדל/>יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא {{ק|('''אָמֵן''')}} בְּעָלְמָא דִי בְרָא<noinclude>{{הערה|נוסח ישן: "דִּבְרָא"}}</noinclude> כִרְעוּתֵהּ<noinclude>{{הערה|יש נוהגים, ע"פ הגר"א, לומר: "בְּעָלְמָא דִי בְרָא. כִּרְעוּתֵהּ.}}</noinclude>, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. {{מר|'''יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא'''.<noinclude>{{הערה|יש מוסיפים כאן "יִתְבָּרַךְ". ויש נוהגים לאמרו דוקא עם הש"ץ.}}</noinclude>}} יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא,<noinclude>{{הערה|למנהג אשכנז, אין עונים "אָמֵן" אחר "בְּרִיךְ הוּא". מיהו נהגו לענות "בְּרִיךְ הוּא" אחר "דְּקֻדְשָׁא". יש נוהגים לאמר מילים אלה עם הש"ץ, ויש שנוהגים לאמרם אחריו כדי לשמוע את כל הקדיש מהש"ץ.}}</noinclude> לְעֵלָּא <קטע סוף=יתגדל/><קטע התחלה=ולעלא/>{{הור1|בעשי"ת|{{ק|וּ}}לְעֵלָּא<noinclude>{{הערה|המנהג הישן שכופלים ממש: "לְעֵלָּא לְעֵלָּא", כמנהג איטליה. והמנהג הרווח כיום שמוסיפים "ו".}}{{הערה|המנהג הישן היה שרק הש"ץ כופל "לְעֵלָּא" בכל ימים טובים (כי אז משתמשים בנוסח ישן שמקורו באיטליה). ועד היום יש למנהג אשכנז המערבי חילופי מנהג מתי כופלים, ולמנהג אשכנז המזרחי עושים כן בכל הקדישים של עשרת ימי תשובה.}}</noinclude> מִכָּל}} <קטע סוף=ולעלא/><קטע התחלה=מן/>מִן כָּל<noinclude>{{הערה|נוסח ישן גם בשאר ימות השנה: "מִכָּל"}}</noinclude> <קטע סוף=מן/><קטע התחלה=ברכתא/>בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''.<קטע סוף=ברכתא/><noinclude>{{מר|{{הור|עד כאן חצי קדיש.}}}}</noinclude> {{הור|בקדיש שלם:}} <קטע התחלה=תתקבל/>תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=תתקבל/>{{הור|בקדיש דרבנן:}} <קטע התחלה=על ישראל/>עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא {{הור1|בא"י|קַדִּישָׁא}} הָדֵן וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=על ישראל/><קטע התחלה=יהא/>יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=יהא/><קטע התחלה=עושה/>עֹשֶׂה <קטע סוף=עושה/><קטע התחלה=שלום/>שָׁלוֹם <קטע סוף=שלום/><קטע התחלה=השלום/>{{הור1|בעשי"ת|הַשָּׁלוֹם<noinclude>{{הערה|בעיקרון אין אומרים כאן "הַשָּׁלוֹם" אלא במקומות שאין נוהגים בעשי"ת לשנות חתימת ברכת השלום בעמידה.}}</noinclude>}} <קטע סוף=השלום/><קטע התחלה=במרומיו/> בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ '''אָמֵן'''. <קטע סוף=במרומיו/> {{סוף}} ==הערות== 73u12b466e2je2tvzso4qxxpwybva5o 0 1715478 3077395 2916018 2026-08-19T16:33:53Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות וקמצים קטנים 3077395 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==סדר הדלקת נרות שבת ויום טוב== ===ברכה על הדלקת הנר=== {{הור|לשבת:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת. {{הור|ליום טוב:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב. {{הור|ליום טוב שחל בשבת:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. {{הור|ליום כיפור:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. {{הור|ליום כיפור שחל בשבת:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. {{הור|ליו״ט (חוץ משני ימים אחרונים של פסח) וליוה״כ:}}{{ש}} {{מודגש|בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.}} ===תפילה לאחר הדלקת הנרות=== יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהַֽי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בָּנַי וְאֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי) וְאֶת כׇּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָֽנוּ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. וְתִזְכְּרֵֽנוּ בְזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵֽנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵֽינוּ. וְזַכֵּֽנִי לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, זֶֽרַע קֹֽדֶשׁ, בַּייָ דְּבֵקִים, וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכׇל מְלֶֽאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵֽינוּ. וְהָאֵר נֵרֵֽנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶֽיךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה. אָמֵן. 4elq25inzua78mjsp62b2rkcdx0y3r0 0 1723276 3077450 3021783 2026-08-19T20:18:57Z Yack67 27395 /* הערות */ 3077450 wikitext text/x-wiki {{סליחות|תענית |נוסח=מערבי |א={{:אדברה וירוח לי}} |פסוקים ב= חָנֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נז ב}}{{ש}} הוֹשַׁע יְיָ אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ירמיהו לא ו}}{{ש}} שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים צד ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}} |ב={{:אבן הראשה}} |פסוקים ג= כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ, יִמְחַץ וְיָדָו תִּרְפֶּינָה׃{{ממס|איוב ה יח}}{{ש}} כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ, יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ׃{{ממס|הושע ו א}}{{ש}} הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם׃{{ממס|תהלים קמז ג}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}} |ג={{:אום קרואה חבצלת השרון}} |פזמון={{#קטע:אבותי כי בטחו|מערבי}} |חטאנו={{:אריד בשיחי בשיחי לגוחי}} |גרוני נחר=כ }} {{הור2|כתוב ב{{מקורות לסידור|הגהות מהרי"ל}}: במגנצא אומר ש"ץ אחר {{צ|ואתה צדיק}} (כלומר, לפני שיתחיל {{צ|משיח צדקך אמר לפניך}}), {{צ|[[איך מכל אומות]]}}:}} {{מגירה|איך מכל אומות|{{:איך מכל אומות}}}} {{סוף}} [[קטגוריה:סדרי סליחות]] 2zs4468wjk9k7rbp5u5gqwvllrr8ny5 0 1723906 3077500 3015814 2026-08-20T09:45:43Z Nahum 68 3077500 wikitext text/x-wiki {{כו|פרק ג}} ==מסכת סופרים וספרות חז״ל== '''א.''' רוב המאמרים שבחמשה פרקים הראשונים של מסכת סופרים נמצאים גם כן בחמשה הפרקים של מסכת ספר תורה (שבע מסכתות קטנות, הוצאת מ. היגער, צד כ״א-ל״ו). גם הפרקים האלו נחלקים במסכת סופרים כמו הפרקים במסכת ספר תורה. וכבר אמרתי במבוא ל"שבע מסכתות קטנות" שלי (צד י׳), כי מסכת סופרים היא מאוחרת ממסכת ס״ת, ושלפני המחבר של מסכת סופרים היתה מסכת ס״ת. לשונה של מסכת ס״ת, כמו לשון שש המסכתות הבאות עמה, לשון הברייתא צח ונקי, ולא נמצא בה רק הלכות פשוטות ופסוקות; מה שאין כן במסכת סופרים. המסדר של מסכת סופרים שהיה ירושלמי ושידע את התלמוד בבלי, השתמש במסכת ס״ת, והוסיף נופך מן התלמוד בבלי וממקורות אחרים להברייתות של מםכת ס״ת (ראה מראה מקומות שלי למסכת ס"ת; וגם מראה מקומות להלן, בגוף הספר). ואם נשוה את חמשת הפרקים הראשונים של מס׳ סופרים לשאר הפרקים של מס׳ סופרים, נראה כי שני הקובצים האלה שונים חם במקוריהם, ובלשונם, וכי חמשת הפרקים הראשונים באים ממקום אחד, ממסכת ספר תורה שלפנינו. החכם רא״ה ווייס בדור דור ודורשיו שלו, אומר שבעל המסכת ס״ת השתמש במסכת סופרים, וש"יש ראיות מוכיחות שבעל מסכת ס״ת נסמך על מסכת סופרים ולא בהפך" (דור, ח״ב, צד 252-253, ניו־יורק-ברלין, תרפ״ד). אבל ראיותיו של ווייס הן כהררים התלויים בשערה. הא לך אחת מראיותיו מהלכה ב׳ בנוגע להסיפור ששאל אחד את ר׳ יהושע הגרסי: "הנה בעל מסכת ס״ת לא הביא רק הוכחת בעל מ״ס אשר אין לה מקור אחר כי אם במ״ס, ועל כן מי זה יטיל ספק עוד שבעל מסכת ס״ת סמך על מ״ס". אבל באמת בעל מסכת ספר תורה לא הביא שום הוכחה, לא של בעל מסכת סופרים, ולא של מקור אחר, כי אם ברייתא סתמא, כותבין על עורות וכו׳ (פ״א, סימן ב׳). ובעל מסכת סופרים הוא ששינה את ריש הברייתא, בתור הוכחה, מיכן שכותבין וכו׳ (פ״א, סימן ג׳), אחר שהפסיק את הברייתות של מס׳ ס״ת, והביא בסימן ב׳ את המאמר, שאל אחד וכו', לא מתלמוד בבלי, כמו שווייס משער, כי אם ממסכת סופרים ב׳ (השוה הביטוי, "שאל אחד" הנמצא במ״ס ובמס׳ סופרים ב׳, כנגד הביטוי, "שאל בייתוסי אחד", שב[[שבת קח א|שבת ק״ח א׳]]), כמו שנראה להלן. וזה הוא דרכו של הבעל מסכת סופרים להביא מאמרים ולהפסיק את הברייתות, כמו שמוכח משאר הפרקים שבמסכת וו (ראה למשל הסימנים י׳-י״ב, פ״ב, במסכת סופרים: ואין פוחתין וכו׳, אבל בשיטין וכו׳, ובקלפים וכו׳. המאמרים שבסימן י׳ וי״ב, הם ברייתא אחת במסכת ס״ת, פ״ב, סימן ז׳. והמסדר של מס׳ סופרים הפסיק את הברייתא, והוסיף מאמר ארוך ע״ד השיטין). וכן מן המאמר שבריש פ״ד, ר׳ יוסי אומר צבאות חול, ווייס מוכיח, שם, ואומר: "הנה מהערכת אלה המאמרים זה נגד זה אנו לומדים שבעל מסכת סופרים העתיק זה מן הירושלמי ושינה הנוסחא והלשון והדבור... ועתה אם מצאנו במסכת ס״ת פ״ד ר׳ יוסי אומר צבאות היו נוהגים בו חול, הדבר ברור כי נמשך אחר מסכת סופרים והעתיק לשונו". הדבר שהיה ברור לווייס איננו ברור לי. בעל מ״ס שינה הנוסחא והלשון והדבור של הירושלמי, משום, שלפי השערת ווייס, המסדר של מ״ס השתמש בירושלמי, ולא בברייתא דמסכת ס״ת. אבל מדוע לא נאמר שהמסדר השתמש בברייתא דמסכת ס״ת, ולא "שינה הנוסחא והלשון והדיבור"?! יתר על כן, במס׳ סופרים מצינו מאמר אחד הנשנה בשני מקומות: גמר כל הספרים וכו׳ עושה אותו יריעה אחת קטנה וכו׳ (פ״ב, סימן ז׳; פ״ג, סימן כ׳). ובמסכת ס״ת יש שתי הלכות שונות בדבר זה: 1) גמר כל הספר וכו׳ ועושה אותו דף קטן וכו׳ (פ״א, סימן ט׳); 2) גמר כל הספר וכו׳ עושה אותו יריעה קטנה וכו׳ (פ״ב, סימן ח׳). הלכה אחת מדברת על כתיבת דף קטן בסוף הספר, וההלכה השנייה, על העשיית יריעה קטנה בסוף הספר. ומוכח שהמעתיקי מס׳ סופרים ממס׳ ס״ת טעו בדבר, והעתיקו במקום אחד בטעות "יריעה", במקום "דף". ובכל זה, אין שום ספק שבעל המסכת סופרים, שהשתמש בירושלמי בעד שאר הפרקים של המסכת, הביא ג״כ מאמרים אחדים מהתלמוד ההוא בחמשה פרקים הראשונים. כן, למשל, המאמר ע״ד האותיות הכפולים (פוף פ״ב), שאיננו במסכת ס״ת, הוא לקוח מהירושלמי, מגילה, פ״א (ע״א עמוד ד׳, דפוס קראטאשין). והשוה ג״כ, סופרים, פ״ד, סימן כ״ה: אבל חנון ורחום וכו׳. המאמר ההוא ליתא במס׳ ס״ת שלפנינו, אבל מובא בשנויים בירושלמי מגילה (שם, ע״א עמוד ד׳-ע״ב עמוד א׳). ואפשר ג״כ שמאמרים האלו, ומאמרים אחרים, היו במס׳ ס״ת העיקרית ונאבדו. ר׳ אליעזר קרשקש מביא בבית זבול שלו מאמר אחד מספר תורה פ״ה, שאיננו במסכת ס״ת שלפנינו: ונשיא בית אב למשפחות מררי... ספר תורה פ״ה (בית זבול, צד 15, הוצ׳ ר״מ גסטר). '''ב.''' מסדר המסכת סופרים השתמש גם כן במסכת סופרים ב׳ (שבע מסכתות קטנות הנ״ל, צד פא-פו). הרבה הלכות המובאות בחמשת פרקים הראשונים של מסכת סופרים, ושאינן במסכת ס״ת, נמצאות בשינויים במסכת סופרים ב׳. השוה הלכות האלה: {| ! מסכת סופרים !! מסכת סופרים ב׳ |- | פ״א, סימן ב׳. || פ"א, סימן ב׳. |- | פ״א, סימן י״ג.|| פ״א, סימן י״ד. |- | פ״ב, סימן ב׳. || פ״א, סימן כ״ג. |- | פ״ב, סימן ג׳. || פ״א, סימן כ׳-כ״א. |- | פ״ב, סימן ט׳. || פ״א, סוף סימן כ״ד. |- | פ״ג, סימן ה׳. || פ״א, סימן י״ז. |- | פ״ג, סימן י׳. || פ״א, סימן ו׳. |- | פ״ג, סימן י״ב. || פ״ב, סימן י׳-י״א. |- | פ״ג, ריש סימן ט״ו. || פ״ב, סימן ט׳. |- | פ״ג, סוף סימן י״ח. || פ״ב, סימן ב׳. |- | פ״ג, סימן י״ט. || סימן פ״ב, סימן ג׳. |- | פ״ה, סימן ה׳. || פ״א, סימן י״ב. |- | פ״ה, סימן י׳. || פ״א, סימן י״א. |- | פ״ה, סימן י״ז. || פ״א, סימן ט׳. |- | פ״ה, סימן י״ח. || פ״א, סימן כ״ו. |- | פ״ה, סימן י״ט. || פ״א, סימן כ״ז. |} ולפעמים, בהלכה אחת שָׂם המסדר, או מעתיק מאוחר, שני מאמרים ביחד משני המקורים. בסופרים, פ״ב, סימן ג׳, ריש ההלכה, שם בן ארבע אותיות וכו׳, מתאימה עם ההלכה שבסופרים ב׳ (פ״א, סימן ב׳), וסוף ההלכה, אבל לא משם קטן וכו׳, היא לקוחה ממסכת ס״ת (פ״ב, סימן ב'). ואם ישאלך אדם לאמר: מנא לן שבעל מסכת סופרים השתמש במסכת סופרים ב׳, ולא להיפוך? צא ואמור לו, שהגאוני בבל כבר השתמשו בסופרים ב׳ הבבלית. ולפי מאמר אחד שבספרי הגאונים, התלמוד בבלי כבר ידע את המסכת ההיא: "תניא נמי במסכת מנחות, הטועה את השם גורד את מה שכתב... ונימא מר הלכה כמר ונימא מר הלכה כמר... משום דאפכי להו, פירוש, יש שמהפך דברי ר׳ יהודה לר׳ יוסי ודברי ר׳ יוסי לר׳ יהודה, ועיקר ההפיכה הזאת משכחת לה בבריתא דספרים, ר׳ יהודה אומר את תולין את השם..." (כ״י אדלער 222; גנזי מצרים, הל׳ ס״ת, לר׳ אלחנן אדלער, צד 24, אכספרד 1897. השווה מסכת סופרים ב׳, פ״א הי״ב. וראה מבוא, לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). ולפי פירוש זה, התלמוד ידע את המסכת סופרים ב׳ הבבלית, ולהברייתא במסכת ההיא כיוון התלמוד באמרו "משום דאפכי להו". '''ג.''' בנוגע להסיפור על דבר התרגום של תורת משה שתירגמו הזקנים (פ״א, סימן ז׳), יש להעיר שהמסדר מביא שני סיפורים, בסיפור הראשון, חמשה זקנים כתבו את התורה לתלמי יוונית. המספר של חמשה זקנים נזכר גם כן באבות דרבי נתן, נוסחא ב, ריש פרק ל״ז, הוצ׳ שעכטער; ובנוה שלום לרש״ז טויסיק, צד 35 (וראה הערת טויסיק, שם). בסיפור השני, ע״ב זקנים תרגמו את התורה. וי״ג שינויים הנזכרים שם, מתאימים עם הנוסחאות של מקורי ארץ ישראל. ראה מסכת ספר תורה, פרק א׳, סימן ו׳; מכילתא דרבי ישמעאל, בא, פי״ד (צד ט״ו ב׳-ט״ז א׳, הוצ׳ מא״ש); ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ד׳, דפוס קראטאשין; מדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן י״ט, הוצאת באבער. במקורי בבל הוסיפו עוד שני שינויים, בביטויים "נערי" ו"אצילי" (שמות כ״ד, ה׳, י״א). השוה מגילה ט׳ א׳-ב׳; מדרש תנתומא, פרשת שמות, סימן כ״ב, ווארשא תרל״ט; ספר המעשיות לגסטר, מעשה 61, צד 37-38, עברית; מדרש הגדול, שמות, לשמות ד׳ כ׳, צד 39-40, הוצ' האפפמאנן. וכן בדבר הפתוחות והסתומות של הפרשיות, הלך המסדר מסכת סופרים בעקבי בני ארץ ישראל. הפרשה פתוחה היא, "כל שלא התחיל בראש השיטה" וכו׳ (פרק א׳, סימן ט״ו). זו היתה הגירסא בירושלמי שלפני רבינו תם (תוספות מנחות ל״ב, א׳, בד״ה והאידנא; ספר התרומה לר׳ ברוך מגרמיזא, הל׳ ספר תורה, סימן ר׳, ס״ו עמוד א׳, ווארשא תרנ״ז); שלפני ר׳ מנחם מאירי (קרית ספר, ט׳ עמוד א, אזמיר תרכ״ג); שלפני ר׳ משה מקוצי (סמ״ג, מ״ע כ״ג, צד ט״ו ב, מונקאטש תרס״ה); ושלפני הרא״ש (הל׳ קטנות, הל׳ ס״ת, סימן י״ג). והגירסא בירושלמי שלפנינו, פתוחה מראשה סתומה, היא משובשת (ראה ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ג, וגם במסכת ס״ת, שהיא מסכת ירושלמית, שלטו ידי המגיהים, להתאים גירסתה לגירסאות מקורי בבל – השוה מסכת ס״ת, פ״א, סימן י׳). והרבה מהראשונים יגעו בחינם להגיה הגירסא במס׳ סופרים כדי להתאימה עם הגירסאות התלמוד בבלי, הגאונים, וסידור הקדמונים שחיה לפני ר״ת. ראה מרדכי, הלכות קטנות (קמ״ה עמוד ד, ריווא דטרינטא שי"ט; ובדפוס ווילנא, סימן תתקס״א. ומה שהעיד הרב יעקב מקלצון שם, שראה במסכת סופרים גירסא אחרת, אפשר שכוון להגירסא המשובשת במסכת ס״ת, או לברייתא דספרים, כמו שנראה להלן. וכן צריכין להגיה את המאמר המובא מסופרים בספר האגור לר״י לנדא, סור הל׳ תפילין, סדילקאב 1834: במקום, כל שהניח בסוף שיטה, צריכין לגרוס, כל שהניח בראש שיטה); ושו"ת ר׳ מנחם עזריה, סימן ק״ו, דיהרנפורט תקמ״ח. והרא״ש מצא סתירה בין הירושלמי ובין מסכת סופרים בנוגע לפרשה הפתוחה מסופה, משום שלפי הירושלמי הנ״ל, גם פתוחה מסופה פתוחה. אבל באמת לא ראינו שום סתירה. בסופרים שלפנינו לא נזכר כלל על דבר פתוחה בסופה. ואין לנו להוכיח שבעל מסכת סופרים סבר כנגד הירושלמי, שפרשה כזו היא סתומה. '''ד.''' בארבעה פרקים, ו׳-ט׳, מביא המסדר של מסכת סופרים הלכות וכללים על דבר המסורה בתנ״ך. הלכות אחרות בנוגע להמסורה נזכרו גם כן בפרקים ד׳ וה׳ של מסכת סופרים. והמסדר ממשיך עניין המסורה בפרקים הנדונים. ממאמרים אחדים שבפרקים האלו אנו לומדים שהמסדר הולך בעקבי בני ארץ ישראל, כנגד כללי בני בבל. בני א״י, למשל, היו מחמירים יותר מבני בבל בדבר התגין (השוה מסכתות כלה להיגער, צד 88־89; גנזי מצרים, הלכות ס״ת, לר״א אדלר, צד 18; 34; בית נכות ההלכות לרח״מ הורוויץ, ח״א, צד 53, סימן כ״ד; איי הי״ם, סימן קנ״ז, ליוורנו תרכ״ט; גנזי שעכטער לר״ל נינצבורג, ח״ב, צד 23. וראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). ובעל מסכת סופרים מביא בריש פ״ט את המאמר שבי״ת שבבראשית צריך ארבעה תגין וכו׳. וכן בפ״ט, סימן ב, אומר שוישחט הוא חצי הפסוקים של תורה. והוא כנגד הבבלי, {{הפניה-גמ|קידושין|ל|א|מסכת=כן}}, ש"והתגלח" הוא חצי הפסוקים של תורה. בפרק ט, סימן י״א, מביא את ההלכה שברכת כהנים לא נקרין ולא מתרגמין. הלכה ההיא מתאימה עם גירסת המשנה שבירושלמי מגילה, פרק ד, והתוספתא מגילה (פרק ד, סימן ל״ח, הוצאת צוקערמאנדעל), וכדעתו של ר׳ יוסה בירושלמי מגילה (פרק ד, ע״ה עמוד ג׳), שברכת כהנים לברכה ניתנה ולא ניתנה לקריאה, כנגד גירסת הבבלי {{הפניה-גמ|מגילה|כה|ב|מסכת=כן}}, ההלכות גדולות, ושאר גאוני בבל, והרמב״ם ז״ל. בסימן ה׳ אומר, ה׳ דהלי״י צריך להיות פשוט מכל ה׳ וכו׳. הלכה ההיא נוסדה לכאורה על מנהגי בני בבל, ולא בני א״י (ראה שתי ידות לר׳ מנחם די לונזאנו, סוף אור תורה, צד כ״ז א, ויניציאה שע״ח). אבל, השוה, ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ג, דפוס קראטאשין. '''ה.''' בפרקים י׳-י״ד, המסדר מביא מאמרים על דבר זמני קריאת התורה, מספר הקרואים, קריאת התורה ועבודות אחרות בביהכ״נ במניין עשרה, דילוג וטעויות בקריאות התורה, ברכות התורה לפניה ולאחריה; כללים על דבר שירות הים, האזינו, דבורה, ושירות אחרות שבתנ״ך; כתיבת וקריאת מגילה אסתר, ונוסח ברכותיה; נוסח ברכות התורה והמפטיר, ונוסח פריסה שמע של המפטיר; וזמן קריאת מגילת אסתר ושאר המגילות. רוב המאמרים שבפרק העשירי הם לקוחים ממשנה ומירושלמי מגילה (אבל ראה מיללער, מסכת סופרים, מבוא, צד 13, הערה 15). מאמרו של ר׳ יהודה, בסימן ב׳, על דבר קריאת התורה בשבת במנחה ובשני ובחמישי, מובא בברייתא אחת, בבבלי מגילה ל״א ב׳. והמסדר של מסכת סופרים איננו מזכיר דעתו של ר׳ מאיר המובאה שם, בברייתא ההיא, משום שר' זירא פוסק בתלמוד, שם, כר׳ יהודה. בסימן ו׳ אומר שאין עושין מעמד ומושב על נשים. והוא כנגד הבבלי, [[בבא בתרא ק ב|בב״ב ק׳ ב׳]], כמו שהעיר הגר״א ז״ל. ואין שום ספק שמסדר המסכת הלך בעקבות בני א״י בזה. השוה, משנה, [[מועד קטן כז א|מו״ק כ״ז א׳]], ומחלוקת נהרדעי ור' אלעזר, בתלמוד, שם, כ״ז ב׳-כ״ח א׳; ומסכת שמחות, פי״א, סימן ב׳, הוצ׳ מ. היגער. המאמרים שבסימנים א׳-ג׳, בפרק י״א, הם לקוחים מהמשנה, תוספתא, והירושלמי מגילה. אבל המאמר שבסוף סימן א׳, כגון כי כה אמר וכו׳, הוא לקוח מתלמוד בבלי ([[מגילה כד א]] – אבל השוה תוספתא מגילה, פ״ד, סימן י״ח, הוצ׳ צוקערמאנדעל). וההלכות בסימנים ד׳-ו׳, בנוגע להחזן שטעה בקריאת התורה, מיוסדות הן על מקורי ומנהגי בני א״י (ראה ספר המעשים לבני ארץ ישראל, הוצ׳ ר״י מאנן, תרביץ, שנה א׳, ספר ג, צד 6-5), כמו, שהמפטיר אינו עולה למניין שבעה (השוה ירושלמי מגילה, פ״ד, ע״ה עמוד א׳; ובבלי [[מגילה כג א|מגילה, כ״ג א׳]]-ב׳); מנהגם לחלק הסדרים כפי קריאת ג' שנים; ושהיו אצלם סדרים אשר אין בהם כ״א פסוקים. '''ו.''' רוב המאמרים בפרק י״ב באים מהירושלמי מגילה, וגם הכללים שבסוף הפרק על דבר השירות שבתנ״ך מיוסדים הם על מנהגי בני א״י. וכן בסימן ה׳ (וגם בפ״כ, סימן ט׳), בנוגע לראש חדש טבת שחל להיות בשבת, מביא המסדר מאמר אחד של ר׳ יצחק סחורה שקורין בעניין כלות, והמפטיר בשל שבת וראש חדש, כלומר, שבשבת זו אין קורין בסדר השבוע כלל, כי אם שקורין הז׳ קרואים בעניין חנוכה (ומה שאמר לקמן בפרק י״ז, סימן ב׳, ר״ח וימי חנוכה שחלו להיות בשבת, קורין שבעה בעניין שבת וכו׳, היינו דוקא שר״ח או ימי חנוכה שחלו להיות בשבת, אבל לא כשר״ח וימי חנוכה חלו להיות בשבת – וראה מה שפירשתי שם), והמפטיר, או השמיני, קורא בתורה בשל שבת ור״ח, רוצה לומר, פרשת וביום השבת, ובראשי חדשיכם (ובעל מסכת סופרים איננו מדבר כלל על קריאת המפטיר בנביאים. והרבה מהראשונים, במחילת כבודם, טעו בזה ואמרו שלפי המסכת סופרים קורין בשבת ור״ח חנוכה בהפטרת ר״ח. ראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים, והערות בגוף הספר). הלכה זו היא כנגד מאמרו של ר׳ יצחק נפחא בבבלי [[מגילה כט ב|מגילה, כ״ט ב]], שבר״ח טבת שחל להיות בשבת, קורין אחד בעניינו של יום, כלומר בסדר השבוע, ואחד בדר״ח ואחד בדחנוכה (והשוה ירושלמי מגילה, פרק ג, ע״ד עמוד ב׳; וירושלמי ברכות, פ״ד, ז׳ עמוד ג׳). וגם בדבר ראש חודש טבת שחל להיות בחול, בסוף סימן ה׳ (ובפרק כ׳, סימן ט׳), הלך הבעל מסכת סופרים כנגד המסקנא בבבלי מגילה, שם. בירושלמי מגילה, שם, ובבבלי, שם, מצינו חילוקי דיעות בזה, והבבלי מסיק: והלכתא אין משגיחין בחנוכה, ור״ח עיקר. אבל בעל מסכת סופרים פוסק שביום הראשון קורין שלשה בשל ר״ח והרביעי בשל חנוכה, וביום שני יקרא שלשה לחנוכה והרביעי של ר״ח. ואם ישאל השואל, שמא לא ראה בעל מסכת סופרים את התלמוד בבלי, צא ואמור לו, שמהבטוי "כל התדיר מחבירו קודם לחבירו" בסופרים ובבבלי, מוכח, שבעל מסכת סופרים ראה את המאמרים בתלמוד בבלי. וכן בסימן ז׳, מחלק בעל מסכת סופרים את שירת הלוים, או שירת האזינו, בבית המקדש, להאזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, וכו׳. לפי חלוקה ההיא, השלישי שר רק שני פסוקים ([[דברים לב יג|דברים ל״ב, י״ג]]–[[דברים לב יד|י״ד]]). וזו היא כנגד דעתו של רב בבבלי, [[ראש השנה לא א|ר״ה ל״א א׳]], שכדרך שחלוקים כאן, כך חלוקים בבית הכנסת. '''ז.''' המאמרים שבראש הפרק י״ג לקוחים הם מהירושלמי מגילה, סוף פ״ג. וגם המאמר בסימן ד׳, על דבר הוי״ו דויזתא, היה בירושלמי שלפני הראשונים (ראה אבודרהם, סדר תפילות של פורים, ע״ה עמוד ד׳, ויניציאה שכ״ו). וכן נוסחאות ברכות התורה והנביאים, המובאות בסוף הפרק, הן נוסחאות בני א״י. נוסחת ברכת התורה ליחיד, בסימן ו׳, היא כנגד נוסחת הברכה ליחיד בבבלי, [[ברכות יא ב|ברכות י״א ב׳]]. וכן החתימה בברכת המפטיר, בסוף סימן י״ב, מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל, היא נוסחת א״י. ראה ירושלמי ראש השנה, פ״ד, נ״ט עמוד ג׳. והשוה בבלי, [[פסחים קיז ב|פסחים קי״ז ב׳]]; מדרש שמואל, פכ״ו, סוף סימן ג׳, הוצ׳ באבער, והערת באבער, שם. וכדאי גם כן להעיר מה שאמר בסימן י״ד, פי״ג, שאינו מזכיר בחתימה ישראל, אלא מקדש השבת בלבד, שהשבת קדמה לישראל וכו׳. מסקנה זו היא לכאורה מתאימה עם מנהג בני בבל, וכנגד מנהג בני א״י, משום שלפי עדותם של גאוני בבל, בני בבל אומרים מקדש השבת, ובני א״י אומרים מקדש ישראל ויום השבת (ראה חלוף מנהגים למיללער, סימן ל״ב, צד 31, ויויען תרל״ח). אבל יש להשיב כמה תשובות בדבר. לפי עדותו של הירושלמי, היו "נהיגין תמן", כלומר, בבבל, לחתום בברכה אחת מעין שבע, מקדש ישראל ואת יום השבת (ראה ירושלמי ברכות, ריש פ״ח, י״א עמוד ד׳; וירושלמי פסחים, פ״י, ל״ז עמוד ג׳). וגם רבא בבבלי מתנגד לסבי דפומבדיתא, ואומר שבצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל ([[פסחים קיז ב|פסחים קי״ז ב׳]]). ואם כן הלכה שבמסכת סופרים מתאימה למנהגי בני ארץ ישראל (והשוה גם כן מאמרו של רבינא, [[ביצה יז א|ביצה י״ז א׳]]; ותוספתא ברכות, פ״ג, סימן י״ג, הוצ׳ צוקערמאנדעל). ואין שום ספק שכבר היו חלוקי מנהגים בדבר הזכרת "ישראל" בשבת בשתי המדינות עצמן, בבבל ובא״י. והוצרך בעל מסכת סופרים ליתן טעם להלכתו, משום שראה איזה מקומות בא״י נוהגין כן. '''ח.''' רוב המאמרים בפי״ד באים מהירושלמי ומשאר מקורי א״י. המאמרים בסימן א׳, על דבר ברכות המגילה, היו בירושלמי שלפני קדמונים (ראה שו״ת מוהר״ר ישראל מברונא, סימן ט״ז, צד ח׳ א׳–ב׳; וסימן ס״ו, צד ל׳ ב׳ – ל״א א׳, שטעטטין תר״כ). ומה שאמר, שכתובה בכתובים, כוונתו שהמגילות הן הלק מהכתובים, ולא מהנביאים, והקורא בכתובים צריך לברך ברכה אחרת, כמו שנאמר בסוף הסימן, חוץ מכאן. ובסימן ב׳, מביא לראשונה נוסחת הירושלמי, ואח״כ נוסחת הבבלי, של הברכה לאחר קריאת המגילה (ראה הערות בפנים הספר). ועל דבר המאמרים בסימן ג׳, השוה ירושלמי מגילה, סוף פ״ג; מדרש ב״ר, פמ״ט, סימן א׳; מדרש אסתר רבה, פ״ו, סימן ח׳, ווארשא תרכ״ז; ומדרש שמואל, פ״א, סימן ב׳, הוצ׳ באבער. בסימנים ד׳-ט׳, פי״ד, מתאר המחבר פריסת השמע של המפטיר בנביא, קודם קריאת התורה, שכך היה מנהגי א״י (ראה הערות). אבל דעת ר׳ יצחק מווינא היא שהמפטיר בנביא, לפי המסכת סופרים, היה פורס על שמע לאחר קריאת התורה (ראה אור זרוע, חלק ב, הלכות שבת, סימן מ״ב, י׳ עמוד א׳, זיטאמיר תרכ״ב. וראה מאמרו של ר״י מאנן, HUCA, כרך ד׳, 1927, צד 261-260). ומה שנוגע להביטוי ״ויתקלס״, בריש סימן ו׳, כבר היו חלוקי דעות הגאונים בזה. ראה טור אורח חיים, סימן נ״ו, וב״י שם; שבלי הלקט השלם, ענין תפלה, סימן ח׳, הוצ׳ באבער; וגנזי שעכטער לר״ל גינצבנרג, ח״ב, צד 161, 163. ועל כל פנים אין ספק שבעל מסכת סופרים מדבר על מנהגי ארץ ישראל. וזה מוכח גם כן ממה שאומר בסימן ה׳, שהיו אומרים וצדקתך, ואנו יודעים שבבבל היו אומרים זה רק במנחה בשבת (ראה לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). וכן בסימן ט״ז, מדבר לרוב על מנהגי א״י, אעפ״י שמזכיר שם ג״כ שני ימים טובים של גליות האחרונים. וגם מאמרו על דבר מנהג מבטל הלכה, בסוף סימן ההוא, נוסד על מאמרי ירושלמי (השוה, [[ירושלמי יבמות יב א|ירושלמי, יבמות, ריש פי״ב]], י״ב עמוד ג׳; [[ירושלמי בבא מציעא ז א|ב״מ, ריש פ״ז]], י״א עמוד ב׳; [[ירושלמי שביעית ה א|שביעית, ריש פ״ה]], ל״ה עמוד ד׳; פסחים, פ״ד, ל׳ עמוד ד׳; תעניות, פ״א, ס״ד עמוד ג׳; קידושין, פ״ד, ס״ו עמוד ב׳; ע״ז, פ״א, ל״ט עמוד ד׳; ובבלי ר״ה ט״ו ב׳). וכמו כן המאמר בסוף הפרק, תפילה שבלת וכו׳, נוסד על הירושלמי מגילה, סוף פ״ד, כנגד הבבלי, [[שבת עט ב|שבת ע״ט ב׳]]. '''ט.''' בפרקים ט״ו-ט״ז, מביא המסדר מאמרים, על דבר כתיבת הספרים בשאר לשונות, על הצלת הספרים והברכות בשבת מפני הדליקה, ועל קריאה בכתבי הקדש בשבת; אגדות שונות על לימודי מקרא משנה ותלמוד, על חינוכי בנים בתלמוד תורה, ועל לימודי הלכות ואגדות ודברי חכמה; ומאמרי ריב״ל על דרך אגדתא. רוב המאמרים שבשני פרקים האלו נוסדו על מקורי ארץ ישראל. המאמר בפרק ט״ו סימן א׳, אין בין וכו׳, הוא לקוח מהמשנה ([[משנה מגילה א ד|מגילה, א׳ ד׳]]). והמאמרים שבסימן ב׳-ה׳ הם מהירושלמי (שבת, פרק ט״ז, ט״ו עמוד ג׳), אבל בירושלמי באים שם המאמרים בסדר אחר. גם המאמרים שבסימן ו׳ נוסדו על מקורי ארץ ישראל. השוה ירושלמי הוריות פ״ג, מ״ח עמוד ג׳; פסיקתא דרב כהנא, בחודש השלישי, צד ק״ב א׳-ב׳, וק״ה א׳, הוצ׳ באבער. ומאמרו של אבא גוריין, בריש סימן ז׳, נמצא במשנה, סוף קידושין. ונוסח המאמר כאן מתאים עם נוסח במשנה שבירושלמי קידושין. מאמרו של רשב״י בסוף הפרק הוא לקוח מהירושלמי קידושין (סור פ״ד, ס״ו עמוד ג׳). '''י.''' מקור המאמר של ר׳ נהוראי בפרק ט״ז, סימן א׳, הוא התוספתא והמשנה קידושין. והמאמרים של ריב״ל על דרך אגדתא, בסימן ב׳ וח׳, לקוחים הם מהירושלמי (שבת פרק ט״ז, ט״ו עמוד ג׳). וראוי להעיר שכבר התעוררו גדולי המחברים על מאמרים האלו של ריב״ל, המדברים על התנגדותו לאגדתא, וריב״ל בעצמו היה בעל אגדה גדול, והיה משבח אה האגדות בכמה מקומות, וגם היו מסדרין אגדתא קמיה (ראה [[ברכות י א]]; [[בבא קמא נה א]]; [[בבא בתרא ט ב]] - [[בבא בתרא י א|י א]]; ירושלמי, פאה, פ״ב, י״ז עמוד א׳; מעשרות, פ״א, מ״ח עמוד ד׳; סנהדרין, פ״י, כ״ט עמוד ג׳; פי״א, ל׳ עמוד ב׳; [[משנה אבות ו ב|אבות, פרק ו, משנה ב]]; מדרש תהלים, מזמור כ״ח, סימן ה', הוצ׳ באבער). ואפשר שריב״ל כיוון לספרי מינים, המכילים אגדות שונות. ומשום זה מביא מסדר המסכת מאמרים של ריב״ל, וביחוד המאמר שבסימן ב, משום שרוצה להוכיח שספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה. ו"בברייתא דספרים" שהיתה לפני גאוני בבל, היה מאמר כעין זה על דבר הצלת ספרי מינים (ראה הוספות שלי, בסוף מסכת שמחות, צד 266. והשוה גם כן תוספתא, עבודה זרה, פרק א, סימן כ', הוצ' צוקערמאנדעל; ירושלמי, פאה, פרק א, ט״ו עמוד ג׳; סוטה, סוף פרק ט, כ״ד עמוד ג׳; ומדרש הגדול, אחרי מות, צד 454; וריש אמור, צד 519־520, הוצ׳ ראבינאוויץ). וגם המאמר שבסוף המסכת, בנדפס (ובהוספה א׳, בהוצאה שלנו), תני מה עשה יעקב אבינו וכו', היה מעין תשובה לדברי המינים (ראה מדרש תנחומא, וישב, סימן ח', הוצ׳ באבער: שאל מין אחד לרבינו וכו׳ אבותיכם אינן מודים וכו׳ מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקדש שהיה יוסף חי וכו׳). והשוה שו״ת הרדב״ז, ח״ד, סימן רל״ב, צד נ׳ א׳, סדילקאב תקצ״ו; סימן אלף ש״ג, ווארשא תרמ״ב; ערך מילין לשי״ר, ערך אגדה; ומורה נבוכי הזמן לרנ״ה קראכמאל, שער י״ד; ראבי״ה לר׳ אליקים המילזאהני, ריש פ״כ, צד כ״א ב׳ - כ״ב א׳, אופען 1837; מבוא התלמוד לרצ״ה חיות, פל״ב, זאלקווא תר״ה; ויגדיל תורה לר״י אקערמאן, סימן ר״מ, צד 209-207. המאמרים בסימן ג׳-ה׳, נוסדו על מקורי ארץ ישראל (השוה פסיקתא רבתי כ״א, צד ק״א א׳ - ק״ב א׳, הוצ׳ מא״ש; פסיקתא דר״כ, בחודש השלישי, צד ק״א ב׳; ק״י א׳, הוצ׳ באבער; מדרש תנחומא, יתרו, סימן י״ז, הוצ׳ באבער; מדרש שה״ש רבה, פ״ב, סימן י״ד, ווארשא תרכ״ז; ירושלמי סנהדרין, ריש פ״ד, כ״ב עמוד א׳; מדרש תהלים, מזמור י״ב, סימן ד׳, הוצ׳ באבער). ועל דבר המאמרים שבסימן ו׳-ז׳, על ריב״ז והילל, השוה [[סוכה כח א|סוכה כ״ח א׳]]; [[בבא בתרא קלד א|ב״ב קל״ד א׳]]; אבות דרבי נתן, נוסח א, ריש פי״ד, צד כ״ט א; נוסח ב, פכ״ח, צד כ״ט א׳-ב׳, הוצ׳ שעכטער. מה שנוגע להמאמר של ריב״ל, בסימן ח׳, כבר אמרתי לעיל, שמקורו הוא בירושלמי שבת פט״ז. והשוה גם כן מדרש תהלים, מזמור כ״ב, ס״ק י״ט, הוצ׳ באבער. אבל הביטוי, הילכך קבעו וכו׳ עולת תמיד, ליתא בירושלמי ולא במדרש תהלים. ריב״ל מדבר רק מקע״ה פרשיות שבא בהן דיבור, אמירה, או ציווי למשה. ובעל מסכת סופרים מסמיך לזה ענין הסדרים ואומר, הלכך קבעו קע״ה סדרים וכו׳. לפי דעת ר״א עפשטיין, כוונתו של בעל מסכת סופרים בזה להקנ״ד סדרים הנזכרים במסורה שקוראים בארץ ישראל במשך ג׳ שנים, ואל כ״א פרשיות שקוראים בימים ידועים בבל שנה ושנה, ובסך הכל עולים קע״ה (מקדמוניות היהודים, צד 61-58). ור״ל גינצבורג השיג עליו בזה ואמר, כיון שבעל מסכת סופרים אומר בכל "שבת ושבת", ואם כן איך אפשר לאמר שכוונתו בזה גם להפרשיות שקוראים במועדים ובשאר ימים ידועים (גנזי שעכטער, ח"א, צד 454-453)? וכן יש להקשות כנגד השערת עפשטיין, שהנה בעל מסכת סופרים אומר לקמן (פי״ז, סימן ו׳), שמפסיקין לראש חודש לחנוכה וליום הכיפורים, שאם יבואו אלו בשבת, אין קורין כסדרן, שמפסיקין סידרן, וקורין באלו. ולפי זה, חוץ מן הקנ״ד סדרים האחרים הבלתי שבים למקומם רק אחר ג׳ שנים, קראו יותר מכ״א פרשיות מיוחדות. ואפשר שהכ״א פרשיות הן הפרשיות שקראו בשבתות שלא קראו כסידרן הנ״ל, עם הד׳ פרשיות בשבתות של שקלים, זכור, פרה, החודש. ונקה לדוגמא השבתות של נ׳ שנים, תרצ״ה־תרצ״ז: ::::תרצ״ה :1) שבת חנוכה :2) שבת ר״ח שבט :3) שבת שקלים :4) שבת זכור :5) שבת פרה :6) שבת החודש :7) שבת ר״ח אייר. ::::תרצ״ו :8) שבת א׳ דחנוכה :9) שבת ח׳ דחנוכה :10) שבת ר״ח שבט :11) שבת שקלים :12) שבת זכור :13) שבת פרה :14) שבת החודש. ::::תרצ״ז :15) שבת יום הכיפורים :16) שבת ר״ח חשון :17) שבת חנוכה :18) שבת שקלים :19) שבת זכור :20) שבת פרה :21) שבת ר״ח ניסן, ופרשת החדש. הכנסתי שבת יום הכיפורים, משום יום הכיפורים נזכר בסופרים, שם, בין הזמנים שמפסיקין. ולא הכנסתי שבת א׳ דר״ח תמוז, תרצ״ו, ולא שבת א׳ דר״ח אלול תרצ״ז, משום שבארץ ישראל נהגו רק ביום אחד דראש חודש, refoimx8elfkihuhsjwzao9k8f16zew 3077511 3077500 2026-08-20T10:08:46Z Nahum 68 עמ' 24 3077511 wikitext text/x-wiki {{כו|פרק ג}} ==מסכת סופרים וספרות חז״ל== '''א.''' רוב המאמרים שבחמשה פרקים הראשונים של מסכת סופרים נמצאים גם כן בחמשה הפרקים של מסכת ספר תורה (שבע מסכתות קטנות, הוצאת מ. היגער, צד כ״א-ל״ו). גם הפרקים האלו נחלקים במסכת סופרים כמו הפרקים במסכת ספר תורה. וכבר אמרתי במבוא ל"שבע מסכתות קטנות" שלי (צד י׳), כי מסכת סופרים היא מאוחרת ממסכת ס״ת, ושלפני המחבר של מסכת סופרים היתה מסכת ס״ת. לשונה של מסכת ס״ת, כמו לשון שש המסכתות הבאות עמה, לשון הברייתא צח ונקי, ולא נמצא בה רק הלכות פשוטות ופסוקות; מה שאין כן במסכת סופרים. המסדר של מסכת סופרים שהיה ירושלמי ושידע את התלמוד בבלי, השתמש במסכת ס״ת, והוסיף נופך מן התלמוד בבלי וממקורות אחרים להברייתות של מםכת ס״ת (ראה מראה מקומות שלי למסכת ס"ת; וגם מראה מקומות להלן, בגוף הספר). ואם נשוה את חמשת הפרקים הראשונים של מס׳ סופרים לשאר הפרקים של מס׳ סופרים, נראה כי שני הקובצים האלה שונים חם במקוריהם, ובלשונם, וכי חמשת הפרקים הראשונים באים ממקום אחד, ממסכת ספר תורה שלפנינו. החכם רא״ה ווייס בדור דור ודורשיו שלו, אומר שבעל המסכת ס״ת השתמש במסכת סופרים, וש"יש ראיות מוכיחות שבעל מסכת ס״ת נסמך על מסכת סופרים ולא בהפך" (דור, ח״ב, צד 252-253, ניו־יורק-ברלין, תרפ״ד). אבל ראיותיו של ווייס הן כהררים התלויים בשערה. הא לך אחת מראיותיו מהלכה ב׳ בנוגע להסיפור ששאל אחד את ר׳ יהושע הגרסי: "הנה בעל מסכת ס״ת לא הביא רק הוכחת בעל מ״ס אשר אין לה מקור אחר כי אם במ״ס, ועל כן מי זה יטיל ספק עוד שבעל מסכת ס״ת סמך על מ״ס". אבל באמת בעל מסכת ספר תורה לא הביא שום הוכחה, לא של בעל מסכת סופרים, ולא של מקור אחר, כי אם ברייתא סתמא, כותבין על עורות וכו׳ (פ״א, סימן ב׳). ובעל מסכת סופרים הוא ששינה את ריש הברייתא, בתור הוכחה, מיכן שכותבין וכו׳ (פ״א, סימן ג׳), אחר שהפסיק את הברייתות של מס׳ ס״ת, והביא בסימן ב׳ את המאמר, שאל אחד וכו', לא מתלמוד בבלי, כמו שווייס משער, כי אם ממסכת סופרים ב׳ (השוה הביטוי, "שאל אחד" הנמצא במ״ס ובמס׳ סופרים ב׳, כנגד הביטוי, "שאל בייתוסי אחד", שב[[שבת קח א|שבת ק״ח א׳]]), כמו שנראה להלן. וזה הוא דרכו של הבעל מסכת סופרים להביא מאמרים ולהפסיק את הברייתות, כמו שמוכח משאר הפרקים שבמסכת וו (ראה למשל הסימנים י׳-י״ב, פ״ב, במסכת סופרים: ואין פוחתין וכו׳, אבל בשיטין וכו׳, ובקלפים וכו׳. המאמרים שבסימן י׳ וי״ב, הם ברייתא אחת במסכת ס״ת, פ״ב, סימן ז׳. והמסדר של מס׳ סופרים הפסיק את הברייתא, והוסיף מאמר ארוך ע״ד השיטין). וכן מן המאמר שבריש פ״ד, ר׳ יוסי אומר צבאות חול, ווייס מוכיח, שם, ואומר: "הנה מהערכת אלה המאמרים זה נגד זה אנו לומדים שבעל מסכת סופרים העתיק זה מן הירושלמי ושינה הנוסחא והלשון והדבור... ועתה אם מצאנו במסכת ס״ת פ״ד ר׳ יוסי אומר צבאות היו נוהגים בו חול, הדבר ברור כי נמשך אחר מסכת סופרים והעתיק לשונו". הדבר שהיה ברור לווייס איננו ברור לי. בעל מ״ס שינה הנוסחא והלשון והדבור של הירושלמי, משום, שלפי השערת ווייס, המסדר של מ״ס השתמש בירושלמי, ולא בברייתא דמסכת ס״ת. אבל מדוע לא נאמר שהמסדר השתמש בברייתא דמסכת ס״ת, ולא "שינה הנוסחא והלשון והדיבור"?! יתר על כן, במס׳ סופרים מצינו מאמר אחד הנשנה בשני מקומות: גמר כל הספרים וכו׳ עושה אותו יריעה אחת קטנה וכו׳ (פ״ב, סימן ז׳; פ״ג, סימן כ׳). ובמסכת ס״ת יש שתי הלכות שונות בדבר זה: 1) גמר כל הספר וכו׳ ועושה אותו דף קטן וכו׳ (פ״א, סימן ט׳); 2) גמר כל הספר וכו׳ עושה אותו יריעה קטנה וכו׳ (פ״ב, סימן ח׳). הלכה אחת מדברת על כתיבת דף קטן בסוף הספר, וההלכה השנייה, על העשיית יריעה קטנה בסוף הספר. ומוכח שהמעתיקי מס׳ סופרים ממס׳ ס״ת טעו בדבר, והעתיקו במקום אחד בטעות "יריעה", במקום "דף". ובכל זה, אין שום ספק שבעל המסכת סופרים, שהשתמש בירושלמי בעד שאר הפרקים של המסכת, הביא ג״כ מאמרים אחדים מהתלמוד ההוא בחמשה פרקים הראשונים. כן, למשל, המאמר ע״ד האותיות הכפולים (פוף פ״ב), שאיננו במסכת ס״ת, הוא לקוח מהירושלמי, מגילה, פ״א (ע״א עמוד ד׳, דפוס קראטאשין). והשוה ג״כ, סופרים, פ״ד, סימן כ״ה: אבל חנון ורחום וכו׳. המאמר ההוא ליתא במס׳ ס״ת שלפנינו, אבל מובא בשנויים בירושלמי מגילה (שם, ע״א עמוד ד׳-ע״ב עמוד א׳). ואפשר ג״כ שמאמרים האלו, ומאמרים אחרים, היו במס׳ ס״ת העיקרית ונאבדו. ר׳ אליעזר קרשקש מביא בבית זבול שלו מאמר אחד מספר תורה פ״ה, שאיננו במסכת ס״ת שלפנינו: ונשיא בית אב למשפחות מררי... ספר תורה פ״ה (בית זבול, צד 15, הוצ׳ ר״מ גסטר). '''ב.''' מסדר המסכת סופרים השתמש גם כן במסכת סופרים ב׳ (שבע מסכתות קטנות הנ״ל, צד פא-פו). הרבה הלכות המובאות בחמשת פרקים הראשונים של מסכת סופרים, ושאינן במסכת ס״ת, נמצאות בשינויים במסכת סופרים ב׳. השוה הלכות האלה: {| ! מסכת סופרים !! מסכת סופרים ב׳ |- | פ״א, סימן ב׳. || פ"א, סימן ב׳. |- | פ״א, סימן י״ג.|| פ״א, סימן י״ד. |- | פ״ב, סימן ב׳. || פ״א, סימן כ״ג. |- | פ״ב, סימן ג׳. || פ״א, סימן כ׳-כ״א. |- | פ״ב, סימן ט׳. || פ״א, סוף סימן כ״ד. |- | פ״ג, סימן ה׳. || פ״א, סימן י״ז. |- | פ״ג, סימן י׳. || פ״א, סימן ו׳. |- | פ״ג, סימן י״ב. || פ״ב, סימן י׳-י״א. |- | פ״ג, ריש סימן ט״ו. || פ״ב, סימן ט׳. |- | פ״ג, סוף סימן י״ח. || פ״ב, סימן ב׳. |- | פ״ג, סימן י״ט. || סימן פ״ב, סימן ג׳. |- | פ״ה, סימן ה׳. || פ״א, סימן י״ב. |- | פ״ה, סימן י׳. || פ״א, סימן י״א. |- | פ״ה, סימן י״ז. || פ״א, סימן ט׳. |- | פ״ה, סימן י״ח. || פ״א, סימן כ״ו. |- | פ״ה, סימן י״ט. || פ״א, סימן כ״ז. |} ולפעמים, בהלכה אחת שָׂם המסדר, או מעתיק מאוחר, שני מאמרים ביחד משני המקורים. בסופרים, פ״ב, סימן ג׳, ריש ההלכה, שם בן ארבע אותיות וכו׳, מתאימה עם ההלכה שבסופרים ב׳ (פ״א, סימן ב׳), וסוף ההלכה, אבל לא משם קטן וכו׳, היא לקוחה ממסכת ס״ת (פ״ב, סימן ב'). ואם ישאלך אדם לאמר: מנא לן שבעל מסכת סופרים השתמש במסכת סופרים ב׳, ולא להיפוך? צא ואמור לו, שהגאוני בבל כבר השתמשו בסופרים ב׳ הבבלית. ולפי מאמר אחד שבספרי הגאונים, התלמוד בבלי כבר ידע את המסכת ההיא: "תניא נמי במסכת מנחות, הטועה את השם גורד את מה שכתב... ונימא מר הלכה כמר ונימא מר הלכה כמר... משום דאפכי להו, פירוש, יש שמהפך דברי ר׳ יהודה לר׳ יוסי ודברי ר׳ יוסי לר׳ יהודה, ועיקר ההפיכה הזאת משכחת לה בבריתא דספרים, ר׳ יהודה אומר את תולין את השם..." (כ״י אדלער 222; גנזי מצרים, הל׳ ס״ת, לר׳ אלחנן אדלער, צד 24, אכספרד 1897. השווה מסכת סופרים ב׳, פ״א הי״ב. וראה מבוא, לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). ולפי פירוש זה, התלמוד ידע את המסכת סופרים ב׳ הבבלית, ולהברייתא במסכת ההיא כיוון התלמוד באמרו "משום דאפכי להו". '''ג.''' בנוגע להסיפור על דבר התרגום של תורת משה שתירגמו הזקנים (פ״א, סימן ז׳), יש להעיר שהמסדר מביא שני סיפורים, בסיפור הראשון, חמשה זקנים כתבו את התורה לתלמי יוונית. המספר של חמשה זקנים נזכר גם כן באבות דרבי נתן, נוסחא ב, ריש פרק ל״ז, הוצ׳ שעכטער; ובנוה שלום לרש״ז טויסיק, צד 35 (וראה הערת טויסיק, שם). בסיפור השני, ע״ב זקנים תרגמו את התורה. וי״ג שינויים הנזכרים שם, מתאימים עם הנוסחאות של מקורי ארץ ישראל. ראה מסכת ספר תורה, פרק א׳, סימן ו׳; מכילתא דרבי ישמעאל, בא, פי״ד (צד ט״ו ב׳-ט״ז א׳, הוצ׳ מא״ש); ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ד׳, דפוס קראטאשין; מדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן י״ט, הוצאת באבער. במקורי בבל הוסיפו עוד שני שינויים, בביטויים "נערי" ו"אצילי" (שמות כ״ד, ה׳, י״א). השוה מגילה ט׳ א׳-ב׳; מדרש תנתומא, פרשת שמות, סימן כ״ב, ווארשא תרל״ט; ספר המעשיות לגסטר, מעשה 61, צד 37-38, עברית; מדרש הגדול, שמות, לשמות ד׳ כ׳, צד 39-40, הוצ' האפפמאנן. וכן בדבר הפתוחות והסתומות של הפרשיות, הלך המסדר מסכת סופרים בעקבי בני ארץ ישראל. הפרשה פתוחה היא, "כל שלא התחיל בראש השיטה" וכו׳ (פרק א׳, סימן ט״ו). זו היתה הגירסא בירושלמי שלפני רבינו תם (תוספות מנחות ל״ב, א׳, בד״ה והאידנא; ספר התרומה לר׳ ברוך מגרמיזא, הל׳ ספר תורה, סימן ר׳, ס״ו עמוד א׳, ווארשא תרנ״ז); שלפני ר׳ מנחם מאירי (קרית ספר, ט׳ עמוד א, אזמיר תרכ״ג); שלפני ר׳ משה מקוצי (סמ״ג, מ״ע כ״ג, צד ט״ו ב, מונקאטש תרס״ה); ושלפני הרא״ש (הל׳ קטנות, הל׳ ס״ת, סימן י״ג). והגירסא בירושלמי שלפנינו, פתוחה מראשה סתומה, היא משובשת (ראה ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ג, וגם במסכת ס״ת, שהיא מסכת ירושלמית, שלטו ידי המגיהים, להתאים גירסתה לגירסאות מקורי בבל – השוה מסכת ס״ת, פ״א, סימן י׳). והרבה מהראשונים יגעו בחינם להגיה הגירסא במס׳ סופרים כדי להתאימה עם הגירסאות התלמוד בבלי, הגאונים, וסידור הקדמונים שחיה לפני ר״ת. ראה מרדכי, הלכות קטנות (קמ״ה עמוד ד, ריווא דטרינטא שי"ט; ובדפוס ווילנא, סימן תתקס״א. ומה שהעיד הרב יעקב מקלצון שם, שראה במסכת סופרים גירסא אחרת, אפשר שכוון להגירסא המשובשת במסכת ס״ת, או לברייתא דספרים, כמו שנראה להלן. וכן צריכין להגיה את המאמר המובא מסופרים בספר האגור לר״י לנדא, סור הל׳ תפילין, סדילקאב 1834: במקום, כל שהניח בסוף שיטה, צריכין לגרוס, כל שהניח בראש שיטה); ושו"ת ר׳ מנחם עזריה, סימן ק״ו, דיהרנפורט תקמ״ח. והרא״ש מצא סתירה בין הירושלמי ובין מסכת סופרים בנוגע לפרשה הפתוחה מסופה, משום שלפי הירושלמי הנ״ל, גם פתוחה מסופה פתוחה. אבל באמת לא ראינו שום סתירה. בסופרים שלפנינו לא נזכר כלל על דבר פתוחה בסופה. ואין לנו להוכיח שבעל מסכת סופרים סבר כנגד הירושלמי, שפרשה כזו היא סתומה. '''ד.''' בארבעה פרקים, ו׳-ט׳, מביא המסדר של מסכת סופרים הלכות וכללים על דבר המסורה בתנ״ך. הלכות אחרות בנוגע להמסורה נזכרו גם כן בפרקים ד׳ וה׳ של מסכת סופרים. והמסדר ממשיך עניין המסורה בפרקים הנדונים. ממאמרים אחדים שבפרקים האלו אנו לומדים שהמסדר הולך בעקבי בני ארץ ישראל, כנגד כללי בני בבל. בני א״י, למשל, היו מחמירים יותר מבני בבל בדבר התגין (השוה מסכתות כלה להיגער, צד 88־89; גנזי מצרים, הלכות ס״ת, לר״א אדלר, צד 18; 34; בית נכות ההלכות לרח״מ הורוויץ, ח״א, צד 53, סימן כ״ד; איי הי״ם, סימן קנ״ז, ליוורנו תרכ״ט; גנזי שעכטער לר״ל נינצבורג, ח״ב, צד 23. וראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). ובעל מסכת סופרים מביא בריש פ״ט את המאמר שבי״ת שבבראשית צריך ארבעה תגין וכו׳. וכן בפ״ט, סימן ב, אומר שוישחט הוא חצי הפסוקים של תורה. והוא כנגד הבבלי, {{הפניה-גמ|קידושין|ל|א|מסכת=כן}}, ש"והתגלח" הוא חצי הפסוקים של תורה. בפרק ט, סימן י״א, מביא את ההלכה שברכת כהנים לא נקרין ולא מתרגמין. הלכה ההיא מתאימה עם גירסת המשנה שבירושלמי מגילה, פרק ד, והתוספתא מגילה (פרק ד, סימן ל״ח, הוצאת צוקערמאנדעל), וכדעתו של ר׳ יוסה בירושלמי מגילה (פרק ד, ע״ה עמוד ג׳), שברכת כהנים לברכה ניתנה ולא ניתנה לקריאה, כנגד גירסת הבבלי {{הפניה-גמ|מגילה|כה|ב|מסכת=כן}}, ההלכות גדולות, ושאר גאוני בבל, והרמב״ם ז״ל. בסימן ה׳ אומר, ה׳ דהלי״י צריך להיות פשוט מכל ה׳ וכו׳. הלכה ההיא נוסדה לכאורה על מנהגי בני בבל, ולא בני א״י (ראה שתי ידות לר׳ מנחם די לונזאנו, סוף אור תורה, צד כ״ז א, ויניציאה שע״ח). אבל, השוה, ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ג, דפוס קראטאשין. '''ה.''' בפרקים י׳-י״ד, המסדר מביא מאמרים על דבר זמני קריאת התורה, מספר הקרואים, קריאת התורה ועבודות אחרות בביהכ״נ במניין עשרה, דילוג וטעויות בקריאות התורה, ברכות התורה לפניה ולאחריה; כללים על דבר שירות הים, האזינו, דבורה, ושירות אחרות שבתנ״ך; כתיבת וקריאת מגילה אסתר, ונוסח ברכותיה; נוסח ברכות התורה והמפטיר, ונוסח פריסה שמע של המפטיר; וזמן קריאת מגילת אסתר ושאר המגילות. רוב המאמרים שבפרק העשירי הם לקוחים ממשנה ומירושלמי מגילה (אבל ראה מיללער, מסכת סופרים, מבוא, צד 13, הערה 15). מאמרו של ר׳ יהודה, בסימן ב׳, על דבר קריאת התורה בשבת במנחה ובשני ובחמישי, מובא בברייתא אחת, בבבלי מגילה ל״א ב׳. והמסדר של מסכת סופרים איננו מזכיר דעתו של ר׳ מאיר המובאה שם, בברייתא ההיא, משום שר' זירא פוסק בתלמוד, שם, כר׳ יהודה. בסימן ו׳ אומר שאין עושין מעמד ומושב על נשים. והוא כנגד הבבלי, [[בבא בתרא ק ב|בב״ב ק׳ ב׳]], כמו שהעיר הגר״א ז״ל. ואין שום ספק שמסדר המסכת הלך בעקבות בני א״י בזה. השוה, משנה, [[מועד קטן כז א|מו״ק כ״ז א׳]], ומחלוקת נהרדעי ור' אלעזר, בתלמוד, שם, כ״ז ב׳-כ״ח א׳; ומסכת שמחות, פי״א, סימן ב׳, הוצ׳ מ. היגער. המאמרים שבסימנים א׳-ג׳, בפרק י״א, הם לקוחים מהמשנה, תוספתא, והירושלמי מגילה. אבל המאמר שבסוף סימן א׳, כגון כי כה אמר וכו׳, הוא לקוח מתלמוד בבלי ([[מגילה כד א]] – אבל השוה תוספתא מגילה, פ״ד, סימן י״ח, הוצ׳ צוקערמאנדעל). וההלכות בסימנים ד׳-ו׳, בנוגע להחזן שטעה בקריאת התורה, מיוסדות הן על מקורי ומנהגי בני א״י (ראה ספר המעשים לבני ארץ ישראל, הוצ׳ ר״י מאנן, תרביץ, שנה א׳, ספר ג, צד 6-5), כמו, שהמפטיר אינו עולה למניין שבעה (השוה ירושלמי מגילה, פ״ד, ע״ה עמוד א׳; ובבלי [[מגילה כג א|מגילה, כ״ג א׳]]-ב׳); מנהגם לחלק הסדרים כפי קריאת ג' שנים; ושהיו אצלם סדרים אשר אין בהם כ״א פסוקים. '''ו.''' רוב המאמרים בפרק י״ב באים מהירושלמי מגילה, וגם הכללים שבסוף הפרק על דבר השירות שבתנ״ך מיוסדים הם על מנהגי בני א״י. וכן בסימן ה׳ (וגם בפ״כ, סימן ט׳), בנוגע לראש חדש טבת שחל להיות בשבת, מביא המסדר מאמר אחד של ר׳ יצחק סחורה שקורין בעניין כלות, והמפטיר בשל שבת וראש חדש, כלומר, שבשבת זו אין קורין בסדר השבוע כלל, כי אם שקורין הז׳ קרואים בעניין חנוכה (ומה שאמר לקמן בפרק י״ז, סימן ב׳, ר״ח וימי חנוכה שחלו להיות בשבת, קורין שבעה בעניין שבת וכו׳, היינו דוקא שר״ח או ימי חנוכה שחלו להיות בשבת, אבל לא כשר״ח וימי חנוכה חלו להיות בשבת – וראה מה שפירשתי שם), והמפטיר, או השמיני, קורא בתורה בשל שבת ור״ח, רוצה לומר, פרשת וביום השבת, ובראשי חדשיכם (ובעל מסכת סופרים איננו מדבר כלל על קריאת המפטיר בנביאים. והרבה מהראשונים, במחילת כבודם, טעו בזה ואמרו שלפי המסכת סופרים קורין בשבת ור״ח חנוכה בהפטרת ר״ח. ראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים, והערות בגוף הספר). הלכה זו היא כנגד מאמרו של ר׳ יצחק נפחא בבבלי [[מגילה כט ב|מגילה, כ״ט ב]], שבר״ח טבת שחל להיות בשבת, קורין אחד בעניינו של יום, כלומר בסדר השבוע, ואחד בדר״ח ואחד בדחנוכה (והשוה ירושלמי מגילה, פרק ג, ע״ד עמוד ב׳; וירושלמי ברכות, פ״ד, ז׳ עמוד ג׳). וגם בדבר ראש חודש טבת שחל להיות בחול, בסוף סימן ה׳ (ובפרק כ׳, סימן ט׳), הלך הבעל מסכת סופרים כנגד המסקנא בבבלי מגילה, שם. בירושלמי מגילה, שם, ובבבלי, שם, מצינו חילוקי דיעות בזה, והבבלי מסיק: והלכתא אין משגיחין בחנוכה, ור״ח עיקר. אבל בעל מסכת סופרים פוסק שביום הראשון קורין שלשה בשל ר״ח והרביעי בשל חנוכה, וביום שני יקרא שלשה לחנוכה והרביעי של ר״ח. ואם ישאל השואל, שמא לא ראה בעל מסכת סופרים את התלמוד בבלי, צא ואמור לו, שמהבטוי "כל התדיר מחבירו קודם לחבירו" בסופרים ובבבלי, מוכח, שבעל מסכת סופרים ראה את המאמרים בתלמוד בבלי. וכן בסימן ז׳, מחלק בעל מסכת סופרים את שירת הלוים, או שירת האזינו, בבית המקדש, להאזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, וכו׳. לפי חלוקה ההיא, השלישי שר רק שני פסוקים ([[דברים לב יג|דברים ל״ב, י״ג]]–[[דברים לב יד|י״ד]]). וזו היא כנגד דעתו של רב בבבלי, [[ראש השנה לא א|ר״ה ל״א א׳]], שכדרך שחלוקים כאן, כך חלוקים בבית הכנסת. '''ז.''' המאמרים שבראש הפרק י״ג לקוחים הם מהירושלמי מגילה, סוף פ״ג. וגם המאמר בסימן ד׳, על דבר הוי״ו דויזתא, היה בירושלמי שלפני הראשונים (ראה אבודרהם, סדר תפילות של פורים, ע״ה עמוד ד׳, ויניציאה שכ״ו). וכן נוסחאות ברכות התורה והנביאים, המובאות בסוף הפרק, הן נוסחאות בני א״י. נוסחת ברכת התורה ליחיד, בסימן ו׳, היא כנגד נוסחת הברכה ליחיד בבבלי, [[ברכות יא ב|ברכות י״א ב׳]]. וכן החתימה בברכת המפטיר, בסוף סימן י״ב, מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל, היא נוסחת א״י. ראה ירושלמי ראש השנה, פ״ד, נ״ט עמוד ג׳. והשוה בבלי, [[פסחים קיז ב|פסחים קי״ז ב׳]]; מדרש שמואל, פכ״ו, סוף סימן ג׳, הוצ׳ באבער, והערת באבער, שם. וכדאי גם כן להעיר מה שאמר בסימן י״ד, פי״ג, שאינו מזכיר בחתימה ישראל, אלא מקדש השבת בלבד, שהשבת קדמה לישראל וכו׳. מסקנה זו היא לכאורה מתאימה עם מנהג בני בבל, וכנגד מנהג בני א״י, משום שלפי עדותם של גאוני בבל, בני בבל אומרים מקדש השבת, ובני א״י אומרים מקדש ישראל ויום השבת (ראה חלוף מנהגים למיללער, סימן ל״ב, צד 31, ויויען תרל״ח). אבל יש להשיב כמה תשובות בדבר. לפי עדותו של הירושלמי, היו "נהיגין תמן", כלומר, בבבל, לחתום בברכה אחת מעין שבע, מקדש ישראל ואת יום השבת (ראה ירושלמי ברכות, ריש פ״ח, י״א עמוד ד׳; וירושלמי פסחים, פ״י, ל״ז עמוד ג׳). וגם רבא בבבלי מתנגד לסבי דפומבדיתא, ואומר שבצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל ([[פסחים קיז ב|פסחים קי״ז ב׳]]). ואם כן הלכה שבמסכת סופרים מתאימה למנהגי בני ארץ ישראל (והשוה גם כן מאמרו של רבינא, [[ביצה יז א|ביצה י״ז א׳]]; ותוספתא ברכות, פ״ג, סימן י״ג, הוצ׳ צוקערמאנדעל). ואין שום ספק שכבר היו חלוקי מנהגים בדבר הזכרת "ישראל" בשבת בשתי המדינות עצמן, בבבל ובא״י. והוצרך בעל מסכת סופרים ליתן טעם להלכתו, משום שראה איזה מקומות בא״י נוהגין כן. '''ח.''' רוב המאמרים בפי״ד באים מהירושלמי ומשאר מקורי א״י. המאמרים בסימן א׳, על דבר ברכות המגילה, היו בירושלמי שלפני קדמונים (ראה שו״ת מוהר״ר ישראל מברונא, סימן ט״ז, צד ח׳ א׳–ב׳; וסימן ס״ו, צד ל׳ ב׳ – ל״א א׳, שטעטטין תר״כ). ומה שאמר, שכתובה בכתובים, כוונתו שהמגילות הן הלק מהכתובים, ולא מהנביאים, והקורא בכתובים צריך לברך ברכה אחרת, כמו שנאמר בסוף הסימן, חוץ מכאן. ובסימן ב׳, מביא לראשונה נוסחת הירושלמי, ואח״כ נוסחת הבבלי, של הברכה לאחר קריאת המגילה (ראה הערות בפנים הספר). ועל דבר המאמרים בסימן ג׳, השוה ירושלמי מגילה, סוף פ״ג; מדרש ב״ר, פמ״ט, סימן א׳; מדרש אסתר רבה, פ״ו, סימן ח׳, ווארשא תרכ״ז; ומדרש שמואל, פ״א, סימן ב׳, הוצ׳ באבער. בסימנים ד׳-ט׳, פי״ד, מתאר המחבר פריסת השמע של המפטיר בנביא, קודם קריאת התורה, שכך היה מנהגי א״י (ראה הערות). אבל דעת ר׳ יצחק מווינא היא שהמפטיר בנביא, לפי המסכת סופרים, היה פורס על שמע לאחר קריאת התורה (ראה אור זרוע, חלק ב, הלכות שבת, סימן מ״ב, י׳ עמוד א׳, זיטאמיר תרכ״ב. וראה מאמרו של ר״י מאנן, HUCA, כרך ד׳, 1927, צד 261-260). ומה שנוגע להביטוי ״ויתקלס״, בריש סימן ו׳, כבר היו חלוקי דעות הגאונים בזה. ראה טור אורח חיים, סימן נ״ו, וב״י שם; שבלי הלקט השלם, ענין תפלה, סימן ח׳, הוצ׳ באבער; וגנזי שעכטער לר״ל גינצבנרג, ח״ב, צד 161, 163. ועל כל פנים אין ספק שבעל מסכת סופרים מדבר על מנהגי ארץ ישראל. וזה מוכח גם כן ממה שאומר בסימן ה׳, שהיו אומרים וצדקתך, ואנו יודעים שבבבל היו אומרים זה רק במנחה בשבת (ראה לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). וכן בסימן ט״ז, מדבר לרוב על מנהגי א״י, אעפ״י שמזכיר שם ג״כ שני ימים טובים של גליות האחרונים. וגם מאמרו על דבר מנהג מבטל הלכה, בסוף סימן ההוא, נוסד על מאמרי ירושלמי (השוה, [[ירושלמי יבמות יב א|ירושלמי, יבמות, ריש פי״ב]], י״ב עמוד ג׳; [[ירושלמי בבא מציעא ז א|ב״מ, ריש פ״ז]], י״א עמוד ב׳; [[ירושלמי שביעית ה א|שביעית, ריש פ״ה]], ל״ה עמוד ד׳; פסחים, פ״ד, ל׳ עמוד ד׳; תעניות, פ״א, ס״ד עמוד ג׳; קידושין, פ״ד, ס״ו עמוד ב׳; ע״ז, פ״א, ל״ט עמוד ד׳; ובבלי ר״ה ט״ו ב׳). וכמו כן המאמר בסוף הפרק, תפילה שבלת וכו׳, נוסד על הירושלמי מגילה, סוף פ״ד, כנגד הבבלי, [[שבת עט ב|שבת ע״ט ב׳]]. '''ט.''' בפרקים ט״ו-ט״ז, מביא המסדר מאמרים, על דבר כתיבת הספרים בשאר לשונות, על הצלת הספרים והברכות בשבת מפני הדליקה, ועל קריאה בכתבי הקדש בשבת; אגדות שונות על לימודי מקרא משנה ותלמוד, על חינוכי בנים בתלמוד תורה, ועל לימודי הלכות ואגדות ודברי חכמה; ומאמרי ריב״ל על דרך אגדתא. רוב המאמרים שבשני פרקים האלו נוסדו על מקורי ארץ ישראל. המאמר בפרק ט״ו סימן א׳, אין בין וכו׳, הוא לקוח מהמשנה ([[משנה מגילה א ד|מגילה, א׳ ד׳]]). והמאמרים שבסימן ב׳-ה׳ הם מהירושלמי (שבת, פרק ט״ז, ט״ו עמוד ג׳), אבל בירושלמי באים שם המאמרים בסדר אחר. גם המאמרים שבסימן ו׳ נוסדו על מקורי ארץ ישראל. השוה ירושלמי הוריות פ״ג, מ״ח עמוד ג׳; פסיקתא דרב כהנא, בחודש השלישי, צד ק״ב א׳-ב׳, וק״ה א׳, הוצ׳ באבער. ומאמרו של אבא גוריין, בריש סימן ז׳, נמצא במשנה, סוף קידושין. ונוסח המאמר כאן מתאים עם נוסח במשנה שבירושלמי קידושין. מאמרו של רשב״י בסוף הפרק הוא לקוח מהירושלמי קידושין (סור פ״ד, ס״ו עמוד ג׳). '''י.''' מקור המאמר של ר׳ נהוראי בפרק ט״ז, סימן א׳, הוא התוספתא והמשנה קידושין. והמאמרים של ריב״ל על דרך אגדתא, בסימן ב׳ וח׳, לקוחים הם מהירושלמי (שבת פרק ט״ז, ט״ו עמוד ג׳). וראוי להעיר שכבר התעוררו גדולי המחברים על מאמרים האלו של ריב״ל, המדברים על התנגדותו לאגדתא, וריב״ל בעצמו היה בעל אגדה גדול, והיה משבח אה האגדות בכמה מקומות, וגם היו מסדרין אגדתא קמיה (ראה [[ברכות י א]]; [[בבא קמא נה א]]; [[בבא בתרא ט ב]] - [[בבא בתרא י א|י א]]; ירושלמי, פאה, פ״ב, י״ז עמוד א׳; מעשרות, פ״א, מ״ח עמוד ד׳; סנהדרין, פ״י, כ״ט עמוד ג׳; פי״א, ל׳ עמוד ב׳; [[משנה אבות ו ב|אבות, פרק ו, משנה ב]]; מדרש תהלים, מזמור כ״ח, סימן ה', הוצ׳ באבער). ואפשר שריב״ל כיוון לספרי מינים, המכילים אגדות שונות. ומשום זה מביא מסדר המסכת מאמרים של ריב״ל, וביחוד המאמר שבסימן ב, משום שרוצה להוכיח שספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה. ו"בברייתא דספרים" שהיתה לפני גאוני בבל, היה מאמר כעין זה על דבר הצלת ספרי מינים (ראה הוספות שלי, בסוף מסכת שמחות, צד 266. והשוה גם כן תוספתא, עבודה זרה, פרק א, סימן כ', הוצ' צוקערמאנדעל; ירושלמי, פאה, פרק א, ט״ו עמוד ג׳; סוטה, סוף פרק ט, כ״ד עמוד ג׳; ומדרש הגדול, אחרי מות, צד 454; וריש אמור, צד 519־520, הוצ׳ ראבינאוויץ). וגם המאמר שבסוף המסכת, בנדפס (ובהוספה א׳, בהוצאה שלנו), תני מה עשה יעקב אבינו וכו', היה מעין תשובה לדברי המינים (ראה מדרש תנחומא, וישב, סימן ח', הוצ׳ באבער: שאל מין אחד לרבינו וכו׳ אבותיכם אינן מודים וכו׳ מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקדש שהיה יוסף חי וכו׳). והשוה שו״ת הרדב״ז, ח״ד, סימן רל״ב, צד נ׳ א׳, סדילקאב תקצ״ו; סימן אלף ש״ג, ווארשא תרמ״ב; ערך מילין לשי״ר, ערך אגדה; ומורה נבוכי הזמן לרנ״ה קראכמאל, שער י״ד; ראבי״ה לר׳ אליקים המילזאהני, ריש פ״כ, צד כ״א ב׳ - כ״ב א׳, אופען 1837; מבוא התלמוד לרצ״ה חיות, פל״ב, זאלקווא תר״ה; ויגדיל תורה לר״י אקערמאן, סימן ר״מ, צד 209-207. המאמרים בסימן ג׳-ה׳, נוסדו על מקורי ארץ ישראל (השוה פסיקתא רבתי כ״א, צד ק״א א׳ - ק״ב א׳, הוצ׳ מא״ש; פסיקתא דר״כ, בחודש השלישי, צד ק״א ב׳; ק״י א׳, הוצ׳ באבער; מדרש תנחומא, יתרו, סימן י״ז, הוצ׳ באבער; מדרש שה״ש רבה, פ״ב, סימן י״ד, ווארשא תרכ״ז; ירושלמי סנהדרין, ריש פ״ד, כ״ב עמוד א׳; מדרש תהלים, מזמור י״ב, סימן ד׳, הוצ׳ באבער). ועל דבר המאמרים שבסימן ו׳-ז׳, על ריב״ז והילל, השוה [[סוכה כח א|סוכה כ״ח א׳]]; [[בבא בתרא קלד א|ב״ב קל״ד א׳]]; אבות דרבי נתן, נוסח א, ריש פי״ד, צד כ״ט א; נוסח ב, פכ״ח, צד כ״ט א׳-ב׳, הוצ׳ שעכטער. מה שנוגע להמאמר של ריב״ל, בסימן ח׳, כבר אמרתי לעיל, שמקורו הוא בירושלמי שבת פט״ז. והשוה גם כן מדרש תהלים, מזמור כ״ב, ס״ק י״ט, הוצ׳ באבער. אבל הביטוי, הילכך קבעו וכו׳ עולת תמיד, ליתא בירושלמי ולא במדרש תהלים. ריב״ל מדבר רק מקע״ה פרשיות שבא בהן דיבור, אמירה, או ציווי למשה. ובעל מסכת סופרים מסמיך לזה ענין הסדרים ואומר, הלכך קבעו קע״ה סדרים וכו׳. לפי דעת ר״א עפשטיין, כוונתו של בעל מסכת סופרים בזה להקנ״ד סדרים הנזכרים במסורה שקוראים בארץ ישראל במשך ג׳ שנים, ואל כ״א פרשיות שקוראים בימים ידועים בבל שנה ושנה, ובסך הכל עולים קע״ה (מקדמוניות היהודים, צד 61-58). ור״ל גינצבורג השיג עליו בזה ואמר, כיון שבעל מסכת סופרים אומר בכל "שבת ושבת", ואם כן איך אפשר לאמר שכוונתו בזה גם להפרשיות שקוראים במועדים ובשאר ימים ידועים (גנזי שעכטער, ח"א, צד 454-453)? וכן יש להקשות כנגד השערת עפשטיין, שהנה בעל מסכת סופרים אומר לקמן (פי״ז, סימן ו׳), שמפסיקין לראש חודש לחנוכה וליום הכיפורים, שאם יבואו אלו בשבת, אין קורין כסדרן, שמפסיקין סידרן, וקורין באלו. ולפי זה, חוץ מן הקנ״ד סדרים האחרים הבלתי שבים למקומם רק אחר ג׳ שנים, קראו יותר מכ״א פרשיות מיוחדות. ואפשר שהכ״א פרשיות הן הפרשיות שקראו בשבתות שלא קראו כסידרן הנ״ל, עם הד׳ פרשיות בשבתות של שקלים, זכור, פרה, החודש. ונקה לדוגמא השבתות של נ׳ שנים, תרצ״ה־תרצ״ז: ::::תרצ״ה :1) שבת חנוכה :2) שבת ר״ח שבט :3) שבת שקלים :4) שבת זכור :5) שבת פרה :6) שבת החודש :7) שבת ר״ח אייר. ::::תרצ״ו :8) שבת א׳ דחנוכה :9) שבת ח׳ דחנוכה :10) שבת ר״ח שבט :11) שבת שקלים :12) שבת זכור :13) שבת פרה :14) שבת החודש. ::::תרצ״ז :15) שבת יום הכיפורים :16) שבת ר״ח חשון :17) שבת חנוכה :18) שבת שקלים :19) שבת זכור :20) שבת פרה :21) שבת ר״ח ניסן, ופרשת החדש. הכנסתי שבת יום הכיפורים, משום יום הכיפורים נזכר בסופרים, שם, בין הזמנים שמפסיקין. ולא הכנסתי שבת א׳ דר״ח תמוז, תרצ״ו, ולא שבת א׳ דר״ח אלול תרצ״ז, משום שבארץ ישראל נהגו רק ביום אחד דראש חדש, והוא יום שני דראש חדש שלנו. ולפי זה קראו בארץ ישראל, במשך ג׳ שנים ומחצה, או חצי שני השמיטה, קנ״ד סדרים תמידיים, וכ״א פרשיות בשבתות מיוחדות, שהן קע״ה שבתות (וראה חילוף מנהגים למיללער, סימן מ״ח, צד 43-42, וויען תרל״ח). מקומו של המאמר בסימן ט׳, וקטן שאינו פורס את שמע וכו׳, הוא בפרק י״ד, אחר סימן י״ג. והמעתיקים טעו ושמו את המאמר כאן, שלא במקומו. ומה שנוגע לעניין קדושה במס׳ סופרים בכלל, ראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים. ועל דבר המאמרים שבסימן י׳, השוה [[חגיגה ג ב|חגיגה ג׳ ב׳]]; [[גיטין ס א|גיטין ס׳ א׳]]; ספרי עקב, פיסקא מ״א, צד ע״ט ב׳, הוצ׳ מאיר איש שלום; תוספתא סוטה, פ״ז, סימן י״א-י״ב, הוצ׳ צוקערמאנדעל; ירושלמי סנהדרין פ״י, כ״ח עמוד א; והערות לקמן בפנים הספר. '''יא.''' בפרקים י״ז-כ״א, המסדר מביא מאמרים על דבר הפרשיות שקוראים במועדים ובשאר ימים ידועים; התעניות שהיו מתענים בארץ ישראל; המזמורים שהיו אומרים במועדים ובשאר ימים ידועים; קריאת הקינות, ותפילות ושאר מנהגי ט״ב; התפילות של ימים טובים, ראש השנה ויום הכיפורים; ברכות קידוש החודש, וברכות הלבנה; ברכות חתנים ואבלים; הלכות ותפילות חנוכה; מנהגי ישראל בחודש אדר, והלכות פורים. רוב המאמרים שבחמשת פרקים האלו באים ממקורי ארץ ישראל, והמנהגים הנזכרים שם, הם מנהגי ארץ ישראל. המאמר בפרק י״ז, סימן א, מפסיקין וכו׳, הוא ממשנה ([[מגילה כט א|מגילה, כ״ט א׳]]). ועל דבר ההלכה בסימן ב׳, ראש חדש וימי חנוכה וכו׳, כבר אמרתי לעיל, ביחס מאמרו של ר׳ יצחק סחורה, פרק י״ב, סימן ה, שבעל מס׳ סופרים מחלק ואומר, שראש חדש וימי חנוכה שחלו להיות בשבת אז אין קורין בסדר השבוע כלל, אבל אם ראש חדש או ימי חנוכה חלו להיות בשבת, קורין בסדר השבוע לז׳ קרואים. ולולי מיסתפינא הייתי אומר, שאין חילוק בדבר, ובארץ ישראל לא היו קוראין בסדר השבוע, אפילו כשחל ראש חדש או חנוכה בשבת, והמאמר כאן, בסימן ב׳, הוא הוספה מאוחרת, ממעתיק אחד שבבבל. והשוה גם כן המאמר בירושלמי: ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין, אמר ליה קורין בראש חדש וכו׳. מתניתא אמרה כן, לכל מפסיקין לראש חדש וכו׳ ([[ירושלמי ברכות ד א|ירושלמי ברכות, פרק ד]], ז׳ עמוד ג׳; [[ירושלמי תענית ד א|תעניות, פרק ד]], ס״ז עמוד ג׳; [[ירושלמי מגילה ג ה|מגילה, פרק ג]], ע״ד עמוד ב׳). וכן משמע בסופרים לקמן, בפרק זה, סימן ו׳: מיכן אמרו לכל מפסיקין לראש חדש לחנוכה וכו׳ שיבואו אילו בין 9o5llfediclt77y05jwycz5zcdr32rf 3077522 3077511 2026-08-20T10:33:40Z Nahum 68 עמ' 25 3077522 wikitext text/x-wiki {{כו|פרק ג}} ==מסכת סופרים וספרות חז״ל== '''א.''' רוב המאמרים שבחמשה פרקים הראשונים של מסכת סופרים נמצאים גם כן בחמשה הפרקים של מסכת ספר תורה (שבע מסכתות קטנות, הוצאת מ. היגער, צד כ״א-ל״ו). גם הפרקים האלו נחלקים במסכת סופרים כמו הפרקים במסכת ספר תורה. וכבר אמרתי במבוא ל"שבע מסכתות קטנות" שלי (צד י׳), כי מסכת סופרים היא מאוחרת ממסכת ס״ת, ושלפני המחבר של מסכת סופרים היתה מסכת ס״ת. לשונה של מסכת ס״ת, כמו לשון שש המסכתות הבאות עמה, לשון הברייתא צח ונקי, ולא נמצא בה רק הלכות פשוטות ופסוקות; מה שאין כן במסכת סופרים. המסדר של מסכת סופרים שהיה ירושלמי ושידע את התלמוד בבלי, השתמש במסכת ס״ת, והוסיף נופך מן התלמוד בבלי וממקורות אחרים להברייתות של מםכת ס״ת (ראה מראה מקומות שלי למסכת ס"ת; וגם מראה מקומות להלן, בגוף הספר). ואם נשוה את חמשת הפרקים הראשונים של מס׳ סופרים לשאר הפרקים של מס׳ סופרים, נראה כי שני הקובצים האלה שונים חם במקוריהם, ובלשונם, וכי חמשת הפרקים הראשונים באים ממקום אחד, ממסכת ספר תורה שלפנינו. החכם רא״ה ווייס בדור דור ודורשיו שלו, אומר שבעל המסכת ס״ת השתמש במסכת סופרים, וש"יש ראיות מוכיחות שבעל מסכת ס״ת נסמך על מסכת סופרים ולא בהפך" (דור, ח״ב, צד 252-253, ניו־יורק-ברלין, תרפ״ד). אבל ראיותיו של ווייס הן כהררים התלויים בשערה. הא לך אחת מראיותיו מהלכה ב׳ בנוגע להסיפור ששאל אחד את ר׳ יהושע הגרסי: "הנה בעל מסכת ס״ת לא הביא רק הוכחת בעל מ״ס אשר אין לה מקור אחר כי אם במ״ס, ועל כן מי זה יטיל ספק עוד שבעל מסכת ס״ת סמך על מ״ס". אבל באמת בעל מסכת ספר תורה לא הביא שום הוכחה, לא של בעל מסכת סופרים, ולא של מקור אחר, כי אם ברייתא סתמא, כותבין על עורות וכו׳ (פ״א, סימן ב׳). ובעל מסכת סופרים הוא ששינה את ריש הברייתא, בתור הוכחה, מיכן שכותבין וכו׳ (פ״א, סימן ג׳), אחר שהפסיק את הברייתות של מס׳ ס״ת, והביא בסימן ב׳ את המאמר, שאל אחד וכו', לא מתלמוד בבלי, כמו שווייס משער, כי אם ממסכת סופרים ב׳ (השוה הביטוי, "שאל אחד" הנמצא במ״ס ובמס׳ סופרים ב׳, כנגד הביטוי, "שאל בייתוסי אחד", שב[[שבת קח א|שבת ק״ח א׳]]), כמו שנראה להלן. וזה הוא דרכו של הבעל מסכת סופרים להביא מאמרים ולהפסיק את הברייתות, כמו שמוכח משאר הפרקים שבמסכת וו (ראה למשל הסימנים י׳-י״ב, פ״ב, במסכת סופרים: ואין פוחתין וכו׳, אבל בשיטין וכו׳, ובקלפים וכו׳. המאמרים שבסימן י׳ וי״ב, הם ברייתא אחת במסכת ס״ת, פ״ב, סימן ז׳. והמסדר של מס׳ סופרים הפסיק את הברייתא, והוסיף מאמר ארוך ע״ד השיטין). וכן מן המאמר שבריש פ״ד, ר׳ יוסי אומר צבאות חול, ווייס מוכיח, שם, ואומר: "הנה מהערכת אלה המאמרים זה נגד זה אנו לומדים שבעל מסכת סופרים העתיק זה מן הירושלמי ושינה הנוסחא והלשון והדבור... ועתה אם מצאנו במסכת ס״ת פ״ד ר׳ יוסי אומר צבאות היו נוהגים בו חול, הדבר ברור כי נמשך אחר מסכת סופרים והעתיק לשונו". הדבר שהיה ברור לווייס איננו ברור לי. בעל מ״ס שינה הנוסחא והלשון והדבור של הירושלמי, משום, שלפי השערת ווייס, המסדר של מ״ס השתמש בירושלמי, ולא בברייתא דמסכת ס״ת. אבל מדוע לא נאמר שהמסדר השתמש בברייתא דמסכת ס״ת, ולא "שינה הנוסחא והלשון והדיבור"?! יתר על כן, במס׳ סופרים מצינו מאמר אחד הנשנה בשני מקומות: גמר כל הספרים וכו׳ עושה אותו יריעה אחת קטנה וכו׳ (פ״ב, סימן ז׳; פ״ג, סימן כ׳). ובמסכת ס״ת יש שתי הלכות שונות בדבר זה: 1) גמר כל הספר וכו׳ ועושה אותו דף קטן וכו׳ (פ״א, סימן ט׳); 2) גמר כל הספר וכו׳ עושה אותו יריעה קטנה וכו׳ (פ״ב, סימן ח׳). הלכה אחת מדברת על כתיבת דף קטן בסוף הספר, וההלכה השנייה, על העשיית יריעה קטנה בסוף הספר. ומוכח שהמעתיקי מס׳ סופרים ממס׳ ס״ת טעו בדבר, והעתיקו במקום אחד בטעות "יריעה", במקום "דף". ובכל זה, אין שום ספק שבעל המסכת סופרים, שהשתמש בירושלמי בעד שאר הפרקים של המסכת, הביא ג״כ מאמרים אחדים מהתלמוד ההוא בחמשה פרקים הראשונים. כן, למשל, המאמר ע״ד האותיות הכפולים (פוף פ״ב), שאיננו במסכת ס״ת, הוא לקוח מהירושלמי, מגילה, פ״א (ע״א עמוד ד׳, דפוס קראטאשין). והשוה ג״כ, סופרים, פ״ד, סימן כ״ה: אבל חנון ורחום וכו׳. המאמר ההוא ליתא במס׳ ס״ת שלפנינו, אבל מובא בשנויים בירושלמי מגילה (שם, ע״א עמוד ד׳-ע״ב עמוד א׳). ואפשר ג״כ שמאמרים האלו, ומאמרים אחרים, היו במס׳ ס״ת העיקרית ונאבדו. ר׳ אליעזר קרשקש מביא בבית זבול שלו מאמר אחד מספר תורה פ״ה, שאיננו במסכת ס״ת שלפנינו: ונשיא בית אב למשפחות מררי... ספר תורה פ״ה (בית זבול, צד 15, הוצ׳ ר״מ גסטר). '''ב.''' מסדר המסכת סופרים השתמש גם כן במסכת סופרים ב׳ (שבע מסכתות קטנות הנ״ל, צד פא-פו). הרבה הלכות המובאות בחמשת פרקים הראשונים של מסכת סופרים, ושאינן במסכת ס״ת, נמצאות בשינויים במסכת סופרים ב׳. השוה הלכות האלה: {| ! מסכת סופרים !! מסכת סופרים ב׳ |- | פ״א, סימן ב׳. || פ"א, סימן ב׳. |- | פ״א, סימן י״ג.|| פ״א, סימן י״ד. |- | פ״ב, סימן ב׳. || פ״א, סימן כ״ג. |- | פ״ב, סימן ג׳. || פ״א, סימן כ׳-כ״א. |- | פ״ב, סימן ט׳. || פ״א, סוף סימן כ״ד. |- | פ״ג, סימן ה׳. || פ״א, סימן י״ז. |- | פ״ג, סימן י׳. || פ״א, סימן ו׳. |- | פ״ג, סימן י״ב. || פ״ב, סימן י׳-י״א. |- | פ״ג, ריש סימן ט״ו. || פ״ב, סימן ט׳. |- | פ״ג, סוף סימן י״ח. || פ״ב, סימן ב׳. |- | פ״ג, סימן י״ט. || סימן פ״ב, סימן ג׳. |- | פ״ה, סימן ה׳. || פ״א, סימן י״ב. |- | פ״ה, סימן י׳. || פ״א, סימן י״א. |- | פ״ה, סימן י״ז. || פ״א, סימן ט׳. |- | פ״ה, סימן י״ח. || פ״א, סימן כ״ו. |- | פ״ה, סימן י״ט. || פ״א, סימן כ״ז. |} ולפעמים, בהלכה אחת שָׂם המסדר, או מעתיק מאוחר, שני מאמרים ביחד משני המקורים. בסופרים, פ״ב, סימן ג׳, ריש ההלכה, שם בן ארבע אותיות וכו׳, מתאימה עם ההלכה שבסופרים ב׳ (פ״א, סימן ב׳), וסוף ההלכה, אבל לא משם קטן וכו׳, היא לקוחה ממסכת ס״ת (פ״ב, סימן ב'). ואם ישאלך אדם לאמר: מנא לן שבעל מסכת סופרים השתמש במסכת סופרים ב׳, ולא להיפוך? צא ואמור לו, שהגאוני בבל כבר השתמשו בסופרים ב׳ הבבלית. ולפי מאמר אחד שבספרי הגאונים, התלמוד בבלי כבר ידע את המסכת ההיא: "תניא נמי במסכת מנחות, הטועה את השם גורד את מה שכתב... ונימא מר הלכה כמר ונימא מר הלכה כמר... משום דאפכי להו, פירוש, יש שמהפך דברי ר׳ יהודה לר׳ יוסי ודברי ר׳ יוסי לר׳ יהודה, ועיקר ההפיכה הזאת משכחת לה בבריתא דספרים, ר׳ יהודה אומר את תולין את השם..." (כ״י אדלער 222; גנזי מצרים, הל׳ ס״ת, לר׳ אלחנן אדלער, צד 24, אכספרד 1897. השווה מסכת סופרים ב׳, פ״א הי״ב. וראה מבוא, לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). ולפי פירוש זה, התלמוד ידע את המסכת סופרים ב׳ הבבלית, ולהברייתא במסכת ההיא כיוון התלמוד באמרו "משום דאפכי להו". '''ג.''' בנוגע להסיפור על דבר התרגום של תורת משה שתירגמו הזקנים (פ״א, סימן ז׳), יש להעיר שהמסדר מביא שני סיפורים, בסיפור הראשון, חמשה זקנים כתבו את התורה לתלמי יוונית. המספר של חמשה זקנים נזכר גם כן באבות דרבי נתן, נוסחא ב, ריש פרק ל״ז, הוצ׳ שעכטער; ובנוה שלום לרש״ז טויסיק, צד 35 (וראה הערת טויסיק, שם). בסיפור השני, ע״ב זקנים תרגמו את התורה. וי״ג שינויים הנזכרים שם, מתאימים עם הנוסחאות של מקורי ארץ ישראל. ראה מסכת ספר תורה, פרק א׳, סימן ו׳; מכילתא דרבי ישמעאל, בא, פי״ד (צד ט״ו ב׳-ט״ז א׳, הוצ׳ מא״ש); ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ד׳, דפוס קראטאשין; מדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן י״ט, הוצאת באבער. במקורי בבל הוסיפו עוד שני שינויים, בביטויים "נערי" ו"אצילי" (שמות כ״ד, ה׳, י״א). השוה מגילה ט׳ א׳-ב׳; מדרש תנתומא, פרשת שמות, סימן כ״ב, ווארשא תרל״ט; ספר המעשיות לגסטר, מעשה 61, צד 37-38, עברית; מדרש הגדול, שמות, לשמות ד׳ כ׳, צד 39-40, הוצ' האפפמאנן. וכן בדבר הפתוחות והסתומות של הפרשיות, הלך המסדר מסכת סופרים בעקבי בני ארץ ישראל. הפרשה פתוחה היא, "כל שלא התחיל בראש השיטה" וכו׳ (פרק א׳, סימן ט״ו). זו היתה הגירסא בירושלמי שלפני רבינו תם (תוספות מנחות ל״ב, א׳, בד״ה והאידנא; ספר התרומה לר׳ ברוך מגרמיזא, הל׳ ספר תורה, סימן ר׳, ס״ו עמוד א׳, ווארשא תרנ״ז); שלפני ר׳ מנחם מאירי (קרית ספר, ט׳ עמוד א, אזמיר תרכ״ג); שלפני ר׳ משה מקוצי (סמ״ג, מ״ע כ״ג, צד ט״ו ב, מונקאטש תרס״ה); ושלפני הרא״ש (הל׳ קטנות, הל׳ ס״ת, סימן י״ג). והגירסא בירושלמי שלפנינו, פתוחה מראשה סתומה, היא משובשת (ראה ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ג, וגם במסכת ס״ת, שהיא מסכת ירושלמית, שלטו ידי המגיהים, להתאים גירסתה לגירסאות מקורי בבל – השוה מסכת ס״ת, פ״א, סימן י׳). והרבה מהראשונים יגעו בחינם להגיה הגירסא במס׳ סופרים כדי להתאימה עם הגירסאות התלמוד בבלי, הגאונים, וסידור הקדמונים שחיה לפני ר״ת. ראה מרדכי, הלכות קטנות (קמ״ה עמוד ד, ריווא דטרינטא שי"ט; ובדפוס ווילנא, סימן תתקס״א. ומה שהעיד הרב יעקב מקלצון שם, שראה במסכת סופרים גירסא אחרת, אפשר שכוון להגירסא המשובשת במסכת ס״ת, או לברייתא דספרים, כמו שנראה להלן. וכן צריכין להגיה את המאמר המובא מסופרים בספר האגור לר״י לנדא, סור הל׳ תפילין, סדילקאב 1834: במקום, כל שהניח בסוף שיטה, צריכין לגרוס, כל שהניח בראש שיטה); ושו"ת ר׳ מנחם עזריה, סימן ק״ו, דיהרנפורט תקמ״ח. והרא״ש מצא סתירה בין הירושלמי ובין מסכת סופרים בנוגע לפרשה הפתוחה מסופה, משום שלפי הירושלמי הנ״ל, גם פתוחה מסופה פתוחה. אבל באמת לא ראינו שום סתירה. בסופרים שלפנינו לא נזכר כלל על דבר פתוחה בסופה. ואין לנו להוכיח שבעל מסכת סופרים סבר כנגד הירושלמי, שפרשה כזו היא סתומה. '''ד.''' בארבעה פרקים, ו׳-ט׳, מביא המסדר של מסכת סופרים הלכות וכללים על דבר המסורה בתנ״ך. הלכות אחרות בנוגע להמסורה נזכרו גם כן בפרקים ד׳ וה׳ של מסכת סופרים. והמסדר ממשיך עניין המסורה בפרקים הנדונים. ממאמרים אחדים שבפרקים האלו אנו לומדים שהמסדר הולך בעקבי בני ארץ ישראל, כנגד כללי בני בבל. בני א״י, למשל, היו מחמירים יותר מבני בבל בדבר התגין (השוה מסכתות כלה להיגער, צד 88־89; גנזי מצרים, הלכות ס״ת, לר״א אדלר, צד 18; 34; בית נכות ההלכות לרח״מ הורוויץ, ח״א, צד 53, סימן כ״ד; איי הי״ם, סימן קנ״ז, ליוורנו תרכ״ט; גנזי שעכטער לר״ל נינצבורג, ח״ב, צד 23. וראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). ובעל מסכת סופרים מביא בריש פ״ט את המאמר שבי״ת שבבראשית צריך ארבעה תגין וכו׳. וכן בפ״ט, סימן ב, אומר שוישחט הוא חצי הפסוקים של תורה. והוא כנגד הבבלי, {{הפניה-גמ|קידושין|ל|א|מסכת=כן}}, ש"והתגלח" הוא חצי הפסוקים של תורה. בפרק ט, סימן י״א, מביא את ההלכה שברכת כהנים לא נקרין ולא מתרגמין. הלכה ההיא מתאימה עם גירסת המשנה שבירושלמי מגילה, פרק ד, והתוספתא מגילה (פרק ד, סימן ל״ח, הוצאת צוקערמאנדעל), וכדעתו של ר׳ יוסה בירושלמי מגילה (פרק ד, ע״ה עמוד ג׳), שברכת כהנים לברכה ניתנה ולא ניתנה לקריאה, כנגד גירסת הבבלי {{הפניה-גמ|מגילה|כה|ב|מסכת=כן}}, ההלכות גדולות, ושאר גאוני בבל, והרמב״ם ז״ל. בסימן ה׳ אומר, ה׳ דהלי״י צריך להיות פשוט מכל ה׳ וכו׳. הלכה ההיא נוסדה לכאורה על מנהגי בני בבל, ולא בני א״י (ראה שתי ידות לר׳ מנחם די לונזאנו, סוף אור תורה, צד כ״ז א, ויניציאה שע״ח). אבל, השוה, ירושלמי מגילה, פ״א, ע״א עמוד ג, דפוס קראטאשין. '''ה.''' בפרקים י׳-י״ד, המסדר מביא מאמרים על דבר זמני קריאת התורה, מספר הקרואים, קריאת התורה ועבודות אחרות בביהכ״נ במניין עשרה, דילוג וטעויות בקריאות התורה, ברכות התורה לפניה ולאחריה; כללים על דבר שירות הים, האזינו, דבורה, ושירות אחרות שבתנ״ך; כתיבת וקריאת מגילה אסתר, ונוסח ברכותיה; נוסח ברכות התורה והמפטיר, ונוסח פריסה שמע של המפטיר; וזמן קריאת מגילת אסתר ושאר המגילות. רוב המאמרים שבפרק העשירי הם לקוחים ממשנה ומירושלמי מגילה (אבל ראה מיללער, מסכת סופרים, מבוא, צד 13, הערה 15). מאמרו של ר׳ יהודה, בסימן ב׳, על דבר קריאת התורה בשבת במנחה ובשני ובחמישי, מובא בברייתא אחת, בבבלי מגילה ל״א ב׳. והמסדר של מסכת סופרים איננו מזכיר דעתו של ר׳ מאיר המובאה שם, בברייתא ההיא, משום שר' זירא פוסק בתלמוד, שם, כר׳ יהודה. בסימן ו׳ אומר שאין עושין מעמד ומושב על נשים. והוא כנגד הבבלי, [[בבא בתרא ק ב|בב״ב ק׳ ב׳]], כמו שהעיר הגר״א ז״ל. ואין שום ספק שמסדר המסכת הלך בעקבות בני א״י בזה. השוה, משנה, [[מועד קטן כז א|מו״ק כ״ז א׳]], ומחלוקת נהרדעי ור' אלעזר, בתלמוד, שם, כ״ז ב׳-כ״ח א׳; ומסכת שמחות, פי״א, סימן ב׳, הוצ׳ מ. היגער. המאמרים שבסימנים א׳-ג׳, בפרק י״א, הם לקוחים מהמשנה, תוספתא, והירושלמי מגילה. אבל המאמר שבסוף סימן א׳, כגון כי כה אמר וכו׳, הוא לקוח מתלמוד בבלי ([[מגילה כד א]] – אבל השוה תוספתא מגילה, פ״ד, סימן י״ח, הוצ׳ צוקערמאנדעל). וההלכות בסימנים ד׳-ו׳, בנוגע להחזן שטעה בקריאת התורה, מיוסדות הן על מקורי ומנהגי בני א״י (ראה ספר המעשים לבני ארץ ישראל, הוצ׳ ר״י מאנן, תרביץ, שנה א׳, ספר ג, צד 6-5), כמו, שהמפטיר אינו עולה למניין שבעה (השוה ירושלמי מגילה, פ״ד, ע״ה עמוד א׳; ובבלי [[מגילה כג א|מגילה, כ״ג א׳]]-ב׳); מנהגם לחלק הסדרים כפי קריאת ג' שנים; ושהיו אצלם סדרים אשר אין בהם כ״א פסוקים. '''ו.''' רוב המאמרים בפרק י״ב באים מהירושלמי מגילה, וגם הכללים שבסוף הפרק על דבר השירות שבתנ״ך מיוסדים הם על מנהגי בני א״י. וכן בסימן ה׳ (וגם בפ״כ, סימן ט׳), בנוגע לראש חדש טבת שחל להיות בשבת, מביא המסדר מאמר אחד של ר׳ יצחק סחורה שקורין בעניין כלות, והמפטיר בשל שבת וראש חדש, כלומר, שבשבת זו אין קורין בסדר השבוע כלל, כי אם שקורין הז׳ קרואים בעניין חנוכה (ומה שאמר לקמן בפרק י״ז, סימן ב׳, ר״ח וימי חנוכה שחלו להיות בשבת, קורין שבעה בעניין שבת וכו׳, היינו דוקא שר״ח או ימי חנוכה שחלו להיות בשבת, אבל לא כשר״ח וימי חנוכה חלו להיות בשבת – וראה מה שפירשתי שם), והמפטיר, או השמיני, קורא בתורה בשל שבת ור״ח, רוצה לומר, פרשת וביום השבת, ובראשי חדשיכם (ובעל מסכת סופרים איננו מדבר כלל על קריאת המפטיר בנביאים. והרבה מהראשונים, במחילת כבודם, טעו בזה ואמרו שלפי המסכת סופרים קורין בשבת ור״ח חנוכה בהפטרת ר״ח. ראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים, והערות בגוף הספר). הלכה זו היא כנגד מאמרו של ר׳ יצחק נפחא בבבלי [[מגילה כט ב|מגילה, כ״ט ב]], שבר״ח טבת שחל להיות בשבת, קורין אחד בעניינו של יום, כלומר בסדר השבוע, ואחד בדר״ח ואחד בדחנוכה (והשוה ירושלמי מגילה, פרק ג, ע״ד עמוד ב׳; וירושלמי ברכות, פ״ד, ז׳ עמוד ג׳). וגם בדבר ראש חודש טבת שחל להיות בחול, בסוף סימן ה׳ (ובפרק כ׳, סימן ט׳), הלך הבעל מסכת סופרים כנגד המסקנא בבבלי מגילה, שם. בירושלמי מגילה, שם, ובבבלי, שם, מצינו חילוקי דיעות בזה, והבבלי מסיק: והלכתא אין משגיחין בחנוכה, ור״ח עיקר. אבל בעל מסכת סופרים פוסק שביום הראשון קורין שלשה בשל ר״ח והרביעי בשל חנוכה, וביום שני יקרא שלשה לחנוכה והרביעי של ר״ח. ואם ישאל השואל, שמא לא ראה בעל מסכת סופרים את התלמוד בבלי, צא ואמור לו, שמהבטוי "כל התדיר מחבירו קודם לחבירו" בסופרים ובבבלי, מוכח, שבעל מסכת סופרים ראה את המאמרים בתלמוד בבלי. וכן בסימן ז׳, מחלק בעל מסכת סופרים את שירת הלוים, או שירת האזינו, בבית המקדש, להאזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, וכו׳. לפי חלוקה ההיא, השלישי שר רק שני פסוקים ([[דברים לב יג|דברים ל״ב, י״ג]]–[[דברים לב יד|י״ד]]). וזו היא כנגד דעתו של רב בבבלי, [[ראש השנה לא א|ר״ה ל״א א׳]], שכדרך שחלוקים כאן, כך חלוקים בבית הכנסת. '''ז.''' המאמרים שבראש הפרק י״ג לקוחים הם מהירושלמי מגילה, סוף פ״ג. וגם המאמר בסימן ד׳, על דבר הוי״ו דויזתא, היה בירושלמי שלפני הראשונים (ראה אבודרהם, סדר תפילות של פורים, ע״ה עמוד ד׳, ויניציאה שכ״ו). וכן נוסחאות ברכות התורה והנביאים, המובאות בסוף הפרק, הן נוסחאות בני א״י. נוסחת ברכת התורה ליחיד, בסימן ו׳, היא כנגד נוסחת הברכה ליחיד בבבלי, [[ברכות יא ב|ברכות י״א ב׳]]. וכן החתימה בברכת המפטיר, בסוף סימן י״ב, מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל, היא נוסחת א״י. ראה ירושלמי ראש השנה, פ״ד, נ״ט עמוד ג׳. והשוה בבלי, [[פסחים קיז ב|פסחים קי״ז ב׳]]; מדרש שמואל, פכ״ו, סוף סימן ג׳, הוצ׳ באבער, והערת באבער, שם. וכדאי גם כן להעיר מה שאמר בסימן י״ד, פי״ג, שאינו מזכיר בחתימה ישראל, אלא מקדש השבת בלבד, שהשבת קדמה לישראל וכו׳. מסקנה זו היא לכאורה מתאימה עם מנהג בני בבל, וכנגד מנהג בני א״י, משום שלפי עדותם של גאוני בבל, בני בבל אומרים מקדש השבת, ובני א״י אומרים מקדש ישראל ויום השבת (ראה חלוף מנהגים למיללער, סימן ל״ב, צד 31, ויויען תרל״ח). אבל יש להשיב כמה תשובות בדבר. לפי עדותו של הירושלמי, היו "נהיגין תמן", כלומר, בבבל, לחתום בברכה אחת מעין שבע, מקדש ישראל ואת יום השבת (ראה ירושלמי ברכות, ריש פ״ח, י״א עמוד ד׳; וירושלמי פסחים, פ״י, ל״ז עמוד ג׳). וגם רבא בבבלי מתנגד לסבי דפומבדיתא, ואומר שבצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל ([[פסחים קיז ב|פסחים קי״ז ב׳]]). ואם כן הלכה שבמסכת סופרים מתאימה למנהגי בני ארץ ישראל (והשוה גם כן מאמרו של רבינא, [[ביצה יז א|ביצה י״ז א׳]]; ותוספתא ברכות, פ״ג, סימן י״ג, הוצ׳ צוקערמאנדעל). ואין שום ספק שכבר היו חלוקי מנהגים בדבר הזכרת "ישראל" בשבת בשתי המדינות עצמן, בבבל ובא״י. והוצרך בעל מסכת סופרים ליתן טעם להלכתו, משום שראה איזה מקומות בא״י נוהגין כן. '''ח.''' רוב המאמרים בפי״ד באים מהירושלמי ומשאר מקורי א״י. המאמרים בסימן א׳, על דבר ברכות המגילה, היו בירושלמי שלפני קדמונים (ראה שו״ת מוהר״ר ישראל מברונא, סימן ט״ז, צד ח׳ א׳–ב׳; וסימן ס״ו, צד ל׳ ב׳ – ל״א א׳, שטעטטין תר״כ). ומה שאמר, שכתובה בכתובים, כוונתו שהמגילות הן הלק מהכתובים, ולא מהנביאים, והקורא בכתובים צריך לברך ברכה אחרת, כמו שנאמר בסוף הסימן, חוץ מכאן. ובסימן ב׳, מביא לראשונה נוסחת הירושלמי, ואח״כ נוסחת הבבלי, של הברכה לאחר קריאת המגילה (ראה הערות בפנים הספר). ועל דבר המאמרים בסימן ג׳, השוה ירושלמי מגילה, סוף פ״ג; מדרש ב״ר, פמ״ט, סימן א׳; מדרש אסתר רבה, פ״ו, סימן ח׳, ווארשא תרכ״ז; ומדרש שמואל, פ״א, סימן ב׳, הוצ׳ באבער. בסימנים ד׳-ט׳, פי״ד, מתאר המחבר פריסת השמע של המפטיר בנביא, קודם קריאת התורה, שכך היה מנהגי א״י (ראה הערות). אבל דעת ר׳ יצחק מווינא היא שהמפטיר בנביא, לפי המסכת סופרים, היה פורס על שמע לאחר קריאת התורה (ראה אור זרוע, חלק ב, הלכות שבת, סימן מ״ב, י׳ עמוד א׳, זיטאמיר תרכ״ב. וראה מאמרו של ר״י מאנן, HUCA, כרך ד׳, 1927, צד 261-260). ומה שנוגע להביטוי ״ויתקלס״, בריש סימן ו׳, כבר היו חלוקי דעות הגאונים בזה. ראה טור אורח חיים, סימן נ״ו, וב״י שם; שבלי הלקט השלם, ענין תפלה, סימן ח׳, הוצ׳ באבער; וגנזי שעכטער לר״ל גינצבנרג, ח״ב, צד 161, 163. ועל כל פנים אין ספק שבעל מסכת סופרים מדבר על מנהגי ארץ ישראל. וזה מוכח גם כן ממה שאומר בסימן ה׳, שהיו אומרים וצדקתך, ואנו יודעים שבבבל היו אומרים זה רק במנחה בשבת (ראה לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים). וכן בסימן ט״ז, מדבר לרוב על מנהגי א״י, אעפ״י שמזכיר שם ג״כ שני ימים טובים של גליות האחרונים. וגם מאמרו על דבר מנהג מבטל הלכה, בסוף סימן ההוא, נוסד על מאמרי ירושלמי (השוה, [[ירושלמי יבמות יב א|ירושלמי, יבמות, ריש פי״ב]], י״ב עמוד ג׳; [[ירושלמי בבא מציעא ז א|ב״מ, ריש פ״ז]], י״א עמוד ב׳; [[ירושלמי שביעית ה א|שביעית, ריש פ״ה]], ל״ה עמוד ד׳; פסחים, פ״ד, ל׳ עמוד ד׳; תעניות, פ״א, ס״ד עמוד ג׳; קידושין, פ״ד, ס״ו עמוד ב׳; ע״ז, פ״א, ל״ט עמוד ד׳; ובבלי ר״ה ט״ו ב׳). וכמו כן המאמר בסוף הפרק, תפילה שבלת וכו׳, נוסד על הירושלמי מגילה, סוף פ״ד, כנגד הבבלי, [[שבת עט ב|שבת ע״ט ב׳]]. '''ט.''' בפרקים ט״ו-ט״ז, מביא המסדר מאמרים, על דבר כתיבת הספרים בשאר לשונות, על הצלת הספרים והברכות בשבת מפני הדליקה, ועל קריאה בכתבי הקדש בשבת; אגדות שונות על לימודי מקרא משנה ותלמוד, על חינוכי בנים בתלמוד תורה, ועל לימודי הלכות ואגדות ודברי חכמה; ומאמרי ריב״ל על דרך אגדתא. רוב המאמרים שבשני פרקים האלו נוסדו על מקורי ארץ ישראל. המאמר בפרק ט״ו סימן א׳, אין בין וכו׳, הוא לקוח מהמשנה ([[משנה מגילה א ד|מגילה, א׳ ד׳]]). והמאמרים שבסימן ב׳-ה׳ הם מהירושלמי (שבת, פרק ט״ז, ט״ו עמוד ג׳), אבל בירושלמי באים שם המאמרים בסדר אחר. גם המאמרים שבסימן ו׳ נוסדו על מקורי ארץ ישראל. השוה ירושלמי הוריות פ״ג, מ״ח עמוד ג׳; פסיקתא דרב כהנא, בחודש השלישי, צד ק״ב א׳-ב׳, וק״ה א׳, הוצ׳ באבער. ומאמרו של אבא גוריין, בריש סימן ז׳, נמצא במשנה, סוף קידושין. ונוסח המאמר כאן מתאים עם נוסח במשנה שבירושלמי קידושין. מאמרו של רשב״י בסוף הפרק הוא לקוח מהירושלמי קידושין (סור פ״ד, ס״ו עמוד ג׳). '''י.''' מקור המאמר של ר׳ נהוראי בפרק ט״ז, סימן א׳, הוא התוספתא והמשנה קידושין. והמאמרים של ריב״ל על דרך אגדתא, בסימן ב׳ וח׳, לקוחים הם מהירושלמי (שבת פרק ט״ז, ט״ו עמוד ג׳). וראוי להעיר שכבר התעוררו גדולי המחברים על מאמרים האלו של ריב״ל, המדברים על התנגדותו לאגדתא, וריב״ל בעצמו היה בעל אגדה גדול, והיה משבח אה האגדות בכמה מקומות, וגם היו מסדרין אגדתא קמיה (ראה [[ברכות י א]]; [[בבא קמא נה א]]; [[בבא בתרא ט ב]] - [[בבא בתרא י א|י א]]; ירושלמי, פאה, פ״ב, י״ז עמוד א׳; מעשרות, פ״א, מ״ח עמוד ד׳; סנהדרין, פ״י, כ״ט עמוד ג׳; פי״א, ל׳ עמוד ב׳; [[משנה אבות ו ב|אבות, פרק ו, משנה ב]]; מדרש תהלים, מזמור כ״ח, סימן ה', הוצ׳ באבער). ואפשר שריב״ל כיוון לספרי מינים, המכילים אגדות שונות. ומשום זה מביא מסדר המסכת מאמרים של ריב״ל, וביחוד המאמר שבסימן ב, משום שרוצה להוכיח שספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה. ו"בברייתא דספרים" שהיתה לפני גאוני בבל, היה מאמר כעין זה על דבר הצלת ספרי מינים (ראה הוספות שלי, בסוף מסכת שמחות, צד 266. והשוה גם כן תוספתא, עבודה זרה, פרק א, סימן כ', הוצ' צוקערמאנדעל; ירושלמי, פאה, פרק א, ט״ו עמוד ג׳; סוטה, סוף פרק ט, כ״ד עמוד ג׳; ומדרש הגדול, אחרי מות, צד 454; וריש אמור, צד 519־520, הוצ׳ ראבינאוויץ). וגם המאמר שבסוף המסכת, בנדפס (ובהוספה א׳, בהוצאה שלנו), תני מה עשה יעקב אבינו וכו', היה מעין תשובה לדברי המינים (ראה מדרש תנחומא, וישב, סימן ח', הוצ׳ באבער: שאל מין אחד לרבינו וכו׳ אבותיכם אינן מודים וכו׳ מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקדש שהיה יוסף חי וכו׳). והשוה שו״ת הרדב״ז, ח״ד, סימן רל״ב, צד נ׳ א׳, סדילקאב תקצ״ו; סימן אלף ש״ג, ווארשא תרמ״ב; ערך מילין לשי״ר, ערך אגדה; ומורה נבוכי הזמן לרנ״ה קראכמאל, שער י״ד; ראבי״ה לר׳ אליקים המילזאהני, ריש פ״כ, צד כ״א ב׳ - כ״ב א׳, אופען 1837; מבוא התלמוד לרצ״ה חיות, פל״ב, זאלקווא תר״ה; ויגדיל תורה לר״י אקערמאן, סימן ר״מ, צד 209-207. המאמרים בסימן ג׳-ה׳, נוסדו על מקורי ארץ ישראל (השוה פסיקתא רבתי כ״א, צד ק״א א׳ - ק״ב א׳, הוצ׳ מא״ש; פסיקתא דר״כ, בחודש השלישי, צד ק״א ב׳; ק״י א׳, הוצ׳ באבער; מדרש תנחומא, יתרו, סימן י״ז, הוצ׳ באבער; מדרש שה״ש רבה, פ״ב, סימן י״ד, ווארשא תרכ״ז; ירושלמי סנהדרין, ריש פ״ד, כ״ב עמוד א׳; מדרש תהלים, מזמור י״ב, סימן ד׳, הוצ׳ באבער). ועל דבר המאמרים שבסימן ו׳-ז׳, על ריב״ז והילל, השוה [[סוכה כח א|סוכה כ״ח א׳]]; [[בבא בתרא קלד א|ב״ב קל״ד א׳]]; אבות דרבי נתן, נוסח א, ריש פי״ד, צד כ״ט א; נוסח ב, פכ״ח, צד כ״ט א׳-ב׳, הוצ׳ שעכטער. מה שנוגע להמאמר של ריב״ל, בסימן ח׳, כבר אמרתי לעיל, שמקורו הוא בירושלמי שבת פט״ז. והשוה גם כן מדרש תהלים, מזמור כ״ב, ס״ק י״ט, הוצ׳ באבער. אבל הביטוי, הילכך קבעו וכו׳ עולת תמיד, ליתא בירושלמי ולא במדרש תהלים. ריב״ל מדבר רק מקע״ה פרשיות שבא בהן דיבור, אמירה, או ציווי למשה. ובעל מסכת סופרים מסמיך לזה ענין הסדרים ואומר, הלכך קבעו קע״ה סדרים וכו׳. לפי דעת ר״א עפשטיין, כוונתו של בעל מסכת סופרים בזה להקנ״ד סדרים הנזכרים במסורה שקוראים בארץ ישראל במשך ג׳ שנים, ואל כ״א פרשיות שקוראים בימים ידועים בבל שנה ושנה, ובסך הכל עולים קע״ה (מקדמוניות היהודים, צד 61-58). ור״ל גינצבורג השיג עליו בזה ואמר, כיון שבעל מסכת סופרים אומר בכל "שבת ושבת", ואם כן איך אפשר לאמר שכוונתו בזה גם להפרשיות שקוראים במועדים ובשאר ימים ידועים (גנזי שעכטער, ח"א, צד 454-453)? וכן יש להקשות כנגד השערת עפשטיין, שהנה בעל מסכת סופרים אומר לקמן (פי״ז, סימן ו׳), שמפסיקין לראש חודש לחנוכה וליום הכיפורים, שאם יבואו אלו בשבת, אין קורין כסדרן, שמפסיקין סידרן, וקורין באלו. ולפי זה, חוץ מן הקנ״ד סדרים האחרים הבלתי שבים למקומם רק אחר ג׳ שנים, קראו יותר מכ״א פרשיות מיוחדות. ואפשר שהכ״א פרשיות הן הפרשיות שקראו בשבתות שלא קראו כסידרן הנ״ל, עם הד׳ פרשיות בשבתות של שקלים, זכור, פרה, החודש. ונקה לדוגמא השבתות של נ׳ שנים, תרצ״ה־תרצ״ז: ::::תרצ״ה :1) שבת חנוכה :2) שבת ר״ח שבט :3) שבת שקלים :4) שבת זכור :5) שבת פרה :6) שבת החודש :7) שבת ר״ח אייר. ::::תרצ״ו :8) שבת א׳ דחנוכה :9) שבת ח׳ דחנוכה :10) שבת ר״ח שבט :11) שבת שקלים :12) שבת זכור :13) שבת פרה :14) שבת החודש. ::::תרצ״ז :15) שבת יום הכיפורים :16) שבת ר״ח חשון :17) שבת חנוכה :18) שבת שקלים :19) שבת זכור :20) שבת פרה :21) שבת ר״ח ניסן, ופרשת החדש. הכנסתי שבת יום הכיפורים, משום יום הכיפורים נזכר בסופרים, שם, בין הזמנים שמפסיקין. ולא הכנסתי שבת א׳ דר״ח תמוז, תרצ״ו, ולא שבת א׳ דר״ח אלול תרצ״ז, משום שבארץ ישראל נהגו רק ביום אחד דראש חדש, והוא יום שני דראש חדש שלנו. ולפי זה קראו בארץ ישראל, במשך ג׳ שנים ומחצה, או חצי שני השמיטה, קנ״ד סדרים תמידיים, וכ״א פרשיות בשבתות מיוחדות, שהן קע״ה שבתות (וראה חילוף מנהגים למיללער, סימן מ״ח, צד 43-42, וויען תרל״ח). מקומו של המאמר בסימן ט׳, וקטן שאינו פורס את שמע וכו׳, הוא בפרק י״ד, אחר סימן י״ג. והמעתיקים טעו ושמו את המאמר כאן, שלא במקומו. ומה שנוגע לעניין קדושה במס׳ סופרים בכלל, ראה מבוא לקמן, הפרק על הקדמונים אשר הביאו את המסכת סופרים. ועל דבר המאמרים שבסימן י׳, השוה [[חגיגה ג ב|חגיגה ג׳ ב׳]]; [[גיטין ס א|גיטין ס׳ א׳]]; ספרי עקב, פיסקא מ״א, צד ע״ט ב׳, הוצ׳ מאיר איש שלום; תוספתא סוטה, פ״ז, סימן י״א-י״ב, הוצ׳ צוקערמאנדעל; ירושלמי סנהדרין פ״י, כ״ח עמוד א; והערות לקמן בפנים הספר. '''יא.''' בפרקים י״ז-כ״א, המסדר מביא מאמרים על דבר הפרשיות שקוראים במועדים ובשאר ימים ידועים; התעניות שהיו מתענים בארץ ישראל; המזמורים שהיו אומרים במועדים ובשאר ימים ידועים; קריאת הקינות, ותפילות ושאר מנהגי ט״ב; התפילות של ימים טובים, ראש השנה ויום הכיפורים; ברכות קידוש החודש, וברכות הלבנה; ברכות חתנים ואבלים; הלכות ותפילות חנוכה; מנהגי ישראל בחודש אדר, והלכות פורים. רוב המאמרים שבחמשת פרקים האלו באים ממקורי ארץ ישראל, והמנהגים הנזכרים שם, הם מנהגי ארץ ישראל. המאמר בפרק י״ז, סימן א, מפסיקין וכו׳, הוא ממשנה ([[מגילה כט א|מגילה, כ״ט א׳]]). ועל דבר ההלכה בסימן ב׳, ראש חדש וימי חנוכה וכו׳, כבר אמרתי לעיל, ביחס מאמרו של ר׳ יצחק סחורה, פרק י״ב, סימן ה, שבעל מס׳ סופרים מחלק ואומר, שראש חדש וימי חנוכה שחלו להיות בשבת אז אין קורין בסדר השבוע כלל, אבל אם ראש חדש או ימי חנוכה חלו להיות בשבת, קורין בסדר השבוע לז׳ קרואים. ולולי מיסתפינא הייתי אומר, שאין חילוק בדבר, ובארץ ישראל לא היו קוראין בסדר השבוע, אפילו כשחל ראש חדש או חנוכה בשבת, והמאמר כאן, בסימן ב׳, הוא הוספה מאוחרת, ממעתיק אחד שבבבל. והשוה גם כן המאמר בירושלמי: ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין, אמר ליה קורין בראש חדש וכו׳. מתניתא אמרה כן, לכל מפסיקין לראש חדש וכו׳ ([[ירושלמי ברכות ד א|ירושלמי ברכות, פרק ד]], ז׳ עמוד ג׳; [[ירושלמי תענית ד א|תעניות, פרק ד]], ס״ז עמוד ג׳; [[ירושלמי מגילה ג ה|מגילה, פרק ג]], ע״ד עמוד ב׳). וכן משמע בסופרים לקמן, בפרק זה, סימן ו׳: מיכן אמרו לכל מפסיקין לראש חדש לחנוכה וכו׳ שיבואו אילו בין בשבת וכו׳, שאין קורין כסדרן שמפסיקין סידרן וקורין באילו וכו׳. והשוה סופרים, לקמן, פ״ב, סימן ח׳: ובשבת שבתוכו קורא "ויהי ביום כלות" וכו׳. ולפי זה צריכין לפרש ולומר מה שנאמר לקמן בפרק י״ז, ריש סימן ז׳, שצריך לקרות וכו׳, הוא מפטיר וכו׳, שהביטוי, שצריך לקרות וכו׳ חדשיכם, מבאר את המאמר בריש הסימן, "ובזמן" וכו׳, ולא את הביטוי, "השמיני" (וראה שינויי הנוסחאות, שם). וראה מה שאמרנו לעיל, לפרק ט״ז סימן ח׳, בעניין קע״ה פרשיות. על דבר המאמרים שבסימן ג׳, ראה ירושלמי מגילה, פ״א, ע׳ עמוד ג; מדרש אסתר רבה, פ״ח, סימן ז, ווארשא תרכ״ז; פרקי ר׳ אליעזר, פרק נ, ווארשא תרל״ט. ובני בבל לא חשו ליום ניקנור. ראה תשובתו של רב אשי, [[תענית יח ב|תענית י״ח ב]]. בסימן ד מביא המסדר לראשונה את המאמר על דבר תעניות של האנשי משמר, מירושלמי (תעניות, פרק ד, ס״ח עמוד ב׳), ואחר כך מביא שתי דיעות בשם "יש אומרים" ו"דבר אחר", מבבלי ([[תענית כז ב|תענית כ״ז ב׳]]). הטעם, מפני הנוצרים, הוא דעתו של ר׳ יוחנן, והיה בבבלי שם, שלפני בעל מס׳ סופרים, ואחרים (ראה ד״ס לתענית כ״ז ב׳; והאשכול להראב״י, חלק ב, הלכות ב׳ וה׳ ותענית וראש חדש, סימן ג, צד 8-9, האלברשטאדט תרכ״ח). ואין שום ספק שמקומם של המאמרים שבסימן ג-ד, הוא לקמן, בריש פרק כ״א. והמעתיקים שמו אותם כאן בטעות, משום שחשבו שהמאמרים מדברים על דבר הפסקות בקריאת התורה (ראה שינויי הנוסחאות). ההלכות שבסימן ה׳ נוסדו על המשנה [[מגילה ל ב|מגילה, ל׳ ב׳]] - [[מגילה לא א|ל״א א׳]]. ומה שמחלק בעל מסכת סופרים בדבר קריאת הפרשיות בתעניות, בין תעניות של תשעה באב ועצירת גשמים ובין תעניות אחרות, סמך בזה על הירושלמי, שכן היתה הגירסא בירושלמי ישן בפרק ב דתענית, שהיה לפני ראשונים אחדים (ראה הרוקח לר׳ אליעזר מגרמיזא, הלכות תפילת תענית ציבור, סימן רי״א, לעמבערג תרי״ח; וספר ראבי״ה לר״א הלוי, מסכת מגילה, סימן תקצ״ה, צד 330-332, הוצ׳ אפטוביצר). וכן המאמר שבסימן ו׳ נוסד על מנהגי בני ארץ ישראל, כמו שאמרנו לעיל, שלא היו קורין בסדר השבוע בר״ח או חנוכה שחלו אהיות בשבת. על דבר המאמר, בריש סימן ז, ובזמן וכו׳, ראה מה שאמרתי לעיל, שאפשר שהביטוי, שצריך לקרות וכו׳, מפרש את ראש המאמר, ובזמן וכו׳, ולא את הביטוי "השמיני". ובנוגע לההפטרה, כה אמר י״י, בר״ח שחל להיות בשבת, אין שום ספק שזה היה המנהג בארץ ישראל. ראה פסיקתא רבתי, ריש פרק א, הוצ׳ רמא״ש, והערת רמא״ש, שם; 3c6nqhsv9pgjtyoehcmmj0zxpqh038e 10 1724957 3077415 3003193 2026-08-19T18:32:47Z Yack67 27395 3077415 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''וּלְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = '''הַשָּׁלוֹם''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = '''הַשָּׁלוֹם''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> 8nelk8capk5k56mamzro7vt4dcaw28k 3077417 3077415 2026-08-19T18:37:19Z Yack67 27395 3077417 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = '''הַשָּׁלוֹם''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = '''הַשָּׁלוֹם''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> 0hiugu2cs6dyfd2zumwf749jfz1w8vh 3077425 3077417 2026-08-19T18:53:54Z Yack67 27395 3077425 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> jb4oa1rs3ppe140hfxjjq27i32x15pt 3077432 3077425 2026-08-19T19:22:31Z Yack67 27395 3077432 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#בחר:{{{קדיש|}}}|שלם={{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}}}}}}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> kczytzx83q59tznz0tsjdcpn3qqumh9 3077435 3077432 2026-08-19T19:28:44Z Yack67 27395 3077435 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#בחר:{{{קדיש|}}}|שלם={{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> mwl9jbs0f4wrz8ewsa77l2xxmwjljmk 3077436 3077435 2026-08-19T19:32:13Z Yack67 27395 3077436 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#בחר:{{{קדיש|}}}|שלם={{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> 0r79lndsx5u4ktl4pkcgp0gwo68q3mj 3077438 3077436 2026-08-19T19:37:11Z Yack67 27395 3077438 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#בחר:{{{קדיש|}}}|שלם={{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> os4dwg7b6y1qf689yvpf5gmy9bpt4j4 3077439 3077438 2026-08-19T19:39:44Z Yack67 27395 3077439 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#בחר:{{{קדיש|}}}|שלם={{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר.[[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> 5nofxq2ed6n1i356ag3i4nkvt5u1q9w 3077441 3077439 2026-08-19T19:50:28Z Yack67 27395 3077441 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{#בחר:{{{קדיש|}}}|שלם={{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יתגדל}} {{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}} | כן = '''{{ק|וּ}}לְעֵלָּא מִכָּל''' | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ולעלא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|מן}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|ברכתא}}{{#בחר:{{{קדיש|}}} | יתום = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | שלם = {{רווח}} {{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|תתקבל}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#בחר:{{{פסוקים|}}}|כן={{מר|{{ק|עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}} | דרבנן = {{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|על ישראל}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|יהא}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|עושה}}{{#בחר:{{{עשי"ת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}} | כן = {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|'''הַשָּׁלוֹם'''}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|שלום}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|השלום}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדיש|במרומיו}}}}</includeonly><noinclude> צריך לבחור: '''קדיש=שלם''' או '''קדיש=יתום''' או '''קדיש=דרבנן''' (עבור חצי קדיש, ניתן להשמיט את הפרמטר) כמו כן: '''עשי"ת=כן''' (עבור קדיש בתפילה המיועדת לעשרת ימי תשובה) או '''עשי"ת=לא''' (עבור קדיש בתפילה שלא קיימת בעשרת ימי תשובה) עבור שאר התפילות, יש להשמיט את הפרמטר. ניתן להוסיף לקדיש שלם את הפסוקים שנוהגים לומר בלחש, עם הפרמטר '''פסוקים=כן'''. [[קטגוריה:תבניות תפילה]] </noinclude> s4xkbm0oipg2jcr81lnd25o15zhuxh9 0 1726886 3077451 3028770 2026-08-19T20:20:16Z Yack67 27395 3077451 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן '''תשר"ק''', '''משלם'''}} בִּמְתֵי מִסְפָּר חִלִּינוּ פָנֶיךָ {{ש}} לְשַׁוְעַת נְכֵאִים אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ {{ש}} הַקְשֵׁב תְּחִנָּתָם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ {{ש}} כְּבִימֵי מֹר וַהֲדַס הוֹשַׁעְתָּ בָנֶיךָ {{סי|תְּ}}הִלּוֹת יִשְׂרָאֵל אַתָּה יוֹשֵׁב {{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָתָם מַאֲזִין וְרִנָּתָם קוֹשֵׁב {{ש}} {{סי|רִ}}פְאוּת לְמַחַץ מַקְדִּים וּמְחַשֵּׁב {{ש}} {{סי|קְ}}נוּיֶיךָ לְהֵיטִיב וְנָוֵיהֶם לְיַשֵּׁב {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}} {{סי|צָ}}ר וְאוֹיֵב הִלְטִישׁ עֵינָיו {{ש}} {{סי|פִּ}}יהוּ פָעַר לִשְׁאוֹף עָנָיו {{ש}} {{סי|עִ}}שֵּׁת בְּשֶׁלּוֹ לְהַשְׁמִיד קְהַל הֲמוֹנָיו {{ש}} {{סי|סֶ}}גֶל לְאַבֵּד חָרַת בְּנִשְׁתְּוָנָיו {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}} {{סי|נ}}וֹקֵם לְצָרִים וְנוֹטֵר לְאוֹיְבִים {{ש}} {{סי|מָ}}דַדְתָּ מִדָּתָם כְּזָדוּ לַאֲהוּבִים {{ש}} {{סי|ל}}וֹחֵם וְנִינָיו הוּתְלוּ מֻצְלָבִים {{ש}} {{סי|כְּ}}בַחֲרוֹזֶת דָּגִים חֹרְזוּ תְּחוּבִים {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}} {{סי|י}}וֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ צוֹרְרִים {{ש}} {{סי|טִ}}בְחָה לָשִׁית בְּעַם נְצוּרִים {{ש}} {{סי|חֻ}}לְּפָה הַדָּת וְנָפְלוּ פְגָרִים {{ש}} {{סי|זֻ}}לְעֲפוּ זוֹעֲמוּ מוּבָסִים מֻגָּרִים {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}} {{סי|וּ}}בְכֵן יִתְעַלֶּה שִׁמְךָ וְיִתְנַשָּׂא {{ש}} {{סי|ה}}וֹדְךָ שְׁמֵי שָׁמַיִם כִּסָּה {{ש}} {{סי|דַּ}}כִּים בְּרוֹמִמְךָ נְתוּנִים לִמְשִׁסָּה {{ש}} {{סי|גֵּ}}יא וַאֲפָסֶיהָ תְּהִלָּתְךָ מְכַסָּה {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}} {{סי|בִּ}}ינָה הֲגִינֵנוּ עַתָּה וּרְאֵה בַצָּר {{ש}} {{סי|בְּ}}אַפְּךָ קוּמָה עַל צוֹרֵר הַצָּר<noinclude>{{הערה|נ"א ('מפני השלום'): הֲשִׁיבֵנוּ לִמְנוּחָתֶךָ כִּי יָדְךָ לֹא תִקְצָר}}</noinclude>{{ש}} {{סי|אָ}}דוֹן קְרָאנוּךָ מִן הַמֵּצָר {{ש}} {{סי|אָ}}נָּא הוֹצִיאֵנוּ לַמֶּרְחָב וְחַלְּצֵנוּ מִצָּר {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}} {{סי|מְ}}אֹד תַּרְבֶּה לָּנוּ מְחִילָה {{ש}} {{סי|שְׁ}}מַע תְּפִלָּה וְהַעֲבֵר תִּפְלָה {{ש}} {{סי|ל}}וֹחֲצֵינוּ הַמְעַד וּמַלְּאֵם חַלְחָלָה<noinclude>{{הערה|נ"א ('מפני השלום'): לוֹחֲצֵינוּ יַשְׁלִימוּ אִתָּנוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ תַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלָה}}</noinclude>{{ש}} {{סי|מִ}}מֶּנּוּ רַחֲמֶיךָ לֹא תִכְלָא {{רפרן|הזחה=2|(במתי)}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פזמון (סליחות)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:תענית אסתר]] </noinclude> qvpeutp2466pp65peu3ef0zfp78zxes 10 1726895 3077418 3075374 2026-08-19T18:41:09Z Yack67 27395 3077418 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}<noinclude> 30ndg818d6zhvqo9y4srx62agxcqds9 3077419 3077418 2026-08-19T18:42:06Z Yack67 27395 3077419 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}}}}}<noinclude> s4b99bjqbft8mgyhbarnn9h3ud2248u 3077427 3077419 2026-08-19T18:56:34Z Yack67 27395 3077427 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}}}}}<noinclude> 64jbj6v8y4hnmfcfad5pc9ck64o5k7v 3077428 3077427 2026-08-19T19:02:18Z Yack67 27395 אם כבר 3077428 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}}}}}<noinclude> hgtr48rd2h2xeq80p8ue857weuha1pw 3077430 3077428 2026-08-19T19:04:53Z Yack67 27395 3077430 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}}}}}<noinclude> e36n2ms48lsdi0dvyzzf7o3np6oqjz5 3077431 3077430 2026-08-19T19:08:13Z Yack67 27395 3077431 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}}}}}<noinclude> dlfykusfnnc1wbigklal2l8ubqm9w77 3077433 3077431 2026-08-19T19:24:12Z Yack67 27395 3077433 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{#בחר:{{{1|}}} |תענית={{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= ===פתיחה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===סליחה א=== {{{פסוקים א}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===פזמון=== {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש מוסיפים פיוט זה כשיש תחלואי ילדים רח"ל, ורבים נוהגים לאמרו בכל תענית ציבור}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} |מערבי= {{הור2|אמירת הסליחות היא בתוך חזרת הש"ץ בברכת {{צ|סלח לנו}}.}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו א}} {{סוף}} ===פתיחה=== '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}} ===סליחה א=== {{{א}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ב=== {{{פסוקים ב}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ב}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה ג=== {{{פסוקים ג}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{ג}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואל יעכב}} {{סוף}} ==שומר ישראל== {{#תנאי:{{{גרוני נחר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ וק"ק אשכנז אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}}{{#תנאי:{{{גרוני אסתר|}}}|{{הור2|בקהילת מץ אומרים פיוט זה קודם {{צ|שומר ישראל}}:}} {{מגירה|גרוני נחר זועק חמס|{{:גרוני נחר זועק חמס}}}}}} {{הור2|במקור, המנהג לומר {{צ|שומר ישראל}} הוא רק בתענית ציבור.}} {{הור|לפני {{צ|ואנחנו לא נדע}}, מוסיפים:}} {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}}}} |פתיחה= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |הונגריה= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א|שומע הונגריה ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע הונגריה ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |פולין= ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{החלף|{{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{רווח}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א|שומע פולין ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |ליטא={{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|יש נוהגים לומר {{צ|כרחם אב}} וכו' רק לפני הסליחה הראשונה.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב יום כיפור=|{{רווח}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א|שומע ליטא ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע ליטא ב}}}}}} {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב יום כיפור= |{{רווח}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|סלח}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר פתיחה}}}. פתיחה=== {{{פתיחה}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מזרחי}}}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} |מערבי= ===אדון עולם=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות השחר|אדון עולם}} ===לך ד' הצדקה=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לך}} ===שומע תפילה=== {{#בחר:{{{יום|}}} |אלול={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב ב}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע מערב א|שומע מערב ב}}}}{{#תנאי:{{{פתיחה|}}}|<h3>{{{מספר פתיחה}}}. פתיחה</h3> {{{פתיחה}}}}} ===כי על רחמיך הרבים=== {{:כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:אל ארך אפים אתה|אשכנז}} ===חצי קדיש=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}} {{קדיש אשכנז|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} ===מה נאמר=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מה נאמר}}}} |סיום= {{#בחר:{{{נוסח|}}} |פולין= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין|שמע קולנו פולין}} ===וידוי=== {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה= {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ב|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ג|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ד|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ה|נוסח=פולין}}}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה={{רווח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ח}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ו|נוסח=פולין}} {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע ז}} {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=פולין}} {{#קטע:וכשחטאו ישראל|וכשחטאו}} {{#קטע:איש עניו חילה פניך|פולין}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך פולין}}}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}|<h3>{{{מספר תחינה}}}. תחינה</h3>{{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרחי}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} [עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}]{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} [בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּוֹר׃{{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּוֹר׃{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}]{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}} ===קדיש שלם=== {{החלף|{{החלף|{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}|מַלְכוּתֵהּ,|מַלְכוּתֵהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ,]}}|וְחַיִּים|וְחַיִּים [טוֹבִים]}} |ליטא= {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך ליטא}}{{#תנאי:{{{חטאנו|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר חטאנו}}}. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} |{{רווח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}}} {{#תנאי:{{{זכור ברית|}}}|{{רווח}} ==={{{כותרת זכור ברית}}}=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{{זכור ברית}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}} ==={{{מספר שמע}}}. שמע ישראל=== {{{שמע}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}} | ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ליטא|שמע קולנו ליטא}}}} ===וידוי=== {{הור2|רבים נוהגים לומר וידוי רק פעם אחת.}} {{#בחר:{{{יום|}}}|ערב ראש השנה=…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} {{רקע אפור}}{{הור|יש מדלגים}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ועדין}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}{{#תנאי:{{{תוכחה|}}}|{{רווח}} ===נז. תוכחה=== {{:יעזוב רשע נתיבו}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מזרחי}} ===נפילת אפיים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|נפילת אפיים}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#תנאי:{{{תחינה|}}}| ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מזרחי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} ===שומר ישראל=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|שומר}}{{#תנאי:{{{תחינה2|}}}|{{רווח}} ==={{{מספר תחינה2}}}. תחינה=== {{{תחינה2}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}} |מערבי= ==={{{מספר פזמון}}}. פזמון=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ט}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים ט כ}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}}{{ש}} כִּי יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{{פזמון}}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ==={{#תנאי:{{{מספר חטאנו|}}}|{{{מספר חטאנו}}}.{{רווח}}}}חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{{חטאנו}}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#בחר:{{{יום|}}} |ערב ראש השנה={{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===נה. זכור ברית=== {{ארון|פ}} {{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}{{ש}} ===נו.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נז.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} |{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} {{#תנאי:{{{תא שמע|}}}|<h3>{{{מספר תא שמע}}}.</h3> {{:תא שמע מרא דעלמא}}}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} {{#בחר:{{{יום|}}}|אלול= | ==={{{מספר תחינה}}}. תחינה=== {{{תחינה}}}}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|פסוקים=כן|נוסח=מערבי|עשי"ת={{#בחר:{{{יום|}}}|עשי"ת=כן|לא}}}}}}}}<noinclude> ora3jewo9dfbmlwesmczvzymj10yv0e 0 1726911 3077385 3076993 2026-08-19T14:35:16Z בן עדריאל 9444 השלמת הפסוקים. מקורות עיקריים: מחזור וורמיישא, מחזור נירנברג, מחזור מעגלי צדק (דפוס). במקרי ספק נבדקו גם מחזור אמסטרדם ומינכן 69. 3077385 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי / {{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי / {{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב / {{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב / {{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה / {{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה / {{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר / {{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר / {{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל / {{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל / {{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה / {{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ / {{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּישַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהֹוָה בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְהֹוָה קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה ====תוכחה==== עַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ לִתְשׁוּבָה / לְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֱ}}נוֹשׁ מַה יִּזְכֶּה, וּצְבָא דֹק לֹא זַכּוּ בְעֵינֶיךָ{{ש}} {{סי|בַּ}}לַּחִים אִם תִּבְעַר הָאֵשׁ, מַה בְּחָצִיר יָבֵשׁ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|גָּ}}לוּי לְךָ חֹשֶׁךְ כְּמוֹ אוֹר, מְשׁוֹטֵט כֹּל בְּעַיִן{{ש}} {{סי|דִּ}}ירָתְךָ בַּסֵתֶר, וּגְלוּיוֹת לְךָ כָּל נִסְתָּרוֹת. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|הַ}}דָּן יְחִידִי, וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ{{ש}} {{סי|וְ}}עַל גּוֹי וְעַל אָדָם יַחַד יִנְטֶה קָּו, וְאֵין מִי יַרְשִׁיעַ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|זֹ}}את יָבִין כָּל יְצִיר, וְלֹא יַתְעוֹ יֶצֶר לַחֲטֹא לַיּוֹצֵר{{ש}} {{סי|חֲ}}תֻלַּת בְּאֵרוֹ, חֲפִירַת בּוֹרוֹ, חֶשְׁבּוֹן בּוֹרְאוֹ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|טָ}}מֵא מִשְּׁאֵרוֹ, וּמִטַּמֵּא בְעוֹדוֹ, וּמְטַמֵּא בְמוֹתוֹ{{ש}} {{סי|יְ}}מֵי חַיָּיו תֹּהוּ, וְלֵילוֹתָיו בֹּהוּ, וְעִנְיָנָיו הָבֶל. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|כַּ}}חֲלוֹם מֵהָקִיץ נִדְמֶה, בַּלָּהוֹת יְבַעֲתוּהוּ תָמִיד{{ש}} {{סי|לַ}}יְלָה לֹא יִשְׁכַּב, יוֹמָם לֹא יָנוּחַ, עַד יֻרְדַּם בַּקָּבֶר. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|מַ}}ה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי, דַּיּוֹ אֲשֶׁר הוּא חָי{{ש}} {{סי|נ}}וֹלַד לְעָמָל וִיגִיעָה, אַשְׁרָיו אִם יְהִי יְגִיעוֹ בְּדַת אֱמֶת. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|ס}}וֹפוֹ עַל רֹאשׁוֹ מוֹכִיחַ, וְלָמָּה יַחֲנִיף{{ש}} {{סי|ע}}וֹד חוֹתָמוֹ מְעִידוֹ עַל פָּעֳלוֹ, וּמַה יִּגְנֹב דַּעַת. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|פּ}}וֹעֵל צְדָקוֹת אִם יְהִי, יְלַוּוּהוּ לְבֵית עוֹלָמוֹ{{ש}} {{סי|צ}}וֹפֶה בְחָכְמָה אִם יְהִי, עִמּוֹ תִּתְלוֹנֵן בְּכֶלְחוֹ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|קָ}}צוּף בְּדָמִים וּבְמִרְמָה אִם יְהִי, חֲרוּצִים יָמָיו{{ש}} {{סי|רְ}}צוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ בִּהְיוֹת בְּמוּסָר, יָנוּב בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שֵׁ}}ם טוֹב אִם יִקְנֶה, מִשֵּׁמוֹת נְעִימִים אֲשֶׁר יִקָּרֵא{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כֵּן, לָכֵן יוֹם הַמִּיתָה מִיּוֹם לֵדָה הוּטַב. {{ק|'''עַד יוֹם'''}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהֹוָה׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]]}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>טוֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}לֶךְ {{סי|שׁ|2}}וֹכֵן עַד / {{סי|לְ|2}}בַדְּךָ {{סי|מְ|2}}לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ מֶלֶךְ {{סי|מַ|2}}אֲזִין {{סי|שַׁ|2}}וְעָה / {{סי|לְ|2}}עַמּוֹ {{סי|מֵ|2}}חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |אַךְ {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ש}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ש}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ש}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ש}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ש}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ש}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ש}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ש}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ש}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ש}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ש}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ש}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ש}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ש}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ש}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ש}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ש}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ש}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ש}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ש}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ש}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}}}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ש}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ש}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ש}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ש}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ש}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ש}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ש}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ש}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ש}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}}}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ{{ש}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ש}} וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{ק|'''אֲבָל מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ש}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}}}} ====אשר אומץ תהלתך==== וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ש}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ש}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ש}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ש}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ש}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ש}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ש}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ש}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ש}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ש}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ש}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ש}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ש}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ש}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ש}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶך}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |} ====האדרת והאמונה==== <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly>{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}<includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |רוֹמְמוּ {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |רוֹמְמוּ {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |רוֹמְמוּ {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |רוֹמְמוּ {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |רוֹמְמוּ {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |רוֹמְמוּ {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>רוֹמְמוּ {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |רוֹמְמוּ {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |רוֹמְמוּ {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |רוֹמְמוּ {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |רוֹמְמוּ {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |רוֹמְמוּ {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>רוֹמְמוּ {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|נָ}}וְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |} ====הנקדש באלפי אלפים==== וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||הַנַּעֲרָץ בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |הַנִּקְדָשׁ בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |הַנִּקְדָּשׁ בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||הַנַּעֲרָץ בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||הַנַּעֲרָץ בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |הַנִּקְדָּשׁ בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ש}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ש}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ש}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ש}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ש}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ש}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ש}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ש}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] 81u9w2uh5icp7afpspi389scrrka5yq 3077386 3077385 2026-08-19T14:40:49Z בן עדריאל 9444 3077386 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי / {{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי / {{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב / {{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב / {{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה / {{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה / {{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר / {{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר / {{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל / {{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל / {{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה / {{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ / {{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּשַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה<includeonly> =====תוכחה===== {{:אנוש מה יזכה}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|נוהגים לשלב כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]]}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>טוֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}לֶךְ {{סי|שׁ|2}}וֹכֵן עַד / {{סי|לְ|2}}בַדְּךָ {{סי|מְ|2}}לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ מֶלֶךְ {{סי|מַ|2}}אֲזִין {{סי|שַׁ|2}}וְעָה / {{סי|לְ|2}}עַמּוֹ {{סי|מֵ|2}}חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |אַךְ {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ש}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ש}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ש}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ש}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ש}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ש}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ש}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ש}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ש}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ש}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ש}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ש}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ש}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ש}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ש}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ש}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ש}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ש}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ש}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ש}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ש}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}}}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ש}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ש}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ש}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ש}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ש}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ש}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ש}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ש}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ש}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}}}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ{{ש}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ש}} וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{ק|'''אֲבָל מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ש}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}}}} ====אשר אומץ תהלתך==== וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ש}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ש}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ש}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ש}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ש}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ש}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ש}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ש}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ש}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ש}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ש}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ש}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ש}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ש}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ש}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶך}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |} ====האדרת והאמונה==== <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly>{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}<includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |רוֹמְמוּ {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |רוֹמְמוּ {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |רוֹמְמוּ {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |רוֹמְמוּ {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |רוֹמְמוּ {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |רוֹמְמוּ {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>רוֹמְמוּ {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |רוֹמְמוּ {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |רוֹמְמוּ {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |רוֹמְמוּ {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |רוֹמְמוּ {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |רוֹמְמוּ {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>רוֹמְמוּ {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|נָ}}וְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |} ====הנקדש באלפי אלפים==== וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||הַנַּעֲרָץ בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |הַנִּקְדָשׁ בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |הַנִּקְדָּשׁ בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||הַנַּעֲרָץ בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||הַנַּעֲרָץ בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |הַנִּקְדָּשׁ בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ש}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ש}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ש}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ש}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ש}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ש}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ש}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ש}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] 6atnulxj4x7l4122uwy5korv4i8jmwk 3077411 3077386 2026-08-19T18:03:04Z בן עדריאל 9444 /* האדרת והאמונה */ מאחר שכל הקטע הזה הוא כמעט בוודאות תוספת לקדושתא המקורית (לפי גולדשמידט) 3077411 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי / {{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי / {{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב / {{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב / {{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה / {{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה / {{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר / {{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר / {{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל / {{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל / {{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה / {{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ / {{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּשַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה<includeonly> =====תוכחה===== {{:אנוש מה יזכה}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|נוהגים לשלב כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]]}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>טוֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}לֶךְ {{סי|שׁ|2}}וֹכֵן עַד / {{סי|לְ|2}}בַדְּךָ {{סי|מְ|2}}לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ מֶלֶךְ {{סי|מַ|2}}אֲזִין {{סי|שַׁ|2}}וְעָה / {{סי|לְ|2}}עַמּוֹ {{סי|מֵ|2}}חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |אַךְ {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |- | |- |אַךְ {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ|| ||כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל{{ש}} |- |אַךְ {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ|| ||חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ש}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ש}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ש}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ש}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ש}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ש}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ש}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ש}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ש}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ש}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ש}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ש}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ש}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ש}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ש}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ש}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ש}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ש}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ש}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ש}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}}}} {{ק|'''אִמְרוּ לֵאלֹהִים:'''}}{{ש}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ש}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}}}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ש}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ש}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ש}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ש}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ש}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ש}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ש}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ש}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ש}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}}}} {{ק|'''מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}}}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ{{ש}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ש}} וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{ק|'''אֲבָל מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ:'''}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ש}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת {{רפרן|לָכֵן יִתְגָּאֶה הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}}}} ====אשר אומץ תהלתך==== וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ש}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ש}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ש}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ש}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ש}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ש}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ש}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ש}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ש}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ש}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ש}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{ק|'''אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ'''}}{{ש}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ש}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ש}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ש}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם {{רפרן|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{ק|'''וְרָצִיתָ שֶׁבַח'''}}{{ש}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ש}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה {{רפרן|וְהִיא כְבוֹדֶך}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} עַל יִשְׂרָאֵל {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |מִי כָמוֹךָ {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||מִי כָמוֹךָ {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |אֵין כָּמוֹךָ בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>אֵין כָּמוֹךָ בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |} <includeonly> ====האדרת והאמונה==== {{ארון|פ}}{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |רוֹמְמוּ {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |רוֹמְמוּ {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |רוֹמְמוּ {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |רוֹמְמוּ {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |רוֹמְמוּ {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |רוֹמְמוּ {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>רוֹמְמוּ {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |רוֹמְמוּ {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |רוֹמְמוּ {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |רוֹמְמוּ {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |רוֹמְמוּ {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |רוֹמְמוּ {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |רוֹמְמוּ {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |רוֹמְמוּ {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>רוֹמְמוּ {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||כִּי קָדוֹשׁ הוּא {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|נָ}}וְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים |} ====הנקדש באלפי אלפים==== וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||הַנַּעֲרָץ בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |הַנִּקְדָשׁ בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |הַנִּקְדָּשׁ בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||הַנַּעֲרָץ בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||הַנַּעֲרָץ בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |הַנִּקְדָּשׁ בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |הַנִּקְדָּשׁ בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>הַנִּקְדָּשׁ בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||הַנַּעֲרָץ בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים בָּרוּךְ |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |אוֹמְרִים קָדוֹשׁ |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת. לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ש}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ש}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ש}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ש}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ש}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ש}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ש}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ש}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ש}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ{{ש}} {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] rt6y17nbek8s1pwd145lwaf43nmpf2f 0 1727779 3077539 3019105 2026-08-20T11:09:20Z Yack67 27395 3077539 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}}{{#בחר:{{{לבד|}}}|כן= אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ}} {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אַ}}ל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִיט | {{סי|בַּ}}צַּר פְּקַדְנוּךָ צָקוּן לָחַשׁ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גְּ}}רֹר מְשֹׁךְ וּבְךָ נָרוּץ | {{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב יִסְעַד לָנוּ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הָ}}חִישׁ עֵזֶר וְגַם מִפְלָט | {{סי|וְ}}עֹז תָּעֹז לְקֹוֵי סִבְרֶךָ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זְ}}כֹר מִכְתַּב זִכְרוֹן סֵפֶר | {{סי|חֶ}}סֶד נֹעַר וְאַהֲבַת כְּלוּלוֹת}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|טֶ}}רֶף וּמָזוֹן לָנוּ תָבִין | {{סי|יָ}}דְךָ לֹא כְבָשָׂר וָדָם}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כְּ}}גָשׁ הַדָּךְ בְּוִדּוּי פֶּשַׁע | {{סי|ל}}וֹ תַאֲזִין מָצָאתִי כֹפֶר}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}נִּי אֶלֶף אֶחָד מְצֹא | {{סי|נְ}}טֵה הַכָּף מֵרֶדֶת שָׁחַת}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ס}}וֹטֵן בְּבוֹא לְקַטְרֵג עַמֶּךָ | {{סי|עִ}}מּוֹ לֹא תַסְכִּים וְתֹאבֶה}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פְּ}}דֵה נֶפֶשׁ חוֹכָה לָךְ | {{סי|צְ}}לַח רְכַב בְּהִדּוּר הֲדָרֶךָ}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|חזן בקול:}}}}}} {{סי|קָ}}רֵב שְׁאֵרִית מִקֶּרֶב הָעַמִּים |{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{הור|קו"ח:}}}}}} {{סי|רְ}}צֵם חַשְּׁבֵם כַּטַּל וְכִרְבִיבִים}} {{טת|בשורה=כן|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|שְׁ}}מָר אֵלֶּה לֹא יִטֹּשׁ | {{סי|תַּ}}גְדִּיל שִׁמְךָ הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 3ga9sabxxkvytaqv9jmst0ibe16s2ug 0 1727814 3077444 3039168 2026-08-19T20:04:48Z Yack67 27395 3077444 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' משולש, '''תשר"ק'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{רן|{{סי|אֱ}}לֹהִים אַל דֳּמִי / {{סי|אֵ}}ל נִקְשָׁר בִּשְׁמִי / {{סי|אַ}}ל תְּכַסֶּה דָּמִי.{{ממס|לפני=ע"פ|איוב טז יח}} {{סי|בְּ}}מִדְרָשְׁךָ גְּדוֹלָה יְחִידָה / {{סי|בְּ}}כָל מִדְרְשֵׁי תְעוּדָה / {{סי|בְּ}}תוֹךְ קָהָל וְעֵדָה.{{ממס|משלי ה יד}} {{סי|גַּ}}לֵּה דָּמִים נִשְׁפָּכִים / {{סי|גְּ}}וִיּוֹת יְלָדִים רַכִּים / {{סי|גֵּ}}וִי נָתַתִּי לְמַכִּים.{{ממס|ישעיהו נ ו}} {{סי|דְּ}}רֹשׁ דָּמִים נָגָעוּ / {{סי|דָּ}}מַי שָׁסְעוּ וְקָרָעוּ / {{סי|דָּ}}מִים בְּדָמִים פָּגָעוּ.{{ממס|לפני=ע"פ|הושע ד ב}} {{סי|הָ}}עַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק אָיֹם / {{סי|הֵ}}עָתֵר תְּנָה פִדְיוֹם / עָלֶיךָ {{סי|הֹ}}רַגְנוּ כָל הַיּוֹם.{{ממס|תהלים מד כג}} {{סי|וְ}}הִמְלַכְתִּיךָ בִּמְאֹד וּבְמִנְיָנַי / {{סי|וְ}}קָרָאתִי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ / {{סי|וְ}}אָהַבְתָּ אֵת יְיָ.{{ממס|דברים ו ה}} {{סי|זֶ}}ה אֶחָד הוּא / {{סי|זֶ}}ה שְׁמוֹ אֲיַחֲדֵהוּ / {{סי|זֶ}}ה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.{{ממס|שמות טו ב}} {{סי|חַ}}י לְכָל תִּכְלָה / {{סי|חַ}}נּוּן וּבְיָדְךָ נִפְּלָה / {{סי|חֶ}}רֶב לַייָ אֹכְלָה.{{ממס|ירמיהו יב יב}} {{סי|טֶ}}בַח אוֹיֵב בְּלֹא כֵן / {{סי|טָ}}הוֹר וּמֶלֶךְ יִסַּד כֵּן / {{סי|טְ}}בֹחַ טֶבַח וְהָכֵן.{{ממס|בראשית מג טז}} {{סי|יַ}}קְדִּישׁ עַל תּוֹדָה קָרְבָּנוֹ / {{סי|יַ}}חַד הָאָב וּבְנוֹ / {{סי|יַ}}קְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ.{{ממס|ויקרא א ג}} {{סי|כֻּ}}לָּם הָכְשְׁרוּ מַגִּישִׁים / {{סי|כֹּ}}הֲנִים וּלְוִיִּם וְנָשִׁים / {{סי|כְּ}}מַקְטִיר וּמַגִּישׁ לָאִשִּׁים {{סי|לָ}}כֹף צַוָּאר וּלְפָשְׁטָה / {{סי|לְ}}חֵיק אִמֹּתָם לִשְׁחִיטָה / וְ{{סי|לֹ}}א נִשְׁאַר פְּלֵיטָה {{סי|מִ}}שְּׁאָר קָרְבָּנוֹת שִׁנּוֹ / {{סי|מַ}}זְהִיר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ / {{סי|מִ}}ן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ.{{ממס|ויקרא א י}} {{סי|נִ}}שְׁחַט הָאָב וִיחִידוֹ / {{סי|נֶ}}עֱקַד רַגְלוֹ וְיָדוֹ / {{סי|נִ}}שְׂגַּב יְיָ לְבַדּוֹ.{{ממס|ישעיהו ב יא}} {{סי|סֵ}}עֲפִים שָׂנֵא לִבָּמוֹ / {{סי|סִ}}מְלֵי הַקִּנְאָה וְגִלּוּלֵימוֹ / {{סי|ס}}וּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ.{{ממס|איכה ד טו}} {{סי|ע}}וֹרַר מְדָנִים וּקְרָב / {{סי|עָ}}נוּ בְּיוֹם הֶרֶג רַב / {{סי|עִ}}ם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב.{{ממס|משלי כד כא}} {{סי|פֶּ}}ה שֶׁקֶר פּוֹצֶה / {{סי|פְּ}}סִילִי חַמָּנִים רוֹצֶה / {{סי|פִּ}}גּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.{{ממס|ויקרא יט ז}} {{סי|צִ}}בְאוֹת הַנֶּעֱקָד כַּשֶּׂה / {{סי|צְ}}רֵידֵי מְנָחוֹת וּמַעֲשֶׂה / {{סי|צִ}}וָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה.{{ממס|שמות יב כח}} {{סי|קָ}}רְבָּן לַשֵּׁם הַמְיֻחָד הוּא / {{סי|קַ}}יִץ לַמִּזְבֵּחַ יִחֲדוּהוּ / {{סי|קֹ}}דֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הוּא.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ל י}} {{סי|רַ}}בּוּ מִכְלְאוֹת עֲדָרַי / {{סי|רָ}}פְסוּ טָבְחוּ עוֹכְרַי / {{סי|רַ}}בִּים רֹדְפַי וְצָרָי.{{ממס|תהלים קיט קנז}} {{סי|שָׂ}}רֵי יְהוּדָה קִדְּשׁוּךָ בְּאֹדֶם / {{סי|שָׁ}}פְכוּ דָּמָם מִזְבַּחֲךָ לְאַדֵּם / {{סי|שָׁ}}ם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם.{{ממס|תהלים סח כח}} {{סי|תִּ}}אֵר כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ / {{סי|תִּ}}עֲבוּ שָׂרִים וָמֶלֶךְ / {{סי|תְּ}}בֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.{{ממס|תהלים מה טז}} {{סי|תְּ}}מִימִים מִזְבַּחֲךָ תָּמָדוּ / {{סי|שֶׁ}}אִם עָלוּ לֹא יָרָדוּ / {{סי|רֵ}}עִים, בְּמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ.{{ממס|ש"ב א כג}} {{סי|קָ}}טֹן מֵהָכִיל מִזְבַּחֲךָ אֲרִיאֵל / {{סי|צֶ}}אֱצַָאַי מַקְטִיר גַּבְרִיאֵל <noinclude>{{הערה|אולי צ"ל '''מִיכָאֵל''' (בר, ע"פ [[מנחות קי א]] ותוספות שם).}} / {{סי|פְּ}}קוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.{{ממס|במדבר א מה}}</noinclude> {{סי|ע}}וֹלֵל עַצְמֹתָיו וּמוֹחָיו / {{סי|סְ}}דוּרִים כְּעֹלוֹת מֵחָיו / {{סי|נִ}}תַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו.{{ממס|ויקרא א יב}} {{סי|מַ}}קְרִיב בְּשַׂר זְרוֹעָם / {{סי|לֹ}}א מָנְעוּ עַצְמָם בַּפַּעַם / {{סי|כַּ}}פֵּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.{{ממס|לפני=ע"פ|ויקרא טז כד}} {{סי|יְ}}סוֹד מִזְבַּחֲךָ לְפָנַי / {{סי|טָ}}בַחְתִּי אֶת בָּנָי / {{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם יְיָ.{{ממס|תהלים קמה ח}} {{סי|זְ}}כֹר עֵינֶיךָ רָאֲתָה / {{סי|וְ}}חַרְבְּךָ דָּמִי רִוְּתָה / {{סי|הֵ}}בֵאתָ יוֹם קָרָאתָ.{{ממס|איכה א כא}} {{סי|דַּ}}אֲבַת יְגוֹנִי תִּשְׁלָחֵם / {{סי|גְּ}}בֵה דָמִים וּתְנַחֵם / {{סי|אַ}}תָּה תָקוּם תְּרַחֵם.{{ממס|תהלים קב יד}}}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:שלישייה (סליחות)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:פיוטים על גזירות אשכנז וצרפת בתקופת הראשונים]] </noinclude> 3hspijjjepyg6tedwmxmzud9n7h33vt 0 1733340 3077420 3076802 2026-08-19T18:46:38Z Yack67 27395 3077420 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=סח|פתיחה={{:אליך לב ונפש נשפוך כמים|נוסח=מערבי}}}} ===סט. סליחה=== {{:אני ברב חסדך אבוא ביתך|נוסח= מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ע. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃ יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ׃{{ממס|ישעיהו נה#נה ו|ישעיהו נה ו-ז}}{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ, תִּכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ׃{{ממס|תהלים פה ה}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃{{ממס|תהלים קכו ד}}{{ש}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים צ יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===עא. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃{{ממס|ישעיהו כו ח}}{{ש}} קַוֵּה אֶל יְיָ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל יְיָ׃{{ממס|תהלים כז יד}}{{ש}} מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד#יד ח|ירמיהו יד ח-ט}}{{ש}} לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים י א}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃{{ממס|תהלים מד כה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:מקוה ישראל מושיעו|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===עב. שלמונית=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃{{ממס|תהלים קג יז}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג כב}}{{ש}} אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת׃{{ממס|תהלים פ טו}}{{ש}} נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָו׃{{ממס|לפני=מתוך|ש"ב כד יד}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃{{ממס|תהלים קמד ד}}{{ש}} וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד׃{{ממס|איוב כא לב}}{{ש}} וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ׃{{ממס|תהלים קב כח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תוחלת ישראל|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===עג. שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} אֵלֶיךָ נָשָׂאנוּ אֶת עֵינֵינוּ, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכג א}}{{ש}} נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|איכה ג מא}}{{ש}} נִשָּׂא עֵינֵינוּ אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ׃ עֶזְרֵנוּ מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא|תהלים קכא א-ב}}{{ש}}אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===עד. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ב כד}}{{ש}} טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃{{ממס|תהלים קיא ה}}{{ש}} נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס, מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה׃{{ממס|תהלים ס ו}}{{ש}} זְכֹר לָהֶם בְּרִיתְךָ, וְהִנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדֶיךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו מה}}{{ש}} וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃{{ממס|יחזקאל טז ס}}{{ש}} אַל תְּחַלֵּל בְּרִיתֶךָ, וּמוֹצָא שְׂפָתֶיךָ אַל תְּשַׁנֶּה׃{{ממס|תהלים פט לה}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃{{ממס|ירמיהו יד כא}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:איתן למד דעת|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{סליחות|סיום|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פזמון=עה|פזמון={{:רועה ישראל האזינה|נוסח=מערבי}}|מספר חטאנו=עו|חטאנו={{#בלי קטע:גדול עווני|יו"כ}}|מספר תחינה=עז|תחינה={{:מלך מלכים רם על רמים|נוסח=מערבי}}}} 9c4wuzbwfx4zufbzut9int0zyb17fjk 0 1733345 3077424 3076837 2026-08-19T18:49:05Z Yack67 27395 3077424 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קט|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===(לט.) סליחה=== {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֵנוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב ז יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לח.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===(מג.)=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מה.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֱלֹהִים שִׁמְעָה תְּפִלָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נד ד}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אין בלתך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מו.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃{{ממס|מ"א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים׃{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קטו א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אורך ואמיתך שלח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מט.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נ.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קי. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים [כֵּן] תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזוז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{#בלי קטע:אני עבדך בן אמתך|ערב ר"ה}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיא. פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}}{{הור2|באמשטרדם הקהל חוזר על כל הבית הראשון גם אחר שהש"ץ אומר הבתים הראשון והשני, וכן להלן בפזמון {{צ|[[#(נה.) זכור ברית|זכור ברית]]}}.}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}}{{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קיב. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קיב. חטאנו}} {{:אל אלהים אצעקה במילולי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>(נה.) זכור ברית</h3> {{ארון|פ}}{{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===(נז.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}}{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|עשי"ת=כן}} qpw00wewhfqelfjj83shnurcvmtwdss 3077426 3077424 2026-08-19T18:54:27Z Yack67 27395 /* קדיש שלם */ 3077426 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קט|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===(לט.) סליחה=== {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֵנוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב ז יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לח.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===(מג.)=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מה.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֱלֹהִים שִׁמְעָה תְּפִלָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נד ד}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אין בלתך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מו.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃{{ממס|מ"א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים׃{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קטו א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אורך ואמיתך שלח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מט.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נ.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קי. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים [כֵּן] תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזוז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{#בלי קטע:אני עבדך בן אמתך|ערב ר"ה}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיא. פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}}{{הור2|באמשטרדם הקהל חוזר על כל הבית הראשון גם אחר שהש"ץ אומר הבתים הראשון והשני, וכן להלן בפזמון {{צ|[[#(נה.) זכור ברית|זכור ברית]]}}.}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}}{{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קיב. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קיב. חטאנו}} {{:אל אלהים אצעקה במילולי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>(נה.) זכור ברית</h3> {{ארון|פ}}{{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===(נז.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}}}}}{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|עשי"ת=כן}} 5a4bnsu275ombdfy5rncd5fsqskhq3l 3077429 3077426 2026-08-19T19:03:10Z Yack67 27395 /* קדיש שלם */ 3077429 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קט|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===(לט.) סליחה=== {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֵנוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב ז יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לח.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===(מג.)=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מה.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֱלֹהִים שִׁמְעָה תְּפִלָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נד ד}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אין בלתך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מו.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃{{ממס|מ"א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים׃{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קטו א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אורך ואמיתך שלח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מט.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נ.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קי. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים [כֵּן] תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזוז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{#בלי קטע:אני עבדך בן אמתך|ערב ר"ה}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיא. פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}}{{הור2|באמשטרדם הקהל חוזר על כל הבית הראשון גם אחר שהש"ץ אומר הבתים הראשון והשני, וכן להלן בפזמון {{צ|[[#(נה.) זכור ברית|זכור ברית]]}}.}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}}{{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קיב. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קיב. חטאנו}} {{:אל אלהים אצעקה במילולי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>(נה.) זכור ברית</h3> {{ארון|פ}}{{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===(נז.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{מר|{{ק|וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}}}}}{{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|עשי"ת=כן}} kz6zk6vwf1qbj2g92zxa592k8w263rx 3077442 3077429 2026-08-19T19:52:03Z Yack67 27395 /* קדיש שלם */ 3077442 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קט|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===(לט.) סליחה=== {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֵנוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב ז יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לח.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===(מג.)=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מה.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֱלֹהִים שִׁמְעָה תְּפִלָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נד ד}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אין בלתך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מו.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃{{ממס|מ"א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים׃{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קטו א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אורך ואמיתך שלח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מט.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נ.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קי. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים [כֵּן] תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזוז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{#בלי קטע:אני עבדך בן אמתך|ערב ר"ה}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיא. פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}}{{הור2|באמשטרדם הקהל חוזר על כל הבית הראשון גם אחר שהש"ץ אומר הבתים הראשון והשני, וכן להלן בפזמון {{צ|[[#(נה.) זכור ברית|זכור ברית]]}}.}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}}{{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קיב. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קיב. חטאנו}} {{:אל אלהים אצעקה במילולי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>(נה.) זכור ברית</h3> {{ארון|פ}}{{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===(נז.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=אולי|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} bnxtryvbcghuvd1hpk27pz1dpgfwujx 3077445 3077442 2026-08-19T20:05:38Z Yack67 27395 /* קדיש שלם */ 3077445 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קט|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===(לט.) סליחה=== {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֵנוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב ז יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(לח.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===(מג.)=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מה.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֱלֹהִים שִׁמְעָה תְּפִלָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נד ד}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אין בלתך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מו.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃{{ממס|מ"א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים׃{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קטו א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אורך ואמיתך שלח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(מט.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נ.) עקידה (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קי. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים [כֵּן] תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזוז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===(נב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{#בלי קטע:אני עבדך בן אמתך|ערב ר"ה}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיא. פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}}|{{הור|במץ אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}}{{הור2|באמשטרדם הקהל חוזר על כל הבית הראשון גם אחר שהש"ץ אומר הבתים הראשון והשני, וכן להלן בפזמון {{צ|[[#(נה.) זכור ברית|זכור ברית]]}}.}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}}{{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קיב. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קיב. חטאנו}} {{:אל אלהים אצעקה במילולי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>(נה.) זכור ברית</h3> {{ארון|פ}}{{הור2|בפרנקפורט וק"ק אומר הש"ץ בער"ה ועיו"כ {{צ|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} גם אחר בית {{צ|אבדנו}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}}{{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===(נז.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} 58nqtqvsvjj7zowcir4ktc0t7twazca 0 1733346 3077421 3076816 2026-08-19T18:47:37Z Yack67 27395 3077421 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=עח|פתיחה={{:עם ה' חזקו ונתחזקה|נוסח=מערבי}}}} ===עט. סליחה=== {{:אם אמרי אשכחה מרי שיחי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פ. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ׃{{ממס|איוב ז יח}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׃{{ממס|תהלים נא יט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנוש עד דכא תשב|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פא. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג כב}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנַפְשׁנוּ נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ד}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אריה ביער דמיתי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פב. שלמונית=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ בֹּשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים אֱלֹהֵינוּ פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|עזרא ט ו}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח, יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עד א}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃{{ממס|תהלים קכט ג}}{{ש}} חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ, הֶעֱוִינוּ וְהִרְשָׁעְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו ו}}{{ש}} קָרָאתִי שִׁמְךָ יְיָ מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת׃{{ממס|איכה ג נה}}{{ש}} וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו׃{{ממס|תהלים קל ח}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃{{ממס|תהלים צד א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמרנו נגזרנו לנו|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פג. שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃ יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ׃{{ממס|ישעיהו נה#נה ו|ישעיהו נה ו-ז}}{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ, תִּכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ׃{{ממס|תהלים פה ה}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃{{ממס|תהלים קכו ד}}{{ש}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים צ יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אקרא אל אלהים קולי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פד. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ג}}{{ש}} יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, בֹּקֶר נַעֲרָךְ לְךָ וּנְצַפֶּה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ד}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפֵּנוּ מִנְחַת עָרֶב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמא ב}}{{ש}} עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם נָשִׂיחָה וְנֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נה יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל הר המור|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{סליחות|סיום|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פזמון=פה|פזמון={{:באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|נוסח=מערבי}}|מספר חטאנו=פו|חטאנו={{:אשמרה אליך עוזי|נוסח=מערבי}}|מספר תחינה=פז|תחינה={{:שבת הכסא אשר למעלה מנושא|נוסח=מערבי}}}} slnboi1ppg0ndjznbscs6ifib3oy40p 0 1733347 3077422 3073900 2026-08-19T18:48:11Z Yack67 27395 3077422 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=פח|פתיחה={{:שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|נוסח=מערבי}}}} ===פט. סליחה=== {{:איך אוכל לבוא עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===צ. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃{{ממס|ישעיהו כו ח}}{{ש}} קַוֵּה אֶל יְיָ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל יְיָ׃{{ממס|תהלים כז יד}}{{ש}} מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד#יד ח|ירמיהו יד ח-ט}}{{ש}} לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים י א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך מקוה ישראל|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===צא. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} קָרָאתִי שִׁמְךָ יְיָ מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת׃{{ממס|איכה ג נה}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְיָ, כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ה יג}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אבדו חכמי גזית|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===צב. שלמונית=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שׁוּבוּ שׁוּבוּ אָמַרְתָּ לָּנוּ, וּעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ׃{{ש}} תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים צ ג}}{{ש}} שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם, הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|ירמיהו ג כב}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|לפני=מתוך|במדבר י לו}}{{ש}} שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תשוב תרחמנו שוב שביתנו|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===צג. שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח, וְאַל תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|איכה ה כ}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים מד כז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אתה חלקי וצור לבבי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===צד. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח, יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עד א}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃{{ממס|תהלים מד כה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אם אפס|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{סליחות|סיום|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פזמון=צה|פזמון={{:שחר קמתי להודות|נוסח=מערבי}}|מספר חטאנו=צו|חטאנו={{:אודה עלי פשעי|נוסח=מערבי}}|מספר תחינה=צז|תחינה={{:שערי שמים בלולי אש ומים|נוסח=מערבי}}}} 9u377wzzj9i6qryofncdcnhxft68xhb 0 1733353 3077423 3073884 2026-08-19T18:48:29Z Yack67 27395 3077423 wikitext text/x-wiki {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=צח|פתיחה={{:אז טרם נמתחו|נוסח=מערבי}}}} ===צט. סליחה=== {{:אנוש במה יצדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ק. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשֵׁנוּ נִשָּׂא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה א}}{{ש}} אֵלֶיךָ נָשָׂאנוּ אֶת עֵינֵינוּ, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכג א}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} עֶזְרֵנוּ מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפס הוד כבודה|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קא. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ש}} כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ, יִמְחַץ וְיָדָו תִּרְפֶּינָה׃{{ממס|איוב ה יח}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא, וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃ יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג#לג כא|תהלים לג כא-כב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:איככה אפצה פה|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קב. שלמונית=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים [כֵּן] תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קג. שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי אל נקשר בשמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קד. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ב כד}}{{ש}} טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃{{ממס|תהלים קיא ה}}{{ש}} נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס, מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה׃{{ממס|תהלים ס ו}}{{ש}} זְכֹר לָהֶם בְּרִיתְךָ, וְהִנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדֶיךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו מה}}{{ש}} וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃{{ממס|יחזקאל טז ס}}{{ש}} אַל תְּחַלֵּל בְּרִיתֶךָ, וּמוֹצָא שְׂפָתֶיךָ אַל תְּשַׁנֶּה׃{{ממס|תהלים פט לה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אז בהר מור|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{סליחות|סיום|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פזמון=קה|פזמון={{:כי הנה כחומר|נוסח=מערבי}}|מספר חטאנו=קו|חטאנו={{#קטע:אוילים מדרך פשעם|שלם 1}} {{הור2|למנהג פרנקפורט מסיימים כאן והשאר אומרים בתענית אסתר.}} {{#קטע:אוילים מדרך פשעם|דילוג פרנקפורט}}|תא שמע|מספר תא שמע=קז|תא שמע={{:תא שמע מרא דעלמא}}|מספר תחינה=קח|תחינה={{:ה' שומרי לביתך נאוה|נוסח=מערבי}}}} l7007ofksmcy15r78hujqwe7mi4lctd 0 1735065 3077467 3077338 2026-08-20T03:02:14Z Roxette5 5159 3077467 wikitext text/x-wiki ===מעלות וסגולות ארץ ישראל=== שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה ראויה להתכבד על שולחן מלכים 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש ג"כ אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת ג"כ אחר לעכב הס"א שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפ' ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אח"כ כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין, ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועת הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל: '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וז"ל: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח א' גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן''', ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל, ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגד"ון''' (ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גי' {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא צדיק דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער לה' צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}. ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני ה' אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה הא' של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע א' בעת החורבן, אמנם ע"י התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל והוא בגלות שומרון הם היוד השבטים - כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד א' וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה, ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך א' מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם, ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר: וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין ע"י לבוש החיצון מכל שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם, וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה ולא מצד הטומאה; רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת חופאה קלישא כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה: '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים ע' אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל הע' יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל ע' ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד הנוגה כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות ושוכן בארץ ישראל בסוד 'סתר המדרגה' הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה: והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה היו האומות שולטות בארץ נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל וישראל נמסרין אחת קידם כגון סנחריב וכיוצא עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר עכ"ד משכנם שם אינו קבוע דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא ולא הרגיעה שם לילי"ת וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד. וקב"ה עבד דלא תשלוט שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונס לא היה צריך דבר שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל: מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}} והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש: והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה אמנם בהיות ישראל על מכונם אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות: והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות אלא כבוד ה' המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים מאי איכא למימר שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}. וי"ל שזו שליטת שרם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו, ואותה העבודה שהם עושים מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר: ודע כי תחלת המציאות אחר התגברו החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור. נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה ועמדה שכינה בעליונים וזולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת על ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה נראה מתוך הסנה דהיינו הקוצים להראות סוד התלבשות - '''לַב"ת א"ש''' - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יי סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם ({{צ|עמו אנכי בצרה}}). * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו בשלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}} - כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם, כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך עגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל וזהו גלות השכינה החלטי לא צער שתצטער היא מכאב הבן אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה: וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה ופי' יחרב בבית ראשון כי יחרב הוא כמו חרבו המים שאינו יבשות אלא נגיבות אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת: ויבש בבית שני כי יבש היינו שנתייבש מכל וכל שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא לע' שרים בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חדש שע"י הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה ק"ב ישן וק"ב חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה הוא יורד לעלמא דחרוב - סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל. ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת כיון שנסתם שער השפע אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא ועכ"ז יש לו שכר טוב וע"ז נאמר {{צ|שישו אתה משוש וגו}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא. וזהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וז"ל: א"ר יוחנן {{צ|טוב פת חרבה}} {{ממ|משלי|יז|א}} זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. {{צ|מבית מלא זבחי ריב}} - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות. {{ש}} הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא כד"א {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}} אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי ירח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה. ועד(?) הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין. וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד לזה היה להם שפעה בכל יום כנודע אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}}. 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע בה (קודם) עתה בזמן הגלות: ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק וספיחו ספחים שהוא השחים הוא יותר מתמעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו [כן??] כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם עח ידי החיבור הזה הוא ביטל הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא חיוון בישין ודובין דאכלין ענא שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}} ועסק התורה יקרא הקלע , והחרב והרומח והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}} והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} {{ממ|ישעיה|מ|ו}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת ב' יביש'. ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת ע' שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת אימא דערב רב, וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם ע' ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה וצדה מבפנים היא טהורה כקליפת האילן. שצדו מבחוץ הוא פגום וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור כל ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר ומיד נתגרשו משם ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה. ומגרשה כל זר מתוכה ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעלות החיצונות הזאת שהוא בעת החורבן עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני וכל מקום דשן ושמן נקמט ונתכווץ וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה ואפילו שזורעין בטרשין שבה כמאן דליתא דמי: והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם אבל לא שתשלוט הקליפה. ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ לא שגושמו בארץ שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש וחזרו להם ונסתמה הפרצה וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש: ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל כי ימשיך אור רוחני אויר ארץ ישראל הטהור שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת חכמה וענין זה תלוי בקדושת הארץ: והיינו שפי' בזוהר לך לך שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירדו לעומקן ובארץ ישראל לא השיג עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כשרז"ל ושם תשיג שליטת הארץ וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא שנאמר {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}} {{ממ|משלי|כב|ג}}. והנה ולזה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה שנתן רשות להתפשט אבל לא כולם אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא 'נוקבא דתהומא רבא' כמ"ש. והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ שם הקליפות נאחזות והן כעין קליפת האגוז שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש והקליפה נאחזת מבחוץ דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם: לצד צפונה הוא פתוח שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}} והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}} ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם וכל הנדחה דרך אותו נקב הוא ידחה ועל אותו נקב התפלל דוד "ואל תאטר עלי באר פיה" (תהילים סט טז) שח"ו כשיראה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות נוח לו שלא נברא כי הם שולטות עליו כשכיר יומו ועל נקב זה נאמר "ובאר צרה נכריה" (משלי כג כז) ועליו נאמר "אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס בל יתמכו בו" (משלי כח יז) והיינו גיהנם רוחני ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה וע"ז הנקב נאמר "מצפון תפתח הרעה" (ירמיהו א יד) שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה: והנה עתה תבין שבזה הפסוק "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כח יז) כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של עשר קדושות ואחר כך סובב עזרות ולשכות ואחר כך סובב הר הבית ואחר כך סובב ירושלם ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן ע' שרים. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל. ובירושלם מדרגו' קדושה יותר. והר הבית יותר כמשרז"ל עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל ואפילו עתה בגלות מ"מ "עיני ה' אלהיך בה" (דברים יא יב) וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפ' שמות וז"ל "ברח דודי ודמה לך לצבי וגו' אין חיה בעולם עושה כמו הצבי 'או כעופר האיילים בזמן שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו כך אמר ישראל רבש"ע אם אנו גורמים שתסתלק מביננו. יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח עכ"ל והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה. מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עה"ק כדי להשפיע בה תמיד וזהו סוד הפסוק "עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה.." (שם) וצריך להבין למה אמר דווקא 'עיני', הל"ל 'ה' אלהיך' בלבד ולמה מדייק דווקא עיני ולא תואר אחר. הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה ולא בעצם קדושתה כי היא מסתלקת תמיד למעלה אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים ולכן נקרא ארץ הצבי שהיא דומה ל'צבי: ועתה ישפוט המעיין בשכלו כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות "תאטר עלי באר פיה" (תהילים סט טז) כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר עד שהוצרך הנביא לבשרם 'ואני בתוך הגולה' (יחזקאל א א) בעמקי הקליפות וכמה יצא לבם באומרם איה תעלנה תפלותינו איה יתקשר הבל פה תורתינו עד שנתבשרו ואמר 'נפתחו השמים ואראה מראות אלהים' (שם) ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על (חוץ לארץ) [ארץ ישראל] ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם: האמנם דרך רדתה היא כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל אמנם דרך פרצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת א"כ נתבלבלו כל המעלות ח"ו: אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנז"ל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות כאמרו "למענכם שלחתי בבלה" (ישעיה מג יד) ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו שכינה עמו כמ"ש "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" (דברים ל ד) וגומר משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד: אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחו"ל ואל אותו הגבול ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם והיינו נפתחו השמים שהיו נגידים לגולה ואראה מראות אלהים היא השכינה שירדה שם והיינו דרך ירידתה וא"ת א"כ לפי דברי אלה ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו, כבר פירשו רז"ל ואמרו אינו דומה פולטתו בחיק אמו וגו'. ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל: הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי , אלא כדפרישית בסוד פתח היכל לבנת הספיר קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש ובק"ק שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק "כי בנה יי ציון נראה" (תהילים קב יז) בכבודו ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת ב'נה י'י צ'יון הוא צב"י כי את ציון בנה י' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ מדריגות הקדושה בלי לבוש ובארץ ישראל בלי לבוש: ואז ממש שוכנים באויר הטהור: אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה שעל זה נאמר "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיה מב ח): א"כ היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו. להיות בניה עזובים שם באויר הטמא, אי אפשר אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד 'מלכותו בכל משלה' (תהילים ק"ג י"ט). דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם: והיינו דקאמר יחזקאל "ואני בתוך הגולה" (יחזקאל א א) לא עצמותה ממש אלא ניצוץ אורה לפי' נפתחו השמים ואראה מראות אלהים מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל שאותם המחיצות הם "רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו" (יחזקאל א ד): והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל ואין בארץ ישראל רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת, אלא גבוליה 'נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל' (שם), לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ סובב ענן גדול ואש מתלקחת וחוצה להם רוח סערה: שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל וכן פי' ישעיה "בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה'" (ישעיה ו א) ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל דהיינו שאמר יחזקאל 'ואראה והנה רוח סערה' (יחזקאל א ד) וגומר. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל ועליו 'נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה': והנה המת בארץ ישראל פולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה ואם רעה תתגרש ואם טובה תתקבל והרשעים צריכים להנער ממנה אמנם בחוץ לארץ הוא להפך כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ: והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל שהם ג' קליפות ויכנסו בתוכם וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר "והנה רו"ח רע"ש א"ש" ג' קליפות ואח"כ "קול דממה דקה" (שם יב) שהוא המוח מפני שהיה בחו"ל וכן יחזקאל אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד אל הקול: והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת "שמוני נוטרה" (ש"הש א ו) את הקליפות שהם הכרמים והשרים. ו"כרמי שלי" (שם) של ארץ ישראל ועם קדוש לא נטרתי. וזהו רמז הפסוק "כי כרם ה' צ'באות ב'ית ישראל" (ישעיה ה ז) ר"ת צב"י. להורות שארץ ישראל וישראל נקראים כרם של הקב"ה וז"ש 'כרמי שלי לא נטרתי'. ואין יחוד כלל, כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות כל הספירות הם בלתי שלימות כי אין אור הא"ס מתגלה בהם. בתוספת האור יותר על כדי חיותם כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה שהם הכסא שלו בייחודם והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות: ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה ואין בה אור כלל ע"י היחוד: אמנם נמשך אליה ע"י תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפי' בזוהר בפסוק "אם בחקתי" (ויקרא כו ג) וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות שאפילו שחרב מקדשנו לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר ואח"כ תכף נסעה ואלו הגוים יושבי הארץ אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה : והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה כי ביום יסתם נקבא דתהומא רבא ו"תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'" (תהילים קד כב) אז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז 'בו תרמוש כל חיתו יער' ויתפשטו החיצונים בעולם וכל העולם טועמים טעם מיתה והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות הנה הקליפה הנקראת אש מתלקחת. יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם והם מחלקים העולם לע' חלקים ע' גבולי האומות כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל כאמרו "יצב גבלת עמים" (דברים לב ח) והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה שהיא שורש לשריהם כנודע נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש נפשות לבד נפש הבהמות מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים ונותנים ומשפיעים להם והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה' דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל , ומהם פריצי ישראל והכל מצדינו שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היו החיצוניות נכנסת שם : ונחזור למה שפירשנו שע' שרים הם סביבות ירושלם ובזה תבין הפסוק "זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה" (יחזקאל ה ה) והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בג"ע הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא העור כנודע ועל גבי העור הם הקליפין וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה וזהו ענין 'זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות' (שם) כי מלכות דעשיה הנקרא ירושלם סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר , וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעית הקרקע הוא ג"ע הארץ והוא חומר זך מאד וקדוש וסביבותיו הוא הארץ הזאת חומרים מאד ששם שליטת הקליפות ובה שמרו הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם והוא תכלית בירור העכירות: כי כמו שג"ע הארץ הוא תכלית הגסות והעכירות של העולמות וההיכלות העליונות דקדושה: כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים והרשעים גוברים בו בסוד "יש הבל אשר נעשה על הארץ" (קהלת ח יד). הארץ דווקא שהיא ארץ הזאת: והנה צריך לדקדק היאך הם עשרה רקיעים והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים והענין זה הוא כמו שבעה היכלות שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד והב' אחרונות גם כן נחשבות כאחת דהיינו כתר חכמה בינה הוא היכל קדש קדשים ואח"כ הם חמשה היכלות שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד. ויסוד והמלכות הוא היכל לבנת הספיר הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש והוא כתר של מלכות דעשיה והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא גלגל יומי ואין בו כוכבים כלל והוא חכמה של מלכות דעשיה, וזהו סוד "כולם בחכמה עשיתה" (תהילים קד כד) בבינה . ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל, והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות. שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י'ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק "ונוצצים כעין נחשת קלל" (יחזקאל א ז). כי נוצצים הוא לשון ניצוצות כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות: ואח"כ העודפים על הנרות מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק "נר ה'" (משלי כ כז) ממה שנעשה נרו לפני ה' הוא גם כן נר לנשמת אדם: וזהו ג"כ "בהלו נרו עלי ראשי" (איוב כט ג) שארז"ל ש'נר דולק על ראשו במעי אמו הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא בינה דמלכות דעשיה. ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים כוכבים גם ניצוצות הגבורות שנקרא מזלות. כנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא רקיע שבו חמה ולבנה שהם זעיר ונוקביה וכוכבים ומזלות כנזכר והם י"ב מזלות טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות ונקראים קדש הקדשים. והשבעה רקיעים תחתיהם שם ז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה. חג"ת נהי"ם שבהם ז' כוכבי לכת שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע. והשנים תחתונים נחשבים ג"כ לאחד ובאלו הז' רקיעים הם נשמות ע' אומות י' אומות תחת כל כוכב והי"ב מזלות משפיעים להם ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו ותחת גלגל הלבנה. אחרון שבכולם יש רקיע חלק שאינו משמש כלום ושם נשמות השדים ורוחין ולילין איש כפי מצבו וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא תבל. ויש להם מדריגות בד' יסודות אש רוח מים עפר כי יש מהם מאש. ויש מרוח ונקרא רוחין ויש במים ובעפר ונקרא שדים ומזיקים ועל כל כת יש עליה ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם עד מקום הקדושה שבז' רקיעים "כי גבוה מעל גבוה שומר" (קהלת ה ז) עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים ומשם "עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת י כ): o803vq3hvxofutj64g8ig43l3j3ajnr 0 1736270 3077523 3022790 2026-08-20T10:48:48Z Yack67 27395 3077523 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''; '''שמואל'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אֲ}}נַחְנוּ אָשַׁמְנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|בְּ}}כָל־יוֹם הִרְבִּינוּ עֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גָּ}}בְרוּ עֲוֹנֵינוּ וְעָלוּ עַד־רְקִיעִים | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|דַּ}}לֹּונוּ מְאֹד מִמַּעַשׂ וּמִצֶּדֶק גְּרוּעִים:}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הֵ}}ן לְךָ עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|וְ}}הִנֵּה פָנֶיךָ בָּאנוּ לְחַלּוֹת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זָ}}כְרֵנוּ לַחַיִּים רַב הָעֲלִילוֹת | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|חָ}}נֵּנוּ וַעֲנֵנוּ שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת:}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ט}}וֹב כֹּל חָסַרְנוּ וַנְּהִי זְנוּחִים | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|יְ}}שִׁיבָתֵנוּ בָדָד וְאָנוּ חוּץ נִדָּחִים}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כִּ}}י עַל־רַחֲמֶיךָ אָנוּ בְטוּחִים | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|לִ}}סְלִיחוֹתֶיךָ מְקַוִּים וְעָדֶיךָ בוֹרְחִים:}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מָ}}עֲדוּ אֵבָרֵינוּ וְנַפְשֵׁנוּ לֹא נָחָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|נֶ}}גְדְּךָ בְעָמְדֵּנוּ בְּדִין וְתֹוכֵחָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סָ}}לְחָן בְּאָמְרְךָ לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|עַ}}ל־דְּבַר כְּבוֹד־שִׁמְךָ הַמְצִיא־לָנוּ סְלִיחָה:}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פְּ}}שָׁעֵינוּ עָצְמוּ וְרַבּוּ מִלִּמְנוֹת | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|צֹ}}ועֵק בַּפֶּרֶץ אַיִן וּמַקְרִיב קָרְבָּנוֹת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|קָ}}רַבְנוּ לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹת וּתְחִנּוֹת | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ זְכוֹר שׁוֹכֵן מְעוֹנוֹת:}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|שִׁ}}מְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}יַעֲמֹד לָנוּ בְּעֵת צָרָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|תִּ}}כְתְּבֵנוּ לַחַיִּים וְתוֹצִיא דִינֵנוּ לְאוֹרָה | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|תְּ}}בַשְּׂרֵנוּ סְלִיחָה מְצֹא כַפָּרָה:}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן בקול:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׂ}}בַּרְנוּ לִישׁוּעָתְךָ צוּר עוֹלָמִים | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קו"ח:}}{{רווח}}}}{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בַּעַל הָרַחֲמִים}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|וּ}}תְקַבֵּל שַׁוְעָתֵנוּ מִשְּׁמֵי מְרוֹמִים | {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=|{{רווח|10}}}}{{סי|אֵל}} מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}{{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> sdbwjtm8t5kchba5axeglcve1t8hby4 0 1736271 3077542 3077118 2026-08-20T11:23:49Z Yack67 27395 3077542 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''; '''ארון חזק'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אֶ}}ל עֲבָדֶיךָ הִמָּצֵא קוֹנָם | {{סי|בַּ}}קֵּשׁ פָּנֶיךָ שָׂמוּ אִיקוֹנָם}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גַּ}}ל אׇזְנַיִם לְשֶׁוַע צְקוּנָם | {{סי|דִּ}}בּוּרָם צָרֵף כְּזִבְחֵי תִקּוּנָם}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הַ}}ר הַמּוֹר וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה | {{סי|וִ}}עֲדוּ דַעְתָּם וְרוּחָם לְכוֹנְנָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זְ}}בוּל תִּפְאֶרֶת הֵיכַל הַשְּׁכִינָה | {{סי|חִ}}נּוּן וּבַקָּשָׁה לְמוּלוֹ לְהָכִינָה}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ט}}וּב טַעַם תְּפִלָּתָם עוֹתֶרֶת | {{סי|יִ}}תְרוֹן הַכְשֵׁר בָּסִיס וְכוֹתֶרֶת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כְּ}}עוֹלַת הַתָּמִיד וּמִרְקַחַת הַמִּקְטֶרֶת | {{סי|לְ}}פָנֶיךָ תֶּעֱרַב וּתְהֵא מְעֻטֶּרֶת}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}נְהַג מְלָכִים תִּקְרֹבֶת הַנִּתְשֶׁרֶת | {{סי|נִ}}קַּחַת וּמִתְקַבֶּלֶת מִיַּד הַמְּשָׁרֵת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סֵ}}דֶר שְׁפִיכַת תְּפִלָּה מְיֻשֶּׁרֶת | {{סי|עַ}}צְמְךָ בִּכְבוֹדְךָ תְּקַבְּלָהּ מְאֻשֶּׁרֶת}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פְּ}}גִיעַת שִׁירַיִם תְּחִנַּת עַנְוְתָנוּת | {{סי|צָ}}רֵף לַעֲבֹודַת הַיֹּום בְּכַהֲנוּת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|קְ}}הִלַּת יַעֲקֹב עוֹתֶרֶת בְּאׇמָּנוּת | {{סי|רְ}}צוֹת דַּעְתְּךָ לְמִדַּת רַחֲמָנוּת}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|שְׁ}}תִיַּת עוֹלָם תֵּל תַּלְפִּיּוֹת | {{סי|תִּ}}קּוּנוֹ וְשִׁכְלוּלוֹ עֵינֵינוּ צוֹפִיּוֹת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אֲרוֹן}} הַקֹּדֶשׁ וּכְלֵי הָאָמְנִיּוֹת | {{סי|חִ}}בָּתָם {{סי|זְ}}כוֹר כְּשָׁנִים {{סי|קַ}}דְמוֹנִיּוֹת.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:סליחות ליום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> 9ghkmxs4qecxieea9lhjbr1kfx0q1pa 3077543 3077542 2026-08-20T11:26:12Z Yack67 27395 3077543 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''; '''ארון חזק'''}}<includeonly> אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ</includeonly> {{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=<table> <tr><td>{{ממורכז|{{הור|חזן:}}}}</td><td>{{ממורכז|{{הור|קהל:}}}}</td></tr> }}{{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אֶ}}ל עֲבָדֶיךָ הִמָּצֵא קוֹנָם | {{סי|בַּ}}קֵּשׁ פָּנֶיךָ שָׂמוּ אִיקוֹנָם}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|גַּ}}ל אׇזְנַיִם לְשֶׁוַע צְקוּנָם | {{סי|דִּ}}בּוּרָם צָרֵף כְּזִבְחֵי תִקּוּנָם}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|הַ}}ר הַמּוֹר וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה | {{סי|וִ}}עֲדוּ דַעְתָּם וְרוּחָם לְכוֹנְנָה}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|זְ}}בוּל תִּפְאֶרֶת הֵיכַל הַשְּׁכִינָה | {{סי|חִ}}נּוּן וּבַקָּשָׁה לְמוּלוֹ לְהָכִינָה}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|ט}}וּב טַעַם תְּפִלָּתָם עוֹתֶרֶת | {{סי|יִ}}תְרוֹן הַכְשֵׁר בָּסִיס וְכוֹתֶרֶת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|כְּ}}עוֹלַת הַתָּמִיד וּמִרְקַחַת הַמִּקְטֶרֶת | {{סי|לְ}}פָנֶיךָ תֶּעֱרַב וּתְהֵא מְעֻטֶּרֶת}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|מִ}}נְהַג מְלָכִים תִּקְרֹבֶת הַנִּתְשֶׁרֶת | {{סי|נִ}}קַּחַת וּמִתְקַבֶּלֶת מִיַּד הַמְּשָׁרֵת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|סֵ}}דֶר שְׁפִיכַת תְּפִלָּה מְיֻשֶּׁרֶת | {{סי|עַ}}צְמְךָ בִּכְבוֹדְךָ תְּקַבְּלָהּ מְאֻשֶּׁרֶת}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|פְּ}}גִיעַת שִׁירַיִם תְּחִנַּת עַנְוְתָנוּת | {{סי|צָ}}רֵף לַעֲבֹודַת הַיֹּום בְּכַהֲנוּת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|קְ}}הִלַּת יַעֲקֹב עוֹתֶרֶת בְּאׇמָּנוּת | {{סי|רְ}}צוֹת דַּעְתְּךָ לְמִדַּת רַחֲמָנוּת}} {{#בחר:{{{טבלה|}}} | כן = {{פיסקה בטבלה}}}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן בקול:}}}} {{סי|שְׁ}}תִיַּת עוֹלָם תֵּל תַּלְפִּיּוֹת | {{#בחר: {{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קו"ח:}}}} {{סי|תִּ}}קּוּנוֹ וְשִׁכְלוּלוֹ עֵינֵינוּ צוֹפִיּוֹת}} {{טת|טבלה={{{טבלה|}}}|{{סי|אֲרוֹן}} הַקֹּדֶשׁ וּכְלֵי הָאָמְנִיּוֹת | {{סי|חִ}}בָּתָם {{סי|זְ}}כוֹר כְּשָׁנִים {{סי|קַ}}דְמוֹנִיּוֹת.}}{{#בחר:{{{טבלה|}}}|כן=</table>}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:סליחות ליום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> 6l77k6nqnecl70grxj45v2241zcceaw 3 1736471 3077376 2980848 2026-08-19T13:12:37Z Nahum 68 /* שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3077376 wikitext text/x-wiki == ברוך הבא == {{בה}} [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י' בשבט ה'תשפ"ו • 19:15, 28 בינואר 2026 (IST) == [[שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא]] == על מה מבוססת הגהתך בדף [[שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא]]?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:12, 19 באוגוסט 2026 (IDT) ccizcagscb760dknheg8ah6zr3tb8wi 3077384 3077376 2026-08-19T14:26:28Z יוסף חפץ 44598 /* שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא */ תגובה 3077384 wikitext text/x-wiki == ברוך הבא == {{בה}} [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י' בשבט ה'תשפ"ו • 19:15, 28 בינואר 2026 (IST) == [[שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא]] == על מה מבוססת הגהתך בדף [[שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמא]]?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:12, 19 באוגוסט 2026 (IDT) :גרסת פרוייקט השו"ת [[משתמש:יוסף חפץ|יוסף חפץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף חפץ|שיחה]]) 17:26, 19 באוגוסט 2026 (IDT) p1wecisu4kvx6zq71c8grsxjc3wyzix 2 1738967 3077396 3024437 2026-08-19T17:28:04Z מו יו הו 37729 3077396 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ"ז}} ==חלק א== ==כל השנה== ===בקשות=== * [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] * [[לך אלי תשוקתי]] * [[כל ברואי מעלה ומטה]] * [[אדון עולם]] * [[שמע קולי]] * [[קמתי להלל]] * [[אלהי אל תדינני כמעלי]] * [[אם אפס]] * [[אדני נגדך כל תאותי]] * [[המבדיל בין קדש לחול]] * [[בת אהובת אל קמה בשחר]] * [[אשתחוה אפים ארצה]] * [[ה' יום לך אערוך תחינה]] * [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] * [[שופט כל הארץ]] * [[שחר אבקשך]] * [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] * תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו * ליל שבת: [[יגדל]] * שחרית של שבת (פתיחה לפסוד"ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא * מוצאי שבת: [[אליהו הנביא]] ==שבת זכור== * [[אדון חסדך בל יחדל]] ==פסח== * מדכר עבדכון (טל) * שנת רצון שנת רחמים * [[שנת אורה שנת ברכה]] ==שבועות== * פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש * רשות לאזהרות יום א': ** אל רוכב שמים בעזרו ** [[אי זה מקום בינה]] ** [[אוחילה לאל]] * אזהרות: [[שמור לבי מענה]] * רשות לאזהרות יום ב': ** אבוא בדתך להתחכמה ** [[אוחילה לאל]] * אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] ==י"ז בתמוז== * [[אנשי אמונה אבדו]] * [[תמהנו מרעות]] * אלהי הרוחות לכל בשר * תוחלת אבותינו * חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי * חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם ==תשעה באב== ===ליל תשעה באב=== * ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים * אלא דמתחדתא * תחת אשר לא שמענו * אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון * בכו עמי וחגרו שק * אני עדה מועדה * איך נחרב ברוב כחשי * שמעו קולי אני זכריה * יום אכפי הכבדתי * עיני עיני ירדה מים * אבכה ואצוח לקהלי * למוצ"ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה * לבי לציון כים יהמה * חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת * בליל זה יבכיון * אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד * כי כלו ביגון חיי * סגולה בה בחרי * למוצ"ש: בליל זה נפקדתי ===שחרית=== * [[אנשי אמונה אבדו]] * [[תמהנו מרעות]] * אייליל הה ליום * אבוי לירח חמישי * אנא אל עליון * איכה ישבה בדד עיר תהלות * איכה יעיב באפו עיר מבצר * חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] ===מנחה=== * חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] * חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי ==סדר שבתות הרחמים== ===לשבת ור"ח והוא שבת ראה=== * אראלי רום ועליה * שנאני מרומים * משאת שיר ותהלה * ישאו ישרים ידיהם למעלה * מאין יבוא עזרי ומאין * נפוגותי וחלתי באהבתך * בקשו אל וחלו פניו * יחיד יחידה יחדי * ישמיעני אלהים בקראי לנגדו * יום שביעי קדשת * יסוד הכל וכל יכול * שובו נא משובת * אדון אשר יציריו יצר * ידיכם צבאות ה' * תבוא לפניך תפלתי * אז משבעים לאומים * נאום עבדך צור * יעלו צור ישראל קדושו * יקר שירים מהודרים * שמחו נא קהל קדש * עם האל קדושו * יה מרום השקיפה * צור עולמים יה ה' ===סיום=== * [[רחמנא אידכר לן]] * [[עשה למען שמך]] ===שופטים=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה * היכל ה' ומקדש הדומו * אליך אלכה * ה' שומר את עמו ישראל * לשמך יהללו עם עני ואביון * שוחר צורך אליו שבת * ישן עד מתי תנומתך * הלל תמלל * מוסד מכיל עולם * בחצות לילה הקמים אמוני * [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] * שנאני אלים * זעירא ורבא קדמך תבנא * בכיסופא אתינא לבית ריבוננא * אמונתך יודיעו * שמע קול עשוקים * איום צוה את עמו * שבת זכור ושמור * התבשרי ענייה * שמע נא לקולות בוטים * עתירתנו תקבל ===כי תצא=== * שעריך לדל עומד נגדך * שלח לנו משיח * יחידה ממסגרות * יחיש פדיון * רנו ושמחו בני יעקב * ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך * אשחר קוני * אשר יסד ארקים * ידידי צור * כבוד וחן יתן ה' * תן זמירות עמי * יום יום יחידתי * ה' שמעה נא את קולנו * אשר נטה שחקים * יעירוני סעיפי * שבח אסדיר * שבח יזכירו עם קודש * ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני * שבת טוב ומבורך לכם * עדי נפשי * ענו עמי סגולת אל * שוכן בגלות * למילה: ענו בהמון שיר כל המוני ===כי תבוא=== * [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] * [[לא בקשתי אל אבטח]] * אספר פלאך נגד עמים * אלהי האלהים בעמדי נגדך * צבא מרום יתנו לך * יקושים מחטא הזרה * עם סגולתך ממך רהו * נדיבים בניבים * עזרי מעם מגני וסתרי * נפשי דרשי צורך וקונך * ה' ה' אל רם * שרפי צבא שחק * אמונתך ואמרתך * הקיצוני עבותות אהבתך * אלהי הצבאות ובעל הפלאות * בשם ה' אדמות ומרומות נקראו * נודה ממציא יש מאין * חנון הנחיל מנוחה מאתו * יהי נא חסדך האל * קהלי זה יפיק רצונכם * אשר אמר במאמרו * לחתן: ענו בשבח ובתהלה * אעלוז אלהי בזכרך ===נצבים=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת * להודות לשמך שחר קמנו * מי עוד שאלתי * משען לכל אביון * יה צרי ניחתו בי * משגיב בכוחו * יה שוכן מעוניך * עמדו פלכים קט * יה רם על שחקים * לשם אל המיוחד * ישן עורה מחמת שכלך * עומדים בני יעקב * ה' שלומך שים עלינו * שדי ממעון שבתך * יקירים ואדירים * שירו לאל ידידים * שמעה אלהים קול רננינו * לעמו ישראל יצו שדי סליחה * ששוני בקול רינה אפציחה * איום ונורא עוטה אורה * זרע הקודש שיחו בשירכם ===תקון סליחות=== * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אנשי אמונה אבדו]] * [[תמהנו מרעות]] * [[אל תעש עמנו כלה]] * [[אשמנו מכל עם]] * [[אראלי מעלה]] * [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] * [[לקדושת שמך]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[אלהים אתה ידעת]] * [[עננו אבינו]] * [[אדון הסליחות]] * [[עשה למען שמך]] * [[דעני לעניי]] * [[למתודה חטאתיו]] * [[ה' מושיב יחידים]] * [[אם אשמנו כתולע האדים]] * [[אתאנו לחלות פניך]] * [[מרנא דבשמיא]] * [[מתרצה ברחמים]] * [[שומר ישראל]] * [[מחי ומסי]] * [[הושיענו למען שמך]] ==חלק ב== ==ראש השנה== ===סליחות=== * ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי * יונה זמיריך הרבי * יחידה לחנות מחנה * ה' לקראתי חסדיך הקרה * יום צעקי מאישון * שדי שוכן רום * שוב דל והלך * נצבה יונה בשערי תחנה * ישראל עם קדש יגל וישמח לבו * אל דמי לכם ילידי איתני * יום לריב תעמוד * מנומם בעת קומם * יוצר רום ונשיה * אנא הושיעה לאום בך נושעה * אל רם ונשא החיש ישועה * ציון גדריך אבנה ועריך * שדי שעה שועת * יודעי תרועה בליל זה * שיר ורון מגרון * בליל ראש השנה * [[המלך ה' רום]] * יום זה למול זה * אל נדרש לשואל * קול שופר ההדור * יום זה באו * באנו לחלותך * שועת עניים באו להלום * שמע עמי אחווך * שדי לדורשו * ה' נגדך כל תאותי רצה נא * אנא זוכר הברית * מלאך שמך בקרבו * עליון עלה על כל רמים * שוכן על ממעל * עקידה: [[יה איום]] * עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה * אלהים לא תבזה * אנא כשלג * על פתחך באה * תפלה לעני יעטוף בלקחו * סלח ורב חסד * זך אערוך לך שיר * שעריך שוקדה * (עקידה:) שערי רצון פתח * אלהים אל דמי לך * שירו לאל שיר חדש * אל ההרים נשאתי עיני * חסדך זכור שדי * ישראל בחירי אל * אלהי ישראל ישעה קול רנני * (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת * שירו לאלהים פליטת * יעלו לאלף ולרבבה * (עקידה:) שומר צאנו ונוקד * חנון פשעינו הדיקם * אם יאמרו אויבי * עם עוברים כבני מרון * שדי גדולתו ברום מושלת * (עקידה:) עת אהבת אוהב * (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה * (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] * (עקידה:) אלהי התעודה * נאלם שופך לבו * אלוה רם במלכותו * ישלח פדות לעם נשבה ==צום גדליה== ===סליחות=== * ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני * שומע לאביונים * [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] * רחמיך שאלתי * [[יעירוני רעיוני]] * שובב בעולמך כמו אורח * [[יה למתי צפנת]] * ישנתי ואעירה * ענני ה' ענני מן המצר * [[יצו האל לדל שואל]] * בליל צאת המועד * חי בכל ממשלתו * ידיכם קודש תשאו * עת שערי רחמים * שלום שלום תקרא * יומם ולילה * חטאנו: שמע קול תחנוננו * [[מחי ומסי]] * שערי רחמים תפתח לרחומים * בערב כפורים שמע קול נעצרים * מכניסי רחמים זכרו במרומים * אנא אל עליון שוכן רום חביון * שחותי לפני כוכבים מונה * שחר אעירה אזמר אשירה * שדי שוב ורצה ===שחרית=== * [[אבלה נפשי וחשך תארי]] * [[תאלת יום ענוי]] * חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי * חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך * חטאנו למנחה: שדי מה תעשה ==שבת שובה== ===סליחות=== * דלתי רחמיך פתח נא לשביך * שינה אזורר * שבנו אליך נערים ושבים * שובו שובו עזבו חטאות * אשר עשה וכל נושא * משתחוים לפני דביר היכלך * סומך לבבנו * ידעו הבנים השובבים * יעזוב רשע נתיבו ויכניע רום לבבו * מלא רחמים מגלה סתומים * היום דרשנוך * שובה שובה שובה * שוב אדם לצור קדם * אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך * יום עמדתי להודות * שלשת ישני חברונה * עומדים בלילות על מצבה * שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו * ימינך נושא עווני פשוטה לקבל תשובה * רופא משובה * עזוב בן אדם עווניך * שמע קולי סלח מעלי * שלום שלום לזרע שלום * אשר לו ים וחרבה * אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו * בשערי רחמיך עדתך נצבה * יחיד נדרש לקוראיו * יעקב חבלי ==יום כיפור== ===סליחות לערבית=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה * על פתחך עם זו קם * דלתי רחמיך * ישעך לעמך שלח נא ממרומך * משתחווים להדרת קודש * בך בטחו אל נורא * אנוש עצל בלבב מר * שוררו ילידי אמוני * ברכי אצולה * הללי אזורה בעוז ===סליחות לאשמורת=== * שקדו עלי דלת * מי יפתח שערי רחמים * [[דלתיך הלילה]] * ענה עמך אלי * יראים מרוב מעלם * יה למלל ביום וליל * תכון תפילתי קטורת לפניך * אל איום שלח פדיום * עבדי זמן אל יד אדונים * יום עירם אעמוד מצדקתי * סגולתי בשובכם * [[ישן אל תרדם]] * מאין יבוא עזרי ומאין * מלא רחמים ונושא עוון * שחקי רום גבהו * ידידי אל ברכוהו * לבי לכה נשוב * אלהי קדם צפון לב חוזה * ביום כפור פשעים * בני ישראל שמחו היום * ישראל עמך שמו במו קדש * צועקה מים חטא וגלי שקר * בעשור לחודש ביום כפור עווני * שירו לעם זה שלום לכם * מאמש עבדיך * חלו נא פני אל בלילכם ===סליחות לשחרית=== * [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] * תפן להקשיב ממעונים * [[אזון שלש עשרה מדות]] * תאחר מיום זכרון חותם קרואה * אשחר תשועתך נוצר חסדים * תהום השוטף על ראשי צפה * חטאנו: אז בסיני הורתנו דברות עשרה * אם אשמתנו גדלה * שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו * רועה ישראל האזינה לקול צאנך * שלח עזרי מקדש אל רועי ===סליחות לנעילה=== * [[ידידיך מאמש]] * מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי * חסדך בל תמש * [[עב קל ממרומיך]] * אשר לו כל תפילה * חרדים לאל צמאו * [[בנשף קדמתי]] * שמעו משמי מעלה ==הושענות== ===יום א=== * למען עמידת סיני * למען אדיר באדירים * ענה אומני חוקת נסוכה * למענך אל שוכן עליה * אנא אל אחד ושמו אחד ===יום ב=== * למען אב ידעך בין מנאצים * ענה אוחזי ארבעה מינים * אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים ===יום ג=== * למען תקיף אלהי קדם מעונה * ענה תאבי ישעך שוכן שחקים * מארוד וארפד ואכד * אנא האל הנקדש בקדושות שלשה ===יום ד=== * למען אב עקד בן * ענה איומה אמרתך לוקחת * אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה ===יום ה=== * אנא המיחד לכבודו שמות חמשה ===יום ו=== * אנא הבורא עולמו בימים ששה ===יום ז=== * למענך תקיף אלהי קדם מעונה * ענה אתויים בשמך רצים * אנא המקדים לעולם דברים שבעה * תענה אמונים * קול מבשר: אמרו לנמהרי לב חזקו ==שמיני עצרת== * מדכר עבדכון (גשם) ==שמחת תורה== ===פיוטים=== * אלהי קדם הדר במעונה * פצחו רון ותהלה * קום ועלה משה * איה גביר * על משה ארגז * על משה גביר כל המוני * לבי ליוכבד * בשאר שמחות * ידידים זכרו * אל עליון ונורא * בא"י [[אשר בגלל אבות]] * שמחו בשמחת תורת משה * שמחו בשמחת תורה כי היא אורה * שמחו נא שמחו נא * יום שמחה יום שמחה * שדי אל מה נורא * זה אלי זה אלי * אלוה נאמן בברית * שמו לעד לי מסעד * אחו פלא תמים דעה * מפי אל… אלוה חי וגם קיים * ה' לי ה' לי * ענו שירים ומהללים * קול מבשר… אמרו לנמהרי לב * רשות לתרגום מעונה * רשות לתרגום ויעל * אחרת לויעל (מרשות האל) ==עשרה בטבת== ===סליחות=== * אז בעזבי מקרא דת * אבותינו בשלוותם * חטאנו: אריה עלה מסובכו * חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום ==צום אסתר== ===סליחות=== * אז בגורי בצל מלכי פרס * תלאותי ביום צומי אספרה * אזכור מעלליך בכל פעלתם * חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש * חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי ==שירים== ===פסח=== * שלמים נכנסו תחתם שבחים * ארומם יה אדוני האדונים * אברך שם כבוד שוכן מעונים * שמנים מבשמי שיר רקוחים * שיר אענה היום לאל שמים * שמחו ועלצו כל בני אפרים * תמים דעים נחה עמך * במיטב שיר ענו היום בשמחה * בידך כוס קחה ראשית תחילה * לאל אשר נטה בעוז שמים * אהלל אל נערץ בסוד קדושים * תנו תודה לאל גאל ידידים * ארומם צור עושה גדולות * ששון ויקר נתחברו * ידידים יוצאים מפרך ענמים * ישראל שמחו בחג * חבושים גדושים * שמחו אמוני ואמרו לפני * שמחו אמוני ואמרו נאמני * מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך * בין שבת ומועד מלחמה ערוכה * אמונים ערכו שבח לאל * שדי ראה לחצנו * שיחו נוראותיו אל נעלה * זרע יעקב מבחר יצור * ליל שמורים תתענגו דודים * יונה מה תהגי ומה תהמי ===שבועות=== * אברך שם כבוד נורא עלילה * זכור משכיל עשרת הדברים * שלשת מועדי האל היקרים * אשבח לאל אשר יצר יצורים * אמת עלי לספר מאמרות * יבורך עם נברא * דביר קדשך פתח יומי * רוח חכמה ובינה * ברוך אשר על סיני להמוני * שש אנכי יום נחלו * שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו * מקול התרועה * יום מעמד סיני * אלה ימי מועדים * יוצאת חפשית עולך נשבר * יום קבלו תורה בנים בהר סיני * יגדל שמך נורא ===סוכות=== * בסתר חסדך נורא עלילה * ארבעת מינים בלולב * מתי תתן צורי ברכת * סורה ידיד לגנה * יום נחית גאולים * האל תמים דרכו * עדת יעקב הקדושים * אל חי יואל ממעונה * יוצאים מנוף ופרך ענמים * שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם * שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה * איתנים ונאמנים * זרע חכמים * שרי הללו שמעו תמימים ===שמחת תורה=== * ירעפו שחקים * סגולת אל ועדה נאמנה * שמיני חג עצרת ===ראש השנה=== * היום הזה לזרע הקודש * אלהי לא כמעלי תגמלני * שמע אנקת עבדיך * שוכן מרומי ===יום טוב=== * שרינו קהל הקדש ===מילה=== * יבורך שם כבוד שוכן מעונים * בטח לבי באל שוכן מרומים * שמחו חברים בני איתני * ילד שנולד ולשמונה נימול * אלהים חק ביום גילה * הגישו כשי עולות * הקריבו כשה תמים * ילד שנולד יוחק לחיים * ברינת וגילת * למשוש רננים * אודך אל בקהל אמוני * שמח יולד בילד זה * יחונן צור בחמלתו * מילה היא זכות נשלם * כל שיר אשר יושר ברננים * לבית לוי ומשפחתו * יאות לכם להודות לה' * יחיד חמול על עמך * פקוד אפקוד עמי אמוני * אל שמחת גילי * ארים קול שירים נחמדים * נצר אשר קם בחצריך * אל נורא עמך הצדק * לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה * פיצחו ברנה קהל אמוני * מאד צוה לילד ברכה * בני לוי ביחד רוממו אל * שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק * יקיים אל ברית שבת ומילה * קדושים שבחו לאל ולשמו * יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו ===חתן=== * בלבי צמחו היום שמחות * סהר וחמה מזבול ירדו * יהולל אל בפי שרפי מעונה * יחי חתן כמו עיש וכימה * בטרם יערוך לבי אמרות * אהלל אל ברוב שמחה ושירים * חתני מה מאוד יקרה מנתו * שמע מכל עבריך שלומות * אברך שם כבוד שוכן מעונים * ראו חתן צעיר ימים ושנים * הקול כנור אם זה קול זמירות * חתן עמוד ביקר הדרך * נופת וצוף דבש לשונך * חתן יהי שלום סביביך * יום זה ארנן ברנני * אל אשר לו הגדולה * אלהים יברך חתן וכלה * אנא שפתי אל באמרתך * היום יהי ראשית ששוניך * דרוש אדרוש שם דר מעוני * אמונים ברכו שם דר מעונים * צבי פניו מאירים * השר שמח כי רב הדרך ===לקורא ההפטרה=== * שוכן בלבבי * היום יהי שמחה ובשורה * אל תירא אל תירא ===קינות על המתים=== * צידוק הדין: הצור תמים * אנא הלך זה * לבשי יחידה עוז * יום הנדוד כלו עיני * תדמו כי יכילוני מגורות * שמשי הלוא ערבה * על בחורה בתומתה * על פלוני הבחור * איך סוד חתנים ואנה * ספדוני רעי בקול נהי * איך פן תהי יורד שאול קמיע * יום סוב השר * אבל המר מאוד * לקול צועק במרוצה * שכחי יגונך נפש הומיה * היום שמחו מתים * על אשה בתומתה * סעדאל סעדאל * אהה נלקח ארון * יחזו הדר וכבוד * שאון… (השאר חסר) 2sphyvuibk7kvdcna5ilc4e94w0dcuu 3077412 3077396 2026-08-19T18:09:23Z מו יו הו 37729 3077412 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ"ז}} ==חלק א== ==כל השנה== ===בקשות=== * [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] * [[לך אלי תשוקתי]] (טו.) * [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:) * [[אדון עולם]] (יז.) * [[שמע קולי]] (יז:) * [[קמתי להלל]] (יח:) * [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.) * [[אם אפס]] (יט:) * [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:) * [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.) * [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:) * [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:) * [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.) * [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:) * [[שופט כל הארץ]] (כד:) * [[שחר אבקשך]] (כה.) * [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.) * תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:) * ליל שבת: [[יגדל]] (עח:) * שחרית של שבת (פתיחה לפסוד"ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.) * מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.) ==שבת זכור== * [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:) ==פסח== * מדכר עבדכון (טל) (רכז:) * שנת רצון שנת רחמים (רכח:) * [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:) ==שבועות== * פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.) * רשות לאזהרות יום א': ** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:) ** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.) ** [[אוחילה לאל]] (רעד:) * אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.) * רשות לאזהרות יום ב': ** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.) ** [[אוחילה לאל]] (רפז.) * אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.) ==י"ז בתמוז== * [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.) * [[תמהנו מרעות]] (רצז:) * אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.) * תוחלת אבותינו (רצח:) * (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.) * חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.) * חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:) ==תשעה באב== ===ליל תשעה באב=== * ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:) * אלא דמתחדתא (שיג.) * תחת אשר לא שמענו (שיג:) * אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.) * בכו עמי וחגרו שק (שיד:) * אני עדה מועדה (שיו.) * איך נחרב ברוב כחשי (שיו:) * שמעו קולי אני זכריה (שיז:) * יום אכפי הכבדתי (שיח.) * עיני עיני ירדה מים (שיט.) * אבכה ואצוח לקהלי (שיט:) * למוצ"ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.) * לבי לציון כים יהמה (שכ:) * חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.) * בליל זה יבכיון * אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד * כי כלו ביגון חיי * סגולה בה בחרי * למוצ"ש: בליל זה נפקדתי ===שחרית=== * [[אנשי אמונה אבדו]] * [[תמהנו מרעות]] * אייליל הה ליום * אבוי לירח חמישי (שכט:) * אנא אל עליון * איכה ישבה בדד עיר תהלות * איכה יעיב באפו עיר מבצר * חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] ===מנחה=== * חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] * חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי ==סדר שבתות הרחמים== ===לשבת ור"ח והוא שבת ראה=== * אראלי רום ועליה * שנאני מרומים * משאת שיר ותהלה * ישאו ישרים ידיהם למעלה * מאין יבוא עזרי ומאין * נפוגותי וחלתי באהבתך * בקשו אל וחלו פניו * יחיד יחידה יחדי * ישמיעני אלהים בקראי לנגדו * יום שביעי קדשת * יסוד הכל וכל יכול * שובו נא משובת * אדון אשר יציריו יצר * ידיכם צבאות ה' * תבוא לפניך תפלתי * אז משבעים לאומים * נאום עבדך צור * יעלו צור ישראל קדושו * יקר שירים מהודרים * שמחו נא קהל קדש * עם האל קדושו * יה מרום השקיפה * צור עולמים יה ה' ===סיום=== * [[רחמנא אידכר לן]] * [[עשה למען שמך]] ===שופטים=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה * היכל ה' ומקדש הדומו * אליך אלכה * ה' שומר את עמו ישראל * לשמך יהללו עם עני ואביון * שוחר צורך אליו שבת * ישן עד מתי תנומתך * הלל תמלל * מוסד מכיל עולם * בחצות לילה הקמים אמוני * [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] * שנאני אלים * זעירא ורבא קדמך תבנא * בכיסופא אתינא לבית ריבוננא * אמונתך יודיעו * שמע קול עשוקים * איום צוה את עמו * שבת זכור ושמור * התבשרי ענייה * שמע נא לקולות בוטים * עתירתנו תקבל ===כי תצא=== * שעריך לדל עומד נגדך * שלח לנו משיח * יחידה ממסגרות * יחיש פדיון * רנו ושמחו בני יעקב * ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך * אשחר קוני * אשר יסד ארקים * ידידי צור * כבוד וחן יתן ה' * תן זמירות עמי * יום יום יחידתי * ה' שמעה נא את קולנו * אשר נטה שחקים * יעירוני סעיפי * שבח אסדיר * שבח יזכירו עם קודש * ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני * שבת טוב ומבורך לכם * עדי נפשי * ענו עמי סגולת אל * שוכן בגלות * למילה: ענו בהמון שיר כל המוני ===כי תבוא=== * [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] * [[לא בקשתי אל אבטח]] * אספר פלאך נגד עמים * אלהי האלהים בעמדי נגדך * צבא מרום יתנו לך * יקושים מחטא הזרה * עם סגולתך ממך רהו * נדיבים בניבים * עזרי מעם מגני וסתרי * נפשי דרשי צורך וקונך * ה' ה' אל רם * שרפי צבא שחק * אמונתך ואמרתך * הקיצוני עבותות אהבתך * אלהי הצבאות ובעל הפלאות * בשם ה' אדמות ומרומות נקראו * נודה ממציא יש מאין * חנון הנחיל מנוחה מאתו * יהי נא חסדך האל * קהלי זה יפיק רצונכם * אשר אמר במאמרו * לחתן: ענו בשבח ובתהלה * אעלוז אלהי בזכרך ===נצבים=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת * להודות לשמך שחר קמנו * מי עוד שאלתי * משען לכל אביון * יה צרי ניחתו בי * משגיב בכוחו * יה שוכן מעוניך * עמדו פלכים קט * יה רם על שחקים * לשם אל המיוחד * ישן עורה מחמת שכלך * עומדים בני יעקב * ה' שלומך שים עלינו * שדי ממעון שבתך * יקירים ואדירים * שירו לאל ידידים * שמעה אלהים קול רננינו * לעמו ישראל יצו שדי סליחה * ששוני בקול רינה אפציחה * איום ונורא עוטה אורה * זרע הקודש שיחו בשירכם ===תקון סליחות=== * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אנשי אמונה אבדו]] * [[תמהנו מרעות]] * [[אל תעש עמנו כלה]] * [[אשמנו מכל עם]] * [[אראלי מעלה]] * [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] * [[לקדושת שמך]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[אלהים אתה ידעת]] * [[עננו אבינו]] * [[אדון הסליחות]] * [[עשה למען שמך]] * [[דעני לעניי]] * [[למתודה חטאתיו]] * [[ה' מושיב יחידים]] * [[אם אשמנו כתולע האדים]] * [[אתאנו לחלות פניך]] * [[מרנא דבשמיא]] * [[מתרצה ברחמים]] * [[שומר ישראל]] * [[מחי ומסי]] * [[הושיענו למען שמך]] (תלד.) ==חלק ב== ==ראש השנה== ===סליחות=== * ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי * יונה זמיריך הרבי * יחידה לחנות מחנה * ה' לקראתי חסדיך הקרה * יום צעקי מאישון * שדי שוכן רום * שוב דל והלך * נצבה יונה בשערי תחנה * ישראל עם קדש יגל וישמח לבו * אל דמי לכם ילידי איתני * יום לריב תעמוד * מנומם בעת קומם * יוצר רום ונשיה * אנא הושיעה לאום בך נושעה * אל רם ונשא החיש ישועה * ציון גדריך אבנה ועריך * שדי שעה שועת * יודעי תרועה בליל זה * שיר ורון מגרון * בליל ראש השנה * [[המלך ה' רום]] * יום זה למול זה * אל נדרש לשואל * קול שופר ההדור * יום זה באו * באנו לחלותך * שועת עניים באו להלום * שמע עמי אחווך * שדי לדורשו * ה' נגדך כל תאותי רצה נא * אנא זוכר הברית * מלאך שמך בקרבו * עליון עלה על כל רמים * שוכן על ממעל * עקידה: [[יה איום]] * עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה * אלהים לא תבזה * אנא כשלג * על פתחך באה * תפלה לעני יעטוף בלקחו * סלח ורב חסד * זך אערוך לך שיר * שעריך שוקדה * (עקידה:) שערי רצון פתח * אלהים אל דמי לך * שירו לאל שיר חדש * אל ההרים נשאתי עיני * חסדך זכור שדי * ישראל בחירי אל * אלהי ישראל ישעה קול רנני * (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת * שירו לאלהים פליטת * יעלו לאלף ולרבבה * (עקידה:) שומר צאנו ונוקד * חנון פשעינו הדיקם * אם יאמרו אויבי * עם עוברים כבני מרון * שדי גדולתו ברום מושלת * (עקידה:) עת אהבת אוהב * (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה * (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] * (עקידה:) אלהי התעודה * נאלם שופך לבו * אלוה רם במלכותו * ישלח פדות לעם נשבה ==צום גדליה== ===סליחות=== * ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני * שומע לאביונים * [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] * רחמיך שאלתי * [[יעירוני רעיוני]] * שובב בעולמך כמו אורח * [[יה למתי צפנת]] * ישנתי ואעירה * ענני ה' ענני מן המצר * [[יצו האל לדל שואל]] * בליל צאת המועד * חי בכל ממשלתו * ידיכם קודש תשאו * עת שערי רחמים * שלום שלום תקרא * יומם ולילה * חטאנו: שמע קול תחנוננו * [[מחי ומסי]] * שערי רחמים תפתח לרחומים * בערב כפורים שמע קול נעצרים * מכניסי רחמים זכרו במרומים * אנא אל עליון שוכן רום חביון * שחותי לפני כוכבים מונה * שחר אעירה אזמר אשירה * שדי שוב ורצה ===שחרית=== * [[אבלה נפשי וחשך תארי]] * [[תאלת יום ענוי]] * חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי * חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך * חטאנו למנחה: שדי מה תעשה ==שבת שובה== ===סליחות=== * דלתי רחמיך פתח נא לשביך * שינה אזורר * שבנו אליך נערים ושבים * שובו שובו עזבו חטאות * אשר עשה וכל נושא * משתחוים לפני דביר היכלך * סומך לבבנו * ידעו הבנים השובבים * יעזוב רשע נתיבו ויכניע רום לבבו * מלא רחמים מגלה סתומים * היום דרשנוך * שובה שובה שובה * שוב אדם לצור קדם * אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך * יום עמדתי להודות * שלשת ישני חברונה * עומדים בלילות על מצבה * שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו * ימינך נושא עווני פשוטה לקבל תשובה * רופא משובה * עזוב בן אדם עווניך * שמע קולי סלח מעלי * שלום שלום לזרע שלום * אשר לו ים וחרבה * אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו * בשערי רחמיך עדתך נצבה * יחיד נדרש לקוראיו * יעקב חבלי ==יום כיפור== ===סליחות לערבית=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה * על פתחך עם זו קם * דלתי רחמיך * ישעך לעמך שלח נא ממרומך * משתחווים להדרת קודש * בך בטחו אל נורא * אנוש עצל בלבב מר * שוררו ילידי אמוני * ברכי אצולה * הללי אזורה בעוז ===סליחות לאשמורת=== * שקדו עלי דלת * מי יפתח שערי רחמים * [[דלתיך הלילה]] * ענה עמך אלי * יראים מרוב מעלם * יה למלל ביום וליל * תכון תפילתי קטורת לפניך * אל איום שלח פדיום * עבדי זמן אל יד אדונים * יום עירם אעמוד מצדקתי * סגולתי בשובכם * [[ישן אל תרדם]] * מאין יבוא עזרי ומאין * מלא רחמים ונושא עוון * שחקי רום גבהו * ידידי אל ברכוהו * לבי לכה נשוב * אלהי קדם צפון לב חוזה * ביום כפור פשעים * בני ישראל שמחו היום * ישראל עמך שמו במו קדש * צועקה מים חטא וגלי שקר * בעשור לחודש ביום כפור עווני * שירו לעם זה שלום לכם * מאמש עבדיך * חלו נא פני אל בלילכם ===סליחות לשחרית=== * [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] * תפן להקשיב ממעונים * [[אזון שלש עשרה מדות]] * תאחר מיום זכרון חותם קרואה * אשחר תשועתך נוצר חסדים * תהום השוטף על ראשי צפה * חטאנו: אז בסיני הורתנו דברות עשרה * אם אשמתנו גדלה * שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו * רועה ישראל האזינה לקול צאנך * שלח עזרי מקדש אל רועי ===סליחות לנעילה=== * [[ידידיך מאמש]] * מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי * חסדך בל תמש * [[עב קל ממרומיך]] * אשר לו כל תפילה * חרדים לאל צמאו * [[בנשף קדמתי]] * שמעו משמי מעלה ==הושענות== ===יום א=== * למען עמידת סיני * למען אדיר באדירים * ענה אומני חוקת נסוכה * למענך אל שוכן עליה * אנא אל אחד ושמו אחד ===יום ב=== * למען אב ידעך בין מנאצים * ענה אוחזי ארבעה מינים * אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים ===יום ג=== * למען תקיף אלהי קדם מעונה * ענה תאבי ישעך שוכן שחקים * מארוד וארפד ואכד * אנא האל הנקדש בקדושות שלשה ===יום ד=== * למען אב עקד בן * ענה איומה אמרתך לוקחת * אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה ===יום ה=== * אנא המיחד לכבודו שמות חמשה ===יום ו=== * אנא הבורא עולמו בימים ששה ===יום ז=== * למענך תקיף אלהי קדם מעונה * ענה אתויים בשמך רצים * אנא המקדים לעולם דברים שבעה * תענה אמונים * קול מבשר: אמרו לנמהרי לב חזקו ==שמיני עצרת== * מדכר עבדכון (גשם) ==שמחת תורה== ===פיוטים=== * אלהי קדם הדר במעונה * פצחו רון ותהלה * קום ועלה משה * איה גביר * על משה ארגז * על משה גביר כל המוני * לבי ליוכבד * בשאר שמחות * ידידים זכרו * אל עליון ונורא * בא"י [[אשר בגלל אבות]] * שמחו בשמחת תורת משה * שמחו בשמחת תורה כי היא אורה * שמחו נא שמחו נא * יום שמחה יום שמחה * שדי אל מה נורא * זה אלי זה אלי * אלוה נאמן בברית * שמו לעד לי מסעד * אחו פלא תמים דעה * מפי אל… אלוה חי וגם קיים * ה' לי ה' לי * ענו שירים ומהללים * קול מבשר… אמרו לנמהרי לב * רשות לתרגום מעונה * רשות לתרגום ויעל * אחרת לויעל (מרשות האל) ==עשרה בטבת== ===סליחות=== * אז בעזבי מקרא דת * אבותינו בשלוותם (תרפו.) * חטאנו: אריה עלה מסובכו * חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום ==צום אסתר== ===סליחות=== * אז בגורי בצל מלכי פרס * תלאותי ביום צומי אספרה * אזכור מעלליך בכל פעלתם * חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש * חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי ==שירים== ===פסח=== * שלמים נכנסו תחתם שבחים * ארומם יה אדוני האדונים * אברך שם כבוד שוכן מעונים * שמנים מבשמי שיר רקוחים * שיר אענה היום לאל שמים * שמחו ועלצו כל בני אפרים * תמים דעים נחה עמך * במיטב שיר ענו היום בשמחה * בידך כוס קחה ראשית תחילה * לאל אשר נטה בעוז שמים * אהלל אל נערץ בסוד קדושים * תנו תודה לאל גאל ידידים * ארומם צור עושה גדולות * ששון ויקר נתחברו * ידידים יוצאים מפרך ענמים * ישראל שמחו בחג * חבושים גדושים * שמחו אמוני ואמרו לפני * שמחו אמוני ואמרו נאמני * מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך * בין שבת ומועד מלחמה ערוכה * אמונים ערכו שבח לאל * שדי ראה לחצנו * שיחו נוראותיו אל נעלה * זרע יעקב מבחר יצור * ליל שמורים תתענגו דודים * יונה מה תהגי ומה תהמי ===שבועות=== * אברך שם כבוד נורא עלילה * זכור משכיל עשרת הדברים * שלשת מועדי האל היקרים * אשבח לאל אשר יצר יצורים * אמת עלי לספר מאמרות * יבורך עם נברא * דביר קדשך פתח יומי * רוח חכמה ובינה * ברוך אשר על סיני להמוני * שש אנכי יום נחלו * שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו * מקול התרועה * יום מעמד סיני * אלה ימי מועדים * יוצאת חפשית עולך נשבר * יום קבלו תורה בנים בהר סיני * יגדל שמך נורא ===סוכות=== * בסתר חסדך נורא עלילה * ארבעת מינים בלולב * מתי תתן צורי ברכת * סורה ידיד לגנה * יום נחית גאולים * האל תמים דרכו * עדת יעקב הקדושים * אל חי יואל ממעונה * יוצאים מנוף ופרך ענמים * שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם * שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה * איתנים ונאמנים * זרע חכמים * שרי הללו שמעו תמימים ===שמחת תורה=== * ירעפו שחקים * סגולת אל ועדה נאמנה * שמיני חג עצרת ===ראש השנה=== * היום הזה לזרע הקודש * אלהי לא כמעלי תגמלני * שמע אנקת עבדיך * שוכן מרומי ===יום טוב=== * שרינו קהל הקדש ===מילה=== * יבורך שם כבוד שוכן מעונים * בטח לבי באל שוכן מרומים * שמחו חברים בני איתני * ילד שנולד ולשמונה נימול * אלהים חק ביום גילה * הגישו כשי עולות * הקריבו כשה תמים * ילד שנולד יוחק לחיים * ברינת וגילת * למשוש רננים * אודך אל בקהל אמוני * שמח יולד בילד זה * יחונן צור בחמלתו * מילה היא זכות נשלם * כל שיר אשר יושר ברננים * לבית לוי ומשפחתו * יאות לכם להודות לה' * יחיד חמול על עמך * פקוד אפקוד עמי אמוני * אל שמחת גילי * ארים קול שירים נחמדים * נצר אשר קם בחצריך * אל נורא עמך הצדק * לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה * פיצחו ברנה קהל אמוני * מאד צוה לילד ברכה * בני לוי ביחד רוממו אל * שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק * יקיים אל ברית שבת ומילה * קדושים שבחו לאל ולשמו * יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו ===חתן=== * בלבי צמחו היום שמחות * סהר וחמה מזבול ירדו * יהולל אל בפי שרפי מעונה * יחי חתן כמו עיש וכימה * בטרם יערוך לבי אמרות * אהלל אל ברוב שמחה ושירים * חתני מה מאוד יקרה מנתו * שמע מכל עבריך שלומות * אברך שם כבוד שוכן מעונים * ראו חתן צעיר ימים ושנים * הקול כנור אם זה קול זמירות * חתן עמוד ביקר הדרך * נופת וצוף דבש לשונך * חתן יהי שלום סביביך * יום זה ארנן ברנני * אל אשר לו הגדולה * אלהים יברך חתן וכלה * אנא שפתי אל באמרתך * היום יהי ראשית ששוניך * דרוש אדרוש שם דר מעוני * אמונים ברכו שם דר מעונים * צבי פניו מאירים * השר שמח כי רב הדרך ===לקורא ההפטרה=== * שוכן בלבבי * היום יהי שמחה ובשורה * אל תירא אל תירא ===קינות על המתים=== * צידוק הדין: הצור תמים * אנא הלך זה * לבשי יחידה עוז * יום הנדוד כלו עיני * תדמו כי יכילוני מגורות * שמשי הלוא ערבה * על בחורה בתומתה * על פלוני הבחור * איך סוד חתנים ואנה * ספדוני רעי בקול נהי * איך פן תהי יורד שאול קמיע * יום סוב השר * אבל המר מאוד * לקול צועק במרוצה * שכחי יגונך נפש הומיה * היום שמחו מתים * על אשה בתומתה * סעדאל סעדאל * אהה נלקח ארון * יחזו הדר וכבוד * שאון… (השאר חסר) l2hj4fxr74wa42r4mfev7xugjxuqw8o 2 1739663 3077397 3008467 2026-08-19T17:31:50Z מו יו הו 37729 3077397 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|סליחות כמנהג קהל קדוש תימנים, ירושלים תרמ"ז; ליוורנו תרצ"ט}} הסליחות שלא מופיעות כיום ב[[סידור/נוסח תימן בלדי/מפתח הפיוטים|תכלאל]] מסומנות באמצעות * ===סליחות=== *א. [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] *ב. [[יעלו לאלף ולרבבה]] *ג. [[ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך]] *ד. [[רחמיך שאלתי]] *ה. [[משתחוים להדרת קודש]] *ו. [[אלהים שחרתיך]] *ז. [[יצו האל לדל שואל]] *ח. [[יה למתי צפנת]] *ט. [[לאט האל בעם נדכה]] *י. מה יתרון לאדם * *יא. [[יה מלאך שמך בקרבו|מלאך שמך בקרבו]] *יב. [[אליך אלכה]] *יג. [[ידי דלים נחשלים]] *יד. [[ילוד יעקב יצעק|יליד יעקב יצעק]] *טו. [[יצורים וצפון]] *טז. [[ליום להיטיב תקרא]] *יז. [[יצרי ראשית צרי]] *יח. [[יעירוני רעיוני]] *יט. [[ירושלים למוגיך השקי]] *כ. [[ירושלים האנחי]] *כא. [[יונה נשאתה]] *כב. [[ישמעני אלהים בקראי לנגדו]] * *כג. ה' שמע נא * *כד. [[אלהי קדם מעונה]] *כה. אם אויבי * *כו. אלהי הודיעני * *כז. אפתח שפתי בנגינותי * *כח. אל בית המלך * *כט. סמר גבי * *ל. ה' מה אדם * *לא. [[שבועה קבועה]] *לב. [[שלומי עליון ישני מכפלה]] *לג. שני חיי ומאויי * *לד. [[שחר קמתי להודות]] * *לה. [[שופט כל הארץ]] *לו. [[שחורה ונאוה]] *לז. [[שנותינו ספו]] *לח. שבת משושי * *מ. הנשא והעיר פלאות * *מא. אל דמי לכם ילדי איתני * *מב. מדמי הלבבות * *מג. משאת שיר וזמירות * *מד. יונה זמריך הרבי * *מה. [[יה שמך ארוממך]] *מו. [[בליל זה בראש השנה]] *מז. [[בזכרי על משכבי]] * *מח. [[ביום זה כפור עוונינו|ביום זה כפור זדוננו]] *מט. אשר יסד ארקים * *נ. יצבתי עמודים * *נא. יום ערום אעמוד * *נב. לאיש כמוני * *נג. [[כמפעלי צור גואלי]] *נד. [[אם עוונות יענו בנו]] *נה. [[דלתיך הלילה]] *נו. [[בעשור לחדש ביום בוא]] *נז. [[ידידיך מאמש]] *נח. אנא בערכנו * *נט. סליחה בקשתי * *ס. ייושעון קהליך * *סא. [[ידיד עליון]] * *סב. יה שועת מתענה * *סג. [[יחו לשון חזות אישון]] *סד. [[יה אנה אמצאך]] *סה. [[מנומם בעת קומם]] *סו. [[ישן אל תרדם]] * *סז. ה' מה נעמה * *סח. יומם ולילה אפיל תחנוני * *סט. בצר לי אקרא צור * *ע. [[ה' בקול שופר]] * *עא. [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] * *עב. יום לבי סבותי * *עג. [[יה איום זכור היום]] *עד. אבי יתומים מלא רחמים * *עה. [[ימינך נושא עווני]] *עו. שולמית בלי תרמית * *עז. לך עיני צופיות * *עח. כל מעשה ה' * *עט. [[ישראל עם קדוש|ישראל עם קודש]] *פ. מלא רחמים ונושא עוון * *פא. יערבו לפניך * *פב. שבעה שחקים לא יכלכלוך * *פג. שחר קמתי גם נכלמתי * *פד. היום יגאל * *פה. [[בליל על משכבי|בלילי על משכבי]] * *פו. עובר על פשע ונושא חובה * *פז. [[ישראל בחירי אל]] *פח. [[אשר לו ים וחרבה]] *פט. שבח בראש * *צ. [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רחמים להפתח]] *צא. מאזין לצעקה * *צב. יה להלל * *צג. אל מעון * *צד. יבושר עם * *צה. אות לטובה יעשה לי * *צו. שועת דל הקשב * *צז. רועה ישראל המפליא פלאות * *צח. כל המיחלים לישע צורכם * *צט. אל אל אשא עיני * *ק. [[עם ה' השלחה]] ===נצ'ד אלרחמים=== רוב הפיוטים בתכלאל, נוסף סדר זה: *אליך אתודה שוכן מעונים * *אליך אתודה על עוונות ופשעים * *אנוסה עדיך לבקש רחמיך * *אלהי אזכירה ושינה אסירה * *[[אליך ה' נשאתי עיני|אליך נשאתי עיני]] *אשא עיני אקוד על אפים * *אשוב אל ביתי * *יה מתי תשבור * *ירצה שוע קהל * *אנא אלהי הנאדר * *יגורתי מפני שמים קונה * *אדרוש בוטח * *אזמרך עליון בשובי ברציון * *אנוסה בעזרה * *דרכך היטיבי * *יונה נודדת מקינה * ===סליחות לרס"ג=== (כמו ב[[סידור/נוסח תימן בלדי/מפתח הפיוטים|תכלאל]]) ===סדר עבודה לראב"ע=== *[[אזכירה סדר עבודה]] * *[[אמוני לבב]] * *[[אשרי עין ראתה קדש הקדשים]] * *[[לא אשם ולא אשים]] * *[[אבל בחטאינו]] * *[[תתמוך גורלנו]] * *אל תעש עמנו כחטאינו * ===עוד סליחות=== *[[בעת רצון תחנתי]] *[[אם תאהב דרך]] *[[קמתי ותדד שנתי]] *בשם ה' אל עולם * *למוצאי יו"כ: [[המבדיל - יצוה ה' חסדו|המבדיל - יצו ה' חסדו]] * *[[בני ישראל שמחו]] *ורם על כל תהלה * *אלהי האלהים שעה שועת כמהים * rgba8s1q54ay3f8nfu9dys926isbgl3 0 1744073 3077454 3077088 2026-08-19T21:18:29Z Yack67 27395 /* ד. (מז.) שלישיה */ 3077454 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|ברוב קהילות אשכנז נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין. אבל בפרנקפורט ובנותיה אין נוהגין כן אלא בליל כפור, ובשחרית ומנחה רק עד {{צ|ושם נאמר}}. למטה מוצגים שני המנהגים ביחד, כאשר ההוראות שלמעלה מהסליחות מתייחסות למנהג הישן, ושלמטה למנהג פרנקפורט (ויש מקומות שבהם הרכיבו את שתי השיטות).{{ש}} בהרבה קהילות החלו במאה ה-19 לדלג על חלק מהסליחות, ולכל קהילה היה סדר אחר של דילוגים ולפעמים היה הסדר שונה בכל שנה. נציג כאן רק את הסדר המובא במחזורי רעדעלהיים בשם 'הרבה קהילות' (וכן מנהג אמשטרדם): * אנא השם (סימן [[#א. (קיג.) סליחה|א]]) * אנא הואל (סימן [[#ב. (קיד.) סליחה|ב]]) * אדון דין (סימן [[#ד. (מז.) שלישיה|ד]]) * אמונים בני מאמינים (סימן [[#יג. (נא.) עקדה|יג]]), וכו'.}} __TOC__ {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===פתיחה=== {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===א. (קיג.) סליחה=== אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ {{ממס|תהלים קל ג}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֶינוּ אַל תֶּחֱרָשׁ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָיו׃ {{ממס|לפני=מתוך|נחמיה א ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנא השם הנכבד והנורא|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ב. (קיד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם׃ {{ממס|שמואל ב ז כט}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃ {{ממס|מלכים א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים. {{ממס|לפני=ע"פ|אמנם אשמינו|פיוט {{צ|אמנם אשמינו}}}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃ {{ממס|דניאל ט יד}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנא הואל סלוח לעבדיך|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ג. (קטו.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵנוּ, אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ, שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד כג}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃ {{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} עׇזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃ {{ממס|תהלים עט ט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמנם אלהי עולם|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ד. (מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃ {{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃ {{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ה. (לח.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃ {{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תׇּהֳלָה׃ {{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃ {{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃ {{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃ {{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ו. (קטז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תעלה תפילתנו למעון שמיך|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ז. (מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. {{ממס|לפני=ע"פ|סידור/נוסח אשכנז/וידוי#אשמנו|נוסח הוידוי}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃ {{ממס|תהלים לד ז}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃ {{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃ {{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכׇּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃ {{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ח. (קיז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}}{{ש}} אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אַל תְּבוֹאֵנוּ רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לו יב}}{{ש}} אַל תִּזְכׇּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃ {{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} אַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|יואל ב יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תגרת יד אסוף|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ט. (מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===י. שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְתִּי, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃ {{ממס|תהלים נא ג|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יא. (קיח.) עקדה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ פַּלְּטֵנוּ מִיַּד רָשָׁע, מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ד}}{{ש}} הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעָתֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃ יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, בֹּקֶר נַעֲרָךְ לְךָ וּנְצַפֶּה׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה#ה ג|תהלים ה ג-ד}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יב. (מד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יג. (נא.) עקדה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יד. (קיט.) פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} {{רקע אפור|{{הור|כשחל בשבת מוסיפים:}}{{ש}}הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קלג א}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שרי קודש היום|1}}{{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|0}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שופט כל הארץ|1}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|2}}{{#קטע:שרי קודש היום|6}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|2}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}}{{רפרן|הזחה=2|{{הור|קהל:}} שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְאוֹתָהּ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד|נָא חַיִּים וָחֶסֶד עַל עַם עָנִי תַצְמִיד|וְאֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד|עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}.}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|3}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|3}} {{רפרן|(עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}})}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|4}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|4}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רפרן|הזחה=2|{{הור|קהל:}} שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְאוֹתָהּ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד|נָא חַיִּים וָחֶסֶד עַל עַם עָנִי תַצְמִיד|וְאֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד|עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}.}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|5}}{{#קטע:שרי קודש היום|6}} {{סוף}}<center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 5px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;"><small><b>סוגרין הארון (ולמנהג פרנקורט משאירין אותו פתוח עד סוף חזרת הש"ץ) </b></small></div></center> {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===טו. (קכ.) חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}{{ש}} {{הור|למנהג פרנקפורט החזן אומר חטאנו זה לבדו בקול, ואין הקהל אומר אלא הקטע האחרון {{צ|יזכור היום}}.}}{{ש}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{טורים שווים|{{הור|סדר זה אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}}|{{הור|סדר זה אומרים למנהג פרנקפורט:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|פרנקפורט כפור זכור לנו ב}}}} 625o4dykgusid64v3fnv2x8iwk8t2ri 0 1744104 3077447 3074037 2026-08-19T20:09:05Z Yack67 27395 /* קדיש שלם */ 3077447 wikitext text/x-wiki {{תוכן עניינים מרחף|גודל=22|גופן=David}} {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=אלול|מספר פתיחה=לו|פתיחה= יְיָ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לז טז}}{{ש}}צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}}הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד ב}} {{:ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|נוסח=מערבי}}}} ===לז. סליחה=== {{:אם יתקע שופר בעיר|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===לח. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג|תהלים קג י-יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אם ישבת לכסא|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===לט. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מ. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מא. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מב. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מג.=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מד. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג|וגם=תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===מה. סליחה=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מו. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}}{{ש}} כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה׃{{ממס|תהלים סט לד}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אוילי המתעה|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מז. שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מח. שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===מט. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===נ. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|תהלים כב יב|לפני=ע"פ}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג|תהלים קג י-יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונת אומן עצות מרחוק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===נא. עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===נב. (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===נג. (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===נד. (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===נה. פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:שופט כל הארץ|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===נו. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=מערבי}} נְקֹם נִקְמַת דָּם עֲבָדֶיךָ כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָתוּב:{{ש}} הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׃{{ממס|דברים לב מג}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א–ב}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}}{{ש}} וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַיְיָ שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן׃{{ממס|יואל ד כא}} ===נז. זכור ברית=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===נח.=== {{:בקשה לרב סעדיה גאון/קטע א|נוסח=מערבי}} ===נט.=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}} ===נפילת אפים=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|רחום וחנון}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}} ===ס. תחינה=== {{:תפילה תקח תחינה תבחר|נוסח=מערבי}} ===מכניסי רחמים=== {{:מכניסי רחמים|נוסח=מערבי}} ===מרן דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז ב}} {{#קטע:מרנא דבשמיא|אשכנז א}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מערבי}} ===ואנחנו לא נדע=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|ואנחנו}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|פסוקים=כן|עשי"ת=לא}} g37mlfffuv9mzh1ber803nek9skuzu3 0 1744455 3077546 3077074 2026-08-20T11:54:10Z Yack67 27395 /* סליחה */ 3077546 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> ===פתיחה=== {{הור2|אומרים כותרת הפיוט {{צ|[[אז לפנות ערב]]}}:}}{{ש}} {{#קטע:אז לפנות ערב|מחזורים}} {{הור2|ונוהגים לדלג הפיוט עצמו (חוץ מק"ק שאומרים אותו בשלמות וכן מנהג פלאס וחלק מקהילות איטליה:)}} {{מגירה|[[אז לפנות ערב]]:|{{#בלי קטע:אז לפנות ערב|מחזורים}}}} {{הור2|אומרים כותרות הפיוט {{צ|[[אבן מעמסה]]}}:}} {{הור|למנהג וורמייזא הנוסח {{צ|נָבוֹאָה שְׁעָרָיו}}. יש שאומרים {{צ|הַיּוֹם פָּנָה / הַשֶּׁמֶשׁ בָּא וּפָנָה}} כשכבר עברו צאת הכוכבים:}}{{ש}} {{#קטע:אבן מעמסה|מחזורים}} {{הור2|ונוהגים לדלג הפיוט עצמו.}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{הור2|בהרבה קהילות אין אומרים שום סליחה ומתחילים תיכף ה[[#פזמונים|פזמונים]], וכן מנהג פרנקפורט, וורמייזא, אמשטרדם.}} ===סליחה=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב מקומות אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}} לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ג}}{{ש}} עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם נָשִׂיחָה וְנֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נה יח}}{{ש}} קוֹלֵנוּ אֶל יְיָ נִקְרָא, וַיַּעֲנֵנוּ מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ג ה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}|{{הור|בעלזאס אומרים אלו הפסוקים:}}{{ש}} אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמונים=== {{הור|בוורמייזא אין אומרים כאן פסוקים.}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{הור2|אומרים קטעי התחלה של פזמוני ימי הסליחות. הסדר כאן הוא המופיע במחזורים הרגילים, ויש קהילות שנהגו בסדרים אחרים כדלהלן:}} {{הור|במץ אין אומרים פזמון זה אלא מתחילים {{צ|ה' ה'}}.}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אזכרה אלהים ואהמיה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:מלאכי רחמים|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:ישראל נושע בה' (סליחות)|נעילה}}{{ש}} {{הור|במץ מוסיפים כאן {{צ|אל מלך…}} עד {{צ|ויקרא בשם ה'}} (בלי הי"ג מידות).}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:רועה ישראל האזינה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אלה בשלישמו|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אדני שמעה אדני סלחה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:לך ה' הצדקה תלבושת|נעילה}}{{ש}} {{הור|במץ מוסיפים כאן {{צ|אל מלך…}} עד {{צ|ויקרא בשם ה'}} (בלי הי"ג מידות).}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אם עוונינו ענו בנו|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אדוני האדונים השקיפה ממעונים|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אנקת מסלדיך|נעילה}} {{הור|במץ אין אומרים פזמון זה אלא מדלגים ל{{צ|כי הנה}}.}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אנשי משמר|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:כי הנה כחומר|נעילה}} <div style="display: flex;"><div style="flex: 1; margin-right: 10px;"><div class="NavFrame" style="width:{{{רוחב|100%}}};"><div class="NavHead" style="text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}"><small><small>סדר האשכנזים באיטליה, נירנברג-פיורדא, שוואבן-שווייץ</small/></small></div><div class="NavContent" style="display:block; text-align:right"> {{הור|באיטליה אין אומרים פזמון זה אלא מתחילים {{צ|ה' שמעה}}.}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אדני שמעה אדני סלחה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:לך ה' הצדקה תלבושת|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אלה בשלישמו|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:כי הנה כחומר|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:רועה ישראל האזינה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:מלאכי רחמים|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:ישראל נושע בה' (סליחות)|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אם עוונינו ענו בנו|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אנקת מסלדיך|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אזכרה אלהים ואהמיה|נעילה}} </div></div></div><div style="flex: 1; margin-left: 10px;"><div class="NavFrame" style="width:{{{רוחב|100%}}};"><div class="NavHead" style="text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}">סדר וורמייזא</div><div class="NavContent" style="display:block; text-align:right"> {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:לך ה' הצדקה תלבושת|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:רועה ישראל האזינה|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אדוני האדונים השקיפה ממעונים|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:אנקת מסלדיך|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:כי הנה כחומר|נעילה}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:ישראל נושע בה' (סליחות)|נעילה}} </div></div></div></div> {{הור2|בוורמייזא שמרו על המנהג להוסיף גם כותרת זו:}} '''שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד'''{{ממס|דברים ו ד}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת מוסיפים:}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:המבדיל בין קדש לחול|נעילה1}}(כַּסְפֵּֽנוּ) וְזַרְעֵֽנוּ {{#קטע:המבדיל בין קדש לחול|נעילה2}} {{סוף}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} ===זכור ברית=== {{הור2|ברוב המקומות הקהל חוזר על הבית הראשון גם אחר שהש"ץ אומר הבתים הראשון והשני. ובמחזור רעדלהיים כתוב שהקהל חוזר על הבית השני אחר הש"ץ. בוורמייזא אחר הבית הראשון מדלגים עד {{צ|גואל חזק}}. בפלאס משלבים בין הבתים את בתי הפזמון {{צ|[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]}}.}} {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}} ===זכור לנו ברית ראשונים=== {{טורים שווים|{{הור|סדר זה אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}}|{{הור|סדר זה אומרים למנהג פרנקפורט:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|פרנקפורט כפור זכור לנו ב}}}} {{מגירה|הסדר שאומרים בוורמייזא לנעילה:|זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}}כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}}} itgq6ef57cb97rf2l519e3lnpaaeqe2 0 1744465 3077448 3076838 2026-08-19T20:10:13Z Yack67 27395 /* קדיש שלם */ 3077448 wikitext text/x-wiki {{תוכן עניינים מרחף|גודל=22|גופן=David}} {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קיג|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===קיד. (לט.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קטו. (מ.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קטז. (מא.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיז. (מב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיח. (מג.)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיט. (מד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג|וגם=תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===קכ. (מה.) סליחה=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכא. (מו.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}}{{ש}} כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה׃{{ממס|תהלים סט לד}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אוילי המתעה|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכב. (מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכג. (מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכד. (מט.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכה. (נ.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|תהלים כב יב|לפני=ע"פ}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג|תהלים קג י-יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונת אומן עצות מרחוק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכו. (נא.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכז. (נב.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכח. (נג.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכט. (נד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קל. פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קלא. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קלא. חטאנו}} {{:אודך ה' כי אנפת בי|נוסח=מערבי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>קלב. (נז.) זכור ברית</h3> {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===קלג (נט.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|פסוקים=כן|עשי"ת=כן}} s8zxo03zm9zg1r70xyv1xeo9mw9hf9y 3077449 3077448 2026-08-19T20:11:10Z Yack67 27395 3077449 wikitext text/x-wiki {{תוכן עניינים מרחף|גודל=22|גופן=David}} {{סליחות|פתיחה|נוסח=מערבי|יום=עשי"ת|מספר פתיחה=קיג|פתיחה={{:ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|נוסח=מערבי}}}} ===קיד. (לט.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון מועד כתקח|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קטו. (מ.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קטז. (מא.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיז. (מב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיח. (מג.)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|איכה ה כ}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג}}{{ש}} פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה טז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל נא תיסר באי עדיך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קיט. (מד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג|וגם=תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי}} ===קכ. (מה.) סליחה=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכא. (מו.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}}{{ש}} כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה׃{{ממס|תהלים סט לד}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אוילי המתעה|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכב. (מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃{{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכג. (מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃{{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃{{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכד. (מט.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזז|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכה. (נ.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|תהלים כב יב|לפני=ע"פ}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג|תהלים קג י-יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונת אומן עצות מרחוק|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכו. (נא.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכז. (נב.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכח. (נג.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קכט. (נד.) (גזרה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קל. פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ירצה צום עמך|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קלא. חטאנו=== {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}|חטאנו|קלא. חטאנו}} {{:אודך ה' כי אנפת בי|נוסח=מערבי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}<h3>קלב. (נז.) זכור ברית</h3> {{#קטע:זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===קלג (נט.) תחינה=== {{:אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}} {{הור2|מסיימים כאן ועוברים ל'''[[#קדיש שלם|קדיש]]''', מלבד בערב שבת, שאז אומרים גם את הפיוטים:}}{{רקע אפור}}{{טקסט מנוקד|גודל=13}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז מערבי}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} {{#קטע:דעני לעניי|אשכנז מערבי}}{{סוף}}{{סוף}} ===קדיש שלם=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|נוסח=מערבי|פסוקים=כן|עשי"ת=כן}} cxvtuw78r67ueibyg5giq9ylmv0znf6 0 1745347 3077459 3073886 2026-08-19T21:45:11Z Yack67 27395 /* א. (קכא.) סליחה */ 3077459 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|ברוב קהילות אשכנז נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין. אבל בפרנקפורט ובנותיה אין נוהגין כן אלא בליל כפור. למטה מוצגים שני המנהגים ביחד, כאשר ההוראות שלמעלה מהסליחות מתייחסות למנהג הישן, ושלמטה למנהג פרנקפורט (ויש מקומות שבהם הרכיבו את שתי השיטות).{{ש}} בהרבה קהילות החלו במאה ה-19 לדלג על חלק מהסליחות, ולכל קהילה היה סדר אחר של דילוגים ולפעמים היה הסדר שונה בכל שנה. נציג כאן רק את הסדר המובא במחזורי רעדעלהיים בשם 'הרבה קהילות': * איך אשא ראש (סימן [[#א. (קכא.) סליחה|א]]) * (למנהג אמשטרדם אומרים גם {{צ|אמנם אנחנו}} (סימן [[#ו. (קכו.) סליחה|ו]])) * אני הוא השואל (סימן [[#ז. (קכז.) סליחה|ז]]) * אהבת עזוז (סימן [[#יב. (קי.) עקידה|יב]]), וכו'.}} __TOC__ {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===פתיחה=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב קהילות מחילים כך, וכן מנהג פרנקפורט:}}{{ש}} אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ |{{הור|ויש מקומות שמתחילים כך:}}{{ש}} {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר:}} וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===א. (קכא.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ׃{{ממס|רמב"ם סדר התפילה ג|נוסח תחינות}}{{ש}} כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃{{ממס|תהלים פג ג}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנּוּ, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סה ד}}{{ש}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃ כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, כֵּן הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, כֵּן תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#י|תהלים קג יג}}{{ש}} כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח כח|וגם=ש"ב כב כח}}{{ש}} כִּי אַתָּה נֵירֵנוּ יְיָ, וַייָ יַגִּיהַּ חָשְׁכֵּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב כב כט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:איך אשא ראש|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ב. (קכב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד ז}}{{ש}} לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאנוּ, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ו}}{{ש}} חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ׃{{ממס|תהלים קו ו}}{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=מתוך|עזרא ט ו}}{{ש}} קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים מד כז}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אבל אנחנו חטאים ואשמים|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ג. (קכג.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנּוּ, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סה ד}}{{ש}} כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, כֵּן הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, כֵּן תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#יא|תהלים קג יא-יג}}{{ש}} כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח כח|וגם=ש"ב כב כח}}{{ש}} כִּי אַתָּה נֵירֵנוּ יְיָ, וַייָ יַגִּיהַּ חָשְׁכֵּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב כב כט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אכפרה פני מלך רב|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ד. (קכד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|איכה ג מא}}{{ש}} אֵלֶיךָ נָשָׂאנוּ אֶת עֵינֵינוּ, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכג א}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"א טז לה}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפסו אישים ובטלו קרבנות|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ה. (קכה.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעָתֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃ יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, בֹּקֶר נַעֲרָךְ לְךָ וּנְצַפֶּה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה#ה ג|תהלים ה ג-ד}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפֵּנוּ מִנְחַת עָרֶב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמא ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} קוֹלֵנוּ אֶל יְיָ נִקְרָא, וַיַּעֲנֵנוּ מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ג ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפס מזיח|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ו. (קכו.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ, וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ׃{{ממס|דניאל ט ה}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃{{ממס|ישעיהו נה ו}}{{ש}} קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לד יט}}{{ש}} קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׃{{ממס|תהלים קמה יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמנם אנחנו חטאנו|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ז. (קכז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃{{ממס|תהלים קג יז}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת׃{{ממס|תהלים פ טו}}{{ש}} נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָו׃{{ממס|לפני=מתוך|ש"ב כד יד}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃{{ממס|תהלים קמד ד}}{{ש}} וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד׃{{ממס|איוב כא לב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{הור|חזן בניגון:}}{{ש}} {{:אני הוא השואל|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ח. (לז.) שניה=== {{טורים שווים|{{הור|פסוקים אלו אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}} אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} וֵאלֹהִים מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ׃{{ממס|איוב ז יח}}{{ש}} |{{הור|פסוקים אלו אומרים במץ:}}{{ש}} אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}}{{ש}} }} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ט. (מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===י. (קכח.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים י א}}{{ש}} לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃{{ממס|תהלים מד כה}}{{ש}} וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} קוּמָה יְיָ בְּאַפֶּךָ, הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי, וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ׃{{ממס|תהלים ז ז}}{{ש}} קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים מד כז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אריאל בהיותו על מכונו|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יא. (מד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יב. (קי.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יג. (יט.) פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|סדר זה נדפס במחזורי רעדעלהיים, וכך מנהג מץ:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} |{{הור|סדר זה נדפס בכמה מחזורים וסדרי סליחות:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים ט ט}}{{ש}} (כִּי) יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לג כב}}{{ש}} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ממס|תהלים צג ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטֵנוּ, אֱלֹהֵינוּ וַאדֹנֵנוּ לְרִיבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לה כג}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}} {{:אדני שמעה אדני סלחה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} <center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 5px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;"><small><b>סוגרין הארון (ולמנהג פרנקורט משאירין אותו פתוח עד סוף חזרת הש"ץ) </b></small></div></center> {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===יד. (עו.) חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}{{ש}} {{הור|למנהג פרנקפורט החזן אומר חטאנו זה לבדו בקול, ואין הקהל אומר אלא הקטע האחרון {{צ|נאמניך זכור}}.}}{{ש}} {{:גדול עווני|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|מץ=כן}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{טורים שווים|{{הור|סדר זה אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}}|{{הור|סדר זה אומרים למנהג פרנקפורט:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|פרנקפורט כפור זכור לנו ב}}}} hrxlgfhqj7rt57v37mmzm2u2qwnq686 3077460 3077459 2026-08-19T21:49:09Z Yack67 27395 /* ב. (קכב.) שניה */ 3077460 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|ברוב קהילות אשכנז נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין. אבל בפרנקפורט ובנותיה אין נוהגין כן אלא בליל כפור. למטה מוצגים שני המנהגים ביחד, כאשר ההוראות שלמעלה מהסליחות מתייחסות למנהג הישן, ושלמטה למנהג פרנקפורט (ויש מקומות שבהם הרכיבו את שתי השיטות).{{ש}} בהרבה קהילות החלו במאה ה-19 לדלג על חלק מהסליחות, ולכל קהילה היה סדר אחר של דילוגים ולפעמים היה הסדר שונה בכל שנה. נציג כאן רק את הסדר המובא במחזורי רעדעלהיים בשם 'הרבה קהילות': * איך אשא ראש (סימן [[#א. (קכא.) סליחה|א]]) * (למנהג אמשטרדם אומרים גם {{צ|אמנם אנחנו}} (סימן [[#ו. (קכו.) סליחה|ו]])) * אני הוא השואל (סימן [[#ז. (קכז.) סליחה|ז]]) * אהבת עזוז (סימן [[#יב. (קי.) עקידה|יב]]), וכו'.}} __TOC__ {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===פתיחה=== {{טורים שווים|{{הור|ברוב קהילות מחילים כך, וכן מנהג פרנקפורט:}}{{ש}} אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ |{{הור|ויש מקומות שמתחילים כך:}}{{ש}} {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר:}} וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===א. (קכא.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ׃{{ממס|רמב"ם סדר התפילה ג|נוסח תחינות}}{{ש}} כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃{{ממס|תהלים פג ג}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנּוּ, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סה ד}}{{ש}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃ כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, כֵּן הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, כֵּן תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#י|תהלים קג יג}}{{ש}} כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח כח|וגם=ש"ב כב כח}}{{ש}} כִּי אַתָּה נֵירֵנוּ יְיָ, וַייָ יַגִּיהַּ חָשְׁכֵּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב כב כט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:איך אשא ראש|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ב. (קכב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד ז}}{{ש}} לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאנוּ, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ו}}{{ש}} חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ׃{{ממס|תהלים קו ו}}{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=מתוך|עזרא ט ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אבל אנחנו חטאים ואשמים|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ג. (קכג.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנּוּ, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סה ד}}{{ש}} כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, כֵּן הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, כֵּן תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#יא|תהלים קג יא-יג}}{{ש}} כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח כח|וגם=ש"ב כב כח}}{{ש}} כִּי אַתָּה נֵירֵנוּ יְיָ, וַייָ יַגִּיהַּ חָשְׁכֵּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב כב כט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אכפרה פני מלך רב|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ד. (קכד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|איכה ג מא}}{{ש}} אֵלֶיךָ נָשָׂאנוּ אֶת עֵינֵינוּ, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכג א}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"א טז לה}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפסו אישים ובטלו קרבנות|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ה. (קכה.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעָתֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃ יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, בֹּקֶר נַעֲרָךְ לְךָ וּנְצַפֶּה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה#ה ג|תהלים ה ג-ד}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפֵּנוּ מִנְחַת עָרֶב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמא ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} קוֹלֵנוּ אֶל יְיָ נִקְרָא, וַיַּעֲנֵנוּ מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ג ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפס מזיח|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ו. (קכו.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ, וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ׃{{ממס|דניאל ט ה}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃{{ממס|ישעיהו נה ו}}{{ש}} קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לד יט}}{{ש}} קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׃{{ממס|תהלים קמה יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמנם אנחנו חטאנו|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ז. (קכז.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃{{ממס|תהלים קג יז}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת׃{{ממס|תהלים פ טו}}{{ש}} נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָו׃{{ממס|לפני=מתוך|ש"ב כד יד}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃{{ממס|תהלים קמד ד}}{{ש}} וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד׃{{ממס|איוב כא לב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{הור|חזן בניגון:}}{{ש}} {{:אני הוא השואל|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ח. (לז.) שניה=== {{טורים שווים|{{הור|פסוקים אלו אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}} אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃{{ממס|תהלים ח ה}}{{ש}} וֵאלֹהִים מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אֱלֹהִים, צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מד ה}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֲדֹנָי, כִּי אֵלֶיךָ נִקְרָא כָּל הַיּוֹם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ג}}{{ש}} חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמֹנוּ הַיּוֹם, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לח יט}}{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ, בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל י}}{{ש}} כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנֵנוּ, וּלְחַטָּאתֵנוּ תִדְרוֹשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|איוב י ו}}{{ש}} וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ׃{{ממס|איוב ז יח}}{{ש}} |{{הור|פסוקים אלו אומרים במץ:}}{{ש}} אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה׃{{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃{{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}}{{ש}} }} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ט. (מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===י. (קכח.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים י א}}{{ש}} לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃{{ממס|תהלים מד כה}}{{ש}} וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} קוּמָה יְיָ בְּאַפֶּךָ, הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי, וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ׃{{ממס|תהלים ז ז}}{{ש}} קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים מד כז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אריאל בהיותו על מכונו|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יא. (מד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יב. (קי.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===יג. (יט.) פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|סדר זה נדפס במחזורי רעדעלהיים, וכך מנהג מץ:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} |{{הור|סדר זה נדפס בכמה מחזורים וסדרי סליחות:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים ט ט}}{{ש}} (כִּי) יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לג כב}}{{ש}} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ממס|תהלים צג ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטֵנוּ, אֱלֹהֵינוּ וַאדֹנֵנוּ לְרִיבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לה כג}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}} {{:אדני שמעה אדני סלחה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} <center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 5px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;"><small><b>סוגרין הארון (ולמנהג פרנקורט משאירין אותו פתוח עד סוף חזרת הש"ץ) </b></small></div></center> {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===יד. (עו.) חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}{{ש}} {{הור|למנהג פרנקפורט החזן אומר חטאנו זה לבדו בקול, ואין הקהל אומר אלא הקטע האחרון {{צ|נאמניך זכור}}.}}{{ש}} {{:גדול עווני|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|מץ=כן}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{טורים שווים|{{הור|סדר זה אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}}|{{הור|סדר זה אומרים למנהג פרנקפורט:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|פרנקפורט כפור זכור לנו ב}}}} 9ecgi2gd1nujuitaryx32m9fggt1x8l 0 1745352 3077462 3073888 2026-08-19T22:13:50Z Yack67 27395 /* י. (נ.) עקידה */ 3077462 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|ברוב קהילות אשכנז נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין. אבל בפרנקפורט ובנותיה אין נוהגין כן אלא בליל כפור, ובשחרית ומנחה רק עד {{צ|ושם נאמר}}. למטה מוצגים שני המנהגים ביחד, כאשר ההוראות שלמעלה מהסליחות מתייחסות למנהג הישן, ושלמטה למנהג פרנקפורט (ויש מקומות שבהם הרכיבו את שתי השיטות).{{ש}} כשהיום קצר יש לדלג על כמה סליחות כדי לא לאחר את זמן תפילת הנעילה. בספר 'דברי קהלות' מתועד מנהג פרנקפורט בזה: "אין החזן אומר {{צ|אלהינו ואלהי אבותינו}} לפני הסליחה. ובסוף כל סליחת מנחה אומר חזן רק החרוז האחרון בסוף בנגון פשוטה. [...] ואם האריך חזן מוסף יותר מדי, מדלגים סליחה מספר א' ({{צ|אזון תחן}}). בשנה שהיום קצר דלגו לעת הצורך גם שתי הסליחות ג' ({{צ|את הברית}}) ו-ד' ({{צ|אל ימעט}}) עם הפסוקים שלפניהן. ביום קצר מאד דלגו גם שלש סליחות ו' ({{צ|אך בך לדל עזרה}}), ז' ({{צ|מאתך תהילתי}}), ו-ח' ({{צ|איככה אפצה פה}}) עם הפסוקים שלפניהן. אם היום קצר ביותר, דלגו גם סליחה י' ({{צ|את הקול}}) והפסוקים שלפניה." נציג כאן גם את הסדר המובא במחזורי רעדעלהיים בשם 'הרבה קהילות' (וכן מנהג אמשטרדם): * משאת כפי (סימן [[#ב. (קכט.) סליחה|ב]]) * מאתך תהלתי (סימן [[#ז. (קלד.) סליחה|ז]]) * אלהים אל דמי (סימן [[#יא. (מט.) עקידה|יא]]), וכו'.}} __TOC__ {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===פתיחה=== {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===א. (כג.) סליחה=== בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כח ב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כז ז}}{{ש}}וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|דניאל ט יז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אזון תחן והסכת עתירה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ב. (קכט.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|נחמיה א ה|וגם=תהלים קמא ב}}{{ש}} וְתוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפֵּנוּ מִנְחַת עָרֶב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמא ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ג. (קל.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח ג|תהלים נה ב}}{{ש}} אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל, אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃{{ממס|תהלים נא כא}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ, תִּכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתֵינוּ, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם׃{{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃{{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הברית ואת החסד|נוסח=מערבי|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ד. (קלא.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל ימעט לפניך את כל התלאה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ה. (קלב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ, וּטְהׇר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ׃{{ממס|איוב יז ט}}{{ש}} וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} אֲדֹנָי יֱיִ, אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ט כו}}{{ש}} אֲדֹנָי יֱיִ יַעֲזָר לָנוּ, עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו נ ז}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קד א}}{{ש}} יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לד ו}}{{ש}} יְיָ יִשְׁמְרֵנוּ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ׃ יְיָ יִשְׁמָר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכא#קכא ז|תהלים קכא ז-ח}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אומץ יוסיף טהור ידים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ו. (קלג.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ, אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ, הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ׃{{ממס|ישעיהו סג טו}}{{ש}} אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת׃{{ממס|תהלים פ טו}}{{ש}} וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל עזרה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ז. (קלד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם נָשִׂיחָה וְנֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נה יח}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃ בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ו-ה}}{{ש}} קוֹלֵנוּ אֶל יְיָ נִקְרָא, וַיַּעֲנֵנוּ מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ג ה}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|נוסח=מערבי}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ח. (קא.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.{{ממס|לפני=פיוט|שומר ישראל}}{{ש}} כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ, יִמְחַץ וְיָדָו תִּרְפֶּינָה׃{{ממס|איוב ה יח}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃{{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא, וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃ יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג#לג כא|תהלים לג כא-כב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:איככה אפצה פה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===ט. (מד.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===י. (נ.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===יא. (מט.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===יב. (כד.) פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|נעילה טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{ארון|פ}} {{:אזכרה אלהים ואהמיה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} <center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 5px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;"><small><b>סוגרין הארון (ולמנהג פרנקורט משאירין אותו פתוח עד סוף חזרת הש"ץ) </b></small></div></center> {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===יג. (קלה.) חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}}{{ש}} {{הור|למנהג פרנקפורט החזן אומר חטאנו זה לבדו בקול, ואין הקהל אומר אלא הקטע האחרון {{צ|זכותם זכור}}.}}{{ש}} {{:אליך צורי כפים שטחתי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|פרנקפורט=כן}}{{ש}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{טורים שווים|{{הור|סדר זה אומרים ברוב קהילות אשכנז:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}}|{{הור|סדר זה אומרים למנהג פרנקפורט:}}{{ש}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|פרנקפורט כפור זכור לנו ב}}}} 4kyxat38qlqfe15jwn6hkl6dungx3ci 10 1754320 3077475 3076689 2026-08-20T09:01:57Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077475 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { filter: grayscale(1) contrast(1.6) brightness(1.18); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ filter: grayscale(1) contrast(1.6) brightness(1.18); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } 3ebwdzyc8cnd23mmjy89wmzwtmgguoh 3077486 3077475 2026-08-20T09:12:28Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077486 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } hdsvrp27d0dwtq7b31qpxgcsa5fgqk2 3077487 3077486 2026-08-20T09:16:14Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077487 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); /* קצות הסריקה כהים (צל הכריכה ושולי הצילום) והסף הופך אותם לשחור מלא. חיתוך המסגרת החיצונית משאיר שוליים לבנים; הכותרת עם אות הדף ומספרו יושבת פנימה מהחיתוך ונשארת */ clip-path: inset(3% 3.5% 3% 3.5%); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } 83a547hkbmhzzmg0h8xwkwh0efy629a 3077488 3077487 2026-08-20T09:24:17Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077488 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); /* קצות הסריקה כהים (צל הכריכה ושולי הצילום) והסף הופך אותם לשחור מלא. חיתוך המסגרת החיצונית משאיר שוליים לבנים; הכותרת עם אות הדף ומספרו יושבת פנימה מהחיתוך ונשארת */ clip-path: inset(3% 3.5% 3% 3.5%); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } /* block ולא inline-block, ו-break-inside על כל שכבה: כשהתמונה עטופה ב-inline-block הדפדפן מתעלם מהאיסור ופורס אותה על פני שני עמודים — וכך יצאו תצלומים חתוכים */ .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } 9d7ec4jjrj76p1eokmzg97zcy9v6wsz 3077526 3077488 2026-08-20T10:59:19Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077526 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* הדינים העולים — במסך: תיבה צנועה מתחת לתצלום */ .yerum-dinim { font-size: 92%; margin: 0.4em auto; max-width: 60em; text-align: right; } .yerum-clear { clear: both; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); /* קצות הסריקה כהים (צל הכריכה ושולי הצילום) והסף הופך אותם לשחור מלא. חיתוך המסגרת החיצונית משאיר שוליים לבנים; הכותרת עם אות הדף ומספרו יושבת פנימה מהחיתוך ונשארת */ clip-path: inset(3% 3.5% 3% 3.5%); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } /* block ולא inline-block, ו-break-inside על כל שכבה: כשהתמונה עטופה ב-inline-block הדפדפן מתעלם מהאיסור ופורס אותה על פני שני עמודים — וכך יצאו תצלומים חתוכים */ .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } /* הדינים העולים לצד התצלום: התצלום צף בצד שמאל, והדינים זורמים בעמודה שמימינו; כשנגמר המקום לצדו הם נמשכים מתחתיו ברוחב מלא */ .yerum-scan-wrap .yerum-scan { float: left; margin: 0 0 2mm 3mm !important; max-width: 78%; } .yerum-dinim { font-size: 7.5pt !important; line-height: 1.25 !important; margin: 0 !important; max-width: none; text-align: right; } .yerum-dinim p, .yerum-dinim li, .yerum-dinim div { font-size: 7.5pt !important; line-height: 1.25 !important; margin: 0.1em 0 !important; } .yerum-dinim ul { margin: 0 1em 0.25em 0 !important; padding: 0 !important; } .yerum-clear { clear: both; } } edkbd34gm3onsmy8u8n6om9reyuke7v 3077540 3077526 2026-08-20T11:11:27Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077540 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* הדינים העולים — במסך: תיבה צנועה מתחת לתצלום */ .yerum-dinim { font-size: 92%; margin: 0.4em auto; max-width: 60em; text-align: right; } .yerum-clear { clear: both; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); /* קצות הסריקה כהים (צל הכריכה ושולי הצילום) והסף הופך אותם לשחור מלא. חיתוך המסגרת החיצונית משאיר שוליים לבנים; הכותרת עם אות הדף ומספרו יושבת פנימה מהחיתוך ונשארת */ clip-path: inset(3% 3.5% 3% 3.5%); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } /* block ולא inline-block, ו-break-inside על כל שכבה: כשהתמונה עטופה ב-inline-block הדפדפן מתעלם מהאיסור ופורס אותה על פני שני עמודים — וכך יצאו תצלומים חתוכים */ .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } /* עמוד התצלום הוא העמוד השמאלי של הכפולה, ולכן הצד החיצוני שלו הוא שמאל: התצלום צמוד עד קצה שטח ההדפסה (ואף מעט לתוך השוליים), והדינים העולים בעמודה שבצד הפנימי — לצד הכריכה; כשנגמר המקום לצד התצלום הם נמשכים מתחתיו ברוחב מלא */ .yerum-scan-wrap .yerum-scan { float: left; margin: 0 0 1.5mm -3mm !important; max-width: 82%; } .yerum-scan-wrap .yerum-scan img { margin: 0 !important; } .yerum-dinim { font-size: 6pt !important; line-height: 1.22 !important; margin: 0 !important; max-width: none; text-align: right; } .yerum-dinim p, .yerum-dinim li, .yerum-dinim div { font-size: 6pt !important; line-height: 1.22 !important; margin: 0.1em 0 !important; } .yerum-dinim ul { margin: 0 1em 0.25em 0 !important; padding: 0 !important; } .yerum-clear { clear: both; } } ob29e07u2q98p6ubvqe4j39ykssqzic 3077541 3077540 2026-08-20T11:21:23Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3077541 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* הדינים העולים — במסך: תיבה צנועה מתחת לתצלום */ .yerum-dinim { font-size: 92%; margin: 0.4em auto; max-width: 60em; text-align: right; } .yerum-clear { clear: both; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); /* קצות הסריקה כהים (צל הכריכה ושולי הצילום) והסף הופך אותם לשחור מלא. חיתוך המסגרת החיצונית משאיר שוליים לבנים; הכותרת עם אות הדף ומספרו יושבת פנימה מהחיתוך ונשארת. הצדדים נחתכים עמוק יותר — עד גבול הרצועה הלבנה הצרה ביותר שנמדדה — כדי לפנות מקום לעמודת הדינים */ clip-path: inset(3% 4.5% 3.5% 4.5%); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } /* block ולא inline-block, ו-break-inside על כל שכבה: כשהתמונה עטופה ב-inline-block הדפדפן מתעלם מהאיסור ופורס אותה על פני שני עמודים — וכך יצאו תצלומים חתוכים */ .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } /* עמוד התצלום הוא העמוד השמאלי של הכפולה, ולכן הצד החיצוני שלו הוא שמאל: התצלום צמוד עד קצה שטח ההדפסה (ואף מעט לתוך השוליים), והדינים העולים בעמודה שבצד הפנימי — לצד הכריכה; כשנגמר המקום לצד התצלום הם נמשכים מתחתיו ברוחב מלא */ /* שוליים שליליים "חותכים" את הרצועה הלבנה של הדף המצולם: תיבת התצלום מצטמצמת, ועמודת הדינים מקבלת את השטח. הערכים לפי מדידת השוליים בסריקות (המינימום המשותף, כדי לא לנגוס בטקסט אף פעם), מדורגים לפי מידת התצלום */ .yerum-scan-wrap .yerum-scan { float: left; margin: -4mm -6mm 1mm -9mm !important; max-width: 82%; } .yerum-scan-wrap .yerum-scan-md { margin: -3.5mm -5mm 1mm -8mm !important; } .yerum-scan-wrap .yerum-scan-sm { margin: -3mm -4mm 1mm -7mm !important; } .yerum-scan-wrap .yerum-scan-xs { margin: -2mm -3mm 1mm -5mm !important; } .yerum-scan-wrap .yerum-scan img { margin: 0 !important; } .yerum-dinim { font-size: 6pt !important; line-height: 1.22 !important; margin: 0 !important; max-width: none; text-align: right; } .yerum-dinim p, .yerum-dinim li, .yerum-dinim div { font-size: 6pt !important; line-height: 1.22 !important; margin: 0.1em 0 !important; } .yerum-dinim ul { margin: 0 1em 0.25em 0 !important; padding: 0 !important; } .yerum-clear { clear: both; } } kh2ztylmre64nsri0yytmjlig3ttb30 106 1754558 3077476 3076691 2026-08-20T09:04:21Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077476 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> bneoxog4c3x8fji0s0ypozz2c80m2de 3077489 3077476 2026-08-20T09:24:32Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077489 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> 22sn8pmlbm6exgmrzpqw4at18ps2ctr 3077501 3077489 2026-08-20T09:47:00Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077501 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> qbgwdt88tjnjv9pwoj9pnukptqskt6t 3077512 3077501 2026-08-20T10:25:17Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077512 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1620px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1620px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1620px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1620px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1620px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1620px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1620px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1620px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1620px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1620px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1620px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1620px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1620px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1620px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> 45jmwfm6t5bgcahri3g816fey5m425q 3077527 3077512 2026-08-20T10:59:40Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077527 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_א|זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה]]''' * '''מקור:''' "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר (בן הורקנוס). וחכמים אומרים:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר: מתחילת זמן אכילת תרומה עד סוף האשמורה הראשונה ~ חכמים: כל הלילה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי ברכות ב א — זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים (טמאים שטבלו) נכנסים לאכול בתרומתם, היינו משעת צ]] {{שוליים|א_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ב|זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה]]''' * '''מקור:''' "עד חצות. רבן גמליאל (דיבנה) אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (עד שיעלה עמוד השחר) ~ רבן גמליאל (עד חצות) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי ברכות ב א — זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים (טמאים שטבלו) נכנסים לאכול בתרומתם, היינו משעת צ]] {{שוליים|א_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ג|זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות]]''' * '''מקור:''' "עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי ברכות ב א — זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים (טמאים שטבלו) נכנסים לאכול בתרומתם, היינו משעת צ]] {{שוליים|א_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ד|הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר]]''' * '''מקור:''' "הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי ברכות ב א — הקטר חלבים ואיברים של קרבנות כשר כל הלילה, ומצוותם עד שיעלה עמוד השחר, אלא שחכמים הרחיקו ע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק שלישי#כו-ב-ה|בבלי מנחות כו ב — אברים שדרכם ליקרב ביום כגון הקומץ, הלבונה, הקטורת ומנחות - מקטירן עם בוא השמש ומתעכלים והו]] {{שוליים|א_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ה|זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה]]''' * '''מקור:''' "וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. גמ : אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן תני רבי חייא ( (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (מצוותן עד עלות השחר, וחכמים אמרו עד חצות להרחיק מן העבירה) ~ אין מחלוקת נוספת בירושלמי, אלא בירור זמן תחילת האכילה * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-ה|בבלי ברכות ב א — קרבנות הנאכלים ליום אחד — זמן אכילתם מן התורה עד שיעלה עמוד השחר, וחכמים העמידו זמנם עד חצ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק חמישי#נד-ב-ג|בבלי זבחים נד ב — קדשים קלים (שלמי ציבור ואשמות) נשחטים בצפון, דמם מתקבל בכלי שרת בצפון וטעון שתי מתנות שהן ]] {{שוליים|א_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ז|מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל]]''' * '''מקור:''' "ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך שהיא דבר תורה, דכתיב (דברים עקב ח י) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן (בר נפחא). דרבי יוחנן (בר נפחא) אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ירושלמי (לענין תפילה: אל יתפלל) ~ רבי יוחנן בר נפחא (סובר שיחזור ויתפלל בתורת נדבה) * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|א_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ח|מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל]]''' * '''מקור:''' "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא מהו? נשמענה מן הדא דתני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות {{שוליים|א_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ט|מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב]]''' * '''מקור:''' "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. תנן: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, דכתיב ( נחמיה ד טו ) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ( נחמיה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-א|בבלי ברכות טז א — הקורא קריאת שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה — חוזר לתחילת אותו הפרק; ואם טעה בין פרק לפרק ואי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כא-א-א|בבלי ברכות כא א — מי שמסופק אם קרא קריאת שמע — חוזר וקורא (ואם נסתפק אם התפלל — אינו חוזר, שתפילה דרבנן)]] {{שוליים|א_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_י|כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת]]''' * '''מקור:''' "כוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" והלא מיעוט כוכבים שנים. קדמיא (הראשון) לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-ב-ג|בבלי שבת לד ב — שיעור בין השמשות הוא מזמן שקיעת החמה עד שהוכסף הרקיע כדי הילוך שלושת רבעי מיל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-ב-ד|בבלי שבת לד ב — שיעור זמן "בין השמשות" הוא כדי הילוך שלושה רבעי מיל]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_יא|הגדרת זמן בין השמשות]]''' * '''מקור:''' "הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. רבי אומר: הלבנה בתקופתה (שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב) התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' יהודה (הכסיפו-השחירו) ~ רבי (לבנה בתקופתה) ~ רבי חנינא בר חמא (סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-ב-ג|בבלי שבת לד ב — שיעור בין השמשות הוא מזמן שקיעת החמה עד שהוכסף הרקיע כדי הילוך שלושת רבעי מיל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-ב-ד|בבלי שבת לד ב — שיעור זמן "בין השמשות" הוא כדי הילוך שלושה רבעי מיל]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_יב|זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק]]''' * '''מקור:''' "ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק אם מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, או כולה מן היום או כולה מן הלילה. ודאי לטומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_יג|בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים]]''' * '''מקור:''' "צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי ורבי סימון. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. (עקב בצד גודל) מאן דאמר ככהנים, דכתיב (שמות יתרו כ כג) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי לוי ~ רבי סימון: חד אמר להשוות רגליו כמלאכים שרגליהם רגל ישרה (אין להם קרסולים), וחד אמר כעקב בצד גודל כדרך הכהנים העולים למזבח * '''הכרעה:''' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע. </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1620px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_טז|זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה]]''' * '''מקור:''' "הלכה כחכמים. רבי יסא (אסי) מפקד לחברייא (מצווה את התלמידים): אין בעיתון מתעסקא באוריתא, (אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות) אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר (עד סוף האשמורה הראשונה) ~ חכמים (עד חצות) ~ רבן גמליאל (עד עלות השחר) * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי ברכות ב א — זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים (טמאים שטבלו) נכנסים לאכול בתרומתם, היינו משעת צ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1620px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1620px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_יח|יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק]]''' * '''מקור:''' "תכף לסמיכה שחיטה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כ-א-ו|בבלי ביצה כ א — תכף לסמיכה צריך שחיטה, וחובת הסמיכה עצמה כבית הלל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ו|בבלי ברכות מב א — הסומך על הקרבן ישחט מיד לאחר הסמיכה, ואין להפסיק בין סמיכה לשחיטה]] {{שוליים|א_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_יט|יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה]]''' * '''מקור:''' "תכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, דכתיב (ויקרא ויקרא א ד-ה) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, דכתיב ( תהילים קלד ב ) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה "" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ח|בבלי ברכות מב א — תכף לנטילת ידים ברכה — אין להפסיק בין נטילת ידים לברכת "המוציא" (וכן בין מים אחרונים לברכת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוטה/פרק ראשון#ד-ב-ה|בבלי סוטה ד ב — האוכל פת בלא ניגוב (נטילת) ידים כאילו אכל לחם טמא]] {{שוליים|א_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כ|יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן]]''' * '''מקור:''' "תכף לגאולה תפילה, דכתיב ( תהילים יט טו ) "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי" — מה כתיב בתריה? ( תהילים כ ב ) "יענך ה ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|א_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כא|מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?]]''' * '''מקור:''' "פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מהא דרבן גמליא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי ברכות ב א — זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים (טמאים שטבלו) נכנסים לאכול בתרומתם, היינו משעת צ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לז-ב-א|בבלי יומא לז ב — הקורא קריאת שמע עם אנשי משמר או אנשי מעמד לא יצא ידי חובתו, שכן אנשי משמר משכימים ואנשי מע]] {{שוליים|א_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כב|זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן]]''' * '''מקור:''' "הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו וקראים בעלות השחר. (וזמנה משיכיר) פיסקא: מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ורבן גמליאל (דיבנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' אנשי משמר וכהנים ~ רבן גמליאל: אנשי משמר הקורא עמם משכים יותר מדי ולא יצא, ורבן גמליאל פוסק שכל זמן שלא עלה עמוד השחר עדיין חייב וזמנו מדאורייתא נמשך עד הנץ * '''הכרעה:''' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לז-ב-א|בבלי יומא לז ב — הקורא קריאת שמע עם אנשי משמר או אנשי מעמד לא יצא ידי חובתו, שכן אנשי משמר משכימים ואנשי מע]] {{שוליים|א_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כג|שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי]]''' * '''מקור:''' "השדרה והגולגולת מב מתים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק רביעי#עב-א-ג|בבלי חולין עב א — רביעית דם הבאה מן המת מטמאה משום נפש האדם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שביעי#נב-א-ה|בבלי נזיר נב א — חצי קב עצמות, רביעית דם, אבר מן המת/מן החי הבאים משני מתים/אנשים, עצם כשעורה שנחלק לשניים,]] {{שוליים|א_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כד|רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת]]''' * '''מקור:''' "רביעית דם מב מתים. ורובע עצמות מב מתים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק רביעי#עב-א-ג|בבלי חולין עב א — רביעית דם הבאה מן המת מטמאה משום נפש האדם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שביעי#נב-א-ה|בבלי נזיר נב א — חצי קב עצמות, רביעית דם, אבר מן המת/מן החי הבאים משני מתים/אנשים, עצם כשעורה שנחלק לשניים,]] {{שוליים|א_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כה|אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל]]''' * '''מקור:''' "אבר מן המת מב מתים. אבר מן החי מב אנשים, רבי עקיבה מטמא באהל, (דכתיב על כל נפשות מת לא יבא) וחכמים מטהרין. (שכתוב נפשת חסר וו) ותני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי עקיבה ~ חכמים: רבי עקיבה מטמא באהל שנאמר "על כל נפשות מת לא יבא" ולמד מריבוי הכתוב; וחכמים מטהרין שנכתב "נפשת" חסר וו ומצומצם * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק רביעי#עב-א-ג|בבלי חולין עב א — רביעית דם הבאה מן המת מטמאה משום נפש האדם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שביעי#נב-א-ה|בבלי נזיר נב א — חצי קב עצמות, רביעית דם, אבר מן המת/מן החי הבאים משני מתים/אנשים, עצם כשעורה שנחלק לשניים,]] {{שוליים|א_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כו|אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו]]''' * '''מקור:''' "כל הספחין אסורין. (גזירה משום ספיחי כרוב) רבי שמעון בן יוחי עבר בשמיטתא חמא (ראה) חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? אמר ליה: ולא את הוא שאתה מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי שמעון בן יוחי ~ רבן גמליאל: שמעון בן יוחי לא נהג כדעתו המתירה כיוון שחבריו החולקים אסרו, ולא פרץ גדר, ואילו רבן גמליאל פעל כשיטתו במקום שאין חולקים * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק ראשון#ה-ב-ה|בבלי מנחות ה ב — ספיחים - ירקות שצמחו מאליהם בשביעית - אסורים באכילה מדברי סופרים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק רביעי#נא-ב-א|בבלי פסחים נא ב — ספיחים שגדלו בשנת השמיטה אסורים באכילה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1620px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1620px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כז|עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח]]''' * '''מקור:''' "ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני (יש שלא גרסו) אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, רבי אליעזר (בן הורקנוס). ומאי טעמא דרבי אליעז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר בן עזריה ~ רבנן: ר"א סובר שאכילת פסחים עד חצות בגזירה שווה "בלילה הזה"-"בלילה הזה" ממכת בכורות, וחכמים סוברים שמצוותה עד שיעלה עמוד השחר * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק חמישי#נו-ב-ד|בבלי זבחים נו ב — הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם, ושניהם נאכלים בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד, ואי]] {{שוליים|א_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כח|זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה]]''' * '''מקור:''' "קדשים קלים. (כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים) ואם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. דאם אתה אומר לו "עד שיעלה עמוד ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-ה|בבלי ברכות ב א — קרבנות הנאכלים ליום אחד — זמן אכילתם מן התורה עד שיעלה עמוד השחר, וחכמים העמידו זמנם עד חצ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק חמישי#נד-ב-ג|בבלי זבחים נד ב — קדשים קלים (שלמי ציבור ואשמות) נשחטים בצפון, דמם מתקבל בכלי שרת בצפון וטעון שתי מתנות שהן ]] {{שוליים|א_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_כט|הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה]]''' * '''מקור:''' "הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. גמ : כיני מתניתין: ( כך כוונת המשנה) בין חוליות תכלת שבה (בציצית) לחוליות לבן שבה. מה טעמון דרבנן? דכתיב (במדבר שלח טו לט) "וראיתם אותו" מן החוט הסמוך " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#י-ב-ה|בבלי ברכות י ב — הקורא קריאת שמע לאחר שעבר זמנה (אחר שלוש שעות) — אף שאינו מקבל שכר קורא בעונתה, לא הפסיד א]] {{שוליים|א_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לב|זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה]]''' * '''מקור:''' "מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא. ( אני מצאתי מה המקור) דכתיב ( תהילים עב ה ) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-א|בבלי ברכות ט ב — זמן קריאת שמע של שחרית (וכן זמן הנחת תפילין) מתחיל משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-ב|בבלי ברכות ט ב — מצוה מן המובחר לקרוא קריאת שמע כותיקין — לסיימה עם הנץ החמה ולסמוך גאולה לתפילת שמונה עשרה]] {{שוליים|א_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לג|זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבי יהושוע ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח תמן תנינן: (משנה ב) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהושע (זמנה עד סוף שעה שלישית) ~ רבי אלעזר בן עזריה/חכמים (זמנה עד שלוש שעות/סוף זמן אחר) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-א|בבלי ברכות ט ב — זמן קריאת שמע של שחרית (וכן זמן הנחת תפילין) מתחיל משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-ב|בבלי ברכות ט ב — מצוה מן המובחר לקרוא קריאת שמע כותיקין — לסיימה עם הנץ החמה ולסמוך גאולה לתפילת שמונה עשרה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1620px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1620px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לד|העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה]]''' * '''מקור:''' "מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה. מאי טעמא? אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי (בר זבידא): קריאת שמע אינה צר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יא-א-ז|בבלי שבת יא א — העוסק בתורה מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה, אלא אם תורתו אומנותו כר' שמעון בן יוחי וח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יא-א-ח|בבלי שבת יא א — תלמיד חכם שתורתו אומנותו, כר"ש בן יוחי וחבריו, אינו מפסיק מלימודו לא לקריאת שמע ולא לתפילה]] {{שוליים|א_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לה|העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה]]''' * '''מקור:''' "שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן (בר נפחא) כדעתיה, (כשיטתו) דאמר רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תלמיד לפני רבו ~ שאני מפסיק אף לתלמוד תורה, כדעת רבי יוחנן: שלומד לפני הרב אינו פוסק לתפילה, ותלמיד שאינו לפני רבו פוסק אפילו לתפילה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|א_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לו|מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה]]''' * '''מקור:''' "ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, דרבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, (אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה) הוינ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח {{שוליים|א_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לז|מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה]]''' * '''מקור:''' "לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. לרבי שמעון בן יוחאי היא היא. (שניהם חשובים במידה שווה) אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אבא מרי ~ רבי יודן: לרבי אבא מרי הקורא ק"ש בעונתה כעוסק במשנה (מעלה יתרה), ולרבי יודן היא כקורא בתורה בעלמא (ללא יתרון), ולריש"ל אף בעונתה כקריאה בתורה בלבד * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#י-ב-ה|בבלי ברכות י ב — הקורא קריאת שמע לאחר שעבר זמנה (אחר שלוש שעות) — אף שאינו מקבל שכר קורא בעונתה, לא הפסיד א]] {{שוליים|א_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לח|קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא]]''' * '''מקור:''' "כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: (דברים ואתחנן ו ז) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים. גמ : הא בית הלל מקיימים (מסבירים) תרין קריין. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי דורשים שינוי בשעת קריאה - בערב לשכב ובבוקר לעמוד כלישנם "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים"; בית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו ככתוב "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#י-ב-ו|בבלי ברכות י ב — הקורא את שמע יכול לקרוא כדרכו בין עומד בין הולך בין שוכב, שנלמד מ"ובלכתך בדרך", ואין חובה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יא-א-ג|בבלי ברכות יא א — הקורא קריאת שמע אין לו להטות בערב ולעמוד בשחר, והקורא בהטיה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובה]] {{שוליים|א_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_לט|קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה]]''' * '''מקור:''' "פרט לחתן. ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל (בן אלישע), שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל (בן אלישע) זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ג|בבלי ברכות טז א — חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע לילה הראשונה, ועד מוצאי שבת אם לא בעל, מפני טרדת המצווה; וה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יא-א-א|בבלי ברכות יא א — חתן הכונס בתולה פטור מקריאת שמע, וכונס אלמנה חייב, שנאמר "ובלכתך בדרך" - פרט לדבר מצוה, וד]] {{שוליים|א_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מ|המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים]]''' * '''מקור:''' ""חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. אמר רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט דכתיב: ( מי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק עשירי#פח-ב-כ|בבלי סנהדרין פח ב — החייב מיתה על הוראה בניגוד לבית דין הגדול הוא רק במי שכפר בדבר שעיקרו מהתורה ופירושו מדברי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק עשירי#פח-ב-ל|בבלי סנהדרין פח ב — הוסיף לולב על שיעורו הקבוע מדברי סופרים - פסול (גרע)]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1620px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1620px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מא|בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה]]''' * '''מקור:''' "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי ל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ב-א-ו|בבלי ברכות ב א — בשחרית מברך שתי ברכות לפני קריאת שמע ואחת לאחריה, ובערבית שתים לפניה ושתים לאחריה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יא-א-ד|בבלי ברכות יא א — בשחרית מברך על קריאת שמע שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, ובערבית שתים לפניה ושתים לאחריה, ואי]] {{שוליים|א_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מב|הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם)]]''' * '''מקור:''' "אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל (בר אבא בר אבא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד {{שוליים|א_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מג|בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף]]''' * '''מקור:''' "אהבה רבה. והלא לא בירכו יוצר המאורות? אמר ליה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד {{שוליים|א_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מד|המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום]]''' * '''מקור:''' "ברכה אחת למשמר היוצא. מהו הברכה? אמר רבי חלבו: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חלבו ~ שמואל בר אבא בר אבא: נחלקו בנוסח הברכה שמברך המשמר היוצא * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם {{שוליים|א_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מה|המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד]]''' * '''מקור:''' "השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע {{שוליים|א_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מו|חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים]]''' * '''מקור:''' "והוא ששנה על אתר. ( שלמד תורה מיד) רבי חונה אמר: נראים הדברים, שעל מדרש צריך לברך, שהם על פסוקי התורה אבל על הלכות אין צריך לברך. רבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי: בין למדרש בין להלכות צריך לברך. אמ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חונה ~ רבי סימון בשם ריב"ל: רבי חונה סובר שרק על מדרש הבא מפסוקי תורה מברכים, ואילו על הלכות אין צריך לברך; רבי סימון בשם ריב"ל סובר שבין למדרש בין להלכות צריך לברך * '''הכרעה:''' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות {{שוליים|א_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מז|הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה]]''' * '''מקור:''' "ובין למדרש בין להלכות, זקיקינן למיברכה. (הצריך אותנו לברך) תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י כי מאחרים היו. אמר רבי זעירא בשם רבי אמי (בן נתן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1620px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1620px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מח|בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל"]]''' * '''מקור:''' "צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני תענית/פרק שני#טז-ב-ג|בבלי תענית טז ב — בברכת גואל ישראל של תעניות מאריך וחותם "מי שענה את אברהם...ברוך גואל ישראל", והציבור עונה ]] {{שוליים|א_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_מט|חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה]]''' * '''מקור:''' "אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן אמר בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (השוחה בכל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה) ~ כהן גדול (שוחה בסוף כל ברכה) ~ מלך (שוחה בראש וסוף כל ברכה, ולרבי סימון אינו נזקף עד סוף כל תפילתו) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה {{שוליים|א_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נ|כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה]]''' * '''מקור:''' "הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים" רבי זעירא סבר (המתין וי"א נסמך) לקרובה (לחזן) כדי לשוח עמו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|א_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נא|חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע]]''' * '''מקור:''' "תחלה וסוף. רבי יסא (אסי) כד סליק להכא (כשעלה לארץ ישראל) חמתון גחנין ומלחשין. (ראה שהם כורעים ולוחשים) אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע ליה הא דאמרי רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן (בר נפחא)," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים {{שוליים|א_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נב|בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו]]''' * '''מקור:''' "ברוך אתה ה אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא אמר בשם רב (אבא בר אייבו): שצריך לאמר מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדיתה. ברוך אתה ה אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נג|יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים]]''' * '''מקור:''' "נהגין רבנן אמרין כולהון. (נהגו חכמים לאמר ככל השיטות) ואית דאמרי: או הדא או הדא. (וי"א אחד מהם או זה או זה) תני: ובלבד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|א_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נד|בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד]]''' * '''מקור:''' "שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, (ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז) אלא כדכתיב: ( תהלים לה י ) "כל עצמותי תאמרנה ה מי כמוך" חנן בר אבא אמר לחברייא: ואמריתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|א_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נה|בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם]]''' * '''מקור:''' ""ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר: אנא אמרית טעמא: דכתיב: ( תהלים קמו ח ) "ה זוקף כפופים" אמר רבי אמי (בן נתן): לא מסתברא, אלא ( מלאכי ב ה ) "מפני שמי ניחת הוא" מכאן ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' שמואל בר אבא ~ רבי אמי בן נתן: שמואל למד מ"ה' זוקף כפופים" שיש להיזקף בהזכרת השם עצמו, ורבי אמי חלק ולמד מ"מפני שמי ניחת הוא" שצריך להיות כפוף בעת הזכרת השם ולזקוף לפני כן * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|א_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נו|ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך"]]''' * '''מקור:''' "כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב (הקשה) רבי ירמיה: הרי גאולה! (ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-ב|בבלי ברכות מ ב — המשנה מנוסח הברכה שטבעו חכמים – לא יצא ידי חובתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-ו|בבלי ברכות מ ב — כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ואם חיסר אחד מהם חוזר ומברך]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1620px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1620px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נח|ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה]]''' * '''מקור:''' "מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-ה|בבלי ברכות יב א — חובה לומר "אמת ויציב" בשחרית ו"אמת ואמונה" בערבית אחר קריאת שמע, ואם לא אמרן לא יצא ידי חו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-א|בבלי ברכות יב א — אין קוראין עשרת הדברות עם קריאת שמע בגבולין, מפני תרעומת המינין שלא יאמרו אין שאר התורה אמ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-ד|בבלי ברכות יב א — בברכות קריאת שמע הכל הולך אחר החתימה: שחרית שפתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא, ואם ]] {{שוליים|א_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_נט|האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן"]]''' * '''מקור:''' "ואין אומרים ברכה פסוק. התיב (הקשה) רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי (לפני) רבי יוסה (אסי): מכיון דתימר כל הברכות אחר חיתומיהן, כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה אין אומרין ברכה פס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-ה|בבלי ברכות יב א — חובה לומר "אמת ויציב" בשחרית ו"אמת ואמונה" בערבית אחר קריאת שמע, ואם לא אמרן לא יצא ידי חו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-א|בבלי ברכות יב א — אין קוראין עשרת הדברות עם קריאת שמע בגבולין, מפני תרעומת המינין שלא יאמרו אין שאר התורה אמ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-ד|בבלי ברכות יב א — בברכות קריאת שמע הכל הולך אחר החתימה: שחרית שפתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא, ואם ]] {{שוליים|א_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_ס|חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה]]''' * '''מקור:''' "מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר: (דברים ראה טז ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בן זומא ~ חכמים: בן זומא דורש "כל ימי חייך" על הלילות (חובת זכירת יציאת מצרים בלילה), וחכמים דורשים זאת על ימות המשיח * '''הכרעה:''' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-ב-ג|בבלי ברכות יב ב — מזכירים יציאת מצרים בקריאת שמע של לילה, ולא רק ביום]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1620px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_סא|האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה]]''' * '''מקור:''' "ויאמר אינו נוהג אלא ביום. משמע שכל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון (ראה אותם) מתחילין וגומרין לכתחילה, ולא שמיע להו (והם לא שמעו על המחלוקת) דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בני ארץ ישראל (בבל דהתם) ~ רבנן דהכא: "לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר" מול "מתחיל ואינו גומר" * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ה|בבלי ברכות יג א — מצות ציצית אינה נוהגת בלילה, ולכן פרשת "ויאמר" (שיש בה ציצית) הוקדמה אחריה — ובברכה על טלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק שני#יח-ב-ו|בבלי זבחים יח ב — סומא חייב בציצית אף שאינו יכול לראות את כסותו, וכסות המיוחדת ללילה פטורה מציצית]] {{שוליים|א_סב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_סב|יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו"]]''' * '''מקור:''' "צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יב-א-ה|בבלי ברכות יב א — חובה לומר "אמת ויציב" בשחרית ו"אמת ואמונה" בערבית אחר קריאת שמע, ואם לא אמרן לא יצא ידי חו]] {{שוליים|א_סג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_סג|מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך]]''' * '''מקור:''' "לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? דכתיב ( תהילים קה מד ) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא אמר בשם רבי: אם לא הזכיר ברית ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מח-ב-ד|בבלי ברכות מח ב — חייב לומר "ארץ חמדה טובה ורחבה" וברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, ואם ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מח-ב-ה|בבלי ברכות מח ב — יש להקדים הזכרת ברית להזכרת תורה בברכת הארץ]] {{שוליים|א_סה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ראשון#דין-א_סה|הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה]]''' * '''מקור:''' "אמר "מנחם ירושלם" יצא. אמר בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. דכתיב (בראשית לך לך יז ה) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד הדרן עלך פרק מאימתי א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ד|בבלי ברכות מט א — הפותח ברכה שלישית של ברכת המזון ב"רחם על ישראל" חותם בה "בונה ירושלים"]] {{שוליים|ב_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_א|הקורא בתורה בזמן קריאת שמע ומכוון לבו יוצא בכך ידי חובת קריאת שמע]]''' * '''מקור:''' "היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה (בר עילאי) אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כיון שלבו לקריאה יצא ידי חובה, כמבואר בירושלמי ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-א|בבלי ברכות יג א — הקורא בתורה פרשיות ק"ש בזמן ק"ש — יצא ידי חובה רק אם כיוון לבו לצאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-א|בבלי ברכות יג ב — קריאת שמע טעונה כוונת הלב, ולכל הפחות בפסוק "שמע ישראל" (עד "על לבבך"), ואם קראו בלא כוונה]] {{שוליים|ב_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ב|הקורא בתורה שהגיע זמן קריאת שמע ולא ברך - האם יצא ידי חובה בכוונת הלב בלבד]]''' * '''מקור:''' "באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם. גמ : תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא. אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, שהרי לא נא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא שאין הברכות מעכבות, שהרי לא נאמר שברך אלא רק שכיון לבו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ב|בבלי ברכות יג א — הקורא קריאת שמע — באמצע הפרשה שואל בשלום מי שהוא ירא מפניו ומשיב שלום למי שחייב בכבודו, וב]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> kdlghg7dq5a63pj2f6vhfkjnx75v9tu 106 1754567 3077485 3076677 2026-08-20T09:06:28Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077485 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת נדרים, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}כל {{שוליים|א_א}}כינויי נדרים כנדרים {{ירו"מ-הדגשה|כל ידות נדרים כנדרים}} {{שוליים|א_ב}}חרמים כחרמים {{שוליים|א_ג}}שבועות כשבועות {{שוליים|א_ד}}נזירות כנזירות {{ירו"מ-ביאור|ואלו הן ידות}} {{שוליים|א_ה}}האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן<br><strong>גמ':</strong> כתיב ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) איש כי ידר {{ירו"מ-הדגשה|נדר איש כי ידר}} — מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|או השבע שבועה}} או השבע — מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|אך כל חרם אשר יחרים}} אך כל חרם — מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר}} נדר נזיר מה תלמוד לומר להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} דאמר לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולין}} ריבויין הן {{ירו"מ-הוסר|כר}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה {{ירו"מ-ביאור|כלשון בני אדם}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) נכסף נכספת ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גונב גונבתי {{ירו"מ-הדגשה|כינויים}} מנלן {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו {{ירו"מ-הדגשה|ככל היוצא מפיו יעשה}} מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה ומניין שכינויי {{ירו"מ-הדגשה|חרמים כחרמים אתיא}}{{ירו"מ-הוסר| נזירות כנזירות}} נדר נדר {{ירו"מ-הדגשה|בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובפרשת ערכין וחרמים כתיב}} ([[ויקרא כז ב|ויקרא בחקותי כז ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא נדר בערכך}}, מה נדר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|גבי נדר ושבועה}} כינויי {{ירו"מ-הדגשה|נדרים כנדרים וכינויי}} שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|גבי ערכין וחרמים כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות אתיא נדר נדר בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובנזיר כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר מה נדר שנאמר להלן בנדרים כינויי נדרים כנדרים אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר}} כינוי נזירות כנזירות מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]])ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי {{ירו"מ-הוסר|ישמעהאל}}{{ירו"מ-הדגשה|ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו {{ירו"מ-הוסר|מבטל}}{{ירו"מ-הדגשה|בטל}} כולו מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נדר נזיר להזיר מיכן שאדם {{שוליים|א_ו}}קובע עליו נזירות בתוך נזירותו<br><br> <span id="דף_א_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף א ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת נדרים. אמרה את המשנה '''כל כינויי נדרים כנדרים'''. פה יש משפט שחסר והגמרא מוסיפה אותו. כל אלו נדרים כנדרים, '''חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות''', ואלו הן ידיות. '''האומר לחברו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך''' כל אלה הוא אסור. אבל אם הוא אמר לו '''מנודה אני לך''', אז '''רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר'''. אם הוא אמר כי אני נודר '''כנדרי רשעים''', אז הוא '''נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה'''. כן, כי הרשעים רגילים לינדור, אבל אם הוא אמר '''כנדרי כשרים לא אמר כלום''', כיוון שכשרים לא רגילים לינדור. אבל אם הוא אמר '''כנדבותם''' של כשרים, אז הוא '''נדר בנזיר ובקרבן''' כי באמת כשרים רגילים כן להתנדב. מתחיל הגמרא, כתיב '''איש כי ידור נדר'''. אז פשוט ידע שזה עידור נדר. איש כי עידו. למה אתה אומר לו נדר? '''מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים'''. כתיב '''או השבע'''. '''מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מכאן שכינויי שבועות כשבועות'''. כתיב '''אך כל חרם'''. '''מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מכאן שכינויי חרמים כחרמים'''. כתיב '''נדר נזיר להזיר'''. '''מה תלמוד לומר להזיר, אלא מכאן שכינויי נזירות כנזירות'''. אומרת הגמרא, כי גדול '''כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן'''. אבל '''רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה''', כלומר לשון בן אדם כגון '''הלוך הלכת, נכסף נכספת, גונב גונבתי'''. אז מנלן? ואתה אומר מדכי '''איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו'''. כן. אז מה תלמוד לומר? כתוב אחרי זה בהמשך '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. מה תלמוד לומר? '''ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים''', כי התורה באה לרבות. גם הוא דיבר בלשון אחרת, לא בדרך הרגילה. כאילו הוא השתמש בכינויים. כן. אז '''מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה'''. עכשיו מניין שכינוי נדר נדר? '''נדר''' כתוב בנדרים איש כי עידו נדר, ובפרשת אחים וחרמים כתיב איש כי יפריש נדר בהרכך. אז '''מה נדר שנאמר להלן כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן''' גם באחים וחרמים כינוי חרמים כחרמים. כן. עכשיו מניין שכינוי נזירות כנזירות? עדיין נדר נדר. בנדרים כתיב איש כי עידו נדר. בנזיר כתיב נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר בנדרים כינוי נדרים כנדרים? אף נדר שנאמר גם בנזיר כינוי נזירות כנזירות. שואלת הגמרא '''מה מקיים רבי עקיבה''' - '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. לכאורה המשפט הזה מיותר. מה יעשה איתו? אז אתה רואה '''מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו'''. כן, ככל היוצא מפיו יעשה. כלומר אם הוא יכול לעשות ככל היוצא מפיו אז הוא יעשה ואם לא, אם הוא ביטל חלק ממנו בטל כולו. שואלת הגמרא '''ולית ליה לרבי''' - כן, מה רבי ישמעאל לא סובר את זה? אבל '''כן, כולה מן תמן אית ליה'''. כולם למד מאותו משפט. '''אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות''', ו'''אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו כולו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>ולית לרבי עקיבה כן {{ירו"מ-הוסר|אית ליה }}כולה מתמן אית ליה מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן}} שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}} תנינן כינויי ערכין {{ירו"מ-הדגשה|כערכין}} וכינוי תמורות והקדשות {{ירו"מ-הדגשה|כתמורות והקדשות}} ואילו תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום ערכין אמר}} ערפין ערצין ערקין {{ירו"מ-הדגשה|ובמקום תמורה אמר}} תמופה תמרנה תמוקה {{ירו"מ-הדגשה|במקום ההקדש אמר}} {{ירו"מ-הוסר|הנדר}}{{ירו"מ-הדגשה|הגדר}} הגזר הגרם {{ירו"מ-הדגשה|והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם תנן: התם (משנה ערכין ח א}}) [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא {{ירו"מ-הדגשה|אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו}} ניחא {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לבדק הבית {{ירו"מ-הדגשה|וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה, דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים}} ברם {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינויי תרומה {{ירו"מ-הדגשה|כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים}} {{ירו"מ-הוסר|ואילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|במקום לאמר תרומה אמר}} תרופה תרוצה {{ירו"מ-הדגשה|או}} תרוקה {{ירו"מ-הדגשה|אף אלה אינם לשון בני אדם}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אומר אין לוקין {{ירו"מ-ביאור|שאיסור קונמות מדרבנן}} אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: כך משיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|את ר אלעזר }}על דעתך דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|אין }}לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|שהם דאוריתא}} והא תנינן {{שוליים|א_ז}}המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו {{ירו"מ-הדגשה|עומד אבל}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא}} יכנס אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שנייה היא תמן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מפני דרכי שלום {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|ומה נדר שחל אף על מצווה התירו מפני דרכי שלום שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר}} {{ירו"מ-ביאור|דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}נדרים {{ירו"מ-הדגשה|מותר ובשבועות}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|תני}}{{ירו"מ-הוסר| ושבועות מותר}} {{שוליים|א_ח}}אי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|איסור}}{{ירו"מ-הדגשה|איסר}} {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום {{ירו"מ-ביאור|שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי {{ירו"מ-הדגשה|למימר}} איסר {{ירו"מ-הדגשה|כיום שמת בו אביו וכ"ו}} וימר כאותו היום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי היום כבר אסור תני}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} מבטא זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} אם אומר את איסר זו שבועה חייב על {{ירו"מ-הדגשה|כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה}} {{ירו"מ-ביאור|הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד, אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם את אומר אין איסר מין שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|אלא נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על}} זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו {{ירו"מ-ביאור|שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרתה}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה וחזרתה}} {{ירו"מ-הוסר|ותמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרתה}} אם אומר את {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאיסר זו שבועה משמע שיש לך ספק בדבר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תרין תניין אינון רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} אמר חד תניי הוא {{ירו"מ-הדגשה|והכי קאמר, אימתי בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה, דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה}} אמרו בלשון נדר {{ירו"מ-הדגשה|כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה}} את תופסו בלשון נדר {{ירו"מ-ביאור|והרי זה נדר}} אמרו בלשון שבועה {{ירו"מ-הדגשה|כגון איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא}} את תופסו בלשון שבועה {{ירו"מ-ביאור|והרי זה שבועה}} <br><br> <span id="דף_ב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת '''מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר'''? ואתה אומר '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת הגמרא '''ולית לרבי עקיבה כן''' - כן, מה רבי עקיבא לא סובר שאדם יכול לקבוע נזירות תוך נזירות? '''כולה מתמן אית ליה'''. אית ליה מכאן שכינוי נזירות כנזירות, ואית ליה '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת '''והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו'''. למה '''תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות''', ואילו תנינן? אז את הגמרא שואלת מה '''הוינן מיתני''' - איזה כינוי יכולנו לומר? במקום ערכין נאמר '''ערפין, ערצין, ערקין''', במקום תמורה '''תמופה, תמרנה, תמוקה''', במקום הקדישו '''הגזר, הגרם'''. מילא זה בכלל לא שום בני אדם, אז לכן אי אפשר להגיד שכינויי תמורות הקדשות, ערכין כמותם. ואת אמרת תנא לוא תנאתם. '''רבי יהודה בן בתירא''' - '''ניחא דאמר סתם חרמים לבדק הבית''' שנאמר כל חרם קודש קודשים הוא לה'. ואחרים אומרים '''ברם דאמר סתם חרמים לכהנים''' שנאמר כי שדה החרם לכוהן תהיה אחזתו. אז את אומרת הניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית וחרם הרי זה כהקדש לבדק הבית. אז לא קשה. למה לא תני תרומה? כן, למה? כן, דברים שהם קדושים לשמיים. ברם למאן דאמר סתם חרם לכהנים - אז למה לא תני גם כינויי תרומה? כן, כינוי תרומה כתרומה. כן, כמו שלמדנו חרמים כחרמים. אז גם צריך להגיד תרומה כתרומה. הרי גם חרמים זה הולך לכוהנים, אז הם צריכים להגיד גם תרומה. אתה לא יכול להגיד שזה מה שמנו זה רק דברים שהולכים בשמיים, כי הם מנו חרמים. אז באמת הגמרא שואלת '''למה לא תנינן כינויי תרומה, תנינן מה הוינן מיתני''' - במקום לומר תרומה נאמר '''תרופה, תרוצה, תרוקה'''. כן, גם כן זה לא לשום בן אדם, אז לכן אי אפשר להגיד את זה. '''רבי יעקב בר אחא''' אמר '''איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר''', '''דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות''', '''רבי אלעזר אומר אין לוקין'''. כלומר אדם שאומר קונם עליי כיכר זו ואכל אותה - רבי אלעזר אומר אין לוקים, למה? כי הוא סובר שאיסור קונם הוא דרבנן. '''אמר רבי יעקב בר אחא: כך משיב רבי אלעזר רבי יוחנן על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות''', ואת תנינן '''המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס''' - אז עומד אבל לא יושב. כלומר לעמוד מותר, אבל לא ישב. ואם באיסרות זה מדאורייתא, אז צריך להחמיר, לומר שלא ייכנס בכלל. היה צריך להחמיר. למה אחרים לא גזרו? '''אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן מפני דרכי שלום'''. כן, כלומר בדרכי שלום אחרים הקלו ואומרים שכנראה שהוא נדר עניו מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. כן, אבל זה אסור משום דרכי שלום. '''רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר'''. כן. למה? כי הרי כל חלוקה קל וחומר: '''ומה נדר''' שחל אף על מצווה התירו בדרכי שלום, שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? כן, שאז ולמה לא תנינן: '''נדרים אסור''' ובשבועה מותר? כן. עכשיו, איך אנחנו יודעים באמת שהנדר חל על מצווה? יש לנו משנה שאומרת שאם הוא אומר קונם סוכה שאני עושה, אז בנדרים זה אסור, אבל בשבועה מותר, כיוון שהנדר חל על דבר מצווה והשבועה לא חלה על דבר מצווה. '''מה דאמר תני, איזה ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה'''. שאמר '''רבי אבא רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום''' - כמו שהוא כבר קיבל עליו על עצמו לא לאכול באותו יום שמת בו אביו לדוגמה, או יום שהוא ראה את ירושלים חרבה, היום שנהרג בו פלוני. הוא כבר קיבל על עצמו את היום הזה בתור איסור. '''רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר''' - וימר כאותו היום? כי הרי היום אותו כבר אסור. כן? נניח, אביו מת בראש חודש אלול, אז שיגיד בראש חודש אלול וזה כבר ברור, כי הוא כבר את האיסור הוא כבר קיבל קודם. למה הוא צריך להגיד כיום שמת בו אביו? נשאל בשאלה. '''מה דאמר תני, איסר זו שבועה'''. כגון הנח שאומר איסר כיכר זו עליי - אז אם אכל, חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''מבטא זו שבועה''' - אם הוא נניח שהוא אמר מבטא כיכר זו עליי, אז אם אכל אותו, הוא חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - לפי הדעתא משה איסר זה שבועה כמו שאמרנו, אז זה יהיה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כן? הגמרא תסביר לנו שהוא לא חייב כמה שבועות על כיכר אחת, אלא דובר שהיה לו כמה כיכרות, אז הוא בעצם חייב על כל כיכר וכיכר. זו הכוונה. או אפשרות שנייה, בנשבע לשעבר. כן? כלומר, אם הוא נשבע נניח שהוא לא אכל וחזר ונשבע עוד פעם שהוא לא אכל, עוד מעט שבועה אחרי אפשר לאכול כמה שבועות אחת אחרי השנייה. אבל אם הוא נשבע שהוא לא יאכל, אז באותו רגע זה כבר אסור מדאורייתא לאכול, אז השבועה הבאה לא יכולה לחול. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - אלא נדר, אם תגיד שאיסר בעצם זה כמו נדר, לא כמו שבועה, אז זה '''חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. כן? כלומר, על השבועה ונדר זה דברים נפרדים, כי אם הוא אמר "איסר כיכר זו עליי" וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, אז זה כאילו הוא נדר ולאחר מכן חזר ונשבע, והרי אין שבועה חלה על נדר, כי הנדר זה איסור בחפץ ואין שבועה חלה על דבר אסור. אבל אם אנחנו אומרים ששבועה - אם הוא אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר "איסר כיכר זו עליי" או "מבטא כיכר זו עליי", אז הרי זה כאילו הוא נודר וחוזר ונשבע. במקרה כזה הוא חייב גם משום נדר וגם משום שבועה, כיוון שהנדר חל על השבועה. ואתה גם אמרת איסר זו שבועה - משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. נכון? אתה אומר את זה ככה, אתה אומר איסר זו שבועה, סימן שכאילו כולם מודים שזה שבועה. והרי אחרי זה חזרת ואמרת '''איסר זו שבועה אם אומר את''', משמע שאתה מסופק, יש לך ספק מה זה. '''אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון'''. '''רבי ירמיה אמר חד תניי הוא''' - והרי כי אמר. בעצם הוא אומר איסר זו שבועה, אבל אם אתא בזמן שאיטפי סור בשון שבועה. כן? דאיסור של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים הוא כשבועה. '''אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר''' - כגון נניח הוא אמר איסר כיכר זה עליי, בעצם שהוא סר את החפץ עליו, כן? הכיכר אסור עליי, אז אתה עושה בלשון נדר, זה כמו נדר. אבל '''אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה''' - כמו שהוא אומר איסר שלא אוכל כיכר זה, כלומר אני לא אוכל את הכיכר, אז בעצם הוא סר את נפשו מן החפץ, כן? אתה עושה בלשון שבועה. כן, מה זה שבועה? </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>איסר הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|על ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|עלי}} את תופסו בלשון נדר איסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא אתייא אלא בחמשה ככרין אבל בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו {{ירו"מ-הוסר|כנגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנבילה}} מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין {{ירו"מ-ביאור|אין שבועה חלה על שבועה}} אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: אפי' בככר אחד, אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא' {{ירו"מ-הדגשה|שבכל פעם נשבע לשקר}} לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אין איסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: והוא שהזכיר {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|שבועה}} ואחר כך הזכיר {{ירו"מ-הוסר|שבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|נדר}} אבל אם הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|נדר ואחר כך הזכיר}} שבועה {{ירו"מ-הדגשה|פטור על השבועה}}{{ירו"מ-הוסר| ואחכ הזכיר נדר}} {{שוליים|א_ט}} {{ירו"מ-הוסר|נדרין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהנדרים}} חלין על האיסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|איסור גברא}} ואין שבועות חלות {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}איסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום נדר}} {{ירו"מ-ביאור|איסור חפצא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל יא|במדבר מטות ל יא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} פתר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) לאסור אסר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע אם אמר}} הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי ה}}א{{ירו"מ-הדגשה|י}}סור {{ירו"מ-הדגשה|הוא לשון נדר ואסור אם אמר}} שבועה הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו בשבועה אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי האיסר בלשון שבוע}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אסור זה לשון נדר לכן}} בנדרים אסור ובשבועות מותר {{ירו"מ-הדגשה|כגון אם}} {{ירו"מ-הוסר|אסר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הרי עלי אסר {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסר {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אסור שבועה הרי עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} שבועה הרי עליו {{ירו"מ-הדגשה|אסור כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ו}}מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו}} מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר שניהן אסורין זה בזה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} כמאן דאמר ואנא מינך {{ירו"מ-ביאור|דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך}} {{ירו"מ-הדגשה|אי הכי}} {{ירו"מ-ביאור|שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בשלמא אם}} אמר הככר הזה נדור ממני {{ירו"מ-הדגשה|אפשר לאמר שכוונתו לאמר}} ואנא מינה {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} הריני נדור מככר זה {{ירו"מ-ביאור|מה שייך לאמר שכוונתו לאמר}} והוא ממני {{ירו"מ-ביאור|על דבר מה שאינו אדם}} היא הימך היא ממך {{ירו"מ-ביאור|בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי {{ירו"מ-ביאור|בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה}} תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך {{ירו"מ-הדגשה|אף אלו לשון נדרים}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ותניתה בסופה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונטולה אני מן היהודים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שאיני אוכל לך שאיני טועם לך {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: תופשין אותו משם יד לקרבן {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי אם אמר לא אוכל לך {{ירו"מ-הדגשה|האם}} תופשין אותו משם יד לשבועה {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר שבועה לא אוכל לך}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''איסר הרי הוא עליי''' - אז בעצם הוא השתמש במילה איסר בלשון נדר, אתה תפסו בלשון נדר. אבל אם הוא אמר '''איסר ואיני טועמו''', כלומר הוא בעצם אוסר את עצמו על החפץ, אז הוא השתמש בלשון שבועה ואתה תפסו בלשון שבועה. כלומר, אותה מילה יכולה להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה. '''אם אומר את איסר מין שבועה''', חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כלומר, אם איסר זה מין שבועה, אז בעצם אותו דבר, ואז הוא יחייב על כל איסר ואיסר או על כל שבועה ושבועה אותו דבר. אמר רבי יוסי '''לא אתייא אלא בחמשה ככרין''', אבל בככר אחד לא שייך. למה? כי '''מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין'''. כלומר השבועה לא יכולה לחול על דבר שאתה מושבע עליו מהר סיני. אז אם הוא כבר נשבע פעם אחת, אז הוא בעצם אסור לאכול את החפץ הזה, מבחינתו זה כמו נבלה. אז מעכשיו הוא לא יכול עוד פעם להישבע, כי אין שבועה חלה על שבועה, כי הוא בעצם כבר מושבע על זה מהר סיני, מושבע לקיים את השבועה שלו. אז לכן חייבים להגיד שמדובר בכמה כיכרות, אז על כל כיכר יש שבועה אחרת. אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא, כי אתייא היא כהדא דתני '''זה חומר לשעבר מלבא'''. '''שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד''', כי בכל פעם הוא נשבע על השקר. אבל אם הוא אמר '''לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת''', לעתיד. אז אני כן יכול להעמיד שאם הוא אמר בלשון איסר ובלשון שבועה ושתיהם אותו דבר, אז הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד. אם הוא דיבר על לשון עבר, לא אכלתי, אז הוא בעצם שיקר על כל פעם, לכן הוא חייב על כל אחד ואחד. אבל אם הוא אמר בלשון עתיד, הוא חייב רק אחת. איתמר, אמרנו שאם '''אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. הוא חייב על האיסר בנפרד, כי הוא בלשון נדר - הוא חייב בתור נדר. הוא חייב גם בלשון שבועה על השבועה. אמר רבי יודן: '''והוא שהזכיר ואחר כך הזכיר'''. למה? כי באמת נדר חל על שבועה. אבל '''אם הזכיר שבועה חלין על האיסרין ואין שבועות חלות איסרין'''. כלומר, אם הוא קודם כל אסר את החפץ אז החפץ הוא כמו נבלה, זה כבר מושבע מדאורייתא, מושבע מתוך לא לגעת, לא לאכול את החפץ הזה אחרי שהוא כבר נדר. אז לאחר מכן אין שבועה חלה על דבר שהוא אסור בשום נדר. ואומר הכתיב "ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה", וכתיב "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו". אז המילה איסר הוא מופיע - איסר זה שבועה, אז למה נכתב בין נדר לשבועה? מופיע פעם אחת בתור נדר, פעם אחת הוא מופיע בשבועה. איך זה מסתדר? רבי יוסי פתר: '''לאסור אסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור''' - כלומר הוא השתמש במילה איסור בלשון נדר, אז זה אסור. ואם הוא אמר '''שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור''', אז הרי זה אסור בלשון שבועה. אז המילה איסור יכול להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה, ושתיהם תופס. אמר רבי יודן: לא, אסור זה לשון נדר, לכן '''בנדרים אסור ובשבועות מותר'''. כלומר אם הוא השתמש במילה איסור בנדרים יהיה אסור, אם הוא ישתמש בזה בלשון שבועה, יהיה מותר. כגון אם אמר '''הרי עלי אסר הרי עליו אסר''', אז הרי זה אסור. אבל אם הוא אמר '''אסור שבועה הרי עלי אסור שבועה הרי עליו מותר''', כי הוא השתמש בביטוי איסר בלשון שבועה שזה לא שייך בו, ולכן מותר. ותנינן במשנה האומר לחבירו '''מודר אני ממך'''. רבי יוסי בן חנינה אמר '''שניהן אסורין זה בזה''', כי הוא סובר זה כדברי כמאן דאמר '''ואנא מינך'''. כלומר הוא אומר כשהוא אומר מודר, בסתם פירושו אני נבדל ממך, כל מה שלי שלי וכל מה שלך שלך, זה כאילו משני הכיוונים. שאלת הגמרא: אי הכי, אם אתה אומר ככה זה לשון... מודר, אתה ממני או אני ממך? פירושו שכשם שמצד אחד מודר מהשני, כך השני מודר ממנו. אז בשביל מה '''אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה'''? אפשר גם להעמיד את זה לצד ההפוך, אפשר לומר גם '''הריני נדור מככר זה והוא ממני'''. כלומר הוא מודר ממני ואני אדם מודר ממנו גם כן. אבל אם אמר על הכיכר, מה שייך לומר את ההפך? מה שייך לומר שהוא מודר ממני? הרי זה משהו, אין בו רוח חיים, לא אדם. '''היא הימך היא ממך היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי''' - כל הלשונות הללו, שניהם אסורים זה לזה. תני '''כלוי אני ממך פרוש אני ממך''' - גם זה לשון נדרים. רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן '''נטול'''? כלומר, למה בכל הרשימות לא מופיעה גם המילה נטול אני ממך? אמר רבי יוסי: ותניתה בסופה - '''ונטולה אני מן היהודים''', שם רואים שגם כן לשון נדר. תנן '''שאיני אוכל לך שאיני טועם לך'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: תופשין אותו משם יד לקרבן - כאילו שהוא אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך, אז בעצם כמו כל נדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה {{ירו"מ-ביאור|ידית הכד}} דילמא כולכה דקנתה {{ירו"מ-ביאור|כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו, אין זה נחשב יד לשבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר {{שוליים|א_י}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולאסור}} את כל נכסיו כמה דאת אמר {{הפ|עזרא|י|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים}} יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה}} מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-ביאור|האומר הרני נדור}} כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לצדדין היא מתניתין או בנזיר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים}} או בקרבן {{ירו"מ-הדגשה|אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי}} או בשבועה {{ירו"מ-הדגשה|אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל}} {{ירו"מ-ביאור|ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר {{שוליים|א_יא}} {{ירו"מ-הוסר|נזיר}}{{ירו"מ-הדגשה|נדור}} בשלשתן אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כיני {{ירו"מ-ביאור|זה}} {{ירו"מ-הדגשה|המקרה עליו דיבר רבי זירא}} היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדרי רשעים}} נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם {{ירו"מ-הדגשה|של רשעים}} לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהרשעים מתנדבין {{ירו"מ-ביאור|שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מכיון שהתנדב אין זה רשע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדרי כשרים לא אמר כלום שכשרים אינם נודרים}} מתניתין דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] דתני בשם רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{הפ|קהלת|ה|ד}} טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר {{הפ|תהילים|עו|יב}} נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לידי איסור}} מביא {{ירו"מ-הוסר|כבשתו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשבתו}} לעזרה ואומר הרי זה עולה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פתח {{ירו"מ-הדגשה|פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו}} אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|כך פותחים לנודר כתיב}} {{הפ|משלי|כ|כה}} מוקש אדם ילע {{ירו"מ-הוסר|קודם}}{{ירו"מ-הדגשה|קודש}} ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}תחיל {{ירו"מ-הוסר|לנדרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לנדור}} פינקסתו נפתחת {{ירו"מ-ביאור|שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא}} דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כאילו נאמר}} איחור נדרים {{ירו"מ-הדגשה|לבקר}}, איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת, מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כנדרי כשירים לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהכשירים נודרין {{ירו"מ-ביאור|שמצווה לנדור. ולא היא}} ומכיון<br><br> <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי בון בר חייה בעי: אם אמר '''לא אוכל לך''', האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו שהוא אמר שבועה שלא אוכל לך? אמר רבי יוסה: לא, אורחיה דבר נשא מימר '''קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה'''. כלומר אדם יכול לומר לפעמים "ידית הקד" ולא אומר "קד של הידית" - כי דרך בן אדם להשמיט את הסוף של הדיבור, אבל אין דרך להשמיט את ההתחלה. אז לכן אם הוא אמר לא אוכל לך, אתה לא יכול להגיד שהכוונה שבועה לא אוכל לך, כאילו השמיט את תחילת הדיבור, כי זו לא הדרך. תנן '''מנודה אני לך''', רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר - רצה לאסור את כל נכסיו. למה? כי כמה דאת אמר "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" - רואים מכאן שרכושו של מנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? אומרים לא, '''חומר הוא בנידוי בית דין''' - שם מדובר שבית דין, שם באמת הכל אסור בהנאה, אבל שאדם פרטי מנדה, זה לא שייך. תנן האומר '''הריני נודר נדר כנדרי רשעים''', הרי זה '''נדר בנזיר בקרבן ובשבועה'''. שמואל אמר: '''לצדדין היא מתניתין - או בנזיר''', כלומר אם לדוגמה נזיר עבר לפניו והוא אמר הרי נדור כנדרי רשעים, אז הוא יהיה נזיר, '''או בקרבן''' - אם היתה בהמת קדשים לפניו, '''או בשבועה''' - אם היה כיכר מונח לפניו. בכל המקרים האלה, מפני שאינם רשאים לעשות כן, מיקרי רשעים אותו דבר. רבי זעירא אמר '''בשלשתן''', כי הם אסור בכולם. שאלתם מה זה יכול להיות? אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. שהיה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר '''הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה''', ובא אחר ואמר '''מה שאמרו שלשתן עלי''', נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני '''וכנדבותם לא אמר כלום''' - למה? משום שאותו אדם שאמר את זה סבור שהרשעים מתנדבים, כלומר שרק רשעים מתנדבים כי אסור להתנדב, ככה הוא חושב, אז לכן הוא קורא להם רשעים, ולא היא - '''מכיון שהתנדב אין זה רשע''', מותר להתנדב. תנן '''כנדרי הכשרים לא אמר כלום''' - כיוון שהכשרים אינם נודרים. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור'''. רבי מאיר אומר: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם''' - כלומר אם הוא נודר ומשלם זה יותר טוב. '''וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם'''. עכשיו כיצד הוא עושה נדבה שלא יבוא לידי איסור? '''על נדבה מביא לעזרה ואומר הרי זה עולה''' - כך היה עושה. הוא היה אומר רק בעזרה הוא מקדיש אותה, כך הוא לא יבוא אף פעם לידי איסור. אז לפי רבי מאיר עדיף לידור ולשלם, לפי רבי יהודה עדיף לא לידור בכלל. רבי אבין, רבי יהודה פתח - להתיר נדר לאדם שנדר, ואמר לו: '''אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה'''. אמר רבי ינאי, כך פוטרים לו נדר. '''מוקש אדם ילע ואחר נדרים לבקר''' - התחיל, פינקסתו נפתחת. כל אדם שנודר הוא כאילו מראה את עצמו כאיזה חסיד שהוא בטוח בעצמו שהוא יעמוד בדבריו, אז לכן בודקים האם הוא באמת איזה חסיד - זה הכוונה פינקסתו נפתחת. דבר אחר: '''מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר''' - איחור נדרים, איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר '''הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים''' - רואים שאדם יכול להיענש בגלל שהוא לא קיים את הנדר. תנן '''כנדרי כשירים לא אמר כלום''' - הסיבה שאין לו כלום זה משום שאותו אדם סבור שכשרים נודרים, הוא חושב שמצווה לידור, ולא היא. '''מכיון שהכשירים נודרין'''... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>שנדר אין זה כשר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן}} מתניתא {{ירו"מ-ביאור|שאמרה שכשרים נודרים בנזיר}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון ש}}לא היה המקום מספיק בידם חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הוסר|והיו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר ([[במדבר ו יא|במדבר נשא ו יא]]) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} זה על נפשו שמנע עצמו מן היין, ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}דרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה, ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם, אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים, והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני {{שוליים|א_איב}}כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא שמעון הצדיק כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנזיר נחשב חוטא}} למה {{ירו"מ-הדגשה|הוא לא אכל אשם נזיר וכי}}{{ירו"מ-הוסר| לי כשמעון הצדיק אפילו כרש}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת דם מימיו {{ירו"מ-הדגשה|הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר}} {{ירו"מ-ביאור|שבא אם נטמא הנזיר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סבר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה {{ירו"מ-ביאור|מתוך כעס}} הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה {{ירו"מ-הדגשה|אם נטמא וצריך לספור מחדש}} סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יג}}{{ירו"מ-הוסר|קטגוריהירושלמי מסכת נדריםא א למהדורה מעומדת }}האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם {{שוליים|א_יד}}נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות {{שוליים|א_טו}}שבותה שקוקה {{ירו"מ-הדגשה|או ש}}נדר במוהי {{ירו"מ-ביאור|בנדר שנדר משה ליתרו}} הרי אלו כינויים לשבועה<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על}} עצמו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה}} מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם {{ירו"מ-הדגשה|ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר לו השאיליני קרדומך אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} קונם קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם}} יש לי {{ירו"מ-הדגשה|קרדום וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר}} קונם נכסיי עלי{{ירו"מ-הדגשה|ך אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויש}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הוסר|לו}}{{ירו"מ-הדגשה|לי}} קורדום, נכסיו {{ירו"מ-הוסר|אסורין}}{{ירו"מ-הדגשה|מותרים}} {{ירו"מ-הוסר|בידוע}}{{ירו"מ-הדגשה|דידוע}} שאין לזה {{ירו"מ-הדגשה|קרדום שהרי אמר קונם}} קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם יש לי קרדום וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום כבר אין לו קורדום, דאף אם היה לו קורדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו, הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום והיה לו קורדום היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים}} אמר רבי תחליפא קיסרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא קיסרייא|°]] <br><br> <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נדרים דף ג'. אומרת הגמרא למדנו במשנה כנדבותם נדר בנזיר ובקורבן. כלומר, כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקורבן. מתניתין אומרת הגמרא מתניתא, שאומרת שכשרים נודרים בנזיר דאורייתא. '''חסידים הראשונים מתאוים להביא קרבן חטאת''', וכיוון ש'''לא היה המקום מספיק בידם''' לחטוא, אז '''היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת'''. '''רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר''' שנאמר '''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'''. כן, '''חטא זה על נפשו שמנע עצמו מן היין'''. כלומר אדם ש-שהוא מתנזר אז הוא חוטא כי הוא פוגע בעצמו. ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני אמר שמעון הצדיק '''מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד''', שפעם אחת '''עלה אלי אדם אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים'''. '''אמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה'''? '''ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם'''. אז '''אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים'''. '''והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה''''. רבי מנא בעי, למה לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו'''? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו'''? לא, הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר, אשם נזיר מגיע כשהנזיר נטמא. '''סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין'''. כלומר שמתוך כעס הם נודרים, ו'''מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות''', מתחרט, '''מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה'''. כן, אז לכן הוא לא רצה לאכול, אבל '''זה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין'''. אז למרות שהוא נטמא הוא ודאי עומד מאחרי הנדר שלו. פרק א' הלכה ב'. במשנה: '''האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן'''. כלומר כאילו אמר קרבן, קרבן לא אוכל לך. '''חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם'''. אם אמר '''נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות'''. '''שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה'''. אומרת הגמרא: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בתור קונם. כן, למדנו זה שהוא אוסר לעצמו. הוא הופך את החפץ לגביו לאותו דבר אסור. השאלה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, ואז בעצם הוא יאסור את החפץ גם על חברו, על כל העולם, מלשון קונם, כי הוא מקדיש לשמים. נישמעינה מן הדא: '''אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי'''. אם יש לי קורדום. עכשיו, מכיוון שהוא ראה שהשני לא מאמין לו, אז הוא חזר ואמר '''קונם נכסיי עליך''', אם יש לי קורדום. אז '''נכסיו''', כיוון '''שאין לזה קורדום''', מותרים. הרי בהתחלה הוא אמר קונם קורדום עליי אם יש לי קורדום, ואחרי זה הוא חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. אז כבר בטוח שאין לו קורדום, כי גם אם היה לו קורדום, הרי דרש שהוא אמר קונם עליי קורדום אם יש לי, אז הוא כבר הקדיש אותו לשמים. אם היה לו אז הוא כבר לא שלו. זה יוצא שכשהוא אומר אחר כך קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום, כבר אין לו קורדום, אז בטוח שהנכסים צריכים להיות מותרים. רואים מכאן שאם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך - כל הסיבה שאמרנו שהשני מותר בנכסים זה כיוון שבאמת אין לו קורדום כמו שאמרנו. אבל משמע שאם כן היה לו קורדום והוא היה אומר סתם קונם נכסי עליך אם יש לי קורדום, והיה לו קורדום, אז ודאי נכסיו אסורים על השני כפי שהתנה. רואים מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנייה}} היא {{ירו"מ-הוסר|שבו בלשון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלשון}} שהתפיס את הקורדום בו {{ירו"מ-הוסר|בלשון }}התפיס {{ירו"מ-הוסר|בו }}את הנכסים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם}}, מה נפשך, {{ירו"מ-הוסר|קדש}}{{ירו"מ-הדגשה|אם לשון קונם תופס הרי}} {{ירו"מ-הוסר|קורדום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקרדום}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו שלו ולא}} קדשו נכסים, {{ירו"מ-הדגשה|ואם לשון קונם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|תופס}}{{ירו"מ-הוסר| קדש קורדום}} אפילו נכסים לא קדשו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם עליהם אמר לשון קונם}} אילו אמר קונם קורדום יש לי {{ירו"מ-הוסר|וחזר ואמר }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}קונם נכסיי עליך {{ירו"מ-ביאור|שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך}} ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יושוע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה {{ירו"מ-ביאור|סתם}} יאות {{ירו"מ-הדגשה|שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין אם לשון קונם תופס הרי הקרדום אינו שלו ולא קדשו נכסים ואם לשון קונם לא תופס אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם אבל כאן}} לא אמר אלא שאין לזה קורדום {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים}} הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין, הדא אמרה שקדש קורדום, הדא אמרה שקדשו נכסים, הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם {{ירו"מ-הדגשה|כינוי ל}}קרבן מהו {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} עצמו בו והא תנינן קונס {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו}} קונסה שמה {{ירו"מ-ביאור|שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח}} והא תנינן שבותה {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה הנחת קדרה על הכירה}} שפותה שמה והא תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] חרס לא חספא הוא אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף שחרס פירושו גם חספה כיוון שמשמש גם}} לשון גבוה הוא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|ט|ז}} האומר לחרס ולא יזרח {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שאמר יהי חרס עלי}} {{ירו"מ-ביאור|בלשון נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן שלנדר התכוון}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|הכינויים}} לשון אומות הוא {{ירו"מ-הדגשה|שלא ידעו לבטא נכון את האותיות}} כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא {{ירו"מ-ביאור|והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: נראין הדברים {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה באה לחדש שאף}} במקומות אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדברים כך לשון זו תופסת}} אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שתופס וכי}} כן אני אומר נזיר פסילים {{ירו"מ-ביאור|עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר}} לא יהא נזיר {{ירו"מ-הוסר|מיתני}}{{ירו"מ-הדגשה|במתניתא תנן}} שבותה שקוקה תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] שבוקה שקועה שקודה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} נדר דנדר במוהי במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר משה {{ירו"מ-הדגשה|ליתרו ומנין שנדר משה דכתיב}} ([[שמות ב כא|שמות שמות ב כא]]) ויואל משה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי ולמה {{ירו"מ-הוסר|לינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לית}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} אמרין במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר שאול {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שנדר שאול דכתיב}} ([[שמואל א יד כד]]) ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: דכתיב {{הפ|דניאל|יב|ז}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יב }}וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם<br><br> <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי תחליפא קיסרייא''' - אומר אין מכאן ראיה, '''היא שהתפיס את הקורדום בו התפיס את הנכסים'''. כן, הרי בשתיהם הוא השתמש בלשון קונם. '''מה נפשך''', אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום לא שלו ולכן '''לא קדשו נכסים''', ואם לשון קונם לא תופס אז '''אפילו נכסים לא קדשו''', כי גם עליהם הוא אמר לשון קונם. '''אילו אמר קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עליך, ויש לו קורדום, נכסיו אסורין''' - אז באמת אתה צודק, זה ממש מה שאדם באמת עושה לנכסיו לחברו בקונם. אבל כאן שהוא השתמש בקונם לגרזן ובקונם לנכסים בנפרד, אז מפה אין ראיה שמותר בנכסים. '''יאות אמר רבי יהושע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה''' - אם התנא היה אומר נכסיו מותרים סתם, אז יאות, כי הייתי אומר שהכוונה היא: מה נפשך, כמו שאמרנו, אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום אינו שלו ולא קדשו נכסים, ואם לשון קונם לא תופס אז גם הנכסים לא קדשו. אבל כאן '''לא אמר אלא שאין לזה קורדום''' - זו הסיבה. כלומר התנא המשיך ואמר שהסיבה שנכסיו מותרים על השני כיוון שבאמת אין לו קורדום. משמע שאם היה לו קורדום '''נכסיו אסורין'''. '''הדא אמרה שקדש קורדום''', '''הדא אמרה שקדשו נכסים''', '''הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם'''. '''רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו עצמו בו'''? כלומר אם הוא השתמש במילה שהיא דו-משמעית, גם לשון חול וגם לשון קורבן, אז מה, האם זה תופס או לא? '''והא תנינן קונס קונסה שמה''' - הרי בקונס יש לשון חול, שאדם כונס את עצמו. לא, כשאדם כונס עצמו זה קונס אשמו - הוא לא אמר קונס שענוני בצרה כי לא כונס, אלא אומר שזה בעצם לשון קונס. ענוני בפתח זה רק קורבן. '''והא תנינן שבותה שפותה שמה''' - יש בו גם לשון חולין, שמניח את הקדירה על הכירה. כן, ואדם אומר שפותה את הקדירה - זה שפיטשמא, לשפוט את הסיר. '''והא תני בר קפרא חרס לא חספא הוא''' - הרי חרס זה חתירת חרס, בארמית חספא, כד שבור. '''אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא''', דכתיב '''האומר לחרס ולא יזרח'''. אז כיוון שהוא אמר יהא חרס עלי והוא השתמש בזה בלשון נדר, אמרינן שלנדר התכוון, פירוש לזה הכוונה שלו. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא''' - אנשים שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, '''כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא''', במקום להגיד ח' אמרו כ', אז כספא. והוא הדין שבמקום חרם היו אומרים חרס, במקום נזיר הם אומרים נזיק. '''אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים''', שאף במקומות אחרים שהם מדברים כך, הלשון תופסת, '''אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק''', כלומר שהם לא יודעים לבטא נכון והם קוראים לנזיר נזיק, '''כן אני אומר נזיר פסילים''' - כלומר נזיר עילג שהוא לא יכול לבטא את המילה נזיר, הוא רוצה להגיד שהוא נזיר, הוא לא היה נזיר אף פעם, הוא לא יודע להגיד נזיר, הוא לא מצליח לבטא את המילה - אז ודאי שתופס לאותו אדם. אז השאלה אם אנשים אחרים השתמשו באותו לשון, תופס להם או לא. זו השאלה. והמשנה באה לחדש שאם הוא אמר נזיק נזיח פזיח אז זה כן תופס. '''לא יהא נזיר, שבותה שקוקה, תני רבי חייה שבוקה שקועה שקודה, נדר דנדר במוהי''' - במומי, כלומר בשבועה שנדר משה. '''במומי דנדר משה: ויואל משה''' - כי ויואל משה זה כיוון שהוא נשבע לו. '''רבי יונה בעי''': למה לא תנן אמרין '''במומי דנדר שאול: ויואל שאול'''? גם שם הוא נשבע. '''ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה''' - כלומר, מי שאומר ימין או שמאל תיקח זו עליי, זה כאילו שבועה. '''אמר רבי מתניה: דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם'''. אז רואים מכאן שימין ושמאל זה לשון שבועה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_טז}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח {{שוליים|א_יז}}כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר ירושלים לא אמר כלום<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דידך {{ירו"מ-ביאור|מה שאני אוכל משלך}} לא יהו חולין אלא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא אוכל לך אם אמר}} לא כשר לי {{ירו"מ-הדגשה|שאוכל לך אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר}} אלא למזבח {{ירו"מ-ביאור|ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר}} לא דכי לי אלא למזבח, טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח, כשר ודכי {{ירו"מ-הדגשה|שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור}} מטהור וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שיש בו טמאה וטהרה}} לא כשר לא דכי {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך שיהיה כשר וטהור}} מליטהר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו תנן}} פיגול {{ירו"מ-ביאור|שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו}} לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר}} {{ירו"מ-ביאור|שלא הותרו באכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר משעת שחיטה נפסלו תנן}} נותר {{ירו"מ-הדגשה|בנותר}} של עולה {{ירו"מ-הדגשה|שלא}} היה לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} נותר של שלמים {{ירו"מ-הוסר|לא היה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|יש מקום להסתפק אם}} אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר ומותר כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור תנן}} כאימרה {{ירו"מ-ביאור|כטלה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כאימר תמידא {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד}} {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} תמן אמרין כוולד חטאת {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהולכת למיתה}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כאימרא דלא ינק מן יומוהי {{ירו"מ-הדגשה|ואיזה איל לא ינק מימיו זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית}} על דעתין דרבנין דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה אם אמר בלשון נדר אסור}} ניתני כעזרה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים}} ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כטלה של קרבן תמיד משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום}} ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כדיריים מאי}} כדיריים כדירים של עצים<br><br> <span id="דף_ד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי נדרים דף ד'''' אנחנו בירושלמי מסכת נדרים, דף ד', תחילת המשנה, פרק א' הלכה ג'. למדנו במשנה: '''לא חולין לא אכל לך, לא כשר, לא דכי''', טהור, טמא, נותר, פיגול - כל אלה הוא אסור. אם אומר '''כאמרה כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים''', אז '''נדר באחד מכל משמשי המזבח''', ולמרות '''שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן'''. רבי יהודה אומר '''האומר ירושלים לא אמר כלום'''. זאת אומרת אם למדנו במשנה לא חולין, לא אוכל לך אסור - למה? כי אני אומר שהוא התכוון לומר '''מה דנא אכיל מן דידך''', מה שאני אוכל ממך לא יהיה חולין - זה הכוונה. כלומר '''לא יהו חולין אלא קרבן'''. לכן לא אוכל לך. עכשיו, אם הוא אמר לא כשר - לא כשר לי שאוכל לך - אני אומר שהוא התכוון לנדור בקרבן, שאינו כשר אלא למזבח, '''לא כשר לי אלא למזבח'''. למרות שגם דברים אחרים לא כשרים, כגון חזיר וכדומה, אבל כיוון שהוא נדר, הרי נדר לא חל על דבר אסור, אז מסתמא אני אומר שהוא התכוון לזה. כמובן, אם הוא יסביר שהוא התכוון לחזיר לדוגמה, אז הנדר לא תופס. אם אומר לא דכי, אני אומר שהוא התכוון '''לא דכי לי אלא למזבח'''. אם הוא אמר טהור - טהור לאוכל לך - אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טהור למזבח ולא לי'''. לכן לאוכל לך. אם הוא אמר טמא, אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טמא לי ולא למזבח''', לכן לאוכל לך. אם הוא אמר כשר ודכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור. עכשיו, אם הוא אמר טהור וטמא, אני אומר שהוא נדר מדבר שיש בו טומאה וטהרה. אם הוא אמר לא כשר לא דכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך שיהיה כשר וטהור. והטהור וטמא אני אומר שנדר זה דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. מה למדנו במשנה? פיגול. פיגול זה שבשעת השחיטה חשב לאכול או לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ ממקומו. בדרך כלל חוץ לזמן זה פיגול שחייב עליו כרת, חוץ ממקומו זה רק פיגול אבל לא חייב כרת. אז באמת הגמרא אומרת '''לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים''' - כלומר, בין אם הוא התכוון לפיגול של עולה, בין אם מתכוון לפיגול של שלמים, בכל מקרה אותו דין. למה? כי הרי לשניהם '''לא היתה שעת כושר''' - הם לא נותרו באכילה אף פעם, כיוון שכבר משעת השחיטה הם נפסלו. למדנו במשנה נותר. הגמרא מחלקת בין נותר של עולה לנותר של שלמים - למה? כיוון שבנותר של עולה '''לא היה לו שעת כושר''', אף פעם לא היה מותר באכילת אדם, אבל נותר של שלמים כיוון '''שהיה לו שעת כושר''', יש מקום להסתפק מה הדין אם הוא אמר '''הרי עלי כנותר של שלמים''', מה הדין? האם הוא מתייחס מעיקרא - הוא מתפיס, כלומר לאחר זריקת הדמים קודם שנעשה נותר, ואז זה בעצם מותר באכילה, מותר לבני אדם, ואז אני אומר שהוא התפיס בדבר שאין בו איסור וזה כלום. או שאני אומר לא, הוא מתפיס כמו שזה עכשיו, אחר שנעשה נותר, ואז זה כבר אסור. זו השאלה. למדנו במשנה כאמרה. כלומר אם הוא אומר שזה כאמרה - כאמרה זה כמו כבש. רבי יוחנן אמר '''כאימר תמידא''' - כמו קרבן תמיד, כי בעצם הכוונה שלו לטלה הידוע, שזה קרבן תמיד, לכן זה אסור. תמן אמרין '''כוולד חטאת''' - הוא התכוון להגיד שזה יהיה כמו הטלה המיוחד שיש לו דין מיוחד. לאיזה טלה יש דין מיוחד? וולד חטאת. הרי כל וולד קודשים הם כמותם, אבל וולד חטאת הולך למיתה, אז הוא המיוחד, לזה הוא מתכוון. רבי שמעון בן לקיש אמר '''כאילו של אברהם אבינו''' - זה האייל המיוחד של אברהם אבינו. תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: תני '''כאימרא דלא ינק מן יומוהי''' - איזה אייל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם אבינו שנמצא בשם בראשית. עכשיו, על דעתין דרבנן שאומרים שגם במתפיס דבר שאינו קרב למזבח, כמו שאמרנו שהוא התכוון לוולד חטאת, אלא כיוון שיש בו קדושה אם הוא אומר ראשון זה אסור - אם כן ניתני '''כעזרה''', כלומר זה כולל את כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש שהוא אומר שאילו של אברהם אבינו, משמע שלא צריך להכניס בקרבן מסוים, אז ניתני '''כקרבנות המזבח'''. אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן שהוא אומר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא מתכוון לדבר שנעשה כל יום, אם כן שיגיד '''כדישון מזבח הפנימי והמנורה'''. למדנו במשנה כדיריים. מהי כדיריים? כדירים של עצים או כדירים של קרבנות? אבל בכל מקרה זה אסור. עכשיו, כעצים - אני אומר שהוא התכוון '''לשני גיזירי עצים'''. כאישים - אני אומר שהוא התכוון '''לשלהביות של אש''' המזבח. כמזבח - אני אומר שהוא התכוון '''לקרבנות המזבח'''. כהיכל - התכוון '''לקרבנות ההיכל'''. כירושלים - מתכוון '''לקרבנות ירושלים'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|או}} כדיריים של קרבנות {{ירו"מ-הדגשה|אבל בכל מקרה אסור}} כעצים כשני גיזירי עצים, כאישים כשלהביות של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק {{ירו"מ-הדגשה|הרי זה כאומר קרבן ואסור תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} כתורה הרי זה מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלא נתכוון אלא}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככתוב בה הרי זה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתכוון לומר}} כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]] אמר דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ו}}אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אם נמצא שאין בידו {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטים}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס אף}} על {{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הוסר|השאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ככתוב בה אינו נתפס}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דברי הכל היא {{ירו"מ-הדגשה|דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה, אבל כשאומר}} כתורה {{ירו"מ-הדגשה|וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה כוונתו}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|ואף מה שהוסיף ואמר}} ככתוב בה {{ירו"מ-הדגשה|כוונתו}} כקדושת כתוביא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יח}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו}} הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר {{ירו"מ-ביאור|שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן}} האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר קרבן אסור ורבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} כל עמא מודיי {{ירו"מ-הדגשה|שאם אמר הא}} {{ירו"מ-הוסר|הקרבן}}{{ירו"מ-הדגשה|קרבן}} מותר {{ירו"מ-ביאור|שהוא כאומר בחיי הקרבן}} כקרבן אסור מה פליגין {{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} קרבן {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} קרבן כאומר כקרבן והוא אסור אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אין {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|אתם}} מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}} האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר, ורבנין מטילין אותו לחומרין, האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל כחליל בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שאוכל לך בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שלא אוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח}} לחולין שאוכל לך {{ירו"מ-ביאור|למד בפתח}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן}} חולין שאוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא קרבן לא אוכל לך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אוסר אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} דל{{ירו"מ-הדגשה|ית}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דילך {{ירו"מ-ביאור|מה שלא אוכל משלך}} הא מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן {{ירו"מ-הוסר|דידך}}{{ירו"מ-הדגשה|דילך}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאוכל משלך}} לית הוא חולין אלא הוא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך, אסור, אבל אם אמר}} הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום, למה, שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|דדרשינן}} נדר {{ירו"מ-הדגשה|נדר מחרמים בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר ובערכין כתיב}} ([[ויקרא כז ח|ויקרא בחקותי כז ח]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא}} נדר מה נדר שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|בערכין}} דבר שיש {{ירו"מ-הדגשה|בו ממש שלא שייך ערכין בדבר שאין}} בו ממש<br><br> <span id="דף_ה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אם '''נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק''', אז הרי זה כאומר קרבן ואסור. באמת רבי יהודה אומר '''האומר כירושלים לא אמר כלום''' - למה? כי אני אומר שהוא לא התכוון בזה '''אלא לעצים ולאבנים שבה''', כלומר לבנין שהם חולין. האומר '''כתורה הרי זה מותר''' - למה? כי הוא לא התכוון אלא '''לקדושת תורה'''. האומר '''ככתוב בה הרי זה אסור''', כי אני אומר שהוא התכוון כנראה '''לקרבנות הכתובין שבה'''. אית תניי תני: '''כתורה וככתוב בה הרי זה מותר''' - כלומר הוא אומר את שתיהם ברצף, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דרבי שמעון היא, כמו רבי יוחנן. דברי רבי שמעון אם נמצא שאין בידו - כלומר הוא קרא את כולם בכריכה אחת - אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון, אם נמצא שאין בידו חיטים פטור - אם אין בידו אחד מהם, אז זה פטור, למרות שהאחרים כן יש לו. למה? כי יש שבועה שבטלה מצד עצמה בטלה כולה. אז גם כאן, כשהוא אמר כתורה וככתוב בה, כיוון שמה שאמר כתורה הוא לא נתפס, אז גם מה שהוא אמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי אמר: דברי הכל היא - הוא אומר כי אף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור, כיוון שאני מניח שהוא התכוון לקרבנות שכתובים בה, רק כשהוא אומר כתורה וככתוב בה מותר, כי מה שהוא אמר כתורה הכוונה שלו לקדושה של התורה, וגם מה שהוא הוסיף ואמר ככתוב בה הכוונה שלו '''לקדושת כתוביה'''. '''פרק א' הלכה ד'''' המשנה אומרת: '''האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר'''. אבל אם הוא אומר '''הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור, לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - כי רבי מאיר סובר שמתוך לאו אתה שומע הין. כן, אתה אומר לא קרבן לא אוכל לך, כלומר מה שאני לא אוכל לך לא יהיה קרבן, מה שאני אוכל יהיה קרבן, לכן אסור. '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. ובגמרא: '''כל עמא מודיי מותר כקרבן אסור''' - אם הוא אמר הקרבן זה מותר, למה? כי הקרבן זה כאילו נשבע בחיי הקרבן. אם הוא אמר כקרבן, זה ודאי שאסור. '''מה פליגין קרבן''' - כשהוא אומר קרבן סתם. רבי יהודה אומר '''האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר'''. ורבנן אמרין '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור'''. אמר להן רבי יהודה: '''אין מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''' - כלומר אתם מודים ששבועה סתם זה כמו להגיד השבועה. אז גם כאן קרבן זה כמו אומר הקרבן, ובפועל במקרה זה מותר. שם אמנם השבועה גם אסור, אבל כאן הקרבן זה כמו שהוא נשבע בחיי הקרבן וזה מותר, אבל המילה שבועה זה כמו להגיד השבועה. ורבנן מטילין אותו לחומרין ואומרים: אני תמיד הולך לחומרה. אז '''האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''', וגם כאן '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור''' - כדי לאסור אותו, כי אם הייתי אומר זה הקרבן היה פטור. '''חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר''' - למה? כיוון שחליל זה לא קרבן ולא משמש מזבח. עכשיו, '''לחולין שאוכל לך אסור''' - כי בעצם הכוונה שלו זה לא יהיה חולין מה שאוכל לך, אלא קרבן. '''חולין שאוכל לך מותר'''. ולגבי המשנה '''לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, '''ממשמע לאו את שומע הין''' - כשהוא אומר לא קרבן, כלומר '''לא דל נא אכיל מן דילך''', מה שאני לא אוכל ממך, '''הא מה דנא אכיל מן דילך הוא קרבן''' - מה שאני אוכל אצלך יהיה קרבן. תראה עוד במשנה: '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. אבל אם אמר '''הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום''' - למה? כי מה שהוא מתפיס את הנדר זה '''דבר שאין בו ממש''' - דיבור או הילוך אין בזה ממש. אתה צריך שיתפיס במשהו שיש בו ממש, לכן ביד וברגל. למה? כי דורשים את זה - נדר נדר כתוב '''(במדבר מטות ל ג) (ויקרא בחקותי כז ח) נדר'''. למדו גזירה שווה לחרמים ולערכים - בנדרים כתיב "איש קידש נדר", ובערכים כתיב "איש כי יפליא נדר". אז מה נדר שנאמר בערכים? זה רק דבר שיש בו ממש, הרי לא שייך להגיד ערך של דבר שאין בו ממש. אז גם נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש, ולכן נדרים תופסים רק על דבר שהוא ממש. אבל אם הוא אמר עיני רואה לך, אוזני שומעת לך - אסור, כי כבר התפיס דבר ממש, האיבר עצמו הוא דבר מוחשי. ואם הוא אומר ידי עושה עמך אסור - מה הדין אם הוא חרש, אם הוא בקרקע, עד כמה הוא אסור עימו? האם כדי שיחרוש? כלומר, האם ברגע שהוא מגיע, ברגע שהוא משלם לו פרוטה, אז כבר הוא עובר את האיסור, ואפילו אם לא הועיל בקרקע כלום הוא חייב? או שאני אומר לא, אני צריך שיהא נטע קרקע פרוטה. גדר עימו בתנור, עד כמה אסור? עד כדי שיחרוש או עד כדי התנור? שוב פעם, האם אני מתייחס למה שהוא הכסף שהוא קיבל, או לכמה הועיל התנור? אם התנור - אני צריך שיהיה פרוטה, האם הוא יקבל פרוטה על העבודה שלו או שהוא הועיל התנור בפרוטה? אז ננעל בכל כינויי נדרים כנדרים - פרק "כל כינויי נדרים" אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר ממשי}} את אומר ידי עושה עמך אסור, חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו, כדי שכרו {{ירו"מ-ביאור|ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב}} או עד כדי הניית קרקע {{ירו"מ-ביאור|כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה}} {{ירו"מ-ביאור|או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה}} {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|גדר}} עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים</strong><br> ==פרק שני– אילו נדרים מותרים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_נדרים_פרק שני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א|ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}אילו נדרים מותרין: חולין {{שוליים|ב_א}}שאוכל לך, {{שוליים|ב_ב}}כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, {{שוליים|ב_ג}}כחלת אהרן וכתרומתו - מותר {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר אסור}}. {{שוליים|ב_ד}}האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך; האומר לאשתו קונם שאיני משמשך - הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך - אסור, {{ירו"מ-הדגשה|שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, שהתפיס בדבר אסור. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "{{ירו"מ-הדגשה|אדם כי ידור נדר}} לה'", {{ירו"מ-הדגשה|מלמד ש}}אין אדם אוסר עליו דבר {{ירו"מ-הדגשה|בנדר}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשמתפיס בדבר}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|נאסר על ידי נדר}} לה', {{ירו"מ-הדגשה|כמו קרבן}}. תניי דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו}} פליג{{ירו"מ-הדגשה|י וסוברים שאף שאין הנדר חל יש איסור בדבר, דתני}}: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לא יחל דברו", שלא יעשה דבריו חולין. {{ירו"מ-הדגשה|ליולי שנאמר שהברייתא של בית}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו חולקת}}, הוון בעיי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|הא דתני שעובר עליהן בבל יחל אף שהן מותרין}}, כגון {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} "הקרבן" {{ירו"מ-הוסר|בשבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|או כשבועה}},{{ירו"מ-הוסר|הא}} {{ירו"מ-הוסר|בשאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן לשון נדר או שבועה}}, {{ירו"מ-הדגשה|מ}}כל {{ירו"מ-הדגשה|מקום עובר עליהן בבל יחל משום דדמי לנדר ושבועה. אבל}} {{ירו"מ-הוסר|הדברים}}{{ירו"מ-הדגשה|הנודר}} {{ירו"מ-הדגשה|בדבר אסור אינו עובר בבל יחל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|פליגא אמתניתין}}. אתא מימר לך: אפילו בשאר כל הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|ופליג אמתניתין. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאדם אוסר על נפשו אך לא על אחרים. אית תניי תני שאוסר}} אפילו על אחרים. הוון בעי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על נפשו {{ירו"מ-הדגשה|ולא על אחרים, הכוונה שאדם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יכול לאסור}} על אחרים {{ירו"מ-הדגשה|את}}{{ירו"מ-הוסר| שלא לוסר}} נכסי{{ירו"מ-הדגשה|הם}}.{{ירו"מ-הוסר|ו על אחרים}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו על אחרים, {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שאדם יכול}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} נכסיו על אחרים. הא<br><br> <span id="דף_ה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ה.''' נתחיל מתחילת הפרק, פרק ב' הלכה א'. אומרת המשנה: '''אלו נדרים מותרים, חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר'''. למה? כיוון שהפיס בדבר האסור. שהיה אומר לאשתו הרי את עליי כאימא, פותחים לו פתח ממקום אחר. כלומר, למרות שבעצם זה כלום, אבל פותחים לו פתח כאילו מציעים לו את הנדר ממקום אחר '''שלא יקל את ראשו לכך'''. '''קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', או אומר לאשתו '''קונם שאני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו'''. שהרי הוא אמר '''שבועה שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', והוא אסור כיוון ששבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. ואתה אומר, למדנו במשנה, "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, כיוון שהפיס בדבר האסור". ואתה אומר, מה המקור לזה? כתיב '''לה'''', מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר אלא בשביל להפיס בדבר שהוא לה'. כמו קורבן. ואתה אומר, תניי דבית רב חולקים - הם סוברים שאף שהנדר לא חל, אבל בגלל שאיסרו בדבר דתני, '''מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר לא יחל דברו''', כלומר לא יעשה את דבריו חולין. אסור לאדם להגיד דברים סתם. עכשיו, מול זה שנאמר שהברייתא של בית רב חולקת, הוון בעיי מימר - חשבו לומר שמה שדתני שעובר עליהם בעל "יחל" למרות שמותרים, הכוונה כגון שאומר "הקרבן" או כשבועה, שלמרות שאין פה לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהם בעל "יחל" כי זה דומה לנדר ושבועה. כיוון שזה דומה אז בזה הוא עובר. אבל אם הוא נודר בדבר שאסור הוא לא עובר בכלל בעל "יחל". ורב לא חולק על המשנה שלנו. אתא מימר לך שאפילו בשאר כל הדברים הוא פליג אמתניתין. אז באה הגמרא ומחדשת לנו שבעצם רב אומר את זה על כל הדברים, גם על דברים אסורים, ואז בעצם הברייתא שרב מביא היא חולקת על המשנה שלנו. ואתה אומר כתיב, '''לאסור אסר על נפשו'''. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו אבל לא על אחרים. ואית תניי תני שהוא אוסר '''אפילו על אחרים'''. ואתה אומר, הוון בעי מימר - הבחורי ישיבה חשבו לומר שמאן דמר "על נפשו" ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ומאן דמר "אפילו על אחרים", הכוונה שאדם יכול לאסור את נכסיו על אחרים, אבל על נכסי אחרים עליו לא פליג - הוא לא יכול לאכול את הנכסים של אחרים, הוא יכול לאסור את הנכסים של אחרים על עצמו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> ixfkz3a3y510kjmo8kljuhqxtj4wwi8 3077498 3077485 2026-08-20T09:26:39Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077498 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת נדרים, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}כל {{שוליים|א_א}}כינויי נדרים כנדרים {{ירו"מ-הדגשה|כל ידות נדרים כנדרים}} {{שוליים|א_ב}}חרמים כחרמים {{שוליים|א_ג}}שבועות כשבועות {{שוליים|א_ד}}נזירות כנזירות {{ירו"מ-ביאור|ואלו הן ידות}} {{שוליים|א_ה}}האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן<br><strong>גמ':</strong> כתיב ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) איש כי ידר {{ירו"מ-הדגשה|נדר איש כי ידר}} — מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|או השבע שבועה}} או השבע — מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|אך כל חרם אשר יחרים}} אך כל חרם — מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר}} נדר נזיר מה תלמוד לומר להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} דאמר לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולין}} ריבויין הן {{ירו"מ-הוסר|כר}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה {{ירו"מ-ביאור|כלשון בני אדם}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) נכסף נכספת ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גונב גונבתי {{ירו"מ-הדגשה|כינויים}} מנלן {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו {{ירו"מ-הדגשה|ככל היוצא מפיו יעשה}} מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה ומניין שכינויי {{ירו"מ-הדגשה|חרמים כחרמים אתיא}}{{ירו"מ-הוסר| נזירות כנזירות}} נדר נדר {{ירו"מ-הדגשה|בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובפרשת ערכין וחרמים כתיב}} ([[ויקרא כז ב|ויקרא בחקותי כז ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא נדר בערכך}}, מה נדר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|גבי נדר ושבועה}} כינויי {{ירו"מ-הדגשה|נדרים כנדרים וכינויי}} שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|גבי ערכין וחרמים כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות אתיא נדר נדר בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובנזיר כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר מה נדר שנאמר להלן בנדרים כינויי נדרים כנדרים אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר}} כינוי נזירות כנזירות מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]])ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי {{ירו"מ-הוסר|ישמעהאל}}{{ירו"מ-הדגשה|ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו {{ירו"מ-הוסר|מבטל}}{{ירו"מ-הדגשה|בטל}} כולו מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נדר נזיר להזיר מיכן שאדם {{שוליים|א_ו}}קובע עליו נזירות בתוך נזירותו<br><br> <span id="דף_א_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף א ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת נדרים. אמרה את המשנה '''כל כינויי נדרים כנדרים'''. פה יש משפט שחסר והגמרא מוסיפה אותו. כל אלו נדרים כנדרים, '''חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות''', ואלו הן ידיות. '''האומר לחברו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך''' כל אלה הוא אסור. אבל אם הוא אמר לו '''מנודה אני לך''', אז '''רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר'''. אם הוא אמר כי אני נודר '''כנדרי רשעים''', אז הוא '''נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה'''. כן, כי הרשעים רגילים לינדור, אבל אם הוא אמר '''כנדרי כשרים לא אמר כלום''', כיוון שכשרים לא רגילים לינדור. אבל אם הוא אמר '''כנדבותם''' של כשרים, אז הוא '''נדר בנזיר ובקרבן''' כי באמת כשרים רגילים כן להתנדב. מתחיל הגמרא, כתיב '''איש כי ידור נדר'''. אז פשוט ידע שזה עידור נדר. איש כי עידו. למה אתה אומר לו נדר? '''מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים'''. כתיב '''או השבע'''. '''מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מכאן שכינויי שבועות כשבועות'''. כתיב '''אך כל חרם'''. '''מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מכאן שכינויי חרמים כחרמים'''. כתיב '''נדר נזיר להזיר'''. '''מה תלמוד לומר להזיר, אלא מכאן שכינויי נזירות כנזירות'''. אומרת הגמרא, כי גדול '''כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן'''. אבל '''רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה''', כלומר לשון בן אדם כגון '''הלוך הלכת, נכסף נכספת, גונב גונבתי'''. אז מנלן? ואתה אומר מדכי '''איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו'''. כן. אז מה תלמוד לומר? כתוב אחרי זה בהמשך '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. מה תלמוד לומר? '''ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים''', כי התורה באה לרבות. גם הוא דיבר בלשון אחרת, לא בדרך הרגילה. כאילו הוא השתמש בכינויים. כן. אז '''מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה'''. עכשיו מניין שכינוי נדר נדר? '''נדר''' כתוב בנדרים איש כי עידו נדר, ובפרשת אחים וחרמים כתיב איש כי יפריש נדר בהרכך. אז '''מה נדר שנאמר להלן כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן''' גם באחים וחרמים כינוי חרמים כחרמים. כן. עכשיו מניין שכינוי נזירות כנזירות? עדיין נדר נדר. בנדרים כתיב איש כי עידו נדר. בנזיר כתיב נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר בנדרים כינוי נדרים כנדרים? אף נדר שנאמר גם בנזיר כינוי נזירות כנזירות. שואלת הגמרא '''מה מקיים רבי עקיבה''' - '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. לכאורה המשפט הזה מיותר. מה יעשה איתו? אז אתה רואה '''מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו'''. כן, ככל היוצא מפיו יעשה. כלומר אם הוא יכול לעשות ככל היוצא מפיו אז הוא יעשה ואם לא, אם הוא ביטל חלק ממנו בטל כולו. שואלת הגמרא '''ולית ליה לרבי''' - כן, מה רבי ישמעאל לא סובר את זה? אבל '''כן, כולה מן תמן אית ליה'''. כולם למד מאותו משפט. '''אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות''', ו'''אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו כולו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>ולית לרבי עקיבה כן {{ירו"מ-הוסר|אית ליה }}כולה מתמן אית ליה מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן}} שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}} תנינן כינויי ערכין {{ירו"מ-הדגשה|כערכין}} וכינוי תמורות והקדשות {{ירו"מ-הדגשה|כתמורות והקדשות}} ואילו תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום ערכין אמר}} ערפין ערצין ערקין {{ירו"מ-הדגשה|ובמקום תמורה אמר}} תמופה תמרנה תמוקה {{ירו"מ-הדגשה|במקום ההקדש אמר}} {{ירו"מ-הוסר|הנדר}}{{ירו"מ-הדגשה|הגדר}} הגזר הגרם {{ירו"מ-הדגשה|והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם תנן: התם (משנה ערכין ח א}}) [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא {{ירו"מ-הדגשה|אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו}} ניחא {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לבדק הבית {{ירו"מ-הדגשה|וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה, דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים}} ברם {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינויי תרומה {{ירו"מ-הדגשה|כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים}} {{ירו"מ-הוסר|ואילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|במקום לאמר תרומה אמר}} תרופה תרוצה {{ירו"מ-הדגשה|או}} תרוקה {{ירו"מ-הדגשה|אף אלה אינם לשון בני אדם}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אומר אין לוקין {{ירו"מ-ביאור|שאיסור קונמות מדרבנן}} אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: כך משיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|את ר אלעזר }}על דעתך דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|אין }}לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|שהם דאוריתא}} והא תנינן {{שוליים|א_ז}}המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו {{ירו"מ-הדגשה|עומד אבל}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא}} יכנס אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שנייה היא תמן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מפני דרכי שלום {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|ומה נדר שחל אף על מצווה התירו מפני דרכי שלום שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר}} {{ירו"מ-ביאור|דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}נדרים {{ירו"מ-הדגשה|מותר ובשבועות}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|תני}}{{ירו"מ-הוסר| ושבועות מותר}} {{שוליים|א_ח}}אי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|איסור}}{{ירו"מ-הדגשה|איסר}} {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום {{ירו"מ-ביאור|שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי {{ירו"מ-הדגשה|למימר}} איסר {{ירו"מ-הדגשה|כיום שמת בו אביו וכ"ו}} וימר כאותו היום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי היום כבר אסור תני}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} מבטא זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} אם אומר את איסר זו שבועה חייב על {{ירו"מ-הדגשה|כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה}} {{ירו"מ-ביאור|הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד, אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם את אומר אין איסר מין שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|אלא נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על}} זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו {{ירו"מ-ביאור|שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרתה}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה וחזרתה}} {{ירו"מ-הוסר|ותמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרתה}} אם אומר את {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאיסר זו שבועה משמע שיש לך ספק בדבר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תרין תניין אינון רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} אמר חד תניי הוא {{ירו"מ-הדגשה|והכי קאמר, אימתי בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה, דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה}} אמרו בלשון נדר {{ירו"מ-הדגשה|כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה}} את תופסו בלשון נדר {{ירו"מ-ביאור|והרי זה נדר}} אמרו בלשון שבועה {{ירו"מ-הדגשה|כגון איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא}} את תופסו בלשון שבועה {{ירו"מ-ביאור|והרי זה שבועה}} <br><br> <span id="דף_ב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת '''מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר'''? ואתה אומר '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת הגמרא '''ולית לרבי עקיבה כן''' - כן, מה רבי עקיבא לא סובר שאדם יכול לקבוע נזירות תוך נזירות? '''כולה מתמן אית ליה'''. אית ליה מכאן שכינוי נזירות כנזירות, ואית ליה '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת '''והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו'''. למה '''תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות''', ואילו תנינן? אז את הגמרא שואלת מה '''הוינן מיתני''' - איזה כינוי יכולנו לומר? במקום ערכין נאמר '''ערפין, ערצין, ערקין''', במקום תמורה '''תמופה, תמרנה, תמוקה''', במקום הקדישו '''הגזר, הגרם'''. מילא זה בכלל לא שום בני אדם, אז לכן אי אפשר להגיד שכינויי תמורות הקדשות, ערכין כמותם. ואת אמרת תנא לוא תנאתם. '''רבי יהודה בן בתירא''' - '''ניחא דאמר סתם חרמים לבדק הבית''' שנאמר כל חרם קודש קודשים הוא לה'. ואחרים אומרים '''ברם דאמר סתם חרמים לכהנים''' שנאמר כי שדה החרם לכוהן תהיה אחזתו. אז את אומרת הניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית וחרם הרי זה כהקדש לבדק הבית. אז לא קשה. למה לא תני תרומה? כן, למה? כן, דברים שהם קדושים לשמיים. ברם למאן דאמר סתם חרם לכהנים - אז למה לא תני גם כינויי תרומה? כן, כינוי תרומה כתרומה. כן, כמו שלמדנו חרמים כחרמים. אז גם צריך להגיד תרומה כתרומה. הרי גם חרמים זה הולך לכוהנים, אז הם צריכים להגיד גם תרומה. אתה לא יכול להגיד שזה מה שמנו זה רק דברים שהולכים בשמיים, כי הם מנו חרמים. אז באמת הגמרא שואלת '''למה לא תנינן כינויי תרומה, תנינן מה הוינן מיתני''' - במקום לומר תרומה נאמר '''תרופה, תרוצה, תרוקה'''. כן, גם כן זה לא לשום בן אדם, אז לכן אי אפשר להגיד את זה. '''רבי יעקב בר אחא''' אמר '''איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר''', '''דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות''', '''רבי אלעזר אומר אין לוקין'''. כלומר אדם שאומר קונם עליי כיכר זו ואכל אותה - רבי אלעזר אומר אין לוקים, למה? כי הוא סובר שאיסור קונם הוא דרבנן. '''אמר רבי יעקב בר אחא: כך משיב רבי אלעזר רבי יוחנן על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות''', ואת תנינן '''המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס''' - אז עומד אבל לא יושב. כלומר לעמוד מותר, אבל לא ישב. ואם באיסרות זה מדאורייתא, אז צריך להחמיר, לומר שלא ייכנס בכלל. היה צריך להחמיר. למה אחרים לא גזרו? '''אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן מפני דרכי שלום'''. כן, כלומר בדרכי שלום אחרים הקלו ואומרים שכנראה שהוא נדר עניו מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. כן, אבל זה אסור משום דרכי שלום. '''רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר'''. כן. למה? כי הרי כל חלוקה קל וחומר: '''ומה נדר''' שחל אף על מצווה התירו בדרכי שלום, שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? כן, שאז ולמה לא תנינן: '''נדרים אסור''' ובשבועה מותר? כן. עכשיו, איך אנחנו יודעים באמת שהנדר חל על מצווה? יש לנו משנה שאומרת שאם הוא אומר קונם סוכה שאני עושה, אז בנדרים זה אסור, אבל בשבועה מותר, כיוון שהנדר חל על דבר מצווה והשבועה לא חלה על דבר מצווה. '''מה דאמר תני, איזה ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה'''. שאמר '''רבי אבא רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום''' - כמו שהוא כבר קיבל עליו על עצמו לא לאכול באותו יום שמת בו אביו לדוגמה, או יום שהוא ראה את ירושלים חרבה, היום שנהרג בו פלוני. הוא כבר קיבל על עצמו את היום הזה בתור איסור. '''רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר''' - וימר כאותו היום? כי הרי היום אותו כבר אסור. כן? נניח, אביו מת בראש חודש אלול, אז שיגיד בראש חודש אלול וזה כבר ברור, כי הוא כבר את האיסור הוא כבר קיבל קודם. למה הוא צריך להגיד כיום שמת בו אביו? נשאל בשאלה. '''מה דאמר תני, איסר זו שבועה'''. כגון הנח שאומר איסר כיכר זו עליי - אז אם אכל, חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''מבטא זו שבועה''' - אם הוא נניח שהוא אמר מבטא כיכר זו עליי, אז אם אכל אותו, הוא חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - לפי הדעתא משה איסר זה שבועה כמו שאמרנו, אז זה יהיה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כן? הגמרא תסביר לנו שהוא לא חייב כמה שבועות על כיכר אחת, אלא דובר שהיה לו כמה כיכרות, אז הוא בעצם חייב על כל כיכר וכיכר. זו הכוונה. או אפשרות שנייה, בנשבע לשעבר. כן? כלומר, אם הוא נשבע נניח שהוא לא אכל וחזר ונשבע עוד פעם שהוא לא אכל, עוד מעט שבועה אחרי אפשר לאכול כמה שבועות אחת אחרי השנייה. אבל אם הוא נשבע שהוא לא יאכל, אז באותו רגע זה כבר אסור מדאורייתא לאכול, אז השבועה הבאה לא יכולה לחול. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - אלא נדר, אם תגיד שאיסר בעצם זה כמו נדר, לא כמו שבועה, אז זה '''חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. כן? כלומר, על השבועה ונדר זה דברים נפרדים, כי אם הוא אמר "איסר כיכר זו עליי" וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, אז זה כאילו הוא נדר ולאחר מכן חזר ונשבע, והרי אין שבועה חלה על נדר, כי הנדר זה איסור בחפץ ואין שבועה חלה על דבר אסור. אבל אם אנחנו אומרים ששבועה - אם הוא אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר "איסר כיכר זו עליי" או "מבטא כיכר זו עליי", אז הרי זה כאילו הוא נודר וחוזר ונשבע. במקרה כזה הוא חייב גם משום נדר וגם משום שבועה, כיוון שהנדר חל על השבועה. ואתה גם אמרת איסר זו שבועה - משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. נכון? אתה אומר את זה ככה, אתה אומר איסר זו שבועה, סימן שכאילו כולם מודים שזה שבועה. והרי אחרי זה חזרת ואמרת '''איסר זו שבועה אם אומר את''', משמע שאתה מסופק, יש לך ספק מה זה. '''אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון'''. '''רבי ירמיה אמר חד תניי הוא''' - והרי כי אמר. בעצם הוא אומר איסר זו שבועה, אבל אם אתא בזמן שאיטפי סור בשון שבועה. כן? דאיסור של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים הוא כשבועה. '''אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר''' - כגון נניח הוא אמר איסר כיכר זה עליי, בעצם שהוא סר את החפץ עליו, כן? הכיכר אסור עליי, אז אתה עושה בלשון נדר, זה כמו נדר. אבל '''אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה''' - כמו שהוא אומר איסר שלא אוכל כיכר זה, כלומר אני לא אוכל את הכיכר, אז בעצם הוא סר את נפשו מן החפץ, כן? אתה עושה בלשון שבועה. כן, מה זה שבועה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>איסר הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|על ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|עלי}} את תופסו בלשון נדר איסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא אתייא אלא בחמשה ככרין אבל בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו {{ירו"מ-הוסר|כנגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנבילה}} מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין {{ירו"מ-ביאור|אין שבועה חלה על שבועה}} אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: אפי' בככר אחד, אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא' {{ירו"מ-הדגשה|שבכל פעם נשבע לשקר}} לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אין איסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: והוא שהזכיר {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|שבועה}} ואחר כך הזכיר {{ירו"מ-הוסר|שבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|נדר}} אבל אם הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|נדר ואחר כך הזכיר}} שבועה {{ירו"מ-הדגשה|פטור על השבועה}}{{ירו"מ-הוסר| ואחכ הזכיר נדר}} {{שוליים|א_ט}} {{ירו"מ-הוסר|נדרין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהנדרים}} חלין על האיסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|איסור גברא}} ואין שבועות חלות {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}איסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום נדר}} {{ירו"מ-ביאור|איסור חפצא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל יא|במדבר מטות ל יא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} פתר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) לאסור אסר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע אם אמר}} הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי ה}}א{{ירו"מ-הדגשה|י}}סור {{ירו"מ-הדגשה|הוא לשון נדר ואסור אם אמר}} שבועה הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו בשבועה אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי האיסר בלשון שבוע}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אסור זה לשון נדר לכן}} בנדרים אסור ובשבועות מותר {{ירו"מ-הדגשה|כגון אם}} {{ירו"מ-הוסר|אסר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הרי עלי אסר {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסר {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אסור שבועה הרי עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} שבועה הרי עליו {{ירו"מ-הדגשה|אסור כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ו}}מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו}} מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר שניהן אסורין זה בזה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} כמאן דאמר ואנא מינך {{ירו"מ-ביאור|דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך}} {{ירו"מ-הדגשה|אי הכי}} {{ירו"מ-ביאור|שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בשלמא אם}} אמר הככר הזה נדור ממני {{ירו"מ-הדגשה|אפשר לאמר שכוונתו לאמר}} ואנא מינה {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} הריני נדור מככר זה {{ירו"מ-ביאור|מה שייך לאמר שכוונתו לאמר}} והוא ממני {{ירו"מ-ביאור|על דבר מה שאינו אדם}} היא הימך היא ממך {{ירו"מ-ביאור|בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי {{ירו"מ-ביאור|בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה}} תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך {{ירו"מ-הדגשה|אף אלו לשון נדרים}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ותניתה בסופה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונטולה אני מן היהודים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שאיני אוכל לך שאיני טועם לך {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: תופשין אותו משם יד לקרבן {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי אם אמר לא אוכל לך {{ירו"מ-הדגשה|האם}} תופשין אותו משם יד לשבועה {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר שבועה לא אוכל לך}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''איסר הרי הוא עליי''' - אז בעצם הוא השתמש במילה איסר בלשון נדר, אתה תפסו בלשון נדר. אבל אם הוא אמר '''איסר ואיני טועמו''', כלומר הוא בעצם אוסר את עצמו על החפץ, אז הוא השתמש בלשון שבועה ואתה תפסו בלשון שבועה. כלומר, אותה מילה יכולה להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה. '''אם אומר את איסר מין שבועה''', חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כלומר, אם איסר זה מין שבועה, אז בעצם אותו דבר, ואז הוא יחייב על כל איסר ואיסר או על כל שבועה ושבועה אותו דבר. אמר רבי יוסי '''לא אתייא אלא בחמשה ככרין''', אבל בככר אחד לא שייך. למה? כי '''מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין'''. כלומר השבועה לא יכולה לחול על דבר שאתה מושבע עליו מהר סיני. אז אם הוא כבר נשבע פעם אחת, אז הוא בעצם אסור לאכול את החפץ הזה, מבחינתו זה כמו נבלה. אז מעכשיו הוא לא יכול עוד פעם להישבע, כי אין שבועה חלה על שבועה, כי הוא בעצם כבר מושבע על זה מהר סיני, מושבע לקיים את השבועה שלו. אז לכן חייבים להגיד שמדובר בכמה כיכרות, אז על כל כיכר יש שבועה אחרת. אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא, כי אתייא היא כהדא דתני '''זה חומר לשעבר מלבא'''. '''שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד''', כי בכל פעם הוא נשבע על השקר. אבל אם הוא אמר '''לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת''', לעתיד. אז אני כן יכול להעמיד שאם הוא אמר בלשון איסר ובלשון שבועה ושתיהם אותו דבר, אז הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד. אם הוא דיבר על לשון עבר, לא אכלתי, אז הוא בעצם שיקר על כל פעם, לכן הוא חייב על כל אחד ואחד. אבל אם הוא אמר בלשון עתיד, הוא חייב רק אחת. איתמר, אמרנו שאם '''אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. הוא חייב על האיסר בנפרד, כי הוא בלשון נדר - הוא חייב בתור נדר. הוא חייב גם בלשון שבועה על השבועה. אמר רבי יודן: '''והוא שהזכיר ואחר כך הזכיר'''. למה? כי באמת נדר חל על שבועה. אבל '''אם הזכיר שבועה חלין על האיסרין ואין שבועות חלות איסרין'''. כלומר, אם הוא קודם כל אסר את החפץ אז החפץ הוא כמו נבלה, זה כבר מושבע מדאורייתא, מושבע מתוך לא לגעת, לא לאכול את החפץ הזה אחרי שהוא כבר נדר. אז לאחר מכן אין שבועה חלה על דבר שהוא אסור בשום נדר. ואומר הכתיב "ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה", וכתיב "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו". אז המילה איסר הוא מופיע - איסר זה שבועה, אז למה נכתב בין נדר לשבועה? מופיע פעם אחת בתור נדר, פעם אחת הוא מופיע בשבועה. איך זה מסתדר? רבי יוסי פתר: '''לאסור אסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור''' - כלומר הוא השתמש במילה איסור בלשון נדר, אז זה אסור. ואם הוא אמר '''שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור''', אז הרי זה אסור בלשון שבועה. אז המילה איסור יכול להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה, ושתיהם תופס. אמר רבי יודן: לא, אסור זה לשון נדר, לכן '''בנדרים אסור ובשבועות מותר'''. כלומר אם הוא השתמש במילה איסור בנדרים יהיה אסור, אם הוא ישתמש בזה בלשון שבועה, יהיה מותר. כגון אם אמר '''הרי עלי אסר הרי עליו אסר''', אז הרי זה אסור. אבל אם הוא אמר '''אסור שבועה הרי עלי אסור שבועה הרי עליו מותר''', כי הוא השתמש בביטוי איסר בלשון שבועה שזה לא שייך בו, ולכן מותר. ותנינן במשנה האומר לחבירו '''מודר אני ממך'''. רבי יוסי בן חנינה אמר '''שניהן אסורין זה בזה''', כי הוא סובר זה כדברי כמאן דאמר '''ואנא מינך'''. כלומר הוא אומר כשהוא אומר מודר, בסתם פירושו אני נבדל ממך, כל מה שלי שלי וכל מה שלך שלך, זה כאילו משני הכיוונים. שאלת הגמרא: אי הכי, אם אתה אומר ככה זה לשון... מודר, אתה ממני או אני ממך? פירושו שכשם שמצד אחד מודר מהשני, כך השני מודר ממנו. אז בשביל מה '''אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה'''? אפשר גם להעמיד את זה לצד ההפוך, אפשר לומר גם '''הריני נדור מככר זה והוא ממני'''. כלומר הוא מודר ממני ואני אדם מודר ממנו גם כן. אבל אם אמר על הכיכר, מה שייך לומר את ההפך? מה שייך לומר שהוא מודר ממני? הרי זה משהו, אין בו רוח חיים, לא אדם. '''היא הימך היא ממך היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי''' - כל הלשונות הללו, שניהם אסורים זה לזה. תני '''כלוי אני ממך פרוש אני ממך''' - גם זה לשון נדרים. רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן '''נטול'''? כלומר, למה בכל הרשימות לא מופיעה גם המילה נטול אני ממך? אמר רבי יוסי: ותניתה בסופה - '''ונטולה אני מן היהודים''', שם רואים שגם כן לשון נדר. תנן '''שאיני אוכל לך שאיני טועם לך'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: תופשין אותו משם יד לקרבן - כאילו שהוא אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך, אז בעצם כמו כל נדר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה {{ירו"מ-ביאור|ידית הכד}} דילמא כולכה דקנתה {{ירו"מ-ביאור|כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו, אין זה נחשב יד לשבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר {{שוליים|א_י}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולאסור}} את כל נכסיו כמה דאת אמר {{הפ|עזרא|י|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים}} יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה}} מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-ביאור|האומר הרני נדור}} כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לצדדין היא מתניתין או בנזיר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים}} או בקרבן {{ירו"מ-הדגשה|אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי}} או בשבועה {{ירו"מ-הדגשה|אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל}} {{ירו"מ-ביאור|ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר {{שוליים|א_יא}} {{ירו"מ-הוסר|נזיר}}{{ירו"מ-הדגשה|נדור}} בשלשתן אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כיני {{ירו"מ-ביאור|זה}} {{ירו"מ-הדגשה|המקרה עליו דיבר רבי זירא}} היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדרי רשעים}} נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם {{ירו"מ-הדגשה|של רשעים}} לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהרשעים מתנדבין {{ירו"מ-ביאור|שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מכיון שהתנדב אין זה רשע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדרי כשרים לא אמר כלום שכשרים אינם נודרים}} מתניתין דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] דתני בשם רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{הפ|קהלת|ה|ד}} טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר {{הפ|תהילים|עו|יב}} נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לידי איסור}} מביא {{ירו"מ-הוסר|כבשתו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשבתו}} לעזרה ואומר הרי זה עולה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פתח {{ירו"מ-הדגשה|פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו}} אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|כך פותחים לנודר כתיב}} {{הפ|משלי|כ|כה}} מוקש אדם ילע {{ירו"מ-הוסר|קודם}}{{ירו"מ-הדגשה|קודש}} ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}תחיל {{ירו"מ-הוסר|לנדרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לנדור}} פינקסתו נפתחת {{ירו"מ-ביאור|שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא}} דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כאילו נאמר}} איחור נדרים {{ירו"מ-הדגשה|לבקר}}, איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת, מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כנדרי כשירים לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהכשירים נודרין {{ירו"מ-ביאור|שמצווה לנדור. ולא היא}} ומכיון<br><br> <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי בון בר חייה בעי: אם אמר '''לא אוכל לך''', האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו שהוא אמר שבועה שלא אוכל לך? אמר רבי יוסה: לא, אורחיה דבר נשא מימר '''קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה'''. כלומר אדם יכול לומר לפעמים "ידית הקד" ולא אומר "קד של הידית" - כי דרך בן אדם להשמיט את הסוף של הדיבור, אבל אין דרך להשמיט את ההתחלה. אז לכן אם הוא אמר לא אוכל לך, אתה לא יכול להגיד שהכוונה שבועה לא אוכל לך, כאילו השמיט את תחילת הדיבור, כי זו לא הדרך. תנן '''מנודה אני לך''', רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר - רצה לאסור את כל נכסיו. למה? כי כמה דאת אמר "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" - רואים מכאן שרכושו של מנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? אומרים לא, '''חומר הוא בנידוי בית דין''' - שם מדובר שבית דין, שם באמת הכל אסור בהנאה, אבל שאדם פרטי מנדה, זה לא שייך. תנן האומר '''הריני נודר נדר כנדרי רשעים''', הרי זה '''נדר בנזיר בקרבן ובשבועה'''. שמואל אמר: '''לצדדין היא מתניתין - או בנזיר''', כלומר אם לדוגמה נזיר עבר לפניו והוא אמר הרי נדור כנדרי רשעים, אז הוא יהיה נזיר, '''או בקרבן''' - אם היתה בהמת קדשים לפניו, '''או בשבועה''' - אם היה כיכר מונח לפניו. בכל המקרים האלה, מפני שאינם רשאים לעשות כן, מיקרי רשעים אותו דבר. רבי זעירא אמר '''בשלשתן''', כי הם אסור בכולם. שאלתם מה זה יכול להיות? אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. שהיה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר '''הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה''', ובא אחר ואמר '''מה שאמרו שלשתן עלי''', נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני '''וכנדבותם לא אמר כלום''' - למה? משום שאותו אדם שאמר את זה סבור שהרשעים מתנדבים, כלומר שרק רשעים מתנדבים כי אסור להתנדב, ככה הוא חושב, אז לכן הוא קורא להם רשעים, ולא היא - '''מכיון שהתנדב אין זה רשע''', מותר להתנדב. תנן '''כנדרי הכשרים לא אמר כלום''' - כיוון שהכשרים אינם נודרים. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור'''. רבי מאיר אומר: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם''' - כלומר אם הוא נודר ומשלם זה יותר טוב. '''וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם'''. עכשיו כיצד הוא עושה נדבה שלא יבוא לידי איסור? '''על נדבה מביא לעזרה ואומר הרי זה עולה''' - כך היה עושה. הוא היה אומר רק בעזרה הוא מקדיש אותה, כך הוא לא יבוא אף פעם לידי איסור. אז לפי רבי מאיר עדיף לידור ולשלם, לפי רבי יהודה עדיף לא לידור בכלל. רבי אבין, רבי יהודה פתח - להתיר נדר לאדם שנדר, ואמר לו: '''אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה'''. אמר רבי ינאי, כך פוטרים לו נדר. '''מוקש אדם ילע ואחר נדרים לבקר''' - התחיל, פינקסתו נפתחת. כל אדם שנודר הוא כאילו מראה את עצמו כאיזה חסיד שהוא בטוח בעצמו שהוא יעמוד בדבריו, אז לכן בודקים האם הוא באמת איזה חסיד - זה הכוונה פינקסתו נפתחת. דבר אחר: '''מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר''' - איחור נדרים, איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר '''הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים''' - רואים שאדם יכול להיענש בגלל שהוא לא קיים את הנדר. תנן '''כנדרי כשירים לא אמר כלום''' - הסיבה שאין לו כלום זה משום שאותו אדם סבור שכשרים נודרים, הוא חושב שמצווה לידור, ולא היא. '''מכיון שהכשירים נודרין'''... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>שנדר אין זה כשר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן}} מתניתא {{ירו"מ-ביאור|שאמרה שכשרים נודרים בנזיר}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון ש}}לא היה המקום מספיק בידם חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הוסר|והיו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר ([[במדבר ו יא|במדבר נשא ו יא]]) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} זה על נפשו שמנע עצמו מן היין, ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}דרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה, ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם, אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים, והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני {{שוליים|א_איב}}כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא שמעון הצדיק כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנזיר נחשב חוטא}} למה {{ירו"מ-הדגשה|הוא לא אכל אשם נזיר וכי}}{{ירו"מ-הוסר| לי כשמעון הצדיק אפילו כרש}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת דם מימיו {{ירו"מ-הדגשה|הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר}} {{ירו"מ-ביאור|שבא אם נטמא הנזיר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סבר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה {{ירו"מ-ביאור|מתוך כעס}} הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה {{ירו"מ-הדגשה|אם נטמא וצריך לספור מחדש}} סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יג}}{{ירו"מ-הוסר|קטגוריהירושלמי מסכת נדריםא א למהדורה מעומדת }}האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם {{שוליים|א_יד}}נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות {{שוליים|א_טו}}שבותה שקוקה {{ירו"מ-הדגשה|או ש}}נדר במוהי {{ירו"מ-ביאור|בנדר שנדר משה ליתרו}} הרי אלו כינויים לשבועה<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על}} עצמו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה}} מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם {{ירו"מ-הדגשה|ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר לו השאיליני קרדומך אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} קונם קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם}} יש לי {{ירו"מ-הדגשה|קרדום וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר}} קונם נכסיי עלי{{ירו"מ-הדגשה|ך אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויש}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הוסר|לו}}{{ירו"מ-הדגשה|לי}} קורדום, נכסיו {{ירו"מ-הוסר|אסורין}}{{ירו"מ-הדגשה|מותרים}} {{ירו"מ-הוסר|בידוע}}{{ירו"מ-הדגשה|דידוע}} שאין לזה {{ירו"מ-הדגשה|קרדום שהרי אמר קונם}} קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם יש לי קרדום וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום כבר אין לו קורדום, דאף אם היה לו קורדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו, הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום והיה לו קורדום היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים}} אמר רבי תחליפא קיסרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא קיסרייא|°]] <br><br> <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נדרים דף ג'. אומרת הגמרא למדנו במשנה כנדבותם נדר בנזיר ובקורבן. כלומר, כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקורבן. מתניתין אומרת הגמרא מתניתא, שאומרת שכשרים נודרים בנזיר דאורייתא. '''חסידים הראשונים מתאוים להביא קרבן חטאת''', וכיוון ש'''לא היה המקום מספיק בידם''' לחטוא, אז '''היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת'''. '''רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר''' שנאמר '''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'''. כן, '''חטא זה על נפשו שמנע עצמו מן היין'''. כלומר אדם ש-שהוא מתנזר אז הוא חוטא כי הוא פוגע בעצמו. ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני אמר שמעון הצדיק '''מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד''', שפעם אחת '''עלה אלי אדם אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים'''. '''אמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה'''? '''ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם'''. אז '''אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים'''. '''והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה''''. רבי מנא בעי, למה לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו'''? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו'''? לא, הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר, אשם נזיר מגיע כשהנזיר נטמא. '''סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין'''. כלומר שמתוך כעס הם נודרים, ו'''מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות''', מתחרט, '''מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה'''. כן, אז לכן הוא לא רצה לאכול, אבל '''זה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין'''. אז למרות שהוא נטמא הוא ודאי עומד מאחרי הנדר שלו. פרק א' הלכה ב'. במשנה: '''האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן'''. כלומר כאילו אמר קרבן, קרבן לא אוכל לך. '''חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם'''. אם אמר '''נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות'''. '''שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה'''. אומרת הגמרא: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בתור קונם. כן, למדנו זה שהוא אוסר לעצמו. הוא הופך את החפץ לגביו לאותו דבר אסור. השאלה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, ואז בעצם הוא יאסור את החפץ גם על חברו, על כל העולם, מלשון קונם, כי הוא מקדיש לשמים. נישמעינה מן הדא: '''אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי'''. אם יש לי קורדום. עכשיו, מכיוון שהוא ראה שהשני לא מאמין לו, אז הוא חזר ואמר '''קונם נכסיי עליך''', אם יש לי קורדום. אז '''נכסיו''', כיוון '''שאין לזה קורדום''', מותרים. הרי בהתחלה הוא אמר קונם קורדום עליי אם יש לי קורדום, ואחרי זה הוא חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. אז כבר בטוח שאין לו קורדום, כי גם אם היה לו קורדום, הרי דרש שהוא אמר קונם עליי קורדום אם יש לי, אז הוא כבר הקדיש אותו לשמים. אם היה לו אז הוא כבר לא שלו. זה יוצא שכשהוא אומר אחר כך קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום, כבר אין לו קורדום, אז בטוח שהנכסים צריכים להיות מותרים. רואים מכאן שאם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך - כל הסיבה שאמרנו שהשני מותר בנכסים זה כיוון שבאמת אין לו קורדום כמו שאמרנו. אבל משמע שאם כן היה לו קורדום והוא היה אומר סתם קונם נכסי עליך אם יש לי קורדום, והיה לו קורדום, אז ודאי נכסיו אסורים על השני כפי שהתנה. רואים מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנייה}} היא {{ירו"מ-הוסר|שבו בלשון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלשון}} שהתפיס את הקורדום בו {{ירו"מ-הוסר|בלשון }}התפיס {{ירו"מ-הוסר|בו }}את הנכסים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם}}, מה נפשך, {{ירו"מ-הוסר|קדש}}{{ירו"מ-הדגשה|אם לשון קונם תופס הרי}} {{ירו"מ-הוסר|קורדום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקרדום}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו שלו ולא}} קדשו נכסים, {{ירו"מ-הדגשה|ואם לשון קונם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|תופס}}{{ירו"מ-הוסר| קדש קורדום}} אפילו נכסים לא קדשו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם עליהם אמר לשון קונם}} אילו אמר קונם קורדום יש לי {{ירו"מ-הוסר|וחזר ואמר }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}קונם נכסיי עליך {{ירו"מ-ביאור|שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך}} ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יושוע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה {{ירו"מ-ביאור|סתם}} יאות {{ירו"מ-הדגשה|שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין אם לשון קונם תופס הרי הקרדום אינו שלו ולא קדשו נכסים ואם לשון קונם לא תופס אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם אבל כאן}} לא אמר אלא שאין לזה קורדום {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים}} הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין, הדא אמרה שקדש קורדום, הדא אמרה שקדשו נכסים, הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם {{ירו"מ-הדגשה|כינוי ל}}קרבן מהו {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} עצמו בו והא תנינן קונס {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו}} קונסה שמה {{ירו"מ-ביאור|שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח}} והא תנינן שבותה {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה הנחת קדרה על הכירה}} שפותה שמה והא תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] חרס לא חספא הוא אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף שחרס פירושו גם חספה כיוון שמשמש גם}} לשון גבוה הוא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|ט|ז}} האומר לחרס ולא יזרח {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שאמר יהי חרס עלי}} {{ירו"מ-ביאור|בלשון נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן שלנדר התכוון}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|הכינויים}} לשון אומות הוא {{ירו"מ-הדגשה|שלא ידעו לבטא נכון את האותיות}} כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא {{ירו"מ-ביאור|והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: נראין הדברים {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה באה לחדש שאף}} במקומות אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדברים כך לשון זו תופסת}} אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שתופס וכי}} כן אני אומר נזיר פסילים {{ירו"מ-ביאור|עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר}} לא יהא נזיר {{ירו"מ-הוסר|מיתני}}{{ירו"מ-הדגשה|במתניתא תנן}} שבותה שקוקה תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] שבוקה שקועה שקודה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} נדר דנדר במוהי במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר משה {{ירו"מ-הדגשה|ליתרו ומנין שנדר משה דכתיב}} ([[שמות ב כא|שמות שמות ב כא]]) ויואל משה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי ולמה {{ירו"מ-הוסר|לינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לית}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} אמרין במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר שאול {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שנדר שאול דכתיב}} ([[שמואל א יד כד]]) ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: דכתיב {{הפ|דניאל|יב|ז}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יב }}וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם<br><br> <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי תחליפא קיסרייא''' - אומר אין מכאן ראיה, '''היא שהתפיס את הקורדום בו התפיס את הנכסים'''. כן, הרי בשתיהם הוא השתמש בלשון קונם. '''מה נפשך''', אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום לא שלו ולכן '''לא קדשו נכסים''', ואם לשון קונם לא תופס אז '''אפילו נכסים לא קדשו''', כי גם עליהם הוא אמר לשון קונם. '''אילו אמר קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עליך, ויש לו קורדום, נכסיו אסורין''' - אז באמת אתה צודק, זה ממש מה שאדם באמת עושה לנכסיו לחברו בקונם. אבל כאן שהוא השתמש בקונם לגרזן ובקונם לנכסים בנפרד, אז מפה אין ראיה שמותר בנכסים. '''יאות אמר רבי יהושע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה''' - אם התנא היה אומר נכסיו מותרים סתם, אז יאות, כי הייתי אומר שהכוונה היא: מה נפשך, כמו שאמרנו, אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום אינו שלו ולא קדשו נכסים, ואם לשון קונם לא תופס אז גם הנכסים לא קדשו. אבל כאן '''לא אמר אלא שאין לזה קורדום''' - זו הסיבה. כלומר התנא המשיך ואמר שהסיבה שנכסיו מותרים על השני כיוון שבאמת אין לו קורדום. משמע שאם היה לו קורדום '''נכסיו אסורין'''. '''הדא אמרה שקדש קורדום''', '''הדא אמרה שקדשו נכסים''', '''הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם'''. '''רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו עצמו בו'''? כלומר אם הוא השתמש במילה שהיא דו-משמעית, גם לשון חול וגם לשון קורבן, אז מה, האם זה תופס או לא? '''והא תנינן קונס קונסה שמה''' - הרי בקונס יש לשון חול, שאדם כונס את עצמו. לא, כשאדם כונס עצמו זה קונס אשמו - הוא לא אמר קונס שענוני בצרה כי לא כונס, אלא אומר שזה בעצם לשון קונס. ענוני בפתח זה רק קורבן. '''והא תנינן שבותה שפותה שמה''' - יש בו גם לשון חולין, שמניח את הקדירה על הכירה. כן, ואדם אומר שפותה את הקדירה - זה שפיטשמא, לשפוט את הסיר. '''והא תני בר קפרא חרס לא חספא הוא''' - הרי חרס זה חתירת חרס, בארמית חספא, כד שבור. '''אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא''', דכתיב '''האומר לחרס ולא יזרח'''. אז כיוון שהוא אמר יהא חרס עלי והוא השתמש בזה בלשון נדר, אמרינן שלנדר התכוון, פירוש לזה הכוונה שלו. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא''' - אנשים שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, '''כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא''', במקום להגיד ח' אמרו כ', אז כספא. והוא הדין שבמקום חרם היו אומרים חרס, במקום נזיר הם אומרים נזיק. '''אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים''', שאף במקומות אחרים שהם מדברים כך, הלשון תופסת, '''אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק''', כלומר שהם לא יודעים לבטא נכון והם קוראים לנזיר נזיק, '''כן אני אומר נזיר פסילים''' - כלומר נזיר עילג שהוא לא יכול לבטא את המילה נזיר, הוא רוצה להגיד שהוא נזיר, הוא לא היה נזיר אף פעם, הוא לא יודע להגיד נזיר, הוא לא מצליח לבטא את המילה - אז ודאי שתופס לאותו אדם. אז השאלה אם אנשים אחרים השתמשו באותו לשון, תופס להם או לא. זו השאלה. והמשנה באה לחדש שאם הוא אמר נזיק נזיח פזיח אז זה כן תופס. '''לא יהא נזיר, שבותה שקוקה, תני רבי חייה שבוקה שקועה שקודה, נדר דנדר במוהי''' - במומי, כלומר בשבועה שנדר משה. '''במומי דנדר משה: ויואל משה''' - כי ויואל משה זה כיוון שהוא נשבע לו. '''רבי יונה בעי''': למה לא תנן אמרין '''במומי דנדר שאול: ויואל שאול'''? גם שם הוא נשבע. '''ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה''' - כלומר, מי שאומר ימין או שמאל תיקח זו עליי, זה כאילו שבועה. '''אמר רבי מתניה: דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם'''. אז רואים מכאן שימין ושמאל זה לשון שבועה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_טז}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח {{שוליים|א_יז}}כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר ירושלים לא אמר כלום<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דידך {{ירו"מ-ביאור|מה שאני אוכל משלך}} לא יהו חולין אלא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא אוכל לך אם אמר}} לא כשר לי {{ירו"מ-הדגשה|שאוכל לך אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר}} אלא למזבח {{ירו"מ-ביאור|ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר}} לא דכי לי אלא למזבח, טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח, כשר ודכי {{ירו"מ-הדגשה|שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור}} מטהור וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שיש בו טמאה וטהרה}} לא כשר לא דכי {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך שיהיה כשר וטהור}} מליטהר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו תנן}} פיגול {{ירו"מ-ביאור|שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו}} לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר}} {{ירו"מ-ביאור|שלא הותרו באכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר משעת שחיטה נפסלו תנן}} נותר {{ירו"מ-הדגשה|בנותר}} של עולה {{ירו"מ-הדגשה|שלא}} היה לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} נותר של שלמים {{ירו"מ-הוסר|לא היה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|יש מקום להסתפק אם}} אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר ומותר כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור תנן}} כאימרה {{ירו"מ-ביאור|כטלה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כאימר תמידא {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד}} {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} תמן אמרין כוולד חטאת {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהולכת למיתה}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כאימרא דלא ינק מן יומוהי {{ירו"מ-הדגשה|ואיזה איל לא ינק מימיו זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית}} על דעתין דרבנין דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה אם אמר בלשון נדר אסור}} ניתני כעזרה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים}} ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כטלה של קרבן תמיד משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום}} ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כדיריים מאי}} כדיריים כדירים של עצים<br><br> <span id="דף_ד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי נדרים דף ד'''' אנחנו בירושלמי מסכת נדרים, דף ד', תחילת המשנה, פרק א' הלכה ג'. למדנו במשנה: '''לא חולין לא אכל לך, לא כשר, לא דכי''', טהור, טמא, נותר, פיגול - כל אלה הוא אסור. אם אומר '''כאמרה כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים''', אז '''נדר באחד מכל משמשי המזבח''', ולמרות '''שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן'''. רבי יהודה אומר '''האומר ירושלים לא אמר כלום'''. זאת אומרת אם למדנו במשנה לא חולין, לא אוכל לך אסור - למה? כי אני אומר שהוא התכוון לומר '''מה דנא אכיל מן דידך''', מה שאני אוכל ממך לא יהיה חולין - זה הכוונה. כלומר '''לא יהו חולין אלא קרבן'''. לכן לא אוכל לך. עכשיו, אם הוא אמר לא כשר - לא כשר לי שאוכל לך - אני אומר שהוא התכוון לנדור בקרבן, שאינו כשר אלא למזבח, '''לא כשר לי אלא למזבח'''. למרות שגם דברים אחרים לא כשרים, כגון חזיר וכדומה, אבל כיוון שהוא נדר, הרי נדר לא חל על דבר אסור, אז מסתמא אני אומר שהוא התכוון לזה. כמובן, אם הוא יסביר שהוא התכוון לחזיר לדוגמה, אז הנדר לא תופס. אם אומר לא דכי, אני אומר שהוא התכוון '''לא דכי לי אלא למזבח'''. אם הוא אמר טהור - טהור לאוכל לך - אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טהור למזבח ולא לי'''. לכן לאוכל לך. אם הוא אמר טמא, אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טמא לי ולא למזבח''', לכן לאוכל לך. אם הוא אמר כשר ודכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור. עכשיו, אם הוא אמר טהור וטמא, אני אומר שהוא נדר מדבר שיש בו טומאה וטהרה. אם הוא אמר לא כשר לא דכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך שיהיה כשר וטהור. והטהור וטמא אני אומר שנדר זה דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. מה למדנו במשנה? פיגול. פיגול זה שבשעת השחיטה חשב לאכול או לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ ממקומו. בדרך כלל חוץ לזמן זה פיגול שחייב עליו כרת, חוץ ממקומו זה רק פיגול אבל לא חייב כרת. אז באמת הגמרא אומרת '''לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים''' - כלומר, בין אם הוא התכוון לפיגול של עולה, בין אם מתכוון לפיגול של שלמים, בכל מקרה אותו דין. למה? כי הרי לשניהם '''לא היתה שעת כושר''' - הם לא נותרו באכילה אף פעם, כיוון שכבר משעת השחיטה הם נפסלו. למדנו במשנה נותר. הגמרא מחלקת בין נותר של עולה לנותר של שלמים - למה? כיוון שבנותר של עולה '''לא היה לו שעת כושר''', אף פעם לא היה מותר באכילת אדם, אבל נותר של שלמים כיוון '''שהיה לו שעת כושר''', יש מקום להסתפק מה הדין אם הוא אמר '''הרי עלי כנותר של שלמים''', מה הדין? האם הוא מתייחס מעיקרא - הוא מתפיס, כלומר לאחר זריקת הדמים קודם שנעשה נותר, ואז זה בעצם מותר באכילה, מותר לבני אדם, ואז אני אומר שהוא התפיס בדבר שאין בו איסור וזה כלום. או שאני אומר לא, הוא מתפיס כמו שזה עכשיו, אחר שנעשה נותר, ואז זה כבר אסור. זו השאלה. למדנו במשנה כאמרה. כלומר אם הוא אומר שזה כאמרה - כאמרה זה כמו כבש. רבי יוחנן אמר '''כאימר תמידא''' - כמו קרבן תמיד, כי בעצם הכוונה שלו לטלה הידוע, שזה קרבן תמיד, לכן זה אסור. תמן אמרין '''כוולד חטאת''' - הוא התכוון להגיד שזה יהיה כמו הטלה המיוחד שיש לו דין מיוחד. לאיזה טלה יש דין מיוחד? וולד חטאת. הרי כל וולד קודשים הם כמותם, אבל וולד חטאת הולך למיתה, אז הוא המיוחד, לזה הוא מתכוון. רבי שמעון בן לקיש אמר '''כאילו של אברהם אבינו''' - זה האייל המיוחד של אברהם אבינו. תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: תני '''כאימרא דלא ינק מן יומוהי''' - איזה אייל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם אבינו שנמצא בשם בראשית. עכשיו, על דעתין דרבנן שאומרים שגם במתפיס דבר שאינו קרב למזבח, כמו שאמרנו שהוא התכוון לוולד חטאת, אלא כיוון שיש בו קדושה אם הוא אומר ראשון זה אסור - אם כן ניתני '''כעזרה''', כלומר זה כולל את כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש שהוא אומר שאילו של אברהם אבינו, משמע שלא צריך להכניס בקרבן מסוים, אז ניתני '''כקרבנות המזבח'''. אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן שהוא אומר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא מתכוון לדבר שנעשה כל יום, אם כן שיגיד '''כדישון מזבח הפנימי והמנורה'''. למדנו במשנה כדיריים. מהי כדיריים? כדירים של עצים או כדירים של קרבנות? אבל בכל מקרה זה אסור. עכשיו, כעצים - אני אומר שהוא התכוון '''לשני גיזירי עצים'''. כאישים - אני אומר שהוא התכוון '''לשלהביות של אש''' המזבח. כמזבח - אני אומר שהוא התכוון '''לקרבנות המזבח'''. כהיכל - התכוון '''לקרבנות ההיכל'''. כירושלים - מתכוון '''לקרבנות ירושלים'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|או}} כדיריים של קרבנות {{ירו"מ-הדגשה|אבל בכל מקרה אסור}} כעצים כשני גיזירי עצים, כאישים כשלהביות של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק {{ירו"מ-הדגשה|הרי זה כאומר קרבן ואסור תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} כתורה הרי זה מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלא נתכוון אלא}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככתוב בה הרי זה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתכוון לומר}} כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]] אמר דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ו}}אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אם נמצא שאין בידו {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטים}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס אף}} על {{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הוסר|השאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ככתוב בה אינו נתפס}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דברי הכל היא {{ירו"מ-הדגשה|דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה, אבל כשאומר}} כתורה {{ירו"מ-הדגשה|וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה כוונתו}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|ואף מה שהוסיף ואמר}} ככתוב בה {{ירו"מ-הדגשה|כוונתו}} כקדושת כתוביא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יח}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו}} הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר {{ירו"מ-ביאור|שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן}} האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר קרבן אסור ורבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} כל עמא מודיי {{ירו"מ-הדגשה|שאם אמר הא}} {{ירו"מ-הוסר|הקרבן}}{{ירו"מ-הדגשה|קרבן}} מותר {{ירו"מ-ביאור|שהוא כאומר בחיי הקרבן}} כקרבן אסור מה פליגין {{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} קרבן {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} קרבן כאומר כקרבן והוא אסור אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אין {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|אתם}} מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}} האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר, ורבנין מטילין אותו לחומרין, האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל כחליל בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שאוכל לך בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שלא אוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח}} לחולין שאוכל לך {{ירו"מ-ביאור|למד בפתח}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן}} חולין שאוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא קרבן לא אוכל לך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אוסר אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} דל{{ירו"מ-הדגשה|ית}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דילך {{ירו"מ-ביאור|מה שלא אוכל משלך}} הא מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן {{ירו"מ-הוסר|דידך}}{{ירו"מ-הדגשה|דילך}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאוכל משלך}} לית הוא חולין אלא הוא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך, אסור, אבל אם אמר}} הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום, למה, שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|דדרשינן}} נדר {{ירו"מ-הדגשה|נדר מחרמים בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר ובערכין כתיב}} ([[ויקרא כז ח|ויקרא בחקותי כז ח]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא}} נדר מה נדר שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|בערכין}} דבר שיש {{ירו"מ-הדגשה|בו ממש שלא שייך ערכין בדבר שאין}} בו ממש<br><br> <span id="דף_ה_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אם '''נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק''', אז הרי זה כאומר קרבן ואסור. באמת רבי יהודה אומר '''האומר כירושלים לא אמר כלום''' - למה? כי אני אומר שהוא לא התכוון בזה '''אלא לעצים ולאבנים שבה''', כלומר לבנין שהם חולין. האומר '''כתורה הרי זה מותר''' - למה? כי הוא לא התכוון אלא '''לקדושת תורה'''. האומר '''ככתוב בה הרי זה אסור''', כי אני אומר שהוא התכוון כנראה '''לקרבנות הכתובין שבה'''. אית תניי תני: '''כתורה וככתוב בה הרי זה מותר''' - כלומר הוא אומר את שתיהם ברצף, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דרבי שמעון היא, כמו רבי יוחנן. דברי רבי שמעון אם נמצא שאין בידו - כלומר הוא קרא את כולם בכריכה אחת - אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון, אם נמצא שאין בידו חיטים פטור - אם אין בידו אחד מהם, אז זה פטור, למרות שהאחרים כן יש לו. למה? כי יש שבועה שבטלה מצד עצמה בטלה כולה. אז גם כאן, כשהוא אמר כתורה וככתוב בה, כיוון שמה שאמר כתורה הוא לא נתפס, אז גם מה שהוא אמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי אמר: דברי הכל היא - הוא אומר כי אף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור, כיוון שאני מניח שהוא התכוון לקרבנות שכתובים בה, רק כשהוא אומר כתורה וככתוב בה מותר, כי מה שהוא אמר כתורה הכוונה שלו לקדושה של התורה, וגם מה שהוא הוסיף ואמר ככתוב בה הכוונה שלו '''לקדושת כתוביה'''. '''פרק א' הלכה ד'''' המשנה אומרת: '''האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר'''. אבל אם הוא אומר '''הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור, לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - כי רבי מאיר סובר שמתוך לאו אתה שומע הין. כן, אתה אומר לא קרבן לא אוכל לך, כלומר מה שאני לא אוכל לך לא יהיה קרבן, מה שאני אוכל יהיה קרבן, לכן אסור. '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. ובגמרא: '''כל עמא מודיי מותר כקרבן אסור''' - אם הוא אמר הקרבן זה מותר, למה? כי הקרבן זה כאילו נשבע בחיי הקרבן. אם הוא אמר כקרבן, זה ודאי שאסור. '''מה פליגין קרבן''' - כשהוא אומר קרבן סתם. רבי יהודה אומר '''האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר'''. ורבנן אמרין '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור'''. אמר להן רבי יהודה: '''אין מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''' - כלומר אתם מודים ששבועה סתם זה כמו להגיד השבועה. אז גם כאן קרבן זה כמו אומר הקרבן, ובפועל במקרה זה מותר. שם אמנם השבועה גם אסור, אבל כאן הקרבן זה כמו שהוא נשבע בחיי הקרבן וזה מותר, אבל המילה שבועה זה כמו להגיד השבועה. ורבנן מטילין אותו לחומרין ואומרים: אני תמיד הולך לחומרה. אז '''האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''', וגם כאן '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור''' - כדי לאסור אותו, כי אם הייתי אומר זה הקרבן היה פטור. '''חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר''' - למה? כיוון שחליל זה לא קרבן ולא משמש מזבח. עכשיו, '''לחולין שאוכל לך אסור''' - כי בעצם הכוונה שלו זה לא יהיה חולין מה שאוכל לך, אלא קרבן. '''חולין שאוכל לך מותר'''. ולגבי המשנה '''לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, '''ממשמע לאו את שומע הין''' - כשהוא אומר לא קרבן, כלומר '''לא דל נא אכיל מן דילך''', מה שאני לא אוכל ממך, '''הא מה דנא אכיל מן דילך הוא קרבן''' - מה שאני אוכל אצלך יהיה קרבן. תראה עוד במשנה: '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. אבל אם אמר '''הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום''' - למה? כי מה שהוא מתפיס את הנדר זה '''דבר שאין בו ממש''' - דיבור או הילוך אין בזה ממש. אתה צריך שיתפיס במשהו שיש בו ממש, לכן ביד וברגל. למה? כי דורשים את זה - נדר נדר כתוב '''(במדבר מטות ל ג) (ויקרא בחקותי כז ח) נדר'''. למדו גזירה שווה לחרמים ולערכים - בנדרים כתיב "איש קידש נדר", ובערכים כתיב "איש כי יפליא נדר". אז מה נדר שנאמר בערכים? זה רק דבר שיש בו ממש, הרי לא שייך להגיד ערך של דבר שאין בו ממש. אז גם נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש, ולכן נדרים תופסים רק על דבר שהוא ממש. אבל אם הוא אמר עיני רואה לך, אוזני שומעת לך - אסור, כי כבר התפיס דבר ממש, האיבר עצמו הוא דבר מוחשי. ואם הוא אומר ידי עושה עמך אסור - מה הדין אם הוא חרש, אם הוא בקרקע, עד כמה הוא אסור עימו? האם כדי שיחרוש? כלומר, האם ברגע שהוא מגיע, ברגע שהוא משלם לו פרוטה, אז כבר הוא עובר את האיסור, ואפילו אם לא הועיל בקרקע כלום הוא חייב? או שאני אומר לא, אני צריך שיהא נטע קרקע פרוטה. גדר עימו בתנור, עד כמה אסור? עד כדי שיחרוש או עד כדי התנור? שוב פעם, האם אני מתייחס למה שהוא הכסף שהוא קיבל, או לכמה הועיל התנור? אם התנור - אני צריך שיהיה פרוטה, האם הוא יקבל פרוטה על העבודה שלו או שהוא הועיל התנור בפרוטה? אז ננעל בכל כינויי נדרים כנדרים - פרק "כל כינויי נדרים" אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר ממשי}} את אומר ידי עושה עמך אסור, חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו, כדי שכרו {{ירו"מ-ביאור|ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב}} או עד כדי הניית קרקע {{ירו"מ-ביאור|כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה}} {{ירו"מ-ביאור|או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה}} {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|גדר}} עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים</strong><br> ==פרק שני– אילו נדרים מותרים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_נדרים_פרק שני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א|ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}אילו נדרים מותרין: חולין {{שוליים|ב_א}}שאוכל לך, {{שוליים|ב_ב}}כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, {{שוליים|ב_ג}}כחלת אהרן וכתרומתו - מותר {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר אסור}}. {{שוליים|ב_ד}}האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך; האומר לאשתו קונם שאיני משמשך - הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך - אסור, {{ירו"מ-הדגשה|שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, שהתפיס בדבר אסור. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "{{ירו"מ-הדגשה|אדם כי ידור נדר}} לה'", {{ירו"מ-הדגשה|מלמד ש}}אין אדם אוסר עליו דבר {{ירו"מ-הדגשה|בנדר}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשמתפיס בדבר}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|נאסר על ידי נדר}} לה', {{ירו"מ-הדגשה|כמו קרבן}}. תניי דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו}} פליג{{ירו"מ-הדגשה|י וסוברים שאף שאין הנדר חל יש איסור בדבר, דתני}}: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לא יחל דברו", שלא יעשה דבריו חולין. {{ירו"מ-הדגשה|ליולי שנאמר שהברייתא של בית}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו חולקת}}, הוון בעיי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|הא דתני שעובר עליהן בבל יחל אף שהן מותרין}}, כגון {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} "הקרבן" {{ירו"מ-הוסר|בשבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|או כשבועה}},{{ירו"מ-הוסר|הא}} {{ירו"מ-הוסר|בשאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן לשון נדר או שבועה}}, {{ירו"מ-הדגשה|מ}}כל {{ירו"מ-הדגשה|מקום עובר עליהן בבל יחל משום דדמי לנדר ושבועה. אבל}} {{ירו"מ-הוסר|הדברים}}{{ירו"מ-הדגשה|הנודר}} {{ירו"מ-הדגשה|בדבר אסור אינו עובר בבל יחל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|פליגא אמתניתין}}. אתא מימר לך: אפילו בשאר כל הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|ופליג אמתניתין. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאדם אוסר על נפשו אך לא על אחרים. אית תניי תני שאוסר}} אפילו על אחרים. הוון בעי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על נפשו {{ירו"מ-הדגשה|ולא על אחרים, הכוונה שאדם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יכול לאסור}} על אחרים {{ירו"מ-הדגשה|את}}{{ירו"מ-הוסר| שלא לוסר}} נכסי{{ירו"מ-הדגשה|הם}}.{{ירו"מ-הוסר|ו על אחרים}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו על אחרים, {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שאדם יכול}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} נכסיו על אחרים. הא<br><br> <span id="דף_ה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ה.''' נתחיל מתחילת הפרק, פרק ב' הלכה א'. אומרת המשנה: '''אלו נדרים מותרים, חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר'''. למה? כיוון שהפיס בדבר האסור. שהיה אומר לאשתו הרי את עליי כאימא, פותחים לו פתח ממקום אחר. כלומר, למרות שבעצם זה כלום, אבל פותחים לו פתח כאילו מציעים לו את הנדר ממקום אחר '''שלא יקל את ראשו לכך'''. '''קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', או אומר לאשתו '''קונם שאני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו'''. שהרי הוא אמר '''שבועה שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', והוא אסור כיוון ששבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. ואתה אומר, למדנו במשנה, "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, כיוון שהפיס בדבר האסור". ואתה אומר, מה המקור לזה? כתיב '''לה'''', מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר אלא בשביל להפיס בדבר שהוא לה'. כמו קורבן. ואתה אומר, תניי דבית רב חולקים - הם סוברים שאף שהנדר לא חל, אבל בגלל שאיסרו בדבר דתני, '''מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר לא יחל דברו''', כלומר לא יעשה את דבריו חולין. אסור לאדם להגיד דברים סתם. עכשיו, מול זה שנאמר שהברייתא של בית רב חולקת, הוון בעיי מימר - חשבו לומר שמה שדתני שעובר עליהם בעל "יחל" למרות שמותרים, הכוונה כגון שאומר "הקרבן" או כשבועה, שלמרות שאין פה לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהם בעל "יחל" כי זה דומה לנדר ושבועה. כיוון שזה דומה אז בזה הוא עובר. אבל אם הוא נודר בדבר שאסור הוא לא עובר בכלל בעל "יחל". ורב לא חולק על המשנה שלנו. אתא מימר לך שאפילו בשאר כל הדברים הוא פליג אמתניתין. אז באה הגמרא ומחדשת לנו שבעצם רב אומר את זה על כל הדברים, גם על דברים אסורים, ואז בעצם הברייתא שרב מביא היא חולקת על המשנה שלנו. ואתה אומר כתיב, '''לאסור אסר על נפשו'''. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו אבל לא על אחרים. ואית תניי תני שהוא אוסר '''אפילו על אחרים'''. ואתה אומר, הוון בעי מימר - הבחורי ישיבה חשבו לומר שמאן דמר "על נפשו" ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ומאן דמר "אפילו על אחרים", הכוונה שאדם יכול לאסור את נכסיו על אחרים, אבל על נכסי אחרים עליו לא פליג - הוא לא יכול לאכול את הנכסים של אחרים, הוא יכול לאסור את הנכסים של אחרים על עצמו. </div> rqpmefi4z5cuum7o0xvmh5v3ch3sbmx 3077510 3077498 2026-08-20T09:49:06Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077510 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת נדרים, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}כל {{שוליים|א_א}}כינויי נדרים כנדרים {{ירו"מ-הדגשה|כל ידות נדרים כנדרים}} {{שוליים|א_ב}}חרמים כחרמים {{שוליים|א_ג}}שבועות כשבועות {{שוליים|א_ד}}נזירות כנזירות {{ירו"מ-ביאור|ואלו הן ידות}} {{שוליים|א_ה}}האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן<br><strong>גמ':</strong> כתיב ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) איש כי ידר {{ירו"מ-הדגשה|נדר איש כי ידר}} — מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|או השבע שבועה}} או השבע — מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|אך כל חרם אשר יחרים}} אך כל חרם — מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר}} נדר נזיר מה תלמוד לומר להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} דאמר לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולין}} ריבויין הן {{ירו"מ-הוסר|כר}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה {{ירו"מ-ביאור|כלשון בני אדם}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) נכסף נכספת ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גונב גונבתי {{ירו"מ-הדגשה|כינויים}} מנלן {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו {{ירו"מ-הדגשה|ככל היוצא מפיו יעשה}} מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה ומניין שכינויי {{ירו"מ-הדגשה|חרמים כחרמים אתיא}}{{ירו"מ-הוסר| נזירות כנזירות}} נדר נדר {{ירו"מ-הדגשה|בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובפרשת ערכין וחרמים כתיב}} ([[ויקרא כז ב|ויקרא בחקותי כז ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא נדר בערכך}}, מה נדר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|גבי נדר ושבועה}} כינויי {{ירו"מ-הדגשה|נדרים כנדרים וכינויי}} שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|גבי ערכין וחרמים כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות אתיא נדר נדר בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובנזיר כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר מה נדר שנאמר להלן בנדרים כינויי נדרים כנדרים אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר}} כינוי נזירות כנזירות מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]])ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי {{ירו"מ-הוסר|ישמעהאל}}{{ירו"מ-הדגשה|ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו {{ירו"מ-הוסר|מבטל}}{{ירו"מ-הדגשה|בטל}} כולו מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נדר נזיר להזיר מיכן שאדם {{שוליים|א_ו}}קובע עליו נזירות בתוך נזירותו<br><br> <span id="דף_א_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף א ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת נדרים. אמרה את המשנה '''כל כינויי נדרים כנדרים'''. פה יש משפט שחסר והגמרא מוסיפה אותו. כל אלו נדרים כנדרים, '''חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות''', ואלו הן ידיות. '''האומר לחברו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך''' כל אלה הוא אסור. אבל אם הוא אמר לו '''מנודה אני לך''', אז '''רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר'''. אם הוא אמר כי אני נודר '''כנדרי רשעים''', אז הוא '''נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה'''. כן, כי הרשעים רגילים לינדור, אבל אם הוא אמר '''כנדרי כשרים לא אמר כלום''', כיוון שכשרים לא רגילים לינדור. אבל אם הוא אמר '''כנדבותם''' של כשרים, אז הוא '''נדר בנזיר ובקרבן''' כי באמת כשרים רגילים כן להתנדב. מתחיל הגמרא, כתיב '''איש כי ידור נדר'''. אז פשוט ידע שזה עידור נדר. איש כי עידו. למה אתה אומר לו נדר? '''מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים'''. כתיב '''או השבע'''. '''מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מכאן שכינויי שבועות כשבועות'''. כתיב '''אך כל חרם'''. '''מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מכאן שכינויי חרמים כחרמים'''. כתיב '''נדר נזיר להזיר'''. '''מה תלמוד לומר להזיר, אלא מכאן שכינויי נזירות כנזירות'''. אומרת הגמרא, כי גדול '''כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן'''. אבל '''רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה''', כלומר לשון בן אדם כגון '''הלוך הלכת, נכסף נכספת, גונב גונבתי'''. אז מנלן? ואתה אומר מדכי '''איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו'''. כן. אז מה תלמוד לומר? כתוב אחרי זה בהמשך '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. מה תלמוד לומר? '''ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים''', כי התורה באה לרבות. גם הוא דיבר בלשון אחרת, לא בדרך הרגילה. כאילו הוא השתמש בכינויים. כן. אז '''מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה'''. עכשיו מניין שכינוי נדר נדר? '''נדר''' כתוב בנדרים איש כי עידו נדר, ובפרשת אחים וחרמים כתיב איש כי יפריש נדר בהרכך. אז '''מה נדר שנאמר להלן כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן''' גם באחים וחרמים כינוי חרמים כחרמים. כן. עכשיו מניין שכינוי נזירות כנזירות? עדיין נדר נדר. בנדרים כתיב איש כי עידו נדר. בנזיר כתיב נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר בנדרים כינוי נדרים כנדרים? אף נדר שנאמר גם בנזיר כינוי נזירות כנזירות. שואלת הגמרא '''מה מקיים רבי עקיבה''' - '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. לכאורה המשפט הזה מיותר. מה יעשה איתו? אז אתה רואה '''מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו'''. כן, ככל היוצא מפיו יעשה. כלומר אם הוא יכול לעשות ככל היוצא מפיו אז הוא יעשה ואם לא, אם הוא ביטל חלק ממנו בטל כולו. שואלת הגמרא '''ולית ליה לרבי''' - כן, מה רבי ישמעאל לא סובר את זה? אבל '''כן, כולה מן תמן אית ליה'''. כולם למד מאותו משפט. '''אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות''', ו'''אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו כולו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>ולית לרבי עקיבה כן {{ירו"מ-הוסר|אית ליה }}כולה מתמן אית ליה מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן}} שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}} תנינן כינויי ערכין {{ירו"מ-הדגשה|כערכין}} וכינוי תמורות והקדשות {{ירו"מ-הדגשה|כתמורות והקדשות}} ואילו תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום ערכין אמר}} ערפין ערצין ערקין {{ירו"מ-הדגשה|ובמקום תמורה אמר}} תמופה תמרנה תמוקה {{ירו"מ-הדגשה|במקום ההקדש אמר}} {{ירו"מ-הוסר|הנדר}}{{ירו"מ-הדגשה|הגדר}} הגזר הגרם {{ירו"מ-הדגשה|והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם תנן: התם (משנה ערכין ח א}}) [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא {{ירו"מ-הדגשה|אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו}} ניחא {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לבדק הבית {{ירו"מ-הדגשה|וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה, דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים}} ברם {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינויי תרומה {{ירו"מ-הדגשה|כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים}} {{ירו"מ-הוסר|ואילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|במקום לאמר תרומה אמר}} תרופה תרוצה {{ירו"מ-הדגשה|או}} תרוקה {{ירו"מ-הדגשה|אף אלה אינם לשון בני אדם}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אומר אין לוקין {{ירו"מ-ביאור|שאיסור קונמות מדרבנן}} אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: כך משיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|את ר אלעזר }}על דעתך דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|אין }}לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|שהם דאוריתא}} והא תנינן {{שוליים|א_ז}}המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו {{ירו"מ-הדגשה|עומד אבל}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא}} יכנס אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שנייה היא תמן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מפני דרכי שלום {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|ומה נדר שחל אף על מצווה התירו מפני דרכי שלום שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר}} {{ירו"מ-ביאור|דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}נדרים {{ירו"מ-הדגשה|מותר ובשבועות}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|תני}}{{ירו"מ-הוסר| ושבועות מותר}} {{שוליים|א_ח}}אי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|איסור}}{{ירו"מ-הדגשה|איסר}} {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום {{ירו"מ-ביאור|שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי {{ירו"מ-הדגשה|למימר}} איסר {{ירו"מ-הדגשה|כיום שמת בו אביו וכ"ו}} וימר כאותו היום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי היום כבר אסור תני}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} מבטא זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} אם אומר את איסר זו שבועה חייב על {{ירו"מ-הדגשה|כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה}} {{ירו"מ-ביאור|הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד, אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם את אומר אין איסר מין שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|אלא נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על}} זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו {{ירו"מ-ביאור|שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרתה}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה וחזרתה}} {{ירו"מ-הוסר|ותמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרתה}} אם אומר את {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאיסר זו שבועה משמע שיש לך ספק בדבר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תרין תניין אינון רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} אמר חד תניי הוא {{ירו"מ-הדגשה|והכי קאמר, אימתי בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה, דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה}} אמרו בלשון נדר {{ירו"מ-הדגשה|כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה}} את תופסו בלשון נדר {{ירו"מ-ביאור|והרי זה נדר}} אמרו בלשון שבועה {{ירו"מ-הדגשה|כגון איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא}} את תופסו בלשון שבועה {{ירו"מ-ביאור|והרי זה שבועה}} <br><br> <span id="דף_ב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת '''מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר'''? ואתה אומר '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת הגמרא '''ולית לרבי עקיבה כן''' - כן, מה רבי עקיבא לא סובר שאדם יכול לקבוע נזירות תוך נזירות? '''כולה מתמן אית ליה'''. אית ליה מכאן שכינוי נזירות כנזירות, ואית ליה '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת '''והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו'''. למה '''תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות''', ואילו תנינן? אז את הגמרא שואלת מה '''הוינן מיתני''' - איזה כינוי יכולנו לומר? במקום ערכין נאמר '''ערפין, ערצין, ערקין''', במקום תמורה '''תמופה, תמרנה, תמוקה''', במקום הקדישו '''הגזר, הגרם'''. מילא זה בכלל לא שום בני אדם, אז לכן אי אפשר להגיד שכינויי תמורות הקדשות, ערכין כמותם. ואת אמרת תנא לוא תנאתם. '''רבי יהודה בן בתירא''' - '''ניחא דאמר סתם חרמים לבדק הבית''' שנאמר כל חרם קודש קודשים הוא לה'. ואחרים אומרים '''ברם דאמר סתם חרמים לכהנים''' שנאמר כי שדה החרם לכוהן תהיה אחזתו. אז את אומרת הניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית וחרם הרי זה כהקדש לבדק הבית. אז לא קשה. למה לא תני תרומה? כן, למה? כן, דברים שהם קדושים לשמיים. ברם למאן דאמר סתם חרם לכהנים - אז למה לא תני גם כינויי תרומה? כן, כינוי תרומה כתרומה. כן, כמו שלמדנו חרמים כחרמים. אז גם צריך להגיד תרומה כתרומה. הרי גם חרמים זה הולך לכוהנים, אז הם צריכים להגיד גם תרומה. אתה לא יכול להגיד שזה מה שמנו זה רק דברים שהולכים בשמיים, כי הם מנו חרמים. אז באמת הגמרא שואלת '''למה לא תנינן כינויי תרומה, תנינן מה הוינן מיתני''' - במקום לומר תרומה נאמר '''תרופה, תרוצה, תרוקה'''. כן, גם כן זה לא לשום בן אדם, אז לכן אי אפשר להגיד את זה. '''רבי יעקב בר אחא''' אמר '''איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר''', '''דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות''', '''רבי אלעזר אומר אין לוקין'''. כלומר אדם שאומר קונם עליי כיכר זו ואכל אותה - רבי אלעזר אומר אין לוקים, למה? כי הוא סובר שאיסור קונם הוא דרבנן. '''אמר רבי יעקב בר אחא: כך משיב רבי אלעזר רבי יוחנן על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות''', ואת תנינן '''המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס''' - אז עומד אבל לא יושב. כלומר לעמוד מותר, אבל לא ישב. ואם באיסרות זה מדאורייתא, אז צריך להחמיר, לומר שלא ייכנס בכלל. היה צריך להחמיר. למה אחרים לא גזרו? '''אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן מפני דרכי שלום'''. כן, כלומר בדרכי שלום אחרים הקלו ואומרים שכנראה שהוא נדר עניו מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. כן, אבל זה אסור משום דרכי שלום. '''רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר'''. כן. למה? כי הרי כל חלוקה קל וחומר: '''ומה נדר''' שחל אף על מצווה התירו בדרכי שלום, שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? כן, שאז ולמה לא תנינן: '''נדרים אסור''' ובשבועה מותר? כן. עכשיו, איך אנחנו יודעים באמת שהנדר חל על מצווה? יש לנו משנה שאומרת שאם הוא אומר קונם סוכה שאני עושה, אז בנדרים זה אסור, אבל בשבועה מותר, כיוון שהנדר חל על דבר מצווה והשבועה לא חלה על דבר מצווה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''מה דאמר תני, איזה ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה'''. שאמר '''רבי אבא רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום''' - כמו שהוא כבר קיבל עליו על עצמו לא לאכול באותו יום שמת בו אביו לדוגמה, או יום שהוא ראה את ירושלים חרבה, היום שנהרג בו פלוני. הוא כבר קיבל על עצמו את היום הזה בתור איסור. '''רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר''' - וימר כאותו היום? כי הרי היום אותו כבר אסור. כן? נניח, אביו מת בראש חודש אלול, אז שיגיד בראש חודש אלול וזה כבר ברור, כי הוא כבר את האיסור הוא כבר קיבל קודם. למה הוא צריך להגיד כיום שמת בו אביו? נשאל בשאלה. '''מה דאמר תני, איסר זו שבועה'''. כגון הנח שאומר איסר כיכר זו עליי - אז אם אכל, חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''מבטא זו שבועה''' - אם הוא נניח שהוא אמר מבטא כיכר זו עליי, אז אם אכל אותו, הוא חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - לפי הדעתא משה איסר זה שבועה כמו שאמרנו, אז זה יהיה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כן? הגמרא תסביר לנו שהוא לא חייב כמה שבועות על כיכר אחת, אלא דובר שהיה לו כמה כיכרות, אז הוא בעצם חייב על כל כיכר וכיכר. זו הכוונה. או אפשרות שנייה, בנשבע לשעבר. כן? כלומר, אם הוא נשבע נניח שהוא לא אכל וחזר ונשבע עוד פעם שהוא לא אכל, עוד מעט שבועה אחרי אפשר לאכול כמה שבועות אחת אחרי השנייה. אבל אם הוא נשבע שהוא לא יאכל, אז באותו רגע זה כבר אסור מדאורייתא לאכול, אז השבועה הבאה לא יכולה לחול. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - אלא נדר, אם תגיד שאיסר בעצם זה כמו נדר, לא כמו שבועה, אז זה '''חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. כן? כלומר, על השבועה ונדר זה דברים נפרדים, כי אם הוא אמר "איסר כיכר זו עליי" וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, אז זה כאילו הוא נדר ולאחר מכן חזר ונשבע, והרי אין שבועה חלה על נדר, כי הנדר זה איסור בחפץ ואין שבועה חלה על דבר אסור. אבל אם אנחנו אומרים ששבועה - אם הוא אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר "איסר כיכר זו עליי" או "מבטא כיכר זו עליי", אז הרי זה כאילו הוא נודר וחוזר ונשבע. במקרה כזה הוא חייב גם משום נדר וגם משום שבועה, כיוון שהנדר חל על השבועה. ואתה גם אמרת איסר זו שבועה - משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. נכון? אתה אומר את זה ככה, אתה אומר איסר זו שבועה, סימן שכאילו כולם מודים שזה שבועה. והרי אחרי זה חזרת ואמרת '''איסר זו שבועה אם אומר את''', משמע שאתה מסופק, יש לך ספק מה זה. '''אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון'''. '''רבי ירמיה אמר חד תניי הוא''' - והרי כי אמר. בעצם הוא אומר איסר זו שבועה, אבל אם אתא בזמן שאיטפי סור בשון שבועה. כן? דאיסור של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים הוא כשבועה. '''אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר''' - כגון נניח הוא אמר איסר כיכר זה עליי, בעצם שהוא סר את החפץ עליו, כן? הכיכר אסור עליי, אז אתה עושה בלשון נדר, זה כמו נדר. אבל '''אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה''' - כמו שהוא אומר איסר שלא אוכל כיכר זה, כלומר אני לא אוכל את הכיכר, אז בעצם הוא סר את נפשו מן החפץ, כן? אתה עושה בלשון שבועה. כן, מה זה שבועה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>איסר הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|על ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|עלי}} את תופסו בלשון נדר איסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא אתייא אלא בחמשה ככרין אבל בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו {{ירו"מ-הוסר|כנגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנבילה}} מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין {{ירו"מ-ביאור|אין שבועה חלה על שבועה}} אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: אפי' בככר אחד, אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא' {{ירו"מ-הדגשה|שבכל פעם נשבע לשקר}} לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אין איסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: והוא שהזכיר {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|שבועה}} ואחר כך הזכיר {{ירו"מ-הוסר|שבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|נדר}} אבל אם הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|נדר ואחר כך הזכיר}} שבועה {{ירו"מ-הדגשה|פטור על השבועה}}{{ירו"מ-הוסר| ואחכ הזכיר נדר}} {{שוליים|א_ט}} {{ירו"מ-הוסר|נדרין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהנדרים}} חלין על האיסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|איסור גברא}} ואין שבועות חלות {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}איסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום נדר}} {{ירו"מ-ביאור|איסור חפצא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל יא|במדבר מטות ל יא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} פתר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) לאסור אסר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע אם אמר}} הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי ה}}א{{ירו"מ-הדגשה|י}}סור {{ירו"מ-הדגשה|הוא לשון נדר ואסור אם אמר}} שבועה הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו בשבועה אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי האיסר בלשון שבוע}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אסור זה לשון נדר לכן}} בנדרים אסור ובשבועות מותר {{ירו"מ-הדגשה|כגון אם}} {{ירו"מ-הוסר|אסר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הרי עלי אסר {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסר {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אסור שבועה הרי עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} שבועה הרי עליו {{ירו"מ-הדגשה|אסור כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ו}}מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו}} מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר שניהן אסורין זה בזה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} כמאן דאמר ואנא מינך {{ירו"מ-ביאור|דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך}} {{ירו"מ-הדגשה|אי הכי}} {{ירו"מ-ביאור|שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בשלמא אם}} אמר הככר הזה נדור ממני {{ירו"מ-הדגשה|אפשר לאמר שכוונתו לאמר}} ואנא מינה {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} הריני נדור מככר זה {{ירו"מ-ביאור|מה שייך לאמר שכוונתו לאמר}} והוא ממני {{ירו"מ-ביאור|על דבר מה שאינו אדם}} היא הימך היא ממך {{ירו"מ-ביאור|בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי {{ירו"מ-ביאור|בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה}} תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך {{ירו"מ-הדגשה|אף אלו לשון נדרים}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ותניתה בסופה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונטולה אני מן היהודים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שאיני אוכל לך שאיני טועם לך {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: תופשין אותו משם יד לקרבן {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי אם אמר לא אוכל לך {{ירו"מ-הדגשה|האם}} תופשין אותו משם יד לשבועה {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר שבועה לא אוכל לך}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''איסר הרי הוא עליי''' - אז בעצם הוא השתמש במילה איסר בלשון נדר, אתה תפסו בלשון נדר. אבל אם הוא אמר '''איסר ואיני טועמו''', כלומר הוא בעצם אוסר את עצמו על החפץ, אז הוא השתמש בלשון שבועה ואתה תפסו בלשון שבועה. כלומר, אותה מילה יכולה להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה. '''אם אומר את איסר מין שבועה''', חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כלומר, אם איסר זה מין שבועה, אז בעצם אותו דבר, ואז הוא יחייב על כל איסר ואיסר או על כל שבועה ושבועה אותו דבר. אמר רבי יוסי '''לא אתייא אלא בחמשה ככרין''', אבל בככר אחד לא שייך. למה? כי '''מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין'''. כלומר השבועה לא יכולה לחול על דבר שאתה מושבע עליו מהר סיני. אז אם הוא כבר נשבע פעם אחת, אז הוא בעצם אסור לאכול את החפץ הזה, מבחינתו זה כמו נבלה. אז מעכשיו הוא לא יכול עוד פעם להישבע, כי אין שבועה חלה על שבועה, כי הוא בעצם כבר מושבע על זה מהר סיני, מושבע לקיים את השבועה שלו. אז לכן חייבים להגיד שמדובר בכמה כיכרות, אז על כל כיכר יש שבועה אחרת. אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא, כי אתייא היא כהדא דתני '''זה חומר לשעבר מלבא'''. '''שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד''', כי בכל פעם הוא נשבע על השקר. אבל אם הוא אמר '''לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת''', לעתיד. אז אני כן יכול להעמיד שאם הוא אמר בלשון איסר ובלשון שבועה ושתיהם אותו דבר, אז הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד. אם הוא דיבר על לשון עבר, לא אכלתי, אז הוא בעצם שיקר על כל פעם, לכן הוא חייב על כל אחד ואחד. אבל אם הוא אמר בלשון עתיד, הוא חייב רק אחת. איתמר, אמרנו שאם '''אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. הוא חייב על האיסר בנפרד, כי הוא בלשון נדר - הוא חייב בתור נדר. הוא חייב גם בלשון שבועה על השבועה. אמר רבי יודן: '''והוא שהזכיר ואחר כך הזכיר'''. למה? כי באמת נדר חל על שבועה. אבל '''אם הזכיר שבועה חלין על האיסרין ואין שבועות חלות איסרין'''. כלומר, אם הוא קודם כל אסר את החפץ אז החפץ הוא כמו נבלה, זה כבר מושבע מדאורייתא, מושבע מתוך לא לגעת, לא לאכול את החפץ הזה אחרי שהוא כבר נדר. אז לאחר מכן אין שבועה חלה על דבר שהוא אסור בשום נדר. ואומר הכתיב "ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה", וכתיב "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו". אז המילה איסר הוא מופיע - איסר זה שבועה, אז למה נכתב בין נדר לשבועה? מופיע פעם אחת בתור נדר, פעם אחת הוא מופיע בשבועה. איך זה מסתדר? רבי יוסי פתר: '''לאסור אסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור''' - כלומר הוא השתמש במילה איסור בלשון נדר, אז זה אסור. ואם הוא אמר '''שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור''', אז הרי זה אסור בלשון שבועה. אז המילה איסור יכול להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה, ושתיהם תופס. אמר רבי יודן: לא, אסור זה לשון נדר, לכן '''בנדרים אסור ובשבועות מותר'''. כלומר אם הוא השתמש במילה איסור בנדרים יהיה אסור, אם הוא ישתמש בזה בלשון שבועה, יהיה מותר. כגון אם אמר '''הרי עלי אסר הרי עליו אסר''', אז הרי זה אסור. אבל אם הוא אמר '''אסור שבועה הרי עלי אסור שבועה הרי עליו מותר''', כי הוא השתמש בביטוי איסר בלשון שבועה שזה לא שייך בו, ולכן מותר. ותנינן במשנה האומר לחבירו '''מודר אני ממך'''. רבי יוסי בן חנינה אמר '''שניהן אסורין זה בזה''', כי הוא סובר זה כדברי כמאן דאמר '''ואנא מינך'''. כלומר הוא אומר כשהוא אומר מודר, בסתם פירושו אני נבדל ממך, כל מה שלי שלי וכל מה שלך שלך, זה כאילו משני הכיוונים. שאלת הגמרא: אי הכי, אם אתה אומר ככה זה לשון... מודר, אתה ממני או אני ממך? פירושו שכשם שמצד אחד מודר מהשני, כך השני מודר ממנו. אז בשביל מה '''אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה'''? אפשר גם להעמיד את זה לצד ההפוך, אפשר לומר גם '''הריני נדור מככר זה והוא ממני'''. כלומר הוא מודר ממני ואני אדם מודר ממנו גם כן. אבל אם אמר על הכיכר, מה שייך לומר את ההפך? מה שייך לומר שהוא מודר ממני? הרי זה משהו, אין בו רוח חיים, לא אדם. '''היא הימך היא ממך היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי''' - כל הלשונות הללו, שניהם אסורים זה לזה. תני '''כלוי אני ממך פרוש אני ממך''' - גם זה לשון נדרים. רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן '''נטול'''? כלומר, למה בכל הרשימות לא מופיעה גם המילה נטול אני ממך? אמר רבי יוסי: ותניתה בסופה - '''ונטולה אני מן היהודים''', שם רואים שגם כן לשון נדר. תנן '''שאיני אוכל לך שאיני טועם לך'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: תופשין אותו משם יד לקרבן - כאילו שהוא אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך, אז בעצם כמו כל נדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה {{ירו"מ-ביאור|ידית הכד}} דילמא כולכה דקנתה {{ירו"מ-ביאור|כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו, אין זה נחשב יד לשבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר {{שוליים|א_י}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולאסור}} את כל נכסיו כמה דאת אמר {{הפ|עזרא|י|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים}} יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה}} מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-ביאור|האומר הרני נדור}} כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לצדדין היא מתניתין או בנזיר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים}} או בקרבן {{ירו"מ-הדגשה|אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי}} או בשבועה {{ירו"מ-הדגשה|אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל}} {{ירו"מ-ביאור|ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר {{שוליים|א_יא}} {{ירו"מ-הוסר|נזיר}}{{ירו"מ-הדגשה|נדור}} בשלשתן אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כיני {{ירו"מ-ביאור|זה}} {{ירו"מ-הדגשה|המקרה עליו דיבר רבי זירא}} היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדרי רשעים}} נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם {{ירו"מ-הדגשה|של רשעים}} לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהרשעים מתנדבין {{ירו"מ-ביאור|שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מכיון שהתנדב אין זה רשע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדרי כשרים לא אמר כלום שכשרים אינם נודרים}} מתניתין דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] דתני בשם רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{הפ|קהלת|ה|ד}} טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר {{הפ|תהילים|עו|יב}} נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לידי איסור}} מביא {{ירו"מ-הוסר|כבשתו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשבתו}} לעזרה ואומר הרי זה עולה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פתח {{ירו"מ-הדגשה|פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו}} אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|כך פותחים לנודר כתיב}} {{הפ|משלי|כ|כה}} מוקש אדם ילע {{ירו"מ-הוסר|קודם}}{{ירו"מ-הדגשה|קודש}} ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}תחיל {{ירו"מ-הוסר|לנדרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לנדור}} פינקסתו נפתחת {{ירו"מ-ביאור|שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא}} דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כאילו נאמר}} איחור נדרים {{ירו"מ-הדגשה|לבקר}}, איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת, מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כנדרי כשירים לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהכשירים נודרין {{ירו"מ-ביאור|שמצווה לנדור. ולא היא}} ומכיון<br><br> <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי בון בר חייה בעי: אם אמר '''לא אוכל לך''', האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו שהוא אמר שבועה שלא אוכל לך? אמר רבי יוסה: לא, אורחיה דבר נשא מימר '''קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה'''. כלומר אדם יכול לומר לפעמים "ידית הקד" ולא אומר "קד של הידית" - כי דרך בן אדם להשמיט את הסוף של הדיבור, אבל אין דרך להשמיט את ההתחלה. אז לכן אם הוא אמר לא אוכל לך, אתה לא יכול להגיד שהכוונה שבועה לא אוכל לך, כאילו השמיט את תחילת הדיבור, כי זו לא הדרך. תנן '''מנודה אני לך''', רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר - רצה לאסור את כל נכסיו. למה? כי כמה דאת אמר "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" - רואים מכאן שרכושו של מנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? אומרים לא, '''חומר הוא בנידוי בית דין''' - שם מדובר שבית דין, שם באמת הכל אסור בהנאה, אבל שאדם פרטי מנדה, זה לא שייך. תנן האומר '''הריני נודר נדר כנדרי רשעים''', הרי זה '''נדר בנזיר בקרבן ובשבועה'''. שמואל אמר: '''לצדדין היא מתניתין - או בנזיר''', כלומר אם לדוגמה נזיר עבר לפניו והוא אמר הרי נדור כנדרי רשעים, אז הוא יהיה נזיר, '''או בקרבן''' - אם היתה בהמת קדשים לפניו, '''או בשבועה''' - אם היה כיכר מונח לפניו. בכל המקרים האלה, מפני שאינם רשאים לעשות כן, מיקרי רשעים אותו דבר. רבי זעירא אמר '''בשלשתן''', כי הם אסור בכולם. שאלתם מה זה יכול להיות? אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. שהיה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר '''הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה''', ובא אחר ואמר '''מה שאמרו שלשתן עלי''', נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני '''וכנדבותם לא אמר כלום''' - למה? משום שאותו אדם שאמר את זה סבור שהרשעים מתנדבים, כלומר שרק רשעים מתנדבים כי אסור להתנדב, ככה הוא חושב, אז לכן הוא קורא להם רשעים, ולא היא - '''מכיון שהתנדב אין זה רשע''', מותר להתנדב. תנן '''כנדרי הכשרים לא אמר כלום''' - כיוון שהכשרים אינם נודרים. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור'''. רבי מאיר אומר: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם''' - כלומר אם הוא נודר ומשלם זה יותר טוב. '''וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם'''. עכשיו כיצד הוא עושה נדבה שלא יבוא לידי איסור? '''על נדבה מביא לעזרה ואומר הרי זה עולה''' - כך היה עושה. הוא היה אומר רק בעזרה הוא מקדיש אותה, כך הוא לא יבוא אף פעם לידי איסור. אז לפי רבי מאיר עדיף לידור ולשלם, לפי רבי יהודה עדיף לא לידור בכלל. רבי אבין, רבי יהודה פתח - להתיר נדר לאדם שנדר, ואמר לו: '''אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה'''. אמר רבי ינאי, כך פוטרים לו נדר. '''מוקש אדם ילע ואחר נדרים לבקר''' - התחיל, פינקסתו נפתחת. כל אדם שנודר הוא כאילו מראה את עצמו כאיזה חסיד שהוא בטוח בעצמו שהוא יעמוד בדבריו, אז לכן בודקים האם הוא באמת איזה חסיד - זה הכוונה פינקסתו נפתחת. דבר אחר: '''מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר''' - איחור נדרים, איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר '''הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים''' - רואים שאדם יכול להיענש בגלל שהוא לא קיים את הנדר. תנן '''כנדרי כשירים לא אמר כלום''' - הסיבה שאין לו כלום זה משום שאותו אדם סבור שכשרים נודרים, הוא חושב שמצווה לידור, ולא היא. '''מכיון שהכשירים נודרין'''... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>שנדר אין זה כשר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן}} מתניתא {{ירו"מ-ביאור|שאמרה שכשרים נודרים בנזיר}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון ש}}לא היה המקום מספיק בידם חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הוסר|והיו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר ([[במדבר ו יא|במדבר נשא ו יא]]) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} זה על נפשו שמנע עצמו מן היין, ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}דרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה, ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם, אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים, והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני {{שוליים|א_איב}}כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא שמעון הצדיק כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנזיר נחשב חוטא}} למה {{ירו"מ-הדגשה|הוא לא אכל אשם נזיר וכי}}{{ירו"מ-הוסר| לי כשמעון הצדיק אפילו כרש}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת דם מימיו {{ירו"מ-הדגשה|הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר}} {{ירו"מ-ביאור|שבא אם נטמא הנזיר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סבר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה {{ירו"מ-ביאור|מתוך כעס}} הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה {{ירו"מ-הדגשה|אם נטמא וצריך לספור מחדש}} סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יג}}{{ירו"מ-הוסר|קטגוריהירושלמי מסכת נדריםא א למהדורה מעומדת }}האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם {{שוליים|א_יד}}נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות {{שוליים|א_טו}}שבותה שקוקה {{ירו"מ-הדגשה|או ש}}נדר במוהי {{ירו"מ-ביאור|בנדר שנדר משה ליתרו}} הרי אלו כינויים לשבועה<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על}} עצמו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה}} מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם {{ירו"מ-הדגשה|ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר לו השאיליני קרדומך אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} קונם קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם}} יש לי {{ירו"מ-הדגשה|קרדום וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר}} קונם נכסיי עלי{{ירו"מ-הדגשה|ך אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויש}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הוסר|לו}}{{ירו"מ-הדגשה|לי}} קורדום, נכסיו {{ירו"מ-הוסר|אסורין}}{{ירו"מ-הדגשה|מותרים}} {{ירו"מ-הוסר|בידוע}}{{ירו"מ-הדגשה|דידוע}} שאין לזה {{ירו"מ-הדגשה|קרדום שהרי אמר קונם}} קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם יש לי קרדום וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום כבר אין לו קורדום, דאף אם היה לו קורדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו, הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום והיה לו קורדום היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים}} אמר רבי תחליפא קיסרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא קיסרייא|°]] <br><br> <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נדרים דף ג'. אומרת הגמרא למדנו במשנה כנדבותם נדר בנזיר ובקורבן. כלומר, כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקורבן. מתניתין אומרת הגמרא מתניתא, שאומרת שכשרים נודרים בנזיר דאורייתא. '''חסידים הראשונים מתאוים להביא קרבן חטאת''', וכיוון ש'''לא היה המקום מספיק בידם''' לחטוא, אז '''היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת'''. '''רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר''' שנאמר '''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'''. כן, '''חטא זה על נפשו שמנע עצמו מן היין'''. כלומר אדם ש-שהוא מתנזר אז הוא חוטא כי הוא פוגע בעצמו. ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני אמר שמעון הצדיק '''מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד''', שפעם אחת '''עלה אלי אדם אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים'''. '''אמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה'''? '''ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם'''. אז '''אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים'''. '''והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה''''. רבי מנא בעי, למה לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו'''? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו'''? לא, הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר, אשם נזיר מגיע כשהנזיר נטמא. '''סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין'''. כלומר שמתוך כעס הם נודרים, ו'''מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות''', מתחרט, '''מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה'''. כן, אז לכן הוא לא רצה לאכול, אבל '''זה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין'''. אז למרות שהוא נטמא הוא ודאי עומד מאחרי הנדר שלו. פרק א' הלכה ב'. במשנה: '''האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן'''. כלומר כאילו אמר קרבן, קרבן לא אוכל לך. '''חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם'''. אם אמר '''נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות'''. '''שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה'''. אומרת הגמרא: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בתור קונם. כן, למדנו זה שהוא אוסר לעצמו. הוא הופך את החפץ לגביו לאותו דבר אסור. השאלה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, ואז בעצם הוא יאסור את החפץ גם על חברו, על כל העולם, מלשון קונם, כי הוא מקדיש לשמים. נישמעינה מן הדא: '''אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי'''. אם יש לי קורדום. עכשיו, מכיוון שהוא ראה שהשני לא מאמין לו, אז הוא חזר ואמר '''קונם נכסיי עליך''', אם יש לי קורדום. אז '''נכסיו''', כיוון '''שאין לזה קורדום''', מותרים. הרי בהתחלה הוא אמר קונם קורדום עליי אם יש לי קורדום, ואחרי זה הוא חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. אז כבר בטוח שאין לו קורדום, כי גם אם היה לו קורדום, הרי דרש שהוא אמר קונם עליי קורדום אם יש לי, אז הוא כבר הקדיש אותו לשמים. אם היה לו אז הוא כבר לא שלו. זה יוצא שכשהוא אומר אחר כך קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום, כבר אין לו קורדום, אז בטוח שהנכסים צריכים להיות מותרים. רואים מכאן שאם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך - כל הסיבה שאמרנו שהשני מותר בנכסים זה כיוון שבאמת אין לו קורדום כמו שאמרנו. אבל משמע שאם כן היה לו קורדום והוא היה אומר סתם קונם נכסי עליך אם יש לי קורדום, והיה לו קורדום, אז ודאי נכסיו אסורים על השני כפי שהתנה. רואים מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנייה}} היא {{ירו"מ-הוסר|שבו בלשון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלשון}} שהתפיס את הקורדום בו {{ירו"מ-הוסר|בלשון }}התפיס {{ירו"מ-הוסר|בו }}את הנכסים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם}}, מה נפשך, {{ירו"מ-הוסר|קדש}}{{ירו"מ-הדגשה|אם לשון קונם תופס הרי}} {{ירו"מ-הוסר|קורדום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקרדום}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו שלו ולא}} קדשו נכסים, {{ירו"מ-הדגשה|ואם לשון קונם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|תופס}}{{ירו"מ-הוסר| קדש קורדום}} אפילו נכסים לא קדשו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם עליהם אמר לשון קונם}} אילו אמר קונם קורדום יש לי {{ירו"מ-הוסר|וחזר ואמר }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}קונם נכסיי עליך {{ירו"מ-ביאור|שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך}} ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יושוע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה {{ירו"מ-ביאור|סתם}} יאות {{ירו"מ-הדגשה|שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין אם לשון קונם תופס הרי הקרדום אינו שלו ולא קדשו נכסים ואם לשון קונם לא תופס אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם אבל כאן}} לא אמר אלא שאין לזה קורדום {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים}} הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין, הדא אמרה שקדש קורדום, הדא אמרה שקדשו נכסים, הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם {{ירו"מ-הדגשה|כינוי ל}}קרבן מהו {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} עצמו בו והא תנינן קונס {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו}} קונסה שמה {{ירו"מ-ביאור|שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח}} והא תנינן שבותה {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה הנחת קדרה על הכירה}} שפותה שמה והא תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] חרס לא חספא הוא אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף שחרס פירושו גם חספה כיוון שמשמש גם}} לשון גבוה הוא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|ט|ז}} האומר לחרס ולא יזרח {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שאמר יהי חרס עלי}} {{ירו"מ-ביאור|בלשון נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן שלנדר התכוון}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|הכינויים}} לשון אומות הוא {{ירו"מ-הדגשה|שלא ידעו לבטא נכון את האותיות}} כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא {{ירו"מ-ביאור|והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: נראין הדברים {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה באה לחדש שאף}} במקומות אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדברים כך לשון זו תופסת}} אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שתופס וכי}} כן אני אומר נזיר פסילים {{ירו"מ-ביאור|עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר}} לא יהא נזיר {{ירו"מ-הוסר|מיתני}}{{ירו"מ-הדגשה|במתניתא תנן}} שבותה שקוקה תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] שבוקה שקועה שקודה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} נדר דנדר במוהי במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר משה {{ירו"מ-הדגשה|ליתרו ומנין שנדר משה דכתיב}} ([[שמות ב כא|שמות שמות ב כא]]) ויואל משה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי ולמה {{ירו"מ-הוסר|לינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לית}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} אמרין במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר שאול {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שנדר שאול דכתיב}} ([[שמואל א יד כד]]) ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: דכתיב {{הפ|דניאל|יב|ז}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יב }}וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם<br><br> <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי תחליפא קיסרייא''' - אומר אין מכאן ראיה, '''היא שהתפיס את הקורדום בו התפיס את הנכסים'''. כן, הרי בשתיהם הוא השתמש בלשון קונם. '''מה נפשך''', אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום לא שלו ולכן '''לא קדשו נכסים''', ואם לשון קונם לא תופס אז '''אפילו נכסים לא קדשו''', כי גם עליהם הוא אמר לשון קונם. '''אילו אמר קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עליך, ויש לו קורדום, נכסיו אסורין''' - אז באמת אתה צודק, זה ממש מה שאדם באמת עושה לנכסיו לחברו בקונם. אבל כאן שהוא השתמש בקונם לגרזן ובקונם לנכסים בנפרד, אז מפה אין ראיה שמותר בנכסים. '''יאות אמר רבי יהושע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה''' - אם התנא היה אומר נכסיו מותרים סתם, אז יאות, כי הייתי אומר שהכוונה היא: מה נפשך, כמו שאמרנו, אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום אינו שלו ולא קדשו נכסים, ואם לשון קונם לא תופס אז גם הנכסים לא קדשו. אבל כאן '''לא אמר אלא שאין לזה קורדום''' - זו הסיבה. כלומר התנא המשיך ואמר שהסיבה שנכסיו מותרים על השני כיוון שבאמת אין לו קורדום. משמע שאם היה לו קורדום '''נכסיו אסורין'''. '''הדא אמרה שקדש קורדום''', '''הדא אמרה שקדשו נכסים''', '''הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם'''. '''רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו עצמו בו'''? כלומר אם הוא השתמש במילה שהיא דו-משמעית, גם לשון חול וגם לשון קורבן, אז מה, האם זה תופס או לא? '''והא תנינן קונס קונסה שמה''' - הרי בקונס יש לשון חול, שאדם כונס את עצמו. לא, כשאדם כונס עצמו זה קונס אשמו - הוא לא אמר קונס שענוני בצרה כי לא כונס, אלא אומר שזה בעצם לשון קונס. ענוני בפתח זה רק קורבן. '''והא תנינן שבותה שפותה שמה''' - יש בו גם לשון חולין, שמניח את הקדירה על הכירה. כן, ואדם אומר שפותה את הקדירה - זה שפיטשמא, לשפוט את הסיר. '''והא תני בר קפרא חרס לא חספא הוא''' - הרי חרס זה חתירת חרס, בארמית חספא, כד שבור. '''אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא''', דכתיב '''האומר לחרס ולא יזרח'''. אז כיוון שהוא אמר יהא חרס עלי והוא השתמש בזה בלשון נדר, אמרינן שלנדר התכוון, פירוש לזה הכוונה שלו. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא''' - אנשים שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, '''כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא''', במקום להגיד ח' אמרו כ', אז כספא. והוא הדין שבמקום חרם היו אומרים חרס, במקום נזיר הם אומרים נזיק. '''אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים''', שאף במקומות אחרים שהם מדברים כך, הלשון תופסת, '''אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק''', כלומר שהם לא יודעים לבטא נכון והם קוראים לנזיר נזיק, '''כן אני אומר נזיר פסילים''' - כלומר נזיר עילג שהוא לא יכול לבטא את המילה נזיר, הוא רוצה להגיד שהוא נזיר, הוא לא היה נזיר אף פעם, הוא לא יודע להגיד נזיר, הוא לא מצליח לבטא את המילה - אז ודאי שתופס לאותו אדם. אז השאלה אם אנשים אחרים השתמשו באותו לשון, תופס להם או לא. זו השאלה. והמשנה באה לחדש שאם הוא אמר נזיק נזיח פזיח אז זה כן תופס. '''לא יהא נזיר, שבותה שקוקה, תני רבי חייה שבוקה שקועה שקודה, נדר דנדר במוהי''' - במומי, כלומר בשבועה שנדר משה. '''במומי דנדר משה: ויואל משה''' - כי ויואל משה זה כיוון שהוא נשבע לו. '''רבי יונה בעי''': למה לא תנן אמרין '''במומי דנדר שאול: ויואל שאול'''? גם שם הוא נשבע. '''ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה''' - כלומר, מי שאומר ימין או שמאל תיקח זו עליי, זה כאילו שבועה. '''אמר רבי מתניה: דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם'''. אז רואים מכאן שימין ושמאל זה לשון שבועה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_טז}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח {{שוליים|א_יז}}כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר ירושלים לא אמר כלום<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דידך {{ירו"מ-ביאור|מה שאני אוכל משלך}} לא יהו חולין אלא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא אוכל לך אם אמר}} לא כשר לי {{ירו"מ-הדגשה|שאוכל לך אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר}} אלא למזבח {{ירו"מ-ביאור|ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר}} לא דכי לי אלא למזבח, טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח, כשר ודכי {{ירו"מ-הדגשה|שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור}} מטהור וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שיש בו טמאה וטהרה}} לא כשר לא דכי {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך שיהיה כשר וטהור}} מליטהר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו תנן}} פיגול {{ירו"מ-ביאור|שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו}} לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר}} {{ירו"מ-ביאור|שלא הותרו באכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר משעת שחיטה נפסלו תנן}} נותר {{ירו"מ-הדגשה|בנותר}} של עולה {{ירו"מ-הדגשה|שלא}} היה לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} נותר של שלמים {{ירו"מ-הוסר|לא היה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|יש מקום להסתפק אם}} אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר ומותר כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור תנן}} כאימרה {{ירו"מ-ביאור|כטלה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כאימר תמידא {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד}} {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} תמן אמרין כוולד חטאת {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהולכת למיתה}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כאימרא דלא ינק מן יומוהי {{ירו"מ-הדגשה|ואיזה איל לא ינק מימיו זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית}} על דעתין דרבנין דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה אם אמר בלשון נדר אסור}} ניתני כעזרה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים}} ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כטלה של קרבן תמיד משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום}} ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כדיריים מאי}} כדיריים כדירים של עצים<br><br> <span id="דף_ד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי נדרים דף ד'''' אנחנו בירושלמי מסכת נדרים, דף ד', תחילת המשנה, פרק א' הלכה ג'. למדנו במשנה: '''לא חולין לא אכל לך, לא כשר, לא דכי''', טהור, טמא, נותר, פיגול - כל אלה הוא אסור. אם אומר '''כאמרה כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים''', אז '''נדר באחד מכל משמשי המזבח''', ולמרות '''שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן'''. רבי יהודה אומר '''האומר ירושלים לא אמר כלום'''. זאת אומרת אם למדנו במשנה לא חולין, לא אוכל לך אסור - למה? כי אני אומר שהוא התכוון לומר '''מה דנא אכיל מן דידך''', מה שאני אוכל ממך לא יהיה חולין - זה הכוונה. כלומר '''לא יהו חולין אלא קרבן'''. לכן לא אוכל לך. עכשיו, אם הוא אמר לא כשר - לא כשר לי שאוכל לך - אני אומר שהוא התכוון לנדור בקרבן, שאינו כשר אלא למזבח, '''לא כשר לי אלא למזבח'''. למרות שגם דברים אחרים לא כשרים, כגון חזיר וכדומה, אבל כיוון שהוא נדר, הרי נדר לא חל על דבר אסור, אז מסתמא אני אומר שהוא התכוון לזה. כמובן, אם הוא יסביר שהוא התכוון לחזיר לדוגמה, אז הנדר לא תופס. אם אומר לא דכי, אני אומר שהוא התכוון '''לא דכי לי אלא למזבח'''. אם הוא אמר טהור - טהור לאוכל לך - אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טהור למזבח ולא לי'''. לכן לאוכל לך. אם הוא אמר טמא, אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טמא לי ולא למזבח''', לכן לאוכל לך. אם הוא אמר כשר ודכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור. עכשיו, אם הוא אמר טהור וטמא, אני אומר שהוא נדר מדבר שיש בו טומאה וטהרה. אם הוא אמר לא כשר לא דכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך שיהיה כשר וטהור. והטהור וטמא אני אומר שנדר זה דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. מה למדנו במשנה? פיגול. פיגול זה שבשעת השחיטה חשב לאכול או לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ ממקומו. בדרך כלל חוץ לזמן זה פיגול שחייב עליו כרת, חוץ ממקומו זה רק פיגול אבל לא חייב כרת. אז באמת הגמרא אומרת '''לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים''' - כלומר, בין אם הוא התכוון לפיגול של עולה, בין אם מתכוון לפיגול של שלמים, בכל מקרה אותו דין. למה? כי הרי לשניהם '''לא היתה שעת כושר''' - הם לא נותרו באכילה אף פעם, כיוון שכבר משעת השחיטה הם נפסלו. למדנו במשנה נותר. הגמרא מחלקת בין נותר של עולה לנותר של שלמים - למה? כיוון שבנותר של עולה '''לא היה לו שעת כושר''', אף פעם לא היה מותר באכילת אדם, אבל נותר של שלמים כיוון '''שהיה לו שעת כושר''', יש מקום להסתפק מה הדין אם הוא אמר '''הרי עלי כנותר של שלמים''', מה הדין? האם הוא מתייחס מעיקרא - הוא מתפיס, כלומר לאחר זריקת הדמים קודם שנעשה נותר, ואז זה בעצם מותר באכילה, מותר לבני אדם, ואז אני אומר שהוא התפיס בדבר שאין בו איסור וזה כלום. או שאני אומר לא, הוא מתפיס כמו שזה עכשיו, אחר שנעשה נותר, ואז זה כבר אסור. זו השאלה. למדנו במשנה כאמרה. כלומר אם הוא אומר שזה כאמרה - כאמרה זה כמו כבש. רבי יוחנן אמר '''כאימר תמידא''' - כמו קרבן תמיד, כי בעצם הכוונה שלו לטלה הידוע, שזה קרבן תמיד, לכן זה אסור. תמן אמרין '''כוולד חטאת''' - הוא התכוון להגיד שזה יהיה כמו הטלה המיוחד שיש לו דין מיוחד. לאיזה טלה יש דין מיוחד? וולד חטאת. הרי כל וולד קודשים הם כמותם, אבל וולד חטאת הולך למיתה, אז הוא המיוחד, לזה הוא מתכוון. רבי שמעון בן לקיש אמר '''כאילו של אברהם אבינו''' - זה האייל המיוחד של אברהם אבינו. תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: תני '''כאימרא דלא ינק מן יומוהי''' - איזה אייל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם אבינו שנמצא בשם בראשית. עכשיו, על דעתין דרבנן שאומרים שגם במתפיס דבר שאינו קרב למזבח, כמו שאמרנו שהוא התכוון לוולד חטאת, אלא כיוון שיש בו קדושה אם הוא אומר ראשון זה אסור - אם כן ניתני '''כעזרה''', כלומר זה כולל את כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש שהוא אומר שאילו של אברהם אבינו, משמע שלא צריך להכניס בקרבן מסוים, אז ניתני '''כקרבנות המזבח'''. אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן שהוא אומר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא מתכוון לדבר שנעשה כל יום, אם כן שיגיד '''כדישון מזבח הפנימי והמנורה'''. למדנו במשנה כדיריים. מהי כדיריים? כדירים של עצים או כדירים של קרבנות? אבל בכל מקרה זה אסור. עכשיו, כעצים - אני אומר שהוא התכוון '''לשני גיזירי עצים'''. כאישים - אני אומר שהוא התכוון '''לשלהביות של אש''' המזבח. כמזבח - אני אומר שהוא התכוון '''לקרבנות המזבח'''. כהיכל - התכוון '''לקרבנות ההיכל'''. כירושלים - מתכוון '''לקרבנות ירושלים'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|או}} כדיריים של קרבנות {{ירו"מ-הדגשה|אבל בכל מקרה אסור}} כעצים כשני גיזירי עצים, כאישים כשלהביות של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק {{ירו"מ-הדגשה|הרי זה כאומר קרבן ואסור תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} כתורה הרי זה מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלא נתכוון אלא}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככתוב בה הרי זה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתכוון לומר}} כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]] אמר דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ו}}אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אם נמצא שאין בידו {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטים}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס אף}} על {{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הוסר|השאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ככתוב בה אינו נתפס}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דברי הכל היא {{ירו"מ-הדגשה|דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה, אבל כשאומר}} כתורה {{ירו"מ-הדגשה|וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה כוונתו}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|ואף מה שהוסיף ואמר}} ככתוב בה {{ירו"מ-הדגשה|כוונתו}} כקדושת כתוביא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יח}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו}} הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר {{ירו"מ-ביאור|שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן}} האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר קרבן אסור ורבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} כל עמא מודיי {{ירו"מ-הדגשה|שאם אמר הא}} {{ירו"מ-הוסר|הקרבן}}{{ירו"מ-הדגשה|קרבן}} מותר {{ירו"מ-ביאור|שהוא כאומר בחיי הקרבן}} כקרבן אסור מה פליגין {{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} קרבן {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} קרבן כאומר כקרבן והוא אסור אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אין {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|אתם}} מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}} האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר, ורבנין מטילין אותו לחומרין, האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל כחליל בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שאוכל לך בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שלא אוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח}} לחולין שאוכל לך {{ירו"מ-ביאור|למד בפתח}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן}} חולין שאוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא קרבן לא אוכל לך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אוסר אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} דל{{ירו"מ-הדגשה|ית}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דילך {{ירו"מ-ביאור|מה שלא אוכל משלך}} הא מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן {{ירו"מ-הוסר|דידך}}{{ירו"מ-הדגשה|דילך}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאוכל משלך}} לית הוא חולין אלא הוא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך, אסור, אבל אם אמר}} הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום, למה, שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|דדרשינן}} נדר {{ירו"מ-הדגשה|נדר מחרמים בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר ובערכין כתיב}} ([[ויקרא כז ח|ויקרא בחקותי כז ח]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא}} נדר מה נדר שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|בערכין}} דבר שיש {{ירו"מ-הדגשה|בו ממש שלא שייך ערכין בדבר שאין}} בו ממש<br><br> <span id="דף_ה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אם '''נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק''', אז הרי זה כאומר קרבן ואסור. באמת רבי יהודה אומר '''האומר כירושלים לא אמר כלום''' - למה? כי אני אומר שהוא לא התכוון בזה '''אלא לעצים ולאבנים שבה''', כלומר לבנין שהם חולין. האומר '''כתורה הרי זה מותר''' - למה? כי הוא לא התכוון אלא '''לקדושת תורה'''. האומר '''ככתוב בה הרי זה אסור''', כי אני אומר שהוא התכוון כנראה '''לקרבנות הכתובין שבה'''. אית תניי תני: '''כתורה וככתוב בה הרי זה מותר''' - כלומר הוא אומר את שתיהם ברצף, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דרבי שמעון היא, כמו רבי יוחנן. דברי רבי שמעון אם נמצא שאין בידו - כלומר הוא קרא את כולם בכריכה אחת - אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון, אם נמצא שאין בידו חיטים פטור - אם אין בידו אחד מהם, אז זה פטור, למרות שהאחרים כן יש לו. למה? כי יש שבועה שבטלה מצד עצמה בטלה כולה. אז גם כאן, כשהוא אמר כתורה וככתוב בה, כיוון שמה שאמר כתורה הוא לא נתפס, אז גם מה שהוא אמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי אמר: דברי הכל היא - הוא אומר כי אף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור, כיוון שאני מניח שהוא התכוון לקרבנות שכתובים בה, רק כשהוא אומר כתורה וככתוב בה מותר, כי מה שהוא אמר כתורה הכוונה שלו לקדושה של התורה, וגם מה שהוא הוסיף ואמר ככתוב בה הכוונה שלו '''לקדושת כתוביה'''. '''פרק א' הלכה ד'''' המשנה אומרת: '''האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר'''. אבל אם הוא אומר '''הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור, לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - כי רבי מאיר סובר שמתוך לאו אתה שומע הין. כן, אתה אומר לא קרבן לא אוכל לך, כלומר מה שאני לא אוכל לך לא יהיה קרבן, מה שאני אוכל יהיה קרבן, לכן אסור. '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. ובגמרא: '''כל עמא מודיי מותר כקרבן אסור''' - אם הוא אמר הקרבן זה מותר, למה? כי הקרבן זה כאילו נשבע בחיי הקרבן. אם הוא אמר כקרבן, זה ודאי שאסור. '''מה פליגין קרבן''' - כשהוא אומר קרבן סתם. רבי יהודה אומר '''האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר'''. ורבנן אמרין '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור'''. אמר להן רבי יהודה: '''אין מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''' - כלומר אתם מודים ששבועה סתם זה כמו להגיד השבועה. אז גם כאן קרבן זה כמו אומר הקרבן, ובפועל במקרה זה מותר. שם אמנם השבועה גם אסור, אבל כאן הקרבן זה כמו שהוא נשבע בחיי הקרבן וזה מותר, אבל המילה שבועה זה כמו להגיד השבועה. ורבנן מטילין אותו לחומרין ואומרים: אני תמיד הולך לחומרה. אז '''האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''', וגם כאן '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור''' - כדי לאסור אותו, כי אם הייתי אומר זה הקרבן היה פטור. '''חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר''' - למה? כיוון שחליל זה לא קרבן ולא משמש מזבח. עכשיו, '''לחולין שאוכל לך אסור''' - כי בעצם הכוונה שלו זה לא יהיה חולין מה שאוכל לך, אלא קרבן. '''חולין שאוכל לך מותר'''. ולגבי המשנה '''לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, '''ממשמע לאו את שומע הין''' - כשהוא אומר לא קרבן, כלומר '''לא דל נא אכיל מן דילך''', מה שאני לא אוכל ממך, '''הא מה דנא אכיל מן דילך הוא קרבן''' - מה שאני אוכל אצלך יהיה קרבן. תראה עוד במשנה: '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. אבל אם אמר '''הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום''' - למה? כי מה שהוא מתפיס את הנדר זה '''דבר שאין בו ממש''' - דיבור או הילוך אין בזה ממש. אתה צריך שיתפיס במשהו שיש בו ממש, לכן ביד וברגל. למה? כי דורשים את זה - נדר נדר כתוב '''(במדבר מטות ל ג) (ויקרא בחקותי כז ח) נדר'''. למדו גזירה שווה לחרמים ולערכים - בנדרים כתיב "איש קידש נדר", ובערכים כתיב "איש כי יפליא נדר". אז מה נדר שנאמר בערכים? זה רק דבר שיש בו ממש, הרי לא שייך להגיד ערך של דבר שאין בו ממש. אז גם נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש, ולכן נדרים תופסים רק על דבר שהוא ממש. אבל אם הוא אמר עיני רואה לך, אוזני שומעת לך - אסור, כי כבר התפיס דבר ממש, האיבר עצמו הוא דבר מוחשי. ואם הוא אומר ידי עושה עמך אסור - מה הדין אם הוא חרש, אם הוא בקרקע, עד כמה הוא אסור עימו? האם כדי שיחרוש? כלומר, האם ברגע שהוא מגיע, ברגע שהוא משלם לו פרוטה, אז כבר הוא עובר את האיסור, ואפילו אם לא הועיל בקרקע כלום הוא חייב? או שאני אומר לא, אני צריך שיהא נטע קרקע פרוטה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> גדר עימו בתנור, עד כמה אסור? עד כדי שיחרוש או עד כדי התנור? שוב פעם, האם אני מתייחס למה שהוא הכסף שהוא קיבל, או לכמה הועיל התנור? אם התנור - אני צריך שיהיה פרוטה, האם הוא יקבל פרוטה על העבודה שלו או שהוא הועיל התנור בפרוטה? אז ננעל בכל כינויי נדרים כנדרים - פרק "כל כינויי נדרים" אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר ממשי}} את אומר ידי עושה עמך אסור, חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו, כדי שכרו {{ירו"מ-ביאור|ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב}} או עד כדי הניית קרקע {{ירו"מ-ביאור|כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה}} {{ירו"מ-ביאור|או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה}} {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|גדר}} עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים</strong><br> ==פרק שני– אילו נדרים מותרים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_נדרים_פרק שני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א|ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}אילו נדרים מותרין: חולין {{שוליים|ב_א}}שאוכל לך, {{שוליים|ב_ב}}כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, {{שוליים|ב_ג}}כחלת אהרן וכתרומתו - מותר {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר אסור}}. {{שוליים|ב_ד}}האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך; האומר לאשתו קונם שאיני משמשך - הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך - אסור, {{ירו"מ-הדגשה|שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, שהתפיס בדבר אסור. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "{{ירו"מ-הדגשה|אדם כי ידור נדר}} לה'", {{ירו"מ-הדגשה|מלמד ש}}אין אדם אוסר עליו דבר {{ירו"מ-הדגשה|בנדר}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשמתפיס בדבר}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|נאסר על ידי נדר}} לה', {{ירו"מ-הדגשה|כמו קרבן}}. תניי דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו}} פליג{{ירו"מ-הדגשה|י וסוברים שאף שאין הנדר חל יש איסור בדבר, דתני}}: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לא יחל דברו", שלא יעשה דבריו חולין. {{ירו"מ-הדגשה|ליולי שנאמר שהברייתא של בית}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו חולקת}}, הוון בעיי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|הא דתני שעובר עליהן בבל יחל אף שהן מותרין}}, כגון {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} "הקרבן" {{ירו"מ-הוסר|בשבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|או כשבועה}},{{ירו"מ-הוסר|הא}} {{ירו"מ-הוסר|בשאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן לשון נדר או שבועה}}, {{ירו"מ-הדגשה|מ}}כל {{ירו"מ-הדגשה|מקום עובר עליהן בבל יחל משום דדמי לנדר ושבועה. אבל}} {{ירו"מ-הוסר|הדברים}}{{ירו"מ-הדגשה|הנודר}} {{ירו"מ-הדגשה|בדבר אסור אינו עובר בבל יחל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|פליגא אמתניתין}}. אתא מימר לך: אפילו בשאר כל הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|ופליג אמתניתין. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאדם אוסר על נפשו אך לא על אחרים. אית תניי תני שאוסר}} אפילו על אחרים. הוון בעי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על נפשו {{ירו"מ-הדגשה|ולא על אחרים, הכוונה שאדם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יכול לאסור}} על אחרים {{ירו"מ-הדגשה|את}}{{ירו"מ-הוסר| שלא לוסר}} נכסי{{ירו"מ-הדגשה|הם}}.{{ירו"מ-הוסר|ו על אחרים}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו על אחרים, {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שאדם יכול}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} נכסיו על אחרים. הא<br><br> <span id="דף_ה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ה.''' נתחיל מתחילת הפרק, פרק ב' הלכה א'. אומרת המשנה: '''אלו נדרים מותרים, חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר'''. למה? כיוון שהפיס בדבר האסור. שהיה אומר לאשתו הרי את עליי כאימא, פותחים לו פתח ממקום אחר. כלומר, למרות שבעצם זה כלום, אבל פותחים לו פתח כאילו מציעים לו את הנדר ממקום אחר '''שלא יקל את ראשו לכך'''. '''קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', או אומר לאשתו '''קונם שאני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו'''. שהרי הוא אמר '''שבועה שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', והוא אסור כיוון ששבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. ואתה אומר, למדנו במשנה, "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, כיוון שהפיס בדבר האסור". ואתה אומר, מה המקור לזה? כתיב '''לה'''', מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר אלא בשביל להפיס בדבר שהוא לה'. כמו קורבן. ואתה אומר, תניי דבית רב חולקים - הם סוברים שאף שהנדר לא חל, אבל בגלל שאיסרו בדבר דתני, '''מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר לא יחל דברו''', כלומר לא יעשה את דבריו חולין. אסור לאדם להגיד דברים סתם. עכשיו, מול זה שנאמר שהברייתא של בית רב חולקת, הוון בעיי מימר - חשבו לומר שמה שדתני שעובר עליהם בעל "יחל" למרות שמותרים, הכוונה כגון שאומר "הקרבן" או כשבועה, שלמרות שאין פה לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהם בעל "יחל" כי זה דומה לנדר ושבועה. כיוון שזה דומה אז בזה הוא עובר. אבל אם הוא נודר בדבר שאסור הוא לא עובר בכלל בעל "יחל". ורב לא חולק על המשנה שלנו. אתא מימר לך שאפילו בשאר כל הדברים הוא פליג אמתניתין. אז באה הגמרא ומחדשת לנו שבעצם רב אומר את זה על כל הדברים, גם על דברים אסורים, ואז בעצם הברייתא שרב מביא היא חולקת על המשנה שלנו. ואתה אומר כתיב, '''לאסור אסר על נפשו'''. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו אבל לא על אחרים. ואית תניי תני שהוא אוסר '''אפילו על אחרים'''. ואתה אומר, הוון בעי מימר - הבחורי ישיבה חשבו לומר שמאן דמר "על נפשו" ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ומאן דמר "אפילו על אחרים", הכוונה שאדם יכול לאסור את נכסיו על אחרים, אבל על נכסי אחרים עליו לא פליג - הוא לא יכול לאכול את הנכסים של אחרים, הוא יכול לאסור את הנכסים של אחרים על עצמו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> aclmu0ivzaazup6thrgu3jjgt80ohqb 3077521 3077510 2026-08-20T10:27:25Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077521 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת נדרים, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}כל {{שוליים|א_א}}כינויי נדרים כנדרים {{ירו"מ-הדגשה|כל ידות נדרים כנדרים}} {{שוליים|א_ב}}חרמים כחרמים {{שוליים|א_ג}}שבועות כשבועות {{שוליים|א_ד}}נזירות כנזירות {{ירו"מ-ביאור|ואלו הן ידות}} {{שוליים|א_ה}}האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן<br><strong>גמ':</strong> כתיב ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) איש כי ידר {{ירו"מ-הדגשה|נדר איש כי ידר}} — מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|או השבע שבועה}} או השבע — מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|אך כל חרם אשר יחרים}} אך כל חרם — מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר}} נדר נזיר מה תלמוד לומר להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} דאמר לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולין}} ריבויין הן {{ירו"מ-הוסר|כר}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה {{ירו"מ-ביאור|כלשון בני אדם}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) נכסף נכספת ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גונב גונבתי {{ירו"מ-הדגשה|כינויים}} מנלן {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו {{ירו"מ-הדגשה|ככל היוצא מפיו יעשה}} מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה ומניין שכינויי {{ירו"מ-הדגשה|חרמים כחרמים אתיא}}{{ירו"מ-הוסר| נזירות כנזירות}} נדר נדר {{ירו"מ-הדגשה|בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובפרשת ערכין וחרמים כתיב}} ([[ויקרא כז ב|ויקרא בחקותי כז ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא נדר בערכך}}, מה נדר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|גבי נדר ושבועה}} כינויי {{ירו"מ-הדגשה|נדרים כנדרים וכינויי}} שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|גבי ערכין וחרמים כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות אתיא נדר נדר בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובנזיר כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר מה נדר שנאמר להלן בנדרים כינויי נדרים כנדרים אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר}} כינוי נזירות כנזירות מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]])ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי {{ירו"מ-הוסר|ישמעהאל}}{{ירו"מ-הדגשה|ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו {{ירו"מ-הוסר|מבטל}}{{ירו"מ-הדגשה|בטל}} כולו מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נדר נזיר להזיר מיכן שאדם {{שוליים|א_ו}}קובע עליו נזירות בתוך נזירותו<br><br> <span id="דף_א_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף א ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת נדרים. אמרה את המשנה '''כל כינויי נדרים כנדרים'''. פה יש משפט שחסר והגמרא מוסיפה אותו. כל אלו נדרים כנדרים, '''חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות''', ואלו הן ידיות. '''האומר לחברו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך''' כל אלה הוא אסור. אבל אם הוא אמר לו '''מנודה אני לך''', אז '''רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר'''. אם הוא אמר כי אני נודר '''כנדרי רשעים''', אז הוא '''נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה'''. כן, כי הרשעים רגילים לינדור, אבל אם הוא אמר '''כנדרי כשרים לא אמר כלום''', כיוון שכשרים לא רגילים לינדור. אבל אם הוא אמר '''כנדבותם''' של כשרים, אז הוא '''נדר בנזיר ובקרבן''' כי באמת כשרים רגילים כן להתנדב. מתחיל הגמרא, כתיב '''איש כי ידור נדר'''. אז פשוט ידע שזה עידור נדר. איש כי עידו. למה אתה אומר לו נדר? '''מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים'''. כתיב '''או השבע'''. '''מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מכאן שכינויי שבועות כשבועות'''. כתיב '''אך כל חרם'''. '''מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מכאן שכינויי חרמים כחרמים'''. כתיב '''נדר נזיר להזיר'''. '''מה תלמוד לומר להזיר, אלא מכאן שכינויי נזירות כנזירות'''. אומרת הגמרא, כי גדול '''כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן'''. אבל '''רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה''', כלומר לשון בן אדם כגון '''הלוך הלכת, נכסף נכספת, גונב גונבתי'''. אז מנלן? ואתה אומר מדכי '''איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו'''. כן. אז מה תלמוד לומר? כתוב אחרי זה בהמשך '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. מה תלמוד לומר? '''ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים''', כי התורה באה לרבות. גם הוא דיבר בלשון אחרת, לא בדרך הרגילה. כאילו הוא השתמש בכינויים. כן. אז '''מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה'''. עכשיו מניין שכינוי נדר נדר? '''נדר''' כתוב בנדרים איש כי עידו נדר, ובפרשת אחים וחרמים כתיב איש כי יפריש נדר בהרכך. אז '''מה נדר שנאמר להלן כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן''' גם באחים וחרמים כינוי חרמים כחרמים. כן. עכשיו מניין שכינוי נזירות כנזירות? עדיין נדר נדר. בנדרים כתיב איש כי עידו נדר. בנזיר כתיב נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר בנדרים כינוי נדרים כנדרים? אף נדר שנאמר גם בנזיר כינוי נזירות כנזירות. שואלת הגמרא '''מה מקיים רבי עקיבה''' - '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. לכאורה המשפט הזה מיותר. מה יעשה איתו? אז אתה רואה '''מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו'''. כן, ככל היוצא מפיו יעשה. כלומר אם הוא יכול לעשות ככל היוצא מפיו אז הוא יעשה ואם לא, אם הוא ביטל חלק ממנו בטל כולו. שואלת הגמרא '''ולית ליה לרבי''' - כן, מה רבי ישמעאל לא סובר את זה? אבל '''כן, כולה מן תמן אית ליה'''. כולם למד מאותו משפט. '''אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות''', ו'''אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו כולו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=5|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>ולית לרבי עקיבה כן {{ירו"מ-הוסר|אית ליה }}כולה מתמן אית ליה מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן}} שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}} תנינן כינויי ערכין {{ירו"מ-הדגשה|כערכין}} וכינוי תמורות והקדשות {{ירו"מ-הדגשה|כתמורות והקדשות}} ואילו תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום ערכין אמר}} ערפין ערצין ערקין {{ירו"מ-הדגשה|ובמקום תמורה אמר}} תמופה תמרנה תמוקה {{ירו"מ-הדגשה|במקום ההקדש אמר}} {{ירו"מ-הוסר|הנדר}}{{ירו"מ-הדגשה|הגדר}} הגזר הגרם {{ירו"מ-הדגשה|והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם תנן: התם (משנה ערכין ח א}}) [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא {{ירו"מ-הדגשה|אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו}} ניחא {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לבדק הבית {{ירו"מ-הדגשה|וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה, דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים}} ברם {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינויי תרומה {{ירו"מ-הדגשה|כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים}} {{ירו"מ-הוסר|ואילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|במקום לאמר תרומה אמר}} תרופה תרוצה {{ירו"מ-הדגשה|או}} תרוקה {{ירו"מ-הדגשה|אף אלה אינם לשון בני אדם}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אומר אין לוקין {{ירו"מ-ביאור|שאיסור קונמות מדרבנן}} אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: כך משיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|את ר אלעזר }}על דעתך דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|אין }}לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|שהם דאוריתא}} והא תנינן {{שוליים|א_ז}}המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו {{ירו"מ-הדגשה|עומד אבל}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא}} יכנס אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שנייה היא תמן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מפני דרכי שלום {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|ומה נדר שחל אף על מצווה התירו מפני דרכי שלום שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר}} {{ירו"מ-ביאור|דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}נדרים {{ירו"מ-הדגשה|מותר ובשבועות}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|תני}}{{ירו"מ-הוסר| ושבועות מותר}} {{שוליים|א_ח}}אי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|איסור}}{{ירו"מ-הדגשה|איסר}} {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום {{ירו"מ-ביאור|שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי {{ירו"מ-הדגשה|למימר}} איסר {{ירו"מ-הדגשה|כיום שמת בו אביו וכ"ו}} וימר כאותו היום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי היום כבר אסור תני}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} מבטא זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} אם אומר את איסר זו שבועה חייב על {{ירו"מ-הדגשה|כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה}} {{ירו"מ-ביאור|הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד, אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם את אומר אין איסר מין שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|אלא נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על}} זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו {{ירו"מ-ביאור|שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרתה}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה וחזרתה}} {{ירו"מ-הוסר|ותמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרתה}} אם אומר את {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאיסר זו שבועה משמע שיש לך ספק בדבר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תרין תניין אינון רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} אמר חד תניי הוא {{ירו"מ-הדגשה|והכי קאמר, אימתי בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה, דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה}} אמרו בלשון נדר {{ירו"מ-הדגשה|כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה}} את תופסו בלשון נדר {{ירו"מ-ביאור|והרי זה נדר}} אמרו בלשון שבועה {{ירו"מ-הדגשה|כגון איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא}} את תופסו בלשון שבועה {{ירו"מ-ביאור|והרי זה שבועה}} <br><br> <span id="דף_ב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת '''מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר'''? ואתה אומר '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת הגמרא '''ולית לרבי עקיבה כן''' - כן, מה רבי עקיבא לא סובר שאדם יכול לקבוע נזירות תוך נזירות? '''כולה מתמן אית ליה'''. אית ליה מכאן שכינוי נזירות כנזירות, ואית ליה '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת '''והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו'''. למה '''תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות''', ואילו תנינן? אז את הגמרא שואלת מה '''הוינן מיתני''' - איזה כינוי יכולנו לומר? במקום ערכין נאמר '''ערפין, ערצין, ערקין''', במקום תמורה '''תמופה, תמרנה, תמוקה''', במקום הקדישו '''הגזר, הגרם'''. מילא זה בכלל לא שום בני אדם, אז לכן אי אפשר להגיד שכינויי תמורות הקדשות, ערכין כמותם. ואת אמרת תנא לוא תנאתם. '''רבי יהודה בן בתירא''' - '''ניחא דאמר סתם חרמים לבדק הבית''' שנאמר כל חרם קודש קודשים הוא לה'. ואחרים אומרים '''ברם דאמר סתם חרמים לכהנים''' שנאמר כי שדה החרם לכוהן תהיה אחזתו. אז את אומרת הניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית וחרם הרי זה כהקדש לבדק הבית. אז לא קשה. למה לא תני תרומה? כן, למה? כן, דברים שהם קדושים לשמיים. ברם למאן דאמר סתם חרם לכהנים - אז למה לא תני גם כינויי תרומה? כן, כינוי תרומה כתרומה. כן, כמו שלמדנו חרמים כחרמים. אז גם צריך להגיד תרומה כתרומה. הרי גם חרמים זה הולך לכוהנים, אז הם צריכים להגיד גם תרומה. אתה לא יכול להגיד שזה מה שמנו זה רק דברים שהולכים בשמיים, כי הם מנו חרמים. אז באמת הגמרא שואלת '''למה לא תנינן כינויי תרומה, תנינן מה הוינן מיתני''' - במקום לומר תרומה נאמר '''תרופה, תרוצה, תרוקה'''. כן, גם כן זה לא לשום בן אדם, אז לכן אי אפשר להגיד את זה. '''רבי יעקב בר אחא''' אמר '''איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר''', '''דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות''', '''רבי אלעזר אומר אין לוקין'''. כלומר אדם שאומר קונם עליי כיכר זו ואכל אותה - רבי אלעזר אומר אין לוקים, למה? כי הוא סובר שאיסור קונם הוא דרבנן. '''אמר רבי יעקב בר אחא: כך משיב רבי אלעזר רבי יוחנן על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות''', ואת תנינן '''המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס''' - אז עומד אבל לא יושב. כלומר לעמוד מותר, אבל לא ישב. ואם באיסרות זה מדאורייתא, אז צריך להחמיר, לומר שלא ייכנס בכלל. היה צריך להחמיר. למה אחרים לא גזרו? '''אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן מפני דרכי שלום'''. כן, כלומר בדרכי שלום אחרים הקלו ואומרים שכנראה שהוא נדר עניו מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. כן, אבל זה אסור משום דרכי שלום. '''רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר'''. כן. למה? כי הרי כל חלוקה קל וחומר: '''ומה נדר''' שחל אף על מצווה התירו בדרכי שלום, שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? כן, שאז ולמה לא תנינן: '''נדרים אסור''' ובשבועה מותר? כן. עכשיו, איך אנחנו יודעים באמת שהנדר חל על מצווה? יש לנו משנה שאומרת שאם הוא אומר קונם סוכה שאני עושה, אז בנדרים זה אסור, אבל בשבועה מותר, כיוון שהנדר חל על דבר מצווה והשבועה לא חלה על דבר מצווה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=6|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''מה דאמר תני, איזה ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה'''. שאמר '''רבי אבא רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום''' - כמו שהוא כבר קיבל עליו על עצמו לא לאכול באותו יום שמת בו אביו לדוגמה, או יום שהוא ראה את ירושלים חרבה, היום שנהרג בו פלוני. הוא כבר קיבל על עצמו את היום הזה בתור איסור. '''רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר''' - וימר כאותו היום? כי הרי היום אותו כבר אסור. כן? נניח, אביו מת בראש חודש אלול, אז שיגיד בראש חודש אלול וזה כבר ברור, כי הוא כבר את האיסור הוא כבר קיבל קודם. למה הוא צריך להגיד כיום שמת בו אביו? נשאל בשאלה. '''מה דאמר תני, איסר זו שבועה'''. כגון הנח שאומר איסר כיכר זו עליי - אז אם אכל, חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''מבטא זו שבועה''' - אם הוא נניח שהוא אמר מבטא כיכר זו עליי, אז אם אכל אותו, הוא חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - לפי הדעתא משה איסר זה שבועה כמו שאמרנו, אז זה יהיה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כן? הגמרא תסביר לנו שהוא לא חייב כמה שבועות על כיכר אחת, אלא דובר שהיה לו כמה כיכרות, אז הוא בעצם חייב על כל כיכר וכיכר. זו הכוונה. או אפשרות שנייה, בנשבע לשעבר. כן? כלומר, אם הוא נשבע נניח שהוא לא אכל וחזר ונשבע עוד פעם שהוא לא אכל, עוד מעט שבועה אחרי אפשר לאכול כמה שבועות אחת אחרי השנייה. אבל אם הוא נשבע שהוא לא יאכל, אז באותו רגע זה כבר אסור מדאורייתא לאכול, אז השבועה הבאה לא יכולה לחול. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - אלא נדר, אם תגיד שאיסר בעצם זה כמו נדר, לא כמו שבועה, אז זה '''חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. כן? כלומר, על השבועה ונדר זה דברים נפרדים, כי אם הוא אמר "איסר כיכר זו עליי" וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, אז זה כאילו הוא נדר ולאחר מכן חזר ונשבע, והרי אין שבועה חלה על נדר, כי הנדר זה איסור בחפץ ואין שבועה חלה על דבר אסור. אבל אם אנחנו אומרים ששבועה - אם הוא אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר "איסר כיכר זו עליי" או "מבטא כיכר זו עליי", אז הרי זה כאילו הוא נודר וחוזר ונשבע. במקרה כזה הוא חייב גם משום נדר וגם משום שבועה, כיוון שהנדר חל על השבועה. ואתה גם אמרת איסר זו שבועה - משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. נכון? אתה אומר את זה ככה, אתה אומר איסר זו שבועה, סימן שכאילו כולם מודים שזה שבועה. והרי אחרי זה חזרת ואמרת '''איסר זו שבועה אם אומר את''', משמע שאתה מסופק, יש לך ספק מה זה. '''אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון'''. '''רבי ירמיה אמר חד תניי הוא''' - והרי כי אמר. בעצם הוא אומר איסר זו שבועה, אבל אם אתא בזמן שאיטפי סור בשון שבועה. כן? דאיסור של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים הוא כשבועה. '''אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר''' - כגון נניח הוא אמר איסר כיכר זה עליי, בעצם שהוא סר את החפץ עליו, כן? הכיכר אסור עליי, אז אתה עושה בלשון נדר, זה כמו נדר. אבל '''אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה''' - כמו שהוא אומר איסר שלא אוכל כיכר זה, כלומר אני לא אוכל את הכיכר, אז בעצם הוא סר את נפשו מן החפץ, כן? אתה עושה בלשון שבועה. כן, מה זה שבועה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>איסר הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|על ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|עלי}} את תופסו בלשון נדר איסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא אתייא אלא בחמשה ככרין אבל בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו {{ירו"מ-הוסר|כנגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנבילה}} מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין {{ירו"מ-ביאור|אין שבועה חלה על שבועה}} אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: אפי' בככר אחד, אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא' {{ירו"מ-הדגשה|שבכל פעם נשבע לשקר}} לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אין איסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: והוא שהזכיר {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|שבועה}} ואחר כך הזכיר {{ירו"מ-הוסר|שבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|נדר}} אבל אם הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|נדר ואחר כך הזכיר}} שבועה {{ירו"מ-הדגשה|פטור על השבועה}}{{ירו"מ-הוסר| ואחכ הזכיר נדר}} {{שוליים|א_ט}} {{ירו"מ-הוסר|נדרין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהנדרים}} חלין על האיסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|איסור גברא}} ואין שבועות חלות {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}איסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום נדר}} {{ירו"מ-ביאור|איסור חפצא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל יא|במדבר מטות ל יא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} פתר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) לאסור אסר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע אם אמר}} הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי ה}}א{{ירו"מ-הדגשה|י}}סור {{ירו"מ-הדגשה|הוא לשון נדר ואסור אם אמר}} שבועה הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו בשבועה אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי האיסר בלשון שבוע}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אסור זה לשון נדר לכן}} בנדרים אסור ובשבועות מותר {{ירו"מ-הדגשה|כגון אם}} {{ירו"מ-הוסר|אסר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הרי עלי אסר {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסר {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אסור שבועה הרי עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} שבועה הרי עליו {{ירו"מ-הדגשה|אסור כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ו}}מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו}} מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר שניהן אסורין זה בזה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} כמאן דאמר ואנא מינך {{ירו"מ-ביאור|דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך}} {{ירו"מ-הדגשה|אי הכי}} {{ירו"מ-ביאור|שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בשלמא אם}} אמר הככר הזה נדור ממני {{ירו"מ-הדגשה|אפשר לאמר שכוונתו לאמר}} ואנא מינה {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} הריני נדור מככר זה {{ירו"מ-ביאור|מה שייך לאמר שכוונתו לאמר}} והוא ממני {{ירו"מ-ביאור|על דבר מה שאינו אדם}} היא הימך היא ממך {{ירו"מ-ביאור|בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי {{ירו"מ-ביאור|בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה}} תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך {{ירו"מ-הדגשה|אף אלו לשון נדרים}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ותניתה בסופה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונטולה אני מן היהודים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שאיני אוכל לך שאיני טועם לך {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: תופשין אותו משם יד לקרבן {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי אם אמר לא אוכל לך {{ירו"מ-הדגשה|האם}} תופשין אותו משם יד לשבועה {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר שבועה לא אוכל לך}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''איסר הרי הוא עליי''' - אז בעצם הוא השתמש במילה איסר בלשון נדר, אתה תפסו בלשון נדר. אבל אם הוא אמר '''איסר ואיני טועמו''', כלומר הוא בעצם אוסר את עצמו על החפץ, אז הוא השתמש בלשון שבועה ואתה תפסו בלשון שבועה. כלומר, אותה מילה יכולה להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה. '''אם אומר את איסר מין שבועה''', חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כלומר, אם איסר זה מין שבועה, אז בעצם אותו דבר, ואז הוא יחייב על כל איסר ואיסר או על כל שבועה ושבועה אותו דבר. אמר רבי יוסי '''לא אתייא אלא בחמשה ככרין''', אבל בככר אחד לא שייך. למה? כי '''מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין'''. כלומר השבועה לא יכולה לחול על דבר שאתה מושבע עליו מהר סיני. אז אם הוא כבר נשבע פעם אחת, אז הוא בעצם אסור לאכול את החפץ הזה, מבחינתו זה כמו נבלה. אז מעכשיו הוא לא יכול עוד פעם להישבע, כי אין שבועה חלה על שבועה, כי הוא בעצם כבר מושבע על זה מהר סיני, מושבע לקיים את השבועה שלו. אז לכן חייבים להגיד שמדובר בכמה כיכרות, אז על כל כיכר יש שבועה אחרת. אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא, כי אתייא היא כהדא דתני '''זה חומר לשעבר מלבא'''. '''שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד''', כי בכל פעם הוא נשבע על השקר. אבל אם הוא אמר '''לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת''', לעתיד. אז אני כן יכול להעמיד שאם הוא אמר בלשון איסר ובלשון שבועה ושתיהם אותו דבר, אז הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד. אם הוא דיבר על לשון עבר, לא אכלתי, אז הוא בעצם שיקר על כל פעם, לכן הוא חייב על כל אחד ואחד. אבל אם הוא אמר בלשון עתיד, הוא חייב רק אחת. איתמר, אמרנו שאם '''אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. הוא חייב על האיסר בנפרד, כי הוא בלשון נדר - הוא חייב בתור נדר. הוא חייב גם בלשון שבועה על השבועה. אמר רבי יודן: '''והוא שהזכיר ואחר כך הזכיר'''. למה? כי באמת נדר חל על שבועה. אבל '''אם הזכיר שבועה חלין על האיסרין ואין שבועות חלות איסרין'''. כלומר, אם הוא קודם כל אסר את החפץ אז החפץ הוא כמו נבלה, זה כבר מושבע מדאורייתא, מושבע מתוך לא לגעת, לא לאכול את החפץ הזה אחרי שהוא כבר נדר. אז לאחר מכן אין שבועה חלה על דבר שהוא אסור בשום נדר. ואומר הכתיב "ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה", וכתיב "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו". אז המילה איסר הוא מופיע - איסר זה שבועה, אז למה נכתב בין נדר לשבועה? מופיע פעם אחת בתור נדר, פעם אחת הוא מופיע בשבועה. איך זה מסתדר? רבי יוסי פתר: '''לאסור אסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור''' - כלומר הוא השתמש במילה איסור בלשון נדר, אז זה אסור. ואם הוא אמר '''שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור''', אז הרי זה אסור בלשון שבועה. אז המילה איסור יכול להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה, ושתיהם תופס. אמר רבי יודן: לא, אסור זה לשון נדר, לכן '''בנדרים אסור ובשבועות מותר'''. כלומר אם הוא השתמש במילה איסור בנדרים יהיה אסור, אם הוא ישתמש בזה בלשון שבועה, יהיה מותר. כגון אם אמר '''הרי עלי אסר הרי עליו אסר''', אז הרי זה אסור. אבל אם הוא אמר '''אסור שבועה הרי עלי אסור שבועה הרי עליו מותר''', כי הוא השתמש בביטוי איסר בלשון שבועה שזה לא שייך בו, ולכן מותר. ותנינן במשנה האומר לחבירו '''מודר אני ממך'''. רבי יוסי בן חנינה אמר '''שניהן אסורין זה בזה''', כי הוא סובר זה כדברי כמאן דאמר '''ואנא מינך'''. כלומר הוא אומר כשהוא אומר מודר, בסתם פירושו אני נבדל ממך, כל מה שלי שלי וכל מה שלך שלך, זה כאילו משני הכיוונים. שאלת הגמרא: אי הכי, אם אתה אומר ככה זה לשון... מודר, אתה ממני או אני ממך? פירושו שכשם שמצד אחד מודר מהשני, כך השני מודר ממנו. אז בשביל מה '''אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה'''? אפשר גם להעמיד את זה לצד ההפוך, אפשר לומר גם '''הריני נדור מככר זה והוא ממני'''. כלומר הוא מודר ממני ואני אדם מודר ממנו גם כן. אבל אם אמר על הכיכר, מה שייך לומר את ההפך? מה שייך לומר שהוא מודר ממני? הרי זה משהו, אין בו רוח חיים, לא אדם. '''היא הימך היא ממך היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי''' - כל הלשונות הללו, שניהם אסורים זה לזה. תני '''כלוי אני ממך פרוש אני ממך''' - גם זה לשון נדרים. רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן '''נטול'''? כלומר, למה בכל הרשימות לא מופיעה גם המילה נטול אני ממך? אמר רבי יוסי: ותניתה בסופה - '''ונטולה אני מן היהודים''', שם רואים שגם כן לשון נדר. תנן '''שאיני אוכל לך שאיני טועם לך'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: תופשין אותו משם יד לקרבן - כאילו שהוא אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך, אז בעצם כמו כל נדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=7|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה {{ירו"מ-ביאור|ידית הכד}} דילמא כולכה דקנתה {{ירו"מ-ביאור|כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו, אין זה נחשב יד לשבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר {{שוליים|א_י}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולאסור}} את כל נכסיו כמה דאת אמר {{הפ|עזרא|י|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים}} יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה}} מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-ביאור|האומר הרני נדור}} כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לצדדין היא מתניתין או בנזיר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים}} או בקרבן {{ירו"מ-הדגשה|אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי}} או בשבועה {{ירו"מ-הדגשה|אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל}} {{ירו"מ-ביאור|ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר {{שוליים|א_יא}} {{ירו"מ-הוסר|נזיר}}{{ירו"מ-הדגשה|נדור}} בשלשתן אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כיני {{ירו"מ-ביאור|זה}} {{ירו"מ-הדגשה|המקרה עליו דיבר רבי זירא}} היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדרי רשעים}} נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם {{ירו"מ-הדגשה|של רשעים}} לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהרשעים מתנדבין {{ירו"מ-ביאור|שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מכיון שהתנדב אין זה רשע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדרי כשרים לא אמר כלום שכשרים אינם נודרים}} מתניתין דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] דתני בשם רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{הפ|קהלת|ה|ד}} טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר {{הפ|תהילים|עו|יב}} נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לידי איסור}} מביא {{ירו"מ-הוסר|כבשתו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשבתו}} לעזרה ואומר הרי זה עולה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פתח {{ירו"מ-הדגשה|פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו}} אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|כך פותחים לנודר כתיב}} {{הפ|משלי|כ|כה}} מוקש אדם ילע {{ירו"מ-הוסר|קודם}}{{ירו"מ-הדגשה|קודש}} ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}תחיל {{ירו"מ-הוסר|לנדרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לנדור}} פינקסתו נפתחת {{ירו"מ-ביאור|שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא}} דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כאילו נאמר}} איחור נדרים {{ירו"מ-הדגשה|לבקר}}, איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת, מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כנדרי כשירים לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהכשירים נודרין {{ירו"מ-ביאור|שמצווה לנדור. ולא היא}} ומכיון<br><br> <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי בון בר חייה בעי: אם אמר '''לא אוכל לך''', האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו שהוא אמר שבועה שלא אוכל לך? אמר רבי יוסה: לא, אורחיה דבר נשא מימר '''קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה'''. כלומר אדם יכול לומר לפעמים "ידית הקד" ולא אומר "קד של הידית" - כי דרך בן אדם להשמיט את הסוף של הדיבור, אבל אין דרך להשמיט את ההתחלה. אז לכן אם הוא אמר לא אוכל לך, אתה לא יכול להגיד שהכוונה שבועה לא אוכל לך, כאילו השמיט את תחילת הדיבור, כי זו לא הדרך. תנן '''מנודה אני לך''', רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר - רצה לאסור את כל נכסיו. למה? כי כמה דאת אמר "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" - רואים מכאן שרכושו של מנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? אומרים לא, '''חומר הוא בנידוי בית דין''' - שם מדובר שבית דין, שם באמת הכל אסור בהנאה, אבל שאדם פרטי מנדה, זה לא שייך. תנן האומר '''הריני נודר נדר כנדרי רשעים''', הרי זה '''נדר בנזיר בקרבן ובשבועה'''. שמואל אמר: '''לצדדין היא מתניתין - או בנזיר''', כלומר אם לדוגמה נזיר עבר לפניו והוא אמר הרי נדור כנדרי רשעים, אז הוא יהיה נזיר, '''או בקרבן''' - אם היתה בהמת קדשים לפניו, '''או בשבועה''' - אם היה כיכר מונח לפניו. בכל המקרים האלה, מפני שאינם רשאים לעשות כן, מיקרי רשעים אותו דבר. רבי זעירא אמר '''בשלשתן''', כי הם אסור בכולם. שאלתם מה זה יכול להיות? אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. שהיה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר '''הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה''', ובא אחר ואמר '''מה שאמרו שלשתן עלי''', נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני '''וכנדבותם לא אמר כלום''' - למה? משום שאותו אדם שאמר את זה סבור שהרשעים מתנדבים, כלומר שרק רשעים מתנדבים כי אסור להתנדב, ככה הוא חושב, אז לכן הוא קורא להם רשעים, ולא היא - '''מכיון שהתנדב אין זה רשע''', מותר להתנדב. תנן '''כנדרי הכשרים לא אמר כלום''' - כיוון שהכשרים אינם נודרים. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור'''. רבי מאיר אומר: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם''' - כלומר אם הוא נודר ומשלם זה יותר טוב. '''וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם'''. עכשיו כיצד הוא עושה נדבה שלא יבוא לידי איסור? '''על נדבה מביא לעזרה ואומר הרי זה עולה''' - כך היה עושה. הוא היה אומר רק בעזרה הוא מקדיש אותה, כך הוא לא יבוא אף פעם לידי איסור. אז לפי רבי מאיר עדיף לידור ולשלם, לפי רבי יהודה עדיף לא לידור בכלל. רבי אבין, רבי יהודה פתח - להתיר נדר לאדם שנדר, ואמר לו: '''אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה'''. אמר רבי ינאי, כך פוטרים לו נדר. '''מוקש אדם ילע ואחר נדרים לבקר''' - התחיל, פינקסתו נפתחת. כל אדם שנודר הוא כאילו מראה את עצמו כאיזה חסיד שהוא בטוח בעצמו שהוא יעמוד בדבריו, אז לכן בודקים האם הוא באמת איזה חסיד - זה הכוונה פינקסתו נפתחת. דבר אחר: '''מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר''' - איחור נדרים, איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר '''הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים''' - רואים שאדם יכול להיענש בגלל שהוא לא קיים את הנדר. תנן '''כנדרי כשירים לא אמר כלום''' - הסיבה שאין לו כלום זה משום שאותו אדם סבור שכשרים נודרים, הוא חושב שמצווה לידור, ולא היא. '''מכיון שהכשירים נודרין'''... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=8|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>שנדר אין זה כשר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן}} מתניתא {{ירו"מ-ביאור|שאמרה שכשרים נודרים בנזיר}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון ש}}לא היה המקום מספיק בידם חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הוסר|והיו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר ([[במדבר ו יא|במדבר נשא ו יא]]) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} זה על נפשו שמנע עצמו מן היין, ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}דרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה, ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם, אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים, והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני {{שוליים|א_איב}}כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא שמעון הצדיק כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנזיר נחשב חוטא}} למה {{ירו"מ-הדגשה|הוא לא אכל אשם נזיר וכי}}{{ירו"מ-הוסר| לי כשמעון הצדיק אפילו כרש}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת דם מימיו {{ירו"מ-הדגשה|הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר}} {{ירו"מ-ביאור|שבא אם נטמא הנזיר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סבר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה {{ירו"מ-ביאור|מתוך כעס}} הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה {{ירו"מ-הדגשה|אם נטמא וצריך לספור מחדש}} סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יג}}{{ירו"מ-הוסר|קטגוריהירושלמי מסכת נדריםא א למהדורה מעומדת }}האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם {{שוליים|א_יד}}נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות {{שוליים|א_טו}}שבותה שקוקה {{ירו"מ-הדגשה|או ש}}נדר במוהי {{ירו"מ-ביאור|בנדר שנדר משה ליתרו}} הרי אלו כינויים לשבועה<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על}} עצמו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה}} מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם {{ירו"מ-הדגשה|ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר לו השאיליני קרדומך אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} קונם קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם}} יש לי {{ירו"מ-הדגשה|קרדום וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר}} קונם נכסיי עלי{{ירו"מ-הדגשה|ך אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויש}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הוסר|לו}}{{ירו"מ-הדגשה|לי}} קורדום, נכסיו {{ירו"מ-הוסר|אסורין}}{{ירו"מ-הדגשה|מותרים}} {{ירו"מ-הוסר|בידוע}}{{ירו"מ-הדגשה|דידוע}} שאין לזה {{ירו"מ-הדגשה|קרדום שהרי אמר קונם}} קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם יש לי קרדום וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום כבר אין לו קורדום, דאף אם היה לו קורדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו, הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום והיה לו קורדום היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים}} אמר רבי תחליפא קיסרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא קיסרייא|°]] <br><br> <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נדרים דף ג'. אומרת הגמרא למדנו במשנה כנדבותם נדר בנזיר ובקורבן. כלומר, כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקורבן. מתניתין אומרת הגמרא מתניתא, שאומרת שכשרים נודרים בנזיר דאורייתא. '''חסידים הראשונים מתאוים להביא קרבן חטאת''', וכיוון ש'''לא היה המקום מספיק בידם''' לחטוא, אז '''היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת'''. '''רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר''' שנאמר '''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'''. כן, '''חטא זה על נפשו שמנע עצמו מן היין'''. כלומר אדם ש-שהוא מתנזר אז הוא חוטא כי הוא פוגע בעצמו. ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני אמר שמעון הצדיק '''מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד''', שפעם אחת '''עלה אלי אדם אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים'''. '''אמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה'''? '''ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם'''. אז '''אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים'''. '''והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה''''. רבי מנא בעי, למה לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו'''? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו'''? לא, הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר, אשם נזיר מגיע כשהנזיר נטמא. '''סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין'''. כלומר שמתוך כעס הם נודרים, ו'''מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות''', מתחרט, '''מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה'''. כן, אז לכן הוא לא רצה לאכול, אבל '''זה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין'''. אז למרות שהוא נטמא הוא ודאי עומד מאחרי הנדר שלו. פרק א' הלכה ב'. במשנה: '''האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן'''. כלומר כאילו אמר קרבן, קרבן לא אוכל לך. '''חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם'''. אם אמר '''נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות'''. '''שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה'''. אומרת הגמרא: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בתור קונם. כן, למדנו זה שהוא אוסר לעצמו. הוא הופך את החפץ לגביו לאותו דבר אסור. השאלה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, ואז בעצם הוא יאסור את החפץ גם על חברו, על כל העולם, מלשון קונם, כי הוא מקדיש לשמים. נישמעינה מן הדא: '''אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי'''. אם יש לי קורדום. עכשיו, מכיוון שהוא ראה שהשני לא מאמין לו, אז הוא חזר ואמר '''קונם נכסיי עליך''', אם יש לי קורדום. אז '''נכסיו''', כיוון '''שאין לזה קורדום''', מותרים. הרי בהתחלה הוא אמר קונם קורדום עליי אם יש לי קורדום, ואחרי זה הוא חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. אז כבר בטוח שאין לו קורדום, כי גם אם היה לו קורדום, הרי דרש שהוא אמר קונם עליי קורדום אם יש לי, אז הוא כבר הקדיש אותו לשמים. אם היה לו אז הוא כבר לא שלו. זה יוצא שכשהוא אומר אחר כך קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום, כבר אין לו קורדום, אז בטוח שהנכסים צריכים להיות מותרים. רואים מכאן שאם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך - כל הסיבה שאמרנו שהשני מותר בנכסים זה כיוון שבאמת אין לו קורדום כמו שאמרנו. אבל משמע שאם כן היה לו קורדום והוא היה אומר סתם קונם נכסי עליך אם יש לי קורדום, והיה לו קורדום, אז ודאי נכסיו אסורים על השני כפי שהתנה. רואים מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=9|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנייה}} היא {{ירו"מ-הוסר|שבו בלשון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלשון}} שהתפיס את הקורדום בו {{ירו"מ-הוסר|בלשון }}התפיס {{ירו"מ-הוסר|בו }}את הנכסים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם}}, מה נפשך, {{ירו"מ-הוסר|קדש}}{{ירו"מ-הדגשה|אם לשון קונם תופס הרי}} {{ירו"מ-הוסר|קורדום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקרדום}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו שלו ולא}} קדשו נכסים, {{ירו"מ-הדגשה|ואם לשון קונם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|תופס}}{{ירו"מ-הוסר| קדש קורדום}} אפילו נכסים לא קדשו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם עליהם אמר לשון קונם}} אילו אמר קונם קורדום יש לי {{ירו"מ-הוסר|וחזר ואמר }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}קונם נכסיי עליך {{ירו"מ-ביאור|שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך}} ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יושוע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה {{ירו"מ-ביאור|סתם}} יאות {{ירו"מ-הדגשה|שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין אם לשון קונם תופס הרי הקרדום אינו שלו ולא קדשו נכסים ואם לשון קונם לא תופס אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם אבל כאן}} לא אמר אלא שאין לזה קורדום {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים}} הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין, הדא אמרה שקדש קורדום, הדא אמרה שקדשו נכסים, הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם {{ירו"מ-הדגשה|כינוי ל}}קרבן מהו {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} עצמו בו והא תנינן קונס {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו}} קונסה שמה {{ירו"מ-ביאור|שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח}} והא תנינן שבותה {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה הנחת קדרה על הכירה}} שפותה שמה והא תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] חרס לא חספא הוא אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף שחרס פירושו גם חספה כיוון שמשמש גם}} לשון גבוה הוא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|ט|ז}} האומר לחרס ולא יזרח {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שאמר יהי חרס עלי}} {{ירו"מ-ביאור|בלשון נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן שלנדר התכוון}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|הכינויים}} לשון אומות הוא {{ירו"מ-הדגשה|שלא ידעו לבטא נכון את האותיות}} כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא {{ירו"מ-ביאור|והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: נראין הדברים {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה באה לחדש שאף}} במקומות אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדברים כך לשון זו תופסת}} אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שתופס וכי}} כן אני אומר נזיר פסילים {{ירו"מ-ביאור|עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר}} לא יהא נזיר {{ירו"מ-הוסר|מיתני}}{{ירו"מ-הדגשה|במתניתא תנן}} שבותה שקוקה תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] שבוקה שקועה שקודה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} נדר דנדר במוהי במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר משה {{ירו"מ-הדגשה|ליתרו ומנין שנדר משה דכתיב}} ([[שמות ב כא|שמות שמות ב כא]]) ויואל משה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי ולמה {{ירו"מ-הוסר|לינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לית}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} אמרין במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר שאול {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שנדר שאול דכתיב}} ([[שמואל א יד כד]]) ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: דכתיב {{הפ|דניאל|יב|ז}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יב }}וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם<br><br> <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי תחליפא קיסרייא''' - אומר אין מכאן ראיה, '''היא שהתפיס את הקורדום בו התפיס את הנכסים'''. כן, הרי בשתיהם הוא השתמש בלשון קונם. '''מה נפשך''', אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום לא שלו ולכן '''לא קדשו נכסים''', ואם לשון קונם לא תופס אז '''אפילו נכסים לא קדשו''', כי גם עליהם הוא אמר לשון קונם. '''אילו אמר קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עליך, ויש לו קורדום, נכסיו אסורין''' - אז באמת אתה צודק, זה ממש מה שאדם באמת עושה לנכסיו לחברו בקונם. אבל כאן שהוא השתמש בקונם לגרזן ובקונם לנכסים בנפרד, אז מפה אין ראיה שמותר בנכסים. '''יאות אמר רבי יהושע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה''' - אם התנא היה אומר נכסיו מותרים סתם, אז יאות, כי הייתי אומר שהכוונה היא: מה נפשך, כמו שאמרנו, אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום אינו שלו ולא קדשו נכסים, ואם לשון קונם לא תופס אז גם הנכסים לא קדשו. אבל כאן '''לא אמר אלא שאין לזה קורדום''' - זו הסיבה. כלומר התנא המשיך ואמר שהסיבה שנכסיו מותרים על השני כיוון שבאמת אין לו קורדום. משמע שאם היה לו קורדום '''נכסיו אסורין'''. '''הדא אמרה שקדש קורדום''', '''הדא אמרה שקדשו נכסים''', '''הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם'''. '''רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו עצמו בו'''? כלומר אם הוא השתמש במילה שהיא דו-משמעית, גם לשון חול וגם לשון קורבן, אז מה, האם זה תופס או לא? '''והא תנינן קונס קונסה שמה''' - הרי בקונס יש לשון חול, שאדם כונס את עצמו. לא, כשאדם כונס עצמו זה קונס אשמו - הוא לא אמר קונס שענוני בצרה כי לא כונס, אלא אומר שזה בעצם לשון קונס. ענוני בפתח זה רק קורבן. '''והא תנינן שבותה שפותה שמה''' - יש בו גם לשון חולין, שמניח את הקדירה על הכירה. כן, ואדם אומר שפותה את הקדירה - זה שפיטשמא, לשפוט את הסיר. '''והא תני בר קפרא חרס לא חספא הוא''' - הרי חרס זה חתירת חרס, בארמית חספא, כד שבור. '''אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא''', דכתיב '''האומר לחרס ולא יזרח'''. אז כיוון שהוא אמר יהא חרס עלי והוא השתמש בזה בלשון נדר, אמרינן שלנדר התכוון, פירוש לזה הכוונה שלו. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא''' - אנשים שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, '''כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא''', במקום להגיד ח' אמרו כ', אז כספא. והוא הדין שבמקום חרם היו אומרים חרס, במקום נזיר הם אומרים נזיק. '''אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים''', שאף במקומות אחרים שהם מדברים כך, הלשון תופסת, '''אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק''', כלומר שהם לא יודעים לבטא נכון והם קוראים לנזיר נזיק, '''כן אני אומר נזיר פסילים''' - כלומר נזיר עילג שהוא לא יכול לבטא את המילה נזיר, הוא רוצה להגיד שהוא נזיר, הוא לא היה נזיר אף פעם, הוא לא יודע להגיד נזיר, הוא לא מצליח לבטא את המילה - אז ודאי שתופס לאותו אדם. אז השאלה אם אנשים אחרים השתמשו באותו לשון, תופס להם או לא. זו השאלה. והמשנה באה לחדש שאם הוא אמר נזיק נזיח פזיח אז זה כן תופס. '''לא יהא נזיר, שבותה שקוקה, תני רבי חייה שבוקה שקועה שקודה, נדר דנדר במוהי''' - במומי, כלומר בשבועה שנדר משה. '''במומי דנדר משה: ויואל משה''' - כי ויואל משה זה כיוון שהוא נשבע לו. '''רבי יונה בעי''': למה לא תנן אמרין '''במומי דנדר שאול: ויואל שאול'''? גם שם הוא נשבע. '''ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה''' - כלומר, מי שאומר ימין או שמאל תיקח זו עליי, זה כאילו שבועה. '''אמר רבי מתניה: דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם'''. אז רואים מכאן שימין ושמאל זה לשון שבועה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=10|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_טז}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח {{שוליים|א_יז}}כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר ירושלים לא אמר כלום<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דידך {{ירו"מ-ביאור|מה שאני אוכל משלך}} לא יהו חולין אלא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא אוכל לך אם אמר}} לא כשר לי {{ירו"מ-הדגשה|שאוכל לך אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר}} אלא למזבח {{ירו"מ-ביאור|ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר}} לא דכי לי אלא למזבח, טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח, כשר ודכי {{ירו"מ-הדגשה|שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור}} מטהור וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שיש בו טמאה וטהרה}} לא כשר לא דכי {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך שיהיה כשר וטהור}} מליטהר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו תנן}} פיגול {{ירו"מ-ביאור|שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו}} לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר}} {{ירו"מ-ביאור|שלא הותרו באכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר משעת שחיטה נפסלו תנן}} נותר {{ירו"מ-הדגשה|בנותר}} של עולה {{ירו"מ-הדגשה|שלא}} היה לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} נותר של שלמים {{ירו"מ-הוסר|לא היה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|יש מקום להסתפק אם}} אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר ומותר כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור תנן}} כאימרה {{ירו"מ-ביאור|כטלה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כאימר תמידא {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד}} {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} תמן אמרין כוולד חטאת {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהולכת למיתה}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כאימרא דלא ינק מן יומוהי {{ירו"מ-הדגשה|ואיזה איל לא ינק מימיו זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית}} על דעתין דרבנין דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה אם אמר בלשון נדר אסור}} ניתני כעזרה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים}} ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כטלה של קרבן תמיד משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום}} ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כדיריים מאי}} כדיריים כדירים של עצים<br><br> <span id="דף_ד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי נדרים דף ד'''' אנחנו בירושלמי מסכת נדרים, דף ד', תחילת המשנה, פרק א' הלכה ג'. למדנו במשנה: '''לא חולין לא אכל לך, לא כשר, לא דכי''', טהור, טמא, נותר, פיגול - כל אלה הוא אסור. אם אומר '''כאמרה כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים''', אז '''נדר באחד מכל משמשי המזבח''', ולמרות '''שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן'''. רבי יהודה אומר '''האומר ירושלים לא אמר כלום'''. זאת אומרת אם למדנו במשנה לא חולין, לא אוכל לך אסור - למה? כי אני אומר שהוא התכוון לומר '''מה דנא אכיל מן דידך''', מה שאני אוכל ממך לא יהיה חולין - זה הכוונה. כלומר '''לא יהו חולין אלא קרבן'''. לכן לא אוכל לך. עכשיו, אם הוא אמר לא כשר - לא כשר לי שאוכל לך - אני אומר שהוא התכוון לנדור בקרבן, שאינו כשר אלא למזבח, '''לא כשר לי אלא למזבח'''. למרות שגם דברים אחרים לא כשרים, כגון חזיר וכדומה, אבל כיוון שהוא נדר, הרי נדר לא חל על דבר אסור, אז מסתמא אני אומר שהוא התכוון לזה. כמובן, אם הוא יסביר שהוא התכוון לחזיר לדוגמה, אז הנדר לא תופס. אם אומר לא דכי, אני אומר שהוא התכוון '''לא דכי לי אלא למזבח'''. אם הוא אמר טהור - טהור לאוכל לך - אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טהור למזבח ולא לי'''. לכן לאוכל לך. אם הוא אמר טמא, אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טמא לי ולא למזבח''', לכן לאוכל לך. אם הוא אמר כשר ודכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור. עכשיו, אם הוא אמר טהור וטמא, אני אומר שהוא נדר מדבר שיש בו טומאה וטהרה. אם הוא אמר לא כשר לא דכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך שיהיה כשר וטהור. והטהור וטמא אני אומר שנדר זה דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. מה למדנו במשנה? פיגול. פיגול זה שבשעת השחיטה חשב לאכול או לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ ממקומו. בדרך כלל חוץ לזמן זה פיגול שחייב עליו כרת, חוץ ממקומו זה רק פיגול אבל לא חייב כרת. אז באמת הגמרא אומרת '''לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים''' - כלומר, בין אם הוא התכוון לפיגול של עולה, בין אם מתכוון לפיגול של שלמים, בכל מקרה אותו דין. למה? כי הרי לשניהם '''לא היתה שעת כושר''' - הם לא נותרו באכילה אף פעם, כיוון שכבר משעת השחיטה הם נפסלו. למדנו במשנה נותר. הגמרא מחלקת בין נותר של עולה לנותר של שלמים - למה? כיוון שבנותר של עולה '''לא היה לו שעת כושר''', אף פעם לא היה מותר באכילת אדם, אבל נותר של שלמים כיוון '''שהיה לו שעת כושר''', יש מקום להסתפק מה הדין אם הוא אמר '''הרי עלי כנותר של שלמים''', מה הדין? האם הוא מתייחס מעיקרא - הוא מתפיס, כלומר לאחר זריקת הדמים קודם שנעשה נותר, ואז זה בעצם מותר באכילה, מותר לבני אדם, ואז אני אומר שהוא התפיס בדבר שאין בו איסור וזה כלום. או שאני אומר לא, הוא מתפיס כמו שזה עכשיו, אחר שנעשה נותר, ואז זה כבר אסור. זו השאלה. למדנו במשנה כאמרה. כלומר אם הוא אומר שזה כאמרה - כאמרה זה כמו כבש. רבי יוחנן אמר '''כאימר תמידא''' - כמו קרבן תמיד, כי בעצם הכוונה שלו לטלה הידוע, שזה קרבן תמיד, לכן זה אסור. תמן אמרין '''כוולד חטאת''' - הוא התכוון להגיד שזה יהיה כמו הטלה המיוחד שיש לו דין מיוחד. לאיזה טלה יש דין מיוחד? וולד חטאת. הרי כל וולד קודשים הם כמותם, אבל וולד חטאת הולך למיתה, אז הוא המיוחד, לזה הוא מתכוון. רבי שמעון בן לקיש אמר '''כאילו של אברהם אבינו''' - זה האייל המיוחד של אברהם אבינו. תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: תני '''כאימרא דלא ינק מן יומוהי''' - איזה אייל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם אבינו שנמצא בשם בראשית. עכשיו, על דעתין דרבנן שאומרים שגם במתפיס דבר שאינו קרב למזבח, כמו שאמרנו שהוא התכוון לוולד חטאת, אלא כיוון שיש בו קדושה אם הוא אומר ראשון זה אסור - אם כן ניתני '''כעזרה''', כלומר זה כולל את כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש שהוא אומר שאילו של אברהם אבינו, משמע שלא צריך להכניס בקרבן מסוים, אז ניתני '''כקרבנות המזבח'''. אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן שהוא אומר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא מתכוון לדבר שנעשה כל יום, אם כן שיגיד '''כדישון מזבח הפנימי והמנורה'''. למדנו במשנה כדיריים. מהי כדיריים? כדירים של עצים או כדירים של קרבנות? אבל בכל מקרה זה אסור. עכשיו, כעצים - אני אומר שהוא התכוון '''לשני גיזירי עצים'''. כאישים - אני אומר שהוא התכוון '''לשלהביות של אש''' המזבח. כמזבח - אני אומר שהוא התכוון '''לקרבנות המזבח'''. כהיכל - התכוון '''לקרבנות ההיכל'''. כירושלים - מתכוון '''לקרבנות ירושלים'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=11|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|או}} כדיריים של קרבנות {{ירו"מ-הדגשה|אבל בכל מקרה אסור}} כעצים כשני גיזירי עצים, כאישים כשלהביות של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק {{ירו"מ-הדגשה|הרי זה כאומר קרבן ואסור תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} כתורה הרי זה מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלא נתכוון אלא}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככתוב בה הרי זה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתכוון לומר}} כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]] אמר דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ו}}אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אם נמצא שאין בידו {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטים}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס אף}} על {{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הוסר|השאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ככתוב בה אינו נתפס}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דברי הכל היא {{ירו"מ-הדגשה|דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה, אבל כשאומר}} כתורה {{ירו"מ-הדגשה|וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה כוונתו}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|ואף מה שהוסיף ואמר}} ככתוב בה {{ירו"מ-הדגשה|כוונתו}} כקדושת כתוביא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יח}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו}} הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר {{ירו"מ-ביאור|שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן}} האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר קרבן אסור ורבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} כל עמא מודיי {{ירו"מ-הדגשה|שאם אמר הא}} {{ירו"מ-הוסר|הקרבן}}{{ירו"מ-הדגשה|קרבן}} מותר {{ירו"מ-ביאור|שהוא כאומר בחיי הקרבן}} כקרבן אסור מה פליגין {{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} קרבן {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} קרבן כאומר כקרבן והוא אסור אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אין {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|אתם}} מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}} האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר, ורבנין מטילין אותו לחומרין, האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל כחליל בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שאוכל לך בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שלא אוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח}} לחולין שאוכל לך {{ירו"מ-ביאור|למד בפתח}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן}} חולין שאוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא קרבן לא אוכל לך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אוסר אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} דל{{ירו"מ-הדגשה|ית}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דילך {{ירו"מ-ביאור|מה שלא אוכל משלך}} הא מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן {{ירו"מ-הוסר|דידך}}{{ירו"מ-הדגשה|דילך}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאוכל משלך}} לית הוא חולין אלא הוא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך, אסור, אבל אם אמר}} הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום, למה, שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|דדרשינן}} נדר {{ירו"מ-הדגשה|נדר מחרמים בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר ובערכין כתיב}} ([[ויקרא כז ח|ויקרא בחקותי כז ח]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא}} נדר מה נדר שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|בערכין}} דבר שיש {{ירו"מ-הדגשה|בו ממש שלא שייך ערכין בדבר שאין}} בו ממש<br><br> <span id="דף_ה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אם '''נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק''', אז הרי זה כאומר קרבן ואסור. באמת רבי יהודה אומר '''האומר כירושלים לא אמר כלום''' - למה? כי אני אומר שהוא לא התכוון בזה '''אלא לעצים ולאבנים שבה''', כלומר לבנין שהם חולין. האומר '''כתורה הרי זה מותר''' - למה? כי הוא לא התכוון אלא '''לקדושת תורה'''. האומר '''ככתוב בה הרי זה אסור''', כי אני אומר שהוא התכוון כנראה '''לקרבנות הכתובין שבה'''. אית תניי תני: '''כתורה וככתוב בה הרי זה מותר''' - כלומר הוא אומר את שתיהם ברצף, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דרבי שמעון היא, כמו רבי יוחנן. דברי רבי שמעון אם נמצא שאין בידו - כלומר הוא קרא את כולם בכריכה אחת - אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון, אם נמצא שאין בידו חיטים פטור - אם אין בידו אחד מהם, אז זה פטור, למרות שהאחרים כן יש לו. למה? כי יש שבועה שבטלה מצד עצמה בטלה כולה. אז גם כאן, כשהוא אמר כתורה וככתוב בה, כיוון שמה שאמר כתורה הוא לא נתפס, אז גם מה שהוא אמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי אמר: דברי הכל היא - הוא אומר כי אף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור, כיוון שאני מניח שהוא התכוון לקרבנות שכתובים בה, רק כשהוא אומר כתורה וככתוב בה מותר, כי מה שהוא אמר כתורה הכוונה שלו לקדושה של התורה, וגם מה שהוא הוסיף ואמר ככתוב בה הכוונה שלו '''לקדושת כתוביה'''. '''פרק א' הלכה ד'''' המשנה אומרת: '''האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר'''. אבל אם הוא אומר '''הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור, לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - כי רבי מאיר סובר שמתוך לאו אתה שומע הין. כן, אתה אומר לא קרבן לא אוכל לך, כלומר מה שאני לא אוכל לך לא יהיה קרבן, מה שאני אוכל יהיה קרבן, לכן אסור. '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. ובגמרא: '''כל עמא מודיי מותר כקרבן אסור''' - אם הוא אמר הקרבן זה מותר, למה? כי הקרבן זה כאילו נשבע בחיי הקרבן. אם הוא אמר כקרבן, זה ודאי שאסור. '''מה פליגין קרבן''' - כשהוא אומר קרבן סתם. רבי יהודה אומר '''האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר'''. ורבנן אמרין '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור'''. אמר להן רבי יהודה: '''אין מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''' - כלומר אתם מודים ששבועה סתם זה כמו להגיד השבועה. אז גם כאן קרבן זה כמו אומר הקרבן, ובפועל במקרה זה מותר. שם אמנם השבועה גם אסור, אבל כאן הקרבן זה כמו שהוא נשבע בחיי הקרבן וזה מותר, אבל המילה שבועה זה כמו להגיד השבועה. ורבנן מטילין אותו לחומרין ואומרים: אני תמיד הולך לחומרה. אז '''האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''', וגם כאן '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור''' - כדי לאסור אותו, כי אם הייתי אומר זה הקרבן היה פטור. '''חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר''' - למה? כיוון שחליל זה לא קרבן ולא משמש מזבח. עכשיו, '''לחולין שאוכל לך אסור''' - כי בעצם הכוונה שלו זה לא יהיה חולין מה שאוכל לך, אלא קרבן. '''חולין שאוכל לך מותר'''. ולגבי המשנה '''לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, '''ממשמע לאו את שומע הין''' - כשהוא אומר לא קרבן, כלומר '''לא דל נא אכיל מן דילך''', מה שאני לא אוכל ממך, '''הא מה דנא אכיל מן דילך הוא קרבן''' - מה שאני אוכל אצלך יהיה קרבן. תראה עוד במשנה: '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. אבל אם אמר '''הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום''' - למה? כי מה שהוא מתפיס את הנדר זה '''דבר שאין בו ממש''' - דיבור או הילוך אין בזה ממש. אתה צריך שיתפיס במשהו שיש בו ממש, לכן ביד וברגל. למה? כי דורשים את זה - נדר נדר כתוב '''(במדבר מטות ל ג) (ויקרא בחקותי כז ח) נדר'''. למדו גזירה שווה לחרמים ולערכים - בנדרים כתיב "איש קידש נדר", ובערכים כתיב "איש כי יפליא נדר". אז מה נדר שנאמר בערכים? זה רק דבר שיש בו ממש, הרי לא שייך להגיד ערך של דבר שאין בו ממש. אז גם נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש, ולכן נדרים תופסים רק על דבר שהוא ממש. אבל אם הוא אמר עיני רואה לך, אוזני שומעת לך - אסור, כי כבר התפיס דבר ממש, האיבר עצמו הוא דבר מוחשי. ואם הוא אומר ידי עושה עמך אסור - מה הדין אם הוא חרש, אם הוא בקרקע, עד כמה הוא אסור עימו? האם כדי שיחרוש? כלומר, האם ברגע שהוא מגיע, ברגע שהוא משלם לו פרוטה, אז כבר הוא עובר את האיסור, ואפילו אם לא הועיל בקרקע כלום הוא חייב? או שאני אומר לא, אני צריך שיהא נטע קרקע פרוטה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=12|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> גדר עימו בתנור, עד כמה אסור? עד כדי שיחרוש או עד כדי התנור? שוב פעם, האם אני מתייחס למה שהוא הכסף שהוא קיבל, או לכמה הועיל התנור? אם התנור - אני צריך שיהיה פרוטה, האם הוא יקבל פרוטה על העבודה שלו או שהוא הועיל התנור בפרוטה? אז ננעל בכל כינויי נדרים כנדרים - פרק "כל כינויי נדרים" אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר ממשי}} את אומר ידי עושה עמך אסור, חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו, כדי שכרו {{ירו"מ-ביאור|ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב}} או עד כדי הניית קרקע {{ירו"מ-ביאור|כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה}} {{ירו"מ-ביאור|או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה}} {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|גדר}} עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים</strong><br> ==פרק שני– אילו נדרים מותרים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_נדרים_פרק שני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א|ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}אילו נדרים מותרין: חולין {{שוליים|ב_א}}שאוכל לך, {{שוליים|ב_ב}}כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, {{שוליים|ב_ג}}כחלת אהרן וכתרומתו - מותר {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר אסור}}. {{שוליים|ב_ד}}האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך; האומר לאשתו קונם שאיני משמשך - הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך - אסור, {{ירו"מ-הדגשה|שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, שהתפיס בדבר אסור. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "{{ירו"מ-הדגשה|אדם כי ידור נדר}} לה'", {{ירו"מ-הדגשה|מלמד ש}}אין אדם אוסר עליו דבר {{ירו"מ-הדגשה|בנדר}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשמתפיס בדבר}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|נאסר על ידי נדר}} לה', {{ירו"מ-הדגשה|כמו קרבן}}. תניי דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו}} פליג{{ירו"מ-הדגשה|י וסוברים שאף שאין הנדר חל יש איסור בדבר, דתני}}: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לא יחל דברו", שלא יעשה דבריו חולין. {{ירו"מ-הדגשה|ליולי שנאמר שהברייתא של בית}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו חולקת}}, הוון בעיי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|הא דתני שעובר עליהן בבל יחל אף שהן מותרין}}, כגון {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} "הקרבן" {{ירו"מ-הוסר|בשבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|או כשבועה}},{{ירו"מ-הוסר|הא}} {{ירו"מ-הוסר|בשאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן לשון נדר או שבועה}}, {{ירו"מ-הדגשה|מ}}כל {{ירו"מ-הדגשה|מקום עובר עליהן בבל יחל משום דדמי לנדר ושבועה. אבל}} {{ירו"מ-הוסר|הדברים}}{{ירו"מ-הדגשה|הנודר}} {{ירו"מ-הדגשה|בדבר אסור אינו עובר בבל יחל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|פליגא אמתניתין}}. אתא מימר לך: אפילו בשאר כל הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|ופליג אמתניתין. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאדם אוסר על נפשו אך לא על אחרים. אית תניי תני שאוסר}} אפילו על אחרים. הוון בעי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על נפשו {{ירו"מ-הדגשה|ולא על אחרים, הכוונה שאדם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יכול לאסור}} על אחרים {{ירו"מ-הדגשה|את}}{{ירו"מ-הוסר| שלא לוסר}} נכסי{{ירו"מ-הדגשה|הם}}.{{ירו"מ-הוסר|ו על אחרים}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו על אחרים, {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שאדם יכול}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} נכסיו על אחרים. הא<br><br> <span id="דף_ה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ה.''' נתחיל מתחילת הפרק, פרק ב' הלכה א'. אומרת המשנה: '''אלו נדרים מותרים, חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר'''. למה? כיוון שהפיס בדבר האסור. שהיה אומר לאשתו הרי את עליי כאימא, פותחים לו פתח ממקום אחר. כלומר, למרות שבעצם זה כלום, אבל פותחים לו פתח כאילו מציעים לו את הנדר ממקום אחר '''שלא יקל את ראשו לכך'''. '''קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', או אומר לאשתו '''קונם שאני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו'''. שהרי הוא אמר '''שבועה שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', והוא אסור כיוון ששבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. ואתה אומר, למדנו במשנה, "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, כיוון שהפיס בדבר האסור". ואתה אומר, מה המקור לזה? כתיב '''לה'''', מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר אלא בשביל להפיס בדבר שהוא לה'. כמו קורבן. ואתה אומר, תניי דבית רב חולקים - הם סוברים שאף שהנדר לא חל, אבל בגלל שאיסרו בדבר דתני, '''מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר לא יחל דברו''', כלומר לא יעשה את דבריו חולין. אסור לאדם להגיד דברים סתם. עכשיו, מול זה שנאמר שהברייתא של בית רב חולקת, הוון בעיי מימר - חשבו לומר שמה שדתני שעובר עליהם בעל "יחל" למרות שמותרים, הכוונה כגון שאומר "הקרבן" או כשבועה, שלמרות שאין פה לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהם בעל "יחל" כי זה דומה לנדר ושבועה. כיוון שזה דומה אז בזה הוא עובר. אבל אם הוא נודר בדבר שאסור הוא לא עובר בכלל בעל "יחל". ורב לא חולק על המשנה שלנו. אתא מימר לך שאפילו בשאר כל הדברים הוא פליג אמתניתין. אז באה הגמרא ומחדשת לנו שבעצם רב אומר את זה על כל הדברים, גם על דברים אסורים, ואז בעצם הברייתא שרב מביא היא חולקת על המשנה שלנו. ואתה אומר כתיב, '''לאסור אסר על נפשו'''. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו אבל לא על אחרים. ואית תניי תני שהוא אוסר '''אפילו על אחרים'''. ואתה אומר, הוון בעי מימר - הבחורי ישיבה חשבו לומר שמאן דמר "על נפשו" ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ומאן דמר "אפילו על אחרים", הכוונה שאדם יכול לאסור את נכסיו על אחרים, אבל על נכסי אחרים עליו לא פליג - הוא לא יכול לאכול את הנכסים של אחרים, הוא יכול לאסור את הנכסים של אחרים על עצמו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=13|מרכז|1620px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> 0v7r9y8ylsg4q2l59g32unthnp61neb 3077537 3077521 2026-08-20T11:02:55Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077537 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת נדרים, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}כל {{שוליים|א_א}}כינויי נדרים כנדרים {{ירו"מ-הדגשה|כל ידות נדרים כנדרים}} {{שוליים|א_ב}}חרמים כחרמים {{שוליים|א_ג}}שבועות כשבועות {{שוליים|א_ד}}נזירות כנזירות {{ירו"מ-ביאור|ואלו הן ידות}} {{שוליים|א_ה}}האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן<br><strong>גמ':</strong> כתיב ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) איש כי ידר {{ירו"מ-הדגשה|נדר איש כי ידר}} — מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|או השבע שבועה}} או השבע — מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|אך כל חרם אשר יחרים}} אך כל חרם — מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר}} נדר נזיר מה תלמוד לומר להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} דאמר לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולין}} ריבויין הן {{ירו"מ-הוסר|כר}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה {{ירו"מ-ביאור|כלשון בני אדם}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) נכסף נכספת ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גונב גונבתי {{ירו"מ-הדגשה|כינויים}} מנלן {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו {{ירו"מ-הדגשה|ככל היוצא מפיו יעשה}} מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה ומניין שכינויי {{ירו"מ-הדגשה|חרמים כחרמים אתיא}}{{ירו"מ-הוסר| נזירות כנזירות}} נדר נדר {{ירו"מ-הדגשה|בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובפרשת ערכין וחרמים כתיב}} ([[ויקרא כז ב|ויקרא בחקותי כז ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא נדר בערכך}}, מה נדר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|גבי נדר ושבועה}} כינויי {{ירו"מ-הדגשה|נדרים כנדרים וכינויי}} שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|גבי ערכין וחרמים כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות אתיא נדר נדר בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובנזיר כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר מה נדר שנאמר להלן בנדרים כינויי נדרים כנדרים אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר}} כינוי נזירות כנזירות מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]])ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי {{ירו"מ-הוסר|ישמעהאל}}{{ירו"מ-הדגשה|ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו {{ירו"מ-הוסר|מבטל}}{{ירו"מ-הדגשה|בטל}} כולו מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נדר נזיר להזיר מיכן שאדם {{שוליים|א_ו}}קובע עליו נזירות בתוך נזירותו<br><br> <span id="דף_א_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף א ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת נדרים. אמרה את המשנה '''כל כינויי נדרים כנדרים'''. פה יש משפט שחסר והגמרא מוסיפה אותו. כל אלו נדרים כנדרים, '''חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות''', ואלו הן ידיות. '''האומר לחברו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך''' כל אלה הוא אסור. אבל אם הוא אמר לו '''מנודה אני לך''', אז '''רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר'''. אם הוא אמר כי אני נודר '''כנדרי רשעים''', אז הוא '''נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה'''. כן, כי הרשעים רגילים לינדור, אבל אם הוא אמר '''כנדרי כשרים לא אמר כלום''', כיוון שכשרים לא רגילים לינדור. אבל אם הוא אמר '''כנדבותם''' של כשרים, אז הוא '''נדר בנזיר ובקרבן''' כי באמת כשרים רגילים כן להתנדב. מתחיל הגמרא, כתיב '''איש כי ידור נדר'''. אז פשוט ידע שזה עידור נדר. איש כי עידו. למה אתה אומר לו נדר? '''מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים'''. כתיב '''או השבע'''. '''מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מכאן שכינויי שבועות כשבועות'''. כתיב '''אך כל חרם'''. '''מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מכאן שכינויי חרמים כחרמים'''. כתיב '''נדר נזיר להזיר'''. '''מה תלמוד לומר להזיר, אלא מכאן שכינויי נזירות כנזירות'''. אומרת הגמרא, כי גדול '''כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן'''. אבל '''רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה''', כלומר לשון בן אדם כגון '''הלוך הלכת, נכסף נכספת, גונב גונבתי'''. אז מנלן? ואתה אומר מדכי '''איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו'''. כן. אז מה תלמוד לומר? כתוב אחרי זה בהמשך '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. מה תלמוד לומר? '''ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים''', כי התורה באה לרבות. גם הוא דיבר בלשון אחרת, לא בדרך הרגילה. כאילו הוא השתמש בכינויים. כן. אז '''מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה'''. עכשיו מניין שכינוי נדר נדר? '''נדר''' כתוב בנדרים איש כי עידו נדר, ובפרשת אחים וחרמים כתיב איש כי יפריש נדר בהרכך. אז '''מה נדר שנאמר להלן כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן''' גם באחים וחרמים כינוי חרמים כחרמים. כן. עכשיו מניין שכינוי נזירות כנזירות? עדיין נדר נדר. בנדרים כתיב איש כי עידו נדר. בנזיר כתיב נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר בנדרים כינוי נדרים כנדרים? אף נדר שנאמר גם בנזיר כינוי נזירות כנזירות. שואלת הגמרא '''מה מקיים רבי עקיבה''' - '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. לכאורה המשפט הזה מיותר. מה יעשה איתו? אז אתה רואה '''מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו'''. כן, ככל היוצא מפיו יעשה. כלומר אם הוא יכול לעשות ככל היוצא מפיו אז הוא יעשה ואם לא, אם הוא ביטל חלק ממנו בטל כולו. שואלת הגמרא '''ולית ליה לרבי''' - כן, מה רבי ישמעאל לא סובר את זה? אבל '''כן, כולה מן תמן אית ליה'''. כולם למד מאותו משפט. '''אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות''', ו'''אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו כולו'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=5|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_א|כינויי נדרים וידות נדרים חייבים ככל דין נדרים]]''' * '''מקור:''' "כינויי נדרים כנדרים כל ידות נדרים כנדרים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה טז, |שו"ע יו"ד סימן רז, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שכינויי נדרים כנדרים וכל ידות נדרים כנדרים, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות נדרים א,טז) והשו"ע (יו"ד רז) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי נדרים ב א — כינויי נדרים, חרמים, שבועות ונזירות דינם כלשונם המפורש וחלים לכל דבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-א|בבלי נדרים י א — האומר קונם, קונח, קונס - הרי אלו כינויי נדר החלים כנדר קרבן; והאומר חרק, חרך, חרף - הרי אל]] {{שוליים|א_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ב|הנודר בלשון "חרמים" - נדרו חל ככל נדר, ואסור בדבר שנדר עליו]]''' * '''מקור:''' "חרמים כחרמים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי ש"חרמים כחרמים" - הנודר בלשון חרם נדרו חל ככל חרם, וכן פסק הרמב"ם שכל לשונות הנדרים המשמשים בכל מקום כלשונות חרמים דינם ככינויי נדרים המחייבים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי נדרים ב א — כינויי נדרים, חרמים, שבועות ונזירות דינם כלשונם המפורש וחלים לכל דבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-א|בבלי נדרים י א — האומר קונם, קונח, קונס - הרי אלו כינויי נדר החלים כנדר קרבן; והאומר חרק, חרך, חרף - הרי אל]] {{שוליים|א_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ג|האם דיני נדרים חלים גם על שבועות (חלות שבועה כשבועה, לענין שכן נשבע כמו שנדר)]]''' * '''מקור:''' "שבועות כשבועות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה ה, |שו"ע יו"ד סימן רלז סעיף י, סמ"ג לאוין רלח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "שבועות כשבועות" - דיני נדרים חלים על שבועות, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רלז סעיף י * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-ג|בבלי נדרים ב א — האומר לחברו "מנודה אני לך" - יש להחמיר ולאוסרו כנדר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-ג|בבלי נדרים י א — האומר "שבותה", "שקוקה" או "נודר במוהי" - שבועתו חלה ככינויי שבועה]] {{שוליים|א_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ד|האומר "כנזירות" הרי זה יד לנזירות ונעשה נזיר]]''' * '''מקור:''' "נזירות כנזירות (ואלו הן ידות)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נזירות, פרק א, הלכה ח, סמ"ג לאוין רמג, סמ"ג לאוין רמד, סמ"ג לאוין רמה, סמ"ג לאוין רמו, סמ"ג לאוין רמז, סמ"ג לאוין רמח, סמ"ג לאוין רמט, סמ"ג לאוין רנ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהאומר "נזירות כנזירות" הוי יד לנזירות ואמרינן ידים שאין מוכיחות, כפי שפסק הרמב"ם (הל' נזירות פ"א ה"ח) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי נדרים ב א — האומר "מודרני/מופרשני/מרוחקני/שאני אוכל לך/שאני טועם לך" מחברו - אסור, ו"מנודה אני לך" יש ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-ב|בבלי נדרים י א — האומר "נזיק", "נזיח" או "פזיח" - הרי זה כינוי לנזירות וחל עליו דין נזיר]] {{שוליים|א_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ה|האומר "מנודה אני לך" - האם נאסר עליו כמו בלשונות היסח דעת אחרים]]''' * '''מקור:''' "האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך רבי עקיבא (בן יוסף) היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה כג, |שו"ע יו"ד סימן רו סעיף א, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי עקיבא: תנא קמא לא מנה "מנודה אני לך" ברשימת לשונות האיסור, ורבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר ולאוסרו * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא להחמיר, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע, שכן לשון "מנודה" משתמעת כלשון נידוי ופרישות המחייבת איסור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-ה|בבלי נדרים ב א — האומר לחברו לשון כינוי נדר כגון "מודרני ממך" הרי זה אסור עליו, וב"מנודה אני לך" יש להחמיר ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ד-ב-ג|בבלי נדרים ד ב — האומר לחברו "שאני אוכל לך" או "שאני טועם לך" - הוא עצמו אסור לאכול משל חברו וחברו מותר לאכ]] {{שוליים|א_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ו|המקבל על עצמו נזירות בתוך נזירותו, בלשון כינוי או קניה, חייב וחל עליו הנזירות השנייה]]''' * '''מקור:''' "קובע עליו נזירות בתוך נזירותו ולית לרבי עקיבה כן כולה מתמן אית ליה מיכן שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו ולמה לא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נזירות, פרק ד, הלכה ב, סמ"ג עשין קכו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמסקנת הירושלמי שכינויי נזירות כנזירות ואדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו, וכך פסק הרמב"ם (הל' נזירות ד,ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ג-ב-א|בבלי נדרים ג ב — נזירות חלה על נזירות, כלומר הנודר נזירות שנייה בעת נזירותו הראשונה חייב גם בשנייה לאחר שתש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שלישי#טז-א-ב|בבלי נזיר טז א — מי שנזר שתי נזירות סתם וגילח את הראשונה ביום שלושים, מגלח את השנייה ביום ששים, ואם גילח בי]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>ולית לרבי עקיבה כן {{ירו"מ-הוסר|אית ליה }}כולה מתמן אית ליה מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן}} שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}} תנינן כינויי ערכין {{ירו"מ-הדגשה|כערכין}} וכינוי תמורות והקדשות {{ירו"מ-הדגשה|כתמורות והקדשות}} ואילו תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום ערכין אמר}} ערפין ערצין ערקין {{ירו"מ-הדגשה|ובמקום תמורה אמר}} תמופה תמרנה תמוקה {{ירו"מ-הדגשה|במקום ההקדש אמר}} {{ירו"מ-הוסר|הנדר}}{{ירו"מ-הדגשה|הגדר}} הגזר הגרם {{ירו"מ-הדגשה|והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם תנן: התם (משנה ערכין ח א}}) [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא {{ירו"מ-הדגשה|אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו}} ניחא {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לבדק הבית {{ירו"מ-הדגשה|וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה, דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים}} ברם {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינויי תרומה {{ירו"מ-הדגשה|כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים}} {{ירו"מ-הוסר|ואילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|במקום לאמר תרומה אמר}} תרופה תרוצה {{ירו"מ-הדגשה|או}} תרוקה {{ירו"מ-הדגשה|אף אלה אינם לשון בני אדם}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אומר אין לוקין {{ירו"מ-ביאור|שאיסור קונמות מדרבנן}} אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: כך משיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|את ר אלעזר }}על דעתך דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|אין }}לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|שהם דאוריתא}} והא תנינן {{שוליים|א_ז}}המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו {{ירו"מ-הדגשה|עומד אבל}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא}} יכנס אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שנייה היא תמן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מפני דרכי שלום {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|ומה נדר שחל אף על מצווה התירו מפני דרכי שלום שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר}} {{ירו"מ-ביאור|דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}נדרים {{ירו"מ-הדגשה|מותר ובשבועות}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|תני}}{{ירו"מ-הוסר| ושבועות מותר}} {{שוליים|א_ח}}אי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|איסור}}{{ירו"מ-הדגשה|איסר}} {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום {{ירו"מ-ביאור|שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי {{ירו"מ-הדגשה|למימר}} איסר {{ירו"מ-הדגשה|כיום שמת בו אביו וכ"ו}} וימר כאותו היום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי היום כבר אסור תני}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} מבטא זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} אם אומר את איסר זו שבועה חייב על {{ירו"מ-הדגשה|כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה}} {{ירו"מ-ביאור|הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד, אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם את אומר אין איסר מין שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|אלא נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על}} זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו {{ירו"מ-ביאור|שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרתה}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה וחזרתה}} {{ירו"מ-הוסר|ותמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרתה}} אם אומר את {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאיסר זו שבועה משמע שיש לך ספק בדבר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תרין תניין אינון רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} אמר חד תניי הוא {{ירו"מ-הדגשה|והכי קאמר, אימתי בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה, דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה}} אמרו בלשון נדר {{ירו"מ-הדגשה|כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה}} את תופסו בלשון נדר {{ירו"מ-ביאור|והרי זה נדר}} אמרו בלשון שבועה {{ירו"מ-הדגשה|כגון איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא}} את תופסו בלשון שבועה {{ירו"מ-ביאור|והרי זה שבועה}} <br><br> <span id="דף_ב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת '''מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר'''? ואתה אומר '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת הגמרא '''ולית לרבי עקיבה כן''' - כן, מה רבי עקיבא לא סובר שאדם יכול לקבוע נזירות תוך נזירות? '''כולה מתמן אית ליה'''. אית ליה מכאן שכינוי נזירות כנזירות, ואית ליה '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת '''והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו'''. למה '''תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות''', ואילו תנינן? אז את הגמרא שואלת מה '''הוינן מיתני''' - איזה כינוי יכולנו לומר? במקום ערכין נאמר '''ערפין, ערצין, ערקין''', במקום תמורה '''תמופה, תמרנה, תמוקה''', במקום הקדישו '''הגזר, הגרם'''. מילא זה בכלל לא שום בני אדם, אז לכן אי אפשר להגיד שכינויי תמורות הקדשות, ערכין כמותם. ואת אמרת תנא לוא תנאתם. '''רבי יהודה בן בתירא''' - '''ניחא דאמר סתם חרמים לבדק הבית''' שנאמר כל חרם קודש קודשים הוא לה'. ואחרים אומרים '''ברם דאמר סתם חרמים לכהנים''' שנאמר כי שדה החרם לכוהן תהיה אחזתו. אז את אומרת הניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית וחרם הרי זה כהקדש לבדק הבית. אז לא קשה. למה לא תני תרומה? כן, למה? כן, דברים שהם קדושים לשמיים. ברם למאן דאמר סתם חרם לכהנים - אז למה לא תני גם כינויי תרומה? כן, כינוי תרומה כתרומה. כן, כמו שלמדנו חרמים כחרמים. אז גם צריך להגיד תרומה כתרומה. הרי גם חרמים זה הולך לכוהנים, אז הם צריכים להגיד גם תרומה. אתה לא יכול להגיד שזה מה שמנו זה רק דברים שהולכים בשמיים, כי הם מנו חרמים. אז באמת הגמרא שואלת '''למה לא תנינן כינויי תרומה, תנינן מה הוינן מיתני''' - במקום לומר תרומה נאמר '''תרופה, תרוצה, תרוקה'''. כן, גם כן זה לא לשום בן אדם, אז לכן אי אפשר להגיד את זה. '''רבי יעקב בר אחא''' אמר '''איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר''', '''דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות''', '''רבי אלעזר אומר אין לוקין'''. כלומר אדם שאומר קונם עליי כיכר זו ואכל אותה - רבי אלעזר אומר אין לוקים, למה? כי הוא סובר שאיסור קונם הוא דרבנן. '''אמר רבי יעקב בר אחא: כך משיב רבי אלעזר רבי יוחנן על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות''', ואת תנינן '''המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס''' - אז עומד אבל לא יושב. כלומר לעמוד מותר, אבל לא ישב. ואם באיסרות זה מדאורייתא, אז צריך להחמיר, לומר שלא ייכנס בכלל. היה צריך להחמיר. למה אחרים לא גזרו? '''אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן מפני דרכי שלום'''. כן, כלומר בדרכי שלום אחרים הקלו ואומרים שכנראה שהוא נדר עניו מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. כן, אבל זה אסור משום דרכי שלום. '''רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר'''. כן. למה? כי הרי כל חלוקה קל וחומר: '''ומה נדר''' שחל אף על מצווה התירו בדרכי שלום, שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? כן, שאז ולמה לא תנינן: '''נדרים אסור''' ובשבועה מותר? כן. עכשיו, איך אנחנו יודעים באמת שהנדר חל על מצווה? יש לנו משנה שאומרת שאם הוא אומר קונם סוכה שאני עושה, אז בנדרים זה אסור, אבל בשבועה מותר, כיוון שהנדר חל על דבר מצווה והשבועה לא חלה על דבר מצווה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=6|מרכז|1620px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד ב''' {{שוליים|א_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ז|מי שמודר הנאה מחברו רשאי להיכנס לבקרו בעמידה ולא בישיבה, מפני דרכי שלום]]''' * '''מקור:''' "המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא יכנס אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן דמפני דרכי שלום אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו רבי י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה ח, |שו"ע יו"ד סימן רכא סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שמותר לביקור חולים אף שנדר חל על מצוה, מפני דרכי שלום, כדברי רבי ירמיה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה (רמב"ם נדרים ו,ח; שו"ע יו"ד רכא,ד) {{שוליים|א_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ח|האומר "ככר זה עלי כיום שמת בו אבא" נדור באיסר זה מדין נדר]]''' * '''מקור:''' "אי זה הוא איסר האומר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה אמר רבי אבא רבי יוחנן (בר נפחא) ורב (אבא בר אייבו) תריהון אמרין והוא שיהא נדור באו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ג, הלכה ה, |שו"ע יו"ד סימן רד סעיף א, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יוחנן ורב ~ ר' יוסי: האם צריך שיהא נדור כבר קודם באותו יום, או שאין צורך בכך * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאין צריך שיהא נדור מכבר, שהרי אמר "כיום שמת בו אבא" כלשון קבוע ואינו תלוי בנדר קודם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יב-א-א|בבלי נדרים יב א — הנודר "כיום שמת בו פלוני" נדרו חל מאותו יום שבו נדר ואילך בכל שנה ושנה, ולא רק על אותו יום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבועות/פרק שלישי#כ-א-ה|בבלי שבועות כ א — האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו" (וכיו"ב) אסור, ופירושו שהיה נד]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''מה דאמר תני, איזה ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה'''. שאמר '''רבי אבא רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום''' - כמו שהוא כבר קיבל עליו על עצמו לא לאכול באותו יום שמת בו אביו לדוגמה, או יום שהוא ראה את ירושלים חרבה, היום שנהרג בו פלוני. הוא כבר קיבל על עצמו את היום הזה בתור איסור. '''רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר''' - וימר כאותו היום? כי הרי היום אותו כבר אסור. כן? נניח, אביו מת בראש חודש אלול, אז שיגיד בראש חודש אלול וזה כבר ברור, כי הוא כבר את האיסור הוא כבר קיבל קודם. למה הוא צריך להגיד כיום שמת בו אביו? נשאל בשאלה. '''מה דאמר תני, איסר זו שבועה'''. כגון הנח שאומר איסר כיכר זו עליי - אז אם אכל, חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''מבטא זו שבועה''' - אם הוא נניח שהוא אמר מבטא כיכר זו עליי, אז אם אכל אותו, הוא חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - לפי הדעתא משה איסר זה שבועה כמו שאמרנו, אז זה יהיה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כן? הגמרא תסביר לנו שהוא לא חייב כמה שבועות על כיכר אחת, אלא דובר שהיה לו כמה כיכרות, אז הוא בעצם חייב על כל כיכר וכיכר. זו הכוונה. או אפשרות שנייה, בנשבע לשעבר. כן? כלומר, אם הוא נשבע נניח שהוא לא אכל וחזר ונשבע עוד פעם שהוא לא אכל, עוד מעט שבועה אחרי אפשר לאכול כמה שבועות אחת אחרי השנייה. אבל אם הוא נשבע שהוא לא יאכל, אז באותו רגע זה כבר אסור מדאורייתא לאכול, אז השבועה הבאה לא יכולה לחול. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - אלא נדר, אם תגיד שאיסר בעצם זה כמו נדר, לא כמו שבועה, אז זה '''חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. כן? כלומר, על השבועה ונדר זה דברים נפרדים, כי אם הוא אמר "איסר כיכר זו עליי" וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, אז זה כאילו הוא נדר ולאחר מכן חזר ונשבע, והרי אין שבועה חלה על נדר, כי הנדר זה איסור בחפץ ואין שבועה חלה על דבר אסור. אבל אם אנחנו אומרים ששבועה - אם הוא אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר "איסר כיכר זו עליי" או "מבטא כיכר זו עליי", אז הרי זה כאילו הוא נודר וחוזר ונשבע. במקרה כזה הוא חייב גם משום נדר וגם משום שבועה, כיוון שהנדר חל על השבועה. ואתה גם אמרת איסר זו שבועה - משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. נכון? אתה אומר את זה ככה, אתה אומר איסר זו שבועה, סימן שכאילו כולם מודים שזה שבועה. והרי אחרי זה חזרת ואמרת '''איסר זו שבועה אם אומר את''', משמע שאתה מסופק, יש לך ספק מה זה. '''אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון'''. '''רבי ירמיה אמר חד תניי הוא''' - והרי כי אמר. בעצם הוא אומר איסר זו שבועה, אבל אם אתא בזמן שאיטפי סור בשון שבועה. כן? דאיסור של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים הוא כשבועה. '''אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר''' - כגון נניח הוא אמר איסר כיכר זה עליי, בעצם שהוא סר את החפץ עליו, כן? הכיכר אסור עליי, אז אתה עושה בלשון נדר, זה כמו נדר. אבל '''אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה''' - כמו שהוא אומר איסר שלא אוכל כיכר זה, כלומר אני לא אוכל את הכיכר, אז בעצם הוא סר את נפשו מן החפץ, כן? אתה עושה בלשון שבועה. כן, מה זה שבועה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>איסר הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|על ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|עלי}} את תופסו בלשון נדר איסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא אתייא אלא בחמשה ככרין אבל בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו {{ירו"מ-הוסר|כנגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנבילה}} מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין {{ירו"מ-ביאור|אין שבועה חלה על שבועה}} אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: אפי' בככר אחד, אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא' {{ירו"מ-הדגשה|שבכל פעם נשבע לשקר}} לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אין איסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: והוא שהזכיר {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|שבועה}} ואחר כך הזכיר {{ירו"מ-הוסר|שבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|נדר}} אבל אם הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|נדר ואחר כך הזכיר}} שבועה {{ירו"מ-הדגשה|פטור על השבועה}}{{ירו"מ-הוסר| ואחכ הזכיר נדר}} {{שוליים|א_ט}} {{ירו"מ-הוסר|נדרין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהנדרים}} חלין על האיסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|איסור גברא}} ואין שבועות חלות {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}איסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום נדר}} {{ירו"מ-ביאור|איסור חפצא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל יא|במדבר מטות ל יא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} פתר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) לאסור אסר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע אם אמר}} הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי ה}}א{{ירו"מ-הדגשה|י}}סור {{ירו"מ-הדגשה|הוא לשון נדר ואסור אם אמר}} שבועה הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו בשבועה אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי האיסר בלשון שבוע}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אסור זה לשון נדר לכן}} בנדרים אסור ובשבועות מותר {{ירו"מ-הדגשה|כגון אם}} {{ירו"מ-הוסר|אסר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הרי עלי אסר {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסר {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אסור שבועה הרי עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} שבועה הרי עליו {{ירו"מ-הדגשה|אסור כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ו}}מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו}} מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר שניהן אסורין זה בזה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} כמאן דאמר ואנא מינך {{ירו"מ-ביאור|דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך}} {{ירו"מ-הדגשה|אי הכי}} {{ירו"מ-ביאור|שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בשלמא אם}} אמר הככר הזה נדור ממני {{ירו"מ-הדגשה|אפשר לאמר שכוונתו לאמר}} ואנא מינה {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} הריני נדור מככר זה {{ירו"מ-ביאור|מה שייך לאמר שכוונתו לאמר}} והוא ממני {{ירו"מ-ביאור|על דבר מה שאינו אדם}} היא הימך היא ממך {{ירו"מ-ביאור|בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי {{ירו"מ-ביאור|בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה}} תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך {{ירו"מ-הדגשה|אף אלו לשון נדרים}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ותניתה בסופה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונטולה אני מן היהודים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שאיני אוכל לך שאיני טועם לך {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: תופשין אותו משם יד לקרבן {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי אם אמר לא אוכל לך {{ירו"מ-הדגשה|האם}} תופשין אותו משם יד לשבועה {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר שבועה לא אוכל לך}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''איסר הרי הוא עליי''' - אז בעצם הוא השתמש במילה איסר בלשון נדר, אתה תפסו בלשון נדר. אבל אם הוא אמר '''איסר ואיני טועמו''', כלומר הוא בעצם אוסר את עצמו על החפץ, אז הוא השתמש בלשון שבועה ואתה תפסו בלשון שבועה. כלומר, אותה מילה יכולה להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה. '''אם אומר את איסר מין שבועה''', חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כלומר, אם איסר זה מין שבועה, אז בעצם אותו דבר, ואז הוא יחייב על כל איסר ואיסר או על כל שבועה ושבועה אותו דבר. אמר רבי יוסי '''לא אתייא אלא בחמשה ככרין''', אבל בככר אחד לא שייך. למה? כי '''מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין'''. כלומר השבועה לא יכולה לחול על דבר שאתה מושבע עליו מהר סיני. אז אם הוא כבר נשבע פעם אחת, אז הוא בעצם אסור לאכול את החפץ הזה, מבחינתו זה כמו נבלה. אז מעכשיו הוא לא יכול עוד פעם להישבע, כי אין שבועה חלה על שבועה, כי הוא בעצם כבר מושבע על זה מהר סיני, מושבע לקיים את השבועה שלו. אז לכן חייבים להגיד שמדובר בכמה כיכרות, אז על כל כיכר יש שבועה אחרת. אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא, כי אתייא היא כהדא דתני '''זה חומר לשעבר מלבא'''. '''שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד''', כי בכל פעם הוא נשבע על השקר. אבל אם הוא אמר '''לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת''', לעתיד. אז אני כן יכול להעמיד שאם הוא אמר בלשון איסר ובלשון שבועה ושתיהם אותו דבר, אז הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד. אם הוא דיבר על לשון עבר, לא אכלתי, אז הוא בעצם שיקר על כל פעם, לכן הוא חייב על כל אחד ואחד. אבל אם הוא אמר בלשון עתיד, הוא חייב רק אחת. איתמר, אמרנו שאם '''אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. הוא חייב על האיסר בנפרד, כי הוא בלשון נדר - הוא חייב בתור נדר. הוא חייב גם בלשון שבועה על השבועה. אמר רבי יודן: '''והוא שהזכיר ואחר כך הזכיר'''. למה? כי באמת נדר חל על שבועה. אבל '''אם הזכיר שבועה חלין על האיסרין ואין שבועות חלות איסרין'''. כלומר, אם הוא קודם כל אסר את החפץ אז החפץ הוא כמו נבלה, זה כבר מושבע מדאורייתא, מושבע מתוך לא לגעת, לא לאכול את החפץ הזה אחרי שהוא כבר נדר. אז לאחר מכן אין שבועה חלה על דבר שהוא אסור בשום נדר. ואומר הכתיב "ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה", וכתיב "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו". אז המילה איסר הוא מופיע - איסר זה שבועה, אז למה נכתב בין נדר לשבועה? מופיע פעם אחת בתור נדר, פעם אחת הוא מופיע בשבועה. איך זה מסתדר? רבי יוסי פתר: '''לאסור אסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור''' - כלומר הוא השתמש במילה איסור בלשון נדר, אז זה אסור. ואם הוא אמר '''שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור''', אז הרי זה אסור בלשון שבועה. אז המילה איסור יכול להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה, ושתיהם תופס. אמר רבי יודן: לא, אסור זה לשון נדר, לכן '''בנדרים אסור ובשבועות מותר'''. כלומר אם הוא השתמש במילה איסור בנדרים יהיה אסור, אם הוא ישתמש בזה בלשון שבועה, יהיה מותר. כגון אם אמר '''הרי עלי אסר הרי עליו אסר''', אז הרי זה אסור. אבל אם הוא אמר '''אסור שבועה הרי עלי אסור שבועה הרי עליו מותר''', כי הוא השתמש בביטוי איסר בלשון שבועה שזה לא שייך בו, ולכן מותר. ותנינן במשנה האומר לחבירו '''מודר אני ממך'''. רבי יוסי בן חנינה אמר '''שניהן אסורין זה בזה''', כי הוא סובר זה כדברי כמאן דאמר '''ואנא מינך'''. כלומר הוא אומר כשהוא אומר מודר, בסתם פירושו אני נבדל ממך, כל מה שלי שלי וכל מה שלך שלך, זה כאילו משני הכיוונים. שאלת הגמרא: אי הכי, אם אתה אומר ככה זה לשון... מודר, אתה ממני או אני ממך? פירושו שכשם שמצד אחד מודר מהשני, כך השני מודר ממנו. אז בשביל מה '''אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה'''? אפשר גם להעמיד את זה לצד ההפוך, אפשר לומר גם '''הריני נדור מככר זה והוא ממני'''. כלומר הוא מודר ממני ואני אדם מודר ממנו גם כן. אבל אם אמר על הכיכר, מה שייך לומר את ההפך? מה שייך לומר שהוא מודר ממני? הרי זה משהו, אין בו רוח חיים, לא אדם. '''היא הימך היא ממך היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי''' - כל הלשונות הללו, שניהם אסורים זה לזה. תני '''כלוי אני ממך פרוש אני ממך''' - גם זה לשון נדרים. רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן '''נטול'''? כלומר, למה בכל הרשימות לא מופיעה גם המילה נטול אני ממך? אמר רבי יוסי: ותניתה בסופה - '''ונטולה אני מן היהודים''', שם רואים שגם כן לשון נדר. תנן '''שאיני אוכל לך שאיני טועם לך'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: תופשין אותו משם יד לקרבן - כאילו שהוא אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך, אז בעצם כמו כל נדר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=7|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד א''' {{שוליים|א_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_ט|נדרים חלים על איסרים שהם משום שבועה, ואין שבועות חלות על איסרים שהם משום נדר]]''' * '''מקור:''' "שהנדרים חלין על האיסרין שהם משום שבועה (איסור גברא) ואין שבועות חלות על האיסרין שהם משום נדר (איסור חפצא) כתיב (במדבר מטות ל יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב (במדבר מטות ל ג) אי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ג, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שנדר יכול לחול על איסור הבא מלשון שבועה (איסור גברא), אך שבועה אינה חלה על איסור הבא מלשון נדר (איסור חפצא), כלשון הפסוקים "נדרה או אסרה איסר... בשבועה" מול "השבע... לאסר אסר" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבועות/פרק שלישי#כ-א-ב|בבלי שבועות כ א — המתפיס איסור בשבועה - כגון שאומר "הריני כפי שנשבע פלוני" - אינו נחשב כמוציא שבועה מפיו לענ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבועות/פרק שלישי#כה-א-ב|בבלי שבועות כה א — נדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות, מה שאין כן בשבועות]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה {{ירו"מ-ביאור|ידית הכד}} דילמא כולכה דקנתה {{ירו"מ-ביאור|כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו, אין זה נחשב יד לשבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר {{שוליים|א_י}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולאסור}} את כל נכסיו כמה דאת אמר {{הפ|עזרא|י|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים}} יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה}} מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-ביאור|האומר הרני נדור}} כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לצדדין היא מתניתין או בנזיר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים}} או בקרבן {{ירו"מ-הדגשה|אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי}} או בשבועה {{ירו"מ-הדגשה|אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל}} {{ירו"מ-ביאור|ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר {{שוליים|א_יא}} {{ירו"מ-הוסר|נזיר}}{{ירו"מ-הדגשה|נדור}} בשלשתן אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כיני {{ירו"מ-ביאור|זה}} {{ירו"מ-הדגשה|המקרה עליו דיבר רבי זירא}} היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדרי רשעים}} נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם {{ירו"מ-הדגשה|של רשעים}} לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהרשעים מתנדבין {{ירו"מ-ביאור|שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מכיון שהתנדב אין זה רשע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדרי כשרים לא אמר כלום שכשרים אינם נודרים}} מתניתין דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] דתני בשם רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{הפ|קהלת|ה|ד}} טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר {{הפ|תהילים|עו|יב}} נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לידי איסור}} מביא {{ירו"מ-הוסר|כבשתו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשבתו}} לעזרה ואומר הרי זה עולה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פתח {{ירו"מ-הדגשה|פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו}} אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|כך פותחים לנודר כתיב}} {{הפ|משלי|כ|כה}} מוקש אדם ילע {{ירו"מ-הוסר|קודם}}{{ירו"מ-הדגשה|קודש}} ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}תחיל {{ירו"מ-הוסר|לנדרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לנדור}} פינקסתו נפתחת {{ירו"מ-ביאור|שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא}} דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כאילו נאמר}} איחור נדרים {{ירו"מ-הדגשה|לבקר}}, איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת, מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כנדרי כשירים לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהכשירים נודרין {{ירו"מ-ביאור|שמצווה לנדור. ולא היא}} ומכיון<br><br> <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי בון בר חייה בעי: אם אמר '''לא אוכל לך''', האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו שהוא אמר שבועה שלא אוכל לך? אמר רבי יוסה: לא, אורחיה דבר נשא מימר '''קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה'''. כלומר אדם יכול לומר לפעמים "ידית הקד" ולא אומר "קד של הידית" - כי דרך בן אדם להשמיט את הסוף של הדיבור, אבל אין דרך להשמיט את ההתחלה. אז לכן אם הוא אמר לא אוכל לך, אתה לא יכול להגיד שהכוונה שבועה לא אוכל לך, כאילו השמיט את תחילת הדיבור, כי זו לא הדרך. תנן '''מנודה אני לך''', רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר - רצה לאסור את כל נכסיו. למה? כי כמה דאת אמר "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" - רואים מכאן שרכושו של מנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? אומרים לא, '''חומר הוא בנידוי בית דין''' - שם מדובר שבית דין, שם באמת הכל אסור בהנאה, אבל שאדם פרטי מנדה, זה לא שייך. תנן האומר '''הריני נודר נדר כנדרי רשעים''', הרי זה '''נדר בנזיר בקרבן ובשבועה'''. שמואל אמר: '''לצדדין היא מתניתין - או בנזיר''', כלומר אם לדוגמה נזיר עבר לפניו והוא אמר הרי נדור כנדרי רשעים, אז הוא יהיה נזיר, '''או בקרבן''' - אם היתה בהמת קדשים לפניו, '''או בשבועה''' - אם היה כיכר מונח לפניו. בכל המקרים האלה, מפני שאינם רשאים לעשות כן, מיקרי רשעים אותו דבר. רבי זעירא אמר '''בשלשתן''', כי הם אסור בכולם. שאלתם מה זה יכול להיות? אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. שהיה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר '''הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה''', ובא אחר ואמר '''מה שאמרו שלשתן עלי''', נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני '''וכנדבותם לא אמר כלום''' - למה? משום שאותו אדם שאמר את זה סבור שהרשעים מתנדבים, כלומר שרק רשעים מתנדבים כי אסור להתנדב, ככה הוא חושב, אז לכן הוא קורא להם רשעים, ולא היא - '''מכיון שהתנדב אין זה רשע''', מותר להתנדב. תנן '''כנדרי הכשרים לא אמר כלום''' - כיוון שהכשרים אינם נודרים. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור'''. רבי מאיר אומר: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם''' - כלומר אם הוא נודר ומשלם זה יותר טוב. '''וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם'''. עכשיו כיצד הוא עושה נדבה שלא יבוא לידי איסור? '''על נדבה מביא לעזרה ואומר הרי זה עולה''' - כך היה עושה. הוא היה אומר רק בעזרה הוא מקדיש אותה, כך הוא לא יבוא אף פעם לידי איסור. אז לפי רבי מאיר עדיף לידור ולשלם, לפי רבי יהודה עדיף לא לידור בכלל. רבי אבין, רבי יהודה פתח - להתיר נדר לאדם שנדר, ואמר לו: '''אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה'''. אמר רבי ינאי, כך פוטרים לו נדר. '''מוקש אדם ילע ואחר נדרים לבקר''' - התחיל, פינקסתו נפתחת. כל אדם שנודר הוא כאילו מראה את עצמו כאיזה חסיד שהוא בטוח בעצמו שהוא יעמוד בדבריו, אז לכן בודקים האם הוא באמת איזה חסיד - זה הכוונה פינקסתו נפתחת. דבר אחר: '''מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר''' - איחור נדרים, איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר '''הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים''' - רואים שאדם יכול להיענש בגלל שהוא לא קיים את הנדר. תנן '''כנדרי כשירים לא אמר כלום''' - הסיבה שאין לו כלום זה משום שאותו אדם סבור שכשרים נודרים, הוא חושב שמצווה לידור, ולא היא. '''מכיון שהכשירים נודרין'''... </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=8|מרכז|1620px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_י|האומר "הריני כנדרי רשעים" ללא פירוט - נדר במה נחשב]]''' * '''מקור:''' "ולאסור את כל נכסיו כמה דאת אמר כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין תנן (האומר הרני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה כד * '''מצב:''' דרבנן * '''מחלוקת:''' שמואל בר אבא: המשנה נאמרה לצדדין (כל תנאי לפי הקשרו) ~ פירוש אחר: המשנה מדברת בסתם שהוא נדר בכולם (בנזיר, בקרבן ובשבועה) * '''הכרעה:''' נפסק כפירוש שמואל בר אבא לצדדין, שאם היה נזיר עובר לפניו ואמר "כנדרי" - הרי הוא כנזיר, וכן בקרבן ובשבועה כל אחד לפי עניינו, כפי שהובא בירושלמי ונפסק להלכה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ז-ב-א|בבלי נדרים ז ב — האומר "משמתנא" (אהא בנידוי) לשונו הרי כנדר ולא כלשון נידוי בעלמא, ואינו יכול להשתמט מדין נ]] {{שוליים|א_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_יא|האומר "כנדרי רשעים עלי" כשקדמו שלושה שנדרו נזיר, קרבן ושבועה - נעשה נזיר ומתחייב בקרבן ובשבועה כאחד]]''' * '''מקור:''' "נדור בשלשתן אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני (זה) המקרה עליו דיבר רבי זירא היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה כה, רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה כו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זירא שפירש רבי אבין, שהאומר כן נעשה נדור בשלשתן כפי שנדרו הראשונים; הרמב"ם פסק כן להלכה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ט-א-א|בבלי נדרים ט א — האומר "הריני כנדרי רשעים" נעשה נזיר ומביא קרבן, וכנדרי כשרים לא אמר כלום, וכנדבותם נעשה נז]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ט-א-ב|בבלי נדרים ט א — האומר "עלי כקרבן" כשעבר נזיר לפניו, נאסר עליו כאיסור נזירות בנדר]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>שנדר אין זה כשר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן}} מתניתא {{ירו"מ-ביאור|שאמרה שכשרים נודרים בנזיר}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון ש}}לא היה המקום מספיק בידם חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הוסר|והיו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר ([[במדבר ו יא|במדבר נשא ו יא]]) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} זה על נפשו שמנע עצמו מן היין, ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}דרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה, ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם, אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים, והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני {{שוליים|א_איב}}כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא שמעון הצדיק כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנזיר נחשב חוטא}} למה {{ירו"מ-הדגשה|הוא לא אכל אשם נזיר וכי}}{{ירו"מ-הוסר| לי כשמעון הצדיק אפילו כרש}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת דם מימיו {{ירו"מ-הדגשה|הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר}} {{ירו"מ-ביאור|שבא אם נטמא הנזיר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סבר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה {{ירו"מ-ביאור|מתוך כעס}} הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה {{ירו"מ-הדגשה|אם נטמא וצריך לספור מחדש}} סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יג}}{{ירו"מ-הוסר|קטגוריהירושלמי מסכת נדריםא א למהדורה מעומדת }}האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם {{שוליים|א_יד}}נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות {{שוליים|א_טו}}שבותה שקוקה {{ירו"מ-הדגשה|או ש}}נדר במוהי {{ירו"מ-ביאור|בנדר שנדר משה ליתרו}} הרי אלו כינויים לשבועה<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על}} עצמו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה}} מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם {{ירו"מ-הדגשה|ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר לו השאיליני קרדומך אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} קונם קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם}} יש לי {{ירו"מ-הדגשה|קרדום וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר}} קונם נכסיי עלי{{ירו"מ-הדגשה|ך אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויש}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הוסר|לו}}{{ירו"מ-הדגשה|לי}} קורדום, נכסיו {{ירו"מ-הוסר|אסורין}}{{ירו"מ-הדגשה|מותרים}} {{ירו"מ-הוסר|בידוע}}{{ירו"מ-הדגשה|דידוע}} שאין לזה {{ירו"מ-הדגשה|קרדום שהרי אמר קונם}} קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם יש לי קרדום וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום כבר אין לו קורדום, דאף אם היה לו קורדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו, הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום והיה לו קורדום היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים}} אמר רבי תחליפא קיסרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא קיסרייא|°]] <br><br> <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נדרים דף ג'. אומרת הגמרא למדנו במשנה כנדבותם נדר בנזיר ובקורבן. כלומר, כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקורבן. מתניתין אומרת הגמרא מתניתא, שאומרת שכשרים נודרים בנזיר דאורייתא. '''חסידים הראשונים מתאוים להביא קרבן חטאת''', וכיוון ש'''לא היה המקום מספיק בידם''' לחטוא, אז '''היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת'''. '''רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר''' שנאמר '''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'''. כן, '''חטא זה על נפשו שמנע עצמו מן היין'''. כלומר אדם ש-שהוא מתנזר אז הוא חוטא כי הוא פוגע בעצמו. ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני אמר שמעון הצדיק '''מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד''', שפעם אחת '''עלה אלי אדם אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים'''. '''אמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה'''? '''ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם'''. אז '''אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים'''. '''והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה''''. רבי מנא בעי, למה לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו'''? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו'''? לא, הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר, אשם נזיר מגיע כשהנזיר נטמא. '''סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין'''. כלומר שמתוך כעס הם נודרים, ו'''מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות''', מתחרט, '''מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה'''. כן, אז לכן הוא לא רצה לאכול, אבל '''זה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין'''. אז למרות שהוא נטמא הוא ודאי עומד מאחרי הנדר שלו. פרק א' הלכה ב'. במשנה: '''האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן'''. כלומר כאילו אמר קרבן, קרבן לא אוכל לך. '''חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם'''. אם אמר '''נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות'''. '''שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה'''. אומרת הגמרא: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בתור קונם. כן, למדנו זה שהוא אוסר לעצמו. הוא הופך את החפץ לגביו לאותו דבר אסור. השאלה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, ואז בעצם הוא יאסור את החפץ גם על חברו, על כל העולם, מלשון קונם, כי הוא מקדיש לשמים. נישמעינה מן הדא: '''אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי'''. אם יש לי קורדום. עכשיו, מכיוון שהוא ראה שהשני לא מאמין לו, אז הוא חזר ואמר '''קונם נכסיי עליך''', אם יש לי קורדום. אז '''נכסיו''', כיוון '''שאין לזה קורדום''', מותרים. הרי בהתחלה הוא אמר קונם קורדום עליי אם יש לי קורדום, ואחרי זה הוא חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. אז כבר בטוח שאין לו קורדום, כי גם אם היה לו קורדום, הרי דרש שהוא אמר קונם עליי קורדום אם יש לי, אז הוא כבר הקדיש אותו לשמים. אם היה לו אז הוא כבר לא שלו. זה יוצא שכשהוא אומר אחר כך קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום, כבר אין לו קורדום, אז בטוח שהנכסים צריכים להיות מותרים. רואים מכאן שאם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך - כל הסיבה שאמרנו שהשני מותר בנכסים זה כיוון שבאמת אין לו קורדום כמו שאמרנו. אבל משמע שאם כן היה לו קורדום והוא היה אומר סתם קונם נכסי עליך אם יש לי קורדום, והיה לו קורדום, אז ודאי נכסיו אסורים על השני כפי שהתנה. רואים מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=9|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_יג|האומר "קונם/קונח/קונס" - האם לשונות אלו כינוי לקרבן, וכן "חרק/חרך/חרף" - האם כינוי לחרם]]''' * '''מקור:''' "האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה טז, |שו"ע יו"ד סימן רז, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: קונם קונח קונס הרי אלו כינויים לקרבן, וחרק חרך חרף הרי אלו כינוי לחרם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי נדרים ב א — כינויי נדרים, חרמים, שבועות ונזירות דינם כלשונם המפורש וחלים לכל דבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-א|בבלי נדרים י א — האומר קונם, קונח, קונס - הרי אלו כינויי נדר החלים כנדר קרבן; והאומר חרק, חרך, חרף - הרי אל]] {{שוליים|א_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_יד|האומר "נזיק"/"נזיח"/"פזיח" חל עליו נזירות, שהם כינויים לנזירות]]''' * '''מקור:''' "נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נזירות, פרק א, הלכה ח, סמ"ג לאוין רמג, סמ"ג לאוין רמד, סמ"ג לאוין רמה, סמ"ג לאוין רמו, סמ"ג לאוין רמז, סמ"ג לאוין רמח, סמ"ג לאוין רמט, סמ"ג לאוין רנ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכינויים אלו חלים כנזירות, וכך פסק הרמב"ם בהלכות נזירות פרק א הלכה ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי נדרים ב א — האומר "מודרני/מופרשני/מרוחקני/שאני אוכל לך/שאני טועם לך" מחברו - אסור, ו"מנודה אני לך" יש ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-ב|בבלי נדרים י א — האומר "נזיק", "נזיח" או "פזיח" - הרי זה כינוי לנזירות וחל עליו דין נזיר]] {{שוליים|א_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_טו|האם אדם יכול לאסור חפץ על חבירו או על כל העולם בלשון "קונם"]]''' * '''מקור:''' "שבותה שקוקה או שנדר במוהי (בנדר שנדר משה ליתרו) הרי אלו כינויים לשבועה גמ : עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם ויאסר על חבירו או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה ה, |שו"ע יו"ד סימן רלז סעיף י, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון המשנה (השאיליני קרדומך - קונם קרדום עלי) שיכול לאסור חפץ על חבירו בלשון קונם, כמבואר ברמב"ם הלכות שבועות פרק ב הלכה ה ובשו"ע יו"ד סימן רלז סעיף י. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ב-א-ג|בבלי נדרים ב א — האומר לחברו "מנודה אני לך" - יש להחמיר ולאוסרו כנדר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-א-ג|בבלי נדרים י א — האומר "שבותה", "שקוקה" או "נודר במוהי" - שבועתו חלה ככינויי שבועה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנייה}} היא {{ירו"מ-הוסר|שבו בלשון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלשון}} שהתפיס את הקורדום בו {{ירו"מ-הוסר|בלשון }}התפיס {{ירו"מ-הוסר|בו }}את הנכסים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם}}, מה נפשך, {{ירו"מ-הוסר|קדש}}{{ירו"מ-הדגשה|אם לשון קונם תופס הרי}} {{ירו"מ-הוסר|קורדום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקרדום}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו שלו ולא}} קדשו נכסים, {{ירו"מ-הדגשה|ואם לשון קונם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|תופס}}{{ירו"מ-הוסר| קדש קורדום}} אפילו נכסים לא קדשו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם עליהם אמר לשון קונם}} אילו אמר קונם קורדום יש לי {{ירו"מ-הוסר|וחזר ואמר }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}קונם נכסיי עליך {{ירו"מ-ביאור|שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך}} ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יושוע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה {{ירו"מ-ביאור|סתם}} יאות {{ירו"מ-הדגשה|שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין אם לשון קונם תופס הרי הקרדום אינו שלו ולא קדשו נכסים ואם לשון קונם לא תופס אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם אבל כאן}} לא אמר אלא שאין לזה קורדום {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים}} הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין, הדא אמרה שקדש קורדום, הדא אמרה שקדשו נכסים, הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם {{ירו"מ-הדגשה|כינוי ל}}קרבן מהו {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} עצמו בו והא תנינן קונס {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו}} קונסה שמה {{ירו"מ-ביאור|שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח}} והא תנינן שבותה {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה הנחת קדרה על הכירה}} שפותה שמה והא תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] חרס לא חספא הוא אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף שחרס פירושו גם חספה כיוון שמשמש גם}} לשון גבוה הוא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|ט|ז}} האומר לחרס ולא יזרח {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שאמר יהי חרס עלי}} {{ירו"מ-ביאור|בלשון נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן שלנדר התכוון}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|הכינויים}} לשון אומות הוא {{ירו"מ-הדגשה|שלא ידעו לבטא נכון את האותיות}} כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא {{ירו"מ-ביאור|והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: נראין הדברים {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה באה לחדש שאף}} במקומות אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדברים כך לשון זו תופסת}} אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שתופס וכי}} כן אני אומר נזיר פסילים {{ירו"מ-ביאור|עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר}} לא יהא נזיר {{ירו"מ-הוסר|מיתני}}{{ירו"מ-הדגשה|במתניתא תנן}} שבותה שקוקה תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] שבוקה שקועה שקודה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} נדר דנדר במוהי במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר משה {{ירו"מ-הדגשה|ליתרו ומנין שנדר משה דכתיב}} ([[שמות ב כא|שמות שמות ב כא]]) ויואל משה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי ולמה {{ירו"מ-הוסר|לינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לית}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} אמרין במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר שאול {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שנדר שאול דכתיב}} ([[שמואל א יד כד]]) ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: דכתיב {{הפ|דניאל|יב|ז}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יב }}וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם<br><br> <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי תחליפא קיסרייא''' - אומר אין מכאן ראיה, '''היא שהתפיס את הקורדום בו התפיס את הנכסים'''. כן, הרי בשתיהם הוא השתמש בלשון קונם. '''מה נפשך''', אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום לא שלו ולכן '''לא קדשו נכסים''', ואם לשון קונם לא תופס אז '''אפילו נכסים לא קדשו''', כי גם עליהם הוא אמר לשון קונם. '''אילו אמר קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עליך, ויש לו קורדום, נכסיו אסורין''' - אז באמת אתה צודק, זה ממש מה שאדם באמת עושה לנכסיו לחברו בקונם. אבל כאן שהוא השתמש בקונם לגרזן ובקונם לנכסים בנפרד, אז מפה אין ראיה שמותר בנכסים. '''יאות אמר רבי יהושע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה''' - אם התנא היה אומר נכסיו מותרים סתם, אז יאות, כי הייתי אומר שהכוונה היא: מה נפשך, כמו שאמרנו, אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום אינו שלו ולא קדשו נכסים, ואם לשון קונם לא תופס אז גם הנכסים לא קדשו. אבל כאן '''לא אמר אלא שאין לזה קורדום''' - זו הסיבה. כלומר התנא המשיך ואמר שהסיבה שנכסיו מותרים על השני כיוון שבאמת אין לו קורדום. משמע שאם היה לו קורדום '''נכסיו אסורין'''. '''הדא אמרה שקדש קורדום''', '''הדא אמרה שקדשו נכסים''', '''הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם'''. '''רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו עצמו בו'''? כלומר אם הוא השתמש במילה שהיא דו-משמעית, גם לשון חול וגם לשון קורבן, אז מה, האם זה תופס או לא? '''והא תנינן קונס קונסה שמה''' - הרי בקונס יש לשון חול, שאדם כונס את עצמו. לא, כשאדם כונס עצמו זה קונס אשמו - הוא לא אמר קונס שענוני בצרה כי לא כונס, אלא אומר שזה בעצם לשון קונס. ענוני בפתח זה רק קורבן. '''והא תנינן שבותה שפותה שמה''' - יש בו גם לשון חולין, שמניח את הקדירה על הכירה. כן, ואדם אומר שפותה את הקדירה - זה שפיטשמא, לשפוט את הסיר. '''והא תני בר קפרא חרס לא חספא הוא''' - הרי חרס זה חתירת חרס, בארמית חספא, כד שבור. '''אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא''', דכתיב '''האומר לחרס ולא יזרח'''. אז כיוון שהוא אמר יהא חרס עלי והוא השתמש בזה בלשון נדר, אמרינן שלנדר התכוון, פירוש לזה הכוונה שלו. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא''' - אנשים שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, '''כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא''', במקום להגיד ח' אמרו כ', אז כספא. והוא הדין שבמקום חרם היו אומרים חרס, במקום נזיר הם אומרים נזיק. '''אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים''', שאף במקומות אחרים שהם מדברים כך, הלשון תופסת, '''אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק''', כלומר שהם לא יודעים לבטא נכון והם קוראים לנזיר נזיק, '''כן אני אומר נזיר פסילים''' - כלומר נזיר עילג שהוא לא יכול לבטא את המילה נזיר, הוא רוצה להגיד שהוא נזיר, הוא לא היה נזיר אף פעם, הוא לא יודע להגיד נזיר, הוא לא מצליח לבטא את המילה - אז ודאי שתופס לאותו אדם. אז השאלה אם אנשים אחרים השתמשו באותו לשון, תופס להם או לא. זו השאלה. והמשנה באה לחדש שאם הוא אמר נזיק נזיח פזיח אז זה כן תופס. '''לא יהא נזיר, שבותה שקוקה, תני רבי חייה שבוקה שקועה שקודה, נדר דנדר במוהי''' - במומי, כלומר בשבועה שנדר משה. '''במומי דנדר משה: ויואל משה''' - כי ויואל משה זה כיוון שהוא נשבע לו. '''רבי יונה בעי''': למה לא תנן אמרין '''במומי דנדר שאול: ויואל שאול'''? גם שם הוא נשבע. '''ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה''' - כלומר, מי שאומר ימין או שמאל תיקח זו עליי, זה כאילו שבועה. '''אמר רבי מתניה: דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם'''. אז רואים מכאן שימין ושמאל זה לשון שבועה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=10|מרכז|1620px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_טז}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח {{שוליים|א_יז}}כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר ירושלים לא אמר כלום<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דידך {{ירו"מ-ביאור|מה שאני אוכל משלך}} לא יהו חולין אלא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא אוכל לך אם אמר}} לא כשר לי {{ירו"מ-הדגשה|שאוכל לך אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר}} אלא למזבח {{ירו"מ-ביאור|ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר}} לא דכי לי אלא למזבח, טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח, כשר ודכי {{ירו"מ-הדגשה|שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור}} מטהור וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שיש בו טמאה וטהרה}} לא כשר לא דכי {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך שיהיה כשר וטהור}} מליטהר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו תנן}} פיגול {{ירו"מ-ביאור|שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו}} לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר}} {{ירו"מ-ביאור|שלא הותרו באכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר משעת שחיטה נפסלו תנן}} נותר {{ירו"מ-הדגשה|בנותר}} של עולה {{ירו"מ-הדגשה|שלא}} היה לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} נותר של שלמים {{ירו"מ-הוסר|לא היה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|יש מקום להסתפק אם}} אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר ומותר כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור תנן}} כאימרה {{ירו"מ-ביאור|כטלה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כאימר תמידא {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד}} {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} תמן אמרין כוולד חטאת {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהולכת למיתה}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כאימרא דלא ינק מן יומוהי {{ירו"מ-הדגשה|ואיזה איל לא ינק מימיו זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית}} על דעתין דרבנין דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה אם אמר בלשון נדר אסור}} ניתני כעזרה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים}} ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כטלה של קרבן תמיד משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום}} ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כדיריים מאי}} כדיריים כדירים של עצים<br><br> <span id="דף_ד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי נדרים דף ד'''' אנחנו בירושלמי מסכת נדרים, דף ד', תחילת המשנה, פרק א' הלכה ג'. למדנו במשנה: '''לא חולין לא אכל לך, לא כשר, לא דכי''', טהור, טמא, נותר, פיגול - כל אלה הוא אסור. אם אומר '''כאמרה כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים''', אז '''נדר באחד מכל משמשי המזבח''', ולמרות '''שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן'''. רבי יהודה אומר '''האומר ירושלים לא אמר כלום'''. זאת אומרת אם למדנו במשנה לא חולין, לא אוכל לך אסור - למה? כי אני אומר שהוא התכוון לומר '''מה דנא אכיל מן דידך''', מה שאני אוכל ממך לא יהיה חולין - זה הכוונה. כלומר '''לא יהו חולין אלא קרבן'''. לכן לא אוכל לך. עכשיו, אם הוא אמר לא כשר - לא כשר לי שאוכל לך - אני אומר שהוא התכוון לנדור בקרבן, שאינו כשר אלא למזבח, '''לא כשר לי אלא למזבח'''. למרות שגם דברים אחרים לא כשרים, כגון חזיר וכדומה, אבל כיוון שהוא נדר, הרי נדר לא חל על דבר אסור, אז מסתמא אני אומר שהוא התכוון לזה. כמובן, אם הוא יסביר שהוא התכוון לחזיר לדוגמה, אז הנדר לא תופס. אם אומר לא דכי, אני אומר שהוא התכוון '''לא דכי לי אלא למזבח'''. אם הוא אמר טהור - טהור לאוכל לך - אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טהור למזבח ולא לי'''. לכן לאוכל לך. אם הוא אמר טמא, אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טמא לי ולא למזבח''', לכן לאוכל לך. אם הוא אמר כשר ודכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור. עכשיו, אם הוא אמר טהור וטמא, אני אומר שהוא נדר מדבר שיש בו טומאה וטהרה. אם הוא אמר לא כשר לא דכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך שיהיה כשר וטהור. והטהור וטמא אני אומר שנדר זה דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. מה למדנו במשנה? פיגול. פיגול זה שבשעת השחיטה חשב לאכול או לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ ממקומו. בדרך כלל חוץ לזמן זה פיגול שחייב עליו כרת, חוץ ממקומו זה רק פיגול אבל לא חייב כרת. אז באמת הגמרא אומרת '''לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים''' - כלומר, בין אם הוא התכוון לפיגול של עולה, בין אם מתכוון לפיגול של שלמים, בכל מקרה אותו דין. למה? כי הרי לשניהם '''לא היתה שעת כושר''' - הם לא נותרו באכילה אף פעם, כיוון שכבר משעת השחיטה הם נפסלו. למדנו במשנה נותר. הגמרא מחלקת בין נותר של עולה לנותר של שלמים - למה? כיוון שבנותר של עולה '''לא היה לו שעת כושר''', אף פעם לא היה מותר באכילת אדם, אבל נותר של שלמים כיוון '''שהיה לו שעת כושר''', יש מקום להסתפק מה הדין אם הוא אמר '''הרי עלי כנותר של שלמים''', מה הדין? האם הוא מתייחס מעיקרא - הוא מתפיס, כלומר לאחר זריקת הדמים קודם שנעשה נותר, ואז זה בעצם מותר באכילה, מותר לבני אדם, ואז אני אומר שהוא התפיס בדבר שאין בו איסור וזה כלום. או שאני אומר לא, הוא מתפיס כמו שזה עכשיו, אחר שנעשה נותר, ואז זה כבר אסור. זו השאלה. למדנו במשנה כאמרה. כלומר אם הוא אומר שזה כאמרה - כאמרה זה כמו כבש. רבי יוחנן אמר '''כאימר תמידא''' - כמו קרבן תמיד, כי בעצם הכוונה שלו לטלה הידוע, שזה קרבן תמיד, לכן זה אסור. תמן אמרין '''כוולד חטאת''' - הוא התכוון להגיד שזה יהיה כמו הטלה המיוחד שיש לו דין מיוחד. לאיזה טלה יש דין מיוחד? וולד חטאת. הרי כל וולד קודשים הם כמותם, אבל וולד חטאת הולך למיתה, אז הוא המיוחד, לזה הוא מתכוון. רבי שמעון בן לקיש אמר '''כאילו של אברהם אבינו''' - זה האייל המיוחד של אברהם אבינו. תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: תני '''כאימרא דלא ינק מן יומוהי''' - איזה אייל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם אבינו שנמצא בשם בראשית. עכשיו, על דעתין דרבנן שאומרים שגם במתפיס דבר שאינו קרב למזבח, כמו שאמרנו שהוא התכוון לוולד חטאת, אלא כיוון שיש בו קדושה אם הוא אומר ראשון זה אסור - אם כן ניתני '''כעזרה''', כלומר זה כולל את כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש שהוא אומר שאילו של אברהם אבינו, משמע שלא צריך להכניס בקרבן מסוים, אז ניתני '''כקרבנות המזבח'''. אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן שהוא אומר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא מתכוון לדבר שנעשה כל יום, אם כן שיגיד '''כדישון מזבח הפנימי והמנורה'''. למדנו במשנה כדיריים. מהי כדיריים? כדירים של עצים או כדירים של קרבנות? אבל בכל מקרה זה אסור. עכשיו, כעצים - אני אומר שהוא התכוון '''לשני גיזירי עצים'''. כאישים - אני אומר שהוא התכוון '''לשלהביות של אש''' המזבח. כמזבח - אני אומר שהוא התכוון '''לקרבנות המזבח'''. כהיכל - התכוון '''לקרבנות ההיכל'''. כירושלים - מתכוון '''לקרבנות ירושלים'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=11|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_טז|האומר לחברו "הרי ככר זה עלי כאימרא/כדיריים/כעצים/כאישים/כמזבח" - נאסר עליו בהנאה כנדר גמור]]''' * '''מקור:''' "לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה יט, טור יורה דעה סי’ רד, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שביטויי הקדשה אלו (כאימרא, כדיריים, כעצים, כאישים, כמזבח) הרי הם כנדר ואוסרים את החפץ בהנאה, וכן פסקו הרמב"ם, הטור והסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יא-ב-ב|בבלי נדרים יא ב — הנודר "לא חולין בפתח" (כלומר "לא יהא חולין אלא כקרבן") - נדרו חל ואינו צריך לכפול תנאו]] {{שוליים|א_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_יז|הנודר באחד ממשמשי המזבח או בירושלים אף שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן]]''' * '''מקור:''' "כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן רבי יהודה (בר עילאי) אומר האומר ירושלים לא אמר כלום גמ : תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר מה דאנא אכיל מן דיד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה יד, |שו"ע יו"ד סימן רד סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי יהודה: חכמים אומרים האומר "ירושלים" הרי זה כנדר בקרבן, ורבי יהודה אומר לא אמר כלום * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שהאומר ירושלים הרי זה נדר, כדברי הרמב"ם והשו"ע, ולא כרבי יהודה המצריך הזכרת קרבן או משמשי המזבח בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#י-ב-ד|בבלי נדרים י ב — הנודר במשמשי המזבח (כאימרא, כדירים, כעצים, כאשים, כמזבח, כהיכל, כירושלים) חל עליו נדר כנוד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני קידושין/פרק שני#נד-א-ה|בבלי קידושין נד א — מי שאומר בנדרו "כירושלים" אינו נדר, עד שיפרש שכוונתו לדבר הקרב בירושלים]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|או}} כדיריים של קרבנות {{ירו"מ-הדגשה|אבל בכל מקרה אסור}} כעצים כשני גיזירי עצים, כאישים כשלהביות של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק {{ירו"מ-הדגשה|הרי זה כאומר קרבן ואסור תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} כתורה הרי זה מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלא נתכוון אלא}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככתוב בה הרי זה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתכוון לומר}} כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]] אמר דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ו}}אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אם נמצא שאין בידו {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטים}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס אף}} על {{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הוסר|השאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ככתוב בה אינו נתפס}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דברי הכל היא {{ירו"מ-הדגשה|דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה, אבל כשאומר}} כתורה {{ירו"מ-הדגשה|וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה כוונתו}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|ואף מה שהוסיף ואמר}} ככתוב בה {{ירו"מ-הדגשה|כוונתו}} כקדושת כתוביא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יח}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו}} הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר {{ירו"מ-ביאור|שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן}} האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר קרבן אסור ורבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} כל עמא מודיי {{ירו"מ-הדגשה|שאם אמר הא}} {{ירו"מ-הוסר|הקרבן}}{{ירו"מ-הדגשה|קרבן}} מותר {{ירו"מ-ביאור|שהוא כאומר בחיי הקרבן}} כקרבן אסור מה פליגין {{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} קרבן {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} קרבן כאומר כקרבן והוא אסור אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אין {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|אתם}} מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}} האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר, ורבנין מטילין אותו לחומרין, האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל כחליל בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שאוכל לך בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שלא אוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח}} לחולין שאוכל לך {{ירו"מ-ביאור|למד בפתח}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן}} חולין שאוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא קרבן לא אוכל לך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אוסר אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} דל{{ירו"מ-הדגשה|ית}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דילך {{ירו"מ-ביאור|מה שלא אוכל משלך}} הא מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן {{ירו"מ-הוסר|דידך}}{{ירו"מ-הדגשה|דילך}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאוכל משלך}} לית הוא חולין אלא הוא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך, אסור, אבל אם אמר}} הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום, למה, שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|דדרשינן}} נדר {{ירו"מ-הדגשה|נדר מחרמים בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר ובערכין כתיב}} ([[ויקרא כז ח|ויקרא בחקותי כז ח]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא}} נדר מה נדר שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|בערכין}} דבר שיש {{ירו"מ-הדגשה|בו ממש שלא שייך ערכין בדבר שאין}} בו ממש<br><br> <span id="דף_ה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אם '''נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק''', אז הרי זה כאומר קרבן ואסור. באמת רבי יהודה אומר '''האומר כירושלים לא אמר כלום''' - למה? כי אני אומר שהוא לא התכוון בזה '''אלא לעצים ולאבנים שבה''', כלומר לבנין שהם חולין. האומר '''כתורה הרי זה מותר''' - למה? כי הוא לא התכוון אלא '''לקדושת תורה'''. האומר '''ככתוב בה הרי זה אסור''', כי אני אומר שהוא התכוון כנראה '''לקרבנות הכתובין שבה'''. אית תניי תני: '''כתורה וככתוב בה הרי זה מותר''' - כלומר הוא אומר את שתיהם ברצף, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דרבי שמעון היא, כמו רבי יוחנן. דברי רבי שמעון אם נמצא שאין בידו - כלומר הוא קרא את כולם בכריכה אחת - אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון, אם נמצא שאין בידו חיטים פטור - אם אין בידו אחד מהם, אז זה פטור, למרות שהאחרים כן יש לו. למה? כי יש שבועה שבטלה מצד עצמה בטלה כולה. אז גם כאן, כשהוא אמר כתורה וככתוב בה, כיוון שמה שאמר כתורה הוא לא נתפס, אז גם מה שהוא אמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי אמר: דברי הכל היא - הוא אומר כי אף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור, כיוון שאני מניח שהוא התכוון לקרבנות שכתובים בה, רק כשהוא אומר כתורה וככתוב בה מותר, כי מה שהוא אמר כתורה הכוונה שלו לקדושה של התורה, וגם מה שהוא הוסיף ואמר ככתוב בה הכוונה שלו '''לקדושת כתוביה'''. '''פרק א' הלכה ד'''' המשנה אומרת: '''האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר'''. אבל אם הוא אומר '''הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור, לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - כי רבי מאיר סובר שמתוך לאו אתה שומע הין. כן, אתה אומר לא קרבן לא אוכל לך, כלומר מה שאני לא אוכל לך לא יהיה קרבן, מה שאני אוכל יהיה קרבן, לכן אסור. '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. ובגמרא: '''כל עמא מודיי מותר כקרבן אסור''' - אם הוא אמר הקרבן זה מותר, למה? כי הקרבן זה כאילו נשבע בחיי הקרבן. אם הוא אמר כקרבן, זה ודאי שאסור. '''מה פליגין קרבן''' - כשהוא אומר קרבן סתם. רבי יהודה אומר '''האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר'''. ורבנן אמרין '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור'''. אמר להן רבי יהודה: '''אין מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''' - כלומר אתם מודים ששבועה סתם זה כמו להגיד השבועה. אז גם כאן קרבן זה כמו אומר הקרבן, ובפועל במקרה זה מותר. שם אמנם השבועה גם אסור, אבל כאן הקרבן זה כמו שהוא נשבע בחיי הקרבן וזה מותר, אבל המילה שבועה זה כמו להגיד השבועה. ורבנן מטילין אותו לחומרין ואומרים: אני תמיד הולך לחומרה. אז '''האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''', וגם כאן '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור''' - כדי לאסור אותו, כי אם הייתי אומר זה הקרבן היה פטור. '''חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר''' - למה? כיוון שחליל זה לא קרבן ולא משמש מזבח. עכשיו, '''לחולין שאוכל לך אסור''' - כי בעצם הכוונה שלו זה לא יהיה חולין מה שאוכל לך, אלא קרבן. '''חולין שאוכל לך מותר'''. ולגבי המשנה '''לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, '''ממשמע לאו את שומע הין''' - כשהוא אומר לא קרבן, כלומר '''לא דל נא אכיל מן דילך''', מה שאני לא אוכל ממך, '''הא מה דנא אכיל מן דילך הוא קרבן''' - מה שאני אוכל אצלך יהיה קרבן. תראה עוד במשנה: '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. אבל אם אמר '''הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום''' - למה? כי מה שהוא מתפיס את הנדר זה '''דבר שאין בו ממש''' - דיבור או הילוך אין בזה ממש. אתה צריך שיתפיס במשהו שיש בו ממש, לכן ביד וברגל. למה? כי דורשים את זה - נדר נדר כתוב '''(במדבר מטות ל ג) (ויקרא בחקותי כז ח) נדר'''. למדו גזירה שווה לחרמים ולערכים - בנדרים כתיב "איש קידש נדר", ובערכים כתיב "איש כי יפליא נדר". אז מה נדר שנאמר בערכים? זה רק דבר שיש בו ממש, הרי לא שייך להגיד ערך של דבר שאין בו ממש. אז גם נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש, ולכן נדרים תופסים רק על דבר שהוא ממש. אבל אם הוא אמר עיני רואה לך, אוזני שומעת לך - אסור, כי כבר התפיס דבר ממש, האיבר עצמו הוא דבר מוחשי. ואם הוא אומר ידי עושה עמך אסור - מה הדין אם הוא חרש, אם הוא בקרקע, עד כמה הוא אסור עימו? האם כדי שיחרוש? כלומר, האם ברגע שהוא מגיע, ברגע שהוא משלם לו פרוטה, אז כבר הוא עובר את האיסור, ואפילו אם לא הועיל בקרקע כלום הוא חייב? או שאני אומר לא, אני צריך שיהא נטע קרקע פרוטה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=12|מרכז|1620px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד ב''' {{שוליים|א_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון#דין-א_יח|האומר "קרבן" בלי שם קרבן מפרש, אף שלא אמר "כקרבן", חל עליו איסור נדר]]''' * '''מקור:''' "האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה (בר עילאי) מתיר (שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו) הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר (שמתוך לאו אתה ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה י, |שו"ע יו"ד סימן רד סעיף א, סמ"ג לאוין רמב הדרן עלך כל כינויי נדרים א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ ר' יהודה בר עילאי: חכמים אוסרים דמשמע כאילו אמר "כקרבן שאיני אוכל לך", ור' יהודה מתיר דלא אמר "כ" הדמיון * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים דאסור, כמבואר בגמרא "תנן: האומר קרבן אסור", וכן פסקו הרמב"ם (נדרים א,י) והשו"ע (יו"ד רד,א) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יג-א-ב|בבלי נדרים יג א — תמורת בכור אינה חייבת בדין תמורה, שכן הבכור קדוש ממעי אמו ולא על ידי נדר, בשונה מחטאת ואשם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יג-א-ז|בבלי נדרים יג א — האומר "קרבן שאני אוכל לך" נאסר עליו, ורבי יהודה מתיר]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> גדר עימו בתנור, עד כמה אסור? עד כדי שיחרוש או עד כדי התנור? שוב פעם, האם אני מתייחס למה שהוא הכסף שהוא קיבל, או לכמה הועיל התנור? אם התנור - אני צריך שיהיה פרוטה, האם הוא יקבל פרוטה על העבודה שלו או שהוא הועיל התנור בפרוטה? אז ננעל בכל כינויי נדרים כנדרים - פרק "כל כינויי נדרים" אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר ממשי}} את אומר ידי עושה עמך אסור, חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו, כדי שכרו {{ירו"מ-ביאור|ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב}} או עד כדי הניית קרקע {{ירו"מ-ביאור|כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה}} {{ירו"מ-ביאור|או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה}} {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|גדר}} עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים</strong><br> ==פרק שני– אילו נדרים מותרים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_נדרים_פרק שני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א|ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}אילו נדרים מותרין: חולין {{שוליים|ב_א}}שאוכל לך, {{שוליים|ב_ב}}כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, {{שוליים|ב_ג}}כחלת אהרן וכתרומתו - מותר {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר אסור}}. {{שוליים|ב_ד}}האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך; האומר לאשתו קונם שאיני משמשך - הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך - אסור, {{ירו"מ-הדגשה|שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, שהתפיס בדבר אסור. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "{{ירו"מ-הדגשה|אדם כי ידור נדר}} לה'", {{ירו"מ-הדגשה|מלמד ש}}אין אדם אוסר עליו דבר {{ירו"מ-הדגשה|בנדר}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשמתפיס בדבר}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|נאסר על ידי נדר}} לה', {{ירו"מ-הדגשה|כמו קרבן}}. תניי דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו}} פליג{{ירו"מ-הדגשה|י וסוברים שאף שאין הנדר חל יש איסור בדבר, דתני}}: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לא יחל דברו", שלא יעשה דבריו חולין. {{ירו"מ-הדגשה|ליולי שנאמר שהברייתא של בית}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אבא בר אייבו חולקת}}, הוון בעיי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|הא דתני שעובר עליהן בבל יחל אף שהן מותרין}}, כגון {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} "הקרבן" {{ירו"מ-הוסר|בשבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|או כשבועה}},{{ירו"מ-הוסר|הא}} {{ירו"מ-הוסר|בשאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן לשון נדר או שבועה}}, {{ירו"מ-הדגשה|מ}}כל {{ירו"מ-הדגשה|מקום עובר עליהן בבל יחל משום דדמי לנדר ושבועה. אבל}} {{ירו"מ-הוסר|הדברים}}{{ירו"מ-הדגשה|הנודר}} {{ירו"מ-הדגשה|בדבר אסור אינו עובר בבל יחל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|פליגא אמתניתין}}. אתא מימר לך: אפילו בשאר כל הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|ופליג אמתניתין. כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]): "לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאדם אוסר על נפשו אך לא על אחרים. אית תניי תני שאוסר}} אפילו על אחרים. הוון בעי מימר: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על נפשו {{ירו"מ-הדגשה|ולא על אחרים, הכוונה שאדם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יכול לאסור}} על אחרים {{ירו"מ-הדגשה|את}}{{ירו"מ-הוסר| שלא לוסר}} נכסי{{ירו"מ-הדגשה|הם}}.{{ירו"מ-הוסר|ו על אחרים}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו על אחרים, {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שאדם יכול}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} נכסיו על אחרים. הא<br><br> <span id="דף_ה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק שני#דף ה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ה.''' נתחיל מתחילת הפרק, פרק ב' הלכה א'. אומרת המשנה: '''אלו נדרים מותרים, חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר'''. למה? כיוון שהפיס בדבר האסור. שהיה אומר לאשתו הרי את עליי כאימא, פותחים לו פתח ממקום אחר. כלומר, למרות שבעצם זה כלום, אבל פותחים לו פתח כאילו מציעים לו את הנדר ממקום אחר '''שלא יקל את ראשו לכך'''. '''קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', או אומר לאשתו '''קונם שאני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו'''. שהרי הוא אמר '''שבועה שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', והוא אסור כיוון ששבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. ואתה אומר, למדנו במשנה, "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, כיוון שהפיס בדבר האסור". ואתה אומר, מה המקור לזה? כתיב '''לה'''', מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר אלא בשביל להפיס בדבר שהוא לה'. כמו קורבן. ואתה אומר, תניי דבית רב חולקים - הם סוברים שאף שהנדר לא חל, אבל בגלל שאיסרו בדבר דתני, '''מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר לא יחל דברו''', כלומר לא יעשה את דבריו חולין. אסור לאדם להגיד דברים סתם. עכשיו, מול זה שנאמר שהברייתא של בית רב חולקת, הוון בעיי מימר - חשבו לומר שמה שדתני שעובר עליהם בעל "יחל" למרות שמותרים, הכוונה כגון שאומר "הקרבן" או כשבועה, שלמרות שאין פה לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהם בעל "יחל" כי זה דומה לנדר ושבועה. כיוון שזה דומה אז בזה הוא עובר. אבל אם הוא נודר בדבר שאסור הוא לא עובר בכלל בעל "יחל". ורב לא חולק על המשנה שלנו. אתא מימר לך שאפילו בשאר כל הדברים הוא פליג אמתניתין. אז באה הגמרא ומחדשת לנו שבעצם רב אומר את זה על כל הדברים, גם על דברים אסורים, ואז בעצם הברייתא שרב מביא היא חולקת על המשנה שלנו. ואתה אומר כתיב, '''לאסור אסר על נפשו'''. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו אבל לא על אחרים. ואית תניי תני שהוא אוסר '''אפילו על אחרים'''. ואתה אומר, הוון בעי מימר - הבחורי ישיבה חשבו לומר שמאן דמר "על נפשו" ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ומאן דמר "אפילו על אחרים", הכוונה שאדם יכול לאסור את נכסיו על אחרים, אבל על נכסי אחרים עליו לא פליג - הוא לא יכול לאכול את הנכסים של אחרים, הוא יכול לאסור את הנכסים של אחרים על עצמו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=13|מרכז|1620px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|ב_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שני#דין-ב_א|האומר לחברו "שאוכל לך" (בקיצור לשון, ללא נזכר קרבן במפורש) האם נחשב לנדר גמור האסור מדין נדרים]]''' * '''מקור:''' "שאוכל לך," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה כ, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שהוא כנדר גמור, שדיברה תורה בלשון בני אדם, וכל שהוא בלשון קיצור הרגילה בפי בני אדם לנדרים דינו כנדר מלא; כן פסק הרמב"ם (הל' נדרים פ"א ה"כ) והובא בסמ"ג (לאוין רמב) על פי הירושלמי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יא-ב-א|בבלי נדרים יא ב — האומר "לחולין לא אוכל לך" - האם מותר או אסור באכילה]] {{שוליים|ב_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שני#דין-ב_ב|הנודר מדבר והדומה לו בלשון איסור חמור (כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים) - נדרו חל ואסור בו]]''' * '''מקור:''' "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה ח, |שו"ע יו"ד סימן רה סעיף א, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שכל לשונות אלו חלים כנדר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה בלא חולק {{שוליים|ב_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שני#דין-ב_ג|הנודר "כחלת אהרן וכתרומתו" - האם חל נדרו כשהתפיס נדרו בדבר האסור בהנאה]]''' * '''מקור:''' "כחלת אהרן וכתרומתו - מותר שהתפיס בדבר אסור." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהירושלמי שאסור, שהמתפיס דבר בדבר האסור בהנאה כתרומה וחלה - חל עליו איסור נדר, וכן פסק הרמב"ם (הל' נדרים פ"א ה"יא). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יב-א-ב|בבלי נדרים יב א — הנודר בלשון "כתרומת לחמי תודה" - אסור בהנאה, ואם נדר "כחלת אהרן וכתרומתו" - מותר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#יב-ב-א|בבלי נדרים יב ב — הנודר "כתרומת לחמי תודה" קודם זריקת דמים - מותר, ולאחר זריקת דמים - אסור ככל תרומה]] {{שוליים|ב_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שני#דין-ב_ד|האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא" - פותחים לו פתח מצד אחר כדי שלא יקל ראשו בכך]]''' * '''מקור:''' "האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך; האומר לאשתו קונם שאיני משמשך - הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאינ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק א, הלכה ל, רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ב, הלכה יג, |שו"ע יו"ד סימן רה סעיף א, סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; חכמים פותחים לו פתח ממקום אחר (שלא בפניו, מכבודה ומכבוד אביה ואמה) כדי שלא יבוא לנהוג בקלות ראש בנדרים כאלה, וכן הוא ברמב"ם ובשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> as43jy0kua8ba796v6rqjaaiq1d2ljf 106 1754569 3077477 3076692 2026-08-20T09:04:36Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077477 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> <div class="yerum-scan">{{מרכז|<small>אין תצלום לדף כ עמוד ב — לשון הדף ארוכה מכדי להשאיר לו מקום</small>}}</div> gayc8snoggeavsprns1x1y2vo6ow9j1 3077490 3077477 2026-08-20T09:24:47Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077490 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=72|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> kbvay7mxgct6058qdq15hr86wk42hqe 3077502 3077490 2026-08-20T09:47:14Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077502 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=72|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> 0wis7t2xhsj258h9qhq82p4gis3a3mc 3077513 3077502 2026-08-20T10:25:32Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077513 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1620px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1620px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1620px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1620px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1620px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1620px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1620px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1620px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1620px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1620px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1620px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1620px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1620px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1620px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1620px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1620px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1620px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=72|מרכז|1620px|תצלום — דף כ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> oxbwr7kkghb11bbbsehvrijdropipgv 3077528 3077513 2026-08-20T11:00:02Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077528 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1620px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1620px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב''' {{שוליים|ב_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ג|קריאת פסוק ראשון של שמע (קבלת מלכות שמים) חייבת בעמידה גם למי שהיה מהלך]]''' * '''מקור:''' "צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שהמהלך חייב לעמוד בפסוק ראשון, ומי שהיה יושב אינו צריך לעמוד; כך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן סג סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ה|בבלי ברכות יג ב — ההולך בדרך וקורא קריאת שמע חייב לעמוד (להפסיק מהילוכו) בפסוק ראשון "שמע ישראל", ומכאן ואיל]] {{שוליים|ב_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ד|יש להאריך באמירת מילת "אחד" בקריאת שמע]]''' * '''מקור:''' "צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב נחמן בר יעקב שצריך להאריך באחד, כדי להמליכו בשמים ובארץ, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' סא ס"ו-ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ב|בבלי ברכות יג ב — יש להאריך בתיבת "אחד" שבפסוק ראשון, וההארכה תהיה באות דל"ת (כדי להמליכו למעלה ולמטה ולד' ר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ג|בבלי ברכות יג ב — אין לחטוף ולקצר את אות החי"ת שב"אחד", אלא יקראנה כתיקנה ויאריך רק בדל"ת]] {{שוליים|ב_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ה|יש להאריך בקריאת "אחד" בקריאת שמע כדי המשך "ה' מלך"]]''' * '''מקור:''' "ובלבד בד . סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. רבי ירמיה הוה מאריך סגין. (הרבה) אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסומכוס שהמאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך רבי זעירא הגביל את שיעור ההארכה כדי שלא יגזים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סא, ו-ח) שיאריך כדי המשכת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ולא יותר מכך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ב|בבלי ברכות יג ב — יש להאריך בתיבת "אחד" שבפסוק ראשון, וההארכה תהיה באות דל"ת (כדי להמליכו למעלה ולמטה ולד' ר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ג|בבלי ברכות יג ב — אין לחטוף ולקצר את אות החי"ת שב"אחד", אלא יקראנה כתיקנה ויאריך רק בדל"ת]] {{שוליים|ב_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ו|בקריאת "אחד" בפסוק שמע יש להאריך ולהמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם]]''' * '''מקור:''' "כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד רוחות העולם. רב שאיל לרבי חייא רבא: למה לית אנא חמי (למה אנני רואה) לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שיש להאריך בדל"ת של "אחד" כדי שיעלה בדעתו המלכת הקב"ה בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ב|בבלי ברכות יג ב — יש להאריך בתיבת "אחד" שבפסוק ראשון, וההארכה תהיה באות דל"ת (כדי להמליכו למעלה ולמטה ולד' ר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ג|בבלי ברכות יג ב — אין לחטוף ולקצר את אות החי"ת שב"אחד", אלא יקראנה כתיקנה ויאריך רק בדל"ת]] {{שוליים|ב_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ח|החייב לכוון בקריאת שמע רק בפסוק ראשון, ואם הפסיק בקריאה כדי לקרות את כולה לא יצא]]''' * '''מקור:''' "שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה (אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן) בכדי שיאמר עד ושננתם. רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי הגלילי (בשם רב יודה) שאם הפסיק כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו, כפי שהכריעו רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-א|בבלי ברכות יג א — הקורא בתורה פרשיות ק"ש בזמן ק"ש — יצא ידי חובה רק אם כיוון לבו לצאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-א|בבלי ברכות יג ב — קריאת שמע טעונה כוונת הלב, ולכל הפחות בפסוק "שמע ישראל" (עד "על לבבך"), ואם קראו בלא כוונה]] {{שוליים|ב_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ט|מי שהפסיק בין תקיעות שופר יצא ידי חובתו]]''' * '''מקור:''' "אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן בבבל, צריכה לי (הסתפקתי) אם הפסיק בין התקיעות יצא. וכד סלקית להכא, (כשעליתי לארץ ישראל) שמעית רבי יסא (אסי) דאמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן ששמע רבי יסא בארץ ישראל, שההפסק בין התקיעות אינו פוסל, ולפיכך פסקו כן הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ב_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_י|השומע קול שופר של יום ראש השנה במשך כל היום כולו יוצא בו ידי חובת תקיעה, אף אם שמע קולות שונים לסירוגין לאורך היום]]''' * '''מקור:''' "אפילו שמען כל היום, יצא," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאפילו שמע תקיעות של יום שלם, ובלבד שנתכוון לצאת ידי חובה בכל תקיעה ותקיעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ב_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_יא|היוצא ידי חובת שמיעת קול שופר צריך שישמע את התקיעות על הסדר הקבוע ולא בסדר משובש]]''' * '''מקור:''' "והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי (בר זבידא) בעי:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהירושלמי שצריך לשמוע התקיעות על הסדר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שאם שמע תרועה בין תקיעה לתקיעה או שינה מהסדר הקבוע לא יצא ידי חובתו {{שוליים|ב_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_יב|השומע קול שופר בהפסק ארוך כדי גמר כל התקיעות, אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשמוע מתחילה]]''' * '''מקור:''' "היה זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, (כגון של תקיעה שברים תקיעה) תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא בעי: הא דאמרן (מה שאמרנו) אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבון בר חייא שהפסק כדי לגמור את כולה מצריך חזרה לראש, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ב_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_טו|מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך]]''' * '''מקור:''' "אמר לו: אין. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם אף על פי דרבי אלעזר (בן פדת) ידע דרבי שמעון בר אבא עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יג מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה כן כי כך ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אלעזר בן פדת ~ רבי יוחנן: אלעזר סובר שיצא ידי חובתו בקריאת שמע גם ללא כוונה מפורשת מחמת דקדוקו, ורבי יוחנן סובר שלא יצא * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שיצא, כמבואר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף ה, שכן הבין שהדקדוק במצוות מעיד על כוונה מספקת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כד-ב-ס|בבלי ברכות כד ב — הפוסק בקריאת שמע ושהה כדי לגמור את כולה כולה - חוזר לראש הפרשה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כד-ב-ע|בבלי ברכות כד ב — ההולך במבואות המטונפות ואינו יכול להניח ידו על פיו לא יקרא קריאת שמע, ואם היה קורא ונכנס ל]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1620px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א''' {{שוליים|ב_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_טז|מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו בתורה]]''' * '''מקור:''' "השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה באמצע קריאת שמע, הרשות בידו. הדא אמרה, (זה אומר) שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד ראיה שצריך לשאול בשלום רבו מן הדא, דתני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהירושלמי שהרשות בידו להפסיק ולשאול, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סו סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ב|בבלי ברכות יג א — הקורא קריאת שמע — באמצע הפרשה שואל בשלום מי שהוא ירא מפניו ומשיב שלום למי שחייב בכבודו, וב]] {{שוליים|ב_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_יז|מי שקרע על חולה שגוסס וחזר והחלים ואחר כך מת, האם צריך לקרוע קריעה נוספת]]''' * '''מקור:''' "קרע וחזרה בו נשמה (ומת אחר כך), אם על אתר, (מיד אחר כך) אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ח, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן שמ סעיף כה , סמ"ג עשין ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי: אם מת "על אתר" - כדי דיבור מזמן שחזר, אינו צריך לקרוע שנית; ואם מת לאחר זמן מכדי דיבור, צריך לקרוע קריעה נוספת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שמיני#קכט-ב-ד|בבלי בבא בתרא קכט ב — תוך כדי דיבור נחשב כחלק מהדיבור הראשון בכל התחומים, חוץ מדיבור של עבודת כוכבים שאינו בטל ב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#עג-א-ב|בבלי בבא קמא עג א — תוך כדי דיבור נחשב כדיבור אחד עם הדיבור הקודם (חזרה או הוספה בתוך כדי דיבור מצטרפת ונחשבת ]] {{שוליים|ב_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_יח|שיעור "כדי דיבור" לענין חזרה בעדות ובשבועה]]''' * '''מקור:''' "וכמה הוא כדי דיבור? אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, שאומר שלום עליך. אבא בר בר חנה אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה יז , רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה ג , סמ"ג עשין צח סמ"ג לאוין רמ * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי סימון בשם ריב"ל: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו ("שלום עליך") ~ אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ("שלום עליך רבי") * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן (כדי שאילת תלמיד לרב), שהוא שיעור מרווח יותר ומחמיר בהלכות עדות ושבועה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבועות ובהלכות עדות. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שמיני#קכט-ב-ד|בבלי בבא בתרא קכט ב — תוך כדי דיבור נחשב כחלק מהדיבור הראשון בכל התחומים, חוץ מדיבור של עבודת כוכבים שאינו בטל ב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#עג-א-ב|בבלי בבא קמא עג א — תוך כדי דיבור נחשב כדיבור אחד עם הדיבור הקודם (חזרה או הוספה בתוך כדי דיבור מצטרפת ונחשבת ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1620px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב''' {{שוליים|ב_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כא|מהם המקומות המותרים להפסקה (בין הפרקים) בקריאת קריאת שמע וברכותיה]]''' * '''מקור:''' "ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה ~ סתם: רבי יהודה סובר שאין להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב ("לא היה מפסיק"), וחכמים (סתם משנה) מתירים * '''הכרעה:''' נפסק כסתם משנה שמותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, שכן כן פסקו הרמב"ם והשו"ע: מונים בין הפרקים גם את ההפסק שבין ויאמר לאמת ויציב, ולא כרבי יהודה החולק על כך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ג|בבלי ברכות יג א — ה"פרקים" של קריאת שמע, שבהם מותר להפסיק לשאול בשלום אדם, הם: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין ש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ד|בבלי ברכות יג א — יש לקרוא את פרשיות קריאת שמע כסדרן — "שמע" תחילה לקבלת עול מלכות שמים, אחריה "והיה אם שמוע]] {{שוליים|ב_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כב|אין להפסיק בין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" בקריאת שמע]]''' * '''מקור:''' "לא יפסיק. גמ : אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה דכתיב: "אני ה אלהיכם". וכתיב: ( ירמיהו י י ) "וה אלהים אמת" מתני : אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שאין להפסיק, מטעם שהוא סמיכות "אני ה' אלהיכם" ל"אמת" - שיהיה חותם באמת מיד אחר האזכרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ג|בבלי ברכות יג א — ה"פרקים" של קריאת שמע, שבהם מותר להפסיק לשאול בשלום אדם, הם: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין ש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ד|בבלי ברכות יג א — יש לקרוא את פרשיות קריאת שמע כסדרן — "שמע" תחילה לקבלת עול מלכות שמים, אחריה "והיה אם שמוע]] {{שוליים|ב_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כג|חובה לובשים תפילין לפני קריאת שמע ותפילה, כדי לקבל מלכות שמים בתפילין תחילה]]''' * '''מקור:''' "ויאמר אינו נוהג אלא ביום. גמ : אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן (בר נפחא): מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ריו"ח (בשם "אמרו") ~ רב: לובש תפילין ואח"כ קורא שמע ומתפלל, כדי לקבל מלכות שמים תחילה משלם ~ רב סובר קורא שמע ולובש תפילין ואח"כ מתפלל * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן, שהמתניתא (התוספתא) מכרעת כנגד רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלובשים תפילין תחילה ואחר כך קוראים שמע ומתפללים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ה|בבלי ברכות יג א — מצות ציצית אינה נוהגת בלילה, ולכן פרשת "ויאמר" (שיש בה ציצית) הוקדמה אחריה — ובברכה על טלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק שני#יח-ב-ו|בבלי זבחים יח ב — סומא חייב בציצית אף שאינו יכול לראות את כסותו, וכסות המיוחדת ללילה פטורה מציצית]] {{שוליים|ב_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כד|מי שעוסק עם המת בקברו והגיעה עונת קריאת שמע - פורש למקום טהור, לובש תפילין, קורא ושונה ומתפלל]]''' * '''מקור:''' "הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן עא סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן שסה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא זו התומכת בשיטת רב; הרמב"ם והשו"ע (או"ח עא,ו; יו"ד שסה,א) פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יד-ב-ג|בבלי ברכות יד ב — החופר קבר למת פטור מק"ש, מתפילה, מתפילין ומכל המצוות בשעת עיסוקו; ואם יש שהות (או שיש אחרי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יד-ב-ד|בבלי ברכות יד ב — העוסק בקבורת המת ובשמירתו – אם דרושים כולם למת פטורים מקריאת שמע ומן המצוות, וכשהם שניים ז]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1620px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א''' {{שוליים|ב_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כו|יש לברך שתי ברכות נפרדות על תפילין (יד וראש), ולברך "לשמור חוקיו" בעת חליצתן]]''' * '''מקור:''' "באי זה צד הוא מברך עליהן? אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: כשהוא נותן על יד אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ט , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי (שתי ברכות נפרדות: "על מצות תפילין" ו"על מצות הנחת תפילין", וברכה שלישית בחליצה) ~ שיטות אחרות הסוברות בברכה אחת בלבד או בנוסח שונה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי שמברכים שתי ברכות נפרדות על יד וראש; אך הבבלי (מנחות לו.) חולק וקובע שכאשר מברך על תפילין של יד פוטר גם את של ראש אלא אם הפסיק בדיבור, ולכן נחלקו הפוסקים (רמב"ם ושו"ע) בפסיקה למעשה בין שתי הגישות </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1620px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כח|חובת הנחת תפילין היא ביום ולא בלילה]]''' * '''מקור:''' "ימים ולא לילות. "ימימה"" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הלימוד "ולא לילות" מהכתוב "ימימה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להניח תפילין בלילה {{שוליים|ב_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_כט|אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים]]''' * '''מקור:''' "פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא (בלילה) ותפילוי עילוי? מצודדין הוו, (ולא היו במקומם) וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן לא סעיף א , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין להניח תפילין בשבת ויום טוב, שהם עצמם אות ואין צריך אות אחר, כדברי הירושלמי; ר' אבהו שהניח תפילין בליל שבת היה כפיקדון מצודד ולא כהנחה כדין {{שוליים|ב_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ל|אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים]]''' * '''מקור:''' "אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים? נשמעיניה מן הדא: דכתיב (שמות בא יג ט) "והיה לך לאות" את שרק הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין מניחים תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם "אות", כרמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"י-יא ושו"ע או"ח סימן ל סעיף ב {{שוליים|ב_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לא|חובה לקרוא קריאת שמע במקום שאין שם דברים המפריעים לכוונה או לכבוד הקריאה]]''' * '''מקור:''' "מקריאת שמע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שיש להקפיד על מקום הקריאה ותנאיה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ג|בבלי ברכות טז א — חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע לילה הראשונה, ועד מוצאי שבת אם לא בעל, מפני טרדת המצווה; וה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יא-א-א|בבלי ברכות יא א — חתן הכונס בתולה פטור מקריאת שמע, וכונס אלמנה חייב, שנאמר "ובלכתך בדרך" - פרט לדבר מצוה, וד]] {{שוליים|ב_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לב|נשים חייבות במצוות תלמוד תורה או פטורות ממנה, ובהתאם דינן לגבי תפילין]]''' * '''מקור:''' "ומן התפילין. נשים מניין? דכתיב: (דברים עקב יא יט) "ולמדתם אותם את בניכם", בניכם ולא את בנותיכם. אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, דאת שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו , סמ"ג עשין יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שנשים פטורות מתלמוד תורה מדין "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם, וכל שפטור מתלמוד תורה פטור מתפילין, כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק רביעי#כט-א-א|בבלי נזיר כט א — חיוב חינוך במצוות מוטל על האב, ואין האם חייבת לחנך את בנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוטה/פרק שלישי#כא-א-א|בבלי סוטה כא א — אשה שאינה מצווה ועושה מצוה יש בה זכות המגן לפי שעה בלבד, כנר, ולא זכות תורה המגינה לעולם]] {{שוליים|ב_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לג|נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן פטורות ממצוות תפילין]]''' * '''מקור:''' "שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: (הקשו) הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' מיכל בת כושי ואשת יונה ~ חכמים: מיכל לבשה תפילין ואשת יונה עלתה לרגלים, ומיחו בהן חכמים ולא הניחום * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שמיחו במיכל בת כושי, שנשים פטורות מתפילין מכיוון שהן פטורות מתלמוד תורה; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין נשים חייבות בתפילין {{שוליים|ב_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לה|דיני קריאה, תפילה והנחת תפילין בבית המרחץ לפי מצב הלבוש]]''' * '''מקור:''' "מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא ותפילה, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כב , שו"ע יו"ד סימן מה סעיף ב , שו"ע יו"ד סימן פד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: במקום שרוב בני אדם לבושים - קורא ומתפלל ומניח תפילין; במקום שרוב בני אדם ערומים - אין שם אף שאילת שלום וחולץ תפילין; במקום מעורב - יש שאילת שלום אך אין קריאה ותפילה, ואינו חולץ תפילין; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ז-א-ג|בבלי נדרים ז א — האומר לשון שמשתמעת כנדר או כשבועה בלא ניסוח מפורש ("יד") - האם מתחייב בו כבנדר גמור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נדרים/פרק ראשון#ז-א-ד|בבלי נדרים ז א — האומר "מנודה אני לך" נחשב כלשון נדר האסור בהנאה, אך אינו לוקה עליו כשעבר; האומר "משמתנא מי]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1620px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לו|אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל במרחץ או בבית הכסא אפילו אם אינם משמשים בפועל לצורכם]]''' * '''מקור:''' "מרחץ ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן פג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהאיסור חל אף כשהמרחץ אינו רוחץ בו כרגע ובית הכסא אין בו צואה, משום כבודם של המקומות שנועדו לכך, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מגילה/פרק רביעי#כז-ב-ב|בבלי מגילה כז ב — הרוצה להשתין בתוך ארבע אמות של תפילתו צריך להרחיק ארבע אמות משום שכל ארבע אמות תפילתו סדור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוטה/פרק שמיני#מג-ב-י|בבלי סוטה מג ב — מת המוטל בתוך ארבע אמות פוטר את הרואהו מקריאת שמע במקום שהוא, ואין קורא עד שיתרחק ארבע אמו]] {{שוליים|ב_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לז|ספק צואה על שפת הים - האם ניתן להקל ולקרוא קריאת שמע לידה או שיש להחמיר ולהתרחק ממנה]]''' * '''מקור:''' "אהן חזירא, (החזיר) בית כסא מיטלטל הוה. רבי יונה בעי: אהן צררה דעל גיף ימא (גושים שעל חוף הים) שהם ספק צואה מהו? אמר רבי אמי אסיא: הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, (יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ג * '''מצב:''' דרבנן * '''הכרעה:''' הלכה כרבי אמי אסיא בשם רבי ירמיה שיש לכסות את הצואה במטפחת (או לכסות פניו) ולא לסמוך על הקולא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע להחמיר ולכסות הספק ולא לקרוא לידו בגילוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ל|בבלי ברכות כה א — הרואה צואה עוברת לפניו (כגון צפה על פני המים או נישאת) אסור לו לקרות קריאת שמע כנגדה, ואין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-נ|בבלי ברכות כה א — פי החזיר דינו כצואה עוברת ואסור לקרות כנגדו, ואפילו עלה זה עתה מן הנהר ורחץ פיו]] {{שוליים|ב_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לח|חובה לברך על התפילין בכל יום שמניחן, ולא די בברכה אחת יומית]]''' * '''מקור:''' "אוכל בהן (עם תפילין) אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך עליהם רק פעם אחת ביום. אית תניי תני: כמה פעמין. מאן דאמר מברך כמה פעמים, ניחא. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ח , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ תנא בתרא: חד תני מברך עליהן פעם אחת ביום, וחד תני מברך עליהן כמה פעמים * '''הכרעה:''' נפסק כדעת "מברך פעם אחת ביום" (כל שלא הסיח דעתו), שכן מוכיח רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שאין צריך לחזור ולברך אלא אם הסיח דעתו מהתפילין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_לט|אין להיכנס לבית הכסא כשספרים ותפילין בידיו, אך אם התפילין עליו בלבישה מותר לו לשהות בהם ואף להטיל בהם מים]]''' * '''מקור:''' "לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן (בר נפחא), כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; (כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר) כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. (כשהיו תפילין עלי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן בר נפחא ~ אבא בר ירמיה: ר' יוחנן העמיד את התפילין עליו והשתין בעודן עליו, ואילו ממתניתא (וכשיטת אבא בר ירמיה) עולה שיש להסירן קודם הכניסה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן להיתר כשהתפילין עליו בלבישה (מכוסות/תחת הבגד), אך לכתחילה יש להסירן ולתתן לאחר או להניחן במקום שאינו בזיון, כפי שנפסק בשו"ע או"ח סימן מג סעיפים א ו-ו ובדברי הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד הלכות יז-יט {{שוליים|ב_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מ|מותר להכנס לבית המים (בית הכסא) עם ספרים ותפילין בידו כשהם עטופים ומכוסים]]''' * '''מקור:''' "נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. אמר רבי זעירא: קיימא אבא בר ירמיה:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בקום אבא בר ירמיה שמותר להכנס כך, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן מג) שהתפילין וספרים צריכים להיות מכוסים בעת הכניסה {{שוליים|ב_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מא|אין להיכנס לבית הכסא כשהתפילין עליו, ואם אין שהות ללובשן אחר היציאה אין להסירן כלל אלא יכסן ויכנס]]''' * '''מקור:''' "כאן שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול ללובשן אחר שיצא, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, (שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא) מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי: אם ישאר שהות ביום ללובשן אחר שיצא מבית הכסא - מסירן ומניחן בחוץ, ואם לאו - אינו מסירן כלל שלא לבזותן; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח מג, א ו-ו). </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1620px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מב|כיצד יש לשמור את התפילין שאינן בשימוש]]''' * '''מקור:''' "עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? דכתיב: ( תהילים טז ח ) "שויתי ה לנגדי תמיד" תמן אמרין:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' עושה כיס של טפח ונותנן על לבו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן מג סעיף ו {{שוליים|ב_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מג|מי שאינו יכול לשמור על תפיליו בטהרה וכבוד כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין]]''' * '''מקור:''' "כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן לז סעיף ב , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין ללבוש תפילין כל היום אלא מי שיכול לשמור על גופו כראוי, ומכל מקום אין למנוע מצוות תפילין מן הרבים בזמן הזה מחמת חשש זה {{שוליים|ב_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מד|אסור להיכנס לבית הקברות ולעשות שם צרכיו, ואף אין להלך ולפסוע על גבי הקברים]]''' * '''מקור:''' "לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם. ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ( משלי יז ה ) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: (את זה מספרים) רבי חייא רובא ורבי יונתן (בן אלעזר) היו מהלכין קומי ערסיה (הלכו בלויה לפני " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג , שו"ע יו"ד סימן שסח סעיף א , סמ"ג עשין ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שהוכיחה זאת ממעשה רבי חייא רובא שמנע מרבי יונתן לפסוע על קברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יח-א-א|בבלי ברכות יח א — אסור לאדם לילך בתפילין בראשו או ספר תורה בזרועו וקורא בתוך ארבע אמות של מת משום לועג לרש, ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מגילה/פרק רביעי#כט-א-ח|בבלי מגילה כט א — ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים]] {{שוליים|ב_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מו|אין להתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך]]''' * '''מקור:''' "לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי, דכתיב: ( תהילים קל א ) "ממעמקים קראתיך ה " אמררבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן צ סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בריה דרב פפי דדריש "ממעמקים קראתיך ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין עומדין במקום גבוה להתפלל אלא במקום נמוך {{שוליים|ב_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מז|אסור להתפלל כשצריך לנקביו, ובנקבים גסים אף אם אינו יכול להעמיד עצמו יותר משיעור הליכת פרסה]]''' * '''מקור:''' "לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? דכתיב: "הכון לקראת אלהיך ישראל". אמר רבי אלכסנדרי: מאי דכתיב ( קהלת ד יז ) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שהלכה זו נאמרה בין בדקים ובין בגסים (בגסים - אם יכול להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע או"ח סי' צב סעיף א {{שוליים|ב_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_מח|מי שנצרך לנקביו ואינו יכול להתאפק - אם יכול לסבול עד סוף התפילה יסבול, ואם לאו יפסיק ויעשה צרכיו]]''' * '''מקור:''' "אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: ( קהלת ד יז ) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, (ביום המות) שתהא טהור ונקי. אמר רבי אבא, כתיב: ( משלי ה יח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהלכה זו כפשוטה - שיסבול אם יכול, ואם לא יכול יצא לנקביו, כדי שיתפלל בטהרה ובנקיות כראוי לעמוד לפני ה' </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1620px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נב|הקורא ק"ש וטעה - למה חוזר]]''' * '''מקור:''' "קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. גמ : רב אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין? הרי סתמה ורבי יוסי (בן חלפתא), הלכה כסתמא. רבי יוסי (בן חלפתא) ורבי יהודה (בר עילאי), הלכה כרבי יוסי (בן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא ~ רבי יהודה בר עילאי: היכן צריך לחזור בטעה בקריאת שמע * '''הכרעה:''' נפסק כדברי שניהם להקל, כרב, שהלכה כדברי שניהם להקל - חוזר לראש הפרשה שטעה בה ולא לראש קריאת שמע כולה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-א|בבלי ברכות טז א — הקורא קריאת שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה — חוזר לתחילת אותו הפרק; ואם טעה בין פרק לפרק ואי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כא-א-א|בבלי ברכות כא א — מי שמסופק אם קרא קריאת שמע — חוזר וקורא (ואם נסתפק אם התפלל — אינו חוזר, שתפילה דרבנן)]] {{שוליים|ב_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נג|האם צריך להשמיע לאזנו את המצוות שאומר בפיו (כגון קריאת שמע וברכות)?]]''' * '''מקור:''' "הא שאר כל המצות לא. מן מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, ואמר רב מתנה: דרבי יוסי (בן חלפתא) היא. הוי היא קריאת שמע, היא שאר כל המצות. מאי טעמא? דרבי יוסי (בן חלפתא)? דכתיב: (שמות בשל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא ~ חכמים (רבנן): רבי יוסי דורש "והאזנת למצותיו" - ישמיעו אזניך מה שפיך מדבר, וחייב להשמיע לאזנו; רבנן (לרב חסדא) אין הכרח לפרש כך, ואפשר שיוצא בדיבור בלא השמעה לאוזן * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא - חייב להשמיע לאזנו בקריאת שמע ובשאר מצוות שיש בהן אמירה, ואם לא השמיע לא יצא, כפי שהעמידו את המשנה "הכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" כדעתו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טו-ב-ב|בבלי ברכות טו ב — הקורא קריאת שמע וכן המברך ברכה — אם לא השמיע לאזנו ואם לא דקדק באותיותיה, יצא בדיעבד, ולכת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מגילה/פרק שני#יט-ב-ד|בבלי מגילה יט ב — אין לברך ברכת המזון בהרהור לכתחילה, ואם בירך בלבו יצא בדיעבד]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1620px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נד|יש לדקדק בקריאת שמע במילים החתומות באות כ"ף רפה ("על לבבך", "עשב בשדך" וכו') שלא לבטאה כקו"ף]]''' * '''מקור:''' "אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". אמר רבי חנינא (בר חמא) בשם רב אחא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף כ , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בשם רב אחא שיש להקפיד על דקדוק הכ"ף הרפה בקריאת שמע כדי שלא יתחלף המשמעות והדין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ב|בבלי ברכות יג ב — יש להאריך בתיבת "אחד" שבפסוק ראשון, וההארכה תהיה באות דל"ת (כדי להמליכו למעלה ולמטה ולד' ר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ג|בבלי ברכות יג ב — אין לחטוף ולקצר את אות החי"ת שב"אחד", אלא יקראנה כתיקנה ויאריך רק בדל"ת]] {{שוליים|ב_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נו|יש להטעים ולהדגיש אותיות מסוימות בקריאת שמע כגון הזי"ן שב"תזכרו"]]''' * '''מקור:''' "צריך להתיז (להדגיש את האות ז’) ב"למען תזכרו". אמר רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז (להדגיש את האות ס’) ב"כי לעולם חסדו" תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף יז , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהלכה זו כפשוטה בירושלמי - יש להתיז ולהדגיש את הזי"ן ב"למען תזכרו", וכן הובא בשם רב חסדא לגבי הסמ"ך ב"כי לעולם חסדו"; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ב|בבלי ברכות יג ב — יש להאריך בתיבת "אחד" שבפסוק ראשון, וההארכה תהיה באות דל"ת (כדי להמליכו למעלה ולמטה ולד' ר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-ב-ג|בבלי ברכות יג ב — אין לחטוף ולקצר את אות החי"ת שב"אחד", אלא יקראנה כתיקנה ויאריך רק בדל"ת]] {{שוליים|ב_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נז|אין למנות שליח ציבור שאינו מבטא נכון את האותיות]]''' * '''מקור:''' "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, (אנשי חיפה טבריה וטבעון) מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין. אם היה לשונו ערוך (שיודע לבטא נכון) מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שהחיפנים והבישנים והטבעונים שאין לשונם ערוך פסולים לירד לפני התיבה, ואם היה לשונו ערוך מותר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ב_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נח|העוסק בקריאת הלל או במגילה בציבור אינו מפסיק לענות אמן וקדיש כדרך שאינו מפסיק בתפילה]]''' * '''מקור:''' "אף בהלל ובקריאת המגילה כן. ניחא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין מפסיקין בהלל ובמגילה כבתפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ב_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_נט|יש לקרוא את המגילה בזמנה כסדרה וכנוסחה, ולברך עליה כברכת ההלל]]''' * '''מקור:''' "בקריאת המגילה, עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יז דכתיב בה: ( אסתר ט כז ) "ככתבם" ברם בהלילא מנלן? בגין דכתיב: ( תהילים קיג ג ) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה ". והגאולה היא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף ו , סמ"ג עשין ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש לקרוא כתקנתה וכסדרה, כדין הלל שיש לו סדר קבוע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1620px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_ס|יש לסמוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" לברכת "האל הקדוש" בתפילת שמונה עשרה]]''' * '''מקור:''' "מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את התפילה הזאת. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ( ישעיהו כט כג ) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ( ישעיהו כט כד ) "וידעו תועי רוח " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ד , טור או"ח סי' קיב, טור או"ח סי' קיג, סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כתקנת אנשי כנסת הגדולה שהתקינו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת", כדברי הירושלמי מקור סמיכות "וידעו תועי רוח בינה" אחר "והקדישו את קדוש יעקב", וכן נפסק ברמב"ם ובטור </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1620px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_סא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סא|הקורא קריאת שמע וטעה במקום שאינו יודע היכן טעה - חוזר לתחילת אותה פרשה או לתחילת קריאת שמע כולה, למקום הברור לו]]''' * '''מקור:''' "קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין וכתבתם של פרשה הראשונה לשנייה, חוזר לוכתבתם הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: (את זה מספרים) רבי חייא רבי יסא (אסי) ורבי אמי (בן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן סד ב-ד) פסקו שאם טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו, וכן אם טעה בין וכתבתם הראשונה לשנייה חוזר לוכתבתם הראשונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-א|בבלי ברכות טז א — הקורא קריאת שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה — חוזר לתחילת אותו הפרק; ואם טעה בין פרק לפרק ואי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כא-א-א|בבלי ברכות כא א — מי שמסופק אם קרא קריאת שמע — חוזר וקורא (ואם נסתפק אם התפלל — אינו חוזר, שתפילה דרבנן)]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1620px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_סב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סב|פועלים הקוראים קריאת שמע רשאים לקרוא בראש האילן או בראש הנדבך, אך לתפילה חייבים לירד]]''' * '''מקור:''' "האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה. גמ : כיני מתניתה: (כך כוונת המשנה) הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהלכה - הפועלים קורין קריאת שמע במקום עבודתם (בראש האילן או הנדבך) כדי לא לבטלם ממלאכה, אבל לתפילת שמונה עשרה חייבים לירד, כדברי הירושלמי המובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ב|בבלי ברכות טז א — אומן העובד בראש אילן או על גבי נדבך (שורת בניין) קורא קריאת שמע במקומו ואינו צריך לירד, אב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ו|בבלי ברכות טז א — הקורא ק"ש לא יעסוק במלאכה בפסוק ראשון, אבל משם ואילך אומנים קורין תוך מלאכתם]] {{שוליים|ב_סג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סג|פועלים המתפללים בראש הזית או התאנה רשאים להתפלל במקומם ואינם צריכים לירד]]''' * '''מקור:''' "הפועלים קורין בראש האילן ומתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה התירו? רבי אבאורבי סימון תרויהון (שניהם) אמר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי - פועלים בראש הזית והתאנה מתפללים במקומם משום שטורח העלייה והירידה מרובה, ובשאר אילנות ובעל הבית לעולם יורדים למטה, כפסק הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ב_סה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סה|אין לרמוז בעיניים או לסמן בפה/באצבעות בשעת קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לרמז בעיניים וקריאה, שהדבר גורם לזלזול וחשש הפסק בכוונה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טו-א-ד|בבלי ברכות טו א — הקורא קריאת שמע ולא השמיע לאזנו — יצא בדיעבד, ולכתחילה ישמיע לאזנו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טו-ב-א|בבלי ברכות טו ב — הקורא ק"ש צריך לדקדק באותיותיה, שלא יבליע אות ולא ידגיש הרפה ולא ירפה הדגושה]] {{שוליים|ב_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סו|פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון וכוללים ברכת ירושלים וארץ בברכה אחת, אלא אם כן אוכלים בסעודת עצמם או שבעל הבית אוכל עמהם, שאז מברכים ארבע ברכות]]''' * '''מקור:''' "הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעודתן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד ברכות. אמר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה: פועלים המלומדים לעבודה יש להם לקצר ולברך שתי ברכות בלבד, וכוללים ברכת ירושלים בברכת הארץ וחותמים בשל ארץ, ופוטרים עצמם מברכה שלישית ורביעית, אלא אם כן אוכלים סעודתם או שבעל הבית עמהם - שאז מברכים ארבע ברכות כתקנן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ז|בבלי ברכות טז א — קריאת שמע: אין מברכין ברכה נוספת לפניה בערבית מלבד המנין הקבוע, אלא שתים לפניה ושתים לאחרי]] {{שוליים|ב_סח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סח|אין להתפלל כשיש מטבע בידו, אלא אם צרור בבגדו]]''' * '''מקור:''' "ומין מטבע בידו. ואם היה המטבע מונח, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא (אסי) היה צוררן ותופשן בידו, דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן למדת הדין, שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר רבי י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן צו סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שאם המטבע מונח לפניו אסור ולאחריו מותר, ואם צרור בבגדו מותר, כדעת רבי יסא ורבי יצחק שדרשו "וצרת הכסף בידך" {{שוליים|ב_סט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_סט|אין להתפלל כשמעות מונחות בידו, וכשהגיע זמן תפילה יש להסירן ולהפקידן ביד אחר]]''' * '''מקור:''' "ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, (ישבו במקום אחד) והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין. (מטבעות) אתת ענתא דצלותא, (הגיעה זמן התפילה) ושרתון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאלה, פרק ד, הלכה ו , שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כ , סמ"ג עשין מח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חזקיה שהתיר את הארנק ונתנו לשמשו בעת התפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רצא ובסמ"ג </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1620px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_עא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עא|מותר לבעול בעילת מצווה (בעילה ראשונה) בשבת]]''' * '''מקור:''' "שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת. אמר רבי חגיי קומי רבי יוסה (אסי): אפילו תימא אסור, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: נותנין לה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רפ סעיף ב , שו"ע אה"ע סימן סג סעיף א סמ"ג לאוין סה , סמ"ג עשין מח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חגיי ~ רבי יוסה: האם ההיתר דווקא באלמנה שאינה עושה חבורה, או אפילו בבתולה * '''הכרעה:''' נפסק כדעה שמותר אף בבתולה, שהרי בעילת מצווה אינה מלאכה גמורה ואינה נחשבת עשיית חבורה האסורה, וכמסקנת הסוגיה שדחתה את הצמצום לאלמנה בלבד; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כתובות/פרק ראשון#ז-א-ד|בבלי כתובות ז א — מותר לבעול בעילת מצוה בתחילה בליל שבת, ואלמנה הנישאת לבחור טעונה ברכת חתנים ככלה בתולה]] {{שוליים|ב_עב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עב|מותר לבעול בתולה בשבת אף שגורם לחבורה, ואין בכך משום איסור שבת]]''' * '''מקור:''' "ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר רבי יעקב בר זבדי: קשייתה קומי עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יט רבי יוסי (בר זבידא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם (איסורי ביאה ה, יט) שהתיר, כמסקנת הירושלמי שאין הבדל בין בתולה לאלמנה מבחינת איסור חבלה בשבת, שהרי אין כאן מלאכה אסורה אלא פעולה טבעית של ביאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כתובות/פרק שלישי#לו-א-ה|בבלי כתובות לו א — בוגרת שנתארסה ונתגרשה בבתוליה, בית דין נותנים לה לילה הראשון להיבדק אם יש לה עדיין דם בתול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#סד-ב-ב|בבלי נידה סד ב — תינוקת שהגיע זמנה לראות וניסת, נותנים לה עד מוצאי שבת ארבע לילות לבעילת מצוה, ואפילו ראתה ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1620px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_עג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עג|מותר לשבר חבית סתומה בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, אף שאין מתכוון לעשות כלי]]''' * '''מקור:''' "שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור דבתרה, (סוף המשנה) ששם נאמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק להיתר, כיוון שאין כוונתו לתקן כלי אלא להוציא אוכל, ואינה מלאכה שאינה צריכה לגופה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון סיפא המשנה כפי שהעמידה הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לג-ב-ג|בבלי ביצה לג ב — מותר לשבור חבית להוציא ממנה גרוגרות, בתנאי שאינו מתכוון לעשות ממנה כלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ושניים#קמו-א-א|בבלי שבת קמו א — מותר לשבור חבית בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, בתנאי שלא יתכוון לעשות כלי]] {{שוליים|ב_עד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עד|אין להתכוון לעשות מן השבר כלי בשבת, ואף אם מתכוון להעלותו בעולה - נחשב כמתכוון לעשותו כלי]]''' * '''מקור:''' "ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא בעי: מה בינה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי שהמתכוון לעשות מהשבר כלי אסור, וכן המתכוון להעלותו בעולה דינו ככלי; כמובא ברמב"ם (שבת כג,ב) ובשו"ע (או"ח שיד,א) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לג-ב-ג|בבלי ביצה לג ב — מותר לשבור חבית להוציא ממנה גרוגרות, בתנאי שאינו מתכוון לעשות ממנה כלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ושניים#קמו-א-א|בבלי שבת קמו א — מותר לשבור חבית בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, בתנאי שלא יתכוון לעשות כלי]] {{שוליים|ב_עה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עה|מותר לפצוע מורסא בשבת אם אין בכך חילול שבת אלא כדי לעשות לה פה]]''' * '''מקור:''' "למפיס מורסא בשבת? אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור דבתרה (סוף המשנה) ששם נאמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שמותר לפצוע מורסא בשבת כדי לעשות לה פה בלבד, שאין זו מלאכה גמורה, כלשון סוף המשנה ("ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה") * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כתובות/פרק ראשון#ו-ב-ג|בבלי כתובות ו ב — המפיס מורסא בשבת לעשות לה פה חייב, ולהוציא ממנה ליחה פטור אבל אסור]] {{שוליים|ב_עו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עו|בעילת בתולה בשבת אף שנוצרת חבורה - מותרת לכתחילה כדבר שאינו מתכוין]]''' * '''מקור:''' "ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן כיוון שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה פה. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: טעמון דאחרים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (אחרים) ~ תנא דמתניתין: אחרים מתירים שהוא מתכוין למלאכתו (בעילה) ומאיליה נעשית חבורה, ואינו פסיק רישיה אסור; ותנא קמא אוסר לכתחילה מפני שעושה חבורה; וכן אסי אסר ובנימן גנזכייה בשם רב התיר ושמואל הקפיד * '''הכרעה:''' נפסק כדעת אחרים ורב המתירים, שהרי אינו מתכוין לחבורה ואין זה פסיק רישיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כתובות/פרק ראשון#ו-ב-ג|בבלי כתובות ו ב — המפיס מורסא בשבת לעשות לה פה חייב, ולהוציא ממנה ליחה פטור אבל אסור]] {{שוליים|ב_עז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עז|בעל הבא על אשתו נדה בבעילה ראשונה לאחר טבילתה קודם שבדקה עצמה - מה דינו]]''' * '''מקור:''' "לא למעשה. שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש. רבי ינאי (הכהן), ערק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שבועל בעילת מצווה ופורש ואינו נחשב כמזיד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קצג) שהדין אינו הלכה למעשה במובן חיוב בדיקה מוחלט אלא בדיעבד מותר לבעול ולפרוש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#סד-ב-א|בבלי נידה סד ב — תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת, נותנים לה כדם בתולים עד שתחיה המכה (בין ראתה ובין לא ראת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#סה-ב-ג|בבלי נידה סה ב — בביאה ראשונה של בעילת מצוה (בתולה) על הבועל לגמור ביאתו בפרישה מיד לאחר החדירה]] {{שוליים|ב_עח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_עח|בעילת מצווה בנישאת קטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת בבעילה שנייה אם עברו ימי טוהר]]''' * '''מקור:''' "אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, והורה שבועל בעילת מצוה ופורש. בעון קומוי רבי יוחנן (בר נפחא): מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה בבעילה ראשונה לא הורו, שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאם באו ימי הפסק (ימי טוהר) בין בעילה ראשונה לשנייה, מותר לבעול בעילה שנייה בלא חשש דם נידה מעורב בדם בתולים, כמסקנת הירושלמי שהספק היה רק בכך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#סד-ב-א|בבלי נידה סד ב — תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת, נותנים לה כדם בתולים עד שתחיה המכה (בין ראתה ובין לא ראת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#סה-ב-ג|בבלי נידה סה ב — בביאה ראשונה של בעילת מצוה (בתולה) על הבועל לגמור ביאתו בפרישה מיד לאחר החדירה]] {{שוליים|ב_פ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פ|אבל אסור ברחיצה כל שבעת ימי האבלות]]''' * '''מקור:''' "אבל אסור ברחיצה כל שבעה? רבי נתן. רבי אמי (בן נתן) הוה ליה עובדא, (אבלות) ושאל לרבי חייא בר אבא, והורי ליה כל שבעה כרבי נתן. רבי יוסי (בר זבידא) הוה ליה עובדא, (אבלות) ושאל לרבי אבא בר כהן, על לגבי רב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שפא סעיף א , סמ"ג עשין ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי נתן: אסור ברחיצה כל שבעה ~ (חכמים החולקים המתירים לאחר יום ראשון) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי נתן שאסור כל שבעה, כמעשי רבי אמי ורבי יוסי שהורו כן בשם רבי חייא בר אבא ורבי אבא בר כהן/ריש לקיש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#טו-א-ד|בבלי מועד קטן טו א — אבל חייב בעיטוף ראשו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#טו-א-י|בבלי מועד קטן טו א — אבל אסור בשאילת שלום כל ימי אבלו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1620px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_פג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פג|חובה ברחיצת ידיים ואמירת ברכות גם בתשעה באב וביום הכיפורים על אף איסור רחיצה]]''' * '''מקור:''' "אפילו בתשעה באב, אין בעי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאף בתענית מצווה ליטול ידיים לתפילה וברכות כדרכו בכל יום, שכן איסור הרחיצה אינו חל על נטילה זו שאינה לתענוג אלא למצווה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#פח-א-ג|בבלי יומא פח א — הרואה קרי ביום הכיפורים יורד וטובל, ולערב ישפשף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק רביעי#נג-ב-ג|בבלי פסחים נג ב — מותר להדליק נר ביום הכיפורים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, במבואות האפלים ועל גבי החולים]] {{שוליים|ב_פד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פד|אבל האסור ברחיצה מותר להקר גופו במים בלא תענוג, ורחיצת צונן אינה חשובה רחיצה לענין זה]]''' * '''מקור:''' "אפילו ביום הכפורים. אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר. רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל בימי אבלו. אם לקירוי, לא ידעין; ואם להקר גופו, וסבר שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין. הורי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בר' חנינא ורב אחא שרחיצה שאין בה תענוג (הקרת גוף בצונן) מותרת לאבל וכן ביום הכפורים, כמבואר ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#פח-א-ג|בבלי יומא פח א — הרואה קרי ביום הכיפורים יורד וטובל, ולערב ישפשף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק רביעי#נג-ב-ג|בבלי פסחים נג ב — מותר להדליק נר ביום הכיפורים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, במבואות האפלים ועל גבי החולים]] {{שוליים|ב_פה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פה|מותר לרחוץ תינוקות במים ביום הכיפורים ובתשעה באב]]''' * '''מקור:''' "שמותר להרחיצן במים. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שמותר להרחיץ קטנים במים, שדין רחיצה ביוה"כ ובת"ב נאמר בעינוי גדולים ולא בקטנים שאינם מצווים בעינוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#פח-א-ג|בבלי יומא פח א — הרואה קרי ביום הכיפורים יורד וטובל, ולערב ישפשף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק רביעי#נג-ב-ג|בבלי פסחים נג ב — מותר להדליק נר ביום הכיפורים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, במבואות האפלים ועל גבי החולים]] {{שוליים|ב_פו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פו|אבל או מנודה המהלכים בדרך, האם מותרים בנעילת הסנדל?]]''' * '''מקור:''' "אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, (הל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז , שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' מותרים בנעילת הסנדל כל זמן שהם בדרך, ולכשיבואו אל העיר חולצין; וכן בתשעה באב ובתענית ציבור, כפי המבואר בירושלמי, ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע. </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1620px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_פז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פז|אין מקבלים תנחומים על מות עבד, אלא אומרים לו "המקום ימלא חסרונך"]]''' * '''מקור:''' "אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. ועוד קל וחומר, אם על בני חורין אחרים שאינם קרוביו אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. אלא מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם ושו"ע פסקו שאין מנחמים על עבד ובהמה כדין הירושלמי, מפני שהעבדים כבהמה, ואומרים לו "המקום ימלא חסרונך" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-ב-ד|בבלי ברכות טז ב — על מיתת עבדו ושפחתו של אדם אין עומדין בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלושה עשר#קה-ב-ל|בבלי שבת קה ב — חייב אדם לבכות ולהתאבל על מיתת אדם כשר]] {{שוליים|ב_פח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שני#דין-ב_פח|מנחמים על מות תלמיד חכם כאבל על קרוב משפחה, שנאמר "כבריה"]]''' * '''מקור:''' "המקום ימלא חסרונך. כד דמך (כשמת) רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא, קביל ריש לקיש תנחומים עילוי, דהוה רביה. דתלמידיה דבר נשא, חביב עליה כבריה. עאל ואיפטר עילוי, (דרש) מאי דכתיב ( שיר השירים ו ב ) "דוד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שקיבל תנחומים על מות תלמידו כרבי חייא בר אדא, כדין תלמיד חביב כבן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה שמתאבלים על רבו ותלמידו החכם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-ב-ד|בבלי ברכות טז ב — על מיתת עבדו ושפחתו של אדם אין עומדין בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלושה עשר#קה-ב-ל|בבלי שבת קה ב — חייב אדם לבכות ולהתאבל על מיתת אדם כשר]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=72|מרכז|1620px|תצלום — דף כ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> 6gus0qacrjnc7cd9cwl3a9tgfltgc3a 106 1754570 3077478 3076693 2026-08-20T09:04:50Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077478 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">41</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1600px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">49</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">50</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">51</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">52</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">53</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">54</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">55</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">56</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong> ==פרק רביעי: "תפלת השחר" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א"> </span><br><strong>מתני':</strong> תפילת השחר, עד חצות; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ד_א}}עד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד פלג המנחה. {{ירו"מ-ביאור|עד אחד עשר שעות חסר רביע}} תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום.<br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[דברים יא יג|דברים עקב יא יג]]) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" {{ש}} <span id="דף_כט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> pxazxgjvl2kr7o954i9riuan2byempo 3077491 3077478 2026-08-20T09:25:02Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077491 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">41</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1600px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">49</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">50</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">51</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">52</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">53</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">54</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">55</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">56</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong> ==פרק רביעי: "תפלת השחר" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א"> </span><br><strong>מתני':</strong> תפילת השחר, עד חצות; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ד_א}}עד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד פלג המנחה. {{ירו"מ-ביאור|עד אחד עשר שעות חסר רביע}} תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום.<br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[דברים יא יג|דברים עקב יא יג]]) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" {{ש}} <span id="דף_כט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> t8n15dc8ydjb6yfniev6mc8w7q3ts5j 3077503 3077491 2026-08-20T09:47:28Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077503 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">41</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1600px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">49</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">50</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">51</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">52</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">53</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">54</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">55</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">56</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong> ==פרק רביעי: "תפלת השחר" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א"> </span><br><strong>מתני':</strong> תפילת השחר, עד חצות; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ד_א}}עד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד פלג המנחה. {{ירו"מ-ביאור|עד אחד עשר שעות חסר רביע}} תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום.<br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[דברים יא יג|דברים עקב יא יג]]) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" {{ש}} <span id="דף_כט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> 232f29ni2dwysaic6msmdg2db7b46k5 3077514 3077503 2026-08-20T10:25:46Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077514 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">41</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1620px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1620px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1620px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1620px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1620px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1620px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1620px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1620px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">49</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1620px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">50</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1620px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">51</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1620px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">52</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1620px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">53</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1620px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">54</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1620px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">55</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1620px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">56</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong> ==פרק רביעי: "תפלת השחר" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א"> </span><br><strong>מתני':</strong> תפילת השחר, עד חצות; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ד_א}}עד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד פלג המנחה. {{ירו"מ-ביאור|עד אחד עשר שעות חסר רביע}} תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום.<br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[דברים יא יג|דברים עקב יא יג]]) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" {{ש}} <span id="דף_כט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1620px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> cugogxnrhystepke9k1c83odw5cd8ub 3077529 3077514 2026-08-20T11:00:23Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077529 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">41</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1620px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב''' {{שוליים|ג_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ג|העומדים בשורה בלוויה - הפנימיים (הסמוכים למת) פטורים מתפילה והחיצונים חייבים]]''' * '''מקור:''' "אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קו סעיף א , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: הפנימיים הרואים את המת פטורים מן התפילה, והחיצונים שאינם רואים חייבים בה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן קו סעיף א) {{שוליים|ג_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ד|אבל שלא הניח תפילין ביום שני ובאו פנים חדשות ביום שלישי, האם חולץ את תפיליו]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבי אליעזר (בן הורקנוס) בנתינה, שביום שני מניח וכרבי יהושע (בן חנניה) בחליצה. שאם באו פנים חדשות לא חולץ רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר (בן הורקנוס), מהו שיעשה כרבי יהושע (בן חנניה) של" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ד, הלכה ט , שו"ע יו"ד סימן שפח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר בן הורקנוס ~ רבי יהושע בן חנניה: לרבי אליעזר אבל מניח תפילין ביום שני אבל לא ביום ראשון; לרבי יהושע אם באו פנים חדשות ביום שלישי אינו חולץ את תפיליו שכבר הניח * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר בנתינה (שביום שני מניח תפילין) וכרבי יהושע בחליצה (שאם באו פנים חדשות אינו חולץ), כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שפח, א) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-ב-א|בבלי ברכות טז ב — אבל פטור מהנחת תפילין ביום הראשון של אבלותו מפני שהוא טרוד בטרדת מצוה, ומיום השני ואילך חי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יא-א-ב|בבלי ברכות יא א — אבל פטור מכל המצוות האמורות בתורה, ואף על פי כן חייב בתפילין, שנאמר בהן "פאר" — "פארך חבוש]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1620px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א''' {{שוליים|ג_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ו|מותר להחשיך על התחום לצורכי מת וכלה, ומאימתי כופים המיטות באבלות]]''' * '''מקור:''' "מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר (בן הורקנוס). רבי יהושע (בן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן שו סעיף ג סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר: כופים המיטות משיצא המת מפתח החצר ~ רבי יהושע: משיסתם הגולל * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע, שכופים המיטות משיסתם הגולל, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שו סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ו-ב-ב|בבלי ברכות ו ב — היוצא מבית הכנסת לא יפסיע פסיעה גסה, אבל בכניסתו מצוה לרוץ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ו-ב-ג|בבלי ברכות ו ב — אסור לרוץ בשבת, ומותר ומצוה לרוץ לדבר מצוה ולשמוע דבר הלכה אף בשבת]] {{שוליים|ג_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ז|חיוב היפוך המיטות באבלות מתחיל משעה שנסתם הגולל]]''' * '''מקור:''' "משיסתם הגולל. וכשמת רבן גמליאל (דיבנה), כיון שיצא מפתח החצר, אמר רבי אליעזר (בן הורקנוס) לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, אמר רבי יהושע (בן חנניה): כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק א, הלכה ב , שו"ע יו"ד סימן שעה סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' אליעזר: מיד כשיצא מפתח החצר ~ ר' יהושע: משיסתם הגולל * '''הכרעה:''' נפסק כר' יהושע, שמשעת סתימת הגולל חל האבלות ואז כופין המיטות, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#כז-א-ב|בבלי מועד קטן כז א — חיוב אבלות (כפיית המיטה) חל משעה שנסתם הגולל ולא משעת יציאה מפתח הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שישי#מז-ב-ב|בבלי סנהדרין מז ב — כפרת המת מתחילה משעה שהגוף מתבזה בקבר, ולכן דין אבלות נדחה לזמן זה ולא לזמן הקבורה]] {{שוליים|ג_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ח|אבל חייב לזקוף מיטתו בערב שבת ולכפותה במוצאי שבת]]''' * '''מקור:''' "בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. ממוזער|50px תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. רבי שמעון בן אלעזר אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק י, הלכה ב , שו"ע יו"ד סימן ת סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי שמעון בן אלעזר: לדעת תנא קמא כל מיטה נזקפת בערב שבת ונכפית במוצאי שבת, ולעניין דרגש נחלקו אם דינו כמיטה רגילה או שנזקפת ואינה נכפית * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שדרגש נזקפת ואינה נכפית, כלשון הברייתא המובאת בסתם; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#כז-א-ג|בבלי מועד קטן כז א — אבל זוקף את מיטתו בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אך אינו יושב עליה עד שתחשך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#כז-א-ד|בבלי מועד קטן כז א — האבל כופה את מיטתו, לא רק את מיטתו שלו אלא את כל המיטות שבתוך ביתו]] {{שוליים|ג_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ט|אבל חייב לכפות מיטתו (מיטה) או להטותה על צידה כאבלות]]''' * '''מקור:''' "שומט קלבינטרין (רצועות) שלה ודיו. אמר רבי יוסה (אסי) בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי (בר זבידא): מיטה שניקליטיה (מוטות ארוכים לכילה) עולין ויורדין בה," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה יח , שו"ע יו"ד סימן שפז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן אלעזר: אם ניקליטין נשלפים - שומטם וכופה המיטה, ואם קבועים או שהיא דרגש - מטה על צידה ודיו, כרבי יוסה בשם ריב"ל ורבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע יו"ד שפ"ז. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#כא-א-ב|בבלי מועד קטן כא א — אבל היושב על מטה, כסא או אודייני גבוהה בשעת אבלות לא קיים חובת כפיית המטה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#כז-א-ו|בבלי מועד קטן כז א — האבל כופה את כל מיטות ביתו, לא רק את מיטתו שלו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1620px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב''' {{שוליים|ג_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_י|מיטה וערסה מקבלות טומאה משישוף העור בעור הדג, וכפיית המיטה על אבלות נלמדת מ"וישבו אתו לארץ"]]''' * '''מקור:''' "המיטה והערסה (מקבלים טומאה) משישופם בעור הדג. (שאז נגמרה מלאכתם) אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, הרי כל הקרש מכוסה? אמר רבי אלעזר (בן פדת): תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא (מטות שבקסריה) דאית להן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ה, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר בשם רבי יוחנן שהמיטה נגמרת בשיפת העור, וכפיית המיטה נלמדת מפסוק זה כדברי רבי קריספא בשם רבי יוחנן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כה-א-ג|בבלי חולין כה א — גולמי כלי עץ טמאים ופשוטיהם טהורים, וגולמי כלי מתכות טהורים ופשוטיהם טמאים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כה-א-ד|בבלי חולין כה א — גולמי כלי עץ (העתידים לשוף, לשבץ, לגרר, לכרכב, להטיח בטונס, או מחוסרי כן/אוגן/אוזן) טמאים,]] {{שוליים|ג_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_יא|אונן אסור לאכול בשר ולשתות יין, ואינו מיסב, ואינו אוכל ושותה כל צרכו, ואין מזמנין עליו ואינו עונה אמן]]''' * '''מקור:''' "אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ד, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן שמא סעיף א , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ה , סמ"ג עשין ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם ושו"ע יו"ד סימן שמא ואו"ח סימן קצט פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יז-ב-ג|בבלי ברכות יז ב — אונן שמתו מוטל לפניו – פטור מקריאת שמע, מתפילה, מתפילין ומכל מצוות עשה שבתורה, שהוא טרוד ב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יז-ב-ז|בבלי ברכות יז ב — אונן שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר, ואם אין – בבית חברו, ואם אין – עושה מחיצה, ואם אין – מ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1620px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים|ג_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_יג|שותים עשרה כוסות בבית האבל]]''' * '''מקור:''' "עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג לאחר המזון. אילו שלשה של אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, (לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת) ואחד לתנחומי האבלים וכש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יג, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הרמב"ם פסק כברייתא בירושלמי שמונים בבית האבל עשרה כוסות - שנים לפני המזון, חמישה בתוכו ושלושה לאחריו, כלשון הסוגיה, ולא הזכיר את התוספת שבטלו בית דין משום שגורמת שכרות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כתובות/פרק ראשון#ח-ב-ג|בבלי כתובות ח ב — תקנו חכמים עשרה כוסות בבית האבל: שלושה קודם אכילה, שלושה בתוכה וארבעה לאחריה כנגד ברכות]] {{שוליים|ג_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_טו|כהן היוצא לחו"ל ללמוד תורה או לישא אשה אם יש לו ממי ללמוד או אשה בארץ ישראל, אסור לו לצאת ולהיטמא]]''' * '''מקור:''' "מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו ליטור (לתבוע) אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה. רבי יהודה (בר עילאי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ג, הלכה יד , שו"ע יו"ד סימן שעב סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהודה בר עילאי ~ תנא קמא: רבי יהודה סובר שאם יש לו מאיכן ללמוד בארץ, אל יטמא ויצא לחו"ל; תנא קמא מתיר בכל מקרה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה בר עילאי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, שאם יש לו ממי ללמוד בארץ ישראל אינו יוצא לחו"ל ואינו נטמא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-ד|בבלי ברכות ט ב — ראוי לאדם להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל ואף לקראת מלכי אומות העולם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-ב-ג|בבלי ברכות יט ב — הבאים ללוות ולנחם הולכים אחרי האבל אף בדרך של בית הפרס, ואין מונעים מהם משום כבוד המת והאב]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1620px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים|ג_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_טז|כהן שאין לו רב ראוי ללמוד ממנו במקומו, מותר לו לצאת לחו"ל להיטמא כדי ללמוד תורה]]''' * '''מקור:''' "אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן. אבל חכמים אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. (אבל לא יצא כדי לחפש א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ג, הלכה יד , שו"ע יו"ד סימן שעב סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן בירושלמי (מעשה יוסף הכהן) - מותר לכהן להיטמא כדי ללמוד תורה ולישא אישה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-ד|בבלי ברכות ט ב — ראוי לאדם להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל ואף לקראת מלכי אומות העולם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-ב-ג|בבלי ברכות יט ב — הבאים ללוות ולנחם הולכים אחרי האבל אף בדרך של בית הפרס, ואין מונעים מהם משום כבוד המת והאב]] {{שוליים|ג_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_יז|כהן טמא (שנטמא באונס/מחלה) אינו נושא את כפיו, ואין בכך "עשה דוחה לא תעשה"]]''' * '''מקור:''' "עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. אבל אנא לא אמרית ליה כלום. דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד. (שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף ב , סמ"ג עשין כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שאין כלל עשה דוחה לא תעשה כאן כיוון שאין קיום שני המצוות כאחת (בניגוד לכלאים בציצית או מילה בצרעת); כך פסקו הרמב"ם והשו"ע שכהן טמא אינו נושא כפיו {{שוליים|ג_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_יח|כהן מיטמא כדי לראות את המלך]]''' * '''מקור:''' "מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק (כשהגיע) דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון (ראו) לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. (כדי לראותו) רבי חזקיה ורבי ירמיה אמרו בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ג, הלכה יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שכהן מטמא לראות את המלך, כדמוכח ממעשה רבי חייא בר אבא שפסע על קברים כדי לראות את המלך דוקליטיינוס, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-ד|בבלי ברכות ט ב — ראוי לאדם להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל ואף לקראת מלכי אומות העולם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-ב-ג|בבלי ברכות יט ב — הבאים ללוות ולנחם הולכים אחרי האבל אף בדרך של בית הפרס, ואין מונעים מהם משום כבוד המת והאב]] {{שוליים|ג_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כ|כהן חייב להיטמא למת מצווה ולקרובים, אך לא לנשיא או לאחות המלך אף שאמרו "אחות מלך כמלך"]]''' * '''מקור:''' "אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה, דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא (שהיה כהן) בכנישתא (בבית הכנסת) דגופנא דציפורין, וסאביה. (וטימא אותו) כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ג, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן שעד סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חייא בר אבא (הטמיא את רבי זעירא לכבוד הנשיא) ~ רבי מנא (סירב להיטמא לאחות הנשיא) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מנא, שאין כהן מיטמא לנשיא ולא לקרוביו שאינם קרובי משפחתו, כדברי הרמב"ם והשו"ע שפסקו שאין כהן נטמא אלא לשבעה קרובים ולמת מצווה בלבד </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1620px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים|ג_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כא|כהן שמצא מת מצווה בדרכו, מותר לו להיטמא לו כדי לקוברו אף שהוא כהן]]''' * '''מקור:''' "בטומאה של דבריהם, כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם אפילו בטומאה שהיא מדברי תורה יכול להטמא? מן מה דאמר רבי זעירא: גדול כבוד הרבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת. אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ג, הלכה יד , שו"ע יו"ד סימן שעב סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שכהן מיטמא למת מצווה שאין לו קוברים, שכבוד הרבים/מת דוחה איסור טומאה, כלשון הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ט-ב-ד|בבלי ברכות ט ב — ראוי לאדם להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל ואף לקראת מלכי אומות העולם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-ב-ג|בבלי ברכות יט ב — הבאים ללוות ולנחם הולכים אחרי האבל אף בדרך של בית הפרס, ואין מונעים מהם משום כבוד המת והאב]] {{שוליים|ג_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כב|אין לשאול שאלת הלכה לפני מיטתו של מת]]''' * '''מקור:''' "אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת. והא רבי יוחנן (בר נפחא) שאל לרבי ינאי (הכהן) קומי ערסיה (לפני מטתו) דרבי שמואל בן יוצדק: מה הדין אם הקדיש עולתו לבדק הבית, האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יג, הלכה ט , שו"ע יו"ד סימן שדמ סעיף טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת, ומעשה ר' יוחנן שנשאל על ידי ר' ינאי מתפרש כשהיו רחוקים ד' אמות מהמת או כשהעלוהו לבית המדרש להספידו, ובכך אינו סותר את הכלל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#ג-ב-א|בבלי ברכות ג ב — אין אומרים בפני המת (ובבית האבל בפניו) אלא דברים הנוגעים למת עצמו, ואסור לעסוק שם בדברי תו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#כג-א-א|בבלי מועד קטן כג א — אין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל]] {{שוליים|ג_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כג|נושאי המיטה ומלוויה אסורים בנעילת סנדל בשעת ההלוויה שמא יפסוק הסנדל ויתעכבו מן המצווה]]''' * '''מקור:''' "הכתפים אסורין בנעילת הסנדל, שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעיראשרע בדיבורא. (נשתתק בהספדים) אתון בעיין מיזקפניה, (רצו להעמיד אותו) ואשכחוניה איעני. (מצאו שהוא חלש) ולא מסוגל לע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ד, הלכה ג , שו"ע יו"ד סימן שנח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי - האבל ונושאי המיטה אסורים בנעילת הסנדל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ג_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כד|העומדים בשורת אבלים לאחר הקבורה, כשמגיע זמן קריאת שמע, חייבים להתחיל בקריאה רק אם יוכלו לסיימה לפני שיגיעו לשורה]]''' * '''מקור:''' "קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן עב סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו בירושלמי: אם יכולים להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה - יתחילו, ואם לאו - לא יתחילו, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-א-י|בבלי ברכות יט א — המלווים את המת שחזרו מן הקבורה — אם יש שהות להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד קודם ש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-ב-א|בבלי ברכות יט ב — העומדים בשורת המנחמים במקום שרואים את פני האבל — פטורים מק"ש, והעומדים מאחור שאינם רואים א]] {{שוליים|ג_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כה|העומדים בשורת המנחמים אבלים בברכה, מי שרואה את האבלים חייב בברכה ומי שרואה רק המנחמים פטור]]''' * '''מקור:''' "העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין. גמ : תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן עב סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שהחיצונים הרואים את פני האבל חייבים בברכה, והפנימים הרואים רק את המנחמים ולא את האבל פטורים, וכן הביאו הרמב"ם, השו"ע והסמ"ג להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-א-י|בבלי ברכות יט א — המלווים את המת שחזרו מן הקבורה — אם יש שהות להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד קודם ש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יט-ב-א|בבלי ברכות יט ב — העומדים בשורת המנחמים במקום שרואים את פני האבל — פטורים מק"ש, והעומדים מאחור שאינם רואים א]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1620px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב''' {{שוליים|ג_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_כט|בעת ניחום אבלים - מי עומד ומי עובר?]]''' * '''מקור:''' "וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. כמשנה אחרונה, שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף כה דאמר רבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ה, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (משפחות עומדות, אבלים עוברים) ~ רבי יוסי בן חלפתא (התקין: המשפחות עוברות והאבל עומד במקומו) * '''הכרעה:''' נפסק כתקנת רבי יוסי בן חלפתא, שהאבל עומד והמנחמים עוברים, כמשנה אחרונה שהתקינו משרבתה התחרות בציפורין, וכן הוא ברמב"ם הלכות אבל. </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1620px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים|ג_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ל|נשים, עבדים וקטנים פטורים ממצוות קריאת שמע]]''' * '''מקור:''' "נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - נשים עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע, מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ג|בבלי ברכות טז א — חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע לילה הראשונה, ועד מוצאי שבת אם לא בעל, מפני טרדת המצווה; וה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#יא-א-א|בבלי ברכות יא א — חתן הכונס בתולה פטור מקריאת שמע, וכונס אלמנה חייב, שנאמר "ובלכתך בדרך" - פרט לדבר מצוה, וד]] {{שוליים|ג_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לא|חייב להסיר תפילין בבית הקברות או ליד מת]]''' * '''מקור:''' "ומן התפילין, וחייבין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהרחקת ד' אמות מן המת מתפילין - וחייבים להסירן, כמובא ברמב"ם וטור ושו"ע או"ח סימן לח סעיף ג {{שוליים|ג_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לב|חובת תפילה יומית מהי מקורה - האם מהתורה או מדרבנן]]''' * '''מקור:''' "בתפלה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קו סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' דאורייתא * '''מחלוקת:''' רמב"ם: תפילה מהתורה, מצוותה "ולעבדו בכל לבבכם" ואין לה נוסח קבוע מהתורה ~ ראב"ד וסמ"ג: תפילה מדרבנן ואסמכוה אקראי דעבודה שבלב * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם שהתפילה מדאורייתא, אך נוסח וזמנים קבועים מדרבנן; שו"ע (או"ח קו,א) הביא דעת הרמב"ם להלכה, אף שרבים מהראשונים חלקו וסברו שהיא מדרבנן בלבד {{שוליים|ג_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לג|חובה לבדוק מזוזה פעמיים בשבע שנים]]''' * '''מקור:''' "ובמזוזה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ה, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רצא סעיף ג , סמ"ג עשין כג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהמזוזה נבדקת פעמיים בשבע שנים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ג_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לד|נשים, עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע וברכת המזון (או: חייבים בברכת המזון מדרבנן)]]''' * '''מקור:''' "ובברכת המזון. גמ : נשים מניין? דכתיב (דברים עקב יא יט) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: (דברים ואתחנן ו ד) "שמע ישראל ה אלהינו ה אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפו סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפו סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' דרבנן * '''הכרעה:''' נפסק שנשים, עבדים וקטנים פטורים מן התורה מקריאת שמע, ופטורים מדאורייתא מברכת המזון אך חייבים בה מדרבנן, כדברי הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ד|בבלי ברכות כ ב — נשים (וכן עבדים) חייבות בברכת המזון, ואינה נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא אף שנאמר בה "בתת ה' ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ה|בבלי ברכות כ ב — נשים חייבות בברכת המזון, אך מספק אם חיובן מן התורה או מדרבנן, ולפיכך אין מוציאות אנשים החי]] {{שוליים|ג_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לה|נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, וחייבות בשאינה תלויה בזמן]]''' * '''מקור:''' "כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק יב, הלכה ג סמ"ג לאוין נז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי שמעון: ציצית פטורה משום שהזמן גרמא ~ רבי יהודה בשם רבי שמעון: ציצית חייבות משום שאין הזמן גרמא * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון שהעיקרון תלוי בגרמת הזמן ולא במיהות המצווה, ורמב"ם פסק שנשים פטורות מציצית מדין זה, אף שהבבלי (מנחות מג.) נחלק בטעם החיוב {{שוליים|ג_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לו|נשים חייבות או פטורות ממצוות ציצית]]''' * '''מקור:''' "פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. אמר רבי לייא (אילעא): טעמון דרבנן שמחייבים נשים בציצית," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן יז סעיף ב , סמ"ג עשין כו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ ר' לייא (אילעא): חכמים מחייבים נשים בציצית מדין "לא תלבש שעטנז... גדילים" הבא בפני עצמו, ור' לייא סובר שכסות לילה פטורה מציצית ולכן ציצית מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות * '''הכרעה:''' נפסק שנשים פטורות מציצית אך רשאיות ללבוש טלית ולברך עליה, כדעת רבנן שמצות ציצית תלויה בכסות יום, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן יז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מגילה/פרק רביעי#כו-ב-ה|בבלי מגילה כו ב — תשמישי מצוה כגון סוכה לולב שופר וציצית נזרקים לאחר שנפסלו לשימושם, ואילו תשמישי קדושה כגון]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מג-א-ד|בבלי מנחות מג א — אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לגוי עד שיתיר ציציותיה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">49</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1620px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים|ג_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לז|בגד המיוחד ללבישת יום ולילה גם יחד, האם חייב בציצית בלילה]]''' * '''מקור:''' "שכן אם היתה כסות אחת מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שכסות המיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית אף בלילה, שהפטור מציצית בלילה תלוי בייחוד הבגד ולא בזמן החיוב, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ציצית פ"ג ה"ז-ח) והשו"ע (או"ח סי' יח ס"א) מלשון הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יג-א-ה|בבלי ברכות יג א — מצות ציצית אינה נוהגת בלילה, ולכן פרשת "ויאמר" (שיש בה ציצית) הוקדמה אחריה — ובברכה על טלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק שני#יח-ב-ו|בבלי זבחים יח ב — סומא חייב בציצית אף שאינו יכול לראות את כסותו, וכסות המיוחדת ללילה פטורה מציצית]] {{שוליים|ג_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לח|מי שיצא ונפטר ממצווה יכול להוציא רבים ידי חובתם]]''' * '''מקור:''' "כל מצות שאדם כבר יצא ונפטר, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא תנינן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תקפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרצב סעיף ג * '''מצב:''' דרבנן * '''מחלוקת:''' פלוני ~ אלמוני: הירושלמי מקשה "והא תנינן" - מי שאכל ושבע מוציא, ולא מי שכבר בירך ברכת המזון בעצמו; יש הבדל בין שאר מצוות לברכת המזון * '''הכרעה:''' נפסק שברכת המזון שונה משאר מצוות ואינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם אם כבר יצא בעצמו, כדעת הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ראש השנה/פרק שלישי#כט-א-י|בבלי ראש השנה כט א — מי שיצא ידי חובת ברכת הלחם או ברכת היין, אינו יכול להוציא אחרים בברכה זו, בשונה משאר ברכות]] {{שוליים|ג_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_לט|מי שאינו חייב במצווה (כגון שופר) אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם]]''' * '''מקור:''' "כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת המזון? אמר רבי לייא (אילעא): שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: (דברים עקב ח י) "ואכלת ושבעת וברכת את ה אל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן"; כך פסק הרמב"ם והשו"ע לגבי תקיעת שופר – מי שאינו מחויב בתקיעה אינו מוציא אחרים {{שוליים|ג_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מ|קטן שהגיע לחינוך אינו מוציא גדול ידי חובת ברכת המזון, אלא הגדול רק עונה אחריו מילה במילה ואינו יוצא בכך ידי חובתו האמיתית]]''' * '''מקור:''' "אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו ואיך מוציא את אביו תיפתר בעונה אחריהן, כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה טו , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן קפו סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי שחינוך קטן אינו מספיק להוציא גדול, ופירש הירושלמי שהשומע רק "עונה אחריהם" ואין זו יציאה גמורה ידי חובה, וכך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ה הט"ו-ט"ז ובשו"ע או"ח קפו,ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ז|בבלי ברכות כ ב — מי שאינו מחויב בברכת המזון אלא מדרבנן (כקטן, ולדעה שאשה חיובה דרבנן) אינו מוציא ידי חובה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ח|בבלי ברכות כ ב — מי שאכל שיעור שחיובו בברכת המזון מדרבנן (כזית או כביצה, פחות מכדי שביעה) אינו מוציא את מי ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">50</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1620px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים|ג_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מא|בעל קרי שאין לו מים - האם מברך לפניה ולאחריה על קריאת שמע]]''' * '''מקור:''' "ואינו מברך לפניה. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: מברך לפניה ולאחריה. גמ : תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. מהו מהרהר? ברכות אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא. מתניתא במקום שא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן פח , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (אינו מברך לפניה, וכן לא לאחריה) ~ רבי יהודה בר עילאי (מברך לפניה ולאחריה) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שמהרהר בלבו ואינו מברך כלל, לא לפניה ולא לאחריה, שכן קרית שמע עצמה נאמרת מדאורייתא בפיו אך ללא ברכות; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ג_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מב|ביום הכיפורים אסור באכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה]]''' * '''מקור:''' "יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ד , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תריא סעיף א סמ"ג לאוין סט, סמ"ג עשין לב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, שכן חמישה עינויים אלו נלמדים בירושלמי מן הכתובים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תריא סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#ח-א-ב|בבלי יומא ח א — כהן גדול שנטמא ביום הכיפורים אין מזין עליו טהרה אלא ביום השלישי והשביעי בלבד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#יד-א-א|בבלי יומא יד א — כהן גדול עושה בעצמו את כל עבודות המקדש בשבעת ימי הפרישה לפני יום הכיפורים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#יח-א-א|בבלי יומא יח א — מוסרים לכהן הגדול זקני בית דין לפני יום הכיפורים שיקראו לפניו וידרבנוהו לקרוא הוא עצמו בפי]] {{שוליים|ג_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מג|בעל קרי מותר לטבול ביום הכיפורים לצורך קריאת שמע ותפילה, ובלבד שיטבול בצינעה]]''' * '''מקור:''' "בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא (האם זה לא חולק) על רבי יהושע בן לוי? דרבי יהושע בן לוי אמר: אין קרי אלא מתשמיש המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה. פתר לה בששימש מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף יא , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שבעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים, כמעשה רבי יוסה בן חלפתא, ופתרו קושייתם מדר' יהושע בן לוי באופן ששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#פח-א-ג|בבלי יומא פח א — הרואה קרי ביום הכיפורים יורד וטובל, ולערב ישפשף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק רביעי#נג-ב-ג|בבלי פסחים נג ב — מותר להדליק נר ביום הכיפורים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, במבואות האפלים ועל גבי החולים]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">51</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1620px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב''' {{שוליים|ג_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מד|אין לשמש אדם את מיטתו בפריצות ובחיפזון כתרנגול אלא בצניעות ובדרך ארץ]]''' * '''מקור:''' "שלא יהו ישראל מצוין אצל נשותיהן כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא (בר חמא) הוה עבר על תרעי דימוסין (שער בית מרחץ) בקריצתא, (בהשכמה) וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ ואמר: מה טובלי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה ד , שו"ע אה"ע סימן כה סעיף ב סמ"ג לאוין פא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם (הלכות דעות ה,ד; הלכות תפילה ד,ד) והשו"ע (אה"ע כה,ב) פסקו כלשון זה, שלא יהיו ישראל מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כב-א-ה|בבלי ברכות כב א — תלמיד חכם אינו חייב בעונה בכל לילה כתרנגול, אלא זמן עונתו מליל שבת לליל שבת, ואף בעל קרי ש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק ראשון#ה-ב-א|בבלי חגיגה ה ב — שיחה יתירה בין איש לאשתו (שאינה לצורך ריצויה) נכתבת בחשבונו ומגידים לו עליה בשעת מיתה]] {{שוליים|ג_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מה|בעל קרי אינו חייב לטבול לפני קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "אסור. אמר רבי זעירא: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא בהלכות דטבול יום, תמן סבירתיה. אמר רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי, ביקשו לעקור את " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן פה סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' מבקשי עקירת הטבילה מפני נשי הגליל שנמנעו מבעליהן מחמת הצינה ~ רבי יהושע בן לוי שהתנגד לעקור לגמרי אך הודה שאין הטבילה מעכבת * '''הכרעה:''' נפסק להלכה שאין צריך טבילה כלל לבעל קרי לצורך קריאת שמע ותפילה, כדברי רבי יהושע בן לוי שדבר שהועמד על תקנתו לא יעקר לגמרי אך אינו לעיכובא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כד-ב-נ|בבלי ברכות כד ב — המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי זבחים קב ב — מותר להרהר בדברי תורה בכל מקום, חוץ מבית המרחץ ובית הכסא]] {{שוליים|ג_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מו|בעל קרי בתלמוד תורה - האם מותר לו ללמוד תורה, משנה, הלכות והגדה]]''' * '''מקור:''' "זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא אמר בשם רבי: שונה הלכות פסוקות ואינו שונה הגדות. תני בשם רבי יוסי (בן חלפתא): שונה הילכות רגיליות, " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן פח , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (זבים וזבות מותרים בכל, בעל קרי אסור בכולן) ~ רבי אבא בר אחא בשם רבי (שונה הלכות פסוקות ולא הגדות) ~ רבי יוסי (שונה הלכות רגילות שלא יבוא לעיון, ולא יציע המשנה) * '''הכרעה:''' נפסק כדעה המקילה - בעל קרי מותר בקריאת שמע ובדברי תורה, שלא גזרו על ביטול תורה, כשיטת רמב"ם ושו"ע שהתירו לבעל קרי ללמוד תורה ולקרוא שמע, בניגוד לפשט המשנה כאן שאסרה עליו לגמרי; הבבלי (ברכות כב.) מכריע שבעל קרי מותר בדברי תורה מדין "אין דברי תורה מקבלין טומאה" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#פב-ב-ב|בבלי בבא קמא פב ב — חובת טבילה לבעל קרי לדברי תורה, ואף שמדאורייתא היא רק לתרומה וקדשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ט|בבלי ברכות כ ב — בעל קרי (וכן שאר טמאים) קורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה ואינו צריך טבילה, שבטלה תקנת עז]] {{שוליים|ג_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מז|מצוות ראשית הגז חלה רק בארץ ישראל ואינה נוהגת בחוץ לארץ]]''' * '''מקור:''' "אין ראשית הגז אלא בארץ. כרבי יאשיה בכלאים דתני: רבי יאשיה אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שלג סעיף א , סמ"ג עשין קמג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יאשיה: ראשית הגז נאמרה כנגד ביכורים ותלויה בארץ ~ חכמים (המשמע הפשוט): אינה תלויה בארץ * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יאשיה כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שראשית הגז אינה נוהגת אלא בארץ ישראל {{שוליים|ג_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_מח|אין חייבים על זריעת כלאיים בכרם עד שיזרע חיטה, שעורה וחרצן בהעלמת יד אחת]]''' * '''מקור:''' "לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד. כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא (שביל) בליליא, והוה ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה ב , שו"ע יו"ד סימן רצו סעיף א סמ"ג לאוין רפ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי בגמרא זו; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד אחת, כלשון הסוגיה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק תשיעי#נד-א-א|בבלי בכורות נד א — שני מינים אינם מתעשרים זה מן זה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק חמישי#פב-ב-ב|בבלי חולין פב ב — הזורע שני מינים משלושת מיני כלאי הכרם (כגון חיטה וחרצן, או שעורה וחרצן) חייב, ואין צריך דו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">52</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1620px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים|ג_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נ|מי שנזכר שהוא בעל קרי באמצע תפילת העמידה - לא יפסיק אלא יקצר בברכותיו ויסיים]]''' * '''מקור:''' "היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - לא יפסיק אלא יקצר, שכן הפסק מתפילה חשוב מקרי, כדברי הרמב"ם בהלכות תפילה פרק ד הלכה ו {{שוליים|ג_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נא|מי שירד לטבול ואינו יכול לעלות ולהתכסות קודם הנץ החמה, רשאי להתכסות במים ולקרוא קריאת שמע תוך שהותו בהם]]''' * '''מקור:''' "ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם פסק שאם היה עומד במים ולא היה לו במה להתכסות, מתכסה במים וקורא, ובלבד שלא יהיו מים רעים ולא מי המשרה עד שיטיל לתוכם מים כדי שישתנו ממראיהם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כב-ב-ב|בבלי ברכות כב ב — היורד לטבול סמוך לנץ החמה: אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרוא ק"ש קודם הנץ — יעלה ויתכסה ויקרא,]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-א|בבלי ברכות כה ב — הרוצה לקרוא קריאת שמע כשהוא במים: אם המים צלולים ישב בהם עד צווארו ויעכרם ברגליו כדי שלא י]] {{שוליים|ג_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נב|חובת טבילה קודם קריאת שמע/תפילה כשהמעיין רחוק]]''' * '''מקור:''' "חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, (שמתביש לטב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה ו * '''מצב:''' לא נפסק * '''הכרעה:''' הרמב"ם השמיט תקנת עזרא לגמרי (טבילה קודם ק"ש), משום שבטלה תקנה זו ולא נהגו בה, ולכן לא הביא דין מעיין רחוק ולא חילוקיו {{שוליים|ג_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נג|אין לקרוא קריאת שמע או להתפלל כשעומד במים צלולים הנוכרים בהם ערוותו, אלא אם כן עכרם ברגליו]]''' * '''מקור:''' "בעכורים, אבל בצלולין אסור. (שרואה את הערווה) ואם הוא יכול לעכור ברגליו, יעכור. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן עד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שבמים צלולים אסור מפני חשש ראיית הערווה, ואם יכול לעכור המים ברגליו יעשה כן ויתפלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כב-ב-ב|בבלי ברכות כב ב — היורד לטבול סמוך לנץ החמה: אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרוא ק"ש קודם הנץ — יעלה ויתכסה ויקרא,]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-א|בבלי ברכות כה ב — הרוצה לקרוא קריאת שמע כשהוא במים: אם המים צלולים ישב בהם עד צווארו ויעכרם ברגליו כדי שלא י]] {{שוליים|ג_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נד|יש להרחיק ארבע אמות מצואת אדם ומצואת כלבים בזמן שנותנים לעורות]]''' * '''מקור:''' "מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות. אמר רבי ירמיה בשם רבי זירא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ו , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן עט סעיף א , עין משפט טוש"ע|או"ח|עט|ד , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זירא, כפי שהובא בירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ח|בבלי ברכות כה א — אין קורין ק"ש כנגד צואת אדם, וכנגד צואת כלבים וחזירים רק כשנתן עורות לתוכן (שאז ריחן רע), ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">53</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1620px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים|ג_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נו|יש להרחיק ארבע אמות מצואת קטן וממימי רגליו רק אם הגיע לגיל שיכול לאכול כזית דגן]]''' * '''מקור:''' "קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד אמות. בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן פא סעיף א , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; רמב"ם ושו"ע פסקו שהקטן שיכול לאכול כזית דגן דינו כגדול לענין הרחקת ארבע אמות מצואתו ומימי רגליו, ומקודם לכן אין צריך להרחיק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ח|בבלי ברכות כה א — אין קורין ק"ש כנגד צואת אדם, וכנגד צואת כלבים וחזירים רק כשנתן עורות לתוכן (שאז ריחן רע), ]] {{שוליים|ג_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נז|יש להרחיק ארבע אמות מצואת חזיר, מצואת נמייה ומצואת תרנגולים לפני קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. אמר רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן עט סעיף ה , שו"ע או"ח סימן עט סעיף ו , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שברחיקין ארבע אמות מצואת חזיר, נמייה ותרנגולים; כך הובא ברמב"ם ובשולחן ערוך או"ח סימן עט סעיפים ה-ו, וכן בסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ח|בבלי ברכות כה א — אין קורין ק"ש כנגד צואת אדם, וכנגד צואת כלבים וחזירים רק כשנתן עורות לתוכן (שאז ריחן רע), ]] {{שוליים|ג_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נח|חיוב הרחקה ארבע אמות מריח רע לצורך קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי (בן נתן):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן עט סעיף ה , שו"ע או"ח סימן עט סעיף ו , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא "מרחיקין מריח רע ארבע אמות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה למעשה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ח|בבלי ברכות כה א — אין קורין ק"ש כנגד צואת אדם, וכנגד צואת כלבים וחזירים רק כשנתן עורות לתוכן (שאז ריחן רע), ]] {{שוליים|ג_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_נט|יש להתרחק ריח רע ארבע אמות מסופו לפני קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יב , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן עט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש להתרחק ריח רע ארבע אמות מסוף הריח, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ד|בבלי ברכות כה א — הקורא ק"ש כנגד צואה שיש בה ריח רע צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח, ואם אין בה ריח – ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-מ|בבלי ברכות כה ב — גרף של רעי ועביט של מי רגלים המיוחדים לכך – אסור לקרות ק"ש כנגדם אף כשהם ריקים; ומי רגלים ]] {{שוליים|ג_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ס|צואה שאינה נראית לפניו – עד היכן צריך להתרחק ממנה כדי לומר דברי תורה או תפילה]]''' * '''מקור:''' "לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא (אילעא) וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. (ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך) אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? (האם " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יב , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן עט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שצואה לפניו אסור עד מקום שעיניו רואות אותה, ולאחריו די בד' אמות, כדברי רבי אילעא לחבריא בפונדק שהיה מטונף ולא נראה בחושך שהתירו לומר דברי תורה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן עט סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ד|בבלי ברכות כה א — הקורא ק"ש כנגד צואה שיש בה ריח רע צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח, ואם אין בה ריח – ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-מ|בבלי ברכות כה ב — גרף של רעי ועביט של מי רגלים המיוחדים לכך – אסור לקרות ק"ש כנגדם אף כשהם ריקים; ומי רגלים ]] {{שוליים|ג_סב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סב|אין לקרוא קריאת שמע ותפילה סמוך לגרף של רעי או של מים אלא אם הרחיק ארבע אמות]]''' * '''מקור:''' "גרף אחד של ריעי ואחד של מים, ואפילו ריק צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה ששימושו ארעי, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. רבי זכאי אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן פז סעיף א , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרישא דסוגיין שגרף של רעי או מים צריך הרחקת ארבע אמות, ואילו סיר המשמש ארעי תחת המטה דיו בנתינת מים לתוכו כדי להתירו בקריאה, כפסק הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ג_סג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סג|כמות המים הנדרשת ליין המהול לצורך קריאת שמע בסמוך לו]]''' * '''מקור:''' "נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? האם הכוונה, שיתן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן עז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאם נתן לתוכו רביעית מים יקרא, כדברי הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-ג|בבלי ברכות כה ב — צואה המכוסה בזכוכית (עששית) — מותר לקרות כנגדה קריאת שמע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-כ|בבלי ברכות כה ב — לתוך כלי של מי רגלים צריך להטיל רביעית מים כדי שיהא מותר לקרות ק"ש כנגדם]] {{שוליים|ג_סד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סד|כמות מי הרגליים הפוסלת מלקרוא קריאת שמע היא רביעית, בין בכלי קטן ובין בכלי גדול]]''' * '''מקור:''' "רביעית בתוך כל רביעית של מי רגלים, או שאחד כלי קטן ואחד כלי גדול די ברביעית אחת? רבן שמעון בן גמליאל אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן עז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל שדי ברביעית אחת לפסול, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן עז סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-ג|בבלי ברכות כה ב — צואה המכוסה בזכוכית (עששית) — מותר לקרות כנגדה קריאת שמע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-כ|בבלי ברכות כה ב — לתוך כלי של מי רגלים צריך להטיל רביעית מים כדי שיהא מותר לקרות ק"ש כנגדם]] {{שוליים|ג_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סו|המתפלל בפני צואה או מי רגליים חייב לכסותם או להרחיקם עד שיכסה או יניח תחת המיטה]]''' * '''מקור:''' "עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן פז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי שמעון בן אלעזר שהורה כמותו רבי חנינה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שדי בכיסוי או בהנחה תחת המיטה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ו|בבלי ברכות כה א — אין קורין ק"ש כנגד צואה; אם היא במקום גבוה או נמוך עשרה טפחים — יושב בצדה וקורא, ואם לאו —]] {{שוליים|ג_סז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סז|צואה מועטת שאין לה ריח - האם ניתן לבטלה ברוק לצורך קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה. אמר לו רבי זעירא: יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לזמן קצר, כמו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא שאין ברוק ביטול קבוע אלא רק זמני עד שיבלע הרוק בקרקע, ולכן צואה כל שהוא מבוטלת ברוק רק לזמן קצר; הרמב"ם והשו"ע פסקו כירושלמי שרוק מבטל צואה מועטת אך רק באופן ארעי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ג|בבלי ברכות כה א — הרואה את ערוותו כשלבו נמצא כנגדה בלא חציצה (לבו רואה את הערוה) — מותר לו לקרוא קריאת שמע, ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-ה|בבלי ברכות כה ב — צואה מועטת שאין בה כזית — די לכסותה ברוק כדי לבטלה, ומותר לקרות ק"ש כנגדה, ובלבד שיהיה הרו]] {{שוליים|ג_סח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סח|אין להניח תיבה מלאה ספרים מתחת המיטה למרגלות המיטה, אלא רק למראשותיה]]''' * '''מקור:''' "תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מתחת המיטה למראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. אמר רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא (אסי) " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבון בשם רבי חונא, שדווקא כשהמיטה גבוהה עשרה טפחים וחבלי המיטה אינם נוגעים בתיבה מותר להניחה תחת המראשות ולא למרגלות, וכן הורה רבי יסא כדבריו; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-ג|בבלי ברכות כה א — הרואה את ערוותו כשלבו נמצא כנגדה בלא חציצה (לבו רואה את הערוה) — מותר לו לקרוא קריאת שמע, ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-ב-ה|בבלי ברכות כה ב — צואה מועטת שאין בה כזית — די לכסותה ברוק כדי לבטלה, ומותר לקרות ק"ש כנגדה, ובלבד שיהיה הרו]] {{שוליים|ג_סט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_סט|אין לשמש מיטה בחדר שספר תורה מונח בו בפני עצמו]]''' * '''מקור:''' "לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. אמר רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. אמר רבי יהושע בן לוי: עושה לו עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק י, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן רמ סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן רפב סעיף ח , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי אבהו וכריב"ל: אם כרוך במפה או מונח בחלון גבוה עשרה טפחים, או שעשה לו מחיצה של עשרה (כיליון/אהל), מותר לשמש מיטתו בפני הספר תורה </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">54</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1620px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים|ג_ע}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_ע|אין לשבת על ספסל שספר תורה מונח עליו, אלא אם כן מוגבה ממקום הישיבה]]''' * '''מקור:''' "לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר (בן פדת), שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן צריך הספר תו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק י, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן רפב סעיף ז , סמ"ג עשין כב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אבא בשם רבי חונא: צריך הגבהה טפח ~ רבי ירמיה בשם רבי זעירא: מספיק הגבהה כל שהוא * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שמספיק כל שהוא, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' תפילין פ"י ה"ו) והשו"ע (יו"ד רפב, ז) להקל בכל שהוא {{שוליים|ג_עב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_עב|המוצא עצמות מת בדרך ואין לו כלי לשאתם]]''' * '''מקור:''' "עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יד , שו"ע יו"ד סימן תג סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כהירושלמי - מפשילן לאחוריו ורוכב עליהם, כמפורש ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן תג סעיף י * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#יח-א-ג|בבלי ברכות יח א — אין להוליך עצמות מת בשק על גבי בהמה בשעה שרוכב עליהם, מפני ביזוי המת; ובמקום פחד מגויים או]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שישי#מז-ב-ג|בבלי סנהדרין מז ב — קרקע עולם (כגון קבר או מקום שהשתחוו לו) אינה נאסרת לעולם]] {{שוליים|ג_עג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_עג|אין לתלות תפילין מרגלות המיטה אלא מראשותיה, ואם תולה - התפילין מלמעלן והרצועות מלמטן]]''' * '''מקור:''' "תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל (בר אבא בר אבא) רבי אבהו ורבי אלעזר (בן פדת) אמרו בשם רבי חנינא (בר חמא): רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה אמר בשם ר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ג , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בשם רבי אבהו (ורבי חזקיה בשם רבי אבהו) שתולים במראשות המיטה, ובלבד שהתפילין יהיו מלמעלן והרצועות מלמטן, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|ג_עו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_עו|מותר לרקוק בזמן התפילה כדי לפנות פיו לצורך התפילה, אך אסור לרקוק לפניו או לימינו, ומותר לאחריו או לשמאלו]]''' * '''מקור:''' "אבל לא רוקק. רבי יוחנן (בר נפחא) אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו (פיו) נקי, ויהיה פנוי לתפילה. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, לשמאלו מותר. הדא הוא דכתיב ( תהילים צא ז ) "יפל מצדך אלף", כל עמא מו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן צז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני (סתמא: לא רוקק) ~ רבי יוחנן בר נפחא: מתיר אפילו רוקק כדי שיהא פיו נקי ופנוי לתפילה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שמותר לרקוק, ובלבד שלא לפניו ולא לימינו אלא לאחריו או לשמאלו, כדברי הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן צז סעיף ב) {{שוליים|ג_עז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_עז|אין לרוק בבית הכנסת ומי שנצרך לרוק צריך לרוק לתוך בגדו ולא לקרקע]]''' * '''מקור:''' "איצטלין, (לתוך בגד) דהוא מותר. רבי יהושע בן לוי אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים"" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן צז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע בן לוי שהרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו, ולכן חייב לרוק לתוך בגדו כדין הרוצה לרוק בפני רבו {{שוליים|ג_פב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_פב|אין להתפלל במקום שהוטלו בו מי רגלים עד שישהה כדי הילוך ארבע אמות ממקומם]]''' * '''מקור:''' "שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי (בן נתן): אם אומר אתה שאסור להתפלל עד שיהלך ארבע אמות ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום יהא אסור, שאני אומר: אחר בא והטיל שם. אמר רבי אבא בשם רב: אסור להתפלל כנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן פב סעיף א , שו"ע או"ח סימן פב סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בשם רב שאסור להתפלל כנגד מי רגלים ועד ריחוק ארבע אמות, כפי שהובא בירושלמי ונפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן פב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כה-א-פ|בבלי ברכות כה א — צואה יבשה כחרס אסור לקרות ק"ש כנגדה, ושיעור יבשותה — שאם זורקה אינה נפרכת (ולישנא אחרא: שא]] {{שוליים|ג_פג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שלישי#דין-ג_פג|עד כמה זמן צואה ומים בסביבת אדם אוסרים עליו קריאת שמע ותפילה]]''' * '''מקור:''' "צואה, עד שתיבש כעצם. כנגד מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר: צואה, עד שיקרמו פניה, וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן (בר נפחא): עד שיקרמו פניה. ר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ח , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה ו , , טור או"ח סימן פח, סמ"ג עשין י"ח הדרן עלך פרק מי שמתו ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב (צואה אפילו קשה כעצם אסורה) ~ שמואל בר אבא ורבי יוחנן (עד שיקרמו פניה מותר) ~ באשר למים: גניבא (כל זמן שרישומן ניכר אסור) * '''הכרעה:''' נפסק כשמואל ורבי יוחנן שצואה מותרת משיקרמו פניה, ולענין מים כל זמן שמטפיחין אסור וכשיבשו מותר, כדעה הראשונה בסוגיה; הרמב"ם והטור פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#פב-ב-ב|בבלי בבא קמא פב ב — חובת טבילה לבעל קרי לדברי תורה, ואף שמדאורייתא היא רק לתרומה וקדשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ט|בבלי ברכות כ ב — בעל קרי (וכן שאר טמאים) קורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה ואינו צריך טבילה, שבטלה תקנת עז]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">55</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1620px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">56</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong> ==פרק רביעי: "תפלת השחר" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א"> </span><br><strong>מתני':</strong> תפילת השחר, עד חצות; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ד_א}}עד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד פלג המנחה. {{ירו"מ-ביאור|עד אחד עשר שעות חסר רביע}} תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום.<br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[דברים יא יג|דברים עקב יא יג]]) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" {{ש}} <span id="דף_כט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1620px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א''' {{שוליים|ד_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_א|התפילה היא מצות עשה מהתורה, הנלמדת מ"עבודה בלב"]]''' * '''מקור:''' "עד ד שעות. תפילת המנחה עד הערב; רבי יהודה (בר עילאי) אומר: עד פלג המנחה. (עד אחד עשר שעות חסר רביע) תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום. גמ : כתיב: (דברים עקב יא יג) "לאהבה את ה אלהיכם ולעבדו ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה א * '''מצב:''' דאורייתא * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם שהתפילה מדאורייתא, מדרשת "ולעבדו בכל לבבכם" המלמדת על עבודה שבלב שהיא תפילה, כנגד דעת הרמב"ן הסובר שהתפילה מדרבנן ומדאורייתא רק כשיש צרה </div> <div class="yerum-clear"></div></div> 0fg4641qzuduewpzkvuy2wios8qx9y1 106 1754571 3077479 3076694 2026-08-20T09:05:04Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077479 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">57</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">58</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">59</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">60</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">61</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">62</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">63</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">64</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">65</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">67</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">68</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">69</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">70</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">71</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> ==פרק חמישי - אין עומדין == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_ברכות_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א"> </span> ==דף לו (סוף)== = {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות| לו| ב|משה לונץ=113|שדה יהושע=|קנייבסקי=109|סירלאו=66|פולדא=44|תולדות יצחק=140|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>מתני':</strong> אין עומדין להתפלל אלא {{שוליים|ה_א}}מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ה_ב}}הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו נא כא]]) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרו בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: {{שוליים|ה_ג}}המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני: {{שוליים|ה_ד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה|לא יעמוד אדם ויתפלל,]] לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ([[ירמיהו נא סד]]) "ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו" ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר: "עד הנה דברי ירמיהו" במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות. {{ירו"מ-ביאור|ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים על מה שכבר התנבא}} והכתיב ([[ישעיהו סו כד]]) "והיו דראון לכל בשר"! בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.<br><br> <span id="דף_לז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> eee8su3kfkxiit8cgownzvckdpyu7o0 3077492 3077479 2026-08-20T09:25:17Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077492 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">57</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">58</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">59</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">60</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">61</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">62</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">63</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">64</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">65</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">67</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">68</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">69</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">70</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">71</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> ==פרק חמישי - אין עומדין == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_ברכות_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א"> </span> ==דף לו (סוף)== = {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות| לו| ב|משה לונץ=113|שדה יהושע=|קנייבסקי=109|סירלאו=66|פולדא=44|תולדות יצחק=140|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>מתני':</strong> אין עומדין להתפלל אלא {{שוליים|ה_א}}מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ה_ב}}הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו נא כא]]) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרו בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: {{שוליים|ה_ג}}המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני: {{שוליים|ה_ד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה|לא יעמוד אדם ויתפלל,]] לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ([[ירמיהו נא סד]]) "ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו" ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר: "עד הנה דברי ירמיהו" במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות. {{ירו"מ-ביאור|ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים על מה שכבר התנבא}} והכתיב ([[ישעיהו סו כד]]) "והיו דראון לכל בשר"! בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.<br><br> <span id="דף_לז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> bmaug70phace3o6h59kez2kxohz8o9y 3077504 3077492 2026-08-20T09:47:42Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077504 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">57</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">58</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">59</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">60</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">61</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">62</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">63</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">64</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">65</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">67</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">68</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">69</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">70</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">71</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> ==פרק חמישי - אין עומדין == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_ברכות_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א"> </span> ==דף לו (סוף)== = {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות| לו| ב|משה לונץ=113|שדה יהושע=|קנייבסקי=109|סירלאו=66|פולדא=44|תולדות יצחק=140|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>מתני':</strong> אין עומדין להתפלל אלא {{שוליים|ה_א}}מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ה_ב}}הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו נא כא]]) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרו בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: {{שוליים|ה_ג}}המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני: {{שוליים|ה_ד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה|לא יעמוד אדם ויתפלל,]] לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ([[ירמיהו נא סד]]) "ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו" ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר: "עד הנה דברי ירמיהו" במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות. {{ירו"מ-ביאור|ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים על מה שכבר התנבא}} והכתיב ([[ישעיהו סו כד]]) "והיו דראון לכל בשר"! בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.<br><br> <span id="דף_לז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> kee3omip8ohotubs36efx88gmd4l9he 3077515 3077504 2026-08-20T10:25:59Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077515 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">57</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1620px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">58</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1620px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">59</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1620px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">60</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1620px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">61</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1620px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">62</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1620px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">63</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1620px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">64</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1620px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">65</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1620px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1620px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">67</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1620px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">68</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1620px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">69</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1620px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">70</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1620px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">71</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> ==פרק חמישי - אין עומדין == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_ברכות_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א"> </span> ==דף לו (סוף)== = {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות| לו| ב|משה לונץ=113|שדה יהושע=|קנייבסקי=109|סירלאו=66|פולדא=44|תולדות יצחק=140|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>מתני':</strong> אין עומדין להתפלל אלא {{שוליים|ה_א}}מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ה_ב}}הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו נא כא]]) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרו בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: {{שוליים|ה_ג}}המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני: {{שוליים|ה_ד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה|לא יעמוד אדם ויתפלל,]] לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ([[ירמיהו נא סד]]) "ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו" ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר: "עד הנה דברי ירמיהו" במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות. {{ירו"מ-ביאור|ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים על מה שכבר התנבא}} והכתיב ([[ישעיהו סו כד]]) "והיו דראון לכל בשר"! בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.<br><br> <span id="דף_לז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1620px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> hhnnfvqo9qi953lni32r8ujc1fs6yqk 3077530 3077515 2026-08-20T11:00:47Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077530 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">57</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1620px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב''' {{שוליים|ד_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ב|יש להתפלל כנגד המקדש בכיוון ירושלים, שהתפילה היא הפולחן שבלב]]''' * '''מקור:''' "זו תפילה. וכן הוא אומר: ( דניאל ו יז ) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" ( אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך) מכאן שיש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן צד סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהתפילה היא פולחן, ולכן יש לכוון בה כנגד המקדש כדברי הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ד_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ג|חייב להתפלל שלוש תפילות ביום ולכוון לירושלים בתפילתו]]''' * '''מקור:''' "יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ( דניאל ו יא ) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא". (שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה רש"י )) יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קא סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדניאל שהתפלל שלוש פעמים ביום וכוון בתפילתו כנגד ירושלים, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה {{שוליים|ד_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ד|יש להתפלל בלחש, מניע שפתיו ואינו משמיע קולו]]''' * '''מקור:''' "יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? כבר פירש בחנה: ( שמואל א א יג ) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ( שמואל א א יג ) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא: מן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קא סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כברייתא הנלמדת מחנה: "רק שפתיה נעות" - צריך להניע שפתיים ולא להשמיע קול, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קא סעיף ב {{שוליים|ד_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ה|התפילה חייבת כוונת הלב ואמירה בהרחשת שפתיים בלא הגבהת קול]]''' * '''מקור:''' "שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן צח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי הלומד ממעשה חנה שהתפילה צריכה כוונה, שיש להרחיש בשפתיים ושלא להגביה קול בתפילה, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן צח סעיף א {{שוליים|ד_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ו|שיכור אסור להתפלל, וצריך שיסיר שכרותו קודם התפילה]]''' * '''מקור:''' "שהשיכור אסור להתפלל. דחנן בר אבא אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב עביד, (אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה) ואמריתה קומי דשמואל (בר אבא בר אבא), וקם ונשקי על פומי: כשהיה אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן צט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב שהיה מסלק שכרותו קודם התפילה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ד_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ז|באילו מקומות בברכות יש לכרוע ובאילו לזקוף]]''' * '''מקור:''' ""ברוך אתה" היה שוחה; בא להזכיר את השם, היה זוקף. (מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.) אמר שמואל (בר אבא בר אבא) ואנא אמרית טעמא: (למה זוקפים כשמזכיר שם השם) דכתיב "ה זוקף כפופים" א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רב ~ שמואל/רבי אמי: כריעה וזקיפה ב"ברוך" וב"אתה" מול כריעה ב"ברוך" וזקיפה בהזכרת השם, ורבי אמי חלק וסבר שיש להיות כפוף בשעת הזכרת השם * '''הכרעה:''' נפסק שכורעין ב"ברוך" וזוקפין קודם הזכרת השם, כדעת שמואל ורב, שכן פסקו הרמב"ם והשו"ע: שוחה ב"ברוך" וזוקף בעת אמירת השם {{שוליים|ד_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ט|תפילות שחר ומנחה נתקנו כנגד תמידי השחר והערביים, ותפילת ערבית נתקנה סתם ואינה קבועה כנגד קרבן]]''' * '''מקור:''' "תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר דכתיב: (במדבר פינחס כח ד) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים דכתיב: (במדבר פינחס כח ד) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן צח סעיף ד , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שתפילות היום נתקנו כנגד התמידים, ותפילת ערבית אין לה קבע כנגד קרבן קבוע, כדברי הירושלמי, וכן פסקו רמב"ם (הל' תפילה א,ה-ו) ושו"ע (או"ח צח,ד) </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">58</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1620px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א''' {{שוליים|ד_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_י|עד איזו שעה זמן קריאת שמע של שחרית]]''' * '''מקור:''' "הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי נמי מעדות למד רבי יודה שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית. דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהושע בן קרחה (עד שעה שלישית, כזמן עמידת בני מלכים) ~ רבי יהודה (עד שעה רביעית, כזמן קרבן תמיד) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שהזמן נמשך עד שעה רביעית, למד ממאורע קרבן התמיד שקרב עד שעה רביעית, ואם קרא מכאן ואילך לא הפסיד אלא כקורא בתורה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק ראשון#י-ב-ה|בבלי ברכות י ב — הקורא קריאת שמע לאחר שעבר זמנה (אחר שלוש שעות) — אף שאינו מקבל שכר קורא בעונתה, לא הפסיד א]] {{שוליים|ד_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יא|קרבן התמיד קרב פעם אחת ביום, בבוקר, ואם נתעכב - קרב עד ארבע שעות ביום]]''' * '''מקור:''' "שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת, (רומי) היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק א, הלכה ב , סמ"ג עשין קצ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שבסוגיה, וכן פסק הרמב"ם שזמן שחיטת התמיד עד ארבע שעות ביום כנגד המעשה שהיה בימי מלכות רשעה שבו הקרבן קרב בשעה זו {{שוליים|ד_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יב|תמיד של שחר נשחט על קרן מערבית-צפונית ותמיד של בין הערביים נשחט על קרן צפונית-מזרחית, שניהם על הטבעת השנייה כנגד היום]]''' * '''מקור:''' "תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. (שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק א, הלכה יא , סמ"ג עשין קצ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כן להלכה בהלכות תמידין ומוספין פרק א הלכה יא {{שוליים|ד_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יג|מי שהתפלל בסדר הפוך צריך להקדים בכל מקרה תפילת מנחה למוסף]]''' * '''מקור:''' "תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. אמר רבי זירא בשם רבי יוחנן (בר נפחא): אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ג, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רפו סעיף ד , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני ~ אלמוני: יש הו"א שרק כשאין זמן להתפלל שתיהן מנחה קודמת, אבל אם יש זמן לשתיהן מוסף קודם ~ ר' זירא ור' נתן בר טוביה בשם ר' יוחנן: אפילו יש זמן לשתיהן, מנחה קודמת משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שמנחה קודמת בכל מקרה מדין תדיר קודם לשאינו תדיר, כפסק הרמב"ם והשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">59</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1620px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב''' {{שוליים|ד_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יד|זמן שחיטת תמיד של בין הערבים וזמן מנחה קטנה]]''' * '''מקור:''' "תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערבי פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה בעי: הכא את עביד זמן מנחה קטנה בתשע ומחצה, שתי שעות ומחצה לפני השקיעה, והכא את עביד מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק א, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק א, הלכה ה , סמ"ג עשין קצ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם שתמיד קרב בשמונה ומחצה ומנחה קטנה מתחילה מתשע ומחצה, שכן אין זמן התפילה מוקש לזמן הקרבן </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">60</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1620px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א''' {{שוליים|ד_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_טו|זמן תפילת מנחה נמשך עד שקיעת החמה]]''' * '''מקור:''' "בנעילת שערי שמים. (עם שקיעת החמה) רבי יוחנן (בר נפחא) אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שסוף זמן מנחה עם נעילת שערי שמים, כלומר שקיעת החמה, וכן פסק הרמב"ם </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">61</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1620px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד ב''' {{שוליים|ד_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יז|תפילת נעילה ביום הכיפורים אינה פוטרת מתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים]]''' * '''מקור:''' "שאין נעילה פוטרת של ערב. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא ( (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי) כן: בכל יום חול אדם מתפלל שמונה עשר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע בן לוי שאין נעילה פוטרת של ערב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש להתפלל ערבית במוצאי יום הכיפורים כבכל מוצאי שבת ותענית ציבור {{שוליים|ד_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יח|יש להזכיר בתפילת נעילה של תענית ציבור שחלה בראש חודש את עניין ראש חודש, אף שאין תפילת נעילה בראש חודש עצמו]]''' * '''מקור:''' "מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילהץ אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן תרכג סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שמזכירים בנעילה מה שאין מתפללים בו בפני עצמו, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ד_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_יט|חובת הזכרת "על הניסים" בתפילת מוסף של ראש חודש שחל בתוך חנוכה]]''' * '''מקור:''' "מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמזכירין של חנוכה במוסף של ראש חודש אף שאין מוסף מיוחד לחנוכה עצמו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">62</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1620px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לב עמוד א''' {{שוליים|ד_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כא|ראש חודש שחל בשבת - מה קורא המפטיר בתורה]]''' * '''מקור:''' "ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין למפטיר? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו קומי רבי אמי (בן נתן)" מתניתא אמרה כן דתנן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תכה סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' קורין בענייני ראש חודש (פרשת פינחס - קרבנות המוספים), כלשון הירושלמי "קורין בראש חודש", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ד_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כב|בקריאת התורה לראש חודש קוראים בפרשת פינחס את קרבן ראש חודש, ואין קוראים לפי סדר הפרשות הרגיל]]''' * '''מקור:''' "לכל מפסיקים (מסדר ההפטרות), לראשי חדשים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תכה סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "לכל מפסיקין לראשי חדשים"; כן פסקו הרמב"ם, השו"ע והסמ"ג שקוראים בראש חודש בפרשת "ובראשי חדשיכם" {{שוליים|ד_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כג|ראש חודש שחל בחנוכה - סדר הקריאה בתורה מהו]]''' * '''מקור:''' "ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק (בר אבא): ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יג, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן תרפד סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' קוראים ארבעה בשל ראש חודש ואחד בשל חנוכה, כדעת הירושלמי, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח תרפד ב {{שוליים|ד_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כד|כמה קוראים לתורה בראש חודש שחל בחנוכה]]''' * '''מקור:''' "קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס רבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא (בעל ק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יג, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן תרפד סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' אבדומי דמן חיפא: שלושה בר"ח ואחד בחנוכה, או שלושה בחנוכה ואחד בר"ח * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, שקוראים שלושה לחנוכה וקוראים רביעי לראש חודש, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח תרפד,ב {{שוליים|ד_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כה|יש להתפלל תפילת ליל שבת של ערב שבת מבעוד יום, קודם השקיעה]]''' * '''מקור:''' "של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי (בן נתן): רבי יוחנן (בר נפחא) פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. דאף רבי יוחנן (בר נפחא) מודה בערב שבת למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא (שיירת חמורים)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן רסז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בן דוסא, שהיה מקבל שבת מבעוד יום מדין תוספת חול על הקודש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמתפללין תפילת ערבית של שבת בעוד יום {{שוליים|ד_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כו|זמן תפילת ערבית של מוצאי שבת]]''' * '''מקור:''' "של מוצאי שבת בשבת. ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא, דרבי מפקד לאבדן (אבא יודן) אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן רצג סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית רבי ינאי ~ רבי זירא: אם התפלל מבעוד יום ועלה למטתו אין מטריחין אותו לירד; רבי זירא הצריך להבדיל תחילה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זירא שהמתפלל מבעוד יום צריך להבדיל קודם, שלא יהנה מהעולם הזה קודם שיבדיל </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">63</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1620px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לב עמוד ב''' {{שוליים|ד_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כז|תפילת ערבית - האם היא חובה או רשות]]''' * '''מקור:''' "רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע (בן חנניה) אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ו , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ג, הלכה ו , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ג, הלכה ז , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ט , טור או"ח סימן רלה, טור או"ח סימן רלו, טור או"ח סימן רלז, סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבן גמליאל ~ רבי יהושע: רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע אומר רשות * '''הכרעה:''' נפסק כרבן גמליאל שתפילת ערבית חובה, כדברי הרמב"ם והטור; אף רבי יהושע הודה בסוף למעשה שהלכה כרבן גמליאל </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">64</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1620px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לג עמוד א''' {{שוליים|ד_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_ל|מי שאין תפילתו שגורה בפיו רשאי להתפלל תמצית של שמונה עשרה ברכות במקום הנוסח המלא]]''' * '''מקור:''' "אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה. גמ : ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ( תהילים כ ב ) "יענך ה ביום צרה". אם יאמר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קי סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאם אין תפילתו שגורה בפיו יתפלל מעין שמונה עשרה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ד_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כח|יש לומר תפילה קצרה בכניסתו לבית המדרש שלא יארע תקלה על ידו]]''' * '''מקור:''' "בכניסתו לבית המדרש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן קי סעיף ח , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהוראת הירושלמי בעניין נוסח הכניסה לבית המדרש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק רביעי#כח-ב-ה|בבלי ברכות כח ב — הנכנס לבית המדרש מתפלל תפילה קצרה שלא יארע דבר תקלה על ידו ולא יכשל בדבר הלכה, וביציאתו נו]] {{שוליים|ד_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_כט|יש לומר תפילה קצרה בכניסה לבית הכסא ובצאתו לומר הודאה]]''' * '''מקור:''' "וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. גמ : בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן קי סעיף ח , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש להתפלל בכניסה "שלא אקפיד כנגד חבירי..." ולומר הודאה ביציאה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק רביעי#כח-ב-ה|בבלי ברכות כח ב — הנכנס לבית המדרש מתפלל תפילה קצרה שלא יארע דבר תקלה על ידו ולא יכשל בדבר הלכה, וביציאתו נו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">65</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1620px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לג עמוד ב''' {{שוליים|ד_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לא|חובה לכרוע בברכת אבות בתפילת שמונה עשרה]]''' * '''מקור:''' "צריך לשוח בכולן. מה טעם? דכתיב ( תהילים לה י ) "כל עצמותי תאמרנה ה מי כמוך" רבי לוי אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב ב( תהילים כט א ) "הבו לה בני אלים". אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם: והא תשעה עשרה ברכות אינ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ד , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שיש לשוח בכריעה בברכת אבות בלבד (ולא בכל הברכות), כדעת ריש הסוגיה המצומצמת לפי המקובל בהלכה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ד_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לב|היכן מוסיפים תחנונים ובקשות פרטיות בתפילת שמונה עשרה בתענית ציבור]]''' * '''מקור:''' "ב"שומע תפלה". אמר רבי יונה בשם רב:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן תקסה סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יונה בשם רב שמוסיפים בברכת "שומע תפלה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח תקסה, א). {{שוליים|ד_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לג|יחיד שקיבל עליו תענית חייב לומר "עננו" ותפילת התענית]]''' * '''מקור:''' "אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? אמר רבי זעירא בשם רב הונא: עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף לד בכל התפילות כלילי שבת וכיומו. (שמזכירים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן תקסה סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי מנא ~ רבי ירמיה: היכן מקומה - אם ככל התפילות (בין גואל לרופא) או במקום אחר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה שאומרה בברכת שומע תפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תקסה סעיף א, ולא כרבי מנא שסבר לאומרה בין גואל לרופא </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1620px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לד עמוד א''' {{שוליים|ד_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לד|יחיד המתפלל בתשעה באב חייב להזכיר "מעין המאורע" בתפילת העמידה בברכת "רחם"]]''' * '''מקור:''' "יחיד בט באב צריך להזכיר מעין המאורע. מה הו אאומר? "רחם ה אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן תקנז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שיחיד מזכיר נוסח "רחם ה' אלהינו" בברכת בונה ירושלים, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו {{שוליים|ד_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לה|תפילה שנעשית קבע (כקורא באיגרת, ללא חידוש וכוונת תחנונים) אינה תפילה כשרה]]''' * '''מקור:''' "מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ( תהילים כח ט ) הושיעה ה את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה , שומע תפלה ותחנונים. גמ : תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו ת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ב , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קי סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר במשנה כפי שבואר בירושלמי בשם ר' אבהו ור' אחא, שהתפילה צריכה להיאמר בכוונת תחנונים ולא כקריאת מכתב יבש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">67</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1620px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לד עמוד ב''' {{שוליים|ד_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לו|בעת התפילה יש להימנע מלקרוא את נוסח התפילה כקורא מתוך איגרת, אלא בכוונה ובחידוש]]''' * '''מקור:''' "ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. רבי אליעזר (בן הורקנוס) היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. אמר רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן צח סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שהזהיר "ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת", כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה למעשה {{שוליים|ד_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לז|יש לומר "ה' שפתי תפתח" לפני תחילת תפילת שמונה עשרה]]''' * '''מקור:''' "לפני תפלתו הוא אומר: ( תהילים נא יז ) "ה שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, ואומרים פסוק זה קודם התפילה כדי שיפתח הקב"ה את פיו לתפילה כתקנת הירושלמי, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ד_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לח|אין לומר "יהיו לרצון" ורק פסוק "ה' צורי וגואלי" קודם התפילה, ולא לאחריה]]''' * '''מקור:''' "ולאחר תפלתו הוא אומר: ( תהילים יט טו ) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה צורי וגואלי". רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה. (היה אומר את שתיהן לפני התפילה) היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל, רב אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קכב סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' סתם ירושלמי (תני): "יהיו לרצון" אומרים לאחר התפילה ~ רבי יודן: את שני הפסוקים אומרים קודם התפילה * '''הכרעה:''' נפסק כסתם התלמוד שאומרים "יהיו לרצון" לאחר התפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, שלאחר תפילת שמונה עשרה אומר "יהיו לרצון אמרי פי" {{שוליים|ד_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_לט|מי שנמצא בתפילה ומתבקש להיפסק בפני אדם חשוב או שר, האם רשאי להפסיק אף באמצע ברכה]]''' * '''מקור:''' "חותך, ומפסיק אפילו באמצע ברכה. ושמואל (בר אבא בר אבא) אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): ולוואי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חד אמר ~ שמואל בר אבא בר אבא: חד אמר חותך ומפסיק אפילו באמצע ברכה, שמואל בר אבא בר אבא אמר אינו חותך; ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן אמר "ולוואי" שיפסיק בכל תפילותיו לכבוד שמים * '''הכרעה:''' נפסק כדעה הראשונה שחותך ומפסיק אפילו באמצע ברכה, כדברי רבי יוחנן ש"ולוואי" תדיר יעשה כן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ד_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מ|מי שבספק אם התפלל תפילת חובה, האם יתפלל שוב]]''' * '''מקור:''' "שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת. רבי זירא בעי קומי רבי יוסי (בר זבידא): לית מילתיה דרבי יוחנן (בר נפחא) אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. דהוא סבר כרבי חנינה, דכד אתא רבי אבוה אמר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן (בשם ר' אבהו): ספק התפלל - אל יתפלל שוב ~ רבי חנינא בר חמא: יתפלל שוב, שאין תפילה מפסדת * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בר חמא שיתפלל, כמובא בירושלמי "שיתפלל אדם כל היום שאין תפילה מפסדת", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שבספק חייב לחזור ולהתפלל בתנאי נדבה {{שוליים|ד_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מא|המתפלל בשבת ושכח והזכיר תפילת חול - כיצד ינהג באמצע התפילה]]''' * '''מקור:''' "ואמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, מהו? אמר רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רב נחמן בר יעקב ורב ששת: חד אמר חותך את הברכה, וחרנא אמר גומרה * '''הכרעה:''' נפסק שחותך באמצע הברכה וחוזר לנוסח שבת, כדעת "חד אמר חותך את הברכה" - כן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קז,א) {{שוליים|ד_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מב|בברכת "אתה חוננתנו" במוצאי שבת האם משלימים ברכת "חונן הדעת"]]''' * '''מקור:''' "גומר את הברכה, שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! דאם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק (בר אב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן רסח סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שגומר את הברכה כדעת רבי, שהרי בלא דיעה אין תפילה, וגדולה היא הדיעה שהיא ממוצעת בין שתי אזכרות; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ד_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מג|כשעבר לפני התיבה מקום שנוהגים שלא לכפול תפילת שמונה עשרה בציבור (מפני מחלוקת) – אומר שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות בקול, ובאמצע יורד לפני התיבה בלחש]]''' * '''מקור:''' "הלכה כאחרים. אמר רב חסדא: ואומר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קי סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב חסדא בשם אחרים כפי שהובא בסוגיה, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שכן כך יוצא ידי חובת ציבור מבלי לגרום למחלוקת {{שוליים|ד_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מד|האם יש להתפלל שמונה עשרה תחילה ולאחר מכן לתבוע צרכיו, או להיפך]]''' * '''מקור:''' "מתפלל שמונה עשרה ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן דאמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו דכתיב: ( תהילים קב א ) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה ישפוך שיחו" ומאן דאמר תוב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ב , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קיב סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (מתפלל ואחר כך תובע צרכיו, מ"תפילה לעני כי יעטוף... ולפני ה' ישפוך שיחו") ~ אית תניי תני (תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, מ"לשמוע אל הרינה ואל התפילה") * '''הכרעה:''' נפסק כדעת תנא קמא שמתפלל שמונה עשרה תחילה ואחר כך תובע צרכיו, כמבואר בדברי חכמים בסוגיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להוסיף בקשות באמצע הברכות אלא בסמוך לחתימתן או לאחר גמר התפילה </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">68</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1620px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לה עמוד א''' {{שוליים|ד_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מה|יחיד רשאי לשאול צרכיו הפרטיים בברכת שומע תפילה]]''' * '''מקור:''' "יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קיט סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן שהיחיד תובע צרכיו בשומע תפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ד_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מו|יש לקבוע מקום מיוחד לתפילה ולהתפלל בו דרך קביעות]]''' * '''מקור:''' "צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? דכתיב: (שמות יתרו כ כא) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבא אליך וברכתיך". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" (זה בית הכנסת) אמר ר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ט , שו"ע או"ח סימן צ סעיף יט , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש לייחד מקום קבוע לתפילה, כדברי רבי תנחום בר חנינא, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה {{שוליים|ד_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מז|יש לקבוע מקום קבוע לתפילה בבית הכנסת]]''' * '''מקור:''' "צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, ומה טעם? דכתיב ( שמואל ב טו לב ) "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר השתחוה שם לאלהים" אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" שהיה רגיל להשתחוות " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ט , שו"ע או"ח סימן צ סעיף יט , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שיש לייחד מקום קבוע לתפילה, שנאמר "אשר ישתחוה שם לאלהים" - מלמד שהיה רגיל שם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ד_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מח|יש להסב פנים לכותל בעת התפילה]]''' * '''מקור:''' "צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל. מה טעם? דכתיב ( ישעיהו לח ב ) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושוע בן לוי אמר: בקיר של רחב נשא עיניו דכתיב: ( יהושע ב טו ) "כי ביתה בקיר החומה"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן צ סעיף כא , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי שצריך אדם להסב פניו לכותל בהתפלל, כמו שעשה חזקיהו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ד_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_מט|הרוכב על חמור בשעת תפילה, אם יש לו מי שיאחוז בבהמתו ירד ויתפלל למטה, ואם לאו יתפלל כשהוא רוכב]]''' * '''מקור:''' "יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים גמ : תני: היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן צד סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי, שהובאה להלכה ברמב"ם ובשו"ע כלשונה {{שוליים|ד_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_נ|לאיזה כיוון יש להתפלל כאשר אדם הולך בדרך או עומד במקום שאינו יודע לכוון]]''' * '''מקור:''' "מתפלל במקומו. רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי. אמר רבי יעקב בר אחא: תניי תמן: (אם התפלל) לכל הרוחות אין מחזירין, (שיסיט עצמו ל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה א-הכל , שו"ע או"ח סימן צד סעיף ד , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי שהמתפלל בעמידה מתפלל במקומו לכל הרוחות ואין מחזירין אותו, חוץ מרוח מזרחית שאין מכוונים אליה זכר לעובדי עבודה זרה שהיו פונים אחוריהם להיכל ופניהם קדמה; כן נפסק ברמב"ם, שו"ע וסמ"ג. {{שוליים|ד_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_נא|סומא או מי שאינו יכול לכוון את הרוחות - לאיזה כיוון יתפלל]]''' * '''מקור:''' "סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ( מלכים א ח מד ) "והתפללו אל ה "" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן צד סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שיתפלל כלפי מעלה ויכוון ליבו לאביו שבשמים, שנאמר "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_נב|המתפלל צריך להפנות פניו כלפי ירושלים והמקדש בהתאם למקום עמידתו]]''' * '''מקור:''' "העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? דכתיב ( מלכים א ח מח ) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות תפילה, פרק ה הלכה ג) שהעומד בחוץ לארץ מפנה פניו לארץ ישראל, ובארץ ישראל לירושלים, ובירושלים למקדש, בהתאם לפסוקי מלכים א ח, ואין בזה מחלוקת בבלי </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">69</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1620px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לה עמוד ב''' {{שוליים|ד_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_נג|בעת תפילה יש לכוון עיניו ולבו כנגד בית קדשי הקדשים]]''' * '''מקור:''' "ועיניו ולבו למטה. ואם לאו כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים. לאי זה בית קדש הקדשים? אמר רבי חייא רבא: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי פינחס המיישב שאין מחלוקת בין רבי חייא רבא לרבי שמעון בן חלפתא, שבית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדשי הקדשים שלמעלן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">70</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1620px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לו עמוד א''' {{שוליים|ד_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_נה|האם המתפלל תפילת מוסף חייב לחדש בה דבר מעניין היום]]''' * '''מקור:''' "אפילו שהא כדי הילוך ד אמות. רב אמר: צריך לחדש בה דבר. (בתפילת מוסף מענין היום) שמואל (בר אבא בר אבא) אמר: אין צריך לחדש בה דבר. (שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא). רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי (בר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רב: צריך לחדש בה דבר ~ שמואל: אין צריך לחדש בה דבר * '''הכרעה:''' נפסק כשמואל שאין צריך לחדש דבר, אלא שאם רצה לחדש - אפילו אמר "ונעשה לפניך את חובותינו תמידי היום וקרבן מוסף" יצא, כדברי רבי יוסי בר זבידא {{שוליים|ד_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק רביעי#דין-ד_נז|בתפילת מוסף של ראש השנה שליח הציבור מוציא ידי חובה אף את הבקיאים]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבן גמליאל (דיבנה), שהחזן מוציא גם את הבקיאים באילין תקיעתא (תפילת מוסף) דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה. רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא כשהשליח ציבור התפלל." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קכד סעיף א , טור או"ח סימן תקצא הדרן עלך תפלת השחר ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבן גמליאל דיבנה, כמפורש בירושלמי, שהשליח ציבור מוציא את הבקיאים באילין תקיעתא לפי שהתפילה ארוכה ואין העם רגילים בה; ורב חסדא שחזר והתפלל בעצמו לא חלק על העיקרון אלא רצה תפילה בעצמו, וכן נפסק ברמב"ם וטור ושו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">71</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> ==פרק חמישי - אין עומדין == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_ברכות_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א"> </span> ==דף לו (סוף)== = {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות| לו| ב|משה לונץ=113|שדה יהושע=|קנייבסקי=109|סירלאו=66|פולדא=44|תולדות יצחק=140|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>מתני':</strong> אין עומדין להתפלל אלא {{שוליים|ה_א}}מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ה_ב}}הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו נא כא]]) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרו בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: {{שוליים|ה_ג}}המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני: {{שוליים|ה_ד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה|לא יעמוד אדם ויתפלל,]] לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ([[ירמיהו נא סד]]) "ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו" ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר: "עד הנה דברי ירמיהו" במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות. {{ירו"מ-ביאור|ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים על מה שכבר התנבא}} והכתיב ([[ישעיהו סו כד]]) "והיו דראון לכל בשר"! בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.<br><br> <span id="דף_לז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1620px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לו עמוד ב''' {{שוליים|ה_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_א|המתפלל ושמע שנחש כרוך על עקיבו לא יפסיק תפילתו]]''' * '''מקור:''' "מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. גמ : אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן צג סעיף א , שו"ע או"ח סימן צג סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שאפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח צג, א-ב) והסמ"ג, מפני שהתפילה מצריכה כובד ראש ואין להפסיקה אלא בעקרב או בסכנת נפשות ממש {{שוליים|ה_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ב|הבא מן הדרך אסור להתפלל עד שתתיישב דעתו]]''' * '''מקור:''' "הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ( ישעיהו נא כא ) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" (מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת) רבי זריקן ורבי יוחנן (בר נפחא) אמרו בשם רבי אלעזר בנו של " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם עפ"י דרשת ריש לקיש בשם ר' אלעזר בר"י הגלילי, שהליכה בדרך כשכרות שהדעת אינה מיושבת, לכן יש לחכות עד שתתיישב דעתו לפני התפילה {{שוליים|ה_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ג|אדם שנתונו במצב מצוקה וצער אסור לו להתפלל]]''' * '''מקור:''' "המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם פסק שהמצר לא יתפלל עד שתתחלק דעתו ותתיישב נפשו, כמקור הדרשה מפסוק "שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{שוליים|ה_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ד|אין להתחיל תפילה או להיפרד מחבר מתוך שיחה, שחוק, קלות ראש או דברים בטלים, אלא מתוך דבר תורה]]''' * '''מקור:''' "לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך ד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן צג סעיף ב , שו"ע או"ח סימן צג סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע (או"ח צג, ב-ג) פסקו שאין עומדים להתפלל ואין נפרדים מהחבר אלא מתוך דבר של תורה </div> <div class="yerum-clear"></div></div> ak6lhxks35n6qfaxykm3qoyp4zim4wo 106 1754572 3077480 3076695 2026-08-20T09:05:18Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077480 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">72</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">73</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">74</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">75</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">76</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">77</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">78</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">79</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">80</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> ==פרק ששי: "כיצד מברכין" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף מא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> כיצד מברכין על הפירות? {{שוליים|ו_א}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. {{שוליים|ו_ב}}ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_ג}}שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_ד}}ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בורא מיני דשאים. {{ש}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> pmpkvkljmkmkdc2yvt6h92zfmmhwyj9 3077493 3077480 2026-08-20T09:25:30Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077493 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">72</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">73</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">74</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">75</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">76</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">77</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">78</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">79</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">80</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> ==פרק ששי: "כיצד מברכין" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף מא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> כיצד מברכין על הפירות? {{שוליים|ו_א}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. {{שוליים|ו_ב}}ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_ג}}שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_ד}}ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בורא מיני דשאים. {{ש}} <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> nm5qazca950z1u9bjhyykrtvt7w7pl7 3077505 3077493 2026-08-20T09:47:57Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077505 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">72</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">73</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">74</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">75</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">76</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">77</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">78</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">79</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">80</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> ==פרק ששי: "כיצד מברכין" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף מא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> כיצד מברכין על הפירות? {{שוליים|ו_א}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. {{שוליים|ו_ב}}ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_ג}}שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_ד}}ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בורא מיני דשאים. {{ש}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> 84pestl6ygixf1u656jp9aqw1x5jpxv 3077516 3077505 2026-08-20T10:26:13Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077516 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">72</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1620px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">73</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1620px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">74</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1620px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">75</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1620px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">76</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1620px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">77</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1620px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">78</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1620px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">79</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1620px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">80</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> ==פרק ששי: "כיצד מברכין" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף מא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> כיצד מברכין על הפירות? {{שוליים|ו_א}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. {{שוליים|ו_ב}}ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_ג}}שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_ד}}ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בורא מיני דשאים. {{ש}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1620px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> ezg4u1qskafzb0ezhp948l88uj9g0m8 3077531 3077516 2026-08-20T11:01:09Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077531 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">72</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1620px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לז עמוד א''' {{שוליים|ה_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ה|יש להתפלל רק לאחר לימוד הלכה פסוקה שאין בה מחלוקת]]''' * '''מקור:''' "לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. (הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות) רבי ירמיה אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן צב סעיף ב , שו"ע או"ח סימן צב סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה שיש להקדים לתפילה עיון בהלכה פסוקה מוסכמת, כדי לעמוד להתפלל מתוך דבר הלכה ברור ולא מתוך מחלוקת {{שוליים|ה_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ו|העוסק בצורכי ציבור נחשב כעוסק בתורה ופטור מטבילה/הפסקה וניתן להתפלל מיד לאחר מכן]]''' * '''מקור:''' "העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד. רב חונה אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צב סעיף ד , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב חונה שהעוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|ה_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ז|הרואה טופת קרי בשיעור חרדל, צריך לשמור עליה שבעה נקיים לפני שיטהר ויתפלל]]''' * '''מקור:''' "הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז נקיים, וקאים ומצלי. (וקם והתפלל) זעור בר חיננא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן קפג סמ"ג לאוין קיא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי זעור בר חיננא בירושלמי; הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קפג) פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק רביעי#לב-ב-ז|בבלי נידה לב ב — תחתונו של בועל נדה מטמא כעליונו של זב, דהיינו מטמא אוכלין ומשקין בלבד ואינו מטמא אדם וכלים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק רביעי#לו-ב-ז|בבלי נידה לו ב — דם הנובע מחמת ולד (לידה) אינו מטמא כדם זיבה, אלא רק דם הבא מחמת עצמה של האשה]] {{שוליים|ה_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ח|המקיז דם מבהמת קדשים נחשב כמועל בקדשים וחייב באחריות מעילה]]''' * '''מקור:''' "המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד. תני בר קפרא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יא , סמ"ג עשין רי * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כבר קפרא שהמקיז דם בקדשים מעל, כהלכה קצובה שאין עליה מחלוקת; כן פסק הרמב"ם (הלכות מעילה פ"ב הי"א) והביאו סמ"ג (עשין רי) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק חמישי#לא-א-ה|בבלי ברכות לא א — המקיז דם בבהמת קדשים — הדם אסור בהנאה ומועלין בו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קיז-א-א|בבלי חולין קיז א — חֵלֶב האימורים של קדשים קלים חייב במעילה כדין פר כהן משיח]] {{שוליים|ה_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ט|יש י"א יום שבין נדה לנדה שדינם כדין ימי זיבה ואינם ימי נדה]]''' * '''מקור:''' "י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני רבי הושעיא (רבה בר חמא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ו, הלכה ג , טור יו"ד סימן קפג * '''מצב:''' הלכה למשה מסיני * '''הכרעה:''' נפסק כרבי הושעיא (רבה בר חמא) שמנין י"א הימים הלכה למשה מסיני, וכן פסקו הרמב"ם והטור להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק עשירי#פט-א-ב|בבלי מנחות פט א — חצי לוג שמן לתודה, רביעית לוג שמן לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה - הלכה למשה מסיני]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#עב-ב-ד|בבלי נידה עב ב — חצי לוג שמן לתודה, רביעית יין לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הם הלכה למשה מסיני]] {{שוליים|ה_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_י|מותר להביא תבואה עם המוץ לבית כדי לפוטרה ממעשרות]]''' * '''מקור:''' "מרבה אדם דגן בתבן (מכניסה עם המוץ) ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן שאל לרבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה רבי יעקב בר אחא ורבי יסא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשר, פרק ג, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף פד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בירושלמי שמרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות, כיוון שאין חיוב מעשר חל אלא משעת מירוח, ולכן הערמה זו מותרת {{שוליים|ה_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יא|יש לשהות מעט לפני התפילה ומעט לאחריה]]''' * '''מקור:''' "צריך לישב (לשהות) שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ( תהילים פד ה ) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ( תהילים קמ יד ) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". ת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן צג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כתלמוד הירושלמי, שיש לשהות ישיבה אחת לפני התפילה וישיבה אחת לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יב|אין להתפלל מאחורי בית הכנסת שלא כנגד פתחו, מפני שנקרא רשע]]''' * '''מקור:''' "המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ( תהילים יב ט ) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שהמתפלל אחורי בית הכנסת שלא כנגד הפתח נקרא רשע, שנאמר "סביב רשעים יתהלכון"; הרמב"ם והשו"ע פסקו איסור זה להלכה כלשונה. {{שוליים|ה_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יג|יש להתפלל במקום המיוחד לתפילה (בית הכנסת)]]''' * '''מקור:''' "צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, (בית הכנסת) והכא אמר אכן? לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ( ישעיהו סו כ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ט , סמ"ג עשין רי * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שיש להתפלל בבית הכנסת, שהמתפלל בו כאילו הקריב מנחה טהורה; לכתחילה ראוי שיהיה מקומו קבוע בבית הכנסת </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">73</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1620px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לז עמוד ב''' {{שוליים|ה_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יד|הנכנס להתפלל בבית הכנסת צריך להיכנס לפנים משני דלתות לפני שיתפלל]]''' * '''מקור:''' "זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות. מה טעם? כדכתיב: ( משלי ח לד ) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ( משלי ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן צ סעיף כ , שו"ע או"ח סימן צ סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שהרי כתיב "דלתותי" ולא "דלתי" - לשון רבים, ונפסק בשו"ע או"ח סימן צ סעיף כ שצריך לילך תוך שני פתחים או שיעור זה {{שוליים|ה_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_טו|ההולך לבית הכנסת ימהר ילכתו, וכשיוצא ילך מעט מעט]]''' * '''מקור:''' "זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ( הושע ו ג ) "נדעה נרדפה לדעת את ה " וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ( איוב יד טז ) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן צ סעיף כ , שו"ע או"ח סימן צ סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו בירושלמי - להזדרז בהליכה לבית הכנסת "נדעה נרדפה לדעת את ה'", ובצאתו ילך לאט "כי אתה צעדי תספור", והרמב"ם והשו"ע פסקוהו הלכה למעשה {{שוליים|ה_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_טז|העוסק בתלמודו בצנעה אינו משתכח בנקל]]''' * '''מקור:''' "ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ( משלי יא ב ) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שאמר "ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח" - הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה ואף הרחיבו שגם המלמד לתלמידיו בצנעה משיג מעלה זו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סג-ב-ב|בבלי ברכות סג ב — אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם ומכתת עצמו בלימוד, וילמד תחילה בגירסא ואחר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק רביעי#מט-ב-ג|בבלי סוכה מט ב — ראוי ללמוד תורה בסתר ובצניעות]] {{שוליים|ה_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יז|הלומד אגדה מתוך הספר אינו משתכח במהרה]]''' * '''מקור:''' "ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: (דברים ואתחנן ד ט) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג הי"ב) והשו"ע (יו"ד רמו, כב) פסקו כן, שיש עדיפות ללמוד אגדה מן הספר כדי שלא ישתכח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סג-ב-ב|בבלי ברכות סג ב — אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם ומכתת עצמו בלימוד, וילמד תחילה בגירסא ואחר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק רביעי#מט-ב-ג|בבלי סוכה מט ב — ראוי ללמוד תורה בסתר ובצניעות]] {{שוליים|ה_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יח|האם מותר להפסיק בברכות קריאת שמע להשיב לשלום המלך]]''' * '''מקור:''' "אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא: הדא דאמר, במלכי ישראל." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קד סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רב אחא ~ סתם המשנה: סתם המשנה משמע אף במלכי אומות העולם אין להשיב, ורב אחא מעמיד שדין זה נאמר דווקא במלכי ישראל, אך במלכי אומות העולם רשאי להפסיק ולהשיב מפני הסכנה * '''הכרעה:''' נפסק כרב אחא, שבמלכי אומות העולם פוסק ומשיב לו מפני הסכנה, ובמלכי ישראל אינו פוסק, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ה_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_יט|המתפלל ורואה מלך גוי עובר לפניו - כיצד ינהג?]]''' * '''מקור:''' "אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קד סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' פוסקים כירושלמי: פוסק תפילתו ומשיב שלום למלך אומות העולם מפני חשש סכנת נפשות, כפי שנפסק ברמב"ם, שו"ע וסמ"ג. {{שוליים|ה_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כ|הכותב שם ה' בתפילין - אינו מפסיק לכל דבר, גם לא לכבוד מלך]]''' * '''מקור:''' "היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ( יהושע כב כב ) "אל אלהים ה ", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן (בר נפחא) הוה יתיב קרי קומי כניש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק א, הלכה טו , שו"ע יו"ד סימן רעו סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא: הכותב את השם לא ישיבנו אף למלך השואל בשלומו, ורבי יוחנן לא קם מפני הארכונא בשעה שקרא, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">74</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1620px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לח עמוד א''' {{שוליים|ה_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כא|המתפלל ולפתע נכרך נחש על עקבו אינו רשאי להפסיק תפילתו, אך אם ראה עקרב חייב להפסיק ולהימלט]]''' * '''מקור:''' "אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי (בר זבידא): לא שנו אלא נחש," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קד סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חונה בשם רבי יוסי בר זבידא המחלק בין נחש לעקרב, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כב|מותר להפסיק בתפילה מפני עקרב הרואה אותו]]''' * '''מקור:''' "אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא ( מכה) וחזרה ומחייא. (וחוזר ומכה) אמר רבי אילא (אילעא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קד סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אילא בירושלמי שעקרב מפסיק לפי שדרכו להכיש שוב ושוב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שמפסיקים לעקרב ולנחש הבאים כנגדו {{שוליים|ה_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כג|המתפלל ופגע בו נחש או עקרב הרץ לעברו - רשאי להסתיר מפניו ולהתרחק, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו]]''' * '''מקור:''' "לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קד סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בתרא בירושלמי, שדין ההיתר להסתיר מפני השרץ נאמר רק כשהוא מרתיע ורץ ממש לעברו, ולא בכרוך; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כה|יש להזכיר גשמים בברכת תחיית המתים בתפילת שמונה עשרה]]''' * '''מקור:''' "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קיד סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, כלשון הירושלמי "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים" — כך פסקו הרמב"ם, השו"ע (או"ח קיד, א) והסמ"ג {{שוליים|ה_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כו|שאלת גשמים נכללת בברכת השנים ולא בברכה נפרדת]]''' * '''מקור:''' "ושואלין גשמים בברכת השנים," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן קיז סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהירושלמי שהגשם נשאל בברכת השנים ולא בשומע תפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כז|היכן מקום אמירת הבדלה בתפילת ערבית של מוצאי שבת]]''' * '''מקור:''' "והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר (בן הורקנוס): אומר בהודאה גמ : תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן רצד סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי עקיבא: אומרה כברכה רביעית בפני עצמה ~ רבי אליעזר בן הורקנוס: אומרה בברכת הודאה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא, שאומרה ברכה רביעית בפני עצמה ולא בהודאה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">75</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1620px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לח עמוד ב''' {{שוליים|ה_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כח|נדר שהותר מקצתו הותר כולו]]''' * '''מקור:''' "נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, הותר בבנה של צרפתית דכתיב: ( מלכים א יז כא ) "ויקרא אל ה ויאמר: ה אלהי, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה?" אמר רבי יודה בן פזי: משל לאחד " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ח, הלכה ו , רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ח, הלכה ז , שו"ע יו"ד סימן רכט סעיף א סמ"ג לאוין רמב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות נדרים פ"ח ה"ו-ז) והשו"ע (יו"ד רכט, א) {{שוליים|ה_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_כט|המזכיר "מוריד הגשם" בימי טל אינו חוזר, והמזכיר "מוריד הטל" בימי הגשם - חוזר]]''' * '''מקור:''' "היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו של הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קיד, ג-ד) שבטל אינו מזכיר גשם ואם הזכיר גשם בימי הטל חוזר ומתפלל, ובגשם אם הזכיר טל אינו חוזר {{שוליים|ה_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ל|האם מזכירים טל וברוחות בתפילה, ומה הדין אם הזכיר גשם בזמן טל]]''' * '''מקור:''' "בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שטל ורוחות אינם חובה להזכיר אלא רשות, ואם הזכיר גשם בימי הקיץ (זמן טל) חוזר ומתפלל, שהרי שינה ממטבע התפילה וגרם היזק; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קיד, ג-ד) בהתאם ללשון הירושלמי {{שוליים|ה_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לא|חובה לשאול על פרנסה (טל ומטר/ברכת השנים) בברכת השנים בתפילת שמונה עשרה, ואם לא שאל חוזר]]''' * '''מקור:''' "אם לא שאל בברכת השנים," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קיז סעיף ד , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאם לא שאל בברכת השנים חוזר ומתפלל, כרמב"ם הלכות תפילה פרק י הלכה ט ושו"ע או"ח סימן קיז סעיף ד, בהתאם ללשון הירושלמי {{שוליים|ה_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לב|מי ששכח להזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים בימות החורף, האם מחזירים אותו]]''' * '''מקור:''' "או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר (שלא הזכיר) כלל, לא טל ולא מטר. אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קיד סעיף ה , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' אם לא הזכיר כלל לא טל ולא מטר מחזירים אותו, אבל אם הזכיר שבח של טל אין מחזירים אותו, כדברי רבי זעירא בשם רבי חנינה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|ה_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לג|מי ששכח לשאול "ותן ברכה" בברכת השנים או להזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, יכול לתקן ולאומרם בברכת שומע תפילה]]''' * '''מקור:''' "אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: (כמותו) אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. ומה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן? עין משפט ונר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קיז סעיף ה , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ברייתא (המחזירים) ~ ירושלמי (אומרה בשומע תפילה, מקל וחומר משאלה שהיא מדוחק לאזכרה שהיא מריוח) * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאומרה בשומע תפילה ואינו חוזר, כרמב"ם ושו"ע או"ח קיז,ה </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">76</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1620px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לט עמוד א''' {{שוליים|ה_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לד|טעה בתפילה ונזכר לאחר שסיים ועקר רגליו - האם חוזר לראש התפילה או לשומע תפילה]]''' * '''מקור:''' "חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לשומע תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. (היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם) אתון שיילון ל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאם עקר רגליו חוזר לראש התפילה, ואם לאו חוזר לשומע תפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לה|היכן מקומה של תוספת "טל ומטר" ותשלומי ברכות ששכח - האם רק בדיעבד או גם לכתחילה בתוך שומע תפילה]]''' * '''מקור:''' "אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי (בר זבידא): לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה בשומע תפילה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יוסי בר זבידא ~ ר' זעירא בשם רב חונה: האם ניתן מלכתחילה להוסיף שאלה זו בשומע תפילה, או רק בדיעבד כשנשאלת שאלה על מה ששכח * '''הכרעה:''' נפסק כרב חונה שדיעבד בלבד אומרה בשומע תפילה, ולכתחילה יש לשאול בברכת השנים ולהזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים בזמנם, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|ה_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לו|יחיד רשאי לשאול על צרכיו האישיים בברכת "שומע תפילה"]]''' * '''מקור:''' "יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. תנן: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן (בר נפחא): דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? נחזי איך נהוג עלמא. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, שכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קיט סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, כדברי רבי יוחנן והלכה זו הובאה ברמב"ם ובשו"ע ללא חילוק </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">77</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1620px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לט עמוד ב''' {{שוליים|ה_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לח|המבדיל במוצאי שבת חייב לומר לפחות שלוש הבדלות, ואינו מוסיף על שבע]]''' * '''מקור:''' "שלא יפחות משלש אבדלות. (בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.) אמר רבי יוחנן (בר נפחא): אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ג , טור או"ח סימן רצט, סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן: הפוחת לא יפחות משלוש והמוסיף לא יוסיף יותר משבע ~ לוי: מנה שבע הבדלות אחרות * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שהמינימום שלוש הבדלות (קדש-חול, אור-חושך, ישראל-עמים) והמקסימום שבע, וכך פסקו הרמב"ם והטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ט|בבלי חולין כו ב — ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת אומר בהבדלה "בין קודש לחול... בין יום השביעי לששת ימי המעשה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קג-ב-ד|בבלי פסחים קג ב — די לומר בהבדלה "המבדיל בין קודש לחול" בלבד ואין צריך יותר]] {{שוליים|ה_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_לט|במוצאי שבת, כשמבדילים בתפילה בין קודש לחול, יש לומר מספר הבדלות בברכת "אתה חוננתנו" ולחתום בברכת המבדיל בין קודש לחול]]''' * '''מקור:''' "ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי נפק ואמר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא בעי: לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת, מעתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ג , טור או"ח סימן רצט, סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (הבדלות האמורות בתורה) ~ נחום בירבי סימאי בשם אביו: אפילו הבדלה אחת סגי * '''הכרעה:''' נפסק כנחום בירבי סימאי שדי באבדלה אחת, ובתוספת דברי רבי אבהו שצריך לחתום בהבדלה - כן פסקו הרמב"ם, הטור והסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ט|בבלי חולין כו ב — ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת אומר בהבדלה "בין קודש לחול... בין יום השביעי לששת ימי המעשה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קג-ב-ד|בבלי פסחים קג ב — די לומר בהבדלה "המבדיל בין קודש לחול" בלבד ואין צריך יותר]] {{שוליים|ה_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מ|ברכת הבדלה בין קודש לחול פותחת וחותמת בברוך אף שהיא ברכה קצרה בתוכן]]''' * '''מקור:''' "אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה. אמר רבי יוסי בי רבי בון: והלא ברכת הבדלה, היא מהברכות שתקנו חכמינו זכרונם לברכה, שפותחין בהן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ג , טור או"ח סימן רצט, סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי יוסי בי רבי בון שכיוון שביסודה יכול להאריך בה (עד שבע הבדלות) דינה כברכה ארוכה הפותחת וחותמת בברוך, וכך נפסק ברמב"ם וטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ט|בבלי חולין כו ב — ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת אומר בהבדלה "בין קודש לחול... בין יום השביעי לששת ימי המעשה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קג-ב-ד|בבלי פסחים קג ב — די לומר בהבדלה "המבדיל בין קודש לחול" בלבד ואין צריך יותר]] {{שוליים|ה_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מא|אסור לעשות מלאכה במוצאי שבת עד שיבדיל, ואם לא הבדיל בצאת השבת יכול להבדיל עד יום רביעי]]''' * '''מקור:''' "שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. (לכן אומרה בחונן הדעת) רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי אמרו בשם רבי ינאי (הכהן) דאמ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רצט סעיף י , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי, שאיסור מלאכה נמשך עד ההבדלה, וניתן להבדיל עד יום רביעי בשבוע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק רביעי#נ-ב-ה|בבלי פסחים נ ב — יש להוסיף בהבדלה במוצאי שבת ומועד ובמקום שיש נידנוד עבירה "המבדיל בין קודש לחול"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-ב-ז|בבלי פסחים קה ב — הטועם מן הכוס לפני שהבדיל, נחשב עדיין כמי שלא הבדיל וטעימתו אינה פוגמת את יכולתו להבדיל לא]] {{שוליים|ה_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מב|חובה לברך בורא מאורי האש רק בהבדלה במוצאי שבת ולא ביום טוב אחר שבת]]''' * '''מקור:''' "אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור. רבי זעירא אמר בשם רבי יהודה, ורבי אבא אמר בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רצט סעיף ו , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שברכת האש נאמרת דווקא במוצאי שבת (ולא ביום טוב שחל להיות באמצע שבת ולא כשמוצאי שבת חל בתוך ימי החג), משום שבמוצאי שבת נברא האור, כטעם המפורש בירושלמי, וכך נקבע להלכה ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ג|בבלי פסחים קה א — מי שלא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום כולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ד|בבלי פסחים קה א — מי שיש לו כוס אחד של יין לקידוש והבדלה, ונקלע לספק כבוד יום וכבוד לילה, יאמר עליו הבדלה בל]] {{שוליים|ה_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מג|בברכת הבדלה של יום טוב שחל במוצאי שבת יש לומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"]]''' * '''מקור:''' "אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? (שאומר בין טמא לטהור הבדלתה) רבי ירמיה ורבי זעירא אמרו בשם רבי חייא בר אשי:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כח , שו"ע או"ח סימן תצא סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר אשי כדברי רבי יהודה, שאין להקשות מ"לפניו" כשם שאין טענה כזו לגבי טומאה וטהרה {{שוליים|ה_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מו|ארבעת מיני הלולב חייבים להיות ניטלים ביד כדרך גידולם]]''' * '''מקור:''' "ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ז, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תרנא סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש לאחוז את הלולב וכל המינים דרך גדילתם ולא בהיפוך, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ה_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מז|אין להתפלל בנוסח "על קן צפור יגיעו רחמיך" ואין לומר "ועל הטוב יזכר שמך" בתפילה]]''' * '''מקור:''' "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ז , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' משתקים אותו כמבואר בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הל' תפילה ט,ז) והסמ"ג (עשין יט), שהאומר כן משתקים אותו מפני שהוא עושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינו אלא גזרות, וכן הלכה בבבלי (מגילה כה.) שגם שם משתקים אותו מטעם דומה {{שוליים|ה_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מח|האומר "מודים מודים" בתפילה משתקים אותו]]''' * '''מקור:''' "מודים, מודים, משתקין אותו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכא סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי - החוזר ואומר "מודים" פעמיים משתקים אותו, מחשש שנראה כמודה לשתי רשויות; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ה_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_מט|שליח ציבור שטעה בתפילתו וגמגם, יעמוד אחר תחתיו להשלים]]''' * '''מקור:''' "העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קכו סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם (הל' תפילה פ"י ה"ג), השו"ע (או"ח סי' קכו ס"ב) והסמ"ג (עשין יט), שאם טעה העובר לפני התיבה ואינו יכול להמשיך, יעבור אחר תחתיו לגמור התפילה {{שוליים|ה_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נ|המתבקש להיות שליח ציבור לעבור לפני התיבה אינו רשאי לסרב יותר מדי אלא צריך להיענות מיד]]''' * '''מקור:''' "ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שלא יסרב אלא ילך מיד כדי שלא יתבטלו הציבור מתפילתם {{שוליים|ה_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נא|האומר "על קן צפור יגיעו רחמיך" ביחס לרחמי ה' על הבריות - האם משתקים אותו בתפילה]]''' * '''מקור:''' "מתחילת ברכה שטעה זה. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף מ גמ : תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר רבי פינחס בשם רבי סימון: משתק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן קיט סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי פינחס בשם רבי סימון שמשתקים אותו לפי שהוא כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע. </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">78</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1620px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מ עמוד א''' {{שוליים|ה_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נב|הטועה באחת משלוש הברכות הראשונות בתפילת שמונה עשרה, חוזר לראש התפילה]]''' * '''מקור:''' "טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר לתחילה. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכו סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי אדא בר בר חנה וגניבה בשם רב: הטועה בשלש ברכות הראשונות חוזר לתחילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נג|שליח ציבור שטעה ודילג ברכה מברכות אמצעיות, כיצד יתקן]]''' * '''מקור:''' "טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו ורב חונה אמרו בשם רב: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר לתחילה. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו שאמר כתיקונה. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכו סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כשם שנפסק בירושלמי: יחזור לתחילת אותה ברכה שדילג, שכן הראשונות והאמצעיות שונות מהאחרונות בסדר תיקונן; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ה_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נה|מי שנזכר בתוספת שנשמט מתפילתו לאחר סיום העמידה, עקירת הרגליים קובעת אם חוזר לתחילה או רק לעבודה]]''' * '''מקור:''' "אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא (שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן: אם עקר את רגליו חוזר לראש התפילה, ואם לאו חוזר לברכת עבודה ("רצה"); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה, שהעקירה היא הקובעת את גדר "הסיע דעתו" מהתפילה {{שוליים|ה_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נו|קורא בתורה שנשתתק - מי שממשיך תחתיו חייב להתחיל ממקום שהתחיל הראשון ולא ממקום שפסק]]''' * '''מקור:''' "היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קמ סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהממשיך יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, כדי שכל פסוק יתברך לפניו ולאחריו, שאם יתחיל ממקום שפסק - יימצאו פסוקים שנתברכו לפניהם ולא לאחריהם ולהיפך, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">79</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1620px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מ עמוד ב''' {{שוליים|ה_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נז|אין שני עולים לתורה קוראים בקול אחד בקריאה אחת]]''' * '''מקור:''' "לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא: מפני הברכה. (שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה) והתני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קמא סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי מטעם רבי זעירא שאין הציבור יכול לצאת בברכת שניים כאחד, שברכת השני תהיה ברכה לבטלה; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלא יקראו שניים בתורה כאחד {{שוליים|ה_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_נח|אין שני קולות נכנסים לאוזן אחת, ולכן אין שני קוראים בתורה בקול אחד או שני מתרגמין כאחד]]''' * '''מקור:''' "לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, הרי אין המתרגם מברך? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא (בן ישמעאל) צריך " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא ומסקנת הירושלמי שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת, ומטעם זה נאסר שיקראו שנים כאחד בתורה או יתרגמו שנים כאחד, כפי שפסק הרמב"ם {{שוליים|ה_סא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סא|שליח ציבור העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר נשיאת כפיים של הכהנים]]''' * '''מקור:''' "העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף יט , סמ"ג עשין כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי מפני הטירוף - חשש שיטרף ויתבלבל בתפילתו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ה_סג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סג|העונה אמן על ברכת חבירו, האם עונה אמן רק בסוף כל הברכות או אחר כל ברכה ובכל אחת]]''' * '''מקור:''' "בעונה בסוף כל ברכותיו. (כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים) ומאן דאמר הרי זה בור, בעונה על כל ברכה וברכה. אמר רבי חנינא (בר חמא): עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב = = thumb|ירושלמי מאיר מס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' מאן דאמר עונה בסוף כל ברכותיו ~ מאן דאמר עונה על כל ברכה וברכה ואמר רבי חנינא הרי זה בור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא, שהעונה אמן אחר כל ברכה וברכה נחשב בור, ויש לענות אמן רק בסוף כל הברכות, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רטו סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-ב-ט|בבלי ברכות מה ב — העונה אמן אחר ברכת עצמו הרי זה מגונה, חוץ מסיום סדרת ברכות — כבונה ירושלים, ישתבח, ויברך ד]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">80</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> ==פרק ששי: "כיצד מברכין" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף מא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> כיצד מברכין על הפירות? {{שוליים|ו_א}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. {{שוליים|ו_ב}}ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_ג}}שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_ד}}ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בורא מיני דשאים. {{ש}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1620px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מא עמוד א''' {{שוליים|ה_סד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סד|כהן שנמצא בבית הכנסת בעת הנשיאת כפים ואינו נושא את כפיו עובר בעשה]]''' * '''מקור:''' "כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. (שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן) רבי אל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף ב , סמ"ג עשין כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי; הכהן חייב לעלות לדוכן, ואם אינו יכול (כרבי יודה בן פזי) עליו לצאת או להסתיר עצמו כדי שלא יעבור בעשה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ה_סה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סה|עיר שכולה כהנים - האם נושאים כפיים ולמי מברכים]]''' * '''מקור:''' "עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כה , סמ"ג עשין כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שכהנים בעיר שכולה כהנים נושאים את כפיהם ומברכים לאחיהם הכהנים שבצפון, בדרום, במזרח ובמערב, כלשון הירושלמי; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ה_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סו|נשים וטף רשאים לענות אמן על ברכת כהנים]]''' * '''מקור:''' "ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כה , סמ"ג עשין כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהנשים והטף עונים אמן אחר ברכת כהנים, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קכח סעיף כה {{שוליים|ה_סז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סז|העומדים מאחורי כהנים בשעת נשיאת כפיים אינם נכללים בברכת הכהנים, ולפניהם - אינה נמנעת אף על ידי מחיצה]]''' * '''מקור:''' "העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר ווא: העומדים לאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, והעומדים לפניהם בכלל הברכה אפילו יש חומת ברזל מפסקת ביניהם, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע להלכה {{שוליים|ה_סח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סח|העומדים מן הצד בשעת נשיאת כפיים בין הכהן לציבור, האם הברכה חלה עליהם]]''' * '''מקור:''' "הברכה מפסקתן. (הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה) העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' הכהנים שמצדדין ~ הכהנים שבינם לעם: האם החומה/מחיצה בצד מפסקת בברכה, כדוגמת מה שנלמד מהעומדים מאחורי הכהן * '''הכרעה:''' נפסק שהעומדים מן הצד אינם בכלל הברכה, כדין הבוקע את החומה, כפי שהוכרע ברמב"ם ובשו"ע שהעומד לצדדי הכהנים אינו נכלל בברכה {{שוליים|ה_סט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_סט|פרה אדומה שהתכוון להזות למקום אחד והזה למקום אחר - האם הזייתו כשרה]]''' * '''מקור:''' "נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק י, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: התכוון לפניו והזה לאחריו או להיפך - פסולה, ואם התכוון לפניו והזה על הצדדים - כשירה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות פרה אדומה, פרק י, הלכה ז) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוטה/פרק שביעי#לט-א-א|בבלי סוטה לט א — מי שנתכוון להזות לפני החטאת והזה לאחריו - הזאתו פסולה; ואם התכוון לפניו והזה על צדדין שבפנ]] {{שוליים|ה_ע}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_ע|הכוהנים העומדים מן הצדדים בשעת נשיאת כפים נכללים בברכה]]''' * '''מקור:''' "אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כד , סמ"ג עשין כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהעומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ה_עא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_עא|המקריא לכהנים בנשיאת כפיים ("כהנים") צריך להיות ישראל ולא כהן]]''' * '''מקור:''' "וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יד, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב נחמן בר יעקב שהמכריז אומר "כהנים" ואם אין ישראל אחר קורא לו כהן אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ה_עב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק חמישי#דין-ה_עב|כאשר קורא הכהנים לעלייה לתורה ויש רק כהן אחד בבית הכנסת, קורא לו "כהנים" ולא בשמו]]''' * '''מקור:''' "ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט. מתני : המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יד, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קכח סעיף י , סמ"ג עשין כ הדרן עלך אין עומדין ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב חסדא שאף כהן אחד קוראים לו "כהנים" שאינו קורא אלא לשבט, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ו_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_א|על פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ", ועל היין מברכים "בורא פרי הגפן" ולא "העץ"]]''' * '''מקור:''' "על פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה ולמעשה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] {{שוליים|ו_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ב|על פירות הארץ מברכים "בורא פרי האדמה", חוץ מן הפת שברכתה מיוחדת]]''' * '''מקור:''' "ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רג סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי, וכן פסקו רמב"ם, שו"ע וסמ"ג שעל כל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ה|בבלי ברכות לה ב — השותה שמן תרומה לבדו משלם קרן בלא חומש, שאין זו דרך הנאתו; ולעניין ברכה — שמן לבדו אין מבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ו|בבלי ברכות לה ב — השותה שמן זית לבדו — אין מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיקו ואין זו הנאת אכילה; ואם שתאו מעורב]] {{שוליים|ו_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ג|ברכת הפת היא "המוציא לחם מן הארץ"]]''' * '''מקור:''' "שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כן נפסק ברמב"ם, שו"ע וסמ"ג, בהתאם ללשון הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ג|בבלי ברכות לה א — על הפת מברך "המוציא לחם מן הארץ", ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה לפניה ולאחריה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-א-ה|בבלי ברכות לו א — קמח של חיטים (ושאר חמשת המינים) אין מברכים עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל נהיה בדברו]] {{שוליים|ו_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ד|על ירקות מברכים "בורא פרי האדמה"]]''' * '''מקור:''' "ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: בורא מיני דשאים. גמ : כתיב: ( תהילים כד א ) "לה הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". מכאן אמרו חכמים:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רה סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי יהודה: חכמים אומרים "בורא פרי האדמה", ורבי יהודה אומר "בורא מיני דשאים" * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים ש"בורא פרי האדמה" הוא הנוסח התקין לירקות, ולא כרבי יהודה, כדברי הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] {{שוליים|ו_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ה|חובה לברך על הנאה מהעולם קודם ההנאה, ומי שנהנה בלא ברכה כמעל]]''' * '''מקור:''' "הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה: כתיב (דברים כי תצא כב ט) "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם רבעי, ומהו פדיונו? ברכה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ב , טור או"ח סימן מו, , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהירושלמי שהברכה היא "פדיון" העולם המותרת ליהנות ממנו, וכן פסקו הרמב"ם והטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#יד-א-ג|בבלי ברכות יד א — טעימת תבשיל בלא בליעה אינה טעונה ברכה, והמתענה מותר לטעום כן עד שיעור רביעית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-ב-ז|בבלי ברכות לח ב — ברכה אחרונה נאמרת רק על אכילת כזית מן המאכל עצמו, ואין הגרעין (או כל דבר שאינו נאכל) מצטרף]] {{שוליים|ו_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ו|פרי משבעת המינים שיש בו גרעין, האם משערים את שיעור כזית לברכה אחרונה כולל הגרעין או בלעדיו]]''' * '''מקור:''' "כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? (למה רבי חייא הסתפק) מפני שגלעינתו ממעטתו מכזית. ולית ליה לרבי יוחנן (בר נפחא) שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן (בר נפחא)?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רח סעיף א , שו"ע או"ח סימן רי סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חייא ~ רבי יוחנן בר נפחא: רבי חייא סבר שהגרעין ממעט משיעור כזית, ורבי יוחנן חולק וסבור שמשערים בלא הגרעין * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שאין הגרעין ממעט, ומצטרפים לשיעור כזית גם חלקים שאינם עיקר הפרי, כמובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה למעשה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-ב-ז|בבלי ברכות לח ב — ברכה אחרונה נאמרת רק על אכילת כזית מן המאכל עצמו, ואין הגרעין (או כל דבר שאינו נאכל) מצטרף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] {{שוליים|ו_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ז|חייב לברך על כל דבר שיש בו משום ברייה גם אם אינו משבעת המינים]]''' * '''מקור:''' "משום ברייה. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף מב מילתיה דרבי יוחנן (בר נפחא) אמרה, אפילו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רח סעיף א , שו"ע או"ח סימן רי סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שכל שהוא בריה שלימה מברכים עליו בפה"א, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' רה-רו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-ב-ז|בבלי ברכות לח ב — ברכה אחרונה נאמרת רק על אכילת כזית מן המאכל עצמו, ואין הגרעין (או כל דבר שאינו נאכל) מצטרף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> ehvvlf3feygbkozreopdropc6ocxsvm 106 1754573 3077481 3076696 2026-08-20T09:05:32Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077481 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> 19t7jwrdu8zcxr9hza3ux7lge8btowu 3077494 3077481 2026-08-20T09:25:44Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077494 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> 7q0yvkhxmc47su3pvn42cvdnojgfk49 3077506 3077494 2026-08-20T09:48:10Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077506 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> lazajbdjc2ud24u1tdcigi1wi77r0y0 3077517 3077506 2026-08-20T10:26:27Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077517 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1620px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1620px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1620px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1620px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1620px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1620px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1620px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1620px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1620px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1620px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1620px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1620px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1620px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1620px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1620px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1620px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1620px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1620px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1620px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> ouz1p110bzm5wz23byildm79y2u17u6 3077533 3077517 2026-08-20T11:01:31Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077533 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1620px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1620px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1620px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_י|האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו]]''' * '''מקור:''' "שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן דתנן: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? ולא אמר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ה|בבלי ברכות לה ב — השותה שמן תרומה לבדו משלם קרן בלא חומש, שאין זו דרך הנאתו; ולעניין ברכה — שמן לבדו אין מבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ו|בבלי ברכות לה ב — השותה שמן זית לבדו — אין מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיקו ואין זו הנאת אכילה; ואם שתאו מעורב]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1620px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יא|ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח]]''' * '''מקור:''' "לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. ואם בעינן הן, אמאי אין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח? אמר רבי זעירא: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן (בר נפחא) יאות? רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? לא רבי חייא בר ווא! " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא * '''מצב:''' דרבנן * '''הכרעה:''' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-ב-ו|בבלי ברכות לח ב — יוצא ידי חובת מרור בעלים ובקלח שלהם, אבל לא בכבושים, שלוקים או מבושלים, שבטל מהם טעם מרור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#לט-א-א|בבלי פסחים לט א — אדם יוצא ידי חובת מרור בפסח רק בחמשת המינים המנויים (חזרת, תמכא, חרחבינא, עולשין, מרור), ו]] {{שוליים|ו_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יב|נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ]]''' * '''מקור:''' "המוציא לחם מן הארץ; ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. (מחלוקת זו כמחלוקת אחרת) דאיתמר לפת, רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת נקראת כך לרמוז, לא כך ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' המוציא לחם מן הארץ ~ מוציא לחם מן הארץ * '''הכרעה:''' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ג|בבלי ברכות לה א — על הפת מברך "המוציא לחם מן הארץ", ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה לפניה ולאחריה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-א-ה|בבלי ברכות לו א — קמח של חיטים (ושאר חמשת המינים) אין מברכים עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל נהיה בדברו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1620px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יג|המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו]]''' * '''מקור:''' "לכך כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא (רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ו_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יד|יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו]]''' * '''מקור:''' "אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. (דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת) אמר רבי חייא בר ווא: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא (צנון) ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה כגון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-א|בבלי ברכות לט ב — הבוצע פת צריך לברך "המוציא" תחילה ולאחר מכן לבצוע מן הפת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מו-א-א|בבלי ברכות מו א — בעל הבית בוצע והאורח מברך]] {{שוליים|ו_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_טו|המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא]]''' * '''מקור:''' "צריך למברכה עילוי זמן תניינות. (צריך לברך פעם שניה) אמר רבי תנחום בר יודן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו) {{שוליים|ו_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_טז|כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא]]''' * '''מקור:''' "וצריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה יפרוס מן הפת ויברך עליו המוציא? פלגי ביה רבי חננאורבי מנא (בן יונה), חד אמר: עד כזית. (אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' חנינא ~ ר' מנא: חד אמר עד כזית, וחרנא אמר אפילו פחות מכזית * '''הכרעה:''' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני תמורה/פרק ראשון#ג-ב-ד|בבלי תמורה ג ב — המקלל את חבירו בשם ה' חייב מלקות, ואף שעושה שתי עבירות (הוצאת שם שמים לבטלה וציער את חבירו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1620px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יז|שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא]]''' * '''מקור:''' "עד פחות מכזית. מאן דאמר כזית, כיי דתנינן תמן גבי מנחות:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' מאן דאמר עד פחות מכזית ~ מאן דאמר כזית * '''הכרעה:''' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-ב-ז|בבלי ברכות לח ב — ברכה אחרונה נאמרת רק על אכילת כזית מן המאכל עצמו, ואין הגרעין (או כל דבר שאינו נאכל) מצטרף]] {{שוליים|ו_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יח|פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא]]''' * '''מקור:''' "וכולן פתיתין כזית. (שלא יפחת מזית) ומברך עליהם המוציא. מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית מדתני רבי ישמעאל (בן אלישע): אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' מאן דאמר עד פחות מכזית מברך המוציא ~ תנא: כל שאין אחריו ג' ברכות אין אומר לפניו המוציא * '''הכרעה:''' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לז-ב-ג|בבלי ברכות לז ב — האוכל כזית פירורי לחם שנתפוררו כסולת מלחם גדול בכדי אכילת פרס - דינו כלחם לענין חמץ ומצה ב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נט-א-ה|בבלי מנחות נט א — מנחת נסכים טעונה שמן ואינה טעונה לבונה, ולחם הפנים טעון לבונה ואינו טעון שמן]] {{שוליים|ו_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_יט|האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו]]''' * '''מקור:''' "האוכל פחות מכזית, אין אומר אחריו ג ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? אמר רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים (מיני מזונות) נצרכה. (אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר) רבי אבא בשם רב:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-ב-ז|בבלי ברכות לח ב — ברכה אחרונה נאמרת רק על אכילת כזית מן המאכל עצמו, ואין הגרעין (או כל דבר שאינו נאכל) מצטרף]] {{שוליים|ו_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כ|המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם]]''' * '''מקור:''' "המסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? (האם הוא חולק) לא, מה דאמר רב," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מז-א-ב|בבלי ברכות מז א — אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מז-א-ד|בבלי ברכות מז א — הבוצע פושט ידו לאכול תחילה, ורשאי לכבד רבו או גדול ממנו שיטול לפניו, ואינו טועם עד שיכלה "]] {{שוליים|ו_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כב|המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה]]''' * '''מקור:''' "המברך פושט ידו תחילה לאכול מהקערה, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב כד הוה קצי, (כשהיה בוצע ומברך) הוה טעים בשמאליה, ומפליג (מחלק) בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מז-א-ב|בבלי ברכות מז א — אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מז-א-ד|בבלי ברכות מז א — הבוצע פושט ידו לאכול תחילה, ורשאי לכבד רבו או גדול ממנו שיטול לפניו, ואינו טועם עד שיכלה "]] {{שוליים|ו_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כג|האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה]]''' * '''מקור:''' "אהן דאמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה הב אחוונא לתורייא, (תנו ענפי ערבה לשוורים) יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-א-א|בבלי ברכות מ א — אמירת דברים שהם מצורכי הסעודה בין ברכת המוציא לאכילה — כגון "הביאו מלח", "הביאו לפתן" — אי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-א-(ב)|בבלי ברכות מ א — אף אמירת "גביל לתורי" (תנו מספוא לבהמות) בין הברכה לאכילה אינה הפסק, הואיל ואסור לאכול קוד]] {{שוליים|ו_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כד|מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע]]''' * '''מקור:''' "הדא שתיתא, (שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה) והדא מורתא שחיקתא, (תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים) אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך, אם היו משקי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רב הונא ~ רבי יוחנן (בשם ר' יצחק בר מרי): רב הונא סובר משקין פולטן ואוכלין מסלקן לצדדין ומברך; ר' יוחנן סובר אפילו אוכלין פולטן * '''הכרעה:''' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-א-ח|בבלי ברכות לח א — האוכל או שותה דבר שהוא מאכל בריאים לצורך רפואה — חייב לברך עליו, שהרי נהנה ממנו, וכוונת הג]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1620px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כה|פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש]]''' * '''מקור:''' "אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו הפרוסות ויהיה צריך" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לז-א-ה|בבלי ברכות לז א — הכוסס אורז מברך בורא פרי האדמה; טחנו אפאו ובשלו — אף שנראה כפת — מברך בורא מיני מזונות (לר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לז-ב-ד|בבלי ברכות לז ב — חביצא (תבשיל דגן מרוסק) שיש עליו תוריתא דנהמא (מראית לחם), מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ ]] {{שוליים|ו_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כו|הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין"]]''' * '''מקור:''' "עד כזיתים. הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לז-א-ה|בבלי ברכות לז א — הכוסס אורז מברך בורא פרי האדמה; טחנו אפאו ובשלו — אף שנראה כפת — מברך בורא מיני מזונות (לר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לז-ב-ד|בבלי ברכות לז ב — חביצא (תבשיל דגן מרוסק) שיש עליו תוריתא דנהמא (מראית לחם), מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ ]] {{שוליים|ו_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כז|אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו]]''' * '''מקור:''' "אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה אמר: מברך עליו בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו. רבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי ירמיה (בורא פרי האדמה) ~ בר מרינא (שהכל נהיה בדברו) ~ רבי שמעון חסידא (בורא מיני מעדנים) ~ מאן דאמר בורא מיני מזונות: תלוי אם עשוי כעיסה מגובלת או כתבשיל נימוח * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לז-א-א|בבלי ברכות לז א — תבשיל אורז ודוחן שאינו מעורב בדגן אין מברכים עליו בורא מיני מזונות, שאין ברכה זו אלא בחמשת]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1620px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כח|מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה]]''' * '''מקור:''' "אוכל בשר או ביצה, היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה חי העולמים. עד כדון בסוף. בתחילה מאי? אמר רבי חגי: כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי (בר ז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' דרבנן * '''מחלוקת:''' רבי חגי (בורא מיני נפשות) ~ המתניתא (מקשה עליו וחולקת) * '''הכרעה:''' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] {{שוליים|ו_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_כט|על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו]]''' * '''מקור:''' "על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? (ומברך שהכל) אתיא דרבי שמעון חסידא שברך על אורז גם בסוף, כרבי שברך על בשר וביצה בסוף, ודברי שניהם, כרבן גמליאל (" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שישי#צה-ב-ה|בבלי בבא בתרא צה ב — פת שעיפשה, יין שהקרים, ותבשיל שעברה צורתו - מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שישי#צו-ב-ג|בבלי בבא בתרא צו ב — שכר תמרים, שכר שעורים ושמרי יין - ברכתם שהכל נהיה בדברו]] {{שוליים|ו_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ל|דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש]]''' * '''מקור:''' "כעין חליטה (דיסה מקמח מבושל) והוא מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת או כעין חליטה (דהיינו דיסה) ואינו מחמשת המינין, מהו מברך? אמר רבי יונה: ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-ב-נ|בבלי ברכות לו ב — תבשיל דייסא מקמח חמשת המינים המעורב בדבש (חביץ קדרה) מברכים עליו "בורא מיני מזונות", שהקמח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-ב-ס|בבלי ברכות לו ב — מאכל שעיקרו מחמשת מיני דגן, אף שרובו ממין אחר, מברכים עליו "בורא מיני מזונות" ולאחריו ברכה]] {{שוליים|ו_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לא|פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת]]''' * '''מקור:''' "הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעודתן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שני#טז-א-ז|בבלי ברכות טז א — קריאת שמע: אין מברכין ברכה נוספת לפניה בערבית מלבד המנין הקבוע, אלא שתים לפניה ושתים לאחרי]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1620px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לב|כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה]]''' * '''מקור:''' "היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין (פת נקיה של אופה) ושלימה של בעל הבית, אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מד-א-ג|בבלי ברכות מד א — האוכל מפירות שבעת המינים (ענבים, תאנים, רימונים, זיתים, תמרים) מברך לאחריהם ברכה אחת מעין ]] {{שוליים|ו_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לג|כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה]]''' * '''מקור:''' "על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ב|בבלי ברכות לט ב — פת פרוסה מחיטים ושלמה משעורים - מברכים על הפרוסה ופוטרים את השלמה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ה|בבלי ברכות לט ב — לכתחילה יש להניח פרוסה בתוך השלמה ולבצוע עליהן יחד, כדי לצאת ידי שיטת חשוב עדיף ושלם עדיף]] {{שוליים|ו_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לד|כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא"]]''' * '''מקור:''' "אומר על השלימה של בעל הבית. פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין. פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין. פת שעורין ופת כוסמין," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ב|בבלי ברכות לט ב — פת פרוסה מחיטים ושלמה משעורים - מברכים על הפרוסה ופוטרים את השלמה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ה|בבלי ברכות לט ב — לכתחילה יש להניח פרוסה בתוך השלמה ולבצוע עליהן יחד, כדי לצאת ידי שיטת חשוב עדיף ושלם עדיף]] {{שוליים|ו_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לה|כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה]]''' * '''מקור:''' "אומר על של שעורין לא ששל שעורין.הלא של בסמין יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא" דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. פת ט" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ב|בבלי ברכות לט ב — פת פרוסה מחיטים ושלמה משעורים - מברכים על הפרוסה ופוטרים את השלמה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ה|בבלי ברכות לט ב — לכתחילה יש להניח פרוסה בתוך השלמה ולבצוע עליהן יחד, כדי לצאת ידי שיטת חשוב עדיף ושלם עדיף]] {{שוליים|ו_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לו|כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?]]''' * '''מקור:''' "פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, אמר רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך. כיצד מברך על קורא? (לבבות דקל) אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל (בר אבא בר אבא): אומר עליו בורא פרי העץ. תנא רבי חלפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ב|בבלי ברכות לט ב — פת פרוסה מחיטים ושלמה משעורים - מברכים על הפרוסה ופוטרים את השלמה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-ה|בבלי ברכות לט ב — לכתחילה יש להניח פרוסה בתוך השלמה ולבצוע עליהן יחד, כדי לצאת ידי שיטת חשוב עדיף ושלם עדיף]] {{שוליים|ו_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לז|ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים"]]''' * '''מקור:''' "שהכל נהיה בדברו. תני רבי יהושע (בן חנניה): בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי דתני: ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד. ולא מנה קורא עימם עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|יר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים". * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-א-י|בבלי ברכות לו א — על אביונות וקפריסין של צלף מברכים בפה"ע ועל העלים והתמרות בפה"א, ולכתחילה הלכה כשמואל שגם ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-ב-ח|בבלי ברכות לו ב — על הקפריסין (שומר פרי הצלף) מברכים "בורא פרי האדמה" ולא "בורא פרי העץ"]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1620px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לח|ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו]]''' * '''מקור:''' "בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא. גמ : תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-א-ל|בבלי ברכות מ א — בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה" — יצא, שהאילן עצמו יוצא מן הארץ; אך על פירות הארץ שבי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-א|בבלי ברכות מ ב — הברכה "שהכל נהיה בדברו" פוטרת בדיעבד כל מיני מזון ופירות, ואף פת ויין]] {{שוליים|ו_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_לט|על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת]]''' * '''מקור:''' "שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, (ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.) ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ה|בבלי ברכות לה ב — השותה שמן תרומה לבדו משלם קרן בלא חומש, שאין זו דרך הנאתו; ולעניין ברכה — שמן לבדו אין מבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ו|בבלי ברכות לה ב — השותה שמן זית לבדו — אין מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיקו ואין זו הנאת אכילה; ואם שתאו מעורב]] {{שוליים|ו_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מ|המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת]]''' * '''מקור:''' "שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, (ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.) תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ג|בבלי ברכות לה א — על הפת מברך "המוציא לחם מן הארץ", ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה לפניה ולאחריה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לו-א-ה|בבלי ברכות לו א — קמח של חיטים (ושאר חמשת המינים) אין מברכים עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל נהיה בדברו]] {{שוליים|ו_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מא|יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה]]''' * '''מקור:''' "כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, (ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.) רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין, ושינה ברכתו לא יצ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (כל המשנה על המטבע לא יצא, אפילו בפירות האילן) ~ רבי יודה (רק בדבר שנשתנה לעילוי וקבעו לו ברכה מיוחדת) ~ רבי מאיר (אפילו אמר "ברוך שברא החפץ הזה" יצא) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-ב|בבלי ברכות מ ב — המשנה מנוסח הברכה שטבעו חכמים – לא יצא ידי חובתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-ו|בבלי ברכות מ ב — כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ואם חיסר אחד מהם חוזר ומברך]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1620px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מה|על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו"]]''' * '''מקור:''' "על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] {{שוליים|ו_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מו|על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים]]''' * '''מקור:''' "על החומץ ועל הגובאי (מין חגבים) ועל הנובלות (תמרים שנשרו מהעץ) אומר: "שהכל נהיה בדברו" רבי יהודה (בר עילאי) אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו. גמ : החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על כל אלו, ורבי יהודה סובר שעל דבר שהוא מין קללה אין מברכין עליו כלל * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שישי#צה-ב-ה|בבלי בבא בתרא צה ב — פת שעיפשה, יין שהקרים, ותבשיל שעברה צורתו - מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שישי#צו-ב-ג|בבלי בבא בתרא צו ב — שכר תמרים, שכר שעורים ושמרי יין - ברכתם שהכל נהיה בדברו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1620px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מז|כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל]]''' * '''מקור:''' "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, (תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות) דאמר רבי ירמיה בשם רבי אמי (בן נתן): מברך על תורמוסה שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-ב-ט|בבלי ברכות לה ב — בתערובת של עיקר וטפל – כגון שמן שנתנוֹ לתוך אניגרון (מי שלקות) לצורך גרונו – מברך על העיקר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מד-א-א|בבלי ברכות מד א — כל שיש לפניו מאכל עיקר ומאכל טפל הבא לצורכו – מברך על העיקר ופוטר את הטפל; ואפילו פת הבאה ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1620px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מח|כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם]]''' * '''מקור:''' "כל הקודם למקרא" ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון. ==ירושלמי ברכות, פרק " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מא-א-א|בבלי ברכות מא א — כשהמינים לפניו וברכותיהם שוות, מברך על המין החביב עליו תדיר ואוכל ממנו תחילה, ואפילו רצונו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מא-א-ב|בבלי ברכות מא א — שני מינים שאין ברכותיהם שוות — מברך על כל אחד בברכתו, ואין האחד פוטר את חברו, אלא אם כן הא]] {{שוליים|ו_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_מט|המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת]]''' * '''מקור:''' "בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ט|בבלי ברכות מב א — בירך על היין שלפני המזון — פטר את היין שלאחר המזון, ואינו מברך שוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ב|בבלי ברכות מב ב — אף היוצא מבית המרחץ והמקיז דם – קובע סעודתו על היין, וברכתו הראשונה פוטרת את היין שלאחר המ]] {{שוליים|ו_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נא|המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה]]''' * '''מקור:''' "בירך על הפת, פטר את הפרפרת;" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ה|בבלי ברכות מב ב — ברכת "המוציא" על הפת פוטרת את הפרפרת (ולפי הצד השני אף מעשה קדרה), אך ברכה על הפרפרת אינה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ו|בבלי ברכות מב ב — הואיל ולא הוכרעה האיבעיא אם ברכה על הפרפרת פוטרת מעשה קדרה — מברך על מעשה קדרה בפני עצמו מ]] {{שוליים|ו_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נב|ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת]]''' * '''מקור:''' "בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה. גמ : אמר רב חסדא: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, (ששניהם לשתיה) אבל אם בירך על היין שבתוך המזון," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ה|בבלי ברכות מב ב — ברכת "המוציא" על הפת פוטרת את הפרפרת (ולפי הצד השני אף מעשה קדרה), אך ברכה על הפרפרת אינה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ו|בבלי ברכות מב ב — הואיל ולא הוכרעה האיבעיא אם ברכה על הפרפרת פוטרת מעשה קדרה — מברך על מעשה קדרה בפני עצמו מ]] {{שוליים|ו_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נג|ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון]]''' * '''מקור:''' "לא פטר את היין שלאחר המזון. (שזה לשתות וזה לשרות) תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא ורבי יהוש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תמן אמרין: אינה פוטרת כלל (טעם: זה לשתות וזה לשרות) ~ רב הונא ורבי יהושע בן לוי: פוטרת רק אם רגילים לשתות יין אחר המזון ויש דעתו לכך * '''הכרעה:''' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ט|בבלי ברכות מב א — בירך על היין שלפני המזון — פטר את היין שלאחר המזון, ואינו מברך שוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ב|בבלי ברכות מב ב — אף היוצא מבית המרחץ והמקיז דם – קובע סעודתו על היין, וברכתו הראשונה פוטרת את היין שלאחר המ]] {{שוליים|ו_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נד|ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו]]''' * '''מקור:''' "כהדין דשתי קונדיטון אחר הקזה (שהיו רגילים לשתות אחר הקזה) וחרנה אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ט|בבלי ברכות מב א — בירך על היין שלפני המזון — פטר את היין שלאחר המזון, ואינו מברך שוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ב|בבלי ברכות מב ב — אף היוצא מבית המרחץ והמקיז דם – קובע סעודתו על היין, וברכתו הראשונה פוטרת את היין שלאחר המ]] {{שוליים|ו_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נה|פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה]]''' * '''מקור:''' "כהדין דשתי חמר בתר בילני. ( שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות) רבי חלבו רב הונא ורב אמרו בשם רבי חייא רובא: פת הבאה בכיסנין בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל אחר המזון, טעונה ברכה לפנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ט|בבלי ברכות מב א — בירך על היין שלפני המזון — פטר את היין שלאחר המזון, ואינו מברך שוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ב|בבלי ברכות מב ב — אף היוצא מבית המרחץ והמקיז דם – קובע סעודתו על היין, וברכתו הראשונה פוטרת את היין שלאחר המ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1620px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נז|ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה]]''' * '''מקור:''' "בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל. בית שמאי אומרים: בירך על הפת, לא פטר אף מעשה קדירה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית הלל ~ בית שמאי: בית הלל אומרים בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה, ובית שמאי אומרים בירך על הפת לא פטר אף מעשה קדירה * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ה|בבלי ברכות מב ב — ברכת "המוציא" על הפת פוטרת את הפרפרת (ולפי הצד השני אף מעשה קדרה), אך ברכה על הפרפרת אינה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ו|בבלי ברכות מב ב — הואיל ולא הוכרעה האיבעיא אם ברכה על הפרפרת פוטרת מעשה קדרה — מברך על מעשה קדרה בפני עצמו מ]] {{שוליים|ו_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נח|המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת]]''' * '''מקור:''' "אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא את מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ה|בבלי ברכות מב ב — ברכת "המוציא" על הפת פוטרת את הפרפרת (ולפי הצד השני אף מעשה קדרה), אך ברכה על הפרפרת אינה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ו|בבלי ברכות מב ב — הואיל ולא הוכרעה האיבעיא אם ברכה על הפרפרת פוטרת מעשה קדרה — מברך על מעשה קדרה בפני עצמו מ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1620px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_נט|כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם]]''' * '''מקור:''' "היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, והוא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-כ|בבלי ברכות מב א — ברכות מב א אות כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ז|בבלי ברכות מב ב — קביעות של רבים לסעודה מצטרפת לזימון ולברכת אחד לכולם, ואין הסבה מעכבת אלא סגי בישיבה כשאמר]] {{שוליים|ו_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ס|חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו]]''' * '''מקור:''' "אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. גמ : תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן. רבי יהושע בן לוי אמר: מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-א|בבלי ברכות מב ב — ברכה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון רק כשקובע סעודתו על היין (שבתות וימים ט]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1620px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1620px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_סו|יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו]]''' * '''מקור:''' "בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא (בן יונה): הדא אמרה," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-ט|בבלי ברכות מב א — בירך על היין שלפני המזון — פטר את היין שלאחר המזון, ואינו מברך שוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ב|בבלי ברכות מב ב — אף היוצא מבית המרחץ והמקיז דם – קובע סעודתו על היין, וברכתו הראשונה פוטרת את היין שלאחר המ]] {{שוליים|ו_סח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_סח|על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים"]]''' * '''מקור:''' "מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה בעא מיבדוק (רצה לבחון) לרבי זעירא, אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב? (שמן אפרסמון) אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: לא כך, אלא "אשר נתן ריח טוב ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-א-ד|בבלי ברכות מג א — מברכים על ריח של מוגמר משתעלה תמרתו (עמוד העשן), אף שעדיין לא הריח, שכיוון שדעתו להריח – כ]] {{שוליים|ו_סט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_סט|הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי]]''' * '''מקור:''' ""אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא אמר: עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף נ נתן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-א-ז|בבלי ברכות מג א — שמן שנתבשם מברכים עליו ברכת בשמים, ואף שמן שכבשו בו בשמים בכלל זה, אבל שמן שרק טחנו בו בשמ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-ב-ט|בבלי ברכות מג ב — הביאו לפניו שמן והדס יחד — מברך על השמן תחילה ואחר כך על ההדס]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1620px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_ע|המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח]]''' * '''מקור:''' "שמן להעביר זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו ורב הונא אמרו בשם רב: המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. (אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה) אמר רב חסד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ו_עא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עא|מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו]]''' * '''מקור:''' "על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-א-ד|בבלי ברכות מג א — מברכים על ריח של מוגמר משתעלה תמרתו (עמוד העשן), אף שעדיין לא הריח, שכיוון שדעתו להריח – כ]] {{שוליים|ו_עב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עב|על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים"]]''' * '''מקור:''' "אהן מוסכין, (חוץ ממוסק) שהוא יוצא מהחי דיימר עליו "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-א-ד|בבלי ברכות מג א — מברכים על ריח של מוגמר משתעלה תמרתו (עמוד העשן), אף שעדיין לא הריח, שכיוון שדעתו להריח – כ]] {{שוליים|ו_עג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עג|כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל]]''' * '''מקור:''' "הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. גמ : תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד {{שוליים|ו_עד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עד|השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו"]]''' * '''מקור:''' "השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן. גמ : רבי סימון ורבי תדאי אמרו בשם רבי יהושע (בן חנניה):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי טרפון: תנא קמא מברך "שהכל נהיה בדברו", רבי טרפון מברך "בורא נפשות רבות וחסרונן" * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-א|בבלי ברכות לה א — על פירות האילן מברך "בורא פרי העץ", ועל היין מברך "בורא פרי הגפן" (ואם בירך על היין "בורא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לה-א-ד|בבלי ברכות לה א — אין אומרים שירה במקדש אלא על היין, ומ"קדש הלולים" נלמד שדבר הטעון שירה טעון חילול, וכן שהפ]] {{שוליים|ו_עה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עה|השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו]]''' * '''מקור:''' "אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך. (דשינוי מקום צריך לברך) אבא בר רב הונא אמר שתה יין ישן והביאו לו יין חדש, צריך לברך. אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך דשינוי יין אין צ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב) </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1620px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עו|שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום]]''' * '''מקור:''' "שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. רבי," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב) {{שוליים|ו_עז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עז|הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה]]''' * '''מקור:''' "על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? אמר רבי יצחק רובה בשם רבי:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-מ|בבלי ברכות נט ב — השותה יין אחר בחברת בני חבורה מברך "ברוך הטוב והמטיב" אף שאין צריך לברך על שינוי יין]] {{שוליים|ו_עח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שישי#דין-ו_עח|על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו"]]''' * '''מקור:''' ""ברוך הטוב והמטיב". מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, ועל כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "הטוב והמטיב" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" תנן: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז הדרן עלך כיצד מברכין ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-מ|בבלי ברכות נט ב — השותה יין אחר בחברת בני חבורה מברך "ברוך הטוב והמטיב" אף שאין צריך לברך על שינוי יין]] {{שוליים|ז_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_א|שלושה שאכלו כאחת - חייבים בזימון]]''' * '''מקור:''' "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - שלושה שאכלו לחם כאחת מצטרפים וחייבים לזמן, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קצב סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ב|בבלי ברכות מה א — שלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן, ומצטרף רק מי שאכל כזית ממאכל מותר (דמאי, מעשר ראשון שניטלה ת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מו-א-ג|בבלי ברכות מו א — ברכת הזימון (חלק שאמירתו מחוייב בציבור) נאמרת עד "נברך"]] {{שוליים|ז_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_ב|חובה לברך ברכה אחרונה על אכילת דמאי, מעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו]]''' * '''מקור:''' "אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה כ , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמאכלים אלו חייבים בברכה אחרונה, כדין פירותיהם הגמורים לעניין ברכה, וכפי שהביאו הרמב"ם והסמ"ג להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ג|בבלי ברכות מה א — האוכל דמאי, מעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו — מברך עליהם ברכת המזון ומצטרף ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מז-א-י|בבלי ברכות מז א — מעשר ראשון שהלוי הקדימו ונטלו בשבלים פטור מתרומה גדולה, ומשהופרשה ממנו תרומת מעשר אינו טבל]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> oc9z6mab7rv4tplyp2y2qii81c8gg4y 106 1754574 3077482 3076697 2026-08-20T09:05:45Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077482 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> mdnrt3a5kewfzjmvv61ijghfwazlcmw 3077495 3077482 2026-08-20T09:25:58Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077495 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> 05rtqh5m2hcy97jfv4fh1gnuga2yscy 3077507 3077495 2026-08-20T09:48:24Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077507 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> s2i2v0x1jldw5c724qyebm3al3xtdx8 3077518 3077507 2026-08-20T10:26:43Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077518 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1620px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1620px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1620px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1620px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1620px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1620px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1620px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1620px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1620px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1620px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1620px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1620px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> eqs4bkugg36mt4bwe5z938b7wduttpg 3077534 3077518 2026-08-20T11:01:52Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077534 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1620px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_ה|האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה]]''' * '''מקור:''' "אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק תשיעי#צד-א-א|בבלי בבא קמא צד א — הגוזל סאה חיטים ומשנה אותה עד שמפריש ממנה חלה, ברכתו נחשבת ניאוץ ולא ברכה, משום שזו מצוה ה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ו|בבלי ברכות מה א — האוכל דבר איסור — טבל, מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו — אינו מברך עלי]] {{שוליים|ז_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_ו|אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון]]''' * '''מקור:''' "והנכרי, אין מזמנין עליהן. גמ : הכא את אמר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ז|בבלי ברכות מה א — האוכל כזית פת מצטרף לזימון, ואין מזמנין על נכרי ולא על נשים ועבדים וקטנים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-ב-א|בבלי ברכות מה ב — נשים מזמנות לעצמן וכן עבדים לעצמן (רשות ולא חובה), אך נשים ועבדים יחד לא יזמנו משום פריצות]] {{שוליים|ז_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_ז|שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו]]''' * '''מקור:''' "שלושה שאכלו כאחת, אין רשאין ליחלק. (משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.) והכא את אמר שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ל|בבלי ברכות מה א — שלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן ואינם רשאים להיחלק, שכיון שקבעו עצמם יחד נתחייבו בזימון]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#נ-א-ט|בבלי ברכות נ א — שלושה שאכלו כאחד אינם רשאים להיחלק כדי לפטור עצמם מזימון, וכן ארבעה וכן חמישה; שישה עד עשר]] {{שוליים|ז_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_י|דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב]]''' * '''מקור:''' "שנים שדנו, דיניהן דין, אלא שנקראו בית דין חצוף. משמע שאף בשנים יש קביעות. רבי יוחנן (בר נפחא) רבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: אפילו (בדיעבד) שנים שדנו, אין דינן דין. אמר רב הונא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא (בית דין חצוף) ~ רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: לדעת התנא שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף, ואילו ר' יוחנן ור"ל אמרו שאפילו בדיעבד אין דינם דין * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1620px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_יג|סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול]]''' * '''מקור:''' "הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? השיב רבי יצחק בן אלישיב:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם {{שוליים|ז_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_יד|טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו]]''' * '''מקור:''' "הרי טיט הנרוק משלים במקוה לארבעים סאה, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1620px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1620px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1620px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_יז|אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין]]''' * '''מקור:''' "נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ז|בבלי ברכות מה א — האוכל כזית פת מצטרף לזימון, ואין מזמנין על נכרי ולא על נשים ועבדים וקטנים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-ב-א|בבלי ברכות מה ב — נשים מזמנות לעצמן וכן עבדים לעצמן (רשות ולא חובה), אך נשים ועבדים יחד לא יזמנו משום פריצות]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1620px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_יט|בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך]]''' * '''מקור:''' "שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא (אביו) ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ז|בבלי ברכות מה א — האוכל כזית פת מצטרף לזימון, ואין מזמנין על נכרי ולא על נשים ועבדים וקטנים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-ב-א|בבלי ברכות מה ב — נשים מזמנות לעצמן וכן עבדים לעצמן (רשות ולא חובה), אך נשים ועבדים יחד לא יזמנו משום פריצות]] {{שוליים|ז_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כא|בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל]]''' * '''מקור:''' "מזמנין. שמונה אכלו פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ט|בבלי ברכות מה א — האוכל כזית פת חייב בברכת המזון ומצטרף לזימון, ולכתחילה טוב לחוש לשיעור כביצה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מח-א-ב|בבלי ברכות מח א — תשעה שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפים לזימון בעשרה, ונסתפקו בשמונה ובשבעה אם מצטרפים]] {{שוליים|ז_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כב|מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון]]''' * '''מקור:''' "מזמנין. רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, (בבל) אצרכת לי, ומיצר לי דלא שאלתיה. רבי ירמיה בעי: תשעה אכלו פת ואחד ירק אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה? שהרי כאן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' לא נפסק * '''הכרעה:''' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ט|בבלי ברכות מה א — האוכל כזית פת חייב בברכת המזון ומצטרף לזימון, ולכתחילה טוב לחוש לשיעור כביצה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מח-א-ב|בבלי ברכות מח א — תשעה שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפים לזימון בעשרה, ונסתפקו בשמונה ובשבעה אם מצטרפים]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1620px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כד|חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון]]''' * '''מקור:''' "היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין עליו אבל לדברי חכמים. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן (בר נפחא): לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. (ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבן גמליאל: לדעת חכמים אף בלא אכל כזית דגן מזמנין עליו אם היסב ואכל עמהן, ולדעת רבן גמליאל (ורבי יוחנן) אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ט|בבלי ברכות מה א — האוכל כזית פת חייב בברכת המזון ומצטרף לזימון, ולכתחילה טוב לחוש לשיעור כביצה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מח-א-ב|בבלי ברכות מח א — תשעה שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפים לזימון בעשרה, ונסתפקו בשמונה ובשבעה אם מצטרפים]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1620px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כו|נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים]]''' * '''מקור:''' "בשלושה אומר "נברך"; בשלושה והוא אומר "ברכו" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה אלהינו אלהי ישראל באלף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי יוסי הגלילי: חכמים קבעו נוסחים מדורגים קבועים לפי מספר המברכים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ורבי יוסי הגלילי אומר שהנוסח משתנה לפי רוב הקהל ולא בקביעות מספרים אלו * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ב|בבלי ברכות מה א — שלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן, ומצטרף רק מי שאכל כזית ממאכל מותר (דמאי, מעשר ראשון שניטלה ת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מו-א-ג|בבלי ברכות מו א — ברכת הזימון (חלק שאמירתו מחוייב בציבור) נאמרת עד "נברך"]] {{שוליים|ז_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כז|בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים]]''' * '''מקור:''' ""ברכו את ה המבורך" גמ : דלמא: (את זה מספרים) רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר "נברך" אמר לו רבי חייא בר אבא: ולמה ל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א. {{שוליים|ז_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כח|השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל]]''' * '''מקור:''' "השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, (כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.) כן הב דעתך מפקא ידי חובתך (כך גם אתה תן דעתך לצא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קז-ב-א|בבלי חולין קז ב — אסור לתת פרוסה לתוך פיו של שמש אלא אם כן ידוע שנטל ידיו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קז-ב-ב|בבלי חולין קז ב — אין לתת פרוסה לתוך פיו של שמש שלא נטל ידיו, שמא יארע דבר קלקלה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1620px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_כט|המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו]]''' * '''מקור:''' "המתעסק לא יצא," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה {{שוליים|ז_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_ל|השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא]]''' * '''מקור:''' "והשומע מן המתעסק לא יצא. (מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת) תנן: במאה אומר ובמאה אומר נברך לה אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ז_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לא|עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה]]''' * '''מקור:''' "הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא ורבי יסא (אסי) אמרו בשם רבי יוחנן (בר נפחא): נאמר כאן עדה דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל. ונאמר להלן (במרגלים) עדה דכתיב: עד מתי לעדה ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#נ-א-א|בבלי ברכות נ א — בנוסח הזימון יאמר "שאכלנו משלו ובטובו חיינו" (בלשון יחיד־מדבר בעדו), ולא "בטובו חיים", שהא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#נ-א-ב|בבלי ברכות נ א — בזימון של שלושה (עד עשרה) אומר המזמן "נברך שאכלנו משלו" והמסובים עונים "ברוך שאכלנו משלו ו]] {{שוליים|ז_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לג|שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים]]''' * '''מקור:''' "שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה וששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים. גמ : תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-ל|בבלי ברכות מה א — שלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן ואינם רשאים להיחלק, שכיון שקבעו עצמם יחד נתחייבו בזימון]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#נ-א-ט|בבלי ברכות נ א — שלושה שאכלו כאחד אינם רשאים להיחלק כדי לפטור עצמם מזימון, וכן ארבעה וכן חמישה; שישה עד עשר]] {{שוליים|ז_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לד|מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג]]''' * '''מקור:''' "חוזר ושמואל (בר אבא בר אבא) אמר: אינו חוזר. אמר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן: חוזר ~ שמואל בר אבא: אינו חוזר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ו|בבלי ברכות מט א — שכח להזכיר של שבת בברכת המזון ונזכר לאחר שחתם בונה ירושלים (קודם שהתחיל הטוב והמטיב), אומר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ז|בבלי ברכות מט א — מי שטעה ולא הזכיר של יום טוב (יעלה ויבוא) בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל "הטוב והמטיב" — א]] {{שוליים|ז_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לה|מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך]]''' * '''מקור:''' "ספק הזכיר שלראש חודש בברכת המזון, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. שאין חובה לאכול בראש חודש. אשכח תני דפליג דתניא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בירושלמי: תנא קמא (אין מחזירין, שאין חובה לאכול בראש חודש) ~ תניא דפליג (מחזירין) * '''הכרעה:''' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ח|בבלי ברכות מט א — טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון בראש חודש ונזכר אחר שסיים "בונה ירושלים" — אומר "ברוך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-ב-א|בבלי ברכות מט ב — הטועה ולא הזכיר של ראש חודש (יעלה ויבוא) בברכת המזון — אין מחזירין אותו, מפני שאין סעודה ח]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1620px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לו|בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו]]''' * '''מקור:''' "כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה {{שוליים|ז_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לז|השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך]]''' * '''מקור:''' "וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, (אחרי שאכלו וברכו) קם חנן בר אבא אזל ליה. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו {{שוליים|ז_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לח|מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -]]''' * '''מקור:''' "שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל! אמרי ליה: כאן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ו|בבלי ברכות מט א — שכח להזכיר של שבת בברכת המזון ונזכר לאחר שחתם בונה ירושלים (קודם שהתחיל הטוב והמטיב), אומר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ז|בבלי ברכות מט א — מי שטעה ולא הזכיר של יום טוב (יעלה ויבוא) בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל "הטוב והמטיב" — א]] {{שוליים|ז_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_לט|מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?]]''' * '''מקור:''' "בשהסיע דעתו והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך. וכאן בשלא הסיע דעתו ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ו|בבלי ברכות מט א — שכח להזכיר של שבת בברכת המזון ונזכר לאחר שחתם בונה ירושלים (קודם שהתחיל הטוב והמטיב), אומר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מט-א-ז|בבלי ברכות מט א — מי שטעה ולא הזכיר של יום טוב (יעלה ויבוא) בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל "הטוב והמטיב" — א]] {{שוליים|ז_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_מ|היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם]]''' * '''מקור:''' "ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר לעצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-כ|בבלי ברכות מב א — ברכות מב א אות כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ז|בבלי ברכות מב ב — קביעות של רבים לסעודה מצטרפת לזימון ולברכת אחד לכולם, ואין הסבה מעכבת אלא סגי בישיבה כשאמר]] {{שוליים|ז_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_מא|המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו]]''' * '''מקור:''' "זמין לחבריה בפונדקא. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-א-כ|בבלי ברכות מב א — ברכות מב א אות כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מב-ב-ז|בבלי ברכות מב ב — קביעות של רבים לסעודה מצטרפת לזימון ולברכת אחד לכולם, ואין הסבה מעכבת אלא סגי בישיבה כשאמר]] {{שוליים|ז_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_מב|שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה]]''' * '''מקור:''' "שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר (בן הורק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#נ-א-י|בבלי ברכות נ א — שתי חבורות האוכלות בבית אחד — אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון אחד, ואם לאו כל חבו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#נ-ב-ב|בבלי ברכות נ ב — שתי חבורות שאוכלות בשני מקומות ושמש אחד משמש את שתיהן — השמש מצרפן לחבורה אחת לזימון]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1620px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_מז|כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו]]''' * '''מקור:''' "שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, (אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף) וצריך שיהיה נותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו (שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-ב-י|בבלי ברכות מג ב — הביאו לפניו יין ושמן — אוחז היין בימינו והשמן בשמאלו, מברך על היין ואחר כך על השמן, וטח הש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ט|בבלי ברכות נא ב — עונים אמן אחר ישראל המברך אף בלא ששמע את כל הברכה, אך אחר כותי (נכרי/שאינו בקי) אין עונים ]] {{שוליים|ז_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_מח|כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה)]]''' * '''מקור:''' "מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב: (דברים וזאת הברכה לג כג) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה ". "שבע", עיטור, כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע "רצון", מודח, (דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-א-ה|בבלי ברכות נא א — כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ושיהא מלא יין, וכל המברך על כוס מלא נותנין לו נח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-א-ו|בבלי ברכות נא א — המברך ברכת המזון על הכוס יתעטף בטליתו, או לכל הפחות יפרוס סודר על ראשו]] {{שוליים|ז_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_נ|בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום]]''' * '''מקור:''' "כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו נוסח קידוש היום? אמר רבי יוסי (בר זבידא) בשם רבי יעקב בר אחא, ורבי אלעזר בר יוסף אמר בשם רב: "בורא פרי הגפן". זריקן בר חמוי דזריקן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ג|בבלי פסחים קה א — מי שלא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום כולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ד|בבלי פסחים קה א — מי שיש לו כוס אחד של יין לקידוש והבדלה, ונקלע לספק כבוד יום וכבוד לילה, יאמר עליו הבדלה בל]] {{שוליים|ז_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שביעי#דין-ז_נא|מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה]]''' * '''מקור:''' "הזכיר של חנכה בארץ (על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון) וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין האמת בבית אבל בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז הדרן עלך שלשה שאכלו ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כד-א-א|בבלי שבת כד א — חייבים להזכיר ראש חודש בברכת המזון בברכת "הטוב והמטיב", אף שאין בו איסור מלאכה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1620px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_א|בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום]]''' * '''מקור:''' "מברך על היין ואחר כך מברך על היום. גמ : מה טעמהון דבית שמאי? שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעמהון דבית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר וק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף י , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: לב"ש קדושת היום קדמה ליין וכבר נתחייב בקידוש עד שלא בא היין, לב"ה היין גורם לקדושת היום שתאמר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ז|בבלי ברכות נא ב — הבא לו יין לאחר המזון ואין לו אלא כוס אחד — מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ו]] {{שוליים|ח_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ג|הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין]]''' * '''מקור:''' "מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. והיא דעתיה דרבי זעירא דרבי זעירא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-א|בבלי פסחים קו ב — הטועם מן התבשיל קודם קידוש - האם רשאי לקדש אחר כך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-ב|בבלי פסחים קו ב — מי שטעם משהו לפני הבדלה, האם יכול עדיין לברך ולהבדיל]] {{שוליים|ח_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ד|בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו]]''' * '''מקור:''' "מבדילין על השכר אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי (בון) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ט) והשו"ע (או"ח רצו, ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-א|בבלי פסחים קו ב — הטועם מן התבשיל קודם קידוש - האם רשאי לקדש אחר כך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-ב|בבלי פסחים קו ב — מי שטעם משהו לפני הבדלה, האם יכול עדיין לברך ולהבדיל]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> ifgrecwmpljjintjh17qdo0aaa1wb44 106 1754575 3077483 3076698 2026-08-20T09:06:00Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077483 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> 5mwhjkhfwb0xlzox169sfrk65wwz3kj 3077496 3077483 2026-08-20T09:26:12Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077496 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> nbb9osn3n8gz2ytzvcd6axahrv2rhvg 3077508 3077496 2026-08-20T09:48:39Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077508 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> due8pdf01gbe5m6157rrefbcdgzajjx 3077519 3077508 2026-08-20T10:26:57Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077519 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1620px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1620px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1620px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1620px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1620px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1620px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1620px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1620px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1620px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1620px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1620px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1620px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> huujnhmr0ey5fvw31f9rbd2a314djg1 3077535 3077519 2026-08-20T11:02:13Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077535 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1620px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_א|בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום]]''' * '''מקור:''' "מברך על היין ואחר כך מברך על היום. גמ : מה טעמהון דבית שמאי? שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעמהון דבית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר וק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף י , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: לב"ש קדושת היום קדמה ליין וכבר נתחייב בקידוש עד שלא בא היין, לב"ה היין גורם לקדושת היום שתאמר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ז|בבלי ברכות נא ב — הבא לו יין לאחר המזון ואין לו אלא כוס אחד — מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ו]] {{שוליים|ח_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ג|הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין]]''' * '''מקור:''' "מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. והיא דעתיה דרבי זעירא דרבי זעירא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-א|בבלי פסחים קו ב — הטועם מן התבשיל קודם קידוש - האם רשאי לקדש אחר כך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-ב|בבלי פסחים קו ב — מי שטעם משהו לפני הבדלה, האם יכול עדיין לברך ולהבדיל]] {{שוליים|ח_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ד|בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו]]''' * '''מקור:''' "מבדילין על השכר אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי (בון) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ט) והשו"ע (או"ח רצו, ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-א|בבלי פסחים קו ב — הטועם מן התבשיל קודם קידוש - האם רשאי לקדש אחר כך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קו-ב-ב|בבלי פסחים קו ב — מי שטעם משהו לפני הבדלה, האם יכול עדיין לברך ולהבדיל]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1620px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א''' {{שוליים|ח_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ה|בהבדלה במוצאי שבת יש להקדים בשמים לנר]]''' * '''מקור:''' "בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא ורב יהודה אמרו: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. אם כך כיצד יעשה לדברי בית הלל יברך על המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי~בית הלל: בית שמאי אומרים בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים מאור ואחר כך בשמים * '''הכרעה:''' נפסק כבית שמאי לדעת רבא ורב יהודה, וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' רצו ס"א ובסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה בשמים) שאף הבבלי הכריע כך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ז|בבלי ברכות נא ב — הבא לו יין לאחר המזון ואין לו אלא כוס אחד — מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1620px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב''' {{שוליים|ח_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ו|כשחג חל במוצאי שבת, מה סדר הברכות בקידוש?]]''' * '''מקור:''' "סוכה וזמן רבי חנינא (בר חמא) אמר: ינה"ק. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר כהדא דרבי חנינא (בר חמא) שהבדלה קדמת לקידוש דאמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי חנינא ושמואל (יין נר הבדלה קידוש - ינה"ק) ~ לוי (נר הבדלה יין קידוש - נהי"ק) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא ושמואל בסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה זמן), משום שההבדלה קודמת לקידוש כמלך היוצא ושלטון הנכנס; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ז|בבלי חולין כו ב — כשחל יום טוב במוצאי שבת, בהבדלה אומר "המבדיל בין קודש לקודש" ותוקע ומריע בנשימה אחת בתקיעה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ח|בבלי חולין כו ב — בהבדלה שבמוצאי שבת שחל בו יו"ט אין מזכירים "בין קודש חמור לקודש הקל"]] {{שוליים|ח_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ז|סדר ברכות ההבדלה בכניסת מוצאי שבת לחג]]''' * '''מקור:''' "עובדא? אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן (בר נפחא) יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה). וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן (בר נפחא) רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא (בר חמא) ינה"ק (יין נר הבדלה קידוש); וכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חנינא (יין נר הבדלה קידוש - ינה"ק) ~ רבי יוחנן (יין קידוש נר הבדלה - יקנ"ה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן - יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה), כפי שנפק עובדא כוותיה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע; ומטעם שאין לחלוק על מנהג המקום נהג רבי אבהו בטבריא כרבי יוחנן ובדרום כרבי חנינא, אך להלכה נתקבל יקנ"ה כמנהג עיקרי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ז|בבלי חולין כו ב — כשחל יום טוב במוצאי שבת, בהבדלה אומר "המבדיל בין קודש לקודש" ותוקע ומריע בנשימה אחת בתקיעה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ח|בבלי חולין כו ב — בהבדלה שבמוצאי שבת שחל בו יו"ט אין מזכירים "בין קודש חמור לקודש הקל"]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1620px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א''' {{שוליים|ח_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ט|האם מברכים על הפרשת חלה "להפריש חלה"]]''' * '''מקור:''' "לחלה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה" - הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1620px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב''' {{שוליים|ח_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יא|נטילת מים לפני הסעודה חובה או רשות?]]''' * '''מקור:''' "וקוצה חלתה (ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה) ואחר כך קורה לה שם והדא אשה — לא בתוך ביתה יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף כאן אין מטריחין עליו תני: המים שלפני המזון — רשות, וש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן עד סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ת"ק: המים שלפני המזון רשות והמים שלאחר המזון חובה * '''הכרעה:''' נפסק שמים שלפני המזון רשות ומים שלאחריו חובה, כלשון הברייתא בירושלמי; וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה, אף שהבבלי (חולין קה.) נטה להחמיר יותר בנטילה ראשונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כב-א-ד|בבלי ברכות כב א — בעל קרי אינו טעון טבילה או רחיצה לקריאת שמע, תפילה ודברי תורה, ואין לחזר אחר מים בשעת התפי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כד-א-ה|בבלי ברכות כד א — ערום אינו רשאי לברך (כגון ברכת הפרשת חלה) עד שיכסה ערוותו; אשה שערוותה טוחה בקרקע נחשבת מכ]] {{שוליים|ח_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יב|נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון]]''' * '''מקור:''' "אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה (שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמים אחרונים חובה, שלא כדעת הסוברים שהיא רשות; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן מטעם החשש לסכנת "מלח סדומית" שבידיים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ת|בבלי חגיגה יח ב — הנוטל ידיו לפירות בלא צורך טהרה הרי זה מגסי הרוח ואין לעשות כן]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קה-א-ז|בבלי חולין קה א — מים אחרונים אין נוטלים אלא בכלי או במקום שיש קינסא המפסיק בינם לקרקע]] {{שוליים|ח_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יג|חובת נטילת ידים לאכילת חולין]]''' * '''מקור:''' "אוכל בהתם (עם כפפות) וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים אמר ליה: מהו כן? אמר ליה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי דאיסתניס אני. רבי זעירא כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם (ראה כהנים אוכלים עם כפפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן קסג סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רב ושמואל בר אבא ~ רבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל: האם נטילת ידים לחולין מדאורייתא-חובה או שרשות ורק תרומה מחייבת נטילה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל שנטילת ידים לחולין רשות ולתרומה חובה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (חולין קו.) חולק וסובר שנטילת ידים לחולין חובה מדרבנן מדין סרך תרומה, וכך הלכה למעשה מחמירים כבבלי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קז-א-ט|בבלי חולין קז א — האוכל פת כרוך במפה, פטור מנטילת ידים לאותה אכילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קז-ב-ה|בבלי חולין קז ב — המאכיל אדם אחר אינו צריך נטילת ידיים, ואילו האוכל מחמת המאכיל צריך נטילת ידיים]] {{שוליים|ח_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יד|כהן שבירך על פת חולין ונזכר שיש לפניו תרומה, רשאי לאכול ממנה בברכה זו עד "הפרק" (סוף הסעודה)]]''' * '''מקור:''' "לתרומה עד הפרק. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמסקנת הירושלמי שברכת הפת פוטרת אכילת תרומה עד הפרק, כדברי מייישא בר בריה דר' יהושע בן לוי; כך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק רביעי#נג-א-ד|בבלי בבא מציעא נג א — דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ב|בבלי חגיגה יח ב — הטובל לצורך דבר קל, ואם עמד ("הוחזק") לאותה מדרגה, אסור להשתמש בו לדבר החמור ממנו; ואם לא ]] {{שוליים|ח_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_טו|כהן הטובל תרומה במים מברך "על נטילת ידים" רק אחר שטיפת ידיו ולא מיד לאחר הטבילה]]''' * '''מקור:''' "משטף ידוי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמברך "משטף ידוי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסא, ד) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק רביעי#נג-א-ד|בבלי בבא מציעא נג א — דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ב|בבלי חגיגה יח ב — הטובל לצורך דבר קל, ואם עמד ("הוחזק") לאותה מדרגה, אסור להשתמש בו לדבר החמור ממנו; ואם לא ]] {{שוליים|ח_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_טז|האם נטילת ידיים מפסקת בין תחילת הסעודה להמשכה]]''' * '''מקור:''' "עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא אמר: אין נטילת ידים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב הונא שאין נטילת ידיים פוסקת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק רביעי#נג-א-ד|בבלי בבא מציעא נג א — דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ב|בבלי חגיגה יח ב — הטובל לצורך דבר קל, ואם עמד ("הוחזק") לאותה מדרגה, אסור להשתמש בו לדבר החמור ממנו; ואם לא ]] {{שוליים|ח_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יז|חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים]]''' * '''מקור:''' "אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה גם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא דרבי הושעיה שנטילת ידים לסעודה נאמרה רק על פת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-א|בבלי חגיגה יח ב — נוטלים ידים לפני אכילת חולין, מעשר ותרומה, ולקודש טעונים טבילת ידים, ולחטאת אם נטמאו ידיו ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ר|בבלי חגיגה יח ב — הנוטל ידיו או מטביל ידיו לצורך חולין - ידיו טהורות בין נתכוון בין לא נתכוון; אך לצורך תרומ]] {{שוליים|ח_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יח|חובה לרחוץ ידיים לפני אכילה כאשר הן מלוכלכות במשקה או באוכל שמשקהו נסחט]]''' * '''מקור:''' "כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא אפילו כשהיה מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי (וכמעשה רבי זעירא) שכל דבר שיש בו ליכלוך משקה מחייב נטילה גם ללא סעודת פת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' קנח ס"ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-א|בבלי חגיגה יח ב — נוטלים ידים לפני אכילת חולין, מעשר ותרומה, ולקודש טעונים טבילת ידים, ולחטאת אם נטמאו ידיו ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ר|בבלי חגיגה יח ב — הנוטל ידיו או מטביל ידיו לצורך חולין - ידיו טהורות בין נתכוון בין לא נתכוון; אך לצורך תרומ]] {{שוליים|ח_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_יט|נטילת ידים שנעשתה בשחרית מועילה גם לסעודת הערב אם התנה עליה בפירוש]]''' * '''מקור:''' "נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים אם התנה. רבי אבינא מפקיד לחמריה: (ההולכים בשירה) עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף נט הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאם התנה בשחרית שנטילתו תעמוד גם לערב, אינו צריך להטריח עצמו ולחזור וליטול ידיו בערב, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קו-ב-ב|בבלי חולין קו ב — הנוטל ידיו שחרית ומתנה עליהן, ידיו טהורות לכל היום כולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קז-א-א|בבלי חולין קז א — אנשים במקום שאין מים שכיח יכולים לרחוץ ידיהם בבוקר ולהתנות עליהן לכל היום]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1620px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א''' {{שוליים|ח_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כ|בעל הבית פותח ובוצע בפני האורחים, ואינו מכבד לאורח לבצוע]]''' * '''מקור:''' "ומתני על כל יומא. (היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום) רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי (לחם שיבצע) אמר ליה: סב בריך על הלחם אמר ליה: בעל הבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבהו שהשיב לרבי זעירא "בעל הבית בוצע", וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קו-ב-ב|בבלי חולין קו ב — הנוטל ידיו שחרית ומתנה עליהן, ידיו טהורות לכל היום כולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קז-א-א|בבלי חולין קז א — אנשים במקום שאין מים שכיח יכולים לרחוץ ידיהם בבוקר ולהתנות עליהן לכל היום]] {{שוליים|ח_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כא|בעל הבית מברך המוציא וגם ברכת המזון בסעודה]]''' * '''מקור:''' "לפי שבעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך ברכת המזון אמר ליה: חכים (מכיר) רבי לרב הונא דאנשא רבה הוא (שאדם גדול הוא) והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא, דתני סדר נטי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רב הונא (הפותח הוא חותם, בעל הבית מוציא ומברך ברכת המזון) ~ המשנה/מתניתא (הפותח בברכת המוציא אינו בהכרח המסיים בברכת המזון) * '''הכרעה:''' נפסק כרב הונא שהפותח הוא חותם, שכן בעל הבית יודע כוחו של ככרו ורבי הכיר בגדולתו; המתניתא נדחתה מהלכה למעשה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לט-ב-א|בבלי ברכות לט ב — הבוצע פת צריך לברך "המוציא" תחילה ולאחר מכן לבצוע מן הפת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מו-א-א|בבלי ברכות מו א — בעל הבית בוצע והאורח מברך]] {{שוליים|ח_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כב|סדר נטילת ידים ליד הסעודה כאשר יש כמה סועדים]]''' * '''מקור:''' "עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול באמצע המזון שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל — מתחילין מן הגדול (שאינו צריך להמתין אחר ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' מתחילים מן הגדול עד חמישה, מעל חמישה מתחילים מן הקטן עד שנשארו חמישה, ובאמצע הסעודה בין תבשיל לתבשיל מתחילים מן הגדול תמיד; אחר המזון מתחילים ליטול מן המברך כדי שיתכונן לברכה, וכפסק הרמב"ם והשו"ע כלשון הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-א-ג|בבלי ברכות מג א — מים אחרונים חובה, וסמוך להם מברך ברכת המזון בלא הפסק ביניהם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מו-ב-ה|בבלי ברכות מו ב — בנטילת מים אחרונים, כשהמסובים עד חמישה מתחילים מן הגדול; וכשהם מרובים (מאה) מתחילים מן הקט]] {{שוליים|ח_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כג|אין נטילת ידים לחולין מטמאת משקים אף אם היו הידים טמאות מספק]]''' * '''מקור:''' "טהור ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים . דבר אחר: אין ידים לחולין, דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יד, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שאין ידים סרך טומאה לחולין מטמאות משקין מספק; כן פסק הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פי"ד ה"יא) </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1620px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב''' {{שוליים|ח_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כד|ידיים שנטמאו בכניסה לבית המנוגע נחשבות שניות לתרומה מדין חכמים]]''' * '''מקור:''' "ושניות לתרומה כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע (וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן) או כרבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. רבי אלעזר בי רבי צדוק אומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבנן ~ רבי אלעזר בי רבי צדוק: לרבנן ידיים אלו שניות מגזרת חכמים ככל טומאת ידיים, ולרבי אלעזר בי רבי צדוק חולין שנעשו על גבי הקודש הרי הם כחולין ואינם מטמאים * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שידיים אלו שניות לתרומה מגזרת חכמים, כדעת הרמב"ם הפוסק כן (הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה ח), ולא כרבי אלעזר בי רבי צדוק המקל בזה {{שוליים|ח_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כה|שמן שנטמא וטבל הגוף ואינו מנטף מהגוף - טהור, אף שהשמן שעל גופו מנטף]]''' * '''מקור:''' "הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא תמן תנינן: הסך שמן טהור ונטמא, וירד וטבל — בית שמאי אומרים:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יא, הלכה ט , רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: ב"ש - השמן בטל לגוף וטהור אף אם מנטף; ב"ה - אם מנטף טמא שאינו בטל לגוף * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, שהלכה כמותם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכן נקבע ברמב"ם {{שוליים|ח_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כו|שיעור צירוף שמן טמא לענין טומאת אוכלין ניתן לפי כדי סיכת אבר קטן]]''' * '''מקור:''' "טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו (קדם שסך) בית שמאי אומרים: אם יש בו כדי סיכת אבר קטן — לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא ובית הלל אומרים: אם הוא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי אומרים שמן שהיה טמא מתחילתו מצטרף אם יש בו כדי סיכת אבר קטן, ובית הלל מצריכים שיעור אחר (רביעית) לצירוף לענין זה * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, כדרך שנפסק בכל מקום שבית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים, וכן פסק הרמב"ם {{שוליים|ח_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כז|משקה שנבלע במטפחת עד שהוא טופח על מנת להטפיח נחשב ככלי קיבול לעניין קבלת טומאה]]''' * '''מקור:''' "משקה טופח רבי יהודה (בר עילאי) אומר: משום בית הלל אם הוא טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון דבית הלל: תמן גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל אמרין טמא, משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה והכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל לפי הסבר רבי יהודה: מים בלועים במטפחת שהם טופחים ומטפיחים דינם כמשקה בעין ומטמאים, בשונה משמן שנבלע בגוף שאינו כן, ואין בכך סתירה בשיטת בית הלל {{שוליים|ח_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כח|בסעודה משותפת, האם מכבדים הבית לפני נטילת ידים לברכת המזון או אחריה]]''' * '''מקור:''' "את הבית. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ס ואחר כך נוטלין לידים ובית הלל אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית. גמ : מה טעמהון דבית שמאי? מפני אובדן אוכלין (שאם יטלו י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן קפ סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים מפני אובדן אוכלין, ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית שאם השמש פיקח מעביר פרורין פחות מכזית * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, שנוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נב-ב-ב|בבלי ברכות נב ב — מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים, שלא להפסיד את האוכלין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נב-ב-ג|בבלי ברכות נב ב — מותר להשתמש בשמש עם הארץ לענין הנחת פירורים]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1620px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד א''' {{שוליים|ח_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_כט|בהבדלה יש להקדים ברכת המאור לברכת הבשמים]]''' * '''מקור:''' "בורא מאורי האש. גמ : תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף א , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי אומרים בשמים ומאור, בית הלל אומרים מאור ובשמים * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדברי רבי אבא ורב יהודא בשם רב, ותואם גם את הבבלי (פסחים קג.) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ז|בבלי ברכות נא ב — הבא לו יין לאחר המזון ואין לו אלא כוס אחד — מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ו]] {{שוליים|ח_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_ל|בהבדלה על היין מברכים על הבשמים לפני הברכה על האור]]''' * '''מקור:''' "בשמים ואחר כך מאור. בית שמאי אומרים:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: ב"ש: בשמים ואחר כך מאור; ב"ה: מאור ואחר כך בשמים * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדרך שמצינו בכל מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ז|בבלי ברכות נא ב — הבא לו יין לאחר המזון ואין לו אלא כוס אחד — מברך תחילה ברכת המזון ואחר כך בורא פרי הגפן, ו]] {{שוליים|ח_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לא|כאשר יש לפניו כוס לברכת המזון ושמן ערב לסיכה - כיצד יאחז וכיצד יברך]]''' * '''מקור:''' "כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: בית שמאי: כוס בימין ושמן בשמאל, מברך על הכוס ואחר כך על השמן; בית הלל: שמן בימין וכוס בשמאל, ומברך על השמן ומוסך בראשו * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, כדרכם בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-ב-י|בבלי ברכות מג ב — הביאו לפניו יין ושמן — אוחז היין בימינו והשמן בשמאלו, מברך על היין ואחר כך על השמן, וטח הש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ט|בבלי ברכות נא ב — עונים אמן אחר ישראל המברך אף בלא ששמע את כל הברכה, אך אחר כותי (נכרי/שאינו בקי) אין עונים ]] {{שוליים|ח_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לב|כשמושחים שמן בראש המשמש, אם השמש תלמיד חכם — מושחים בכותל ולא בראשו]]''' * '''מקור:''' "וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון (הביא את שניהם)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין שבחו של תלמיד חכם לצאת מבושם, ולכן טחין בכותל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-ב-י|בבלי ברכות מג ב — הביאו לפניו יין ושמן — אוחז היין בימינו והשמן בשמאלו, מברך על היין ואחר כך על השמן, וטח הש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ט|בבלי ברכות נא ב — עונים אמן אחר ישראל המברך אף בלא ששמע את כל הברכה, אך אחר כותי (נכרי/שאינו בקי) אין עונים ]] {{שוליים|ח_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לד|האם המשתמש בכהנים (בגופם, לעבודתו) חייב במעילה כדין מועל בכלי הקדש]]''' * '''מקור:''' "מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: בית שמאי אומרים שברא וכו . האם על דעתהון דבית שמאי אומר אשר ברא פרי הגפן ועל דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן? לא, יש הבדל: יין מתחדש בכל שנה ושנה, " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלימוד הירושלמי "מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל" - הרמב"ם פסק כך בהלכות מעילה פרק ו הלכה א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק חמישי#יח-א-ה|בבלי מעילה יח א — הנהנה מהקדש בדבר שאין בו פגם מעל מיד בשווה פרוטה, ובדבר שיש בו פגם אינו מועל עד שיפגום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק חמישי#יח-ב-ב|בבלי מעילה יח ב — דיני מעילה (פגם והנאה כאחד, בתלוש, בשליח שעשה שליחותו) נלמדים בגזירה שווה "חטא-חטא" מתרומה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1620px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב''' {{שוליים|ח_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לה|איסור הרבעת בהמה שאמה סוסה ואביה חמור עם בהמה שאמה חמורה ואביה סוס משום כלאים, וסימן ההיכר – אזני הפרדה]]''' * '''מקור:''' "כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא (בן יונה) מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון (אם תרצו לקנות פרדות) — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ט, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף ט סמ"ג לאוין רפא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מנא שיש להבחין בין הפרדות לפי גודל אוזניהן, שהקטנות אמן סוסה ואביהן חמור והגדולות אמן חמורה ואביהן סוס, ואין למשכן זו עם זו משום כלאים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק חמישי#עט-א-א|בבלי חולין עט א — הלכה כחנניה שחוששים לזרע האב, ואיסור אותו ואת בנו נוהג הן מצד האם והן מצד האב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק חמישי#עט-א-ב|בבלי חולין עט א — פרדה שתבעה להרביע ובודקים מינה על ידי סימני קול ואוזניים וזנב]] {{שוליים|ח_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לו|אין לומר "בורא מאורי האש" בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אלא רק במוצאי שבת]]''' * '''מקור:''' "במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. אמר רב הונא בשם רבי אבהו דאמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): אף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שברכת האור נתקנה על אור שנברא במוצאי שבת דווקא, ולא במוצאי יום הכיפורים שאין בו חידוש בריאת אור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ג|בבלי פסחים קה א — מי שלא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום כולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ד|בבלי פסחים קה א — מי שיש לו כוס אחד של יין לקידוש והבדלה, ונקלע לספק כבוד יום וכבוד לילה, יאמר עליו הבדלה בל]] {{שוליים|ח_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לז|האם מברכים ברכת האור (בורא מאורי האש) במוצאי יום הכיפורים]]''' * '''מקור:''' "במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים, שכיוון שנח האור כל היום נחשב כאילו נברא מחדש במוצאי היום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ג|בבלי פסחים קה א — מי שלא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום כולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קה-א-ד|בבלי פסחים קה א — מי שיש לו כוס אחד של יין לקידוש והבדלה, ונקלע לספק כבוד יום וכבוד לילה, יאמר עליו הבדלה בל]] {{שוליים|ח_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_לח|אין מברכים על נר ובשמים של גויים, של מתים ושל עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שנהנים לאורו]]''' * '''מקור:''' "אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו גמ : תנא רבי יעקב (בר אידי) קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים שלפני עבודה זרה ושל מתים, אך על בשמים של גויים מברכים כשמעשיהם מוכיחים שאינם לעבודה זרה (כגון שהניחם לפני חנותו), כדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי ירמיה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ח_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מא|גחלת של הקדש הנאה ומעילה, ושלהבת הבוקעת ממנה]]''' * '''מקור:''' "גחלת של הקדש — מועלין עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סא בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' גחלת - מועלין בה כדין תשמישי הקדש; שלהבת - לא נהנין ולא מועלין, כדעת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ב הי"ג. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ב|בבלי ביצה לט א — הנהנה משלהבת של הקדש אינו מועל בה, אך גחלת של הקדש - מועלין בה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1620px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א''' {{שוליים|ח_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מב|אין להשתמש בגחלת שהודלקה לצורך עבודה זרה, אך אש שנשלהבה ממנה מותרת בהנאה]]''' * '''מקור:''' "גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן קמב סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם (הל' עבודה זרה ז, י) והשו"ע (יו"ד קמב, א), משום שהשלהבת דבר חדש הפורח מן הגחלת ואינו מגוף האיסור עצמו {{שוליים|ח_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מג|המודר הנאה מחברו אסור ליהנות מגחלתו אך מותר לו להדליק ולהיבנות משלהבתו]]''' * '''מקור:''' "המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה יא , שו"ע יו"ד סימן רכא סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכך הובא ברמב"ם (הל' נדרים פ"ו הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רכא סעי' יב) שגחלת הנאתה מגוף החפץ ואילו שלהבת אינה אלא ממנו ונמשכת, ואינה נחשבת הנאה מגוף הדבר הנדור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ד|בבלי ביצה לט א — המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו, ואילו הנהנה משלהבת של הקדש או של עבודה זרה - ]] {{שוליים|ח_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מד|בהבדלה מברכים על שלהבת (אש) ולא על גחלת בלבד]]''' * '''מקור:''' "המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב: אם היו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר אשי בשם רב שאם היו גחלת של מתכת מברכים אף עליה, שהגחלת חוזרת ונעשית שלהבת; הרמב"ם פסק כירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ה|בבלי ביצה לט א — המוציא שלהבת לרשות הרבים על גבי קיסם חייב אף שאין בקיסם עצמו שיעור עצים לחייב עליו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ד|בבלי ברכות נג א — המוציא שלהבת (אש) לרשות הרבים בשבת חייב, ואף על שיעור כל שהוא, שאין מודדין בה "מה שעקר לא ]] {{שוליים|ח_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מה|גחלים לוחשות שאין בהן שלהבת - האם מברכים עליהן בורא מאורי האש בהבדלה]]''' * '''מקור:''' "גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי: בלבד הנקטפת. (שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק) תני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ט , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שמברכים על גחלים לוחשות בתנאי שהן "נקטפות" - שאם יניח עליהן קיסם הוא נדלק, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ג|בבלי ברכות נג א — אין מברכין "בורא מאורי האש" במוצאי שבת על נר שהדליק נכרי בשבת (שלא שבת), אך ישראל שהדליק מ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ה|בבלי ברכות נג א — המהלך חוץ לכרך במוצאי שבת וראה אור: ברוב נכרים אינו מברך "בורא מאורי האש", ברוב ישראל מברך]] {{שוליים|ח_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מו|מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת גם על אש שהודלקה מאש שלא שבתה, ובלבד שהתחדשה בה תוספת אור]]''' * '''מקור:''' "גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — מברך עליו. ניחא גוי שהדליק מישראל, שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת מעתה אפילו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהסבר הירושלמי שמברכים אף כשישראל הדליק מגוי, הואיל והתוספת של האור החדש נחשבת כאש חדשה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ג|בבלי ברכות נג א — אין מברכין "בורא מאורי האש" במוצאי שבת על נר שהדליק נכרי בשבת (שלא שבת), אך ישראל שהדליק מ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ה|בבלי ברכות נג א — המהלך חוץ לכרך במוצאי שבת וראה אור: ברוב נכרים אינו מברך "בורא מאורי האש", ברוב ישראל מברך]] {{שוליים|ח_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מז|אין מברכין על אור שהודלק מנר של גוי שהודלק מנר של גוי אחר]]''' * '''מקור:''' "גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן (בר נפחא): מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: גזרה משום גוי ראשון, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח רצח,ו. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ג|בבלי ברכות נג א — אין מברכין "בורא מאורי האש" במוצאי שבת על נר שהדליק נכרי בשבת (שלא שבת), אך ישראל שהדליק מ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ה|בבלי ברכות נג א — המהלך חוץ לכרך במוצאי שבת וראה אור: ברוב נכרים אינו מברך "בורא מאורי האש", ברוב ישראל מברך]] {{שוליים|ח_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מח|אין לברך "שהחיינו" על ריח בשמים המיועדים למסך כלים ולא להנאת הגוף]]''' * '''מקור:''' "— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. (לגמר את הכלים) תנן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שדברים העשויים לגמר כלים (כלבשמים) אין מברכים עליהם ברכת הריח, כדין המשנה "לגמר את הכלים" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ח_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_מט|אין מברכים על נר ובשמים שהוכנו לצורך המת]]''' * '''מקור:''' "ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא אמרו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא דאת אמר —" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים של מתים, דווקא בסתומים לגמרי לצורך המת ולא כשנהנים מאורם או מריחם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ח_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נ|אין מברכים ברכת המזון על נר ובשמים שהונחו לכבוד המת, אך אם הונחו לפני המת לכבוד החיים מברכים עליהם]]''' * '''מקור:''' "בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם היו נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, שאני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. תנן ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. אז למה הכפילות? " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהלכה זו בירושלמי, שהטעם תלוי בכוונת ההנחה - אם לכבוד המת אין מברכים, ואם לכבוד החיים מברכים, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע (או"ח ריז,ב; רצז,ב; רצח,יב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1620px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב''' {{שוליים|ח_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נא|חדר גדול (עשר על עשר) חייב בברכת הבדלה על הנר במוצאי שבת גם אם יש בו אור מבעוד יום]]''' * '''מקור:''' "כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , סמ"ג עשין כט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כרבי אושעיא: אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין, כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ח_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נב|מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון, האם עליו לחזור למקום האכילה או שיברך במקום שנזכר?]]''' * '''מקור:''' "מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומרים: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: ב"ש סוברים שיחזור למקומו ויברך, ובית הלל סוברים שיברך במקום שנזכר * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל שמברך במקום שנזכר, ואינו חוזר למקומו; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהלכה כבית הלל בכל מקום * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ח_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נג|מי ששכח לברך ברכת המזון אחר האכילה, כמה זמן חייב לחזור למקומו כדי לברך]]''' * '''מקור:''' "עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו גמ : אמר רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין: חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל. מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוט" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ה , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי (חייב לחזור למקומו ולברך, כמי ששכח כיס אבנים טובות) ~ בית הלל (מברך במקום שנזכר, כפועל שלא מטריחים אותו לחזור) * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל, מברך במקום שנזכר כל עוד לא נתעכל המזון שבמעיו, שאין מטריחים אותו לחזור למקום האכילה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-ח|בבלי ברכות נא ב — ברכת המזון (וברכה אחרונה) נאמרת כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו, וכשאין אלא כוס אחד לאחר האכ]] {{שוליים|ח_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נו|חובה לענות אמן אחר ברכת כותי רק אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה]]''' * '''מקור:''' "עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה גמ : אמר רבי אבא טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון על ידי שברכת הגפן היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה בלי ברכה ברם " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה, שכן אין ודאות שיכוין וישלים כדת, וכך נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-י|בבלי ברכות נא ב — בקידוש מברך תחילה בורא פרי הגפן ואחר כך ברכת קידוש היום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-ב-ט|בבלי ברכות נג ב — השומע ברכה מתחילתה ועד סופה ממי שחייב באותה ברכה ונתכוון לצאת בה — יצא ידי חובתו אף אם לא ]] {{שוליים|ח_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נז|מי ששמע ברכה או הלל בלא לענות אמן, אימתי יצא ידי חובתו]]''' * '''מקור:''' "שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. אמר חייא בריה דרב בשלא צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני (גבי הלל): שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. אמר רב בשם אבא בר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרב בשם אבא בר חנה: השומע ולא עונה יצא, ובלבד שיענה ראשי פרקים כשענה על הכל, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כ-ב-ו|בבלי ברכות כ ב — מי שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתם, ולכן רק החייב בברכה או במצוה מברך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-ב-ב|בבלי ברכות מה ב — השומע ברכה מפי אחר ומתכוון לצאת בה — יצא אף שלא ענה אמן, ואף שהעניה מצוה לכתחילה]] {{שוליים|ח_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נח|האם ניתן לענות אמן ולזמן על ברכה בלא אכילה]]''' * '''מקור:''' "עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קצח , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' עונה אמן אף בלא אכילה, אך אינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל, כלשון הירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימנים קצח ורטו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-ב-י|בבלי ברכות נא ב — בקידוש מברך תחילה בורא פרי הגפן ואחר כך ברכת קידוש היום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-ב-ט|בבלי ברכות נג ב — השומע ברכה מתחילתה ועד סופה ממי שחייב באותה ברכה ונתכוון לצאת בה — יצא ידי חובתו אף אם לא ]] {{שוליים|ח_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק שמיני#דין-ח_נט|אין לענות אמן יתומה, קטופה או חטופה אלא אמן ארוכה]]''' * '''מקור:''' "אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו קטופה — עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף סב תקטף נשמתו. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קכד סעיף ח , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש לענות אמן ארוכה ולא יתומה, קטופה או חטופה, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' ברכות א,יד) והשו"ע (או"ח קכד,ח) להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מה-א-י|בבלי ברכות מה א — העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך, וכן אין המתרגם מגביה קולו יותר מן הקורא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שביעי#מז-א-ו|בבלי ברכות מז א — אין לענות "אמן" חטופה (בהחטפת האלף), קטופה (בקיטוע הנו"ן), ולא "אמן יתומה" (שלא שמע את הבר]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1620px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סב עמוד א''' {{שוליים|ט_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_א|הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל חייב לברך "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"]]''' * '''מקור:''' "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן ריח סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"י ה"ט) והשו"ע (או"ח סי' ריח ס"א), שיש לברך ברכה זו בראיית מקום שנעשה בו נס לישראל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-א|בבלי ברכות נד א — הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל מברך "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-י|בבלי ברכות נד א — הרואה מקום שנעשה בו נס לרבים חייב לברך "שעשה נס לאבותינו במקום הזה", ומקום שנעשה בו נס ליח]] {{שוליים|ט_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ב|הרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה בארץ ישראל מברך "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו"]]''' * '''מקור:''' "מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו". גמ : מתניתיה - בנסי ישראל." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רכד סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהמשנה כלישנא דמתניתין - בניסי ישראל בארץ ישראל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-א|בבלי ברכות נד א — הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל מברך "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-י|בבלי ברכות נד א — הרואה מקום שנעשה בו נס לרבים חייב לברך "שעשה נס לאבותינו במקום הזה", ומקום שנעשה בו נס ליח]] {{שוליים|ט_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ג|האם יחיד שניצל בנס יחיד מברך "הגומל" בציבור או שדי לו לברך בינו לבינו]]''' * '''מקור:''' "אבל בנסי יחידי שנעשו לו, אין צריך לברך אלא הוא. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, או אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, צריך לברך. מהו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן ריח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן ריח סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאדם מן ההמון מברך בינו לבינו, ואילו אדם מסוים או שנתקדש בו שם שמים חייב לברך בפני עשרה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח ריח, ב-ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-א|בבלי ברכות נד א — הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל מברך "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-י|בבלי ברכות נד א — הרואה מקום שנעשה בו נס לרבים חייב לברך "שעשה נס לאבותינו במקום הזה", ומקום שנעשה בו נס ליח]] {{שוליים|ט_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ה|הרואה ציבור מרובה של ישראל שאינם משבט אחד, האם צריך לברך עליהם ברכת "חכם הרזים"/רבים]]''' * '''מקור:''' ""כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות: ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק יב, הלכה א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" ~ מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" * '''הכרעה:''' נפסק כמאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" (צריך לברך), שאין צריך שיתכנסו כל השבטים כאחד כדי לחייב בברכה, ודי בריבוי מישראל שלא משבט אחד; הרמב"ם פסק כן בהלכות שגגות פרק יב הלכה א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני הוריות/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי הוריות ב א — הורו בית דין לעבור על מצווה ועשה יחיד שוגג על פיהם - פטור מפני שתלה בבית דין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני הוריות/פרק ראשון#ג-א-א|בבלי הוריות ג א — יחיד שעשה עבירה בהוראת בית דין - פטור מקרבן חטאת]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> nwu2ivc1g5s6ctkwobyhihww2lvkd3u 106 1754576 3077484 3076699 2026-08-20T09:06:15Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077484 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-scan">{{מרכז|<small>אין תצלום לדף סג עמוד א — לשון הדף ארוכה מכדי להשאיר לו מקום</small>}}</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-scan">{{מרכז|<small>אין תצלום לדף סה עמוד א — לשון הדף ארוכה מכדי להשאיר לו מקום</small>}}</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1600px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> 3fk8qi1ik7vbl3ssoizzfie9c6ty3xe 3077497 3077484 2026-08-20T09:26:26Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077497 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=157|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=161|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1600px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> botqteka4rfjps8hd0c9uiu73h2lv1i 3077509 3077497 2026-08-20T09:48:53Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077509 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=157|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=161|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1600px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> h9tvfyjtpisa3zc7kncq8lucfghwhz5 3077520 3077509 2026-08-20T10:27:11Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077520 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1620px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=157|מרכז|1620px|תצלום — דף סג עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1620px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1620px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1620px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=161|מרכז|1620px|תצלום — דף סה עמוד א]]</div> <div class="yerum-bm-print"> מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1620px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1620px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1620px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1620px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1620px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1620px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> 2e7cnqhsg91agc98ntwysfs9zsh36xm 3077536 3077520 2026-08-20T11:02:35Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3077536 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז, ומתחת לתצלום — ביאור באר משה. '''לפני ההדפסה גללו פעם אחת עד סוף הדף''' — כך כל התצלומים נטענים, ואף עמוד לא יצא ריק. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1620px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סב עמוד ב''' {{שוליים|ט_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ו|כל ברכה חייבת להזכיר מלכות שמים, שאם לא כן אינה ברכה]]''' * '''מקור:''' "כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא (בר אבא): אנא אמר טעמא: דכתיב ( תהילים קמה א ) "ארוממך אלהי המלך". אמר רב צריך לומר "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם" ושמואל (בר אבא בר אבא) אמר: אינו צ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן ריד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכל ברכה שאין בה הזכרת מלכות אינה ברכה, כנלמד מ"ארוממך אלהי המלך"; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה כדין המחייב "מלך העולם" בכל ברכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-ב|בבלי ברכות מ ב — המשנה מנוסח הברכה שטבעו חכמים – לא יצא ידי חובתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מ-ב-ו|בבלי ברכות מ ב — כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ואם חיסר אחד מהם חוזר ומברך]] {{שוליים|ט_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ז|אין להוסיף בברכת השנים "מוריד הגשם" בימי הקיץ, ואם טעה ואמר - משתקים אותו]]''' * '''מקור:''' "ושיתקו אותו. אמרו לו:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע, שהמזכיר גשם בקיץ משתקים אותו, בהתאם ללשון הירושלמי "ושיתקו אותו" {{שוליים|ט_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ח|אין רשות להוסיף על מטבע הברכות שטבעו חכמים]]''' * '''מקור:''' "אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. אמר רב הונא בשם רב: מדכתיב ( איוב לז כג ) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו לספר כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא) מהכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב הונא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן שאין לספר יתר על המידה בשבחיו של הקדוש ברוך הוא, שכן המרבה בשבחים עלול "להתבלע מן העולם"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=157|מרכז|1620px|תצלום — דף סג עמוד א]]</div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1620px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סג עמוד ב''' {{שוליים|ט_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_טו|העובר לפני בית עבודה זרה אומר "בית גאים יסח ה'", וכשרואה אותה מזובלת אומר "זבח לאלהים יחרם"]]''' * '''מקור:''' "העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ( משלי טו כה ) "בית גאים יסח ה ". רבי יוסי בי רבי בון אמר בשם רבי לוי: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ( שמות כב יט ) "זבח לאלהים יחרם" תנן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן רכד סעיף יא , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי כפי שהובא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-ב-ב|בבלי ברכות נח ב — הרואה בתי עכו"ם ביישובם אומר "בית גאים יסח ה'", ובחורבנם אומר "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע"]] {{שוליים|ט_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_טז|הרואה בעל מום מלידה (כושי, גיחור, לווקן, ננס וכד') מברך "משנה הבריות", ואם נשתנה לאחר שהיה שלם - מברך "דיין האמת"]]''' * '''מקור:''' "הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן רכה סעיף ח , שו"ע או"ח סימן רכה סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע (או"ח רכה, ח-ט) פסקו כחלוקה זו בין מי שנולד כך לבין מי שנשתנה ממעשה שהיה שלם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-ב-ה|בבלי ברכות נח ב — הרואה כושי, גיחור, לווקן, קיפח, ננס, דרניקוס וכן בהקנים – כשמומם ממעי אמם – מברך "משנה את ]] {{שוליים|ט_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_יז|הרואה בריות נאות אף בגויים מברך "שכן ברא בריות נאות בעולמו"]]''' * '''מקור:''' "הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ברבן גמליאל (דיבנה), שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רכה סעיף י , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמעשה רבן גמליאל שברך על הגויה הנאה, שאין בברכה זו משום "לא תחנם" שהוא איסור נתינת חן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מג-ב-ו|בבלי ברכות מג ב — היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-ב-ח|בבלי ברכות נח ב — הרואה בריות נאות (יפות תואר) ואילנות טובות ומשובחים – מברך "ברוך שככה לו בעולמו"]] {{שוליים|ט_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_יח|הרואה גויה נכריה נאה, אין לו לברך על יופייה אלא לברך "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"]]''' * '''מקור:''' "לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא (האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע) לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". וזו דרכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק י, הלכה ד , שו"ע יו"ד סימן קנא סעיף יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שהרואה בריה נאה בין אדם בין בהמה מברך "שככה לו בעולמו", ולא שיתכוון לשבח את יופיה כדי שלא יבוא לידי הרהור, כלשון הירושלמי "שכך ברא בריות נאות בעולמו" {{שוליים|ט_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_יט|הרואה אוכלוסין של ישראל מברך "ברוך חכם הרזים"]]''' * '''מקור:''' "הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" שכשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה. בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רכד סעיף ה , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שהרואה אוכלוסין רבים מישראל מברך "ברוך חכם הרזים", שכשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה כך אין דעתם דומה זה לזה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-א-א|בבלי ברכות נח א — הרואה אוכלוסי ישראל (ששים ריבוא) מברך "ברוך חכם הרזים", שאין דעתם ופרצופיהן דומים זה לזה; ]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1620px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סד עמוד א''' {{שוליים|ט_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_כ|חובת ברכה על זיקים, זועות, ברקים, רעמים ורוחות]]''' * '''מקור:''' "על הזיקים, (כוכב שביט) ועל הזועות, (רעידת אדמה) ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רכז סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי לברך "ברוך שכחו מלא עולם" על זיקים, זועות, ברקים, רעמים ורוחות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רכז סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-ב-ט|בבלי ברכות נח ב — הרואה זיקין, היינו כוכב שביט הנמשך כחץ ברקיע – מברך "שכחו וגבורתו מלא עולם", ואם רצה "עושה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-א-א|בבלי ברכות נט א — הרואה או המרגיש זועות, היינו רעידת אדמה – מברך "שכחו וגבורתו מלא עולם", ואם רצה "עושה מעשה]] {{שוליים|ט_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_כא|הרואה הרים, גבעות, ימים, נהרות ומדברות מברך "ברוך עושה בראשית"]]''' * '''מקור:''' "על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" רבי יהודה (בר עילאי) אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן רכח סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים (ברכה כללית "עושה בראשית" על כל אלו) ~ רבי יהודה (על הים הגדול מברך ברכה מיוחדת "שעשה את הים הגדול" בזמן שרואהו לפרקים) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה לגבי הים הגדול, וכתנא קמא לשאר המראות; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע - על הים הגדול מברך "שעשה את הים הגדול" בראייה שאינה תדירה, ועל שאר הנזכרים מברך "עושה בראשית" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-ב|בבלי ברכות נד א — הרואה הרים, גבעות, ימים, נהרות ומדברות מברך "ברוך עושה בראשית", ועל הים הגדול מברך "שעשה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-ג|בבלי ברכות נד א — הרואה את הים הגדול (האוקיינוס) מברך "שעשה את הים הגדול" כשרואהו מפרק לפרק, ועל שאר ימים ונ]] {{שוליים|ט_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_כב|המברך על גשמים ועל בשורות טובות אומר "הטוב והמטיב", ועל שמועות רעות אומר "ברוך דיין אמת"]]''' * '''מקור:''' "על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת". גמ : תני בר קפרא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רכא סעיף א , שו"ע או"ח סימן רכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן רכב סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי בברייתא דבר קפרא, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע להלכה על פי סוגיה זו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק חמישי#לג-ב-ה|בבלי ברכות לג ב — האומר בתפילתו "על קן ציפור יגיעו רחמיך" (וכן "על טוב יזכר שמך") – משתקין אותו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-ה|בבלי ברכות נד א — השומע בשורה רעה מברך "ברוך דיין האמת"]] {{שוליים|ט_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_כג|יש לזעוק ולהתרות בציבור בעת שאירעה רעידת אדמה]]''' * '''מקור:''' "מתריעין על הזועות. (רעידת אדמה) אמר שמואל (בר אבא בר אבא): אין עבר ההן זיקא (כוכב שביט) בכסיל, (מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון) מחריב העולם. מתיבון לשמואל (בר אבא בר אבא): והא אנן חמין ליה דעבר? (ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תקעו סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שמתריעין על הזועות, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני תענית/פרק שלישי#כ-ב-א|בבלי תענית כ ב — אין סומכים על הנס, וגם מקום שעמד זמן רב בחזקת סכנה נחשב מקום סכנה שיש להיזהר ולהתרחק ממנו]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1620px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סד עמוד ב''' {{שוליים|ט_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_כה|היושב בחנות בשמים כל היום מברך על הריח פעם אחת ביום, ורק אם נכנס ויוצא בהפסקות מברך על כל פעם]]''' * '''מקור:''' "היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. כי אתו רב אחא ורבי חנינא (בר חמא) ואמרו בשם רבי יוסי (בר זבידא): אם בטורדין, דיו פעם אחת ביו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: אם הדברים טרודין - סמוכים זה לזה בלא הפסק - די בברכה אחת ביום, ואם מופסקים מברך על כל אחת ואחת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ס|בבלי ברכות נג א — הנכנס לחנות של בשמים מברך פעם אחת אף אם ישב שם כל היום; יצא ונכנס יצא ונכנס – מברך על כל פ]] {{שוליים|ט_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_כט|השומע על ספר תורה שנשרף או נטמא: תוך שלושים יום מהאירוע אינו צריך לקרוע עליו, ולאחר שלושים יום צריך לקרוע]]''' * '''מקור:''' "בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא ושמעון קמטריא אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: למה בפסוק (שופטים יח ל) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" האות נון תלוי. אם זכה, בן משה. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן תקסא סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שתוך שלושים יום אינו צריך לקרוע ולאחר שלושים יום צריך לקרוע, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=161|מרכז|1620px|תצלום — דף סה עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סה עמוד א''' {{שוליים|ט_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ל|הרואה חמה בתקופתה, לבנה בתקופתה, ורקיע בטיהרו מברך "ברוך עושה בראשית"]]''' * '''מקור:''' "הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים שירד גשם, והשמים נקיים. הדא הוא דכתיב: ( איוב לז כא ) "" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן רכט סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' ברכת "עושה בראשית" נאמרת על ראיית שמים בהירים בימות הגשמים לאחר שלושה ימי גשם, כדברי רב חונה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-א|בבלי ברכות נט ב — הרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן מברך "ברוך עושה בראשית", וזה]] {{שוליים|ט_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לא|חובה לברך ברכת הלבנה על חידושה עד מתי ניתן לברך]]''' * '''מקור:''' "הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי (בר זבידא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן תכו סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי שניתן לברך "עד שתתמלא פגימתה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-ט|בבלי ברכות נט ב — הנהנה מדבר טוב לבדו ואין אחרים נהנים עמו אינו מברך "הטוב והמטיב"]] {{שוליים|ט_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לד|בברכת קידוש החודש בתפילת ראש חודש (יעלה ויבוא) חייבים להזכיר "זמן" ולומר "ותתן לנו את החדש הזה"]]''' * '''מקור:''' ""מקדש ישראל וראשי חדשים". אמר שמואל (בר אבא בר אבא): צריך לומר "והשיאנו" רב אמר" צריך להזכיר בה זמן ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה. תני רב הושעיא דכתיב: (בראשית בראשית א יד) "וה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכה סעיף ג , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב שצריך להזכיר בה זמן ולומר "ותתן לנו את החדש הזה", כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח תכה,ג {{שוליים|ט_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לה|כאשר אדם רואה קברי ישראל, מברך "ברוך... אשר יצר אתכם בדין... מחיה המתים"; ואילו על קברי אומות העולם אינו מברך ברכה זו אלא אומר את הפסוק "בושה אמכם"]]''' * '''מקור:''' ""אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". הדא דאת אמר, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ( ירמיהו נ יב ) "בוש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רכד סעיף יב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להבדיל בברכה בין קברי ישראל לקברי אומות העולם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-ב-א|בבלי ברכות נח ב — הרואה בתי ישראל מיושבים מברך "ברוך מציב גבול אלמנה", ואם ראם בחורבנם מברך "ברוך דיין האמת"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נח-ב-ג|בבלי ברכות נח ב — הרואה קברי ישראל מברך: "ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן... ואסף אתכם בדין ועתיד להקימכם בדין, ו]] {{שוליים|ט_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לו|על ראיית קשת בענן יש לברך "ברוך... נאמן בבריתו וזוכר הברית"]]''' * '''מקור:''' ""נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר רבי ירמיה בשם רבי חזקיה: כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן. רבי חזקיה אמר בשם רבי ירמיה, כן הוה (כך היה מעשה) תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי יצא לחוץ לארץ וה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן רכט סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע לברך ברכה זו בראיית הקשת, שהיא זכר לברית נח שלא יביא עוד מבול לעולם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-א-ה|בבלי ברכות נט א — הרואה קשת בענן מברך: "ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו", ואינו נופל על פניו מפני ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק חמישי#מב-א-ג|בבלי סנהדרין מב א — תוקנה ברכה מיוחדת על התחדשות הלבנה בנוסח "ברוך אשר במאמרו ברא שחקים... וללבנה אמר שתתחדש ע]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1620px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סה עמוד ב''' {{שוליים|ט_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לז|על ירידת גשמים מברכים "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו... שאת גומל טובה לחייבים"]]''' * '''מקור:''' ""אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רכא סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי סימון שכך היה מברך על ירידת גשמים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה בנוסח זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-ה|בבלי ברכות נט ב — כשיורדים גשמים מרובים מוסיפים בברכת "מודים אנחנו לך" את הנוסח "רוב ההודאות והאל ההודאות"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-ו|בבלי ברכות נט ב — הרואה גשמים מרובים ויש לו קרקע, מברך גם "הטוב והמטיב" בנוסף לברכת הגשמים]] {{שוליים|ט_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לח|כאשר מת אביו ומורישו נכסים, מברך "ברוך דיין האמת" ו"ברוך הטוב והמטיב"]]''' * '''מקור:''' "אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן רכג סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, שמברך שתי הברכות - הן על הצער והן על הטובה, וכך פסקו רמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-ט|בבלי ברכות נט ב — הנהנה מדבר טוב לבדו ואין אחרים נהנים עמו אינו מברך "הטוב והמטיב"]] {{שוליים|ט_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_לט|הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים מברך "ברוך שהחיינו"]]''' * '''מקור:''' "בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רכג סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, שהבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים מברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נט-ב-ס|בבלי ברכות נט ב — הבונה בית חדש או קונה כלים חדשים מברך שהחיינו אף שיש לו כיוצא בהם]] {{שוליים|ט_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מ|חייב אדם לברך על הרעה בנוסח מעין ברכת הטוב, ועל הטובה בנוסח מעין ברכת הרע]]''' * '''מקור:''' "מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רכב סעיף ד , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע, שעל הרעה מברך "ברוך דיין האמת" ועל בשורה טובה מברך "הטוב והמטיב", וכל אחת נבנית מעין חברתה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#ס-א-ב|בבלי ברכות ס א — הברכות על שמועות ורואי מקרים נקבעות לפי המצב שבהווה, ולכן על מקרה רע – כגון שנפרץ נחל בשדה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#ס-א-ג|בבלי ברכות ס א — על מקרה טוב – כגון שמצא מציאה – מברך "הטוב והמטיב", אף שעלול להתגלגל לרעה (שישמע המלך ויטל]] {{שוליים|ט_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מא|המתפלל על מה שכבר אירע ואינו יכול להשתנות מתפלל תפילת שווא]]''' * '''מקור:''' "והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. גמ : תנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כב , שו"ע או"ח סימן רל סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שהצועק על שעבר הרי זו תפילת שווא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שלישי#מב-א-ד|בבלי בבא מציעא מב א — המודד תבואתו מברך לפני המדידה ולא לאחריה, ואם מדד ואחר כך בירך הרי זו תפילת שוא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שלישי#מב-א-ה|בבלי בבא מציעא מב א — אין הברכה מצויה בדבר השקול, המדוד או המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1620px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סו עמוד א''' {{שוליים|ט_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מה|האם צריך לברך "לישב בסוכה" בכל כניסה לסוכה בחג]]''' * '''מקור:''' "נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , טור או"ח סימן תרמא, סמ"ג עשין מג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' ברכת "לישב בסוכה" נתקנה רק על ישיבה, ומשבירך בלילי יו"ט הראשון פוטר את כל ימי החג, שדין הישיבה נקבע בליל הראשון ואינו חוזר ונשנה בכל כניסה {{שוליים|ט_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מו|יש לברך "על נטילת לולב" בכל יום מימי החג, ו"שהחיינו" ביום הראשון בלבד]]''' * '''מקור:''' "כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", ושהחיינו ביום הראשון, אבל מברך בכל שעה ושעה (כל יום) שהוא נוטלו, שהלילות מפסיקים. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ז, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תרנא סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; טעם הדבר שהלילות מפסיקים בין ימי החג, ולכן צריך לברך בכל יום מחדש על נטילת לולב, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ט_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מז|יש לברך "לעשות תפילין" בעושה לעצמו ו"לעשות תפילין לשמו" בעושה לאחר, וכן בקביעת מזוזה מברך "על מצות מזוזה"]]''' * '''מקור:''' "כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, אומר: "לעשות תפילין" לאחר, "לעשות תפילין לשמו"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ה, הלכה ז , שו"ע יו"ד סימן רפט סעיף א , סמ"ג עשין כג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם, השו"ע והסמ"ג פסקו כן להלכה ולמעשה {{שוליים|ט_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מח|חובת אמירת ברכת/נוסח "לשם מצות תפילין"/"לעשות ציצית" בעת עשיית תפילין וציצית]]''' * '''מקור:''' "כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: "לעשות ציצית". לאחר, "לעשות ציצית לשמו"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , סמ"ג עשין כא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח כה, ה) והסמ"ג פסקו שבלבישת תפילין אומר "על מצות תפילין" ובעשיית ציצית לעצמו אומר "לעשות ציצית" ולאחר "לעשות ציצית לשמו" {{שוליים|ט_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_מט|חובה לברך "להתעטף בציצית" בעת ההתעטפות בטלית מצוייצת]]''' * '''מקור:''' "נתעטף, אומר: "ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ח סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהמתעטף בציצית מברך "אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית", וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#ס-ב-ח|בבלי ברכות ס ב — המתעטף בציצית מברך לפני עיטופו "אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מב-א-ח|בבלי מנחות מב א — עשיית הציצית (טוויית החוטים) אינה מצריכה ברכה, ומברכים רק בעת ההתעטפות בציצית]] {{שוליים|ט_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נ|יש לברך לפני הפרשת תרומות ומעשרות בעצמו "אשר קידשנו... וציוונו להפריש תרומה ומעשר", ואם מפריש עבור אחר מברך "להפריש תרומה ומעשר לשמו"]]''' * '''מקור:''' "התורם והמעשר, אומר: "ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה טז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף עח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב הט"ז; הל' ברכות פי"א הי"ב) והשו"ע (יו"ד סי' של"א סעיף עח) {{שוליים|ט_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נא|השוחט בהמה או חיה או עוף מברך "אשר קידשנו במצותיו וציונו על השחיטה" לפני השחיטה]]''' * '''מקור:''' "השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק א, הלכה ב , שו"ע יו"ד סימן יט סעיף א , סמ"ג עשין סג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהשוחט מברך ברכה זו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע והסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שני#לג-א-ד|בבלי חולין לג א — בשר שנחתך מבית השחיטה קודם שתצאה נפש הבהמה ונמלח והודח יפה יפה, מותר באכילה אחד עובד כוכבי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק תשיעי#קכא-ב-ה|בבלי חולין קכא ב — בהמה שנשחטה כדין ולא יצאה נפשה, חותכים ממנה כזית מבית השחיטה, מולחים ומדיחים יפה יפה, וממת]] {{שוליים|ט_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נב|המכסה דם שחיטת חיה ועוף מברך "על כיסוי הדם"]]''' * '''מקור:''' "המכסה, אומר: "על כיסוי הדם"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק יד, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן כח סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהמכסה מברך "על כיסוי הדם", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ט_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נג|המל צריך לברך "אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" קודם שימול]]''' * '''מקור:''' "המל צריך לברך: "ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה"" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה א , רמב"ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ב , רמב"ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ג , שו"ע יו"ד סימן רסה סעיף א , סמ"ג עשין כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכך נקבע ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן רסה סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מב-א-יא|בבלי מנחות מב א — מילה שנעשית בגוי פסולה, ולכן ישראל המל מברך "וצונו על המילה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני קידושין/פרק ראשון#כט-א-ו|בבלי קידושין כט א — האב מצווה למול את בנו]] {{שוליים|ט_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נד|אבי הבן חייב לברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" בעת המילה, והעומדים אומרים "כשם שהכנסתו לברית" והמברך מברך ברכת "אשר קידש ידיד מבטן"]]''' * '''מקור:''' "אבי הבן אומר: "ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה א , רמב"ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ב , רמב"ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ג , שו"ע יו"ד סימן רסה סעיף א , סמ"ג עשין כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע קבעו נוסח שלוש הברכות הללו (ברכת האב, מנהג העומדים, וברכת המברך) כלשונן בירושלמי להלכה ולמעשה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מב-א-יא|בבלי מנחות מב א — מילה שנעשית בגוי פסולה, ולכן ישראל המל מברך "וצונו על המילה"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני קידושין/פרק ראשון#כט-א-ו|בבלי קידושין כט א — האב מצווה למול את בנו]] {{שוליים|ט_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נה|ברכת המצוות נאמרת מתי בדיוק ביחס לעשיית המצווה]]''' * '''מקור:''' "עובר לעשייתן. (לפני עשיתן) רב הונא אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא כשמואל (בר אבא בר אבא), דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל (בר אבא בר אבא): כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה (שמברך לפני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רב הונא ~ סתמא קמא: רב הונא אומר בשעת עשייתן, סתמא קמא אומר לפני עשייתן (עובר לעשייתן) * '''הכרעה:''' נפסק כסתמא קמא ש"עובר לעשייתן" - כלומר לפני עשיית המצווה, כלשון הכלל המקובל "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", ורב הונא נדחה למעט תקיעת שופר שמברכים בשעת עשייתה מפני שאי אפשר לתקוע ולברך בבת אחת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#ז-ב-ב|בבלי פסחים ז ב — חייב לברך על המצוות לפני עשייתן (עובר לעשייתן)]] {{שוליים|ט_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נו|ברכת המצוות נאמרת קודם עשייתה, ובמצוות שאין הגברא יכול לברך תוך כדי מעשה (כגון טבילה) מברכים לפניה מעומד ערום]]''' * '''מקור:''' "וטבילה (כי ערום, לא ראוי לברך כך) ויש אומרים: אף קדושין בביאה. (שבתוך מעשה לא ראוי לברך) אמר רבי יונה: אית לך חוריי: תפילין של יד, שמברך עד שלא יחלוץ. שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין של ראש, (שגם " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה ז , שו"ע יו"ד סימן רסח סעיף ב , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' יש אומרים ~ יש אומרים: האם גם קידושין בביאה טעונים ברכה לפני המעשה מחמת היותו בגדר "עובר לעשייתן" שאי אפשר לברך בתוכו * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יונה שכל מצווה הנעשית ברגע אחד מברכים עליה קודם התחלתה ממש, ומצוות שנמשכות כשחיטה מברך בתחילתן קודם גמר המעשה, כפי שנפסק ברמב"ם ושו"ע יו"ד רסח,ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נא-א-א|בבלי ברכות נא א — הטובל מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה" בעלייתו מן המים ולא לפניה, משום שמעיקרא גבר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#ז-ב-ג|בבלי פסחים ז ב — המברך על טבילה מברך אחר עלייתו מן הטבילה ולא לפני הטבילה]] {{שוליים|ט_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נז|ברכת השחיטה נאמרת קודם השחיטה או לאחריה]]''' * '''מקור:''' "עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה (ונמצא מברך לבטלה). מעתה, יברך רק משיבדק הסימנין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק א, הלכה ב , שו"ע יו"ד סימן יט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (עובר לשחוט) ~ יוסי בן נהוראי (משישחוט, שמא תתנבל השחיטה) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שמברך "עובר לשחוט", כדין כל המצוות שמברכים עליהן עובר לעשייתן, ואין חוששים לנבילת השחיטה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שני#לג-א-ד|בבלי חולין לג א — בשר שנחתך מבית השחיטה קודם שתצאה נפש הבהמה ונמלח והודח יפה יפה, מותר באכילה אחד עובד כוכבי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק תשיעי#קכא-ב-ה|בבלי חולין קכא ב — בהמה שנשחטה כדין ולא יצאה נפשה, חותכים ממנה כזית מבית השחיטה, מולחים ומדיחים יפה יפה, וממת]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1620px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סו עמוד ב''' {{שוליים|ט_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נח|בהמה שנמצאו בני מעיים שלה (עוברים) חתוכים או שנשמט אחד מהם - חזקתם כשרים ואינם פוסלים את הבהמה בבדיקה]]''' * '''מקור:''' "חזקת בני מעיים כשרים. כדתני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ו, הלכה יד , שו"ע יו"ד סימן כה סעיף ג , סמ"ג עשין סג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן להלכה, שחזקת בני מעיים כשרים, כלשון הירושלמי "כדתני", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#ט-א-ז|בבלי חולין ט א — בהמה שהחזיר זאב את בני מעיה כשהם נקובים, אין חוששים שמא במקום נקב נקב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שלישי#נ-א-ג|בבלי חולין נ א — בדיקת נקב בבני מעיים (כגון ושט וקנה) נעשית על ידי הקפה - אם הקיפו את מקום החשש ולא נמצא נק]] {{שוליים|ט_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_נט|בהמה ששחטה ונטלו הזאבים מעיה אחר השחיטה - כשירה, שאין חוששים שמא ניקבו]]''' * '''מקור:''' "שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. ואמאי אינו חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ו, הלכה יד , שו"ע יו"ד סימן כה סעיף ג , סמ"ג עשין סג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#ט-א-ז|בבלי חולין ט א — בהמה שהחזיר זאב את בני מעיה כשהם נקובים, אין חוששים שמא במקום נקב נקב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שלישי#נ-א-ג|בבלי חולין נ א — בדיקת נקב בבני מעיים (כגון ושט וקנה) נעשית על ידי הקפה - אם הקיפו את מקום החשש ולא נמצא נק]] {{שוליים|ט_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ס|הנכנס לכרך מסוכן מתפלל תפילה בכניסתו ותפילה נוספת ביציאתו]]''' * '''מקור:''' "הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא. גמ : תנן: נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן רל סעיף א , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ בן עזאי: תנא קמא אומר שתים (אחת בכניסה ואחת ביציאה), בן עזאי אומר ארבע (שתים בכניסה ושתים ביציאה) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא ששתים דיו, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח רל, א {{שוליים|ט_סא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סא|יש לומר "אשר יצר" ביציאה מבית הכסא, ולפני הכניסה יש לומר נוסח כבוד למלאכים]]''' * '''מקור:''' "נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד"." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן ג סעיף א , שו"ע או"ח סימן ו סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' לא נפסק * '''הכרעה:''' להלכה לא נפסק כלשון הירושלמי ("כבוד לכם... ברוך האל הכבוד"); הבבלי (ברכות ס ע"ב) קבע נוסח שונה - "אשר יצר את האדם בחכמה" ביציאה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע, ואת אמירת הכבוד למלאכים בכניסה השאירו כמנהג נכון אך לא כברכה בנוסח הירושלמי. {{שוליים|ט_סב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סב|חובת אמירת ברכת "אשר יצר" ביציאה מבית הכסא]]''' * '''מקור:''' "כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה"" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן ג סעיף א , שו"ע או"ח סימן ו סעיף א , סמ"ג עשין יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שיש לברך "אשר יצר את האדם בחכמה" ביציאה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה בכל יציאה מבית הכסא {{שוליים|ט_סג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סג|הנכנס למרחץ (הסקה באור/חמין) מתפלל בכניסה ובעיבר וחוזר ומברך ביציאה]]''' * '''מקור:''' "נכנס למרחץ מתפלל שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן רל סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבהו: התקנה נאמרה במרחץ המוסקת באור בלבד, ולא במרחץ המוסקת בחמין טבעיים או במרחץ שנעשה כל צרכו, כמובא ברמב"ם ושו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#ס-א-ו|בבלי ברכות ס א — הנכנס למרחץ מתפלל שינצל מן ההיזק, ואינו אומר "ואם יארע בי דבר קלקלה תהא מיתתי כפרה", שלא י]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1620px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סז עמוד א''' {{שוליים|ט_סד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סד|חובה על אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה]]''' * '''מקור:''' "חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: (דברים ואתחנן ו ה) "ואהבת את ה אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רכב סעיף ג , סמ"ג עשין כז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, מקרא ד"בכל נפשך... בכל מאדך" - כך פסקו רמב"ם, שו"ע וסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק חמישי#לג-ב-ה|בבלי ברכות לג ב — האומר בתפילתו "על קן ציפור יגיעו רחמיך" (וכן "על טוב יזכר שמך") – משתקין אותו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-ה|בבלי ברכות נד א — השומע בשורה רעה מברך "ברוך דיין האמת"]] {{שוליים|ט_סה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סה|אין להקל ראש (להיפנות, לפעול בבזיון) מול שער המזרח שבהר הבית, המכוון נגד קודש הקודשים]]''' * '''מקור:''' "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם פסק שאין להקל ראש כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים, מפני קדושת המקום המשתמרת גם בזמן הזה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סא-ב-ב|בבלי ברכות סא ב — אסור להקל ראש (התנהגות של קלות ראש) מול שער המזרח של העזרה המכוון כנגד בית קודשי הקודשים, ]] {{שוליים|ט_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סו|אסור להיכנס להר הבית במקל, במנעל, בפונדתו ובאבק שעל הרגליים, ואין לעשותו קפנדריא]]''' * '''מקור:''' "ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, (קיצור) ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין ואמרו: אין עולם אלא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ב , סמ"ג עשין קסד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי; הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ז ה"ב) פסק איסור זה להלכה כלשונו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-ח|בבלי ברכות נד א — אסור להיכנס להר הבית במקל, במנעל, בפונדה ובאבק שעל רגליו, ואסור לעשותו קפנדריא (דרך קיצור)]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סב-ב-ה|בבלי ברכות סב ב — ברכות סב ב אות ה]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1620px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סז עמוד ב''' {{שוליים|ט_סז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סז|המטיל מים ביהודה חייב להפוך פניו כלפי צפון]]''' * '''מקור:''' "המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן ג סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ג סעיף ז , סמ"ג עשין קסד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, כדי שלא יפנה מזרח־מערב כנגד שערי ירושלים והמקדש שבמזרח, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סא-ב-ד|בבלי ברכות סא ב — אסור להיפנות (וכן לישון) כשפניו ואחוריו מזרח ומערב, אלא צפון ודרום, ואיסור זה בכל מקום — א]] {{שוליים|ט_סח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סח|המקיז דם או המתפנה בסמוך לירושלים חייב להימנע מלהפנות פניו למזרח]]''' * '''מקור:''' "המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן ג סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ג סעיף ז , סמ"ג עשין קסד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (הופך פניו לדרום, ורבי יוסי בי רבי בון: זה נאמר מן הצופים ולפנים) ~ רבי עקיבה (בכל מקום ובלבד שלא יהיה כותל) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא כמפורש ברבי יוסי בי רבי בון שדין זה נאמר "מן הצופים ולפנים" בלבד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך הרחקה מירושלים ולא בכל מקום כרבי עקיבה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סא-ב-ד|בבלי ברכות סא ב — אסור להיפנות (וכן לישון) כשפניו ואחוריו מזרח ומערב, אלא צפון ודרום, ואיסור זה בכל מקום — א]] {{שוליים|ט_סט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_סט|אין להטיל מים בפניית מזרח-מערב בירושלים אלא לצדדין]]''' * '''מקור:''' "המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: בשעת המקדש. רבי יוסי (בן חלפתא) אומר: מן הצופים (מקום שרואים ממנו את המקדש) ולפנים. רבי עקיבה אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן ג סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ג סעיף ז , סמ"ג עשין קסד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (בכל מקום) ~ ר' יהודה (בזמן המקדש בלבד) ~ ר' יוסי (מהצופים ולפנים) ~ ר' עקיבא (בכל מקום ותמיד): נחלקו האם האיסור נוהג בכל העולם או רק בירושלים/בזמן המקדש * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא שהאיסור בכל מקום ובכל זמן, כדברי הרמב"ם והשו"ע (או"ח ג, ה-ז) שפסקו שלא יפנה מזרח-מערב בכל מקום, כמסקנת הירושלמי שהחמיר ככל הדעות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סא-ב-ד|בבלי ברכות סא ב — אסור להיפנות (וכן לישון) כשפניו ואחוריו מזרח ומערב, אלא צפון ודרום, ואיסור זה בכל מקום — א]] {{שוליים|ט_ע}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_ע|אין להטיל מים בפני הבריות אלא במקום צנוע שאין בו כותל מפסיק בין הנפנה לרואים]]''' * '''מקור:''' "בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכה ו * '''מצב:''' לא נפסק להלכה במפורש כדין נפרד, אלא הובא כאורחא דארעא * '''הכרעה:''' הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי, שיש להיזהר בצניעות אף במקום שאין כותל, משום דרכי הצניעות וההנהגה הטובה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כג-ב-ה|בבלי ברכות כג ב — אין להיכנס לבית הכסא עראי (שאין בו קביעות) בתפילין, מחמת חשש ניצוצות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סב-א-א|בבלי ברכות סב א — אין מקנחין ביד ימין אלא ביד שמאל]] {{שוליים|ט_עא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_עא|יש להיפרע (לשפשף) לפני שיישב לצרכיו]]''' * '''מקור:''' "אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע (בן חנניה) לראות המעשה. אמרו לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבה בשם רבי יהושע - שלא ישב עד ששיפשף, כלשון הירושלמי, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שלישי#כג-ב-ה|בבלי ברכות כג ב — אין להיכנס לבית הכסא עראי (שאין בו קביעות) בתפילין, מחמת חשש ניצוצות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סב-א-א|בבלי ברכות סב א — אין מקנחין ביד ימין אלא ביד שמאל]] {{שוליים|ט_עב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_עב|אין לקנח בבית הכיסא בימין אלא בשמאל]]''' * '''מקור:''' "ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמרו לו: מה ראיתה? אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ב , סמ"ג עשין קסד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא זו שהובאה בשם ר' עקיבה ובן עזאי, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#נד-א-ח|בבלי ברכות נד א — אסור להיכנס להר הבית במקל, במנעל, בפונדה ובאבק שעל רגליו, ואסור לעשותו קפנדריא (דרך קיצור)]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סב-ב-ה|בבלי ברכות סב ב — ברכות סב ב אות ה]] {{שוליים|ט_עג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_עג|אין להיכנס להר הבית בנעליים, באבק שעל הרגליים, בממון צרור בבגד או בארנק גלוי, ואין לעשותו קיצור דרך]]''' * '''מקור:''' "לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? כדכתיב: ( קהלת ד יז ) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ( אסתר ד ב " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי מטעם "שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים", וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (המובא בעין משפט על הלכות תעניות) שאין נכנסים להר הבית במקל, במנעל, בפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק תשיעי#סג-א-ג|בבלי ברכות סג א — במקדש אין עונין "אמן" אחר הברכות, אלא חותם המברך "מן העולם ועד העולם" והעם עונין "ברוך שם ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני תענית/פרק שני#טז-ב-ד|בבלי תענית טז ב — במקדש אין עונים אמן אחר הברכה אלא אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד]] </div> <div class="yerum-clear"></div></div> <div class="yerum-bm-print"> תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> <div class="yerum-scan-wrap"> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1620px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סח עמוד א''' {{שוליים|ט_עד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק תשיעי#דין-ט_עד|חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום]]''' * '''מקור:''' "מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן מו סעיף ג , סמ"ג עשין יט ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שיש להשלים מאה ברכות ביום, ותוקן קדושת ה' לתשלום המניין; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בלא מחלוקת. </div> <div class="yerum-clear"></div></div> fa00w2zl3f2etxzwn5grvp6csmy7duq 0 1754582 3077443 3077270 2026-08-19T20:04:26Z Editor259 28663 3077443 wikitext text/x-wiki (יג, א) <קטע התחלה=א/>נוגע בזפת תדבק בידו וחובר אל לץ ילבש דרכו:<קטע סוף=א/> (יג, ב) <קטע התחלה=ב/>כבד ממך מה תשא ואל עשיר ממך מה תתחבר:{{ש}}<קטע סוף=ב/> (יג, ב) <קטע התחלה=ב/>מהיתחבר פרור אל סיר אשר הוא נוקש בו והוא נשבר:<קטע סוף=ב/> (יג, ג) <קטע התחלה=ג/>עשיר יעוה הוא יתנוה ועל דל נעוב הוא יתחנן:<קטע סוף=ג/> (יג, ד) <קטע התחלה=ד/>אם תכשר לו יעבד בך ואם תכרע יחמל עליך:<קטע סוף=ד/> (יג, ה) <קטע התחלה=ה/>אם יש לך ייטיב דבריו עמך וירששך ולא יכאב:<קטע סוף=ה/> (יג, ו) <קטע התחלה=ו/>צורך לו עמך והשיע לך ושחק לך והבטיחך:<קטע סוף=ו/> (יג, ו\ז) (יג, ז) <קטע התחלה=ז/>עד אשר יועיל יהתל בך פעים שלש יעריצך:{{ש}}<קטע סוף=ז/> (יג, ז) <קטע התחלה=ז/>ובכן יראך והתעבר בך ובראשו יניע אליך:<קטע סוף=ז/> (יג, ח) <קטע התחלה=ח/>השמר אל תרהב מאד ואל תדמה בחסירי מדע:<קטע סוף=ח/> (יג, ט) <קטע התחלה=ט/>קרב נדיב היה רחוק וכדי כן יגישך:<קטע סוף=ט/> (יג, י) אל תתקרב פן תתרחק ואל תתרחק פן תנשא: (יג, יא) אל תבטח לחפש עמו ואל תאמן לרב שיחו:{{ש}} (יג, יא) כי מהרבות שיח ינסיך ושחק לך וחקרך: (יג, יב) אכזרי יתן מושל ולא יחמל על נפש רבים קושר קשר: (יג, יג) השמר והיה זהיר ואל תהלך עם אנשי חמס: {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=41 סמנד פרק יג] [[קטגוריה:בן סירא]] a8gvc9d0athjai7u2j75xbx0g91pntt 0 1754610 3077446 3077012 2026-08-19T20:06:34Z Yack67 27395 /* קדיש תתקבל */ 3077446 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===תפלה לעני=== תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃ יְיָ שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא׃ אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי, הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ, בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי׃ כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי, וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ׃ הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי, כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי׃ מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי׃ דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר, הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת׃ שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג׃ כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי, מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ׃ כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי, וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי׃ מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ, כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי׃ יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ׃ וְאַתָּה יְיָ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃ אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד׃ כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ, וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ׃ וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְיָ, וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ׃ כִּי בָנָה יְיָ צִיּוֹן, נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ׃ פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם׃ תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ׃ כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ, יְיָ מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט׃ לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃ לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְיָ, וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ͏יִם׃ בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו, וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְיָ׃ עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי, קִצַּר יָמָי׃ אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי, בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ׃ לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם׃ הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ׃ וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ׃ בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ, וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן׃{{ממס|תהלים קב}} ===יום זה=== {{:יום זה יהי משקל כל חטאתי}} ===למנצח=== {{הור|בערב ראש חודש אומרים "למנצח מזמור לדוד", וכשמקדימים ביום ה' אומרים "למנצח על הגיתית".}}{{ש}} {{מקורות לסידור|תהלים כ}}{{ש}} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃ {{מגירה|{{מקורות לסידור|תהלים ח}}| לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃ מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃ כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה׃ מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃ וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׃ תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו׃ צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי׃ צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אׇרְחוֹת יַמִּים׃ יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ:}} {{הור2|אשרי (ואם יש עשרה מתענים מוציאים ס"ת וקורין {{צ|ויחל}} ומפטירין {{צ|דרשו}}). חצי קדיש. ומתפללים תפילת מנחה, והמתענים אומרים {{צ|עננו}} בשומע תפילה (ואם יש י' מתענים הש"ץ אומר אותו בין גואל לרופא, ואומר {{צ|או"א ברכנו}} וכו'). ואח"כ מתחילים כאן:}} ===פתיחה=== לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל יְיָ, כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵנוּ׃ יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו׃{{ממס|הושע ו|הושע ו א-ב}}{{ש}}כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} {{הור|החזן אומר ג' פעמים, ואחריו הקהל:}}{{ש}}{{ג|הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃}}{{ממס|איכה ה כא}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה=== אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, וְתוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם.{{ש}}אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ |תהלים ה ב}}{{ש}}בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ |תהלים ד ב}} {{טורים שווים|{{הור|לפי {{מקורות לסידור|סדר עבודת ישראל}} אומרים סדר זה:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|יוכק כרחם}} |{{הור|לפי {{מקורות לסידור|מערבות וורמייזא}} אומרים סדר זה:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לחש כרחם1}}}} {{:משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|נוסח=מערבי|יום=יום כיפור קטן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===סליחה=== וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}}תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפֵּינוּ מִנְחַת עָרֶב׃{{ממס|תהלים קמא ב}}{{ש}}יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ |תהלים יט טו}} {{טורים שווים|{{הור|לפי {{מקורות לסידור|סדר עבודת ישראל}} אומרים סדר זה:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|יוכק כרחם}} |{{הור|לפי {{מקורות לסידור|מערבות וורמייזא}} אומרים סדר זה:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לחש כרחם1}}}} {{#קטע:אלהי בשר עמך מפחדך סמר|יוכ"ק}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===פזמון=== טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}}טוֹב יְיָ לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃ {{ש}}טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג#ג כה|איכה ג כה-כו}}{{ש}}טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ {{ש}}טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}}טוֹב וְיָשָׁר יְיָ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}}טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}}כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}}כִּי טוֹב יְיָ לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}} {{טורים שווים|{{הור|לפי {{מקורות לסידור|סדר עבודת ישראל}} אומרים סדר זה:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|יוכק כרחם}} |{{הור|לפי {{מקורות לסידור|מערבות וורמייזא}} אומרים סדר זה:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|לחש כרחם1}}}} {{:בת עמי לא תחשה}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===רחמנא אידכר לן=== {{#קטע:רחמנא אידכר לן|אשכנז}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} {{מגירה|תוספת לפי {{מקורות לסידור|מערבות וורמייזא}}| ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{#קטע:אודה עלי פשעי|דפוס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}}}} ===אל תעש עמנו כלה=== {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=מערבי}} ===וידוי=== {{הור|וידוי הגדול של רבינו נסים:}} {{:וידוי הגדול לרבנו נסים|נוסח=מערבי}} {{#invoke:MultiReplace|main|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|יוכק וידוי מערבי}}|%(אָנָּא%)||וַאֲבוֹתֵינוּ|}} ===י"ג מידות=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|אל ארך}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|יוכק חטאנו}} ===שמע ישראל=== {{הור2|בקצת קהילות אין אומרים זה אלא אומרים {{צ|אבינו מלכנו}} וכו', ואח"כ {{צ|ה' מלך}} וכו'. סדר קבלת עול מלכות שמים דלהלן הוא הנפוץ בסדורים, אבל יש לקהילות אחדות סדרים אחרים כמו בפרנקפורט וורמייזא, כמו שבנעילה.}} {{הור|חזן וקהל:}} {{גדול-מודגש|שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃}} בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.{{ש}} בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.{{ש}} בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ש}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ש}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ש}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ש}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ש}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ש}} יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים׃{{ממס|מ"א יח לט}} יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} ===עננו אלקי אברהם=== {{#קטע:עננו אלוהי אברהם|אשכנז2}} {{הור2|כשמקדימים ליום ה' אומרים כאן תחנון, ויש קהלות שאומרים {{צ|אבינו מלכנו}} וכו', בדילוג חרוזי {{צ|כתבנו}}.}} ===קדיש תתקבל=== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|פסוקים=כן|נוסח=מערבי|עשי"ת=לא}} ==למנצח== {{הור|בערב ראש חודש אומרים "למנצח על הגתית", וכשמקדימים ליום ה' אומרים "למנצח מזמור לדוד".}}{{ש}} {{מקורות לסידור|תהלים ח}}{{ש}} לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃ מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃ כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה׃ מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃ וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׃ תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו׃ צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי׃ צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אׇרְחוֹת יַמִּים׃ יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ׃ {{מקורות לסידור|תהלים כ}} {{מגירה|{{מקורות לסידור|תהלים כ}}| לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃}} {{הור2|קדיש יתום. עלינו לשבח.}} fdmbd74tvsnkvl8nk3xeldox6sogxk0 0 1754614 3077455 3077070 2026-08-19T21:33:28Z Yack67 27395 פסוקים, ואתה קדוש 3077455 wikitext text/x-wiki {{בעבודה}}{{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|למנהג עלזאס נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין, וסוף הסליחה נאמר ע"י קהל וחזן.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{תוכן עניינים מרחף|גודל=22}} ===פתיחה=== {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===קלד. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם׃ {{ממס|שמואל ב ז כט}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃ {{ממס|מלכים א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים. {{ממס|לפני=ע"פ|אמנם אשמינו|פיוט {{צ|אמנם אשמינו}}}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃ {{ממס|דניאל ט יד}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנא הואל סלוח לעבדיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלה. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תעלה תפילתנו למעון שמיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלו. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנחנו אשמנו|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלז. (מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלח. (מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃ {{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תׇּהֳלָה׃ {{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃ {{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃ {{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃ {{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלט. (מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמ. (מד.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג|וגם=תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} ===קמא. (מה.) סליחה=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמב. (מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃ {{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃ {{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמג. סליחה=== רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ג}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃{{ממס|תהלים קכד|תהלים קכד א-ג}}{{ש}} בַּצַּר לָנוּ נִקְרָא יְיָ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ נְשַׁוֵּעַ, וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלֵנוּ, וְשַׁוְעָתֵנוּ לְפָנָיו תָּבוֹא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח ז|וגם=ש"ב כב ז}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל עבדיך המצא קונם|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמד. (נא.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמה. (נד.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמו. (נה.) פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} {{רקע אפור|{{הור|כשחל בשבת מוסיפים:}}{{ש}}הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קלג א}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שרי קודש היום|1}}{{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|0}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שופט כל הארץ|1}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|2}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|2}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|3}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|3}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|4}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|4}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רפרן|הזחה=2|{{הור|קהל:}} שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְאוֹתָהּ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד|נָא חַיִּים וָחֶסֶד עַל עַם עָנִי תַצְמִיד|וְאֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד|עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}.}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|5}}{{#קטע:שרי קודש היום|6}} {{סוף}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קמז. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}} h1eucmmsovw8ep91e8f2pcshl5ckpva 3077524 3077455 2026-08-20T10:51:43Z Yack67 27395 /* קמא. (מה.) סליחה */ 3077524 wikitext text/x-wiki {{בעבודה}}{{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|למנהג עלזאס נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין, וסוף הסליחה נאמר ע"י קהל וחזן.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{תוכן עניינים מרחף|גודל=22}} ===פתיחה=== {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===קלד. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם׃ {{ממס|שמואל ב ז כט}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃ {{ממס|מלכים א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים. {{ממס|לפני=ע"פ|אמנם אשמינו|פיוט {{צ|אמנם אשמינו}}}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃ {{ממס|דניאל ט יד}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנא הואל סלוח לעבדיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלה. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תעלה תפילתנו למעון שמיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלו. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנחנו אשמנו|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלז. (מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלח. (מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃ {{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תׇּהֳלָה׃ {{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃ {{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃ {{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃ {{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלט. (מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמ. (מד.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג|וגם=תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} ===קמא. (מה.) שניה=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמב. (מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃ {{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃ {{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמג. סליחה=== רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ג}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃{{ממס|תהלים קכד|תהלים קכד א-ג}}{{ש}} בַּצַּר לָנוּ נִקְרָא יְיָ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ נְשַׁוֵּעַ, וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלֵנוּ, וְשַׁוְעָתֵנוּ לְפָנָיו תָּבוֹא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח ז|וגם=ש"ב כב ז}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל עבדיך המצא קונם|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמד. (נא.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמה. (נד.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמו. (נה.) פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} {{רקע אפור|{{הור|כשחל בשבת מוסיפים:}}{{ש}}הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קלג א}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שרי קודש היום|1}}{{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|0}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שופט כל הארץ|1}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|2}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|2}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|3}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|3}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|4}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|4}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רפרן|הזחה=2|{{הור|קהל:}} שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְאוֹתָהּ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד|נָא חַיִּים וָחֶסֶד עַל עַם עָנִי תַצְמִיד|וְאֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד|עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}.}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|5}}{{#קטע:שרי קודש היום|6}} {{סוף}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קמז. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}} 2j7zms5t9lqf1crroy8cgtvxq4yq8s1 3077547 3077524 2026-08-20T11:54:29Z Yack67 27395 3077547 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|למנהג עלזאס נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין, וסוף הסליחה נאמר ע"י קהל וחזן.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{תוכן עניינים מרחף|גודל=22}} ===פתיחה=== {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===קלד. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם׃ {{ממס|שמואל ב ז כט}}{{ש}} לְמַעַן דַּעַת כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד׃ {{ממס|מלכים א ח ס}}{{ש}} לְמַעַנְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים. {{ממס|לפני=ע"פ|אמנם אשמינו|פיוט {{צ|אמנם אשמינו}}}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃ {{ממס|דניאל ט יד}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנא הואל סלוח לעבדיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלה. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:תעלה תפילתנו למעון שמיך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלו. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא כ}}{{ש}} זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם׃ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו נא נ}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאתֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ׃ {{ממס|ירמיהו יד כא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנחנו אשמנו|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלז. (מב.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה׃{{ממס|תהלים קמ ט}}{{ש}} אַל תִּשְׁטְפֵנוּ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנוּ מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלֵינוּ בְּאֵר פִּיהָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט טז}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ, כִּי צַר לָנוּ מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט יח}}{{ש}} אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם צַר לָנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנֶךָ, בְּיוֹם נִקְרָא מַהֵר עֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קב ג}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך במתח דין|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלח. (מ.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃ {{ממס|קהלת ז כ}}{{ש}} הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תׇּהֳלָה׃ {{ממס|איוב ד יח}}{{ש}} אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה׃ {{ממס|איוב כה ו}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃ {{ממס|איוב יד א}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃ {{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי׃ כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו׃ {{ממס|איכה ג#ג לא|איכה ג לא-לב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בשפטך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קלט. (מא.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון בפקדך|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמ. (מד.) שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָנֵּנוּ אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ג|וגם=תהלים סט יז}}{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|תהלים ט י}}{{ש}} אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד כא}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ל}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אך בך לדל מעוז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} ===קמא. (מה.) שניה=== {{:אל באפך פן תמעיט|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמב. (מח.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטֵנוּ וְדִינֵנוּ, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ט ה}}{{ש}} כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃ {{ממס|תהלים ט יג}}{{ש}} יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה׃ {{ממס|תהלים קי ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון דין אם ידוקדק|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמג. סליחה=== רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ג}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃{{ממס|תהלים קכד|תהלים קכד א-ג}}{{ש}} בַּצַּר לָנוּ נִקְרָא יְיָ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ נְשַׁוֵּעַ, וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלֵנוּ, וְשַׁוְעָתֵנוּ לְפָנָיו תָּבוֹא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח ז|וגם=ש"ב כב ז}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אל עבדיך המצא קונם|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמד. (נא.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמה. (נד.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמו. (נה.) פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} {{רקע אפור|{{הור|כשחל בשבת מוסיפים:}}{{ש}}הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קלג א}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{ש}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שרי קודש היום|1}}{{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|0}} {{הור|חו"ק:}} {{#קטע:שופט כל הארץ|1}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|2}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|2}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:שרי קודש היום|3}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|3}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|4}} {{סוף}} {{#קטע:שופט כל הארץ|4}}{{רפרן|עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}}} {{רפרן|הזחה=2|{{הור|קהל:}} שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְאוֹתָהּ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד|נָא חַיִּים וָחֶסֶד עַל עַם עָנִי תַצְמִיד|וְאֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד|עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַ{{מילת קבע|תָּמִיד}}.}} {{רקע אפור}}{{הור|כשחל בשבת:}}{{#קטע:שרי קודש היום|5}}{{#קטע:שרי קודש היום|6}} {{סוף}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קמז. חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}} 27nw8petfsn5e9zpvts1idf3c66a8cq 0 1754615 3077461 3077071 2026-08-19T22:04:55Z Yack67 27395 פסוקים 3077461 wikitext text/x-wiki {{בעבודה}}{{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|למנהג עלזאס נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין, וסוף הסליחה נאמר ע"י קהל וחזן.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{תוכן עניינים מרחף|גודל=22}} ===פתיחה=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמח. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ, וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ׃{{ממס|דניאל ט ה}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃{{ממס|תהלים כב ה}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃{{ממס|ישעיהו נה ו}}{{ש}} קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לד יט}}{{ש}} קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׃{{ממס|תהלים קמה יח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמנם אנחנו חטאנו|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קמט. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ׃{{ממס|רמב"ם סדר התפילה ג|נוסח תחינות}}{{ש}} כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃{{ממס|תהלים פג ג}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנּוּ, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סה ד}}{{ש}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃ כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, כֵּן הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, כֵּן תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#י|תהלים קג יג}}{{ש}} כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יח כח|וגם=ש"ב כב כח}}{{ש}} כִּי אַתָּה נֵירֵנוּ יְיָ, וַייָ יַגִּיהַּ חָשְׁכֵּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב כב כט}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:איך אשא ראש|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנ. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, (לְךָ חָטָאנוּ)׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו יד ז}}{{ש}} לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאנוּ, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא ו}}{{ש}} חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ׃{{ממס|תהלים קו ו}}{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=מתוך|עזרא ט ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אבל אנחנו חטאים ואשמים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנא. סליחה=== אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ {{ממס|תהלים קל ג}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֶינוּ אַל תֶּחֱרָשׁ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ס ז}}{{ש}} אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָיו׃ {{ממס|לפני=מתוך|נחמיה א ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אנא השם הנכבד והנורא|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנב. (מט.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#כב ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כב יב}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אהבת עזז|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנג. (נב.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}{{ש}} אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים׃ נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ׃ שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}} אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃{{ממס|תהלים צד ו}}{{ש}} שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אלהים אל דמי לדמי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנד. (לט.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים עה ג}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדון כתקח מועד|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנה. (עב.) סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃ יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ׃{{ממס|ישעיהו נה#נה ו|ישעיהו נה ו-ז}}{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ, תִּכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|מיכה ז יט}}{{ש}} שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ׃{{ממס|תהלים פה ה}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃{{ממס|תהלים קכו ד}}{{ש}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}}{{ש}} שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים צ יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי}} בהמצא|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנו. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃{{ממס|תהלים קג יז}}{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת׃{{ממס|תהלים פ טו}}{{ש}} נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָו׃{{ממס|לפני=מתוך|ש"ב כד יד}}{{ש}} אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז׃{{ממס|איוב יד א}}{{ש}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃{{ממס|תהלים קמד ד}}{{ש}} וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד׃{{ממס|איוב כא לב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אני הוא השואל|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנז. (מז.) שלישיה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. {{ממס|לפני=ע"פ|סידור/נוסח אשכנז/וידוי#אשמנו|נוסח הוידוי}}{{ש}} תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר, כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃ {{ממס|תהלים לד ז}}{{ש}} לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר, לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה׃ {{ממס|תהלים קב כא}}{{ש}} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׃ {{ממס|תהלים קב א}}{{ש}} נִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחֵנוּ, וְצָרוֹתֵינוּ לְפָנָיו נַגִּיד׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמב ג}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכׇּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃ {{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אשפוך שיחי לפניך צורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנח. (נד.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קנט. (כט.) פזמון=== {{טורים שווים|{{הור|סדר זה נדפס במהדורות רעדעלהיים:}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור טוב}} |{{הור|סדר זה נדפס בסדרי סליחות הישנים:}}{{ש}} טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים ט ט}}{{ש}} (כִּי) יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לג כב}}{{ש}} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ממס|תהלים צג ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטֵנוּ, אֱלֹהֵינוּ וַאדֹנֵנוּ לְרִיבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לה כג}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אדני שמעה אדני סלחה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קס. (נו.) חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}} mctetl25w25b1ookjes5y6x3vv3s7s6 0 1754616 3077463 3077073 2026-08-19T22:19:08Z Yack67 27395 פסוקים 3077463 wikitext text/x-wiki {{בעבודה}}{{טקסט מנוקד|גודל=16}}{{הור2|למנהג עלזאס נהוגה גם בסליחות של היום אמירת סירוגין, וסוף הסליחה נאמר ע"י קהל וחזן.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{תוכן עניינים מרחף|גודל=22}} ===פתיחה=== {{הור|חזן:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.סלח}}'''{{ש}} {{הור|קהל:}} '''{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|מ.מחל}}''' {{הור|חזן:}} אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ{{ש}} {{הור|קהל:}} / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} {{הור|חזן:}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} {{הור|חזן:}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} {{הור|קהל:}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} {{הור|חזן:}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} {{הור|קהל:}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם {{הור|קהל:}} / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} {{הור|חזן:}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ '''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} ===קסא. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעָתֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃ יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, בֹּקֶר נַעֲרָךְ לְךָ וּנְצַפֶּה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה#ה ג|תהלים ה ג-ד}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפֵּנוּ מִנְחַת עָרֶב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמא ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} קוֹלֵנוּ אֶל יְיָ נִקְרָא, וַיַּעֲנֵנוּ מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ג ה}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפס מזיח|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסב. סליחה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּעְנוּ, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתֵנוּ תְקַדְּמֶךָּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פח יד}}{{ש}} נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|איכה ג מא}}{{ש}} אֵלֶיךָ נָשָׂאנוּ אֶת עֵינֵינוּ, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכג א}}{{ש}} אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עד יב}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"א טז לה}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אפסו אישים ובטלו קרבנות|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסג. (נא.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי צִדְקֵנוּ, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לָּנוּ, חָנֵּנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ד ב}}{{ש}} שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לט יג}}{{ש}} אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלֵנוּ, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קל ב}}{{ש}} שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתֵנוּ בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונים בני מאמינים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסד.=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ, וּטְהׇר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ׃{{ממס|איוב יז ט}}{{ש}} וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר׃{{ממס|במדבר יד יז}}{{ש}} אֲדֹנָי יֱיִ, אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ט כו}}{{ש}} אֲדֹנָי יֱיִ יַעֲזָר לָנוּ, עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו נ ז}}{{ש}} יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ו ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קד א}}{{ש}} יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לד ו}}{{ש}} יְיָ יִשְׁמְרֵנוּ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ׃ יְיָ יִשְׁמָר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קכא#קכא ז|תהלים קכא ז-ח}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אומץ יוסיף טהור ידים|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסה. (נג.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃{{ממס|תהלים מד יז}}{{ש}} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}} כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃{{ממס|תהלים עט ז}}{{ש}} הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃ הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם, חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים עט יב}}{{ש}} יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃{{ממס|ישעיהו מב יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:את הקול קול יעקב נוהם|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסו. (נ.) עקידה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב|תהלים כב ה-ו}}{{ש}} וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}} וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק, אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃{{ממס|תהלים כב כ}}{{ש}} אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר׃{{ממס|תהלים כב יב|לפני=ע"פ}}{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ל יא}}{{ש}} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג|תהלים קג י-יג}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אמונת אומן עצות מרחוק|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסז. שניה=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ וְאֶל תַּחֲנוּנֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי׃{{ממס|לפני=ע"פ|דניאל ט יז}}{{ש}} כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה׃{{ממס|תהלים סט לד}}{{ש}} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}{{ש}} זֶה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ממס|תהלים לד ז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אוילי המתעה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסח. (נד.) עקידה (גזירה)=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ממס|תהלים קכט|תהלים קכט א-ה}}{{ש}} לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ממס|תהלים קכד#קכד ב|תהלים קכד ב-ו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|נוסח=מערבי|יום=יום כפור|טבלה=כן}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===קסט. (ט.) פזמון=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|טוב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{:אזכרה אלהים ואהמיה|נוסח=מערבי|יום=יום כפור}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}} ===ואתה קדוש=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} ===קע. (ל.) חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{#קטע:אודה עלי פשעי|דפוס}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ברית}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כפור זכור לנו מערבי ב}} f4wodq4sk3zbwaordra0vgrzebg6oso 104 1754629 3077437 3077278 2026-08-19T19:33:37Z Sije 2668 השוואה מול המקור 3077437 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="Sije" /></noinclude>{{טקסט מנוקד‎‎}} שָׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז מִדַּמֶּ֗שֶׂק כֵּ֤ן עָשָׂה֙ אֽוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן עַד־בּ֥וֹא הַמֶּֽלֶךְ־אָחָ֖ז מִדַּמָּֽשֶׂק׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|12}}וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִדַּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרַ֥ב הַמֶּ֛לֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַיַּ֥עַל עָלָֽיו׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|13}}וַיַּקְטֵ֤ר אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־מִנְחָת֔וֹ וַיַּסֵּ֖ךְ אֶת־נִסְכּ֑וֹ וַיִּזְרֹ֛ק אֶת־דַּם־הַשְּׁלָמִ֥ים אֲשֶׁר־ל֖וֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|14}}וְאֵ֨ת הַמִּזְבַּ֣ח הַנְּחשֶׁת֮ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וַיַּקְרֵ֗ב מֵאֵת֙ פְּנֵ֣י הַבַּ֔יִת מִבֵּין֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמִבֵּ֖ין בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ עַל־יֶ֥רֶךְ הַמִּזְבֵּ֖חַ צָפֽוֹנָה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|טו}}וַיְצַוֶּ֣הו{{הערה|{{גדול|וַיְצַוֵּ֣הוּ}} – {{גדול|וַיְצַוֶּ֣ה}} ק'}} הַמֶּ֣לֶךְ אָ֠חָז אֶת־אֽוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת־עֹֽלַת־הַבֹּקֶר֩ וְאֶת־מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְאֶת־עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת־מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵת עֹלַ֞ת כׇּל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכׇל־דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכׇל־דַּ֥ם זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּח֛שֶׁת יִֽהְיֶה־לִּ֖י לְבַקֵּֽר׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|16}}וַיַּ֖עַשׂ אֽוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֑ן כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|17}}וַיְקַצֵּץ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶת־הַמִּסְגְּר֣וֹת הַמְּכֹנ֗וֹת וַיָּ֤סַר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ ואֶת־{{הערה|{{גדול|וְאֶת־}} – {{גדול|אֶת־}} ק'}}הַכִּיֹּ֔ר וְאֶת־הַיָּ֣ם הוֹרִ֔ד מֵעַ֛ל הַבָּקָ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁ֣ר תַּחְתֶּ֑יהָ וַיִּתֵּ֣ן אֹת֔וֹ עַ֖ל מַרְצֶ֥פֶת אֲבָנִֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|18}}וְאֶת־מיּסַ֨ךְ{{הערה|{{גדול|מֵיסַ֨ךְ}} – {{גדול|מוּסַ֨ךְ}} ק'}} הַשַּׁבָּ֜ת אֲשֶׁר־בָּנ֣וּ בַבַּ֗יִת וְאֶת־מְב֤וֹא הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽחִיצ֔וֹנָה{{הערה|מלעיל}} הֵסֵ֖ב בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|19}}וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָחָ֖ז אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|כ}}וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ אִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {{סוף}} ---- {{הערות שוליים}}<noinclude></noinclude> eizy6hjmtvw27tojy0fs5pk3obdvgxv 3077458 3077437 2026-08-19T21:37:18Z Sije 2668 /* הוגה */ על פי דף [[מלכים ב יז/טעמים]] - קרדיט בדף "גרסאות קודמות" שם 3077458 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>{{טקסט מנוקד‎‎}} שָׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז מִדַּמֶּ֗שֶׂק כֵּ֤ן עָשָׂה֙ אֽוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן עַד־בּ֥וֹא הַמֶּֽלֶךְ־אָחָ֖ז מִדַּמָּֽשֶׂק׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|12}}וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִדַּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרַ֥ב הַמֶּ֛לֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַיַּ֥עַל עָלָֽיו׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|13}}וַיַּקְטֵ֤ר אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־מִנְחָת֔וֹ וַיַּסֵּ֖ךְ אֶת־נִסְכּ֑וֹ וַיִּזְרֹ֛ק אֶת־דַּם־הַשְּׁלָמִ֥ים אֲשֶׁר־ל֖וֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|14}}וְאֵ֨ת הַמִּזְבַּ֣ח הַנְּחשֶׁת֮ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וַיַּקְרֵ֗ב מֵאֵת֙ פְּנֵ֣י הַבַּ֔יִת מִבֵּין֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמִבֵּ֖ין בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ עַל־יֶ֥רֶךְ הַמִּזְבֵּ֖חַ צָפֽוֹנָה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|טו}}וַיְצַוֶּ֣הו{{הערה|{{גדול|וַיְצַוֵּ֣הוּ}} – {{גדול|וַיְצַוֶּ֣ה}} ק'}} הַמֶּ֣לֶךְ אָ֠חָז אֶת־אֽוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת־עֹֽלַת־הַבֹּקֶר֩ וְאֶת־מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְאֶת־עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת־מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵת עֹלַ֞ת כׇּל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכׇל־דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכׇל־דַּ֥ם זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּח֛שֶׁת יִֽהְיֶה־לִּ֖י לְבַקֵּֽר׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|16}}וַיַּ֖עַשׂ אֽוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֑ן כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|17}}וַיְקַצֵּץ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶת־הַמִּסְגְּר֣וֹת הַמְּכֹנ֗וֹת וַיָּ֤סַר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ ואֶת־{{הערה|{{גדול|וְאֶת־}} – {{גדול|אֶת־}} ק'}}הַכִּיֹּ֔ר וְאֶת־הַיָּ֣ם הוֹרִ֔ד מֵעַ֛ל הַבָּקָ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁ֣ר תַּחְתֶּ֑יהָ וַיִּתֵּ֣ן אֹת֔וֹ עַ֖ל מַרְצֶ֥פֶת אֲבָנִֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|18}}וְאֶת־מיּסַ֨ךְ{{הערה|{{גדול|מֵיסַ֨ךְ}} – {{גדול|מוּסַ֨ךְ}} ק'}} הַשַּׁבָּ֜ת אֲשֶׁר־בָּנ֣וּ בַבַּ֗יִת וְאֶת־מְב֤וֹא הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽחִיצ֔וֹנָה{{הערה|מלעיל}} הֵסֵ֖ב בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|19}}וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָחָ֖ז אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|טז|כ}}וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ אִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {{סוף}} '''{{מרכז|יז}}''' {{טקסט מנוקד‎‎}} {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|א}}בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹֽׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|2}}וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|3}}עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|4}}וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹֽא־הֶֽעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַיַּֽעַצְרֵ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּֽאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|ה}}וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר בְּכׇל־הָאָ֑רֶץ וַיַּ֙עַל֙ שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|6}}בִּשְׁנַ֨ת{{הערה|נ"א {{גדול|בַּשָּׁנָ֨ה}}}} הַתְּשִׁיעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיּ֨שֶׁב אוֹתָ֜ם בַּֽחֲלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|7}}וַיְהִ֗י כִּֽי־חָֽטְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם הַמַּֽעֲלֶ֤ה אֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִתַּ֕חַת יַ֖ד פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיִּֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|8}}וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|יז|9}}וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ {{סוף}} ---- {{הערות שוליים}}<noinclude></noinclude> 94jqhtp3rz7ur8ahtkwdu95o0xshut8 116 1754642 3077369 3077343 2026-08-19T12:00:12Z OpenLawBot 8112 בוט: תיקונים אוטומטיים 3077369 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000 (תיקון: תשס"ד) <שם קודם> תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000 <מקור> ((ק"ת תשס"א, 164|תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|6069)); ((תשס"ד, 111|תיקון|6281)); ((תשפ"ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|12506)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 4ג]] [[+|ו-59]] [[=החוק|לחוק הבזק, התשמ"ב-1982]] (להלן - החוק), בהסכמת שר האוצר לפי [[סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]], ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי [[סעיף 59א לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: ---- (('''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000''' יבוטלו ביום 18.9.2026 ויוחלפו [[בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ"ו-2026]].)) @ 1. הגדרות : בתקנות אלה - :- "אגרת רישיון" - תשלום חד-פעמי שמשלם בעל רישיון בעד הרישיון; :- "בעל רישיון" - מי שקיבל רישיון כללי לפי [[=תקנות רישיון למתן שירותים פנים-ארציים|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התש"ס-2000]] (להלן - תקנות רישיון למתן שירותים פנים-ארציים); :- "בקשה", "המנהל" ו"מבקש" - כמשמעותם [[בתקנות רישיון למתן שירותים פנים-ארציים]]; :- "השר" - שר התקשורת או מי שהוא מינה לענין תקנות אלה; :- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעדכונו מזמן לזמן. @ 2. אגרה בעד מתן רישיון (תיקון: תשס"ד) : (א) בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסך מיליון (1,000,000) שקלים חדשים, לאחר שהודיע לו השר על החלטתו ליתן לו רישיון, ולא יאוחר מיום מתן הרישיון. : (ב) בעת הגשת הבקשה לרישיון, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף (300,000) שקלים חדשים, כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון; הסכום האמור יוחזר, כשהוא צמוד למדד לפי הוראות [[תקנה 3]] בשינויים המחויבים, למבקש שלא קיבל רישיון. : (ג) תשלום כאמור בתקנה זו אשר שולם לפני תחילתן של תקנות אלה, יראו אותו כאגרת רישיון ששולמה לפי התקנות, או כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון ששולמה כאמור, לפי הענין. @ 3. הצמדה : הסכומים הנקובים [[בתקנה 2]], יהיו צמודים למדד בשיעור עלייתו מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה, אם עלה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון. @ 4. דרך התשלום : אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון. @ 5. החזרים : בעל רישיון לא יהא זכאי להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה בכל מקרה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביזמת בעל הרישיון ובין ביזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. @ 6. תחילה : תחילתן של תקנות אלה ביום ד' בכסלו התשס"א (1 בדצמבר 2000). <פרסום> א' בכסלו התשס"א (28 בנובמבר 2000) <חתימה> בנימין (פואד) בן אליעזר שר התקשורת mrfp60etahijtcuadjlqv28al3m35v0 0 1754646 3077363 2026-08-19T12:00:07Z OpenLawBot 8112 [3077343] תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000 3077363 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התשס״א–2000}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשס״א, 164|תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6069.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 111|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6281.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12506.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 4ג|סעיפים 4ג}} {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 59|ו־59}} {{ח:חיצוני|חוק הבזק|לחוק הבזק, התשמ״ב–1982}} (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 59א|סעיף 59א לחוק}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התשס״א–2000''' יבוטלו ביום 18.9.2026 ויוחלפו {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ״ו–2026}}.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגרת רישיון“ – תשלום חד־פעמי שמשלם בעל רישיון בעד הרישיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון“ – מי שקיבל רישיון כללי לפי {{ח:חיצוני|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התש״ס–2000}} (להלן – תקנות רישיון למתן שירותים פנים־ארציים); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“ , ”המנהל“ ו”מבקש“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|בתקנות רישיון למתן שירותים פנים־ארציים}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר התקשורת או מי שהוא מינה לענין תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעדכונו מזמן לזמן. {{ח:סעיף|2|אגרה בעד מתן רישיון|תיקון: תשס״ד}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסך מיליון (1,000,000) שקלים חדשים, לאחר שהודיע לו השר על החלטתו ליתן לו רישיון, ולא יאוחר מיום מתן הרישיון. {{ח:תת|(ב)}} בעת הגשת הבקשה לרישיון, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף (300,000) שקלים חדשים, כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון; הסכום האמור יוחזר, כשהוא צמוד למדד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}} בשינויים המחויבים, למבקש שלא קיבל רישיון. {{ח:תת|(ג)}} תשלום כאמור בתקנה זו אשר שולם לפני תחילתן של תקנות אלה, יראו אותו כאגרת רישיון ששולמה לפי התקנות, או כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון ששולמה כאמור, לפי הענין. {{ח:סעיף|3|הצמדה}} {{ח:ת}} הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, יהיו צמודים למדד בשיעור עלייתו מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה, אם עלה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון. {{ח:סעיף|4|דרך התשלום}} {{ח:ת}} אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון. {{ח:סעיף|5|החזרים}} {{ח:ת}} בעל רישיון לא יהא זכאי להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה בכל מקרה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביזמת בעל הרישיון ובין ביזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. {{ח:סעיף|6|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום ד׳ בכסלו התשס״א (1 בדצמבר 2000). {{ח:חתימות|א׳ בכסלו התשס״א (28 בנובמבר 2000)}} * '''בנימין (פואד) בן אליעזר'''<br>שר התקשורת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] luphr0a0d37p7szgtny48faf5jmge9c 3077375 3077363 2026-08-19T12:30:14Z OpenLawBot 8112 [3077369] בוט: תיקונים אוטומטיים 3077375 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התשס״א–2000}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשס״א, 164|תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6069.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 111|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6281.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12506.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 4ג|סעיפים 4ג}} {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 59|ו־59}} {{ח:חיצוני|חוק הבזק|לחוק הבזק, התשמ״ב–1982}} (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 59א|סעיף 59א לחוק}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התשס״א–2000''' יבוטלו ביום 18.9.2026 ויוחלפו {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ״ו–2026}}.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגרת רישיון“ – תשלום חד־פעמי שמשלם בעל רישיון בעד הרישיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון“ – מי שקיבל רישיון כללי לפי {{ח:חיצוני|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התש״ס–2000}} (להלן – תקנות רישיון למתן שירותים פנים־ארציים); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“, ”המנהל“ ו”מבקש“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|בתקנות רישיון למתן שירותים פנים־ארציים}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר התקשורת או מי שהוא מינה לענין תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעדכונו מזמן לזמן. {{ח:סעיף|2|אגרה בעד מתן רישיון|תיקון: תשס״ד}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסך מיליון (1,000,000) שקלים חדשים, לאחר שהודיע לו השר על החלטתו ליתן לו רישיון, ולא יאוחר מיום מתן הרישיון. {{ח:תת|(ב)}} בעת הגשת הבקשה לרישיון, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף (300,000) שקלים חדשים, כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון; הסכום האמור יוחזר, כשהוא צמוד למדד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}} בשינויים המחויבים, למבקש שלא קיבל רישיון. {{ח:תת|(ג)}} תשלום כאמור בתקנה זו אשר שולם לפני תחילתן של תקנות אלה, יראו אותו כאגרת רישיון ששולמה לפי התקנות, או כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון ששולמה כאמור, לפי הענין. {{ח:סעיף|3|הצמדה}} {{ח:ת}} הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, יהיו צמודים למדד בשיעור עלייתו מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה, אם עלה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון. {{ח:סעיף|4|דרך התשלום}} {{ח:ת}} אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון. {{ח:סעיף|5|החזרים}} {{ח:ת}} בעל רישיון לא יהא זכאי להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה בכל מקרה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביזמת בעל הרישיון ובין ביזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. {{ח:סעיף|6|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום ד׳ בכסלו התשס״א (1 בדצמבר 2000). {{ח:חתימות|א׳ בכסלו התשס״א (28 בנובמבר 2000)}} * '''בנימין (פואד) בן אליעזר'''<br>שר התקשורת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] ldelz14stuv37veesku5oecdk9z1x15 0 1754647 3077364 2026-08-19T12:00:08Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077364 wikitext text/x-wiki #הפניה [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] 6erzhrrp2griywcnh7xvfk3gw86kz5p 0 1754648 3077365 2026-08-19T12:00:08Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077365 wikitext text/x-wiki #הפניה [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] 6erzhrrp2griywcnh7xvfk3gw86kz5p 0 1754649 3077366 2026-08-19T12:00:09Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077366 wikitext text/x-wiki #הפניה [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] 6erzhrrp2griywcnh7xvfk3gw86kz5p 117 1754650 3077367 2026-08-19T12:00:10Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077367 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] 3icgnsn0ump66vl2zi5vwmva7arp6yb 1 1754651 3077368 2026-08-19T12:00:11Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3077368 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 0 1754652 3077381 2026-08-19T14:05:46Z בן עדריאל 9444 נראה שמוסכם במחקר שהפיוט אינו חלק מקורי מ[[אמצת עשור]] 3077381 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט תוכחה קדום, המשולב בקדושתא לשחרית יום הכיפורים לאחר ה'מחיה' במנהגי אשכנז (בקדושתא {{צ|[[אמצת עשור]]}}) ואיטליה (בקדושתא {{צ|[[שושן עמק]]}}).}} </noinclude>עַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ לִתְשׁוּבָה / לְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֱ}}נוֹשׁ מַה יִּזְכֶּה, וּצְבָא דֹק לֹא זַכּוּ בְעֵינֶיךָ{{ש}} {{סי|בַּ}}לַּחִים אִם תִּבְעַר הָאֵשׁ, מַה בְּחָצִיר יָבֵשׁ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|גָּ}}לוּי לְךָ חֹשֶׁךְ כְּמוֹ אוֹר, מְשׁוֹטֵט כֹּל בְּעַיִן{{ש}} {{סי|דִּ}}ירָתְךָ בַּסֵתֶר, וּגְלוּיוֹת לְךָ כָּל נִסְתָּרוֹת. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|הַ}}דָּן יְחִידִי, וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ{{ש}} {{סי|וְ}}עַל גּוֹי וְעַל אָדָם יַחַד יִנְטֶה קָּו, וְאֵין מִי יַרְשִׁיעַ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|זֹ}}את יָבִין כָּל יְצִיר, וְלֹא יַתְעוֹ יֶצֶר לַחֲטֹא לַיּוֹצֵר{{ש}} {{סי|חֲ}}תֻלַּת בְּאֵרוֹ, חֲפִירַת בּוֹרוֹ, חֶשְׁבּוֹן בּוֹרְאוֹ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|טָ}}מֵא מִשְּׁאֵרוֹ, וּמִטַּמֵּא בְעוֹדוֹ, וּמְטַמֵּא בְמוֹתוֹ{{ש}} {{סי|יְ}}מֵי חַיָּיו תֹּהוּ, וְלֵילוֹתָיו בֹּהוּ, וְעִנְיָנָיו הָבֶל. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|כַּ}}חֲלוֹם מֵהָקִיץ נִדְמֶה, בַּלָּהוֹת יְבַעֲתוּהוּ תָמִיד{{ש}} {{סי|לַ}}יְלָה לֹא יִשְׁכַּב, יוֹמָם לֹא יָנוּחַ, עַד יֻרְדַּם בַּקָּבֶר. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|מַ}}ה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי, דַּיּוֹ אֲשֶׁר הוּא חָי{{ש}} {{סי|נ}}וֹלַד לְעָמָל וִיגִיעָה, אַשְׁרָיו אִם יְהִי יְגִיעוֹ בְּדַת אֱמֶת. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|ס}}וֹפוֹ עַל רֹאשׁוֹ מוֹכִיחַ, וְלָמָּה יַחֲנִיף{{ש}} {{סי|ע}}וֹד חוֹתָמוֹ מְעִידוֹ עַל פָּעֳלוֹ, וּמַה יִּגְנֹב דַּעַת. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|פּ}}וֹעֵל צְדָקוֹת אִם יְהִי, יְלַוּוּהוּ לְבֵית עוֹלָמוֹ{{ש}} {{סי|צ}}וֹפֶה בְחָכְמָה אִם יְהִי, עִמּוֹ תִּתְלוֹנֵן בְּכֶלְחוֹ. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} {{סי|קָ}}צוּף בְּדָמִים וּבְמִרְמָה אִם יְהִי, חֲרוּצִים יָמָיו{{ש}} {{סי|רְ}}צוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ בִּהְיוֹת בְּמוּסָר, יָנוּב בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. {{ק|'''עַד יוֹם'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שֵׁ}}ם טוֹב אִם יִקְנֶה, מִשֵּׁמוֹת נְעִימִים אֲשֶׁר יִקָּרֵא{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כֵּן, לָכֵן יוֹם הַמִּיתָה מִיּוֹם לֵדָה הוּטַב. {{ק|'''עַד יוֹם'''}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי תוכחה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:הפיוט הקדום]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] 5pgu2mwano5h3p6vjfftga7tmy6xx29 116 1754653 3077389 2026-08-19T14:58:36Z Fuzzy 29 צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 3077389 wikitext text/x-wiki <שם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 (תיקון: תש"ח) <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 <שם קודם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 === [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]] === === צו מאת הנציב העליון לפי [[-|סעיף 3]]. === <מקור> ((ע"ר 1948, תוס' 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)|1663)); ((ע"ר תש"ח, תוס' א', 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|0:312670)). ((ע"ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס' 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני|1211)); ((1966, {{מוקטן|מס' 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966|1945)), (({{מוקטן|מס' 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 77 לשנת 1966)). <מבוא> ((צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס' 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור [[+|בסעיפים 14]] [[ו-15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק "פלשתינה (א"י)" ייקרא מעתה "ישראל". מכוח האמור [[בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]] - לפיו החוק הקיים בארץ-ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה - מקום בו נאמר "מנהל רישום קרקעות" ייקרא מעתה "מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות". ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.)) @ פתח-דבר (תיקון: תש"ח) : הואיל ובית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר])) נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג'והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית-נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), : והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)])) ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי-שם בשביל ובשם תושבי ארץ-ישראל (([במקור: תושבי פלשתינה (א"י)])) בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, : והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל (([במקור: פלשתינה (א"י)])) והארצות השכנות, נוסף על רשויות-ציבור מסויימות, : והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית-הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר-מכן (([צ"ל: להלן])), : ציווה הנציב העליון - מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|בסעיף 3 של דבר-המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]], ובזה מצווים לאמור:- @ 1. שם (תיקון: תש"ח) : הצו הזה ייקרא (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948((")) (([במקור: (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948(("))])). @ 2. פירוש (תיקון: תש"ח) : בצו הזה - :- "בית-נכאת" מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם "בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י); כיום: מוזיאון רוקפלר])), והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) או המנוהלים כחלק ממנו: :: בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; :- "מותב" מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי [[סעיף 3|פסקה 3]]. @ 3. כינונו והרכבו של מותב נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) (תיקון: תש"ח) : (1) לצורך הנהלת בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)]")) , ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. : (2) המותב יתכונן וסדר-עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות [[בתוספת]]. @ 4. כוחותיו וחובותיו של מותב (תיקון: תש"ח) : הנהלתו הכללית של בית-הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא - : (א) להתקין אותם כללים הנחוצים - לדעתו - להבטחת ניהולו הראוי של בית-הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות-כניסה אל בית-הנכאת; : (ב) לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית-הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; : (ג) להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו <!-- (([במקור: המוקנים לה])) --> לצרכי בית-הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה (([במקור: הנציב העליון])) - למכור או להוציא מרשותו <!-- (([במקור: מרשותה])) --> בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית-הנכאת: :: בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת-משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח-תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית-הנכאת; : (ד) להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי-דלא-ניידי (([צ"ל: או מטלטלים])), או בדרך תשלום בעד רשות-כניסה לבית-הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית-הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; : (ה) להשקיע את כספי בית-הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית-הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות-ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; <!-- (([במקור: מרשותה])) --> : (ו) להשאיל כל חפצים שהוקנו לו <!-- (([במקור: לה])) --> לצרכי בית-הנכאת, לגלריה, בית-נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; : (ז) למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; : (ח) להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן-אדם; : (ט) לעשות - מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה - אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית-הנכאת והגדלת תועלתו: :: בתנאי כי חפצי בית-הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי-הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. @ 5. הקניית ((בית-הנכאת,)) הקרן שניתנה לבית-הנכאת והחפצים ((שניתנו או)) שנרכשו בשבילו - למותב בית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : (1) בית-הנכאת, בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (קרן הקדש) (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י) (קרן הקדש)])) וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית-הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר-מכן לציבור או למותב לצורך בית-הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית((-))הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית-הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית-הנכאת. : (2) מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות (([במקור: מנהל רישום הקרקעות])) רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת-הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. @ 6. כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : אם נתלבן לכל משרד ממשלתי (([במקור: מחלקה ממשלתית])) או לנאמנים או לבני-אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית-נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])) או הנאמנים או בני-האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית-הנכאת, רשאים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית-הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: : בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים. @ 7. חבר-עובדים והוצאות (תיקון: תש"ח) : (1) היה יהיה מנהל של בית-הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על-ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: :: בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית-הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים - באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה (([במקור: שיקבע הנציב העליון])). : (2) המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית-הנכאת והחפצים שנאספו בו. : (3) המנהל יכהן כמזכיר המותב. : (4) לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. @ 8. קביעה לזמן-מעבר : המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. == תוספת == ==== ([[סעיף 3(2)|פסקה 3(2)]]) ==== === הרכבו וסדר-עבודתו של המותב === @ 1. (תיקון: תש"ח) : (א) המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: :: (1) שני חברים שקראה בשמם הממשלה (([במקור: שקרא בשמם הנציב העליון])); :: (2) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.thebritishacademy.ac.uk/ | האקדמיה הבריטית]]; :: (3) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.britishmuseum.org/ | המוזיאון הבריטי]]; :: (4) חבר אחד שקראה בשמו [[https://aibl.fr/ | ה-Academie des Inscriptions et Belles-Lettres]]; :: (5) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine | ה-Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères]]; :: (6) שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות [[https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/ | מצרים]], [[http://www.dgam.gov.sy | סוריה]], [[http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure | הלבנון]], [[https://sbah.gov.iq/ | עראק]] [[https://doa.gov.jo/Default/EN/ | ועבר-הירדן (([כיום: ירדן]))]], מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; :: (7) חבר אחד שקראה בשמו [[https://new.huji.ac.il/ | האוניברסיטה העברית]]; :: (8) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.vitterhetsakademien.se/ | האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי-ימים ועתיקות]]; :: (9) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.archaeological.org/ | ה-American Archaeological Institute (([צ"ל: Archaeological Institute of America]))]]; :: (10) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.asor.org/ | ה-American Schools of Oriental Research (([כיום: American Society of Overseas Research]))]]: :: בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על-ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. : (ב) המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. @ 2. : החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. @ 3. : נתפנה מקום של חבר-מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. @ 4. : כל אדם הפוסק להיות חבר-מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. @ 5. : מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. @ 6. : (1) לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא-אם-כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. : (2) להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. @ 7. : המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן-הנשיא בראש אסיפות המותב. @ 8. : המותב רשאי להסדיר את סדר-עבודתו שלו. @ 9. : המותב רשאי להתקין כללים - : (א) המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני-אדם שאינם חברי המותב; וגם : (ב) המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר-העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). <פרסום> 20 באפריל, 1948 <חתימה> בפקודת הוד מעלתו, | ה.ל.ג. גארני | מזכיר ראשי pheey94qov6rpuddzlfsqaoeqn9lz8l 3077391 3077389 2026-08-19T14:59:54Z Fuzzy 29 צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 3077391 wikitext text/x-wiki <שם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 (תיקון: תש"ח) <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 <שם קודם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 === [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]] === === צו מאת הנציב העליון לפי [[-|סעיף 3]]. === <מקור> ((ע"ר 1948, תוס' 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)|1663)); ((ע"ר תש"ח, תוס' א', 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|0:312670)). ((ע"ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס' 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני|1211)); ((1966, {{מוקטן|מס' 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966|1945)), (({{מוקטן|מס' 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 77 לשנת 1966)). <מבוא> ((צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס' 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור [[+|בסעיפים 14]] [[ו-15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק "פלשתינה (א"י)" ייקרא מעתה "ישראל". מכוח האמור [[בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]] - לפיו החוק הקיים בארץ-ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה - מקום בו נאמר "מנהל רישום קרקעות" ייקרא מעתה "מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות". בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.)) @ פתח-דבר (תיקון: תש"ח) : הואיל ובית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר])) נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג'והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית-נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), : והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)])) ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי-שם בשביל ובשם תושבי ארץ-ישראל (([במקור: תושבי פלשתינה (א"י)])) בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, : והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל (([במקור: פלשתינה (א"י)])) והארצות השכנות, נוסף על רשויות-ציבור מסויימות, : והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית-הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר-מכן (([צ"ל: להלן])), : ציווה הנציב העליון - מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|בסעיף 3 של דבר-המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]], ובזה מצווים לאמור:- @ 1. שם (תיקון: תש"ח) : הצו הזה ייקרא (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948((")) (([במקור: (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948(("))])). @ 2. פירוש (תיקון: תש"ח) : בצו הזה - :- "בית-נכאת" מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם "בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י); כיום: מוזיאון רוקפלר])), והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) או המנוהלים כחלק ממנו: :: בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; :- "מותב" מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי [[סעיף 3|פסקה 3]]. @ 3. כינונו והרכבו של מותב נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) (תיקון: תש"ח) : (1) לצורך הנהלת בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)]")) , ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. : (2) המותב יתכונן וסדר-עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות [[בתוספת]]. @ 4. כוחותיו וחובותיו של מותב (תיקון: תש"ח) : הנהלתו הכללית של בית-הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא - : (א) להתקין אותם כללים הנחוצים - לדעתו - להבטחת ניהולו הראוי של בית-הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות-כניסה אל בית-הנכאת; : (ב) לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית-הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; : (ג) להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו <!-- (([במקור: המוקנים לה])) --> לצרכי בית-הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה (([במקור: הנציב העליון])) - למכור או להוציא מרשותו <!-- (([במקור: מרשותה])) --> בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית-הנכאת: :: בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת-משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח-תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית-הנכאת; : (ד) להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי-דלא-ניידי (([צ"ל: או מטלטלים])), או בדרך תשלום בעד רשות-כניסה לבית-הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית-הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; : (ה) להשקיע את כספי בית-הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית-הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות-ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; <!-- (([במקור: מרשותה])) --> : (ו) להשאיל כל חפצים שהוקנו לו <!-- (([במקור: לה])) --> לצרכי בית-הנכאת, לגלריה, בית-נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; : (ז) למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; : (ח) להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן-אדם; : (ט) לעשות - מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה - אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית-הנכאת והגדלת תועלתו: :: בתנאי כי חפצי בית-הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי-הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. @ 5. הקניית ((בית-הנכאת,)) הקרן שניתנה לבית-הנכאת והחפצים ((שניתנו או)) שנרכשו בשבילו - למותב בית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : (1) בית-הנכאת, בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (קרן הקדש) (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י) (קרן הקדש)])) וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית-הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר-מכן לציבור או למותב לצורך בית-הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית((-))הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית-הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית-הנכאת. : (2) מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות (([במקור: מנהל רישום הקרקעות])) רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת-הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. @ 6. כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : אם נתלבן לכל משרד ממשלתי (([במקור: מחלקה ממשלתית])) או לנאמנים או לבני-אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית-נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])) או הנאמנים או בני-האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית-הנכאת, רשאים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית-הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: : בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים. @ 7. חבר-עובדים והוצאות (תיקון: תש"ח) : (1) היה יהיה מנהל של בית-הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על-ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: :: בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית-הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים - באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה (([במקור: שיקבע הנציב העליון])). : (2) המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית-הנכאת והחפצים שנאספו בו. : (3) המנהל יכהן כמזכיר המותב. : (4) לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. @ 8. קביעה לזמן-מעבר : המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. == תוספת == ==== ([[סעיף 3(2)|פסקה 3(2)]]) ==== === הרכבו וסדר-עבודתו של המותב === @ 1. (תיקון: תש"ח) : (א) המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: :: (1) שני חברים שקראה בשמם הממשלה (([במקור: שקרא בשמם הנציב העליון])); :: (2) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.thebritishacademy.ac.uk/ | האקדמיה הבריטית]]; :: (3) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.britishmuseum.org/ | המוזיאון הבריטי]]; :: (4) חבר אחד שקראה בשמו [[https://aibl.fr/ | ה-Academie des Inscriptions et Belles-Lettres]]; :: (5) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine | ה-Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères]]; :: (6) שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות [[https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/ | מצרים]], [[http://www.dgam.gov.sy | סוריה]], [[http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure | הלבנון]], [[https://sbah.gov.iq/ | עראק]] [[https://doa.gov.jo/Default/EN/ | ועבר-הירדן (([כיום: ירדן]))]], מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; :: (7) חבר אחד שקראה בשמו [[https://new.huji.ac.il/ | האוניברסיטה העברית]]; :: (8) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.vitterhetsakademien.se/ | האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי-ימים ועתיקות]]; :: (9) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.archaeological.org/ | ה-American Archaeological Institute (([צ"ל: Archaeological Institute of America]))]]; :: (10) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.asor.org/ | ה-American Schools of Oriental Research (([כיום: American Society of Overseas Research]))]]: :: בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על-ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. : (ב) המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. @ 2. : החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. @ 3. : נתפנה מקום של חבר-מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. @ 4. : כל אדם הפוסק להיות חבר-מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. @ 5. : מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. @ 6. : (1) לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא-אם-כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. : (2) להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. @ 7. : המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן-הנשיא בראש אסיפות המותב. @ 8. : המותב רשאי להסדיר את סדר-עבודתו שלו. @ 9. : המותב רשאי להתקין כללים - : (א) המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני-אדם שאינם חברי המותב; וגם : (ב) המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר-העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). <פרסום> 20 באפריל, 1948 <חתימה> בפקודת הוד מעלתו, | ה.ל.ג. גארני | מזכיר ראשי 2dkfsak9xcxel61mlwi4xhburydowj4 3077407 3077391 2026-08-19T18:00:18Z OpenLawBot 8112 בוט: תיקונים אוטומטיים 3077407 wikitext text/x-wiki <שם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 (תיקון: תש"ח) <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 <שם קודם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 === [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]] === === צו מאת הנציב העליון לפי [[-|סעיף 3]]. === <מקור> ((ע"ר 1948, תוס' 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)|1663)); ((ע"ר תש"ח, תוס' א', 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|0:312670)). ((ע"ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס' 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני|1211)); ((1966, {{מוקטן|מס' 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966|1945)), (({{מוקטן|מס' 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 77 לשנת 1966)). <מבוא> ((צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס' 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור [[+|בסעיפים 14]] [[ו-15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק "פלשתינה (א"י)" ייקרא מעתה "ישראל". מכוח האמור [[בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]] - לפיו החוק הקיים בארץ-ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה - מקום בו נאמר "מנהל רישום קרקעות" ייקרא מעתה "מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות". בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.)) @ פתח-דבר (תיקון: תש"ח) : הואיל ובית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר])) נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג'והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית-נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), : והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)])) ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי-שם בשביל ובשם תושבי ארץ-ישראל (([במקור: תושבי פלשתינה (א"י)])) בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, : והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל (([במקור: פלשתינה (א"י)])) והארצות השכנות, נוסף על רשויות-ציבור מסויימות, : והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית-הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר-מכן (([צ"ל: להלן])), : ציווה הנציב העליון - מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|בסעיף 3 של דבר-המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]], ובזה מצווים לאמור:- @ 1. שם (תיקון: תש"ח) : הצו הזה ייקרא (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948((")) (([במקור: (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948(("))])). @ 2. פירוש (תיקון: תש"ח) : בצו הזה - :- "בית-נכאת" מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם "בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י); כיום: מוזיאון רוקפלר])), והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) או המנוהלים כחלק ממנו: :: בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; :- "מותב" מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי [[סעיף 3|פסקה 3]]. @ 3. כינונו והרכבו של מותב נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) (תיקון: תש"ח) : (1) לצורך הנהלת בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)]")), ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. : (2) המותב יתכונן וסדר-עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות [[בתוספת]]. @ 4. כוחותיו וחובותיו של מותב (תיקון: תש"ח) : הנהלתו הכללית של בית-הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא - : (א) להתקין אותם כללים הנחוצים - לדעתו - להבטחת ניהולו הראוי של בית-הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות-כניסה אל בית-הנכאת; : (ב) לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית-הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; : (ג) להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו <!-- (([במקור: המוקנים לה])) --> לצרכי בית-הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה (([במקור: הנציב העליון])) - למכור או להוציא מרשותו <!-- (([במקור: מרשותה])) --> בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית-הנכאת: :: בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת-משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח-תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית-הנכאת; : (ד) להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי-דלא-ניידי (([צ"ל: או מטלטלים])), או בדרך תשלום בעד רשות-כניסה לבית-הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית-הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; : (ה) להשקיע את כספי בית-הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית-הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות-ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; <!-- (([במקור: מרשותה])) --> : (ו) להשאיל כל חפצים שהוקנו לו <!-- (([במקור: לה])) --> לצרכי בית-הנכאת, לגלריה, בית-נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; : (ז) למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; : (ח) להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן-אדם; : (ט) לעשות - מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה - אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית-הנכאת והגדלת תועלתו: :: בתנאי כי חפצי בית-הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי-הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. @ 5. הקניית ((בית-הנכאת,)) הקרן שניתנה לבית-הנכאת והחפצים ((שניתנו או)) שנרכשו בשבילו - למותב בית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : (1) בית-הנכאת, בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (קרן הקדש) (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י) (קרן הקדש)])) וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית-הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר-מכן לציבור או למותב לצורך בית-הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית((-))הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית-הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית-הנכאת. : (2) מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות (([במקור: מנהל רישום הקרקעות])) רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת-הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. @ 6. כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : אם נתלבן לכל משרד ממשלתי (([במקור: מחלקה ממשלתית])) או לנאמנים או לבני-אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית-נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])) או הנאמנים או בני-האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית-הנכאת, רשאים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית-הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: : בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים. @ 7. חבר-עובדים והוצאות (תיקון: תש"ח) : (1) היה יהיה מנהל של בית-הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על-ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: :: בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית-הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים - באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה (([במקור: שיקבע הנציב העליון])). : (2) המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית-הנכאת והחפצים שנאספו בו. : (3) המנהל יכהן כמזכיר המותב. : (4) לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. @ 8. קביעה לזמן-מעבר : המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. == תוספת == ==== ([[סעיף 3(2)|פסקה 3(2)]]) ==== === הרכבו וסדר-עבודתו של המותב === @ 1. (תיקון: תש"ח) : (א) המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: :: (1) שני חברים שקראה בשמם הממשלה (([במקור: שקרא בשמם הנציב העליון])); :: (2) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.thebritishacademy.ac.uk/ | האקדמיה הבריטית]]; :: (3) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.britishmuseum.org/ | המוזיאון הבריטי]]; :: (4) חבר אחד שקראה בשמו [[https://aibl.fr/ | ה-Academie des Inscriptions et Belles-Lettres]]; :: (5) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine | ה-Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères]]; :: (6) שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות [[https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/ | מצרים]], [[http://www.dgam.gov.sy | סוריה]], [[http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure | הלבנון]], [[https://sbah.gov.iq/ | עראק]] [[https://doa.gov.jo/Default/EN/ | ועבר-הירדן (([כיום: ירדן]))]], מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; :: (7) חבר אחד שקראה בשמו [[https://new.huji.ac.il/ | האוניברסיטה העברית]]; :: (8) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.vitterhetsakademien.se/ | האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי-ימים ועתיקות]]; :: (9) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.archaeological.org/ | ה-American Archaeological Institute (([צ"ל: Archaeological Institute of America]))]]; :: (10) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.asor.org/ | ה-American Schools of Oriental Research (([כיום: American Society of Overseas Research]))]]: :: בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על-ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. : (ב) המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. @ 2. : החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. @ 3. : נתפנה מקום של חבר-מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. @ 4. : כל אדם הפוסק להיות חבר-מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. @ 5. : מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. @ 6. : (1) לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא-אם-כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. : (2) להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. @ 7. : המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן-הנשיא בראש אסיפות המותב. @ 8. : המותב רשאי להסדיר את סדר-עבודתו שלו. @ 9. : המותב רשאי להתקין כללים - : (א) המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני-אדם שאינם חברי המותב; וגם : (ב) המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר-העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). <פרסום> 20 באפריל, 1948 <חתימה> בפקודת הוד מעלתו, | ה.ל.ג. גארני | מזכיר ראשי 95qj2btug7pkgmxirusagf861316bgv 3077456 3077407 2026-08-19T21:34:57Z Fuzzy 29 3077456 wikitext text/x-wiki <שם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 (תיקון: תש"ח) <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 <שם קודם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 === [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]] === === צו מאת הנציב העליון לפי [[-|סעיף 3]]. === <מקור> ((ע"ר 1948, תוס' 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)|1663)); ((ע"ר תש"ח, תוס' א', 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|0:312670)). ((ע"ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס' 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני|1211)); ((1966, {{מוקטן|מס' 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966|1945)), (({{מוקטן|מס' 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 77 לשנת 1966)). <מבוא> ((צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס' 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור [[+|בסעיפים 14]] [[ו-15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק "פלשתינה (א"י)" ייקרא מעתה "ישראל". מכוח האמור [[בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]] - לפיו החוק הקיים בארץ-ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה - מקום בו נאמר "מנהל רישום קרקעות" ייקרא מעתה "מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות". בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.)) @ פתח-דבר (תיקון: תש"ח) : הואיל ובית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר])) נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג'והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית-נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), : והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)])) ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי-שם בשביל ובשם תושבי ארץ-ישראל (([במקור: תושבי פלשתינה (א"י)])) בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, : והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל (([במקור: פלשתינה (א"י)])) והארצות השכנות, נוסף על רשויות-ציבור מסויימות, : והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית-הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר-מכן (([צ"ל: להלן])), : ציווה הנציב העליון - מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|בסעיף 3 של דבר-המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]], ובזה מצווים לאמור:- @ 1. שם (תיקון: תש"ח) : הצו הזה ייקרא (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948((")) (([במקור: (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948(("))])). @ 2. פירוש (תיקון: תש"ח) : בצו הזה - :- "בית-נכאת" מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם "בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י); כיום: מוזיאון רוקפלר])), והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) או המנוהלים כחלק ממנו: :: בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; :- "מותב" מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי [[סעיף 3|פסקה 3]]. @ 3. כינונו והרכבו של מותב נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) (תיקון: תש"ח) : (1) לצורך הנהלת בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)]")), ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. : (2) המותב יתכונן וסדר-עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות [[בתוספת]]. @ 4. כוחותיו וחובותיו של מותב (תיקון: תש"ח) : הנהלתו הכללית של בית-הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא - : (א) להתקין אותם כללים הנחוצים - לדעתו - להבטחת ניהולו הראוי של בית-הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות-כניסה אל בית-הנכאת; : (ב) לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית-הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; : (ג) להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו <!-- (([במקור: המוקנים לה])) --> לצרכי בית-הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה (([במקור: הנציב העליון])) - למכור או להוציא מרשותו <!-- (([במקור: מרשותה])) --> בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית-הנכאת: :: בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת-משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח-תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית-הנכאת; : (ד) להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי-דלא-ניידי (([צ"ל: או מטלטלים])), או בדרך תשלום בעד רשות-כניסה לבית-הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית-הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; : (ה) להשקיע את כספי בית-הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית-הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות-ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; <!-- (([במקור: מרשותה])) --> : (ו) להשאיל כל חפצים שהוקנו לו <!-- (([במקור: לה])) --> לצרכי בית-הנכאת, לגלריה, בית-נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; : (ז) למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; : (ח) להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן-אדם; : (ט) לעשות - מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה - אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית-הנכאת והגדלת תועלתו: :: בתנאי כי חפצי בית-הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי-הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. @ 5. הקניית ((בית-הנכאת,)) הקרן שניתנה לבית-הנכאת והחפצים ((שניתנו או)) שנרכשו בשבילו - למותב בית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : (1) בית-הנכאת, בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (קרן הקדש) (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י) (קרן הקדש)])) וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית-הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר-מכן לציבור או למותב לצורך בית-הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית((-))הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית-הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית-הנכאת. : (2) מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות (([במקור: מנהל רישום הקרקעות])) רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת-הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. @ 6. כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : אם נתלבן לכל משרד ממשלתי (([במקור: מחלקה ממשלתית])) או לנאמנים או לבני-אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית-נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])) או הנאמנים או בני-האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית-הנכאת, רשאים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית-הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: : בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים. @ 7. חבר-עובדים והוצאות (תיקון: תש"ח) : (1) היה יהיה מנהל של בית-הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על-ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: :: בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית-הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים - באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה (([במקור: שיקבע הנציב העליון])). : (2) המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית-הנכאת והחפצים שנאספו בו. : (3) המנהל יכהן כמזכיר המותב. : (4) לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. @ 8. קביעה לזמן-מעבר : המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. == תוספת == ==== ((([[סעיף 3(2)|פסקה 3(2)]]))) ==== === הרכבו וסדר-עבודתו של המותב === @ 1. (תיקון: תש"ח) : (א) המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: :: (1) שני חברים שקראה בשמם הממשלה (([במקור: שקרא בשמם הנציב העליון])); :: (2) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.thebritishacademy.ac.uk/ | האקדמיה הבריטית]]; :: (3) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.britishmuseum.org/ | המוזיאון הבריטי]]; :: (4) חבר אחד שקראה בשמו [[https://aibl.fr/ | ה-Academie des Inscriptions et Belles-Lettres]]; :: (5) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine | ה-Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères]]; :: (6) שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות [[https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/ | מצרים]], [[http://www.dgam.gov.sy | סוריה]], [[http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure | הלבנון]], [[https://sbah.gov.iq/ | עראק]] [[https://doa.gov.jo/Default/EN/ | ועבר-הירדן (([כיום: ירדן]))]], מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; :: (7) חבר אחד שקראה בשמו [[https://new.huji.ac.il/ | האוניברסיטה העברית]]; :: (8) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.vitterhetsakademien.se/ | האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי-ימים ועתיקות]]; :: (9) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.archaeological.org/ | ה-American Archaeological Institute (([צ"ל: Archaeological Institute of America]))]]; :: (10) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.asor.org/ | ה-American Schools of Oriental Research (([כיום: American Society of Overseas Research]))]]: :: בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על-ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. : (ב) המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. @ 2. : החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. @ 3. : נתפנה מקום של חבר-מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. @ 4. : כל אדם הפוסק להיות חבר-מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. @ 5. : מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. @ 6. : (1) לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא-אם-כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. : (2) להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. @ 7. : המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן-הנשיא בראש אסיפות המותב. @ 8. : המותב רשאי להסדיר את סדר-עבודתו שלו. @ 9. : המותב רשאי להתקין כללים - : (א) המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני-אדם שאינם חברי המותב; וגם : (ב) המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר-העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). <פרסום> 20 באפריל, 1948 <חתימה> בפקודת הוד מעלתו, | ה.ל.ג. גארני | מזכיר ראשי do3tphgm8q64ib9nql0z728883ntuya 3077457 3077456 2026-08-19T21:36:02Z Fuzzy 29 3077457 wikitext text/x-wiki <שם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 (תיקון: תש"ח) <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 <שם קודם> צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 <שם אחר> צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 === [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]] === === צו מאת הנציב העליון לפי [[-|סעיף 3]]. === <מקור> ((ע"ר 1948, תוס' 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)|1663)); ((ע"ר תש"ח, תוס' א', 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|0:312670)). ((ע"ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס' 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני|1211)); ((1966, {{מוקטן|מס' 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966|1945)), (({{מוקטן|מס' 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 77 לשנת 1966)). <מבוא> ((צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס' 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור [[+|בסעיפים 14]] [[ו-15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק "פלשתינה (א"י)" ייקרא מעתה "ישראל". מכוח האמור [[בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]] - לפיו החוק הקיים בארץ-ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה - מקום בו נאמר "מנהל רישום קרקעות" ייקרא מעתה "מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות". בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס' 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.)) @ פתח-דבר (תיקון: תש"ח) : הואיל ובית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר])) נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג'והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית-נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), : והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)])) ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי-שם בשביל ובשם תושבי ארץ-ישראל (([במקור: תושבי פלשתינה (א"י)])) בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, : והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל (([במקור: פלשתינה (א"י)])) והארצות השכנות, נוסף על רשויות-ציבור מסויימות, : והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית-הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר-מכן (([צ"ל: להלן])), : ציווה הנציב העליון - מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|בסעיף 3 של דבר-המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1948]], ובזה מצווים לאמור:- @ 1. שם (תיקון: תש"ח) : הצו הזה ייקרא (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948((")) (([במקור: (("))צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י), 1948(("))])). @ 2. פירוש (תיקון: תש"ח) : בצו הזה - :- "בית-נכאת" מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם "בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י); כיום: מוזיאון רוקפלר])), והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) או המנוהלים כחלק ממנו: :: בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; :- "מותב" מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי [[סעיף 3|פסקה 3]]. @ 3. כינונו והרכבו של מותב נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) (תיקון: תש"ח) : (1) לצורך הנהלת בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (([במקור: הפלשתינאי (א"י)])) ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי" (([במקור: "נאמני בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י)"])), ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. : (2) המותב יתכונן וסדר-עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות [[בתוספת]]. @ 4. כוחותיו וחובותיו של מותב (תיקון: תש"ח) : הנהלתו הכללית של בית-הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא - : (א) להתקין אותם כללים הנחוצים - לדעתו - להבטחת ניהולו הראוי של בית-הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות-כניסה אל בית-הנכאת; : (ב) לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית-הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; : (ג) להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו <!-- (([במקור: המוקנים לה])) --> לצרכי בית-הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה (([במקור: הנציב העליון])) - למכור או להוציא מרשותו <!-- (([במקור: מרשותה])) --> בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית-הנכאת: :: בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת-משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח-תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית-הנכאת; : (ד) להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי-דלא-ניידי (([צ"ל: או מטלטלים])), או בדרך תשלום בעד רשות-כניסה לבית-הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית-הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; : (ה) להשקיע את כספי בית-הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית-הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות-ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; <!-- (([במקור: מרשותה])) --> : (ו) להשאיל כל חפצים שהוקנו לו <!-- (([במקור: לה])) --> לצרכי בית-הנכאת, לגלריה, בית-נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; : (ז) למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; : (ח) להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן-אדם; : (ט) לעשות - מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה - אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית-הנכאת והגדלת תועלתו: :: בתנאי כי חפצי בית-הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ-ישראל (([במקור: בפלשתינה (א"י)])), אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי-הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. @ 5. הקניית ((בית-הנכאת,)) הקרן שניתנה לבית-הנכאת והחפצים ((שניתנו או)) שנרכשו בשבילו - למותב בית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : (1) בית-הנכאת, בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי (קרן הקדש) (([במקור: בית-הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א"י) (קרן הקדש)])) וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית-הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר-מכן לציבור או למותב לצורך בית-הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית((-))הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית-הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית-הנכאת. : (2) מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות (([במקור: מנהל רישום הקרקעות])) רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת-הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. @ 6. כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית-הנכאת (תיקון: תש"ח) : אם נתלבן לכל משרד ממשלתי (([במקור: מחלקה ממשלתית])) או לנאמנים או לבני-אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית-נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])) או הנאמנים או בני-האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית-הנכאת, רשאים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית-הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: : בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד (([במקור: המחלקה])), הנאמנים או בני-האדם האחרים. @ 7. חבר-עובדים והוצאות (תיקון: תש"ח) : (1) היה יהיה מנהל של בית-הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על-ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: :: בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית-הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים - באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה (([במקור: שיקבע הנציב העליון])). : (2) המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית-הנכאת והחפצים שנאספו בו. : (3) המנהל יכהן כמזכיר המותב. : (4) לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. @ 8. קביעה לזמן-מעבר : המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. == תוספת == ==== ((([[סעיף 3(2)|פסקה 3(2)]]))) ==== === הרכבו וסדר-עבודתו של המותב === @ 1. (תיקון: תש"ח) : (א) המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: :: (1) שני חברים שקראה בשמם הממשלה (([במקור: שקרא בשמם הנציב העליון])); :: (2) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.thebritishacademy.ac.uk/ | האקדמיה הבריטית]]; :: (3) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.britishmuseum.org/ | המוזיאון הבריטי]]; :: (4) חבר אחד שקראה בשמו [[https://aibl.fr/ | ה-Academie des Inscriptions et Belles-Lettres]]; :: (5) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine | ה-Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères]]; :: (6) שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות [[https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/ | מצרים]], [[http://www.dgam.gov.sy | סוריה]], [[http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure | הלבנון]], [[https://sbah.gov.iq/ | עראק]] [[https://doa.gov.jo/Default/EN/ | ועבר-הירדן (([כיום: ירדן]))]], מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; :: (7) חבר אחד שקראה בשמו [[https://new.huji.ac.il/ | האוניברסיטה העברית]]; :: (8) חבר אחד שקראה בשמו [[https://www.vitterhetsakademien.se/ | האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי-ימים ועתיקות]]; :: (9) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.archaeological.org/ | ה-American Archaeological Institute (([צ"ל: Archaeological Institute of America]))]]; :: (10) חבר אחד שקרא בשמו [[https://www.asor.org/ | ה-American Schools of Oriental Research (([כיום: American Society of Overseas Research]))]]: :: בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על-ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. : (ב) המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. @ 2. : החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. @ 3. : נתפנה מקום של חבר-מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. @ 4. : כל אדם הפוסק להיות חבר-מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. @ 5. : מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. @ 6. : (1) לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא-אם-כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. : (2) להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. @ 7. : המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן-הנשיא בראש אסיפות המותב. @ 8. : המותב רשאי להסדיר את סדר-עבודתו שלו. @ 9. : המותב רשאי להתקין כללים - : (א) המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני-אדם שאינם חברי המותב; וגם : (ב) המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר-העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). <פרסום> 20 באפריל, 1948 <חתימה> בפקודת הוד מעלתו, | ה.ל.ג. גארני | מזכיר ראשי awh1il988qxko4wjm08ar8fka2g4g98 0 1754654 3077398 2026-08-19T18:00:08Z OpenLawBot 8112 [3077391] צו בית-הנכאת הארכיאולוגי הארץ-ישראלי, 1948 3077398 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948}} {{ח:קטע3||{{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א״י), 1948}}}} {{ח:קטע3||צו מאת הנציב העליון לפי {{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)#סעיף 3|סעיף 3}}.}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ע״ר 1948, תוס׳ 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)}}; {{ח:תיבה|ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|https://fs.knesset.gov.il/0/law/0_lsr_312670.pdf}}. {{ח:תיבה|ע״ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס׳ 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני}}; {{ח:תיבה|1966, {{מוקטן|מס׳ 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 72 לשנת 1966}}, {{ח:תיבה|{{מוקטן|מס׳ 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 77 לשנת 1966}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} {{ח:הערה|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס׳ 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 14|בסעיפים 14}} {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 15|ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. מכוח האמור {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 11|בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}} – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מנהל רישום קרקעות“ ייקרא מעתה ”מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות“. בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף*||פתח־<wbr>דבר|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הואיל ובית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ־ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר]}} נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג׳והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית־נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: בפלשתינה (א״י)]}}, {{ח:ת}} והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)]}} ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי־שם בשביל ובשם תושבי ארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: תושבי פלשתינה (א״י)]}} בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, {{ח:ת}} והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: פלשתינה (א״י)]}} והארצות השכנות, נוסף על רשויות־ציבור מסויימות, {{ח:ת}} והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית־הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר־מכן {{ח:הערה|[צ״ל: להלן]}}, {{ח:ת}} ציווה הנציב העליון – מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו {{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)#סעיף 3|בסעיף 3 של דבר־המלך במועצה על פלשתינה (א״י), 1948}}, ובזה מצווים לאמור:– {{ח:סעיף|1|שם|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הצו הזה ייקרא {{ח:הערה|”}}צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948{{ח:הערה|“}} {{ח:הערה|[במקור: {{מוקטן|”}}צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), 1948{{מוקטן|“}}]}}. {{ח:סעיף|2|פירוש|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} בצו הזה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בית־נכאת“ מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם ”בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי“ {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י); כיום: מוזיאון רוקפלר]}}, והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}} או המנוהלים כחלק ממנו: {{ח:תת}} בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מותב“ מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|פסקה 3}}. {{ח:סעיף|3|כינונו והרכבו של מותב נאמני בית־<wbr>הנכאת הארכיאולוגי הארץ־<wbr>ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}}|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} לצורך הנהלת בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}} ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם ”נאמני בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי“ {{ח:הערה|[במקור: ”נאמני בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)]“}} , ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. {{ח:תת|(2)}} המותב יתכונן וסדר־עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}. {{ח:סעיף|4|כוחותיו וחובותיו של מותב|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הנהלתו הכללית של בית־הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא – {{ח:תת|(א)}} להתקין אותם כללים הנחוצים – לדעתו – להבטחת ניהולו הראוי של בית־הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות־כניסה אל בית־הנכאת; {{ח:תת|(ב)}} לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית־הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; {{ח:תת|(ג)}} להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו לצרכי בית־הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה {{ח:הערה|[במקור: הנציב העליון]}} – למכור או להוציא מרשותו בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית־הנכאת: {{ח:תת}} בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת־משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח־תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית־הנכאת; {{ח:תת|(ד)}} להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי־דלא־ניידי {{ח:הערה|[צ״ל: או מטלטלים]}}, או בדרך תשלום בעד רשות־כניסה לבית־הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית־הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; {{ח:תת|(ה)}} להשקיע את כספי בית־הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית־הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות־ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; {{ח:תת|(ו)}} להשאיל כל חפצים שהוקנו לו לצרכי בית־הנכאת, לגלריה, בית־נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; {{ח:תת|(ז)}} למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; {{ח:תת|(ח)}} להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן־אדם; {{ח:תת|(ט)}} לעשות – מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה – אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית־הנכאת והגדלת תועלתו: {{ח:תת}} בתנאי כי חפצי בית־הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: בפלשתינה (א״י)]}}, אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי־הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. {{ח:סעיף|5|הקניית {{ח:הערה|בית־<wbr>הנכאת,}} הקרן שניתנה לבית־<wbr>הנכאת והחפצים {{ח:הערה|שניתנו או}} שנרכשו בשבילו – למותב בית־<wbr>הנכאת|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} בית־הנכאת, בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי (קרן הקדש) {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י) (קרן הקדש)]}} וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית־הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר־מכן לציבור או למותב לצורך בית־הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית{{ח:הערה|־}}הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית־הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית־הנכאת. {{ח:תת|(2)}} מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות {{ח:הערה|[במקור: מנהל רישום הקרקעות]}} רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת־הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. {{ח:סעיף|6|כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית־<wbr>הנכאת|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} אם נתלבן לכל משרד ממשלתי {{ח:הערה|[במקור: מחלקה ממשלתית]}} או לנאמנים או לבני־אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית־נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}} או הנאמנים או בני־האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית־הנכאת, רשאים המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית־הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: {{ח:ת}} בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים. {{ח:סעיף|7|חבר־<wbr>עובדים והוצאות|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} היה יהיה מנהל של בית־הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על־ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: {{ח:תת}} בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית־הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים – באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה {{ח:הערה|[במקור: שיקבע הנציב העליון]}}. {{ח:תת|(2)}} המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית־הנכאת והחפצים שנאספו בו. {{ח:תת|(3)}} המנהל יכהן כמזכיר המותב. {{ח:תת|(4)}} לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. {{ח:סעיף|8|קביעה לזמן־<wbr>מעבר}} {{ח:ת}} המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||({{ח:פנימי|סעיף 3|פסקה 3(2)}})}} {{ח:קטע3||הרכבו וסדר־עבודתו של המותב}} {{ח:סעיף*|1||תיקון: תש״ח|עוגן=תוספת פרט 1}} {{ח:תת|(א)}} המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: {{ח:תתת|(1)}} שני חברים שקראה בשמם הממשלה {{ח:הערה|[במקור: שקרא בשמם הנציב העליון]}}; {{ח:תתת|(2)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.thebritishacademy.ac.uk/|האקדמיה הבריטית}}; {{ח:תתת|(3)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.britishmuseum.org/|המוזיאון הבריטי}}; {{ח:תתת|(4)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://aibl.fr/|ה־Academie des Inscriptions et Belles-Lettres}}; {{ח:תתת|(5)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine|ה־Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères}}; {{ח:תתת|(6)}} שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות {{ח:חיצוני|https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/|מצרים}}, {{ח:חיצוני|http://www.dgam.gov.sy|סוריה}}, {{ח:חיצוני|http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure|הלבנון}}, {{ח:חיצוני|https://sbah.gov.iq/|עראק}} {{ח:חיצוני|https://doa.gov.jo/Default/EN/|ועבר־הירדן {{ח:הערה|[כיום: ירדן]}}}}, מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; {{ח:תתת|(7)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://new.huji.ac.il/|האוניברסיטה העברית}}; {{ח:תתת|(8)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.vitterhetsakademien.se/|האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי־ימים ועתיקות}}; {{ח:תתת|(9)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.archaeological.org/|ה־American Archaeological Institute {{ח:הערה|[צ״ל: Archaeological Institute of America]}}}}; {{ח:תתת|(10)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.asor.org/|ה־American Schools of Oriental Research {{ח:הערה|[כיום: American Society of Overseas Research]}}}}: {{ח:תת}} בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על־ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. {{ח:תת|(ב)}} המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת פרט 2}} {{ח:ת}} החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת פרט 3}} {{ח:ת}} נתפנה מקום של חבר־מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת פרט 4}} {{ח:ת}} כל אדם הפוסק להיות חבר־מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת פרט 5}} {{ח:ת}} מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת פרט 6}} {{ח:תת|(1)}} לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא־אם־כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. {{ח:תת|(2)}} להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת פרט 7}} {{ח:ת}} המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן־הנשיא בראש אסיפות המותב. {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת פרט 8}} {{ח:ת}} המותב רשאי להסדיר את סדר־עבודתו שלו. {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת פרט 9}} {{ח:ת}} המותב רשאי להתקין כללים – {{ח:תת|(א)}} המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני־אדם שאינם חברי המותב; וגם {{ח:תת|(ב)}} המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר־העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). {{ח:חתימות|20 באפריל, 1948}} * <span style="float: inline-start; font-size: smaller; margin-inline-start: 10px; text-align: start;">בפקודת הוד מעלתו,</span> <br clear="all"> '''ה.ל.ג. גארני'''<br>מזכיר ראשי {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] l2cnr1sfmx9z09jlq39ds6qd4gk1cv4 3077414 3077398 2026-08-19T18:30:09Z OpenLawBot 8112 [3077407] בוט: תיקונים אוטומטיים 3077414 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948}} {{ח:קטע3||{{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א״י), 1948}}}} {{ח:קטע3||צו מאת הנציב העליון לפי {{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)#סעיף 3|סעיף 3}}.}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ע״ר 1948, תוס׳ 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)}}; {{ח:תיבה|ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|https://fs.knesset.gov.il/0/law/0_lsr_312670.pdf}}. {{ח:תיבה|ע״ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס׳ 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני}}; {{ח:תיבה|1966, {{מוקטן|מס׳ 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 72 לשנת 1966}}, {{ח:תיבה|{{מוקטן|מס׳ 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 77 לשנת 1966}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} {{ח:הערה|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס׳ 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 14|בסעיפים 14}} {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 15|ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. מכוח האמור {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 11|בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}} – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מנהל רישום קרקעות“ ייקרא מעתה ”מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות“. בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף*||פתח־<wbr>דבר|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הואיל ובית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ־ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר]}} נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג׳והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית־נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: בפלשתינה (א״י)]}}, {{ח:ת}} והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)]}} ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי־שם בשביל ובשם תושבי ארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: תושבי פלשתינה (א״י)]}} בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, {{ח:ת}} והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: פלשתינה (א״י)]}} והארצות השכנות, נוסף על רשויות־ציבור מסויימות, {{ח:ת}} והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית־הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר־מכן {{ח:הערה|[צ״ל: להלן]}}, {{ח:ת}} ציווה הנציב העליון – מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו {{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)#סעיף 3|בסעיף 3 של דבר־המלך במועצה על פלשתינה (א״י), 1948}}, ובזה מצווים לאמור:– {{ח:סעיף|1|שם|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הצו הזה ייקרא {{ח:הערה|”}}צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948{{ח:הערה|“}} {{ח:הערה|[במקור: {{מוקטן|”}}צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), 1948{{מוקטן|“}}]}}. {{ח:סעיף|2|פירוש|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} בצו הזה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בית־נכאת“ מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם ”בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי“ {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י); כיום: מוזיאון רוקפלר]}}, והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}} או המנוהלים כחלק ממנו: {{ח:תת}} בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מותב“ מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|פסקה 3}}. {{ח:סעיף|3|כינונו והרכבו של מותב נאמני בית־<wbr>הנכאת הארכיאולוגי הארץ־<wbr>ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}}|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} לצורך הנהלת בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}} ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם ”נאמני בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי“ {{ח:הערה|[במקור: ”נאמני בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)]“}}, ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. {{ח:תת|(2)}} המותב יתכונן וסדר־עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}. {{ח:סעיף|4|כוחותיו וחובותיו של מותב|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הנהלתו הכללית של בית־הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא – {{ח:תת|(א)}} להתקין אותם כללים הנחוצים – לדעתו – להבטחת ניהולו הראוי של בית־הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות־כניסה אל בית־הנכאת; {{ח:תת|(ב)}} לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית־הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; {{ח:תת|(ג)}} להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו לצרכי בית־הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה {{ח:הערה|[במקור: הנציב העליון]}} – למכור או להוציא מרשותו בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית־הנכאת: {{ח:תת}} בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת־משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח־תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית־הנכאת; {{ח:תת|(ד)}} להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי־דלא־ניידי {{ח:הערה|[צ״ל: או מטלטלים]}}, או בדרך תשלום בעד רשות־כניסה לבית־הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית־הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; {{ח:תת|(ה)}} להשקיע את כספי בית־הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית־הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות־ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; {{ח:תת|(ו)}} להשאיל כל חפצים שהוקנו לו לצרכי בית־הנכאת, לגלריה, בית־נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; {{ח:תת|(ז)}} למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; {{ח:תת|(ח)}} להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן־אדם; {{ח:תת|(ט)}} לעשות – מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה – אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית־הנכאת והגדלת תועלתו: {{ח:תת}} בתנאי כי חפצי בית־הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: בפלשתינה (א״י)]}}, אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי־הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. {{ח:סעיף|5|הקניית {{ח:הערה|בית־<wbr>הנכאת,}} הקרן שניתנה לבית־<wbr>הנכאת והחפצים {{ח:הערה|שניתנו או}} שנרכשו בשבילו – למותב בית־<wbr>הנכאת|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} בית־הנכאת, בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי (קרן הקדש) {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י) (קרן הקדש)]}} וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית־הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר־מכן לציבור או למותב לצורך בית־הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית{{ח:הערה|־}}הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית־הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית־הנכאת. {{ח:תת|(2)}} מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות {{ח:הערה|[במקור: מנהל רישום הקרקעות]}} רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת־הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. {{ח:סעיף|6|כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית־<wbr>הנכאת|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} אם נתלבן לכל משרד ממשלתי {{ח:הערה|[במקור: מחלקה ממשלתית]}} או לנאמנים או לבני־אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית־נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}} או הנאמנים או בני־האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית־הנכאת, רשאים המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית־הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: {{ח:ת}} בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים. {{ח:סעיף|7|חבר־<wbr>עובדים והוצאות|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} היה יהיה מנהל של בית־הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על־ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: {{ח:תת}} בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית־הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים – באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה {{ח:הערה|[במקור: שיקבע הנציב העליון]}}. {{ח:תת|(2)}} המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית־הנכאת והחפצים שנאספו בו. {{ח:תת|(3)}} המנהל יכהן כמזכיר המותב. {{ח:תת|(4)}} לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. {{ח:סעיף|8|קביעה לזמן־<wbr>מעבר}} {{ח:ת}} המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||({{ח:פנימי|סעיף 3|פסקה 3(2)}})}} {{ח:קטע3||הרכבו וסדר־עבודתו של המותב}} {{ח:סעיף*|1||תיקון: תש״ח|עוגן=תוספת פרט 1}} {{ח:תת|(א)}} המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: {{ח:תתת|(1)}} שני חברים שקראה בשמם הממשלה {{ח:הערה|[במקור: שקרא בשמם הנציב העליון]}}; {{ח:תתת|(2)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.thebritishacademy.ac.uk/|האקדמיה הבריטית}}; {{ח:תתת|(3)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.britishmuseum.org/|המוזיאון הבריטי}}; {{ח:תתת|(4)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://aibl.fr/|ה־Academie des Inscriptions et Belles-Lettres}}; {{ח:תתת|(5)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine|ה־Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères}}; {{ח:תתת|(6)}} שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות {{ח:חיצוני|https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/|מצרים}}, {{ח:חיצוני|http://www.dgam.gov.sy|סוריה}}, {{ח:חיצוני|http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure|הלבנון}}, {{ח:חיצוני|https://sbah.gov.iq/|עראק}} {{ח:חיצוני|https://doa.gov.jo/Default/EN/|ועבר־הירדן {{ח:הערה|[כיום: ירדן]}}}}, מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; {{ח:תתת|(7)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://new.huji.ac.il/|האוניברסיטה העברית}}; {{ח:תתת|(8)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.vitterhetsakademien.se/|האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי־ימים ועתיקות}}; {{ח:תתת|(9)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.archaeological.org/|ה־American Archaeological Institute {{ח:הערה|[צ״ל: Archaeological Institute of America]}}}}; {{ח:תתת|(10)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.asor.org/|ה־American Schools of Oriental Research {{ח:הערה|[כיום: American Society of Overseas Research]}}}}: {{ח:תת}} בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על־ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. {{ח:תת|(ב)}} המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת פרט 2}} {{ח:ת}} החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת פרט 3}} {{ח:ת}} נתפנה מקום של חבר־מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת פרט 4}} {{ח:ת}} כל אדם הפוסק להיות חבר־מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת פרט 5}} {{ח:ת}} מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת פרט 6}} {{ח:תת|(1)}} לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא־אם־כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. {{ח:תת|(2)}} להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת פרט 7}} {{ח:ת}} המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן־הנשיא בראש אסיפות המותב. {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת פרט 8}} {{ח:ת}} המותב רשאי להסדיר את סדר־עבודתו שלו. {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת פרט 9}} {{ח:ת}} המותב רשאי להתקין כללים – {{ח:תת|(א)}} המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני־אדם שאינם חברי המותב; וגם {{ח:תת|(ב)}} המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר־העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). {{ח:חתימות|20 באפריל, 1948}} * <span style="float: inline-start; font-size: smaller; margin-inline-start: 10px; text-align: start;">בפקודת הוד מעלתו,</span> <br clear="all"> '''ה.ל.ג. גארני'''<br>מזכיר ראשי {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] taseosoyfw8v9l69rdy5giirh23qxw0 3077464 3077414 2026-08-19T23:00:14Z OpenLawBot 8112 [3077457] 3077464 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948}} {{ח:קטע3||{{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על פלשתינה (א״י), 1948}}}} {{ח:קטע3||צו מאת הנציב העליון לפי {{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)#סעיף 3|סעיף 3}}.}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ע״ר 1948, תוס׳ 2, 615 {{מוקטן|(אנגלית)}}|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)}}; {{ח:תיבה|ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 3|פקודת סדרי השלטון והמשפט|https://fs.knesset.gov.il/0/law/0_lsr_312670.pdf}}. {{ח:תיבה|ע״ר ירדני, 1955, {{מוקטן|מס׳ 3}}|חוק לתיקון צו המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני}}; {{ח:תיבה|1966, {{מוקטן|מס׳ 72}}|חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 72 לשנת 1966}}, {{ח:תיבה|{{מוקטן|מס׳ 77}}|חוק לתיקון חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 77 לשנת 1966}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} {{ח:הערה|צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), 1948 פורסם בעתון רשמי מנדטורי מס׳ 1663 בנוסח האנגלי. הנוסח העברי מובא מתוך טיוטת תרגום של העתון הרשמי, אשר הוכנה על ידי משרד המתרגם הראשי אך החוברת לא פורסמה בשל תום המנדט. מכוח האמור {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 14|בסעיפים 14}} {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 15|ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. מכוח האמור {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 11|בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}} – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מנהל רישום קרקעות“ ייקרא מעתה ”מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות“. בעת שהמוזיאון היה תחת שלטון ירדן, ממשלת ירדן חוקקה את חוק המוזיאון הארכיאולוגי הפלסטיני, חוק זמני מס׳ 72 לשנת 1966, אשר ביטל את צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948. החוק הירדני העביר את המוזיאון ואת אוספיו לידי הממשלה הירדנית, והחליף את מותב הנאמנים הבינלאומי במועצה מייעצת ממשלתית.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף*||פתח־<wbr>דבר|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הואיל ובית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), כלומר המוזיאון הארכיאולוגי הארץ־ישראלי; כיום: מוזיאון רוקפלר]}} נבנה והוקדשו לו הקדשות מהקרנות שהמציא ג׳והן ד. רוקפלר הבן, שרצה כי יהיה זה בית־נכאת ארכיאולוגי שיכלול את כל החמרים המפיצים אור על עברו של האנוש בארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: בפלשתינה (א״י)]}}, {{ח:ת}} והואיל ובמקרים שארעו נמצא לרצוי לקבוע קביעה כדי לדאוג לכך כי בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)]}} ותכולתו יפוקחו וינוהלו בידי ארכיאולוגים ואנשי־שם בשביל ובשם תושבי ארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: תושבי פלשתינה (א״י)]}} בכללם, ולטובתה הכללית של הארכיאולוגיה, {{ח:ת}} והואיל ונמצא לרצוי לצרף לפיקוח ההוא נציגים של אותם מוסדות ארכיאולוגיים, המעוניינים בראש ובראשונה בארכיאולוגיה של ארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: פלשתינה (א״י)]}} והארצות השכנות, נוסף על רשויות־ציבור מסויימות, {{ח:ת}} והואיל והוחלט להעביר לשם אותה מטרה את בעלות בית־הנכאת והפיקוח עליו למותב שיתכונן לאחר־מכן {{ח:הערה|[צ״ל: להלן]}}, {{ח:ת}} ציווה הנציב העליון – מתוך שימוש בכוחות שנמסרו לו {{ח:חיצוני|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)#סעיף 3|בסעיף 3 של דבר־המלך במועצה על פלשתינה (א״י), 1948}}, ובזה מצווים לאמור:– {{ח:סעיף|1|שם|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הצו הזה ייקרא {{ח:הערה|”}}צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי, 1948{{ח:הערה|“}} {{ח:הערה|[במקור: {{מוקטן|”}}צו בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י), 1948{{מוקטן|“}}]}}. {{ח:סעיף|2|פירוש|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} בצו הזה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בית־נכאת“ מובנו המוסד שנתכונן בשנת 1929 בשם ”בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי“ {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י); כיום: מוזיאון רוקפלר]}}, והוא כולל את כל הקרקעות והבניינים, האוספים, הגלריות, הספריות, הספרים והתעודות, כל מקום שהם מצויים, המהווים מזמן לזמן חלק מבית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}} או המנוהלים כחלק ממנו: {{ח:תת}} בתנאי שהוא לא יכלול שום אוספים, גלריות, ספריות, ספרים ותעודות השאולים על ידו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מותב“ מובנו מותב הנאמנים שנתכונן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|פסקה 3}}. {{ח:סעיף|3|כינונו והרכבו של מותב נאמני בית־<wbr>הנכאת הארכיאולוגי הארץ־<wbr>ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}}|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} לצורך הנהלת בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי {{ח:הערה|[במקור: הפלשתינאי (א״י)]}} ולצרכיו האחרים של הצו הזה, יתכונן מותב נאמנים שיהיה גוף מאוגד בשם ”נאמני בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי“ {{ח:הערה|[במקור: ”נאמני בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י)“]}}, ויהיו לו חילופים לעולמים וחותמת כללית. {{ח:תת|(2)}} המותב יתכונן וסדר־עבודתו ייקבע בהתאם לקביעות הכלולות {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}. {{ח:סעיף|4|כוחותיו וחובותיו של מותב|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} הנהלתו הכללית של בית־הנכאת והפיקוח עליו יהיו בידי המותב ולצורך זה רשאי הוא – {{ח:תת|(א)}} להתקין אותם כללים הנחוצים – לדעתו – להבטחת ניהולו הראוי של בית־הנכאת ושימור החפצים האסופים בו, לרבות כללים הדורשים סילוק תשלום לקבלת רשות־כניסה אל בית־הנכאת; {{ח:תת|(ב)}} לרכוש קרקע או מטלטלים ולהחזיקם לצרכי בית־הנכאת ולמכור כל קרקע או מטלטלים המוקנים לו, שאינם דרושים לאותו צורך; {{ח:תת|(ג)}} להחליף או למכור כפָלי חפצים המוקנים לו לצרכי בית־הנכאת או להוציאם מרשותו בדרך אחרת, ובהסכמת הממשלה {{ח:הערה|[במקור: הנציב העליון]}} – למכור או להוציא מרשותו בדרך אחרת כל חפצים שהוקנו כך, שלדעת המותב אינם ראויים לשימור או אינם עתידים להידרש לצרכי בית־הנכאת: {{ח:תת}} בתנאי כי לא ישתמש בכוח, שהוענק לו בפסקת־משנה הזאת, למכור כל חפץ או להוציאו מרשות בדרך אחרת, באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף למתנה או לעיזבון, שמכוח־תקפו או בתוצאה ממנו הוקנה החפץ ההוא למותב לצרכי בית־הנכאת; {{ח:תת|(ד)}} להשתמש בכל כסף שקיבל בחילופי כל חפצים, ממכרם או הוצאתם מרשות, או בממכר כל קרקע או נכסי־דלא־ניידי {{ח:הערה|[צ״ל: או מטלטלים]}}, או בדרך תשלום בעד רשות־כניסה לבית־הנכאת, או בדרך מתנה או הענקה או באופן אחר, מתוך השימוש בכוחות שהוענקו לו, ולצרכים הנזכרים בצו הזה ולקניית כל חפץ, שלדעת המותב רצוי לרכשו בשביל בית־הנכאת או להשתמש בו באופן אחר לשם כיסוי כל הוצאות מהוצאות המותב; {{ח:תת|(ה)}} להשקיע את כספי בית־הנכאת, שאינם דרושים מיד לצרכי בית־הנכאת, ולעסוק בהם, באותם ניירות־ערך, או בדרך אחרת ובאותו אופן, שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן, ולמכור אותן השקעות, כולן או מקצתן, או להוציאן באופן אחר מרשותו; {{ח:תת|(ו)}} להשאיל כל חפצים שהוקנו לו לצרכי בית־הנכאת, לגלריה, בית־נכאת או תערוכה כלשהם, לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב יראם לנאותים; {{ח:תת|(ז)}} למנות פקידים לפי אותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שהמותב יראה אותם לנאותים; {{ח:תת|(ח)}} להעביר את כוחותיו, כולם או מקצתם, לכל גוף או בן־אדם; {{ח:תת|(ט)}} לעשות – מתוך כפיפות לקביעות הצו הזה – אותם דברים שיראה אותם כנחוצים או מועילים לשם קידום האינטרסים של בית־הנכאת והגדלת תועלתו: {{ח:תת}} בתנאי כי חפצי בית־הנכאת יכולים לכלול את כל החומר המפיץ אור על עברו של האנוש בארץ־ישראל {{ח:הערה|[במקור: בפלשתינה (א״י)]}}, אך הם לא יכללו חמרים הנוגעים במדעי־הטבע, חוץ מבמידה שהם נוגעים בתולדות עברו של האנוש. {{ח:סעיף|5|הקניית {{ח:הערה|בית־<wbr>הנכאת,}} הקרן שניתנה לבית־<wbr>הנכאת והחפצים {{ח:הערה|שניתנו או}} שנרכשו בשבילו – למותב בית־<wbr>הנכאת|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} בית־הנכאת, בית־הנכאת הארכיאולוגי הארץ־ישראלי (קרן הקדש) {{ח:הערה|[במקור: בית־הנכאת הארכיאולוגי הפלשתינאי (א״י) (קרן הקדש)]}} וכל החפצים שניתנו, שהונחו בעיזבון או נרכשו באופן אחר, פרט לאלה המוחזקים בשאלה, לצרכי בית־הנכאת בכל זמן שהוא לפני תאריך התכוננו של המותב לראשונה, ושלא הועברו מרשות לרשות לפני התאריך ההוא, יוקנו, בתוקף הצו הזה, למותב, וכל החפצים שבמפורש ניתנו או הונחו בעיזבון בכל זמן שלאחר־מכן לציבור או למותב לצורך בית־הנכאת או שניתנו או הונחו בעיזבון במילים שנראית בהן כוונה כי המתנות תשמשנה בשביל בית{{ח:הערה|־}}הנכאת, או להנאתו, או שנרכשו בקנייה או באופן אחר לצרכי בית־הנכאת, יוקנו למותב, והוא יחזיק בהם לצרכי בית־הנכאת. {{ח:תת|(2)}} מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות {{ח:הערה|[במקור: מנהל רישום הקרקעות]}} רשאי לבטל או לרשום כל רשומה בפנקסי רישום הקרקעות המתייחסת לכל קרקע או טובת־הנאה בקרקע באופן שיש בו כדי מתן נפקות לקביעותיה של הפסקה הזאת. {{ח:סעיף|6|כוחם של מוסדות אחרים להעביר או להשאיל חפצים לבית־<wbr>הנכאת|תיקון: תש״ח}} {{ח:ת}} אם נתלבן לכל משרד ממשלתי {{ח:הערה|[במקור: מחלקה ממשלתית]}} או לנאמנים או לבני־אדם אחרים, שבהנהלתם נמצאים כל גלריה, בית־נכאת או מוסד אחר, כי חפצים הנתונים לפיקוחם או להנהלתם של המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}} או הנאמנים או בני־האדם האחרים היה ראוי יותר שיהוו חלק מן האוסף בבית־הנכאת, רשאים המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים, הכול לפי העניין, בהסכמתו של המותב, להעביר את החפצים ההם לבית־הנכאת או להשאילם למותב באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שעליהם עשויים המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים והמותב לבוא לכלל הסכם ביניהם: {{ח:ת}} בתנאי כי הכוחות שהוענקו בפסקה הזאת, לא ישתמשו בהם באופן שאינו מתיישב עם כל תנאי המצורף לכל מתנה או הותלה בעיזבון, שמכוח תקפן הושם חפץ בפיקוחם או בהנהלתם של המשרד {{ח:הערה|[במקור: המחלקה]}}, הנאמנים או בני־האדם האחרים. {{ח:סעיף|7|חבר־<wbr>עובדים והוצאות|תיקון: תש״ח}} {{ח:תת|(1)}} היה יהיה מנהל של בית־הנכאת, שיתמנה מתוך כפיפות למה שנקבע להלן על־ידי המותב וישמש במשרה באותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שהמותב עשוי להורותם: {{ח:תת}} בתנאי כי המנהל הראשון יהיה האדם המכהן כאוצֵר בית־הנכאת בתאריך תחילת תקפו של הצו הזה, והאדם הזה ישמש במשרתו עד לאותו זמן ובאותם תנאים ומתוך כפיפות לאותם תנאים שיקבע המותב, ועד לקביעתם של אותם תנאים – באותם תנאים, ומתוך כפיפות לאותם תנאים, שתקבע הממשלה {{ח:הערה|[במקור: שיקבע הנציב העליון]}}. {{ח:תת|(2)}} המנהל יהיה, מתוך כפיפות להוראותיו ולפיקוחו של המותב, אחראי, בדרך כלל, להנהלתם ולהשגחתם של בית־הנכאת והחפצים שנאספו בו. {{ח:תת|(3)}} המנהל יכהן כמזכיר המותב. {{ח:תת|(4)}} לפקידי המותב ישולמו אותם משכורות או תגמול שהמותב עשוי לקבעם מזמן לזמן. {{ח:סעיף|8|קביעה לזמן־<wbr>מעבר}} {{ח:ת}} המנהל ישתמש בכוחות המותב מתאריך היכנס הצו הזה לתקפו עד לאותו תאריך שהמותב עשוי לקבעו. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|פסקה 3(2)}})}}}} {{ח:קטע3||הרכבו וסדר־עבודתו של המותב}} {{ח:סעיף*|1||תיקון: תש״ח|עוגן=תוספת פרט 1}} {{ח:תת|(א)}} המותב יהיה מורכב מהחברים הבאים: {{ח:תתת|(1)}} שני חברים שקראה בשמם הממשלה {{ח:הערה|[במקור: שקרא בשמם הנציב העליון]}}; {{ח:תתת|(2)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.thebritishacademy.ac.uk/|האקדמיה הבריטית}}; {{ח:תתת|(3)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.britishmuseum.org/|המוזיאון הבריטי}}; {{ח:תתת|(4)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://aibl.fr/|ה־Academie des Inscriptions et Belles-Lettres}}; {{ח:תתת|(5)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.diplomatie.gouv.fr/fr/le-ministere-en-action/promouvoir-les-entreprises-francaises-et-l-attractivite-de-la-france/soutenir-les-chercheurs-et-la-cooperation-scientifique-au-niveau-international/l-archeologie-et-la-protection-du-patrimoine|ה־Commission des Fouilles, du Ministère des Affaires Étrangères}}; {{ח:תתת|(6)}} שני חברים שקראו בשמותיהם לפי הסכם הדדי בין ממשלות {{ח:חיצוני|https://mota.gov.eg/ar/الآثار-والمتاحف/المجلس-الأعلى-للآثار/نبذة-عن-المجلس-2/|מצרים}}, {{ח:חיצוני|http://www.dgam.gov.sy|סוריה}}, {{ח:חיצוני|http://culture.gov.lb/en/The-Ministry/Structure|הלבנון}}, {{ח:חיצוני|https://sbah.gov.iq/|עראק}} {{ח:חיצוני|https://doa.gov.jo/Default/EN/|ועבר־הירדן {{ח:הערה|[כיום: ירדן]}}}}, מתוך מחלקות העתיקות של שתים מבין חמש הממשלות האלה; {{ח:תתת|(7)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://new.huji.ac.il/|האוניברסיטה העברית}}; {{ח:תתת|(8)}} חבר אחד שקראה בשמו {{ח:חיצוני|https://www.vitterhetsakademien.se/|האקדמיה המלכותית (השוודית) לענייני ספרות, דברי־ימים ועתיקות}}; {{ח:תתת|(9)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.archaeological.org/|ה־American Archaeological Institute {{ח:הערה|[צ״ל: Archaeological Institute of America]}}}}; {{ח:תתת|(10)}} חבר אחד שקרא בשמו {{ח:חיצוני|https://www.asor.org/|ה־American Schools of Oriental Research {{ח:הערה|[כיום: American Society of Overseas Research]}}}}: {{ח:תת}} בתנאי כי, למרות האפשרות שלא יהיה עוד נציב עליון, ימשיכו שני החברים שקרא בשמותיהם הנציב העליון, להיות חברי המותב עד למותם או להתפטרותם, מעבר זמן היקראם בשם או הפקעת היקראם בשם על־ידי רשות המוסמכת לפעול בשם הנציב העליון. {{ח:תת|(ב)}} המותב יבחר בנשיא מבין חבריו. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת פרט 2}} {{ח:ת}} החברים והנשיא ישמשו במשרותיהם במשך שלוש שנים. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת פרט 3}} {{ח:ת}} נתפנה מקום של חבר־מותב בגלל מוות, התפטרות, הפקעת קריאה בשם, מעבר זמן או סיבה אחרת, ימולא המקום הפנוי מתוך שהגוף שקרא בשם האדם ההוא יקרא בשמו של אדם, וכל אדם שקראו בשמו למלא מקום פנוי מקרי, ישמש במשרתו למשך אותו זמן בלבד שבו היה משמש במשרתו החבר, שבמקומו הוא נקרא בשם. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת פרט 4}} {{ח:ת}} כל אדם הפוסק להיות חבר־מותב נקרא בשם יהיה ראוי להיקרא בשם שנית. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת פרט 5}} {{ח:ת}} מותר להשתמש בכוחות המותב למרות מקום פנוי במספר חבריו. {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת פרט 6}} {{ח:תת|(1)}} לא תתקבל שום הכרעה בשום אסיפת מותב, אלא־אם־כן נכח מניין דרוש של חברים בגשת האספה לקבל הכרעה, היינו חצי מספר החברים שנקראו בשמותיהם בפועל, ועוד אחד. במקרה שוויון קולות תהיה לנשיא דעה מכרעת. {{ח:תת|(2)}} להחלטה שנחתמה בידי רוב החברים תהיה אותה נפקות כמו להחלטה שנתקבלה ברוב דעות של חברי המותב באספה שנתכנסה כהלכה לצורך ההוא. {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת פרט 7}} {{ח:ת}} המותב רשאי למנות חבר מותב להיות סגן לנשיא המותב, ובהעדר הנשיא ישב סגן־הנשיא בראש אסיפות המותב. {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת פרט 8}} {{ח:ת}} המותב רשאי להסדיר את סדר־עבודתו שלו. {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת פרט 9}} {{ח:ת}} המותב רשאי להתקין כללים – {{ח:תת|(א)}} המאפשרים למותב לכונן ועדים ולכלול בתוך חברי הוועדים בני־אדם שאינם חברי המותב; וגם {{ח:תת|(ב)}} המרשים להעביר לוועדים את כוחות המותב, כולם או מקצתם (להבדיל מהכוח לקנות או למכור קרקע) והמסדרים את סדר־העבודה של הוועדים (לרבות המניין הדרוש). {{ח:חתימות|20 באפריל, 1948}} * <span style="float: inline-start; font-size: smaller; margin-inline-start: 10px; text-align: start;">בפקודת הוד מעלתו,</span> <br clear="all"> '''ה.ל.ג. גארני'''<br>מזכיר ראשי {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] lofywcet8rmkdj9jqqhbpdb73y91nb0 0 1754655 3077399 2026-08-19T18:00:09Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077399 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] b59pdsk1lhqb3j3com2pttt45e43jrm 0 1754656 3077400 2026-08-19T18:00:10Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077400 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] b59pdsk1lhqb3j3com2pttt45e43jrm 0 1754657 3077401 2026-08-19T18:00:11Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077401 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] b59pdsk1lhqb3j3com2pttt45e43jrm 0 1754658 3077402 2026-08-19T18:00:12Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077402 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] b59pdsk1lhqb3j3com2pttt45e43jrm 0 1754659 3077403 2026-08-19T18:00:12Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077403 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] b59pdsk1lhqb3j3com2pttt45e43jrm 0 1754660 3077404 2026-08-19T18:00:13Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077404 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] b59pdsk1lhqb3j3com2pttt45e43jrm 117 1754661 3077405 2026-08-19T18:00:14Z OpenLawBot 8112 הפניה 3077405 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] bsle7hoeo9afsh3bv73kzlz57c2k6xo 1 1754662 3077406 2026-08-19T18:00:15Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3077406 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 3 1754663 3077465 2026-08-20T01:52:40Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{בה}}__~~~~" 3077465 wikitext text/x-wiki {{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 04:52, 20 באוגוסט 2026 (IDT) hsha1qu5306423v11vsast5s27tc8uj 2 1754664 3077466 2026-08-20T01:52:53Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3077466 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 106 1754665 3077473 2026-08-20T08:20:23Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|סח ב|סט א|סט ב|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ג|דף סט א}} ==תרגום לעברית== מדורם עמהם, ומה בארץ נוכרייה אחרת לא נפרדה מהם, כל שכן אם נשארו בארץ הקדושה. והרי נאמר, בכל החטאים שחוטאים בני העולם ודוחים את השכינה, אחד מהם הוא מי שמשחית את דרכו על הארץ כפי ש..." 3077473 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|סח ב|סט א|סט ב|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ג|דף סט א}} ==תרגום לעברית== מדורם עמהם, ומה בארץ נוכרייה אחרת לא נפרדה מהם, כל שכן אם נשארו בארץ הקדושה. והרי נאמר, בכל החטאים שחוטאים בני העולם ודוחים את השכינה, אחד מהם הוא מי שמשחית את דרכו על הארץ כפי שאמרנו, ומשום כך אינו רואה את פני השכינה, ואינו נכנס להיכלות, ועל זה כתוב באלה: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" {{ממ|בראשית|ז|כג}}, נמחקו מן הכול. בוא וראה, באותו הזמן שהקדוש ברוך הוא יחייה את המתים, כל אותם מתים שיימצאו בחוץ בשאר ארצות נוכריות, הקדוש ברוך הוא יברא להם את גופיהם כראוי, שהרי עצם אחד שנשאר באדם תחת הארץ, אותו עצם ייעשה כשאור בעיסה, ועליו יבנה הקדוש ברוך הוא את כל הגוף, ולא ייתן להם הקדוש ברוך הוא נשמות אלא בארץ ישראל, שכתוב: "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" {{ממ|יחזקאל|לז|יב}}, שיתגלגלו תחת הארץ, ולאחר מכן מה כתוב: "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם" {{ממ|יחזקאל|לז|יד}}. שהרי בארץ ישראל יקבלו נשמות כל אותם בני העולם. חוץ מאלה שנטמאו וטימאו את הארץ, שבאלה כתוב: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" {{ממ|בראשית|ז|כג}}, מן הארץ בדקדוק. ואף על פי שהקדמונים הקשו ונחלקו על זה, וימחו כפי שאתה אומר: "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים" {{ממ|תהלים|סט|כט}}, אמר לו רבי שמעון, ודאי אין להם חלק בעולם הבא, שכתוב: "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ". וכתוב: "לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" {{ממ|ישעיהו|ס|כא}}, אבל יקומו בדין, ועליהם כתוב: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" {{ממ|דניאל|יב|ב}}. ומחלוקת בזה, אבל הכול כפי שביארו החברים. "וַיִּמַח אֶת כל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" {{ממ|בראשית|ז|כג}}, רבי אבא אמר: לכלול את כל אותם שליטים השולטים הממונים על הארץ, וזהו "הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". שכאשר הקדוש ברוך הוא עושה דין בבני העולם, מעביר תחילה את אותם שליטים הממונים עליהם, ולאחר מכן את אותם היושבים תחת כנפיהם, שכתוב: "יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם" {{ממ|ישעיהו|כד|כא}}, ולאחר מכן "וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה". וכיצד הם עוברים מלפניו? אלא מעביר אותם באש בוערת, זהו שכתוב: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא", אש אוכלת אש, אותו היקום שעליהם באש, ואותם היושבים תחתיהם במים, ומשום כך: "וַיִּמַח אֶת כל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", ולאחר מכן: "מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם", ונמחו מן הארץ כל אלה שלמטה. "וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ", אך למעט, שלא נשארו בעולם אלא נח ואנשיו בתיבה. רבי יוסי אומר, חיגר היה, שנשכו אריה, והרי כבר נתבאר. "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כל הַחַיָּה וְאֶת כל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" {{ממ|בראשית|ח|א}}, רבי חייא פתח: "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" {{ממ|משלי|כב|ג}}, פסוק זה נאמר על נח, שנכנס לתיבה והסתתר בה, ונכנס לתוך התיבה בזמן שהמים דחקו בו, והרי נאמר, שעד שלא נכנס לתיבה ראה את מלאך המוות שהולך ביניהם וסובב אותם, כיוון שראה אותו, נכנס לתיבה והסתתר בתוכה, זהו שכתוב: "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר". "רָאָה רָעָה", זה מלאך המוות, והסתתר מלפניו, זהו שכתוב: "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" {{ממ|בראשית|ז|ז}}. רבי יוסי אמר: "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" {{ממ|משלי|כב|ג}}, חוזר על מה שנאמר, בזמן שהמוות שורה בעולם, אדם חכם יסתתר ולא יצא החוצה ולא ייראה לפני המשחית, משום שכיוון שניתנה לו רשות, ישחית את כל אותם שיימצאו לפניו ויעברו לפניו בגלוי, וסוף הפסוק: "וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ", עוברים לפניו ונראים לפניו ונענשים, דבר אחר, עברו, עברו מצווה ונענשו. דבר אחר, "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" {{ממ|משלי|כב|ג}} זה נח, "וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ", אלה בני דורו. כיוון שהסתתר והתעכב שם כל אותו הזמן lnctdwnmwxk4x6nsoniusull7ddy8o0